נח: על המצאות והשפעתן על מהלך ההיסטוריה

1.נח והמהפכות הגדולות של דורותיו:

א.נח- צדיק של 3 דורות שהרשיעו:

אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ (בראשית ו,ט)

ניתן לדבר על שלושה דורות, או תקופות שבהן חי נח: 

הדור שלפני המבול, 

הדור שחווה את המבול, 

והדור שלאחר המבול...

ברמה הרעיונית, נח חיי בשלוש תקופות. כל אחד משלושת הדורות הללו חווה מציאות הסתורית שונה, חָטָא חֵטְא בפני עצמו, ונענש בעונש משלו. 

הראשון משלושת הדורות, דור אנוש (אנוש עצמו נפטר בגיל 905, בשנת 1140 לבריאה), חטא בעבודה זרה ונענש בכך שעלה אוקיינוס והציף שליש מהעולם. כך מתאר זאת המדרש:

רבי יוסי אומר, 'אֱלֹהִים אֲחֵרִים' למה נאמר, שלא ליתן פתחון פה לאומות העולם לומר, אִלו נקראו בשמו, כבר היה בהם צורך, והרי נקראו בשמו ואין בהם צורך. ואימתי נקראו בשמו, בימי אנוש בן שת, שנאמר אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם ה' (ד, כו). באותה שעה עלה אוקיאנוס והציף שלישו של עולם. אמר להם המקום, אתם עשיתם מעשה חדש וקראתם עצמכם בשמי, אף אני אעשה מעשה חדש ואקרא עצמי בשמי, שנא' הַקּוֹרֵא לְמֵי הַיָּם וַיִּשְׁפְּכֵם עַל פְּנֵי הָאָרֶץ ה' שְׁמוֹ (עמוס ה, ח) (מכילתא דרבי ישמעאל, יתרו, מסכתא דבחדש, פרשה ו).

דור המבול חטא בגילוי עריות, שפיכות דמים וגזל, וערבוב כל הרשויות, ונענש במחייה במים המערבבים את כל התחומים.

...

דור הפלגה שחטא בעבודה זרה מסוג אחר, נענש בהצפה נוספת, כפי שמתאר המדרש:

וַיָּפֶץ י"י אֹתָם (יא, ח), ר' יודן אמר, הלכו בני צור לצידון ובני צידון לצור, מצרים תופס את ארצו. אמר ר' נחמיה, נתכנסו כל הארצות בראשי תורין והיתה כל אחת ואחת בולעת אנשי מקומה. רבנין אמרי, ויצף. עלה הים והציף מהם ל' משפחות (רבה [מהד' תיאודור-אלבק] לח, ח).

וכן נענשו בגלות עולמית:

וכן אתה מוצא באנשי מגדל שבמה שנתגאו לפניו בו נפרע מהם, שנאמר הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם פֶּן נָפוּץ (יא, ד), ואחריו מה כתיב, וַיָּפֶץ ה' אֹתָם מִשָּׁם (יא, ח) (מכילתא דרבי ישמעאל, בשלח, מסכתא דשירה, ב)...

גם לשלושת התארים השונים שבהם מתארת התורה את נח יש משמעות משולבת: נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים. לפנינו שלושה תארים המקבילים לדרכו של נח בשלושת הדורות שלאורכם חי, ולהימנעות מחטאיהם: 

אִישׁ – ולא אל, שחטאו של דור אנוש היה עבודה זרה, ככתוב: אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם ה' (ד, כו), ומבאר רש"י על אתר: "אָז הוּחַל לִקְרֹא – את שמות האדם ואת שמות העצבים בשמו של הקדוש ברוך הוא, לעשותם עבודה זרה ולקרותם אלהות", ונח לא השתתף בעבודה זרה זו. 

צַדִּיק – ולא רשע כדור המבול שחטא בשפיכות דמים, בחמס, בגזל ובזנות שאכלו בו כל חלקה טובה, ככתוב: וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס (ו, יא). 

תָּמִים – ולא מתחכם ויוזם רעה כאנשי דור הפלגה, שביקשו למרוד בבוראם.

יתרה מכך, נח היה שונה מכל הצדיקים שהיו בדורו. 

חנוך, שחי בדורו של אנוש, לא חטא אלא סולק בידי הבורא קודם זמנו, מאחר שהיה "קל להרשיע".

מתושלח עמד בצדקתו בדור אנוש וגם בדור המבול, אבל בדור הפלגה לא נתנסה. 

ואילו נח עמד בצדקתו בשלושת הדורות הללו כולם.

(סוד העברי 2: שער שני - צדיק כנח/הרב יהודא ליאון אשכנזי)

ב.הצדיקות של נח היתה רק לעצמו ורק בדעיבד (צדיק מלשון מצדיק את מעשה ה'?):

באיזה מובן נח היה צדיק של אלוקים? על הפסוק (בראשית ו, ט):

"את האלוקים התהלך נח"

אומר בעל הטורים: סופי תיבות חכם. כלומר נח הוא חכם של סופי תיבות, חכם שלאחר מעשה. כלומר נח הוא מסוג הצדיקים שתמיד יודע להסביר לאחר שהמאורעות התרחשו, מדוע הם התרחשו ומדוע אי אפשר היה אחרת (ניתן לראות זאת גם מכך שהמילה חכם אינה רק סופי תיבות אלא גם מן הסוף להתחלה, כלומר הסתכלות לאחר המעשה). נח הוא חכם הנגרר לאחר המאורעות. הוא אמנם נאמן לדרישות של צדיק ועומד בהן, אך אינו משנה (או לפחות מנסה לשנות) את מהלך ההיסטוריה. ואכן צדיק כזה אינו צריך להינצל, ועליו למות (באוהלה של תורה). זהו צדיק שהולך עם הזרם, ולכן הזרם סוחף אותו.

האנטיתזה לנח הוא כמובן אברהם אבינו. כאשר הקב"ה רוצה להחריב את סדום ועמורה, אברהם אבינו מיד יוצא נגד החלטה זו ומנסה לשנותה, למרות שהיא כלל אינה נוגעת לו והוא לא היה נתון בסכנה. אמנם אברהם אבינו לא הצליח לשנות את ההחלטה, אך לפחות היה ניסיון להציל. אצל משה רבנו אנו מוצאים מדרגה גבוהה יותר. לאחר חטא העגל הקב"ה רוצה להשמיד את בני ישראל ולבנות אומה חדשה ממשה רבנו עצמו. ומשה רבנו למרות שהיה יכול לזכות כאן בכבוד גדול, לא מסכים לכך. הוא מנסה ואף מצליח לשנות את הגזרה של הקב"ה ולהציל את בני ישראל

(מאמר "נח - אישיותו של נח"/הרב אורי שרקי)

ג.נח נולד בפירוד אצבעות והמציא את המחרשה- תחילת התקווה להפסקת קללת אדם הראשון:

וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ נֹחַ לֵאמֹר זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֵרֲרָהּ יְ-הֹ-וָ-ה:(בראשית ה,כט)

נח (דור י') נולד נ"ו לאלף השני, קפ"ב ללמך, וחי תתק"נ שנים, (והבחיי כתב אלף ומ' שנה מאדם עד נח, ט"ס, וצריך לומר אלף נ"ו שנה). 

כל הנולדים קודם נח היו ידיהם אדוקות שלמות בלי פירוד וחילוק אצבעות כי לא היו צריכין לעבוד אדמה ונח נולד עם חתוך אצבעות ומזה הבין למך שזה יהיה נצרך לכך לעבודת האדמה (מדרש אבכיר) 

וכתב פענח רזא לזה אמר ומעצבון ידינו, מן האדמה, שעד עתה היה לנו עצב ידים מכח אדמה ממעשנ"ו ומעצבו"ן ידינ"ו גימטריא ידי"ם בל"י חילו"ק אצבעו"ת הי"ו, עכ"ל. 

נח תיקן הכלים לעבודת האדמה (זוהר בראשית):‏

(ספר סדר הדורות - חלק ימות עולם - האלף השני - אלף נ"ו )

ד.נח כממציא שהביא נוחות לעולם:

ד1.המצאת המחרשה- תיקון קללת אדם הראשון ותקווה חדשה לעולם:

נח היה ממציא גדול. לכן הוא נקרא בשם הזה "וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ נֹחַ לֵאמֹר זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֵרֲרָהּ ה'" (בראשית ה כט). חכמינו פירשו ואמרו: "התקין להם מחרשות ומגלות וקרדומות וכל כלי מלאכה" (תנחומא בראשית). זה לא נוח לכרות עצים בלי מסור וקרדומות. זה לא נוח לבנות שולחנות, כיסאות ומיטות בלי פטיש ומסמרים. קשה לבנות בתים כשהכול נעשה באמצעות ידיים כואבות. "עִצְּבוֹן יָדֵינוּ".

ההמצאות של נח פשטו בכל העולם והזניקו אותו קדימה. על זה נאמר בגמרא: "צדיק בא לעולם טובה באה לעולם" (סנהדרין קיג ע"ב). כלי העבודה החדשים שהמציא נח הביאו ברכה גדולה גם בתנובת הארץ, על כן נקרא נח בשם "איש האדמה". הוא מציל את האנשים מהקללה, "מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֵרֲרָהּ ה'".

ובמה ההצלה מתבטאת?

"קודם שנולד נח לא כשהיו זורעין היו קוצרין, אלא היו זורעין חטים וקוצרים קוצים ודרדרים. כיון שנולד נח חזר העולם לישובו. קצרו מה שזרעו; זורעין חיטין וקוצרין חטים, שעורים וקוצרין שעורים". בעקבות המצאת המחרשה ושאר כלי עיבוד האדמה, מגיעות כמויות התבואה לממדים שהעולם לא הכיר קודם. האנשים החלו להיות שבעים ומרוצים מהחיים.

ד2.המצאת הלבנים- שהביאה לבניית מגדל בבל:

הברכה שבאה בעקבות ההמצאות של נח יצרה אצל הדור שאחריו שאיפה לחיקוי. אנשי דור הפלגה ממציאים גם הם המצאה שמשנה את העולם. "וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים וְנִשְׂרְפָה לִשְׂרֵפָה וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה לְאָבֶן וְהַחֵמָר הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר" (בראשית יא ג). הם ממציאים לבנים ובאמצעותם הם מצליחים לבנות עיר ולהרים בניינים גבוהים שלא היו כמותם. "וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם". הבעיה היא שההמצאות הללו הרימו גם את הראש שלהם עד לַשָּׁמַיִם, עד שהם אומרים: "וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם". כשראשו של אדם נמצא בשמים, הוא יכול בקלות להידרדר לגזל ולשחיתות. "וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס" (בראשית ו יא).

ד3.תיבת נח- קידמה טכנולוגית בעידן שאין בו מסורים פטישים ומסמרים:

כיוון שנח היה גורם לקידמה הגדולה שהצמיחה בעקיפין את כל התופעות המכוערות האלה, הציפייה ממנו היא שישתמש בשמו ובכוחו לעצור את ההידרדרות. עצירת ההידרדרות יכולה להיות בשני אופנים. האחד, לקחת את העולם חזרה אחורה לעולם ללא קידמה. האופן השני הוא להשתמש דווקא בקידמה עצמה בשביל לתקן את הקלקול. אלוקים אומר לנח להמציא את ההמצאה הגדולה מכולן, לבנות תיבה שאורכה 150 מטר, רוחבה 25 מטר וגובהה 15 מטר. גודל התיבה הוא כגודלה של נושאת מטוסים בינונית. בתקופת נח, שכזכור החלה בלי מסור, פטיש ומסמר, הייתה התיבה הפלא הגדול בעולם, שיא הקידמה והטכנולוגיה האנושית. פלא שכל העולם דיבר עליו. באמצעותו הפלא הזה היה נח אמור להחזיר את העולם כולו לדרך הישר. כאשר הפלא הזה לא מרשים אותם והם ממשיכים בדרכם, אלוקים מביא עליהם את המבול.

(נח - גדול הממציאים בעולם, והשפעות המצאותיו | הרב שמואל אליהו)

ה.יכולת ההמצאה של האדם מראה את גדולתו וקירבתו לצלם אלוקים- ועדיין זה לא נותן לו את הזכות להתנהג כאילו הוא א-להים כי הוא עדיין רק בצלם א-לוהים:

שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם {המבקש לשפוך דם חברו} (בראשית ט,ו)

ו.הטכנולוגיה נועדה שהאדם יבנה מגדלים שיחברו מים וארץ ולא ילחמו ב"שמים":

כולנו חווינו בשנים האחרונות את מגפת הקורונה שהשביתה את העולם, לפחות במובן מסוים, והעולם כולו התגייס למציאת חיסון ובניית מגדלים לחיזוק הבריאות. כמה מאתנו ניסו לחפש את רצון הבורא מאחורי כל זה? כמה חיזוקים וסמוכות עשינו בנפשנו פנימה בשביל למנוע מגפות דומות בעתיד? מדע וטכנולוגיה הם ברכות גדולות, אבל הם רק כלים. עלינו לבנות מגדלים לא כדי להילחם בשמים אלא להיפך – לחבר את הארץ לשמים. למצוא את הקשר בין מה שקורה כאן בעולם לבורא עולם. שליש המגדל הזה עדיין קיים. כל אחד מאתנו יכול לבחור איך להסתכל על העולם ולשאול את עצמו האם העולם הוא תוצאה של מפץ אקראי ודבר קיומו תלוי בנסיבות טבעיות בלבד, או שלכל פרט בעולם יד מכוונת ומחיה? כולנו בונים מגדלים, השאלה איזה סוגי מגדלים ומה מטרתם.

(במעגל הפרשה, הרב משה שיינפלד, פרשת נח תשפ"ג)

2.ההיסטוריה היהודית מתחילה בהמצאת הכתב- המצאת הספר:

נראה שהמצאת הכתב היא מהפכה בהתפתחות האדם, המבדילה יותר מכול את זה שחי לפני 5760
שנים ויותר, מהאדם שחי אחרי התאריך הזה. שרידי הכתב הראשונים נמצאו על לוחות חמר בשכבה
IVa ב-Uruk- ארך התנ"כית, על גדת הפרת בדרום מסופוטאמיה, לפני כ-5100 שנה (שנות C14 לא
מכוילות). תאריך זה, כאשר מכיילים אותו, מקביל לזמן שבין 5700 ל-5800 שנים לפני ימינו. שרידים
אלה, שכללו רשימות ומספרים חרוטים בכתב יתדות, מעידים שהכתיבה באותו זמן הגיעה כבר לדרגה
גבוהה מזו של הפיקטוגרפיה (כתב תמונות). כתב היתדות הזה פותח בידי השומרים הקדומים מכתב
ציורים של עם אחר שקדם להם. 
תמיכה תורנית להמצאת הכתב, המגדירה את שלב המעבר מהפרהיסטוריה להיסטוריה, באה
מהמשנה המציינת שהכתב והמכתב הם בין עשרה דברים שנבראו בערב שבת בין השמשות (אבות ה,ו)ומקבילות - לאחר האכילה מפרי עץ הדעת. לפי הגישה המסורתית גילם של הכתב והמכתב היום
(תש"ס) הוא 5760 שנים. בתאריך זה הפך האדם לאדם מודרני - האדם שחי לאחר ששת ימי הבריאה.
יוצא אפוא, שהתאריך 5760 שנים לפני ימינו מתאים לגיל של תחילת כתב היתדות השומרי, וממילא
לראשית ההיסטוריה במסופוטאמיה. אם כן, המשמעויות של צמד הביטויים אדם פרהיסטורי ואדם
היסטורי מקבילות לצמד אדם קדמון ואדם מודרני כפי שהוגדרו כאן.

(מאמר גיל האדם התש"ס או מליון שנה /מרדכי כסלו)

3.ספרים בעת העתיקה- המעבר מפפירוסים וקלף - לנייר:

במשך אלפי שנים, מאז המצאת כתב היתדות בשומר העתיקה לפני יותר מחמשת אלפים שנה, בני האדם חיפשו דרכים לשכפל טקסטים כתובים, אך ללא הועיל – המכשולים הטכנולוגיים היו גדולים מדי. בימי הביניים, נזירים קתולים העבירו את ימיהם בהעתקת כתבים עתיקים לצורך שימורם – מלאכה קשה וסיזיפית של העתקה ידנית של מגילות וספרים. ההעתקה דרשה זמן רב, וכל עותק היה שונה מקודמו עקב חדירת שגיאות, פרשנות אישית וצנזורה דתית.

המכשול הראשון שהיה צריך להיפתר הוא חומר הגלם הבסיסי – המדיום שעליו כותבים. בעת העתיקה השתמשו לכתיבה ולקריאה בעיקר בפפירוסים – גיליונות שטוחים שעובדו מצמחי גומא. הפפירוס הומצא במצרים והופץ ממנה לכל רחבי המזרח התיכון ולאירופה, שם השתמשו בו להכנת מגילות וקודקסים – גליונות כרוכים יחד שהיו הצורה המוקדמת של הספר.

הפפירוס היה חומר זול למדי ונוח לשימוש, אבל היו לו שתי מגרעות: הוא היה רגיש ללחות ולכן לא השתמר טוב באקלים האירופי הממוזג, והיו חייבים לייבא אותו ממצרים, שכן גומא הפפירוס (Cyperus papyrus) נפוץ בעיקר בצפון אפריקה ובישראל. כשהקיסרות הרומית המערבית קרסה במאה החמישית לספירה, אספקת הפפירוס לאירופה נעצרה כמעט לחלוטין. בלית ברירה אירופה עברה בהדרגה לחומר גלם הרבה יותר יקר – הקלף, העשוי מעור מעובד של בהמה כגון כבש, עז או עגל. הקלף אומנם היה עמיד מאוד וניתן לשימוש חוזר, אך עורות של בהמות הם חומר גלם הרבה יותר קשה להשגה מצמחים, ועיבודם לקלף אינו תהליך פשוט.

כדי לאפשר ייצור המוני של ספרים היה צורך בחומר זול יותר וקל יותר לייצור – הנייר. מקובל לייחס את המצאת הנייר ללבלר הסיני צָאי לוּן בסביבות שנת 105 לספירה, אך רק במהלך המאה ה-13 הגיע הנייר לאירופה דרך העולם המוסלמי.

(מאמר "דפוס-המצאה-ששינתה-את-העולם", רמי שלהבת, אתר מכון דוידסון)

4.מהפכת הנייר וארון הספרים היהודי:

{רב סעדיה בן יוסף אלפיומי גאון (יולי 882 ד'תרמ"ב – 21 במאי 942 כ"ו באייר ד'תש"ב), המכונה גם בקיצור: רס"ג, היה איש אשכולות, מגאוני בבל. בגיל 46 מונה לראש ישיבת סורא בבגדאד.}

א.עד רס"ג- היהודים נקראים עם הספר בגלל ספר אחד בלבד:

עד רס"ג עיקר הלימוד הוא בע"פ , כשמוחמד מכנה את היהודים "עם הספר" הוא לא התכוון לעם שיש לו הרבה ספרים .הפוך! עם שיש לו ספר אחד- התנ"ך.עד רס"ג ארון הספרים היהודי הוא מושג שלא קיים. אולי אפשר לקרוא לזה , מדף הספרים היהודי כפי שקורא לזה פרו' מנחם אילן. 

ב.רס"ג מקים את ארון הספרים היהודי: הוא מזהה את היחלשות השפעת המרכז בבבל ומתחיל בכתיבה מקיפה וענפה בכל תחומי היהדות : 

אבל רס"ג משנה את המגמה. הוא מתחיל לכתוב כתיבה שבה הוא - המחבר או העורך- חתום עליה. אין כמעט דברים כאלה לפניו. אם עד אותה תקופה הכל היה בע"פ והכל טוב למה לשנות.אם זה לא שבור למה לנסות לתקן. כנראה לא הכל היה כ"כ טוב. כשהכל בע"פ המסירה יותר מדוייקת ועם בקרה אבל צריך להגיע פיזית למורה כדי ללמוד. רס"ג רואה שהעם היהודי כבר מפוזר יותר ,הקהילות נהיות עצמאיות יותר, ההשפעה של המרכז הבבלי הולכת ומתמעטת.

ג.מהפכת הנייר שהגיע לארצות האסלאם מסין מאפשרת לו לכתוב והלפיץ את ספריו( אם כי בכתבי יד) :

גורם נוסף שעוזר למהפך הוא המצאת הנייר או ליתר דיוק ההגעה של ההמצאה מסין לאיזור.עכשיו בקלות יחסית אפשר לייצר נייר , המצאת הנייר משפיעה עמוקות על התרבות. לפני שהנייר מגיע לאיזורנו הכתיבה הנפוצה היא על קלף כלומר עור של בהמה. זה יקר, זה מסובך להכנה. אפשר לכתוב רק מצד אחד. זה כבד. אבל כשהנייר מגיע מהמזרח פתאום הרבה יותר קל לכתוב ולהוציא ספרים. אמנם הכל כמובן בכתב יד, את גוטנברג ואת המצאת הדפוס אנחנו נפגוש רק עוד 500 שנה. אבל מהפכת הנייר היא בסדר גודל דומה לדפוס. אפשר להפיץ ידע, אפשר להפיץ דעות, אתה לא חייב להיות בעצמך אצל המורה כדי ללמוד. 

ד. המעפל הספרותי של רסג- מונוגרפיות, הקדמות לספרים, התפסר- תרגום התנ"ך לערבית:

המוסלמים מתחילים לכתוב ולכתוב ורב סעדיה רואה קורא לומד מהם וגם מתחיל לכתוב. הוא הראשון שכותב בעברית מונגרפיה- ספר שעוסק בנושא אחד.רס"ג כותב ספר שלם על שטרות ועדויות, ספר על ירושות , ספר על טריפות ועוד ועוד. הוא הראשון שכותב הקדמות לספרים.לא תמצאו הקדמה לתורה למשנה לתלמוד למדרשים. אצל רס"ג יש הקדמה מפורטת עם יעדים ורקע כמעט בכל ספר וכל מחברי הספרים אחריו ראו את הדוגמא וימשיכו גם הם.הוא הראשון שכתב ביאור לספר יצירה, אחד מספרי הסוד הקדומים. אבל הוא לא התייחס אליו כמו על מיסטיקה אלא יותר כמו ספר פילוסופיה או תיאולוגיה. 7 שנים ארוכות העביר רבנו סעדיה במחבוא מרביתם בבגדד ובעת שהמתי השרוחות יירגעו כתב כמה מהיצירות הספרותיות הגדולות בהיסטוריה היהודית. 

הוא הראשון שמתרגם ומפרש את התנ"ך לערבית. התפסיר זה פירוש. התפסיר נכתב בכמה מהדורות, מהדורה ארוכה שיועדה יותר לחכמים ומהדורה קצרה שהפכה למפורסמת מאוד ופופולארית מאוד בימי הביניים ויהודי תימן השתמשו בה עד לאחרונה. גם המוסלמים ואפילו הקראים שראו בו אויבם השתמשו בתפסיר בתור התירגום הטוב ביותר לתנ"ך. הוא כתב חיבורים הלכתיים רבים, ספרים בנושא הדקדוק,והלשון העברית, תפילות פיוטים.

ה.כל ספריו בערבית היות וזהו שפתו של העם היהודי באותה עת והנגישות חשובה כמובן:

הוא כותב הרבה ובין הדברים את הספר המפורסם ביותר שלו: כתב אל מכתר פי אל מנאת ואלקאדת, ספר האמונות והדעות. ולמה כתב אותו בערבית כמו את רוב הספרים? כי זאת השפה המרכזית שרוב היהודים מדברים בתקופה הזאת והוא רוצה שהספרים יקראו ויובנו ע"י כמה שיותר אנשים.הספר הזה אמונות ודעות הוא עד היום ספר מאוד משמעותי באמונה ובפילוספיה הרציונלסטית של הדת היהודית...

ו.הראשון ליצור סידור בנוסח אחיד לקהל הרחב ולא רק לחזנים ולערוך פיוטים שיכנסו או יוצאו מסידור התפילה:

הוא ראשון פרשני המקרא, הוא הבלשן הראשון, הוא משורר , הוא כותב סידור. אל תדמיינו סידור קטן שכל אחד לוקח איתו , לרוב בבית הכנסת רק לחזן היה סידור ורס"ג בונה בו בסידור שלו  סוג של נוסח אחיד שמנסה לחבר בין הנוסחים שהיו בין הקהילות השונות, הוא מוציא מהסידור פיוטים שלא ברמה מספקת ומדגים פיוטים משלו

ז.ספריו מבלים תפוצה גם בין הגויים:

החיבורים של רב סעדיה בנושאי פילוסופיה ותורה זכו לקהל קוראים רחב ונלמדו לא רק ע"י יהודים....

 

(תמלול מתוך הפודקאסט קדמא, פרק 2 : "רב סעדיה גאון" , נועם אשכולי)

4.מהפכת הדפוס - באמצע המאה ה-15 והדפסת הספר הראשון - התנ"ך הנוצרי:

המהפכה שלדעת רבים העבירה את העולם מימי ביניים לעת החדשה:

מהפכת הדפוס היא מהפכה טכנולוגית שהתחילה עם המצאת הדפוס המודרני על ידי יוהאן גוטנברג באמצע המאה ה-15, המצאה אשר נחשבת על ידי רבים להמצאה החשובה ביותר באלף הקודם. המצאתו של גוטנברג אפשרה הדפסה של המוני ספרים תוך זמן קצר ובעלות נמוכה יחסית, והביאה לעלייה משמעותית ממושכת באחוזי האוריינות בקרב הציבור הרחב. לפני מהפכת הדפוס, הפצת ספרים בעותקים רבים דרשה העסקת אנשים רבים, ומחירי הספרים, שהועתקו בכתב יד, היו גבוהים ביותר. לפיכך, הפצת מידע באותם ימים הייתה איטית מאוד, והוגבלה רק לבני המעמד הגבוה...

הספר הראשון שהודפס בשיטה זו היה התנ"ך בשפה הלטינית, המכונה תנ"ך גוטנברג, בשנת 1456, הוא הודפס ב-180 עותקים - מספר עותקים עצום לעומת הספרים שקדמו לו, שנכתבו בחרט סופרים, אחד אחד. גוטנברג לא הצליח מבחינה עסקית, ובית הדפוס שלו עבר לידיים אחרות. בשנת 1468 נפטר גוטנברג כשהוא חסר כול.

(אליבא דויקיפדיה)

5.מהפכת הדפוס והשפעתה על תפוצתו והתקבעותו של הספר שולחן ערוך לרבי יוסף קארו:

א.שולחן ערוך הספר העברי הראשון שייצא ישר בדפוס ולא בכתב יד:

‏מקובל לומר בתרגום חופשי שכדי להצליח צריך שלושה דברים תיזמון תיזמון ותיזמון.‏

‏השולחן ערוך הוא ספר מדהים בפני עצמו, הוא מסכם דברים מורכבים בשורה תחתונה נוחה ליישום אבל העובדה שהספר הזה הופץ כ"כ מהר בכמעט כל תפוצות היהודים ואומץ בתור הספר המרכזי זה הרבה בזכות הדפוס.אם היה נכתב 100 שנה קודם זה לא היה קורה ואם היה נכתב 100 שנה אחרי זה זה היה כבר מאוחר מידי. רבי יוסף קארו מודע מאוד למהפכה של הדפוס וליתרונות שלו וגם לחסרונות...

כשמסתכלים על הספרים שהוא מצטט בבית יוסף, רובם ככולם של ספרים שהודפסו לפניו, אז כנראה הוא קרא בעותקים מודפסים. רבי יוסף קארו היה בין הראשונים שבאמת הבין את המהפכה של הדפוס אבל הוא לא ראה את רבוי הספרים רק בתור ברכה אלא בתור תקלה שצריך לסדר, חייבים שיטה להגיע לשורה התחתונה אז הוא מייצר בתוך הספר שלו , בתוך הבית יוסף, דיון בין ספרים ממחברים שמגיעים ממקומו שונים בעולם. דיון שלפני הדפוס לא התרחש. זה חלק אחד של המהפכה.

החלק השני של המפכה זאת העובדה שהספרים מופצים בכמויות גדולות בצורה זהה, ייצור המוני ואחיד. נוצרת סטנדטיזציה של הכתוב, תו תקן אחיד לטקסט.וזה מאפשר את השלב הבא , תקן אחיד להלכה עצמה שזה הפרוייקט שרבי יוסף קארו מנסה לעשות.מקובל לחלק את תקופת החכמים לתקופה של הראשונים והאחרונים.המעבר בינהם חופף להמצאת הדפוס. זה לא במקרה. צורת הלימוד השתנתה. והשולחן ערוך -התוצר של הדפוס הספר שהופץ לראשונה רק בדפוס ולא בכתב יד - הוא המעבר בין התקופות.

(מתומלל מתוך קדמא, נועם אשכולי, הפרק "מהפכת הדפוס העברי")

ב.המשמעות של הבנת הטכנולוגיה החדשה והשימוש בה לצורך הפצת ספרו:

כבר למעלה מ-400 שנה שספריו של רבי יוסף קארו הם הבסיס לדיון ההלכתי. האיש שנולד בין המצאת הדפוס לגירוש ספרד עבר בקהילות ישראל, ראה ספרים שונים וחלם על הדפסת חיבור הלכתי אחד לכולם. ליצור דפוסי התנהגות מתוך מהפכת הדפוס.

צמד היצירות ההלכתיות המרכזיות של רבי יוסף קארו – ‘בית יוסף’ ו’שולחן ערוך’ – שינו באופן מהותי את השיח ההלכתי מאז ועד היום. מבחינות רבות הן מהוות את קו הגבול השברירי בין מה שמכונה ‘תקופת הראשונים’ למה שמכונה ‘תקופת האחרונים’ בהיסטוריה של היצירה ההלכתית היהודית. מאז שהופצו שני החיבורים באמצע המאה ה-16 לא ניתן לדון בהלכה מבלי להתייחס למה שנאמר בהם, בין אם בהסכמה ובין אם במחלוקת. ההשפעה הרבה של צמד הספרים החשובים שלובה בטכנולוגיה שאפשרה הפצה מהירה שלהם בזמן קצר ובעותקים זהים בכל רחבי העולם היהודי – טכנולוגיית הדפוס החדשה.

עשורים בודדים לאחר שגוטנברג השיק את טכנולוגיית הדפוס החדישה שלו נולד ב-1488 בפורטוגל בן לאפרים קארו, בן למשפחת רבנים שהגיעה לשם מקסטיליה ושמו יוסף. ארבע שנים מאוחר יותר גורשו יהודי ספרד, וב-1498 חרבה גם קהילת פורטוגל שחויבה כולה להתנצר, ומהמרכז היהודי החשוב באי האיברי נותרה רק תפארת העבר. משפחת קארו, ואתה יוסף הצעיר, המשיכה במסעותיה ונדדה כמו המוני יהודים אחרים אל האימפריה העות’מאנית שאפשרה ליהודים לשמור על דתם. יוסף למד תורה מפיו של דודו, רבי יצחק קארו.

כשם שכיום הילדים נולדים למציאות שיש בה אינטרנט ומבינים את הטכנולוגיה אחרת מאלה שפגשו אותה בשלב מאוחר יותר בחייהם, כך רבי יוסף קארו גדל במציאות שבה התהוותה תרבות הדפוס. הדפוס העברי החל באיטליה ומשם הגיע לספרד ולפורטוגל. מבחינות רבות הייתה טכנולוגיית הדפוס החדשה המשך ישיר של תעשיית העתקת הספרים ההמונית שקדמה לה, אך מבחינות אחרות הייתה מהפכת הדפוס חידוש מוחלט: האפשרות להדפיס עותקים רבים של אותו ספר בעלות נמוכה מאוד בהשוואה להעתקה ידנית שינתה מהותית את עולם הידע והלמידה. כישרונותיו הרבים והייחודיים של רבי יוסף קארו הפכו אותו לא רק לגאון תורני ולפוסק חשוב, אלא גם למי שידע להשתמש בטכנולוגיה החדשה באופן יוצא דופן לזמנו, שהשפיע מאוד על המשך הפצת הידע התורני בדפוס.

....

חשיבותם העצומה של ספריו של רבי יוסף קארו בעולם ההלכה הפכה את גבולות ספרייתו לגבולות הספרייה ההלכתית הקנונית. הספרים שהוזכרו בו הפכו נפוצים מאוד, ואילו חיבורים שלא הוזכרו בו – בין היתר כיוון שלא היו מודפסים בימיו – לא נלמדו ולכן גם לא הודפסו בהמשך, וכך הצטמצם העיסוק בהם.

הדפוס אפשר את הפצתם המהירה של ספרי ההלכה החדשים העצומים בגודלם בהיקף גאוגרפי נרחב – מאירופה ועד לכורדיסטן. כך הגיעו עותקים זהים לחלוטין של כתבי רבי יוסף קארו כמעט לכל הקהילות ברחבי העולם, והביאו אתם את חידושיו ההלכתיים ואת ארגון הידע הייחודי, ולצערו גם את טעויות המדפיס שהפריעו לו. תוך זמן קצר הפכו בית יוסף ושולחן ערוך לספרי תשתית בלימוד ההלכה, ועל גביהם התפתח הדיון ההלכתי מאז ועד היום. לא לחינם ניצב רבי יוסף קארו כקו פרשת המים בין תקופת הראשונים לתקופת האחרונים. אמנם לא כל דבריו התקבלו על ידי כלל הרבנים והקהילות, אך אין עוררין על המקום המרכזי שתפסו ספריו, ועל שידוד המערכות שיצרו בעולם ההלכה והלמדנות מאז ועד היום.

הבנתו העמוקה של רבי יוסף קארו את עולם הדפוס ואת האפשרויות שפתח, והמודעות שלו להשפעה הרחבה שהייתה לטכנולוגיה החדשה על הנגישות לספרות הלכתית, היו חלק בלתי נפרד מהיצירה של ספריו בית יוסף ושולחן ערוך. כדרכם של אנשים שמבינים את הטכנולוגיות החדשות מהר יותר מרוב הסובבים אותם, הוא עיצב את האופן שבו ייעשה שימוש בטכנולוגיית הדפוס לאחר פרסום ספריו.

הדפוס השפיע על רבי יוסף קארו גם בכך שקבע את גבולות ספרייתו. ממיפוי הספרים של כותבים אשכנזים שבהם השתמש רבי יוסף קארו בכתיבת בית יוסף עולה כי למעט ספרי שאלות ותשובות של כותבים אשכנזים שהוא לא ציין את מקורם ולא כתב אם הופיעו בספר כלשהו, הוא הביא רק מדבריהם של חכמי אשכנז שהופיעו בדפוס. מעניין לציין כי הספרים של חכמי אשכנז שבהם הרבה להשתמש – ‘מרדכי’ ו’הגהות מיימוניות’ – לא הודפסו כספר נפרד אלא בתוך ספרים אחרים. ספרו של רבי מרדכי בן הלל ‘מרדכי’ הודפס בסוף כרכי התלמוד ובסוף ספר הלכות הרי”ף, וספרו של רבי מאיר הכהן מרוטנבורג ‘הגהות מיימוניות’ הודפס בתוך משנה תורה לרמב”ם. רבי יוסף קארו לא התייחס לספרים אלה כמייצגים הלכה אשכנזית דווקא. הוא קרא אותם בדפוס כחלק ממכלול קנוני שהבחנות גאוגרפיות לא משחקות בו תפקיד משמעותי.

(דפוסים הלכתיים, תרצה קלמן, מגזין סגולה)

ג.רבי יוסף קארו הבין שבגלל שהודפס באלפי עותקים הטעות ספר של הרשב"א עם ייחוס לרמב"ן  כי זוהי מלחמה אבודה לתקן את כל העותקים המודפסים:

 'והנה בא לידי קצת תשובות הרשב"א כתובות בעט ברזל ועופרת בדפוס, וכתוב בתחלתן שהם תשובות הרמב"ן. וכשאני כותב מאותם תשובו', אעפ"י שאני יודע שהיא תשובת הרשב"א אני כותב כתוב בתשובות להרמב"ן, לפי שספרי הדפוס מצויים ביד כל אדם ומי שירצה לעיין לשון התשובה עצמה יוכל לעמוד עליה

(בית יוסף, אורח חיים, הקדמה, דף ב ע"א)

5.הספר העברי הראשון שהודפס- ככל הנראה חומש עם רש"י- והמצאת כתב רש"י:

עדיין אין איש יודע מהו הספר הראשון שנדפס בעברית. אולם כיוון שהספר הראשון שעליו נדפס תאריך ראה את אור הדפוס, כאמור, בשנת רל"ה, קבעו הביבליוגרפים, לשם נוחיות בלבד, שנה זו כראשית מלאכת הדפוס העברי, אף על פי שיש רגליים להשערה שכמה שנים לפני שנת רל"ה כבר נדפסו ספרים באות עברית. הספר הראשון שתאריך בצדו נדפס באיטליה בעיר רג'יו די קאלאבריאה (Reggio di Calabria). זהו גם הספר העברי האחרון שנדפס בעיירה זו. סמוך לשנה זו עזב יהודי בשם אברהם ב"ר יצחק בן-גרטון את מולדתו ספרד והגיע לאיטליה לשם הדפסת ספר רש"י על התורה. בחירתו בפירוש רש"י על התורה מובנת ביותר, שכן זהו ספר שבו מתחיל הפעוט להיכנס לפרדס התורה. אין אפוא ספק שאברהם בן-גרטון היה יהודי בעל חוש מסחרי מפותח. תבנית האותיות שבהן בחר הן מטיפוס הכתב הקורסיבי הספרדי. לא נודע מתי הוחל במלאכת ההדפסה, אך התאריך שבו נשלמה ההדפסה, י' באדר רל"ה (17 בפברואר 1475), מסר בקולופון{טקסט שהמדפיס או העתיק הוסיף בסוף הספר}  המחורז, שבו הטביע המדפיס גם את שמו "אברהם" בכל שורה מסיימת:

נשלם פי' תורה שרש"י ביארה ובו הייתה אורה לכל בני אברהם אשיר בשיר לאל צור פודה וגואל אשר נתן כאל בלב אברהם אני בדת חשקתי בלב אותה חמדתי דרשתי וחקרתי כיד אברהם אך הניאני הזמן בקשתי מעשה אמן בעזר אשר נתן אלוהים לאברהם במקום למידתי ספרים כתבתי והנם השלמתי לזרע אברהם באמצעותם אולי אשתה מנהר אולי הלוואי ואולי יהי כן לאברהם רואה קרא ואל תשים ספרי לאל כי מה שבם נגאל לא מצד אברהם הלא מצד חברה אשר החשיך אורה זעם גם עברה הביא על אברהם בעזר ישלח יהו' מחזה אל תיראו באותם יבאו מצד אברהם להר בית רהטון יקו לב ועשתון אני בן גרסון בן יצחק אברהם בריגו המדינה דעל ימא מותבא בסוף קלבריאה שם גר אברהם ליצירת ה' אלפים ומאתים וה' ושלשים בי' באדר סוף חודשים לחשבון אברהם

הספר נדפס בשלוש מאות עותקים, שהעביר לספרד מקום מולדתו. עם גירוש ספרד, כעבור כעשרים שנה ועם פעולות האינקביזיציה, אבדו כמעט כל הטפסים של ספר זה, והיום אין ידוע ממנו אלא טופס בודד בספריית פארמה שבאיטליה.

(ראשית הדפוס העברי וראשוני המדפיסים/יוסף י. כהן,מחניים ק"ו, תשכ"ו עמודים צ"ו-ק"ה)

6.ראשיתו של הכתב המוכנה כתב רש"י- בספר הראשון המודפס:

‏כמו הספרים  בלטינית שהטקסט הופיע בהם בגופן- פונט- מרובע והפירוש בגופן מעוגל קוראים  לזה כתב קורסיבי גם אברהם בן גרטון חיפש גופן מעוגל לפירוש רשי בתור הפירוש לשם כך הוא בחר שם גופן שהכיר מהבית כתב יד ספרדי חצי קורסיבי שהיה  מאוד מקובל  בספרד מכתבי יד ואברהם בן גרטון מדפיס בכתב הספרדי הזה את הפירוש והרעיון שלו תפספס וגם כל שאר הספרים שיבואו בעקבותיו הדפיסו את רש"י עם הרבה פירושים בכתב הספרדי המעוגל מאז אנחנו קוראים לזה כתב רש"י אבל אתם מבינים שרש"י  לא כתב בכתב הזה בכלל זה לא כתב שהיה באשכנז

(תמלול מתוך פודקסט קדמא-  פרק 21: מהפכת הדפוס העברי/נועם אשכולי)

7.מי המציא את מבנה דף הגמרא?

‏עימודו של דף הגמרא שבמרכזו הטקסט התלמודי ומצדדיו פירושי רש"י ובעלי התוספות ‏נחשב כאחד המאפיינים הגרפיים העיקריים של התלמוד. עימוד זה נתפס כמסורתי - עד כדי ‏כך שכאשר הרב עדין שטיינזלץ העז להדפיס גמרא בעימוד שונה יצא עליו קצפם של רבנים ‏רבים ומהדורתו הוחרמה - אך מעקב אחר תולדותיו מלמד שעימוד זה לא היה ייחודי לתלמוד..

‏הטקסטים הראשונים המצויים בידינו המעומדים בצורה זו הם כתבי יד ‏לטיניים מהמאות ה-12 וה-13. כך הועתקו כתבי היד של תרגום הוולגטה ‏הלטיני של כתבי הקודש כשלצדו ‏פירושו המיוחם באופן מסורתי לאנסלם מלאון שנפטר ב-1117, וכך ‏עוצבו גם כתבי היד של קודקס החוק ‏הרומי מימי הקיסר  יוסטיניאנוס ‏הראשון עם פירושיהם של ארבעת ‏הדוקטורים מבולוניה. טקסטים אלה ‏עם הפירושים שלצדם היו לחומר ‏לימודים קבוע באוניברסיטאות בימי ‏הביניים. צורת העימוד של התלמוד ‏הייתה למעשה צורה מקובלת של העתקת טקסטים שיש להם פירוש רציף. גם כתבי יד עבריים הועתקו באופן דומה .תחילה כתבי יד של המקרא שלצדם דבריהם של פרשני ימי הביניים ובהמשך כתבי יד של התלמוד

(קיצור תולדות הדף התלמודי, יעקב צ' מאיר, מגזין סגולה 125)

8.ראשית הדפסת התלמוד ע"י משפחת שונצינו שממציאה את שילוב הפירושים של  רש"י ובעלי התוספות( (ש"ס ונציה):

אנחנו נשארים בצפון איטליה. לומברדיה. 60 קילומטר מזרחית ממילנו יש עיר קטנה , היום גרים שם 8000 איש. לעיר הקטנה הזו קוראים  שונצינו. באמצע המאה  ה-15 מגיעה לעיר משפחה יהודית מאשכנז, כנראה ממגנצא , והם כנראה צאצאים של  אחד מבעלי התוספות.הם היו סוחרים, קיבלו היתר מיוחד להתייישב בעיר. סתם יהודים לא יכלו לבוא לאיטליה.    המשפחה משתקעת בעיר ומאמצת לעצמה את שם המשפחה סונצינו . כמו העיר כמוש היה נהוג בהרבה מקומות בעולם. 

בשנת 1483 ישראל נתן שונצינו ובנו יהושע מחליטים לפתוח בית דפוס  הם מאמצים לעצמם סמל כמו משפחות אצולה אירופאיות של אותו  הזמנים. כנראה ראו את עצמם ככה.  בסמל יש מגדל  ביניימי כנראה מחווה לסמל של היער סונצינו שבו יש מצודה עם 3 צריחים. עד היום זה הסמל של העיר ולמגדל האיטלקי הזה הם מוסיפים פסוק מישעיה עם הכותרת "מגדל עוז שם ה' " והסמל הזה יופיע בכל ההדפסות שלהם. הספרים הראשונים שהם מדפיסים מסכת ברכות ומסכת ביצה .פעם ראשונה מדפיסים תלמוד בבלי. השנה היא  1484  רמ"ד וישראל שונצינו מדפיס בהקדמה שזה שנת גמר"א , ג-מ-ר-א אותו שווי אותיות כמו רמ"ד

הם לא סתם הראשונים. הם המציאו את דף הגמרא כמו שאנחנו מכירים אותו. את הרעיון שהטקסט באמצע והפירושים מימין ומשמאל הם לקחו מהספרים  הנוצרים שהשתמשו בשיטה הזאת. הם שמו את רש"י בצד הפנימי ובצד החיצוני הם מחליטים החלטה שמלווה את הגמרא עד היום. המצאה שלהם שאנחנו קוראים לה: תוספות. 

‏‏ מכל פירושים הקיימים לגמרא הם אוספים מכתבי יד קבצים שהסתובבו בישיבות של בעלי התוספות , הראשונים שבהם היו צאצאי ותלמידי רש"י .משפחת שונצינו כנראה בתור הצאצאים שלהם  ועורכים ומדפסים לתוך הגמרא את הקטעים שהם החליטו להכניס...

(תמלול מתוך פודקסט קדמא-  פרק 21: מהפכת הדפוס העברי/נועם אשכולי)

9.המתחרה הגדול של משפחת שונצינו- דניאל בומברג- נוצרי וראש המדפיסים של התלמוד הבבלי ומקראות גדולות:

דניאל בומברג (בומברגי, בומבירגי, בומבירגו, 1475–1549 בערך) היה מדפיס נוצרי בן ונציה, שהדפיס ספרי קודש עבריים, בהם תלמוד בבלי, תלמוד ירושלמי ומהדורת מקראות גדולות של התנ"ך.דניאל בומברג נולד בשנת 1475 בעיר אנטוורפן, שם למד את מלאכת הדפוס מאביו, סוחר בשם קורנליוס, ובגיל צעיר בא לוונציה, שם חי רוב ימיו. ב-1515 בערך פתח, בהשפעת יהודי מומר בשם פליקס פראטנסיס, בית דפוס ובו הדפיס בשנים הבאות כמאתיים ספרים עבריים. לצורך הגהת הספרים והכנתם לדפוס הוא נעזר ביהודים כמו רבי אליהו בחור, אך בעיקר ביהודים מומרים, בהם יעקב בן חיים אבן אדוניהו. לצורך ההדפסה גם פיתח אותיות דפוס חדשות ובכלל השקיע ממון רב.

(אליבא דויקיפדיה)

‏מאז שהומצא הדפוס החלו ‏לצוץ ברחבי איטליה, ובעיקר ‏באזור ונציה, בתי דפוס ‏יהודיים, אך בית הדפוס
‏העברי הגדול מכולם היה ‏שייך דווקא למדפיס נוצרי קלוויניסטי שפעל ‏באישורו ובעידודו של האפיפיור לאו העשירי.
‏דניאל בומברג - בפלמית ואן בומברגן - היה ‏בנם של אגנס ורנקס וקורנליו בומברג, נוצרי  ‏קלוויניסטי מאנטוורפן שבדוכסות בראבנט. הוא ‏הגיע לוונציה והקים בה את בית הדפוס העברי ‏הגדול ביותר במאה ה16.

‏בומברג חולל מהפכה תרבותית של ממש ‏בעולם שהיה זר לו, בשפה שלא הכיר על ‏בורייה מילדות, באותיות שלא ברור עד כמה ‏ידע לקרוא ובקודים תרבותיים שהיו רחוקים ‏ממנו כרחוק מזרח ממערב. הוא הדפיס ספרים
‏של קבוצת מיעוט נרדפת, וזו קיבלה אותו ‏ואת מרכולתו ברצון, ועוד הגדילה לעשות ‏וכינתה אותו בינה לבין עצמה בתואר 'ראש ‏המדפיסים'. למרות שלא היה לו כל קשר ‏לעולם היהודי - לא רגשית, לא משפחתית ולא
‏תרבותית - הוא היה הראשון שהדפיס תנ"ך עם ‏פירושים, מה שלימים נקרא 'מקראות גדולות', ‏הראשון שהדפיס את התלמוד הירושלמי, ‏והראשון שהוציא לאור את התלמוד הבבלי ‏במלואו. המהדורה שנדפסה בין השנים ר"פ" ‏רפ"ג (1523-1520) קיבעה לדורות את צורת ‏העמוד של התלמוד הבבלי ואת החלוקה לדפים ‏ולעמודים. כך, תוך חמש שנים בלבד, שינה ‏בומברג את ארון הספרים היהודי...

‏ב-13 באוגוסט 1517 ‏נשללו מבתי הדפוס בוונציה ‏כל הרישיונות שהיו להם עד אז ‏במטרה להסדירם מחדש. בזכות ‏קשריו עם האפיפיור קיבל בומברג ‏באפריל 1518 אישור לפרסם ספרים ‏בעברית לתקופה של עשר שנים, וכך ‏זכה למעשה במונופול על הדפסת ‏ספרים עבריים באיטליה כולה, ובכך ‏מנע משונצינו להמשיך בהדפסת ‏מסכתות בודדות של התלמוד. ב-1519 ‏הדפיס שונצינו את מסכת חולין, וזו ‏הייתה המסכת האחרונה שבית הדפוס שלו ‏הוציא לאור. ב-1519 החל בומברג בהדפסת ‏התלמוד הבבלי כולו, ובסוף 1522 הושלמה ‏המלאכה ב-23 כרכים. מחיר הש"ס כולו היה 22 ‏דוקטים - כ-11 אלף שקל לפי מחיר הזהב היום. ‏בומברג לא הסתפק בתלמוד ושאף לבלעדיות ‏על חיבורים נוספים, בעיקר כאלה ששונצינו ‏השקיע בהדפסתם. בחמישה ביולי 1521 קיבל ‏בומברג בלעדיות מהאפיפיור להדפסת שלושה ‏חיבורים הלכתיים מרכזיים - ארבעה טורים,‏הלכות רב אלפס ומשנה תורה. אלה היו חיבורים ‏שישראל נתן שונצינו הדפיס לראשונה בין השנים 1488-1490 והבלעדיות שבומברג השיג מנעה מנכדו גרשם להמשיך להדפיסם

(מאמר "ראש המדפיסים"/ורד טוהר - מגזין סגולה 125)

10.הגמרא של ימנו- ש"ס וילנא:

ש"ס וילנא הוא הגרסה הנפוצה ביותר של התלמוד הבבלי, והיא נוצרה בדפוס האלמנה והאחים ראם (נהגה "רוֹם") שבעיר וילנה בשנים תר"ם–ה'תרמ"ו (1880–1886).הדפסת המהדורה ארכה כשש שנים, החל בכרך של מסכת ברכות, שפורסם בי"ח באייר תר"ם, ועד הכרך של מסכת נידה, שיצא לאור בי"ג בניסן תרמ"ו.

(אליבא דויקיפדיה)

11.המהפכה הדיגיטלית: מאגרי המידע התורניים הדיגיטליים

א.פרוייקט השו"ת של בר אילן:

פרויקט השו"ת (בשמו הרשמי: מאגר היהדות הממוחשב) הוא כינוי לתוכנית ליצירת מאגר מידע ממוחשב של כתבים יהודיים תורניים עם דגש על ספרות הלכתית וספרי שאלות ותשובות (שו"ת), ופיתוח מנוע חיפוש המאפשר אחזור מידע מהמאגר על פי מילות חיפוש. הפרויקט החל בשנות השישים של המאה ה-20 במכון ויצמן והיה מהראשונים בעולם לשמירה דיגיטלית של טקסט שלם ("טקסט מלא") לצורך חיפוש בו. כיום הוא מובל על ידי אוניברסיטת בר-אילן. הפרויקט זכה בפרס ישראל לספרות תורנית לשנת תשס"ז. הכינוי "פרויקט השו"ת" משמש כיום גם ככינוי לתוכנה המכילה את המאגר עצמו.

(אליבא דויקיפדיה)

ב.מאגר dbs:

התקליטור התורני די.בי.אס הוא מאגר ספרים המכיל מנוע חיפוש. התקליטור בגרסה 25 מכיל כ-5,000 ספרי יהדות מוקלדים, חלקם נדירים, בתחומים: תנ"ך, תלמוד, ראשונים ואחרונים, הלכה, מחשבה, חסידות וקבלה, וכן סידורי תפילה במגוון נוסחאות^[20]). בתקליטור תוכנת אחזור מידע בסיסית ופשוט

(המכלול- מאגרי מידע תורניים)

ג.hebrew books:

HebrewBooks (היברו-בוקס, "ספרים עבריים") היא ספרייה דיגיטלית מקוונת וחינמית, המנגישה ספרות יהודית-תורנית באמצעות אתר האינטרנט שלה. האתר מכיל מעל ל-55,000^[6] ספרים וכתבי עת תורניים סרוקים, החל מראשית הדפוס ועד לספרים ממחברים בני זמננו, רובם בעברית וחלקם ביידיש ובשפות נוספות, הניתנים לצפייה, להורדה ולחיפוש טקסטואלי בתוכן הספר. האתר נגיש בשפות עברית ואנגלית.

הספרייה מכילה בעיקר ספרים תורניים, ונלווים להם גם חיבורים היסטוריים וספרים אחרים מארון הספרים היהודי. רובם של הספרים כתובים עברית, ומיעוטם בשפות יהודיות אחרות הנכתבות באותיות עבריות (בעיקר יידיש). כמו כן ישנם ספרים באנגלית^[7] ובשפות נוספות.

(המכלול- מאגרי מידע תורניים)

ג.אוצר החכמה:

אוצר החכמה הוא מאגר תורני המכיל מאה ועשרים אלף ספרים תורניים וספרי מחקר סרוקים בפורמט זהה לצורת עמודי הדפוס המקורי שעברו זיהוי תווים אופטי, שמאפשר אחזור מידע באמצעות מנוע חיפוש שמוטמע במערכת.

(המכלול- מאגרי מידע תורניים)

ד.ספריא:

ספריא (באנגלית: Sefaria) הוא מלכ"ר המפעיל אתר אינטרנט המשמש כספרייה דיגיטלית מקוונת של טקסטים יהודיים חופשיים ובקוד פתוח. היא נוסדה בשנת 2011 על ידי ברט לוקשפייזר (Brett Lockspeiser), לשעבר מנהל מוצר בחברת גוגל, והעיתונאי והסופר ג'ושוע פואר.^[1] חלק מהטקסטים ניתנים ברישיון שמאפשר הפצה מסחרית וחלקם ניתנים לשימוש אישי בלבד. האתר מספק גם כלי ליצירת דפי מקורות.^[2]

(המכלול- ספריא)

ה.תורת אמת:

תורת אמת היא תוכנה המכילה מאגר מידע אלקטרוני חינמי של ספרי קודש, המאגר מכיל מעל 1,000 ספרים וקונטרסים.

בתוכנה אפשרות לחיפוש ניבים וביטויים או מחרוזות אחרות בתנ"ך, במשנה, בגמרא, בספרי פוסקים נודעים (כמו שולחן ערוך, היד החזקה לרמב"ם) ובמפרשיהם, וכן בספרי קודש נוספים, החיפוש כולל בנוסף אפשרויות למציאת גימטריות, ראשי תיבות ודילוגי אותיות בתנ"ך.

(המכלול- מאגרי מידע תורניים)

_________________________________________________________________________

וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ נֹחַ לֵאמֹר זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֵרֲרָהּ יְ-הֹ-וָ-ה:(בראשית ה,כט)

 זה ינחמנו. יניח ממנו את עצבון ידינו, עד שלא בא נח לא היה להם כלי מחרישה, והוא הכין להם, והיתה הארץ מוציאה קוצים ודרדרים כשזורעים חטים, מקללתו של אדם הראשון, ובימי נח נחה, וזהו ינחמנו. ואם לא תפרשהו כך, (י) אין טעם הלשון נופל על השם, ואתה צריך לקרות שמו מנחם: (רש"י,שם)

אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ (בראשית ו,ט)

וטעם בדורותיו. בדורו בעת המבול ובדורות שהיו אחריו כי הוא חיה עד שהיה אברהם בן נ''ח שנה והסי' הוא ואברהם אבינו בן נ''ח כאשר מת נח: (אבן עזרא,שם)

איש צדיק תמים היה בדורותיו. לפי שדור המבול השחיתו התעיבו בשלשה מיני השחתות שנזכרו בפרשה והם ע"ג וג"ע וגזל ע"כ הקדים לומר שנח היה גדור בשלשתם כי איש צדיק, היינו שלא היה גוזל משל אחרים. תמים היה בדורותיו, היינו שהיה גדור מעריות כי נולד מהול והיה תמים. את האלהים התהלך נח, לא פנה אל אלהים אחרים אבל דור המבול פרצו גדר שלשתן. (כלי יקר,שם)

נח- החוליה המקשרת בין אדם הראשון לאברהם בסוד העיבור : אדם- חנוך-נח-אברהם

בשמנה ועשרים באלול נבראו חמה ולבנה ומניין שנים וחדשים וימים ולילות וקצים ותקופות ומחזורות ועבורים היו לפני הב"ה והיה מעבר את השנה ואח"כ מסרם לאדם הראשון בגן עדן שנ' זה ספר תולדות אדם מנין עולין בו תולדות בני אדם וחוה מסר לחנוך ונכנס תוך העבור ועבר את השנה שנ' עוד כל ימי הארץ זרע וקציר זרע זו תקופת תשרי קציר זו תקופת ניסן קור זו תקופת טבת חום זו תקופת תמוז קיץ בעתו וחורף בעתו מנין החמה ביום ומנין הלבנה בלילה לא ישבותו ונח מסר לשם ונכנס בסוד העבור ועבר את השנה ונקרא כהן שנ' ומלכי צדק מלך שלם וכי שם בן נח כהן היה אלא שהיה בכור והיה משרת לאלהיו ביום ובלילה לפי' נקרא כהן שנ' נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן ומנין שמסר שם לאברהם שנ' על דברתי מלכי צדק ואברהם מסר ליצחק ונכנס בסוד העבור ועבר את השנה לאחר מיתתו של אברהם אבינו שנ' ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנוע"ישנכנס בסוד העבור ועבר את השנה וברכו ברכת עולם ונתן ליעקב את כל הברכות ומסר לו סוד העבור וכשיצא יעקב לחוצה לארץ בקש לעבר את השנה בחוצה לארץ הרי יצחק עבר את השנה שנ' וירא אלהים אל יעקב עוד בבאו מפדן ארם וכו' למה עוד אלא שפעם ראשונה נגלה עליו ומנעו מלעבר את השנה בחוצה לארץ וכשבא לארץ אמ' לו הב"ה יעקב קום עבר את השנה שנ' וירא אלהים אל יעקב עוד על ידי שנכנס בו סוד העבור וברכו ברכת עולם ויעקב מסר ליוסף ולאחיו סוד העבור והיו מעברין את השנה בארץ מת יוסף ואחיו ונתמעטו העבורים מישראל במצרים שנ' וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא וכשם שנתמעטו העבורים מישראל בארץ מצרים כך הם 

עתידים להתמעט בסוף מלכות רביעית שנ' ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר מהו לאמר אמור להם עד עכשו היה לי סוד העבור מכאן ואילך שלהן הוא לעבר את השנה בארץ גלו לבבל והיו מעברין את השנהע"יהנשאר בארץ שגלוי כלם ולא נשאר אחד מהם בארץ היו מעברין את השנה בבבל עלה עזרא וכל הקהל עמו ובקש יחזקאל לעבר את השנה בחוצה לארץ אמ' לו הב"ה יחזקאל אין לך רשות לעבר את השנה בחוצה לארץ הרי ישראל אחיך יעברו את השנה בארץ מכאן אמרו צדיקים וחכמים בחוצה לארץ ורועה צאן ובקר בארץ אפי' נביאים בחוצה לארץ והדיוטות שהן בארץ שנ' בן אדם בית ישראל יושבים על אדמתם שלהם היא לעבר את השנה על שלשה דברים מעברין את השנה על האלנות ועל העשבים ועל התקופה הגיעו שנים ולא הגיע אחד מהן אין מעברין את השנה לא על האילנות ולא על העשבים הגיע אחד מהן ולא הגיעו שנים מעברין את השנה על התקופה אם נכנסת תקופת טבת מעשרים יום של חדש ולמעלה מעברין את השנה מחזור העבור י"ט שנה וז' מחזורין קטנים יש בו מהן מג' מהן מב' שלש של שתים שלש של שלש גו"ח י"א י"ד י"ז י"ט שתים משלשה בשלשה מעברין את השנה ר' אליעזר אומ' בעשרה שנ' אלהים נצב בעדת אל ואם נתמעטו מעשרה לפי שהן מועטין מביאין ספר תורה לפניהם ונעשין גורן עגולה ויושבין הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו ונותנין את פניהם למטה בארץ ועומדין ופורשין את כפיהן לפני אביהן שבשמים וראש ישיבה מזכיר את השם ושומעין בת קול בלשון הזה וידבר ה' אל משה לאמר ואם מעון הדור אין שומעין מאומה כביכול אינו יכול לשכון כבודו ושכינתו ביניהם ואשריהן העומדין במקום ההוא בשעה ההיא שנ' אשרי העם יודעי תרועה ה' באור פניך יהלכון באור פניך פניו של הב"ה הן מהלכין בראש חדש ניסן נגלה הב"ה על משה ועל אהרן בארץ והיה שנת חמש עשרה שנה של מחזור הגדול של לבנה ושנת שש עשרה שנה של מחזור העבור מכאן ואילך המנה יהיה לכם:

(פרק דרבי אליעזר פרק ז)

על התורה בכלל ועל ספרים תורניים בפרט

פרק א : מצוות כתיבת ספר תורה- לימוד תורה או המשכת מעמד הר סיני?

0.המצווה האחרונה בתורה בלב פרשת וילך: כתיבת ספר תורה

וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימָהּ בְּפִיהֶם לְמַעַן תִּהְיֶה לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְעֵד בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל:(דברים לא,יט)

1.המצוה הראשונה בתורה- פריה ורבייה- המשכת ה"ארץ" -ריבוי הגשמיות בעולם:

א. מִצְוַת פִּרְיָּה וּרְבִיָּה:

 בְּרֵאשִׁית יֵשׁ בָּה מִצְוַת עֲשֵֹה אַחַת, וְהִיא מִצְוַת פִּרְיָּה וּרְבִיָּה, שֶׁנֶּאֱמַר, (בראשית א כח) וַיְבָרֵךְ אוֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ:

 מִשָּׁרְשֵׁי מִצְוָה זוֹ, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הָעוֹלָם מְיֻשָּׁב (גיטין מא, ב במשנה), שֶׁהַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא חָפֵץ בְּיִשׁוּבוֹ, כְּדִכְתִיב, (ישעיהו מה יח) לֹא תֹהוּ בְּרָאָהּ לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ. וְהִיא מִצְוָה גְדוֹלָה שֶׁבְּסִבָּתָה מִתְקַיְּמוֹת כָּל הַמִּצְוֹת בָּעוֹלָם, כִּי לִבְנֵי אָדָם נִתְּנוּ וְלֹא לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת (ברכות כה, ב):

 דִּינֵי הַמִּצְוָה, מָתַי חַיָּב אָדָם לַעֲסֹק בָּהּ, וְכַמָּה בָּנִים יִהְיֶה לוֹ וְיִפָּטֵר, וּמֵאֵיזוֹ מִצְוֹת הוּא פָּטוּר בְּעָסְקוֹ בָּזוֹ, וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ מְבוֹאָרִים בִּיבָמוֹת בְּפֶרֶק ו' (דף סא, ב. וסב, ב.) וּבִבְרָכוֹת (דף טז, א.). (שו"ע אבן העזר סימן א ואו"ח סימן ע סעיף ג):

 וְנוֹהֶגֶת בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן (קדושין לו, ב) וְחַיָּב אָדָם לְהִשְׁתַּדֵּל בָּהּ מִשֶּׁהוּא רָאוּי לָהּ, וְהוּא הַזְּמַן שֶׁנָּתְנוּ חֲכָמִים ז"ל (אבות פ"ה מכ"א.) לִשָּא אִשָּׁה. וּמִצְוָה זוֹ אֵינָהּ מֻטֶלֶת עַל הַנָּשִׁים, וְהַמְבַטְּלָהּ בִּטֵּל עֲשֵֹה וְעָנְשׁוֹ גָדוֹל מְאֹד, (קדושין כט, ב.) שֶׁמַּרְאֶה בְּעַצְמוֹ, שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לְהַשְׁלִים חֵפֶץ הַשֵּׁם לְיַשֵּׁב עוֹלָמוֹ:

(ספר החינוך - מצוה א )

2. התורה מסתיימת במצווה על המשכתה - המשכת ה"שמים"- ועל ריבוי הרוחניות בעולם:

שֶׁנִּצְטַוִּינוּ לִהְיוֹת לְכָל אִישׁ מִיִּשְֹרָאֵל סֵפֶר תּוֹרָה (עי' ספהמ"צ להרמב"ם עשה יח), אִם כְּתָבוֹ בְיָדוֹ הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח וְנֶאֱהָב מְאֹד, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מנחות ל, א) כְּתָבוֹ כְּלוֹמַר בְּיָדוֹ, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ קִבְּלוֹ מֵהַר סִינַי, וּמִי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לְכָתְבוֹ בְיָדוֹ יִשְֹכֹּר מִי שֶׁיִּכְתְּבֶנּוּ לוֹ, וְעַל זֶה נֶאֱמַר (דברים לא, יט) וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְֹרָאֵל, כְּלוֹמַר כִּתְבוּ לָכֶם תּוֹרָה, שֶׁיֶּשׁ בָּהּ שִׁירָה זֹאת:

 מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה, לְפִי שֶׁיָּדוּעַ בִּבְנֵי אָדָם שֶׁהֵם עוֹשִֹין כָּל דִּבְרֵיהֶם לְפִי הַהֲכָנָה הַנִּמְצֵאת לָהֶם, וְעַל כֵּן צִוָּנוּ בָּרוּךְ הוּא לִהְיוֹת לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מִבְּנֵי יִשְֹרָאֵל סֵפֶר תּוֹרָה מוּכָן אֶצְלוֹ שֶׁיּוּכַל לִקְרוֹת בּוֹ תָמִיד וְלֹא יִצְטָרֵךְ לָלֶכֶת אַחֲרָיו לְבֵית חֲבֵרָיו, לְמַעַן יִלְמַד לְיִרְאָה אֶת הַשֵּׁם, וְיֵדַע וְיַשְֹכִּיל בְּמִצְוֹתָיו הַיְקָרוֹת וְהַחֲמוּדוֹת מִזָּהָב וּמִפַּז רָב. וְנִצְטַוִּינוּ לְהִשְׁתַּדֵּל בָּזֶה כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִבְּנֵי יִשְֹרָאֵל, וְאַף עַל פִּי שֶׁהִנִּיחוּ לוֹ אֲבוֹתָיו, לְמַעַן יִרְבּוּ הַסְּפָרִים בֵּינֵינוּ וְנוּכַל לְהַשְׁאִיל מֵהֶם לַאֲשֶׁר לֹא תַשִּיג יָדוֹ לִקְנוֹת, וְגַם לְמַעַן יִקְרְאוּ בִּסְפָרִים חֲדָשִׁים כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְֹרָאֵל, פֶּן תָּקוּץ נַפְשָׁם בְּקָרְאָם בַּסְּפָרִים הַיְשָׁנִים, שֶׁיַּנִּיחוּ לָהֶם אֲבוֹתֵיהֶם:

 וְדַע בְּנִי, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁעִקַּר הַחִיּוּב דְּאוֹרַיְתָא אֵינוֹ רַק בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה, אֵין סָפֵק שֶׁגַּם בִּשְׁאָר הַסְּפָרִים שֶׁנִּתְחַבְּרוּ עַל פֵּרוּשׁ הַתּוֹרָה, יֵשׁ לְכָל אֶחָד לַעֲשֹוֹת מֵהֶם כְּפִי הַיְכֹלֶת מִן הַטְּעָמִים שֶׁאָמַרְנוּ, וְאַף עַל פִּי שֶׁהִנִּיחוּ לוֹ אֲבוֹתָיו מֵהֶן רַבִּים. וְזֶהוּ דֶרֶךְ כָּל אַנְשֵׁי מַעְלָה יִרְאֵי אֱלֹקִים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנֵינוּ לִקְבֹּעַ מִדְרָשׁ בְּבֵיתָם לַסּוֹפְרִים לִכְתֹּב סְפָרִים רַבִּים, כְּבִרְכַּת הַשֵּׁם אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם:

וְנוֹהֶגֶת בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמָן בַּזְּכָרִים, שֶׁהֵן חַיָּבִין בְּתַלְמוּד תּוֹרָה, וּכְמוֹ כֵן לִכְתֹּב אוֹתָהּ, וְלֹא הַנְּקֵבוֹת. וְעוֹבֵר עַל זֶה וְלֹא כָתַב סֵפֶר תּוֹרָה אִם אֶפְשָׁר לוֹ בְּשׁוּם עִנְיָן בִּטֵּל עֲשֵֹה זֶה. וְעָנְשׁוֹ גָדוֹל, כִּי הִיא סִבָּה, לִלְמֹד מִצְוֹת הַתּוֹרָה כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ. וְכָל הַמְקַיֵּם אוֹתָהּ יִהְיֶה בָרוּךְ וְיֶחְכַּם הוּא וּבָנָיו, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְֹרָאֵל:

( ספר החינוך - מצוה תריג )

שני טעמים עיקריים נאמרו למצווה זו. הראשון, בכתיבת התורה על הקלף בדיו, כמסורת המקובלת איש מפי איש עד למשה מסיני, יש משום המשכת התורה, וכפי שאמרו חז"ל שכל המקיים מצווה זו מעלה עליו הכתוב כאילו קיבל התורה מהר סיני (מנחות ל, א).

הטעם השני, כדי שיהיו ספרי התורה נמצאים אצל כל אחד מישראל, ויוכלו ללמוד בהם תמיד, למען יזכו לדעת את ה' ולקיים את מצוותיו. ואף אם ירש אדם ספר מהוריו, מכל מקום יתכן ויקשה עליו הלימוד בספר הישן, ועל כן ציוותה התורה שכל אחד יכתוב לעצמו ספר שבו ילמד כל ימי חייו. וכן כתב בספר החינוך (מצווה תרי"ג).

( מאמר "מצוות כתיבת ספר תורה"/ הרב אליעזר מלמד)

3.מאחר ומטרת כתיבת הספר היא ללמוד אז בדורנו המצווה היא קודם כל לקנות ספרי קודש וללמוד בהם:

 ואומר אני דודאי מצוה גדולה היא לכתוב ס"ת וגם אין למוכרו אלא ללמוד תורה ולישא אשה. וכ"כ הרמב"ם ז"ל (פ"ז מהלכות ס"ת) דמצות עשה היא לכל איש ישראל לכתוב ס"ת לעצמו שנאמר ועתה כתבו לכם את השירה הזאת. כלומר כתבו לכם ס"ת שיש בה שירה. לפי שאין כותבין התורה פרשיות פרשיות וזהו בדורות הראשונים שהיו כוחבים ס"ת ולומדים בו. אבל האידנא שכותבין ס"ת ומניחין אותו בבתי כנסיות לקרות בו ברבים מצות עשה היא על כל איש מישראל אשר ידו משגת לכתוב חומשי התורה ומשנה וגמרא ופירושי' להגות בהן הוא ובניו. כי מצות כתיבת התורה היא ללמוד בה כדכתיב ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם. וע"י הגמרא והפי' ידע פי' המצות והדינים על בוריים לכן הם הם הספרים שאדם מצווה לכתבם וגם לא למכרם אם לא ללמוד תורה ולישא אשה:

(רא"ש על הלכות ספר תורה - סימן א )

4.לפי הבית יוסף עיקר המצוה עדיין לכתוב ספר תורה ממש אבל בכלל המצווה גם רכישת ספרי קודש:

. ויש לתמוה היאך בא הרא"ש לפטור לאדם ממצות כתיבת ספר תורה ולהחליפה בחומשים ומשניות וגמרות ופירושיהן שהרי לא תלה טעם החילוק בין הדורות הראשונים לדורות הללו אלא שבדורות הללו אין לומדין בהן אלא מניחין אותן בבית הכנסת לקרות בהם ברבים וא"כ הוה ליה למימר שגם עכשיו חייבים לכתוב ס"ת וילמדו בהם כשם שהיו לומדים בדורות הראשונים לא לפטרם ממצות כתיבת ס"ת לכך נ"ל שלא בא אלא לחדש לנו חיוב כתיבת חומשים ומשניות וגמרות ופירושיהם ואיסור מכירתן שגם זה בכלל מצות כתיבת ס"ת ושזה יותר מצוה מלכתוב ס"ת ולהניחו בבית הכנסת לקרות ברבים אבל לכתוב ס"ת לקרות בו הוא ובניו פשיטא דגם האידנא זהו עיקר קיום מצות עשה שהרי הוא נוהג בו כמו שהיו נוהגים בדורות הראשונים וכתב רבינו ירוחם (נ"ב ח"ב יז ע"ב) על דברי הרא"ש שכן כתבו הגאונים:

(בית יוסף על יו"ד סימן ער) 

5.לפי ספר הפרישה עדיפות לרכישת ספרי קודש:

 מצות עשה על כל ישראל אשר ידו משגת לכתוב [חמשה] חומשי תורה וכו'. נראה דהכי קאמר שהמצות עשה נאמר דוקא באלו ולא בס"ת דדוקא בימיהם שהיו לומדים תורה שבעל פה שלא מן הכתב כי אם על פה היו צריכין ללמוד מספר תורה המתוייגת כהלכתה ומדוייקת בחסירות ויתירות ופסקי טעמים כי הם כולם רמזים הם לזכור על ידם תורה שבעל פה כדאמרו (מנחות כט ע"ב) על רבי עקיבא שהיה דורש על כל קוץ וקוץ תילי תילים הלכות ולכן היה מצוה על כל איש מישראל שיהיה לו ס"ת אבל בזמנינו שנתמעטו הלבבות ואמרו (גיטין ס.) עת לעשות לה' הפרו תורתך (תהלים קיט קכו) וכתבו התלמוד בספר וגם בימיהם היה איסור בדבר שלא לכתוב ה' חומשי תורה כי אם בדרך שנכתבה ס"ת בגלילה וא"כ כל ספריהם היו דומים לספר תורה משא"כ בזמנינו שנעשה לנו בהיתר לכתוב ספרים דפין דפין כל אחד בפני עצמו א"כ למה לנו לזלזל בכבוד ס"ת לחנם ללמוד מתוכו שלא לצורך כיון שאין אנו לומדים כלום מחסירות ויתירות ותגין ופיסוק טעמים כבימיהם וק"ל. ועיין בחושן משפט סימן צ"ז (ס"מ) בדין סידור שכתב רבינו ז"ל אין מניחין לו ספריו ואפילו ס"ת וכו' משמע דיש יותר צורך בס"ת מבשאר ספריו. ואף ששם בשם ר"י אברצלוני כתב כן מ"מ לא פליג שם רבינו עליו ולא כתב שסברת הרא"ש היא בהיפך, ואפשר משום דשם אין זה עיקר מקומו לא הזכרוהו א"נ לענין מכירת ס"ת וליתנו למלוה בחובו ס"ת הוי רבותא טפי וק"ל ועיין בדרישה:

(פרישה על יו"ד סימן רע )

רבי יהושע פלק (ולק)^[1] בן אלכסנדר הכהן כץ (מכונה לעיתים מהרו"ך;^[2] ה'שט"ו, 1555 בערך - י"ט בניסן ה'שע"ד, 29 במרץ 1614) היה מראשוני נושאי הכלים של הטור והשולחן ערוך ומגדולי האחרונים. ידוע בעיקר בשל חיבורו על הטור דרישה ופרישה, ובשל חיבורו על שולחן ערוך חושן משפט ספר מאירת עיניים (סמ"ע).

6.הלכה למעשה מחלוקת הט"ז והש"כ על דברי השולחן ערוך שעיקר המצווה לכתוב ספר תורה ממש:

מצות עשה על כל איש מישראל לכתוב לו ספר תורה. ואפילו הניחו לו אבותיו ספר תורה, מצוה לכתוב משלו. ואינו רשאי למכרו, אפילו יש לו הרבה ספרי תורה. (ואפילו אין לו מה יאכל רק ע"י הדחק (הגהות מיימוני פ"ו) ואפילו למכור ישן כדי לקנות חדש, אסור. אבל ללמוד תורה או לישא אשה, מותר למכור אם אין לו דבר אחר למכור

האידנא, מצוה לכתוב חומשי תורה ומשנה וגמרא ופירושיהן, ולא ימכרם אם לא ללמוד תורה ולישא אשה:

(שו"ע, יו"ד, ער)

א.הט"ז כדעת הבית יוסף שעיקר המצווה לכתוב ספר תורה:

ואף שלפי משמעות הלשון של הרא"ש משמע יותר כדברי הדרישה מ"מ נכונים דברי ב"י דהיאך נבטל מצות עשה של ועתה כתבו לכם בחילוף הדורות:

(ט"ז, ער ד)

ב.הש"ך כדעת הפרישה שעדיף לרכוש ספרי קודש:

נמצא בדורות הללו שאין לומדין מתוכה ליכא בהן מצות עשה ע"כ וכן נראה עיקר כהרא"ש ודלא כהב"י וב"ח שכתבו שדעת הרא"ש דודאי איכא מצות עשה בכתיבת ס"ת אפי' בזה"ז אלא שיש ג"כ מצוה לכתוב חומשי התורה ומשנה וש"ס ופירושיהן.

(שפתי כהן על יו"ד סימן ער ,ה)

6.למעשה- מי שיכול שיכתוב ספר תורה ויש גם מצווה לרכוש ספרי קודש:

למעשה נפסקה הלכה כשתי השיטות, שיש מצווה על כל יהודי שידו משגת לכתוב את ספר התורה המקודש בדיו על קלף, ועם זאת מצווה על כל יהודי לקנות לעצמו את כל ספרי היסוד התורניים, כגון תנ"ך, משנה, תלמוד, שולחן ערוך, ועוד ספרי הלכה, מוסר ואמונה.

( מאמר "מצוות כתיבת ספר תורה"/ הרב אליעזר מלמד)

7.דעת הרב עובדיה- מה עדיף- להוציא ספר תורני או לכתוב ספר תורה:

נשאלתי מאיש ירא ה' מרבים, יקר רוח איש תבונה, אשר עז רצונו להנציח שם הוריו, ולעשות מצות לעלוי נשמתם. והן עתה יש לפניו אחת משתי מצות, או הכנסת ספר תורה לבית כנסת, או הדפסת ספר הלכה בכתב - יד, שחיברו תלמיד חכם גדול, מורה הוראה מובהק, איזו מהן קודמת יותר? 

.....

ומעתה דון מינה ואוקי באתרין, שלהנצחת שם הוריו עדיף יותר לקנות ש"ס ופוסקים, ולהניחם בכולל של תלמידי חכמים שעוסקים בתורה, לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא. וכן להדפיס ספר כתיבת יד בהלכה מאשר נכתב על ידי מורה הוראה מובהק, ויהיה בו לזכות את הרבים. וכל המזכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו, ואין חטא בא על ידו. ושכרו כפול מן השמים. 

(שו"ת יביע אומר חלק ח - יורה דעה סימן לו)

פרק ב: ספר בתורה- תמיד קשור לספר התורה

1.איך נתקבלה התורה?

א"ר יוחנן משום רבי בנאה: תורה – מגילה מגילה ניתנה, שנאמר: "אז אמרתי הנה באתי במגילת ספר כתוב עלי" (תהלים מ ח) 

ר' שמעון בן לקיש אומר: תורה – חתומה ניתנה, שנאמר: "לקוח את ספר התורה הזאת" (דברים לא כו)

(גיטין ס ע"א)

מגילה מגילה ניתנה. כשנאמרה פרשה למשה היה כותבה ולבסוף מ' שנה כשנגמרו כל הפרשיות חיברן בגידין ותפרן: חתומה ניתנה. לא נכתבה עד סוף מ' לאחר שנאמרו כל הפרשיות כולן והנאמרות לו בשנה ראשונה ושניה היו סדורות לו על פה עד שכתבן:

(רש"י,שם)

2.איזכורי המילה ספר בתנ"ך:

א.בתורה- 10 איזוכרים מתוכם 5 בספר דברים וכולם רומזים לספר התורה:

זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם בְּיוֹם בְּרֹא אֱ-לֹהִים אָדָם בִּדְמוּת אֱ-לֹהִים עָשָׂה אֹתוֹ: (בראשית ה,א)

וַיֹּאמֶר יְ-הֹ-וָ-ה אֶל משֶׁה כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר וְשִׂים בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם (שמות יז,יד)

וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְ-הֹ-וָ-ה נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע: (שמות כד, ז)

וְכָתַב אֶת הָאָלֹת הָאֵלֶּה הַכֹּהֵן בַּסֵּפֶר וּמָחָה אֶל מֵי הַמָּרִים: (במדבר ה,כג)

עַל כֵּן יֵאָמַר בְּסֵפֶר מִלְחֲמֹת יְ-הֹ-וָ-ה אֶת וָהֵב בְּסוּפָה וְאֶת הַנְּחָלִים אַרְנוֹן:(במדבר כא,יד)

וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ וְכָתַב לוֹ אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר מִלִּפְנֵי הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם:(דברים יז,יח)

אִם לֹא תִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת הַכְּתֻבִים בַּסֵּפֶר הַזֶּה לְיִרְאָה אֶת הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא הַזֶּה אֵת יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ: (דברים כח,נח)

 כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו הַכְּתוּבָה בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה כִּי תָשׁוּב אֶל יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ: (דברים ל,י)

 וַיְהִי כְּכַלּוֹת משֶׁה לִכְתֹּב אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר עַד תֻּמָּם: וַיְצַו משֶׁה אֶת הַלְוִיִּם נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית יְ-הֹ-וָ-ה לֵאמֹר: לָקֹחַ אֵת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה וְשַׂמְתֶּם אֹתוֹ מִצַּד אֲרוֹן בְּרִית יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֵיכֶם וְהָיָה שָׁם בְּךָ לְעֵד:

(דברים לא, כד-כו)

ב.בנביאים והכתובים- 3 איזכורים:

ב1.הציווי על יהושע להגות בתורה יומם וליל:

לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה לְמַעַן תִּשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַכָּתוּב בּוֹ כִּי אָז תַּצְלִיחַ אֶת דְּרָכֶךָ וְאָז תַּשְׂכִּיל: (יהושע א,ח)

ב2.מציאת ספר התורה 

 וַיֹּאמֶר חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל עַל שָׁפָן הַסֹּפֵר סֵפֶר הַתּוֹרָה מָצָאתִי בְּבֵית יְ-הֹ-וָ-ה וַיִּתֵּן חִלְקִיָּה אֶת הַסֵּפֶר אֶל שָׁפָן וַיִּקְרָאֵהוּ:וַיָּבֹא שָׁפָן הַסֹּפֵר אֶל הַמֶּלֶךְ וַיָּשֶׁב אֶת הַמֶּלֶךְ דָּבָר וַיֹּאמֶר הִתִּיכוּ עֲבָדֶיךָ אֶת הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בַבַּיִת וַיִּתְּנֻהוּ עַל יַד עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה הַמֻּפְקָדִים בֵּית יְהוָה:וַיַּגֵּד שָׁפָן הַסֹּפֵר לַמֶּלֶךְ לֵאמֹר סֵפֶר נָתַן לִי חִלְקִיָּה הַכֹּהֵן וַיִּקְרָאֵהוּ שָׁפָן לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ: וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ אֶת דִּבְרֵי סֵפֶר הַתּוֹרָה וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו: וַיְצַו הַמֶּלֶךְ אֶת חִלְקִיָּה הַכֹּהֵן וְאֶת אֲחִיקָם בֶּן שָׁפָן וְאֶת עַכְבּוֹר בֶּן מִיכָיָה וְאֵת שָׁפָן הַסֹּפֵר וְאֵת עֲשָׂיָה עֶבֶד הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר:  לְכוּ דִרְשׁוּ אֶת יְ-ה-וָ-ה בַּעֲדִי וּבְעַד הָעָם וּבְעַד כָּל יְהוּדָה עַל דִּבְרֵי הַסֵּפֶר הַנִּמְצָא הַזֶּה כִּי גְדוֹלָה חֲמַת יְהוָה אֲשֶׁר הִיא נִצְּתָה בָנוּ עַל אֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ אֲבֹתֵינוּ עַל דִּבְרֵי הַסֵּפֶר הַזֶּה לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַכָּתוּב עָלֵינוּ:(מלכים ב כב,ח-יג)

ב3.ספר התורה שנמצא בימי עזרא אחרי גלות בבל:

{א} וַיֵּאָסְפוּ כָל הָעָם כְּאִישׁ אֶחָד אֶל הָרְחוֹב אֲשֶׁר לִפְנֵי שַׁעַר הַמָּיִם וַיֹּאמְרוּ לְעֶזְרָא הַסֹּפֵר לְהָבִיא אֶת סֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה אֲשֶׁר צִוָּה יְ-ה-וָ-ה אֶת יִשְׂרָאֵל: {ב} וַיָּבִיא עֶזְרָא הַכֹּהֵן אֶת הַתּוֹרָה לִפְנֵי הַקָּהָל מֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה וְכֹל מֵבִין לִשְׁמֹעַ בְּיוֹם אֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי: {ג} וַיִּקְרָא בוֹ לִפְנֵי הָרְחוֹב אֲשֶׁר לִפְנֵי שַׁעַר הַמַּיִם מִן הָאוֹר עַד מַחֲצִית הַיּוֹם נֶגֶד הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַמְּבִינִים וְאָזְנֵי כָל הָעָם אֶל סֵפֶר הַתּוֹרָה: {ד} וַיַּעֲמֹד עֶזְרָא הַסֹּפֵר עַל מִגְדַּל עֵץ אֲשֶׁר עָשׂוּ לַדָּבָר וַיַּעֲמֹד אֶצְלוֹ מַתִּתְיָה וְשֶׁמַע וַעֲנָיָה וְאוּרִיָּה וְחִלְקִיָּה וּמַעֲשֵׂיָה עַל יְמִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ פְּדָיָה וּמִישָׁאֵל וּמַלְכִּיָּה וְחָשֻׁם וְחַשְׁבַּדָּנָה זְכַרְיָה מְשֻׁלָּם: (פ) {ה} וַיִּפְתַּח עֶזְרָא הַסֵּפֶר לְעֵינֵי כָל הָעָם כִּי מֵעַל כָּל הָעָם הָיָה וּכְפִתְחוֹ עָמְדוּ כָל הָעָם: {ו} וַיְבָרֶךְ עֶזְרָא אֶת יְ-ה-וָ-ה הָאֱלֹהִים הַגָּדוֹל וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם אָמֵן אָמֵן בְּמֹעַל יְדֵיהֶם וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲוֻּ לַי-ה-וָ-ה אַפַּיִם אָרְצָה: {ז} וְיֵשׁוּעַ וּבָנִי וְשֵׁרֵבְיָה יָמִין עַקּוּב שַׁבְּתַי הוֹדִיָּה מַעֲשֵׂיָה קְלִיטָא עֲזַרְיָה יוֹזָבָד חָנָן פְּלָאיָה וְהַלְוִיִּם מְבִינִים אֶת הָעָם לַתּוֹרָה וְהָעָם עַל עָמְדָם: {ח} וַיִּקְרְאוּ בַסֵּפֶר בְּתוֹרַת הָאֱלֹהִים מְפֹרָשׁ וְשׂוֹם שֶׂכֶל וַיָּבִינוּ בַּמִּקְרָא: (ס) {ט} וַיֹּאמֶר נְחֶמְיָה הוּא הַתִּרְשָׁתָא וְעֶזְרָא הַכֹּהֵן הַסֹּפֵר וְהַלְוִיִּם הַמְּבִינִים אֶת הָעָם לְכָל הָעָם הַיּוֹם קָדֹשׁ הוּא לַי-ה-וָ-ה אֱלֹהֵיכֶם אַל תִּתְאַבְּלוּ וְאַל תִּבְכּוּ כִּי בוֹכִים כָּל הָעָם כְּשָׁמְעָם אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה: {י} וַיֹּאמֶר לָהֶם לְכוּ אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַקִּים וְשִׁלְחוּ מָנוֹת לְאֵין נָכוֹן לוֹ כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ וְאַל תֵּעָצֵבוּ כִּי חֶדְוַת יְ-ה-וָ-ה הִיא מָעֻזְּכֶם: {יא} וְהַלְוִיִּם מַחְשִׁים לְכָל הָעָם לֵאמֹר הַסּוּ כִּי הַיּוֹם קָדֹשׁ וְאַל תֵּעָצֵבוּ: {יב} וַיֵּלְכוּ כָל הָעָם לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וּלְשַׁלַּח מָנוֹת וְלַעֲשׂוֹת שִׂמְחָה גְדוֹלָה כִּי הֵבִינוּ בַּדְּבָרִים אֲשֶׁר הוֹדִיעוּ לָהֶם: (ס) {יג} וּבַיּוֹם הַשֵּׁנִי נֶאֶסְפוּ רָאשֵׁי הָאָבוֹת לְכָל הָעָם הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם אֶל עֶזְרָא הַסֹּפֵר וּלְהַשְׂכִּיל אֶל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה: {יד} וַיִּמְצְאוּ כָּתוּב בַּתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה יְ-ה-וָ-ה בְּיַד מֹשֶׁה אֲשֶׁר יֵשְׁבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּסֻּכּוֹת בֶּחָג בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי: {טו} וַאֲשֶׁר יַשְׁמִיעוּ וְיַעֲבִירוּ קוֹל בְּכָל עָרֵיהֶם וּבִירוּשָׁלִַם לֵאמֹר צְאוּ הָהָר וְהָבִיאוּ עֲלֵי זַיִת וַעֲלֵי עֵץ שֶׁמֶן וַעֲלֵי הֲדַס וַעֲלֵי תְמָרִים וַעֲלֵי עֵץ עָבֹת לַעֲשֹׂת סֻכֹּת כַּכָּתוּב

(נחמיה ח, א-טו)

ג.ספר תולדות האדם- רומז על התורה כולה:

זה ספר תולדות אדם. הבנים אשר יזכיר בפרשה ולפי דעתי ירמוז לכל התורה כי כל התורה כולה ספר תולדות אדם על כן אמר בכאן "ספר" ולא אמר "ואלה תולדות אדם" כאשר יאמר בשאר מקומות (להלן כה יב)

(רמב"ן,שם)

ד.שים בספר: 

ד1.ספר התורה או ספר מלחמות ה'

וַאֲמַר יְיָ לְמשֶׁה כְּתָב דָא דוּכְרָנָא בְּסִפְרָא וְשַׁוִי קֳדָם יְהוֹשֻׁעַ אֲרֵי מִמְחָא אֶמְחֵי יָת דוּכְרָנָא דַעֲמָלֵק מִתְּחוֹת שְׁמַיָא: (אונקלוס)

 וַאֲמַר יְיָ לְמשֶׁה כְּתוֹב דָּא דוּכְרָנָא בְּסֵפֶר סָבַיָיא דְמִלְקַדְמִין {ספר הזקנים שמלפנים} וְשַׁוִּי פִּתְגָמַיָא הָאִינוּן בְּמִשְׁמָעֵיהּ דִּיהוֹשֻׁעַ אֲרוּם מִימְחָא אֶמְחֵי יַת דּוּכְרָן עֲמָלֵק מִתְּחוֹת שְׁמַיָא: (תרגום יונתן)

כתב זאת זכרון בספר. זו הפרשה בשנת הארבעים נאמרה. והעד שאמר בספר בפתחות הבי''ת הנודע. והוא ספר התורה. או ספר אחר היה להם ויקרא ספר מלחמת ה'. ואיננו אתנו כאשר אין לנו ספר הישר. ומדרש עדו ודברי הימים למלכי ישראל. וספרי שלמה.(אבן עזרא, שם)

ד2.ספר התורה בדווקא:

כתוב זאת זכרון בספר – ....

והנכון בעיני: כי בספר ירמוז לספר התורה, כענין שכתוב: לקוח את ספר התורה הזה (דברים ל״א:כ״ו), יאמר כתוב זאת בספר תורתי שיזכרו בני ישראל מה שעשה עמלק, כי מחה אמחה את זכרו ונתתי נקמתי בו ביד עמי ישראל. וזו היא המצוה שכתוב לנו במשנה תורה: זכור את אשר עשה לך עמלק וגו׳ (דברים כ״ה:י״ז).

(רמב"ן,שם)

ד3.אחת מהפרשיות שנכתבו במהלך ה-40 שנה:

לחכמים ז״ל מאמר [בספר] טעמו שלפני שכתב משה ע״ה את התורה בסוף (שנת) הארבעים היה כותב מה שאירע להם והיה מוריד להם פרשיות נפרדות ושוב בסוף נקבצו אותן הפרשיות ונוסף עליהן מה שנוסף ונסדרו ונכתבו מפי הגבורה בלשון זה הכתוב מן בי״ת של בראשית עד למ״ד של ישראל וסעד לזה מאמרו בואלה המשפטים ויכתב משה את כל דברי ה׳ ואמר ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם ולא היתה התורה כתובה שלימה בעת ההיא; ומאמר זה לדעתי היותר נכון שנאמר (בזה)

(רבי אברהם בן הרמב"ם,שם)

ד4.איזכור הכתיבה בספר באה לרמז על חשיבותו (שהרי ממילא הכל יכתב בתורה) ועל הצורך לכותבו בתורה(פעמיים) בנביא( שמואל) ובכתובים( מגיל אסתר):

כתב זאת זכרון בספר. שלחה להם אסתר לחכמים, כתבוני לדורות, ומצאו לה מקרא מן התורה, כתב זאת זכרון בספר, כתוב זאת מה שכתוב כאן ובמשנה תורה, זכרון - מה שכתוב בנביאים, בספר - מה שכתוב במגילה  (מגילה ז' א'):

למה היה צריך הקב"ה לצוות על כתיבת מאורע זו, והלא בודאי יכתבוה עם יתר המאורעות שבתורה, כי למה תגרע זו מזולתיה, ולכן דרשו ע"ד רמז שכוון הקב"ה לרמז למשה שמאורע זו תהיה זכורה בשלשה מקומות בתורה ובנביאים ובמגילת אסתר

(תורה תמימה/ביאורים/‏ על שמות פרק יז פסוק יד )

ד5.פרשת זכור מדאורייתא מהציווי של משה ליהשוע לכתוב בספר:

י"א שפרשת זכור ופרשת פרה אדומה חייבים לקראם מדאורייתא, לפיכך בני הישובים שאין להם מנין צריכים לבא למקום שיש מנין בשבתות הללו כדי לשמוע פרשיות אלו שהם מדאורייתא: הגה - ואם אי אפשר להם לבא, מ"מ יזהרו לקרותם בנגינתם ובטעמם (מצא כתוב):

(שו"ע או"ח סימן תרפה )

ס"ז י"א שפרשת זכור. שם י"ח אתיא זכירה כו' וממאי כו':

(ביאור הגר"א על או"ח סימן תרפה )

 קראה על פה לא יצא וכו'.מנלן? אמר רבא: אתיא "זכירה" - "זכירה". כתיב הכא  "והימים האלה נזכרים", וכתיב התם : "כתב זאת זכרון בספר" . מה להלן - בספר, אף כאן - בספר 

(מגילה יח ע"א)

ה.ספר הברית- ספר התורה שהיה להם עד אז:

ספר הברית – מבראשית עד מתן תורה, ומצות שנצטוו במרה.(רש"י,שם)

ו.ספר בו כותב הכהן את הקללות לאישה הסוטה איננו ספר התורה!

וְכָתַב אֶת הָאָלֹת הָאֵלֶּה הַכֹּהֵן בַּסֵּפֶר וּמָחָה אֶל מֵי הַמָּרִים: (במדבר ה,כג)

בספר – ממלת בספר ילפינן שאין כותבין רק על הקלף לא על הנייר ולא על הדיפתרא שאינו מעובד כ״צ (בפ״ב דסוטה), וזה מבואר מאד, כי מלת ספר משותף בלשון ערבי במלת צפר, שענינו גרירה ושחיקה (קראטצען, אבשאבען), אשר ממנו צפורן שבראשי האצבעות, ע״ש שגוררין ושוחקין בו, וכן שם ספר הוראתו על גרירת העור ושחיקתו (טהירהויט, פערגאמענט), וכ״ז שאינו מעובד כ״צ לא נקרא ספר, שמחוסר עדיין הגרירה והשחיקה היטב, א״כ ממלת בספר מבואר שצריך קלף ומעובד,

(הכתב והקבלה, שם)

ז.ספר התורה שנמצא בימי יאשיהו המלך היה הטריגר לרפורמת יאשיהו והשמדת הע"ז:

 {בזמן שיפוץ בית המקדש הראשון מצא חלקיהו הכהן "ספר תורה" והביא אותו לשפן הסופר, שהקריא אותו ליאשיהו מלך יהודה. בעקבות הכתוב בספר, בוצעה "רפורמת יאשיהו", ובה המלך ושליחיו מפנים מבית המקדש ומירושלים את כלי העבודה הזרה והעם חוגגים את חג הפסח.(אליבא דויקיפדיה)}

ספר התורה מצאתי. יתכן שעל כי אחז שרף את התורה כמו שאמרו רבותינו ז''ל, לזה פחדו הכהנים פן ישלח ידו גם בספר התורה המונח מצד הארון, אשר כתב משה מפי ה', ולקחו הספר תורה ההיא והטמינו מפניו, ולאחר מותו חפשו אחריה ולא מצאוה, וכאשר היה הכהן גדול מחפש אחר הכסף המובא, ואחרי בדקי הבית מצאה, ואמרו רבותינו ז''ל שמצאה כשהיתה מגוללת בפרשת תוכחות והיה התחלת הדף יולך ה' אותך ואת מלכך, ועל כי מאז חפשו אחריה ולא מצאוה, אמר כמבשר, ספר התורה ההיא מצאתיה בבית ה' : ויתן וגו'. רצה לומר : הראה לו הנמצא כתוב בתחלת הדף, כי חשב את הדבר לאות ורמז להחריד את העם

(מצודות דוד, שם)

פרק  ג: ספרי תורה ספרדים אשכנזיים ותימנים

1.ספרי תורה - על הבדלי המסורת בין אשכנזים לספרדים

א.
נהוג לבצע אבחנה בין ספרי תורה בנוסח אשכנזי לספרי תורה בנוסח ספרדי. האמת היא שהחלוקה איננה קטגורית. יש קהילות מסויימות שנחשבות לקהילות מבני עדות המזרח ומנהגיהן בכל הנוגע לספרי תורה דומים או זהים למנהג ולמסורת האשכנזית ולכן, מלכתחילה, האבחנה אינה מדוייקת. מעבר להסתייגות הזו, במאמר זה נתייחס להבדלים העיקריים בין ספר תורה "אשכנזי" לספר תורה "ספרדי" .

ב.ספרי תורה בנוסח אשכנזי או ספרדי - הבדלים לא מהותיים

מן דהוא עלול לקבל את הרושם שהפערים בין ספר תורה אשכנזי לספרדי הם הבדלים במהות. אז קודם כל כדאי לדעת שאין המדובר כלל בפערים משמעותיים. ברמת התוכן הספרים זהים לחלוטין. זה לא שבספר אחד תמצאו מילה חסרה או מילה שונה. כשאומרים "נוסח", לא מתכוונים לניסוח בספר התורה, אלא נוסח במשמעות של סגנון.

ג.אז במה הם שונים?
ההבדל המרכזי בין ספר תורה בנוסח אשכנזי לספר תורה בנוסח ספרדי הוא בכתב. כתיבת סת"ם (ספרי תורה, תפילין ומזוזות) עברה במסורת ישראל מדור לדור והתגבשו מספר סגנונות כתיבה. כתיבת סת"ם בנוסח האשכנזי מתחלקת ל- 3 סוגים:כתב בית יוסף
כתב האדמו"ר הזקן (בעל התניא) – על פי מנהג חב"ד
כתב האר"י

הכתב הספרדי הוא בעל קו אחיד המקיף את כל קהילות עדות המזרח, הוא מכונה "וועליש" או כתב "מור וקציעה" והוא קל יותר לכתיבה מהכתב האשכנזי.

ד.כל עדה והקישוטים שלה
ההבדל השני בין ספרי תורה בנוסח אשכנזי לספרי תורה בנוסח ספרדי הוא בקישוטים המלווים את הספר. קהילות "ספרד" נוהגות להכניס את הספר לתוך תיק תורה מהודר העשוי מעץ מגולף, או מריקועי כסף וזהב, בדי קטיפה וכדומה. כאשר אומרים קהילות ספרד בהקשר זה, הכוונה היא לבני עדות המזרח מאזור המזרח התיכון ומזרחה ממנו: סוריה, עיראק, תימן, פרס, בוכרה, מצרים, ישראל, אפגניסטן והודו, חלק מיוצאי צפון אפריקה: לוב, אלג'יריה ותוניס וחלק מיהדות טורקיה, הבלקן וגיאורגיה.

אצל האשכנזים נגלל ספר התורה על מוטות עץ ששמם "עץ חיים" ונעטף בבד קטיפה עם עיטורי פסוקים, אריות, כתרים ועוד. גם במקרה זה, כשאומרים "אשכנזים", לא ממש מדייקים. במנהג זה אוחזים יהודים ממערב אירופה, איטליה, ומרבית הקהילות הספרדיות באירופה ובכללן, רוב יוצאי טורקיה והבלקן ובנוסף, יהודי מרוקו וחלק מאלג'יריה.

(מתוך אתר תיק-תורה https://www.tiktorah.com/category/%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99-%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94-%D7%94%D7%91%D7%93%D7%9C%D7%99-%D7%9E%D7%A1%D7%95%D7%A8%D7%AA-%D7%91%D7%99%D7%9F-%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%90%D7%A9%D7%9B%D7%A0%D7%96%D7%99%D7%9D)

ה.הבדל בכתיבה שאינו חסרות ויתרות בין דכא לדכה:

לֹא יָבֹא פְצוּעַ דַּכָּא‏ וּכְרוּת שָׁפְכָה בִּקְהַל יְ-ה-וָ-ה(דברים כג,ב)

איך כותבים בספר תורה "פצוע דכא" עם אל"ף או עם ה"א? האם יש מחלוקת בין אשכנזים לספרדים? האם יש איזושהי מסורת בדבר, ואולי זה יכריע את הכף?

הספרדים כותבים בה"א והאשכנזים באל"ף, ולכל עדה יש את המסורת שלה. ומותר לספרדי לעלות לספר תורה אשכנזי, וכן להיפך. עיין יריעות שלמה ח"ב כלל א'.

(הרב שלמה מועלם, ישיבת כסא רחמים)

בפראג יש ספר תורה שקבלה בידם שהגיה עזרא הסופר, אין קורין בו אלא בשמחת תורה וגוללין אותו תמיד בפרשת שמע. כשהייתי בפראג בשנת תרס"ח ראיתיו וכתוב בו "דכא" באל"ף. כן כשהייתי בוארמס בשנת תרס"ז ראיתי שם ספר תורה אשר מקובל בידם שכתבו מהר"ם מרוטנבורג וגם בו כתוב "דכא" באל"ף. ועיין בשארית יהודא (יורה דעה סימן ט"ז) ודברי נחמיה (יורה דעה סימן כ"ב). ובספר משנת אברהם (סימן ל"ב) מציין כמה ספרים הדנים בזה

(ע"פ עדות הריי"צ-יוסף יצחק שניאורסון- מלובביץ')

ו.רוב ההבדלים הם הבדלי כתיב חסרות ויתרות :

ז.יש הבדל אחד שהוא הבדל במשמעות- ויבי לעומת ויהיו:

וַיִּהְיוּ, כָּל-יְמֵי-נֹחַ, תְּשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה, וַחֲמִשִּׁים שָׁנָה; וַיָּמֹת (בראשית ט,כט)


מכל המחלוקות שבלוח יש רק מחלוקת אחת שבה יש הבדל בקריאה, והיא ויהי/ויהיו  (העולם המופלא של נוסח התורה, אהרון קסל , פרק 15)

2.מה עושים כשיש טעות בספר  תורה?

א.ספרדים:

אם נמצא טעות בס"ת בשעת קריאה, מוציאין ספר תורה אחרת, ומתחילין ממקום שנמצא הטעות, ומשלימין הקורים על אותם שקראו במוטעה; ואם נמצא טעות באמצע קריאת הקורא, גומר קריאתו בספר הכשר, ומברך לאחריה, ואינו חוזר לברך לפניה: 

ב.אשכנזים:

ב1.בדיעבד מקילים מאוד ועל חסירות ויתירות לא מוציאים אחר :

הגה - ואם כבר קראו עמו ג' פסוקים ואפשר להפסיק, פוסקים שם, ומברך אחריה ומשלימים המנין בספר תורה האחר שמוציאין (מרדכי פ"ב דמגילה) 

והא דמוציאין אחר, דוקא שנמצא טעות גמור, אבל משום חסירות ויתרות אין להוציא אחר, שאין ספר תורה שלנו מדוייקים כל כך שנאמר שהאחרת יהיה יותר כשר (אגור ופסקי מהרי"א סי' פ' וריא"ז ומהרי"ל פסקו דאין להביא ס"ת אחרת, וב"י פסק דצריך להוציא ס"ת אחרת) לכן צריך לחלק כך; 

ובשעת הדחק, שאין לצבור רק ס"ת פסול ואין שם מי שיכול לתקנו, י"א דיש לקרות בו בצבור ולברך עליו (כל בו ואבודרהם), ויש פוסלין (תשובת הרשב"א תפ"ז ות"ה ומיימוני פ"י מהלכות ס"ת) ; 

ואם חומש אחד שלם בלא טעות, יש להקל לקרות באותו חומש, אע"פ שיש טעות באחרים (ר"ן):

(שו"ע או"ח סימן קמג ,ד)

ב2.יש פוסקים שאמרו לחזור לתחילת הקריאה כולה אפילו אם עלו 7 עולים:

אם נמצא טעות וכו' - כדי להבין את דברי זה הסעיף אקדים לזה הקדמה קצרה והוא. דהנה דעת רוב הפוסקים דספר תורה שחסר תיבה אחת או אות אחת או שנמצא בה טעות פסולה לקרות בה ולדידהו אם נמצא בה טעות אפילו לאחר שכבר קראו ז' קרואים צריך לחזור לראש בס"ת הכשר ולברך עליה דאותה קריאה ראשונה כמאן דליתא דמיא ודעת מקצת פוסקים דאפילו חסר כמה פסוקים וכ"ש כשנמצא בה טעות בעלמא אף דלא נקראת ס"ת לענין שיקיים בה מ"ע של כתיבת ס"ת מ"מ מותר לקרות בה אם אין לו אחרת והנה המחבר בסעיף ג' סתם דלכתחלה אין להוציא ס"ת פסולה לברך עליה אפילו במקום שאין לו אחרת אחרי דרוב הפוסקים סוברין דאסור אך אם נמצא הטעות אחר שכבר קראו הסדרא פסק הר"ר יעקב בי רב דלענין דיעבד סומכין על דעת קצת פוסקים הנ"ל (יא) שמכשירין לקרות בה ועלתה להם הקריאה ואין צריך להוציא ס"ת אחרת והסכימו עמו האחרונים בזה.

(משנה ברורה על או"ח סימן קמג )

ג.תימנים:

אפילו על חסרות ויתירות ודיבוק [אותיות] בעלמא אנו מוציאים אחרת וכך מנהגינו (בתימן), לפי שאנו מחזיקין ספר תורה שלנו מוחזקות בדקדוק בכל דיני חסר ויתר מפי הגבורה שהם מיוסדות על פי ספר הרמב"ם שהיה במצרים, המוגה מספר עזרא הסופר (מהרי"ץ, ר' יחיא צאלח ,תימן)

6.שאלה אודות ספרי התורה של התימנים שיש בהם כמה שינויים מספרי התורה שלנו, האם מותר לעלות ולקרות בהם בברכה? 

תשובה: הנה אחד השינויים, שבפרשת נח (בראשית ט' כט) בפסוק ויהי כל ימי נח, התימנים כותבים ויהיו. ובמנחת שי שם הביא מחלוקת בזה, ושגם הרמ"ה הביא מחלוקת בזה, ונראה מדבריו שסמך יותר על המסורת הראשונה, דהיינו לכתוב ויהי, ושכן הכריע באור תורה. וכן מסקנתו שם. ע"ש....

ומצאנו עוד שינוי בתיבת פצוע דכה, שאצלינו כותבים דכה בה"א, ואצל התימנים כתוב דכא באל"ף, וכמו שכתב בספר סערות תימן. אכן גם בכמה ספרי תורה של האשכנזים כתוב דכא באל"ף. והנה המנחת שי (דברים כג ב') כתב, שבכמה ספרים קדמונים כתוב דכא באל"ף. וכן דעת הרד"ק. ובעל אור תורה כתב דכה בה"א, שכן כתוב בכל ספרי תורה של הספרדים. וכן כתב הרמ"ה שצריך לכתוב דכה בה"א, ושכן נראה לו עיקר. ע"ש 

........

ומכל מקום אומר אני שמכיון שעל ידי כך תפרוץ מחלוקת בין הצבור, על שאנו פוסלים ס"ת של התימנים ואין אנו משגיחים במסורת של אבותיהם מדורי דורות, ובצירוף דעת הרמב"ם בתשובה בשו"ת פאר הדור (סימן ט') שמותר לברך על ספר תורה אפילו הוא פסול, שאין ברכות התורה בצבור כשאר ברכות המצות הנטילת לולב וישיבה בסוכה, שאם המצוה פסולה הברכה היא לבטלה, אלא הברכה היא על הקריאה, בין שקורא בספר תורה כשר בין שקורא בספר תורה פסול, ועל זה סמכו כל חכמי המערב ונהגו כן לפני גאוני עולם כרבינו יוסף הלוי ורבינו יצחק, ומעולם לא נמצא פוצה פה ומצפצף. ע"ש. 

וכן הובא בארחות חיים (הלכות קריאת ספר תורה סימן ה'), ובכל בו (סימן כ'), ובספר אבודרהם (דף לז ע"ב), ובשו"ת הרשב"א המיוחסות להרמב"ן (סימן רלט). ע"ש. ואף על פי שרבים חולקים על הרמב"ם, מכל מקום כתב רבינו אליהו מזרחי בשו"ת הרא"ם חלק א' (סימן י'), שחכמי נרבונא ועוד כמה גדולים אחרים סבירא להו כדעת הרמב"ם, ושכן היה מורה להלכה ולמעשה, כי דברי הרמב"ם דברי טעם הם, וראויים לסמוך עליהם, וטענות הרשב"א על הרמב"ם בזה חלושות מאוד וכו'. ע"ש. וכתב בשו"ת זקן אהרן (סוף סימן צט), שכן עשה מעשה על פי הוראת הרא"ם. +ובאמת שבדברי הרמב"ם בתשובה הנ"ל תנוח דעתינו שיוכל כל אדם לעלות לספרי תורה שבזמנינו ולברך עליהם ברכות התורה, בלב שקט ובוטח, ולא יהיה לבו נוקפו לחשוש שמא ספר תורה זה פסול ונמצאו ברכותיו לבטלה. ובאמת שלולא סברת הרמב"ם יקשה מאוד בדורות האלה למצוא ספר תורה כשר במלוא מובן המלה שראוי לברך עליו, כי הנסיון הורה שכמעט בכל פעם שאנו בודקים ומגיהים ספר תורה לפני שיקראו בו בצבור, אנו מוצאים בו פירוד או דיבוק חסרות ויתרות ושאר טעיות. 

צא ולמד ממה שכתב הגאון רבי חיים פלאג'י בשו"ת לב חיים חלק ב' (סימן קעו): מעשה שבא לעירנו חכם אשכנזי ושמו מהר"ר יוסף נר"ו מגיה מומחה ובקי מאוד בחסרות ויתרות ובפרשיות פתוחות וסתומות וכו' באופן נפלא, והתחיל לבדוק ולהגיה ספרי התורה שבעירנו, ולא היה אפילו ספר תורה אחד שלא מצא בו טעיות, עד קרוב לשלשים טעיות, בחסרות ויתרות ובפרשיות פתוחות וסתומות וכו', ואפילו ספרי תורה שהוגהו מכבר על ידי חכמים גדולים הבקיאים בהגהה, ובכל הימים היו בחזקת כשרות, מצא בהם כמה טעיות, וגם ספרי תורה שהיו מוציאים אותם מדי שנה בשנה לאמירת כל נדרי, שהמנהג לחזור ולהגיהם בכל שנה ושנה, מצא בהם כמה טעיות וכו', ולכן כל הספרים שבעיר צריכים הגהה מחדש על ידי המגיה המומחה הנ"ל, וכל עוד לא הגיה אותם אין להוציאם לקרות בהם בצבור וכו'. ע"ש. והנה אנן מה נעני אבתריה, ובפרט האידנא דשרו ספרייא למהוי כעמא דארעא, פרט ליחידי סגולה היוצאים מן הכלל. ומי מפיס שהספרי תורה שלנו אין בהם טעיות ופיסולים, ואיך נוכל לברך עליהם בבטחון מלא. אם לא בהסתמך על תשובת הרמב"ם שהיא קלורין לעינים. ובדבריו נחה שקטה כל האר"ש. ודי בזה+. לכן יש להקל בנידון דידן, ורשאים להוציא ספרי התורה של התימנים לקרות בהם בצבור ובברכות התורה כנהוג. והנח להם לישראל. 

(שו"ת יחוה דעת חלק ו סימן נו)

3.ספר תורה תימני במניין אשכנזי:

הצבענו במאמרנו זה על כך שמסורת יהודי תימן בנוסח ספרי ‏התורה שלהם נתמכת בדרך כלל על ידי נוסחאות קדומים ובדוקים. אף על פי כן גם נוסח ‏זה אינו נקי, כנראה, מכל שיבוש. על כן אין כל צורך, ואף אפשרות, לטעון שעל קהילות
‏בני אשכנז להחליף את נוסח או תיהן בנוסח התימני. מאידך גיסא, אין בידינו לקבוע ‏בוודאות מהו הנוסח המדויק שאותו הוריד משה עמו מהר סיני.ההתחבטות במהות  ‏הנוסח הנכון מביאה אותנו לצורך להיצמד למנהגי אבותינו. היצמדות זו אינה באה להתיר ‏את הספיקות, אלא לקבוע כללי התנהגות שיביאו כל קהילה לידי 'ויעשו כולם אגודה ‏אחת'. לכן נראה לי להציע, שבמשך כל ימות השנה ימשיכו לקרוא בספר תורה על פי ‏הכתיבה האשכנזית. אולם בימים בהם המשפחה שהכניסה את הספר התימני מציינת ‏אירוע מיוחד (כמו ימי זיכרון, חגיגות בר מצווה, נישואין וכדו') יוציאו לכבודם לקריאה ‏את הספר התימני. בכך יביעו כל חברי הקהילה את היעשותם כולם אגודה אחת."

(ספר תורה תימני, הרב בני לאו)

4.אסור למנוע עצמו לעלות לספר תורה שאינו כמנהגו שהוא כמוציא עליו לעז ח"ו

מצוה מן המובחר לכתחלה שבבית כנסת של ספרדים, יקראו בספר תורה שנכתב בכתב ספרדי, ובבית כנסת של אשכנזים יקראו בספר תורה שנכתב בכתב אשכנזי, כדי שלא לשנות ממנהג אבותיהם. אולם כל זה להידור מצוה, ולמצוה מן המובחר, אבל מעיקר הדין וההלכה מותר לספרדי לכתחלה לעלות לספר תורה שנכתב בכתב אשכנזי, וכן להיפך, שאין שינוי צורת האותיות פוסלת כלל. ואף שבספרי התורה של הספרדים נוהגים לכתוב אות צ' באות יו''ד הפוכה, דבוקה אל פני האות, וכדעת האר''י ז''ל, אפילו הכי כשרים אף לאשכנזי. וכן המנהג פשוט, כי כולם אמת ויסודתם בהררי קודש, ואלו ואלו דברי אלוקים חיים. והמונע עצמו מלעלות לספר תורה מחשש פסול בגלל צורת האותיות, הוי כמוציא לעז על קדושת הספר תורה ח''ו. (וראה לעיל בענין שינוי המבטאות). [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה עמוד קמב].