ואתחנן: דיברות ראשונות מול דיברות שניות

1.השבת
שבת בראשית:
זָכוֹר אֶת- יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ :
שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבד וְעָשִׂיתָ כָּל-מְלַאכְתֶּךָ:
וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַ-י-ה-וָֹ-ה אֱלֹהֶיךָ לֹא-תַעֲשֶׂה כָל-מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ:
כִּי שֵׁשֶׁת-יָמִים עָשָׂה יְהוָה אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ אֶת-הַיָּם וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר-בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עַל-כֵּן בֵּרַךְ יְהוָֹה אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ (שמות כ ,ח-יא)

שבת מצרים:
שָׁמוֹר אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ:
שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבד וְעָשִׂיתָ כָּל-מְלַאכְתֶּךָ:
וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַ-י-ה-וָֹ-ה אֱלֹהֶיךָ לֹא-תַעֲשֶׂה כָל-מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ-וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ-וַאֲמָתֶךָ וְשׁוֹרְךָ וַחֲמרְךָ וְכָל-בְּהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ:
וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיּצִאֲךָ יְ-ה-וָֹ-ה אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרעַ נְטוּיָה עַל-כֵּן צִוְּךָ יְ-ה-וָֹ-ה אֱלֹהֶיךָ לַעֲשׂוֹת אֶת- יוֹם הַשַּׁבָּת (דברים ה,יב-טו)


בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְרָצָה בָנוּ. וְשַׁבַּת קָדְשׁוֹ בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן הִנְחִילָנוּ. זִכָּרוֹן לְמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית. תְּחִלָּה לְמִקְרָאֵי קֹדֶשׁ זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם. (כִּי בָנוּ בָחַרְתָּ וְאוֹתָנוּ קִדַּשְׁתָּ מִכָּל הָעַמִּים) וְשַׁבַּת קָדְשְׁךָ בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן הִנְחַלְתָּנוּ: בָּרוּךְ אַתָּה ה' מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת: (קידוש ליל שבת)

זכור את יום השבת-....אלא י"ל זכור היינו מצוות עשה ושמור היינו מצוות לא תעשה כמו ששנו רבותינו:"כל מקום שנאמר השמר פן ואל אינו אלא לא תעשה.... (חזקוני,שמות ,כ,ז)


2.כיבוד הורים:
כַּבֵּד אֶת-אָבִיךָ וְאֶת-אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר-יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ נתֵן לָךְ (שמות,כ,יב)

כַּבֵּד אֶת-אָבִיךָ וְאֶת-אִמֶּךָ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ לְמַעַן יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר-יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ נתֵן לָךְ (דברים ה,טז)

תנן :אלו דברים שאדם עושה אותן ואוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא. אלו הן:
כיבוד אב ואם וגמילות חסדים והבאת שלום שבין אדם לחבירו ותלמוד תורה כנגד כולם.
בכיבוד אב ואם כתיב: {דברים ה-טז} "למען יאריכון ימיך"(לעולם הבא) "ולמען ייטב לך"(בעולם הזה)
(קידושין ,מ,ע"א)

3.השפעת חטא העגל:
כיבוד אב ואם היא מהמצות השכליות, ונתפשטה בכל אום ולשון. וגם הכופרים בתורה נזהרים בה מפני השכל והטבע. ואנחנו עם בני ישראל נצטוינו על כל מצוה שכליות לבלי לעשותה מפני השכל, אלא מפני ציוי הקדוש ברוך הוא בתורתו הקדושה...
ויראה לי דלכן בדברות האחרונות כתיב "כבד את אביך ואת אמך כאשר צוך ה' אלקיך". כלומר: לא תכבדם מפני שהשכל גוזר כן, אלא כאשר צוך ה' אלקיך. ובדברות הראשונות לא הוצרכו לזה, מפני שהיו במדרגה גדולה. ופשיטא שכל מה שעשו – לא עשו רק מפני ציוי הקדוש ברוך הוא. אבל בדברות האחרונות, אחר חטא העגל שירדו ממדריגתן – נצטרכו להזהירם על זה.
(וכן בשבת כתיב שם כן, משום דגם זה מוסכם בכל אום ולשון לשבות יום אחד בשבוע. ולזה אומר: "שמור את יום השבת לקדשו כאשר צוך...", ולא מפני השכל.)
(ערוך השולחן,יורה דעה,סימן רמ סעיף ב-ג)

מטות: כח הדיבור

1.נדרים ושבועות: מדוע אין האישה מתירה את נדרי האיש?
אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַיהוָה אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה: (במדבר ל,ג)
וְנֵדֶר אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה כֹּל אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ יָקוּם עָלֶיהָ: (שם ל,י)
כָּל נֵדֶר וְכָל שְׁבֻעַת אִסָּר לְעַנֹּת נָפֶשׁ אִישָׁהּ יְקִימֶנּוּ וְאִישָׁהּ יְפֵרֶנּוּ: (שם,ל,יד)

וַיֹּאמֶר הָאָדָם הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי הִוא נָתְנָה לִּי מִן הָעֵץ וָאֹכֵל: (בראשית ג,יב)
אשר נתת עמדי. כאן כפר בטובה: (רש"י,שם)

