ראה- שופטים: בין שוטי הנבואה לשו"תי החכמה

פתיחה: למי ניתנה הנבואה בימנו?
א''ר יוחנן, מיום שחרב בית המקדש ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לשוטים ולתינוקות...(בבא בתרא, יב,ע"א)
אמר רבי אבדימי דמן חיפה מיום שחרב בית המקדש ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לחכמים (בבא בתרא, יב,ע"ב)

הקדמה: נביא אמת מול נביא שקר

נביא שקר:
כִּי יָקוּם בְּקִרְבְּךָ נָבִיא אוֹ חֹלֵם חֲלוֹם וְנָתַן אֵלֶיךָ אוֹת אוֹ מוֹפֵת:  וּבָא הָאוֹת וְהַמּוֹפֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיךָ לֵאמֹר נֵלְכָה אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתָּם וְנָעָבְדֵם:  לֹא תִשְׁמַע אֶל דִּבְרֵי הַנָּבִיא הַהוּא אוֹ אֶל חוֹלֵם הַחֲלוֹם הַהוּא כִּי מְנַסֶּה יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֵיכֶם אֶתְכֶם לָדַעַת הֲיִשְׁכֶם אֹהֲבִים אֶת יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֵיכֶם בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם:  אַחֲרֵי יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֵיכֶם תֵּלֵכוּ וְאֹתוֹ תִירָאוּ וְאֶת מִצְוֹתָיו תִּשְׁמֹרוּ וּבְקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ וְאֹתוֹ תַעֲבֹדוּ וּבוֹ תִדְבָּקוּן:  וְהַנָּבִיא הַהוּא אוֹ חֹלֵם הַחֲלוֹם הַהוּא יוּמָת כִּי דִבֶּר סָרָה עַל יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וְהַפֹּדְךָ מִבֵּית עֲבָדִים לְהַדִּיחֲךָ מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוְּךָ יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בָּהּ וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ: (דברים יג,ב-ו)
נביא אמת:
כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אַתָּה יוֹרֵשׁ אוֹתָם אֶל מְעֹנְנִים וְאֶל קֹסְמִים יִשְׁמָעוּ וְאַתָּה לֹא כֵן נָתַן לְךָ יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהֶיךָ: נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי יָקִים לְךָ יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן: ...וְכִי תֹאמַר בִּלְבָבֶךָ אֵיכָה נֵדַע אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר לֹא דִבְּרוֹ יְ-ה-וָ-ה: אֲשֶׁר יְדַבֵּר הַנָּבִיא בְּשֵׁם יְ-ה-וָ-ה וְלֹא יִהְיֶה הַדָּבָר וְלֹא יָבוֹא הוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר לֹא דִבְּרוֹ יְ-ה-וָ-ה בְּזָדוֹן דִּבְּרוֹ הַנָּבִיא לֹא תָגוּר מִמֶּנּוּ: (דברים יח יד-כב)

נביא מקרבך - הפסוק מתחיל ומסיים בנו"ן, לומר שידע נו"ן שערי בינה, ויש בו יו"ד תיבות, לומר שתשמע לו כמו לעשרת הדברות. (בעל הטורים ,שם)

הַעֲבַר-אַיִן (לִפְאַת-מַאְת)
הֶעָתִיד-עֲדַיִן
הַהֹוֶה - כְּהֶרֶף עַיִן
אֵם כֵּן, דָּאֲגָה מִנַּיִן?
(אברהם אבן עזרא)

חלק א-הנבואה ומעלותיה:

1.מדרגות בנביאים:עשרה שמות נקרא נביא, אלו הן ציר, נאמן, עבד, שליח, חוזה, צופה, רואה, חולם, נביא, איש האלקים. (אבות דרבי נתן,פרק לד ז){6}
וַיַּעַל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל: וַיִּרְאוּ אֵת אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר(שמות כד,ט-י)
ויראו - היא מדרגה גבוהה בנבואה, וכן נקראו הנביאים הראשונים הרואים, והאחרונים חוזים, מלשון מחוז חפצם, הגבול, שהשגתם היתה מוגבלת, והם ראו את אלקי ישראל - על ההנהגה המופלאה לישראל. (הכתב והקבלה,שמות כד י){7}

2.הנביא- אחד מ-4 הרשויות של השלטון לפי ההלכה היהודית:
בצרוף כל ארבעת המוסדות האלה, נוצר משכן ה' - מלך, שופט, כהן, נביא - ר"ת משכ"ן. אז ניתן לומר שהמוסד של תורת ישראל הוא התאוקרטיה - כלומר שלטון הא-להים, לא במובן המצומצם המודרני של המילה - שלטון כהני הדת, כי אם שלטונו של רבש"ע דרך כל הענפים של החברה כשכל אחד בא לידי ביטוי במוסד המיוחד לו.(מאמר שופטים - מוסדות השלטון בישראל, הרב אורי שרקי שליט"א)

3.מהו נביא ?

נביא הוא מי שה' מדבר עמו, בין שזה גילוי עתידות או צפונות או דעות, ולפעמים לבקר את החולה כבפרשת וירא
(נביא כמגיד עתידות, שמואל הנביא, הרב אורי שרקי שליט"א)

4.תפקידי הנביא במימדי הזמן:

א.עבר- מביא את דבר ה' אל העם ומוכיח אותו על מעשיו:
וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱ-לֹהִים לְפַרְעֹה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ יִהְיֶה נְבִיאֶךָ: (שמות ז,א)
יהיה נביאך. כתרגומו יהי מתורגמנך, וכן כל לשון נבואה, אדם המכריז ומשמיע לעם דברי תוכחות, והוא מגזרת ניב שפתים (ישעי' נז, יט.), ינוב חכמה, (משלי י, לא.) ויכל מהתנבאות דשמואל (שמואל-א י, יג.), ובלע"ז קוראין לו פרידי"גר: (רש"י,שם){8}

ב.הווה- יכול לבטל הלכה אבל רק כהוראת שעה כאליהו בכרמל:וכן אם עקר דבר מדברים שלמדנו מפי השמועה או שאמר בדין מדיני תורה שה' צוה לו שהדין כך הוא והלכה כדברי פלוני הרי זה נביא השקר ויחנק. אע''פ שעשה אות. שהרי בא להכחיש התורה שאמרה (דברים ל-יב) ''לא בשמים היא''. אבל לפי שעה שומעין לו בכל:
בד''א בשאר מצות אבל בעבודת כוכבים אין שומעין לו ואפילו לפי שעה ואפילו עשה אותות ומופתים גדולים ואמר שה' צוהו שתעבד עבודת כוכבים היום בלבד או בשעה זו בלבד הרי זה דבר סרה על ה' ועל זה צוה הכתוב ואמר (דברים יג-ג) ''ובא האות והמופת'' (דברים יג-ד) ''לא תשמע אל דברי הנביא ההוא'' (דברים יג-ו) ''כי דבר סרה על ה' אלהיכם'' שהרי בא להכחיש נבואתו של משה...(הלכות יסודי התורה,פרק תשיעי,ד-ה){9}

ג.עתיד- מגיד נעלמות:כי כל מגיד בנעלם, מצד הקסם והמשער או מצד מחשבה צודקת, הוא גם כן יקרא 'נביא'. ולזה יקראו 'נביאי הבעל' ו'נביאי האשרה' - 'נביאים'; הלא תראה אמרו ית', "כי יקום בקרבך נביא או חולם חלום":(מורה נבוכים,ב,לב){10}

5.מגבלות הנביא:

א.אין עיקר תפקידו של הנביא לנבא את העתיד:
אליו תשמעון - ולא נאמר אותו תשאלון, כי אין הנביא במקום המעוננים. כדי שנדע את העתידות לכוון את מעשינו מספיקה התורה וחכמים, והנביא הוא שופרו של ה' אלינו אם ברצונו להודיענו דבר. מקרבך מאחיך - בלי הילה מסתורית, בקרבכם גדל, ואתם מכירים אותו ואת משפחתו היטב. יקים לך - ישלחהו אליך מצוייד באמצעים שיהיה מקויים בעיניך. (רש"ר הירש,דברים יח טו){11}

ב.אין נביא בעירו- נאמר דווקא על יש"ו ומוחמד:

"אָמַר לָהֶם יֵשׁוּעַ (ימח שמו וזיכרו) : "אֵין נָבִיא בְּעִירוֹ וּבְבֵיתוֹ", וְלֹא עָשָׂה שָׁם נִסִּים רַבִּים בִּגְלַל חֹסֶר אֱמוּנָתָם" (הבשורה על פי מתי פרק יג)
ג.אינו יכול להקים דת חדשה:
א''כ למה נאמר בתורה (דברים יח-יח) ''נביא אקים להם מקרב אחיהם כמוך''. לא לעשות דת הוא בא אלא לצוות על דברי התורה ולהזהיר העם שלא יעברו עליה. כמו שאמר האחרון שבהן (מלאכי ג-כב) ''זכרו תורת משה עבדי''. וכן אם צונו בדברי הרשות כגון לכו למקום פלוני או אל תלכו. עשו מלחמה היום או אל תעשו. בנו חומה זו או אל תבנוה. מצוה לשמוע לו והעובר על דבריו חייב מיתה בידי שמים שנאמר (דברים יח-יט) ''והיה האיש אשר לא ישמע אל דברי אשר ידבר בשמי אנכי אדרוש מעמו'':(הלכות יסודי התורה,פרק תשיעי,ב){12}

6.התנאים להשראת הנבואה והגורמים למניעתה:
א.תכונות: חכם,גיבור,עשיר,ענו:
אין הקדוש ברוך הוא משרה שכינתו אלא על גבור ועשיר וחכם וענו(נדרים לח א)
אַל יִתְהַלֵּל חָכָם בְּחָכְמָתוֹ, וְאַל יִתְהַלֵּל הַגִּבּוֹר בִּגְבוּרָתוֹ, אַל יִתְהַלֵּל עָשִׁיר בְּעָשְׁרוֹ:כִּי אִם בְּזֹאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי כִּי אֲנִי יְ-ה-וָ-ה עֹשֶׂה חֶסֶד מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ כִּי בְאֵלֶּה חָפַצְתִּי נְאֻם יְ-ה-וָ-ה(ירמיה ט,כב){13}

א1.חכם גיבור עשיר:
ודע, שכל נביא לא נתנבא אלא אחר שהגיע לכל המעלות הדיבריות ורוב מעלות המידות, ומהקיימות שבהן. והוא אמרם: "אין הנבואה שורה אלא על חכם, גיבור ועשיר". אמנם "חכם" הרי הוא כולל את המעלות הדיבריות בלא ספק.
ו"עשיר" הוא מעלה ממעלות המידות, רצוני לומר: ההסתפקות. שכן קוראים הם את המסתפק עשיר. והוא אמרם בגדר העשיר: "איזהו עשיר, השמח בחלקו", כלומר, שמסתפק במה שהמציאו הזמן, ואינו מצטער על מה שלא המציאו.
וכן "גיבור", גם זו מעלה ממעלות המידות. רצוני לומר, שינהיג כוחותיו כפי הדעה שבארנו בפרק החמישי והוא אמרם: "איזהו גיבור, הכובש את יצרו" (שמונה פרקים לרמב"ם,פרק שביעי){14}

א2.ענו-הנבואה באה דווקא למי שממעט את עצמו:
רבי שמעון אומר במחנה נשתיירו בשעה שאמר לו הקב"ה למשה אספה לי שבעים איש, אמרו אלדד ומידד אין אנו ראויין לאותה גדולה, אמר הקב"ה הואיל ומיעטתם עצמכם הריני מוסיף גדולה על גדולתכם, ומה גדולה הוסיף להם, שהנביאים כולן נתנבאו ופסקו, והם נתנבאו ולא פסקו... (בבא בתרא יז ע"א){15}

א3.הענווה היא העיקר:
וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָיו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה:(במדבר יב,ג){16}
ענו מאד - מה שאמרו אין הקב"ה משרה שכינתו אלא על גבור עשיר וחכם ועניו, רוצה לומר שכל אלו יסוד לענוה, שהיא העיקר, שאינה דומה ענוה של חלש ואביון לזו של גבור וכו'. (תורה תמימה,שם){17}

