פתיחה: מדוע גילגל הקב"ה שיעקב יישא 2 אחיות?
תְּנָה אֶת נָשַׁי וְאֶת יְלָדַי אֲשֶׁר עָבַדְתִּי אֹתְךָ בָּהֵן וְאֵלֵכָה כִּי אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת עֲבֹדָתִי אֲשֶׁר עֲבַדְתִּיךָ (בראשית ל,כו)
חלק א: יעקב אבינו - וענווה- מידת החסד:
0.בין ענווה לחסד- שורש משותף:כשנתבונן נראה שהשורש של שתי המידות הוא בעצם דומה, שהרי הענווה היא בטול ה"אני הפרטי", וגם הרצון להיטיב לזולת עניינו יציאה מה"אני הפרטי".
על הפסוק: "ויאמר אליו אברהם ויאמר הנני" (בראשית כב, א) נאמר במדרש תנחומא": "מהו לשון הנני? לשון ענווה, לשון חסידות. שכך ענוותנותם של חסידים בכל מקום". רואים, אם כן, שאבי האומה בנוי משתי אבני יסוד אלו: החסד והענווה. מחד: "תתן אמת ליעקב חסד לאברהם" (מיכה ז, כ), ומאידך: "ואנכי עפר ואפר" (בראשית יח, כז).
1.יעקב והאות א- אות הענווה:
א.יעקב רואה צורת א'
א"י ויצא יעקב כו'. ובמגלה עמוקות ויצ"א ראשי תיבות ו'ירא י'עקב צ'ורת א'לף, עיי"ש [עיין במגלה עמוקות פרשת בהעלותך ד"ה וזה מעשה המנורה, ושם הלשון, 'ו'ירא י'עקב צ'ורות א'ותיות', ובספר אהבת שלום (להרמ"מ מקאסוב זי"ע) בפרשת ויצא אות ד' הובא בשם המגלה עמוקות ג"כ הנוסח ו'ירא י'עקב צ'ורת א'לף]. ולדרכנו נראה, באר שבע נקרא מדת מלכות מדה השביעית, שהוא שם אדנ"י. וידוע אשר שם אדנ"י יש בו אתוון 'דין' ואות א' הוא הממתיק את הדינים [עיין בעץ חיים שער יח פרק ה]. ועל כן קטיגור נעשה סניגור, (ותיבת) [כי תיבת] קטיגו"ר עולה חש"ך, ובתיבת סניגו"ר ניתוסף אחד במספר, והוא אות א' הממתיק את הכל, והוא המליץ אחד מני אלף. והנה יעקב אבינו כשהלך לחרן נעשה עולם חשך בעדו כידוע מדברי חז"ל, כי חוץ לארץ מקום השראת הדינים. אמנם עכ"ז נרמז בתיבת ויל"ך חרנ"ה, עולה סניגו"ר, שהוא אחד יותר מן קטיגו"ר להמתיק הדי"ן, כמו שם אדנ"י כנ"ל, וזהו וירא יעקב צורת אל"ף. 'מבאר שבע', היינו מן שם אדנ"י, על ידי זה 'וילך חרנה', המתיק את החשך, וקטיגו"ר נעשה סניגו"ר, כי יעק"ב הוא סוד אל"ף, כנודע מן שם עקיב"א [עיין בשער מאמרי רשב"י על זוהר שה"ש ד"ה עוד יש]:
(ספר אמרי נועם על התורה/ רבי מאיר הורוביץ הרבי מדז'יקוב - פרשת ויצא )
ב.האות א מורכבת משני יודים{ אולי מכוון כנגד אברהם ויצחק} ואות ואו באלכסון:
האות אל"ף מורכבת משני אותיות יו"ד, אחת מצביעה למעלה לשמיים ואחת למטה לארץ ובינהם מחברת אותם האות ו"ו. (הסך הכולל של שתי אותיות יו"ד בצירוף ו"ו הינו - 26, בדיוק כמו הגימטריה של השם המפורש: י-ה-ו-ה ( = 26).
ג.האות ואו היא באלכסון כמו הסולם של יעקב:
הכתוב אומר (ויצא כ"ח ל') "ויחלום, והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו". ויש להבין מה מרמז לנו שהסולם מוכרח לעמוד באלכסון, שכך אנו רואים אצלנו, אם הסולם עומד ישר, אי אפשר לעלות עליו. וכמו שרש"י מביא דרשת חז"ל וזה לשונו, "אמר ר' אלעזר בשם ר' יוסי בן זמרה, הסולם הזה עומד בבאר שבע, ואמצע שיפועו מגיע כנגד בית המקדש". זאת אומרת, הסולם מוכרח לעמוד בשיפועו. מה מרמז לנו זה בעבודה....
שזה סוד הא', שהקו של ה א' הוא באלכסון, כמו שאומר (בתע"ס דף תס"ג) וזה לשונו, "כי דבר החיבור של ב' נקודות בהצמצום הוא הקו של הא' כזה . ובחינה העליונה של כל מדרגה היא י, שעל הקו מלמעלה, הכוללת כתר וחכמה של המדרגה, בסוד מים עליונים, כזה י". הרי שהשתוף מידת הרחמים בדין נקרא אלכסון. וזהו השורש, שגם בענף הגשמי, אין הסולם, שהיא בחינה שעולים ע"י הסולם, אלא בזמן שעומדת באלכסון, שהיא בחינת צמצום ב'. מה שאם כן סולם שעומד ביושר, שהוא בחינת מידת הדין אינו יכול להתקיים.
