שבועות: טועמיה חיים זכו- טעימות מפרשת השבוע-ויקרא

1.ויקרא:

וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר יְ-ה-וָ-ה אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר:(ויקרא א,א)
צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ (ויקרא ו,ב)

א.דווקא ברגעי השיא- לתת מקום לשני:
"מ" של מוֹקְדָה זעירא וכן "א" של וַיִּקְרָא בפרשה הקודמת.מה בא ללמדנו? אמרו חכמי הרמז בדרך מליצית,כשפנה הקב"ה למשה רבינו ב"ויקרא אל משה" הצביע משה על אות א' דהיינו שיפנה לאהרון,וכשמצווה את אהרון מצביע אהרון על אות "מ" שיפנה למשה.
אותיות זעירות אלו הן "אם" ר"ת אהרון משה שעל ידם היתה גאולת מצרים וכן בימי המן הרשע הגאולה היתה ע"י "אם" ר"ת אסתר מרדכי.גם הגאולה העתידית במהרה בימנו תהיה ע"י "אם",דהיינו אליהו משיח. (פאר לשולחן, שם)

2.צו:

דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הַחַטָּאת בִּמְקוֹם אֲשֶׁר תִּשָּׁחֵט הָעֹלָה תִּשָּׁחֵט הַחַטָּאת לִפְנֵי יְהוָה קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִוא (ויקרא ו,יח)

מדוע נקבע מקום זהה לקרבן החטאת והעולה דווקא?
א''ר יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי מפני מה תיקנו תפלה בלחש שלא לבייש את עוברי עבירה שהרי לא חלק הכתוב מקום בין חטאת לעולה (סוטה לב,ע"ב)

3.שמיני:

כֹּל מַפְרֶסֶת פַּרְסָה וְשֹׁסַעַת שֶׁסַע פְּרָסֹת מַעֲלַת גֵּרָה בַּבְּהֵמָה אֹתָהּ תֹּאכֵלוּ: (ויקרא יא,ג)

מה משמעות סימני הטהרה בבעלי החיים?

כי ענין סימני טהרה שני סימנים מעלה גרה ומפרסת פרסה והענין כמ"ש הקדמונים כי בעוף אמרו כל העוף הדורס טמא והענין כי מאכילת הדבר כפי מזג המאכל כן יהיה טבע האוכל כי אבר מחזיק אבר וזה סוד נפש הבהמית שבאדם כו' וכל העבירות וחטאים הכל מחמדה כמ"ש כי לא תחמוד כולל כל הדברות וכל התורה כמו שהאריכו בזה ועי' בדבריהם וכל העוף הטורף טרף הוא סימן שאין בו מדת ההסתפקות וכמ"ש מכות כ"ד בא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמונתו יחיה חבקוק ב' והוא ההסתפקות וכן הוא בבהמה סימן מעלה גרה שמסתפק במאכל שבקרבו וכן מפרסת פרסה הוא סימן שאינו דורס וטורף טרף אלא גדל על אבוסו (אבן שלמה לגר"א, פרק ג' )

4.תזריע:

וּבִמְלֹאת יְמֵי טָהֳרָהּ לְבֵן אוֹ לְבַת תָּבִיא כֶּבֶשׂ בֶּן שְׁנָתוֹ לְעֹלָה וּבֶן יוֹנָה אוֹ תֹר לְחַטָּאת אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד אֶל הַכֹּהֵן (ויקרא יב,ו)

על שום מה צריכה היולדת להביא קרבן?

שאלו תלמידיו את ר״ש בן יוחי : מפני מה אמרה תורה, יולדת מביאה קרבן ? אמר להם: בשעה שכורעת לילד קופצת ונשבעת, שלא תזקק לבעלה, לפיכך אמרה תורה תביא קרבן (נדה לא,ע"א).

5.מצורע:

וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְלָקַח לַמִּטַּהֵר שְׁתֵּי צִפֳּרִים חַיּוֹת טְהֹרוֹת וְעֵץ אֶרֶז וּשְׁנִי תוֹלַעַת וְאֵזֹב: (ויקרא יד,ה)

מה מסמלים הארז,האזוב ותולעת השני?

ועץ אר ז וגו׳. א״ר יצחק בן טבליים: מה טיבו של עץ ארז, ואזוב ושני תולעת אצל המצורע ? אלא שאומרין לו: מפני שהגבהת

עצמך כארז הזה, השפילך הקב״ה כאזוב הזה, שהכל דשין אותו,... ושני תו ל ע ת . זה שאמר לו : מה שני תולעת הזה, תחלתו לבן, ונשתנה על ידי האור ונעשה שני תולעת, אף אתה שהגבהת עצמך תחלה ונעשית גס רוח, עכשיו חזור בך והשפל את דעתך, כדי שיקיים עליך (ישעיה א׳ ) : אם יהיו חטאיכם כשנים כשלנ ילבנו (מדרש הגדול,שם).

6.אחרי מות:

הִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת פַּר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ:(ויקרא טז,ו)

וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת פַּר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ וְשָׁחַט אֶת פַּר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ:(שם שם,יא)

וְכָל אָדָם לֹא יִהְיֶה בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּבֹאוֹ לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ עַד צֵאתוֹ וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ וּבְעַד כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל:(שם,שם,יז)

וכפר בעדו וגו'. וידוי שני עליו ועל אחיו הכהנים, שהם כלם קרוים ביתו (שם פרשתא ג, א.), שנאמר בית אהרן ברכו את ה' וגו' (תהלים קלה, יט.), מכאן שהכהנים מתכפרים בו, ...: (רש"י,שם)

מדוע לא כיפר על אחיו כבר בוידוי הראשון?
... ואם תאמר למה לא כפר אהרן על אחיו הכהנים בוידוי ראשון שהתודה בעדו ובעד ביתו. ויש לומר משום דכתיב התקוששו וקושו ואמר ריש לקיש קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים לכך התודה אהרן מתחלה בעדו ובעד ביתו לבדו ואחר כך בוידוי שני התודה נמי בעד אחיו ומלת ביתו נאמרה גם על אחיו שנאמר בית אהרן וגו':(שפתי חכמים,שם)

7.קדושים:

אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ וְאֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם: (ויקרא י"ט,ג)

מדוע נאמר תיראו בלשון רבים?

כשהבן יהיה ירא מאביו גורם גם כן שבנו יהיה ירא ממנו...כי שורשי הקדושה ונגדיהם הנמצאים במוליד יעשו כיוצא בהם בנולדים ואי בעית אימא מדרך המוסר כי כשיראה הבן שאביו מזלזל בכבוד אביו יפקע כליל מוראו גם כן ממנו וכשאדם ירא מאביו הבן לוקח מוסר ונמצא מקיים שני מוראים והוא אומרו איש לשון יחיד תיראו לשון רבים כי במורא אחד יראים שנים וזה אומרם (תנחומא תצא א): מצווה גוררת מצווה. (אור החיים ,שם)

8.אמור:

וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה: עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַיהוָה:(ויקרא כג,טו-טז)

מה משמעות מילת לכם?

והוא מאמר הכתוב כאן וספרתם לכם פירוש סיבת ספירה זו היא לסיבתכם לטהרתכם שזולת זה תיכף היה ה' נותן להם התורה (אור החיים,שם)

9.בהר

וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו... וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ...וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ עִמָּךְ וְנִמְכַּר לָךְ לֹא תַעֲבֹד בּוֹ עֲבֹדַת עָבֶד...וְכִי תַשִּׂיג יַד גֵּר וְתוֹשָׁב עִמָּךְ וּמָךְ אָחִיךָ עִמּוֹ וְנִמְכַּר לְגֵר תּוֹשָׁב עִמָּךְ אוֹ לְעֵקֶר מִשְׁפַּחַת גֵּר: (ויקרא כה,יד;לה;לט;מז)

מהו החוט המקשר בין כל ענייני הפרשה שכן כולם תותחים במילת "וכי" ?

א"ר שמואל בר נוריא אין לך פרשה בתורה שאין לה כותרת מלמעלן ובסיס מלמטן מה כתיב למעלה וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמר דבר אל בני ישראל כי תבאו אל הארץ ושבתה הארץ ואחרי כן פרשת יובל וספרת לך שבע וגו' אם לא שמר שמיטות ויובלות או אם לא שמר אחת מהם סוף שאני עושה אותו שימכור ארצו וכי תמכרו ממכר לעמיתך חזר בו יפה ואם לא יחזור בו סוף שהוא מוכר את שדהו שנאמר וכי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו חזר בו יפה ואם לאו סופו למכור את ביתו שנאמר ואיש כי ימכור בית מושב עיר חומה חזר בו יפה ואם לאו סופו שהוא מחזר ומסבב על הפתחים שנא' וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך חזר בו יפה ואם לאו סופו שהוא מוכר את עצמו שנאמר וכי ימוך אחיך עמך ונמכר לך חזר בו מוטב ואם לאו סוף הוא נמכר לגוים שנאמר וכי תשיג יד גר ותושב עמך ולא הוא לבדו אלא הוא וכל ישראל (תנחומא בהר פרשה ב)

10.בחוקותי

וְרָדְפוּ מִכֶּם חֲמִשָּׁה מֵאָה וּמֵאָה מִכֶּם רְבָבָה יִרְדֹּפוּ וְנָפְלוּ אֹיְבֵיכֶם לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב (במדבר כו,ח)
מדוע לא נשמר היחס החשבוני ומאה ירדפו אלפיים?

