יום רביעי, 9 בנובמבר 2011

חיי שרה: תורה ,עבודה וגמילות חסדים

פתיחה:
שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק הָיָה מִשְּׁיָרֵי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. הוּא הָיָה אוֹמֵר, עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד, עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים: (אבות,א,ב)
כי אלו ג' עבירות (ע"ז,ג"ע,ש"ד) הם הפך שלוש הדברים שהעולם עומד עליהם כי אין ספק כי עבודה זרה הפך העבודה שהיא אל הש"י,ושפיכות דמים היא הפך גמילות חסדים,כי זה מיטיב לאחר לאחר ועושה לו דבר שאין צריך(חייב) לעשות וש"ד מאבדו לגמרי,וגילוי עריות הוא הפך התורה כי מעלת התורה שהיא השכל נבדל מן חמרי לגמרי...התורה השכלית ...והפך זה ג"ע שהולך אחר הזנות שהיא ג"ע ובזה הולך אחר החמרי עש שהוא נחשב לגמרי כמו בהמה וחמור (דרך חיים למהר"ל,שם)

א.חסד של אמת:
וַיִּשְׁמַע אַבְרָהָם אֶל עֶפְרוֹן וַיִּשְׁקֹל אַבְרָהָם לְעֶפְרֹן אֶת הַכֶּסֶף אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּאָזְנֵי בְנֵי חֵת אַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף עֹבֵר לַסֹּחֵר:(בראשית,כג,טז)
1.מדוע התעקש אברהם על קניית מערת המכפלה ואפילו בסכום כה עצום ומדוע לא קנה אותה קודם לכן?
כאשר נפטרה שרה אמנו, ונוצר הצורך לקברה, מבין אברהם אבינו כי כעת הקשר עם הארץ נעשה אחר לגמרי. עד כה היו אברהם ושרה הגילוי היחידי של נשמת ישראל בעולם. כל זמן שהנשמה שרתה בגופה של שרה, ללא שום חילוקים, לא היה צורך לעשות מעשה קניין שיקשור את הארץ עם נשמתן של ישראל...עד מותה של שרה, הגוף של הארץ היה בטל לגמרי לאור הנשמה. כמו שהגוף של אברהם ושרה היה טפל לגמרי לנשמתם. אברהם ושרה לא עסקו בגוף אלא בשעת הצורך, כפי שהתרחש במצרים בבית פרעה... אך כאשר מתרחש פירוד בין הנשמה לגוף, יש צורך לעשות קניין בארץ, על מנת לקשור בקשר ממשי בין הנשמה לגוף, ובין האומה לארצה(הרב יהושע שפירא,מתוך אתר ישבת ההסדר ר"ג)


וְאִם תֹּאמַר, אִם כָּךְ, לָמָּה לֹא רָצָה אוֹתָהּ עַד עַכְשָׁו? כְּדֵי שֶׁלֹּא יַבְחִינוּ בוֹ, הוֹאִיל וְלֹא צָרִיךְ אוֹתָהּ. כָּעֵת שֶׁהִצְטָרֵךְ אוֹתָהּ, אָמַר, הִנֵּה הַשָּׁעָה לְבַקֵּשׁ אוֹתָהּ. בֹּא רְאֵה, אִם עֶפְרוֹן הָיָה רוֹאֶה בַּמְּעָרָה מַה שֶּׁרָאָה בָּהּ אַבְרָהָם, לֹא הָיָה מוֹכֵר אוֹתָהּ לְעוֹלָמִים, אֶלָּא וַדַּאי לֹא רָאָה בָּהּ וְלֹא כְלוּם, שֶׁהֲרֵי אֵין הַדָּבָר נִגְלֶה אֶלָּא לִבְעָלָיו, וּמִשּׁוּם כָּךְ לְאַבְרָהָם הִתְגַּלְּתָה וְלֹא לְעֶפְרוֹן. לְאַבְרָהָם הִתְגַּלְּתָה - שֶׁלּוֹ הָיְתָה. לְעֶפְרוֹן לֹא הָיְתָה מִתְגַּלָּה - שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ בָּהּ חֵלֶק. וּמִשּׁוּם כָּךְ לֹא הִתְגַּלָּה לְעֶפְרוֹן כְּלוּם, וְלֹא הָיָה רוֹאֶה אֶלָּא חֲשֵׁכָה, וְעַל כֵּן מָכַר אוֹתָהּ...
וּבֹא וּרְאֵה, כְּשֶׁנִּכְנַס אַבְרָהָם בַּתְּחִלָּה לַמְּעָרָה, רָאָה שָׁם אוֹר, וְנִזְרַק לְפָנָיו עָפָר, וְהִתְגַּלּוּ לוֹ שְׁנֵי קְבָרִים. בֵּינְתַיִם עָלָה אָדָם בִּדְמוּתוֹ, וְרָאָה אֶת אַבְרָהָם וְחִיֵּךְ, וּבוֹ [היה] יָדַע אַבְרָהָם שֶׁשָּׁם [היה] הוּא עָתִיד לְהִקָּבֵר ,אָמַר לוֹ אַבְרָהָם: בְּבַקָּשָׁה מִמְּךְ, הַאִם טִירָה שֶׁאֵינָהּ מְקֹרָה יֵשׁ כָּאן? אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הִטְמִין אוֹתִי כָּאן, וּמֵאוֹתוֹ הַזְּמַן עַד עַכְשָׁו נִטְמַנְתִּי כְּמוֹ דָּג בַּחֲפִירָה עַד שֶׁאַתָּה בָּאתָ לָעוֹלָם. עַכְשָׁו מִכָּאן וְאֵילָךְ הִנֵּה קִיּוּם לִי וְלָעוֹלָם יֵשׁ בִּשְׁבִילְךְ. (זוהר בראשית,קכז ע"ב-קכח ע"א)
ב.טוב אח רחוק משכן קרוב:
וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּי-ה-וָ-ה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ: כִּי אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי לְיִצְחָק: וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָעֶבֶד אוּלַי לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרַי אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת הֶהָשֵׁב אָשִׁיב אֶת בִּנְךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָצָאתָ מִשָּׁם: וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תָּשִׁיב אֶת בְּנִי שָׁמָּה: ... וְאִם לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרֶיךָ וְנִקִּיתָ מִשְּׁבֻעָתִי זֹאת רַק אֶת בְּנִי לֹא תָשֵׁב שָׁמָּה:
2.מה חידש בכך שאמר שהכנעני יושב בקרבו?
3.מדוע לא חיפש אברהם כלה לבנו מבנות הארץ אשר יהיו לה תכונות ראויות לבנו?4.מדוע סירב אברהם לשלוח את יצחק לארץ מולדתו לצורך שידוכין?
וכי עדיין לא ידענו שהוא יושב בקרבו ? אלא שבא לתרץ בזה קושיא. וזה כי מסתמא ציוה שלא יתחתן בבנות הכנעני פן ילמד ממעשיהם כדרך שנאמר בתורה: "ולא תתחתן בם" ואם כן מה ירוויח אם ישא אשה מבנות לבן ובתואל כי גם המה עובדי עבודה זרה כמו הכנעני? על כן אמר "אשר אנוכי יושב בקרבו" ואמר "פן תשב את בני שמה".
כי אמר פשיטא אם ישא בני אשה מבנות הכנעני מאחר שאנוכי יושב בקרבו, מסתמא גם בני יגור אצלם ואז יש לחוש שמא ילמוד ממעשיהם. ואם ישא מבנות לבן ובתואל וידור אצלם אז יש גם כן לחוש שמא ילמוד ממעשיהם.
אבל כשישא אשה משם וידור כאן אז ממה נפשך אין כאן בית מיחוש. כי מן לבן ובתואל לא ילמוד שהרי לא ידור אצלם. ומן הכנעני לא ילמוד כי לא יהיה לו התערבות עמהם. ואדרבה ישטמו אותו על אשר לא רצה להתחתן בם.
אמנם יש חששא אחרת והוא שטבע האבות נמשך לבנים, זה דווקא באותן עברות הבאים מפאת החומר כאכילה וזימה וכילות וקנאה וכל המידות הרעות הנתלין בחומר. נגעים אלו מתפשטים מהאבות לבנים ותולדותיהם כיוצא בהם. אבל העבודה זרה דבר התלוי בשכלו של האדם אינו מתפשט מאבות לבנים. כי ג' שותפין באדם. החומר בא מן האב ואם לפיכך כל מעשה אבות התלוין בחומר ירשו בנים. אבל האמונה היא תלויה בשכלו של אדם והרי הקב"ה נותן בו נשמה ושכל למה יתפשט זה מאבות לבנים? על כן היה מרחיק הכנענים שהיו שטופי זימה וכמה מיני עברות הנתלים בחומר האדם זולת עבודה זרה. ולא הרחיק לבן ובתואל שלא היה בהם כי אם פחיתת העבודה זרה לבד.(כלי יקר,שם,כד,ג)

ג.אמור לי מי גמלך ואומר לך מי אתה:

וַיִּקַּח הָעֶבֶד עֲשָׂרָה גְמַלִּים מִגְּמַלֵּי אֲדֹנָיו וַיֵּלֶךְ וְכָל טוּב אֲדֹנָיו בְּיָדוֹ וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל אֲרַם נַהֲרַיִם אֶל עִיר נָחוֹר:(שם,כד,י)
5.מדוע הדגיש הכתוב שהגמלים היו מגמלי אדוניו וכי עם איזה גמלים היינו מצפים שיצא למסע?
מגמלי אדניו. ניכרין היו משאר גמלים, שהיו יוצאין זמומין מפני הגזל שלא ירעו בשדות אחרים:(רש"י,שם)

ד.עצור, גמל לפניך:
וַיָּרָץ הָעֶבֶד לִקְרָאתָהּ וַיֹּאמֶר הַגְמִיאִינִי נָא מְעַט מַיִם מִכַּדֵּךְ: וַתֹּאמֶר שְׁתֵה אֲדֹנִי וַתְּמַהֵר וַתֹּרֶד כַּדָּהּ עַל יָדָהּ וַתַּשְׁקֵהוּ: וַתְּכַל לְהַשְׁקֹתוֹ וַתֹּאמֶר גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב עַד אִם כִּלּוּ לִשְׁתֹּת(שם,כד,יח-יט)
וַיָּבֹא הָאִישׁ הַבַּיְתָה וַיְפַתַּח הַגְּמַלִּים וַיִּתֵּן תֶּבֶן וּמִסְפּוֹא לַגְּמַלִּים וּמַיִם לִרְחֹץ רַגְלָיו וְרַגְלֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ: וַיּוּשַׂם לְפָנָיו לֶאֱכֹל וַיֹּאמֶר לֹא אֹכַל עַד אִם דִּבַּרְתִּי דְּבָרָי וַיֹּאמֶר דַּבֵּר (שם,שם,לב-לג)
6.מדוע הקדימה רבקה את שתיית אליעזר לשתיית הגמלים ומנגד האכילה את הגמלים לפני אליעזר?
עוד יתבאר על דרך אומרם ז''ל (ברכות מ.) בפסוק (דברים יא טו) ונתתי עשב בשדך לבהמתך וגו' שצריך אדם להקדים לתת מזון לבהמתו ואח''כ את עצמו. ויש לך לדעת כי דוקא דאין כאן סכנה או צער אבל בסכנה או בשיש צער קודם יש לחוש לצערו ואחר כך בהמתו, ולזה כששאל האיש הגמיאיני מעט הרגישה הצדקת כי צמא למים היה ומצטער היה לזה אמרה לו שתה וכשנתנה לו שיעור ששיערה כי ודאי אין כאן חשש לצער הצמא ותכל להשקותו ותאמר גם לגמליך אשאב כי בגדר זה שאינך מצטער אותם צריך להקדים, והוא שסמך הכתוב לותכל להשקותו ותאמר גם לגמליך וגו'. ואומר עד אם כלו פי' לא אשער להם כפי האומדנא אלא אשקה ולא אשא ידי עד שאראה שמים לפניהם ואינם שותים וזה לך האות כי כלו לשתות
(אור החיים,שם)

ה.על שלושה דברים:
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ הַגְּמַלִּים לִשְׁתּוֹת וַיִּקַּח הָאִישׁ נֶזֶם זָהָב בֶּקַע מִשְׁקָלוֹ וּשְׁנֵי צְמִידִים עַל יָדֶיהָ עֲשָׂרָה זָהָב מִשְׁקָלָם(שם,שם,כב)
בקע. רמז לשקלי ישראל בקע לגלגלת: ושני צמידים. רמז לשני לוחות מצמדות: עשרה זהב משקלם. רמז לעשרת הדברות שבהן: (רש"י,שם)
7.מדוע רצה אליעזר לרמוז לרבקה במתנות שנתן לה דווקא על מצוות אלו?
וקשה למה רמז אלו שני מצוות,שקלי ישראך שהביאו ישראל קרבנות מהם,גם שני לוחות ועשרת הדברות,אלא נראה שראה אותה גומלת חסד ורמז לה עוד העבודה והתורה והשתא תהיה לה שלשה דברים שעל שלושתן העולם עומד ,התורה העבודה והגמילות חסדים.ואם תאמר למה לה הרמז כאשר לא הבינה היא הרמז, ואין זה קושיא,'דאף על גב שהיא לא ידעה מזלה ידעה'{מגילה ג,ע"א} (גור אריה, מובא בשפתי חכמים השלם,שם)

ו.כל המבקש רחמים על חברו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחילה (בבא קמא צ"ב ע"א)
וְיִצְחָק בָּא מִבּוֹא בְּאֵר לַחַי רֹאִי וְהוּא יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב:(שם,שם,סב)
8.מהיכן בא יצחק ומה עשה שם?

מבוא באר לחי ראי. שהלך להביא הגר לאברהם אביו שישאנה:(רש"י,שם)
בא מבא באר לחי ראי. להתפלל במקום שבו נשמעה תפלת שפחתו וקודם שהתפלל כבר נשלם ענינו בחרן וקרבה אשתו לבא על דרך טרם יקראו ואני אענה(ספורנו,שם)

ז.תפילת מנחה- סגולה לזיווג:
וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה גְמַלִּים בָּאִים(שם,שם,סג)
תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף וְלִפְנֵי יְ-ה-וָ-ה יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ:(תהלים קב, א)
9.מה עשה יצחק בשדה?
לשוח. לשון תפלה, כמו (תהלים קב א) ישפוך שיחו: (רש"י,שם)
לשוח בשדה. היינו שיצחק תקן תפלת המנחה ואז נזדמנה לו רבקה והיינו דכתיב 'על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא {משלי יח,כב} דהיינו אשה דכתיב מצא אשה מצא טוב'[ברכות ח,ע"א) :(בעל הטורים,שם)
וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב- רז"ל (ברכות כו:) למדו מכאן שיצחק תיקן תפלת מנחה שהוא לפנות ערב סמוך להערב שמש. ומכאן סמך למה שאמרו רז"ל (ברכות ו:) "לעולם יזהר אדם בתפלת המנחה שכן אליהו לא נענה כי אם בתפלת המנחה, ואע"פ שאברהם ויעקב תקנו גם תפלת שחרית וערבית, מכל מקום לא מצינו שנענו מיד, אבל בתפלת מנחה מצינו שיצחק נענה מיד, כי מסתמא התפלל יצחק על הזיווג בעוד היות אליעזר בדרך, כי על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא - זו אשה (שם ח.) ולכך הלך להתפלל תפלה זו בשדה. שאם נתן לו ה' השדה המוכן לזריעה ביתר שאת על שאר כל השדות, כמ"ש: (בראשית כו יב) "ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים". קל וחומר שיתן לו אשה, קרקע עולם, אשר תוציא זרע טוב וישר בעיני אלהים , ומיד כאשר התפלל עליה כתיב: "וישא עיניו וירא והנה גמלים באים", כי בשעת התפלה היה נותן עיניו למטה, ומיד אחר סיום התפלה נשא עיניו למעלה וירא כי היה נענה מיד, "והנה גמלים באים" נושאים את בת זוגו, ומזה למדו שיותר האדם נענה בתפלת המנחה, וטעמו של דבר לפי שמדת הדין מקטרג דווקא בלילה וע"כ תפלת ערבית הסמוכה ללילה, וכן תפלת שחרית גם כן סמוכה ללילה שעברה, אבל מנחה רחוק משני לילות על כן אין בתפלה זו שום קטיגור.(כלי יקר,שם)

ח.מצא אישה- מצא טוב:
וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ:
עַל שָׁלשׁ עֲבֵרוֹת נָשִׁים מֵתוֹת בִּשְׁעַת לֵדָתָן, עַל שֶׁאֵינָן זְהִירוֹת בַּנִּדָּה וּבַחַלָּה וּבְהַדְלָקַת הַנֵּר: (שבת,פרק ב, משנה ו)

10.כיצד הביאה שרה אימו והלא אימו כבר מתה?
האהלה שרה אמו. ויביאה האהלה ונעשית דגמת שרה אמו, כלומר והרי היא שרה אמו, שכל זמן ששרה קימת היה נר דלוק מערב שבת לערב שבת, וברכה מצויה בעיסה, וענן קשור על האהל, ומשמתה פסקו, וכשבאת רבקה חזרו: (רש"י,שם)

כנגד שלוש מצוות שהשנים מצוות בהן,כנגד חלה ברכה מצויה, נגד הדלקה נר דלוק, וענן קשור הוא ענן השכינה וזהו לכבוד קשדות טהרה שהיתה זהירה בנידתה לטהר עצמה, כי הטהרה מביאה לידי רוח הקודש(גור אריה, מתוך שפתי חכמים השלם)

ט.שומרת אמונים:
וַיֹּסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה וּשְׁמָהּ קְטוּרָה:(שם,כה,א)
ותלך ותתע. חזרה לגלולי בית אביה(שם,כא,יד)
קטורה. זו הגר, ונקראת קטורה על שם שנאים מעשיה כקטרת ושקשרה פתחה שלא נזדוגה לאדם מיום שפרשה מאברהם:
(רש"י,שם)
11.ממה דייק רש"י שקטורה היא הגר ?
מדוייק בלשוה"ק "ויוסף אברהם ויקח אשה" מה שייך כאן הוספה הרי שרה כבר מתה אלא הוא לשון חזרה שחזר ולקח את הגר ששילח וכמו 'ויוסף שלח את היונה'{בראשית ח,י} (ביאורי רש"י,חומש רש"י המבואר)
12.כיצד לקחה שוב אברהם והרי פירש שחזרה לגילולי בית אביה?
...י"ל קודם שחזר ולקחה אברהם פעם שניה עשתה תשובה ונקראה קטורה על כך וי"א ביקשה לחזור לגילולי אביה ולא חזרה (חזקוני,שם)

י.זכות הקדימה:
וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל בָּנָיו אֶל מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֶל שְׂדֵה עֶפְרֹן בֶּן צֹחַר הַחִתִּי אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מַמְרֵא:(שם,כה,ט)

וַיִּגְוַע יִצְחָק וַיָּמָת וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו זָקֵן וּשְׂבַע יָמִים וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ עֵשָׂו וְיַעֲקֹב בָּנָיו: (שם,לה,כט)
מצחק. לשון עבודה זרה, כמו שנאמר (שמות לב ו) ויקומו לצחק. דבר אחר לשון גלוי עריות, כמה דתימא (להלן לט יז) לצחק בי. דבר אחר לשון רציחה כמו (ש''ב ב יד) יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו וגו'(רש"י,שם,כא,ט)
13.מדוע בקבורת אברהם הוקדם יצחק לישמעאל ולא נהגו לפי סדר הלידה כמו בקבורת יצחק?
יצחק וישמעאל. מכאן שעשה ישמעאל תשובה והוליך את יצחק לפניו, והיא שיבה טובה שנאמר באברהם:(רש"י,שם)

סיום:
על התורה:-כנגד יעקב
טוֹב לִי תוֹרַת פִּיךָ מֵאַלְפֵי זָהָב וָכָסֶף (תהילים קיט,עב)
ועל העבודה:-כנגד יצחק
איזו היא עבודה שהיא בלב הוי אומר זו תפלה (תענית ב,ע"א)
ועל גמילות חסדים:-כנגד אברהם
ת''ר בשלשה דברים גדולה גמילות חסדים יותר מן הצדקה צדקה בממונו גמילות חסדים בין בגופו בין בממונו צדקה לעניים גמילות חסדים בין לעניים בין לעשירים צדקה לחיים גמילות חסדים בין לחיים בין למתים(סוכה,מט,ע"ב)


יום חמישי, 3 בנובמבר 2011

וירא: האדם יראה לעיניים

פתיחה:
וַיֹּאמֶר לֵךְ וְאָמַרְתָּ לָעָם הַזֶּה שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ וְאַל תָּבִינוּ וּרְאוּ רָאוֹ וְאַל תֵּדָעוּ: הַשְׁמֵן לֵב הָעָם הַזֶּה וְאָזְנָיו הַכְבֵּד וְעֵינָיו הָשַׁע פֶּן יִרְאֶה בְעֵינָיו וּבְאָזְנָיו יִשְׁמָע וּלְבָבוֹ יָבִין וָשָׁב וְרָפָא לוֹ (ישעיה ו,ט-י)

א.רואה כמתבונן:

וַיֵּרָא אֵלָיו יְ-ה-וָ-ה בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם:וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה: (בראשית,יח,ב)

1.מה מסתתר מאחורי כפל הלשון "וירא" - "וירא" ?
וירא. מהו וירא וירא שני פעמים, הראשון כמשמעו והשני לשון הבנה, נסתכל שהיו נצבים במקום אחד והבין שלא היו רוצים להטריחו ואף על פי שיודעים היו שיצא לקראתם, עמדו במקומם לכבודו ולהראותו שלא רצו להטריחו, וקדם הוא ורץ לקראתם. בבבא מציעא (פו ב) כתיב נצבים עליו, וכתיב וירץ לקראתם, כד חזיוה דהוה שרי ואסר פרשו המנו, מיד וירץ לקראתם: (רש"י,שם)

ב.עניין של ההשקפה:
וַיָּקֻמוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים וַיַּשְׁקִפוּ עַל פְּנֵי סְדֹם וְאַבְרָהָם הֹלֵךְ עִמָּם לְשַׁלְּחָם: (שם,שם,טז)
וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר עָמַד שָׁם אֶת פְּנֵי יְ-ה-וָ-ה: וַיַּשְׁקֵף עַל פְּנֵי סְדֹם וַעֲמֹרָה וְעַל כָּל פְּנֵי אֶרֶץ הַכִּכָּר וַיַּרְא וְהִנֵּה עָלָה קִיטֹר הָאָרֶץ כְּקִיטֹר הַכִּבְשָׁן:(שם,יט,כז-כח)

כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר אֶת כָּל מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁת שְׁנַת הַמַּעֲשֵׂר וְנָתַתָּה לַלֵּוִי לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה וְאָכְלוּ בִשְׁעָרֶיךָ וְשָׂבֵעוּ: וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ מִן הַבַּיִת וְגַם נְתַתִּיו לַלֵּוִי וְלַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה כְּכָל מִצְוָתְךָ אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי לֹא עָבַרְתִּי מִמִּצְוֹתֶיךָ וְלֹא שָׁכָחְתִּי: לֹא אָכַלְתִּי בְאֹנִי מִמֶּנּוּ וְלֹא בִעַרְתִּי מִמֶּנּוּ בְּטָמֵא וְלֹא נָתַתִּי מִמֶּנּוּ לְמֵת שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהָי עָשִׂיתִי כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי: הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם וּבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ אֶת יִשְׂרָאֵל וְאֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לָנוּ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ:(דברים כו,יב-טו)

2.במה שונה השקפה מראייה רגילה?
..השקיף- לשלוח מבט ממרום כלפי מטה,על פני העומק, נמצאת למד: כל השקפה-מבט רציני ובוחן.וכן בווידוי מעשר אנו אומרים"בערתי הקודש מן הבית"(דברים כו,יג)-יצאנו ידי חובתנו כלפי מקדש ה' וקודשיו ,מעתה רשאים אנו לומר:"השקיפה"- שלח את עינך הבוחנות על מעשינו והליכותינו, וכאשר לא תמצא בהם כל עוון ושום פגם: "ברך את עמך ישראל"-השפע עליו את שפע ברכותיך (רש"ר הירש,שם)
וישקיפו על פני סדום. כל השקפה שבמקרא לרעה חוץ מהשקיפה ממעון קדשך (דברים כו טו) , שגדול כח מתנות עניים שהופך מדת רגז לרחמים(רש"י,שם)

ג.רואה ואינו נראה:
וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי רָבָּה וְחַטָּאתָם כִּי כָבְדָה מְאֹד: אֵרֲדָה נָּא וְאֶרְאֶה הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה וְאִם לֹא אֵדָעָה(שם,שם,כ-כא)
3.מדוע צריך היה ה' לרדת ולראות והלא הוא נמצא בכל מקום?
ואראה הכצעקתה. אראה זה בפעל בהתגלות לבם שיתקוממו על לוט המתנדב וידעו כל באי העולם כי לא אל חנם היה עונש הגדול: (ספורנו,שם)
מה שאני יודע שרשעם טמון בליבם ומוכנים להרע יותר ויותר אעשה שיתגלה ויצא מן הכח אל הפועל וע"ז נופל לשון ראייה ויתכן שמפרש 'אראה' שיראה לכל,או שע"י שיראה ה' בפועל,יהיה גם גלו לכל (ביאור ספורנו, מקראות גדולות המבואר)

ד.מה שרואים מפה לא רואים משם:
וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה בָּעֶרֶב וְלוֹט יֹשֵׁב בְּשַׁעַר סְדֹם וַיַּרְא לוֹט וַיָּקָם לִקְרָאתָם וַיִּשְׁתַּחוּ אַפַּיִם אָרְצָה: (שם,יט,א)
4.מדוע אברהם רואה אנשים ולוט רואה מלאכים?
ללוט באו כמלאכים ואילו לאברהם נגלו כאנשים, כי אילו באו ללוט כאנשים לא היה מכניסם(נפלאות חדשות,רבי ליב שרה'ס)

ה.מכת סנוורים:
וְאֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר פֶּתַח הַבַּיִת הִכּוּ בַּסַּנְוֵרִים מִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל וַיִּלְאוּ לִמְצֹא הַפָּתַח: (שם,שם,יא)
5.מהם סנוורים?
בסנורים. מכת עורון:(רש"י,שם)
סנוורים-אולי מילה מורכבת מ "סנה"(קוץ דוקר) ו-"אור".מובן המילה יהיה ,איפא:ניקור עיניים.(רש"ר הירש,שם)
...סנוורים הוא מחלת עיניים הנקראת קאטארקט והיו הולכים ומשמשים ודורסים איש את אחיו כדרך העיוורים(ילקוט מעם לועז,שם)
עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת מְשָׁרְתָיו אֵשׁ לֹהֵט(תהילים קד,ד)
6.מדוע הוכו דווקא בסנוורים?
אנשי סדום לקו איפא בעיוורון מפני האור החזק שהמלאכים כבני א-לוהים עשוים ממנו(עולם התנ"ך,שם,פרופ' משה ויינפלד)
כדי שלא ימלט גם אחד מהם באותה הלילה,ולא למחרת כצאת לוט וביתו מן העיר שלא ירדפו אחריו עד צוהר וימלטו גם המה בראותם האש סביבותיהם.וכך קרה למצריים שהיה מאפל סביבם עד שטבעו בים (תורת הא-לוהים, רי"שר, שמואל יצחק רג'יו)
לוט יושב בערב בשער סדום-יושב ב'ערב' ערב-לשון ערבוב- כשהראיה לוטה בערפל.בעוד אברהם יושב "כחום היום"-ראייה מוארת .אנשי סדום הרשעים מקיפים את ביתו של לוט "טרם, ישכבו, ואנשי העיר אנשי סדם נסבו על-הבית"- המלאכים מכים בסנוורים את ראייתם הפגומה של האספסוף.(רבקה ראש,אתר ברסלב)

ו.מבט לחששות:
וַיְהִי כְהוֹצִיאָם אֹתָם הַחוּצָה וַיֹּאמֶר הִמָּלֵט עַל נַפְשֶׁךָ אַל תַּבִּיט אַחֲרֶיךָ וְאַל תַּעֲמֹד בְּכָל הַכִּכָּר הָהָרָה הִמָּלֵט פֶּן תִּסָּפֶה...
וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח(שם,יט,יז;כו)
7.מדוע נאסרה ההבטה לאחור ?
אל תביט אחריך- לפי שלוט ואשתו היו מצטערים על שלא הצילו את כל ממונם,לכך נאמר "וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח"מאחריה מבעי לה להביט,ואם כדברי רבותינו ז"ל(ב"ר נ ד,נא ה)נציב מלח לפי שחטאה במלח שלא נתנה לעני קשה למה נענשה דווקא בפעם הזאת שלא לפי שעכשיו נצטערה על איבוד ממונה והביטה במה שיהיה אחרי מות בעלה זהו שנאמר מאחריו כי אמרה שבעלה לא ישאיר אליו מאומה ולא יהיה לה מקום לגבות כתובתה ממנו, על כן היתה הבטה זו למזכרת עון כי מידת הדין קטרגה לאמור, לא די שלא עשתה מן ממונה צדקה שנמשלה למלח על דרך 'מלח ממון חיסר' (כתובות סו,ע"ב) והיתה עינה צרה גם באורחים כי מצות אפה(פס' ג) משמע הוא ולא היא ,ואם כן חטא חטאה אשתו כי בתוך ההפיכה ההיא נצטערה על ממונה, לא כדי לעשות בו צדקה כי לאו בת הכי היתה ועל כן נענשה 'ותהי נציב מלח' כי 'במלח ממון חיסר' חטאה ובמלח נדונה,אבל ללוט אמר דרך מוסר דייך שהצלת נפשך ואל תחוש על אבידת הממון שתעזוב אחריך ליורשים כי למה תביט אחריך במה שיהיה אחריך ותדאג על עולם שאינו שלך, כי סוף שתעזוב לאחרים חילך... (כלי יקר,שם)

ז.ראיה ויראה:
וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ אֶל אַבְרָהָם מָה רָאִיתָ כִּי עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה: וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם כִּי אָמַרְתִּי רַק אֵין יִרְאַת אֱ-לֹהִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה וַהֲרָגוּנִי עַל דְּבַר אִשְׁתִּי:(שם,כ,י-יא)
כשחלה רבי יוחנן בן זכאי נכנסו תלמידיו לבקרו... אמרו לו: רבינו ברכנו. אמר להם: יהי רצון שתהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם. אמרו לו תלמידיו: עד כאן? אמר להם: ולואי, תדעו כשאדם עובר עבירה אומר שלא יראני אדם (ברכות כח,ע"ב)
8.כיצד ידע אברהם שאין יראת אלוקים במקום?
רק אין יראת אלהים. אכסנאי שבא לעיר, על עסקי אכילה ושתיה שואלין אותו או על עסקי אשתו שואלין אותו ? אשתך היא או אחותך היא (רש"י,שם)
9.מדוע חשש אברהם שיהרוגו דווקא ולא חשב שיקחו אשתו בכח בעודו בחיים?
לשפוך דם אדם,יכול הרוצח גם בסתר,באישון ליל ואפילה,ולמחרת ייקח את אשת הנרצח עבור עצמו.והיות שלא ראו אותו במעשה, אין שופטים ומענישים אותו על זה.אבל לקחת ביד חזקה אשת איש כל עוד בעלה חי,מתיירא הוא,הן מן המלך ומשפטו או שמתבייש מן הבריות.לפיכך נוח לו לחוטא,להרוג את הבעל וכך יוקל לו לקחת את האשה.
ואכן אבימלך תמה אברהם:"מה ראית כי עשית את הדבר הזה"-מדוע חששת לשפיכות דמים ולא חששת שיעברו על אשת איש? השיב לו אברהם:' כי אמרתי רק אין יראת אלוקים במקוטם הזה"-יראת אלוקים ,רואה כל הנסתרות,אין במקום הזה,אבל יראת בשר ודם יש...כל יראתכם נובעת רק מחמת העונש ומחמת הבושה בלבד.לפיכך הכרעתי בדעתי כי בוודאי יבחרו להורגני בסתר על דבר אשתי במקום לעבור בפרהסיא על אשת איש.(אדרת אליהו,מתוך פניני הבן איש חי ,ע"מ צב-צג)

ח.קללה עם כיסוי:
וּלְשָׂרָה אָמַר הִנֵּה נָתַתִּי אֶלֶף כֶּסֶף לְאָחִיךְ הִנֵּה הוּא לָךְ כְּסוּת עֵינַיִם לְכֹל אֲשֶׁר אִתָּךְ וְאֵת כֹּל וְנֹכָחַת(שם,כ,טז)
10.מהי כסות העיניים עליה דיבר אבימלך?
ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות ...והאמר ר' יצחק לעולם אל תהי קללת הדיוט קלה בעיניך שהרי אבימלך קלל את שרה ונתקיים בזרעה שנאמר {בראשית כ-טז} הנה הוא לך כסות עינים אל תקרי כסות אלא כסיית עינים(מגילה כח,ע"א)

ט.טוב משמע אזניים- ממראה עיניים:
וַתֹּאמֶר שָׂרָה צְחֹק עָשָׂה לִי אֱלֹהִים כָּל הַשֹּׁמֵעַ יִצְחַק לִי:(שם,כא,ו)
11.מדוע אמרה שרה כל השומע ולא כל הרואה?
קשה,לא שייכה שמיעה כי אם ממרחק ושרה הא קמן ונחזי אותה ולמה נקט שמיעה שהיא ממרחק...מצינו בשרה שילדה בת תשעים שנה ואברהם בן מאה שנה ופירשו רז"ל שזקנה טבעה להיות כמושים כמושין ובשרה מתכווץ , לא כן שרה חזרה כמו נערה, אם כן הרואה אומר אין כאן נס למה מפני שזו נערה והרואה דווקא, לא כן השומע ממרחק שבת תשעים שנה ילדה מצחק לכך אמרה שרה כל השומע יצחק לי ר"ל מי שישמע מרחוק שאני ילדתי אבל הרואה אומר זאת נערה... (קיבוץ גלויות, הרה"ק רבי מאיר די אבילה)

י.מה שהלב רואה:
וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק:(שם,כא,ט)
12.מדוע לא נאמר בפשטות שראתה את ישמעאל?
את בן הגר המצרית. חשבה שהתעורר לזה הלעג מפני ששמע כך מאמו כאמרם ז''ל שותא דינוקא בשוקא או דאבוהי או דאימיה: (ספורנו,שם)
13.מה ראתה שרה בישמעאל שלא ראתה עד עכשיו והוא כבר בן 14?
מצחק
. מלעיג על המשתה שנעשה בבית אברהם כאמרו שנתעברה מאבימלך והטעם שלא קרה זה בעת לידת יצחק כי ישמעאל שמע כזאת אחר כך מליצני הדור ואם באולי בעת הלידה היה מצחק לא הרגישה בו שרה שהיתה אז טרודה: (ספורנו ,שם)

יא.ברוך פוקח עיוורים:
וַיִּפְקַח
אֱ-לֹהִים אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא בְּאֵר מָיִם וַתֵּלֶךְ וַתְּמַלֵּא אֶת הַחֵמֶת מַיִם וַתַּשְׁקְ אֶת הַנָּעַר:(שם,שם,יט)
14.מה ראתה הגר שלא ראתה קודם לכן והלא לא פקח אלוקים את עיניה של עיוורת?
ויפקח א-להים את עיניה. נתן בה דעת להכיר מקום מים שהיה שם כי לא היתה סומא קודם לכן: (ספרונו,שם)
לשון פקח שייך רק בשכל ולא בעיניים גשמיות(מורה נבוכים,א,ב)
ויפקח א-להים את עיניה.אפשר שהיה הבאר שם והיה מכוסה בין השיחים או היה רחוק ממנה כמו שאמר ותלך ותמלא את החמת וא-להים היטיב ראותה לפי שעה לראותו או לא היה שם אבל בקע א-להים באותו מקום ויצאו מים כמו שנאמר בשמשון(רד"ק,שם)
וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת:(שם,ג,ז)
ותפקחנה עיני שניהם. לענין החכמה דבר הכתוב ולא לענין ראיה ממש, וסוף המקרא מוכיח:(רש"י,שם)

יב.אשא עיני - אל ההרים:
בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק: (שם,כב,ד)
15.כיצד ידע אברהם כי זהו מקום העקידה והלא ה' אמר אליו "עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ"?
...ויתכן על דרך הפשט וירא את המקום מרחוק שראה ארץ המוריה כי כל הארץ ההיא היה יודע ויבאו אל המקום אשר אמר לו האלהים עתה הוא הר המוריה שאמר לו "הנה זה ההר אשר אמרתי לך" (רמב"ן,שם)
וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק, מָה רָאָה רָאָה עָנָן קָשׁוּר בָּהָר, אָמַר דּוֹמֶה שֶׁאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁאָמַר לִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַקְרִיב אֶת בְּנִי שָׁם...אָמַר לְיִצְחָק, בְּנִי, רוֹאֶה אַתָּה מַה שֶּׁאֲנִי רוֹאֶה, אָמַר לוֹ הֵן. אָמַר לִשְׁנֵי נְעָרָיו, רוֹאִים אַתֶּם מַה שֶּׁאֲנִי רוֹאֶה, אָמְרוּ לוֹ לַאו. אָמַר הוֹאִיל וַחֲמוֹר אֵינוֹ רוֹאֶה וְאַתֶּם אֵין אַתֶּם רוֹאִים (בראשית כב, ה): שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר. וּמִנַּיִין שֶׁהָעֲבָדִים דּוֹמִין לִבְהֵמָה, מֵהָכָא, שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר, עַם הַחֲמוֹר (בראשית רבא,נו,א)

יג.ראייה ובחירה:
וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֱלֹהִים יִרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו: (שם,כב,ח)
וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא יְ-ה-וָ-ה יִרְאֶה אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר יְהוָה יֵרָאֶה: (שם,שם,יד)
16.מה המשמעות כאן של ראיית ה'?
יראה לו השה. כלומר יראה ויבחר לו השה, ואם אין שה, לעולה בני. ואף על פי שהבין יצחק שהוא הולך לשחט, וילכו שניהם יחדו בלב שוה: (רש"י,כב,ח)
ה' יראה. פשוטו כתרגומו, ה' יבחר ויראה לו את המקום הזה להשרות בו שכינתו ולהקריב כאן קרבנות:(רש"י,כב,יד)

סיכום:
לראות-
ראות העין החושית ויפול גם על ראיה הפתאומית בלי כוונה (יאיר אור למלבי"ם,ערך 'ראה')
וראה אתו- ראיה בעלמא...מביט בו- בכונה(רש"י,במדבר,כא,ח)
ראה- נופל גם על ראייה הפנימית שבלב שהיא התבוננות שבלב כמו וירא בלק בן ציפור,ר"ל שהתבונן בראייתו על מה אשר עשה ישראל לאמורי...(ביאור שמות הנרדפים,ר' שלמה אהרון ורטהימר)
להביט-
המשים לב על העצם לדעת עניינו ומהותו...ומצד זה יבוא הבטה קודם ראיה על מי שמשים לב לראות המובט ואח"כ רואהו בעיניו (יאיר אור למלבי"ם,ערך 'ראה')
להשקיף-
המשקיף בא על הרואה מבעד החלון או מלמעלה למטה..מי שמשקיף בעד הדבר הוא רואה יותר משהוא נראה (יאיר אור למלבי"ם,ערך 'ראה')
ראייה מדוייקת יותר מןה אלא ראיה שטחית ולכן נאמר וישקף על פני סדום ועמורה ועל פני כל ארץ הככר וירא והנה עלה קיטור הארץ כקיטור הכבשן , מתחילה שקף בהבטה קלה ושטחית על פני סדום ועל פני כל הארץ הככר שאין ראיית העין שולטת במקם רחב כזה בראיה מדוייקת אבל את זה ראה בראייה גמורה- כי עלה קיטור הארץ כקיטור הכבשן
לפקוח עיניים-
נתן (בה) דעת(ספורנו,בראשית,כא,יט)
לענין החכמה דבר הכתוב (רש"י,בראשית,ג,ז)
המלה הזאת אינה נאמרת בשום פנים כי אם על עניין פקיחת רעיון, לא על חידוש חוש הראות (מורה נבוכים,א,ב)

בין ראיית האדם לראיית ה':
וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל שְׁמוּאֵל אַל תַּבֵּט אֶל מַרְאֵהוּ וְאֶל גְּבֹהַּ קוֹמָתוֹ כִּי מְאַסְתִּיהוּ כִּי לֹא אֲשֶׁר יִרְאֶה הָאָדָם כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם וַי-ה-וָ-ה יִרְאֶה לַלֵּבָב: (שמואל א',טז,ז)

כי לא. רצה לומר : איני רואה לתלות בדבר אשר רואה האדם : יראה לעינים. אם הנראה הוא יפה עינים, שהוא הדבר אשר יראה האדם, ואין לתלות המלוכה בדבר זה : וה'. אבל ה' יראה ללבב, הטובה היא, ובזה הדבר תלוי : (מצודת דוד,שם)


יום רביעי, 26 באוקטובר 2011

נח: עומק חומרת חטא החמס ותיקונו

וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱ-לֹהִים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס: וַיַּרְא אֱ-לֹהִים אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ: וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים לְנֹחַ קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ: (בראשית ו,יא-יג)

1.מהו החמס?
[פשט:] וְאִתְחַבָּלַת אַרְעָא קֳדָם יְ-יָ וְאִתְמְלִיאַת אַרְעָא חֲטּוֹפִין: (אונקלוס)
[פשט:] חמס. בגזל ועשק וקחת גם הנשים בחזקה: (אבן עזרא)
[פשט:]ותמלא הארץ חמס- גזל(רש"י,שם)
[רמז]נענשו במבול במשך "גזל" ימים:...דקרא אתא לאשמוענין שכל מידותיו של הקב"ה הם מידה כנגד מידה (סנהדרין צ.) דכשם שעברו על עבירת הגזל העולה למספר ארבעים, שהרי גזל בגימטריה ארבעים,לפיכך דנם שתי פעמים של ארבעים...(אהל משה,הגאון רבי משה טולידאנו)
[דרש:]רש"י:גזל-בעצם הרי כל עבירה היא בבחינת גזל, שהרי הכל הוא ממנו יתברך,וכשהאם אינו מכיר זאת אין לך גזל גדול מזה.(שפת אמת,רבי יצחק מאיר מגור)
[דרש]: ... כי מלאה הארץ חמס, אמר רבי לוי חמס, זה עבודת כוכבים. חמס, זה גלוי עריות. חמס, זה שפיכות דמים. חמס, זה עבודת בוכבים, שנאמר: כי מלאה הארץ חמס. חמס, זה גלוי עריות, שנאמר (ירמיה נא, לה): חמסי ושארי על בבל. חמס, זה שפיכות דמים, שנאמר (יואל ד, יט): מחמס בני יהודה אשר שפכו דם נקיא. חמס, כמשמעו. (מדרש רבא,לא,ו)
[רמז]חמס.בגימטריה מי נח,מלמד שפרע להם מידה במידה.(בעל הטורים,שם)
ונראה שכוונת רבנו כמו שהם חמסו והעבירו זה מזה ,כן ה"מי נח"שטף והעביר הכל ממקום למקום (יד אהרון)
[רמז]חמס- בגימטריה גיהנם, מלמד שברותחין נידונו.(בעל הטורים,שם) (ביאור: שהיו מי המבול רותחין ע"י הגיהנם)
[רמז]כי מלאה הארץ חמס מפניהם- בגימטריה גלוי עריות(בעל הטורים,שם)

2.מה בין חמס לגזל?
אפשרות ראשונה:
כי מלאה הארץ חמס מפניהם, איזהו חמס ואיזה הוא גזל, אמר רבי חנינא חמס אינו שוה פרוטה וגזל ששוה פרוטה, וכך היו אנשי המבול עושים, היה אחד מהם מוציא קפתו מלאה תורמוסים והיה זה בא ונוטל פחות משוה פרוטה, וזה בא ונוטל פחות משוה פרוטה, עד מקום שאינו יכול להוציאו ממנו בדין, אמר להם הקדוש ברוך הוא אתם עשיתם שלא כשורה אף אני אעשה עמכם שלא כשורה, הדא הוא דכתיב (איוב ד, כא): הלא נסע יתדם בם ימותו ולא בחכמה, בלא חכמת התורה. (שם שם, ב): מבקר לערב יכתו מבלי משיב לנצח יאבדו, ואין משים אלא דין, היך מה דאת אמר (שמות כא, א): ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם.(מדרש רבא,לא,ה)
אפשרות שניה:
מה בין גזלן לחמסן א''ל חמסן יהיב דמי גזלן לא יהיב דמי א''ל אי יהיב דמי חמסן קרית ליה והאמר רב הונא תלוה וזבין זביניה זביני לא קשיא הא דאמר רוצה אני הא דלא אמר רוצה אני: (בבא קמא,סב,ע"א)
3.מה הראיה שחטאו בפחות משווה פרוטה?
לכאורה תיבת "בא לפני" שבמקרא צריכים ביאור מה באו לומר והרי עיקר אמירת הקב"ה הוא כי נידונים הם למיתה, ומהי הוספת "בא לפני".והנה איתא במד"ר שהיו דור המבול גוזלים פחות משווה פרוטה וקי"ל שאין בי"ד נזקקים לפחות משווה פרוטה והוא אשר אמר הקב"ה כי קיצם ועושנם"בא לפני"היינו הקב"ה בעצמו דנם כי אינו שייך שיידונו בבי"ד על גזלתו שהיא פחות משווה פרוטה... (חנוכת התורה)

4.מדוע פירש רש"י חמס במשמעות גזל?

חמס -גזל. אף על גב שחילוק גדול יש בין גזל לחמס דאמרינן מה בין גזלן לחמסן גזלן לא יהיב דמי חמסן יהיב דמי.
ונ"ל שהיקשה לרש׳י וכי אנשי דור המבול היו יראים את ה׳ שהיו נותנים דמים דודאי לא היו יראים א-להים אלא האי ממש הוא שגזל ממנו בלא דמים ומה שכתיב בקרא חמס היינו שלפי אמת היה חמס שמכח שכל אחד היה גוזל את חבירו ואם גזל אחד מן חבירו וחבירו היה ג״כ גוזל אותו הרי היה לו דמים תחת מה שלקח ממנו. והרי הוא חמס וזהו שנאמ׳ ותמלא
הארץ חמס שהרבה היו חומסין זה מזה וזה מזה עד שהיה הגזל חמס. ומה שכתב רש׳י גזל היינו שהגוזל לא כיון שיהיה זה חמס שגזל ממנו בי ן שהיה לו תמורת אותו חפץ דמים או שלא היה לו, לעולם היה גוזל ולפיכך קרא גזל אלא שהאמת היא שהיה זה חמס בלא כוונתו (גור אריה,שם)

5."מפניהם"-מפני מי מלאה הארץ חמס ?

[דרש] כי מלאה הארץ חמס מפניהם- בשעה שהאחד אינו יכול להסתכל בפני חברו בגלל שנאת חינם-מפניהם- אזי : קץ כל בשר.(גנזי יוסף,רבי יוסף מסטנוב)

[סוד]וְיִשִׁ אוֹמְרִים שֶׁלֹּא הִתְמַלְּאָה סְאָתָם אֶלָּא בְּחֵטְא הֶחָמָס שֶׁהָיוּ חוֹמְסִים זֶה אֶת זֶה, שֶׁהָיוּ רָעִים לַשָּׁמַיִם וְלַבְּרִיּוֹת בֹּא רְאֵה כַּמָּה מְמֻנִּים מִלְמַעְלָה שֶׁמֻּפְקָדִים עַל קוֹלוֹת אֵלּוּ שֶׁמּוֹסְרִים הַדִּין עַל חַבְרֵיהֶם עַל מַה שֶּׁעָשׂוּ לָהֶם, וְעַל זֶה כָּתוּב כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם. וְלָכֵן כָּתוּב וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ.(זוהר ,דף סז,ע"א)

6.מדוע נחתם דינם על החמס ולא על שאר העבירות?

כי מלאה הארץ חמס. לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל (שם,יג,רש"י)

מכל העבירות מציינת התורה רק אחת: חמס! כנראה שהחמס בניין אב לכולן. אבוהון דכולהו גזל. התחיל הדבר עוד בחטאו של אדם הראשון: "פן ישלח ידו" - והוא שלח ידו בדבר שאינו שלו. ומשהאדם מתחיל לשלוח ידו, אין לדבר סוף... הוא מגיע עד "מין בשאינו מינו", ואז העולם הגדול והרחב, אשר מקום בו לכל יצורי עולם, נעשה פתאום צר וקטן - "כי מלאה הארץ חמס"...(נר למאור,פרשת נח,הרב משה צבי נריה)

אילו היו מעוררים רחמנות איש על רעהו היתה מתעוררת אצלם גם למעלה מידת הרחמים עליהם אך כאשר גזלו וחמסו איש מרעהו נגזר דינם.(תפארת שלמה, ר' שלמה מרדומסק)

...דהנה אמרו חז"ל "אין בעל הרחמים נוגע בנפשות תחילה וכאשר מושת עונש על האדם נפרעין ממונו תחילה ורק אח"כ אם אינו שב בתשובה נפרעין מגופו ונפשו....כיוון שהממון שהיה תחת ידם גזול היה , ולא היה בכלל קניינם,ועל כן לא ניתן היה להענישם בממונם כי לא היה להם ממון משלהם...ורק מפני הגזל נחתם גזר דינם מיד ומיתה (מלא העומר)

ותשחת הארץ לפני האלהים ותמלא הארץ חמס (ו' י"א). וברש"י על ותשחת לשון ערוה ועבודת כוכבים ועל חמס פירש רש"י גזל. ולהלן על ויאמר אלהים לנח קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס מפניהם וכו' (ו' י"ג) פי' רש"י לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל. ולבאר למה באמת רק נחתם גזר דינם על הגזל ולא על שאר העבירות שהיו בידם היינו על העריות ועבודה זרה נקדים מה שאי' בירושלמי (ב"מ פ"ד ה"ב) וכן במדרש שהיו נוטלין פחות פחות משוה פרוטה דבר שאינו יוצא בדיינים. ולפי זה על שאר העבירות שיודעים שחוטאים בזה אפשר שישובו ועדיין לא נחתם גזר דינם אבל על עבירה שהם סוברים שאין חוטאים כלל היינו על הגזל כיון שנטלו פחות פחות משוה פרוטה כסבורים שאין בידם עבירה ואין להם על מה לעשות תשובה הרי אף שנמתין להם לא ישובו לכן נחתם גזר דינם על עבירה זו.(יגל יעקב,שם)

7.מדוע מערכת המשפט לא עצרה את החמס?

חמס הוא גזל שאיינו יוצא בדיינים,איש חמס אינו חייב בידי אדם אך הוא הורס את חברו לאט לאט -בחמס חוזר ונשנה..חמס קרוב לחמץ,אין היין מתקלקל בבת אחת,אך לאט לאט הוא נעשה חומץ.וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱ-לֹהִים -וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס,תחילה היתה זו השחתנה מוסרית- פשעים שאין החברה האזרחית חוששת להם,אם הנוער פרוץ וחיי הנישואים רקובים-עדיין-כך סבורים הבריות-יכול המסחר לשגשג ומשא ומתן יתנהל ביושר...לעולם לא תימלא הארץ גזל,החברה תתגונן מפני הגזלנים בכח ענשים ומאסר אך החברה תאבד בחמס-בעוול הנעזר בערמה,אין הגנה מפני חמס אם אין מצפון האדם מייסרו לפני ה'ההשחתה המוסרית הורסת את המצפון ועמו נהרס גם השלום האזרחי....בחמס תאבד החברהףבעטיו של החמס היא נעשית חמץ- וסופה להחמיץ ולהרקיב (רש"ר הירש,שם)

8.מה הרמז לכך שמעשי החמס היו בערמה ?

[רמז] חילו מפניו כל הארץ ראשי תיבות חכמה דתכלית החכמה שנתן הקב"ה לבריותיו היא להשתמש בה ליראת שמים ועבודת ה'.וזו היתה טענה ותביעה גדולה על דור המבול שלא זו בלבד שלא השתמשו בחכמה ליראת שמים אלא השתמשו בחכמה לדעת איך לגזול ולחמוס בתחבולות מתוחכמות..."כי מלאה הארץ חמס" ראשי תיבות חכמה ,דור המבול השתמשו בחכמה אך לא לצורך הסיבה שבשבילה נתן הקב"ה חכמה לבריותיו אלא למטרה ההפוכה למלאות את הארץ במעשיהם הרעים(מפי השמועה, חיים של תורה,הרב שלמה לוונשטיין ע"מ ס')

9.מדוע ה' מזכיר לנח רק את חטא החמס ולא את השחתת הארץ?

חמס. הוא הגזל והעושק ונתן לנח הטעם בחמס ולא הזכיר השחתת הדרך כי החמס הוא החטא הידוע והמפורסם ורבותינו אמרו (סנהדרין קח) שעליו נתחתם גזר דינם והטעם מפני שהוא מצוה מושכלת אין להם בה צורך לנביא מזהיר ועוד שהוא רע לשמים ולבריות והנה הודיע לנח החטא שעליו בא הקץ הגיע הצפירה (רמב"ן,שם)

10.מי חטא בחמס?
כי מלאה הארץ חמס מפניהם: שכלם גוזלים זה את זה הבעלים גוזלים את האריס בכח והאריס גוזל את הבעלים במרמה באופן שהארץ נותנת כל פירותיה לגזלנים (ספורנו)

11.מדוע לא נשאר פליט מהמבול(פרט לנח) ואילו בדור הפלגה נותרו כולם בחיים?
...למה בדור המבול לא נשאר שריד ופליט ובפלגה נשארו ונתפזרו.וי"ל דבמבול נחתם גזר דינם על הגזל ולא היה שלום בינהם ובהפלגה היה שלום בינם ולכן בעדת קרח לא נשאר מהם שריד ....נמצא במבול לא היה שלום בינהם והנה שלום עם ד' אותיותיו עולה ש"פ ולכן התיבה ארכה ורוחבה וקומתה עולה ש"ף יען לא עשו שלום ...הוצרכו לתיבה שיש בה ש"פ אמות (הגה"ק,ר' רפאל אוחנה,פרשת רא"ה)

12.מדוע חטא הגזל הביא להכחדה דווקא?
ראיתי כי בספר באר שבע...פירש שכיון שדור המבול היו כולם גזלנים, נמצא שלא היה בינהם האמת,השלום והדין שהעולם קיים עליהם,ובנפילת היסוד יפול כל הבניין ארצה( פירוש הטור,שם)
[רמז]חמס.בגימטריה מי נח,מלמד שפרע להם מידה במידה.(בעל הטורים,שם)
ונראה שכוונת רבנו כמו שהם חמסו והעבירו זה מזה ,כן ה"מי נח"שטף והעביר הכל ממקום למקום (יד אהרון)

13.כיצד התיבה היא תיקון החמס?
האנשים אשר זכו להישאר ולהינצל ממי המבול, קיבלו חינוך מיוחד של הצטמצמות וזהירות מדוקדקת, שלא להיכנס לתחום הזולת. בתיבה קטנה נדחסו אדם ובהמה, זאב עם כבש, נמר עם גדי יחדיו - ואיש לא דחף את חברו. כל אחד שמר בקפדנות על תחומו, כי ידעו והרגישו - דחיקת רגלי הזולת תביא מיד להריסת התיבה, כל באי התיבה ייפלו ישר לזרועות המבול.
וזאת תורת התיבה, העולם הקטן: להעמיק בלב את ההכרה, כי אף העולם הגדול אינו אלא תיבת נח. כל הדוחף את רגלי חברו, וכל המשיג גבול חברו, סופו שהוא מביא את העולם כולו לאבדון. ברם, אם נשמור על זאת התורה כי אז "חסד ה' מלאה הארץ".(נר למאור,פרשת נח,הרב משה צבי נריה)



יום רביעי, 19 באוקטובר 2011

4 מפתחות בחודש תשרי

אמר ר' יוחנן ג' מפתחות בידו של הקב''ה שלא נמסרו ביד שליח ואלו הן :
1.מפתח של גשמים 2.ומפתח של חיה 3.ומפתח של תחיית המתים.
מפתח של גשמים דכתיב {דברים כח-יב} יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים לתת מטר ארצך בעתו
מפתח של חיה מנין דכתיב {בראשית ל-כב} ויזכור אלהים את רחל וישמע אליה אלהים ויפתח את רחמה
מפתח של תחיית המתים מנין דכתיב {יחזקאל לז-יג} וידעתם כי אני ה' בפתחי את קברותיכם
במערבא אמרי אף מפתח של פרנסה דכתיב {תהילים קמה-טז} פותח את ידך וגו' ור' יוחנן מאי טעמא לא קא חשיב להא אמר לך גשמים היינו פרנסה:

מטר(גשמים),פרנסה,תחייה( תחיית המתים) חיה, ראשי תיבות מפת"ח (ע"פ הטור או"ח סימן קי"ד)

4.מפתח של פרנסה-בר"ה וביום הכיפורים- תפילה על הפרנסה
הקשר:
כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד יום הכפורים חוץ מהוצאת שבתות והוצאת י''ט והוצאת בניו לתלמוד תורה שאם פחת פוחתין לו ואם הוסיף מוסיפין לו (ביצה טז,ע"א)
3.מפתח של תחיית המתים-בסוכות-מנהג האושפיזין שישובו בתחיית המתים
הקשר:
כתיב וְסֻכָּה תִּהְיֶה לְצֵל יוֹמָם מֵחֹרֶב וּלְמַחְסֶה וּלְמִסְתּוֹר מִזֶּרֶם וּמִמָּטָר (ישיעה,ד,ד) .כל מי שמקיים מצות סוכה הקב"ה מושיבו בסוכה של לויתן לעתיד לבא שנאמר התמלא בשוכת עורו ובצלצל דגים ראשו(אוצר המדרשים פסיקתא עמוד 493)
2.מפתח של חיה- בר"ה- ק"ת פקידת שרה וההפטרה על פקידת חנה
הקשר:
רבי אליעזר אומר בתשרי נברא העולם בתשרי נולדו אבות בתשרי מתו אבות בפסח נולד יצחק בראש השנה נפקדה שרה רחל וחנה בראש השנה יצא יוסף מבית האסורין בר"ה בטלה עבודה מאבותינו במצרים בניסן נגאלו בתשרי עתידין ליגאל (ר"ה,י,ע"ב)
1.מפתח של גשמים-בשמחת תורה- תפילת הגשם
הקשר: "משיב הרוח ומוריד הגשם".
כשם שאי אפשר לעולם בלא רוחות כך א''א לעולם בלא ישראל א''ר חנינא הלכך בימות החמה אמר משיב הרוח אין מחזירין אותו אמר מוריד הגשם מחזירין אותו בימות הגשמים לא אמר משיב הרוח אין מחזירין אותו לא אמר מוריד הגשם מחזירין אותו ולא עוד אלא אפילו אמר מעביר הרוח ומפריח הטל אין מחזירין אותו תנא בעבים וברוחות לא חייבו חכמים להזכיר ואם בא להזכיר מזכיר מ''ט משום דלא מיעצרי (תענית ג,ע"ב)

יום רביעי, 12 באוקטובר 2011

סוכות: על מהות השמחה המיוחדת בחג*

פתיחה:
בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱ-להֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם, אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל עָם. וְרומְמָנוּ מִכָּל לָשׁון. וְקִדְּשָׁנוּ בְּמִצְותָיו. וַתִּתֵּן לָנוּ ה' אֱלהֵינוּ בְּאַהֲבָה. מועֲדִים לְשִׂמְחָה. חַגִּים וּזְמַנִּים לְשָׂשׂון.אֶת יום חַג הַסֻּכּות הַזֶּה. אֶת יום טוב מִקְרָא קדֶשׁ הַזֶּה. זְמַן שִׂמְחָתֵנוּ:
בְּאַהֲבָה מִקְרָא קדֶשׁ. זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם. כִּי בָנוּ בָּחַרְתָּ וְאותָנוּ קִדַּשְׁתָּ מִכָּל הָעַמִּים.מועֲדֵי קָדְשְׁךָ בְּשִׂמְחָה וּבְשָׂשׂון הִנְחַלְתָּנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים: (מתוך קידוש ליל סוכות)

שמחה יתרה זו - על שום מה?

1.במקרא: 3 שמחות בחג הסוכות
וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ: (דברים טז,יד)

שִׁבְעַת יָמִים תָּחֹג לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה כִּי יְבָרֶכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל תְּבוּאָתְךָ וּבְכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ: (שם,טז,טו)
והיית אך שמח- תהיה שמח בלבד, ובשמחתך לא יתערב עיצבון (ספורנו,שם)
וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים (ויקרא כג,מ)

2.במקדש: שמחת בית השואבה:
אָמְרוּ, כָּל מִי שֶׁלֹּא רָאָה שִׂמְחַת בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה, לֹא רָאָה שִׂמְחָה מִיָּמָיו (סוכה,פרק ה',משנה א')
וּשְׁאַבְתֶּם מַיִם בְּשָׂשׂוֹן מִמַּעַיְנֵי הַיְשׁוּעָה (ישעיה,יב,ג)

בְּאַרְבָּעָה פְרָקִים הָעוֹלָם נִדּוֹן, בַּפֶּסַח עַל הַתְּבוּאָה, בָּעֲצֶרֶת עַל פֵּרוֹת הָאִילָן, בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה  כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם עוֹבְרִין לְפָנָיו כִּבְנֵי מָרוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים לג) הַיּוֹצֵר יַחַד לִבָּם, הַמֵּבִין אֶל כָּל מַעֲשֵׂיהֶם. וּבֶחָג נִדּוֹנִין עַל הַמָּיִם:(מסכת ראש השנה,פרק א, משנה ב)
ובחג. ואע''פ ששלשתן בשם חגים נקראו בכתוב. מ''מ מלת חג הנחתו על המחול והריקוד שהוא בחג הסוכות והיתה שמחה יתירה של בית השואבה:(תוספות יום טוב,שם)

3.שמיני עצרת- שמחת תורה:
ונקרא יום זה שמחת תורה, לפי שמסיימים בו התורה וראוי לשמוח בסיומה.והטעם שמתחילין מיד בראשית כדי שלא יהיה פתחון פה לשטן לקטרג לומר כבר סיימו אותה ואין רוצים לקרות עוד(אבודרהם, יום שמיני ושמחת תורה)

4.יחס קהלת (הנקרא ע"י אחינו האשכנזים בשבת חוה"מ סוכות ) לשמחה ולצחוק:
מחד:
לִשְׂחוֹק אָמַרְתִּי מְהוֹלָל וּלְשִׂמְחָה מַה זֹּה עֹשָׂה: (קהלת ב,ב)
לשחוק. כי על השחוק הבאה מן השמחה אמרתי עליה שהיא הוללות, ועל השמחה אמרתי מה זה תועלת עושה : (מצודת דוד,שם)
מאידך:
וְשִׁבַּחְתִּי אֲנִי אֶת הַשִּׂמְחָה אֲשֶׁר אֵין טוֹב לָאָדָם תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ כִּי אִם לֶאֱכוֹל וְלִשְׁתּוֹת וְלִשְׂמוֹחַ וְהוּא יִלְוֶנּוּ בַעֲמָלוֹ יְמֵי חַיָּיו אֲשֶׁר נָתַן לוֹ הָאֱלֹהִים תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ: (קהלת,ח,טו)
את השמחה. שיהא שמח בחלקו ועוסק בפקודים ישרים משמחי לב ולא יהא שטוף אחר הרבות הון בנשך ומרבית וגזל כל מי שאינו שמח בחלקו ושטוף אחר הממון בא לידי עבירות גזל ואונא' ורבית ושאינו שמח בחלקו לענין אהבת אשתו שטוף אחרי הנשים להרהר אחרי אשת איש : (רש"י,שם)

מהות השמחה- חזרה לגן עדן שלפני החטא:
1.הסוכה ובריאת העולם:
המקיים מצות סוכה כאילו נעשה שותף להקב״ה במעשה בראשית (שו"ת מהרי"ו,רבי יעקב בן יהודה וייל)

2.חזרה למצב שלפני החטא:
...אבל בחג, לפי שנטלו הנפשות דימוס שלהם ביום הכיפורים, כמו שכתוב(ויקרא טז,ל):"כי ביום הזה יכפר עליכם"

3.האסיף- וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ:
ועוד שהתבואה ופירות האילן בפנים, לפיכך כתוב שם שלוש שמחות שנאמר "ושמחת בחגיך","ושמחתם לפני ה' אלהיכם" , והיית אך שמח". (פסיקתא דרב כהנא,נספחים ב,ד"ה פרשה אחרת)

4.השמחה התחילה בגן עדן:
שוש תשיש
ותגל העקרה בקבוץ בניה לתוכה בשמחה ברוך אתה ה' משמח ציון בבניה שמח תשמח ריעים האהובים כשמחך יצירך בגן עדן מקדם (כתובות ח,ע"א)
כשמחך יצירך. כמו ששמחת את אדם הראשון: בגן עדן מקדם. דכתיב ויטע גן בעדן מקדם וישם שם וגו' (שם): (רש"י,שם)

5.אתרוג-עץ הדעת:
חטא האדמה:
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ עַל הָאָרֶץ וַיְהִי כֵן: וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע לְמִינֵהוּ וְעֵץ עֹשֶׂה פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב:(בראשית,א,יא-יב)
עץ פרי. שיהא טעם העץ כטעם הפרי, והיא לא עשתה כן, אלא (פסוק יב) ותוצא הארץ עץ עשה פרי, ולא העץ פרי, לפיכך כשנתקלל אדם על עונו נפקדה גם היא על עונה ונתקללה:(רש"י,שם)

עץ הדעת-האתרוג- היחיד שבו טעם העץ כטעם הפרי:
מה היה אותו האילן שאכל ממנו אדם וחוה, ...רבי אבא דעכו אמר אתרוג היה, הדא הוא דכתיב (בראשית ג, ו): ותרא האשה בי טוב העץ וגו',אמרת צא וראה איזהו אילן שעצו נאכל כפריו, ואין אתה מוצא אלא אתרוג.(בראשית רבא,טו,ז)

נגיסת הפיטם ביום הושענא רבה לאישה מעוברת:
נשים מעוברות נוהגות לנגוס הפטמא של האתרוג ביום הושענה רבא לאחר נטילת הלולב, ונותנות צדקה לעניים ואומרות תפילה זו:
רבונו של עולם בשביל חוה שהיתה אוכלת מעץ הדעת גרם אותו חטא מיתה בעולם ואם הייתי באותו זמן לא היית אוכלתו ולא הייתי נהנית ממנו כמו שלא רציתי לפסול אתרוג זה בשבעת ימי החג שעברו והיום שפסלתי אין בו מצווה וכשם שיש לי הנאה בפיתם זה כך הייתי נהנית לראות עץ הדעת שאמר הקב"ה לאדם וחווה לא תאכל ולא הייתי עוברת את ציוויו ותקבליני ברצון את תפילתי ואת תחינתי שלא אמות מלידה זו ותושיעיני לֶיְלֶד בנחת ובלי צער ולא יהיה לי ולא לוולדי שום נזק כי אתה ה-אל המושיע. (ספר חיים וברכה סימן רכ"ח בשם ספר נזיר שמשון מתוך כתב יד)

6.התורה- עץ חיים:
בְּנִי תּוֹרָתִי אַל תִּשְׁכָּח וּמִצְוֹתַי יִצֹּר לִבֶּךָ: כִּי אֹרֶךְ יָמִים וּשְׁנוֹת חַיִּים וְשָׁלוֹם יוֹסִיפוּ לָךְ...:עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר:(משלי,ג,א- יח)

7.האושפיזין-גלו ממקומם ובכך תיקנו את גירוש האדם מג"ע:
אברהם יצא מאור כשדים לחרן ובא שנית לארץ כנען וירד מצרימה וכו',יצחק גר בפלשתים,יעקב ברח לשדה ארם וירד מצריימה הוא ובניו,יוסף נמכר לעבד לא לו,לחרפה ולשבי.משה ברח למדיין והוא ואהרון אחיו נהגו בעמם ארבעים שנה במדבר ולא זכו להכנס לארץ חמדה.דוד בורח למדבר,לגת ולמואב ואין לו מנוח מפני המלחמות (סדר עולם,הובא ספר התודעה, ע"מ קצט)


סיכום: יציאה לסוכה- חזרה לגן עדן:
ימי הסוכות שנקראים זמן שמחתנו כי השם יתברך זיכה אותנו לישב בצלו. והיא מעין בחינת הגן עדן דכתיב וישם שם כו' האדם. ועיקר הבריאה היה להיות דירת האדם שם (= בגן עדן). ושם היה השמחה כמו שנאמר כשמחך יצירך בגן עדן. והגם שכתוב ויגרש את האדם. אעפ"כ יש זמנים שמתנוצץ קצת הארה מבחינת הגן עדן...(שפת אמת, דברים,תרמ"ג)

*- חלק מהרעיונות המובאים מבוססים על שיעוריו של הרב אורי עמוס שרקי שליט"א



אחרית דבר: טעם נוסף לשמחה בסוכות בימי נחמיה



וַיַּעֲשׂוּ כָל-הַקָּהָל הַשָּׁבִים מִן-הַשְּׁבִי סֻכּוֹת, וַיֵּשְׁבוּ בַסֻּכּוֹת--כִּי לֹא-עָשׂוּ מִימֵי יֵשׁוּעַ בִּן-נוּן כֵּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, עַד הַיּוֹם הַהוּא; וַתְּהִי שִׂמְחָה, גְּדוֹלָה מְאֹד


(נחמיה ח יז)


בנחמיה (ח׳, י״ז) כתיב, ויעשו כל הקהל השבים מן השבי סכות
וישבו בסכות, כי לא עשו מימי יהושע בן נון כן בני ישראל עד היום ההוא ,
ותהי שמחה גדולה מאד.
וראיתי בספר מיכל מים חיים, על ס׳ אמור. שכתב. אף שחז״ל בערכין ל״ב הוציאו את הפסוק הזה לדרשה, אבל פשטות הכתוב משמע, שלא עשו בכל א״י סוכות כל אותה התקופד״ והטעם, תשים פסורין שהיא מצות עשה שהזמ״ג, והגברים עלו לרגל, ובירושלים היו להם דין הולכי דרך. לכן היו פטורים מלעשות סוכות.
הנה בגמ׳ פסחים דף ח׳ ב׳ איתא, דמי שאין לו קרקע פטור מן הראייה, ועי׳ תוס׳ פסחים דף ג׳ ב׳ ד״ה מאליה הזקן פטור מפסח כמו מראייה.
א״כ אלו כן היו מחויבים במצות סוכה, אבל י״ל שהם היו רק אחח קטן .אולם רוב רובו של העם עלה לרגל, כך שבתקופה הזאת היתה מצות סוכה ענין של יחידים ולא תופעה כללית. וכאשר בימי נחמיה עלו ירושלימה איש וביתו, וקירו את מצות סוכה ברוב עם. קיבל אז החג הזה אופי כללי. לכן היתה. שמחה גדולה.
ובהתאם לזה. יש להבין, הטעם שאנו אומרים דוקא בחג הסוכות •זמן שמחתינו, הלא ושמחת בחגיך נאמר בכל המועדים. אולם תן שמצות סוכה התחדשה בימי נחמיה. -ותהי השמחה גדולה מאד״, הלכך כדי לציין זאת אוסרים אנו ז ת שמחתינו. ובזה אנו מדגישים את השמחה הכללית התחנית השוררת אצלנו בקיום המצוה הזאת, שנתחדשה בימי נחמיה.וחזרה העטרה ליושנה


(תורת הטור,ע"מ ריא, הרב משה הלוי שטיינברג)

שמחת האור המקיף ללא מסכים:

בסוכות שתקנו אנשי כנסת הגדולה לומר זמן שמחתנו, ולהבין הטעם למה דייקא בסוכות זמן שמחתנו, יותר משאר המועדים שהמה לשמחה, ובודאי הזמן מיוחד לזה בחג הסוכות כמו בפסח זמן חירותנו, שיצאנו ממצרים... יש לומר דזה למדו מלשון הכתוב, כי בפסח לא נזכר בתורה שום לשון שמחה, רק ועשית פסח לה' אלקיך, זולת בחג השבועות נאמר ושמחת לפני ה' אלקיך, כי בפסח הגם שהיה להם הארת פניו יתברך, אמנם מפני שהיה רק לשעה ומיד נכנסה מהם, לכן לא נזכר שם שום לשון שמחה, עד חג השבועות שנגמר עסק של יציאת מצרים בשלימות במתן תורה, ולכן נאמר ושמחת לפני ה' אלקיך, שהיינו שמזה נולדה השמחה בלב מצד שהגיענו עד לפניו יתברך... והנה בחג הסוכות נאמר גם כן ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים בהד' מינים, והיינו גם כן השמחה שנולדה בלב לאחר מחילת העוונות ביום הכפורים, וזכינו בזה לבא לפניו יתברך בלי מסך המבדיל, ועל זה אנו שמחים לפניו יתברך בהד' מינים, דאיתא במדרש... אמנם עוד יש נוסף בחג הסוכות לשון ושמחת בחגך, והיינו שמחה מיוחדת מהשי"ת, המשמר אותנו מצד קדושת החג מהאור המקיף של מצות הסוכה, ולזה נקבע שם מיוחד על חג הסוכות להיותו נקרא זמן שמחתנו, ובפסיקתא מחשב שלש פעמים לשון שמחה שנזכר בתורה הדרשה על חג הסוכות, והיינו גם והיית אך שמח, שדרשו חז"ל מזה (סוכה מ"ח) לרבות יום טוב אחרון של חג לשמחה, והיינו כי באמת גם יום שמיני עצרת השמחה שלו משורש קדושת חג הסוכות, כדאיתא במדרש, ששמיני עצרת הוא קליטת קדושת חג הסוכות, כמו חג השבועות הגמר מקדושת חג המצות, והיינו שמשמחת קדושת חג הסוכות נקבע ונקלט השמחה בשמיני עצרת על כל ימות השנה... (פרי צדיק סוכות ז)


סוכות: על מהות השמחה המיוחדת בחג* (גירסה ישנה)

פתיחה:

בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱ-להֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם, אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל עָם. וְרומְמָנוּ מִכָּל לָשׁון. וְקִדְּשָׁנוּ בְּמִצְותָיו. וַתִּתֵּן לָנוּ ה' אֱלהֵינוּ בְּאַהֲבָה. מועֲדִים לְשִׂמְחָה. חַגִּים וּזְמַנִּים לְשָׂשׂון.אֶת יום חַג הַסֻּכּות הַזֶּה. אֶת יום טוב מִקְרָא קדֶשׁ הַזֶּה. זְמַן שִׂמְחָתֵנוּ:
בְּאַהֲבָה מִקְרָא קדֶשׁ. זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם. כִּי בָנוּ בָּחַרְתָּ וְאותָנוּ קִדַּשְׁתָּ מִכָּל הָעַמִּים.מועֲדֵי קָדְשְׁךָ בְּשִׂמְחָה וּבְשָׂשׂון הִנְחַלְתָּנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים: (מתוך קידוש ליל סוכות)


הקדמה: המצווה הקשה ביותר ביום טוב- שמחה

מצווה להיות במשך כל ימי החג במצב רוח טוב של שמחה וקורת רוח. לכאורה זו מצווה קלה, שהרי כל אדם רוצה להיות שמח. אולם בפועל קשה לקיים מצווה זו, וכן אמרו בשם הגר"א, שמצוות שמחת יום טוב היא המצווה הקשה ביותר לקיום, מפני שכדי לקיימה צריך אדם להסיר מעצמו כל צער, מתח ודאגה ולהיות שרוי כל החג בשמחה וטוב לבב.
(כיצד לשמוח בחג,הרב אליעזר מלמד, י"א בתשרי תשע"ז )



חלק א: שמחה יתרה זו - על שום מה?


1.במקרא - 3 מופעי שמחה - רק בחג הסוכות:

וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ: (דברים טז,יד)

שִׁבְעַת יָמִים תָּחֹג לַי-ה-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְ-ה-וָ-ה כִּי יְבָרֶכְךָ יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל תְּבוּאָתְךָ וּבְכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ: (שם,טז,טו)
והיית אך שמח- תהיה שמח בלבד, ובשמחתך לא יתערב עיצבון (ספורנו,שם)
וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים (ויקרא כג,מ)

2.במקדש: שמחת בית השואבה:
אָמְרוּ, כָּל מִי שֶׁלֹּא רָאָה שִׂמְחַת בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה, לֹא רָאָה שִׂמְחָה מִיָּמָיו (סוכה,פרק ה',משנה א')
וּשְׁאַבְתֶּם מַיִם בְּשָׂשׂוֹן מִמַּעַיְנֵי הַיְשׁוּעָה (ישעיה,יב,ג)

בְּאַרְבָּעָה פְרָקִים הָעוֹלָם נִדּוֹן, בַּפֶּסַח עַל הַתְּבוּאָה, בָּעֲצֶרֶת עַל פֵּרוֹת הָאִילָן, בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה  כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם עוֹבְרִין לְפָנָיו כִּבְנֵי מָרוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים לג) הַיּוֹצֵר יַחַד לִבָּם, הַמֵּבִין אֶל כָּל מַעֲשֵׂיהֶם. וּבֶחָג נִדּוֹנִין עַל הַמָּיִם:(מסכת ראש השנה,פרק א, משנה ב)

ובחג. ואע''פ ששלשתן בשם חגים נקראו בכתוב. מ''מ מלת חג הנחתו על המחול והריקוד שהוא בחג הסוכות והיתה שמחה יתירה של בית השואבה:(תוספות יום טוב,שם)

3.שמיני עצרת- שמחת תורה:
ונקרא יום זה שמחת תורה, לפי שמסיימים בו התורה וראוי לשמוח בסיומה.והטעם שמתחילין מיד בראשית כדי שלא יהיה פתחון פה לשטן לקטרג לומר כבר סיימו אותה ואין רוצים לקרות עוד(אבודרהם, יום שמיני ושמחת תורה)

4.יחס קהלת (הנקרא ע"י אחינו האשכנזים בשבת חוה"מ סוכות ) לשמחה ולצחוק:
מחד:
לִשְׂחוֹק אָמַרְתִּי מְהוֹלָל וּלְשִׂמְחָה מַה זֹּה עֹשָׂה: (קהלת ב,ב)
לשחוק. כי על השחוק הבאה מן השמחה אמרתי עליה שהיא הוללות, ועל השמחה אמרתי מה זה תועלת עושה : (מצודת דוד,שם)
מאידך:
וְשִׁבַּחְתִּי אֲנִי אֶת הַשִּׂמְחָה אֲשֶׁר אֵין טוֹב לָאָדָם תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ כִּי אִם לֶאֱכוֹל וְלִשְׁתּוֹת וְלִשְׂמוֹחַ וְהוּא יִלְוֶנּוּ בַעֲמָלוֹ יְמֵי חַיָּיו אֲשֶׁר נָתַן לוֹ הָאֱלֹהִים תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ: (קהלת,ח,טו)

את השמחה. שיהא שמח בחלקו ועוסק בפקודים ישרים משמחי לב ולא יהא שטוף אחר הרבות הון בנשך ומרבית וגזל כל מי שאינו שמח בחלקו ושטוף אחר הממון בא לידי עבירות גזל ואונא' ורבית ושאינו שמח בחלקו לענין אהבת אשתו שטוף אחרי הנשים להרהר אחרי אשת איש : (רש"י,שם)

חלק ב- מהות השמחה- חזרה לגן עדן שלפני החטא:

1.הסוכה ובריאת העולם:
המקיים מצות סוכה כאילו נעשה שותף להקב״ה במעשה בראשית (שו"ת מהרי"ו,רבי יעקב בן יהודה וייל)

2.חזרה למצב שלפני החטא:

...אבל בחג, לפי שנטלו הנפשות דימוס שלהם ביום הכיפורים, כמו שכתוב(ויקרא טז,ל):"כי ביום הזה יכפר עליכם" (פסיקתא דרב כהנא,נספחים ב,ד"ה פרשה אחרת)

3.האסיף- וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ:
ועוד שהתבואה ופירות האילן בפנים, לפיכך כתוב שם שלוש שמחות שנאמר "ושמחת בחגיך","ושמחתם לפני ה' אלהיכם" , והיית אך שמח". (פסיקתא דרב כהנא,נספחים ב,ד"ה פרשה אחרת)

4.השמחה התחילה בגן עדן:

שוש תשיש
ותגל העקרה בקבוץ בניה לתוכה בשמחה ברוך אתה ה' משמח ציון בבניה שמח תשמח ריעים האהובים כשמחך יצירך בגן עדן מקדם (כתובות ח,ע"א)


כשמחך יצירך. כמו ששמחת את אדם הראשון: בגן עדן מקדם. דכתיב ויטע גן בעדן מקדם וישם שם וגו' (שם): (רש"י,שם)

5.שמחת הדרך(האמצעי) כשמחת המטרה(הפרי):

א.חטא האדמה:
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ עַל הָאָרֶץ וַיְהִי כֵן: וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע לְמִינֵהוּ וְעֵץ עֹשֶׂה פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב:(בראשית,א,יא-יב)
עץ פרי. שיהא טעם העץ כטעם הפרי, והיא לא עשתה כן, אלא (פסוק יב) ותוצא הארץ עץ עשה פרי, ולא העץ פרי, לפיכך כשנתקלל אדם על עונו נפקדה גם היא על עונה ונתקללה:(רש"י,שם)

ב.עץ הדעת-האתרוג- היחיד שבו טעם העץ כטעם הפרי:
מה היה אותו האילן שאכל ממנו אדם וחוה, ...רבי אבא דעכו אמר אתרוג היה, הדא הוא דכתיב (בראשית ג, ו): ותרא האשה בי טוב העץ וגו',אמרת צא וראה איזהו אילן שעצו נאכל כפריו, ואין אתה מוצא אלא אתרוג.(בראשית רבא,טו,ז)

נגיסת הפיטם ביום הושענא רבה לאישה מעוברת:
נשים מעוברות נוהגות לנגוס הפטמא של האתרוג ביום הושענה רבא לאחר נטילת הלולב, ונותנות צדקה לעניים ואומרות תפילה זו:
רבונו של עולם בשביל חוה שהיתה אוכלת מעץ הדעת גרם אותו חטא מיתה בעולם ואם הייתי באותו זמן לא היית אוכלתו ולא הייתי נהנית ממנו כמו שלא רציתי לפסול אתרוג זה בשבעת ימי החג שעברו והיום שפסלתי אין בו מצווה וכשם שיש לי הנאה בפיתם זה כך הייתי נהנית לראות עץ הדעת שאמר הקב"ה לאדם וחווה לא תאכל ולא הייתי עוברת את ציוויו ותקבליני ברצון את תפילתי ואת תחינתי שלא אמות מלידה זו ותושיעיני לֶיְלֶד בנחת ובלי צער ולא יהיה לי ולא לוולדי שום נזק כי אתה ה-אל המושיע. (ספר חיים וברכה סימן רכ"ח בשם ספר נזיר שמשון מתוך כתב יד)

ג.שמחת בית השואבה- שמחים על העץ- האמצעי(השאיבה) כמו על התוצאה- הפרי- שמחה עתידית למציאות מתוקנת:

מתחילת הבריאה ראוי היה טעם העץ להיות גם הוא כטעם פריו. כל האמצעים המחזיקים איזו מגמה רוחנית גבוהה כללית, ראויים היו להיות מוחשים בחוש נשמתי, באותו הגובה והנועם שעצם המגמה מורגשת בו כשאנו מציירים אותה. אבל טבע הארץ, התנודדות החיים, ולאות הרוחניות כשהיא נסגרת במסגר הגופניות, גרם שרק טעמו של הפרי, של המגמה האחרונה, האידיאל הראשי, מורגש הוא בנעמו והדרו. אבל העצים הנושאים עליהם את הפרי, עם כל נחיצותם לגידול הפרי, נתעבו ונתגשמו ואבדו את טעמם. זהו חטא הארץ שבעבורו נתקללה כשנתקלל גם האדם על חטאו. וכל פגם סופו לתיקון. על כן מובטחים אנו בברור, שיבואו ימים שתשוב הבריאה לקדמותה, וטעם העץ יהיה כטעם הפרי, כי תשוב הארץ מחטאה, וארחות החיים המעשיים, לא יהיו גורמים לחוֹץ בעד הנועם של העולם האידיאלי, הנתמך בדרכו על ידי אמצעים הגונים המחזיקים אותו ומוציאים אותו מן הכח אל הפועל..." (הרב קוק/ אורות התשובה, ו, ז)

6.שמחת התורה- עץ חיים:
בְּנִי תּוֹרָתִי אַל תִּשְׁכָּח וּמִצְוֹתַי יִצֹּר לִבֶּךָ: כִּי אֹרֶךְ יָמִים וּשְׁנוֹת חַיִּים וְשָׁלוֹם יוֹסִיפוּ לָךְ...:עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר:(משלי,ג,א- יח)

7.האושפיזין-גלו ממקומם ובכך תיקנו את גירוש האדם מג"ע:
אברהם יצא מאור כשדים לחרן ובא שנית לארץ כנען וירד מצרימה וכו',יצחק גר בפלשתים,יעקב ברח לשדה ארם וירד מצריימה הוא ובניו,יוסף נמכר לעבד לא לו,לחרפה ולשבי.משה ברח למדיין והוא ואהרון אחיו נהגו בעמם ארבעים שנה במדבר ולא זכו להכנס לארץ חמדה. דוד בורח למדבר,לגת ולמואב ואין לו מנוח מפני המלחמות (סדר עולם,הובא ספר התודעה, ע"מ קצט)

8.יציאה לסוכה- חזרה לגן עדן:
ימי הסוכות שנקראים זמן שמחתנו כי השם יתברך זיכה אותנו לישב בצלו. והיא מעין בחינת הגן עדן דכתיב וישם שם כו' האדם. ועיקר הבריאה היה להיות דירת האדם שם (= בגן עדן). ושם היה השמחה כמו שנאמר כשמחך יצירך בגן עדן. והגם שכתוב ויגרש את האדם. אעפ"כ יש זמנים שמתנוצץ קצת הארה מבחינת הגן עדן...(שפת אמת, דברים,תרמ"ג)

סיכום : שלושה רגלים כנגד - עם ישראל (פסח), תורת ישראל(שבועות) וארץ ישראל(סוכות) :

האחת למה היו הרגלים שלשה לא פחותה ולא יותר ואומר בסבת זה שישראל קבלו מהשם יתברך ג' חסדים גדולים. והם יציאת מצרים ומתן תורה. וירושת הארץ. ולכן צוה שיעלו לביתו שלש פעמים בשנה. בחג המצות להודות לה' על שהוציאם ממצרים. ובחג השבועות להודות לפניו על שנתן להם את התורה. ובחג הסכות להודות לפניו על הארץ ועל תבואותיה
(אברבנאל, דברים טז,יג)


סיום : בסוכות חלה שמחת היציאה מהספק שבגלות לוודאות של גן עדן האמיתי- א"י:
הרמב"ם נותן את ההסבר הבא למצוות ארבעת המינים: יושבי מדברות אוהבים את הצבע הירוק (לכן לישמעאלים שבאים
מהמדבר יש העדפה לצבע הירוק, כי זה נווה המדבר). גם אבותינו ישבו במדבר 40 שנה ולכן הצבע המשמח אותם אחרי
זה היה הצבע הירוק, וכאשר התורה ציוותה לשמוח היא אמרה לקחת מינים ירוקים ביד: "ושמחתם לפני ה' א-לוהיכם".
יוצא שלפי הרמב"ם חג הסוכות הוא החג של ארץ ישראל - החג של הכניסה של יושבי המדבר אל המרחב של ארץ ישראל. כאשר אבותינו יצאו מן המיצרים של המדבר הם נכנסו אל הרוחב של ארץ ישראל )לכן המקום הראשון שאליו הם הגיעו היה הבית של אשה ששמה היה רחב(. לצאת מן המיצר אל המרחב זו שמחה.
רבותינו אמרו: "אין שמחה כהתרת הספיקות". (המאמר הזה מובא במצודת דוד על ספר משלי וגם בשו"ת הרמ"ה כדבר
מפורסם, אומנם לא ידוע איפה זה כתוב במקורות קדמוניים).כנראה שלצאת מהגלות לארץ ישראל זה לצאת מן הספק של
הגלות, ולכן בחג הסוכות אנחנו שמחים מאוד בשמחת הוודאות. עולם מלא ספיקות הוא אכן עולם עצוב, וכל זמן שיש ספיקות אי-אפשר באמת לשמוח.
(ע"פ הרב אורי שרקי, מאמר סוכות - שמחת בית השואבה כשמחת הוודאות)




*- חלק מהרעיונות המובאים מבוססים על שיעוריו של הרב אורי עמוס שרקי שליט"א