ב.קרבת אנשים ראויים:
תא חזי, כמו שהשכינה אינה מתגלה אלא במקום הראוי לה, כי כן אינה נראית ואינה מתגלה אלא לאיש הראוי לה, שהרי מיום שעלה ברצונו של לוט להתהפך בחטאו, נסתלק רוח הקדש מאברהם, וכשלוט נפרד ממנו, מיד שרה רוח הקדש במקומו, וזהו שכתוב, וה' אמר אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו. (זוהר לך קפז){18}

ג.מסירות נפש:
וירא אליו - בעצם אין מקום פנוי משכינה, אך לא כל אדם זוכה לראותה, רק מי שמסר את נפשו לה' כדרך שאברהם עשה זאת זה עתה, זוכה לראות פני ה'. (רש"ר הירש,שם יח א){19}

ג.מונעי הנבואה:
ג1.תכונות ומצבי רוח ההמונעים את הנבואה:
ולא תרחיק היות חסרון כמה מידות ממעט את מדרגת הנבואה; שכן מצאנו בכמה מפחיתויות המידות שעוצרות את הנבואה לגמרי, כרגזנות.
אמרו: "כל הכועס, אם נביא הוא, נבואתו מסתלקת ממנו". והביאו ראיה מאלישע, שנסתלקה ממנו רוח הנבואה כשרגז, עד שהסיר רגזו. והוא אמרו: ועתה קחו לי מנגן (מלכים ב' ג', ט"ו)
וכן הדאגה והעצבות, שכן יעקב אבינו, כל ימי התאבלו על בנו יוסף נסתלקה ממנו רוח הקודש, עד שנתבשר בחייו. - אמר: ותחי רוח יעקב אביהם (בראשית מ"ה, כ"ז). ואמר התרגום, מי שמפרש דברי משה לפי המסורת: "ושרת רוח נבואה על יעקוב אבוהון". ולשון החכמים: "אין הנבואה שורה לא מתוך עצלות ולא מתוך עצבות, אלא מתוך שמחה". (שמונה פרקים לרמב"ם,פרק שביעי){20}

ג2.קדושת הגוף:ויפול אברהם על פניו, עד שלא מל כל זמן שהיתה השכינה מדברת עמו היה נופל, משמל היה מסיח עמו והיה עומד, שנאמר ואברהם עודנו עומד לפני ה', ולא עוד אלא היה נגלה עליו והוא יושב, שנאמר וירא אליו ה' באלוני ממרא וגו'. (תנחומא לך כ){21}

ג3.השפעת הדור:
‏...שפעם אחת היו מסובין בעליית בית גוריא ביריחו נתנה עליהן בת קול מן השמים ואמרה יש בכם אדם אחד שראוי שתשרה שכינה עליו אלא שאין דורו ראוי לכך נתנו עיניהם בהלל הזקן וכשמת הספידוהו הי חסיד הי עניו תלמידו של עזרא" - (סוטה מח ע"ב){22}

ג4.לעיתים הקב"ה מתשש כוחן של הנביאים כדי שלא תזוח עליהם דעתם:
עשרים ושתים שנה עשה יוסף חוץ מאביו ונסתלקה רוח הקודש מיעקב ובניו, ולא היה רחוק מהם אלא שלשת ימים ולא היו יודעין שבמצרים היה, וקודם כך נביאים גדולים היו יעקב ובניו, רצונך לידע, כיון שאמר להם יוסף את החלומות מה אמרו לו, הבא נבא וגו', וכשנמכר לא היו יודעין היכן הוא, אומר לחרס וגו', ולמה כך, אלא כדי שלא יהיו הנביאים מתגאין מתשש להם הקב"ה כחן ומראה להן שאינן כלום. וכן את מוצא משה גדול הנביאים על שאמר (שמות י"ח) והדבר אשר יקשה מכם וגו', אמר לו הקב"ה אתה יכול ליפתור דבר קשה, חייך אני מראה לך, כיון שהגיע לפניו עסקן של בנות צלפחד התחיל מקשה לפניו ולא היה יודע מה לומר, אלא (במדבר כ"ו) ויקרב משה וגו'. אמר לו הקב"ה, משה לא היית אומר והדבר אשר יקשה מכם וגו', אמר לו הרי מה שהנשים יודעות אין אתה יודע, שנאמר (שם) כן בנות צלפחד וגו', הנשים דנו דין יפה ממך... (אגדת בראשית פרק סט){23}

7.מכח מה יונקת הנבואה :
א.אדם הראשון:
אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ, שְׁמוֹנָה וְאַרְבָּעִים נְבִיאִים עָמְדוּ לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל, וְכָל אֶחָד נָטַל בְּחֶלְקוֹ תַּמְצִית טִפָּה אַחַת מֵאוֹתָם טִפּוֹת שֶׁל עֵדֶן, שֶׁהֵם שְׁמוֹנֶה וְאַרְבָּעִים טִפּוֹת. וּמָה אִם כָּל נָבִיא שֶׁנָּטַל טִפָּה אַחַת מֵהֶן הָיְתָה מַעֲלָתוֹ בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ עַל כָּל הַשְּׁאָר - אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁהָיָה מְקַבֵּל מִשְּׁמוֹנֶה וְאַרְבָּעִים לֹא כָּל שֶׁכֵּן. מִכָּאן אַתָּה לָמֵד כַּמָּה הָיְתָה חָכְמָתוֹ
רַבִּי בָּא אָמַר רַב כַּהֲנָא, וְכִי מֵאַיִן הָיָה לָהֶם לַנְּבִיאִים מֵאוֹתָן הַטִּפּוֹת? אֶלָּא כָּךְ שָׁנִינוּ, בְּכָל טִפָּה וְטִפָּה הַיּוֹצֵאת מֵעֵדֶן, רוּחַ חָכְמָה יוֹצֵאת עִמּוֹ, וְעַל כֵּן נִגְזַר בַּמִּשְׁנָה: יֵשׁ מַיִם שֶׁמְּגַדְּלִים חֲכָמִים, וְיֵשׁ מַיִם שֶׁמְּגַדְּלִים טִפְּשִׁים. וְאוֹתָם הַמַּיִם שֶׁמְּגַדְּלִים חֲכָמִים, אוֹתָם הַמַּיִם הָיוּ מִטִּפּוֹת שֶׁל עֵדֶן.(זוהר ,בראשית,דף קל ע''ב){24}

ב.מעמד הר סיני:
בפסוק וכל העם רואים את הקולות וגו' וירא העם וינועו. ויש לדקדק שהיה לו לומר ראו את הקולות. וכתבנו במקום אחר כי קאי גם על דורות אחרונים, כדאיתא במדרש, שכל הנביאים קבלו אז נבואתן, ממילא כל נפשות בני ישראל העתידין לבא כל אחד כפי מדריגתו נשאר חלק מאור שנתגלה אז... (שפת אמת,במדבר שבועות תר"מ){25}

8.ייחודו של הנביא- נפש הנביא מוכשרת לקלוט את אורו של ה' -אור נוקב,בהיר,נראה,סתם:
אוסִיף לְךָ בֵּאוּר בְּדִמְיון מֵהַשֶּׁמֶשׁ שֶׁהִיא אַחַת, אַךְ מִתְּחַלְּפִים מַעַרְכות הַגְּשָׁמִים הַמְקַבְּלִ עַל הַדִּמְיון, וְהָאֲוִיר הַצַּח וְהַמַּיִם, וְיִקָּרֵא בָזֶה,אור נוקֵב, וְיִקָּרֵא בָּאֲבָנִים הַזַּכּות וְהַשְּׁטָחִים הַקְּלָלִיִּים אור בָּהִיר, עַל הַדִּמְיון, וּבָעֵצִים וּבָאָרֶץ וְזוּלָתָם אור נִרְאֶה, וּבְכָל הַדְּבָרִים בִּכְלָלוּת אור סְתָם בִּלְתִּי שֵׁם מְיֻחָד. וְהָאור הַסְּתָם הוּא כְמו אָמְרֵנוּ ,אֱלהִים', כַּאֲשֶׁר הִתְבָּאֵר, וְהָאור הַנּוקֵב הוּא כְּמו,יְיָ' שֵׁם נודָע, מְיֻחָד בַּיַּחַס אֲשֶׁר בֵּינו וּבֵין הַשָּׁלֵם שֶׁבְּכָל בְּרִיאותָיו בָּאָרֶץ, רְצונִי לומַר: הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר נַפְשׁותָם זַכּות מְקַבְּלות לְאורו, יַעֲבר בָּהֶם כַּעֲבר אור הַשֶּׁמֶשׁ בַּשּׁהַם וּבַפְּנִינִים (כוזרי,מאמר ד,סעיף טו){26}

9.מקום הנבואה - בא"י או בעבורה:
כל מי שנתנבא לא נתנבא כי אם בארץ הזאת או בעבורה כך זכה אברהם לנבואתו הראשונה כאשר צוה ללכת אל הארץ הזאת ויחזקאל ודניאל בעבורה נבאו אכן שניהם ראו עוד את הבית הראשון ואת כבוד השכינה אשר כל ימי היותה שורה בבית ההוא היה כל אדם המוכן לכך מצד הסגלה מגיע לנבואה
אשר לנבואת ירמיהו במצרים הלא היתה בארץ ובעבורה כמוה כנבואת משה ואהרן ומרים כי סיני ופארן שניהם בגבול ארץ ישראל הלא הם על יד ים סוף(כוזרי, מאמר שני,סעיף יד)

ועל כן בשעה שישראל היו שרוים בארץ, ועבדו עבודת הקב"ה, השכינה היתה צנועה ביניהם ולא יצאה מן הבית לחוץ בגלוי. ומשום זה כל הנביאים שהיו אז באותו זמן לא קבלו נבואה מחוץ למקומה (דהיינו מחוץ לארץ ישראל), כמו שאמרנו, ומשום זה ברח יונה לחוץ מארץ הקדושה, כדי שהנבואה לא תתגלה עליו, ולא יהיה מחויב ללכת בשליחותו של הקב"ה. ואם תאמר הרי אנו רואים שנגלה השכינה בבבל ליחזקאל, שהוא חוצה לארץ, הנה ביארנו, שכתוב היה היה, שהיה אז, מה שלא היה מקודם לכן, מיום שנבנה בית המקדש, ואותה הנבואה לשעה היתה, כדי לנחם את ישראל, כמו שכתוב להלן, וכתוב על נהר כבר, נהר שכבר היה מיום שנברא העולם, והשכינה היתה נגלה עליו תמיד, (היינו מטרם שנבנה בית המקדש), שכתוב ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן... (זוהר,לך לך,קפז){28}

10.אופייה של הנבואה עד ימי משה רבנו:
וזה, שזאת הקריאה שקרא 'משה רבנו' לנו לא קדמה כמותה לאחד ממי שקדם מאדם אליו, ולא התאחרה אחריו קריאה כמותה לאחד מנביאינו - וכן יסוד תורתנו, שלא יהיה בלתה לעולם. ולזה, לפי דעתנו, לא היתה שם תורה ולא תהיה בלתי תורה אחת, והיא - תורת 'משה רבנו'. ובאור זה, לפי מה שכתוב בספרי הנביאים בא בקבלה, הוא, שכל מי שקדם ל'משה רבנו' מן הנביאים, כ'אבות', ושם עבר, ונח, ומתושלח וחנוך, לא אמר אחד מהם כלל לכת מבני אדם, שהאלוה שלחני אליכם וצוני שאומר לכם כך וכך, והזהירכם מעשות כך וכך, וציוה אתכם לעשות כך - זה דבר שלא העידו בו כתובי ה'תורה' ולא באה בו הגדה אמיתית, אבל היתה באה אליהם נבואה מהאלוה, כמו שבארנו. ומי שהרבה עליו השפע ההוא, כאברהם, קיבץ אנשים וקראם על צד הלימוד וההישרה אל האמת שכבר השיגו, כמו שהיה אברהם מלמד בני אדם ומבאר להם במופתים עיוניים, שיש לעולם אלוה אחד לבדו, ושהוא ברא כל מה שזולתו, ושאין צריך שיעבדו אלו הצורות ולא דבר מן הנבראים; וירגיל בני האדם אל זה וימשכם בסיפורים נאים והיטב להם - לא שאמר אליהם כלל, שהאלוה שלחני אליכם וצוני והזהירני; עד שהוא, כאשר צווה למול, הוא ובניו ועבדיו, מל אותם, ולא קרא בני אדם על זה על דרך קריאת הנבואה; הלא תראה לשון ה'תורה' בו, "כי ידעתיו וגו'" - הנה כבר התבאר שעל צד המצוה לבד יעשה. וכן יצחק ויעקב ולוי וקהת ועמרם על זאת הצורה היו קוראים בני האדם. וכן תמצא ה'חכמים' אומרים במי שקדמהו מן הנביאים, 'בית דינו של עבר, בית דינו של מתושלח, מדרשו של מתושלח' - כולם - עליהם השלום - אמנם היו נביאים ילמדו בני אדם על דרך דורשים ומלמדים ומישרים, לא שיאמרו, 'ויאמר י-י אלי, דבר אל בני פלוני':(מורה נבוכים,חלק ב פרק לט){29}

