חיי שרה: החוט המחבר בין שקיעה לזריחה

פתיחה: מדוע החודש איננו מספר שלם של ימים כשם שהיממה מספר שלם של שעות והשבוע מספר שלם של ימים?
חדשה של לבנה תשעה ועשרים יום ומחצה ותשצ''ג חלקים כמו שביארנו. ואי אפשר לומר שראש החדש יהיה במקצת היום עד שיהיה מקצת היום מחדש שעבר ומקצתו מהבא. שנאמר (במדבר יא-כ) ''עד חדש ימים'' מפי השמועה למדו שימים אתה מחשב לחדש ואי אתה מחשב שעות (משנה תורה,ספר זמנים,הלכות קידוש החודש,פרק שמיני ,הלכה א)

הקדמה- מושגי יסוד:
מנחה גדולה- שש וחצי שעות זמניות מזריחת החמה
מנחה קטנה-תשע וחצי שעות זמניות מהזריחה

פלג המנחה- אמצע הזמן בין מנחה קטנה לשקיעת החמה, כשעה ורבע זמניות לפני השקיעה
שקיעה- זמן שקיעת החמה


א.שיחת יצחק וזמן המנחה:
 וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה גְמַלִּים בָּאִים בראשית כד,סג)

 לשוח. לשון תפלה (ב"ר שם), כמו ישפך שיחו (תהלים קב, א.): (רש"י,שם)

 מהו זמנה של תפילת המנחה?

מי שהתפלל תפילת המנחה לאחר ו' שעות ומחצה ולמעלה יצא ועיקר זמנה מט' שעות ומחצה ולמעלה עד הלילה לרבנן ולרבי יהודה עד פלג המנחה שהוא עד סוף י''א שעות חסר רביע
הגה:... ואם עושה כרבי יהודה ומתפלל ערבית מפלג המנחה ולמעלה צריך ליזהר שלא יתפלל מנחה באותה שעה ועכשיו שנהגו להתפלל תפלת מנחה עד הלילה אין להתפלל תפלת ערבית קודם שקיעת החמה ואם בדיעבד התפלל תפלת ערבית מפלג המנחה ולמעלה יצא ובשעת הדחק יכול להתפלל תפלת ערבית מפלג המנחה ולמעלה (שו"ע,אורח חיים,רלג,א)


...ומכל מקום אם הצבור התעכבו מלהתפלל מנחה והמתינו למנין כדי להתפלל בצבור, רשאים להתפלל גם אחר השקיעה, בתוך שלש עשרה דקות וחצי [בשעות זמניות] מהשקיעה.(ילקוט יוסף,רלג,ג)

פלג המנחה הוא אם כן זמן של תפילת המנחה לרוב הדעות ומצד שני להולכים לפי שיטת ר' יהודה הוא כבר תחילת זמן תפילת ערבית, זהו אם כן הזמן היחדי ביום בו 2 תפילות מתערבבות זו בזו- מנחה של יום האתמול וערבית של יום המחרת, בנקודת החיבור בין 2 הימים יש זמן שיכולים להיות שייכים בו 2 זמני תפילות של 2 ימים שונים (ענ"ד)

ב.זמנו של נר שבת:
וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ:(בראשית כד,סז)

האהלה שרה אמו. ויביאה האהלה, והרי היא שרה אמו, כלומר ונעשית דוגמת  (ל) שרה אמו, שכל זמן ששרה קיימת, היה נר דלוק מערב שבת לערב שבת, וברכה מצויה בעיסה, וענן קשור על האהל,  (מ) ומשמתה פסקו, וכשבאת רבקה חזרו (ב"ר ס, טז.):(רש"י,שם)

החל ממתי ניתן להדליק נר של שבת כדי שיחשב שהוא לשם השבת?

אין להדליק נרות שבת בעוד היום גדול, שנשאר יותר משעה ורבע לפני צאת הכוכבים, שהוא קודם זמן פלג המנחה. ואפילו אם רוצה לקבל עליו את השבת בשעה זו, שהרי אינו ניכר שמדליק הנרות לכבוד שבת, וגם אינו יכול לקבל עליו את השבת כל כך מוקדם. ולכתחלה לא ידליק גם אחר שהגיע זמן פלג המנחה. ומכל מקום במקום צורך אם רוצה להדליק הנרות בעוד היום גדול, אחר שכבר הגיע זמן פלג המנחה, רשאי לעשות כן, באופן שמקבל עליו את השבת בהדלקה, שכיון שמקבל עליו את השבת מיד, אין זו הקדמה. (ילקוט יוסף שבת כרך א' עמוד קסח). 

תחילת הגאולה מורגשת ב"ערב שבת" של ההסטוריה:
וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל אֲרַם נַהֲרַיִם - זֶהוּ הַמָּקוֹם שֶׁל הָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה שֶׁשָּׁם בָּכְתָה רָחֵל כְּשֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ.
וַיַּבְרֵךְ הַגְּמַלִּים מִחוּץ לָעִיר אֶל בְּאֵר הַמָּיִם - לְהִתְחַזֵּק כֹּחָהּ בְּחָזְקָהּ כָּרָאוּי טֶרֶם תִּכָּנֵס לְהָקִים אֶת אוֹתָם הַגּוּפִים. לְעֵת עֶרֶב, מַה זֶּה לְעֵת עֶרֶב? זֶה עֶרֶב שַׁבָּת שֶׁהוּא הַזְּמַן שֶׁל הָאֶלֶף הַשִּׁשִּׁי. לְעֵת עֶרֶב - כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קד) וְלַעֲבוֹדָתוֹ עֲדֵי עָרֶב, וְכָתוּב (ירמיה ו) כִּי יִנָּטוּ צִלֲלֵי עָרֶב. (זוהר,בראשית קפא ע"ב-קפב,ע"א)

הזוהר מבאר שהכוונה שקדושת השבת תורגש מניין ערב (=272) שנים לפני סוף האלף השישי, יוצא שנת ה'תשכ"ח.כלומר, צריך שבכניסת שנת ה'תשכ"ח כבר תהיה קדושת השבת מורגשת. והרי שכשם שהשבת היא הזמן הקדוש הראשון, ירושלים היא המקום הקדוש הראשון. אם כן, לא הייתה ברירה אלא שירושלים תחזור אלינו בשנת ה'תשכ"ז! (ע"פ הרב אורי שרקי שליט"א)

סיום: כל סוף הוא התחלה
ביהדות כל סוף מחובר להתחלה חדשה ולכן היום מתחיל מהלילה שלפניו,ר"ח שחל יומיים חל גם ביום ה-30 של החודש הקודם עם סיום קריאת וזאת הברכה מיד מתחילים בקיראת בראשית וופלג המנחה אפשרי גם לתפילת מנחה של אותו היום וגם לזמן המוקדם ביותר של תפילת עברית ללמדך אין "סוף" לשום עניין אלא כל דבר שמסתיים מחובר למשהו אחר  שמתחיל  (ענ"ד)

וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ (קהלת א, ה), אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא וְכִי אֵין אָנוּ יוֹדְעִין שֶׁזָּרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ, אֶלָא עַד שֶׁלֹא יַשְׁקִיעַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שִׁמְּשׁוֹ שֶׁל צַדִּיק הוּא מַזְרִיחַ שִׁמְשׁוֹ שֶׁל צַדִּיק חֲבֵרוֹ,
יוֹם שֶׁמֵּת רַבִּי עֲקִיבָא נוֹלַד רַבֵּנוּ, וְקָרְאוּ עָלָיו וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ.
יוֹם שֶׁמֵּת רַבֵּנוּ נוֹלַד רַב אָדָא בַּר אַהֲבָה, וְקָרְאוּ עָלָיו וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ.
יוֹם שֶׁמֵּת רַב אָדָא בַּר אַהֲבָה נוֹלַד רַבִּי אָבוּן, וְקָרְאוּ עָלָיו וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ.
יוֹם שֶׁמֵת רַבִּי אָבוּן נוֹלַד רַבִּי אָבוּן בְּרֵיהּ, יוֹם שֶׁמֵּת רַבִּי אָבוּן נוֹלַד אַבָּא הוֹשַׁעְיָה אִישׁ טְרִיָּא,
יוֹם שֶׁמֵּת אַבָּא הוֹשַׁעְיָה, נוֹלַד רַבִּי הוֹשַׁעְיָה, וְקָרְאוּ עָלָיו וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ.
עַד שֶׁלֹא הִשְׁקִיעַ שִׁמְשׁוֹ שֶׁל משֶׁה הִזְרִיחַ שִׁמְשׁוֹ שֶׁל יְהוֹשֻׁעַ, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כז, יח): וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן.
עַד שֶׁלֹא שָׁקְעָה שִׁמְשׁוֹ שֶׁל יְהוֹשֻׁעַ זָרְחָה שִׁמְשׁוֹ שֶׁל עָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע טו, יז): וַיִּלְכְּדָהּ עָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז.
עַד שֶׁלֹא שָׁקְעָה שִׁמְשׁוֹ שֶׁל עֵלִי זָרְחָה שִׁמְשׁוֹ שֶׁל שְׁמוּאֵל (שמואל א ג, ג): וְנֵר אֱלֹהִים טֶרֶם יִכְבֶּה וּשְׁמוּאֵל שֹׁכֵב בְּהֵיכַל ה',
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כַּהֲדָא עֶגְלְתָא תְּמִימְתָא. עַד שֶׁלֹא הִשְׁקִיעַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שִׁמְשָׁהּ שֶׁל שָׂרָה הִזְרִיחַ שִׁמְשָׁהּ שֶׁל רִבְקָה, בַּתְּחִלָּה (בראשית כב, כ): הִנֵּה יָלְדָה מִלְכָּה גַּם הִוא בָּנִים, וְאַחַר כָּךְ וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה.
(בראשית רבא,נח,ב)

וירא: על איכות ועל כמות

פתיחה: מה עדיף על מה- כמות או איכות? רוב כמותי(ב"ה) מול לכאורה רוב איכותי(ב"ש)?
 מי סברת עשו ב''ש כדבריהם לא עשו ב''ש כדבריהם ור' יוחנן אמר עשו ועשו ובפלוגתא [דרב ושמואל] דרב אומר לא עשו ב''ש כדבריהם ושמואל אמר עשו ועשו אימת אילימא קודם בת קול מ''ט דמ''ד לא עשו ואלא לאחר בת קול מ''ט דמ''ד עשו אי בעית אימא קודם בת קול ואי בעית אימא לאחר בת קול אי בעית אימא קודם בת קול וכגון דב''ה רובא למ''ד לא עשו דהא ב''ה רובא ומ''ד עשו כי אזלינן בתר רובא היכא דכי הדדי נינהו הכא בית שמאי מחדדי טפי ואי בעית אימא לאחר בת קול מ''ד לא עשו דהא נפקא בת קול(יבמות יד,ע"א)

1.המלח- איכות שמשפיעה על כמות:
 וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח:(בראשית יט,כו)
ותהי נציב מלח. במלח חטאה ובמלח לקתה, אמר לה תני מעט מלח לאורחים הללו, אמרה לו אף המנהג הרע הזה אתה בא להנהיג במקום הזה (ב"ר נ, ד.):  (רש"י,שם) 
 מדוע מסומלת מידת הכנסת האורחים דווקא דרך עניין המלח? 


א. המלח במשמעות לקיחה- סופח אליו את הדם:
אומצא דאסמיק חתכה ומלחה אפילו לקדרה נמי שפיר  (חולין צג,ע"ב)


ב.המלח במשמעות נתינה- סמל לצדקה-ודווקא קורטוב:

ת''ר מעשה ברבן יוחנן בן זכאי שהיה רוכב על החמור והיה יוצא מירושלים והיו תלמידיו מהלכין אחריו ראה ריבה אחת שהיתה מלקטת שעורים מבין גללי בהמתן של ערביים כיון שראתה אותו נתעטפה בשערה ועמדה לפניו אמרה לו רבי פרנסני אמר לה בתי מי את אמרה לו בת נקדימון בן גוריון אני אמר לה בתי ממון של בית אביך היכן הלך אמרה לו רבי לא כדין מתלין מתלא בירושלים מלח ממון חסר ואמרי לה חסד ושל בית חמיך היכן הוא אמרה לו בא זה ואיבד את זה (כתובות סו,ע"ב)


מלח ממון חסר. הרוצה למלוח ממונו כלומר לגרום לו שיתקיים יחסרנו לצדקה תמיד וחסרונו זהו קיומו: ואמרי לה חסד. יעשה ממנו חסד ושל בית אבא לא עשו צדקה כראוי וכלה ממונן:(רש"י,שם)


על האדם לדעת שכמו המלח, מצד אחד הוא העולם הזה לוקח ומקבל ומצד שני עליו גם לתת קורטוב לצדקה(לא את כל ממונו כי אז יצטרך לבריות) וזה מה שאשת לוט לא הבינה ולכן חטאה ב"מלח", בהבנת המהות של תפקיד המלח (ע"פ דברי הרב בן ציון אלגאזי)

הלכה:
לא יבצע עד שיביאו לפניו מלח או ליפתן (פירש רש''י כל דבר הנאכל עם הפת) ללפת בו פרוסת הבציעה ואם היא נקיה או שהיא מתובלת בתבלין או במלח כעין שלנו או שנתכוון לאכול פת חריבה אינו צריך להמתין. הגה: ומכל מקום מצוה להביא על כל שלחן מלח קודם שיבצע כי השלחן דומה למזבח והאכילה כקרבן ונאמר על כל קרבנך תקריב מלח (בית יוסף בשם שבלי הלקט) והוא מגין מן הפורעניות (תוספות והגהות אשירי פרק כיצד מברכין. ועיין לקמן סוף סימן ק''ע): (אורח חיים,קסז,ה)

יש לומר שע"פ מה שבארנו לעיל על כך שהמלח בא לרמז על הנתינה והצדקה הרי שדווקא כאשר הוא אוכל ומקבל עליו להזכיר לעצמו ולו במעט(קורטוב) שעליו גם לתת ולכן דווקא כשאוכל לחם ראוי שיטבול בו מעט מלח הרומז לצדקה שעל המקבל לתת (ענ"ד)


2.דבר שבקדושה-במנין- כמות עדיפה על פני איכות:
חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה לְהָמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע וְהָיָה כַצַּדִּיק כָּרָשָׁע חָלִלָה לָּךְ הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט: וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אִם אֶמְצָא בִסְדֹם חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר וְנָשָׂאתִי לְכָל הַמָּקוֹם בַּעֲבוּרָם: וַיַּעַן אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הִנֵּה נָא הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר אֶל אֲדֹנָי וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר: אוּלַי יַחְסְרוּן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם חֲמִשָּׁה הֲתַשְׁחִית בַּחֲמִשָּׁה אֶת כָּל הָעִיר וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית אִם אֶמְצָא שָׁם אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה: וַיֹּסֶף עוֹד לְדַבֵּר אֵלָיו וַיֹּאמַר אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם אַרְבָּעִים וַיֹּאמֶר לֹא אֶעֱשֶׂה בַּעֲבוּר הָאַרְבָּעִים: וַיֹּאמֶר אַל נָא יִחַר לַא-דֹנָי וַאֲדַבֵּרָה אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם שְׁלֹשִׁים וַיֹּאמֶר לֹא אֶעֱשֶׂה אִם אֶמְצָא שָׁם שְׁלֹשִׁים: וַיֹּאמֶר הִנֵּה נָא הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר אֶל אֲ-דֹנָי אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם עֶשְׂרִים וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית בַּעֲבוּר הָעֶשְׂרִים: וַיֹּאמֶר אַל נָא יִחַר לַא-דֹנָי וַאֲדַבְּרָה אַךְ הַפַּעַם אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם עֲשָׂרָה וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית בַּעֲבוּר הָעֲשָׂרָה:(בראשית יח,כג-לב)

מדוע לא ביקש אברהם על פחות מעשרה?