2.מלחמת מדין:- מדוע לא הרגו את בלעם ע"י קללה?
וְאֶת מַלְכֵי מִדְיָן הָרְגוּ עַל חַלְלֵיהֶם אֶת אֱוִי וְאֶת רֶקֶם וְאֶת צוּר וְאֶת חוּר וְאֶת רֶבַע חֲמֵשֶׁת מַלְכֵי מִדְיָן וְאֵת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הָרְגוּ בֶּחָרֶב (שם,לא,ח)
בחרב. הוא בא על ישראל, והחליף אמנותו באמנותם, שאין נושעים אלא בפיהם על ידי תפלה ובקשה. ובא הוא ותפש אמנותם לקללם בפיו, אף הם באו עליו והחליפו אמנותם באמנות האמות, שבאין בחרב, שנאמר (בראשית כז, מ) ועל חרבך תחיה: (רש"י,שם)

3.בקשת בני גד ובני ראובן- ממה החשש משה?
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם
אִם יַעַבְרוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן אִתְּכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן כָּל חָלוּץ לַמִּלְחָמָה לִפְנֵי יְהוָה וְנִכְבְּשָׁה הָאָרֶץ לִפְנֵיכֶם-
וּנְתַתֶּם לָהֶם אֶת אֶרֶץ הַגִּלְעָד לַאֲחֻזָּה:
וְאִם לֹא יַעַבְרוּ חֲלוּצִים אִתְּכֶם -
וְנֹאחֲזוּ בְתֹכְכֶם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן (שם,לב-כט-ל)

וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עָלוּ עִמּוֹ אָמְרוּ לֹא נוּכַל לַעֲלוֹת אֶל הָעָם כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ (במדבר יג,לא)

4.אמירה כמעשה:- מדוע הוסתר המאמר העשירי?

דאמר רב המנונא כל המתפלל בע''ש ואומר ויכולו מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף להקב''ה במעשה בראשית שנאמר ויכולו אל תקרי ויכולו אלא ויכלו אמר רבי אלעזר מניין שהדיבור כמעשה שנאמר {תהילים לג-ו} בדבר ה' שמים נעשו (שבת,קיט,ע"ב)

בעשרה מאמרות נברא העולם (אבות,ה,א)
בעשרה מאמרות . תשעה ויאמר , ובראשית נמי מאמר הוא , דכתיב (תהלים ל''ג) בדבר ה' שמים נעשו (רע"ב,שם)

בלק : אברהם אבינו ובלעם הרשע

פתיחה:
כל מי שיש בידו שלשה דברים הללו- מתלמידיו של אברהם אבינו
ושלשה דברים אחרים- מתלמידיו של בלעם הרשע.
עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה מתלמידיו של אברהם אבינו
עין רעה ורוח גבוהה ונפש רחבה מתלמידיו של בלעם הרשע.(אבות ה,יז)

1. משמעות השם:
אברהם: "וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ" (בראשית י"ז,ה)
בלעם: בלעם - בלא עם (סנהדרין ק"ה ע"א)

מעגל ראשון: בין אדם לעצמו:
נפש רחבה - נפש שפלה:
2.היחס לממון:
אברהם: וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל מֶלֶךְ סְדֹם הֲרִימֹתִי יָדִי אֶל יְקֹוָק אֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ:אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל וְאִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ וְלֹא תֹאמַר אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם (בראשית יד כ"ב-כ"ג)
בלעם:"וַיַּעַן בִּלְעָם וַיֹּאמֶר אֶל עַבְדֵי בָלָק אִם יִתֶּן לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת פִּי יְקֹוָק אֱלֹהָי לַעֲשׂוֹת קְטַנָּה אוֹ גְדוֹלָה" (במדבר כב,"יח)
מלא ביתו כסף וזהב - למדנו שנפשו רחבה ומחמד ממון אחרים. אמר, ראוי לו ליתן לי כל כסף וזהב שלו, שהרי צריך לשכור חיילות רבות, ספק נוצח ספק אינו נוצח, ואני ודאי נוצח( רש"י,שם)

3.היחס לעצמו:
אברהם: וַיַּעַן אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הִנֵּה נָא הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר אֶל אֲדֹנָי וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר: (בראשית יח,כז)
בלעם: נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי אֵל וְיֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם (במדבר כד,טז)



מעגל שני: בין אדם לחברו: עין טובה-עין רעה:
5.יחס לברכות וקללות:
אברהם: וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה:(בראשית,יב,ג)
בלעם: כִּי יָדַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ וַאֲשֶׁר תָּאֹר יוּאָר: (במדבר כ"ב,ו)

6.קטיגור וסניגור:
אברהם: חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה לְהָמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע וְהָיָה כַצַּדִּיק כָּרָשָׁע חָלִלָה לָּךְ הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט: (בראשית יח,כ"ה)
בלעם: וְעַתָּה הִנְנִי הוֹלֵךְ לְעַמִּי לְכָה אִיעָצְךָ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָעָם הַזֶּה לְעַמְּךָ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים: (במדבר כד,י"ד)
לכה איעצך - מה לך לעשות. ומה היא העצה, אלהיהם של אלו שונא זמה הוא כו', כדאיתא בחלק (סנהדרין קו א) תדע שבלעם השיא עצה זו להכשילם בזמה, שהרי נאמר הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם (לקמן לא, טז): (רש"י,שם)

