יום שישי, 15 במרץ 2013

ויקרא: כוונות ומעשים


פתיחה: מה חשוב יותר בעבודת ה' ? הכוונה או המעשה: 

א.רחמנא ליבא בעי (סנהדרין קו)
ב.אחרי המעשים ימשכו הלבבות (רבנו בחיי, עבודת ה',פרק ה)


 1.המעשה-אמצעי, הקירבה- כמטרה:
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַ-י-ה-וָ-ה מִן הַבְּהֵמָה מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן תַּקְרִיבוּ אֶת קָרְבַּנְכֶם:(ויקרא,א,ב)

פירוש "קרב" כמשמעו: להתקרב, להגיע ליחסים הדוקים עם פלוני...תכלית הקרבן היא קירבת א-לוהים: קרבת א-לוהים יחפצון {ישעיה נח,ב}-זו קרבת הא-לוהים שהיא הטוב היחיד לאדם מישראל...שם בדביר ובהיכל ,יתברר לו שאושרו הרוחני והחומרי יתפתח רק בקרבת ה' ...רק קרבת ה' היא טוב לאדם-וַאֲנִי קִרֲבַת אֱ-לֹהִים לִי טוֹב {תהילים עג,כח} (רש"ר,הירש,שם)

נכון, לא תמיד אני מראה אהבה אבל היום אני
מבקש את הקירבה (אהוד בנאי," היום")


2.רחמנא ליבא בעי: העיקר- הכוונה
עולת בהמה:
וְקִרְבּוֹ וּכְרָעָיו יִרְחַץ בַּמָּיִם וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת הַכֹּל הַמִּזְבֵּחָה עֹלָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ לַי-ה-וָ-ה:(ויקרא,א,ט)
עולת העוף:
וְשִׁסַּע אֹתוֹ בִכְנָפָיו לֹא יַבְדִּיל וְהִקְטִיר אֹתוֹ הַכֹּהֵן הַמִּזְבֵּחָה עַל הָעֵצִים אֲשֶׁר עַל הָאֵשׁ עֹלָה הוּא אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַי-ה-וָ-ה : (שם,א,יז)
מנחה:
וְהֵרִים מִמֶּנּוּ בְּקֻמְצוֹ מִסֹּלֶת הַמִּנְחָה וּמִשַּׁמְנָהּ וְאֵת כָּל הַלְּבֹנָה אֲשֶׁר עַל הַמִּנְחָה וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחַ רֵיחַ נִיחֹחַ אַזְכָּרָתָהּ לַ-י-ה-וָ-ה (שם ו,ח)

נֶאֱמַר בְּעוֹלַת הַבְּהֵמָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ, (וּבְעוֹלַת הָעוֹף אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ), וּבַמִנְחָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ, לְלַמֵּד, שֶׁאֶחָד הַמַּרְבֶּה וְאֶחָד הַמַּמְעִיט, וּבִלְבַד שֶׁיְּכַוֵּן אָדָם אֶת דַּעְתּוֹ לַשָּׁמָיִם: (מנחות יג,יא)


סיום: השורש נמצא בכוונה והפרי- במעשה: 

כלל גדול יהיה בידך בעשיית המצוות, שהכל הולך אחר כוונת הלב. כמו שאמרו רבותינו ז"ל: רחמנא ליבא בעי.(סנהדרין קו) ולפי זה יש מי שעושה מצוות הרבה ואינן עולות לו כלום, או בשיעור שיספיקו להקנאת השלמות האנושי, ולא לחלק ממנו שיהיה מורגש. ויש עושה מצווה אחת תספיק יותר ממצוות הרבה, כפי כוונת העושה אותה לקנות חלק גדול מהשלמות. (ספר העיקרים לר' יוסף אלבו ,מאמר שלישי, פרק כז)

יום חמישי, 7 במרץ 2013

ויקהל- פקודי: חכמת הלב*

פתיחה: מה לחכמה וללב?
וְכָל חֲכַם לֵב בָּכֶם יָבֹאוּ וְיַעֲשׂוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה יְ-ה-וָ-ה(שמות לה,י)

ויקהל:זריזים- מקדימים:

וְהַנְּשִׂאִם הֵבִיאוּ אֵת אַבְנֵי הַשֹּׁהַם וְאֵת אַבְנֵי הַמִּלֻּאִים לָאֵפוֹד וְלַחֹשֶׁן: (שמות לה,כז)
והנשאם הביאו. אמר ר' נתן, מה ראו נשיאים להתנדב בחנוכת המזבח בתחלה, ובמלאכת המשכן לא התנדבו בתחלה, אלא כך אמרו נשיאים, יתנדבו צבור מה שמתנדבים, ומה שמחסרין אנו משלימין אותו, כיון שהשלימו צבור את הכל, שנאמר והמלאכה היתה דים (שמות לו, ז.), אמרו נשיאים מה עלינו לעשות, הביאו את אבני השהם וגו', לכך התנדבו בחנוכת המזבח תחלה, ולפי שנתעצלו מתחלה, נחסרה אות משמם, והנשאם כתיב: (רש"י,שם)
מדוע דווקא נענשו שחיסר להם את האות י?
אלא והנשאם חסר יו"ד כתיב כי רק אות אחת מן השם הגדול חקוק בשם נשיא דהיינו היו"ד וע"י שהתנשאו בדבריהם לקח ה' מן שמם אות זה משמו יתברך המורה כולו על גדר הענוה כמבואר בפסוק בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך. ודבר זה סוד מסודות התורה וצורת היו"ד מורה ג"כ על הענוה והקטנות. (כלי יקר,שמות כה,א)