 אולי ימצאון שם עשרה. על פחות לא ביקש, אמר, דור המבול היו ח', נח ובניו ונשיהם, ולא הצילו על דורם, ועל ט' על ידי צירוף כבר בקש ולא מצא: (רש"י,שם)

ראוי לציין שרש"י מונה כאן גם את הנשים כראויות להציל את זולתן (ואולי נח לא התפלל כלל על הצלת האנושות משום שידע, כי אין בה כתעריף שרש"י קבע) (ברכת אשר,שם)

...דָּבָר אַחֵר לָמָּה עֲשָׂרָה, שֶׁהָיָה סָבוּר שֶׁיֵּשׁ שָׁם עֲשָׂרָה, לוֹט וְאִשְׁתּוֹ וְאַרְבַּע בְּנוֹתָיו וְאַרְבָּעָה חֲתָנָיו( בראשית רבא,מט,יג)

הלכה:
 נאמר בתורה: ונקדשתי בתוך בני ישראל. ודרשו חז''ל, מכאן שכל דבר שבקדושה לא יהיה בפחות מעשרה. ועיקר אמירת קדיש וקדושה אינם אלא מדרבנן, אך הסמיכום חכמים על פסוקים. וצריכים כל העשרה להיות גדולים, מבן י''ג שנה ומעלה. ומכל מקום יש אומרים שבשעת הדחק אפשר לצרף לדברים שבקדושה קטן שיודע למי מברכים, עם תשעה גדולים. אולם דעת רוב גדולי הפוסקים שאין הקטן מצטרף לעשרה כלל, ואפילו בשעת הדחק. ואם רואה אדם שהצבור מתכוננים לצרף קטן לעשרה, עליו לצאת משם מיד כדי שלא תארע תקלה על ידו ויכשלו בהזכרת השם לבטלה בתפלת החזרה וכו'. [ילקו''י מהדורת תשס''ד, ספר הל' פסד''ז סי' נה הע' א, שאר''י ח''ב עמ' צג]. 

סיכום:

הַכֹּל צָפוּי, וְהָרְשׁוּת נְתוּנָה, ובְטוֹב הָעוֹלָם נִדּוֹן. וְהַכֹּל לְפִי רֹב הַמַּעֲשֶׂה: (אבות ג,טו)

"אחר כך אמר, שהמעלות לא יושגו לפי שעור גודל המעשה, אלא לפי רוב מספר המעשה. וזה, שהמעלות אמנם יושגו בכפול מעשי הטוב פעמים רבות, ובזה יושג הקנין, לא בשיעשה האדם מעשה אחד גדול ממעשי הטוב, שבזה לבדו לא יושג קנין.

משל זה, שהאדם אם יתן למי שראוי אלף דינר, בפעם אחת ולאיש אחד, לא תושג לו מעלת הנדיבות בזה המעשה האחד הגדול, כמו שתושג למי שיתנדב אלף פעמים באלף דינר, ויתן כל דינר מהם על צד הנדיבות, לפי שזה ייכפל על ידו מעשה הנדיבות אלף פעמים, ויושג קנין חזק, וזה פעם אחת בלבד התעוררה הנפש התעוררות גדולה למעשה טוב, ואחר כן פסקה מזה.

וכן בתורה אין שכר מי שפדה אסיר במאה דינר, או נתן צדקה לעני במאה דינר שהיו די מחסורו, כמו מי שפדה עשרה אסירים, או השלים חסרון עשרה עניים, ואפילו בעשרה דינרים. ולזה תקיש. וזה הוא ענין אומרו: לפי רוב המעשה אבל לא על פי המעשה".(פירוש המשנה לרמב"ם,שם)

  ברוחניות הכמות עדיפה יותר שכן הרוחניות עצמה יש בה מדרגה של איכות  ואילו בגשמיות כגון באכילה האיכות היא עליונה יותר ומעט משפיע על המרובה כמו המלח על הלחם, ומכל מקום כאשר יש ברוחניות כמות של קדושה כגון עשרה יכולה להשפיע באיכות שבה על הכמות וממילא אם אכן היו עשרה צדיקים בסדום האיכות שלהם היתה יכולה להשפיע על הכמות של כל תושבי סדום ועמורה והלצים מכליון ועל כן ישאף תמיד לאיכות ולכמות כאחד (ענ"ד)




(נותנים בר"ה סוכר ולא מלח כי גם הוא מתקיים לתמיד ומצד שני הוא מסמל קבלה ופחות נתייינ הכי ביוםן הדין לא נותנים צדקה כי נידונים ולכן רק מבקשים להיות במעמד של מקבלים מה'.)

לך לך : המילה והטלית

פתיחה: מדוע מתעטפים בטלית בברית המילה?
נוהגים שאבי הבן והסנדק מתעטפים בטלית בעת המילה, ואם הוא טלית שלהם מברכים עליה ''להתעטף בציצית''. ואם היא טלית שאולה, מתעטפים בה בלי ברכה. וטלית של בית כנסת מברכים עליה אפילו אם לובשה לצורך עראי, שהרי היא מיועדת לצורך הקהל, ואין בה דין טלית שאולה. וטוב לבדוק את הציציות אם לא נקרעו באופן המעכב לפי ההלכה. (ילקו''י שובע שמחות ב עמוד נז)
 
חלק א: עטיפת הישמעאלים:

יש נוהגים שאחר שבירכו להתעטף בציצית והתעטפו כמנהג הישמעאלים, אומרים פסוקים, כמו ה' צבאות עמנו וכו', או מה יקר חסדך וכו', עד כי עמך מקור חיים וכו', ואחר כך מורידים את הטלית על גופם. ויש לנוהגים כן על מה שיסמוכו, ואין לאסור בזה מצד הפסק. ומכל מקום לכתחלה ראוי לומר הפסוקים הנ''ל רק בהרהור הלב, ולא לבטא בשפתיו. [ילקו''י על הל' ציצית, עמוד קח. ושאר''י ח''א עמוד קמב. הליכות עולם חלק א' עמוד ג'].

מדוע זכו הישמעאלים לכך שעטיפת הטלית נקראת על שמם?

 א.בני ישמעאל מביאים את ב"י להתעוררות לתפילה ע"י הצרות שעשוים להם:
 ששה נקראו בשמותן עד שלא נולדו ואלו הן יצחק וישמעאל משה ושלמה ויאשיהו ומלך המשיח ישמעאל מנין שנ' ויאמר לה מלאך ה' הנך הרה ויולדת בן וקראת שמו ישמעאל ולמה נקרא שמו ישמעאל שעתיד לשמוע הב"ה באנקת העם ממה שעתידין בני ישמעאל לעשות בארץ באחרית הימים לפיכך נקרא שמו ישמעאל
(פרקי דרבי אליעזר,פרק לא)

ב.ברית המילה של ישמעאל נתנה אחיזה (חלקית) לבניו ב-4 כנפות הארץ (המקבילות ל-4 כנפות הטלית):

וּבֹא רְאֵה, אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנִים עָמַד אוֹתוֹ מְמֻנֶּה שֶׁל בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל וּבִקֵּשׁ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אָמַר לוֹ, מִי שֶׁנִּמּוֹל יֵשׁ לוֹ חֵלֶק בְּשִׁמְךְ? אָמַר לוֹ, כֵּן. אָמַר לוֹ, וַהֲרֵי יִשְׁמָעֵאל נִמּוֹל, [ולא עוד, אלא שגמול בן שלש עשרה שנה] אָז לָמָּה אֵין לוֹ חֵלֶק בְּךְ כְּמוֹ יִצְחָק? אָמַר לוֹ, זֶה נִמּוֹל כָּרָאוּי וּכְתִקּוּנוֹ, וְזֶה לֹא כָּךְ. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁאֵלֶּה נִדְבָּקִים בִּי כָּרָאוּי לִשְׁמוֹנָה יָמִים, וְאֵלֶּה רְחוֹקִים מִמֶּנִּי עַד כַּמָּה יָמִים. אָמַר לוֹ, וְעִם כָּל זֶה, כֵּיוָן שֶׁנִּמּוֹל, לֹא יִהְיֶה לוֹ שָׂכָר טוֹב בִּשְׁבִיל זֶה?
אוֹי עַל אוֹתוֹ זְמַן שֶׁנּוֹלַד יִשְׁמָעֵאל בָּעוֹלָם וְנִמּוֹל, מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? הִרְחִיק אֶת בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל מִן הַדְּבֵקוּת הָעֶלְיוֹנָה, וְנָתַן לָהֶם חֵלֶק לְמַטָּה בָּאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה בִּשְׁבִיל אוֹתָהּ הַמִּילָה שֶׁבָּהֶם.
וַעָתִידִים בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל לְעוֹרֵר קְרָבוֹת חֲזָקִים בָּעוֹלָם וּלְהִתְכַּנְּסוּת בְּנֵי אֱדוֹם עֲלֵיהֶם, וִיעוֹרְרוּ בָהֶם קְרָב, אֶחָד עַל הַיָּם, וְאֶחָד עַל הַיַּבָּשָׁה, וְאֶחָד סָמוּךְ לִירוּשָׁלַיִם, וְיִשְׁלְטוּ אֵלֶּה בְּאֵלֶּה, וְאֶרֶץ הַקְּדוֹשָׁה לֹא תִמָּסֵר לִבְנֵי אֱדוֹם
בְּאוֹתוֹ זְמַן יִתְעוֹרֵר עַם אֶחָד מִסּוֹף הָעוֹלָם עַל רוֹמִי הָרְשָׁעָה, וְיַעֲרֹךְ בָּהּ קְרָב שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים, וְיִתְכַּנְּסוּ שָׁם עַמִּים, וְיִפְּלוּ בִידֵיהֶם, עַד שֶׁיִּתְכַּנְּסוּ כָּל בְּנֵי אֱדוֹם עָלֶיהָ מִסּוֹפֵי כָּל הָעוֹלָם, וְאָז יִתְעוֹרֵר עֲלֵיהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (ישעיהלד) כִּי זֶבַח לַה' בְּבָצְרָה וְגוֹ'. אַחַר זֶה מַה כָּתוּב? לֶאֱחֹז בְּכַנְפוֹת הָאָרֶץ וְגוֹ'. וִיכַלֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל מִמֶּנָּה, וְיִשְׁבֹּר כָּל הַחֲיָלוֹת-כֹּחוֹת שֶׁלְּמַעְלָה, וְלֹא יִשָּׁאֵר כֹּחַ לְמַעְלָה עַל הָעָם שֶׁל הָעוֹלָם, אֶלָּא כֹּחַ יִשְׂרָאֵל לְבַדּוֹ, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (תהלים קכא) ה' צִלְּךְ עַל יַד יְמִינֶךְ (זוהר,וארא,לא,ע"ב)

(שמעתי מאת הרב בן ציון אלגאזי) 

חלק ב: מילה דחוייה

וּבֶן שְׁמֹנַת יָמִים יִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר לְדֹרֹתֵיכֶם יְלִיד בָּיִת וּמִקְנַת כֶּסֶף מִכֹּל בֶּן נֵכָר אֲשֶׁר לֹא מִזַּרְעֲךָ הוּא (בראשית יז,יז)

וְאַבְרָהָם בֶּן תִּשְׁעִים וָתֵשַׁע שָׁנָה בְּהִמֹּלוֹ בְּשַׂר עָרְלָתוֹ(שם,שם,כז)

מה הסיבה שנתעכב הציווי על ברית המילה לאברהם עד היותו בן 99?

כל תשירה- פיה חירה (כל עכבה לטובה)

לו ישמעאל יחיה לפניך.  ...ואמר אברהם אם ישמעאל יחיה לפניך ארצה בברכה הזאת אשר ברכתני בזרע שרה כי הבטיחו מתחלה אשר יצא ממעיך הוא יירשך (לעיל טו ד) והנה היורש אותו יחיד והיה חושב שהוא ישמעאל ועתה כאשר נאמר לו כי משרה יוליד והבין כי הוא היורש פחד פן ימות ישמעאל ולכן אמר זה (רמב"ן,שם)

יש לומר בהמשך לדברי הרמב"ן שהיה מקום לחשוב שישמעאל אכן ייהה ממשיכו של אברהם אלא שעד גיל י"ג לא היטיב דרכיו ומגיל י"ג נעשה בר חיוב לעצמו ולכן איבד סיכוייו ונצטווה אברהם להימול ואז יכול היה ללדת את יצחק שייה ממשיכו במקו ישמעאל ולכן נתעכב הציווי עד היות ישמעאל בן י"ג ואברהם בן 99 (ענ"ד)

מילה שנדחתה:
אם נולד בע"ש בין השמשות אינו נימול בשבת אלא נדחית עד אחד בשבת שהוא ספק עשירי ואפילו לא הוציא אלא ראשו בין השמשות אע"פ שיצא כולו בשבת אינו נימול בשבת:(טור יורה דעה, סימן רסו) 

 תינוק שנולד ביום שישי אחר שקיעת השמש, תוך עשרים דקות מהשקיעה, שהוא זמן ''בין השמשות'', אין מלין אותו בשבת, אלא דוחים את המילה ליום ראשון. וכן אם יש ספק מתי נולד, אם קודם השקיעה, או בבין השמשות, אין מילתו דוחה את השבת. וכן אם יש ספק אם נולד אחר עשרים דקות מהשקיעה, שהוא זמן צאת הכוכבים, או שנולד בתוך זמן בין השמשות, בכל זה אין מלין אותו בשבת, אלא דוחין את המילה ליום ראשון. שכל שלא נולד בבירור בלילה, יש להחמיר שלא למולו בשבת. ואף על פי שיש ספק ספיקא, שמא בין השמשות לילה הוא, ושמא נולד בצאת הכוכבים, אפילו הכי לא מועיל ספק ספיקא בדין זה, ויש למולו ביום ראשון. (ילקוט יוסף שבת כרך ד' עמוד שלח, ועמוד תכג)

תינוק שנולד בבין השמשות, וחל יום השמיני ביום טוב שני של גלויות, אין למולו ביום טוב שני. (שובע שמחות חלק ב' עמוד קסב ).


סיום: עטיפת הישמעאלים וברית המילה:
נוהגים שאבי הבן והסנדק מתעטפים בטלית בעת המילה, ואם הוא טלית שלהם מברכים עליה ''להתעטף בציצית''. ואם היא טלית שאולה, מתעטפים בה בלי ברכה. וטלית של בית כנסת מברכים עליה אפילו אם לובשה לצורך עראי, שהרי היא מיועדת לצורך הקהל, ואין בה דין טלית שאולה. וטוב לבדוק את הציציות אם לא נקרעו באופן המעכב לפי ההלכה. (ילקו''י שובע שמחות ב עמוד נז)

הטעם לדבר לאור הנאמר לעיל- כדי שנקיים את הברית כראוי ולא כמו ישמעאל אז מתעטפין בטלית באופן שנהוג(עטיפת ישמעאלים) לרמז על כך שאנו מזכירים מחד את זכותו של ישמעאל שנימול לגיל 13 אבל מקיימים ברית הכלכתה (כולל פריעה) ובכך ממעטים בזכותו ומאדירים את זכותו היתרה של התינוק שנימול בן שמונה ימים ( או קצת אחרי אם נדחתה) ונימול בכלכה ועלך כן זכותו גדולה משל ישמעאל (ענ"ד)

נח: קדושה וטהרה ביין ובמים

 פתיחה -:2 ניסוכים על גבי המזבח:

תניא ר' נתן אומר {במדבר כח-ז} בקדש הסך נסך שכר לה' בשני ניסוכין הכתוב מדבר אחד ניסוך המים ואחד ניסוך היין  (תענית ג,ע"א)

א.תיקון ע"י מים :


1.גשמי ברכה או מבול:
וַיְהִי הַגֶּשֶׁם עַל הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה (בראשית ז,יב)
וַיְהִי הַמַּבּוּל אַרְבָּעִים יוֹם עַל הָאָרֶץ וַיִּרְבּוּ הַמַּיִם וַיִּשְׂאוּ אֶת הַתֵּבָה וַתָּרָם מֵעַל הָאָרֶץ(שם,שם,יז)
מדוע  נוקטת התורה פעם בלשון גשם ופעם בלשון מבול?

