בין ראש השנה לחג הפסח*

1.נקודת הפתיחה: תשרי מול ניסן

ארבעה ראשי שנים הם :באחד בניסן ר''ה למלכים ולרגלים, באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה ר' אלעזר ור''ש אומרים באחד בתשרי. באחד בתשרי ראש השנה לשנים ולשמיטין וליובלות לנטיעה ולירקות באחד בשבט ראש השנה לאילן כדברי בית שמאי בית הלל אומרים בחמשה עשר בו (ר"ה,פרק א', משנה א)

באחד בתשרי ר''ה לשנים: למאי הלכתא? אמר רב פפא לשטרות דתנן שטרי חוב המוקדמין פסולין והמאוחרין כשירין. והתנן באחד בניסן ר''ה למלכים ואמרינן למאי הלכתא ואמר רב חסדא לשטרות. לא קשיא :כאן- למלכי ישראל ,כאן- למלכי אומות העולם. (רה,ח,ע"א)

בראשית. אמר רבי יצחק לא היה צריך להתחיל [את] התורה אלא (שמות יב ב) מהחודש הזה לכם, שהיא מצוה ראשונה שנצטוו [בה] ישראל, ומה טעם פתח בבראשית, משום כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים (תהלים קיא ו) , שאם יאמרו אמות העולם לישראל לסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גוים, הם אומרים להם כל הארץ של הקדוש ברוך הוא היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו: (רש"י,בראשית ,א,א)

בראשית. דבר אחר: אותיות "א' בתשרי", נברא העולם. (בעל הטורים,שם)

2.נקודת המחלוקת: מתי נברא העולם

רבי אליעזר אומר: בתשרי נברא העולם. בתשרי נולדו אבות, בתשרי מתו אבות, בפסח נולד יצחק, בראש השנה נפקדה שרה רחל וחנה, בראש השנה יצא יוסף מבית האסורין ,בר''ה בטלה עבודה מאבותינו במצרים.
בניסן נגאלו בתשרי עתידין ליגאל.
ר' יהושע אומר :בניסן נברא העולם. בניסן נולדו אבות, בניסן מתו אבות, בפסח נולד יצחק, בר''ה נפקדה שרה רחל וחנה, בר''ה יצא יוסף מבית האסורין, בר''ה בטלה עבודה מאבותינו במצרים.
בניסן נגאלו בניסן עתידין ליגאל .(ר"ה י,ע"ב-יא,ע"א)

3.נקודת המוצא לחיים : מהו החודש הראשון

תשרי- עבור אומות העולם:
כה אמר המלך חמורבי,השנה איננה במקומה,עליכם להוסיף אלול שני (נמצא על חרס מתוך כתבי חוקי חמורבי)
סתיו-ראיית עולם פסימית-הכל הולך לקראת כליה:
בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב (בראשית ג,יט)

ניסן-עבור ב"י:
וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר: הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה
(שמות יב,א-ב)
חודש האביב -ראיית עולם אופטימית-"עם ישראל חי":
א''ר יוחנן :יעקב אבינו לא מת. א''ל וכי בכדי ספדו ספדנייא וחנטו חנטייא וקברו קברייא? א''ל: מקרא אני דורש, שנאמר: {ירמיה ל-י} "ואתה אל תירא עבדי יעקב נאם ה' ואל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים" מקיש הוא לזרעו :מה זרעו בחיים - אף הוא בחיים (תענית ה,ע"ב)

4.נקודת החיבור בין החירות למתן התורה:

פסח: חג החירות השניה והמלאה
שבועות:חג מתן תורה הראשון-מאכלי חלב כהזדהות עם ב"י שלא אכלו בשר באותם שלשה ימים

ר"ה-חג החירות הראשונית: "בר''ה בטלה עבודה מאבותינו במצרים" (ר"ה י,ע"ב-יא,ע"א)
יום הכיפורים- חג מתן תורה השני:-מזדהים עם משה המתענה בהר סיני 40 יום ו-40 לילה:
יום הכפורים ,יום סליחה ומחילה, יום שנתנו בו לוחות אחרונות (ב"ב,קכא ,ע"א)

מכאן הקבלה בין עשרת ימי תשובה לימי ספירת העומר.

5.נקודות משותפות בין ר"ה לפסח:

ר"ה: תשליך-ניעור בגדים פיזי עם משמעות פנימית-רוחנית.
פסח: ביעור חמץ- ביעור החמץ הפיזי והרוחני

ר"ה:אכילת סימנים עם משמעות סמלית לעתיד- ראש דג,תמר, תפוח בדבש וכו'
פסח: אכילת מאכלים עם משמעות סמלית לעבר -מצה,מרור,כורך וכו'

סיכום:
ישראל נמשלו ללבנה("ראש חודשים") ואומות העולם לחמה ("ראש השנה") והחיבור בינהם יוצר את עיבור השנה ע"מ ליצור סינכרון בין שנת חמה לשנת לבנה ,הפרש הימים בכל שנה הוא 10 ימים הלא ימי עשרת ימי התשובה,ימים של תיקון העולם.

*רוב המקורות והרעיונות מבוססים על שיעוריו של הרב אורי עמוס שרקי שליט"א.

כי תבוא: עבדו את ה'- בשמחה

1.מצוות ביכורים:- מדוע דווקא בא"י ודווקא במקדש?
וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ: וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם:(דברים כו,א-ב)

תיקון חטאו של קין: חוסר שמחה
וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה מִנְחָה לַיהוָה: וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן וַיִּשַׁע יְהוָה אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ: וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד וַיִּפְּלוּ פָּנָיו: וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל קָיִן לָמָּה חָרָה לָךְ וְלָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ (בראשית ד,ד-ו)
מפרי האדמה. מן הגרוע, ויש אגדה שאומרת זרע פשתן היה ,ד"א: מאיזה פרי שבא לידו, לא טוב ולא מובחר (רשי"שם)

ומסורת ביד הכל שהמקום שבנה בו דוד ושלמה המזבח בגורן ארונה ... והוא המזבח שהקריב עליו קין והבל...: (יד החזקה,ספר עבודה,הלכות בית הבחירה,פרק ב,הלכה א)

2.שמחה וטוב לבב:

וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן לְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וּלְבֵיתֶךָ אַתָּה וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ (דברים כו,יא)
ושמחת בכל הטוב. מכאן אמרו אין קורין מקרא בכורים אלא בזמן שמחה, מעצרת ועד החג, שאדם מלקט תבואתו ופירותיו ויינו ושמנו, אבל מהחג ואלך, מביא ואינו קורא (רש"י,שם)

וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַקְּלָלוֹת הָאֵלֶּה וּרְדָפוּךָ וְהִשִּׂיגוּךָ עַד הִשָּׁמְדָך... תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל(דברים כח,מה-מז)

יש אפשרות לשמחה בלא טוב לבב והיא אינה רצויה.ויש מקום לטוב לבב בלא שמחה.והנה הרבה ראו בספרים חיוב העבודה בשמחה וכפו עצמם לעשות בשמחה אבל לא ראו בשכלם להשתלם מעט מעט עד שתהיה ראויה עליהם השמחה בתורה ובתפילה ובכל עניני עבודת השי"ת.א"כ אע"פ שנכנס בלב רוח שמחה אבל אין לבו טוב עליו שאינו חפץ בשמחה זו באמת ואינה נוחה לו רק שהיא חובה עליו (הראי"ה,מוסר אביך, סוף פרק א')

מִזְמוֹר לְתוֹדָה הָרִיעוּ לַי-ה-וָ-ה כָּל הָאָרֶץ: עִבְדוּ אֶת יְהוָה בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה (תהילים ק,א-ב)

3.גדולת החיוך:
חַכְלִילִי עֵינַיִם מִיָּיִן וּלְבֶן שִׁנַּיִם מֵחָלָב (בראשית,מ,יב)
דאמר ר' יוחנן טוב המלבין שינים לחבירו יותר ממשקהו חלב שנאמר "ולבן שנים מחלב" אל תקרי לבן שינים אלא לבון שינים (כתובות קיא,ע"ב)

שופטים: אשר יבחר ה'

1.מקום המקדש : בנחלת איזה שבט?
כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט בֵּין דָּם לְדָם בֵּין דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ: {ט} וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט: {י} וְעָשִׂיתָ עַל פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ מִן הַמָּקוֹם הַהוּא אֲשֶׁר יִבְחַר יְ-ה-וָ-ה וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ (דברים יז,ח-יא)

2.המלך:-מאיזה שבט?
שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא אָחִיךָ הוּא: (דברים י"ז,טו)

הנבחרים הנצחיים:
מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶת עַמִּי מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא בָחַרְתִּי בְעִיר מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לִבְנוֹת בַּיִת לִהְיוֹת שְׁמִי שָׁם וְלֹא בָחַרְתִּי בְאִישׁ לִהְיוֹת נָגִיד עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל: וָאֶבְחַר בִּירוּשָׁלִַם לִהְיוֹת שְׁמִי שָׁם וָאֶבְחַר בְּדָוִיד לִהְיוֹת עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל:
(דברי הימים ב, ו,ה-ו)

גלגולו של המקום אשר בחר ה':
כיון שנכנסו לארץ העמידו המשכן בגלגל ארבע עשרה שנה שכבשו ושחלקו. ומשם באו לשילה ובנו שם בית של אבנים ופרשו יריעות המשכן עליו ולא היתה שם תקרה. ושס''ט שנה עמד משכן שילה וכשמת עלי חרב ובאו לנוב ובנו שם מקדש. וכשמת שמואל חרב ובאו לגבעון ובנו שם מקדש ומגבעון באו לבית העולמים. וימי נוב וגבעון שבע וחמשים שנה:(יד החזקה,ספר עבודה,הלכות בית הבחירה,פרק א,הלכה ב)

ייחודו של המקום אשר בחר ה':
ומסורת ביד הכל שהמקום שבנה בו דוד ושלמה המזבח בגורן ארונה הוא המקום שבנה בו אברהם המזבח ועקד עליו יצחק. והוא המקום שבנה בו נח כשיצא מן התיבה. והוא המזבח שהקריב עליו קין והבל. ובו הקריב אדם הראשון קרבן כשנברא ומשם נברא. אמרו חכמים אדם ממקום כפרתו נברא: (יד החזקה,ספר עבודה,הלכות בית הבחירה,פרק ב,הלכה א)

הטעם להסתרת מקום המקדש:
אין ספק אצלי ג"כ שהמקום אשר ייחדו אברהם בנבואה היה ידוע אצל משה רבינו ואצל רבים, שאברהם צוה אותם שיהיה בית עבודה, כמו שבאר המתרגם ואמר, ופלח וצלי אברהם תמן באתרא ההוא, ואמר קדם ה' הכא יהון פלחין דריא וכו', ואשר לא התבאר בתורה ולא נזכר בפרט, אבל רמז אליו ואמר אל המקום אשר יבחר ה' וגו', יש בו אצלי שלש חכמות, האחת מהן, שלא יחזיקו בו האומות וילחמו עליו מלחמה חזקה כשידעו שזה המקום מן הארץ הוא תכלית התורה. והשנית, שלא יפסידוהו מי שהוא בידם עתה וישחיתוהו בכל יכלתם. והשלישית, והיא החזקה שבהם, שלא יבקש כל שבט היותו בנחלתו ולמשול בו, והיה נופל עליו מן המחלוקת והקטטה כמו שנפל בבקשת הכהונה, ולזה באה המצוה שלא יבנה בית הבחירה אלא אחר הקמת מלך שיצוה לבנותו ותסתלק המחלוקת, כמו שבארנו בספר שופטים. (מורה הנבוכים חלק שלישי פרק מה)

3.הקשר בין המלך ומקום המקדש:
שלש מצות נצטוו ישראל בשעת כניסתן לארץ. למנות להם מלך שנאמר שום תשים עליך מלך. ולהכרית זרעו של עמלק שנאמר תמחה את זכר עמלק. ולבנות בית הבחירה שנאמר לשכנו תדרשו ובאת שמה: ( (יד החזקה,ספר שופטים,הלכות מלכים,פרק א,הלכה א)

מה עוד בין מלך ישראל, בית המקדש ומחיית עמלק?
מקום המקדש- נחלת שבט בנימין
זהותו של המלך הראשון- מתוך שבט בנימין
המלך ראשון שנצטווה להכרית זכר עמלק- שאול משבט בנימין

גדולתו של בנימין:

1.מקום המקדש: אהבת חינם ולא שנאת חינם
מפני מה זכה בנימין שתשרה שכינה בחלקו? שכל השבטים היו במכירתו של יוסף ובנימן לא היה במכירתו של יוסף. אמר הקב"ה: אם אני אומר לאלו שיבנו בית הבחירה, כשיהיו מתפללים לפני איני מתמלא עליהם רחמים. איני משרה שכינתי בחלקם, שלא היו רחמנים על אחיהם
2.המלך הראשון: הצבר היחיד מהשבטים
דבר אחר: מפני מה זכה בנימן שתשרה שכינה בחלקו? מפני שכל השבטים נולדו בחו"ל ובנימן נולד בא"י.
(ספרי דברים,וזאת הברכה, פיסקא שנב)
3.הכרתת עמלק:היחיד שלא השתחווה לעשיו
מה אמר להם מרדכי למי שאומר לו מדוע אתה עובר את מצות המלך, ר' לוי אמר אמר להם מרדכי משה רבינו הזהיר לנו בתורה 'ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה' (דברים כ"ז), ורשע זה עושה עצמו עבודת כוכבים, וישעיהו הנביא הזהירנו 'חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא' (ישעיה ב'), ולא עוד אלא שאני איסגנטירין של הקדוש ברוך הוא שכל השבטים נולדו בחוצה לארץ וזקני נולד בארץ ישראל, אמרון ליה ונימר ליה, מיד ויגידו להמן וגו' אמר לון המן, אמרון ליה זקנו הלא השתחוה לזקני, הדא ה"ד (בראשית ל"ג) ותגשן השפחות וגו' ואחר נגש יוסף ורחל וישתחוו, היתיב ועדיין לא נולד בנימין, אמרין ליה הה"ד ויגידו להמן . (אסתר רבה ,פרשה ז )

ראה: על שלושה רגלים

פתיחה:

שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת וְלֹא יֵרָאֶה אֶת פְּנֵי יְהוָה רֵיקָם: (דברים טז,טז)

1.הפן הדומיננטי:

שמעון הצדיק היה משירי כנסת הגדולה . הוא היה אומר , על שלשה דברים העולם עומד , על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים : (אבות,א,ב)
על שלושה רגלים הזמן עומד: על פסח,ועל שבועות ועל סוכות (פראפרזה)

פסח-כנגד עבודה : וְזָבַחְתָּ פֶּסַח לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ צֹאן וּבָקָר בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם (שם,שם,ב)
שבועות- כנגד (מתן) התורה : וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּמִצְרָיִם וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ אֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה (שם,שם,יב)
סוכות(אושפיזין) -כנגד ג"ח: וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ ... וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ (שם,שם,יד-טו)

2.הפן החקלאי:
חג האביב: שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב וְעָשִׂיתָ פֶּסַח לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב הוֹצִיאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִמִּצְרַיִם לָיְלָה
חג הקציר: שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת תִּסְפָּר לָךְ מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה תָּחֵל לִסְפֹּר שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת (דברים טז,ט)
חג האסיף: חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ

3.הפן החברתי:

פסח:
לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת לֶחֶם עֹנִי (דברים ,טז,ג)
הא לחמא עניא דאכלו אבהתנא בארעא דמצרים- כל דכפין יתי ויכול, כל דצריך יתי ויפסח (מתוך ההגדה)
שבועות:
וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם: (שם,שם,יא)
סוכות:
וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ: (דברים טז,יד)


4.בין הפן החקלאי לפן החברתי:

והלוי והגר והיתום והאלמנה. ארבעה שלי כנגד ארבעה שלך, בנך ובתך ועבדך ואמתך, אם אתה משמח את שלי, אני משמח את שלך (רש"י,שם,יא)
אִישׁ כְּמַתְּנַת יָדוֹ - כְּבִרְכַּת יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן לָךְ: (שם,שם,יז)

סיום:

4 אפשרויות קיום:
לקבל על מנת לקבל
לתת על מנת לקבל
לתת על מנת לתת
לקבל על מנת לתת
(ע"פ הרב אשלג, "בעל הסולם")

דברים: בין חטאי המדבר לתשעה באב ולטו באב

מאורעות תשעה באב:
בתשעה באב נגזר על אבותינו 1.שלא יכנסו לארץ , 2.וחרב הבית בראשונה 3.ובשניה , 4.ונלכדה ביתר , 5.ונחרשה העיר (תענית פרק ד,משנה ו)

חטאי דור המדבר:
אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב
(דברים א,א)

החטא:במדבר. לא במדבר היו אלא בערבות מואב, ומהו במדבר, אלא בשביל מה שהכעיסוהו במדבר שאמרו (שמות טז, ג) מי יתן מותנו במדבר ביושבנו על סיר הבשר....
העונש:ונלכדה ביתר(מתו במדבר)
החטא:בערבה. בשביל הערבה שחטאו בבעל פעור בשטים בערבות מואב:
העונש: וחרב הבית בראשונה(ע"ז,ג"ע)
החטא:מול סוף. על מה שהמרו בים סוף בבואם לים סוף שאמרו (שם יד, יא) המבלי אין קברים במצרים, וכן בנסעם מתוך הים, שנאמר (תהלים קו, ז) וימרו על ים בים סוף, כדאיתא בערכין (טו, א) :
העונש:ונחרשה העיר
החטא:בין פארן ובין תפל ולבן. אמר רבי יוחנן [רשב''י] חזרנו על כל המקרא ולא מצינו מקום ששמו תפל ולבן, אלא הוכיחן על הדברים שתפלו על המן שהוא לבן, שאמרו (במדבר כא, ה) ונפשנו קצה בלחם הקלקל ועל מה שעשו במדבר פארן על ידי המרגלים:
העונש: נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ(מאסו בארץ -מתו במדבר)
החטא:וחצרות. במחלקתו של קרח. דבר אחר אמר להם, היה לכם ללמוד ממה שעשיתי למרים בחצרות בשביל לשון הרע, ואתם נדברתם במקום:
העונש: וחרב הבית ....ובשניה (שנאת חינם)
החטא: ודי זהב. הוכיחן על העגל שעשו בשביל רב זהב שהיה להם, שנאמר (הושע ב, י) וכסף הרביתי לה וזהב עשו לבעל:
העונש: וחרב הבית בראשונה(ע"ז,ג"ע,ש"ד)
(רש"י,שם)

מאורעות טו באב:
1.אמר רב יהודה אמר שמואל יום שהותרו שבטים לבוא זה בזה
אמר רב יוסף אמר רב נחמן יום שהותר שבט בנימן לבוא בקהל כנגד שנאת חינם של : וחרב הבית ....ובשניה

2.(אמר) רבה בר בר חנה א''ר יוחנן יום שכלו בו מתי מדבר כנגד:נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ

3.עולא אמר יום שביטל הושע בן אלה פרוסדיות שהושיב ירבעם בן נבט על הדרכים שלא יעלו ישראל לרגל ואמר
לאיזה שירצו יעלו כנגד ע"ז של וחרב הבית בראשונה

4.רב מתנה אמר יום שנתנו הרוגי ביתר לקבורה ואמר רב מתנה אותו יום שנתנו הרוגי ביתר לקבורה תקנו ביבנה הטוב והמטיב הטוב שלא הסריחו והמטיב שנתנו לקבורה כנגד:ונלכדה ביתר

5.רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו יום שפסקו מלכרות עצים למערכה (תניא) רבי אליעזר הגדול אומר מחמשה עשר באב ואילך תשש כחה של חמה ולא היו כורתין עצים למערכה לפי שאינן יבשין כנגד:ונחרשה העיר
(תענית ל ע"ב-לא ע"א)

ואתחנן: שאלת החכם ומקומה

פתיחה:
כנגד ארבעה בנים דיברה תורה אחד חכם, ואחד רשע, ואחד תם ואחד שאינו יודע לשאול (הגדה של פסח)

1.שאלת הבנים:
חכם: כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מָה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֵינוּ אֶתְכֶם (דברים ו,כ)

רשע: וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם(שמות יב,כו)
תם: וְהָיָה כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מַה זֹּאת (שמות יג,יד)
שאינו יודע לשאול: וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר(שמות יג,ח)

1.מדרג הבנים לפי השגתם:

מה זאת. זה תינוק טפש שאינו יודע להעמיק שאלתו וסותם ושואל מה זאת, ובמקום אחר הוא אומר (דברים ו כ) מה העדות והחקים והמשפטים וגו' , הרי זאת שאלת בן חכם. דברה תורה כנגד ארבעה בנים, רשע ושאינו יודע לשאל והשואל דרך סתומה והשואל דרך חכמה:(רש"י,שמות,יג,יד)

ארבע מדרגות של חכמה:
חכם-יודע ורוצה להבין
רשע:יודע ואינו רוצה לדעת
תם:יודע מעט ורוצה להבין יותר
שאינו יודע לשאול: אינו יודע


2.בין שאלת החכם לרשע:

"שאלת חכם, חצי תשובה"( מבחר פנינים/שלמה אבן גבירול)

הָעֵדֹת -מצוות הבאות להעיד על דברים אחרים כגון בת על בריאת העולם וכד'.אלו מצוות שלאו דווקא מובנות מאליהן, אך יש מאחוריהן רציונל.
וְהַחֻקִּים -מצוות שמעיות שאין האדם יכול להגיע אליהם מדעתו
וְהַמִּשְׁפָּטִים-מצוות שכליות שניתן להגיע אליהם ולהבינם ע"י השכל

המצוות השכליות... מן החכמה לאסור שפיכות דמי המדברים... ומן החכמה לאסור הזנות... ומן החכמה לאסור הגניבה... ומן החכמה דבר צדק"; והמצוות השמעיות: "אשר הוא מותר בשכל, והתורה צוותה בקצתו ואסרה קצתו, והניחה השאר מותר, כמו שהוא קידוש יום בין ימים כשבתות ומועדים, וקידוש איש משאר בני אדם... וההמנע מאכול קצת המאכלים (רס"ג, אמונות ודעות,ג,ב)

וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם- כי לא כיוון הכתוב כאן על השואלים בדרך שאלה וחקירה ליסודות,אלא על דרך הגוזרים אומר בתורת ערעור-כי רבים המה (בעל העקידה)

3.מקומה של שאלת החכם:

חומש דברים נקרא משנה תורה, על פי הכתוב (דברים יז, יח), "וכתב לו את משנה התורה הזאת".

בין טו באב ליום הכיפורים: ימים של חיבור

פתיחה: ימים טובים לישראל
אמר רבן שמעון בן גמליאל : לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים ,
שבהן בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן שאולין , שלא לבייש את מי שאין לו ...
ובנות ירושלים יוצאות וחולות בכרמים ...
וכן הוא אומר (שיר השירים ג) צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתנתו וביום שמחת לבו .
ביום חתנתו , זו מתן תורה .וביום שמחת לבו , זה בנין בית המקדש , שיבנה במהרה בימינו . אמן :
(תענית פרק ד,משנה ח)

חלק א: טו באב הוא יום של תיקון לצום תשעה באב- יום של סגירת מעגל:

...ונראה דחגה קאי על ט' באב, דבזמן הבית היה חג, וכמו שנאמר "והפכתי חגיכם לאבל", ואיזה חג נהפך לאבל אם על ה' חגים הלא לא נהפכו לאבל יותר משאר ימות השנה, רק קאי על תשעה באב שבזמן הבית היה חג,...ונראה שהיה החג ז' ימים מט' באב עד ט"ו באב, ויש לומר שזה שלמדו (מו"ק כ) לאבילות ז', דכתיב והפכתי חגיכם לאבל, מה חג ז' אף אבילתו ז'... ובט"ו בו קבעו בזמן הבית חג ומחולות שהיה יום האחרון מן ז' ימי חג אלו... (פרי צדיק, ט"ו באב א) {46}

הקשר בין מאורעות טו באב למאורעות ט' באב:
1.אמר רב יהודה אמר שמואל יום שהותרו שבטים לבוא זה בזה
אמר רב יוסף אמר רב נחמן יום שהותר שבט בנימן לבוא בקהל כנגד שנאת חינם של : וחרב הבית ....ובשניה

2.(אמר) רבה בר בר חנה א''ר יוחנן יום שכלו בו מתי מדבר כנגד:נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ

3.עולא אמר יום שביטל הושע בן אלה פרוסדיות שהושיב ירבעם בן נבט על הדרכים שלא יעלו ישראל לרגל ואמר
לאיזה שירצו יעלו כנגד ע"ז של וחרב הבית בראשונה

4.רב מתנה אמר יום שנתנו הרוגי ביתר לקבורה ואמר רב מתנה אותו יום שנתנו הרוגי ביתר לקבורה תקנו ביבנה הטוב והמטיב הטוב שלא הסריחו והמטיב שנתנו לקבורה כנגד:ונלכדה ביתר

5.רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו יום שפסקו מלכרות עצים למערכה (תניא) רבי אליעזר הגדול אומר מחמשה עשר באב ואילך תשש כחה של חמה ולא היו כורתין עצים למערכה לפי שאינן יבשין כנגד:ונחרשה העיר
(תענית ל ע"ב-לא ע"א)


חלק ב: ט"ו באב יום חגו של אלקנה ויום אבלה של בת יפתח

1.אלקנה בחר לעלות לשילה ב-3 רגלים ובמועד נוסף- ט"ו באב:

ויהי איש אחד מן הרמתים ושמו אלקנה (שמואל א', א'): היה אלקנה עולה ארבעה פעמים בשנה, שלשה מן התורה ואחת שקיבל עליו, שנאמר: ועלה האיש ההוא מעירו מימים ימימה. אלקנה, הוא עלה ואשתו ובניו ובנותיו ואחיו ואחיותיו וכל קרוביו עמו, וכל בני ביתו היה מעלה את הכל עמו… כשהיו עולין בדרך ולנין ברחובה של עיר, מתקבצים האנשים לבד והנשים לבד, שכן האיש מדבר עם האיש, אשה עם האשה (ראוי לשים לב להפרדת נשים מגברים) גדול עם גדול, קטון עם קטון, והיתה המדינה מרגשת. והיו שואלין להן: להיכן תלכו? ואומרים: אל בית האלהים שבשילה, שמשם תצא תורה ומשם מצוות. [ושואלים אלקנה וביתו]: ואתם - למה לא תבואו עמנו ונלך ביחד? מיד עיניהם משגרות דמעות. אמרו להן: נעלה עמכן? - אמרו להן – הין. עוד לשנה הבאה חמשה בתים, לשנה אחרת עשרה בתים, לשנה אחרת הרגישה [העיר] כולה לעלות, והיו עולין הימנה כששים בתים. ובדרך שהיה עולה שנה זו - לשנה אחרת אינו עולה, אלא בדרך אחרת. אלקנה הכריע את ישראל לכף זכות וחינך אותם במצוות, וזכו רבים על ידו, הקב"ה, בוחן לבות וכליות אמר לו: אלקנה אתה הכרעת את ישראל לכף זכות, וחינכתם במצוות, וזכו רבים על ידיך - אני אוציא ממך בן שיכריע את ישראל לכף זכות, ויחנך אותם במצוות ויזכו רבים על ידיו

(אליהו רבה ט)

נראה, שהרגל הרביעי, שאלקנה עשה לו למנהג לעלות לשילה, היה ט"ו באב, שכן לו רצה, יכול היה להעלות את פירות הביכורים בחג הסוכות – כשאר ישראל, אך אלקנה, ברצותו להגדיל את מספר העולים לרגל, עשה לו למנהג, לעלות מעירו - רמתיים צופים שבהר אפרים – לשילה, גם בט"ו באב. (ראה מה שכתבנו בענין זה בתחילת מחזור המקדש ליום הכיפורים, שמרבית עולי הרגל הביאו את ביכוריהם למקדש לקראת סוף הקיץ, עם עלייתם לרגל לחג הסוכות, שכן, אז הולכת ומסתיימת תקופת האסיף. הדברים אמורים במיוחד באשר לזיתים ולתמרים הבאים לגמר בישולם בסוף הקיץ). מסתבר שבני הכפרים הסמוכים לשילה, הביאו את ביכוריהם בט"ו באב, שכן, כבר היה בידם רוב מתוך שבעת המינים: חטה, שעורה, גפן ותאנה. עבורם אין זה מאמץ מיוחד להגיע למשכן הנמצא במהלך שעות אחדות מישוביהם והם יכולים לעלות למשכן ולשוב עם בוקר לביתם.

על הרגלו של אלקנה להעלות את ישראל לרגל, מוצאים אנו גם בקהלת רבה (ה, יט): 'כי האלהים מענה בשמחת לבו, זה אלקנה, שהיה מדריך את ישראל ומעלה אותם לשילה בכל שנה ושנה בדרך אחרת, לכך הכתוב מקלסו (שמואל א, א): ועלה האיש ההוא מעירו מימים ימימה'

דומה, שעלייתו של אלקנה לשילה בט"ו באב דווקא, מוכחת מלשון הפסוקים. שכן, בתיאור עלייתו של אלקנה לשילה נאמר: 'וְעָלָה הָאִישׁ הַהוּא מֵעִירוֹ מִיָּמִים יָמִימָה לְהִשְׁתַּחֲוֹת וְלִזְבּחַ לה' צְבָאוֹת בְּשִׁלֹה'. כך גם באשר לחג המחולות של בנות שילה נאמר: 'הִנֵּה חַג ה' בְּשִׁלוֹ מִיָּמִים יָמִימָה'. יש במילים אלה הקבלה וגזירה שווה: מה החג של בנות שילה 'מימים ימימה' התקיים בט"ו באב, אף הרגל של אלקנה בט"ו באב

(מאמר ט"ו באב - חג הביכורים - חג בנות ישראל - חלק ב'/ הרב ישראל אריאל)

2.בת יפתח וט"ו באב:

מדוע הפך ט"ו באב להיות חג הקשור לנשים דווקא?

יתכן שאת התשובה  ‏ייתן לנו הסיפור השלישי בו מופיע הביטוי מימים ימימה.סיפורה של בת יפתח....לאחר  שהי‏א חוזרת מבכייה על בתלויה, יפתח מקיים את "נדרו אשר נדר". פרשני המקרא ‏חלוקים האם אכן הרג אותה, או שרק ישבה במקום מבודד עד סוף ימיה ולא ידעה ‏אוע'. על כל פנים, סיפורה הטראגי של בת יפתח נזכר לדורות הבאים, וכל בנות ‏שואל הכירו וידעו את סיפורה של הגיבורה האומללה שמיהרה לצאת במחולות ‏לאידעה כי אל סופה היא יוצאת. הסיפור נחתם בשני פסוקים שסוגרים את המעגל של מימים ימימה:

וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנַיִם חֳדָשִׁים וַתָּשָׁב אֶל אָבִיהָ וַיַּעַשׂ לָהּ אֶת נִדְרוֹ אֲשֶׁר נָדָר וְהִיא לֹא יָדְעָה אִישׁ וַתְּהִי חֹק בְּיִשְׂרָאֵל: מִיָּמִים יָמִימָה תֵּלַכְנָה בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל לְתַנּוֹת לְבַת יִפְתָּח הַגִּלְעָדִי אַרְבַּעַת יָמִים בַּשָּׁנָה(שופטים יא לט-מ)

בפסוקים אלה באים לידי ביטוי כל המוטיבים הרומזים לאופיו של הרגל הרביעי:

הביטוי הייחודי "מימים ימימה" מקשר אותנו מידית לסיפורי "חג ה" ‏: שילה"", וגם הנוהג לקונן על בת יפתח "ארבעת ימיה בשנה- מקשר אותנו לשלושת ‏הרגלים ולעוד רגל רביעי. מה שמייחד את הסיפור הזה הוא שבו טמון ההסבר ‏הפיכתו של החג לחג עם זיקה נשית חזקה - "ותהי חול בישראל מימים ימימה תלכנה בנוה

‏ישראל". "מדובר בחוק קבוע, מידי שנה בשנה, המיוחד רק לבנות ישראל, והקשרו ‏של הייחוק" הוא האבל על כך שאישה צעירה, צדקת כבת יפתח, שלא זכתה לפריון ‏עד יום מותה

(על רגל אחת/מבט מרענן על חגי ישראל/ד"ר גבי שטרית ע"מ 447)

חלק ב: 3 קשרים בין טו באב לצום המרומם של יום הכיפורים - לפי 3 מעגלים בהם נידון האדם בכל חייו:

1.הקשר הרעיוני: זמן של סליחה ומחילה על 2 החטאים הגדולים של דור המדבר:
טו באב- נמחל עוון המרגלים- תיקון של תשעה באב:
שכלו מתי מדבר. דתניא כל ארבעים שנה שהיו במדבר בכל ערב תשעה באב היה הכרוז יוצא ואומר צאו לחפור והיה כל אחד ואחד יוצא וחופר לו קבר וישן בו שמא ימות קודם שיחפור ולמחר הכרוז יוצא וקורא יבדלו חיים מן המתים וכל שהיה בו נפש חיים היה עומד ויוצא וכל שנה היו עושין כן ובשנת ארבעים שנה עשו ולמחר עמדו כולן חיים וכיון שראו כך תמהו ואמרו שמא טעינו בחשבון החדש חזרו ושכבו בקבריהן בלילות עד ליל חמשה עשר וכיון שראו שנתמלאה הלבנה בט''ו ולא מת אחד מהם ידעו שחשבון חדש מכוון וכבר מ' שנה של גזרה נשלמו קבעו אותו הדור לאותו היום יו''ט:
(רש"י, תענית,ל,ע"ב)

יום הכיפורים-יום נתינת הלוחות השניים ונתכפר ונמחל חטא העגל-תיקון של י"ז תמוז:
רבן שמעון בן גמליאל לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים ... בשלמא יום הכפורים יום סליחה ומחילה יום שנתנו בו לוחות אחרונות (ב"ב,קכא ,ע"א)

2.נקודות מפנה בקשר שבין אדם למקום:
טו באב: חידוש הקשר שבין ה' למשה:
דאמר מר עד שלא כלו מתי מדבר לא היה דיבור עם משה שנאמר {דברים ב-טז}" ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות מקרב העם" וסמיך ליה "וידבר ה' אלי לאמר" אלי היה הדיבור ( (ב"ב,קכא ,ע"א-ע"ב)

יום הכיפורים: יום החיבור שבין כל אדם למקום ובפרט משה :
עברות שבין אדם למקום , יום הכפורים מכפר (יומא,פרק ח,משנה ט)
יום הכפורים יום סליחה ומחילה יום שנתנו בו לוחות אחרונות (ב"ב,קכא ,ע"א)

3.חיזוק הקשר שבין אדם לחברו:
טו באב:-חג של אהבה
כתיבה וחתימה טובה: לאחרי חמשה עשר באב - יש לברך גם בברכת כתיבה וחתימה טובה, כנהוג בכמה וכמה מקומות שמחמשה עשר באב ואילך מברכים ברכת כתיבה וחתימה טובה . (הרבי מלובביץ,שיחת חמשה עשר באב ה'תשמ"ז, התוועדויות תשמ"ז כרך ד' ע' 194)
הותרו קשרי חיתון בין השבטים:
אמר רב יהודה אמר שמואל יום שהותרו שבטים לבא זה בזה מאי דרוש {במדבר לו-ו} זה הדבר דבר זה לא יהא נוהג אלא בדור זה רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן יום שהותר שבט בנימן לבא בקהל דכתיב {שופטים כא-א} ואיש ישראל נשבע במצפה לאמר איש ממנו לא יתן בתו לבנימן לאשה מאי דרוש ממנו ולא מבנינו (ב"ב,קכא,ע"א)

יום הכיפורים:-חג של חידוש האהבה בין אדם לרעהו
עברות שבין אדם לחברו , אין יום הכפורים מכפר , עד שירצה את חברו (יומא,פרק ח,משנה ט)

ר"א בן עזריה דרש המקרא וממנו שנה לומר שהעבירות שבין אדם למקום יום הכיפורים מכפר, ובזמן שיש לו גם כן עבירות שבין אדם לחבירו תלויה כפרת עוונותיו שבין אדם למקום עד שירצה לחבירו על מה שחטא עם חבירו, וכיון שהוא מרצה אותו ומפייסו אז הקב''ה מתרצה לו לכפר לו עוונותיו שחטא בינו לבין המקום (הרי"ף ר' יאשיהו פינטו,עין יעקב,שם)



סיום: נתינת התורה מחברת מלמעלה למטה ובניית מקדש מחברת מלמטה למעלה
אמר רבן שמעון בן גמליאל : לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים , שבהן בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן שאולין , שלא לבייש את מי שאין לו .כל הכלים טעונין טבילה . ובנות ירושלים יוצאות וחולות בכרמים ...
וכן הוא אומר (שיר השירים ג) צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתנתו וביום שמחת לבו .

ביום חתנתו , זו מתן תורה .(כנגד יום הכיפורים-יום נתינת הלוחות השניים)
וביום שמחת לבו , זה בנין בית המקדש , שיבנה במהרה בימינו . אמן : (כנגד טו באב-יום של אהבת חינם)
(תענית פרק ד,משנה ח)

אחרית דבר: מחוללות ומבקשות אהבה לשם שמים ולא לשם חטא- בדיוק כמו שביום הכיפורים נמחלים החטאים

לפיכך היה גם חג זה של בנות ישראל שבחמישה עשר באב נקרא חג ה' ככתוב בסוף ספר שוםטים.כלומר חג שכל מעשי היום ומחולותיו- לשם שמים בלבד ואין בהם שמץ של חטא (ספר התודעה פרק לד)