11.בין נבואת משה לשאר הנביאים מישראל:...וּמַה הֶפְרֵשׁ יֵשׁ בֵּין נְבוּאַת משֶׁה לִשְׁאָר כָּל הַנְּבִיאִים. 
שֶׁכָּל הַנְּבִיאִים בַּחֲלוֹם אוֹ בְּמַרְאֶה וּמשֶׁה רַבֵּנוּ מִתְנַבֵּא וְהוּא עֵר וְעוֹמֵד שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ז-פט) 'וּבְבֹא משֶׁה אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְדַבֵּר אִתּוֹ וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו'. 
כָּל הַנְּבִיאִים עַל יְדֵי מַלְאָךְ. לְפִיכָךְ רוֹאִים מַה שֶּׁהֵם רוֹאִים בְּמָשָׁל וְחִידָה. משֶׁה רַבֵּנוּ לֹא עַל יְדֵי מַלְאָךְ שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יב-ח) 'פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ'. וְנֶאֱמַר (שמות לג-יא) 'וּדְבַר ה' אֶל משֶׁה פָּנִים אֶל פָּנִים'. וְנֶאֱמַר (במדבר יב-ח) 'וּתְמֻנַת ה' יַבִּיט' כְּלוֹמַר שֶׁאֵין שָׁם מָשָׁל אֶלָּא רוֹאֶה הַדָּבָר עַל בֻּרְיוֹ בְּלֹא חִידָה וּבְלֹא מָשָׁל. הוּא שֶׁהַתּוֹרָה מְעִידָה עָלָיו (במדבר יב-ח) 'בְּמַרְאֶה וְלֹא בְּחִידוֹת' שֶׁאֵינוֹ מִתְנַבֵּא בְּחִידָה אֶלָּא בְּמַרְאֶה שֶׁרוֹאֶה הַדָּבָר עַל בֻּרְיוֹ. 
כָּל הַנְּבִיאִים יְרֵאִים וְנִבְהָלִים וּמִתְמוֹגְגִין וּמשֶׁה רַבֵּנוּ אֵינוֹ כֵן הוּא, שֶׁהַכָּתוּב אוֹמֵר (שמות לג-יא) 'כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ', כְּלוֹמַר כְּמוֹ שֶׁאֵין אָדָם נִבְהָל לִשְׁמֹעַ דִּבְרֵי חֲבֵרוֹ כָּךְ הָיָה כֹּחַ בְּדַעְתּוֹ שֶׁל משֶׁה רַבֵּנוּ לְהָבִין דִּבְרֵי הַנְּבוּאָה וְהוּא עוֹמֵד עַל עָמְדוֹ שָׁלֵם. 
כָּל הַנְּבִיאִים אֵין מִתְנַבְּאִים בְּכָל עֵת שֶׁיִּרְצוּ. משֶׁה רַבֵּנוּ אֵינוֹ כֵן אֶלָּא כָּל זְמַן שֶׁיַּחְפֹּץ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ לוֹבַשְׁתּוֹ וּנְבוּאָה שׁוֹרָה עָלָיו וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְכַוֵּן דַּעְתּוֹ וּלְהִזְדַּמֵּן לָהּ שֶׁהֲרֵי הוּא מְכֻוָּן וּמְזֻמָּן וְעוֹמֵד כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת. לְפִיכָךְ מִתְנַבֵּא בְּכָל עֵת שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ט-ח) 'עִמְדוּ וְאֶשְׁמְעָה מַה יְצַוֶּה ה' לָכֶם'. וּבָזֶה הִבְטִיחוֹ הָאֵל שֶׁנֶּאֱמַר (גמרא יבמות סב-א) 'לֵךְ אֱמֹר לָהֶם שׁוּבוּ לָכֶם לְאָהֳלֵיכֶם וְאַתָּה פֹּה עֲמֹד עִמָּדִי'. 
הָא לָמַדְתָּ שֶׁכָּל הַנְּבִיאִים כְּשֶׁהַנְּבוּאָה מִסְתַּלֶּקֶת מֵהֶם חוֹזְרִים לְאָהֳלָם שֶׁהוּא צָרְכֵי הַגּוּף כֻּלָּם כִּשְׁאָר הָעָם. לְפִיכָךְ אֵין פּוֹרְשִׁין מִנְּשׁוֹתֵיהֶם. וּמשֶׁה רַבֵּנוּ לֹא חָזַר לְאָהֳלוֹ הָרִאשׁוֹן לְפִיכָךְ פֵּרַשׁ מִן הָאִשָּׁה לְעוֹלָם וּמִן הַדּוֹמֶה לוֹ וְנִקְשְׁרָה דַּעְתּוֹ לְצוּר הָעוֹלָמִים וְלֹא נִסְתַּלֵּק מֵעָלָיו הַהוֹד לְעוֹלָם וְקָרַן עוֹר פָּנָיו וְנִתְקַדֵּשׁ כְּמַלְאָכִים: (הלכות יסודי התורה, פרק ז, הלכה ו)


12.בין נביאי ישראל לנביאי אומות העולם:

וַיָּבֹא אֱ-לֹהִים אֶל אֲבִימֶלֶךְ בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה וַיֹּאמֶר לוֹ הִנְּךָ מֵת עַל הָאִשָּׁה אֲשֶׁר לָקַחְתָּ וְהִוא בְּעֻלַת בָּעַל: (בראשית כ,ג){30}

וַיָּבֹא אֱ-לֹהִים וגו' בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה (בראשית כ, ג), אָמַר רַבִּי יוֹסֵי אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִגְלָה עַל נְבִיאֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לִפְרשׁ זֶה מִזֶּה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב ד, יב יג): בִּשְׂעִפִּים מֵחֶזְיוֹנוֹת לָיְלָה, וְאֵלַי דָּבָר יְגֻנָּב וגו', מַה בֵּין נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל לִנְבִיאֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם, רַבִּי חֲנִינָא בַּר פַּפָּא וְרַבָּנָן, רַבִּי חֲנִינָא בַּר פַּפָּא אָמַר מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה נָתוּן הוּא וְאוֹהֲבוֹ בִּטְרַקְלִין, וִילוֹן מֻנָּח בֵּינֵיהֶם, כָּל זְמַן שֶׁהָיָה רוֹצֶה לְדַבֵּר עִם אוֹהֲבוֹ הָיָה קוֹפֵל אֶת הַוִּילוֹן וּמְדַבֵּר עִמּוֹ, אֲבָל לִנְבִיאֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם אֵינוֹ מְקַפֵּל אוֹתוֹ אֶלָּא מְדַבֵּר עִמָּהֶם מֵאַחֲרֵי הַוִּילוֹן. וְרַבָּנָן אָמְרֵי לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ אִשָּׁה וּפִילֶגֶשׁ, כְּשֶׁהוּא הוֹלֵךְ אֵצֶל אִשְׁתּוֹ הוּא הוֹלֵךְ בְּפַרְהֶסְיָא, וּכְשֶׁהוּא הוֹלֵךְ אֵצֶל שִׁפְחָתוֹ הוֹלֵךְ בְּמַטְמוֹנִיּוֹת. כָּךְ אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִגְלָה עַל אֻמּוֹת הָעוֹלָם אֶלָּא בַּלַּיְלָה (במדבר כב, כ): וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם לַיְלָה, (בראשית לא, כד): וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל לָבָן הָאֲרַמִּי בַּחֲלֹם הַלָּיְלָה, (בראשית כ, ג): וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל אֲבִימֶלֶךְ בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה(בראשית רבא,נב,ה){31}

13.כוחו של הנביא- בתפילה:
א.הראשון להתפלל- נביא:
וְעַתָּה הָשֵׁב אֵשֶׁת הָאִישׁ כִּי נָבִיא הוּא וְיִתְפַּלֵּל בַּעַדְךָ וֶחְיֵה וְאִם אֵינְךָ מֵשִׁיב דַּע כִּי מוֹת תָּמוּת אַתָּה וְכָל אֲשֶׁר לָךְ (בראשית כ,ז) {32}
כי נביא הוא ובזה יתפלל בעדך ותועיל תפלתו והוא אומרו וחיה: (אור החיים,שם) {33}
כי נביא הוא - לשון ניב שפתים, רגיל אצלי ומדבר את דברי, ואני אוהב את דבריו ושומע תפלתו. (רשבם,שם){34}

ב.רק הנביא יודע לפני מי הוא עומד:...אחד הקשיים הגדולים שניצבים בפני המתפלל - היא השאלה, כיצד אפשר לקיים את מה שנאמר: 'דע לפני מי אתה עומד'. האם אני יודע לפני מי אני מתפלל? והלא מעולם לא פגשנו את רבונו של עולם פנים מול פנים? אז כיצד נדע כלפי מי אנחנו מפנים את תפילותינו? ואכן מצאנו בזמן המקרא, לאורך כל התנ"ך כולו, שכאשר מציינים שאדם התפלל - מדובר תמיד ללא יוצא מן הכלל על נביא. כי הלא רק הנביאים הם יודעים את ה' באמת. ...
עד כדי כך אנחנו רואים שהתפילה אינה מובנת מאליה, שבספר איוב כאשר אסונות על גבי אסונות נופלים על גבי ראשו של איוב, מצאנו אותו מתלונן, מצאנו אותו מתווכח, מצאנו אותו משלים, אך לא מצאנו אותו מתפלל - עד שנגלה אליו הקב"ה: "ויען ה' את איוב מן הסערה ויאמר..." (איוב ל"ח) ורק לאחר מכן מצוין שאיוב ידע להתפלל בעד רעיו, וה' שב את שבות איוב, בהתפללו בעד רעהו. (ע"פ הרב אורי שרקי)


14.כח הנבואה אצל נשים:
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל הַנַּעַר וְעַל אֲמָתֶךָ כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע:(בראשית כא,יב){35}
שמע בקלה. (בקול רוח הקדש שבה), למדנו (י) שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות:(רש"י,שם){36}

15.נבואה לטובה לעולם מתקיימת:
הַנָּבִיא אֲשֶׁר יִנָּבֵא לְשָׁלוֹם בְּבֹא דְּבַר הַנָּבִיא יִוָּדַע הַנָּבִיא אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ יְ-ה-וָ-ה בֶּאֱמֶת:(ירמיה,כח,ט){37}
א"ר הונא הכהן בשם רבי אחא בא וראה בשעה שאמר ירמיה (ירמיה כז) הביאו את צואריכם בעול מלך בבל ועבדו אתו ועמו, והיה עמו חנניה בן עזור הנביא השקר והיה מתנבא טובות כמה שנאמר (שם ח) וירפו את שבר בת עמי על נקלה לאמר שלום שלום ואין שלום, אומר להם הנה כלי בית ה' מושבים מבבל עתה מהרה...
א"ל ירמיה כבר עמדו נביאי אמת לפני ולפניך והנביא אשר ינבא לשלום בבא דבר הנביא יודע הנביא אשר שלחו ה' באמת (שם) ואני מתנבא רעות אם לא יבואו דברי אין אני שקרן שהקב"ה אומר לעשות רעה וחוזר בה, ואתה מתנבא טובות ואם לא יבואו דבריך אתה נביא שקר שהקדוש ברוך הוא אומר לעשות טובה ואף על פי שסרחנין הן אינו חוזר בו (תנחומא, וירא,יג){38}