(מהו, שהסולם הוא באלכסון, בעבודה | הרב ברוך שלום אשלג)
ד.האות א היא האות המחברת את השמים ואת הארץ:
הבט נא השמימה וגו' כה יהי זרעך - כתיב למען ירבו ימיכם וימי בניכם וגו' כימי השמים על הארץ [דברים י"א], כי המשכת הברכה ע"י אלף פלא העליון ונמשך משמים על הארץ, ע"כ שמים חסר אלף שהרי צריך להיות אש - מים וכתיב שמים חסר אלף, וזאת האלף משמים ניתוספה בתיבת ארץ כי עיקר שמה רץ שהיא רץ לעשות רצון קונה כדאיתא במדרש [ב"ר ה' ז'] כאשר האריך בזה מהריעב"ץ בסידור שלו, נמצא נמשכה הברכה משמים לארץ ע"י אלף הלז וכדכתיב [הושע ב' כ"ג] השמים יענו את הארץ וגו', - והנה כתיב [פ' ויחי] משם רועה אבן ישראל פירש"י אבן אב ובן, כי אלף מאב נמשכה לבן ונעשה ממנו אב"ן פנה יסוד מוסד, והיינו אבן ישראל, וא"כ ההמשכה מאב לבן הוא ממש כמו ההמשכה משמים לארץ, ע"כ יוצדק למען ירבו ימיכם וימי בניכם כימי השמים על הארץ. [תקפ"ט]:
(חתם סופר על בראשית פרק טו פסוק ה )
2.יעקב איש העקב ולכן נקט בלשון קטונתי:
יש קשר, אומר המהר"ל בהקדמתו לנצח ישראל, בין השם יעקב לשם ישראל. לא רק ששני השמות האלו לא סותרים, אלא שבמובן מסויים היכולת שלנו לקבל את השם ישראל נובעת מהשם יעקב. יעקב, אומר המהר"ל, מלשון עקב, לשון שפלות וענווה. יעקב יודע לומר בתחילת הפרשה שלנו "קטונתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית", הוא מרגיש ענווה והתבטלות כלפי החסד האלוקי שבא אליו. מי שיודע להודות על זה שריבונו של עולם נותן לנו דברים, מי שיודע לומר שריבונו של עולם נותן לנו דברים, מי שיודע לומר שהכל בא ממרומים, מי שיש לו ענווה כלפי שמיא, כלפי חסד שמיים, הוא מרגיש עצמו עקב - דווקא הוא זוכה להיות ישראל, שר עם אל, זוכה לכוחות אדירים ואיתנים, זוכה לנצחיות. יעקב אבינו לא מת, עוד אבינו חי.
(הרב אליעזר קשתיאל, מאמר ענווה ורוממות)3.יעקב זוכים להתגלויות מלאכיות- בזכות הענווה שבו:
אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא עַל שֶׁנִּתְגָּאוּ וְאָמְרוּ כִּי מַשְׁחִתִים אֲנַחְנוּ. (בראשית רבא,נ,ט)
כי משחיתים אנחנו. היה להם לומר כי משחית ה', אבל תלו הפעולה בעצמם ולא זזו משם עד שהודו על כרחם כי אין הדבר תלוי בהם אבל הם שלוחים מאת ה' יתברך, זהו שהוצרכו לומר וישלחנו ה' לשחתה. וזהו שאמר הכתוב (איוב ד, יח) הן בעבדיו לא יאמין ובמלאכיו ישים תהלה, וכתיב (שם טו, טו) הן בקדושיו לא יאמין ושמים לא זכו בעיניו, הן בקדושיו לא יאמין אלו החסידים והנביאים והקדושים שנאמר עליהם (תהלים טז, ג) לקדושים אשר בארץ המה. וכן מצינו במשה רבינו ע"ה שאמר והדבר אשר יקשה מכם וגו' (דברים א, יז), ונסתפק לו בעונש הזה דין בנות צלפחד. וכן שמואל הנביא ע"ה שאמר לשאול אנכי הרואה (שמואל א ט, יט), וכשבא למשוח את דוד וראה את אליאב אמר אך נגד ה' משיחו (שם טז, ו), אמר לו ה' יתברך אל תביט אל מראהו וגו' כי האדם יראה לעינים וה' יראה ללבב (שם, ז). וכן דוד שאמר (תהלים מ, ט) ותורתך בתוך מעי, טעה בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעין אותו. וכן דבורה ששבחה את עצמה ואמרה עד שקמתי דבורה שקמתי אם בישראל (שופטים ה, ז), נסתלק ממנה רוח הקודש והוצרכה לומר עורי עורי דבורה עורי עורי דברי שיר (שם, יב). ובמלאכיו ישים תהלה אלו המלאכים שנשתלחו לסדום שאמרו משחיתים אנחנו, על שנתגאו ותלו הדבר בעצמם נדחו ממחיצתם מאה שלושים ושמונה שנה. ביאור זה שלא נשתלחו בשליחותו של הקב"ה עד יעקב שחזרו אליו בשליחותו, שנאמר (בראשית כח, יב) והנה מלאכי אלהים וגו'. וממהפכת סדום שהיה אברהם אבינו באותה שעה בן תשעים ותשע שנה עד שבאו מלאכי אלהים הללו ליעקב תמצא מאה שלושים ושמונה שנה. וזה שכתוב שם עולים ויורדים בו, כלומר אותם שעלו במהפכת סדום עכשיו יורדים בו, וכל זמן הזה נענשו ולא הלכו בשליחות של מקום כלל. ומכאן יש עונש גדול למי שהוא תולה כבודו של הקב"ה בעצמו, כי כל העולם כולו ומלואו לא נבראו אלא לכבודו יתברך ואין ראוי לתת כבודו לאחר:
(רבנו בחיי על בראשית פרק יט פסוק יג )
ב. המלאכים חזרו דווקא אצל יעקב בזכות הענווה העצומה שהיתה לו במעמד נשגב זה:
ע"י עבודה זו של ענווה ושפלות "ואנכי לא ידעתי" השפיע יעקב אבינו מקדושתו תיקון נפלא לאותם מלאכים שנדחו ממחיצתו של הקב"ה משום שתלו הגדולה בעצמם "משחיתים אנחנו" שיתעלו שוב למדרגתם הקודם להתבטל לה' בביטול גמור (שבילי פנחס, בראשית חלק ב מאמר יג)
חלק ב:יעקב אבינו ומידת הדבקות בה' - דרך התפילין
0.דביקות מאפיינת את מידת הדין:
המחשבה הראשונית, לברוא את העולם במידת הדין, באה דווקא מתוך הכרה במעלתה הנשגבה של מידה זו. דווקא מידת הדין מביאה את האדם לרמות גבוהות הרבה יותר, שכן על-ידי הקשיים ועל-ידי העמידה בניסיונות מגיעים לדבקות גבוהה יותר בקב"ה (כמו שנאמר: "שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני" – על-ידי ה'שמאל', מידת הדין, מגיעים לבחינת 'ראשי', ואילו על-ידי ה'ימין', מידת החסד, מגיעים לחיבוק ה'גוף' בלבד). אלא שהעולם, במצבו הנוכחי, אינו מסוגל לעמוד בדרישותיה המוחלטות של מידת הדין ("ראה שאין העולם מתקיים"), ולכן שיתף עמה הקב"ה את מידת הרחמים1.תפילין הם סמל לדבקות { וצבעם שחור= דין}:
היינו, כי תפלין הוא דביקות ורומזין על בני בכורי ישראל (שמות ד), וגם התפלין דקב"ה רומזין על הדביקות שיש להשי"ת עם ישראל, כדאיתא בגמ' (ברכות ו.) תפלין דמארי עלמא מה כתיב בהו וכו' וכי מי גוי גדול וכו' [קס]. ויעקב אבינו היה דבוק מאד בכל רגע בהשי"ת, לכך הוא יעקב תפלין דמארי עלמא.
(ספר בית יעקב על ספר בראשית - פרשת ויחי )
2.תפילין של יד- ביד שמאל- לתקן את אחיזתו של יעקב בעקב עשיו ביד שמאל:
...מצינו בגמרא (מנחו; לו;) כמה לימודים שצריך להניח תפילין דוקא על יד שמאל, וצריך ביאור מכיון שבכל מקוםי ד ימין חשוב יותר מיד שמאל, כמבואר בשלחן ערוך (או"ח סי" רו ס"ד): "כל דבר שמברך עליו לאכלו או להריח בו צריך לאוחזו בימינו כשהוא מברך". וכתב על זה הפרי מגדים ב"אשל אברהם" (שם ס"ק ו) בשם "ספר חסידים" (אות קט) "האומר לחברו תושיט לי ספר יקחנו בימינו ולא בשמאלו, לפי שהתורה ניתנה בימין שנאמר (דברים לד ג) מימינו אש דת למו". וסיים הפרי מגדים: "וכל שכן שאר דבר מצוה הכל בימין", אם כן למה במצוה חשובה כתפילין צריך להניחם על יד שמאל.
ונראה לבאר הענין בזה, על פי מה שיש לחקור בפסוק: "וידו אוחזת בעקב עשו", באיזו יד אחז יעקב בעקב עשו ביד ימין או ביד שמאל. ונראה לפשוט חקירה זו ממה שמצינו בגמרא (מנחות שם) הטעם שצריך להניח תפילין על יד שמאל: "תנו רבנן ידך זו שמאל, או אינו אלא ימין, תלמוד לומר (ישעיה מח יג) "אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים". פירוש ממה שכתוב בקרא "ידי" סתם וכתוב "וימיני", משמע שסתם יד היא יד שמאל. מקשה על כך רבי יוסי החורם, הלא מצינו שגם ימין נקרא יד שנאמר (בראשית מח יז)"וירא יוסף כי ישית אביו יד ימינו" ומתרץ "יד ימינו אקרי,יד סתמא לא אקרי".
מבואר בזה שכאשר כתוב בתורה יד סתם הכוונה ליד שמאל, אם לא שמפורש בקרא יד ימין, ולפי זה כיון שכתוב כאן: "וידו אוחזת בעקב עשו", "ידו" סתם, משמע שביד שמאל אחז יעקב בעקב עשו. ויש לומר שענין זה מתאים לעשו שהוא בבחינת שמאל, כמבואר בזוהר הקדוש (נשא קכד): "מסטרא דשמאלא דרגא דעשו", לכן מן הראוי שיאחז בו יעקב ביד שמאל, כדי שיקבל יניקה רק מיד שמאל של יעקב ולא מיד ימינו.
(שבילי פנחס בראשית חלק ב ע"מ קצח-קצט)
3.תפילין של ראש במעשה המקלות:
מַה כָּתוּב אַחֲרָיו? (שם) וְהָיָה בְּכָל יַחֵם הַצּאן הַמְקֻשָּׁרוֹת וְשָׂם יַעֲקֹב אֶת הַמַּקְלוֹת וְגוֹ'. סֵתֶר הַסְּתָרִים לְחַכְמֵי לֵב נִמְסָר. בְּתוֹךְ מַחֲנוֹת עֶלְיוֹנִים קְדוֹשִׁים יֵשׁ מַדְרֵגוֹת עֶלְיוֹנוֹת אֵלּוּ עַל אֵלּוּ, אֵלּוּ פְּנִימִיִּים וְאֵלּוּ לְבַחוּץ. אֵלּוּ הַפְּנִימִיִּים מִתְחַבְּרִים בַּמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, וּמִתְחַבְּרִים בְּיִשְׂרָאֵל, בָּנִים קְדוֹשִׁים לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאֵלּוּ נִקְרָאוֹת הַצּאן הַמְקֻשָּׁרוֹת, מַחֲנוֹת שֶׁל אֵלּוּ מִקֻשָּׁרוֹת, מַעְלָה וּמַטָּה.
בְּשָׁעָֹה שֶׁהַתְּשׁוּקָה שֶׁלָּהֶם לְגַבֵּי הַזֹּהַר הָעֶלְיוֹן שֶׁלְּמַעְלָה, עַמּוּד הָאֶמְצָעִי, יַעֲקֹב הַשָּׁלֵם לָקַח אוֹתָם הַמַּקְלוֹת, תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ, בָּרְהָטִים, מָקוֹם וּמוֹשָׁב, לַהֲנָחַת הַתְּפִלִּין. וּמִכָּאן לוֹקְחִים אוֹר וְזִיו כָּל הַחֲיָלוֹת וּמַחֲנוֹת הָעֶלְיוֹנִים, אֵלּוּ שֶׁמִּתְקַשְּׁרִים לְמַעְלָה וּמִתְקַשְּׁרִים לְמַטָּה. כֵּיוָן שֶׁאֵלּוּ לוֹקְחִים מִתּוֹךְ הָרְהָטִים שִׁקְתוֹת הַמַּיִם, אָז אֵלּוּ הָיוּ מְקוֹרוֹת וּנְבִיעוֹת לְהוֹרִיד לְמַטָּה וְלָתֵת לְכֻלָּם.