פקודי: לשמר את עוצמת ההתלהבות:

וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת כָּל הַמְּלָאכָה וְהִנֵּה עָשׂוּ אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְ-ה-וָ-ה כֵּן עָשׂוּ וַיְבָרֶךְ אֹתָם מֹשֶׁה: (שמות לט ,מג)
מה מלמד כפל הלשון "וְהִנֵּה עָשׂוּ" , "כֵּן עָשׂוּ" ?
עשייתם היתה באותה התלהבות שבה שמעו את ציווי ה', ואם אמנם בנוהג שבעולם נחלשת ההתלהבות במשך הזמן החולף מהציווי עד העשייה הרי כאן- עשו אותה כאשר צוה ה'-ללא כל חולשה אלא במלוא ההתלהבות (כנסת יחזקאל, ר' יחזקאל מרדומסק)


 סיום:חכם הלב מחבר את הלב אל השכל(ומזדרז לעשות) ואת השכל אל הלב(ומשמר את ההתלהבות):

חֲכַם לֵב יִקַּח מִצְוֹת וֶאֱוִיל שְׂפָתַיִם יִלָּבֵט(משלי ח,י)
פרוש כמו שאמרו בגמרא, שמסקנה אפילו כלפי שמיא מהניא,דהיינו שאם יאמר: למחר אשכים בבוקר ללמוד הוא יהיה נכשל בזה ולא יעמוד,וזהו: החכם לב יקח מצוות תכף כשבא לידו ואינו משהה אותם.אבל מי שהוא אוויל ואינו עושה תיכף אלא אומר בשפתיו שיעשה אחר כך או למחר יהיה נכשל בזה ולא יעשה כלל
(הגר"א,שם)





*מבוסס על רעיון מאת הרב אברהם יוסף שוורץ בספר נקודה למחשבה.

יום שישי, 1 במרץ 2013

כי תשא-פרשת פרה: מה בין פרה אדומה,כיבוד הורים וחטא העגל?

פתיחה: בשכר כיבוד אב זכה לפרה אדומה:
אמר רב יהודה אמר שמואל שאלו את ר' אליעזר עד היכן כיבוד אב ואם אמר להם צאו וראו מה עשה עובד כוכבים אחד לאביו באשקלון ודמא בן נתינה שמו בקשו ממנו חכמים אבנים לאפוד בששים ריבוא שכר ורב כהנא מתני בשמונים ריבוא והיה מפתח מונח תחת מראשותיו של אביו ולא ציערו לשנה האחרת נתן הקב''ה שכרו שנולדה לו פרה אדומה בעדרו נכנסו חכמי ישראל אצלו אמר להם יודע אני בכם שאם אני מבקש מכם כל ממון שבעולם אתם נותנין לי אלא אין אני מבקש מכם אלא אותו ממון שהפסדתי בשביל כבוד אבא וא''ר חנינא ומה מי שאינו מצווה ועושה כך מצווה ועושה עאכו''כ (קידושין,לא,ע"א)

1.מה הקשר בין פרה אדומה לכיבוד הורים?
א.לימוד לגויים:

אך יתכן שהיתה באופן תשלום שכר זה כוונה מיוחדה והוא כדי שלא תזוח דעת האומות עליהם נגד ישראל שבשביל כבוד אב איבד גוי סכום רב והראו בזה שלא בשביל מצוה שהדעת מחייבה,בכבוד אב, רגילים ישראל להוציא כסף רב, אך גם עבור מצוה שאין יודעים לה טעם ורק מפני גזירה חוקית מאת ה', כמצות פרה אדומה נכונים ישראל גם כן להוציא כסף רב (תוספת ברכה, ר' ברוך הלוי אפשטיין, שם)

ב.לימוד לישראל:
במידה שאדם מודד מודדים לו: מי שמכבד את הוריו כבוד רב זוכה ליהנות משכרה של מצווה בה הפרה(האם) מתקנת את חטאי בנה( העגל) וממילא מתבררים יחסי הגומלין בין הבן להוריו: כשם שהוא מכבדם כך זכותם( זכות אבות) מגוננת עליו בעת הצורך. (ענ"ד)


2.מה הקשר בין פרה אדומה לחטא העגל?
א.משל לבן שפחה וכו'. ואם תאמר, דמה ענין פרה אדומה — שהיא מטהרת טומאת מת -־ לכפר על מעשה העגל. ויש לתרץ, דאילו לא חטאו בעגל היו חיים לעולם, כדאיתא בפרק קמא דעבודה זרה (ה.), אמר רבי יוסי, לא קבלו ישראל את התורה אלא שלא ישלוט בהם מלאך המות, דכתיב (ר לברים ה, כו) ״למען ייטב לך ולבניך עד עולם", וכשחטאו בעגל אמר הקדוש ברוך, הוא חבלתם מעשיכם — ״אכן כאדם תמותון (ההלים פג, ז), ולפיכך המיתה היא חטא העגל בעצמו . לכך אמר הקדוש ברוך הוא ׳תבא אמו ותקנח וכ ו ״ , ולפיכך מטהרין טומאת מת בה (גור אריה,שם)