16.נביא אמת יכול להפוך לנביא שקר- חנניה בן עזור:
רבי יהושע בן לוי אמר חנניה בן עזור נביא אמת היה אלא שהיה לו קיבוסת והיה שומע מה שירמיה מתנבא בשוק העליון ויורד ומתנבא בשוק התחתון אמר חנניה בן עזור כל סמא דמילתא לא דא היא אלא לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקוד אתכם וכל ימיו של מנשה אינן אלא חמשים וחמש שנה צא מהן עשרים שנה שאין ב"ד של מעלה עונשין וכורתים ושתים של אמון ושלשים ואחד של יאשיה הדא היא דכתי ויהי השנה ההיא בראשית ממלכת צדקיהו מלך יהודה בשנה החמישית בחדש החמישי אמר אלי חנניה בן עזור הנביא אשר מגבעון בית ה לעיני הכהנים וכל העם לאמר כה אמר ה אלהי צבאות אלהי ישראל לאמר שברת את עול מלך בבל בעוד שנתים ימים אני משיב אל המקום הזה את כל כלי בית ה אשר לקח נבוכדנצר מלך בבל מן העיר הזאת ויביאם בבל אמר לו ירמיה את אומר בעוד שנתים ימים אני משיב וגו ואני אומר שנבוכדנצר בא ונוטל את השאר בבלה יובאו ושמה יהיו וגו אמר לו תן סימן לדבריך א"ל אני מתנבא לרעה ואיני יכול ליתן סימן לדברי שהקב"ה אומר להביא רעה ומתנחם ואתה מתנבא לטובה את הוא שאת הוא צריך ליתן סימן לדבריך אמר לו לאו את הוא שאת צריך ליתן סימן לדבריך אמר לו אין כיני הרי אני נותן אות ומופת באותו האיש השנה ההיא הוא מת כי סרה דבר על ה והות ליה כן וימת חנניה הנביא בשנה ההיא בחדש השביעי שנת אחרת היתה ותמר הכין אלא מלמד שמת בערב ראש השנה וצוה את בניו ואת בני ביתו להסתיר את הדבר שיוציאוהו אחר ראש השנה בשביל לעשות נבואתו של ירמיה שקר (ירושלמי סנהדרין פרק י"א הלכה ה)

17.למה ניטלה הנבואה?
א.חורבן בית המקדש:
כיון שאין הנבואה שורה אלא מתוך שמחה עכשיו שמשום החורבן אי אפשר לשמוח ואסור לאדם שימלא פיו שחוק, לא שורה הנבואה, וזה לא שייך אצל שוטים ותינוקות ולכן שייך בהם נבואה(עיון יעקב, ד"ה ניטלה, מתוך ילקוט ביאורים, מתיבתא, שם){39}
ב.ביטול הע"ז:
הנה ענין זה עמוק הוא מאד, ואין כאן מקומו לבארו במלואו, הניתן להסביר הוא, שראו אנשי כנסת הגדולה צורך להשתדל בכל כחותיהם הרוחניים לבטל מישראל את יצר הרע של ע"ז... ומצינו בדברי רבי צדוק הכהן זצ"ל, שכל עוד שהיה קיים יצר הרע של ע"ז היתה כנגדו הנבואה והיו נסים גלויים בישראל, כי זה לעומת זה עשה האלקים, שכן לעולם יש שיווי משקל בין כחות הקדושה והטומאה, וכל זמן שהיתה נבואה בעולם שעל ידה משיגים אמונה חושית, היו לעומתה גם כחות טומאה מוחשיים שפעלו לצד הע"ז, כגון רוח השקר של נביאי הבעל, כישוף, קסם וכו', וזה כדי שתשאר בחירה חפשית... (מכתב מאליהו,חלק ג עמוד רעז){40}

חלק ב: בין נבואה לשגעון

1.המצב הנורמלי של הבריאה הוא הנבואה:
חז"ל מעירים כאן, עיקר שכינה בתחתונים (ב"ר י"ט י"ג), בתחילה בקש ה' להשרות את שכינתו בארץ. רגילים אנחנו לחשוב, שקרבת ה' אל הנביאים היא מצב יוצא מהכלל, משום כך כה רבים המסתפקים הכופרים באפשרות הנבואה, אך לא כן דעת רבותינו, לא התגלות ה' לאבות, למשה ולישראל, הן הן היוצאות מן הכלל, אלא היפוכו של דבר, ריחוק ה' מן האדם, זה ששת אלפים שנה, הוא מצב בלתי טבעי, שכן עיקר שכינה בתחתונים, וכך נמצינו למדים ממעשה גן העדן, לא בעולם הבא, אלא בעולם הזה יכול השלום לשכון עם האדם, שלום בלבו, שלום עם הטבע, שלום עם אלוקיו, שלום והרמוניה עם עולם ומלואו... אך כל זה תלוי בכך שהאדם בכל תפארתו יכנע לאלוקיו, ומפיו ישמע מה טוב ומה רע... (רש"ר הירש, בראשית ג ח){41}

2.הקשר בין נבואה לשוטים:
וֶאֱלִישָׁע הַנָּבִיא קָרָא לְאַחַד מִבְּנֵי הַנְּבִיאִים וַיֹּאמֶר לוֹ חֲגֹר מָתְנֶיךָ וְקַח פַּךְ הַשֶּׁמֶן הַזֶּה בְּיָדֶךָ וְלֵךְ רָמֹת גִּלְעָד: וּבָאתָ שָׁמָּה וּרְאֵה שָׁם יֵהוּא בֶן יְהוֹשָׁפָט בֶּן נִמְשִׁי וּבָאתָ וַהֲקֵמֹתוֹ מִתּוֹך אֶחָיו וְהֵבֵיאתָ אֹתוֹ חֶדֶר בְּחָדֶר: וְלָקַחְתָּ פַךְ הַשֶּׁמֶן וְיָצַקְתָּ עַל רֹאשׁוֹ וְאָמַרְתָּ כֹּה אָמַר יְ-ה-וָ-ה מְשַׁחְתִּיךָ לְמֶלֶךְ אֶל יִשְׂרָאֵל וּפָתַחְתָּ הַדֶּלֶת וְנַסְתָּה וְלֹא תְחַכֶּה: וַיֵּלֶךְ הַנַּעַר הַנַּעַר הַנָּבִיא רָמֹת גִּלְעָד: וַיָּבֹא וְהִנֵּה שָׂרֵי הַחַיִל יֹשְׁבִים וַיֹּאמֶר דָּבָר לִי אֵלֶיךָ הַשָּׂר וַיֹּאמֶר יֵהוּא אֶל מִי מִכֻּלָּנוּ וַיֹּאמֶר אֵלֶיךָ הַשָּׂר: וַיָּקָם וַיָּבֹא הַבַּיְתָה וַיִּצֹק הַשֶּׁמֶן אֶל רֹאשׁוֹ וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה אָמַר יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מְשַׁחְתִּיךָ לְמֶלֶךְ אֶל עַם יְ-ה-וָ-ה אֶל יִשְׂרָאֵל: וְהִכִּיתָה אֶת בֵּית אַחְאָב אֲדֹנֶיךָ וְנִקַּמְתִּי דְּמֵי עֲבָדַי הַנְּבִיאִים וּדְמֵי כָּל עַבְדֵי יְ-ה-וָ-ה מִיַּד אִיזָבֶל: וְאָבַד כָּל בֵּית אַחְאָב וְהִכְרַתִּי לְאַחְאָב מַשְׁתִּין בְּקִיר וְעָצוּר וְעָזוּב בְּיִשְׂרָאֵל: וְנָתַתִּי אֶת בֵּית אַחְאָב כְּבֵית יָרָבְעָם בֶּן נְבָט וּכְבֵית בַּעְשָׁא בֶן אֲחִיָּה: וְאֶת אִיזֶבֶל יֹאכְלוּ הַכְּלָבִים בְּחֵלֶק יִזְרְעֶאל וְאֵין קֹבֵר וַיִּפְתַּח הַדֶּלֶת וַיָּנֹס: וְיֵהוּא יָצָא אֶל עַבְדֵי אֲדֹנָיו וַיֹּאמֶר לוֹ הֲשָׁלוֹם מַדּוּעַ בָּא הַמְשֻׁגָּע הַזֶּה אֵלֶיךָ וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם אַתֶּם יְדַעְתֶּם אֶת הָאִישׁ וְאֶת שִׂיחוֹ: וַיֹּאמְרוּ שֶׁקֶר הַגֶּד נָא לָנוּ וַיֹּאמֶר כָּזֹאת וְכָזֹאת אָמַר אֵלַי לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְ-ה-וָ-ה מְשַׁחְתִּיךָ לְמֶלֶךְ אֶל יִשְׂרָאֵל
(מלכים ב,ט){42}

המשוגע - קראו לנביא, שלפעמים בעת הנבואה היה מנהגם כמשוגע, לפי שבטלו ההרגשות והכחות הנפשיות, ובני ישראל הרעים קראו להם משוגעים. (רד"ק,שם ט יא){43}

חלק ג: בין נביא לחכם-אתערותא דלעילא לעומת אתערותא דלתתא

1.הנביאים מעבירים את מסורת התורה - לחכמים:
א.הנביאים מעבירים את המסורת לחכמים:
משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים, וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה . הֵם אָמְרוּ שְׁלשָׁה דְבָרִים, הֱווּ מְתוּנִים בַּדִּין, וְהַעֲמִידוּ תַלְמִידִים הַרְבֵּה, וַעֲשׂוּ סְיָג לַתּוֹרָה: (אבות א,א)

ב.אחרוני הנביאים הם מאנשי כנסת הגדולה:
הנביאים חגי זכריה ומלאכי נמנו עם מייסדי אנשי הכנסת הגדולה וראשיה ( הקדמה לפירוש המשנה של הרמב"ם)

2.הנביא האחרון- מלאכי:
א.סילוק רוח הקודש:
תנו רבנן: משמתו נביאים אחרונים חגי זכריה ומלאכי נסתלקה רוח הקודש מישראל (יומא ט,ע"ב)

ב.סוף עידן הנבואה- תחילת ימי בית שני:
חגי זכריה ומלאכי- כולם נתנבאו בשנת שתיים לדרייווש (מגילה טו,א)

2.סוף עידן הנבואה- תחילת עידן החכמה גם בעולם:
מה קרה בעולם החל מהמאה השישית לפנה"ס? במשך תקופה של כמאה שנה אירעו ברחבי העולם כולו תופעות מדהימות.
ביוון,בימי הנהגתו של האתונאי הגדול פריקלס,צמחו ראשוני הפילוסופים.
באותו זמן פעל בפרס אדם בשם זרתוסטרה שייסד דת חדשה המבוססת על העיקרון לפיו יש אל טוב ואל רע.
במזרח הופיע אדם בשם שכונה בודהה שנלחם בהינדואיזם הקלסי וחולל מהפך בעולם הרוח של הודו.
גם בסין פעלו במקביל שני אנשים: לאו-צה וקונג פו צה(קונפוציוס) והפיצו את הטאואיזם והקונפוציוניזם.
אם כן אנו רואים שבמאה השישית מתחוללת תפנית רוחנית במוקדים שונים ברחבי העולם בתרבויות שלא היו במגע זו עם זו. והשאלה היא מה גרם לכך?
באותה העת ממש פעלו בעם ישראל אנשי כנסת הגדולה ואחרוני הנביאים ..תקופה זו הייתה מעין שלב ביניים בין תקופת הנבואה לתקופת החכמה. אם כן ראשיתה של הפילוסופיה כמו גם הדתות שקמו בעמים מקבילה לדעיכת הנבואה בעם ישראל. מסתבר שסילוק השכינה מישראל היה מאורע שהורגש היטב בעם כולו.(קדושה וטבע, מאמר פילוסופיה ונבואה, הרב אורי שרקי שליט"א)


3.הנבואה(דבר הנביא) וההלכה(דבר החכם) - דבר ה':
ת''ר כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה אמרו עתידה תורה שתשתכח מישראל שנאמר {עמוס ח-יא} הנה ימים באים נאם ה' אלהים והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דברי ה' וכתיב {עמוס ח-יב} ונעו מים עד ים ומצפון ועד מזרח ישוטטו לבקש את דבר ה' ולא ימצאו דבר ה' זו הלכה דבר ה' זה הקץ דבר ה' זו נבואה (שבת קלח,ע"ב){45}

4.מונעי החכמה והנבואה:

א.גאווה וכעס:
אמר רבי יוחנן אין הקב"ה משרה שכינתו אלא על גבור ועשיר וחכם ועניו, וכולן ממשה... אלא הנח להם לישראל, אם אין נביאים הן בני נביאים הם... אמר רב יהודה אמר רב כל המתיהר, אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו, אם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו... מדבורה, דכתיב חדלו פרזון בישראל חדלו, עד שקמתי דבורה שקמתי אם בישראל וגו', וכתיב עורי עורי דבורה, ריש לקיש אמר כל אדם שכועס, אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו, אם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו, מאלישע, דכתיב לולי פני יהושפט מלך יהודה אני נושא אם אביט אליך ואם אראך וגו', וכתיב ועתה קחו לי מנגן, והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה'. (פסחים סו א וב){48}

