מקץ: חלומות (השווא?) ידברו

פתיחה:
כִּי הַתְּרָפִים דִּבְּרוּ אָוֶן וְהַקּוֹסְמִים חָזוּ שֶׁקֶר וַחֲלֹמוֹת הַשָּׁוא יְדַבֵּרוּ הֶבֶל יְנַחֵמוּן עַל כֵּן נָסְעוּ כְמוֹ צֹאן יַעֲנוּ כִּי אֵין רֹעֶה: (זכריה,י,ב)
כי התרפים. כאומר שלא יפה עשו אבותיכם שפסקו בתרפים וקוסמים ובחלומות כי התרפים דברו און ודבר תוהו והקוסמים ראו שקר ובעלי החלומות ידברו שוא (מצודת דוד,שם)

א.החלום הכפול:
וַיְהִי^א מִקֵּץ שְׁנָתַיִם^ב יָמִים^ג וּפַרְעֹה^ד חֹלֵם^ה וְהִנֵּה^ו עֹמֵד עַל^ז הַיְאֹר^ח:
וְהִנֵּה מִן הַיְאֹר^ט עֹלֹת שֶׁבַע פָּרוֹת^י יְפוֹת מַרְאֶה^יא וּבְרִיאֹת בָּשָׂר^יב וַתִּרְעֶינָה בָּאָחוּ^יג:
וְהִנֵּה שֶׁבַע פָּרוֹת אֲחֵרוֹת^יד עֹלוֹת אַחֲרֵיהֶן מִן הַיְאֹר רָעוֹת מַרְאֶה וְדַקּוֹת בָּשָׂר וַתַּעֲמֹדְנָה אֵצֶל הַפָּרוֹת^טו עַל שְׂפַת הַיְאֹר:
וַתֹּאכַלְנָה^טז הַפָּרוֹת^יז רָעוֹת הַמַּרְאֶה וְדַקֹּת הַבָּשָׂר אֵת שֶׁבַע הַפָּרוֹת יְפֹת הַמַּרְאֶה וְהַבְּרִיאֹת וַיִּיקַץ פַּרְעֹה:
וַיִּישָׁן וַיַּחֲלֹם שֵׁנִית^יח וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים^יט עֹלוֹת בְּקָנֶה אֶחָד^כ בְּרִיאוֹת וְטֹבוֹת:
וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים דַּקּוֹת וּשְׁדוּפֹת קָדִים צֹמְחוֹת אַחֲרֵיהֶן^כא:
וַתִּבְלַעְנָה הַשִּׁבֳּלִים^כב הַדַּקּוֹת אֵת שֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הַבְּרִיאוֹת וְהַמְּלֵאוֹת וַיִּיקַץ פַּרְעֹה וְהִנֵּה חֲלוֹם^כג:

א.וַיְהִי:
1.ויהי- לשון צער, מהו הצער עליו רומז הכתוב?
טעם אומרו לשון צער. כי עתה יתחיל לסובב סיבת גלות מצרים. והגם שהגלות כבר נגזרה גזירתו משנים קדמוניות, הלא אמרו רבותינו כי לא נגזר שיהיה במצרים שהוא כור הברזל, וכמו שכתבו התוס' במס' שבת (י:) וכמו שכתב הראב''ד (פ''ו הל' תשובה) כי המצרים הוסיפו לצער יותר ממה שאמר הכתוב ועבדום וענו וגו':
עוד אמר לשון צער לצד בשורת רעב כי הקב''ה כביכול לו צר בצרת עולמו (אור החיים,שם)
ב.מִקֵּץ שְׁנָתַיִם:
2.מה החשיבות בציון הפרש הזמנים בין מאורע זה לקודמו?
עוד ירמוז באומרו מקץ שנתים לומר שהיה בזמן עצמו שחלמו שר המשקים ושר האופים שהוא זמן שהחלום יגיד דבר צודק ולא ידבר שוא: (אור החיים,שם)
ג.יָמִים-
3.אם נאמר שנתיים למה נאמר ימים?
אם שנתיים למה נאמר ימים? אלא להודיעךשהיו היסורין חביבין אצל הצדיקים והיו שתי שנים האלו כאילו הן שני ימים (מדרש הביאור כתב יד,שם)
..אלא ללמדך שהוא מיום ליום {בדיוק שנתיים,שע"י שבטח בשר המשקים לצאת ביום השלישי נשא את העוון הזה יום לשנה- כנגד כל יום נענש שנה } וכדאמרנו שבראש השנה יצא יוסף מבית האסורים (מדרש החפץ כתב יד, חמאת החמדה, מתוך אוצר המדרשים מהדורת פרידמן,שם)

ד.וּפַרְעֹה:
4.מדוע לא נאמר פרעה מלך מצרים?
ראוי שיאמר ופרעה מלך מצרים אבל בגלל שהיה החלום הזה בעניין היאור והוא היה תחילת מפלתו,גם יש בו רמז שעתיד שילקה במים על כן לא הזכיר לו הכתוב מלכות כי אם השם לבדו ומפני זה תמצא שיזכיר בכל הפרשה שם פרעה תמיד ולא תמצא שם כלל מלך מצרים רק בהיות המעלה ליוסף שהזכיר בו הכתוב מלכות לכבוד יוסף שהוא שכתוב {בראשית מא} ויוסף בן שלושיםן שנה בעומדו לפני פרעה מלך מצרים כי אז הזכיר בו השם והמלכות לבאר כי מעלת יוסף היא סיבת מלכותו כי כל הארץ היתה אובדת לולא עצתו בחכמת פתרונו (רבנו בחיי,שם)
מדוע נאמר ופרעה חולם ולא פרעה חולם?
...ויש אומרים שגם יוסף חלם אותו החלום של פרעה ולכן נאמר ופרעה חולם שהוי"ו מראה שעוד אדם חלם כמוהו (ע"פ כלי חמדה, מתוך ילקוט מעם לועז,שם)

ה.חֹלֵם:
5.מדוע נאמר "ופרעה חולם" ולא "ויחלום פרעה" כאילו משמע שרק הוא חולם?
וּפַרְעֹה חֹלֵם (בראשית מא, א), וְכָל הַבְּרִיּוֹת אֵינָן חוֹלְמִין, אֶתְמְהָא, אֶלָּא חֲלוֹם שֶׁל מֶלֶךְ שֶׁל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ הוּא... (בראשית רבה, פט,ד)
עוד אפשר שיכוין לומר כי שנתים ימים ופרעה חולם בתמידות חלום זה אלא שלא היה יודע שחלם ולסוף שנתים חלם ולא שכח: (אור החיים,שם)

ו.וְהִנֵּה:
6.מה משמעות המילה והנה החוזרת בתיאור החלום שש פעמים?
לשון המורה לרוב על תופעה שהיא חידוש מפםתיע בעיני המרגיש בה ורווח הלשון והנה בחלומות שנכתבו בספרנו.שהם מראה מופלא רודף אחר מראה מופלא אחר מופלג מבינת אדם.ומצאנו שלוש פעמים והנה בראש חלום הסולם הנבואי של יעקב{כח,יב-יג} וכן בא והנה חמש פעמים בחלומותיו של יוסף{לז ז,ט} וכן בא והנה פעם אחת בחלומו של שר המשקים {מ ט} ופעם אחת בחלומו של שר האופים {שם,טז}ואילו בחלומו של פרעה בא והנה שש פעמים ובו פתח חלומו הראשון ובו חתם חלומו השני:והנה חלום{ז} (דעת מקרא,שם)

ז.על:
8.מה משמעות עמידתו של פרעה על היאור דווקא?
היינו שראה שהוא עומד במקום היאור דהנה היאור מזין את ארץ מצרים ובשנות הרעב היאור בטל ממלאכתו ופרעה יעמוד במקומו לזון את הארץ במה שיעמיד איש נבון וחכם וישיתהו על ארץ מצרים וחימש את ארץ מצרים בשבע שני השבע (בני יששכר,תשרי,מאמר ב',כד)

במקום שביטוי זה איננו מורה על עמידה מוחשית על גבי חפץ.הרי הוא מציין עמידה בצידו של חפץ,בשעה שהדעת והמחשבה נתונים לו...הוה אומר: הוא עמיד בצדו של היאור ,שקוע בהגיגיו ,היאור היה נושא להרהוריו.היאור- ששטפונותיו הפרו והעשירו את ארצו. (רש"ר,הירש,שם)

ח.הַיְאֹר:
8.מדוע חלם פרעה על היאור?
והנה עומד על היאור . להודיעך שבמה שאדם מהרהר בו ביום מראין אותו בחלומו{ברכות נה}. תדע לך משר המשקים ומשר האופים שלא הראו אותן אלא מעין מלאכתן שנאמר וכוס פרעה בידו. וכן נבוכדגצר הרשע לפי שכל ימיו לא היה מהרהד אלא בצלם .ל פ י כך הראו אותו מהרהורי לבו (דניאל ב׳ ל״א)• וכן אתה מוצא ביעקב אבינו שכל ימיו לא היה מהרהר אלא בהקב״ה שנאמר אם יהיה אלהים עמדי מה ראה והנה ה׳ נצב עליו. וכן פרעה הרשע לפי שכל ימיו לא היה מהרהר אלא ביאר שנאמר׳ אשר אמר לי יאורי לפיכך כשראה את את עצמו לא ראה אלא היאור (מדרש הגדול,מקץ,כג)

ט.מִן הַיְאֹר:
9.מה המשמעות שהפרות עלו דווקא מהיאור?
וְהִנֵּה מִן הַיְאֹר- רֶמֶז רָמַז לוֹ שֶׁאֵין הַשֹּׂבַע בָּא לְמִצְרַיִם אֶלָּא מִן הַיְאוֹר. וְדִכְוָתָהּ אֵין הָרָעָב בָּא אֶלָּא מִן הַיְאוֹר. וְהִנֵּה מִן הַיְאֹר, . (בראשית מא, ב): (בראשית רבה, פט,ד)

י.פָּרוֹת:
10.מה מסמלות הפרות ומה מסמלים השיבולים?
והפרות סימן לחרישה והשבלים סימן לקציר כמו שאמר (להלן מה ו) אשר אין חריש וקציר (רמב"ן,שם)
פרות-בכוונה הראו לו פרות בתור רמז על השובע להורות לו שהוא עצמו אינו ראוי לשובע אלא רק בזכות הבהמות: אדם ובהמה תושיע ה',אדם בזכות בהמה (ארון עדות,ר' שרגא יאיר מביאליברז'יק, מתוך חומש פניני החסידות)
שבע פרות-רמז לשובע ולרעב, על שם שהיו חורשות שדי התבואות {מדרש הגדול ב} (חזקוני,שם)

לכן ראה בחלומו פרות ולא פרים , שפרות הוא ל׳ פירות , ושהנקבה היא לפריה ולרביה, ללמד שהפירות והתבואה משבע שני השבע יהיו פרות ורבות שלא כדרך הטבע , שבדרך הטבע לא היה אפשר לזון את כל הארץ בשבע שני הרעב מהתבואה הנאסף בשבע שני השבע, לכן היה ע״פ הנס ...
ועוד טעם אמר למה הראו לו פרות ולא פרים, כי מצרים נקרא עגלה , כמ״ש (ירמי׳ מו) עגלה יפהפיה מצרים לכן הבין יוסף שהדבר יהיה רק בארץ מצרים פרות בגי׳ זו בארץ מצרים ־(שמנה לחמו,שם)

חשיבות רבה נודעת לבקר בכלכלת מצרים בכל הזמנים.הוא שימש לעבודות השדה, לחלב ולבשר.מרעה היה בעיקר בדלתא של הנילוס ולשם הובא בקר גם ממצרים העליונה.בגלל חשיבותו הכלכלית ניכר מקומו של הבקר בחיי הדת.השמים תוארו כפרה העומדת בארבע רגליה על פני האדמה,ממליטה את השמש בבוקר ובולעת אותה בפיה בערב.בכמה איזורים היתה אלה בדמות פרה, האלה חתחור שהיתה מהחשובים באילי מצרים.מלבד הפרה יש לחתחור דמויות שונות ולעיתים היא מתוארת כאישה בעלת אזני פרה.בתקופת בית תלמי היתה פרה אחד הסימנים לשנה.בקברה של נפרתרי (עמק המלכות שושלת ה-19) מופיעות 7 פרות קדושות ופר קדוש המסמלים 8 כיוונים בשמים(מתחת לפרות ולפר באים 4 משוטים ועליהם שמות 4 רוחות השמים. (פרו' רפאל גבעון,עולם התנ"ך,שם)

יא.יְפוֹת מַרְאֶה:
11.מה מרמזת עובדת היות הפרות יפות מראה?
יפות מראה. סימן הוא לימי שובע, שהבריות נראות יפות זו לזו, שאין עין בריה צרה בחברתה:(רש"י,שם)
רק כאשר שורר השלום בין הבריות-נראות יפות זו לזו-יש שובע בעולם,שהרי השלום הוא כלי המחזיק ברכה(דברי ישראל,ר' ישראל ממדוז'יץ,תוך חומש פניני החסידות)