ויהי הגשם על הארץ. ולהלן הוא אומר ויהי המבול, אלא כשהורידן הורידן ברחמים, שאם יחזרו יהיו גשמי ברכה, וכשלא חזרו היו למבול:(רש"י,שם)

כמה מוסר השכל יש בדבר,שגם כאשר נגזר העונש ניתן עדיין לשנותו על ידי חזרה בתשובה (ע"פ שפתי צדיק,רבי פנחס מנחם אלעזר מפילץ,מתוך חומש פניני החסידות)

2.המבול כמקווה:
הקב"ה מחריב את עולמו במשך 40 יום הרומזים גם למקווה טהרה שבו יש 40 סאה לפחות והלא המבול הוא מען מקווה טהרה לעולם(לוחות אבן, הרב אברהם צוקרמן ע"פ דברי האדמור הזקן של חב"ד)

3.דברים הצריכים נטילת ידיים במים:
אלו דברים צריכים נטילה במים. הקם מהמטה. והיוצא מבית הכסא. ומבית המרחץ. והנוטל צפרניו. והחולץ מנעליו. והנוגע ברגליו. והחופף ראשו. ויש אומרים אף ההולך בין המתים. ומי שנגע במת. ומי שמפליא כליו. והמשמש מטתו. והנוגע בכנה. והנוגע בגופו בידו. ומי שעשה אחת מכל אלו ולא נטל אם תלמיד חכם הוא תלמודו משתכח ואם אינו תלמיד חכם יוצא מדעתו:(שו"ע,אורח חיים,ד,יח)

בידו - במקומות המטונפות שיש בהם מלמולי זיעה:(מ"ב,סעיף קטן מו)
יוצא מדעתו - עיין בא"ר דר"ל דנתלבש בו רוח שטות ועי"ז יוכל לבוא אח"כ לעבירה וכמאמרם דאין אדם עובר עבירה אא"כ נכנס בו רוח שטות:(מ"ב,סעיף קטן מז)



ב.קלקול ע"י יין:

וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כָּרֶם: וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אָהֳלֹה (בראשית ט,כ-כא)

1.מדוע בחר נח לנטוע תחילה דווקא עצי גפן ?

וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כֶּרֶם. רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי יוֹסֵי. אֶחָד אָמַר מִגַּן עֵדֶן [נתרכבה] גֹּרְשָׁה וְנָטַע אוֹתָהּ כָּאן. וְאֶחָד אָמַר בָּאָרֶץ הָיְתָה, וְעָקַר אוֹתָהּ וְשָׁתַל אוֹתָהּ, וּבְאוֹתוֹ יוֹם עָשְׂתָה פֵרוֹת וְנִצְנְצוּ לִבְלוּבִים וַעֲנָבִים, וְהָיָה סוֹחֵט אוֹתָהּ וְשׁוֹתֶה מֵהַיַּיִן וּמִשְׁתַּכֵּר. רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, סוֹד הַחָכְמָה הוּא כָּאן בַּפָּסוּק הַזֶּה. כְּשֶׁרָצָה נֹחַ לִבְדֹּק בְּאוֹתוֹ חֵטְא שֶׁבָּדַק אָדָם הָרִאשׁוֹן - לֹא כְּדֵי לְהִתְדַּבֵּק בּוֹ, אֶלָּא לָדַעַת וּלְתַקֵּן הָעוֹלָם, וְלֹא יָכֹל. סָחַט עֲנָבִים לִבְדֹּק בְּאוֹתוֹ כֶּרֶם. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לָזֶה, [אז] וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגַּל, וְלֹא הָיָה לוֹ כֹּחַ לַעֲמֹד...  (זוהר ,בראשית,דף עג ע"א-ע"ב)

2.מקצת הלכות כוס של קידוש  על היין:
מקדש על כוס מלא יין שלא יהיה פגום וטעון כל מה שטעון כוס של ברכת המזון ואומר ויכלו מעומד ואחר כך אומר בורא פרי הגפן ואחר כך קידוש (שו"ע,רעא,סעיף י)

והנה מדברי רבינו הב''י שכתב: ''ולמחר מקדש במה שנשאר בכוס ראשון'', למדנו דאף על גב דאין לו כוס מלא - מקדשין עליו אם רק יש בו רביעית. והא דבעינן מלא - היינו בדאפשר, אבל בדלא אפשר - מקדשינן גם כשאינו מלא.(ערוך השולחן,רעא,סעיף ל)
 
צריך לחזור אחר כוס שלם: (שו"ע,קפג,ג)
שלם - שלא יהיה גוף הכוס שבור ולא פגום בשפתו אפילו (ט) חסרון מועט [ובנסדק (י) יש להקפיד לכתחלה (יא) אפילו בלא חסרון כלל] וכן אם גוף הכוס שלם רק בסיסו נשבר ג"כ יש להקפיד (יב) ואפילו יכול לעמוד על בסיסו (יג) אם לא שאין לו אחר יש להקל (יד) בכל זה (מ"ב,שם,סעיף קטן יא)

סיכום: מים-לטהרה, יין-לקדושה:

טהור פירושו ההיפך מטמא, כמו שנקי זה "לא מלוכלך" .
טהרה, אם כן, היא מצב בו אדם מתנקה מן התאוות והמידות הרעות שיש בו.
קדושה היא למעלה מטהרה, ופירושה שחלים על האדם חוקים גבוהים הרבה יותר מעל כוחות הטבע. לא רק שהוא נקי מחטא ברגע זה, אלא שמהותו הפכה להיות מרוממת ומופרשת מן הרצון לחטא ולרע.
( ע"פ הרב ארז משה דורון )

בראשית: על תשובה וכפרה

1.מחול לרעך- ומחול לך:

הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת וְאִם לֹא תֵיטִיב לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ:(בראשית ד,ז)

רק אם תיטיב לאחרים אף שחטא כנגדך- שאת- אמחול לך על עוונך שהרי הקב"ה נושא עוון למי שעובר על פשע (ע"פ תפארת שלמה,רבי שלמה מרומדסק,מתוך חומש פניני החסידות)

2.העונש כתיקון:
וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהִים הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ לָדַעַת טוֹב וָרָע וְעַתָּה פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים וְאָכַל וָחַי לְעֹלָם:(בראשית ג,כב)
מה רע בכך שהאדם יחיה לעולם?
וחי לעלם-הסכנה היא שהרע שנדבק בו ישאר אף הוא לעולם,בעוד שרק ביעורו וכליונו הוא תיקונו (ע"פ תורה אור,ר' שניאור זלמן מלאדי, מתוך חומש פניני החסידות בראשית)

3.מידה כנגד מידה:
וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה וְאֵת הַכּוֹכָבִים(בראשית א,טז)

מדוע פעם הלבנה פעם שווה לחמה ופעם כמאור הקטן?
 רבי שמעון בן פזי רמי, כתיב: "ויעש אלהים את שני המאורות הגדולים" וכתיב: "את המאור הגדול ואת המאור הקטן". אמרה ירח לפני הקב"ה: רבש"ע אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד? אמר לה: לכי ומעטי את עצמך. אמרה לפניו רבש"ע הואיל ואמרתי לפניך דבר הגון אמעיט את עצמי? אמר לה לכי ומשול ביום ובלילה אמרה ליה מאי רבותיה דשרגא בטיהרא מאי אהני. אמר לה זיל לימנו בך ישראל ימים ושנים. אמרה ליה: יומא נמי אי אפשר דלא מנו ביה תקופותא, דכתיב "והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים" זיל ליקרו צדיקי בשמיך יעקב הקטן שמואל הקטן דוד הקטן חזייה דלא קא מיתבא דעתה אמר הקב"ה הביאו כפרה עלי שמיעטתי את הירח והיינו דאמר ר"ש בן לקיש מה נשתנה שעיר של ראש חדש שנאמר בו "לה'" אמר הקב"ה שעיר זה יהא כפרה על שמיעטתי את הירח(חולין ס,ע"ב)

4.פוקד עוון:
וּלְאָדָם אָמַר כִּי שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ וַתֹּאכַל מִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לֵאמֹר לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ(בראשית ג,יז)
  מדוע נענשה האדמה על חטא האדם?

וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע לְמִינֵהוּ וְעֵץ עֹשֶׂה פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱ-לֹהִים כִּי טוֹב (בראשית א,יב)עץ פרי. שיהא טעם העץ כטעם הפרי. והיא לא עשתה כן, אלא ותוצא הארץ וגו' ועץ עושה פרי, ולא העץ פרי, לפיכך כשנתקלל אדם על עונו (צ) נפקדה גם היא על עונה (ונתקללה ס"א אינו ודו"ק): (רש"י,שם)

מדוע לא נפקד עוונה של האדמהנ כאשר "חטאה" ?
ולא נתקללה האדמה קודם לכן כדי שלא ינזק האדם הניזון מגידולי הקרקע (יפה תואר, מתוך חומש רש"י המבואר)

סוכות: חג המים

פתיחה- בסוכות נידונים על המים:

בְּאַרְבָּעָה פְרָקִים הָעוֹלָם נִדּוֹן, בַּפֶּסַח עַל הַתְּבוּאָה, בָּעֲצֶרֶת עַל פֵּרוֹת הָאִילָן, בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה  כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם עוֹבְרִין לְפָנָיו כִּבְנֵי מָרוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים לג) הַיּוֹצֵר יַחַד לִבָּם, הַמֵּבִין אֶל כָּל מַעֲשֵׂיהֶם. וּבֶחָג נִדּוֹנִין עַל הַמָּיִם:(מסכת ראש השנה,פרק א, משנה ב)
ובחג נידונין על המים. מדאמרה תורה נסכו לפני מים בחג : (ר"ע מברטנורה,שם)
כדי שיתברכו לכם גשמי השנה. ברייתא:(עיקר תוספות יום טוב,שם)
מפני שהוא התחלת זמן הגשמים (המאירי,ר"ה טז,ע"א ד"ה בראש השנה)

הקדמה: פרשת האזינו הנקראת בסמוך לסוכות- פותחת בהקבלה בין גשם וטל לבין התורה שבכתב ובע"פ:

יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי כִּשְׂעִירִם עֲלֵי דֶשֶׁא וְכִרְבִיבִים עֲלֵי עֵשֶׂב: (דברים לב,ב)

יערוף כמטר לקחי. פירוש על דרך אומרם ז''ל (אבות פ''ג מי''ז) אם אין קמח אין תורה וכו', יכוין הכתוב במאמר זה כי כמו שה' נותן מטר לזון ולפרנס כמו כן צריכין הם ללמוד תורה, וזה שיעור הכתוב יטיף כמו שאני מטיף המטר לקחי, וכאלו אמר יערוף לקחי כמטר, ...
...
וכנגד תורה שבעל פה אמר אמרתי שהם דברים שנמסרו במאמר פה אל פה, וכינה לתורה שבכתב מטר ולתורה שבעל פה טל, לפי שהתורה שבכתב היא העיקר ויסוד כל דבר, ותורה שבעל פה הם תיקונים ודקדוקים שאינם מפורשים בה אלא נרמזים, והוא ענין שלקח הכתוב בדמיונה שדימה תורה שבכתב למטר שהוא יסוד ועיקר הכל, ותורה שבעל פה לטל שהוא תיקון והעמדה מה שעשה המטר כמו שהיא תורה שבעל פה לתורה שבכתב:

ולזה כינה תורה שבכתב למטר שאינו תמיד אלא בימות הגשמים אבל לא בימות החמה, וצא ולמד מה שאירע לרבא (תענית כ''ד:) על שהטריח להוריד גשמים שלא בעתם, כמו כן המקרא הוא דוקא בזמנו המוגבל לו יום ולא לילה, ודימה תורה שבעל פה לטל כמו שהטל לא מפסיק קיץ וחורף יומם ולילה כמו כן תורה שבעל פה אין לך זמן שאינו זמנה, ואל תקשה שהטל יפריחנו השמש כי אין המניעה מצד הטל:

(אור החיים,שם)

1.שבעים  פרים- שירדו גשמים בכל העולם:
א''ר (אליעזר) הני שבעים פרים כנגד מי כנגד שבעים אומות(סוכה,נה,ע"ב)
שבעים פרים. פרי החג שבעים הם חוץ משל שמיני כנגד שבעים אומות לכפר עליהם שירדו גשמים בכל העולם לפי שנידונין בחג על המים (רש"י,שם)

2.ארבעת המינים- גדלים על המים:
 א.ארבעת  המינים כפרקליטים על ענייני המים:
מאימתי מזכירין גבורות גשמים ?רבי אליעזר אומר מיום טוב הראשון של חג ר' יהושע אומר מיום טוב האחרון של חג...
טעמיה דר' אליעזר על ידי שארבעת מינין הללו גדילים על המים לפיכן הן באין פרקליטין למים (ירושלמי,תענית,הלכה א,גמרא)
גדילים על המים-כלומר אי אפשר להם לגדל בלא מים
לפיכך הן באין-למליצין על המים הלכך ראוי להזכיר גבורת הגשמים בעת נטילתם(קרבן העדה,שם)

ב.הפסוקים הקושרים את ארבעת המינים למים:
תמר:
וַיִּסְעוּ מִמָּרָה וַיָּבֹאוּ אֵילִמָה וּבְאֵילִם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינֹת מַיִם וְשִׁבְעִים תְּמָרִים וַיַּחֲנוּ שָׁם(במדבר לג,ט)
ערבה:
וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן ... וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים:(ויקרא כג,מ)
הדס:
אֶפְתַּח עַל שְׁפָיִים נְהָרוֹת וּבְתוֹךְ בְּקָעוֹת מַעְיָנוֹת אָשִׂים מִדְבָּר לַאֲגַם מַיִם וְאֶרֶץ צִיָּה לְמוֹצָאֵי מָיִם:אֶתֵּן בַּמִּדְבָּר אֶרֶז שִׁטָּה וַהֲדַס וְעֵץ שָׁמֶן אָשִׂים בָּעֲרָבָה בְּרוֹשׁ תִּדְהָר וּתְאַשּׁוּר יַחְדָּו: (ישעיה, מא, יח-יט)
אתרוג:
וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר... (ויקרא כג,מ)
...בן עזאי אומר אל תקרי הדר אלא (אידור) שכן בלשון יווני קורין למים (אידור) ואיזו היא שגדל על כל מים הוי אומר זה אתרוג (סוכה,לה,ע"א)

ג.הזיקה במציאות המינים  למים:
לכל אחד מארבעת המינים הייתה זיקה ישירה למים:
ערבה -...הערבות הם צמחי מים מובהקים, גדלים ברובם במקווה מים זורמים.
הדס - שיח ירוק עד, סמל הרעננות: .... גדל בחורש ים תיכוני, במפנה הצפוני, הלח והמוצל.
תמר - גדל במדבר, אבל רק באזור של מי תהום גבוהים, במים מתוקים וגם מליחים:
אתרוג - גדל בשדות שלחין ויש להשקותו במים בעלי איכות גבוהה.
(ויקפדיה,ארבעת המינים) 

3.מזמור המיוחד לסוכות- קשור בענייני המים:
לַמְנַצֵּחַ מַשְׂכִּיל לִבְנֵי קֹרַח: כְּאַיָּל תַּעֲרֹג עַל אֲפִיקֵי מָיִם כֵּן נַפְשִׁי תַעֲרֹג אֵלֶיךָ אֱ-לֹהִים: צָמְאָה נַפְשִׁי לֵאלֹהִים לְאֵל חָי מָתַי אָבוֹא וְאֵרָאֶה פְּנֵי אֱלֹהִים: ....(תהילים מב)

צמאה נפשי. מתאוה אני לבית אלהים כצמא מתאוה למים ואשאל מתי אבא לראות פני ה' בבה''מ : (מצודת דוד,שם)

4.הסוכה- והמים:
א.מצטער (מהגשם )פטור הסוכה:

אם ירדו גשמים בלילה הראשון של החג, פטור מלאכול בסוכה, שנאמר בסוכות תשבו שבעת ימים, ''תשבו'' כעין תדורו, מכאן שהמצטער פטור מן הסוכה. ויש חולקים ומחמירים בלילה הראשון, שצריך לאכול כזית בסוכה, אפילו יורדים גשמים. ואנו אין לנו אלא דברי מרן השלחן ערוך שסובר כדעת הרשב''א שאין הבדל בין לילה הראשון לשאר הימים, שבכולם מצטער פטור מן הסוכה. ואפילו הרמ''א שמחמיר בזה, מודה שאם היו גשמים יורדים בלילה הראשון, לא יברך לישב בסוכה, שספק ברכות להקל. [ילקו''י מועדים עמוד קמ. הליכו''ע ח''ב עמ' רפז]. ואם רוצה להחמיר ימתין קצת אולי יפסקו הגשמים ואחר כך יכנס ויאכל בסוכה, אבל לא יצער עצמו בליל יום טוב משום כך, לשהות זמן ממושך. ואם אחר שאכל בבית פסקו הגשמים, אם לפני חצות לילה פסקו, יכנס לסוכה ויברך לישב בסוכה ויאכל לפחות כזית. ואם לא פסקו הגשמים עד אחר חצות לילה, לא יברך לישב בסוכה אלא אם כן אוכל פת יותר מכביצה. [ילקו''י מועדים עמ' קמ. חזו''ע סוכות, עמוד קכב]. (קיצור שולחן ערוך- ילקוט יוסף,תרלט,כא)

ב.גשמים בסוכה סימן קללה:
מאימתי מזכירין גבורות גשמים ?רבי אליעזר אומר מיום טוב הראשון של חג ר' יהושע אומר מיום טוב האחרון של חג...אמר לו ר' יהושע הואיל ואין הגשמים אלא סימן קללה בחג למה הוא מזכיר (תענית ב,ע"א,משנה)

סימן קללה בחג הן. כדאמרינן במס' סוכה בפרק הישן (דף כח:) מאימתי מותר לפנות משתסרח המקפה משל לעבד שבא למזוג כוס לרבו ושפך לו קיתון על פניו וא''ל אי אפשי בשמושך כלומר כשהגשמים יורדין לסוכה הכל יוצאין ונראה שאין הקב''ה חפץ שנשתמש לפניו ואמאי מתחילין להזכיר גבורות גשמים בחג ונראה שהוא מתפלל שיבא מטר בחג:(רש"י,שם)

ג. מצוות סוכה וטבילה במימי המקווה:

...שלוש מצוות מיוחדות וחשבוות הן עד מאוד: מצוות ישיבה בסוכה,מצוות הטבילה במקווה,ומצוות ישוב א"י.אלו המצוות היחידות שמקיימים אותם עם כל רמ"ח איברנו ושס"ה גידנו שכן מצוות אלו כל הגוף נכנס למצווה,מה שאין כן שאר המצוות... (שולחן מועד ערוך,חג הסוכות,ע"מ קמ)

במשנה סוכה, ושאינה גבוהה עשרה טפחים וגו' פסולה. הענין הוא דסוכה אימא דמסככא על בניה... וידוע דרשות הרבים אינה תופסת אלא עד עשרה, על כן צריך שיהיה חלל הסוכה עשרה שהוא תפיסת עולם התחתון, והסכך הוא דוגמת עולם שלמעלה הימנו יהיה חופף על העשרה. והרמז לאדם, שיש בו עשרה כחות הנפש, וצריך שיהיה בכל עשרה כחותיו בתוך הסוכה, תחת צלא דמהימנותא, וכמו מקוה, שצריך שיהיה כולו במים... (שם משמואל,סוכות תרע"ב)


5.ניסוך המים/שמחת בית השואבה - בסוכות:
אָמְרוּ, כָּל מִי שֶׁלֹּא רָאָה שִׂמְחַת בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה, לֹא רָאָה שִׂמְחָה מִיָּמָיו (סוכה,פרק ה',משנה א')

רבי יהודה בן בתירה אומר נאמר בשני ונסכיהם ונאמר בששי ונסכיה ונאמר בשביעי כמשפטם הרי מ''ם יו''ד מ''ם הרי כאן מים מכאן רמז לניסוך המים מן התורה...דאמר ר' אמי א''ר יוחנן משום ר' נחוניא איש בקעת בית חורתן עשר נטיעות ערבה וניסוך המים הלכה למשה מסיני (תענית ב,ע"ב-ג,ע"א)

מצווה מיוחדת בסוכות לנסך על מים על המזבח.חז"ל מפליגים בפאר והשמחה שהייתה עם קיום מצווה זו....גם יש להתבונן...הנה עיקר החיות בא מהתבואה והפירות שבהם הכוחות הזמינים והמים אינם מזינים כלל{הערת ספר אמונה סדורה לסוכות: והתנן הנודאר מן המזון מותר במים ובמלח והוינן בה:מים ומלח לא איקרי מזון(ברכות לה,ע"ב)}
אלא שמבלעדם אי אפשר לקבל את ההזנה של התבואה והפירות, מפני שהגוף איננו מעבד ומעכלאת הדברים הגוטשיים שיתהפכו לכוחות מניעים בדם האדם רק בכח הנוזל המרכך וממיס את אלו הגושים שיוכלו להיבלע בתוך עורקי דם והאיברים וזה בא מפעולת המים.יוצא שהמים אף שמעצמם אינם מזינים אבל מבלעדם אי אפשר היה לכל תזונה רק בם ועל ידם מקבל הגוף את הזנתו עיקר זה שבמים...לומר שהמכשיר הוא ערך מכריע בכל הדבר ושלמותו .זהו גם כן מה שהדגישו את השמחה על השאיבה אף שאיננה רק מכשיר לעצם מצוות הניסוך לומר שהמכשיר יש לו ערך מכריע כעצם העניין (מאורות הראי"ה,ירח האיתנים,עמוד שיד-שטו)

6.הושענות- על כמות המים:
השם 'הושענא' מקורו בצמד המילים 'הושע נא', שבה היו פונים אל האל במהלך קיום מצווה זו, ומבקשים בעיקר על גשמי החורף, שיהיו מבורכים. מקור הביטוי בתהילים קי"ח - "אנא ה' הושיעה נא".(ויקפדיה)

אל נא למען אב אומץ ממוציאי עלילה על מים בצילך גוננתו והצלתו על משטיפת מים בגללו נשבעת שלא להביא עוד מבול מים, בעבורו לא תמנע מים וגו' (מתוך הושענות להושענא רבא)
יום השביעי של חג הסוכות...במדרש הוא נקרא יום הושענא רבא כי עיקר הדין בשמים על כמות המים של השנה החדשה הוא ביום זה.(מושגי יסוד ביהדות/הרב פנחס דורון שפלטר,ערך הושענא רבא)

7.קריאת קהלת-לימוד מוסר לאדם מענייני הגשם:

שַׁלַּח לַחְמְךָ עַל פְּנֵי הַמָּיִם כִּי בְרֹב הַיָּמִים תִּמְצָאֶנּוּ:
אִם יִמָּלְאוּ הֶעָבִים גֶּשֶׁם עַל הָאָרֶץ יָרִיקוּ וְאִם יִפּוֹל עֵץ בַּדָּרוֹם וְאִם בַּצָּפוֹן מְקוֹם שֶׁיִּפּוֹל הָעֵץ שָׁם יְהוּא:
שֹׁמֵר רוּחַ לֹא יִזְרָע וְרֹאֶה בֶעָבִים לֹא יִקְצוֹר:
כַּאֲשֶׁר אֵינְךָ יוֹדֵעַ מַה דֶּרֶךְ הָרוּחַ כַּעֲצָמִים בְּבֶטֶן הַמְּלֵאָה כָּכָה לֹא תֵדַע אֶת מַעֲשֵׂה הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֶת הַכֹּל:
 (קהלת יא,א-ה)