חמשה מאה ומאה רבבה. וכי כך הוא החשבון, והלא לא היה צריך לומר אלא מאה מכם שני אלפים ירדופו, אלא אינו דומה מועטין העושין את התורה, למרובים העושין את התורה (רש"י,שם)

שבועות: טועמיה חיים זכו- טעימות מפרשת השבוע-שמות

1.שמות

וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹהִים מִן הָעֲבֹדָה (שמות ב,כג)

וימת מלך מצרים. נצטרע, והיה שוחט תינוקות ישראל ורוחץ בדמם (שמו"ר א, לד.): (רש"י,שם)

מנין לרש"י שלא מת באמת וכיצד ניתן לדייק זאת מהפסוק?

דאי פירושו שמת למה צעקו שמא המלך שיהיה אחר פרעה יהיה טוב אלא ודאי נצטרע ומצורע חשוב כמת: (שפתי חכמים,שם)

שמעתי בשם הגר"א (הגאון ר' אליהו מוילנא): לפי שהזכיר במתתו שם הכבוד "מלך מצרים". שאין זה מדרך המקראות, כבמדרש קהלת (ח' י"א): אמר ר' לוי: קרוב לנ"ב פעמים כתיב "והמלך דוד"; כיוון שנטה למות כתיב (מלכים א' ב') ויקרבו ימי דוד למות" – משום "ואין שלטון ביום המוות". כלומר: לא הוזכרה מלכות במיתה. וכאן אמר "וימת מלך מצרים"?! לכן לא היה זה מיתה ממשית אלא נצטרע. (הכתב והקבלה,שם)

2.וארא
כֹּה אָמַר יְ-ה-וָ-ה בְּזֹאת תֵּדַע כִּי אֲנִי יְ-ה-וָ-ה הִנֵּה אָנֹכִי מַכֶּה בַּמַּטֶּה אֲשֶׁר בְּיָדִי עַל הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר וְנֶהֶפְכוּ לְדָם:
וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן קַח מַטְּךָ וּנְטֵה יָדְךָ עַל מֵימֵי מִצְרַיִם עַל נַהֲרֹתָם עַל יְאֹרֵיהֶם וְעַל אַגְמֵיהֶם וְעַל כָּל מִקְוֵה מֵימֵיהֶם וְיִהְיוּ דָם וְהָיָה דָם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם וּבָעֵצִים וּבָאֲבָנִים: (שמות ז,יז;יט)
אמר אל אהרן. לפי שהגין היאור על משה כשנשלך לתוכו, לפיכך לא לקה על ידו לא בדם ולא בצפרדעים, ולקה על ידי אהרן: נהרותם. הם נהרות המושכים כעין נהרות שלנו (רש"י,שם)

מדוע בתחילה אמר הנה אנוכי קרי משה והלא בפועל נצטווה אהרון להכות כמוטעם בדברי רש"י?
הנני מוכן להכות בעצמי את היאור , למרות שהגן עלי ולא ע"י אהרון, אילו הייתי יודע שע"י זה תכיר-כי אני ה'- משום שאז תצמח מכך טובה גדולה גם ליאור,שהרי יתקדש שם שמים על ידו (אמרי אלימלך,ר' אלימלך מגרדוז'יסק,ע"פ חומש פניני החסידות)

3.בא

וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה בְּלֶכְתְּךָ לָשׁוּב מִצְרַיְמָה רְאֵה כָּל הַמֹּפְתִים אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְיָדֶךָ וַעֲשִׂיתָם לִפְנֵי פַרְעֹה וַאֲנִי אֲחַזֵּק אֶת לִבּוֹ וְלֹא יְשַׁלַּח אֶת הָעָם(שמות ד,כא)

אם ה' חיזק את לב פרעו אז מדוע נענש?

ואני אחזק את לבו. כי בהיותו בלתי יכול לסבול המכות היה משלח את העם בלי ספק, לא מפני שיכנע לאל יתברך לעשות רצונו, ולזה חזק את לבו שיתאמץ לסבול המכות ולבלתי שלחם: (ספורנו, שם)

4.בשלח

וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה מַה תִּצְעַק אֵלָי דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ:(שמות יד,טו)

מה תצעק אלי. למדנו, שהיה משה עומד ומתפלל, אמר לו הקב"ה, לא עת עתה להאריך בתפלה, שישראל נתונין בצרה. (רש"י,שם)
היכן מצאנו שמשה צעק אל ה' והלא נאמר רק שב"י צעקו אל ה'?
אם כי לא מצינו שמשה רבינו התפללהרי הסתיר תפילתו בדברו אל העם ובאומרו להם:אל תיראו,התייצבו וראו את ישועת ה' וכך הוא דרך הצדיקים להתפלל ברמז כדי להסתיר תפילתם מהמקטרגים ורק הקב"ה לבדו שמע והאזין לרמז שבדבריו וקיבל תפילתו ולכן אמר לו : מה תצעק אלי (זרע קודש, ר' נפתלי צבי מרופשיץ,מתוך חומש פניני החסידות)

5.יתרו:
וַיָּבֹא מֹשֶׁה וַיִּקְרָא לְזִקְנֵי הָעָם וַיָּשֶׂם לִפְנֵיהֶם אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר צִוָּהוּ יְ-ה-וָ-ה: וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם יַחְדָּו וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְ-ה-וָ-ה נַעֲשֶׂה וַיָּשֶׁב מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל יְהוָה: וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם וַיַּגֵּד מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל יְ-ה-וָ-ה:(שמות יט,ז-ט)

אחרי אשר אמרו ב"י שכל אשר דיבר ה' יעשו לשם מה בכלל היה צורך במעבד הר סיני?

א מֹשֶׁה רַבֵּנוּ--לֹא הֶאֱמִינוּ בּוֹ יִשְׂרָאֵל, מִפְּנֵי הָאוֹתוֹת שֶׁעָשָׂה: שֶׁהַמַּאֲמִין עַל פִּי הָאוֹתוֹת--יֵשׁ בְּלִבּוֹ דֹּפִי, שֶׁאִפְשָׁר שֶׁיֵּעָשֶׂה הָאוֹת בְּלָאט וְכִשּׁוּף. אֵלָא כָּל הָאוֹתוֹת שֶׁעָשָׂה בַּמִּדְבָּר, לְפִי הַצֹּרֶךְ עֲשָׂאָן--לֹא לְהָבִיא רְאָיָה עַל הַנְּבוּאָה: צָרַךְ לְהַשְׁקִיעַ אֶת הַמִּצְרִיִּים, קָרַע אֶת הַיָּם וְהִצְלִילָם בּוֹ. צָרַכְנוּ לְמָזוֹן, הוֹרִיד לָנוּ אֶת הַמָּן. צָמְאוּ, בָּקַע לָהֶם אֶת הָאֶבֶן. כָּפְרוּ בּוֹ עֲדַת קֹרַח, בָּלְעָה אוֹתָם הָאָרֶץ. וְכֵן, שְׁאָר כָּל הָאוֹתוֹת.
ב וּבְמַה הֶאֱמִינוּ בּוֹ, בְּמַעְמַד הַר סִינַי: שֶׁעֵינֵינוּ רָאוּ, וְלֹא זָר, וְאָזְנֵינוּ שָׁמְעוּ, וְלֹא אַחֵר--הָאֵשׁ וְהַקּוֹלוֹת וְהַלַּפִּידִים. וְהוּא נִגָּשׁ אֶל הָעֲרָפֶל, וְהַקּוֹל מְדַבֵּר אֵלָיו; וְאָנוּ שׁוֹמְעִים: מֹשֶׁה, מֹשֶׁה--לֵךְ אֱמֹר לָהֶם כָּךְ וְכָּךְ. וְכֵן הוּא אוֹמֵר "פָּנִים בְּפָנִים, דִּבֶּר ה' עִמָּכֶם" (דברים ה,ד), וְנֶאֱמָר "לֹא אֶת-אֲבֹתֵינוּ, כָּרַת ה' אֶת-הַבְּרִית הַזֹּאת" (דברים ה,ג).

(הלכות יסודי התורה, ח,א-ב)

6.משפטים

רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהֶיךָ לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ: (שמות לד,כו)

מה הטעם העומד מאחורי איסור בשר בחלב?

בעוד שהחלב הוא כבר מתוקן,כי דם נעכר ונעשה חלב, הרי הבשר עדיין לא נתקן, כי נפש כל בשר דמו בנפשו, לפיכך אסור לערבבם כאחד (דעת משה,ר' משה מבויאן קרקא, מתוך חומש פניני החסידות)

7.תרומה:

וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם: (שמות כה,ח)

בְּתוֹכָם-מדוע לא נאמר בתוכו?
ככל שאתם תתעלו כך ארד אני לקראתכם ובזה יווצר המפגש ביני ובינכם - ושכנתי בתוכם( אור לשמים, רבי מאיר מאפטא,ע"פ חומש פניני החסידות)

8.תצוה:

וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד: (שמות כז,כ)

מדוע נעלם שמו של משה מהפרשה?

ונראה לומר על דרך המליצה: כשהמנהיג צריך לצוות, לפקד, עליו להוציא מהדגשת ציווי וקיום הפקודה את אישיותו הפרטית, את שמו המיוחד. ואתה - המנהיג, כמנהיג - אתה תצוה! (נר למאור,הרב משה צבי נריה זצ"ל,פרשת תצוה)

9.כי תשא:

מדוע נצטוו על מחצית השקל ולא על שקל שלם?

כדי שיחשוב האדם שהוא חצי ואינו שלם כי מה שלמות יש לו לאדם שהוא מורכב מארבע יסודות וכנגד שני יסודות שהם נתפסים,שהם מים ועפר הוא חצי שקל אבל האש והרוח אינם נשקלים. (שפתי כהן,שם)

10.ויקהל

וְהַנְּשִׂאִם הֵבִיאוּ אֵת אַבְנֵי הַשֹּׁהַם וְאֵת אַבְנֵי הַמִּלֻּאִים לָאֵפוֹד וְלַחֹשֶׁן: (שמות לה,כז)

והנשאם הביאו. אמר ר' נתן, מה ראו נשיאים להתנדב בחנוכת המזבח בתחלה, ובמלאכת המשכן לא התנדבו בתחלה, אלא כך אמרו נשיאים, יתנדבו צבור מה שמתנדבים, ומה שמחסרין אנו משלימין אותו, כיון שהשלימו צבור את הכל, שנאמר והמלאכה היתה דים (שמות לו, ז.), אמרו נשיאים מה עלינו לעשות, הביאו את אבני השהם וגו', לכך התנדבו בחנוכת המזבח תחלה, ולפי שנתעצלו מתחלה, נחסרה אות משמם, והנשאם כתיב: (רש"י,שם)

מדוע דווקא נענשו שחיסר להם את האות י?

אלא והנשאם חסר יו"ד כתיב כי רק אות אחת מן השם הגדול חקוק בשם נשיא דהיינו היו"ד וע"י שהתנשאו בדבריהם לקח ה' מן שמם אות זה משמו יתברך המורה כולו על גדר הענוה כמבואר בפסוק בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך. ודבר זה סוד מסודות התורה וצורת היו"ד מורה ג"כ על הענוה והקטנות. (כלי יקר,שמות כה,א)

11.פקודי

וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת כָּל הַמְּלָאכָה וְהִנֵּה עָשׂוּ אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה כֵּן עָשׂוּ וַיְבָרֶךְ אֹתָם מֹשֶׁה: (שמות לט ,מג)

מה מלמד כפל הלשון "וְהִנֵּה עָשׂוּ" , "כֵּן עָשׂוּ" ?

עשייתם היתה באותה התלהבות שבה שמעו את ציווי ה', ואם אמנם בנוהג שבעולם נחלשת ההתלהבות במשך הזמן החולף מהציווי עד העשייה הרי כאן- עשו אותה כאשר צוה ה'-ללא כל חולשה אלא במלוא ההתלהבות (כנסת יחזקאל, ר' יחזקאל מרדומסק)

שבועות: טועמיה חיים זכו- טעימות מפרשת השבוע-בראשית

1.פרשת בראשית:

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ עַל הָאָרֶץ וַיְהִי כֵן: וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע לְמִינֵהוּ וְעֵץ עֹשֶׂה פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב (בראשית א,יא-יב)

עץ פרי. שיהא טעם העץ כטעם הפרי. והיא לא עשתה כן, אלא ותוצא הארץ וגו' ועץ עושה פרי, ולא העץ פרי, לפיכך כשנתקלל אדם על עונו נפקדה גם היא על עונה : (רש"י,שם)

מדוע לא נענשה הארץ אלא רק לאחר שנענש האדם?
יש להבין למה לא נענשה האדמה מעיקרא ויש לומר דנהי היתה ראויה לעונש מיהו הארץ ניתנה לבני אדם ואם היא תקולל מיד יהיה העונש לאדם והוא לא היה ראוי אז לעונש, לכך נפקד העוון עד היה הוא בר עונשין (תורת משה לחת"ם סופר ,שם)

2.פרשת נח :

וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱ-לֹהִים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס: וַיַּרְא אֱ-לֹהִים אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ: וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים לְנֹחַ קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ: (בראשית ו,יא-יג)

כי מלאה הארץ חמס. לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל (שם,יג,רש"י)

מדוע נחתם דינם על החמס ולא על שאר העבירות?

מכל העבירות מציינת התורה רק אחת: חמס! כנראה שהחמס בניין אב לכולן. אבוהון דכולהו גזל. התחיל הדבר עוד בחטאו של אדם הראשון: "פן ישלח ידו" - והוא שלח ידו בדבר שאינו שלו. ומשהאדם מתחיל לשלוח ידו, אין לדבר סוף... הוא מגיע עד "מין בשאינו מינו", ואז העולם הגדול והרחב, אשר מקום בו לכל יצורי עולם, נעשה פתאום צר וקטן - "כי מלאה הארץ חמס"...(נר למאור,פרשת נח,הרב משה צבי נריה)

אילו היו מעוררים רחמנות איש על רעהו היתה מתעוררת אצלם גם למעלה מידת הרחמים עליהם אך כאשר גזלו וחמסו איש מרעהו נגזר דינם.(תפארת שלמה, ר' שלמה מרדומסק)

3.פרשת לך לך :

וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם חֲמָסִי עָלֶיךָ אָנֹכִי נָתַתִּי שִׁפְחָתִי בְּחֵיקֶךָ וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וָאֵקַל בְּעֵינֶיהָ יִשְׁפֹּט יְ-ה-וָ-ה בֵּינִי וּבֵינֶיךָ (בראשית טז,ה)

מהו החמס עליו מדברת שרה?

חמסי עליך. ...ועוד, דבריך אתה חומס ממני, שאתה שומע בזיוני ושותק (ב"ר מה, ה.): (רש"י,שם)

אף המונע עצמו מלדבר במקום שצריכים לדבר הוא בגדר חמס (ע"פ שם משמואל לר' שמואל מסוכטשוב, מתוך חומש פניני החסידות בראשית)

4.פרשת וירא :

וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק:(שם,כא,ט)
מדוע לא נאמר בפשטות שראתה את ישמעאל?
את בן הגר המצרית. חשבה שהתעורר לזה הלעג מפני ששמע כך מאמו כאמרם ז''ל שותא דינוקא בשוקא או דאבוהי או דאימיה:(ספורנו,שם)

5.פרשת חיי שרה:

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ הַגְּמַלִּים לִשְׁתּוֹת וַיִּקַּח הָאִישׁ נֶזֶם זָהָב בֶּקַע מִשְׁקָלוֹ וּשְׁנֵי צְמִידִים עַל יָדֶיהָ עֲשָׂרָה זָהָב מִשְׁקָלָם(שם,שם,כב)
בקע. רמז לשקלי ישראל בקע לגלגלת: ושני צמידים. רמז לשני לוחות מצמדות: עשרה זהב משקלם. רמז לעשרת הדברות שבהן: (רש"י,שם)
מדוע רצה אליעזר לרמוז לרבקה במתנות שנתן לה דווקא על מצוות אלו?
וקשה למה רמז אלו שני מצוות,שקלי ישראך שהביאו ישראל קרבנות מהם,גם שני לוחות ועשרת הדברות,אלא נראה שראה אותה גומלת חסד ורמז לה עוד העבודה והתורה והשתא תהיה לה שלשה דברים שעל שלושתן העולם עומד ,התורה העבודה והגמילות חסדים.ואם תאמר למה לה הרמז כאשר לא הבינה היא הרמז, ואין זה קושיא,'דאף על גב שהיא לא ידעה מזלה ידעה'{מגילה ג,ע"א} (גור אריה, מובא בשפתי חכמים השלם,שם)

6.פרשת תולדות:

וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב עַל הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וְאַהַרְגָה אֶת יַעֲקֹב אָחִי:(שם,כז,מא)

כיצד התכוון עשו להביא ליד כך שיקרבו ימי אבל אביו?

יקרבו ימי אבל אבי... רבנן אמרי אם הורגו אני, יש שם ועבר יושבין עלי בדין ואומרים לי למה הרגת את אחיך, אלא הריני הולך ומתחתן לישמעאל והוא בא ועורר עמו על הבכורה והורגו, ואני עומד עליו כגואל הדם והורגו, ויורש אני שתי משפחות. (בראשית רבא,סז,ח)

7.פרשת ויצא:

וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בִּלְהָה שִׁפְחַת רָחֵל בֵּן שֵׁנִי לְיַעֲקֹב: וַתֹּאמֶר רָחֵל נַפְתּוּלֵי אֱלֹהִים נִפְתַּלְתִּי עִם אֲחֹתִי גַּם יָכֹלְתִּי וַתִּקְרָא שְׁמוֹ נַפְתָּלִי: (בראשית ל,ז-ח)

מדוע שוב מציין הכתוב שבלהה היתה שפחת רחל?

שלא כהגר,שפחת שרה, שמשהרתה התחילה לזלזל בגבירתה המשיכה בלהה לשרת את גבירתה רחל גם לאחר שהרתה וילדה בן שני ליעקב (דעת מקרא,שם)

8.פרשת וישלח :

וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל עֵשָׂו אָחִיו אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם:(בראשית,לב,ב-ד)

וישלח יעקב מלאכים. מלאכים ממש : (רש"י,שם)

מדוע שלח יעקב מלאכים ממש ולא הסתפק במלאכים בשר ודם?

שלא רצה יעקב להעמיד בסכנה שליחי אדם בהעריכו את זכותו הגדולה של עשיו בקיום מצוות כיבוד אב ואם וטיב עשייתה שרבים וטובים לא הגיעו לרמה זו על כן שלח מלאכים ממש (לוחות אבן, הרב אברהם צוקרמן שליט"א,ע"מ 178)

9.פרשת וישב:

אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת אֶחָיו בַּצֹּאן וְהוּא נַעַר אֶת בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת בְּנֵי זִלְפָּה נְשֵׁי אָבִיו וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם:

את דבתם רעה. כל רעה שהיה רואה באחיו בני לאה היה מגיד לאביו, שהיו אוכלין אבר מן החי, ומזלזלין בבני השפחות לקרותן עבדים, וחשודים על העריות.
ובשלשתן לקה: על אבר מן החי (לעיל פסוק לא) וישחטו שעיר עזים במכירתו, ולא אכלוהו חי.
ועל דבה שספר עליהם שקורין לאחיהם עבדים, (תהלים קה יז) לעבד נמכר יוסף.
ועל העריות שספר עליהם, (להלן לט ז) ותשא אשת אדניו וגו'(רש"י,שם)

כיצד ניתן לדייק מלשון הכתוב שאכן חטאו ב-3 דברים אלו דווקא?
וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף הֲלוֹא אַחֶיךָ רֹעִים בִּשְׁכֶם לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֲלֵיהֶם וַיֹּאמֶר לוֹ הִנֵּנִי: וַיֹּאמֶר לוֹ לֶךְ נָא רְאֵה אֶת שְׁלוֹם אַחֶיךָ וְאֶת שְׁלוֹם הַצֹּאן וַהֲשִׁבֵנִי דָּבָר וַיִּשְׁלָחֵהוּ מֵעֵמֶק חֶבְרוֹן וַיָּבֹא שְׁכֶמָה: (שם,לז,יג-יד)
ואמר לו יעקב: אתה הגדת עליהם כך וכך הלא אחיך רועים בשכם לכה נא ראה כלומר הבן בדרכם ובהנהגתם מלשון 'ולבי ראה הרבה חכמה' (קהלת א) ראה את שלומם בינם לבינם (הוא כנגד הדבר שמזלזלין בבני השפחות),
ואת שלום הצאן אם שלמים הם ממש בגופם ואינם מחוסרי איבר (וזה כנגד הדבר שחשודין הם על אבר מן החי) והשיבני דבר והוא ע"פ מ"ד בכ"מ אין דבר אלא גילוי עריות כמש"כ (פ' כי תצא) ושם לה עלילות דברים כי מצא בה ערוות דבר והוא כנגד הדיבה שנותנין עינהם בבנות הארץ.(תורה תמימה,שם,הערה ט)

10.פרשת מקץ :

וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַיְאֹר (בראשית מא,א)

מדוע חלם פרעה על היאור?
והנה עומד על היאור . להודיעך שבמה שאדם מהרהר בו ביום מראין אותו בחלומו{ברכות נה}. תדע לך משר המשקים ומשר האופים שלא הראו אותן אלא מעין מלאכתן שנאמר וכוס פרעה בידו. וכן נבוכדגצר הרשע לפי שכל ימיו לא היה מהרהד אלא בצלם .ל פ י כך הראו אותו מהרהורי לבו (דניאל ב׳ ל״א)• וכן אתה מוצא ביעקב אבינו שכל ימיו לא היה מהרהר אלא בהקב״ה שנאמר אם יהיה אלהים עמדי מה ראה והנה ה׳ נצב עליו. וכן פרעה הרשע לפי שכל ימיו לא היה מהרהר אלא ביאר שנאמר׳ אשר אמר לי יאורי לפיכך כשראה את את עצמו לא ראה אלא היאור (מדרש הגדול,מקץ,כג)

11.פרשת ויגש :

וְאֶת יְהוּדָה שָׁלַח לְפָנָיו אֶל יוֹסֵף לְהוֹרֹת לְפָנָיו גֹּשְׁנָה וַיָּבֹאוּ אַרְצָה גֹּשֶׁן: וַיֶּאְסֹר יוֹסֵף מֶרְכַּבְתּוֹ וַיַּעַל לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל אָבִיו גֹּשְׁנָה וַיֵּרָא אֵלָיו וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָיו וַיֵּבְךְּ עַל צַוָּארָיו עוֹד: וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף אָמוּתָה הַפָּעַם אַחֲרֵי רְאוֹתִי אֶת פָּנֶיךָ כִּי עוֹדְךָ חָי: (בראשית מו כח-ל)
ויבך על צואריו עוד.לשון הרבות בכיה, וכן כי לא על איש ישים עוד (איוב לד, כג.), לשון רבוי הוא, אינו שם עליו עילות נוספות על חטאיו אף כאן הרבה והוסיף בבכי יותר על הרגיל, אבל יעקב לא נפל על צוארי יוסף ולא נשקו, ואמרו רבותינו, שהיה קורא את שמע (רש"י,שם)

כיצד ניתן לדייק שיעקב קרא את שמע בזמן פגישתו את יוסף?

אמרו חכמינו: ״לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע. נצחו — מוטב, ואם לאו — יעסוק בתורה. נצחו — מוטב, ואם לאו — יקרא קריאת שמע. נצחו — מוטב, ואם לאו — יזכיר לו יום המיתה {ברכות ה} כאשר יעקב הגיע למצרים, למקום הטומאה, התיירא מאד מפני כוחו של יצר־הרע, ולפיכך הקדים את כל העצות האמורות כנגד זה: הכין׳ עצמו לעסוק בתורה, ככתוב: ״ואת יהודה שלח לפניו להורות רש״י על כך: ״לתקן לו בית תלמוד״, קרא קריאת־שמע ואף הזכיר לעצמו את יום המיתה, ככתוב: ״ויאמר ישראל אמותה הפעם״... (הרה" ק הרד ״מ זצ״ל מטשורטקוב )

12.פרשת ויחי:

יִשָּׂשכָר חֲמֹר גָּרֶם רֹבֵץ בֵּין הַמִּשְׁפְּתָיִם:(בראשית מט,יד)

מה הקשר בין חמור לבין לימוד התורה?

יששכר חמור גרם רובץ בין המשפתים. כחמור זה שהוא ומשאו קשורים יחד לא יתפרדו, כך קנין התורה דבק ואינו נפרד ממנו.(כלי יקר,שם)

ל"ג בעומר: יום של שמחה

1.יום שמחת רשב"י:

והטעם שמת רשב"י ביום ל"ג בעומר כי הוא מתלמידי ר' עקיבא שמתו בספירת העומר (עץ חיים לאר"י ,שעת ספירת העומר,פרק ז')

2.יום הפסקת המגיפה:

שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא מגבת עד אנטיפטרס וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה והיה העולם שמם עד שבא ר''ע אצל רבותינו שבדרום ושנאה להם ר''מ ור' יהודה ור' יוסי ורבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע והם הם העמידו תורה אותה שעה תנא כולם מתו מפסח ועד (פרוס) עצרת אמר רב חמא בר אבא ואיתימא ר' חייא בר אבין כולם מתו מיתה רעה מאי היא א''ר נחמן אסכרה (יבמות סב,ע"ב)

3.יום ירידת המן:

וַיִּסְעוּ מֵאֵילִם וַיָּבֹאוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מִדְבַּר סִין אֲשֶׁר בֵּין אֵילִם וּבֵין סִינָי בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם (שמות טז,א)

לפי דאי' במדרש שמיום שכלה החררה שהוציאו ממצרי' הלכו ג' ימים בלא לחם ואח"כ ירד המן אם כן היה הורדת המן ביום ל"ג בעומר וראויה לעשות לזה זכר טוב.( חת"ם סופר יו"ד סי' רל"ג)

וַיִּקְרְאוּ בֵית יִשְׂרָאֵל אֶת שְׁמוֹ מָן וְהוּא כְּזֶרַע גַּד לָבָן וְטַעְמוֹ כְּצַפִּיחִת בִּדְבָשׁ: (שמות טז,לא)

חנוכת בית: מיהו בעל הבית?

רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, הַיּוֹם קָצֵר וְהַמְּלָאכָה מְרֻבָּה, וְהַפּוֹעֲלִים עֲצֵלִים, וְהַשָּׂכָר הַרְבֵּה, וּבַעַל הַבַּיִת דּוֹחֵק: (אבות ב,טו)
מיהו בעל הבית?

1.הקב"ה (בין אדם למקום, הבית הוא העולם)

ובעל הבית דוחק. שנאמר (יהושע א') והגית בו יומם ולילה: (ר"ע מברטנורה)

2.קשיי הפרנסה (בין אדם לחברו,הבית הוא בני ביתו)

וכנגד דוחק פרנסת בני ביתו שג״כ הם מטרידות אותו מלכת אחרי השכל, אמר ובעל הבית דוחק.(מרכבת המשנה לר' יוסף אלאשקר,שם)

3.יצר הרע (בין אדם לעצמו,הבית הוא גופו שלו)
בעל הבית דוחק ר"ל היצה"ר אשר הוא נעשה אדון וגביר לבית הזה הגופני כאמרו 'אם רוח המושל יעלה עליך ובא אלי מלך גדול וסבב אותה' ורו"ל אמרו בתחלה הלך ואח"כ אורח ולבסוף איש שנעשה בעל הבית לזה אמר כי בעל הבית הזה צר ואויב הוא דוחק מאוד אתה אדם ומבקש הכניעו באופן שכל אלו העכובים נקבצו יחד לשתהיה השגת השלימות קשה המציאות (עץ יוסף לר' חנוך זונדיל,שם)

אמור: וספרתם לכם-למהותו של העומר

פתיחה:
וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה: עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַיהוָה:(ויקרא כג,טו-טז)

שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת תִּסְפָּר לָךְ מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה תָּחֵל לִסְפֹּר שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת: וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבֻעוֹת לַי-ה-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ מִסַּת נִדְבַת יָדְךָ אֲשֶׁר תִּתֵּן כַּאֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ:(דברים טז,ט-י)

ספירת העומר היא המצווה לספור כל יום במשך 49 הימים שבין חג הפסח לחג שבועות, את מספר הימים שעברו מאז הקרבתקורבן העומר, שהוקרב ביום השני של חג הפסח - "ממחרת השבת"...בזמן שבית המקדש היה קיים היו מקריבים 'ממחרת השבת', היינו בט"ז בניסן, למחרת חג הפסח את קורבן העומר. הקרבן נקרא 'עומר', על שם כמות התבואה המוקרבת, שהיא 'עומר', לכהן שיניפנו 'לפני ה' '. על שם הנפה זו הקרבן נקרא גם 'עומר התנופה'.הקרבן היה עשוי משעורה, והוא התיר את התבואה החדשה למאכל. בשבועות היו מקריבים את שתי הלחם שהיו עשויות מחיטה, והן התירו הבאת קורבנות מקמח התבואה החדשה.(אליבא דויקיפדיה)

חלק א: בין מצוות העומר לבין המן

1.איזכורו הראשון של העומר:

זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְ-ה-וָ-ה לִקְטוּ מִמֶּנּוּ אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת מִסְפַּר נַפְשֹׁתֵיכֶם אִישׁ לַאֲשֶׁר בְּאָהֳלוֹ תִּקָּחוּ:...וַיָּמֹדּוּ בָעֹמֶר וְלֹא הֶעְדִּיף הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט לֹא הֶחְסִיר אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ לָקָטוּ: (שמות טז,טז;יח)
וְהָעֹמֶר עֲשִׂרִית הָאֵיפָה הוּא:(שמות,טז,לו)

והעומר עשירית האיפה. סמך והעומר לפרשת המן רמז שיאכלו המן עד שיקריבו העומר: (בעל הטורים,שם)

2.מה קרה בט"ז בניסן?
א.מצוות העומר:
וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה((ויקרא כג,טו)
ב.שביתת המן:
וַיַּחֲנוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּגִּלְגָּל וַיַּעֲשׂוּ אֶת הַפֶּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב בְּעַרְבוֹת יְרִיחוֹ:וַיֹּאכְלוּ מֵעֲבוּר הָאָרֶץ מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח מַצּוֹת וְקָלוּי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה: וַיִּשְׁבֹּת הַמָּן מִמָּחֳרָת בְּאָכְלָם מֵעֲבוּר הָאָרֶץ וְלֹא הָיָה עוֹד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל מָן וַיֹּאכְלוּ מִתְּבוּאַת אֶרֶץ כְּנַעַן בַּשָּׁנָה הַהִיא (יהושע ה,י-יב)
ג.מיתת המן האגגי:
וַיִּקָּרְאוּ סֹפְרֵי הַמֶּלֶךְ בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר יוֹם בּוֹ וַיִּכָּתֵב כְּכָל אֲשֶׁר צִוָּה הָמָן אֶל אֲחַשְׁדַּרְפְּנֵי הַמֶּלֶךְ וְאֶל הַפַּחוֹת אֲשֶׁר עַל מְדִינָה וּמְדִינָה וְאֶל שָׂרֵי עַם וָעָם מְדִינָה וּמְדִינָה כִּכְתָבָהּ וְעַם וָעָם כִּלְשׁוֹנוֹ בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ נִכְתָּב וְנֶחְתָּם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ:(אסתר ג,יב)

בי"ג בניסן כתב המן את הספרים להשמיד להרוג וגו', בט"ו בניסן נכנסה אסתר לפני המלך, בי-ו בניסן תלו את המן (סדר עולם רבה פרק כט)

3.הקשר בין העומר שבמן לספירת העומר:
א.מידה כנגד מידה:
אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה לֵךְ אֱמֹר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל כְּשֶׁהָיִיתִי נוֹתֵן לָכֶם אֶת הַמָּן הָיִיתִי נוֹתֵן עֹמֶר לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מִכֶּם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות טז, טז): עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת, וְעַכְשָׁיו שֶׁאַתֶּם נוֹתְנִים לִי אֶת הָעֹמֶר אֵין לִי אֶלָּא עֹמֶר אֶחָד מִכֻּלְּכֶם, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאֵינוֹ שֶׁל חִטִּים אֶלָּא שֶׁל שְׂעוֹרִים, לְפִיכָךְ משֶׁה מַזְהִיר אֶת יִשְׂרָאֵל וְאוֹמֵר לָהֶם: וַהֲבֵאתֶם אֶת עֹמֶר. (ויקרא רבא,כח,ג)

ב.אהבה כנגד אהבה:
זמנה של הקרבת מנחת העומר הוא ממחרת השבת-ממחרת חג הפסח שבו גילה הקב"ה את אהבתו לישראל וגאלם ממצרים ונראה כי ישראל מקריבים את מנחת העומר דוקא בזמן זה משום שעניינה של מנחה זו הוא לגלות את אהבתם לאביהם שבשמים ולהשיב לקב"ה אהבה על אהבתו אותם לפיכך לא נצטוו ישראל להביא קרבן גדול בכמותו ובחשיבותו...כי דוקא העומר-הכמות המצומצמת ביותר של מזון המיועדת לאדם אחד הינה...החביבה לפני הקב"ה כיון שקריבה היא מתוך אהבה...
עיקר עניינה של מנחת העומר מכוון כנגד מהותו של המן-החיבה והאהבה שהראה הקב"ה לישראל בעת שהוריד להם את עומר המן ולפיכך מקריבים ישראל את העומר בזריזות...למען השב לו אהבה על אהבתו אותם...
נמצא אם כן שביום בו מביאים ישראל את מנחת העומר- שעיקר עניינה הוא הביטוי של כלל ישראל לאהבתם את ה' יתברך-ציוותה התורה להתחיל את ההכנה לקראת קבלת התורה הנלמדת מתוך אהבה כפי שנאמר מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה לפיכך נקראה הספירה כולה על שם העומר למען נלמד ממנחת העומר את הדרך לקניינה של תורה-"שאין לומד אותה אלא מי שאוהב הקב"ה בכל לבו ובכל נפשו ובכל מאודו. (דרש דוד/הרב דוד הופשטטר שליט"א,שופרא דמועדא,ע"מ קפ-קפא)

4.הקשר בין העומר לבין מיתת המן:
א.עומר כנגד שקלים:
מַהֵר קַח אֶת הַלְּבוּשׁ וְאֶת הַסּוּס [וגו'] וַיִּקַּח הָמָן אֶת הַלְּבוּשׁ וְאֶת הַסּוּס (אסתר ו, י יא), הָלַךְ לוֹ אֵצֶל מָרְדֳּכַי, כֵּיוָן שֶׁהִגִּידוּ לְמָרְדֳּכַי שֶׁהוּא בָּא, נִתְיָרֵא עַד מְאֹד, וְהָיָה יוֹשֵׁב וְתַלְמִידָיו לְפָנָיו. אָמַר לָהֶם לְתַלְמִידָיו, בָּנַי, רוּצוּ וְהִבָּדְלוּ מִכָּאן שֶׁלֹא תִכָּווּ בְּגַחַלְתִּי, שֶׁהֲרֵי הָמָן הָרָשָׁע בָּא לְהָרְגֵנִי. אָמְרוּ, אִם תָּמוּת נָמוּת עִמְּךָ. אָמַר לָהֶם, אִם כֵּן נַעֲמֹד בִּתְפִלָּה וְנִפָּטֵר מִתּוֹךְ הַתְּפִלָּה, וַחֲסַלּוּן צְלוֹתְהוֹן יָתְבוּן וְעָסְקִין בְּהִלְכוֹת מִצְוַת הָעֹמֶר, שֶׁהֲרֵי אוֹתוֹ הַיּוֹם ט"ז בְּנִיסָן הָיָה, וּבְאוֹתוֹ הַיּוֹם הָיוּ מַקְרִיבִין עֹמֶר בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם. אֲתָא הָמָן לְגַבֵּיהוֹן אֲמַר לוֹן בַּמֶּה אַתּוּן עָסְקִין, אָמְרוּ לוֹ בְּמִצְוַת הָעֹמֶר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ויקרא ב, יד): וְאִם תַּקְרִיב מִנְחַת בִּכּוּרִים לַה' וגו', תַּמָּן אָמְרֵי הִלְכוֹת קְמִיצָה אַחֲווּ לֵיהּ וְדָבָר אֶחָד שֶׁהָיוּ קוֹמְצִין מִן הָעֹמֶר. אֲמַר לוֹן וְהָדֵין עוּמְרָא מַהוּ דִּדְהַב אוֹ דִּכְסַף, אַמְרֵי לֵיהּ לָא דִּדְהַב וְלָא דִּכְסַף וְלָא דְּחִיטִין, אֶלָּא דִּשְׂעוֹרִין. אֲמַר לוֹן בְּכַמָּה הוּא טִימֵיהּ דִּידֵיהּ הֲוָה בְּעַשְׂרָה קַנְטְרִין, אָמְרִין לֵיהּ סַגְיָן בְּעַשְׂרָה מָנִין. אֲמַר לוֹן קוּמוּ דְּנַצְחוּן עַשְׂרָה מִנְכוֹן לְעַשְׂרָה אַלְפֵי קַנְטְרִין דִּכְסַף דִּילִי. (אסתר רבא,פרשה י,ד)

ב.נס כנגד נס:
בתוך ההסתר של הטבע ישנם ב' אופנים של הסתר – ישנו ה"נסתר שבנסתר" שזה כולל את כל חוקי הבריאה הקבועים כמו שמש ירח וכוכבים – גשם וטל – פירות וצמחים וכו' וכו' אבל ישנו גם ה"נגלה שבנסתר"- בדוגמת הגילוי של פורים כאשר מאורעות הטבע מתנהלים בצירוף מתואם המגלה בתוך הטבע את הנהגת השי"ת.בזכות קרבן העומר המגלה את יד ה' גם בתוך ה"נסתר שבנסתר" – בחוקי הטבע הקבועים של צמיחת השעורים וגדילתם – זכו לנס הפורים – לגילוי יד ה' ב"נגלה שבנסתר" – בתוך המאורעות הנראים כטבע – ועל כן נתלה המן בט"ז ניסן שהוא יום הקרבת העומר – ללמד אותנו שהנסתר שבנסתר והגלוי שבנסתר שוים הם כי שניהם נס גמור.( מכתב מאליהו , חלק ב, עניין פורים)


ידועים הם דברי הרמב"ן בסוף פרשת בא – …מן הניסים הגדולים המפורסמים אדם מודה בניסים הנסתרים שהם יסוד התורה כולה – שאין לאדם חלק בתורת משה רבינו עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכולם ניסים אין בהם טבע ומנהגו של עולם בין ברבים בין ביחיד – אלא אם יעשה המצוה יצליחנו שכרו ואם יעבור עליהם יכריתנו ענשו – הכל בגזירת עליון כאשר הזכרתי כבר. עכ"ל.מאחר והרמב"ן שם בכל אריכות דבריו מדבר על הניסים הגדולים של יציאת מצרים – יוצא מדבריו שהתכלית של הלימוד של הניסים הגדולים של יציאת מצרים ביו"ט ראשון של פסח הוא – כדי שמזה נכיר בניסים הנסתרים.על פי זה יש לבאר שלכן – נצטוינו להקריב "ממחרת השבת" – ממחרת יו"ט ראשון של פסח את קרבן העומר – כדי לבטא את ההכרה בניסים הנסתרים של הנהגת הטבע – אותם למדנו מהניסים הנגלים של יציאת מצרים.ומאחר ומהותו של יום ט"ז בניסן הוא הלימוד של הניסים הנסתרים – על כן התגלגל נס תלייתו של המן השייך למגילת אסתר ליום זה בדוקא, מפני שכל נס הפורים לא בא אלא לגלות את הנסים המסתתרים – בתוך לבוש הנהגת הטבע.(מתוך אתר דין , מאמר ספירת העומר, ממחרת השבת)

5.הקשר בין השבתת המן לבין העומר:
על פי זה יובן ענין נוסף שהתגלגל ליום זה – והוא האמור בפסוק [יהושע ה' יב] – "וישבות המן – ממחרת השבת".מציאות ירידת המן היתה כולה נס – המעבר מאכילת המן לזריעה וקצירה הוא המעבר מתקופת הניסים הגלויים של דור המדבר – להנהגה הנסתרת בלבוש הטבע שבארץ ישראל – ועל כן המעבר הזה התרחש ממחרת השבת – ביום של המעבר מלימוד הניסים הגלויים של יציאת מצרים – ללימוד הניסים הנסתרים שבהנהגת הטבע. (מתוך אתר דין , מאמר ספירת העומר, ממחרת השבת)

חלק ב: פרטי המצווה וטעמיה

1.מהי מטרת ספירת העומר?
מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. עַל צַד הַפְּשָׁט, לְפִי שֶׁכָּל עִקָּרָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל אֵינוֹ אֶלָּא הַתּוֹרָה, וּמִפְּנֵי הַתּוֹרָה נִבְרְאוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (ירמיהו לג כה) אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה וְגוֹ', וְהִיא הָעִקָּר וְהַסִּבָּה שֶׁנִּגְאֲלוּ וְיָצְאוּ מִמִּצְרַיִם, כְּדֵי שֶׁיְּקַבְּלוּ הַתּוֹרָה בְסִינַי וִיקַיְּמוּהָ, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר הַשֵּׁם לְמֹשֶׁה (שמות ג יב) וְזֶה לְךָ הָאוֹת כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹהִים עַל הָהָר הַזֶּה. וּפֵרוּשׁ הַפָּסוּק הוֹצִיאֲךָ אוֹתָם מִמִּצְרַיִם, יִהְיֶה לְךָ אוֹת שֶׁתַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹהִים עַל הָהָר הַזֶּה, כְּלוֹמַר, שֶׁתְּקַבְּלוּ הַתּוֹרָה שֶׁהִיא הָעִקָּר הַגָּדוֹל שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה הֵם נִגְאָלִים וְהִיא תַכְלִית הַטּוֹבָה שֶׁלָּהֶם, וְעִנְיָן גָּדוֹל הוּא לָהֶם יוֹתֵר מִן הַחֵרוּת מֵעַבְדוּת, וְלָכֵן יַעֲשֶׂה הַשֵּׁם לְמֹשֶׁה אוֹת בְצֵאתָם מֵעַבְדוּת לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה, כִּי הַטָּפֵל עוֹשִׂין אוֹתוֹ לְעוֹלָם אֶל הָעִקָּר: (ספר החינוך,מצוה שו)

2.מה משמעות מילת לכם?

והוא מאמר הכתוב כאן וספרתם לכם פירוש סיבת ספירה זו היא לסיבתכם לטהרתכם שזולת זה תיכף היה ה' נותן להם התורה (אור החיים,שם)

וטעם וספרתם לכם. כמו ולקחתם לכם (להלן פסוק מ) שתהא ספירה ולקיחה לכל אחד ואחד שימנה בפיו ויזכיר חשבונו כאשר קבלו רבותינו (רמב"ן,שם)

3.מדוע שבע שבועות דווקא ולא למשל 7 ימים?

...ואמרו ז''ל (זוהר ח''ג צד.) כי לצד שהיו בטומאת מצרים ורצה ה' להזדווג לאומה זו דן בה כמשפט נדה שדינה לספור ז' נקיים, וצוה שיספרו ז' שבועות ואז יהיו מוכשרים להכניסתם כלה לחופה, והגם כי שם ז' ימים וכאן ז' שבועות, לצד הפלגת הטומאה וגם היותם בכללות ישראל שיער התמים דעים כי כן משפטם...(אור החיים,שם)

טעם לז' שבועות דווקא ולא ז' ימים שמספר ז' ימים הנאמר בטמאים שמספר מצאנו בשבעה דברים ואלו הן א׳ נדה, ב׳ זבים, ג׳ יולדת , ד׳ מת , ה׳ נגעי הגוף ו נגעי בגדים ז' נגעי בתים . בכולן תלויה טהרתן אחרי מלאת להן שבעה ימים ומשבעה טומאות אלו לא היו נזהרים במצרים או הם או הרומז אליהם מע״ז שבידם ומתקרובתן שאכלו מזבחי מתים ולעומתן הוצרכו לספיר ז׳׳פ שבעה לטהר מידי ז' טומאות אלו להיות ראויין לקבלת התורה (ילקוט יצחק,מצוה שז, אות ז)

עוד טעם לפי שכל אחד ואחד מישראל היה עסוק בקציר שלו והיו מפוזרים כל אחד בגרנו וצוה למנות כדי שלא ישכחו זמן עלותם לרגל (אבוררהם,הלכות ספירת העומר)

4.מדוע נאמר ממחרת השבת ולא ממחרת הפסח?ממחרת השבת. ממחרת יום טוב(רש"י,שם)

להטעות את החכמים. ...והבייתוסין מתאוין שיהא יום ראשון של פסח בשבת כדי שתהא הנפת העומר באחד בשבת ועצרת באחד בשבת לפי שהן דורשין ממחרת השבת יניפנו ממחרת שבת בראשית כמשמעו ... (ר"ה,כב ע"ב,רש"י)

ממחרת השבת- אם אתה או מ ר ממחרת שבת בראשית פעמים שאתה מונה חמשים ושנים חמשים וארבע חמשים וששה לא פחות ולא יותר וסימן לא בל׳׳ו פס ח הא מה אני מקיים ממ ח ר ת כשבת ממחרת יו״ט :(חזקוני,שם)

טעם דמחרת הפסח נקר׳ מחרת השבת וספרתם לכם ממהרת השבת. להבין מפני מה פסת נקרא שבת , יש לומר על דרך דאיתא דענין שבת אינו תלוי במעשה: התחתונים אלא מקודש ועומד הוא וכמו שאמרינן מקדש השבת ׳ אבל יו"ט ישראל מקדשין כמ״ש מקרא קודש , והנה בפסח ראשון לא היה כח בישראל לקדשו דהיו במ״ט שערי טומאה ער שהשי״ת היה מרחם עליהם נמצא דקדושת הפסח היה על ידי הקדוש ב״ה וזהו דנקרא שבת דהוה דוגמתה (ראשי בשמים)

משום שבלשון זו רומז הכתוב על מהותה הראשונה של הספירה- היציאה מטומאת מצרים וההתרחקות ממנה- שהרי התרחקות זו הרי היא כשבת שעיקר עניינה הוא שביתה מחיי החולין והחומר וכפי שכתב האלשיך "ועל כן אמרה תורה ממחרת השבת הוא יום ששבתו ממשא טומאתם , יספרו שבע שבתות" (דרש דוד,שופרא דמועדא, ע"מ קפג)

5.מדוע לא החלו בספירה מפסח עצמו?

טעם ממחרת השבת ולא מיום השבת עצמו, כי כן משפט הספירה שיהיו כל הימים שלימים, ולצד שיום ט''ו בניסן שהוא יום השבת האמור כאן מקצת היום היו עדיין בארץ מצרים לזה יצו ה' לספור ממחרת, והגם כי זה היה בפסח מצרים, כמשפט הזה יעשה באותו פרק עצמו מדי שנה בשנה, כי כמו כן יעשה בסוד ה' כידוע ליודעי חן.(אור החיים,שם)

וְאִם תִּשְׁאַל אִם כֵּן לָמָּה אָנוּ מַתְחִילִין אוֹתוֹ מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת, וְלֹא מִיּוֹם רִאשׁוֹן. הַתְּשׁוּבָה כִּי הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן נִתְיַחֵד כֻּלּוֹ לְהַזְכָּרַת הַנֵּס הַגָּדוֹל, וְהוּא יְצִיאַת מִצְרַיִם, שֶׁהוּא אוֹת וּמוֹפֵת בְּחִדּוּשׁ הָעוֹלָם וּבְהַשְׁגָּחַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל בְּנֵי אָדָם, וְאֵין לָנוּ לְעָרֵב בְּשִׂמְחָתוֹ וּלְהַזְכִּיר עִמּוֹ שׁוּם דָּבָר אַחֵר, וְעַל כֵּן נִתְקַן הַחֶשְׁבּוֹן מִיּוֹם שֵׁנִי. (ספר החנוך, מצוה שו)

מדוע אומרים יהי רצון אחרי ספירת העומר (הרחמן הוא יחזיר עבודת בית המקדש במהרה בימנו) ?

ואומרים יהי רצון אחר ספה"ע משום שעכשיו ספה״ע הוא מדרבנן הואיל ואין בית המקדש קיים לכן אנו אומרין יהי רצון שיבנה בית המקדש ואז יהיה זמן התורה ונקיים מצותיה : (אוצר המדרשים על תרי"ג מצוות, מצוה שו)

6.מה טעם קוראים אחרי ספירת העומר את "למנצח בנגינות"?

ול פ י דעתי לכך תקנו קריאת מזמור אלהים יחנני ויברכנ ו מלבד שיש בו מ"ט תיבות כ נ ג ד מ"ט ימי הספירה והם ז פסוקים מפסוק א -להים יחננו וכו' מ פס' כנ ג ד ז' שב ו ע ו ת ו ת מ צ א שיש בפסוק ראשון ז תיבות ו בכתב אחרון ז ' ת י בות ל רמוז שמצוה לממני שבועות (כסף משנה לר' יאשיהו פינטו,פרשת אמור)

7.מדוע נוהגים לומר אנא בכח אחרי ספירת העומר?

לפי שבאנא בכח יש שבעה פסוקים כנגד שבעה השבועות של ספירת העומר

(ע"פ ספר הזיכרון להרב יצחק נסין להרב יצחקה וניסי כרך א' עמוד קנ"ב כרך ראשון עמ' קנד הערה 7)

8.מדוע מברכים במעומד?

לפי שכל מצוה שאין בה הנאה מברכים עליה בעמידה (אבודרהם עמוד מה, ע"פ הלכה וטעמיה חלק ג)

9.האם יש לספור את העומר לפני או אחרי עלינו לשבח?

א.קודם עלינו לשבח:

דכל מה שאפשר לאקדומי מקדימינן כדי שיתקיים יותר מה שכתוב תמימות תהיינה (משנה ברורה,שם)

ב.לאחר עלינו לשבח:
יש נוהגים לספור אחרי קדיש יתום שלאחר עלינו לשבח(הגר"א מעשה רב סימן סט)

הטעם:

לעיתים מקדימים להתפלל ערבית בשעה שאינה ודאי לילה לכן ראוי לאחר את ספירת העומר כדי שזו תהיה בזמן שודאי לילה ( כתר שם טוב סימן תתסד, ע"פ הלכה וטעמיה חלק ג)

10.מדוע סופרים במעומד?

וצריך לספור מעומד דתנו רבנן "בקמה תחל לספור", לא תקרא בקמה אלא בקומה וסימנך " עצת ה' לעולם תעמוד" נוטריקון עומר ציצית תפילין (מ"מ, מתוך אוצר המדרשים על תרי"ג מצוות, מצוה שו)

11.מדוע סופרים גם ימים וגם שבועות?

אמר אביי מצוה למימני יומי דכתיב {ויקרא כג-טז} תספרו חמשים יום ומצוה למימני שבועי דכתיב {דברים טז-ט} שבעה שבועות תספר לך (חגיגה יז,ע"ב)

ששבעה שבועות אלו בין שני ראשי זמנים של קציר שעורים ושל קציר חטים שמצות שמיטה נוהגת בהם, והם שעליהם אמר ירמיה שבועות חוקות קציר ישמור לנו, ופרש"י... לפיכך דבר גדול תלוי במנינם כדי להיותו דוגמא וזכרון, כשם שאנו מונין יומי ושבועי ולאחר השבת השביעית אנו מקדשים את יום החמישים, כך אנו צריכים לעשות בשמטה ויובל. וכל עצמן של תוכחות שבספר זה לא נאמרו אלא על השמטת השמיטין, שהרי יש בהם מ"ט מיני פורעניות (חזקוני,שם)

סיום: ימי העומר- כחול המועד ארוך
וצוה בחג המצות שבעה ימים בקדושה לפניהם ולאחריהם כי כולם קדושים ובתוכם ה' ומנה ממנו תשעה וארבעים יום שבעה שבועות כימי עולם וקדש יום שמיני כשמיני של חג והימים הספורים בינתים כחולו של מועד (רמב"ן, ויקרא כג,לו)

אחרי מות : קשוט עצמך*

1.כפילות משולשת:
וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת פַּר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ:(ויקרא טז,ו)

וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת פַּר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ וְשָׁחַט אֶת פַּר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ:(שם שם,יא)

וְכָל אָדָם לֹא יִהְיֶה בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּבֹאוֹ לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ עַד צֵאתוֹ וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ וּבְעַד כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל:(שם,שם,יז)

2.מטרת הכפילות:

וכפר בעדו וגו'. וידוי שני עליו ועל אחיו הכהנים, (ק) שהם כלם קרוים ביתו (שם פרשתא ג, א.), שנאמר בית אהרן ברכו את ה' וגו' (תהלים קלה, יט.), מכאן שהכהנים מתכפרים בו, ...: (רש"י,שם)

3.סדר הכפרה:

... ואם תאמר למה לא כפר אהרן על אחיו הכהנים בוידוי ראשון שהתודה בעדו ובעד ביתו. ויש לומר משום דכתיב התקוששו וקושו ואמר ריש לקיש קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים לכך התודה אהרן מתחלה בעדו ובעד ביתו לבדו ואחר כך בוידוי שני התודה נמי בעד אחיו ומלת ביתו נאמרה גם על אחיו שנאמר בית אהרן וגו':(שפתי חכמים,שם)

4.קשוט עצמך:

ר' ינאי הוה ליה אילן הנוטה לרשות הרבים הוה ההוא גברא דהוה ליה נמי אילן הנוטה לרשות הרבים אתו בני רשות הרבים הוו קא מעכבי עילויה אתא לקמיה דר' ינאי א''ל זיל האידנא ותא למחר בליליא שדר קצייה לההוא דידיה למחר אתא לקמיה א''ל זיל קוץ א''ל הא מר נמי אית ליה א''ל זיל חזי אי קוץ דידי קוץ דידך אי לא קוץ דידי לא תקוץ את מעיקרא מאי סבר ולבסוף מאי סבר מעיקרא סבר ניחא להו לבני רה''ר דיתבי בטוליה כיון דחזא דקא מעכבי שדר קצייה ולימא ליה זיל קוץ דידך והדר אקוץ דידי משום דריש לקיש דאמר {צפניה ב-א} התקוששו וקושו קשוט עצמך ואח''כ קשוט אחרים
(בבא בתרא,ס ע"א-ס ע"ב)

5.נאה דורש- נאה מקיים:

וחייב המוכיח ליישר דרכיו קודם שיוכיח חברו שאם לא יעשה כן לא יקבל ממנו חברו.שהרי כך אמרו: התקוששו וקושו- קשוט עצמך ואח"כ קשוט אחרים ומי שדבריו ותוכחתו לפני אדם יותר משכלו כלומר שאינו חכם ומשכיל מלעשות כדבריו הטובים יהיו דבריו עליו לקלון שאומרים הושמעים: לכל הטובה אשר מוכיח אותנו הוא נעדר ממנה והוא נאה דורש ואין נאה מקיים (יעלזו חסידים/ר' אליעזר פאפו)

6.מתוך אדם למקום:

הִתְקוֹשְׁשׁוּ וָקוֹשּׁוּ הַגּוֹי לֹא נִכְסָף: (צפניה ב,א)

התקוששו. התלקטו ואספו יחד כמו לקושש קש (שמות ה) : וקושו. מעשיכם השוו מעשיכם לדעת קונכם, ורז''ל דרשו קשוט עצמך ואח''כ קשוט אחרים עשו שניהם לשון היקש אדם המשוה עצמו ומישר דרכו (רש"י,שם)

התקוששו וקושו. חפשו עצמיכם אחר העבירות שבידכם לשוב מהם וגם חפשו עבירת זולתכם להשיב אותם : (מצודת דוד,שם)

התקוששו וקושו. ענין החפוש והלקיטה היטב כמו לקושש קש (שמות ה') : נכסף. ענין חשק וחמוד כמו נכסוף נכספתה (בראשית לא) : (מצודת ציון,שם)

7.נאה דרוש- אין נאה מקיים?
בן עזאי אומר כל מי שאינו עוסק בפריה ורביה הרי זה שופך דמים ומבטל את הדמות שנאמר כי בצלם אלהים עשה את האדם וכתיב ואתם פרו ורבו וגו': אמר לו ר"א בן עזריה נאין דברים כשהן יוצאין מפי עושיהן יש נאה דורש ואין נאה מקיים נאה מקיים ואין נאה דורש בן עזאי נאה דורש ואין נאה מקיים אמר לו מה אעשה חשקה נפשי בתורה ויתקיים העולם באחרים:(תוספתא יבמות פרק ח,ה)

8.חכמים- זהירות כדוגמא אישית:
אַבְטַלְיוֹן אוֹמֵר, חֲכָמִים, הִזָּהֲרוּ בְּדִבְרֵיכֶם , שֶׁמָּא תָחוֹבוּ חוֹבַת גָּלוּת וְתִגְלוּ לִמְקוֹם מַיִם הָרָעִים, וְיִשְׁתּוּ הַתַּלְמִידִים הַבָּאִים אַחֲרֵיכֶם וְיָמוּתוּ, וְנִמְצָא שֵׁם שָׁמַיִם מִתְחַלֵּל: (אבות א,יא)
ואפשר לי לומר שכוונת השלם הזה להזהיר לחכם שיהיה נאה דורש ונאה מקיים ולהיות הוא נזהר תחלה בכל מה שהוא מזהיר לאחרים וז״ש הזהרו בדברכם הזהרו אתם תחלה בדבריכם שאתם מזהירים בהם את אחרים שמא תחובו חובת גלות כי השומע ים את דבריכם כשיראו אתכם שאינכם מקיימים מה שאתם דורשים גם המה יראו כן יעשו ויתחייבו העם גלות עונותיהם וכיון שאתם גרמתם להם שלא ישמעו את דבריכם ובסבתבם חטאו יהיה כל עו ן אותו הג ל ות שלהם על צואריכם וזהו דקאמר מלת חובת מיותרת שהכוונה אתם תתחייבו חובת גלותם כאלו אתם גרמתם הכל וכאלו מידכם היתה זאת להם ועל רוע מעלליכם יכבד עו הג ל ו ת עליכם מאד יותר מכל ישראל (מדרש שמואל,שם)

9.תוכחה שלא לשם שמים:
כשאדם מוכיח את זולתו חובה עליו שתבוא התוכחה מפנמיות לבו שהרי רק דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב לכן אם אין תוכחתו נובעת מתוך לבו לא תשפיע על חברו את ההשפעה הראוייה.אולם יש בזה גדר יותר עמוק: אם אין התוכחה נובעת מפנמיותו הרי אינה לשם שמים לגמרי, אלא פניותיו הפרטיות מעורבות בה לכן לא רק שתוכחתו לא תועיל אלא יהא נידון עליה כמזלזל בחברו ומצערו לשם הנאת עצמו ועונשו חמור ח"ו (מכתב מאליהו לר' אליהו דסלר חלק ג)

10.תיקון עצמו- לפני הכל:
בצעירותי ביקשתי להחזיר את כל העולם למוטב ולקרבם אל ה' יתברך. לימים, ראיתי שאת כל העולם לא אוכל לתקן וביקשתי לתקן לפחות את בני עירי. אחר כך אמרתי לעצמי, ולוואי ואוכל לעשות לבני ביתי כאברהם אבינו ולנטוע בלבם יראת שמים, לסוף ראיתי שאני תופס מרובה וכדאי לי להסתפק במועט לגמרי ולחפש לעצמי דרך תשובה, ובעוונותי הרבים, אף בדבר זה אני מתקשה... ולוואי ויעלה בידי לתקן לפחות את עצמי. (ר' חיים מצאנז ע"פ שבעים פנים לתורה/שמחה רז)

*רוב המקורות ע"פ הקו המובא סספר "איש לרעהו" על ויקרא,פרשת אחרי מות