7.ריבוי עם ישראל:

אברהם: כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו:(בראשית כב,י"ז)

בלעם: מי מנה עפר יעקב...דרך כוכב מיעקב (במדבר כג,י"ג;כ"ד,י"ז)

מעגל שלישי: בין אדם למקום: רוח גבוהה-רוח נמוכה:

7.זריזות:

אברהם: וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹרוֹ וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ וַיְבַקַּע עֲצֵי עֹלָה וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים: (בראשית כב,ג)

ויחבש - הוא בעצמו ולא צוה לאחד מעבדיו, שהאהבה מקלקלת השורה: (רש"י,שם)

בלעם: וַיָּקָם בִּלְעָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת אֲתֹנוֹ וַיֵּלֶךְ עִם שָׂרֵי מוֹאָב:(במדבר כב,כ"א)

ויחבש את אתנו - מכאן שהשנאה מקלקלת את השורה, שחבש הוא בעצמו. אמר הקב"ה רשע כבר קדמך אברהם אביהם, שנאמר (בראשית כב, ג) וישכם אברהם בבקר ויחבוש את חמורו : (רש"י,שם)

8.התמודדות מול מלאך ה':
אברהם: ביום השלישי -וכי מאחר שהדרך קרובה למה נתעכב שלשת ימים ?כיון שראה שלא קבלו ממנו הלך ונעשה לפניהם נהר גדול, ... מה עשה השטן? אמר לאברהם ואלי דבר יגונב וגו' (איוב ד) כך שמעתי מאחורי הפרגוד השה לעולה ואין יצחק לעולה אמר ליה כך ענשו של בדאי שאפילו אומר אמת אין שומעין לו...(תנחומא, וירא כ"ב)

בלעם: וַיִּחַר אַף אֱלֹהִים כִּי הוֹלֵךְ הוּא וַיִּתְיַצֵּב מַלְאַךְ יְקֹוָק בַּדֶּרֶךְ לְשָׂטָן לוֹ וְהוּא רֹכֵב עַל אֲתֹנוֹ וּשְׁנֵי נְעָרָיו עִמּוֹ: (במדבר כב,כ"ב)

בלק: בלעם ובחירתו ברע

פתיחה:

"ולא קם נביא עוד בישראל, כמשה" -בישראל הוא שאינו קם, אבל באומות קם - ואיזה? זה בלעם בן בעור (ספרי,וזאת הברכה,פיסקה שנ"ז,לד,י)

1.קרבנות בלעם:
וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל בָּלָק בְּנֵה לִי בָזֶה שִׁבְעָה מִזְבְּחֹת וְהָכֵן לִי בָּזֶה שִׁבְעָה פָרִים וְשִׁבְעָה אֵילִים:
וַיַּעַשׂ בָּלָק כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר בִּלְעָם וַיַּעַל בָּלָק וּבִלְעָם פָּר וָאַיִל בַּמִּזְבֵּחַ: (במדבר כג,א-ב)

א.כנגד מזבחות האבות:
את שבעת המזבחת. שבעה מזבחות ערכתי אין כתיב כאן, אלא את שבעת המזבחות, אמר לפניו אבותיהם של אלו בנו לפניך שבעה מזבחות, ואני ערכתי כנגד כלן. אברהם בנה ארבעה (בראשית יב, ז) ויבן שם מזבח לה' הנראה אליו, (שם יב, ח) ויעתק משם ההרה וגו' , (שם יג, יח) ויאהל אברם וגו' ואחד בהר המוריה. ויצחק בנה אחד (שם כו, כה) ויבן שם מזבח וגו' . ויעקב בנה שתים, אחד בשכם ואחד בבית אל: (רש"י,שם)

ב.כנגד איל העקדה ועגל הזהב:
פָּר וָאַיִל-כלומר אמר בלעם אם באת לזכור אילו של יצחק זכור פר שעשו כלומר העגל.
(רבינו אפרים,פרשת בלק,סימן ד)

ג.כנגד 42 מסעות במדבר:
לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצווה אפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה שבשכר ארבעים ושתים קרבנות שהקריב בלק זכה ויצאה ממנו רות (סנהדרין קה,ע"ב)

2. שלוש נקודת התצפית:
א.תצפית ראשונה: כנגד אברהם (מידת החסד) שתיקן תפילת שחרית:
וַיְהִי בַבֹּקֶר וַיִּקַּח בָּלָק אֶת בִּלְעָם וַיַּעֲלֵהוּ בָּמוֹת בָּעַל וַיַּרְא מִשָּׁם קְצֵה הָעָם: (שם,כב,מא)
אברהם תקן תפלת שחרית שנא' {בראשית יט-כז} "וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם" ואין עמידה אלא תפלה(ברכות כו,ע"ב)

ב.תצפית שניה: כנגד יצחק מידת הדין שתיקן תפילת מנחה:
וַיִּקָּחֵהוּ שְׂדֵה צֹפִים אֶל רֹאשׁ הַפִּסְגָּה (שם,כג,יג-יד)
יצחק תקן תפלת מנחה שנאמר {בראשית כד-סג} ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב ואין שיחה אלא תפלה (ברכות כו,ע"ב)

ג.תצפית שלישית:כנגד יעקב מידת האמת שתיקן תפילת ערבית:
וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל בִּלְעָם לְכָה נָּא אֶקָּחֲךָ אֶל מָקוֹם אַחֵר אוּלַי יִישַׁר בְּעֵינֵי הָאֱלֹהִים וְקַבֹּתוֹ לִי מִשָּׁם: וַיִּקַּח בָּלָק אֶת בִּלְעָם רֹאשׁ הַפְּעוֹר הַנִּשְׁקָף עַל פְּנֵי הַיְשִׁימֹן (שם,כז-כח)
יעקב תקן תפלת ערבית שנאמר {בראשית כח-יא} ויפגע במקום וילן שם (ברכות כו,ע"ב)
ויפגע במקום. לא הזכיר הכתוב באיזה מקום אלא במקום הנזכר במקום אחר, הוא הר המוריה (רש"י,שם)


3.חמשה חומשי תורה:
א.חומש בראשית- המאבק על הראשוניות והבכורה:
וַיַּרְא אֶת עֲמָלֵק וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק וְאַחֲרִיתוֹ עֲדֵי אֹבֵד (שם,כד,כ)

בראשית ברא. אין המקרא הזה אומר אלא דרשני, כמו שדרשוהו רבותינו זכרונם לברכה בשביל התורה שנקראת (משלי ח כב) ראשית דרכו, ובשביל ישראל שנקראו (ירמיה ב ג) ראשית תבואתו (רש"י,בראשית,א,א)

ב.שמות-יציאת ב"י ממצרים:
דברי בלק:
הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם הִנֵּה כִסָּה אֶת עֵין הָאָרֶץ וְהוּא יֹשֵׁב מִמֻּלִי: (שם,כב,ה)
דברי בלעם:
אֵל מוֹצִיאוֹ מִמִּצְרַיִם כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם לוֹ יֹאכַל גּוֹיִם צָרָיו וְעַצְמֹתֵיהֶם יְגָרֵם וְחִצָּיו יִמְחָץ (שם, כד,ח)


ג.ויקרא:
וַיִּקָּר אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֶת שִׁבְעַת הַמִּזְבְּחֹת עָרַכְתִּי וָאַעַל פָּר וָאַיִל בַּמִּזְבֵּחַ (שם,כג,ד)
וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר יְ-ה-וָ-ה אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר (ויקרא,א,א)

רבי חמא בר חנינא אמר אין הקדוש ברוך הוא נגלה על אמות העולם אלא בחצי דבור, כמה דתימר (שם כג, ד): ויקר אלהים אל בלעם, אבל נביאי ישראל בדבור שלם, שנאמר: ויקרא אל משה. ורבי יששכר דכפר מנדי אמר, כך יהא שכרן, אין לשון ויקר אלא לשון טמאה, כמה דתימר (דברים כג, יא): אשר לא יהיה טהור מקרה לילה, אבל נביאי ישראל בלשון קדשה בלשון טהרה בלשון ברור בלשון שמלאכי השרת מקלסין בו להקדוש ברוך הוא, כמה דתימר (ישעיה ו, ג): וקרא זה אל זה ואמר. (ויקרא רבא,א,יג)


ד.במדבר:
וַיַּרְא בִּלְעָם כִּי טוֹב בְּעֵינֵי יְהוָה לְבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל וְלֹא הָלַךְ כְּפַעַם בְּפַעַם לִקְרַאת נְחָשִׁים וַיָּשֶׁת אֶל הַמִּדְבָּר פָּנָיו (שם,כד,א)

וישת אל המדבר פניו-הביטלבקש מה' שעם ישראל יגדלו לעולם במדבר ולא יכנסו לארץ של אף אומה (העמק דבר,שם)

וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר(שם,א,א)

ה.דברים:
וַיָּשֶׂם יְהוָה דָּבָר בְּפִי בִלְעָם וַיֹּאמֶר שׁוּב אֶל בָּלָק וְכֹה תְדַבֵּר (שם,כג,ה)

אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב (דברים,א,א)


4.בין בלעם למשה:

...וכל גדולה שנטלו ישראל, את מוצא שנטלו האומות כיוצא בה.
העמיד, משה לישראל שהיה מדבר עמו כל זמן שירצה.
העמיד להם בלעם, מדבר עמו כל זמן שירצה.

ראה מה בין נביאי ישראל לנביאי האומות:
1.נביאי ישראל מזהירין את האומות על העבירות. וכן הוא אומר, נביא לגוים נתתיך.
ונביאים שהעמיד מן האומות, נותנים פרצה לאבד את הבריות מן העולם הבא.
2.ולא עוד אלא כל הנביאים היו במדת רחמים על ישראל ועל אומות העולם,
שכן ישעיה אומר, על כן מעי למואב ככנור יהמו וגו' (ישע' טז יא). וכן יחזקאל אומר, בן אדם שא על צור קינה (יחז' כז ב).
ונביאי אומות העולם, היו במדת אכזריות, שזה עמד לעקור אומה שלמה חנם על לא דבר.

לכך נכתבה פרשת בלעם, להודיע למה סלק הקדוש ברוך הוא רוח הקדש מאומות העולם, שזה עמד מהם, וראה מה עשה: (תנחומא בלק,א)

בהעלותך: דמותה של מרים כאישה מובילה המובלת ע"פ צו מצפונה

א.עמדה כנגד ציווי פרעה:
וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱ-לֹהִים וְלֹא עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים: (שמות א,יז)

מידה כנגד מידה: הצילה (עם אימה) את עם ישראל שהוא ממלכת כהניםוגוי קדוש לעומת שאר העולם ולכן מזרעם באה שושלת הכהונה:
וַיְהִי כִּי יָרְאוּ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱ-לֹהִים וַיַּעַשׂ לָהֶם בָּתִּים (שמות א,כא)
בתי כהנה ולויה ומלכות שקרויין בתים. ויבן את בית ה' ואת בית המלך (מלכים א' ט א) . כהנה ולויה מיוכבד, ומלכות ממרים, כדאיתא במסכת סוטה (סוטה יא ב) : (רש"י,שם)

ב.יוזמה מול אביה:
"וילך איש מבית לוי" להיכן הלך? אמר רב יהודה בר זבינא שהלך בעצת בתו. תנא עמרם גדול הדור היה כיון (שראה שאמר) פרעה הרשע "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו", אמר: לשוא אנו עמלין. עמד וגירש את אשתו ,עמדו כולן וגירשו את נשותיהן. אמרה לו בתו:" אבא, קשה גזירתך יותר משל פרעה שפרעה לא גזר אלא על הזכרים ואתה גזרת על הזכרים ועל הנקיבות פרעה לא גזר אלא בעוה''ז ואתה בעוה''ז ולעוה''ב פרעה הרשע ספק מתקיימת גזירתו ספק אינה מתקיימת אתה צדיק בודאי שגזירתך מתקיימת שנאמר {איוב כב-כח} ותגזר אומר ויקם לך עמד והחזיר את אשתו עמדו כולן והחזירו את נשותיהן (סוטה יב,א)

מידה כנגד מידה: מרים דאגה להולדת מושיען של ישראל ולכן זכתה להיות חלק מההנהגה שהושיעה אותם במדבר:
כִּי הֶעֱלִתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּמִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתִיךָ וָאֶשְׁלַח לְפָנֶיךָ אֶת מֹשֶׁה אַהֲרֹן וּמִרְיָם (מיכה ו,ד)

ג.אחריות כלפי משה ויוזמה מול בת פרעה:
וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק לְדֵעָה מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ (שמות ב,ד)
וַתֹּאמֶר אֲחֹתוֹ אֶל בַּת פַּרְעֹה הַאֵלֵךְ וְקָרָאתִי לָךְ אִשָּׁה מֵינֶקֶת מִן הָעִבְרִיֹּת וְתֵינִק לָךְ אֶת הַיָּלֶד (שם,שם,ז)

מידה כנגד מידה:
וַתִּסָּגֵר מִרְיָם מִחוּץ לַמַּחֲנֶה שִׁבְעַת יָמִים וְהָעָם לֹא נָסַע עַד הֵאָסֵף מִרְיָם: (במדבר יב,טו)
והעם לא נסע. זה הכבוד חלק לה המקום בשביל שעה אחת שנתעכבה למשה כשהשלך ליאור, שנאמר (שמות ב, ד) ותתצב אחותו מרחק וגו' (שם,רש"י)

ד.שירת הנשים על הים:היוזמה מתחילה במרים
וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת: וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם שִׁירוּ לַי-ה-וָ-ה כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם: (שמות טו כ-כא)

מידה כנגד מידה: שרה ראשונה על נס הים וזיכתה את ב"י בבאר המים
שלשה פרנסים טובים שנתן להם הקדוש ברוך הוא לישראל, משה אהרן ומרים, שנאמר (מיכה ו, ד): ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים. נתן להם מן בזכות משה, וענני כבוד בזכות אהרן, ובאר בזכות מרים (במדבר רבה,פר' נשא,פרשה י"ג)

ה.דיבורה של מרים כנגד משה-היוזמה מתחילה במרים:
וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח (במדבר יב,א)
מלמד ששניהם דיברו בו ,אלא שמרים פתחה בדבר (ספרי)

מידה כנגד מידה: מרים מדברת במשה אודות צבע עורה של אשתו ולכן נענשת בשינוי צבע עורה:
וְהֶעָנָן סָר מֵעַל הָאֹהֶל וְהִנֵּה מִרְיָם מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג וַיִּפֶן אַהֲרֹן אֶל מִרְיָם וְהִנֵּה מְצֹרָעַת (שם,שם,י)

פרשת נשוא: דיבורם של יוצאי הדופן

א.מבנה הפרשה:
1.הלויים:
א.נשיאת ראש בני גרשון
ב.נשיאת ראש בני מררי
ג.סיכום מפקד הלויים

2.החוטאים:
א.שילוח הטמאים והמצורעים מחוץ למחנה
ב.אשם גזלות
ג.אישה סוטה

3.הקדושים:
א.נזיר
ב.ברכת הכהנים
ג.חנוכת המזבח וקרבנות הנשיאים

ב.הדיבור:

1.הלוויים-השירה במקדש:
ויעמד את הלויים בית ה' במצלתיים בנבלים ובכינורות... (דברי הימים כ"ט,כה)
ורבותינו פירשו במסכת ערכין: 'מניין שהלוים טעונין לשורר בכלי שיר? דכתיב עבודת עבודה, איזוהי עבודה שצריכה עבודה אחרת עמה - הוי אומר: זה השיר בכלי שיר' ו עבודת משא (במדבר ד) נכון לפרש על השיר, כדכתיב (דברי הימים א טו) וכנניהו שר הלוים במשא כי מבין הוא, שהיה ממונה להרים קול הנגון של שיר" (רש"י, פירוש שני).

2.החוטאים-הדיבור בדרך השלילה ותיקונה:
א.מצורע- חוטא בדיבורו
אמר ריש לקיש מאי דכתיב {ויקרא יד-ב} זאת תהיה תורת המצורע זאת תהיה תורתו של מוציא שם רע (ערכין טו,ע"ב)

ב.אשם גזלות- שבועת שקר כמעילה במדרגת המדבר שבאדם ותיקונה ע"י וידוי:
כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם לִמְעֹל מַעַל בַּ-י-ה-וָ-ה...וְהִתְוַדּוּ אֶת חַטָּאתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ וְהֵשִׁיב אֶת אֲשָׁמוֹ בְּרֹאשׁוֹ וַחֲמִישִׁתוֹ יֹסֵף עָלָיו וְנָתַן לַאֲשֶׁר אָשַׁם לוֹ (במדבר ה,ו-ז)

ג.אישה סוטה-תיקונה ע"י דיבור:
וְהִשְׁבִּיעַ הַכֹּהֵן אֶת הָאִשָּׁה בִּשְׁבֻעַת הָאָלָה וְאָמַר הַכֹּהֵן לָאִשָּׁה יִתֵּן יְהוָה אוֹתָךְ לְאָלָה וְלִשְׁבֻעָה בְּתוֹךְ עַמֵּךְ בְּתֵת יְהוָה אֶת יְרֵכֵךְ נֹפֶלֶת וְאֶת בִּטְנֵךְ צָבָה: וּבָאוּ הַמַּיִם הַמְאָרְרִים הָאֵלֶּה בְּמֵעַיִךְ לַצְבּוֹת בֶּטֶן וְלַנְפִּל יָרֵךְ וְאָמְרָה הָאִשָּׁה אָמֵן אָמֵן (במדבר ה כא-כב)

3.הקדושים-השפעת הדיבור כגורם מחייב:
א.נזיר- חיובו מכח הדיבור :
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַפְלִא לִנְדֹּר נֶדֶר נָזִיר לְהַזִּיר לַיהוָה (במדבר ו,ב)
ב.ברכת הכהנים:-דיבור המשפיע טוב:
דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר כֹּה תְבָרֲכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם (במדבר ו,כג)
ג.חנוכת המזבח-קרבה לה' ללא דיבור:
וַיַּקְרִיבוּ הַנְּשִׂאִים אֵת חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ וַיַּקְרִיבוּ הַנְּשִׂיאִם אֶת קָרְבָּנָם לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ: (במדבר ז,י)

ג.יוצאי הדופן:

1.הלויים:
א.מחוץ למפקד:
וְהַלְוִיִּם לֹא הָתְפָּקְדוּ בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה (במדבר ב,לג)
ב.מחוץ לצבא המחלמה ובתוך צבא ה':
מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה עַד בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה תִּפְקֹד אוֹתָם כָּל הַבָּא לִצְבֹא צָבָא לַעֲבֹד עֲבֹדָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד
ג.ללא נחלה:
וְעָבַד הַלֵּוִי הוּא אֶת עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד וְהֵם יִשְׂאוּ עֲוֹנָם חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם וּבְתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יִנְחֲלוּ נַחֲלָה (במדבר יח,כג)
2.החוטאים:
א.הטמאים והמצורעים- מחוץ למחנה ישראל:
צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה כָּל צָרוּעַ וְכָל זָב וְכֹל טָמֵא לָנָפֶשׁ (במדבר ה,ב)
ב.אשם גזלות-שבועת שקר כמעילה בה' ויציאה ממדרגת מדבר:
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם לִמְעֹל מַעַל בַּ-י-ה-וָ-ה וְאָשְׁמָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא: (במדבר ה,ו)

ג.אישה סוטה-סוטה מדרך הישר:
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אִישׁ אִישׁ כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ וּמָעֲלָה בוֹ מָעַל: (במדבר ה,ב)
3.הקדושים:
א.נזיר:
א1:מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר חֹמֶץ יַיִן וְחֹמֶץ שֵׁכָר לֹא יִשְׁתֶּה וְכָל מִשְׁרַת עֲנָבִים לֹא יִשְׁתֶּה וַעֲנָבִים לַחִים וִיבֵשִׁים לֹא יֹאכֵל (בדבר ו,ג)
א2:כָּל יְמֵי נֶדֶר נִזְרוֹ תַּעַר לֹא יַעֲבֹר עַל רֹאשׁוֹ (במדבר ו,ה)
א3:כָּל יְמֵי הַזִּירוֹ לַיהוָה עַל נֶפֶשׁ מֵת לֹא יָבֹא (במדבר ו,ו)

ב.ברכת הכהנים-קדושת הכהנים ותבדלותם מהעם:
וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו (ויקרא כא, א)
קְדֹשִׁים יִהְיוּ לֵא-לֹהֵיהֶם וְלֹא יְחַלְּלוּ שֵׁם אֱ-לֹהֵיהֶם כִּי אֶת אִשֵּׁי יְ-ה-וָ-ה לֶחֶם אֱלֹהֵיהֶם הֵם מַקְרִיבִם וְהָיוּ קֹדֶשׁ: אִשָּׁה זֹנָה וַחֲלָלָה לֹא יִקָּחוּ וְאִשָּׁה גְּרוּשָׁה מֵאִישָׁהּ לֹא יִקָּחוּ כִּי קָדֹשׁ הוּא לֵא-לֹהָיו (שם,שם,ז)

ג.חנוכת המזבח וקרבנות הנשיאים-אחריות הנשיא בייצוג העם במקדש:
ועל הנשיא יהיה העולות והמנחה והנסך בחגים ובחדשים ובשבתות בכל מועדי בית ישראל הוא יעשה את החטאת ואת המנחה ואת העולה ואת השלמים לכפר בעד בית ישראל (יחזקאל מה,יז)

ד.עשיית שלום:
1.הלויים:

-->1א:שם השבט מעיד על השכנת שלום: וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר עַתָּה הַפַּעַם יִלָּוֶה אִישִׁי אֵלַי כִּי יָלַדְתִּי לוֹ שְׁלֹשָׁה בָנִים עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ לֵוִי (בראשית כט,לד)
1ב:נשיא השבט-אהרון-משכין שלום:
הלל ושמאי קבלו מהם.הלל אומר,הוי מתלמידיו של אהרן , אוהב שלום ורודף שלום , אוהב את הבריות ומקרבן לתורה : (אבות א,יב)


2.החוטאים:
א.שילוח הטמאים והמצורעים מחוץ למחנה- סילוק מרחיקי השלום מהמחנה:
נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע וּשְׂפָתֶיךָ מִדַּבֵּר מִרְמָה: סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ (תהילים לד,יד-טו)

ב.אשם גזלות-שלום בין איש לרעהו:
"וידמה שזכר בזה המקום בזאת הפרשה להסיר הרע מהמחנה אשר יביא למריבה וקטטה" (רלב"ג,נשא)

ג.אישה סוטה- עשיית שלום במשפחה:
דתני רבי ישמעאל גדול שלום ששם הגדול שנכתב בקדשה אמר הקדוש ברוך הוא ימחה על המים בשביל להטיל שלום בין איש לאשתו.(ויקרא רבא,ט,ט)



3.הקדושים:
א.נזיר-עשיית שלום בין אדם לעצמו:
"..זאת הפרשה להשקיט הריב וההפסד מהאדם בעצמו מצד תשוקתו הגופנית אשר יביאהו לידי חטא" (רלב"ג,נשא)

ב.ברכת הכהנים: השפעת השלום כברכת ה'
יִשָּׂא יְ-ה-וָ-ה פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם (במדבר ו,כו)

ג.חנוכת המזבח וקרבנות הנשיאים: עשיית שלום בין אדם לה'
שהמזבח מטיל שלום בין ישראל לאביהם שבשמים, לפיכך לא יבא עליו כורת ומחבל (רש"י,שמות,כ,כב)

על אמירת התודה ול"ג בעומר*

פתיחה:  מה משמעות התכונה של הוד שבהוד בל"ג בעומר?

היום שלושה ושלושים יום לעומר, שהם ארבעה שבועות וחמישה ימים  (מתוך הספירה)

1- משמעות המילה הוד:
א. שתי משמעויות למילה הוד:

למלה הוד  בלשון הקודש יש כמה  משמעויות אפשריות: הוד במובן של אור ויופי, כמו בפסוק "הוֹד וְהָדָר לָבָשְׁתָּ" או "וַיִּתֵּן עָלָיו הוֹד מַלְכוּת" (על שלמה המלך); הוד מלשון תודה, להודות למישהו על הטובות שהוא עושה לי וכדומה; והוד מלשון הודאה באמת או הודאה באשמה, אני מודה שאתה צודק (הרב יצחק גינזבורג)

ב.בין הוד להדר:

קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו... ונתת מהודך עליו (במדבר כז,יז-כ)

ההבדל בין הוד ובין הדר שהוד מורה היופי הפנימי הנפשי והדר הוא היופי החיצוני, ואמר במדרש נתן ההוד למשה וההדר ליהושע, ואילו נתן ההוד ליהושע אין כל בריה יכולה לעמוד כנגדו, כי יהושע היה לו ההדר החיצוני, כי היה גיבור ואיש מלחמה, ומשה היה לו ההוד הפנימי הצוריי ולא היה איש מלחמה... ומטעם זה לא נכנס משה לארץ...". (מלבי"ם, שם)

2.ל"ג בעומר- סעודת הודיה:

יהודי פרס נהגו בשעת מחלה קשה לנדור נדר: אם בזכותו של רשב"י ישוב החולה לאיתנו תיערך סעודה לכבוד רבי שמעון בר יוחאי ביום ההילולה שלו- ל"ג בעומר-"סאל רבי שמעון בר יוחאי(אשמור את השנה של רשב"י).עיקר הסעודה במאכל הידוע בשם פלאוו(אורז מבושל עם גזר,שום ופולים).עם הפלוו הגישו ירקות כבודים בחומץ ומעוררי תיאבון והרבו בשתיית יין (מועדי ישראל,יואל רפל,ע"מ 197)

3. ארבעה מעגלים של הודאה:
א.הודאה בפתחו של היום:
הודאת היחיד:
"מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך"
הודאת הציבור:
"מודים אנחנו לך..."

ב.הודאה בפתחו של השבוע:
הודאת הציבור-שבח לה' שכונן תבל (ע"פ סידור שערים בתפילה)
"לדוד מזמור לה' הארץ ומלואה, תבל ויושבי בה..." (תהילים כד,א)

ג.הודאה בפתחו של החודש:
הודאת העם-חצי הלל:
"הללוי-ה הללו עבדי ה'..."(תהילים קיג,א)

ד.בפתחה של השנה:
בפסח: הלל שלם
בר"ה: "...לשמוע קול שופר"

4.תיקון החטא השני של אדם  הראשון:
וַיֹּאמֶר הָאָדָם הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי הִוא נָתְנָה לִּי מִן הָעֵץ וָאֹכֵל (בראשית ב,יב)
אשר נתת עמדי. כאן כפר בטובה: (רש"י)
וַיַּכֵּר יְהוּדָה וַיֹּאמֶר צָדְקָה מִמֶּנִּי כִּי עַל כֵּן לֹא נְתַתִּיהָ לְשֵׁלָה בְנִי וְלֹא יָסַף עוֹד לְדַעְתָּה (בראשית לח,כו)

5.ביהודה מתחיל תיקון החטא השני של אדם הראשון:

ואמר ר''י משום ר''ש בן יוחי מיום שברא הקב''ה את עולמו לא היה אדם שהודה להקב''ה עד שבאתה לאה והודתו שנאמר {בראשית כט-לה} הפעם אודה את ה' (ברכות ז,ע"א)
לאה תפשה בהודיה, עמד זרעה בהודיה אחריה. היא אמרה "הפעם אודה את ה'", יהודה בנה אחריה "יהודה אתה יודוך אחיך", דוד "הודו לה' כי טוב", דניאל מצלי ומודה.(תנחומא ויצא פרק ו)

6.חזקיהו לא נעשה משיח על שום שלא אמר שירה:
למרבה המשרה ולשלום אין קץ וגו' א''ר תנחום דרש בר קפרא בציפורי מפני מה כל מ''ם שבאמצע תיבה פתוח וזה סתום ביקש הקב''ה לעשות חזקיהו משיח וסנחריב גוג ומגוג אמרה מדת הדין לפני הקב''ה רבש''ע ומה דוד מלך ישראל שאמר כמה שירות ותשבחות לפניך לא עשיתו משיח חזקיה שעשית לו כל הנסים הללו ולא אמר שירה לפניך תעשהו משיח לכך נסתתם מיד (סנהדרין צד, ע"א)

7.דוד המלך הוא היסוד למשיח משום ספר תהילים- ספר שכולו שבח והודאה:
מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת:טוֹב לְהֹדוֹת לַי-ה-ו-ה וּלְזַמֵּר לְשִׁמְךָ עֶלְיוֹן:(תהילים צב, א-ב)

סיום: הוד שבהוד- היופי הפנימי  והתודה החיצונית:
הוד שבהוד הוא היופי הפנימי שבהכרת התודה לכן נקבעו מסורות של מסיבות הודיה דווקא בל"ג בעומר שכן זוהי תכונתו הפנימית של יום זה- הכרת הערך הפנימי( היופי הפנימי) שבהכרת הטוב כמעשה שמתקן את העולם הפנימי והחיצוני ( ענ"ד)

בשולי הדברים - קרבן תודה אינו בטל לעתיד לבוא:

רַבִּי פִּנְחָס וְרַבִּי לֵוִי וְרַבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רַבִּי מְנַחֵם דְּגַלְיָא, לֶעָתִיד לָבוֹא כָּל הַקָּרְבָּנוֹת בְּטֵלִין וְקָרְבַּן תּוֹדָה אֵינוֹ בָּטֵל, כָּל הַתְּפִלּוֹת בְּטֵלוֹת, הַהוֹדָאָה אֵינָהּ בְּטֵלָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ירמיה לג, יא): קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה קוֹל אֹמְרִים הוֹדוּ אֶת ה' צְבָאוֹת וגו', זוֹ הוֹדָאָה, (ירמיה לג, יא): מְבִאִים תּוֹדָה בֵּית ה', זֶה קָרְבַּן תּוֹדָה. וְכֵן דָּוִד אוֹמֵר (תהלים נו, יג): עָלַי אֱלֹהִים נְדָרֶיךָ אֲשַׁלֵּם תּוֹדֹת לָךְ, תּוֹדָה אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא תּוֹדֹת, הַהוֹדָאָה וְקָרְבַּן תּוֹדָה.
(ויקרא רבא,ט,ז)


*הרעיון הכללי וחלק מן המקורות מבוססים על דבריו של הרב אורי שרקי שליט"א