(זוהר בראשית קס"ה ע"א)
א.האור הגנוז בתפילין כמו חשיפת המקלות של יעקב:
מה שבא לידי ביטוי בתפילין הוא מה שבא לידי ביטוי במקלות ...משום שהתפילין חושפים את האוז הגנוז בגוף האדם ע"י נשמתו וגם פה לבן צריך להיחשף ע"י קילוף אז זה בעצם הנחת (ה)תפילין שלו
(הרב אורי שרקי תמלול השיעור היומי תשפ"א שיעור 186)
ב.דווקא יעקב הוא הראוי להנחת תפילין אחרי שיצאה החוצה טומאת ישמעאל ועשיו:
וְעַל-כֵּן עִקַּר הַתְּפִלִּין הֵם בִּבְחִינַת יַעֲקֹב שֶׁהוּא בְּחִינַת תְּפִלִּין כַּיָּדוּעַ שׁוּפְרֵהּ דְּיַעֲקֹב כְּעֵין שׁוּפְרֵהּ דְּאָדָם. שֶׁהוּא בְּחִינַת תְּפִלִּין שֶׁנִּקְרָאִין פְּאֵר, כִּי בִּימֵי יַעֲקֹב כְּבָר נִתְבָּרֵר וְיָצָא לַחוּץ טִפַּת עֵשָׂו וְיִשְׁמָעֵאל וְאָז יְכוֹלִים לְהַעֲלוֹת וּלְבָרֵר מִבְּחִינַת הֶחְתִּים בְּשָׂרוֹ לִבְחִינַת חוֹתָם דִּקְדֻשָּׁה, כִּי כָּל זְמַן שֶׁלֹּא יָצְאוּ טִפַּת עֵשָׂו וְיִשְׁמָעֵאל. לֹא הָיָה הַבֵּרוּר בִּשְׁלֵמוּת כְּדֵי שֶׁלֹּא יַעֲלוּ אֶל הַמֹּחַ טִפַּת עֵשָׂו וְיִשְׁמָעֵאל שֶׁהֵם פְּגַם הַתְּפִלִּין(ליקוטי הלכות, יורה דעה, הלכות בכור בהמה טהורה ג׳:י״ד:א)
מצוה ששית (של המלכות), היא תפלה של יד להניח בזרוע שמאל, (שהיא גבורה), ומצד הגבורה היא הה' של יד כהה (שהיא המלכות, ועל כן צריכים להניח התפלה של יד שהיא המלכות בזרוע שמאל, שהיא גבורה דז"א).(זוהר במדבר תתמט)
5.תפילין של ראש- חסד- מחשבה:
ולמעלה מן הלב, הם ארבע פרשיות של מוח הראש, אבל הקב"ה שליט עליון עליהם, מלך הכל. (פירוש תפילין של יד נבחן לבחינת הלב, שהיא מלכות כנ"ל, שבה נוהג גילוי חכמה כנ"ל, אבל תפילין של ראש נבחן לבחינת מוח שה"ס ז"א, שהוא מלך שליט בחסדים מכוסים שמקבל מאו"א עלאין, בסוד כי חפץ חסד הוא, ואין הארת חכמה יכולה להגלות במקומו. וזה שאמר אבל קב"ה שליטא עילאה מלכא מכלא, שבארבע פרשיות של ראש הקב"ה שה"ס ז"א הוא השולט ואין גילוי הארת חכמה נוהג שם)... (זוהר בראשית קצד)
ונבאר ענין הרצועות, וענין קשר של תפילין ש"ר, וקשר ש"י, הנה ב' נשים יש לזעיר אנפין - א' היא למעלה, אחורי הדעת, והיא הנקראת לאה, והוא בחי' קשר של תפילין ש"ר. והב' היא למטה אחורי התפארת, והיא הנקראת רחל, והיא בחי' תפלה ש"י.
(פרי עץ חיים שער התפילין)
6.תפילין הם הפאר- מידת התפארת- מידתו של יעקב:
א.תפילין נקראים פאר:
התפילין הם גם כן פאר והדר, כדכתיב בפירוש (יחזקאל כד, יז) "פארך חבוש עליך"...
ומזה הטעם עצמו נקראו התפילין "פאר", כי כל אשר הוא קדוש אל השם יתברך הוא מסולק מן הגשמי, כמו שהתבאר למעלה.
(ספר נצח ישראל - פרק ז )
ב.התפילין שמניח הקב"ה הן התפארת- קו האמצעי{אולי משום כך אמורות להיות באמצע הראש?}:
ודע כי במקום הנקרא יש הוא סוד התחלת המרכבה בסוד דין ורחמים לפיכך ואוצרותיהם אמלא ואוצרות י"ה אמלא וכתיב יראת י"י היא אוצרו ובדעת חדרים ימלאו אלא הספירות הן סוד תפילין שבראש שמניח הקב"ה שהוא תפארת בהגיע הדעת ובהתאחז הכתר בסוד החכמה והבינה בסוד קו האמצעי העולה עד למעלה כי כשעלה יעקב אבינו ע"ה והתאחז בשתי אילו הספירות אז כתו' עליו והרכבתיך על במותי ארץ והאכלתיך נחלת יעקב אביך וזהו סוד הנחת תפילין ישראל של ראש וסד וראו כל עמי הארץ כי שם י"י נקרא עליך ויראו ממך כי היראה והבינה הם שתי פרשיות של תפילין שבראש והנני מבאר בעזרת המלמד לאדם דעת כתיב ועץ החיים בתוך הגן החיים ממש החיים הם הבינה ומקורם החכמה והעץ שלהם דעת וזהו התפארת וזהו סוד הקב"ה מניח תפילין ואתה תראה כמה היא מעלת מצות תפילין וכחם למטה או כמה הוא עניין ביטולה וכמה הוא עניין גדול שאמר כל הרוצה לקבל עליו עול מלכות שמים שלימה יפנה ויטול ידיו ויניח תפילין ויקרא ק"ש וראה נפלאות גדדולות לענין כל ד' פרשיות שבתפילין שבראש בד' פרשיות:
(ספר שערי צדק - השער התשיעי )
7.יעקב אבינו נאבק ונצי המלאך בזכות שהיה מעוטר בתפילין ועטוף בטלית:
איתא בראשית חכמה שער הקדושה בשם מדרש ויאבק איש עמו וכו' ולא היה בו כח מפני שיעקב אבינו היה מזויין בתפילין בראשו ובזרועו וציצית בבגדו וכו', איתא הרוצה שיקבל עליו עול מלכות שמים שלימה וכו' ויניח תפילין ויקרא ק"ש וכו', המלאך לא רצה לגלות ליעקב שם ישראל אולם יעקב רצה שהמלאך יאמר לו עתה ששמו ישראל כדי שיוכל לקבל עליו עול מלכות שמים שלימה בשמע ישראל:
(ספר אמרי אמת - פרשת וישלח )
8.אדם הראשון הניח תפילין בגן עדן ואלה כותנות העור שה' הלבישו:
שְׁכִינָה תַחְתּוֹנָה הִיא הַקְּטֹרֶת שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא...
וְנִקְרֵאת הַכַּלָּה שֶׁלּוֹ מִצַּד הַצַּדִּיק שֶׁהוּא כֹּ''ל, וְזֶהוּ כַּלָּ''ה, כֹּ''ל ה', מִשּׁוּם שֶׁהוּא הַבְּרִית שֶׁאוֹחֵז בִּשְׁנֵיהֶם, וּמִצַּד הַצַּדִּיק הוּא הַיִּחוּד שֶׁלָּהּ, שֶׁהוּא קוֹץ שֶׁל הָאוֹת ד' מִן אֶחָד, שֶׁקּוֹשֵׁר בֵּין א''ח לְבֵין ד', וְהִיא תְפִלָּה שֶׁלּוֹ מִצַּד חַ''י הָעוֹלָמִים, שֶׁהוּא שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה בִּרְכוֹת הַתְּפִלָּה
הִיא אוֹת שֶׁל שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים, שַׁבָּת הִיא הַכְּלָל שֶׁל שְׁלֹשֶׁת הָאָבוֹת, מִשּׁוּם שֶׁהִיא בַת כְּלוּלָה בִּשְׁלֹשֶׁת עַנְפֵי הָאָבוֹת שֶׁהֵם ש, הִיא הַתְּחוּם שֶׁלּוֹ וְהִיא הָרְשׁוּת שֶׁלּוֹ, רְשׁוּת הַיָּחִיד שֶׁגָּבְהוֹ עֲשָׂרָה, וְזֶה יו''ד ה''א וא''ו ה''א, וְרָחְבּוֹ אַרְבָּעָה שֶׁהֵם יהו''ה, הוּא הָעֵרוּב שֶׁלָּהּ מִצַּד יָמִין וּשְׂמֹאל, שֶׁהֵם ע''ב רי''ו, שֶׁהַיְנוּ חֶסֶד וּגְבוּרָה, וְהִיא עַרְבִית שֶׁלּוֹ, הָעִבּוּר שֶׁלּוֹ.
הִיא טַלִּית שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּבָהּ מִתְעַטֵּף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר עוֹטֶה אוֹר כַּשַּׂלְמָה, וְהִיא צִיצִית שֶׁל צַדִּיק שֶׁהוּא עָנִי בגָּלוּת. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב תְּפִלָּה לְעָנִי כִי עֲטֹף, עָנִי וַדַּאי, שֶׁבּוֹ מִתְעַטֵּף, מִשּׁוּם שְׁהִיא כְסוּתֹה לְבַדָּהּ הִיא שִׂמְלָתוֹ לעוֹרוֹ, זֶה עוֹר הַתְּפִלִּין, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם יַּעַשׂ יהו''ה אֱלֹהִי''ם לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם.
(תיקוני הזוהר , תיקון כא, דף נה, ע"ב)
9.התפילין הם כותנות העור שעשה ה' לאדם ולחווה והציצית הם עלי התאנה שלבשו:
וּבִזְמַן שֶׁנִּשְׁבְּרוּ שְׁנֵי לוּחוֹת הַתּוֹרָה, וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, נֶאֱמַר בָּהֶם וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה. הִתְכַּסּוּ בְּכַמָּה קְלִפּוֹת מֵעֵרֶב רַב מִשּׁוּם כִּי עֵירֻמִּם הֵם, שֶׁלֹּא תִתְגַּלֶּה עֶרְוָתָם. וְכִסּוּי שֶׁלָּהֶם כַּנְפֵי צִיצִית וּרְצוּעוֹת הַתְּפִלִּין, עֲלֵיהֶם נֶאֱמַר וַיַּעַשׂ ה' אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם. אֲבָל לְגַבֵּי צִיצִית - וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת. זֶהוּ (תהלים מה) חֲגוֹר חַרְבְּךְ עַל יָרֵךְ גִּבּוֹר, וְזוֹ קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ (שם קמט) רוֹמְמוֹת אֵל בִּגְרוֹנָם. זֶהוּ וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת.
(זוהר בראשית כח ע"ב)
10.יעקב אבינו לקח את בגדי החמודות שהיו אצל עשו - תפילין וטלית- ובהם ברך אותו יצחק:
כתנות עור - היו מצוירין בהם כל עופות שבעולם ואדם הורישן לקין, וכשנהרג באו לידו של נמרוד... וכשהרג עשיו לנמרוד נטלן עשיו, וזהו שאמר: 'את בגדי עשיו החמודות', שחמדן מנמרוד (תורה שלמה בראשית ג כא אות קפד ע"פ מדרש)
11.המשותף לבגדי החמודות- כתנות העור ולתפילין- היראה שהם מעוררים:
רבי יהודה אומר הכתונת שעשה הקב"ה לאדם ולאשתו היה עמם בתיבה, וכשיצאו מן התיבה לקחה חם בן נח והוציאה עמו והנחילה לנמרוד, ובשעה שהיה לובש אותה היו כל בהמה חיה ועוף באין ונופלין לפניו, כסבורין שהוא מכח גבורתו, לפיכך המליכוהו עליהם מלך, שנאמ' על כן יאמר כנמרוד גבור ציד לפני יי'.
(פרקי דרבי אליעזר פרק כד)
א''ר אבין בר רב אדא א''ר יצחק מנין שהקב''ה מניח תפילין שנאמר {ישעיה סב-ח} נשבע ה' בימינו ובזרוע עוזו בימינו זו תורה שנאמר {דברים לג-ב} מימינו אש דת למו ובזרוע עוזו אלו תפילין שנאמר {תהילים כט-יא} ה' עוז לעמו יתן ומנין שהתפילין עוז הם לישראל דכתי' {דברים כח-י} וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך ותניא ר' אליעזר הגדול אומר אלו תפילין שבראש(ברכות ו ע"א)
חלק ג: יעקב אבינו ומידת התפארת - תכונת ההתכללות בכל השאר:
0.שם ישראל גונז בתוכו את כל האבות והאמהות:
ישראל = אברהם, יצחק, יעקב, שרה, רחל, רבקה, לאה. (ע"פ הבן איש חי)
1.יעקב אבינו - תפארת- מכוון כנגד תנועת החולם :
חסד- סגול.חוט המשולש בל ינתק מלסגל ולהשפיע עוד ועוד. משתי נקודות התבוננות של הצירה שעליו נולדה הנקודה השלישית תחתיהן השייכת לעשיית חסד בפועל. מסמלת את אברהם אבי עם סגולה.
גבורה- שְוא. עיצור הדורש התגברות, וצורתו שתי נקודות זו למעלה מזו, ושואב מהעליון להשפיע לתחתון בדיוק ובמידה ומתגבר לא לתת יותר מהמגיע.
תפארת - חולם. מלשון חוּלָם, שכשישן האדם עולה נשמתו למעלה וככתר על ראשו, וכן החולם נקודה מעל האות ומורה על חכמה לבוש מחשבה, וכן על חזיון לבוש מראה.
(שם ונשמה, פרק מבוא משמעות הניקוד ע"מ 81/הרב משה בצרי)
2.יעקב כלול מקין והבל:
לאברהם אבינו יש שתי אותיות משמו של הבל - ה' וב' (ראה במאמר "קין והבל" על הכח החיובי של הבל), ויש בשמו גם את האותיות של המלה אהבה. מושג זה מהווה את מהותו של אברהם - אהבה ללא גבול. הוא העניק חסד לראויים וגם לשאינם ראויים, השלים עם יצרו והלך אתו בדרכי נועם (ראה ירושלמי ברכות (פ"ט הלי ה'): "פרוש אהבה כאברהם, אברהם אבינו עשה יצר הרע טוב, דכתיב (נחמיה ט, ח): ומצאת את לבבו נאמן לפניך").
לצורך האיזון בא אחריו יצחק והלך עד לקצה השני. הוא עבד את ה' בבחינת היראה, ומכאן האות י' המורה על צמצום שבתחילת שמו. האותיות הקיצוניות המגבילות ק"ץ שבשמו, מעידות על היותו צדיק (צדיק עם ד' אותיותיו גימטריא יצחק) הדוחק ומצמצם את עצמו ומתבטל ביראה כלפי בוראו. בפחדו לבל ימעד מתגבר יצחק על יצרו, מכניעו תחתיו, וכופהו עד שמבטלו כליל לבל יסטה ח"ו משורת הדת והדין.
ליצחק שתי אותיות משמו של קין - ק' וי'. יצחק אם כן נוטה ביראה עד הקצה האחרון, ועל כן לא נמצא בשמותם של שבטי ישראל את האותיות ק"ץ. (ראה בעל הטורים בראשית מט, א. וצ"ע יומא עג, ב).
יעקב אבינו - כליל תפארת - כלול משניהם, מקין ומהבל. בשמותיו יעקב וישראל יש את הי' מקין המופיעה בראש שמו, ואת הק' של קין המופיעה בשמו יעקב, ואולם השם יעקב הפך לישראל וכך יש בשמו את הל של הבל ואת הה' של הבל בחילוף אות המוצא בשם יעקב בע' ובשם ישראל בא', גם האותיות ה' ול' של הבל עולים למספר שלשים וחמש, והב' (גם האותיות ה' ו כופלתם למנין שבעים, הוא הע' של יעקב).
(שם ונשמה, הרב משה בצרי, ע"מ 106)
3.יעקב- יושב אהלים- אהל אברהם ואהל יצחק- חסד ודין- רחמים:
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִקָּווּ הַמַּיִם - כְּנֶגֶד דַּרְגַּת תִּפְאֶרֶת שֶׁנִּקְרָא קַו הָאֶמְצָעִי, וּכְנֶגֶד יַעֲקֹב שֶׁהוּא שְׁלִישִׁי, וְנוֹטֵל שְׁנֵי חֲלָקִים בְּאוֹתוֹ שֶׁל אֵשׁ וּמַיִם [של אש השמים] מִשָּׁמַיִם, וּכְנֶגְדּוֹ יוֹם שְׁלִישִׁי, וְעַל זֶה נִקְרָא יַעֲקֹב (שם) אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים. שָׁלֵם בַּכֹּל. שָׁלֵם בְּחֶסֶד. שָׁלֵם בְּדִין. שָׁלֵם בְּמַיִם. שָׁלֵם בְּאֵשׁ. יֹשֵׁב אֹהָלִים - שְׁנַיִם, חֶסֶד וּגְבוּרָה, וְנוֹטֵל הַכֹּל, וְנַעֲשֶׂה בְיָדָיו רַחֲמִים
(הקדמת הזוהר)
4.יעקב - תפארת :
א.מעורר את מידת הרחמים
...בא יעקב והעיר רחמים בעולם, והשלים האמונה בעולם כראוי, כי אברהם המשיך החסד (שהוא קו ימין של האמונה, שהוא סוד הנוקבא, ויצחק המשיך לה הדין והגבורה, שהוא סוד קו שמאל שלה, ויעקב השלים אותה בהמשכת הרחמים, שזהו סוד קו אמצעי). (זוהר בראשית רנד)
ב. משמש כתפארת- קו אמצעי בין אברהם ליצחק:
...ועל כן יעקב השלים הכל מצד הימין ומצד השמאל, מצד שנכללו אברהם ויצחק בחלקיהם למעלה... ועל כן כתוב ישראל אשר בך אתפאר, כי בו נשלמו הגוונים מלמעלה ומלמטה. (זוהר בראשית תנט)
5.יעקב נוהג כלפי עשיו ולבן - בשני אופנים מנוגדים:
א.כלפי עשיו- בפקחות ובמרמה:
ובא וראה, יעקב היה יודע שעשו היה לו להתדבק באותו נחש העקלתון, ועל כן בכל מעשיו היה נמשך עליו כנחש עקלתון אחר לעומתו בפקחות ובמרמה, וכן צריך להיות. (זוהר תולדות כח)
ב.תם כלפי לבן- כלומר הולך איתו מידה כנגד מידה:
אמר רבי יהודה, וכן היה צריך להיות גם בלבן, משום שהוא היה מכשף, כמו שכתוב נחשתי ויברכני ה' בגללך, ולפיכך נהג יעקב עמו ברמאות, ואף על פי שיעקב היה איש תם, כי משום זה שהיה תם ולשם היה הולך ברחמים עם מי שהיה צריך ללכת עמו ברחמים, והיה הולך בדין קשה ובמרמה עם מי שהיה צריך, משום שב' חלקים היו בו (חסד ודין), ועליו כתוב, עם חסיד תתחסד ועם עקש תתפתל, דהיינו עם חסיד בצד החסד, ועם עקש בצד הדין הקשה. (זוהר תולדות פב)
6.יעקב משקלל בתוכו את אברהם ויצחק:
שני עולמות ירש יעקב, אחד עולם הנגלה ואחד עולם הנסתר... (זוהר בראשית קה)
א.אברהם זוכה ב"זכות בנים" ע"י יעקב:
א1.אברהם נתקיים- בשביל יעקב:
...אלא בשביל יעקב נתקיים אברהם, כי כתוב כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם, כי מקודם היה הקב"ה בונה עולמות ומחריבן, כיון שבא יעקב, נשתכללו ממנו העולמות ולא נחרבו כמקודם... (זוהר בראשית קנג)
א2.אברהם נברא בזכות יעקב:
...אבל יעקב למה נחשך, שכתוב ועיני ישראל כבדו מזוקן, אמר לו ודאי שכן הוא, שהרי כבדו כתוב, ולא כהו מזקן (כמו ביצחק), ולא מזקנו, אלא מזקן, פירושו מזקן של יצחק, מאותו הצד כבדו עיניו, ולא יוכל לראות כראוי, אבל לא כהו עיניו לגמרי... (זוהר בראשית קכא)
...אבל יעקב למה נחשך, שכתוב ועיני ישראל כבדו מזוקן, אמר לו ודאי שכן הוא, שהרי כבדו כתוב, ולא כהו מזקן (כמו ביצחק), ולא מזקנו, אלא מזקן, פירושו מזקן של יצחק, מאותו הצד כבדו עיניו, ולא יוכל לראות כראוי, אבל לא כהו עיניו לגמרי... (זוהר בראשית קכא)
ה.האבנים אותם לקח יעקב מראשותיו- אבני העקידה של יצחק אביו:
וילן שם כי בא השמש לקח יעקב שתים עשרה אבנים מאבני המזבח שנעקד עליו יצחק אביו ושם אותם מראשותיו להודיעו שעתידין לעמוד ממנו שנים עשר שבטים ונעשו כלן אבן אחת להודיעו שכלן עתידים להיות גוי אחד בארץ שנאמר ( ז כג) ומי כעמך ישראל גוי אחד
(רמבן,בראשית כח יז)
ו.המלאכים שפוגשים ביעקב בחזרתו מלבן:
ו1.המלאכים שבכו בעקידת יצחק:
רַבִּי שִׁמְעוֹן פָּתַח וְאָמַר, (ישעיה לג) הֵן אֶרְאֶלָּם צָעֲקוּ חֻצָה מַלְאֲכֵי שָׁלוֹם מַר יִבְכָּיוּן. הֵן אֶרְאֶלָּם - אֵלּוּ מַלְאָכִים עֶלְיוֹנִים, צָעֲקוּ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה וְרָצוּ לַעֲמֹד עַל אוֹתוֹ הַדָּבָר, שֶׁכָּתוּב (בראשית טו) וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה, לָכֵן צָעֲקוּ חֻצָה.
מַלְאֲכֵי שָׁלוֹם - אֵלּוּ אוֹתָם מַלְאָכִים אֲחֵרִים שֶׁהָיוּ עֲתִידִים לָלֶכֶת לִפְנֵי יַעֲקֹב, וּבִשְׁבִיל יַעֲקֹב הִבְטִיחַ לָהֶם שְׁלֵמוּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁכָּתוּב (שם לב) וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ וַיִּפְגְּעוּ בוֹ מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים. וְאֵלּוּ נִקְרְאוּ מַלְאֲכֵי שָׁלוֹם, כֻּלָּם בָּכוּ כְּשֶׁרָאוּ אֶת אַבְרָהָם שֶׁעוֹקֵד אֶת יִצְחָק, וְהִזְדַּעְזְעוּ עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים וְכֻלָּם עַל יִצְחָק.
(זוהר בראשית קכ ע"א)
ו2.נשמות אברהם ויצחק:
עֵד שֶׁהָיוּ הוֹלְכִים, פָּתַח רַבִּי אֶלְעָזָר וְאָמַר, (בראשית לב) וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ וַיִּפְגְּעוּ בוֹ מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים. וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ, שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ כְּנֶגֶד אָבִיו.
בֹּא רְאֵה, כָּל זְמַן שֶׁיַּעֲקֹב נִמְצָא אֵצֶל לָבָן, לֹא דִבֵּר עִמּוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (ולא נמצא אצלו). וְאִם תֹּאמַר, הֲרֵי כָּתוּב (בראשית לא) וַיֹּאמֶר ה' אֶל יַעֲקֹב שׁוּב אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךְ וּלְמוֹלַדְתֶּךְ וְגוֹ'. זֶה הָיָה בַּסּוֹף, בִּזְמַן שֶׁרָצָה לְהִפָּרֵד מִלָּבָן. וּכְשֶׁנִּפְרַד מִמֶּנּוּ, בָּאוּ לִקְרָאתוֹ אוֹתָם מַלְאָכִים וְלִוּוּהוּ בְדַרְכּוֹ.
תּוֹסֶפְתָּא רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי יוֹסֵי חָמִיו הָיוּ הוֹלְכִים מֵאוּשָׁא לְלוֹד. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי לְרַבִּי אֶלְעָזָר, אֶפְשָׁר שֶׁשָּׁמַעְתָּ מֵאָבִיךְ מַה שֶּׁכָּתוּב וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ וְגוֹ'? אָמַר לוֹ, לֹא יָדַעְתִּי. עַד שֶׁהָיוּ הוֹלְכִים, הִגִּיעוּ לַמְּעָרָה שֶׁל לוֹד. שָׁמְעוּ אוֹתוֹ קוֹל שֶׁאוֹמֵר: שְׁנֵי עֳפָרִים שֶׁל הָאַיֶּלֶת עָשׂוּ לְפָנַי רָצוֹן שֶׁל נַחַת לִי, וְהֵם הָיוּ הַמַּחֲנֶה הַקָּדוֹשׁ שֶׁפָּגַשׁ יַעֲקֹב לְפָנָיו. הִתְרַגֵּשׁ רַבִּי אֶלְעָזָר וְהִסְתַּעֵר בְּנַפְשׁוֹ, וְאָמַר: רִבּוֹן הָעוֹלָם כָּךְ דַּרְכּוֹ, טוֹב לָנוּ שֶׁלֹּא נִשְׁמַע, שָׁמַעְתִּי וְלֹא יָדַעְתִּי. הִתְרַחֵשׁ לוֹ נֵס, וְשָׁמַע אוֹתוֹ קוֹל שֶׁאוֹמֵר: אַבְרָהָם וְיִצְחָק הָיוּ. נָפַל עַל פָּנָיו וְרָאָה אֶת דְּיוֹקַן אָבִיו. אָמַר לוֹ, אַבָּא, שָׁאַלְתִּי וֶהֱשִׁיבוּנִי, שֶׁאַבְרָהָם וְיִצְחָק הֵם שֶׁפָּגְשׁוּ אֶת יַעֲקֹב כְּשֶׁנִּצַּל מִלָּבָן. אָמַר לוֹ, בְּנִי, הוֹצֵא אֶת (פסקך) פִּתְקְךְ, וְקַח אֶת דִּבְרֵי אָבִיךְ הַזָּקֵן, פֶּה מְדַבֵּר גְּדוֹלוֹת הָיָה. וְלֹא רַק זֶה בִּלְבַד, אֶלָּא אֶת כָּל הַצַּדִּיקִים פּוֹגְשׁוֹת נְשָׁמוֹת שֶׁל צַדִּיקִים לִפְנֵיהֶם לְהַצָּלָתָם, וְהֵם מַלְאָכִים קְדוֹשִׁים עֶלְיוֹנִים.
(זוהר ויקרא נה ע"ב)
ז.אלוקי ישראל- אלוקי אברהם , אלוקי יצחק ואלוקי יעקב:
בתפילת העמידה אנו אומרים שאלוקינו הוא אלוקי שלושת האבות: אלוקי אברהם, אלוקי יצחק ואלוקי יעקב. אלוקי האומה הישראלית מורכב משלושת צדדי האלוקות כפי שהם באו לידי ביטוי אצל אבות האומה. אם היינו מקבלים רק את אלוקי אברהם, אזי הדת היהודית הייתה דת שכולה אהבה חסד ורחמים, כפי שאברהם אבינו הכיר את מידת החסד של הקב"ה. דת שלא מכירה בצדק ובמשפט. למעשה זוהי הנצרות, המעריצה רק את אלוקי אברהם.
אם היינו מקבלים רק את אלוקי יצחק, הדת היהודית הייתה דת של מידת הדין והמשפט בלבד ללא חסד ורחמים. דת הדומה במידה מסויימת לאיסלם. ואם היינו מקבלים רק את אלוקי יעקב, הדת היהודית הייתה הדת של יהדות הגולה. יהדות של חולשה, של הערצה תיאולוגית למצב של חולשה, חרדיות. הקב"ה הוא אלוקי כל שלושת האבות ומתוך כך הוא אלוקי ישראל, רק על ידי הצרוף של שלושת הגישות השונות. רק לאחר שיעקב לקח את מידת הדין מעשו הוא היה יכול להיקרא ישראל.
(תולדות - יעקב אבינו/הרב אורי שרקי)
7.יעקב - התכללות שהיא שלמות:
א.יעקב נולד מהול- מתוקן מראש:
דכתיב ויבא יעקב שלם, ואמר רב שלם בגופו שלם בממונו שלם בתורתו (שבת לג ב)
ג.יעקב מאחד את האבנים שמראשותיו:
ויקח מאבני המקום, רבי יהודה אמר י"ב אבנים נטל, אמר, כך גזר הקב"ה שהוא מעמיד י"ב שבטים... כיון שנתאחו י"ב אבנים זו לזו, ידע שהוא מעמיד י"ב שבטים. רבי נחמיה אמר נטל ג' אבנים, אמר, אברהם יחד הקב"ה שמו עליו, יצחק יחד הקב"ה שמו עליו, ואני אם מתאחדות הן שלשה אבנים זו לזו, יודע אני שהקב"ה מיחד שמו עלי. רבנן אמרי, מיעוט אבנים שנים, אברהם יצא ממנו פסולת, ישמעאל וכל בני קטורה, יצחק יצא ממנו עשו וכל אלופיו, ואני אם מתאחות ב' אבנים זו לזו, יודע אני שאין יוצא הימני פסולת. רבי לוי ורבי אלעזר בשם רבי יוסי בר זמרא אמר, עשאן כמין מרזב ונתנן תחת ראשו, שהיה מתיירא מן החיות... רבי ברכיה בשם רבי לוי אמר, אותן האבנים שנתן יעקב אבינו תחת ראשו נעשו תחתיו כמטה וכפרגוס.
(בראשית רבה)
ד.יעקב מידת האמת והשלום:
שֶׁאָמַר רַבִּי מֵאִיר, מַהוּ שֶׁכָּתוּב וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר, וְלֹא אָמַר לוֹ וַיְהִי כֵן? מְלַמֵּד שֶׁהָאוֹר הַהוּא גָּדוֹל, וְאֵין כָּל בְּרִיָּה יְכוֹלָה לְהִסְתַּכֵּל בּוֹ, גְּנָזוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבא, וְהִיא מִדַּת כָּל סְחוֹרָה שֶׁבָּעוֹלָם, וְהוּא כֹּחַ אֶבֶן יְקָרָה שֶׁקּוֹרִין סֹחָרֶת וְדָר. וְעַל מָה הִיא מִדַּת דָּר? אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁלָּקַח הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִזִּיוָהּ אַחַת מֵאַלְפַּיִם, וּבָנָה מִמֶּנָּה אֶבֶן יְקָרָה נָאָה וּמְקֻשֶּׁטֶת, וְכָלַל בָּהּ כָּל הַמִּצְווֹת...
בָּא יַעֲקֹב וְרָצָה בָּהּ וְלֹא נְתָנוּהוּ לוֹ. אָמַר לוֹ, הוֹאִיל וְאַבְרָהָם מִלְמַעְלָה וְיִצְחָק לְמַטָּה, אַתָּה תִהְיֶה בָּאֶמְצַע וְתִכְלֹל שְׁלָשְׁתָּם, שֶׁכָּתוּב תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב. וּמַהוּ הָאֶמְצַע? הַיְנוּ שָׁלוֹם, וַהֲרֵי כָּתוּב תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב? אֱמֶת וְשָׁלוֹם הֵם אֶחָד, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (אסתר ט) דִּבְרֵי שָׁלוֹם וֶאֱמֶת, (ישעיה לט) כִּי יִהְיֶה שָׁלוֹם וֶאֱמֶת בְּיָמָי, וְהַיְנוּ שֶׁכָּתוּב (שם נח) וְהַאֲכַלְתִּיךְ נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךְ. דְּהַיְנוּ נַחֲלָה גְּמוּרָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ הַחֶסֶד וְהַפַּחַד וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם. וּלְפִיכָךְ אָמַר (תהלים קיח) אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה
(זוהר בראשית מו, ע"א)
8.שידוך רבקה ויצחק, גבורה וחסד - מטרתו בסוף להוליד את יעקב מידת האמת:
"ועשה חסד עם אדוני אברהם. רצונו לומר כי ידע שהיה יצחק מדת הדין, על כן התפלל להשם יתברך שתזדמן לו אשה ממדת החסד, כדי שיצאו מבין שניהם יעקב מדת אמ"ת [כמו שכתוב (מיכה ז-כ): "תתן אמת ליעקב"] הכלולה מדין ורחמים, דאי לאו הכי לא יהיה ח"ו קיום לעולם, וכן היה באמת, כי (בראשית כה-כח) רבקה אוהבת את יעקב, אבל ביצחק כתיב (שם) ויאהב יצחק את עשו, ומשום כן אמר ועשה חסד עם אדוני אברהם, חסד דייקא, ועשה לו ניחוש במדת החסד להשקותו וגמליו, ואמר ובה אדע כי עשית חס"ד עם אדוני, ואחר כך אמר אשר לא עזב חסד"ו ואמית"ו, הרי חסד ואמת ( חתם סופר, פרשת חיי שרה)
(ספר הסולם על זהר חדש - פרשת יתרו )
https://www.yeshiva.org.il/midrash/26215#49b
שופריה דיעקב אבינו מעין שופריה דאדם הראשון. (בבא מציעא פד א)
יעקב קיבל את שמו מהקב"ה:
ויקרא שמו יעקב, הקב"ה קרא ודאי את שמו יעקב, בא וראה כתוב, הכי קרא שמו יעקב, נקרא שמו לא כתוב, אלא קרא שמו ויעקבני וגו', ודאי כי ראה הקב"ה אותו נחש הקדמוני חכם הוא להרע, כיון שבא יעקב, אמר הקב"ה, זהו ודאי חכם לעומת הנחש, ועל כן קרא אותו הקב"ה יעקב, דהיינו על שם חכמתו, שידע לעקב את הנחש ולהפרידו מהקדושה... במקום אחר מה כתוב, ויקרא לו א-ל אלקי ישראל, שהוא הקב"ה שקרא ליעקב א-ל, אמר לו אני א-ל בעליונים, ואתה א-ל בתחתונים, הרי שלא נקרא שמו על ידי בשר ודם. (זוהר תולדות כח)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה