0.קטניות
קִטְנִיּוֹת (ביחיד: קִטְנִית; שם מדעי: Fabaceae, לעיתים Leguminosae) היא משפחת צמחים בעלי פרחים הנמנית עם סדרת הקטניתאים (Fabales). משפחה זו היא השלישית בגודלה במספר המינים בעולם הצמחים. המשפחה מונה 777 סוגים ו-23,945 מינים וכוללת עשבים חד-שנתיים ורב-שנתיים, מטפסים, בני-שיח, שיחים ועצים הנפוצים בכל העולם[1]. משפחה זו ניכרת בפרי מסוג תרמיל ובעלים מורכבים (עלה מורכב מעלעלים או מאונות שכל אחד מהם בעל יכולת הינתקות מן העלה או מציר העלה) בעלי פטוטרות.
השימוש במיני קטניות נפוץ בכל התרבויות כגידולי תרבות בעל חשיבות רבה לאדם הן כמאכל לבני אדם והן כצמחי מספוא לבהמות בשל הזרעים עשירים בחלבונים המשמשים מזון לאדם (כגון אפונים, עדשים וחִמצה) ולבהמות (כגון בקיָה ותורמוס, חרוב, צחר כחלחל)...
בתקופת חג הפסח נוהגים האשכנזים וחלק מבני עדות נוספות שלא לאכול קטניות. ההגדרות של קטניות במנהג זה שונות מההגדרות המקובלות במדע, מפני שחלק מהטעמים לאיסור זה הוא הדמיון של הקטניות לחמשת מיני דגן והחשש לעירוב ביניהם, ולכן נאסרו תבלינים וזרעים רבים (על אף שאינם נכללים בהגדרה הבוטנית של קטניות). דוגמה לכך הוא האורז הכלול במנהג הקטניות, אך אינו נכלל בהגדרה הבוטנית שלהן.
(אליבא דויקיפדיה)
1.היחס לקטניות בתקופת האמוראים:
2. החל מהמאה ה-12 באשכנז חששו שיש בתוך הקטניות- חיטים מעורבים:
3. גזרה שמא יתבלבלו עם חיטין שדומין ובמיוחד שנהגו לעשות פת מחמשת מיני דגן מתוך עניותם ועלולים להחליף בינהם:
ג) חשש לערבוב גרגירים:
חז"ל קבעו בתלמוד 5 מיני דגנים שאסור לאכול בפסח מחשש שהם יחמיצו :
(רבנו ירוחם, תולדות אדם וחוה נתיב ה חלק ג, רבנו ירוחם בן משולם (מוכר בפשטות כרבינו ירוחם או בכינויו רי"ו, 1350-1290 לערך), רב ופוסק מגדולי הראשונים. מחבר ספר מישרים ותולדות אדם וחוה.רבינו ירוחם נולד בפרובאנס ולאחר גירוש צרפת ב-1306, עבר לטולדו {ויקיפדיה})
א. אורז וכל מיני קטניות, ובכלל זה אפונים [חימוץ], מותרים בפסח, ובלבד שיזהרו לברר את האורז היטב לבל יהיו בו חטים או שעורים וכיו"ב ממיני דגן. ולכן נוהגים לבדוק את האורז בתשומת לב רבה ובכובד ראש, שלש פעמים, ובשעה שאין ילדים קטנים בקרבתם. ואחינו האשכנזים נוהגים איסור בפסח באורז וקטניות, ואין להם לשנות ממנהגם זה, אפילו על ידי התרה. [שו"ת יביע אומר חלק ה' חאו"ח סימן לז סק"ה. ושו"ת יחוה דעת חלק א' סימן ט. וחזון עובדיה על הלכות פסח עמוד נג, ובמהדורת תשס"ג עמוד פב].
ב. יש חלק מהספרדים, שגם הם נהגו להמנע מאכילת "אורז" בלבד בפסח, מחשש פן לא יוכלו לבודקו יפה יפה. והספרדים שנהגו להחמיר באורז וקטניות אם ירצו לבטל מנהגם (מחמת איזו סיבה של חולי, וכיוצא בזה) אפשר להקל להם על ידי התרה. [חזון עובדיה על פסח מהדורת תשס"ג, עמוד פד].
ג. מי שנהג איסור באורז, בגלל היותו סמוך על שלחן הוריו, שנהגו בו איסור, וכיום נשא אשה ועומד ברשות עצמו, רשאי לנהוג היתר בלי שום התרת חכם. ומכל מקום נכון להחמיר לעשות התרה אצל חכם. [חזון עובדיה על פסח מהדורת תשס"ג, עמוד פה].
ד. אף הנוהגים איסור באורז ובקטניות בפסח, מותר להשהותם בבית, ואפילו נתלחלחו במים, ואין צורך למוכרם לגוי לפני הפסח. [חזון עובדיה על הלכות פסח עמוד נה].
ה. אשכנזי שנתארח בבית ספרדי בחג הפסח, מותר לו לאכול תבשיל שנתבשל בכלים של בעל הבית. אף על פי שבעל הבית נוהג היתר באורז וקטניות, והתבשיל נתבשל בכלים שבישלו בהם אורז וקטניות. [חזון עובדיה על פסח עמוד נה, ובמהדורת תשס"ג, עמוד פו, יחוה דעת חלק ה' סימן לב. וכ"כ בשו"ת זרע אמת, ובחקת הפסח, ומלאכת שלמה].
ו. אורז המיובא מחוץ לארץ כשהוא מבריק, ויש ספק אם נעשה כן על ידי עמילן של חטה, או שנעשה ע"י שמן של צמחים, ולא היה אפשר לברר הדבר, יש להתיר לאכול אורז זה בפסח אחר רחיצה היטב במים ובשפשוף היטב במים צוננים, עד שיצאו המים זכים. דיש לחוש שמא ההברקה נעשית על ידי שמן צמחוני, ושמא על ידי ההדחה והשפשוף היטב לא נשאר מאומה מהעמילן. אבל אחר השטיפה אין לחוש. [יביע אומר ח"ח או"ח סימן מד].
ז. אשכנזי המתארח אצל ספרדי בפסח, אין להכשילו בדברים שהם נוהגים בהם איסור לחומרא. וכן הוא הדין בשאר חומרות בימות השנה. [יחוה דעת חלק א סי' י. וח"ה סימן לב].
ח. אשה אשכנזיה הנשואה לספרדי, והיא עדיין נוהגת איסור באורז וקטניות, כמנהגה בבית הוריה, אף על פי כן מותר לה לבשל לבעלה ביום טוב אורז או מיני קטניות, ואם ברצונה לבטל מנהג הוריה, ולנהוג משעת נשואיה כמנהג בעלה, נכון שתעשה התרה כדי שתוכל לאכול בבית בעלה אורז וקטניות. והוא הדין לכל יתר מנהגי החומרות שיש לאשכנזים ובפרט בעניני הפסח, שרשאית האשה שהיא מבני אשכנז שנישאת לספרדי, לנהוג כמנהג הספרדים, לאחר שתעשה התרה על מנהגיה הקודמים. [שו"ת יביע אומר חלק ה' סימן לז. חזון עובדיה על הלכות פסח עמוד נו, ובמהדורת תשס"ג עמוד פו].
ט. מי שנוהג להחמיר שלא לאכול אורז בפסח, מותר לו לבשל אורז ביום טוב לצורך אחרים הנוהגים היתר באכילת האורז בפסח. [יביע אומר חלק י' סימן לה עמוד נד. ובהערות לרב פעלים חלק ג' או"ח סימן ל. הליכות עולם ח"א עמוד שג].
י. וכן מותר לבשל אורז ביום שביעי של פסח שחל ביום ששי, לצורך השבת, אף לאלה שנוהגים שלא לאכול אורז בפסח. [שם].
יא. אף על פי שיש מחמירים בפסח בכמה חומרות, את צנועים חכמה להחמיר בביתו, ואם הגיע להוראה, יורה על פי הדין דוקא. ואין להורות לספרדי להחמיר נגד דעת מרן גם בהלכות פסח, כי אנן בדידן נקטינן כהוראת מרן בכל דבריו, וכל הפורש ממנו כפורש מן החיים, והאומר על מותר אסור סופו לומר על אסור מותר. ואל תטוש תורת אמך. [יביע אומר ח"ד סי' ג. חזון עובדיה הלכות פסח עמ' סג, ועמ' רצה. יחוה דעת סוף ח"ה. יביע אומר ח"י חאו"ח סי' לה אות כ'. וכבר כתב הגאון רבי אברהם כלפון בלקט הקציר (עמ' תסו) שפגש את החיד"א בתקס"ד בליוורנו, ואמר לו שמנהגו תמיד לנהוג כדעת מרן, זולת במקומות שהאר"י החי נוקט אחרת, וגם זה אינו מחמיר אלא לעצמו, אבל לאחרים אינו מורה אלא כדעת מרן הש"ע. וכיו"ב כתב גם החקרי לב].
יב. אשה ספרדיה שהיתה נוהגת היתר בבית הוריה, ונישאת לאשכנזי, אין ראוי שתבשל בבית בעלה אורז לעצמה בפסח. ומכל מקום כשהולכת לבית אביה מותר לה לאכול עמהם, שמכיון שארץ ישראל אתריה דמרן, לא אמרינן שקיבלה עליה מנהג ארצות אשכנז לגמרי. [וכן אינה רשאית להקל לאכול בשר "כשר"]. [חזון עובדיה על פסח מהדורת תשס"ג, עמוד פח. יביע אומר ח"ה סי' לז].
יג. משפחות שעלו לארץ, ובעודם בחו"ל נהגו בכמה חומרות בפסח, וממשיכים כן גם בארץ, יותר נכון שהבנים לאחר שעזבו את בית הוריהם, ינהגו כדעת מרן, ועל הצד היותר טוב יעשו התרה, ועל כל פנים אינם חייבים להמשיך במנהג אבותם לאחר שעלו לארץ. [יביע אומר ג' חיו"ד סימן יא אות ה', ויחוה דעת חלק א סימן יב].
יד. גר צדק שנתגייר בארץ ישראל, עליו להתנהג כהוראות מרן השלחן ערוך בין להקל בין להחמיר. ואפילו אם היו אבותיו ממדינות אשכנז, ואפילו אם היה אביו יהודי מארצות אשכנז, ואמו נכריה, כיון שאין לו כל יחס לאביו, ולכן הוצרך להתגייר, עליו לנהוג כמנהג המקום שנתגייר, וכדעת המרא דאתרא, הוא מרן שקיבלנו הוראותיו. וכן עליו להתפלל בנוסח התפלה של הספרדים ועדות המזרח, שהוא הנוסח המדוייק על פי קבלת האר"י זצ"ל. [כמו שנתבאר בשו"ת יביע אומר ח"ו סימן י]. ואין הבדל בזה בין גר לגיורת. [יחוה דעת ח"ה סימן לג בהערה].
9.הקונסרבטיבים רצו לבטל את המנהג לגמרי:
דעתנו מותר (ואולי אף חובה) לבטל את המנהג הזה. הוא עומד בניגוד לפסק מפורש בתלמוד הבבלי וכן בניגוד לדעתם של כל חכמי המשנה והתלמוד להוציא אחד. כמו כן הוא עומד בניגוד להלכה ולמעשה של האמוראים, של הגאונים, ושל רוב רובם של חכמינו הראשונים... מנהג זה נזכר לראשונה בצרפת ובפרובנס בראשית המאה הי"ג ומשם התפשט לארצות שונות, ואף היקף המנהג התרחב ללא הרף. ברם טעמו לא היה ידוע וכתוצאה מכך חכמים רבים המציאו טעמים שונים למנהג. כתוצאה מכך רבי שמואל מפלייז, הראשון להזכירו, כינהו "מנהג בטעות" ורבינו ירוחם כינהו "מנהג שטות". והרי פוסקים רבים פסקו שמותר (ואולי אף חובה) לבטל "מנהג שטות
(ע"פ כנסת הרבנים של התנועה הקונסרבטיבית , 1989)
10.בזמני דוחק עצומים היו שהתירו לאכול קטניות בפסח גם לאשכנזים:
בשנת 1942 נשאל רבה של חוסט הרב יהושע גרינוולד האם בשל המצב הדחוק ניתן להתיר אכילת קטניות. הרב גרינוולד אסר לאכול קטניות, כדי שלא יבואו להתיר גם חמץ, אולם לחיילים שניצבו בפני שתי ברירות: אכילת חמץ או אכילת קטניות, התיר בלית ברירה אחרת לאכול קטניות[45]. בפסח 1943 התיר הרב יוסף הירש לעובדים במחנה העבודה פלאשוב לאכל קטניות[46], וכך התירו גם האדמו"ר ר' קלונימוס קלמיש שפירא מפיאסצ'נה בגטו ורשה[47] והרב אפרים אשרי בגטו קובנה[48].
בתקופת המצור על ירושלים במלחמת העצמאות, התיר הרב צבי פסח פרנק לאכול אורז וקטניות בפסח, בשל המחסור במזון[49]. כעבור שנה בתקופת הצנע בפסח תש"ט (1949) התירה הרבנות הראשית באופן כללי אכילת קטניות בפסח בשל המחסור במזון בארץ[50]
(אליבא דויקיפדיה)
11.אישה שהתחתנה נוהגת לגבי הקטניות כמנהג בעלה לכאן ולכאן:
שאלה נפוצה, מה יעשו בני זוג שאחד מהם בא ממשפחה שנהגה איסור קטניות והשני ממשפחה שאוכלת קטניות. כתב על כיוצא בזה אחד מגדולי הראשונים, רבי שמעון בן צמח דוראן (תשב"ץ ג, קעט), שדבר פשוט הוא בלא ספק, שלא יתכן שישבו שניהם באופן קבוע על שולחן אחד, ומה שמותר לזה אסור לזה. ולכן האשה צריכה לילך אחר מנהגי בעלה, שאשתו כגופו. וכן למדנו שכאשר בת ישראל מתחתנת עם כהן, דינה ככהנת והיא אוכלת בתרומה, ובת כהן שהתחתנה עם ישראל דינה כישראלית שאסור לה לאכול בתרומה. ומדיני כהונה למדנו עוד, שאם הבעל נפטר ואין לה ממנו בן או בת - תחזור למנהג בית אביה, ואם יש לה ממנו בן או בת - תמשיך במנהגיו. ואם תתחתן - תנהג כבעלה (אמנם בין ישראל לעמים הולכים אחר האשה, שהאם קובעת את ייחוס ילדיה כיהודים ולא האב).
הוסיף הרב פיינשטיין לבאר (אג"מ או"ח א, קנח), שדין האשה כדין מי שעובר לגור במקום שהכל נוהגים בו באופן שונה מכפי שהיה רגיל, שאם בכוונתו לגור שם תמיד, עליו לבטל את מנהגיו הקודמים ולנהוג כמנהג אנשי מקומו החדש (עפ"י שו"ע יו"ד ריד, ב; או"ח תסח, ד, מ"ב יד). וכן אשה שנשאת לבעלה, הרי היא כמי שעברה לביתו לתמיד, ולכן עליה לנהוג כמנהגיו.
לפי זה, אשה מבנות יוצאי אשכנז שנישאה לבן יוצאי ספרד, יכולה לאכול קטניות בפסח, ואינה צריכה לעשות התרת נדרים
(מנהג איסור קטניות/הרב אליעזר מלמד)
12.למרות המחלוקת הקוטבית- ספרדים ואשכנזים יכולים לאכול ביחד בפסח- כמובן בלי לאכול קטניות למי שלא נוהג:
מקובל להלכה שמי שמתארח אצל ספרדי הנוהג היתר רשאי לאכול מכליו, אפילו כלים בני יומם...
התשובה שכתבתי היא במפורש 'מגמתית': מגמתה לעשות את הנישואין ה'מעורבים' בין העדות לקלים ופשוטים ככל שאפשר, ולמנוע מצב שחילוקי מנהגים כמו קטניות יגביהו חומות בין העדות. אין ספק שגם אם במקרה פרטי מסוים ניתן להתגבר על חילוקי המנהגים ולחיות באהבה ואחווה ושלום ורעות עם המשפחה המורחבת, החמרה בדיני הקטניות עלולה להפוך את האופציה של 'נישואי תערובת' למועדפת-פחות מחשש לקשיים שיתגלעו. לכן צריך להניח על כף המאזניים את הדברים במלוא הכנות: האם להחמיר במנהג הקטניות, חומרא דאתי לידי קולא במצוות אהבת ישראל ובאחדות ישראל? הגע בעצמך: חז"ל קבעו שברגלים ירושלים היא "עיר שעושה את כל ישראל חברים", ועמי הארץ, שאינם בקיאים בטומאה וטהרה, נחשבים ברגל כ"חברים" לכל דבר ועניין. המשמעות היא, שניתן להסב בליל הסדר בחבורה של קרבן פסח עם עמי הארץ, למרות שכאשר הם נוגעים בצלי שעל השולחן הם עלולים להפוך את המצווה לאיסור של אכילת קדשים בטומאה. עמי הארץ מצטופפים בעזרה עם החברים, ואם אחד מהם זב או טמא מת מחוסר ידיעה הוא מטמא את כל אלו שהוא נוגע בהם, והופך את שהייתם בעזרה ממצוה לאיסור כרת בשגגה. אמנם אמרו חז"ל ש"טומאת עם הארץ דרבנן", אבל ה"דרבנן" כאן הוא חשש כבד לאיסור תורה ממשי, וגם את זאת התירו חז"ל כדי שישראל יהיו ברגל באהבה ואחווה ו"כדי שלא יהיה כל אחד בונה במה לעצמו ושורף פרה אדומה לעצמו". על אחת כמה וכמה שבנוגע למנהגים מסוימים שהתקבלו בעדות שונות, יש ללכת בהם לפי דעות מקילות בכל מה שעלול לפגוע בקשרי משפחה. אין הכוונה להתיר איסורים, או לבטל לגמרי את מנהגי העדות; הכוונה היא ללכת בעניין המנהגים על פי דעות מקילות שקיימות בפסיקה, כפי שסומכים על דעות מקילות בשעת הדחק (באיסור דרבנן על כל פנים, וקל וחומר במנהג). ושמירה על קשרי משפחה תקינים היא בהחלט בגדר של "שעת הדחק". אציין שהתכתבתי בעניינים אלה עם הרבה תלמידי חכמים ואין זה חידוש פרטי משלי.
(אשכנזי אצל ספרדים בפסח - מצות רכות וקטניות/הרב עזריה אריאל,בנו של הרב ישראל אריאל וראש כולל מכון המקדש )
שם הקטנית | אסור/מותר (מקור) | טעם |
אדממה | יש מתירים ויש אוסרים | יוצאי מרוקו נהגו לאכול קטניות ירוקות (טריות ולא יבשות) בלבד כגון אפונה שעועית ירוקה וכו' - טעם: מצד אחד דומה לקטניות וגדלה בתרמילים. מצד שני נאכלת כירק ולא כקטנית. |
אורז | אסור[33] | דומה לחמשת מיני דגן ולפעמים הם מעורבים בו בטעות. חוק יעקב: אינו דומה לחמשת מיני דגן אלא אסור בגלל המנהג. |
אמרנט | יש מתירים ויש אוסרים | לכאורה דומה לקינואה ולכן מעיקר הדין אמור להיות מותר ויש שאסרו להחמיר משום שהוא ממין הזרעים. |
אניס | מצד אחד מעורבות בו חיטים. מצד אחר הרמ"א התיר כיוון שלא היה בכלל הגזרה. | |
אפונה | אסור[36] | דומה לקטנית. |
בוטנים | מצד אחד נהגו בהם איסור. מצד אחר לא היו מצויים בזמן הגזרה (כמו תפו"א), אף שמכינים מהם קמח (אג"מ). | |
במיה | רוב הפוסקים אסרו | בדומה לשעועית ירוקה שגדלה בתרמילים |
גרעיני אבטיח | מעיקר הדין מותר, אך צריך כשרות מיוחדת לפסח. ויש שנהגו איסור בכל הפיצוחים.[39] | כי צריך לוודא שלא קולים אותם בתנור של ימות השנה ולא מורחים עליהם מים מעורבים בקמח. |
גרעיני דלעת | יש אומרים שאינם קטניות אך לא נהגו לאכלם, ויש אוסרים לגמרי,[40] ויש שנהגו איסור בכל הפיצוחים.[41] | כי צריך לוודא שלא קולים אותם בתנור של ימות השנה ולא מורחים עליהם מים מעורבים בקמח. |
גרעיני חמניות | יש אוסרים[42] | מצד אחד הם ממשפחת הקטניות, ומצד אחר לא עושים מהם פת או מעשה קדרה. כנ"ל לגבי החששות בשאר הפיצוחים. |
דוחן | אסור[45] | דומה לחמשת מיני דגן ולפעמים הם מעורבים בו בטעות. |
הל | נראה שאסור | גדל בתרמילים ולכן לכאורה אמור להיות אסור לאשכנזים. |
זירעוני פשתן | אסור[46] | כיוון שהוא ממין הקטנית. |
חומוס (פוייש) [47] | אסור[48] | דומה לחמשת מיני דגן ולפעמים הם מעורבים בו בטעות. |
חילבה | אסור[60] | כיוון שהוא ממין הקטנית. |
חרדל | אסור[49] | כיוון שדומה במראהו או בגידולו לקטנית. |
טפיוקה | מותר[52] | מופק משורש ולכן אינו דומה לקטנית. |
כוסבר | מותר[50] | אינו מין קטניות. |
כוסמת (לא כוסמין שהם מחמשת מיני דגן!) | אסור[51] | דומה לחמשת מיני דגן ולפעמים הם מעורבים בה בטעות. |
כורכום | מותר[52] | כיוון שהוא תבלין המופק משורש דמוי פקעת ואינו דומה לקטנית. |
כותנה | דומה למין קטניות. | |
כמון | אסור[55] | חוק יעקב: דומה לחמשת מיני דגן ולפעמים הם מעורבים בו בטעות. |
סויה | יוצאי מרוקו נהגו לאכול קטניות ירוקות (טריות ולא יבשות) בלבד כגון אפונה שעועית ירוקה וכו' - טעם: מצד אחד דומה לקטניות וגדלה בתרמילים. מצד שני נאכלת כירק ולא כקטנית. | |
עדשים | אסור[58] | דומות לחמשת מיני דגן ולפעמים הם מעורבים בהן בטעות. חוק יעקב: אינו דומה לחמשת מיני דגן אלא אסור בגלל המנהג. |
פרג | אסור [75] | ממין הקטניות |
פול | אסור[59] | דומה לחמשת מיני דגן ולפעמים הם מעורבים בו בטעות. חוק יעקב: אינו דומה לחמשת מיני דגן אלא אסור בגלל המנהג. |
פיסטוק | מותר | אינו ממין הקטניות |
פלפל שחור | מותר[73] | גדל על עץ ואינו קיטנית |
צ'יה | יש אוסרים ויש מתירים | לכאורה דומה לקינואה ולכן מעיקר הדין אמור להיות מותר ויש שאסרו להחמיר משום שהוא ממין הזרעים. |
צנון | מותר[62] | אינו ממין הקטניות. |
קימל (קצח) | מצד אחד דומה לדגן (ט"ז), או שקשה לברור אותו מהחיטים המעורבות בו (מג"א). מצד אחר הרמ"א התיר כיוון שלא היה בכלל הגזרה. | |
קינואה | מעיקר הדין מותר. ויש המחמירים בכל מיני הזרעים[65] | מצד אחד לא הייתה בכלל הגזרה, ומצד אחר ממין הזרעים. |
קמח דורה | מעיקר הדין מותר. ויש המחמירים בכל מיני הזרעים | מצד אחד לא הייתה בכלל הגזרה, ומצד אחר ממין הזרעים |
קמח טף | מעיקר הדין מותר. ויש המחמירים בכל מיני הזרעים | מצד אחד לא הייתה בכלל הגזרה, ומצד אחר ממין הזרעים |
קפה | מותר. ובמקום שנהגו איסור – מותר אם חרכו קודם הפסח.[66] | הוא גדל על העץ ועושים ממנו משקה, ולכן אינו דומה לקטנית. |
שום | יש אוסרים (אשל אברהם) ויש מתירים[67] | אינו ממין הקטניות. |
שומשומין | אסור[68] | דומה לחמשת מיני דגן ולפעמים הם מעורבים בו בטעות. |
שמני קטניות למיניהם (כותנה, קנולה,ועוד) | יש מתירים[69] כאשר תהליך המיצוי נעשה ללא מגע עם מים. ויש אוסרים בכל מקרה.[70] |
|
שמן סויה | יש מתירים[56] ויש אוסרים[57] | המתירים מנמקים שלא בא במגע עם מים בתהליך מיצויו, והאוסרים עשו זאת מפני המנהג. |
שעועית | אסור[71] | דומה לחמשת מיני דגן ולפעמים הם מעורבים בה בטעות |
שעועית ירוקה | רוב הפוסקים אסרו[74] | גדל בשרביטים |
תירס (לדוגמה - קורנפלור) | אסור[72] | דומה לחמשת מיני דגן ולפעמים הם מעורבים בו בטעות. |
תפוחי אדמה | מותר | אינם ממין הקטניות. |
ועם כי יש מדינות שלא נהגו בחומרא זו מ"מ כל מדינות אשכנז וצרפת ורוסיא ופלוניא קיימו וקבלו עליהם ועל זרעם החומרא הטובה הלזו שיש בה טעם כעיקר ופורץ גדר ישכנו נחש
(הרב הלל מרצבך,
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה