קרח: עדת קרח, עדת המרגלים ואחי יוסף

פתיחה: דבר בקדושה- בעשרה
וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי יְ-ה-וָ-ה מְקַדִּשְׁכֶם:(ויקרא כב,לב)
אומרים קדיש ואין אומרים אותו בפחות מי' זכרים בני חורין גדולים שהביאו ב' שערות והוא הדין לקדושה וברכו שאין נאמרין בפחות מעשרה: (אורח חיים,נה,א)

יוזמת קרח ועדתו:
וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן: וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי שֵׁם: וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם יְ-ה-וָ-ה וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל יְ-ה-וָ-ה: (במדבר טז,א-ג)
תגובת ה':
הִבָּדְלוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת וַאַכַלֶּה אֹתָם כְּרָגַע (במדבר טז,כא)

המקור לצורך במנין:
1.עדת קרח:
אמר רב אדא בר אהבה מנין שאין היחיד אומר קדושה שנאמר {ויקרא כב-לב} ונקדשתי בתוך בני ישראל כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה מאי משמע דתני רבנאי אחוה דרבי חייא בר אבא אתיא תוך תוך כתיב הכא ונקדשתי בתוך בני ישראל וכתיב התם {במדבר טז-כא} הבדלו מתוך העדה הזאת מה להלן עשרה אף כאן עשרה (ברכות כא,ע"ב)

2.עדת המרגלים:
עַד מָתַי לָעֵדָה הָרָעָה הַזֹּאת אֲשֶׁר הֵמָּה מַלִּינִים עָלָי אֶת תְּלֻנּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֵמָּה מַלִּינִים עָלַי שָׁמָעְתִּי: (במדבר יד,כז)

ובעינן עשרה שכל דבר שבקדושה כגון קדיש וקדושה וברכו וקה"ת ונשיאת כפיים אין אומרים אותו בפחות מעשרה שנאמר ונקדשתי בתוך בני ישראל וילפינן בגזרה שווה דתוך תוך ממרגלים דכתיב עד מתי לעדה הרעה הזאת יצאו יהושע וכלב נשאר עשרה וקורין עדה (משנה ברורה,אורח חיים,סימן נה,ס"ק ב)

3.עדת אחי יוסף:
א"ר סימון נאמר כאן תוך ונאמר להלן (בראשית מב) ויבאו בני ישראל לשבור בתוך הבאים מה תוך שנא' להלן עשרה אף
כאן עשרה(ירושלמי מגילה פרק ד, הלכה ד)

קושיית רבנו בחיי על שני הלימודים הקודמים:
ועוד הוכיחו רז"ל מן הכתוב הזה שכל דבר שבקדושה צריך עשרה, והוא שאמרו בברכות אין דבר שבקדושה בפחות מעשרה שנאמר ונקדשתי בתוך בני ישראל, וכתיב התם (במדבר טז) הבדלו מתוך העדה, מה להלן עשרה אף כאן עשרה. ופירש ר' יעקב שאין נוסחא זו מדוקדקת שאין להביא ראיה מעשרה מרגלים לדבר שבקדושה, אבל עיקר הנוסחא היא כן, אתיא תוך תוך כתיב הכא ונקדשתי בתוך וכתיב התם (בראשית מב) לשבור בתוך הבאים, מה להלן עשרה אף כאן עשרה, ועכשיו יביא ראיה מעשרה אחי יוסף שהיו צדיקים לדבר שבקדושה (רבנו בחיי, ויקרא כב,לב)


***נקודה לבירור: מהי נקודת החיבור בין עדת אחי יוסף,עדת קרח ועדת המרגלים?

1.המנין הראשון:
חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה לְהָמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע וְהָיָה כַצַּדִּיק כָּרָשָׁע חָלִלָה לָּךְ הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט: וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אִם אֶמְצָא בִסְדֹם חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר וְנָשָׂאתִי לְכָל הַמָּקוֹם בַּעֲבוּרָם: וַיַּעַן אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הִנֵּה נָא הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר אֶל אֲדֹנָי וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר: אוּלַי יַחְסְרוּן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם חֲמִשָּׁה הֲתַשְׁחִית בַּחֲמִשָּׁה אֶת כָּל הָעִיר וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית אִם אֶמְצָא שָׁם אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה: וַיֹּסֶף עוֹד לְדַבֵּר אֵלָיו וַיֹּאמַר אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם אַרְבָּעִים וַיֹּאמֶר לֹא אֶעֱשֶׂה בַּעֲבוּר הָאַרְבָּעִים: וַיֹּאמֶר אַל נָא יִחַר לַא-דֹנָי וַאֲדַבֵּרָה אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם שְׁלֹשִׁים וַיֹּאמֶר לֹא אֶעֱשֶׂה אִם אֶמְצָא שָׁם שְׁלֹשִׁים: וַיֹּאמֶר הִנֵּה נָא הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר אֶל אֲ-דֹנָי אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם עֶשְׂרִים וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית בַּעֲבוּר הָעֶשְׂרִים: וַיֹּאמֶר אַל נָא יִחַר לַא-דֹנָי וַאֲדַבְּרָה אַךְ הַפַּעַם אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם עֲשָׂרָה וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית בַּעֲבוּר הָעֲשָׂרָה:(בראשית יח,כג-לב)

אולי ימצאון שם עשרה. על פחות לא ביקש, אמר, דור המבול היו ח', נח ובניו ונשיהם, ולא הצילו על דורם, ועל ט' על ידי צירוף כבר בקש ולא מצא: (רש"י,שם)

ראוי לציין שרש"י מונה כאן גם את הנשים כראויות להציל את זולתן (ואולי נח לא התפלל כלל על הצלת האנושות משום שידע, כי אין בה כתעריף שרש"י קבע (ברכת אשר,שם)

...דָּבָר אַחֵר לָמָּה עֲשָׂרָה, שֶׁהָיָה סָבוּר שֶׁיֵּשׁ שָׁם עֲשָׂרָה, לוֹט וְאִשְׁתּוֹ וְאַרְבַּע בְּנוֹתָיו וְאַרְבָּעָה חֲתָנָיו(בראשית רבא,מט,יג)


2.טעמי אמירת הקדיש בארמית:
א.ומפני גודל מעלתו תיקנוהו בלשון ארמית, מפני שבבבל דיברו בלשון זה. ולכן כדי שכולם יבינו – תיקנו בלשון המדובר. (ערוך השולחן,אורח חיים,סימן נה,סעיף א)
ב.י"א מפני המלאכים שלא יתקנאו בנו שאנו משבחים שבחנאה כזה...על כן אומרים אותו בלשון שלא יבינו שאינן מכירין ארמית(טור אורח חיים, סימן נה)

המהות המלאכית סותרת את תוכן הקדיש והשפה הארמית:
המלאך מיצג מצב קבוע וקפוא שאינו מסוגל להשתנות...השפה הארמית מנוגדת בתכליתה למהות המלאכית שהרי היא דוגמא למיצוי הפוטנציאל ולהתקדמות האנושית...הקדיש נפתח בקריאה ובתקוה כי שם ה' יתגדל ויתקדש בעולם,זוהי התרסה כנגד עולם המלאכים הקבוע והבלתי משתנה (עבודה שבלב ,ע"מ 186)

3.עדת המרגלים ועדת קרח - האנטי תיזה לאופיו של הקדיש:

המרגלים-לא רוצים שינוי:
כי בודאי אמרו המרגלים אמת, כי בהיותם במדבר היה טוב להם ונראה להם שחס ושלום יהיה ירידה בכניסתם לארץ...
כי היה להם במדבר ג׳ מתנות הטובות מן ובאר וענני כבוד. ולכן קשה להם לצאת מן המדבר. (שפת אמת, פרשת שלח,שנת תרמ"ה)
הקדיש-שאיפה לשינוי קרוב:
בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב-מהו פשר כפל הלשון בקדיש,"בעגלא" היינו במהרה,"ובזמן קריב".אלא מבקשים אנו מהשי"ת,שימהר להביא את הגאולה,אך בגאולה עצמה יש שלבים שונים כמו תחיית המתים,מלחמת גוג ומגוג .ולפיכך מבקשים אנו שכאשר יגיע זמן הגאולה,יהיו שלביה "בזמן קריב",זה אחר זה.כמו שנאמר בתורה(דברים לב,לה)"וחש עתידות למו"-היינו הפורענויות העתידות לבא עליהם,יגיעו במהרה בזה אחר זה,עד שלא יוכלו להשיב רוחם בין פורענות לפורענות.(הגר"א,אדרת אליהו)

עדת קרח-דוגלים במחלוקת:
ויקח קרח. לקח את עצמו לצד אחד להיות נחלק מתוך העדה לעורר על הכהנה, וזהו שתרגם אנקלוס ואתפלג נחלק משאר העדה להחזיק במחלוקת. (רש"י,במדבר,טז,א)
לקח הוא כמו חלק שנחלק מקהל ה' להתרעם על משה ואהרון (נתינה לגר,שם)
הקדיש- שאיפה לשלום ולאחדות:
עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל עמו יִשְׂרָאֵל ואִמְרוּ אָמֵן-
רבים תמהו מהי אותה "מלחמה" המתנהלת "במרומיו" שהשי"ת עושה בה שלום.
אך הביאור הוא שהקב"ה עשה שני סוגי שלום בעולם.הראשון בבראית השמים,כאשר בלל אש ומים ועשה שלום בינהם.השני: בבריאת האדם,כאשר עירב בין האדמה תכלית שפלות היסודות לבין נשמת רוח חיים שהיא חלק אלו-ה ממעל והרכיב את שניהם ויצר את האדם.
אמנם הבדל גדול יש בין שני סוגי שלום אלו.השלום בין אש ומים הוא שלום גמור ותמידי ולעומתו הגוף והנשמה מנהלים בינהם מלחמה תמידית בין יצר הטוב ליצר הרע, וצריך סיוע רב מהשי"ת כדי שיהיה הקשר בינהם חזק ואמיץ,לבל יגבר היצר הרע על היצר הטוב.
על כך אנו מבקשים "עושה שלום במרומיו"- השלום בין האש והמים ביצירת השמים "הוא יעשה שלום עלינו"-בגופנו ממש,בין היצר הטוב ליצר הרע ועל ידי זה יהי שלום "על כל ישראל"- שלא יזיק איש את רעהו וכל אחד יסתפק בחלקו שניתן לו משמים.
(חתם סופר)

4.משולש הזהב כנגד 3 קבוצות:

שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק הָיָה מִשְּׁיָרֵי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. הוּא הָיָה אוֹמֵר, עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד, עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים: (אבות א,ב)
תורה- כנגד עדת המרגלים שרצו להישאר במדבר וללמוד תורה ולא להיכנס לא"י כי בהיותם במדבר היה טוב להם ונראה להם שחס ושלום יהיה ירידה בכניסתם לארץ(שפת אמת)
עבודה- כנגד עדת קרח שביקשו לעורר על הכהונה (רש"י) ולקבל מעורבות יותר גבוהה בעבודת ה' במקדש
גמילות חסדים- כנגד אחי יוסף שביקשו לתקן את מכירת יוסף ועל כן ירדו מצריימה לחפש את האח האבוד שהיו מתחרטים במכירתו, ונתנו לבם להתנהג עמו באחוה, ולפדותו בכל ממון שיפסקו עליהם(רש"י)


וכבר הזהירו רבותנו ז"ל אל ידור אדם בעיר שאין בה עשרה חסידים והביאו ראיה על זה מסדום דכתיב: 'אולי ימצאון שם עשרה ויאמר לא אשחית בעבור העשרה' (רמב"ם,אגרת השמד,ד)

חוקת: פרה אדומה חטא העגל וכיבוד הורים

פתיחה:
אָמַר שְׁלֹמֹה עַל כָּל אֵלֶּה עָמַדְתִּי וּפָרָשָׁה שֶׁל פָּרָה אֲדֻמָּה חָקַרְתִּי וְשָׁאַלְתִּי וּפִשְׁפַּשְׁתִּי {קהלת ז, כג}: אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי. (במדבר רבא, יט,ג)

זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה יְ-ה-וָ-ה לֵאמֹר דַּבֵּר אֶל בְּנֵי ישְׂרָאֵל וְיקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ עֹל: (במדבר יט,ב)
זאת חקת התורה. לפי שהשטן ואומות העולם מונין את ישראל, לומר, מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה, לפיכך כתב בה חקה, גזרה היא מלפני, אין לך רשות להרהר אחריה (במ"ר יט, ה):(רש"י,שם)

בשכר כיבוד אב זכה לפרה אדומה:
אמר רב יהודה אמר שמואל שאלו את ר' אליעזר עד היכן כיבוד אב ואם אמר להם צאו וראו מה עשה עובד כוכבים אחד לאביו באשקלון ודמא בן נתינה שמו בקשו ממנו חכמים אבנים לאפוד בששים ריבוא שכר ורב כהנא מתני בשמונים ריבוא והיה מפתח מונח תחת מראשותיו של אביו ולא ציערו לשנה האחרת נתן הקב''ה שכרו שנולדה לו פרה אדומה בעדרו נכנסו חכמי ישראל אצלו אמר להם יודע אני בכם שאם אני מבקש מכם כל ממון שבעולם אתם נותנין לי אלא אין אני מבקש מכם אלא אותו ממון שהפסדתי בשביל כבוד אבא וא''ר חנינא ומה מי שאינו מצווה ועושה כך מצווה ועושה עאכו''כ (קידושין,לא,ע"א)

1.מה ייחודה של מצוות פרה אדומה?
עיקר הפלא לפי מה ששמעתי הוא על היותה מטהרת הטמאים ומטמאה העוסקין בשריפתה, ואף על פי שבכל החטאות הנשרפות מן הפרים ומן השעירים הדין כן שהשורף אותם מטמא בגדים בשעת שריפתן עד שיעשו אפר, מכל מקום אין אפרן מטהרת.וגם כן התימה הגדול בה בהיותה נעשית מחוץ למחנה שלא כדרך שאר הקרבנות (ספר החינוך, מצוה שצז)

2.מִפְּנֵי מָה כָּל הַקָּרְבָּנוֹת זְכָרִים וְזוֹ נְקֵבָה?
פרה אדומה. משל לבן שפחה שטינף פלטין של מלך אמרו תבא אמו ותקנח הצואה, כך תבא פרה ותכפר על העגל: (רש"י,שם)

3.מה הקשר בין פרה אדומה לחטא העגל?
א.משל לבן שפחה וכו'. ואם תאמר, דמה ענין פרה אדומה — שהיא מטהרת טומאת מת -־ לכפר על מעשה העגל. ויש לתרץ, דאילו לא חטאו בעגל היו חיים לעולם, כדאיתא בפרק קמא דעבודה זרה (ה.), אמר רבי יוסי, לא קבלו ישראל את התורה אלא שלא ישלוט בהם מלאך המות, דכתיב (ר לברים ה, כו) ״למען ייטב לך ולבניך עד עולם", וכשחטאו בעגל אמר הקדוש ברוך, הוא חבלתם מעשיכם — ״אכן כאדם תמותון (ההלים פג, ז), ולפיכך המיתה היא חטא העגל בעצמו . לכך אמר הקדוש ברוך הוא ׳תבא אמו ותקנח וכ ו ״ , ולפיכך מטהרין טומאת מת בה (גור אריה,שם)

...שבשעה שבא נחש על חוה, הטיל בה זוהמא. ישראל שעמדו על הר סיני – פסקה זוהמתן. עובדי כוכבים שלא עמדו על הר סיני – לא פסקה זוהמתן (שבת קמה, ע"ב- קמו ע"א)

ב.חטא העגל היה מחוסר אמונה ובתשובת המשקל ניתנה להם מצות פרה אדומה שהיא חוקה, מצוה בלי טעם וקיומה- רק בתוקף האמונה (ע"פ ר' יצחק מווארקה,מתוך שבעים פנים לתורה/שמחה רז)

וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְ-ה-וָ-ה נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע:(שמות כד,ז)

4.למה פרה אדומה דווקא?
אדומה. על שם אם יאדימו כתולע (ישעיה א, יח), שהחטא קרוי אדום: (רש"י,שם)
לכפר על חטא האדום שעשו עגל של זהב, ולא אותו החטא בלבד היה אדום, אלא גם כל החטאים הם אדומים.לכך תהא הפרה אדומה וכשהיא נשרפת,אפשר לשה נעשה לבן, שנאמר: אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו{ישעיה א,יח} (מדרש אגדה,שם)

5.מדוע חשוב שהפרה תהיה תמימה?
תמימה. על שם ישראל שהיו תמימים ונעשו בו בעלי מומין, תבא זו ותכפר עליהם ויחזרו לתמותם: (רש"י,שם)

6.מה עניין העול שלא עלה על הפרה?
לא עלה עליה עול. כשם שפרקו מעליהם עול שמים: (רש"י,שם)

7.מדוע אהרון לא נתעסק בפרה?
כשם שנקהלו על אהרן שהוא כהן לעשות העגל. ולפי שאהרן עשה את העגל, לא נעשית עבודה זו על ידו, שאין קטיגור נעשה סניגור (רש"י,שם)
8.מדוע שרפו את הפרה?
ושרף את הפרה, כשם שנשרף העגל. (רבנו בחיי,שם)
9.מה מייצגים עץ ארז ואזוב ושני תולעת?
עץ ארז ואזוב ושני תולעת, שלש מינים כנגד שלשת אלפים שנפלו בעגל, וארז הוא הגבוה מכל האילנות, ואזוב נמוך מכולן, סימן שהגבוה שנתגאה וחטא ישפיל עצמו כאזוב ותולעת ויתכפר לו. (רבנו בחיי,שם)
10.מדוע הניחו את אפר הפרה למשמרת?
למשמרת, כשם שפשע העגל שמור למשמרת לכל הדורות לפורענות שאין לך פקידה שאין בה מפקידת העגל, שנאמר (שמות לב) וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם, כך זה היה שמור. וכשם שהעגל טימא כל העוסקין בו, שעבודה זרה מטמאה דכתיב (תהלים קו) ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים, וכתיב (ישעיה ל) תזרם כמו דוה צא תאמר לו, כך פרה מטמאה כל העוסקים בה. וכשם שנטהרו באפרו שנאמר (שמות לב) ויטחן עד אשר דק ויזר על פני המים, כך ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת ונתן עליו מים חיים אל כלי:(רבנו בחיי,שם)

11.מה הקשר בין פרה אדומה לכיבוד הורים?

א.לימוד לגויים:
אך יתכן שהיתה באופן תשלום שכר זה כוונה מיוחדה והוא כדי שלא תזוח דעת האומות עליהם נגד ישראל שבשביל כבוד אב איבד גוי סכום רב והראו בזה שלא בשביל מצוה שהדעת מחייבה,בכבוד אב, רגילים ישראל להוציא כסף רב, אך גם עבור מצוה שאין יודעים לה טעם ורק מפני גזירה חוקית מאת ה', כמצות פרה אדומה נכונים ישראל גם כן להוציא כסף רב (תוספת ברכה, ר' ברוך הלוי אפשטיין, שם)

ב.לימוד לישראל:
במידה שאדם מודד מודדים לו: מי שמכבד את הוריו כבוד רב זוכה ליהנות משכרה של מצווה בה הפרה(האם) מתקנת את חטאי בנה( העגל) וממילא מתבררים יחסי הגומלין בין הבן להוריו: כשם שהוא מכבדם כך זכותם( זכות אבות) מגוננת עליו בעת הצורך. (ענ"ד)

וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל הָעֵדָה מִדְבַּר צִן בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם:(במדבר כ,א)
ותמת שם מרים. למה נסמכה מיתת מרים לפרשת פרה אדומה, לומר לך, מה קרבנות מכפרין, אף מיתת צדיקים מכפרת (מועד קטן כח.): (רש"י,שם)
ע"פ מה שאמרנו לעיל מובן הקשר בין מיתת הצדיק לפרה אדומה שכן הצדיק הוא האבא הרוחני של כל העם וכשם שפרה מכפרת על בנה(העדל) כך גם מיתת הצדיק מכפרת על בניו הרוחניים(העל כולו) (ענ"ד)
סיום: הפרה האחרונה
ותשע פרות אדומות נעשו משנצטוו במצוה זו עד שחרב הבית בשנייה. ראשונה עשה משה רבינו. שנייה עשה עזרא. ושבע מעזרא עד חורבן הבית. והעשירית יעשה המלך המשיח מהרה יגלה אכי''ר:
(משנה תורה לרמב"ם,הלכות טהרה,הלכות פרה אדומה - פרק שלישי,הלכה ד)

בהעלותך-שלח לך: בין מרים ליהושע

דאגתה של מרים למשה ואשתו:
וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח:
וַיֹּאמְרוּ הֲרַק אַךְ בְּמֹשֶׁה דִּבֶּר יְ-ה-וָ-ה הֲלֹא גַּם בָּנוּ דִבֵּר וַיִּשְׁמַע יְ-ה-וָ-ה: (במדבר יב,א-ב)
ותדבר מרים ואהרן. היא פתחה בדבור תחלה, לפיכך הקדימה הכתוב תחלה, ומנין היתה יודעת מרים שפירש משה מן האשה, רבי נתן אומר מרים היתה בצד צפורה בשעה שנאמר למשה אלדד ומידד מתנבאים במחנה, כיון ששמעה צפורה, אמרה אוי לנשותיהן של אלו אם הם נזקקים לנבואה, שיהיו פורשין מנשותיהן כדרך שפירש בעלי ממני, ומשם ידעה מרים והגידה לאהרן. ומה מרים שלא נתכוונה לגנותו כך נענשה, קל וחומר למספר בגנותו של חבירו (ספרי שם): (רש"י,שם)

גדולתה של מרים:
וַתִּסָּגֵר מִרְיָם מִחוּץ לַמַּחֲנֶה שִׁבְעַת יָמִים וְהָעָם לֹא נָסַע עַד הֵאָסֵף מִרְיָם: וְאַחַר נָסְעוּ הָעָם מֵחֲצֵרוֹת וַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר פָּארָן: (במדבר יב,טו)
והעם לא נסע. זה הכבוד חלק לה המקום בשביל שעה אחת (ו) שנתעכבה למשה כשהושלך ליאור, שנאמר ותתצב אחותו מרחוק וגו' (שמות ב, ד. סוטה ט:):(רש"י,שם)

קנאותו של יהושע למשה:

וַיַּעַן יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מְשָׁרֵת מֹשֶׁה מִבְּחֻרָיו וַיֹּאמַר אֲדֹנִי מֹשֶׁה כְּלָאֵם: וַיֹּאמֶר לוֹ מֹשֶׁה הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי וּמִי יתֵּן כָּל עַם יְהוָה נְבִיאִים כִּי יתֵּן יְהוָה אֶת רוּחוֹ עֲלֵיהֶם: (במדבר יא,כח-כט)
כלאם. הטל עליהם צרכי צבור והם כלים מאליהם (סנהדרין יז). דבר אחר תנם אל בית הכלא (ספרי צו), לפי שהיו מתנבאים משה מת ויהושע מכניס את ישראל לארץ: (רש"י,שם)

גדולתו של יהושע:
אֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר שָׁלַח מֹשֶׁה לָתוּר אֶת הָאָרֶץ וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן יְהוֹשֻׁעַ (במדבר יג,טז)
ויקרא משה להושע וגו'. התפלל עליו, יה יושיעך (ו) מעצת מרגלים (במ"ר טז, ט. יח, כא): (רש"י,שם)

מדוע דווקא על יהושע היה צריך משה להתפלל?

והגה המפרשים הקשו דכיון שילע משה עצת המרגלים למה התפלל על יהושע ולא על כלן ונ"ל דמשה הוצרך להתפלל על
יהושע משום שנתיירא עליו שהיא יהיה בעצה תחילה שהרי כשנתנבאו אלדד ומידר:משה מת ויהושע מכניס נתקנא על זה ואמר אדוני משה כלאם ואולי כדי שלא ימות משה יהיה הוא בעצתם ונמצא שאם יכשול יהושע. בעצה הסיבה היא אהבתו למשה שלא ימות ולזה נתפלל עליו כד שלא יבא ליהושע תקלה על ידו ח"ו: (באר בשדה,שם)

שלח לך : הברכה שבנסתר

לע"נ יהושע("נונו") בן מרים ז"ל

פתיחה- חלקו של משה בפרשת המרגלים:
גַּם בִּי הִתְאַנַּף יְ-ה-וָ-ה בִּגְלַלְכֶם לֵאמֹר גַּם אַתָּה לֹא תָבֹא שָׁם (דברים א,לז)

והנה נשאר לי להודיע מה ראה מרע״ה להכניס גזרתו בתוך המרגלים בגזרתם וידע שיסוד הענין הזה הוא ידיעת חטא משה ואהרון , שעליו נתחייבו למות ושלא יכנסו לארץ...
ואומר שלדעתי בזה הוא ש...משה רבנו מת בעוון המרגלים...
ואמנם חטא מרע״ה . כי כאשר שאלו ישראל במרגלים לא אמרו כ״א וישיבו אותנו דבר את הארץ אשר נעלה בה זאת הערים אשר נבא אליהן . והאל ית׳ לא אמר גם כן כ״א שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען וג ו ׳ . והנה אדוננו משה
הוסיף בשליחות דברים הרבה כי צוה אותם שיראו את העם היושב עליה החזק הוא הרפה. המעט הוא אם רב ומה הארץ הטובה גם היא אם רעה היש בה עץ אם אין . ומה הערים אשר הוא יושב בהנה הבמחנים אם במבצרים ...ואם משה שהיה לו לסמוך על דברי השם שאמר שהארץ היתה זבת חלב ודבש ולא יעשה על זה עוד בחינה (אברבנאל,שם)

השאלה הראשונה מה שהעיר הרלב״ג, איך יהושע שלח המרגלים האלה ולא בטח בדבר ה׳, שאמר אליו קום עבור וגו' ולא יתיצב איש בפניך וגו׳ י ולמה שלח המרגלים עם ידיעתו מה שנמשך כבימי משה משליחותם, כ״ש שלא צוהו האל ית׳ עליו ואיך מעצמו הסכים לעשות הפעל המסוכן הזה ? (אברבנאל, הקדמה לספר יהושע)

1.זהות המרגלים:

... אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו תִּשְׁלָחוּ כֹּל נָשִׂיא בָהֶם: ... כֻּלָּם אֲנָשִׁים רָאשֵׁי בְנֵי ישְׂרָאֵל הֵמָּה: (במדבר יג,ב-ג)

שלח לך - כל נשיא בהם. עיקר פשוטו כך אלה שנים עשר אנשים תקח מאותם שבישראל שנשא אותם לבם ללכת שתכוין את העם מי האיש שירצה ללכת לרגל את הארץ. ומאותם שיאמרו ללכת תקח ותבחר מהם שנים עשר ...:(רשב"ם,שם)

וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מִן הַשִּׁטִּים שְׁנַים אֲנָשִׁים מְרַגְּלִים חֶרֶשׁ לֵאמֹר לְכוּ רְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְאֶת יְרִיחוֹ ...(יהושע ב,א)

וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מִן הַשִּׁטִּים שְׁנַים, מִי הָיוּ, שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ אֵלּוּ פִּינְחָס וְכָלֵב (במדבר רבא,טז,א)

2.כמות המרגלים:
וְאֵלֶּה שְׁמוֹתָם לְמַטֵּה רְאוּבֵן שַׁמּוּעַ בֶּן זַכּוּר: לְמַטֵּה שִׁמְעוֹן שָׁפָט בֶּן חוֹרִי: לְמַטֵּה יְהוּדָה כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה: לְמַטֵּה ישָּׂשכָר יגְאָל בֶּן יוֹסֵף: לְמַטֵּה אֶפְרָים הוֹשֵׁעַ בִּן נוּן: לְמַטֵּה בִנְיָמִן פַּלְטִי בֶּן רָפוּא: לְמַטֵּה זְבוּלֻן גַּדִּיאֵל בֶּן סוֹדִי: לְמַטֵּה יוֹסֵף לְמַטֵּה מְנַשֶּׁה גַּדִּי בֶּן סוּסִי: לְמַטֵּה דָן עַמִּיאֵל בֶּן גְּמַלִּי: לְמַטֵּה אָשֵׁר סְתוּר בֶּן מִיכָאֵל: לְמַטֵּה נַפְתָּלִי נַחְבִּי בֶּן וָפְסִי: לְמַטֵּה גָד גְּאוּאֵל בֶּן מָכִי: (במדבר יג,ד-טז)

וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מִן הַשִּׁטִּים שְׁנַים אֲנָשִׁים מְרַגְּלִים חֶרֶשׁ לֵאמֹר לְכוּ רְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְאֶת יְרִיחוֹ ...(יהושע ב,א)

3.המען לקבלת הדיווח:

וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וְאֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי ישְׂרָאֵל אֶל מִדְבַּר פָּארָן קָדֵשָׁה וַיָּשִׁיבוּ אוֹתָם דָּבָר וְאֶת כָּל הָעֵדָה וַיַּרְאוּם אֶת פְּרִי הָאָרֶץ:(במדבר יג,כו)

וַיָּשֻׁבוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים וַיֵּרְדוּ מֵהָהָר וַיַּעַבְרוּ וַיָּבֹאוּ אֶל יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וַיְסַפְּרוּ לוֹ אֵת כָּל הַמֹּצְאוֹת אוֹתָם:(יהושע ב,כג)

מילת המפתח: חרש

חרש- שלחם בשתיקה.. שלא יכשלו כבראשונה (ביאור הגר"א,שם)

לוחות שניים- ניתנו בחשאי:

וְאִישׁ לֹא יַעֲלֶה עִמָּךְ וְגַם אִישׁ אַל יֵרָא בְּכָל הָהָר גַּם הַצֹּאן וְהַבָּקָר אַל ירְעוּ אֶל מוּל הָהָר הַהוּא:(שמות לד,ג)
ואיש לא יעלה עמך. הראשונות על ידי שהיו בתשואות וקולות וקהלות, שלטה בהן עין רעה, אין לך יפה מן הצניעות: (רש"י,שם)

ואמר רבי יצחק אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין שנאמר {דברים כח-ח} יצו ה' אתך את הברכה באסמיך (תענית ח,ע"ב)

הנה יהושע לפי שהיה בכלל האנשים אשר עלו לתור את הארץ בימי משה, וידע באמת הטבות שנמשכו מהם הרעות. אם במרגלים במה שהוציאו דבת הארץ, ואם בעם במה שהאמינו לדבריהם ונמשכו אחריהם, עתה בשליחות הזה נשמר מכלם ולא נכשל בהם בכאן...
לכן לפי שראה יהושע שמשה רבו גם אחרי ענין המרגלים לא נמנע מלשלוח מרגלים עוד, כמו שאמר (שם כ״א ל״ג) וישלח משם לרגל את יעזר וגוי,
לקח בזה מנהגו ושלח שנים אנשים, ולא שנים עשר כמו שעשה משה.
ולא ראשי בני ישראל כי אם אנשים מרגלים, ר״ל שהיה דרכם ואומנותם ללכת לרגל הערים,
וגם לא שלחם בעצת ישראל ולא גלה להם מהם דבר. אבל היה ענין שליחותם חרש בסוד גדול ובשתיקה רבה, לא לבד שלא ירגישו בהם האויבים כדברי המפרשים, כי אם שלא ידעו ישראל מהם ג״כ.
וזכר עוד שלא צום דבר אחר כי אם ענין הרגול, וזהו אמרו, לכו ראו את הארץ ואת יריחו, כלומר באיזה אופן ובאיזה מקום תכבש ראשונה, לא לדעת מחשבת אנשי הארץ כדברי הרלב״ג, כי לא היה להם מקום לזה... (אברבנאל,יהושע,א,א)

סיום- מבחן התוצאה-העונש והשכר ניתנו במהופך לפומביות המעשה:
בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יפְּלוּ פִגְרֵיכֶם וְכָל פְּקֻדֵיכֶם לְכָל מִסְפַּרְכֶם מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמָעְלָה אֲשֶׁר הֲלִינֹתֶם עָלָי:...וַיָּמֻתוּ הָאֲנָשִׁים מוֹצִאֵי דִבַּת הָאָרֶץ רָעָה בַּמַּגֵּפָה לִפְנֵי יְ-ה-וָ-ה (במדבר יד,כט;מה)

וַיָּרַע הָעָם וַיִּתְקְעוּ בַּשֹּׁפָרוֹת וַיְהִי כִשְׁמֹעַ הָעָם אֶת קוֹל הַשּׁוֹפָר וַיָּרִיעוּ הָעָם תְּרוּעָה גְדוֹלָה וַתִּפֹּל הַחוֹמָה תַּחְתֶּיהָ וַיַּעַל הָעָם הָעִירָה אִישׁ נֶגְדּוֹ וַיִּלְכְּדוּ אֶת הָעִיר:...וַיְהִי יְ-ה-וָ-ה אֶת יְהוֹשֻׁעַ וַיְהִי שָׁמְעוֹ בְּכָל הָאָרֶץ: (יהושע ו,כ;כז)


*חלק מהרעיונות ללקיחת המקורות נעשו בהנחיית הספרים הבאים:
1.בין הפטרה לפרשה/הרב יהודה שביב 2. עיוני הפטרה/הרב אברהם ריבלין 3.מפטירין בנביא/מאמר מאת הרב איתמר אלדר

בשולי הדברים- אודות האבבנאל:
רבי דון יצחק בן יהודה אַבְּרַבַּנְאֵל (1437 - 23 בספטמבר 1508), מדינאי יהודי, פילוסוף, פרשן מקרא ואיש כספים, ממנהיגי היהדות הבולטים בתקופת גירוש ספרד. ידוע בפירושו על התורה וכן בהיותו שר האוצר בממלכות קסטיליה ואראגון במשך שמונה שנים.
דון יצחק היה בן משפחת אברְבֶ‏נְאֵל או אַ‏בְרַ‏בַ‏‏נְאֵל, משפחה שיחוסה הגיע לפי מסורת משפחתית עד לדוד המלך. לפי אותה מסורת המשפחה הגיעה לספרד מיד לאחר חורבן בית המקדש הראשון. למשפחה היה חותם מיוחד ומגילת יוחסין של שבט יהודה. בין בני משפחתו: יהודה בן שמואל או יוסף אברבנאל שחי בסביליה והיה שר האוצר של מלך פורטוגל. לאחר גירוש ספרד התיישבו בני המשפחה במאות ה-15 וה-16 בהולנד, אנגליה, בלבנט ועוד. (מתוך ערך אברבנאל,ויקיפדיה)

שמחת תורה: רש"י- רבן של ישראל

...עוד יש להשיב מתוך עיון בדברי רש"י בדיבור הראשון בכל אחד מחומשי התורה, המעיין יווכח כי לעולם פתח רש"י בחיבתם ובכבודם של ישראל.הלא דבר הוא{מהרב איתן שנדורפי שי'} (ברכת אשר, בראשית , א,א)

חיבתן של ישראל- הזכות על א"י:
בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱ-לֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ (בראשית ,א,א)
בראשית אמר רבי יצחק, לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחדש הזה לכם, שהיא מצוה ראשונה שנצטוו ישראל , ומה טעם פתח בבראשית, משום כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים (תהלים קיא, ו.), שאם יאמרו אומות העולם לישראל, ליסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גוים, הם אומרים להם, כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם, וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו :(רש"י,שם)

חיבתן של (בני) ישראל-נמנים בחייהם ונמנים לאחר מותם:
וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ:(שמות א,א)
ואלה שמות בני ישראל. אע"פ שמנאן בחייהן בשמותם, חזר ומנאן במיתתן, להודיע חבתן שנמשלו לכוכבים, שמוציאן ומכניסן במספר ובשמותם, שנאמר המוציא במספר צבאם לכולם בשם יקרא (ישעי' מ, כו. שמו"ר א,ג.): (רש"י,שם)

כבודן של ישראל- חביבותו של מנהיגם משה אצל ה':
וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר יְהוָה אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר: (ויקרא א,א)
ויקרא אל משה. לכל דברות ולכל אמירות ולכל צוויים קדמה קריאה, לשון חבה, לשון שמלאכי השרת משתמשין בו, שנאמר, וקרא זה אל זה, אבל לנביאי האומות עכו"ם נגלה אליהן בלשון עראי וטומאה, שנאמר ויקר אלהים אל בלעם: (רש"י,שם)

חיבתן של ישראל- מנייתן בכל שעה:
וַיְדַבֵּר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר: (במדבר א,א)
וידבר. במדבר סיני באחד לחדש. מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה. כשיצאו ממצרים מנאן, וכשנפלו בעגל מנאן לידע מנין הנותרים, כשבא להשרות שכינתו עליהם מנאם, באחד בניסן הוקם המשכן, ובאחד באייר מנאם:(רש"י,שם)

כבודן של ישראל-הבאת התוכחה ברמז:
אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב: (דברים ,א,א)
אלה הדברים. לפי שהן דברי תוכחות (ספרי א.), ומנה כאן כל המקומות שהכעיסו לפני המקום בהן, לפיכך סתם את הדברים והזכירן ברמז, מפני כבודן של ישראל: (רש"י,שם)

שבועות: טועמיה חיים זכו- טעימות מפרשת השבוע-דברים

1.דברים:
וַיְהִי בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה בְּעַשְׁתֵּי עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֹתוֹ אֲלֵהֶם(דברים,א,ג)

ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חדש באחד לחדש. מלמד שלא הוכיחן אלא סמוך למיתה, ממי למד, מיעקב שלא הוכיח את בניו אלא סמוך למיתה, אמר, ראובן בני, אני אומר לך, מפני מה לא הוכחתיך כל השנים הללו, כדי שלא תניחני ותלך ותדבק בעשו אחי, ומפני ד' דברים אין מוכיחין את האדם אלא סמוך למיתה, כדי שלא יהא מוכיחו וחוזר ומוכיחו, ושלא יהא חבירו רואהו ומתבייש ממנו כו', כדאיתא בספרי (פ"ב), וכן יהושע לא הוכיח את ישראל אלא סמוך למיתה, וכן שמואל, שנאמר הנני ענו בי (שמואל-א יב, ג.), וכן דוד את שלמה בנו:(רש"י,שם)

מדוע להוכיחם רק סמוך למיתה והרי נאמר הוכח תוכיח?
...ויש לומר והני מילי בשעת מעשה, אפילו מאה פעמים.לא]וקי שלא בשעת מעשה, אינו מוכיח חוזר ומוכיח (דבק טוב,שם)

2.ואתחנן:
כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מָה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֵינוּ אֶתְכֶם (דברים ו,כ)

מנין לבעל ההגדה שדווקא זו שאלת החכם?

מצות מקובלות הן המצות שאין האדם מוצאם בשכלו בלתי קבלה. כמצות התפילין והציצית והמילה והסכה והשופר והלולב וכיוצא בהן, והנה כלן הן מצות אלהיות והן הנקראות עדות לפי שהן עדות גמורה על האלהות ועדות גמורה על חדוש העולם, כמצות השבת והשמטה והיובל, ומזה יקרא החלק הזה בכתובים עדות (שם קיט) ואדברה בעדותיך וגו', (שם) גם עדותיך שעשועי.
מצות מושכלות הן המצות שהאדם ימצאם בשכלו אלו לא נתנם התורה, כענין הגזל והאונאה והרציחה והגנבה וכיוצא בהן, ומצות הללו יקראם הכתוב משפטים.
מצות שאין טעמן נגלה ומבואר הן מצות הכלאים ובשר בחלב ושעיר המשתלח ופרה אדומה ואלה יקראם הכתוב חקים.
וזהו שנזכר במשנה תורה (דברים ו) כי ישאלך בנך מחר לאמר מה העדות והחקים והמשפטים אשר צוה ה' אלהינו אתכם...(רבנו בחיי,הקדמה לפרשת חוקת)

3.עקב

הַמַּאֲכִלְךָ מָן בַּמִּדְבָּר אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ לְמַעַן עַנֹּתְךָ וּלְמַעַן נַסֹּתֶךָ לְהֵיטִבְךָ בְּאַחֲרִיתֶךָ:(דברים ח,טז)

מה היתה התכלית החינוכית של המן?

למען ענותך ולמען נסותך להיטיבך באחריתך- כל ענוי המדבר הטורח הגדול שהיה לישראל בו לא היה אלא להביאם לידי נסיון להרגיל טבעם במדת הבטחון ולהכניס בלבם אמונת ה' יתברך עד שיחזור להם רגילות העבודה לטבע, כענין שכתוב (תהלים כה) הדריכני באמתך ולמדני, מלשון (ירמיה ב) פרא למוד מדבר, וכן (הושע י) עגלה מלומדה, כי בקש דוד ע"ה שידריכהו הש"י באמתו עד שיחזור לו מעשה עבודתו לטבע גמור, וזהו לשון התורה (דברים יד) למען תלמד ליראה את ה' אלהיך, כלומר שתהיה מלומד ותרגיל טבעך בעבודת הש"י עד שלא תצטרך לטרוח עליו, ויהיה מעשה היראה דבר טבעי אצלך לעשותו כשאר הדברים הטבעיים אשר אתה עושה בטבע(רבנו בחיי,שם)


4.ראה:

שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת וְלֹא יֵרָאֶה אֶת פְּנֵי יְהוָה רֵיקָם: (דברים טז,טז)

מדוע דווקא 3 פעמים?

שמעון הצדיק היה משירי כנסת הגדולה . הוא היה אומר , על שלשה דברים העולם עומד , על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים : (אבות,א,ב)
על שלושה רגלים הזמן עומד: על פסח,ועל שבועות ועל סוכות (פראפרזה)

פסח-כנגד עבודה : וְזָבַחְתָּ פֶּסַח לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ צֹאן וּבָקָר בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם (שם,שם,ב)
שבועות- כנגד (מתן) התורה : וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּמִצְרָיִם וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ אֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה (שם,שם,יב)
סוכות(אושפיזין) -כנגד ג"ח: וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ ... וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ (שם,שם,יד-טו)

5.שופטים:
 כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט בֵּין דָּם לְדָם בֵּין דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ: {ט} וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט: {י} וְעָשִׂיתָ עַל פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ מִן הַמָּקוֹם הַהוּא אֲשֶׁר יִבְחַר יְ-ה-וָ-ה וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ(דברים יז,ח-י)

מדוע לא נתגלה מקום המקדש בתורה?

אין ספק אצלי ג"כ שהמקום אשר ייחדו אברהם בנבואה היה ידוע אצל משה רבינו ואצל רבים, שאברהם צוה אותם שיהיה בית עבודה, כמו שבאר המתרגם ואמר, ופלח וצלי אברהם תמן באתרא ההוא, ואמר קדם ה' הכא יהון פלחין דריא וכו', ואשר לא התבאר בתורה ולא נזכר בפרט, אבל רמז אליו ואמר אל המקום אשר יבחר ה' וגו', יש בו אצלי שלש חכמות, האחת מהן, שלא יחזיקו בו האומות וילחמו עליו מלחמה חזקה כשידעו שזה המקום מן הארץ הוא תכלית התורה. והשנית, שלא יפסידוהו מי שהוא בידם עתה וישחיתוהו בכל יכלתם. והשלישית, והיא החזקה שבהם, שלא יבקש כל שבט היותו בנחלתו ולמשול בו, והיה נופל עליו מן המחלוקת והקטטה כמו שנפל בבקשת הכהונה, ולזה באה המצוה שלא יבנה בית הבחירה אלא אחר הקמת מלך שיצוה לבנותו ותסתלק המחלוקת, כמו שבארנו בספר שופטים. (מורה הנבוכים חלק שלישי פרק מה)

6.כי תצא:

כִּי אֶת הַבְּכֹר בֶּן הַשְּׂנוּאָה יַכִּיר לָתֶת לוֹ פִּי שְׁנַיִם בְּכֹל אֲשֶׁר יִמָּצֵא לוֹ כִּי הוּא רֵאשִׁית אֹנוֹ לוֹ מִשְׁפַּט הַבְּכֹרָה:(דברים כא,יז)
מהו הרמז בשם הבכור על כך שלבכור זכות כפולה?
בתיבת בכור רמוז הדין של פי שנים כי האותיות של תיבת בכר - שבתורה היא כתובה חסרה ו' - כפולות הנה במנינן, שתיבת ב' כפולה מן האות א' שלפניה וכן כ' מן האות י' שלפניה וכן ר' מן האות ק' שלפניה, ב' ביחידות כ' בעשרות ור' במאות, נמצאת תיבת בכר מורכבת כולה מכל האותיות הכפולות הקיימות. (ליקוטי תורה מהגר"א, ממעתיקי וולז'ין, מתוך פנינים משולחן הגר"א)

7.כי תבוא:
וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַקְּלָלוֹת הָאֵלֶּה וּרְדָפוּךָ וְהִשִּׂיגוּךָ עַד הִשָּׁמְדָך... תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל(דברים כח,מה-מז)

מה ההבדל בין שמחה לטוב לבב?

יש אפשרות לשמחה בלא טוב לבב והיא אינה רצויה.ויש מקום לטוב לבב בלא שמחה.והנה הרבה ראו בספרים חיוב העבודה בשמחה וכפו עצמם לעשות בשמחה אבל לא ראו בשכלם להשתלם מעט מעט עד שתהיה ראויה עליהם השמחה בתורה ובתפילה ובכל עניני עבודת השי"ת.א"כ אע"פ שנכנס בלב רוח שמחה אבל אין לבו טוב עליו שאינו חפץ בשמחה זו באמת ואינה נוחה לו רק שהיא חובה עליו (הראי"ה,מוסר אביך, סוף פרק א')

8.נצבים:
הַנִּסְתָּרֹת לַיהוָה אֱלֹהֵינוּ וְהַנִּגְלֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ עַד עוֹלָם לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת(דברים כ,כח)
מהן הנסתרות ומהן הנגלות?
הנסתרות לה' אלהינו. ואם תאמרו מה בידינו לעשות, (ת) אתה מעניש את הרבים על הרהורי היחיד, שנאמר פן יש בכם איש (א) וגו' ואח"כ וראו את מכות הארץ ההיא, והלא אין אדם יודע מטמונותיו של חבירו, אין אני מעניש אתכם על הנסתרות, שהן לה' אלהינו והוא יפרע מאותו יחיד, אבל הנגלות לנו ולבנינו, לבער הרע מקרבנו, ואם לא נעשה דין בהם, יענוש את הרבים.(רש"י,שם)

9.וילך:
וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם לֹא אוּכַל עוֹד לָצֵאת וְלָבוֹא וַיהוָה אָמַר אֵלַי לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה:(דברים לא,ב)
לא אוכל עוד לצאת ולבוא. יכול שתשש כחו, תלמוד לומר לא כהתה עינו ולא נס לחה (דברים לד, ז.), אלא מהו לא אוכל, איני רשאי, שנטלה ממני הרשות ונתנה ליהושע: (רש"י,שם)

מדוע לא יכלו לשמש משה ויהשוע יחדיו בהנהגה באותו זמן מועט שנותר למשה?

...פירוש ואין מלכות נוגעת בחברתה כמלוא נימא{שבת ל,ע"א} (נחלת יעקב,שם)
10.האזינו:
הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי: (דברים לב,א)
שִׁמְעוּ שָׁמַיִם וְהַאֲזִינִי אֶרֶץ כִּי יְהוָה דִּבֵּר בָּנִים גִּדַּלְתִּי וְרוֹמַמְתִּי וְהֵם פָּשְׁעוּ בִי:(ישעיה א,ב)

מדוע משה נקט בלשון האזינו לשמיים ואילו ישעיה הפך את הסדר?


ד"א האזינו השמים לפי שהיה משה קרוב לשמים לפיכך אמר האזינו השמים לפי שהי' רחוק מן הארץ לפיכך אמר ותשמע הארץ אמרי פי. בא ישעיה וסמך לדבר ואמר ישעיה א שמעו שמים והאזיני ארץ שמעו שמים שהיה רחוק מן השמים והאזיני ארץ שהי' קרוב לארץ (ספרי האזינו פסקה א)
11.וזאת הברכה:
ולְאָשֵׁר אָמַר בָּרוּךְ מִבָּנִים אָשֵׁר יְהִי רְצוּי אֶחָיו וְטֹבֵל בַּשֶּׁמֶן רַגְלוֹ (דברים לג,כד)

כיצד קרה שאשר לא היווה מקור לקנאה בשל עושרו?

ברוך מבנים אשר. הנה אשר בזה יהיה ברוך מכל שאר השבטים כי אמנם על כל עשיר תהיה קנאת אחיו ושנאתם בצד מה והפך זה יקרה לשבטו של אשר כי אמנם יהי רצוי אחיו: וטובל בשמן רגלו. וזה שהוא היה נותן זול בשמן בין אחיו לרב השמן אצלו: (ספורנו,שם)

שבועות: טועמיה חיים זכו- טעימות מפרשת השבוע-במדבר

1.במדבר:
וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה בְּיוֹם דִּבֶּר יְהוָה אֶת מֹשֶׁה בְּהַר סִינָי:וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי אַהֲרֹן הַבְּכוֹר נָדָב וַאֲבִיהוּא אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר: (במדבר ג,א-ב)
ואלה תולדת אהרן ומשה. ואינו מזכיר אלא בני אהרן, ונקראו תולדות משה לפי שלמדן תורה, מלמד שכל המלמד את בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו (רש"י,שם)

מדוע הרב נחשב שמוליד את תלמידו?
דכמו דאביו נקרא מולידו בזה שהביאו לעוה"ז כמו כן נקרא רבו מולידו שמביאו לעוה"ב הרי שלשניהם גם לאביו שהולידו ולימדו ומטפל בו להדריכו בחכמה וגם לרב הלומד תורה עם בן חבירו לשניהם יש את התוארים אב ומוליד (אבני שהם,שם)

2.נשא:
וַיְהִי הַמַּקְרִיב בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן אֶת קָרְבָּנוֹ נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב לְמַטֵּה יְהוּדָה:(במדבר ז,יב)
מדוע לא נאמר נשיא אצל נחשון ואילו אצל כל שארא הנשיאים הוזכר תוארם?
ולא אמר נשיא ככל האמור בכל המטות, לומר כי ראוי הוא נחשון להקריב ראשון הגם שלא היה נשיא ומעלתו מצד עצמו, מה שאין כן בכל שאר הנשיאים כי מעלתם היא לצד היותם נשיאי השבט לבד. עוד ירצה להפליג מהותו שלא היה מחשיב עצמו כנשיא אלא כאחד מבני השבט, ולצד שמצינו רז''ל (תנחומא לקמן פסוק מ''ח) שביקשו לדרוש בשמות הנשיאים כל אחד כפי מעשיו, נראה כי צדיק זה שמו גם כן יגיד כי הוא זה אשר היה יחיד שנתנדב לקדש שמו בירידה לים, והוא אומרו נחשון אות נו''ן מתחלפת בלמ''ד באותיות דטלנ''ת שהגם שהיה נחשול של ים גובר בין ישראל שנקראו עמי נדב וירד לים כמאמרם ז''ל (סוטה לז.): (אור החיים,שם)

3.בהעלותך:
וַתִּסָּגֵר מִרְיָם מִחוּץ לַמַּחֲנֶה שִׁבְעַת יָמִים וְהָעָם לֹא נָסַע עַד הֵאָסֵף מִרְיָם: (במדבר יב,טו)
מדוע עוכב כל העם ולא השאריו עימה מישהו שילווה אותה עד שתתרפא מהצרעת?
והעם לא נסע. זה הכבוד חלק לה המקום בשביל שעה אחת שנתעכבה למשה כשהשלך ליאור, שנאמר (שמות ב, ד) ותתצב אחותו מרחק וגו' (רש"י,שם)