יב.וּבְרִיאֹת בָּשָׂר:
12.מה פשר כפל הלשון יפות מראה ובריאות בשר?
...מצינו כי רעב וכפן המה שני סוגי רעב כמאמר הכתוב {איוב ה,כ-כב}: ברעב פדך ממותוגו' לשוד ולכפן תשחק" במבע כי המה שני עניינים שונים.רעב יסוב על זמן אשר השדה לא עשתה תבואה טובה,וכפן הוא אשר השדה עשתה תבואות טובות אך הקב"ה לא נתן בהם שובע כמאמר הכתוב :"ואכלתם ולא תשבעו"{ויקרא כו,כו}.זהו שכפל לשונו "יפות מראה" היינו שמראה התבואה הוא טוב ו"בריאות בשר" היינו שובע שלא ינטל השובע מהם.ואצל הרעות שניהם בהיפך"רעות מראה ודקות בשר"(חומש הגר"א, מתוך ליקוטי תורה ממעתיקי וולז'ין,הוגה מכתב יד,ליקוטים בדבר אליהו על איוב עי"ל א,כט)

יג.וַתִּרְעֶינָה בָּאָחוּ:
12.מה רומזת הרעיה באחו אצל הפרות היפות?
בְּשָׁעָה שֶׁהַשָּׁנִים יָפוֹת הַבְּרִיּוֹת נַעֲשִׂין אַחִים אֵלּוּ לָאֵלּוּ -וַתִּרְעֶינָה בָּאָחוּ- אַהֲבָה וְאַחֲוָה בָּעוֹלָם (בראשית רבה, פט,ד)
דורש תרעינה לשון רעות ואחו לשון אחוה(מדרש רבה המפורש,שם)

והנראה ממשמע הכתובים כי היה השובע בארץ מצרים לבדה כאשר נאמר (להלן פסוק כט) שבע גדול בכל ארץ מצרים וכן (להלן פסוק מח) אשר היו בארץ מצרים, אבל הרעב היה בכל הארצות (להלן מב נד) וכן פתר יוסף וקמו שבע שני רעב ולא הזכיר בארץ מצרים ועל כן לא יכלו בשאר הארצות לקבוץ אוכל ואפילו אם שמעו הענין כי היה מפורסם מאד ואולי היה בחלום רמז מזה במה שהזכיר ותרענה באחו כי שם היה מרעיהן ומעמדן אבל הרעות אחרי אכלן את הטובות תתהלכנה בארץ ולא ידע פרעה עד אנה הלכו (רמב"ן,שם)

יד.פָּרוֹת אֲחֵרוֹת:
14.מדוע נקראו הפרות רעות המראה אחרות ולא נוספות?
והנה שבע פרות אחרות, קראם אחרות לפי שנאמר (תהלים קמז.יד) השם גבולך שלום חלב חטים ישביעך, וכך משלם שערי מכדא נקיש ואתי תיגרא, (בבא מציעא נט.) וכל אחד נעשה אחר לחבירו חלק לבם ואינן לאחדים, ומטעם זה נאמר בשבלים הטובות עולות בקנה אחד, המורה על האחדות וממילא נשמע שברעות אינן אחדות, וכן בפרות הזכיר אחרות ברעות וממילא נשמע שבטובות אין אחרות אלא אחדות. ד"א לכך קראן אחרות לפי שכל שנה ושנה היתה קללתה מרובה משל חברתה כי הרעב הולך וגובר, ע"כ היתה כל שנה כשנה אחרת, אבל שני הטובה כולם שוים לטובה (כלי יקר,שם)

טו.וַתַּעֲמֹדְנָה אֵצֶל הַפָּרוֹת:
15.מה משמעות עמידת הפרות הרעות אצל הטובות?
ותעמדנה אצל הפרות. בצדן וקרוב להן והוא סימן שלא יהא הפסק בין שני השבע ושני הרעב ... וכן עולות בקנה אחד סימן שתהיינה שבע שנים רצופות (רמב"ן,שם)
נתעכבו אצלם שלא אכלו אותם מיד ,פתרון: שלא יכלה הרעב מיד את תבואת הארץ כדכתיב (להלן מא,נד) ובכל ארץ מצרים היה לחם(חזקוני,שם)
ותעמודנה אצל הפרות. הורה שהפרות היו כל כך רעות וכחושות עד שכמעט לא היה להם כח לעמוד על רגליהם, ומה שעמדו היינו לפי שהיו אצל הפרות הטובות שהחזיקו בידם, וזה סימן שלא היה לבריות תקומה ועמידה בשני הרעב אם לא מצד היותם אצל השנים הטובות סמוכות להם, ע"כ היה סעד וסמך לשני הרעב מן שני השובע, וכמ"ש ותאכלנה הפרות הרעות לרמז שבשני הרעב יאכלו מן תבואת שני השבע.(כלי יקר,שם)

טז.וַתֹּאכַלְנָה:
16.מה מרמז החלום בכך שהפרות רעות המראה אכלו את הפרות טובות המראה?
ותאכלנה. סימן שתהא כל שמחת השובע נשכחת בימי הרעב: (רש"י,שם)
רמז לו על כך שישראל יבלעו רכושם של המצרים ויצאו ברכוש גדול(שובע שמחות,ר' מנחם מנדל מסטריזוב,מתוך חומש פניני החסידות)

יז.הַפָּרוֹת:
17.מדוע לא הוזכר מספר הפרות הרעות כשהוזכרה אכילתם את שבע הפרות הטובות?
לא כתיב שבע הפרות כמו דכתיב בפרות הטובות אלא סתם פרות שתיים הנה דשתי שנים הראשונות אכלו יגיע שבע השנים הטובות ואח"כ הועיל מעט ביאת יעקב למצרים שלא תיכרת ברעב (העמק דבר,שם)

יח.ויישן ויחלום שנית:
18.אצל יוסף נאמר בחלומו השני "וַיַּחֲלֹם עוֹד חֲלוֹם אַחֵר" , מדוע כאן נקט לשון שנית?
ויישן ויחלום שנית. לא נאמר ויחלום עוד אלא שנית, להורות שחלום אחד הוא ונשנה פעמים. (כלי יקר,שם)

יט.שִׁבֳּלִים:
19.מדוע קדם חלום הפרות לחלום השיבולים?
והנה שבע שבלים דקות מה שראה חלום הפרות מתחילה ואח״כ חלום השבלים, הלא היה לי להראות לו חלום השבלים בראשונה ואח״כ חלום הפרות, כי השבלים מראים על הדגן ועל הלחם, והפרות מראין על הבשר , והלחם הוא עיקר וראשית מאכל האדם, כמ״ש (שמות טז) בין הערבים תאכלו בשר ובבוקר תשבעו לחם אבל בשנת רעבון סובלות הבהמות הרעב בתחלה יותר מהאדם , כי כל אחד שיש לו בהמות מצמצם מאכלם מאוד בעת הרעבון , וישחטו את הבהמות, גם יקחו מאכלם מהם וישתמשו אותם למאכל האדם כמו הסובין והמורסין שהם מאכל בהמה, ובשנת רעבון יתערבו אותם בלחם ויעשו אותם מאכל אנשים , ועי״ז מגיע הרעב לבהמה קודם להאדם , ע״כ הראו לפרעה חלום הפרות מתחלה קודם לחלום השבלים (שמנה לחמו,שם)

כ. בְּקָנֶה אֶחָד:
20.מדוע נאמר על השיבולים הטובות שעלו בקנה אחד ולא כן בשיבולים הרעות?
והנה שבע שבלים עולות בקנה אחד. ואצל הרעות לא נאמר בקנה אחד, לפי ששבע שני השובע היו רצופים בזה אחר זה ע"כ עלו בקנה אחד המצרפם, אבל שבע שני הרעב לא היו רצופים כי אחר שנתים ימים כשבא יעקב פסק הרעב וחזר במותו ע"כ לא נאמר בקנה אחד,(כלי יקר,שם)
רמז ששני השובע יהיו כולם שווים לטובה אבל הרעות לא היו שווין לרעה אלא כל אחד יותר רעה משלפניו (בעל הטורים ,שם)
כא.צֹמְחוֹת אַחֲרֵיהֶן:
21.מדוע על השיבולים הרעות נאמר צומחות ולא עולות?
וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים דַּקּוֹת וגו' צֹמְחוֹת אַחֲרֵיהֶן, בְּשָׁעָה שֶׁהַשָּׁנִים רָעוֹת, גּוּפָן שֶׁל בְּרִיּוֹת מַעֲלֶה חֲטָטִין.(בראשית רבה, פט,ד)
שכיון שהאוכל מועט והאוויר מעופש מחוסר הגשמים-נחלש גופם של הבריות והוא 'מצמיח' פצעים (מדרש רבה המפורש,שם)
כב.וַתִּבְלַעְנָה הַשִּׁבֳּלִים:
22.מדוע בשיבולים נאמר ותבלענה ובפרות נאמר ותאכלנה?
..דלא שייך לשון אכילה בשיבולים,ואין מראין לאדם בחלום אלא מה שיוכל להיות(ברכות נה,ע"ב)לכך אמר ותבלענה... פירוש,שגדלו עליהם עד שכיסו אותם(ר"י בכור שור, מתוך פירוש הטור על התורה)

כג.וְהִנֵּה חֲלוֹם:
23.מדוע רק אחרי החלום השני נאמר וְהִנֵּה חֲלוֹם?
לפי שכל זמן שאדם ישן כמדומה לו על החלום שהוא מעשה ודבר אמת וכשמקיץ מתבונן שהוא חלום ואף בחלום הפרות היה לו לומר כן,אלא המתין עד שגמר דבריו.ויש מפרשים גבי פרות לא כתיב 'והנה חלום' לפי שפעמים שייך שבהמות אוכלות זו את זו אבל בשיבולים לא שייך לומר כן לפיכך כתב בהם והנה חלום ודאי מראה זה אינו אלא חלום (חזקוני,שם)

24.מדוע לא נאמר והנה חלומות?
..שני חלומות היו ,חלום הפרות וחלום השיבולים אבל אמר חלום שהוא בעצמו היה מכיר כי שניהם עניין אחד אבל לא ההי יודע פתרונם (רבנו בחיי,שם)


ב.תיאור החלום בפני יוסף:
וַיְדַבֵּר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף בַּחֲלֹמִי הִנְנִי עֹמֵד עַל שְׂפַת הַיְאֹר^כד: וְהִנֵּה מִן הַיְאֹר עֹלֹת שֶׁבַע פָּרוֹת בְּרִיאוֹת בָּשָׂר וִיפֹת תֹּאַר וַתִּרְעֶינָה בָּאָחוּ: וְהִנֵּה שֶׁבַע פָּרוֹת אֲחֵרוֹת עֹלוֹת אַחֲרֵיהֶן דַּלּוֹת וְרָעוֹת תֹּאַר מְאֹד וְרַקּוֹת בָּשָׂר לֹא רָאִיתִי כָהֵנָּה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם לָרֹעַ^כה: וַתֹּאכַלְנָה הַפָּרוֹת הָרַקּוֹת וְהָרָעוֹת אֵת שֶׁבַע הַפָּרוֹת הָרִאשֹׁנוֹת הַבְּרִיאֹת: וַתָּבֹאנָה אֶל קִרְבֶּנָה וְלֹא נוֹדַע כִּי בָאוּ אֶל קִרְבֶּנָה וּמַרְאֵיהֶן רַע כַּאֲשֶׁר בַּתְּחִלָּה וָאִיקָץ: וָאֵרֶא בַּחֲלֹמִי וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים עֹלֹת בְּקָנֶה אֶחָד מְלֵאֹת וְטֹבוֹת: וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים צְנֻמוֹת דַּקּוֹת שְׁדֻפוֹת קָדִים צֹמְחוֹת אַחֲרֵיהֶם: וַתִּבְלַעְןָ הָשִׁבֳּלִים הַדַּקֹּת אֵת שֶׁבַע הַשִׁבֳּלִים הַטֹּבוֹת וָאֹמַר אֶל הַחַרְטֻמִּים וְאֵין מַגִּיד לִי:
כד.עֹמֵד עַל שְׂפַת הַיְאֹר:
25.מדוע שינה פרעה מחלומו ואמר שעמד על שפת היאור ולא על היאור עצמו?
עֹמֵד עַל שְׂפַת הַיְאֹר-אם כי בחלומו ראה עצמו עומד על היאור שינה ואמר על שפת היאור משום שהיאור הוא אלוהיו לפיך התבייש לומר שהוא מחשיב עצמו יותר מאלוהיו-היאור (תפארת עוזיאל,ר' עוזיאל מריטשוול, מתוך חומש פניני החסידות)

כה.לֹא רָאִיתִי כָהֵנָּה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם לָרֹעַ:
26.מה רצה לומר בכך שלא ראה פרות רעות כאלה בכל ארץ מצרים?
...שכל החלומות הם מהרהורי היום שכל מה שהאדם מהרהר וחושב ביום חולם עליו בלילה.ידע פרעה שיכול יוסף לומר לו, למה אינך יודע פשר החלום הלא מסתמא חשבת עליו ביום ולכן חלמת עליו בלילה.לכן אמר לֹא רָאִיתִי כָהֵנָּה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם לָרֹעַ ואם כן לא יכולתי לחשוב על זה ביום(פה קדוש,שם)


ד.פתרון החלום ע"י יוסף:
וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל פַּרְעֹה חֲלוֹם פַּרְעֹה אֶחָד הוּא^כו אֵת אֲשֶׁר הָאֱלֹהִים עֹשֶׂה הִגִּיד לְפַרְעֹה: שֶׁבַע פָּרֹת הַטֹּבֹת שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה^כז וְשֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הַטֹּבֹת שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה חֲלוֹם אֶחָד הוּא: וְשֶׁבַע הַפָּרוֹת הָרַקּוֹת וְהָרָעֹת הָעֹלֹת אַחֲרֵיהֶן שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה וְשֶׁבַע הַשִׁבֳּלִים הָרֵקוֹת שְׁדֻפוֹת הַקָּדִים יִהְיוּ שֶׁבַע שְׁנֵי רָעָב: הוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל פַּרְעֹה אֲשֶׁר הָאֱלֹהִים עֹשֶׂה הֶרְאָה אֶת פַּרְעֹה: הִנֵּה שֶׁבַע שָׁנִים בָּאוֹת שָׂבָע גָּדוֹל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם: וְקָמוּ שֶׁבַע שְׁנֵי רָעָב אַחֲרֵיהֶן וְנִשְׁכַּח כָּל הַשָּׂבָע בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְכִלָּה הָרָעָב אֶת הָאָרֶץ^כח: וְלֹא יִוָּדַע הַשָּׂבָע בָּאָרֶץ מִפְּנֵי הָרָעָב הַהוּא אַחֲרֵי כֵן כִּי כָבֵד הוּא מְאֹד: וְעַל הִשָּׁנוֹת הַחֲלוֹם אֶל פַּרְעֹה פַּעֲמָיִם כִּי נָכוֹן הַדָּבָר מֵעִם הָאֱלֹהִים וּמְמַהֵר הָאֱלֹהִים לַעֲשֹׂתוֹ:

כו.חֲלוֹם פַּרְעֹה אֶחָד הוּא:
27.אם חלום פרעה אחד הוא לשם מה הראו לו 2 חלומות שונים?
על כן החל [יוסף] בזה פתח דבריו ואמר חלום פרעה אחד הוא של פרות ושבלים. ושמא תאמר אם כן איפה למה הראוני השני והיה די בראשון הלא הוא כי אשר הא-לוהים עושה ורמז בראשון, הגיד בשני. כי בראשונה ראית חלום ואחר כך הוגד לך הפתרון הוא חלום השני שהוא שֹבע ורעב בפשיטות, כי מלוי השבלים שבע, ורקותן רעב.(אלשיך,שם)
כז.שֶׁבַע פָּרֹת הַטֹּבֹת שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה:
28.כיצד הסיק יוסף ששבע הפרות מייצגות שבע שנים דוקא?
היאור העלה שבע פעמים פרות טובות ושבע פעמים פרות רעות.מכיון שהיאור משפיע את ברכתו פעם בשנה, נאמר כאן באופן בלתי אמצעי כי שבע הפרות הן שנים ודבר זה מוכרע איפה גם ביחס לשיבולים.(רש"ר,הירש,בראשית,מא,ב)

אמר לו פרעה, מנין לך ששנים הן?אמר לו: שחלמתי שאני שמש וירח ואחד עשר כוכבים הרי שלושה עשר וזה לי שלוש עשרה שנה מאותו היום שנאמר: ויוסף בן שבע עשרה שנה {בראשית לז,ב} ויוסף בן שלושים שנה{בראשית מא,מו} (צוהר תעשה לתיבה,רונן אחיטוב,שם)

כח.וְנִשְׁכַּח כָּל הַשָּׂבָע בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְכִלָּה הָרָעָב אֶת הָאָרֶץ:
29.כיצד הבין יוסף מהחלום שכל השובע ישכח בשנות הרעב?
...בשעהשהפרות הטובות עלו מן היאור,הן מצאו מרעה והלכו שמה לרעות.אך בשעה שהפרות הרעות עלו מן היאור,כבר עמדו הפרות הטובות על שפת היאור,שכן כבר כילו את כל המרעה.הפרות הרעות לא היו חיות טרף מטבען, הן לא היו אוכלות את הטובות מחמת רעב אילו הללו עוד הותירו דבר.כך ניתנת כאן אזהרה ברורה שלא לכלות את הכל (רש"ר,הירש,בראשית,מא,ב)


ג.עצות יוסף בהמשך לפתרון החלום:
וְעַתָּה יֵרֶא פַרְעֹה אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם וִישִׁיתֵהוּ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם^כט: יַעֲשֶׂה פַרְעֹה וְיַפְקֵד פְּקִדִים עַל הָאָרֶץ וְחִמֵּשׁ אֶת אֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע: וְיִקְבְּצוּ אֶת כָּל אֹכֶל הַשָּׁנִים הַטֹּבֹת הַבָּאֹת הָאֵלֶּה וְיִצְבְּרוּ בָר תַּחַת יַד פַּרְעֹה אֹכֶל בֶּעָרִים וְשָׁמָרוּ: וְהָיָה הָאֹכֶל לְפִקָּדוֹן לָאָרֶץ לְשֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב אֲשֶׁר תִּהְיֶיןָ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְלֹא תִכָּרֵת הָאָרֶץ בָּרָעָב: וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי פַרְעֹה^ל וּבְעֵינֵי כָּל עֲבָדָיו^לא: וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל עֲבָדָיו הֲנִמְצָא כָזֶה אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ:

כט.וְעַתָּה יֵרֶא פַרְעֹה אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם וִישִׁיתֵהוּ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם:
30.מדוע הוסיף יוסף עצות לפרעה והלא זה ביקשו רק שיפתור לו את חלומו?
...מתוך מעשה החלום גופא נמצא מוכרח חכמת עצתו של יוסף לקבוץ אוכל בשנות השובע לשני הרעב כי בחלומו ראה פרעה איך נעמדו הפרות הרעות ודקות הבשר אצל הטובות והבריאות ועמידה זו אין לה מובן כי הרעות המה שנות הרעב והטובות שנות שובע ושנות הרעב לא התחילו אלא לאחר שכלו שנות השבע ומה שייך שעמדו אלו אצל אלו, ומכאן נרמז פתרון זה להעמיד פקידים בשנות השובע אשר יקבצו ויצברו האוכל לשנות הרעב שאח"כ, וכך היה האוכל לפיקדון לשבע שני הרעב כבר בשנות השובע ונמצא עומדים אלו אצל אלו והרי העצה זו היא בכלל פתרון המעשה שבחלום (משאת המלך-יעלת חן מתוך המאור שבתורה)

ל.בְּעֵינֵי פַרְעֹה:
31.כיצד ידע פרעה שדווקא יוסף ולא החרטומים הוא זה שפתר נכונה ?
ויאמר פרעה אל יוסף חלום חלמתי ופתר אין אותו – אמר לו יוסף: מי הודיעך שלא פתרוהו כראוי? אמר לו: כשם שראיתי את החלום כך ראיתי פתרונו, לכך אינן יכולין לשחק בי.(מדרש הגדול,שם)

לא.וּבְעֵינֵי כָּל עֲבָדָיו:
32.מדוע נשא הפתרון חן גם בעיני כל עבדי פרעה?
כבוא יוסף לפני פרעה ועבדיו וחכמיו עוטרים על ידו עומדים ממעל לו אמר אל לבו אם הוא יפתור החלום ויגיד דבר הוראתו הפשוטה הלא ירבו עליו מאד לעג וקלס לבזותו עם חכמתו לאמר הן רבים עתה היושבים לפני המלך אשר לבם יהגה חכמות ומושכלות עמוקות בפתרוני החלומות ויבינו בהם רמזים רחוקים וילאו בעצתם ואתה איככה ערבך לבך לדבר כדברים האלה הפשוטים בהוראתם אשר לא כן הוא משפט הפותר. ע״כ לב חכם השכיל פיהו לדבר לפני המלך ענין הוראת החלום ולצרף לדבריו ועתה ירא פרעה כר אני אמרתי פתרון החלום ע״ד כלל אבל עוד מהצורך אל איש נבון וחכם לשית אותו על ארץ מצרים ויצבר בר כר. והנה בזאת נתן רסן וחכה בפי חכמי פרעה שלא יהרסו דבריו כי כל א׳ אמר אל לבו כי אותו יבחר להיות משנהו וזהו וייטב הדבר בעיני פרעה ובעיני עבדיו (משלי יעקב למגיד מדובנא,ע"מ מא)

סיום: חלום שב וחלום שווא
חלומות המתקיימים:ואמר ר' יוחנן ג' חלומות מתקיימין חלום של שחרית וחלום שחלם לו חבירו וחלום שנפתר בתוך חלום ויש אומר אף חלום שנשנה שנאמר {בראשית מא-לב} ועל השנות החלום וגו' (ברכות נה,ע"ב)
כל החלומות הולכים אחר הפה:
שמואל כי הוה חזי חלמא בישא אמר {זכריה י-ב} וחלומות השוא ידברו כי הוה חזי חלמא טבא אמר וכי החלומות השוא ידברו והכתיב {במדבר יב-ו} בחלום אדבר בו (ברכות נה,ע"ב)

וישב -גלגל חוזר בעולם- (גירסה מקוצרת)

לע"נ רחמים מלכה בן עישה

א.יוסף-החושד בכשרים לוקה בגופו:
אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת אֶחָיו בַּצֹּאן וְהוּא נַעַר אֶת בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת בְּנֵי זִלְפָּה נְשֵׁי אָבִיו וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם:

את דבתם רעה. כל רעה שהיה רואה באחיו בני לאה היה מגיד לאביו, שהיו אוכלין אבר מן החי, ומזלזלין בבני השפחות לקרותן עבדים, וחשודים על העריות.
ובשלשתן לקה: על אבר מן החי (לעיל פסוק לא) וישחטו שעיר עזים במכירתו, ולא אכלוהו חי.
ועל דבה שספר עליהם שקורין לאחיהם עבדים, (תהלים קה יז) לעבד נמכר יוסף.
ועל העריות שספר עליהם, (להלן לט ז) ותשא אשת אדניו וגו'(רש"י,שם)

1.כיצד יתכן שיוסף הצדיק חטא והביא את דיבתם רעה?
א.על אבר מן החי.שהיה רואה אותן שאכלו מבהמה שנשחטה ועדין מפרכסת דמותר לאכילה, דכיון שנשחטה שחיטה מתירה. והוא סבר שכל זמן שמפרכסת עדין הוי אבר מן החי או שהיה רואה שאוכלין בן פקועה שמותר בשחיטת אימו ואין צריך שחיטה אלא מפני מראית עין והוא היה סבור שאבר מן החי הוא...
ב.ועל מה שזלזלו בבני השפחות הכי פרושו, מפני שהיו קוראין לבני בלהה וזלפה בני השפחות וכוונתם היה שהיו משועבדים לרחל ולאה וזה אמת הוא, שהיו בני השפחות, שהרי גם הפסוק קראם כן. אבל הוא היה סבור מדקרו להו בני השפחות, כוונתם שנולדו קודם שנשתחררו, א"כ בניהם של שפחות היינו עבדים כנעניים.
ג.ומה שהיה חושדם על העריות הכי פרושו דקי"ל (קדושין ע' ע"א) אין משתמשין באישה, ור"ל שאדם אחר אסור להשתמש באשת איש. ויוסף היה רואה שהיו משתמשים בעסקי משא ומתן עמהן. לכך חשדן על העריות. אבל טעות היה בידו דהא אמרינן אין משתמשין באישה היינו דווקא דברים של חיבה כגון רחיצת פניו ידיו ורגליו והצעת המיטה. אבל שאר דברים שאינם של חיבה או לישא וליתן עמהם מותר(מנחת יצחק ע"פ רא"ם,מובא בשפתי חכמים)

2.כיצד ניתן לדייק מלשון הכתוב שאכן חטאו ב-3 דברים אלו דווקא?
וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף הֲלוֹא אַחֶיךָ רֹעִים בִּשְׁכֶם לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֲלֵיהֶם וַיֹּאמֶר לוֹ הִנֵּנִי: וַיֹּאמֶר לוֹ לֶךְ נָא רְאֵה אֶת שְׁלוֹם אַחֶיךָ וְאֶת שְׁלוֹם הַצֹּאן וַהֲשִׁבֵנִי דָּבָר וַיִּשְׁלָחֵהוּ מֵעֵמֶק חֶבְרוֹן וַיָּבֹא שְׁכֶמָה: (שם,לז,יג-יד)
ואמר לו יעקב: אתה הגדת עליהם כך וכך הלא אחיך רועים בשכם לכה נא ראה כלומר הבן בדרכם ובהנהגתם מלשון 'ולבי ראה הרבה חכמה' (קהלת א) ראה את שלומם בינם לבינם (הוא כנגד הדבר שמזלזלין בבני השפחות),
ואת שלום הצאן אם שלמים הם ממש בגופם ואינם מחוסרי איבר (וזה כנגד הדבר שחשודין הם על אבר מן החי) והשיבני דבר והוא ע"פ מ"ד בכ"מ אין דבר אלא גילוי עריות כמש"כ (פ' כי תצא) ושם לה עלילות דברים כי מצא בה ערוות דבר והוא כנגד הדיבה שנותנין עינהם בבנות הארץ.(תורה תמימה,שם,הערה ט)

ב.יהודה-חיים ומוות ביד הלשון:
וַיֹּאמֶר יְהוּדָה תִּקַּח לָהּ פֶּן נִהְיֶה לָבוּז הִנֵּה שָׁלַחְתִּי הַגְּדִי הַזֶּה וְאַתָּה לֹא מְצָאתָהּ: (שם,לח,כג)
הנה שלחתי הגדי הזה. לפי שרמה יהודה את אביו בגדי עזים, שהטביל כתנת יוסף בדמו, רמוהו גם אותו בגדי עזים: (רש"י,שם)
הִוא מוּצֵאת וְהִיא שָׁלְחָה אֶל חָמִיהָ לֵאמֹר לְאִישׁ אֲשֶׁר אֵלֶּה לּוֹ אָנֹכִי הָרָה וַתֹּאמֶר הַכֶּר נָא לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה הָאֵלֶּה:(שם,לח,כה)
אמר רבי שמעון חסידא ואמרי לה אמר רבי יוחנן משום ר' שמעון בן יוחי נוח לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים מנלן מתמר {בראשית לח-כה} הכר נא א''ר חמא ברבי חנינא בהכר בישר לאביו בהכר בישרוהו בהכר בישר {בראשית לז-לב} הכר נא הכתנת בנך היא בהכר בישרוהו הכר נא למי נא אין נא אלא לשון בקשה אמרה ליה בבקשה ממך הכר פני בוראך ואל תעלים עיניך ממני {בראשית לח-כו} ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני (סוטה,י,ע"ב)

בהכר בישר לאביו בהכר בישרוהו-יש לפרש דלשבח קאמר דלפי שהוא אמר לאביו 'הכר נא' ולא אמר לו נטרף בנך כדי שלא להבהילו ולצערו יותר מדאי רק אמר לו בלשון ספק כדי שיחשוב אולי הוא חי לכן מדה כנגד מדה שילמו לו מן השמים שתמר לא אמרה לו בפני כולן שלך הוא שלו לביישו ברבים רק א"ל בלשון ספק 'הכר נא' כדי שיוכל להכחיש (טעמא דקרא,שם)

ג.היוונים- מתוך החושך בא האור הגדול:
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ פָּתַר קְרָיָא בַּגָּלֻיּוֹת, וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ, זֶה גָּלוּת בָּבֶל, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ד, כט): רָאִיתִי אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה תֹהוּ. וָבֹהוּ, זֶה גָּלוּת מָדַי (אסתר ו, יד): וַיַּבְהִלוּ לְהָבִיא אֶת הָמָן. וְחשֶׁךְ, זֶה גָּלוּת יָוָן, שֶׁהֶחֱשִׁיכָה עֵינֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל בִּגְזֵרוֹתֵיהֶן, שֶׁהָיְתָה אוֹמֶרֶת לָהֶם, כִּתְבוּ עַל קֶרֶן הַשּׁוֹר שֶׁאֵין לָכֶם חֵלֶק בֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.(בראשית רבא,ב,ד)

... כמו כן זכו ישראל לאור הגדול של נס החנוכה, לאחר החושך הגדול של מלכות יון והוא בעצם הרעיון של חנוכה שהיו ימי חושך ואפילה לישראל, ימים של הסתר פנים מוחלט, כמשחז''ל: ''וחושך על פני תהום זו יון שהחשיכה פניהם של ישראל'' (בר''ר פ' ב', ד), וזכינו בימים אלה בכח המסירות נפש של מתתיהו ובניו להאיר את החשיכה, שנדרש לשם כך רק מסירות נפש שזו העבודה בזמן הירידה כאמור, זמן של חושך זמן שנשאר רק רשימו של קדושה, ואז העבודה להשתמש עם אותו רשימו ולאמצו במסירות נפש גם ללא שום הרגשה והארה המענגת בקרבת ה'. (פרשת וישב א' - מאמר יז - בים הדרך, הרה''ג יעקב ישראל לוגאסי שליט''א )

סיכום:על הגלגל החוזר בעולם
וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל יַעֲקֹב הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה כִּי עָיֵף אָנֹכִי עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ אֱדוֹם(בראשית,כה,ל)
מן האדם האדם. עדשים אדמות, ואותו היום מת אברהם שלא יראה את עשו בן בנו יוצא לתרבות רעה, ואין זו שיבה טובה שהבטיחו הקדוש ברוך הוא, לפיכך קצר הקדוש ברוך הוא חמש שנים משנותיו, שיצחק חי מאה ושמונים שנה וזה מאה שבעים וחמש שנה, ובשל יעקב עדשים להברות את האבל. ולמה עדשים, שדומות לגלגל שהאבלות גלגל החוזר בעולם (רש"י,שם)

וישב: גלגל חוזר בעולם

הקדמה: רצוא ושוב
אבי אל חי שמך למה מלך משיח לא יבא ? דעו מאביכם כי לא בוש אבוש, שוב אשוב אליכם כי בא מועד (אבן עזרא)
במדה שאדם מודד - בה מודדין לו (סוטה,ח,ע"ב)

המשתתפים: יעקב,יוסף,ראובן,יהודה,בני יעקב,שר המשקים,שר האופים

א.יוסף-החושד בכשרים לוקה בגופו( של החשד):
אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת אֶחָיו בַּצֹּאן וְהוּא נַעַר אֶת בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת בְּנֵי זִלְפָּה נְשֵׁי אָבִיו וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם:
את דבתם רעה. כל רעה שהיה רואה באחיו בני לאה היה מגיד לאביו, שהיו אוכלין אבר מן החי, ומזלזלין בבני השפחות לקרותן עבדים, וחשודים על העריות.
ובשלשתן לקה: על אבר מן החי (לעיל פסוק לא) וישחטו שעיר עזים במכירתו, ולא אכלוהו חי.
ועל דבה שספר עליהם שקורין לאחיהם עבדים, (תהלים קה יז) לעבד נמכר יוסף.
ועל העריות שספר עליהם, (להלן לט ז) ותשא אשת אדניו וגו'(רש"י,שם)

1.כיצד יתכן שיוסף הצדיק חטא והביא את דיבתם רעה?
א.על אבר מן החי.שהיה רואה אותן שאכלו מבהמה שנשחטה ועדין מפרכסת דמותר לאכילה, דכיון שנשחטה שחיטה מתירה. והוא סבר שכל זמן שמפרכסת עדין הוי אבר מן החי או שהיה רואה שאוכלין בן פקועה שמותר בשחיטת אימו ואין צריך שחיטה אלא מפני מראית עין והוא היה סבור שאבר מן החי הוא...
ב.ועל מה שזלזלו בבני השפחות הכי פרושו, מפני שהיו קוראין לבני בלהה וזלפה בני השפחות וכוונתם היה שהיו משועבדים לרחל ולאה וזה אמת הוא, שהיו בני השפחות, שהרי גם הפסוק קראם כן. אבל הוא היה סבור מדקרו להו בני השפחות, כוונתם שנולדו קודם שנשתחררו, א"כ בניהם של שפחות היינו עבדים כנעניים.
ג.ומה שהיה חושדם על העריות הכי פרושו דקי"ל (קדושין ע' ע"א) אין משתמשין באישה, ור"ל שאדם אחר אסור להשתמש באשת איש. ויוסף היה רואה שהיו משתמשים בעסקי משא ומתן עמהן. לכך חשדן על העריות. אבל טעות היה בידו דהא אמרינן אין משתמשין באישה היינו דווקא דברים של חיבה כגון רחיצת פניו ידיו ורגליו והצעת המיטה. אבל שאר דברים שאינם של חיבה או לישא וליתן עמהם מותר(מנחת יצחק ע"פ רא"ם,מובא בשפתי חכמים)

2.כיצד ניתן לדייק מלשון הכתוב שאכן חטאו ב-3 דברים אלו דווקא?
וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף הֲלוֹא אַחֶיךָ רֹעִים בִּשְׁכֶם לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֲלֵיהֶם וַיֹּאמֶר לוֹ הִנֵּנִי: וַיֹּאמֶר לוֹ לֶךְ נָא רְאֵה אֶת שְׁלוֹם אַחֶיךָ וְאֶת שְׁלוֹם הַצֹּאן וַהֲשִׁבֵנִי דָּבָר וַיִּשְׁלָחֵהוּ מֵעֵמֶק חֶבְרוֹן וַיָּבֹא שְׁכֶמָה: (שם,לז,יג-יד)
ואמר לו יעקב: אתה הגדת עליהם כך וכך הלא אחיך רועים בשכם לכה נא ראה כלומר הבן בדרכם ובהנהגתם מלשון 'ולבי ראה הרבה חכמה' (קהלת א) ראה את שלומם בינם לבינם (הוא כנגד הדבר שמזלזלין בבני השפחות),
ואת שלום הצאן אם שלמים הם ממש בגופם ואינם מחוסרי איבר (וזה כנגד הדבר שחשודין הם על אבר מן החי) והשיבני דבר והוא ע"פ מ"ד בכ"מ אין דבר אלא גילוי עריות כמש"כ (פ' כי תצא) ושם לה עלילות דברים כי מצא בה ערוות דבר והוא כנגד הדיבה שנותנין עינהם בבנות הארץ.(תורה תמימה,שם,הערה ט)

ב.ראובן- זכות ראשונים:
וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם וַיֹּאמֶר לֹא נַכֶּנּוּ נָפֶשׁ: (שם,לז,כא)
א''ר תנחום בר חנילאי מפני מה זכה ראובן לימנות בהצלה תחלה מפני שהוא פתח בהצלה תחלה שנאמר {בראשית לז-כא} וישמע ראובן ויצילהו מידם (מכות,י,ע"א)
מנוי ראובן בהצלה תחילה והוא בקביעות ערי מקלט שתכליתם להציל את ההורג בשגגה מיד גואל הדם...והנה בקביעות הערים בפ' ואתחנן סדר תחילה את בצר לראובני ואת רמות לגדי ואת גולן בבשן למנשי ועל זה דריש שנשתלם לו מדה כנגד מדה שהוא פתח תחילה בהצלת יוסף לפיכך קבעו את עירו בהקדם לעיירות ההצלה( תורה תמימה,שם,הערה י"ח)

ג.יהודה-חיים ומוות ביד הלשון:
וַיֹּאמֶר יְהוּדָה תִּקַּח לָהּ פֶּן נִהְיֶה לָבוּז הִנֵּה שָׁלַחְתִּי הַגְּדִי הַזֶּה וְאַתָּה לֹא מְצָאתָהּ: (שם,לח,כג)
הנה שלחתי הגדי הזה. לפי שרמה יהודה את אביו בגדי עזים, שהטביל כתנת יוסף בדמו, רמוהו גם אותו בגדי עזים: (רש"י,שם)
הִוא מוּצֵאת וְהִיא שָׁלְחָה אֶל חָמִיהָ לֵאמֹר לְאִישׁ אֲשֶׁר אֵלֶּה לּוֹ אָנֹכִי הָרָה וַתֹּאמֶר הַכֶּר נָא לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה הָאֵלֶּה:(שם,לח,כה)
אמר רבי שמעון חסידא ואמרי לה אמר רבי יוחנן משום ר' שמעון בן יוחי נוח לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים מנלן מתמר {בראשית לח-כה} הכר נא א''ר חמא ברבי חנינא בהכר בישר לאביו בהכר בישרוהו בהכר בישר {בראשית לז-לב} הכר נא הכתנת בנך היא בהכר בישרוהו הכר נא למי נא אין נא אלא לשון בקשה אמרה ליה בבקשה ממך הכר פני בוראך ואל תעלים עיניך ממני {בראשית לח-כו} ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני (סוטה,י,ע"ב)

בהכר בישר לאביו בהכר בישרוהו-יש לפרש דלשבח קאמר דלפי שהוא אמר לאביו 'הכר נא' ולא אמר לו נטרף בנך כדי שלא להבהילו ולצערו יותר מדאי רק אמר לו בלשון ספק כדי שיחשוב אולי הוא חי לכן מדה כנגד מדה שילמו לו מן השמים שתמר לא אמרה לו בפני כולן שלך הוא שלו לביישו ברבים רק א"ל בלשון ספק 'הכר נא' כדי שיוכל להכחיש (טעמא דקרא,שם)

ד.יעקב-פוקד עוון אבות:
וַיִּקְחוּ אֶת כְּתֹנֶת יוֹסֵף וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים וַיִּטְבְּלוּ אֶת הַכֻּתֹּנֶת בַּדָּם:...וַיַּכִּירָהּ וַיֹּאמֶר כְּתֹנֶת בְּנִי חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף וַיִּקְרַע יַעֲקֹב שִׂמְלֹתָיו וַיָּשֶׂם שַׂק בְּמָתְנָיו וַיִּתְאַבֵּל עַל בְּנוֹ יָמִים רַבִּים: (שם,לז,לא;לד)
וישחטו שעיר עזים.ושילם הקב"ה לבני אדם מידה כנגד מידה ואפילו לצדיקי עולם משלם מידה כנגד מידה. יעקב אבינו רימה באביו בעורות גדי עזים ובניו רימו בו בגדי העזים, "וישחטו שעיר עזים ויטבלו את הכתנת בדם".(תורה שלמה, שם)
וַיַּכִּירָהּ וַיֹּאמֶר כְּתֹנֶת בְּנִי-הקב"ה משלם לאדם מדה כנגד מדה.בשביל שרימה יעקב את יצחק וגרם לו לאמר "האתה זה בני עשו{בראשית כז,כג}, פרע ממנו הקב"ה וגרמו לו בניו לומר 'כתונת בני' (מדרש,מתוך אוצר המדרשים,שם)

וְיָשַׁבְתָּ עִמּוֹ יָמִים אֲחָדִים עַד אֲשֶׁר תָּשׁוּב חֲמַת אָחִיךָ:(בראשית,כז,מד)
וַיִּקְרַע יַעֲקֹב שִׂמְלֹתָיו וַיָּשֶׂם שַׂק בְּמָתְנָיו וַיִּתְאַבֵּל עַל בְּנוֹ יָמִים רַבִּים(בראשית,לז,לד)
ימים רבים. עשרים ושתים שנה משפרש ממנו עד שירד יעקב למצרים, שנאמר (פס' ב) יוסף בן שבע עשרה שנה וגו' ובן שלשים שנה היה בעמדו לפני פרעה, ושבע שני השובע ושנתים הרעב כשבא יעקב למצרים הרי עשרים ושתים שנה, כנגד עשרים ושתים שנה שלא קיים יעקב כבוד אב ואם. עשרים שנה שהיה בבית לבן, ושתי שנים בדרך בשובו מבית לבן, שנה וחצי בסכות וששה חדשים בבית אל וזהו שאמר ללבן לעיל (לא מא) זה לי עשרים שנה בביתך, לי הן, עלי הן, וסופי ללקות כנגדן: (רש"י,שם)

ה.בני יעקב-איך שגלגל מסתובב:
וַיַּעַבְרוּ אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סֹחֲרִים וַיִּמְשְׁכוּ וַיַּעֲלוּ אֶת יוֹסֵף מִן הַבּוֹר וַיִּמְכְּרוּ אֶת יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים בְּעֶשְׂרִים כָּסֶף וַיָּבִיאוּ אֶת יוֹסֵף מִצְרָיְמָה(שם,לז,כח)
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַשְּׁבָטִים אַתֶּם מְכַרְתֶּם בְּנָהּ שֶׁל רָחֵל בְּעֶשְׂרִים כָּסֶף, לְפִיכָךְ יִהְיֶה כָּל אֶחָד וְאֶחָד מַגִּיעוֹ בֶּקַע לַגֻּלְגֹּלֶת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב {שמות לח, כו}: בֶּקַע לַגֻּלְגֹּלֶת מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל. (ב"ר,פד,יח)

גלגולה של קריעה:
יִּקְרַע יַעֲקֹב שִׂמְלֹתָיו וַיָּשֶׂם שַׂק בְּמָתְנָיו וַיִּתְאַבֵּל עַל בְּנוֹ יָמִים רַבִּים(שם,לז,לד)
וַיִּקְרַע יַעֲקֹב שִׂמְלֹתָיו - רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי הוֹשַׁעְיָא אָמַר, שְׁבָטִים גָּרְמוּ לַאֲבִיהֶם לִקְרֹעַ, וְהֵיכָן נִפְרַע לָהֶם, בְּמִצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר {בראשית מד, יג}: וַיִּקְרְעוּ שִׂמְלֹתָם וגו'. יוֹסֵף גָּרַם לַשְּׁבָטִים לִקְרֹעַ, עָמַד בֶּן בְּנוֹ וְנִפְרַע לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר {יהושע ז, ו}: וַיִּקְרַע יְהוֹשֻׁעַ שִׂמְלֹתָיו. בִּנְיָמִין גָּרַם לַשְּׁבָטִים לִקְרֹעַ, וְהֵיכָן נִפְרַע לוֹ, בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה, שֶׁנֶּאֱמַר {אסתר ד, א}: וַיִּקְרַע מָרְדְּכַי אֶת בְּגָדָיו. מְנַשֶּׁה גָּרַם לַשְּׁבָטִים לִקְרֹעַ, לְפִיכָךְ נִתְקָרְעָה נַחֲלָתוֹ, חֶצְיָהּ בְּאֶרֶץ הַיַּרְדֵּן וְחֶצְיָהּ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן (ב"ר,פד,כ)

עבדות השבטים- כנגד עבדות יוסף:
אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲשָׂרָה בְּנֵי אָדָם שֶׁנִּמְצְאוּ בִּגְנֵבָה אֵין אֶחָד נִתְּפַס עַל יְדֵי כֻלָּם, וְכֵיוָן שֶׁנִּמְצְאוּ בַּגָּבִיעַ, אָמְרוּ {בראשית מד, טז}: הָאֱלֹהִים מָצָא אֶת עֲוֹן עֲבָדֶיךָ, אָמַר רַבִּי יִצְחָק מָצָא בַּעַל חוֹב מָקוֹם לִגְבּוֹת שְׁטַר חוֹבוֹ. (ב"ר,פה,ב)

ו.שר המשקים ושר האופים-התפקיד מחייב:
וַיָּשֶׁב אֶת שַׂר הַמַּשְׁקִים עַל מַשְׁקֵהוּ וַיִּתֵּן הַכּוֹס עַל כַּף פַּרְעֹה(שם,מ,כא)
ולמה אותו השיב ולא את שר האופים? אמרו דייני פרעה: הזבוב שנמצא בפיילישל זה, אנוס היה.ואין לו משפט מוות אבל הצרור שנמצא בגלוסקין של שר האופים לא היה אנוס שלא נתייאש במוראו של מלכות (פסיקתא זוטרא,שם)
ועוד ששר המשקים היה יכול להתנצל ולומר שבעוד הכוס ביד פרעהנפל שם הזבוב אבל בשר האופים שנמצא צרור כשהביא הלחם לפני המלך משמע כי לא הסתכל יפה בשעת הלישה וזה מראה שאינו מכבד את המלך ולכן היה חייב מיתה (רא"ם,שם)

ז.היוונים- מתוך החושך בא האור הגדול:
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ פָּתַר קְרָיָא בַּגָּלֻיּוֹת, וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ, זֶה גָּלוּת בָּבֶל, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ד, כט): רָאִיתִי אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה תֹהוּ. וָבֹהוּ, זֶה גָּלוּת מָדַי (אסתר ו, יד): וַיַּבְהִלוּ לְהָבִיא אֶת הָמָן. וְחשֶׁךְ, זֶה גָּלוּת יָוָן, שֶׁהֶחֱשִׁיכָה עֵינֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל בִּגְזֵרוֹתֵיהֶן, שֶׁהָיְתָה אוֹמֶרֶת לָהֶם, כִּתְבוּ עַל קֶרֶן הַשּׁוֹר שֶׁאֵין לָכֶם חֵלֶק בֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.(בראשית רבא,ב,ד)

... כמו כן זכו ישראל לאור הגדול של נס החנוכה, לאחר החושך הגדול של מלכות יון והוא בעצם הרעיון של חנוכה שהיו ימי חושך ואפילה לישראל, ימים של הסתר פנים מוחלט, כמשחז''ל: ''וחושך על פני תהום זו יון שהחשיכה פניהם של ישראל'' (בר''ר פ' ב', ד), וזכינו בימים אלה בכח המסירות נפש של מתתיהו ובניו להאיר את החשיכה, שנדרש לשם כך רק מסירות נפש שזו העבודה בזמן הירידה כאמור, זמן של חושך זמן שנשאר רק רשימו של קדושה, ואז העבודה להשתמש עם אותו רשימו ולאמצו במסירות נפש גם ללא שום הרגשה והארה המענגת בקרבת ה'. (פרשת וישב א' - מאמר יז - בים הדרך, הרה''ג יעקב ישראל לוגאסי שליט''א )

האם סותרת הענישה ע"י אדם אחר במידה כנגד מידה את הבחירה החופשית?
והרי נשאר לנו דבר, שנבררו בעניין הזה. וזה, שיש כמה כתובים, שיעלה על דעת בני אדם מהם, שהאלוהים גוזר המרי ושהוא כופה בו. וזה שקר! - ועלינו לבררם, שכן הרבה התלבטו בהם בני אדם.
מהם, אמרו לאברהם: ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה (בראשית ט"ו, י"ג).
אמרו: "ראה: הרי גזר על המצריים שיחמסו 'זרע אברהם' ולמה נפרע מהם? הלא בהכרח באין ברירה השתעבדו בהם, כמו שגזר!" והתשובה לאלו: הא למה זה דומה, כאילו אמר, יתברך, שהנולדים בעתיד יהיה בהם ממרה ומציית, צדיק ורשע. וזה נכון, ולא יתחייב במאמר זה פלוני הרשע שיהיה רשע מכל מקום, ולא פלוני הצדיק - שיהיה צדיק מכל מקום. אבל כל מי שהיה בהם רשע, הרי בבחירתו היה. ואילו חפץ שיהיה צדיק, הרשות בידו ואין מונע לו. וכן כל צדיק, אילו חפץ - היה רשע ולא היה מעכב בידו. כי הדיבור לא בא על איש פלוני הידוע עד שיאמר: "כבר נגזר עלי!" ואמנם בא על הכלל ונשאר כל איש בבחירתו, לפי עיקר תולדתו.
וכן כל אחד ואחד מן המצריים אשר חמסו את ישראל והרעו להם. אילו חפץ שלא יחמסם, הרשות בידו, שלא גזר על היחיד שיחמוס. (שמונה פרקים לרמב"ם,פרק שמיני)

סיכום:על הגלגל החוזר בעולם
וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל יַעֲקֹב הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה כִּי עָיֵף אָנֹכִי עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ אֱדוֹם(בראשית,כה,ל)
מן האדם האדם. עדשים אדמות, ואותו היום מת אברהם שלא יראה את עשו בן בנו יוצא לתרבות רעה, ואין זו שיבה טובה שהבטיחו הקדוש ברוך הוא, לפיכך קצר הקדוש ברוך הוא חמש שנים משנותיו, שיצחק חי מאה ושמונים שנה וזה מאה שבעים וחמש שנה, ובשל יעקב עדשים להברות את האבל. ולמה עדשים, שדומות לגלגל שהאבלות גלגל החוזר בעולם (רש"י,שם)
וְעָשִׂיתָ שֻׁלְחָן עֲצֵי שִׁטִּים אַמָּתַיִם אָרְכּוֹ וְאַמָּה רָחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ: וְצִפִּיתָ אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר וְעָשִׂיתָ לּוֹ זֵר זָהָב סָבִיב: וְעָשִׂיתָ לּוֹ מִסְגֶּרֶת טֹפַח סָבִיב וְעָשִׂיתָ זֵר זָהָב לְמִסְגַּרְתּוֹ סָבִיב: וְעָשִׂיתָ לּוֹ אַרְבַּע טַבְּעֹת זָהָב וְנָתַתָּ אֶת הַטַּבָּעֹת עַל אַרְבַּע הַפֵּאֹת אֲשֶׁר לְאַרְבַּע רַגְלָיו: (תרומה כה,כג-כו)
ועשית לו ארבע טבעות זהב. כדי שיזכור כי הצלחות העה"ז הם גלגל החוזר בעולם כטבעת זה העגול וע"י זכירה זו יפרנס משלחנו לעניים ולעומת זה יזכור גודל השכר לעה"ב שאין לו סוף כטבעת זה העגול שאין לו סוף.(כלי יקר,שם)

הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ בְלִיַּעַל לֵאמֹר קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה וְרָעָה עֵינְךָ בְּאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן וְלֹא תִתֵּן לוֹ וְקָרָא עָלֶיךָ אֶל יְהוָה וְהָיָה בְךָ חֵטְא: נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה יְבָרֶכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל מַעֲשֶׂךָ וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ (דברים,טו,ט-י)
כי בגלל הדבר הזה יברכך ה'. רז"ל {שבת קנא,ע"א} למדו מן לשון בגלל שגלגל הוא שחוזר בעולם. ורבים תמהו על הלשון, כי בגלל אינו לשון גלגל שהרי גימ"ל אחת חסירה. ואומר אני שכוונתם ז"ל לפרש בגלל מלשון וגללו את האבן (בראשית כט.ג) ור"ל כשיתגולל העוני בין האנשים מזה לזה כמנהגו, אז יברכך ה' ויגרום שלא יתגולל ולא יתנפל עליך בנפול על אנשים, וממילא שמעינן שהדבר מתגלגל בעולם כגלגל שכל נותן סופו להיות מקבל, כי כך המדה בכל הנמצאים שבכל הג' עולמות שכל נותן ישוב להיות מקבל כדרך שבארנו למעלה בפרשת בראשית בפסוק יום הששי. שבכל הנמצאים הולך הדבר בסיבות כגלגל שכל אחד מהם נותן ומקבל בלתי ה' לבדו הוא הנותן ובלתי מקבל.(כלי יקר,שם)

ויצא: למה זה תשאל לשמי

נקודת הפתיחה: חילופי שמות
וַיִּשְׁאַל יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הַגִּידָה נָּא שְׁמֶךָ וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ שָׁם: (בראשית,לב,ל)
למה זה תשאל. אין לנו שם קבוע, משתנין שמותינו, הכל לפי מצות עבודת השליחות שאנו משתלחים: (רש"י,שם)


א.ראובן- טעם סמוי וטעם גלוי:
וַתַּהַר לֵאָה וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ רְאוּבֵן כִּי אָמְרָה כִּי רָאָה יְ-ה-וָ-ה בְּעָנְיִי כִּי עַתָּה יֶאֱהָבַנִי אִישִׁי:(בראשית,כט,לב)
ותקרא שמו ראובן. רבותינו פרשו, אמרה ראו מה בין בני לבן חמי שמכר הבכורה ליעקב, וזה לא מכרה ליוסף ולא ערער עליו, ולא עוד שלא ערער עליו אלא שבקש להוציאו מן הבור(רש"י,שם)

1.מדוע ראה רש"י צורך למצוא טעם נוסף אחרי שכבר נתנה התורה טעם לשמו של ראובן?
2.מה הקשר בין שני הטעמים?
3.מדוע התורה לא הביאה את הטעם לשמו של ראובן שהביא רש"י?

1.והנה במשכיל לדוד (וכן בגר"א) פירש, שמתוך הכתוב גופא יש הוכחה שיש טעם נוסף לשם "ראובן" – מלבד הטעם שבפסוק עצמו. כי, בכל השבטים נאמר קודם כל הטעם לשם ורק אחר כך השם עצמו – וכמו "ותאמר כי שמע ה' כי שנואה אנכי . . ותקרא שמו שמעון"; אולם כאן אצל ראובן שונה הסדר, ונאמר קודם כל השם עצמו: "ותקרא שמו ראובן", ורק אחר כך הטעם: "כי אמרה כי ראה ה' בעניי".ומשינוי סדר זה למדנו, שבכל השבטים הי' השם תוצאה של הטעם שבפסוק, שבגלל הטעם – לכן נקרא בשם זה, ומטעם זה הכתוב מקדים את הטעם ורק אחר כך את השם שהוא תוצאה של הטעם; אולם בשם ראובן, הי' השם קיים עוד קודם שאמרה "כי ראה ה' בעניי" – והיינו, שבתחילה קראה שמו ראובן, ורק אחר כך הוסיפה "כי ראה ה' בעניי" – וזה מוסבר לפי הטעם שבחז"ל, שבאמת יש טעם קודם לשם "ראובן", עוד "לפני" הטעם שמפורש במקרא.
2.ולכן יש לפרש כפשטות הענין (וקצת מעין זה מבואר בכמה מפרשים), שאין כוונת רש"י לומר שחז"ל באו להוסיף טעם – מלבד הטעם המפורש במקרא, אלא כדיוק לשון רש"י: "רבותינו פירשו", היינו, שפירוש חז"ל בא לפרש, לתרץ הדורש ביאור בהטעם שבכתוב גופא. כלומר: הטעם שמביא רש"י, "ראו מה בין בני לבן חמי", אינו הסבר נפרד מהטעם שכתוב בתורה – אלא הוא בא בהמשך אליו, כדי להסביר אותו וליישבו.
והביאור בזה: הטעם המפורש במקרא לקריאת שמו של ראובן, "כי ראה ה' בעניי כי אתה יאהבני אישי", בכללות הוא מובן בפשטות: מטבע בני אדם שהולדת בן לאשה מעורר בבעלה רגש של קירוב ואהבה יתירה אלי'. אמנם בנידון דידן אינו חלק כל כך: הרי, החסרון באהבת יעקב את לאה הי' מפני אהבתו היתירה לרחל. ואם כן, מדוע חושבת לאה שבעלה יאהב אותה מעתה בזכות בנה? יתכן כי גם "עתה", כשילדה לאה בן ליעקב, לא ישתנה בו הרגש עד כדי כך ש"יאהבני אישי", ובפרט שגם רחל (אשתו העיקרית של יעקב) עתידה להוליד לו בן! .... זאת ועוד: הרי יתכן שבנה זה של לאה לא ילך בדרך הטוב והישר, ואז לא יגרום ל"יאהבני אישי", ואדרבה, הוא עלול לגרום נטי' הפכית! ומה גם שלגבי ראובן יש מקום לחשש זה במיוחד, שהרי הן בנו הראשון של אברהם (ישמעאל) והן בנו הראשון של יצחק (עשו) היו רשעים!

ולכן מפרש רש"י: "רבותינו פירשו ראו מה בין בני לבן חמי שמכר הבכורה ליעקב וזה לא מכרה ליוסף", והיינו, שבאמת הכתוב אומר דרשוני, שיש טעם מוקדם לזה בקריאת שם ראובן, המבאר מעלתו של הבן: "ראו מה בין בני לבן חמי", ובמילא מובן בטחונה של לאה ש"ראה ה' בעניי כי עתה יאהבני אישי".והיינו: הבטחון של לאה ש"עתה יאהבני אישי" – הוא מפני שהיא ילדה את הבן הבכור ליעקב. ובהתאם לכך מדגיש רש"י את המעלה המיוחדת של ראובן בנוגע לענין הבכורה , שעשו מכר את בכורתו וזלזל בה ואילו ראובן לא הסכים למכור את בכורתו – ועל סמך זה ידעה שבן זה יהי' בכור נאמן לאביו יעקב [שלא כישמעאל ועשו], ובזכותו יאהב אותה יעקב, "יאהבני אישי".ועוד הוסיפה לאה – שלא זו בלבד שבן זה יהי' בכור נאמן לאביו, אלא שהוא יתנהג כראוי לבנה של רחל – שאותה אהב יעקב בחיבה יתירה – שלמרות שיעקב נטל את הבכורה מראובן ונתנה ליוסף, בכל זאת "לא ערער עליו, ולא עוד אלא שביקש להוציאו מן הבור"; וזה מוסיף במעלתו של בן בכור זה, שבזכותו "יאהבני אישי".(לקראת שבת, ביאורים ופירושים מתורת הרבי מלובביץ')
3.ולא רצתה לפרש טעם זה ... משום כבוד האחים שעתידים למכור את יוסף (נחלת יעקב,שם)
ב.שמעון- השנאה מקלקלת את השורה:
וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר כִּי שָׁמַע יְהוָה כִּי שְׂנוּאָה אָנֹכִי וַיִּתֶּן לִי גַּם אֶת זֶה וַתִּקְרָא שְׁמוֹ שִׁמְעוֹן:(בראשית,כט,לג)

4.מדוע שוב ניתן שם על שם השנאה של יעקב ללאה?

אף על פי שבלידת בן ראשון אמרה כי עתה יאהבני אישי וכל שכן שלא ישנאנה ולמה אמרה "כי שנואה אנוכי". מכל מקום נראה שהיא סברה שיהיה כן ולא עלתה בידה, כי היא סברה מאחר שאין אשה אלא לבנים והבן אהוב בלי ספק. איך תהיה בור שנואה ומימיה חביבין. על כן אמרה "כי עתה יאהבני אישי". ואחר כך ראתה שהלכה בטעות שהרי מן הדין היה שאחותי תלד בן שני ולמה נתן לי ה' גם את זה אלא לפי שגלוי לפני ה' יתברך שעודנו בשנאתו. לכך אמרה "כי שמע ה'" הוא יתברך לבד בוחן לבו ושמע כל דבריו שעם לבו. אבל אני לא ידעתי זה כי חשבתי שכבר סרה שנאתו.(כלי יקר,שם)

ג.לוי-מלווה מלכה
וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר עַתָּה הַפַּעַם יִלָּוֶה אִישִׁי אֵלַי כִּי יָלַדְתִּי לוֹ שְׁלֹשָׁה בָנִים עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ לֵוִי:(בראשית,כט,לד)

5.מדוע דווקא בפעם זו ילווה אליה אישה יעקב?

עד עכשיו הייתי מנהלת שני בני בשתי ידי, ועכשיו שנולד לו בן שלישי יצטרך אישי לסייע לי לנהלם.(חזקוני,שם)
הפעם ילוה. שכבר אני מוחזקת בהיותי רבת בנים כאמרם ז''ל בתלת זמני הוא חזקה: (ספורנו,שם)

6.מדוע דווקא אצל לוי השם לא ניתן לו ע"י אימו?
...לפ"י על כן קרא שמו לוי -יעקב קרא שמו שסברת שמו תלויה ביעקב כדכתיב "עתה ילוה אלי אישי" (חזקוני,שם)
ד.יהודה- טוב להודות לה':
וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת יְהוָה עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ יְהוּדָה וַתַּעֲמֹד מִלֶּדֶת: (בראשית,כט,לה)

7.על מה היתה צריכה לאה להודות עם הולדת יהודה?

הפעם אודה. שנטלתי יותר מחלקי, מעתה יש לי להודות: (רש"י,שם)
שנטלתי יותר מחלקי, מעתה יש לי להודות-לפיכך נקראים ישראל בשם יהודי על שמו של יהודה כדי שירגישו תמיד שכל מה שיש להם הוא יותר ממה שמגיע להם (וילקט יוסף,רבי מנחם מדל מקוצק,שם)

ה.דן-בני השפחות כבני האמהות:
וַתַּהַר בִּלְהָה וַתֵּלֶד לְיַעֲקֹב בֵּן: וַתֹּאמֶר רָחֵל דָּנַנִּי אֱלֹהִים וְגַם שָׁמַע בְּקֹלִי וַיִּתֶּן לִי בֵּן עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ דָּן:(בראשית ל,ה)
8.מדוע אצל השפחות נאמר שהבן נולד "ליעקב" מה שלא הוזכר קודם לכן אצל האמהות אלא רק ביששכר וזבולון?
ותלד ליעקב בן. הזכיר בכל השפחות "ליעקב" להגיד כי הוא חפץ ומודה בהם ואיננו נקרא לו בן האמה רק בן ליעקב כבני הגבירות המתיחסים אליו ואמר בלאה בן חמישי ובן ששי ליעקב בעבור רבוי הבנים לומר כי בכולן יחפוץ ואת כולם יקרב ולא הזכיר בראשונים כן (רמב"ן,שם)
ו.נפתלי-אשרי יולדתו
וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בִּלְהָה שִׁפְחַת רָחֵל בֵּן שֵׁנִי לְיַעֲקֹב: וַתֹּאמֶר רָחֵל נַפְתּוּלֵי אֱלֹהִים נִפְתַּלְתִּי עִם אֲחֹתִי גַּם יָכֹלְתִּי וַתִּקְרָא שְׁמוֹ נַפְתָּלִי: (בראשית ל,ז-ח)
9.מדוע שוב מציין הכתוב שבלהה היתה שפחת רחל?
שלא כהגר,שפחת שרה, שמשהרתה התחילה לזלזל בגבירתה המשיכה בלהה לשרת את גבירתה רחל גם לאחר שהרתה וילדה בן שני ליעקב (דעת מקרא,שם)
ז.גד- כשהמזל רודף אחריך
וַתֵּלֶד זִלְפָּה שִׁפְחַת לֵאָה לְיַעֲקֹב בֵּן: וַתֹּאמֶר לֵאָה בָּא גָד וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ גָּד:(בראשית ל,י-יא)

10.מדוע לא נאמר אצל זלפה שהיתה בהריון(ותהר) מה שכןן נאמר אצל כל שאר האימהות בכל הלידות?

ותלד זלפה. בכלן נאמר הריון חוץ מזלפה לפי שהיתה בחורה מכולן ותינוקת בשנים ואין הריון נכר בה, וכדי לרמות ליעקב נתנה לבן ללאה שלא יבין שמכניסין לו את לאה, שכך מנהג לתן שפחה גדולה לגדולה וקטנה לקטנה(רש"י,שם)
בא גד. בא מזל טוב...(רש"י,שם)
11.מהו המזל הטוב שבא דווקא כעת?
כיון שילדה בפתע בלא שידעו מקודם הריונה...וי"מ מזל הלידה שפסקה ממנה לאחר הולדת יהודה שעמדה מלדת, עתה בא וחזר אליה(ר' יוסף בכור שור,שם)

גד רומז:גמול דלים,כי כשעושים חסד מתדבקים בו יתברך שרצונו להיטב לבריותיו, ובזה שולטים על המזל-בא מזל טוב(באר משה, רבי משה יחיאל מאוזורוב, חומש פניני החסידות)

ח.אשר-אושר בהווה ושבח לעתיד

וַתֵּלֶד זִלְפָּה שִׁפְחַת לֵאָה בֵּן שֵׁנִי לְיַעֲקֹב: וַתֹּאמֶר לֵאָה בְּאָשְׁרִי כִּי אִשְּׁרוּנִי בָּנוֹת וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ אָשֵׁר:(שם,שם,יב-יג)

12.מהו האושר עליו מדברת לאה לפיו נקבע שמו של אשר?

ואֲמֶרֶת לֵאָה תֻּשְׁבַּחְתָּא הֲוַת לִי אֲרֵי בְכֵן יְשַׁבְּחֻנַּנִּי נְשַׁיָּא וּקְרַת יָת שְׁמֵהּ אָשֵׁר: (אונקלוס,שם)
ידעתי שהנשים צחקו עלי בהביאי את צרתי לחיק בעלי ולי אין מצורך להבנות ממנה.אבל מרוב חשקי שיהיו רוב השבטים ממני או ממשפחתי , צחוקם היה לי לתהילה(תֻּשְׁבַּחְתָּא).לכן עתה בבן השני יְשַׁבְּחֻנַּנִּי נְשַׁיָּא ויאמרו יפה עשית ובחכמה, שהקמת ליעקב שישה שנים שהן מחתית שבטי י-ה
וַאֲמַרַת לֵאָה תּוּשְׁבַּחְתָּא הֲוַת לִי אֲרוּם שַׁבָּחוּ לִי בְּנַת יִשְרָאֵל וְהֵיכְדֵין עֲתִידִין בְּנוֹי לְשַׁבָּחָא קֳדָם יְ-יָ עַל טַב פֵּירֵי אַרְעֲהוֹם וּקְרַת יַת שְׁמֵיהּ אָשֵׁר: (תרגום יונתן)
וכן עתידים להלל לפני ה' על טוב פירות ארצם וכן תרגם 'מאשר שמנה לחמו והוא יתן מעדני מלך-טוֹבוֹי דְאָשֵׁר מִן שְׁמֵינִין הִינוּן פֵּירוֹי אַרְעֲיָא מַרְבְּיָת בּוּשְמִין וְעִיקְרֵי סַמָנִין:(ביאור יונתן, מקראות גדולות המבואר)
ט.יששכר- שכר כפול:
וַיִּשְׁמַע אֱ-לֹהִים אֶל לֵאָה וַתַּהַר וַתֵּלֶד לְיַעֲקֹב בֵּן חֲמִישִׁי: וַתֹּאמֶר לֵאָה נָתַן אֱ-לֹהִים שְׂכָרִי אֲשֶׁר נָתַתִּי שִׁפְחָתִי לְאִישִׁי וַתִּקְרָא שְׁמוֹ יִשָּׂשכָר:(שם,ל,יז-יח)
13.מדוע שני ש' בשמו של יששכר אך רק אחת נהגית?

יש בו שני שינין אחת בשביל משמעות דנתן אלוקים את שכרי ואחת כנגד שכר שכרתיך(פס' טז),שהוא לשון גנאי* ולכן אינה נקראת.(דעת זקנים,שם)
*שגנאי הוא לומר ששכרה את יעקב לשכב עימה(ביאור דעת זקנים, מקראות גדולות המבואר)
וַאֲמַרַת לֵאָה יְהַב יְ-יָ אַגְרִי דִיהָבַת אַמְתִי לְבַעֲלִי וְהֵיכְדֵין עֲתִידִין בְּנוֹי לְקַבָּלָא אֲגַר טַב עַל דְאִינוּן עַסִיקִין בְּאוֹרַיְיתָא וּקְרָא יַת שְׁמֵיהּ יִשָשׁכָר: (תרגום יונתן)
וכן עתידים בניו לקבל שכר טוב על שהם עסוקים בתורה (ביאור יונתן, מקראות גולות המבואר)

י.זבולון-ותומכיה מאושר
וַתַּהַר עוֹד לֵאָה וַתֵּלֶד בֵּן שִׁשִּׁי לְּיַעֲקֹב: וַתֹּאמֶר לֵאָה זְבָדַנִי אֱ-לֹהִים אֹתִי זֵבֶד טוֹב הַפַּעַם יִזְבְּלֵנִי אִישִׁי כִּי יָלַדְתִּי לוֹ שִׁשָּׁה בָנִים וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ זְבֻלוּן:(שם,ל,יט-כ)
14.מהו הזבד הטוב ומדוע רק כעת זכתה בו לאה?
תורה,הכונה ,מלכות.וזה יזבלני אישי.וכמו שדרשו ז"ל על ויעש להם בתים: בתי כהונה ומלכות.כי כתר כהונה לוי.כתר מלכות יהודה,כתר תורה יששכר וכמו שנאמר 'ומבני יששכר יודעי בינה לעיתים'{דברי הימים א,יב,לג) אך יששכר בלא זבולון מחזיקו אינו יכול ללמוד ולכן אמרה בלידת זבולון הפעם יזבלני אישי וזבדני א-לוהים זבד טוב ודו"ק (משך חכמה,שם)


יא.דינה-יקוב הדין את ההרה:
וְאַחַר יָלְדָה בַּת וַתִּקְרָא אֶת שְׁמָהּ דִּינָה:(שם,ל,כא)
15.מהו הטעם לשמה של דינה ומדוע לא נכתב במפורש?
דינה. פרשו רבותינו שדנה לאה דין בעצמה אם זה זכר לא תהא רחל אחותי כאחת השפחות, והתפללה עליו ונהפך לנקבה: (רש"י,שם)
ולא נכתב טעם זה בפירוש כי גנאי הוא לרחל שרק תפילתה של לאה גרמה לה שתוליד (נחלת יעקב על רש"י, שם)

יב.יוסף- אסיפה ותוספת:
וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר אָסַף אֱלֹהִים אֶת חֶרְפָּתִי: וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יוֹסֵף לֵאמֹר יֹסֵף יְ-ה-וָ-ה לִי בֵּן אַחֵר:(שם,ל,כג-כד)

16.ותקרא את שמו יוסף - על שאמרה: אסף אלהים את חרפתי. וא"כ תקראהו אסף יו"ד של יוסף למה? על שם שהתפללה: יוסף ה' לי בן אחר הרי שם זה משמש שני אמירות: אסף ויוסף. (רשב"ם,שם)
כל אחד מבכורי האמהות(לאה ורחל) קיבל שמו משני טעמים: האחד קשור בעלבונה או חרפתה של אימו(אצל לאה פיצוי על היותה שנואה ואצל רחל על שם חרפת עקרות) והטעם השני על שם התייחסותו לאח אחר: אצל ראובן על שם ההבדל בינו לעשיו בעניין הבכורה שבא לידי ביטוי ביחסו ליוסף ואצל יוסף ברצון של אימו שיוולד לה בן(אח ליוסף) נוסף. (ענ"ד)

קו הסיום: למען השם
רַב הוּנָא אָמַר בְּשֵׁם בַּר קַפָּרָא בִּשְׁבִיל אַרְבָּעָה דְּבָרִים נִגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִצְרַיִם, שֶׁלֹּא שִׁנּוּ אֶת שְׁמָם וְאֶת לְשׁוֹנָם וְלֹא אָמְרוּ לָשׁוֹן הָרָע, וְלֹא נִמְצָא בֵּינֵיהֶם אֶחָד מֵהֶן פָּרוּץ בְּעֶרְוָה. לֹא שִׁנּוּ אֶת שְׁמָן רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן נָחֲתִין, רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן סָלְקִין, לֹא הָיוּ קוֹרִין לִיהוּדָה רוּפָּא וְלֹא לִרְאוּבֵן לוּלְיָאנִי וְלֹא לְיוֹסֵף לֵיסְטֵיס וְלֹא לְבִנְיָמִין אֲלֶכְּסַנְדְּרִי.(ויקרא רבה,לב,ה)

תולדות: רב הנסתר על הגלוי

פתיחה:הַנִּסְתָּרֹת לַי-ה-וָ-ה אֱ-לֹהֵינוּ וְהַנִּגְלֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ עַד עוֹלָם לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת: (דברים,כט,כח)

א.יצחק: מגלה הנסתרות
1.חפש את האישה
וַיִּשְׁאֲלוּ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם לְאִשְׁתּוֹ וַיֹּאמֶר אֲחֹתִי הִוא כִּי יָרֵא לֵאמֹר אִשְׁתִּי פֶּן יַהַרְגֻנִי אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם עַל רִבְקָה כִּי טוֹבַת מַרְאֶה הִיא:
(בראשית,כו,ז)
וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת וַיִּקְרָא אֶת עֵשָׂו בְּנוֹ הַגָּדֹל וַיֹּאמֶר אֵלָיו בְּנִי וַיֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּנִי (שם,כז,א)
ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות ...והאמר ר' יצחק לעולם אל תהי קללת הדיוט קלה בעיניך שהרי אבימלך קלל את שרה ונתקיים בזרעה שנאמר {בראשית כ-טז} הנה הוא לך כסות עינים אל תקרי כסות אלא כסיית עינים(מגילה כח,ע"א)

2.משחרר סתימות:
וְכָל הַבְּאֵרֹת אֲשֶׁר חָפְרוּ עַבְדֵי אָבִיו בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו סִתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים וַיְמַלְאוּם עָפָר:...וַיָּשָׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר אֶת בְּאֵרֹת הַמַּיִם אֲשֶׁר חָפְרוּ בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו וַיְסַתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיִּקְרָא לָהֶן שֵׁמוֹת כַּשֵּׁמֹת אֲשֶׁר קָרָא לָהֶן אָבִיו:
(שם,כו,טו;יח)
סתמום פלשתים. מפני שאמרו תקלה הם לנו מפני הגיסות הבאות עלינו. טמונין פלשתאי לשון סתימה, ובלשון משנה (פסחים מב א) מטמטם את הלב: (רש"י,שם)
סתמום פלשתים. כאשר יראו מצות אבימלך לבלתי הזיק ליצחק סתמו הבארות בשנאת קנאתם: (ספורנו,שם)

3.חושף את הסוד:
{לג} וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה גְּדֹלָה עַד מְאֹד וַיֹּאמֶר מִי אֵפוֹא הוּא הַצָּד צַיִד וַיָּבֵא לִי וָאֹכַל מִכֹּל בְּטֶרֶם תָּבוֹא וָאֲבָרְכֵהוּ גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה: (שם,כז,לג)
אָמַר רַבִּי לֵוִי לְפִי שֶׁהָיָה אָבִינוּ יִצְחָק מִתְפַּחֵד וְאוֹמֵר תֹּאמַר שֶׁלֹא עָשִׂיתִי כַּשּׁוּרָה שֶׁעָשִׂיתִי אֶת שֶׁאֵינוֹ בְּכוֹר בְּכוֹר, כֵּיוָן שֶׁאָמַר {בראשית כז, לו}: אֶת בְּכֹרָתִי לָקָח, אָמַר יָאוּת בֵּרַכְתִּי.(ב"ר,סז,א)

ב.רבקה: אשת סוד
1.הנבואה הסודית
וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה לָהּ שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר:(בראשית,כה,כג)
בעבור תברכך נפשי. ... ונראה שלא הגידה לו רבקה מעולם הנבואה אשר אמר ה' לה ורב יעבוד צעיר ... והנה מתחלה לא הגידה לו 1.דרך מוסר וצניעות כי ותלך לדרוש את ה' שהלכה בלא רשות יצחק או שאמרה 2."אין אנכי צריכה להגיד נבואה לנביא כי הוא גדול מן המגיד לי" ועתה לא רצתה לאמר לו "כך הוגד לי מאת ה' טרם לדתי" כי אמרה 3.באהבתו אותו לא יברך יעקב ויניח הכל בידי שמים והיא ידעה כי בסבת זה יתברך יעקב מפיו בלב שלם ונפש חפצה ... (רמב"ן,בראשית,כז,ד)

2.נחישות גלויה ואמונה חבויה:
וַתֹּאמֶר לוֹ אִמּוֹ עָלַי קִלְלָתְךָ בְּנִי אַךְ שְׁמַע בְּקֹלִי וְלֵךְ קַח לִי:...וַתִּקַּח רִבְקָה אֶת בִּגְדֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל הַחֲמֻדֹת אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבָּיִת וַתַּלְבֵּשׁ אֶת יַעֲקֹב בְּנָהּ הַקָּטָן (שם,כז,יג;טו)
וַאֲמֶרֶת לֵהּ אִמֵּהּ עֲלַי אִתְאַמַּר בִּנְבוּאָה דְּלָא יֵיתוּן לְוָטַּיָּא עֲלָךְ בְּרִי בְּרַם קַבֵּל מִנִּי וְאִזְּיל סַב לִי:(אונקלוס,שם)
עלי ועל צווארי , כלומר כי היתה בוטחת במה שאמר לה הקדוש ברוך הוא לעיל 'ורב יעבוד צעיר' (רשב"ם,שם)

3.חכמה נסתרת:
וַתֹּאמֶר רִבְקָה אֶל יִצְחָק קַצְתִּי בְחַיַּי מִפְּנֵי בְּנוֹת חֵת אִם לֹקֵחַ יַעֲקֹב אִשָּׁה מִבְּנוֹת חֵת כָּאֵלֶּה מִבְּנוֹת הָאָרֶץ לָמָּה לִּי חַיִּים:(שם,שם,מו)
דרך חכמה אמרה רבקה ליצחק להרחיק יעקב מעשיו, ולא גילתה לו שבשביל שטימת אחיו עשתה כן (רשב"ם,שם)
כי רק לרבקה הוגד שעשיו שטם את יעקבויצחק לא ידע מזה...כי לא רצתה לצער את יצחק (ביאור רשב"ם, מקראות גדולות המבואר)
קצתי בחיי וגו'. לא רצתה לגלות הדבר ליצחק משום איסור רכילות ואמרה סיבה אחרת, אבל מה שגילתה ליעקב אדרבה קיימה מצות (ויקרא יט) לא תעמוד על דם רעך: (אור החיים,שם)

ג.עשיו: אחד בפה אחד בלב
1.סודו של הצייד:
וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים
"צוד" קרוב ל"סוד"...סוד- תוכנית שאדם טומן בחובו עד בוא עת הביצוע.צוד- ביצוע אותה תכנית מתוך התגברות על כל הקשיים.מדרכו של התייד שהוא מופיע בתכלית התמימות, אך בסתר לבבו חורש מזימות להשחית. (רש"ר הירש,שם)

2.השנאה הכבושה:
וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב עַל הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וְאַהַרְגָה אֶת יַעֲקֹב אָחִי (שם,כז,מא)
שטם קרוב..ל"סתם" , מציין שנאה כבושה כעין זה נטר שהוראתו הכללית לשמור , להסתיר והוראתו המיוחדת לשמור ולהסתיר איבה (רש"ר,הירש,שם)
ויאמר עשו בלבו. יתכן שגלה סודו לאחד מאוהביו. ויש אומרים על דרך נבואה היה. והראשון קרוב: (אבן עזרא,שם)

ד.יעקב: לשמור על האמת הפנימית
1.מחופש בעל כרחו:
אוּלַי יְמֻשֵּׁנִי אָבִי וְהָיִיתִי בְעֵינָיו כִּמְתַעְתֵּעַ וְהֵבֵאתִי עָלַי קְלָלָה וְלֹא בְרָכָה
וזאת לדעת ד כ ״ ע שלשון הספק נכתב בלשון אולי מראה שרצונו שיבוא לידי כך והלוואי שיבוא לידי זה דבמלת אולי נמצא אותיות 'לו' שפירושו הלוואי וזה שאמר יעקב, ״אולי' ימושני.אבי״ הלא זה רק בגדר ספק הרחוק שימושני אבי והלוואי שימושני, אז אוכל לבוא למטרתי ולקבל הברכות (מצח אהרן - וואלקין, אהרן ב"ר יעקב צבי)

2.סוד המכירה:
וַיֹּאמֶר הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם אֶת בְּכֹרָתִי לָקָח וְהִנֵּה עַתָּה לָקַח בִּרְכָתִי וַיֹּאמַר הֲלֹא אָצַלְתָּ לִּי בְּרָכָה: (שם,כז,לו)
ייתכן שכאשר יעקב קנה את בכורתו מעשו, נודע הדבר רק לרבקה, משום קרבתה המיוחדת ליעקב כפי שמתברר מן ההמשך, יעקב לא סיפר על כך ליצחק, אולי משום שחש שאביו מבכר את עשו על פניו, וחשש שאביו לא יראה את קניית הבכורה בעין יפה (ד"ר אברהם שפיר, הגיגי גבעה ג', תשנ"ה)

סיום:
סיבת הסודות- פחד יצחק:
וַתִּשָּׂא רִבְקָה אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא אֶת יִצְחָק וַתִּפֹּל מֵעַל הַגָּמָל (שם,כד,סד)
מרוב פחד ובושה כסתה רבקה עצמה בצעיף כמו שמבינה שאינה ראויה להיות לו לאשה, ומאז והלאה נקבע בלבה פחד. ולא הייתה עם יצחק כמו שרה עם אברהם ורחל עם יעקב, אשר בהיות להם איזה קפידא עליהם, לא בושו לדבר רתת לפניהם. מה שאין כן רבקה. וכל זה הקדמה להסיפור שיבוא בפרשת 'תולדות' שהיו יצחק ורבקה מחולקים בדעות. ומכל מקום לא מצאה רבקה לב להעמיד את יצחק על דעתה בדברים נכוחים, כי היא יודעת האמת כי עשו, רק ציד בפיו. וכן בשעת הברכות... ואילו הייתה רבקה עם אישה כמו שרה ורחל עם אנשיהן, לא היה מגיע בזה האופן. (הנצי"ב , העמק דבר, בראשית כז סה)

תולדות: כבדהו וחשדהו- כי ציד בפיו

נקודת הפתיחה: זכותו של עשיו
ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדל החמדת ... אשר אתה בבית, שבהן היה משמש את אביו.
אמר רבן שמעון בן גמליאל כל ימי הייתי משמש את אבא ולא שמשתי אותו אחד ממאה ששמש עשו את אביו, אני בשעה שהייתי משמש את אבא הייתי משמשו בבגדים מלכלכין, ובשעה שהייתי יוצא לדרך הייתי יוצא בבגדים נקיים, אבל עשו בשעה שהיה משמש את אביו לא היה משמשו אלא בבגדי מלכות, אמר אין כבודו של אבא להיות משמשו אלא בבגדי מלכות, הדא הוא דכתיב: אשר אתה בבית, כמה נשים היו לו ואת אמרת אשר אתה בבית, אלא דהוה ידע מאי עובדיהון.
(בראשית רבא,סה,טז)
ת''ר איזהו מורא ואיזהו כיבוד ?
מורא: לא עומד במקומו ולא יושב במקומו ולא סותר את דבריו ולא מכריעו.
כיבוד: מאכיל ומשקה מלביש ומכסה מכניס ומוציא (קידושין,לא,ע"ב)


הרובד הגלוי: כבדהו
1.מאכיל ומשקה:
וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו וְרִבְקָה אֹהֶבֶת אֶת יַעֲקֹב:(בראשית,כה,כח)
וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו, קוֹפַּרָא טָבָא לְפוּמֵיהּ, וְכַסָּא טָבָא לְפוּמֵיהּ.[חתיכת בשר טובה לפיו (של יצחק) וכוס יין טוב לפיו.](ב"ר,סג,י)

2.מעשה אבות- סימן לבנים?
וַיְהִי עֵשָׂו בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה וַיִּקַּח אִשָּׁה אֶת יְהוּדִית בַּת בְּאֵרִי הַחִתִּי וְאֶת בָּשְׂמַת בַּת אֵילֹן הַחִתִּי:(בראשית,כו,לד)
אמר,כיון שארע שלא נזדמן לאבא זיווגו הראוי עד ארבעים שנה הרי שזמן זה ראוי לישא אישה(גור אריה,שם)

3.ריצוי בדיבור:
וַיַּעַשׂ גַּם הוּא מַטְעַמִּים וַיָּבֵא לְאָבִיו וַיֹּאמֶר לְאָבִיו יָקֻם אָבִי וְיֹאכַל מִצֵּיד בְּנוֹ בַּעֲבוּר תְּבָרְכַנִּי נַפְשֶׁךָ: (בראשית,כז,לא)
....עשיו הוא שהיה רגיל לדבר עם אביו לנוכח שהוא חסרון כבוד ויעקב היה רגיל לדבר עם אביו בלשון נסתר בדרך כבוד.ואך עתה שבא במקום עשיו ולבש בגדי החמודות ועורת גדיי העיזים כדי שיהיה נראה שהוא עשיו , לכן דיבר גם כן כלשון עשיו לנוכח כדי שלא יהיה ניכר גם בדיבורו.ועשיו בחושבו למצוא חן בעיני אביו עתה ביותר, כדי שיברך אותו בלב מלא רצון לכן דיבר לשון כבוד כמנג יעקב ולא בלשון נוכח כמנהגו.(נשמת חיים, הגה"ק רבי חיים משאש, מלכמי מכנאס)

4.צער האב:
וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב עַל הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וְאַהַרְגָה אֶת יַעֲקֹב אָחִי: (שם,כז,מא)
יקרבו ימי אבל אבי. כמשמעו, שלא אצער את אבא. ומדרש אגדה לכמה פנים יש: (רש"י,שם)

5.לעשות רצון אביו:
וַיַּרְא עֵשָׂו כִּי רָעוֹת בְּנוֹת כְּנָעַן בְּעֵינֵי יִצְחָק אָבִיו:וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו אֶל יִשְׁמָעֵאל וַיִּקַּח אֶת מָחֲלַת בַּת יִשְׁמָעֵאל בֶּן אַבְרָהָם אֲחוֹת נְבָיוֹת עַל נָשָׁיו לוֹ לְאִשָּׁה:(שם,כח,ח-ט)
וירא עשו כי ברך יצחק. והנה עשו גם שראה שיצחק כשברך את יעקב צוהו שלא יקח אשה מבנות כנען שזה היה נגד ברכתו. מ''מ לא שת לבו לכל זה זולתי כי בראותו כי רעות בנות כנען בעיני יצחק אביו. וחשב שזה היה מפני שהן מנגדות לרצונו כאמרו ותהיינה מורת רוח. הלך אל ישמעאל ובזה הודיע שהיה יצחק יכול למחות בעשו כשנשא הכנעניות אם היה נותן לבו כמו שהעירתהו עתה רבקה על יעקב: (ספורנו,שם,כח,ו-ט)


הרובד הסמוי: וחשדהו

1.ציד המילים:
וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו וְרִבְקָה אֹהֶבֶת אֶת יַעֲקֹב:(בראשית,כה,כח)
בפיו. ...מדרשו בפיו של עשו שהיה צד אותו ומרמהו בדבריו(רש"י,שם)
2.צביעותו של החזיר:
וַיְהִי עֵשָׂו בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה וַיִּקַּח אִשָּׁה אֶת יְהוּדִית בַּת בְּאֵרִי הַחִתִּי וְאֶת בָּשְׂמַת בַּת אֵילֹן הַחִתִּי:(בראשית,כו,לד)
בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה- עשו היה נמשל לחזיר, שנאמר {תהלים פ יד} יכרסמנה חזיר מיער, החזיר הזה כשהוא שוכב פושט טלפיו לומר ראו שאני טהור, כך אלו [אלופי עשו] גוזלים וחומסים ומראים עצמם כשרים. כל ארבעים שנה היה עשו צד נשים מתחת בעליהן ומענה אותם, כשהיה בן ארבעים אמר אבא בן ארבעים שנה נשא אשה, אף אני כן(רש"י,שם)

3. (ולא) סותר את דבריו:
וַיַּעַשׂ גַּם הוּא מַטְעַמִּים וַיָּבֵא לְאָבִיו וַיֹּאמֶר לְאָבִיו יָקֻם אָבִי וְיֹאכַל מִצֵּיד בְּנוֹ בַּעֲבוּר תְּבָרְכַנִּי נַפְשֶׁךָ: (בראשית,כז,לא)

יקם אבי ויאכל מציד בנו. יעקב דבר בלשון תחנונים קום נא שבה, אין נא אלא בקשה, ועוד אמר לו לישב ולאכול דבר אתו בלשון נוכח, אבל עשו לא אמר לו לקום מן המקום אשר הוא עומד שם ולישב במקום המוכן לאכילה, ולא הזכיר לשון נא, ודבר בלשון נסתר מרוב רום לבבו.(כלי יקר,שם)

4.(לא) עומד במקומו:
וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב עַל הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וְאַהַרְגָה אֶת יַעֲקֹב אָחִי:(שם,כז,מא)
דקדק הלשון שלא אמר ימות אבי אלא יקרבו ימי אבל שמשמע שיתקצרו ימיו כדאיתא כל מי שנאמר בו קריבה למות לא הגיע לימי אבותיו. (יפה תואר,שם)
יקרבו ימי אבל אבי... רבנן אמרי אם הורגו אני, יש שם ועבר יושבין עלי בדין ואומרים לי למה הרגת את אחיך, אלא הריני הולך ומתחתן לישמעאל והוא בא ועורר עמו על הבכורה והורגו, ואני עומד עליו כגואל הדם והורגו, ויורש אני שתי משפחות. (בראשית רבא,סז,ח)

5.סוף מעשה- במחשבה תחילה:
וַיַּרְא עֵשָׂו כִּי רָעוֹת בְּנוֹת כְּנָעַן בְּעֵינֵי יִצְחָק אָבִיו:וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו אֶל יִשְׁמָעֵאל וַיִּקַּח אֶת מָחֲלַת בַּת יִשְׁמָעֵאל בֶּן אַבְרָהָם אֲחוֹת נְבָיוֹת עַל נָשָׁיו לוֹ לְאִשָּׁה:(שם,כח,ח-ט)
על נשיו. הוסיף רשעה על, רשעתו שלא גרש את הראשונות: (רש"י,שם)

קו הסיום: כוחו של כיבוד אב ואם
ויירא יעקב מאד ויצר לו (לב, ח), ... אמר כל השנים הללו יושב בארץ ישראל, תאמר שהוא בא עלי מכח ישיבת ארץ ישראל. כל השנים הללו הוא יושב ומכבד את הוריו, תאמר שהוא בא עלי מכח כבוד אב ואם, שהרי כך אמר (בראשית כז, מא): יקרבו ימי אבל אבי, תאמר שמת אותו זקן ובא עלי להרגני (ב"ר,עו,ב)