ב. הנגינה משיבה דעתו של הכועס ומשרה עליו רוח הקודש:
וִיהוֹרָם בֶּן אַחְאָב מָלַךְ עַל יִשְׂרָאֵל בְּשֹׁמְרוֹן בִּשְׁנַת שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה לִיהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיִּמְלֹךְ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה:  וַיַּעֲשֶׂה הָרַע בְּעֵינֵי יְ-ה-וָ-ה רַק לֹא כְאָבִיו וּכְאִמּוֹ וַיָּסַר אֶת מַצְּבַת הַבַּעַל אֲשֶׁר עָשָׂה אָבִיו:  רַק בְּחַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן נְבָט אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל דָּבֵק לֹא סָר מִמֶּנָּה:  וּמֵישַׁע מֶלֶךְ מוֹאָב הָיָה נֹקֵד וְהֵשִׁיב לְמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מֵאָה אֶלֶף כָּרִים וּמֵאָה אֶלֶף אֵילִים צָמֶר:  וַיְהִי כְּמוֹת אַחְאָב וַיִּפְשַׁע מֶלֶךְ מוֹאָב בְּמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל:  וַיֵּצֵא הַמֶּלֶךְ יְהוֹרָם בַּיּוֹם הַהוּא מִשֹּׁמְרוֹן וַיִּפְקֹד אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל:  וַיֵּלֶךְ וַיִּשְׁלַח אֶל יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה לֵאמֹר מֶלֶךְ מוֹאָב פָּשַׁע בִּי הֲתֵלֵךְ אִתִּי אֶל מוֹאָב לַמִּלְחָמָה וַיֹּאמֶר אֶעֱלֶה כָּמוֹנִי כָמוֹךָ כְּעַמִּי כְעַמֶּךָ כְּסוּסַי כְּסוּסֶיךָ:  וַיֹּאמֶר אֵי זֶה הַדֶּרֶךְ נַעֲלֶה וַיֹּאמֶר דֶּרֶךְ מִדְבַּר אֱדוֹם:  וַיֵּלֶךְ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וּמֶלֶך יְהוּדָה וּמֶלֶךְ אֱדוֹם וַיָּסֹבּוּ דֶּרֶךְ שִׁבְעַת יָמִים וְלֹא הָיָה מַיִם לַמַּחֲנֶה וְלַבְּהֵמָה אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם:  וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֲהָהּ כִּי קָרָא יְ-ה-וָ-ה לִשְׁלֹשֶׁת הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה לָתֵת אוֹתָם בְּיַד מוֹאָב:  וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט הַאֵין פֹּה נָבִיא לַי-ה-וָ-ה וְנִדְרְשָׁה אֶת יְ-ה-וָ-ה מֵאוֹתוֹ וַיַּעַן אֶחָד מֵעַבְדֵי מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר פֹּה אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט אֲשֶׁר יָצַק מַיִם עַל יְדֵי אֵלִיָּהוּ:  וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט יֵשׁ אוֹתוֹ דְּבַר יְ-ה-וָ-ה וַיֵּרְדוּ אֵלָיו מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וִיהוֹשָׁפָט וּמֶלֶךְ אֱדוֹם:  וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מַה לִּי וָלָךְ לֵךְ אֶל נְבִיאֵי אָבִיךָ וְאֶל נְבִיאֵי אִמֶּךָ וַיֹּאמֶר לוֹ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אַל כִּי קָרָא יְ-ה-וָ-ה לִשְׁלֹשֶׁת הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה לָתֵת אוֹתָם בְּיַד מוֹאָב:  וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע חַי יְ-ה-וָ-ה צְבָאוֹת אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו כִּי לוּלֵי פְּנֵי יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה אֲנִי נֹשֵׂא אִם אַבִּיט אֵלֶיךָ וְאִם אֶרְאֶךָּ: וְעַתָּה קְחוּ לִי מְנַגֵּן וְהָיָה כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן וַתְּהִי עָלָיו יַד יְ-ה-וָ-ה:  וַיֹּאמֶר כֹּה אָמַר יְ-ה-וָ-ה עָשֹׂה הַנַּחַל הַזֶּה גֵּבִים גֵּבִים:  כִּי כֹה אָמַר יְ-ה-וָ-ה לֹא תִרְאוּ רוּחַ וְלֹא תִרְאוּ גֶשֶׁם וְהַנַּחַל הַהוּא יִמָּלֵא מָיִם וּשְׁתִיתֶם אַתֶּם וּמִקְנֵיכֶם וּבְהֶמְתְּכֶם:  וְנָקַל זֹאת בְּעֵינֵי יְ-ה-וָ-ה וְנָתַן אֶת מוֹאָב בְּיֶדְכֶם:(מלכים ב,ג,א-יח)

5.אחרי הנבואה- בת קול:
כדתניא, משמתו נביאים האחרונים חגי זכריה ומלאכי נסתלקה רוח הקודש מישראל, ועדיין היו משתמשין בבת קול. (יומא ט ב){49}

6.ההלכה לעומת הנבואה-לא בשמים היא:
תנן התם חתכו חוליות ונתן חול בין חוליא לחוליא ר''א מטהר וחכמים מטמאין וזה הוא תנור של עכנאי מאי עכנאי אמר רב יהודה אמר שמואל שהקיפו דברים כעכנא זו וטמאוהו תנא באותו היום השיב רבי אליעזר כל תשובות שבעולם ולא קיבלו הימנו אמר להם אם הלכה כמותי חרוב זה יוכיח נעקר חרוב ממקומו מאה אמה ואמרי לה ארבע מאות אמה אמרו לו אין מביאין ראיה מן החרוב חזר ואמר להם אם הלכה כמותי אמת המים יוכיחו חזרו אמת המים לאחוריהם אמרו לו אין מביאין ראיה מאמת המים חזר ואמר להם אם הלכה כמותי כותלי בית המדרש יוכיחו הטו כותלי בית המדרש ליפול גער בהם רבי יהושע אמר להם אם תלמידי חכמים מנצחים זה את זה בהלכה אתם מה טיבכם לא נפלו מפני כבודו של רבי יהושע ולא זקפו מפני כבודו של ר''א ועדיין מטין ועומדין חזר ואמר להם אם הלכה כמותי מן השמים יוכיחו יצאתה בת קול ואמרה מה לכם אצל ר''א שהלכה כמותו בכ''מ עמד רבי יהושע על רגליו ואמר {דברים ל-יב} לא בשמים היא מאי לא בשמים היא אמר רבי ירמיה שכבר נתנה תורה מהר סיני אין אנו משגיחין בבת קול שכבר כתבת בהר סיני בתורה {שמות כג-ב} אחרי רבים להטות אשכחיה רבי נתן לאליהו א''ל מאי עביד קוב''ה בההיא שעתא א''ל קא חייך ואמר נצחוני בני נצחוני בני (בבא מציעא,נט ע"א-ע"ב){50}

7.חכם עדיף מנביא:

אמר רבי אבדימי דמן חיפה מיום שחרב בית המקדש ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לחכמים אטו חכם לאו נביא הוא הכי קאמר אע''פ שניטלה מן הנביאים מן החכמים לא ניטלה אמר אמימר וחכם עדיף מנביא שנאמר {תהילים צ-יב} ונביא לבב חכמה מי נתלה במי הוי אומר קטן נתלה בגדול (בבא בתרא, יב,ע"ב){51}

א.רציפות רוח הקודש:
חכמים חשובים יותר מן הנביאים בכל זמן, כי נביאים פעמים שורה עליהם רוח הקודש ופעמים לא, וחכמים לא הוסר מהם רוח הקדש אף רגע אחד, והם יודעים מה למעלה ולמטה ואינם צריכים לגלות, אמר רבי יוסי הכל הוא חכמה, וחכמת רבי אלעזר על כולם... (זוהר שמות פד){52}

ב.חכם ונביא- כמות מול איכות:
מה שהקב"ה לא מגלה לנביא יכול החכם להבין ולהשיג בחכמתו בהיקש השכלי...בעת שהנביא מקבל את נבואותו מהשי"ת הוא בגדר מקבל בלבד...אך מאידך גיסא השכל הוא כח עצמאי ומחדש ולא מקבל...נמצא שהבנת החכם היא פחות עמוקה ובהירה מהנבואה, אך רחבה ומקיפה יותר (שפתי חיים,חלק ב', מאמר חכם עדיף מנביא){53}

ג.במה באה לידי ביטוי העדיפות של החכם על פני הנביא ?
בנוהג שבעולם, המשוררים והמליצים מתארים יפה את הדרת החיים בכלל, את כל פנותיהם היפות ביחוד הכוללות זרם רב וטל־חיים מרובה, הם יודעים גם להציג לראוה את הכעור הכללי של הקלקולים שבחיים ולמחות נגדם בכל תוקף. אבל לחדור לתוך־תוכם של כל הגורמים הפרטיים, איך מכשירים את החיים ומעמידים אותם על הבסיס הטוב ואיך משמרים אותם מכל קלקלה גם קטנה שבקטנות, שסופה להעלות שרטון גדול ולהרס הרבה מאד, דבר זה אין לו עסק עם כח המדמה החם והעז, כי אם עם החכמה המדיוקת. כאן תחל עבודת הרופאים, החסכנים, המודדים, השופטים, וכל החכמים המעשיים
...והוצרכה עבודת הכללים להמסר לנביאים ועבודת הפרטים לחכמים. וחכם עדיף מנביא, מה שלא עשתה הנבואה, בכלי מלחמתה החוצבים להבות אש לבער מישראל עבודת אלילים ולשרש אחרי עיקרי ההשפלות היותר גרועות של עשק וחמס, של רצח וזמה, רדיפת שחד ושלמונים, עשו החכמים בהרחבת התורה, בהעמדת תלמידים הרבה ובשנון החקים הפרטיים ותולדותיהם. "הליכות עולם לו, אל תקרי הליכות אלא הלכות
(אורות - זרעונים - ב: חכם עדיף מנביא){54}

8.נבואה קטנה גם בימנו:
אמר רבי יוחנן השכים ונפל לו פסוק לתוך פיו, הרי זו נבואה קטנה. (ברכות נה ב) {55}

סיום: בימנו-נבואה ניתנה לשוטים או לחכמים?

המהרש''א מסביר שאין מחלוקת בין ר' יוחנן לבין ר' אבדימי החיפאי; ר' יוחנן רק מסביר את דברי ר' אבדימי, שאמנם הנבואה ניתנה לחכמים, אבל בתנאי שבעיני עצמם הם בכלל לא חכמים; שבעיני עצמם הם שוטים או קטנים (מאחרים).
(בשם נסים ישעיהו) {56}

אחרית דבר- ממלאי תפקידי הנביא בימנו:

1.תוכחה על העבר- עבר להיות תפקיד הדרשנים
2.הנחיות על ההוה- עבר להיות תפקיד החכמים ופוסקי ההלכה
3.נבואה על העתיד-עבר לשוטים מחד שמתיימרים לחזות את העתיד ומאידך לגדולי הדור "החכמים שעיניהם בראשם"

בכל הקשור בהבאת דבר ה'- לחכמים
בכל הקשור בידיעת העתיד- לשוטים
ועם כל זה יש מידי פעם התנוצצות של רוח הקודש אצל גדולי הדורות שדבריהם העמוקים נכתבים לדורות הבאים כדוגמת המהר"ל והרב קוק (ענ"ד)


בשולי הדברים- נבואת מלאכי מסתיימת  בחיזוק נבואת משה ובצפייה לאליהו הנביא כמבשר הגאולה
זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתוֹ בְחֹרֵב עַל כָּל יִשְׂרָאֵל חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים: הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם יְ-ה-וָ-ה הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא:  וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם פֶּן אָבוֹא וְהִכֵּיתִי אֶת הָאָרֶץ חֵרֶם:(מלאכי ג, כב - כד). 

ראה-שופטים : גלגולו של מקום

פתיחה: למה דווקא המקום ולא הקב"ה?
מנהגינו לומר לאבלים ''תנוחמו מן השמים''. ויש שמוסיפים, ולא תוסיפו לדאבה עוד.
והאשכנזים נוהגים לומר ''המקום ינחם אתכם בתוך אבלי ציון וירושלים''. [שם סי' כו סע' ג] (קיצור ש''ע ילקוט יוסף-הלכות אבלות-סימן כו - מנהג המנחמין){1}

הקדמה: מדוע התורה מסתירה את מקום המקדש(כ-22 פעם בחומש דברים) ?
כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֵיכֶם מִכָּל שִׁבְטֵיכֶם לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ שָׁם לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָׁמָּה (דברים,יב,ה){2}

חלק א- המקומות הקדושים:

1.ירושלים- המקום אשר יבחר ה':
מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶת עַמִּי מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא בָחַרְתִּי בְעִיר מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לִבְנוֹת בַּיִת לִהְיוֹת שְׁמִי שָׁם וְלֹא בָחַרְתִּי בְאִישׁ לִהְיוֹת נָגִיד עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל: וָאֶבְחַר בִּירוּשָׁלִַם לִהְיוֹת שְׁמִי שָׁם וָאֶבְחַר בְּדָוִיד לִהְיוֹת עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל:
(דברי הימים ב, ו,ה-ו){3}

2.סיבות קדושתה של ירושלים:
ומסורת ביד הכל שהמקום שבנה בו דוד ושלמה המזבח בגורן ארונה הוא המקום שבנה בו אברהם המזבח ועקד עליו יצחק. והוא המקום שבנה בו נח כשיצא מן התיבה. והוא המזבח שהקריב עליו קין והבל. ובו הקריב אדם הראשון קרבן כשנברא ומשם נברא. אמרו חכמים אדם ממקום כפרתו נברא: (יד החזקה,ספר עבודה,הלכות בית הבחירה, פרק ב,הלכה א){4}

3.המיקום הגיאוגרפי:
ישראל נמצאת על ציר במפה: קו אורך 35 וקו רוחב 32 (חשבו 23.5). 35 בגימטריה יהודי. 32 בגימטריה לב. יחדו 'לב יהודי' נמצא במרכז העולם עליו הכל מושתת בסוד "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני".(ע"פ אהרון לב הארי){5}

4.מקומות שנתקדשו עד לבניית המקדש:א.המקום נודע לאברהם ויצחק-בעקידה:
וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ (בראשית יב,א){6}
וַיֹּאמֶר קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ:(בראשית כב,א){7}
אל ארץ המריה. בגימטריא בירושלים: (בעל הטורים,שם) {8}
ומה שאמר, על אחד ההרים אשר אומר אליך. לפי שהמקום ההוא לא גלה הקב"ה לשום בריה שבו יבנה המקדש, כמו שיתבאר טעמו לקמן פר' ראה (יב.ד) בע"ה זולת אברהם ידע סוד זה, כי על כן קראו ה' יראה כמו שיתבאר בסמוך בע"ה בפסוק ה' יראה.(כלי יקר,שם){9}

וידוע ש'עובדי עבודה זרה' היו מכוונים לבנות היכליהם ולהעמיד צלמיהם במקום הגבוה שימצא שם, "על ההרים הרמים", ולזה בחר 'אברהם אבינו' ע"ה 'הר המוריה' בהיותו הגבוה שבהרים אשר שם, ופירסם שם יחוד האלוה. ויחד המערב, ש'קודש הקודשים' במערב - והוא ענין אמרם, "שכינה במערב", ובארו רבותינו 'ז"ל', ב'גמרא יומא', ש'אברהם אבינו' יחד המערב - רצוני לומר, 'בית קודש הקודשים'. וסיבת זה אצלי - שמפני שהיה הדעת המפורסם אז בעולם - עבודת השמש ושהוא האלוה, אין ספק שבני אדם היו כולם פונים למזרח, ומפני זה פנה 'אברהם אבינו' למערב ב'הר המוריה' - רצוני לומר, ב'מקדש' - עד שישים אחוריו לשמש.(מורה נבוכים,ג,מה){10}

ב.יעקב עובר דרך המקום בדרכו לגולה אצל לבן:

וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם:(בראשית כח,יז){11}
וזה שער השמים - מקום תפלה לעלות תפלתם השמימה, ומדרשו שבית המקדש של מעלה מכוון כנגד בית המקדש של מטה. (רש"י,שם){12}

...ובדוגמא זו יש לומר בכל קדושת המקום לא אתגליא אלא למאריה, וטיטוס שנכנס להיכל בודאי לא הרגיש שמה שום שינוי מקום זה ממקום אחר, ועל כן יעקב אבינו ע"ה שהיה אז בעיני עצמו בתכלית השפלות, לא צייר בנפשו שתפעל קדושת המקום עליו שירגיש בו שום שינוי, וזה שאמר "ואנכי לא ידעתי", היינו שלא עלה בלבי שארגיש שיש ה' במקום הזה... (שם משמואל, בראשית ויצא תרע"ו){13}

ג.המקום הקדוש שנגלה למשה:
וַיֹּאמֶר אַל תִּקְרַב הֲלֹם שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת קֹדֶשׁ הוּא: (שמות ג,ה){14}
כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא. אע''פ שהיה רחוק מן הסנה הזהירו בזה, כי נתקדש כל ההר ברדת השכינה אל ראש ההר כאשר בשעת מתן תורה, ומשה בהר היה כי שם עלה, שנאמר ויבא אל הר האלהים חרבה (לעיל פסוק א), והסנה היה בראש ההר, והנה כלו קדוש ואסור בנעילת הסנדל, וכך אמרו בכל מקום שהשכינה נגלת אסור בנעילת הסנדל (שמו''ר ב יג), וכן ביהושע, וכן הכהנים לא שמשו במקדש אלא יחפים (יהושע ה טו): (רמב"ן,שם){15}

ד.מקום של ברכה כנגד מקום של קללה-גריזים ועיבל:
וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ וְנָתַתָּה אֶת הַבְּרָכָה עַל הַר גְּרִזִים וְאֶת הַקְּלָלָה עַל הַר עֵיבָל: (דברים יא כט) {16}
הר גריזים והר עיבל הם שני הרים בהרי אפרים, ועדיין הניגוד שביניהם ניכר לעין, הר גריזים הוא בדרום הר שכם והוא עטוף ירק, וגנות מכסות את המדרגות שבמדרונו, ואילו הר עיבל הוא בצד צפון והוא תלול וצחיח ושומם... הם ממחישים יפה את הברכה והקללה, שניהם מתרוממים על אותה אדמה ואותה טיפה של גשם ושל טל מרווה את שניהם, על שניהם חולף אותו אויר ואותה אבקת פרחים מרחפת על זה ועל זה, ואף על פי כן נשאר הר עיבל בקיפאון עקר, ואילו הר גריזים עוטה עדי צמח עד פסגתו. וכך הברכה והקללה אינן תלויות בנסיבות החיצוניות, אלא הן תלויות בכושרנו הפנימי לקבל את זו או את זו, הן תלויות ביחסנו למה שמביא את הברכה... (רש"ר הירש,שם){17}

ה.מקומות שלא נודעו עד היום:
וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּיְ בְּאֶרֶץ מוֹאָב מוּל בֵּית פְּעוֹר וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבֻרָתוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה:(דברים,לד,ו){18}
מפני מה לא נודע קבורתו של משה? כי שלא יהו ישראל הולכים ומניחים שם בית המקדש ומזבחים ומקטרים שם וכדי שלא יטמאו אוצות העולם את קברו בפסילהם ובתועבותיהם(פסיקתא רבתי,פרשת וזאת הברכה){19}

ו.גלגולו של המקום אשר יבחר ה' אחרי הכניסה לא"י:
כיון שנכנסו לארץ העמידו המשכן בגלגל ארבע עשרה שנה שכבשו ושחלקו. ומשם באו לשילה ובנו שם בית של אבנים ופרשו יריעות המשכן עליו ולא היתה שם תקרה. ושס''ט שנה עמד משכן שילה וכשמת עלי חרב ובאו לנוב ובנו שם מקדש. וכשמת שמואל חרב ובאו לגבעון ובנו שם מקדש ומגבעון באו לבית העולמים. וימי נוב וגבעון שבע וחמשים שנה:(יד החזקה,ספר עבודה,הלכות בית הבחירה,פרק א,הלכה ב){20}

5.סוד ייחודו של המקום אשר יבחר ה'- אהבת חינם:

א.אגדה: שְׁנֵי אַחִים.
לִפְנֵי שָׁנִים רבּ וֹת חַיוּ בִּירוּשָׁלַיִם שְׁנֵי אַחִים. אֶחָד מֵהֶם הָיָה נשׂוּי.הָיוּ לוֹ אִישׁהּ וִילָדִים. הָאָח ה שֵּׁנִי הָיָה עֲרִירִי. לאֹ הָיְתָה לוֹ אִישׁהּ וְלאֹ הָי וּ ל וֹ יְלָדִים.שְׁנֵי הָאַחִים עָבְד וּ יַחַד בּ שָּׂדֶה שֶׁ לָּהֶם. יַחַד חָ רשׁ וּ וְיַחַד זָרְע וּ. וְ הנֵּההגִּיעַ זְמַן הַ קָּצִיר, הָאַחִים
קָצְרוּ אֶת הַ חטָּה וְחִ לְּ קוּ אוֹ תהּ לשְׁנֵיחֲלָקִים שָׁוִים: חֵלֶק אֶחָד לָאָח הבְּ כוֹר, וְהַחֵלֶק ה שֵּׁנִי לָאָח הַ צָּעִיר.בַּ לַּיְלָה לאֹ יָ כוֹל הָיָה הָאָח הַ צָּעִיר לְהֵרָדֵם. ה וּא חשַׁב בְּ ל בּוֹ: לִיאֵין א שָּׁה וְאֵין לִי יְלָדִים. לָאָח שׁלִּי מגִּיעַ חֵלֶק גָּ דוֹל יוֹתֵר מִןהַ חטָּה!קָם הָאָח הַ צָּעִיר מִן הַ מּטָּה וְיָצָא ל שָּׂדֶה. ה וּא לָקַח חטָּה מִןהָעֲרֵמָה שֶׁ לּוֹ - וְהֶעֱבִיר אוֹ תהּ לָעֲרֵמָה שֶׁל אָחִיו הבְּ כוֹר.גַּם הָאָח הבְּ כוֹר לאֹ יָכוֹל הָיָה לְהֵרָדֵם בְּא וֹ תוֹ לַיְלָה, ה וּא חשַׁב:לִי ישׁ א שָּׁה וִילָדִים, אַךְ אָחִי ה וּא עֲרִירִי. אֵין לוֹ שׁוּם דָּבָר מלְּבַדהַ חטָּה. מגִּיעַ ל וֹ חֵלֶק גָּד וֹל יוֹתֵר!קָם הָאָח הבְּ כוֹר מִ מִּ טָּ תוֹ וְיָצָא ל שָּׂדֶה, ה וּא לָקַח חטָּה מֵהָעֲרֵמָהשֶׁ לּ וֹ וְהֶעֱבִיר אוֹ תהּ לָעֲרֵמָה שֶׁל אָחִיו הַ צָּעִיר.בּ בּוֹקֵר קָ מוּ שְׁנֵי הָאַחִים וְיָצְ אוּ ל שָּׂדֶה, וְ הנֵּה הֵם רָ אוּ: שְׁ תֵּיהָעֲרֵמ וֹת שָׁו וֹת! הִתְ פַּ לְּא וּ מְ אוֹד הָאַחִים - אַךְ לאֹ אָמְר וּ דָּבָר.בַּ לַּיְלָה ה שֵּׁנִי שׁוּב יָצְ אוּ הָאַחִים ל שָּׂדֶה. כֹּל אֶחָד מֵהֶם הֶעֱבִירחטָּה מֵהָעֲרֵמָה שֶׁ לּוֹ לָעֲרֵמָה שֶׁל אָחִיו. אַךְ בּבֹּקֶר שׁוּב הָ יוּ שְׁ תֵּיהָעֲרֵמ וֹת שָׁ ווֹת, וְכָךְ הָיָה גַּם בַּ לַּיְלָה השְׁלִ ישִׁי.בַּ לַּיְלָה הָרְבִיעִי הֶחְלִיט כֹּל אֶחָד מֵהֶם: אֵצֵא ל שָּׂדֶה וְאֶרְאֶה מַהקוֹרֶה לַעֲרֵמ וֹת הַ חטָּה! מ דּוּעַ הֵן שָׁו וֹת בּבֹּקֶר?קָ מוּ שְׁנֵי הָאַחִים וְיָצְ אוּ ל שָּׂדֶה. בְּאֶמְצַע הדֶּרֶךְ - הֵם נִ פ גּ שׁוּ. בְּרֶגַע זֶה הֵבִי נוּ הָאַחִים אֶת הַ סּוֹד... הִתְ חבְּ קוּ הָאָחִים וְהִתְ נשְּׁ קוּ, וְהֵםבֵּרְכ וּ אֶת הָאֱלקִֹים עַל שׁנָּתַן לָהֶם לֵב טוֹב וְאַהֲבָה לְ זוּלַת.
הָאגָּדָה מְסַפֶּרֶת: בַּמָּקוֹם שׁבּוֹ הֵם נִפגּשׁוּ בָּנוּ אֶת בֵּית-הַמִּקדּשׁ.
(מִן הָ אגָּדָה){21}

ב.זכותו של בנימין:
מפני מה זכה בנימין שתשרה שכינה בחלקו? שכל השבטים היו במכירתו של יוסף ובנימן לא היה במכירתו של יוסף. אמר הקב"ה: אם אני אומר לאלו שיבנו בית הבחירה, כשיהיו מתפללים לפני איני מתמלא עליהם רחמים. איני משרה שכינתי בחלקם, שלא היו רחמנים על אחיהם...(ספרי דברים,וזאת הברכה, פיסקא שנב){22}

ג.האחדות מביאה להתגלות:
וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר (שמות ,יט,ב){23}
ויחן שם ישראל. כאיש אחד בלב אחד, אבל שאר כל החניות בתרעומות ובמחלוקת (מכילתא שם): (רש"י,שם){24}

ד.יש אבנים עם לב אדם:
וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא:(בראשית כח,יא){25}
וישם מראשותיו. ...התחילו מריבות זו את זו, זאת אומרת עלי יניח צדיק את ראשו, וזאת אומרת עלי יניח, מיד עשאן הקב"ה אבן אחת, וזהו שנאמר ויקח את האבן אשר שם מראשותיו:(רש"י,שם){26}

6.הטעמים להסתרת מקום המקדש:

אין ספק אצלי ג"כ שהמקום אשר ייחדו אברהם בנבואה היה ידוע אצל משה רבינו ואצל רבים, שאברהם צוה אותם שיהיה בית עבודה, כמו שבאר המתרגם ואמר, ופלח וצלי אברהם תמן באתרא ההוא, ואמר קדם ה' הכא יהון פלחין דריא וכו', ואשר לא התבאר בתורה ולא נזכר בפרט, אבל רמז אליו ואמר אל המקום אשר יבחר ה' וגו', יש בו אצלי שלש חכמות, האחת מהן, 1.שלא יחזיקו בו האומות וילחמו עליו מלחמה חזקה כשידעו שזה המקום מן הארץ הוא תכלית התורה. והשנית, 2.שלא יפסידוהו מי שהוא בידם עתה וישחיתוהו בכל יכלתם. והשלישית, והיא החזקה שבהם, 3.שלא יבקש כל שבט היותו בנחלתו ולמשול בו, והיה נופל עליו מן המחלוקת והקטטה כמו שנפל בבקשת הכהונה, ולזה באה המצוה שלא יבנה בית הבחירה אלא אחר הקמת מלך שיצוה לבנותו ותסתלק המחלוקת, כמו שבארנו בספר שופטים. (מורה הנבוכים חלק שלישי פרק מה) {27}
...ואומר אני שיש סוד בדבר כי אפילו לאברהם לא גלה מיד. ואמר על אחד ההרים אשר אומר אליך (בראשית כב.ב) וקרא שמו ה' יראה (שם כב.יד) כי הוא ית' הרואה ואין אתנו יודע עד מה. וקרוב לשמוע שלכך לא גלהו שלא ינהגו בזיון בשילה ונוב וגבעון, כשידעו בבירור שלא זו הנחלה והמנוחה.(כלי יקר,שם) {28}
7.שכינת המקום ברוך הוא לא זזה ממקום המקדש והכותל המערבי:
אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן עַד שֶׁלֹא חָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיְתָה שְׁכִינָה שׁוֹרָה בְּתוֹכוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים יא, ד): ה' בְּהֵיכַל קָדְשׁוֹ, וּמִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ נִסְתַּלְּקָה הַשְּׁכִינָה לַשָּׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קג, יט): ה' בַּשָּׁמַיִם הֵכִין כִּסְאוֹ. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר לֹא זָזָה הַשְּׁכִינָה מִתּוֹךְ הַהֵיכָל, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב ז, טז): וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם וגו'. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (תהלים ג, ה): קוֹלִי אֶל ה' אֶקְרָא וַיַּעֲנֵנִי מֵהַר קָדְשׁוֹ סֶלָּה, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא חָרֵב הֲרֵי הוּא בִּקְדֻשָּׁתוֹ, בּוֹא וּרְאֵה מַה כּוֹרֶשׁ אוֹמֵר (עזרא א, ג): הוּא הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בִּיְרוּשָׁלָיִם, אָמַר לָהֶן אַף עַל פִּי שֶׁהוּא חָרֵב הָאֱלֹהִים אֵינוֹ זָז מִשָּׁם.
אָמַר רַב אַחָא, לְעוֹלָם אֵין הַשְּׁכִינָה זָזָה מִכֹּתֶל מַעֲרָבִי, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ב, ט): הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ, (שמות רבא, ב,ב){29}

נקודת מעבר: בין מקום למקום-היכן מקומו של המקום?
מספרים על רבי מנחם מנדל מקוצק שהיה נוהג להסתובב בבית מדרשו ושואל את חסידיו: איפה הקב"ה? כל אחד מחסידיו הרהר לפני מתן תשובתו ולאחר מכן, ביסס את תשובתו על פסוק זה או אחר או על מאמר חז"ל. היה מי שאמר: לית אתר פנוי מיניה.אחר אמר: מלוא כל הארץ כבודו ושלישי אמר: "הִנֵּה הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּךָ" ועוד כהנה וכהנה תשובות למדניות. ואז קם ר' מנחם מנדל והכריז , בקולו הרועם: "אינכם מבינים - הקב"ה נמצא בכל מקום אליו נותנים לו להיכנס" (עוז ושלום,פרשת פרשת פקודי גליון מס' 280 תשס"ג){30}

חלק ב- קדושת המקום ברוך הוא:

1.הקב"ה- מקומו של העולם ולא להיפך:
וַיִּפְגַע בַּמָּקוֹם {בראשית כח, יא}, רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי אַמֵּי אָמַר מִפְּנֵי מָה מְכַנִּין שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְקוֹרְאִין אוֹתוֹ מָקוֹם, שֶׁהוּא מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם וְאֵין עוֹלָמוֹ מְקוֹמוֹ, מִן מַה דִּכְתִיב {שמות לג, כא}: הִנֵּה מָקוֹם אִתִּי, הֱוֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם וְאֵין עוֹלָמוֹ מְקוֹמוֹ. (בראשית רבא סא,ט) {31}

2.השטח הרוחני של שמו=מקום:
המספר המרובע של האות היא השטח הנסתר שתופסת האות...סכום הריבועים של הערכים המספריים של אותיות שם ה' נותן את המספר המרובע של שמו:
י*י=10*10=100
ה*ה=5*5=25
ו*ו=6*6=36
ה*ה=5*5=25
סה"כ:186
המספר 186 הוא גם הגימטריה של המילה מקום,המקום בו שוכנת השכינה.
(אותיות מחכימות/הרב דוד לייטנער,ע"מ קמ) {32}

3.ברוך המקום- ברוך הוא:
...וְכָךְ הָיוּ אוֹמְרִים, בָּרוּךְ הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא , שֶׁלֹּא נִמְצָא פְסוּל בְּזַרְעוֹ שֶׁל אַהֲרֹן. וּבָרוּךְ הוּא, שֶׁבָּחַר בְּאַהֲרֹן וּבְבָנָיו לַעֲמוֹד לְשָׁרֵת לִפְנֵי ה' בְּבֵית קָדְשֵׁי הַקֳדָשִׁים: (מסכת מידות,פרק ה,משנה ד) {33}
ברוך המקום. ע''ש שלשכת הגזית נקראת מקום, שעליה נאמר מן המקום אשר יבחר ה', כדתנן במשנה ב' פרק י''א דסנהדרין, ולפיכך היו מכנים עכשיו הש''י בשם מקום, לומר שהוא המקום האמתי, המגביל עולם ומלואו בכחו יתברך. אמנם לא הגבלת מקום, שלכך חזרו ואמרו ברוך הוא, להורות זה, שאע''פ שאמרנו והגבלנוהו בשם מקום על שהוא מקומו של עולם, הנה ב''ה מלהזכירו כן על שם הגבלת מקום, כי אם מצד שהוא חיי העולם ומקיימו. נראה לי:(תוספות יום טוב,שם) {34}

4.קדושת המקום ע"פ הגויים ולהבדיל אצל הקב"ה:

אַבֵּד תְּאַבְּדוּן אֶת כָּל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר עָבְדוּ שָׁם הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אַתֶּם יֹרְשִׁים אֹתָם אֶת אֱלֹהֵיהֶם עַל הֶהָרִים הָרָמִים וְעַל הַגְּבָעוֹת וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן: וְנִתַּצְתֶּם אֶת מִזְבּחֹתָם וְשִׁבַּרְתֶּם אֶת מַצֵּבֹתָם וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ וּפְסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תְּגַדֵּעוּן וְאִבַּדְתֶּם אֶת שְׁמָם מִן הַמָּקוֹם הַהוּא:לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן לַי-ה-וָ-ה אֱלֹהֵיכֶם: כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֵיכֶם מִכָּל שִׁבְטֵיכֶם לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ שָׁם לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָׁמָּה(דברים יב,ב-ה){35}

לא תעשון כן לה' אלהיכם וגו'. לפי שהאומות בוחרים להם לטעותם ההרים הרמים ועץ רענן, כי אין האלילים מכבדין את המקום אלא המקום מכבדם, וההולכים אל הטעות דורשים אל המקום יותר מאחר הטעות ולפי שהמקום סבה גדולה לעבודה זו, ע"כ נאמר אבד תאבדון את כל המקומות וגו'. אבל אתם לא תעשון כן לה' אלהיכם שלא אתם תהיו הבוחרים במקום, כ"א אל המקום אשר יבחר ה' וגו'. כי הוא ית' הבוחר ולא אתם כי אין כבודו ית' תלוי במקום אלא הקב"ה מכבד מקומו לפיכך לשכנו תדרשו. לא תדרשו אל המקום אלא תדרשו לשכנו איה מקום כבודו כי הוא ית' עיקר והמקום טפל לו, ומה שנאמר אשר יבחר ה' ולא גלה את המקום מיד, נתן הרב המורה ג' טעמים בדבר זכרם מהרי"א בספרו.(כלי יקר,שם){36}

5.הנוכחות של ה' עושה את המקום לקדוש:
והגבלת את העם סביב לאמר השמרו לכם עלות בהר ונגוע בקצהו, כל הנוגע בהר מות יומת. לא תגע בו יד כי סקול יסקל או ירה יירה אם בהמה אם איש לא יחיה, במשוך היובל המה יעלה בהר. (שמות יט י){37}
רבי יוסי אומר, לא מקומו של אדם מכבדו, אלא הוא מכבד את מקומו, מכאן אמרו כל זמן שהשכינה בהר כל הנוגע בהר יומת, נסתלקה שכינה הכל רשאין לעלות בהר. (מכילתא, יתרו פרשה ג){38}

מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי וְזָבַחְתָּ עָלָיו אֶת עֹלֹתֶיךָ וְאֶת שְׁלָמֶיךָ אֶת צֹאנְךָ וְאֶת בְּקָרֶךָ בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ:(שמות כ,כא){39}
בכל המקום אשר אזכיר את שמי. אשר אתן לך רשות להזכיר שם המפורש שלי, שם אבוא אליך וברכתיך, אשרה שכינתי עליך, מכאן אתה למד, שלא ניתן רשות להזכיר שם המפורש אלא במקום שהשכינה באה שם, וזהו בית הבחירה, שם ניתן רשות לכהנים להזכיר שם המפורש בנשיאת כפים לברך את העם: (רש"י,שם) {40}