4.שלח:
אֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר שָׁלַח מֹשֶׁה לָתוּר אֶת הָאָרֶץ וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן יְהוֹשֻׁעַ: (במדבר יג,טז)
ויקרא משה להושע וגו'. התפלל עליו, י-ה יושיעך מעצת מרגלים (במ"ר טז, ט. יח, כא): (רש"י,שם)

מדוע בחר דווקא בשם י-ה ?
ויקרא משה להושע בן נון יהושע. יה יושיעך מעצת מרגלים. יש להתבונן למה דווקא שם של יה,... ונראה לפי שאמר להם עלו זה בנגב. והמרגלים אמרו עמלק יושב בארץ הנגב. פירש רש"י לפי שנכוו בו ישראל, וחשב בו שמסתמא בעצה זו לא יהיה יהושע כי אדרבה הוא החליש את עמלק ואת עמו לפי חרב. ולדורות מאותה מלחמה והלאה הוא ג"כ בטוח במה שנאמר (שמות יז.טז) כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק מדור דור, ובאותה שבועה שהיתה בשם יה יהיה בטוח לנצח את עמלק, ע"כ הוסיף לו משה יה על שמו כדי שיהיה נזכר לשבועה שהיתה בשם יה ובסבה זו לא יהיה בעצת מרגלים שהפחידו את ישראל בעמלק.(כלי יקר,שם)

5.קרח:
וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן...וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה לִקְרֹא לְדָתָן וְלַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וַיֹּאמְרוּ לֹא נַעֲלֶה: (במדבר טז,א;יב)
מדוע לא הוזכרא און בן פלת כחלק מעדת קרח מלבד מאשר בפסוק הראשון בפרשה?

אָמַר רַב אוֹן בֶּן פֶּלֶת אִשְׁתּוֹ הִצִּילַתּוּ, וְאָמְרָה לֵיהּ מַה לָּךְ בַּהֲדֵי פְּלוּגְתֵּיהּ, אִי אַהֲרֹן כַּהֲנָא רַבָּא אַתְּ תַּלְמִידָא אִי קֹרַח כַּהֲנָא רַבָּה אַתְּ תַּלְמִידָא. אִמְרָה לֵיהּ יְדַעְנָא כּוּלֵיהּ כְּנִישְׁתָּא קַדִּישָׁא, דִּכְתִיב בֵּיהּ (במדבר טז, ג): כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדשִׁים, מָה עָבְדַת אַשְׁקִיתֵיהּ חַמְרָא וְאַרְוִיתֵיהּ, וְאַגְנִיתֵיהּ בְּעַרְסָא וַהֲוָה יָתְבָא אַבָּבָא הִיא וּבְרַתָּא וְסָתְרָא לְמַזְיָהּ, כָּל מַאן דַּאֲתָא בִּשְׁבִיל אוֹן בַּעֲלָהּ כֵּיוָן דְּחַזְיָיהּ הָדַר, אַדְּהָכֵי וְהָכֵי אַבְלְעִינְהוּ, הַיְינוּ דִכְתִיב (משלי יד, א): חַכְמוֹת נָשִׁים בָּנְתָה בֵיתָהּ, זוֹ אִשְׁתּוֹ שֶׁל אוֹן, (משלי יד, א): וְאִוֶּלֶת בְּיָדֶיהָ תֶהֶרְסֶנּוּ, זוֹ אִשְׁתּוֹ שֶׁל קֹרַח. (במדבר טז, ב): (במדבר רבא,יח,כ)

6.חקת:
וּנְתַתֶּם אֹתָהּ אֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְהוֹצִיא אֹתָהּ אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְשָׁחַט אֹתָהּ לְפָנָיו:
מדוע אהרון לא נתעסק בפרה?
אל אלעזר הכהן, כשם שנקהלו על אהרן הכהן לעשות העגל, ולפי שאהרן עשה העגל לא נתנה לו עבודה זו שאין קטיגור נעשה סניגור. (רבנו בחיי,שם)

7.בלק:
וַיַּעַשׂ בָּלָק כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר בִּלְעָם וַיַּעַל בָּלָק וּבִלְעָם פָּר וָאַיִל בַּמִּזְבֵּחַ: (במדבר כג,א-ב)
מדוע הקריב דווקא פר ואיל?
פָּר וָאַיִל-כלומר אמר בלעם אם באת לזכור אילו של יצחק זכור פר שעשו כלומר העגל.
(רבינו אפרים,פרשת בלק,סימן ד)

8.פנחס:
ובני קרח לא מתו (במדבר כו ,יא)
מדוע לא מתו בניו של קרח?
הם היו בעצה תחלה, ובשעת המחלוקת הרהרו תשובה בלבם, לפיכך נתבצר להם מקום גבוה בגיהינום וישבו שם: (רש"י,שם)

9.מטות:
וַיְדַבֵּר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים אַחַר תֵּאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ: וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל הָעָם לֵאמֹר הֵחָלְצוּ מֵאִתְּכֶם אֲנָשִׁים לַצָּבָא וְיִהְיוּ עַל מִדְיָן לָתֵת נִקְמַת יְהוָה בְּמִדְיָן: אֶלֶף לַמַּטֶּה אֶלֶף לַמַּטֶּה לְכֹל מַטּוֹת יִשְׂרָאֵל תִּשְׁלְחוּ לַצָּבָא: וַיִּמָּסְרוּ מֵאַלְפֵי יִשְׂרָאֵל אֶלֶף לַמַּטֶּה שְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף חֲלוּצֵי צָבָא: (במדבר לא,א-ה)
מדוע לא רצו ב"י לצאת במלחמה במדיין?
וימסרו. להודיעך שבחן של רועי ישראל כמה הם חביבים על ישראל, עד שלא שמעו במיתתו מה הוא אומר, עוד מעט וסקלוני (שמות יז, ד), ומששמעו שמיתת משה תלויה בנקמת מדין, לא רצו ללכת, עד שנמסרו (ע) על כרחן: (רש"י,שם)

10.מסעי:
וַתִּהְיֶינָה מַחְלָה תִרְצָה וְחָגְלָה וּמִלְכָּה וְנֹעָה בְּנוֹת צְלָפְחָד לִבְנֵי דֹדֵיהֶן לְנָשִׁים: (במדבר לו,יא)

וּצְלָפְחָד בֶּן חֵפֶר לֹא הָיוּ לוֹ בָּנִים כִּי אִם בָּנוֹת וְשֵׁם בְּנוֹת צְלָפְחָד מַחְלָה וְנֹעָה חָגְלָה מִלְכָּה וְתִרְצָה (שם,כו,לג)
וַתִּקְרַבְנָה בְּנוֹת צְלָפְחָד בֶּן חֵפֶר בֶּן גִּלְעָד בֶּן מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה לְמִשְׁפְּחֹת מְנַשֶּׁה בֶן יוֹסֵף וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֹתָיו מַחְלָה נֹעָה וְחָגְלָה וּמִלְכָּה וְתִרְצָה (שם,כז,א)
מדוע שינה את סדר הצגת שמותהןש ל בנות צלפחד לעומת שאר המקומות שהוזכרו בתורה?

מחלה תרצה וגו'. כאן מנאן לפי גדולתן זו מזו בשנים, ונשאו כסדר תולדותן, ובכל המקרא מנאן לפי חכמתן, ומגיד ששקולות זו כזו (בבא בתרא קכ.). (רש"י,שם)