...שבשעה שבא נחש על חוה, הטיל בה זוהמא. ישראל שעמדו על הר סיני – פסקה זוהמתן. עובדי כוכבים שלא עמדו על הר סיני – לא פסקה זוהמתן (שבת קמה, ע"ב- קמו ע"א)

ב.חטא העגל היה מחוסר אמונה ובתשובת המשקל ניתנה להם מצות פרה אדומה שהיא חוקה, מצוה בלי טעם וקיומה- רק בתוקף האמונה (ע"פ ר' יצחק מווארקה,מתוך שבעים פנים לתורה/שמחה רז)


סיום: מצוות פרה אדומה היא היישום האמיתי של נעשה ונשמע:
אָמַר שְׁלֹמֹה עַל כָּל אֵלֶּה עָמַדְתִּי וּפָרָשָׁה שֶׁל פָּרָה אֲדֻמָּה חָקַרְתִּי וְשָׁאַלְתִּי וּפִשְׁפַּשְׁתִּי {קהלת ז, כג}: אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי. (במדבר רבא, יט,ג)
 

יום שני, 18 בפברואר 2013

פורים: עמלק והספק*

 פתיחה: מדוע דווקא בפורים הגיעו למצב שקיימו וקבלו את התורה מרצון?

{שמות יט-יז} ויתיצבו בתחתית ההר א''ר אבדימי בר חמא בר חסא מלמד שכפה הקב''ה עליהם את ההר כגיגית ואמר להם אם אתם מקבלים התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם א''ר אחא בר יעקב מכאן מודעא רבה לאורייתא אמר רבא אעפ''כ הדור קבלוה בימי אחשורוש דכתיב {אסתר ט-כז} קימו וקבלו היהודים קיימו מה שקיבלו כבר (שבת פח,ע"א)

הקדמה: עמלק בגימטריה ספק
ושורשו עמלק בגימ' ספק בגימ' אל אחר (ספר מבוא לחכמת הקבלה - חלק א שער ד פרק ד)

א. המלחמה הראשונה בעמלק- במקום שיש ספק יש עמלק:

וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם מַסָּה וּמְרִיבָה עַל רִיב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל נַסֹּתָם אֶת יְ-ה-וָ-ה לֵאמֹר הֲיֵשׁ יְ-ה-וָ-ה בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן:וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם:(שמות יז,ז-ח)

ויבא עמלק וגו'. סמך פרשה זו למקרא זה  לומר, תמיד אני ביניכם ומזומן לכל צרכיכם, ואתם אומרים היש ה' בקרבנו אם אין, חייכם שהכלב בא ונושך אתכם, ואתם צועקים לי ותדעו היכן אני. משל לאדם שהרכיב בנו על כתפו ויצא לדרך, היה אותו הבן רואה חפץ ואומר, אבא טול חפץ זה ותן לי, והוא נותן לו, וכן שנייה, וכן שלישית, פגעו באדם אחד, אמר לו אותו הבן ראית את אבא, אמר לו אביו, אינך יודע היכן אני, השליכו מעליו ובא הכלב ונשכו: (רש"י,שם)


שקליפת עמלק הייתה מטילה ספק ופגם אף במקום שנראית התגלות אלוקית (שם משמואל פרשת זכור, שנת תרע"ט).

ב.הספק- מקורו בגן עדן:


המן מן התורה מנין {בראשית ג-יא} המן העץ (חולין קלט,ע"ב)

השאלה בדרך ספק פתחה פתח לספק של עמלק:
 ...ע"י שעבר נדנוד רעיון אצל אדה"ר על ששאלו דרך ספק, אף שהיה רק רגע אחד רעיון זה, נצמח מזה בדורי דורות (שפתי צדיק בשם החדושי הרי"ם ,מתוך ספר "דף על הדף", שם)

הנחש הביא את אדם וחווה להטיל ספק במציאות:
וז״ש האשה הנחש השיאני היינו, ההא היא הפעולה ונשאר "שי אני" היינו יש אין היינו הנחש הביאני (ע״י
 עץ הדעת טוב ורע) לחקור בחסידות היש — או אין.(חדושי בני יששכר, הקדמה)

ג.בין המן ל-מן: בין ספק לספק

1.ה-מן, מאכל של ספק נברא בזמן של ספק-בין השמשות:
עֲשָׂרָה דְבָרִים נִבְרְאוּ בְעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, וְאֵלּו הֵן, פִּי הָאָרֶץ, וּפִי הַבְּאֵר, וּפִי הָאָתוֹן, וְהַקֶּשֶׁת, וְהַמָּן, וְהַמַּטֶּה, וְהַשָּׁמִיר, וְהַכְּתָב, וְהַמִּכְתָּב, וְהַלּוּחוֹת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אַף הַמַּזִּיקִין, וּקְבוּרָתוֹ שֶׁל משֶׁה, וְאֵילוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אַף צְבָת בִּצְבָת עֲשׂוּיָה (אבות ה ו)

וַיִּרְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו מָן הוּא כִּי לֹא יָדְעוּ מַה הוּא וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם הוּא הַלֶּחֶם אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה לָכֶם לְאָכְלָה(שמות טז,טו)

2.המן הרשע (מטיל הספק) נתלה באותו יום בו פסק ה-מן (מאכל של ספק) לרדת- ט"ז בניסן:
מיתת המן:
בי"ג בניסן כתב המן את הספרים להשמיד להרוג וגו', בט"ו בניסן נכנסה אסתר לפני המלך, בי-ו בניסן תלו את המן (סדר עולם רבה פרק כט)
שביתת ה-מן:
וַיַּחֲנוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּגִּלְגָּל וַיַּעֲשׂוּ אֶת הַפֶּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב בְּעַרְבוֹת יְרִיחוֹ:וַיֹּאכְלוּ מֵעֲבוּר הָאָרֶץ מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח מַצּוֹת וְקָלוּי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה: וַיִּשְׁבֹּת הַמָּן מִמָּחֳרָת בְּאָכְלָם מֵעֲבוּר הָאָרֶץ וְלֹא הָיָה עוֹד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל מָן וַיֹּאכְלוּ מִתְּבוּאַת אֶרֶץ כְּנַעַן בַּשָּׁנָה הַהִיא (יהושע ה,י-יב)

ד.מגילת אסתר- סוף עידן הנביאים והיעדרות שם ה' מהמגילה - קרקע פוריה למטילי הספק בקיום ה':
מגילת אסתר המתארת את אירועי הפורים היא הספר היחיד בתנ"ך שמדבר על מצב שבו אין נבואה. כשאין גילוי פנים של אלהים יש הסתרת זהות של האדם. אם אין נבואה, יש מסכות.(הרב אורי שרקי שליט"א, מתוך מצרף-מחשבות על יצירה ישראלית - יהודית)

ה.עם ישראל ישן והקב"ה לכאורה ישן ויש ספק אם יקומו:
וַיֹאמֶר הָמָן לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד (אסתר ג, ח), אוֹתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (דברים ו, ד): ה' אֶחָד, יָשֵׁן לוֹ מֵעַמּוֹ. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲנִי אֵין לְפָנַי שֵׁנָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קכא, ד): הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל (אסתר רבא,ז,יב)

ישנו עם אחד אמר רבא ליכא דידע לישנא בישא כהמן אמר ליה תא ניכלינהו אמר ליה מסתפינא מאלהיו דלא ליעביד בי כדעבד בקמאי אמר ליה ישנו מן המצות (מגילה יג,ע"ב)

ו.עד ליום י"ג באדר היה ספק אם היהודים ינצלו או לא:

 וּבִשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר יוֹם בּוֹ אֲשֶׁר הִגִּיעַ דְּבַר הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ לְהֵעָשׂוֹת בַּיּוֹם אֲשֶׁר שִׂבְּרוּ אֹיְבֵי הַיְּהוּדִים לִשְׁלוֹט בָּהֶם וְנַהֲפוֹךְ הוּא אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶם:נִקְהֲלוּ הַיְּהוּדִים בְּעָרֵיהֶם בְּכָל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֳחַשְׁוֵרוֹשׁ לִשְׁלֹחַ יָד בִּמְבַקְשֵׁי רָעָתָם וְאִישׁ לֹא עָמַד לִפְנֵיהֶם כִּי נָפַל פַּחְדָּם עַל כָּל הָעַמִּים : (אסתר ט,א-ב)

ז.השמחה באה במקום בו הספק איננו:
אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה כך משנכנס אדר מרבין בשמחה (תענית כט,ע"א)


7 פעמים שמחה במגילת אסתר:
וּמָרְדֳּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת תְּכֵלֶת וָחוּר וַעֲטֶרֶת זָהָב גְּדוֹלָה וְתַכְרִיךְ בּוּץ וְאַרְגָּמָן וְהָעִיר שׁוּשָׁן צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה: לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר: (אסתר ח,טו-טז)
 
מְאוֹר עֵינַיִם יְשַׂמַּח לֵב שְׁמוּעָה טוֹבָה תְּדַשֶּׁן עָצֶם(משלי טו,ל)
מאור עינים. הארת עינים בדבר המסופק ישמח לב כי אין בעולם שמחה כהתרת הספקות (מצודת דוד,שם)
  
8.הזיכרון - האמצעי להכרעת הספק:

זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם(דברים כה,יז)

הזיכרון המתמיד הוא התשובה המוחצת לספקו של עמלק (הרב אביעד ברטוב,באר מרים-פורים,מאמר מצוות מחיית עמלק)

 סיום: עוצמת מעמד הר סיני ביטלה לחלוטין את הספק שיכול להיות קיים באדם בנוגע לאלוקות:

...אבל כל ישראל שהמה לא היו ראוים למדרגה ונבואה כזו רק כדי לקיים הדת שלא יבוא שום מבהיל להכחיש דבר אחד ע"י אות ומופת הוכרחו לעלות למעלה רמה כזו לשמוע קול אלקים מדבר מתוך האש וכמו שאמרו (דברים ה, כו) מי כל בשר אשר כו' כמונו ויחי שיהיו הם העדים על נבואתו א"כ אח"כ הלא שבו לבחירה שאל"כ אין תכלית תו בברייתם כיון שזכייתם שסרה מהם הבחירה והיה השכלתם בהירה בלי עירוב דמיון וגשם כלל עד כי הוכרחו כמלאכים שמוכרחים מצד שכלם שע"ז נאמר כפה עליהם הר כגיגית (שבת פח) שהיו מוכרחים מצד שכלם והשגתם לקבל עליהם התורה והיה ענין מקריי היינו שהיה רק להיות מאמינים בנבואת משה לא מצד האותות ויאמינו בד' לעולם א"כ מה שיותר מן ההכרח הלא נאות לפניהן לשוב אל הבחירה ובלא בחירה הלא לא היה להם שכר על קיום התורה שעל הכרח אין שכר כיון שלא מצד עמלם והכנתם היה סר מאתם הבחירה וזה שאמר שובו לכם לאהליכם (דברים ה, ל) היינו לבחירה ולכוחות הגוף המוקף באלפי כוחות דמיונות ההטעאה שקריות תאוות חשק וכיו"ב וזה האוהל שהגוף הוא אוהל הנפש (משך חכמה, הקדמה לחומש שמות)

בפורים ניצחו את הספק(עמלק)  מצד עצמם וכח תפילתם וממילא יכלו לקבל את התורה מאהבה :
לזה אמרו שהדבר הזה תוקן בימי מרדכי ואסתר, דאז היתה הסתרת פנים, וכל הנהגת ה' היתה בהעלם גדול, הסתר על הסתר. ואפילו הנס היה בהסתר גדול, ובתוך זה חזרו וקיבלו התורה ברצון, לזה יקרא רצון גמור ופשוט בלא שום פקפוק כלל ועיקר. ובזה הושלם רצונם, ותוקן מה שהיה חסר בזמן מתן תורה. וליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר. כי קיימו וקבלו, את כל מה שקיבלו כבר בסיני.
ובודאי שהיה צורך גם בזה וגם בזה, כי במתן תורה היתה התגלות לחזק את נפשם באור השכינה, ובימי מרדכי ואסתר, היתה קבלה מתוך הכנה פנימית ועבודה עצמית, אתערותא דלתתא שהיא הנדרשת מהאדם, ורק אז הגיעו לדרגה זו אחר ההכנות הקודמות, והיתה בזה שלמות ותמימות. (ע"פ הרב שלמה עמאר שליט"א)

 *מבוסס על שיעוריו של הרב אורי שרקי שליט"א

יום חמישי, 7 בפברואר 2013

משפטים: סדר הדברים

פתיחה: מדוע בחרה התורה לפתוח את פירוט ההלכות והדינים דווקא בדיני עבד עברי?
וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם: כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם:(שמות כא,א-ב)

1.בשר וחלב- סדר האכילה:
רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהֶיךָ לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ (שמות כג,יט)
וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב וּבֶן הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ וַיֹּאכֵלוּ (בראשית יח,ח)

כיצד הגיש אברהם לאורחיו בשר וחלב יחדיו?

מכאן שבתחילה ראוי להביא מיני חלב ואחר כך תבשיל של בשר(מדרש לקח טוב,שם)


דרך ההלכה: אכילת בשר אחרי חלב
האוכל מאכלי חלב ואחר כך רוצה לאכול בשר מיד, מעיקר הדין מותר לאכול בשר מיד אחר גבינה, אפילו גבינה קשה וישנה,, לאחר שיקנח פיו בפת או בפירות וכיוצא בו, שילעסם היטב ויבלעם, וידיח פיו במים או שאר משקים, ויעיין ידיו שלא ישאר שום דבר מהגבינה נדבק בהם, ואחר כך יאכל בשר. ואם הוא בלילה שאינו יכול לעיין היטב, צריך ליטול ידיו, או ינקה אותם היטב. . והאוכל חמאה שהשמנונית שבה נדבקת בחניכיים ובשיניים, יש להצריך גם שיקנח פיו בפת או בפירות. והאוכל עוף אחר גבינה, אין צריך לקינוח והדחת הפה.
 (ילקוט יוסף איסור והיתר כרך ג' עמוד תלא. יביע אומר ח''ו חלק יורה דעה סימן ז'. יחוה דעת ח''ג סי' נח עמוד קפג. הליכות עולם ח''ז עמוד מג)

2.עשייה ושמיעה- מה קודם?
וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְ-ה-וָ-ה נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע (שמות כד,ז)

איך ניתן לעשות לפני ששומעים?

וחז"ל פירשו נשמע על ההשכלה, תחלה נעשה ־מבלי חקור אחר הטעם , ועי״כ נשמע  להבין טעמי המצוה
וסודותיהם ...והנה התלמוד  מביא לידי מעשה והמעשה הוא העקר ופרי התלמוד והתלמוד הוא השומר לפרי, ועל זה אמרו {שבת פח,ע"א}  מה תפוח פריו קודם לעליו אף ישראל הקדימו נעשה לנשמע (מלבי"ם,שם)


דרך ההלכה: תלמוד תורה- שורש כל העשייה-כנגד כל המצוות:
אין לך מצוה בכל המצות כולן שהיא שקולה כנגד תלמוד תורה אלא תלמוד תורה כנגד כל המצות כולן שהתלמוד מביא לידי מעשה. לפיכך התלמוד קודם למעשה בכל מקום:
(יד החזקה,ספר המדע,הלכות תלמוד תורה,פרק ג,הלכה ג)


סיום: יש חשיבות לסדר
העניין דיש מצוות שבין אדם למקום ברוך הוא... ויש בין אדם לחבירו והוא המשפטים. והם בחינת דרך ארץ... והוא בחינת תורה שבעל פה, ושניהם מה' יתברך. כמו שכתוב: 'ה' עוז לעמו יתן - הוא התורה, יברך את עמו בשלום - הם המשפטים' (שמות רבה כ"ז, ד)... כי הגם שניתנו (המשפטים) ביד החכמים, עם כל זה מתנת א-לקים הוא, ומסרה לבני ישראל, כמו שכתוב 'תשים לפניהם'
יש בחינת דרך ארץ שקדמה לתורה, כי כפי טהרת הגוף ושלימות המידות זוכין לתורה. אחר כך התורה נותנת שלימות אמיתיות, וזוכין אחר כך למעלה יתירה בתורה, ואחר כך לשלמות ביותר
לכן הקדים מצות עבד עברי, שביותר יש ליזהר שלא לעשות עוול לחבירו בשיעבוד גופו מהפסד ממונו
(שפת אמת, תרמ"ב, "ואלה").

יום רביעי, 30 בינואר 2013

יתרו:קדושת המקום הזמן והאדם


פתיחה:לאור עוצמתו של מעמד הר סיני- מה היה שורש טעותם של החוטאים בעגל? 
וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר:...וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר וְאֶת הָהָר עָשֵׁן וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק: וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה וְאַל יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱ-לֹהִים פֶּן נָמוּת:
(שמות כ,א-טו;טז)

1.מה הביא לכך שהר סיני התקדש?
וְהִגְבַּלְתָּ אֶת הָעָם סָבִיב לֵאמֹר הִשָּׁמְרוּ לָכֶם עֲלוֹת בָּהָר וּנְגֹעַ בְּקָצֵהוּ כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהָר מוֹת יוּמָת: (שמות יט,יב)


וַיָּבֹא יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ אֶל מֹשֶׁה אֶל הַמִּדְבָּר אֲשֶׁר הוּא חֹנֶה שָׁם הַר הָאֱלֹהִים: (שמות יח,ה)
וַאֲתָא יִתְרוֹ חֲמוּהִי דְמשֶׁה וּבְנוֹהִי וְאִתְּתֵהּ לְוָת משֶׁה לְמַדְבְּרָא דִי הוּא שָׁרֵי תַמָן לְטוּרָא דְאִתְגְלֵי עֲלוֹהִי יְקָרָא דַיְ-יָ
(אונקלוס,שם)

הלכה- מתי 'אסור' להיכנס לבית הכנסת?
היו לבית הכנסת שני פתחים לא יכנס בפתח זה לעשותו דרך לצאת בפתח השני לקצר דרכו ואם היה הדרך עובר קודם שנבנה בית הכנסת מותר וכן אם לא נכנס בו תחלה כדי לקצר דרכו מותר לעשותו דרך וכשנכנס בו להתפלל מותר למי שנכנס בפתח זה לצאת בפתח אחר:(שו"ע,או"ח,קנא,ה)


2.קדושה ונקיות- מה קודם למה?
וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה לֵךְ אֶל הָעָם וְקִדַּשְׁתָּם הַיּוֹם וּמָחָר וְכִבְּסוּ שִׂמְלֹתָם (שמות יט,י)

מדוע סדר הדברים הוא קודם להתקדש ורק אז לכבס בגדיהם ולכאורה הכיבוס והנקיות קודמים לקדושה?
לימדה תורה שלא יהא אדם זהיר בחיצוניות בלבד כגון כיבוס ורחיצה ולבישת לבנים ויזניח את הפנימיות: נקיות כפיים וברת לב אלא לעולם יהא תוכו כברו : נקי וטהור מבפנים ומבחוץ ולא עוד אלא שיקדים את הקדושה והטהרה לכיבוס ולרחיצה החיצונית "וקדשתם היום ומחר" ואחר כך "וכבסו שמלותם" (מתוך אוצר הפלאות,שם, ע"פ האלשיך ואמרות חכמה)

הלכה-כיבוס בגדים לכבוד שבת:
מתקנת עזרא הסופר שאין לכבס בגדים בערב שבת, אלא מקדימים לכבס ביום חמישי בשבת. ואפשר לכבס גם בשאר ימות השבוע, אך טוב יותר לכבס מיום ד' והלאה, שאז מתחילה הארת השבת, וניכר שהוא לכבוד שבת. ואם חל בהם ראש חודש, והאשה נוהגת שלא לכבס בראש חודש, יכולה להקדים הכביסה לימי אב''ג, שעיקר התקנה היא שיהא יום הששי פנוי לצרכי שבת בלבד. והיום שמכבסים במכונת כביסה חשמלית ואין צריך לבזבז הרבה זמן לכיבוס הבגדים, נראה שמותר לכבס בערב שבת. ומכל מקום נכון להקדים, כדי שיום הששי כולו יהיה פנוי לצרכי שבת. [ילקוט יוסף, שבת א עמוד יג, ובמהדורת תשס''ד עמוד תקכב].

סיכום: אין קדושה בחומר 

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר קָרַב אֶל הַמַּחֲנֶה וַיַּרְא אֶת הָעֵגֶל וּמְחֹלֹת וַיִּחַר אַף מֹשֶׁה וַיַּשְׁלֵךְ  מִיָּדָיו אֶת הַלֻּחֹת וַיְשַׁבֵּר אֹתָם תַּחַת הָהָר (שמות לב,יט)
 וישלך מידיו - כי ראה טעותם שיש קדושה בדבר מחמת עצמו, ובאמת אין קדושה בעולם, רק השי"ת שמו קדוש ומציאותו, ולו נאוה תהלה ועבודה, והקדושות רק מצד שציוה לבנות משכן וכו' ולזבח בו, וכן בכרובים אין קדושה ועשאם רק לסימן להודיע אם ישראל עושים רצונו של מקום שאז פניהם איש אל אחיו, ואם היה מביא הלוחות היו מחליפים העגל בלוחות, ובשבירתם הראה שאין בהם קדושה מחמת עצמם, רק מצד שמירת ישראל התורה... (משך חכמה,שם)


 

יום שלישי, 29 בינואר 2013

בשלח: תיקון חטאי הפה

פתיחה: באזכרה- החובה בעיקר על הדיבור( אשכבה,קדיש,ברכות)
...וכבר ביארנו לעיל שכל הסעודות שעורכים ביום השבעה, ביום השלשים וביום השנה, אינם חיוב על פי ההלכה, אלא מנהג שנהגו בו כדי להרבות זכויות למנוח על ידי הברכות שיברכו הקרואים. (ילקוט יוסף,סימן מ,כד)

השורש-חטא אדם הראשון:
א.חטא האכילה:
וַיֹּאמֶר מִי הִגִּיד לְךָ כִּי עֵירֹם אָתָּה הֲמִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל מִמֶּנּוּ אָכָלְתָּ:(בראשית ג,יא)
ב.חטא הדיבור:
וַיֹּאמֶר הָאָדָם הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי הִוא נָתְנָה לִּי מִן הָעֵץ וָאֹכֵל (שם,שם,יב)
אשר נתתה עמדי. כאן כפר בטובה (עבודה זרה ה:):(רש"י,שם)

ג.היהודי- מלשון להודות- מתקן את חטא אדם הראשון:
וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת יְ-ה-וָ-ה עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ יְהוּדָה וַתַּעֲמֹד מִלֶּדֶת: (בראשית כט,לה)

התיקון: דיבור ואכילה בקדושה

1.תיקון במשך השנה:
א.השורש-חטא אדם הראשון:
חטא האכילה:
וַיֹּאמֶר מִי הִגִּיד לְךָ כִּי עֵירֹם אָתָּה הֲמִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל מִמֶּנּוּ אָכָלְתָּ:(בראשית ג,יא)
התיקון: בקידוש על היין ועל החלות
ר''מ אומר אותו אילן שאכל אדם הראשון ממנו גפן היה שאין לך דבר שמביא יללה לאדם אלא יין. ר' יהודה אומר חטה היה שאין התינוק יודע לקרוא אבא ואימא עד שיטעום טעם דגן. רבי נחמיה אומר תאנה היה שבדבר שקלקלו בו נתקנו שנאמר {בראשית ג-ז} ויתפרו עלה תאנה (סנהדרין ע,ע"א-ע"ב)

ב.חטא הדיבור:
וַיֹּאמֶר הָאָדָם הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי הִוא נָתְנָה לִּי מִן הָעֵץ וָאֹכֵל (שם,שם,יב)
אשר נתתה עמדי. כאן כפר בטובה (עבודה זרה ה:):(רש"י,שם)
התיקון: קידוש הדיבור
אמירת 'מודה אני', הלל, ברכות ותפילה, לימוד תורה.

2.תיקון מיוחד בפסח(פה-סח): אמירה ואכילה
א.חובת אמירה:
רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיָה אוֹמֵר. כָּל-מִי שֶׁלֹּא אָמַר שְׁלֹשָׁה דְבָרִים אֵלּוּ בַּפֶּסַח לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ. וְאֵלּוּ הֵן: פֶּסַח, מַצָּה, וּמָרוֹר:
(הגדה של פסח)
וַאֲפִלּוּ כֻּלָּנוּ חֲכָמִים. כֻּלָּנוּ נְבוֹנִים. כֻּלָּנוּ יוֹדְעִים אֶת הַתּוֹרָה. מִצְוָה עָלֵינוּ לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם. וְכָל- הַמַּרְבֶּה לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח. (הגדה של פסח)

ב.חובת אכילה: אכילת מצה,מרור,ארבע כוסות וכו'
בָּרִאשֹׁן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב תֹּאכְלוּ מַצֹּת עַד יוֹם הָאֶחָד וְעֶשְׂרִים לַחֹדֶשׁ בָּעָרֶב: (שמות יב,יח)
יש לאכול בליל פסח לכל הפחות ד' כזיתים מצה, ומכל מקום זקן או חולה, די שיאכל כזית מצה בתחלה, בברכת על אכילת מצה, ואחריה כזית מרור. ולכורך יקח חתיכה קטנה של מצה, וחתיכה קטנה של מרור, ולאחר מכן יאכל כזית אפיקומן. [שו"ת חזון עובדיה א סי' מד]. (ילקוט יוסף,תעה,ה)

3.שורש חטא האכילה:פרשת מאכלות אסורות -אכילה מתוך  בתאווה והתיקון- הסתפקות במועט (פרשת שמיני ופרשת ראה):

א.וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל: (בראשית ג,ו)

ב.כי ענין סימני טהרה שני סימנים מעלה גרה ומפרסת פרסה והענין כמ"ש הקדמונים כי בעוף אמרו כל העוף הדורס טמא והענין כי מאכילת הדבר כפי מזג המאכל כן יהיה טבע האוכל כי אבר מחזיק אבר וזה סוד נפש הבהמית שבאדם כו' וכל העבירות וחטאים הכל מחמדה כמ"ש כי לא תחמוד כולל כל הדברות וכל התורה כמו שהאריכו בזה ועי' בדבריהם וכל העוף הטורף טרף הוא סימן שאין בו מדת ההסתפקות וכמ"ש מכות כ"ד בא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמונתו יחיה חבקוק ב' והוא ההסתפקות וכן הוא בבהמה סימן מעלה גרה שמסתפק במאכל שבקרבו וכן מפרסת פרסה הוא סימן שאינו דורס וטורף טרף אלא גדל על אבוסו (אבן שלמה לגר"א, פרק ג' )

ג.שורש חטאו של המן- שלא הסתפק במי שהשתחווה לו(ע"פ כתב סופר):

המן מן התורה מנין {בראשית ג-יא} המן העץ (חולין קלט,ע"ב)

4.המן-חזרה אל הלחם שלפני חטא אדם הראשון:

וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם לֹא(שמות טז,ד)

הלחם אשר יאכלו בני אדם אחר חטא אדם הראשון הוא מעורב בפסולת ומוץ וסובין, וצריך יגיעה רבה עד שיעשה לחם... ואני ממטיר לכם לחם בלא פסולת וקליפה כמו שהיה קודם חטא אדם הראשון, וכמו שיהיה לעתיד...
(מלבי"ם,שמות טז ד)


5.אכילת הפירות מתקנת את חטא האכילה של אדם הראשון:
ובתחלת הבריאה היה מזון האדם מפירות האילן כמו שנאמר ויטע וגו', וישם שם את האדם ונטיעה הוא באילנות וכמו שנאמר מכל עץ הגן אכל תאכל. ומה שנאמר נתתי לכם את כל עשב וגו', ואת כל העץ אשר בו פרי עץ וגו', לכם יהיה לאכלה ולכל חית הארץ וגו', אין הכונה הכל לכולם רק פרי העץ לאדם ועשב השדה לבעלי חיים
 תדע דאחר החטא בקללות נאמר לו ואכלת את עשב השדה ואיתא (פסחים קיח.) דזלגו עיניו דמעות אני וחמורי נאכל באבוס אחד ואמר לו בזעת אפך וגו'. ואז נתקללו פירות האילן ועתיד להחזירן לתיקונן כמו שאמרו (בראשית רבה פ' יב)...
וחודש שבט זמן תיקון האכילה מתאוה...ובשבט לבית שמאי מראש חודש ולבית הלל מט"ו בו שנתמלא הסיהרא מפגימתה שנתקן ענין תאות אכילה הוא ראש השנה לאילן ואנחנו מברכין על הפירות להכניס בהם ברכה וקדושה.(פרי צדיק טו בשבט, אות א)

סיום: תיקון חטאי הפה - לאחר פטירת האדם

תיקון החטא הראשון:
וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת: (בראשית ב,יז)

תיקון החטא השני:החובה בעיקר על הדיבור( אשכבה,קדיש,ברכות)
...וכבר ביארנו לעיל שכל הסעודות שעורכים ביום השבעה, ביום השלשים וביום השנה, אינם חיוב על פי ההלכה, אלא מנהג שנהגו בו כדי להרבות זכויות למנוח על ידי הברכות שיברכו הקרואים. (ילקוט יוסף,סימן מ,כד)