אם ימלאו וגו'. אם העבים נתמלאו גשם הנה לא יחזיקו לעצמם רק יריקו וישפכו על פני האדמה. ומוסב למעלה לומר שראוי הוא לחלק מתן לזולת, כמו שהעבים אינם מחזיקים הגשם לעצמם ויריקו על הארץ, ובזה תעלה הארץ אדים למעלה ונתמלא גשמים פעם בפעם, כן מי שנתמלא בעושר אין מהראוי לו להחזיקו לעצמו לבד רק ישפיע ויתן לאחרים ואז כאשר יצטרך הוא יהיה נשפע מאחרים :(מצודת דוד,שם)

שומר רוח. ממתין ומצפה עד בא הרוח : לא יזרע. פעמים ממתין ואינו בא : ורואה בעבים. נותן עיניו בעבים וכשרואה אותם קודרים ירא לקצור מפני הגשמים ולעולם לא יקצור לפי שירא תמיד : (רש"י,שם)

כאשר אינך יודע. כמו שאינך יודע באיזה דרך הרוח מהלך עם כי תשמע קולו, וכמו הולד הנסגר בבטן המלאה שאינך יודע אם הוא זכר או נקבה עם כי תראה בליטת הבטן, ככה לא תדע את וגו' :
את הכל. רוצה לומר שום דבר ממעשה ה' לא תדע. ומוסב למעלה לומר אין לך להמתין על הרוח ולפחוד מן הגשמים, כי לא תוכל לדעת מתי יהיו : (מצודת דוד,שם)


סיכום: אתערותא דלתתא מביאה לאתערותא דלעליה:

ההתפתחות של עולם הצומח תלויה בתפילת האדם על המים והגשמים:
וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ וְכָל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִצְמָח כִּי לֹא הִמְטִיר יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהִים עַל הָאָרֶץ וְאָדָם אַיִן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה (בראשית ב,ה)
טרם יהיה בארץ. ... כשנגמרה בריאת העולם בששי קודם שנברא אדם, וכל עשב השדה עדיין לא צמח, ובג' שכתוב ותוצא, לא יצאו, אלא על פתח הקרקע עמדו עד יום ששי, ולמה, כי לא המטיר, ומה טעם לא המטיר, לפי שאדם אין לעבוד את האדמה, ואין מכיר בטובתן של גשמים, וכשבא אדם וידע שהם צורך לעולם, התפלל עליהם וירדו, וצמחו האילנות והדשאים: (רש"י,שם)

סוד התפתחות הבריאה- ההתעוררות מלמטה מביאה להתעוררות מלמעלה:
...וזה הוא רוצונו יתבך שידע האדם שתלוי במי שאמר והיה העולם ותריכים רחמים ותפילה ואז יורד גשם ומלקוש לברכה...וזה עניין מה שאמרו חז"ל קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף מפני שהוא היה צריך להיות ע"י התעוררות מלמטה "דבר אל בני ישראל ויסעו",וכן הרם את מטך ונטה את ידך כדי שיהיה התעוררות מן האדם (אמרי אברהם)

האזינו: בין טל למטר

פתיחה:
יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי כִּשְׂעִירִם עֲלֵי דֶשֶׁא וְכִרְבִיבִים עֲלֵי עֵשֶׂב:(דברים לב,ב)

1.בין טל למטר- במשמעות הרוחנית:
א.המשמעות כלפי האדם-התורה ניתנת לאדם לפי כלי הקיבול שלו- כמטר וכטל:
יערוף כמטר לקחי הנה תורתי היא תערוף ותבא בשטף כמטר למבינים המוכנים לקבל מבוע מקור חכמה: 
תזל כטל אמרתי. ונותנת ג''כ כפי הנגלה ממנה איזו ידיעה להדיוטות שעם היותה מועטת היא טובה מאד כטל באופן שהיא כשעירים עלי דשא שהמשכילים יביטו נפלאות ממנה. וכרביבים עלי עשב שגם ההדיוטות יקנו בה איזה מדע להכיר בו בוראם באופן מה. א''כ אתם ישראל שקבלתם אותה: (ספורנו,שם)

ב.המשמעות כלפי מימד הזמן:
יערוף כמטר לקחי- אלה הימים הנוראים וימי תשרי המרוכזים בימים טובים ומועדים המשמרים את חוזק הרושם שלהם על האדם
תזל כטל אמרתי- זוהי שגרת השנה אשר בא התורה נוזלת בנחת ולא ברוב רושם ועל האדם פנימה להתייגע כדי להגיע למדרגת תעצומות הנפש (ענ"ד)

2.בין טל למטר - במשמעות הגשמית:
 א.יתרונות הטל על פני המטר:
א1.המשמעות כלפי האדם -הכל שמחין בו:
תזל כטל. שהכל שמחים בו, לפי שהמטר יש בו עצבים לבריות (ס"א יש עצבים בו), כגון הולכי דרכים ומי שהיה בורו מלא יין (ספרי שו.) (רש"י,שם)

א2.המשמעות כלפי מימד הזמן -טל לא נעצר לעולם:
תנא בטל וברוחות לא חייבו חכמים להזכיר ואם בא להזכיר מזכיר מ''ט א''ר חנינא לפי שאין נעצרין וטל מנלן דלא מיעצר דכתיב {מלכים א יז-יג/יט/כג/א/יא/כא ??} ויאמר אליהו התשבי מתושבי גלעד אל אחאב חי ה' אלהי ישראל אשר עמדתי לפניו אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי וכתיב {מלכים א יח-א} לך הראה אל אחאב ואתנה מטר על פני האדמה ואילו טל לא קאמר ליה מאי טעמא משום דלא מיעצר וכי מאחר דלא מיעצר אליהו אשתבועי למה ליה הכי קא''ל אפילו טל דברכה נמי לא אתי וליהדריה לטל דברכה משום דלא מינכרא מילתא (תענית ב,ע"ב-ג,ע"א)

ב.יתרונות המטר על פני הטל:

ב1.המשמעות כלפי מימד הזמן-  דבר בעתו מה טוב:
אמר ר' יוחנן ג' מפתחות בידו של הקב''ה שלא נמסרו ביד שליח ואלו הן :
מפתח של גשמים ומפתח של חיה ומפתח של תחיית המתים
מפתח של גשמים דכתיב {דברים כח-יב} יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים לתת מטר ארצך בעתו
מפתח של חיה מנין דכתיב {בראשית ל-כב} ויזכור אלהים את רחל וישמע אליה אלהים ויפתח את רחמה
מפתח של תחיית המתים מנין דכתיב {יחזקאל לז-יג} וידעתם כי אני ה' בפתחי את קברותיכם


ב2.המשמעות כלפי האדם-הגשם קובע את פרנסתו של האדם:
במערבא אמרי אף מפתח של פרנסה דכתיב {תהילים קמה-טז} פותח את ידך וגו' ור' יוחנן מאי טעמא לא קא חשיב להא אמר לך גשמים היינו פרנסה (תענית ב,ע"א-ב,ע"ב) 

3.בין טל למטר- בין יחיד לרבים:
תוכחה הנאמרת בחומרה ובסערה נקראת מטר שזה ר"ת משאכם טרחכם ריבכם , ואילו התוכחה הנאמרת בנחת ובלשון רכה נקראת טל שזה ר"ת טוב לכל לפעמים ראוי להוכיח בלשון חמורה וחריפה ולפעמים בלשון רכה ותמונה.כמטיפים מוסר לרבים-יש לנקוט בד"כ בלשון חמורה ואילו כשמטיפים ליחיד יש לנקוט בלשון רכה ומתונה (ע"פ תורת משה מתוך ספר ליקוטי אליהו)
 

סיום:יערוף כמטר לקחי- מים שקטים חודרים עמוק:
דברי תורה תועלתם כמו הגשם,מה הגשם בשעה שהוא יורד עדיין אין רואים את השפעתו על הצמחים,ורק לאחר זמן כאשר השמש מגיחה מאחורי העננים וזורחת על האדמה,רואים את התוצאות הגשם- כך דברי תורה אף בשעה ששומעים אותם אין מבחינים מיד בהשפעתם,בכל זאת סופם לעשות את פעולתם (ע"פ ר' בונם מפשיסחה,מתוך  ספר ליקוטי אליהו,שם)