7.בזכות מה ה' משרה שכינתו :
וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם:(שמות כה,ח) {41}
ועשו לי משכן ושכנתי בתוכם, ולא אמר ושכנתי בתוכו לרמוז כי לא עיקר עשיית המקדש ועל ידי זה תשרה שכינה, אלא העיקר הוא שיטיבו מעשיהם ללכת בדרך הישר והיה לבבם שלם לפני ה', ועל ידי זה תשרה שכינה בתוך כל אחד ואחד מישראל כפי מעשיו. וזה שאמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ר"ל אף על פי שאני מצוה אותך לאמר ועשו לי מקדש העיקר שיקדשו עצמם ואשכון בתוכם ר"ל בתוך כל אחד ואחד.(ר' יעקב חיים סופר , ישמח ישראל,דרוש לפרשת תרומה) {42}


סיום:המקום דלתתא משפיע על המקום דלעליהא''ר יוחנן אמר הקב''ה לא אבוא בירושלים של מעלה עד שאבוא לירושלים של מטה ומי איכא ירושלים למעלה אין דכתיב {תהילים קכב-ג} ירושלם הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו (תענית ה,ע"ב) {43}
והשפת אמת כתב ..בזה נשבע להם הקב"השלא אבוא בעיר של מעלה עד שאבוא קודם לעיר של מטה, נמצא שהכל תלוי בכם וע"י עוונותיכם אתם מעכבים ש'לא אבוא בעיר'(מתוך ילקוט ביאורים, מתיבתא,שם) {44}

סוד הבחירה-אשר יבחר ה' תלוי באשר יבחר האדם:
רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה... וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשׂוֹת אֵת כָּל הַחֻקִּים וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם (דברים יא,כו;לב) {45}

השורה התחתונה:
הַמָּקוֹם נקבע ע"פ מעשיו הטובים אֲשֶׁר יִבְחַר האדם ולפי זה ישרה יְ-ה-וָ-ה את שכינתו שם (ענ"ד)

המקום(=נוכחות השכינה הבאה במקום בו יש אחווה בין בני ישראל)
ינחם אתכם (שהרי אם ה' הוא מקומו של העולם הרי שחוסר נוכחתו של הנפטר במקום הזה (העולם הזה) אינה אלא זמנית )
בתוך אבלי ציון וירושלים (שכשם שלא זזה שכינה מכותל המערבי כך תישאר השכינה בליבותיהם של האבלים ובתנאי שימשיכו את האהבה והאחווה שבינותם בשעת צערם גם לאחר מכן)
(ענ"ד)

ואתחנן- טו באב-אזכרה : חטאי הפה- ותיקונם

לע"נ יצחק בן אסתר

פתיחה: באזכרה- החובה בעיקר על הדיבור( אשכבה,קדיש,ברכות)
...וכבר ביארנו לעיל שכל הסעודות שעורכים ביום השבעה, ביום השלשים וביום השנה, אינם חיוב על פי ההלכה, אלא מנהג שנהגו בו כדי להרבות זכויות למנוח על ידי הברכות שיברכו הקרואים. (ילקוט יוסף,סימן מ,כד)

השורש-חטא אדם הראשון:
חטא האכילה:
וַיֹּאמֶר מִי הִגִּיד לְךָ כִּי עֵירֹם אָתָּה הֲמִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל מִמֶּנּוּ אָכָלְתָּ:(בראשית ג,יא)
חטא הדיבור:
וַיֹּאמֶר הָאָדָם הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי הִוא נָתְנָה לִּי מִן הָעֵץ וָאֹכֵל (שם,שם,יב)
אשר נתתה עמדי. כאן כפר בטובה (עבודה זרה ה:):(רש"י,שם)

היהודי- מלשון להודות- מתקן את חטא אדם הראשון:
וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת יְ-ה-וָ-ה עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ יְהוּדָה וַתַּעֲמֹד מִלֶּדֶת: (בראשית כט,לה)

התיקון: דיבור ואכילה בקדושה

1.תיקון במשך השנה:
השורש-חטא אדם הראשון:
חטא האכילה:
וַיֹּאמֶר מִי הִגִּיד לְךָ כִּי עֵירֹם אָתָּה הֲמִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל מִמֶּנּוּ אָכָלְתָּ:(בראשית ג,יא)
התיקון: בקידוש על היין ועל החלות
ר''מ אומר אותו אילן שאכל אדם הראשון ממנו גפן היה שאין לך דבר שמביא יללה לאדם אלא יין. ר' יהודה אומר חטה היה שאין התינוק יודע לקרוא אבא ואימא עד שיטעום טעם דגן. רבי נחמיה אומר תאנה היה שבדבר שקלקלו בו נתקנו שנאמר {בראשית ג-ז} ויתפרו עלה תאנה (סנהדרין ע,ע"א-ע"ב)

חטא הדיבור:
וַיֹּאמֶר הָאָדָם הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי הִוא נָתְנָה לִּי מִן הָעֵץ וָאֹכֵל (שם,שם,יב)
אשר נתתה עמדי. כאן כפר בטובה (עבודה זרה ה:):(רש"י,שם)
התיקון: קידוש הדיבור
אמירת 'מודה אני', הלל, ברכות ותפילה, לימוד תורה.

2.תיקון מיוחד בפסח(פה-סח): אמירה ואכילה
חובת אמירה:
רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיָה אוֹמֵר. כָּל-מִי שֶׁלֹּא אָמַר שְׁלֹשָׁה דְבָרִים אֵלּוּ בַּפֶּסַח לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ. וְאֵלּוּ הֵן: פֶּסַח, מַצָּה, וּמָרוֹר:(הגדה של פסח)
וַאֲפִלּוּ כֻּלָּנוּ חֲכָמִים. כֻּלָּנוּ נְבוֹנִים. כֻּלָּנוּ יוֹדְעִים אֶת הַתּוֹרָה. מִצְוָה עָלֵינוּ לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם. וְכָל- הַמַּרְבֶּה לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח. (הגדה של פסח)

חובת אכילה: אכילת מצה,מרור,ארבע כוסות וכו'
בָּרִאשֹׁן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב תֹּאכְלוּ מַצֹּת עַד יוֹם הָאֶחָד וְעֶשְׂרִים לַחֹדֶשׁ בָּעָרֶב: (שמות יב,יח)
יש לאכול בליל פסח לכל הפחות ד' כזיתים מצה, ומכל מקום זקן או חולה, די שיאכל כזית מצה בתחלה, בברכת על אכילת מצה, ואחריה כזית מרור. ולכורך יקח חתיכה קטנה של מצה, וחתיכה קטנה של מרור, ולאחר מכן יאכל כזית אפיקומן. [שו"ת חזון עובדיה א סי' מד]. (ילקוט יוסף,תעה,ה)

3.פרשת מאכלות אסורות-תיקון חטא האכילה בתאווה (פרשת שמיני ופרשת ראה):

וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל: (בראשית ג,ו)
כי ענין סימני טהרה שני סימנים מעלה גרה ומפרסת פרסה והענין כמ"ש הקדמונים כי בעוף אמרו כל העוף הדורס טמא והענין כי מאכילת הדבר כפי מזג המאכל כן יהיה טבע האוכל כי אבר מחזיק אבר וזה סוד נפש הבהמית שבאדם כו' וכל העבירות וחטאים הכל מחמדה כמ"ש כי לא תחמוד כולל כל הדברות וכל התורה כמו שהאריכו בזה ועי' בדבריהם וכל העוף הטורף טרף הוא סימן שאין בו מדת ההסתפקות וכמ"ש מכות כ"ד בא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמונתו יחיה חבקוק ב' והוא ההסתפקות וכן הוא בבהמה סימן מעלה גרה שמסתפק במאכל שבקרבו וכן מפרסת פרסה הוא סימן שאינו דורס וטורף טרף אלא גדל על אבוסו (אבן שלמה לגר"א, פרק ג' )

שורש חטאו של המן- שלא הסתפק במי שהשתחווה לו(ע"פ כתב סופר):
המן מן התורה מנין {בראשית ג-יא} המן העץ (חולין קלט,ע"ב)

4.תיקון הדיבור ע"י התפילה- ואתחנן- כחה של תפילה:

טו באב: תיקון חטא הדיבת המרגלים שנעשה בפה מתבטא בחידוש הדיבור בין ה' למשה
דאמר מר עד שלא כלו מתי מדבר לא היה דיבור עם משה שנאמר {דברים ב-טז} "ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות מקרב העם" וסמיך ליה "וידבר ה' אלי לאמר" אלי היה הדיבור (ב"ב,קכא ,ע"א-ע"ב)

שכלו מתי מדבר. דתניא כל ארבעים שנה שהיו במדבר בכל ערב תשעה באב היה הכרוז יוצא ואומר צאו לחפור והיה כל אחד ואחד יוצא וחופר לו קבר וישן בו שמא ימות קודם שיחפור ולמחר הכרוז יוצא וקורא יבדלו חיים מן המתים וכל שהיה בו נפש חיים היה עומד ויוצא וכל שנה היו עושין כן ובשנת ארבעים שנה עשו ולמחר עמדו כולן חיים וכיון שראו כך תמהו ואמרו שמא טעינו בחשבון החדש חזרו ושכבו בקבריהן בלילות עד ליל חמשה עשר וכיון שראו שנתמלאה הלבנה בט''ו ולא מת אחד מהם ידעו שחשבון חדש מכוון וכבר מ' שנה של גזרה נשלמו קבעו אותו הדור לאותו היום יו''ט:
(רש"י, תענית,ל,ע"ב)

וּמִנַּיִן שֶׁהִתְפַּלֵּל משֶׁה בְּאוֹתוֹ הַפֶּרֶק חֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשָּׁה עָשָׂר פְּעָמִים, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ג, כג): וָאֶתְחַנַּן אֶל ה' בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר, וָאֶתְחַנַּן בְּגִימַטְרִיָּא הָכֵי הֲוֵי. (דברים רבה,יא,ט)

נמצא דלפ״ז מאותו יום ואילך היה פתחון פה למשה להתפלל ולומר שמא הותר הנדר ודיבור זה בכל פ׳ זו היה בט״ו באב כדאיתא בפ׳ י״ג דף קכ״א דהיינו ביום שכלו כו מתי מדבר דכתיכ ויהי כאשר תמו ע"ש כפרש״י ותוספות באריכות וא״כ צא וחשוב מן ט״ו באב עד ז׳ באדר יום שמת בו משה כשתחשוב החדשים על הסדר א׳ מלא וא׳ חסר עולה מאתיים יום דהיינו ל׳ מלאים וג׳ חסרים ועוד ז׳ ימים ואם היה מתפלל משה בכל אותןימים ג׳ תפלות בכל יום היה ת״ר תפלות רק שידוע שבשבת אין היחיד שואלצרכיו וא׳׳כ כשתסיר כ״ח שבתות שהיו באותן ימים של ר׳ יום נשאר קע״ב ימים ג׳ תפלות בכל יום הרי תקי״ו אמנם שתפלת ט״ו בעצמו כיון שלא היה הדיבור מתייחד עם משה אלא ביום ולא בלילה א״כ באותו יום ט״ו לא היה מתפלל כ״א ב׳ תפלות הרי לך חשבון מכוון ־ שהתקט"ו התפלל משה מאותו יום ט"ו באב עד יום מותו שהוא ז׳ באדר שמת בו בשעת המנחה כדאיתא כמדרש כן נ"ל נכון (פני יהושע,ברכות,דף לא,ע"ב, ד"ה: שם דרש ר' שמלאי)

עוצמתה של תפילת משה:
אמר ר' אלעזר גדולה תפלה יותר ממעשים טובים שאין לך גדול במעשים טובים יותר ממשה רבינו אעפ''כ לא נענה אלא בתפלה שנאמר {דברים ג-כו} אל תוסף דבר אלי וסמיך ליה עלה ראש הפסגה (ברכות לב,ע"ב)

סיום: תיקון חטאי הפה - לאחר פטירת האדם

תיקון החטא הראשון:
וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת: (בראשית ב,יז)

תיקון החטא השני:החובה בעיקר על הדיבור( אשכבה,קדיש,ברכות)
...וכבר ביארנו לעיל שכל הסעודות שעורכים ביום השבעה, ביום השלשים וביום השנה, אינם חיוב על פי ההלכה, אלא מנהג שנהגו בו כדי להרבות זכויות למנוח על ידי הברכות שיברכו הקרואים. (ילקוט יוסף,סימן מ,כד)