וישב- מקץ : חלומות שווא ידברו ?

פתיחה: תמיהות על חלומות יוסף

1.מדוע יוסף רץ לספר לאחיו את חלומותיו?

2.מדוע לא התייחסו האחים לחלומותיו של יוסף בביטול ותחת זאת - שנאו אותו ?

3.מדוע אחרי החלום השני  עברו משנאה לקנאה?

4.מדוע לא סיפר יוסף את החלום הראשון לאביו?

וַיַּחֲלֹם יוֹסֵף חֲלוֹם וַיַּגֵּד לְאֶחָיו וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ: 

וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם שִׁמְעוּ נָא הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתִּי: 

וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי:  

וַיֹּאמְרוּ לוֹ אֶחָיו הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ אִם מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ עַל חֲלֹמֹתָיו וְעַל דְּבָרָיו:  

וַיַּחֲלֹם עוֹד חֲלוֹם אַחֵר וַיְסַפֵּר אֹתוֹ לְאֶחָיו וַיֹּאמֶר 

הִנֵּה חָלַמְתִּי חֲלוֹם עוֹד וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי:  

וַיְסַפֵּר אֶל אָבִיו וְאֶל אֶחָיו וַיִּגְעַר בּוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר לוֹ מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתָּ הֲבוֹא נָבוֹא אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְךָ אָרְצָה:  וַיְקַנְאוּ בוֹ אֶחָיו וְאָבִיו שָׁמַר אֶת הַדָּבָר

(בראשית לז ה-יא)

חלק א: ענייני חלומות

1.החלום והנבואה:

א.החלום- רסיסי נבואה:

חלום אחד משישים לנבואה(ברכות נז, ע"א)

ב.מדרגת החלום היא לאדם שלא נמצא עדיין במדרגת נבואה כמו יעקב לפני שהיה נשוי שהוא פלגא גופא:

תא חזי, וכי יעקב הקדוש, בחיר שבאבות, נגלה עליו ה' בחלום ובמקום קדוש הזה, לא ראה את ה' אלא בחלום, אלא יעקב לא היה נשוי באותו זמן, (והיה פלג גופא), ויצחק היה חי, (ועוד לא הגיע זמן שליטתו), ועל כן כתוב בו חלום ולא מראה בהקיץ... (זוהר ויצא סח)

ג.החלום הוא האמצעי להעברת הנבואה של כל הנביאים מלבד משה:

כלל כל הנביאים חוץ ממשה, נבואתם על ידי מראה וחלום... והיינו שהקב"ה משמש מן החלום החקוק כבר בטבעם של בני האדם להיות להם לאמצעי, להמשיך על ידו הנבואה לנביא. ולא שהנבואה והחלום ממין אחד, אלא שחלום דבר הגון לפני חכמתו יתברך, שיהיה אמצעי להמשיך הנבואה על ידו, ולא אמרו חז"ל חלום אחד מששים בנבואה (ברכות נ"ז) אלא מצד היות בו הגדה והודעה למעלה מגדר ההודעה הרגילה לבני האדם כפי חוק השכלתם.

(רמח"ל, דרך ה' פרק ה, א)

ד.החלום הוא מדרגה של התגלות נבואית:

כשבני אדם שוכבים על מטתם ומתנמנמים, והנשמה יצאה ממנו, זהו שכתוב בתנומות עלי משכב אז יגלה אוזן אנשים, ואז הקב"ה מודיע אל הנשמה באותה המדרגה הממונה על החלום, (דהיינו גבריאל), (את הדברים העתידים לבא בעולם, או אלו הדברים שהם באים מהרהורי הלב, (דהיינו אמת או שקר או שניהם יחד כנ"ל), כדי שיקבל האדם דרך תוכחה מדברי העולם, (כלומר ע"כ מגלים לו העתיד לבא בעולם).

כי אין מודיעים לאדם בעוד שעומד בכחו של הגוף, כמו שאמרנו, אלא המלאך מודיע אל הנשמה והנשמה אל האדם, שהחלום בא אל הנשמות מלמעלה, כשהנשמות יוצאות מגופות, ועולות כל אחת ואחת כפי מעלתה.

וכמה מדרגות על מדרגות הן בסוד החלום, כולם הן בסוד החכמה, ותא חזי, חלום מדרגה אחת, מראה מדרגה אחת, נבואה מדרגה אחת, וכולם הן מדרגות למדרגות אלו על אלו, (כי מדרגת החלום מתחת למדרגת המראה, ומדרגת המראה מתחת מדרגת הנבואה).

(זוהר וישב פג)

ה.חלום הוא השגת מצב ההוה שטרם ירד למציאות החושית ולכן גם ניתן עוד לשנות את מהלכו למציאות החושית לטובה:

והפיכת חלום גם כן תתבאר בדרך זו, כי לא כמו שחושבים הוא, שחלום הוא גילוי ידיעה מהעתיד לבא, אלא חלום הוא השגת מצב ההוה. כי כל דבר הקורה בעולמנו אין שרשו והתחלתו הסבה הגלויה שאנו רואים פה, אלא התחלת כל דבר ומקורה היא בעולמות הגבוהים, שורש הבריאה. ויש אשר נברא וקיים הוא לפני ימים רבים ושנים רבות בעולמות העליונים, ואף גם בעולם הזה בחלקיה הרוחניים הדקים שאין חוש האדם משיגם, ולבסוף משתלשל הדבר ומתגלה גם לעין האדם ולחושיו... כי גם לאחרי הגיע הדבר לחושינו, איננו רואים אלא אחוז אחד מרבוא רבבות של המציאות באמת, כי כל זמן שהנפש מלובשת בחומר אי אפשר לה לראות יותר מאשר ניתן לה להציץ על ידי החלונות הקטנים, חמשת החושים, וגם מה שהיא רואה אין זה לפי המציאות באמת, אלא כפי האספקלריא של חוש האדם.

אולם בשעת השינה הנפש מתפרדת קצת מהחומר, ואינה שקועה לגמרי במסגרתו כמו בהקיץ, ואז יקרה שהנפש מציצה מבעד למסגרות החומר, ורואה מה מהמציאות הקיימת עוד טרם באה לידי גילוי החושים. ואמנם ראיה אחרת היא לגמרי מאשר יראה האדם בחושיו, כי מציאות זו לא ניתנה להבחן בחושי האדם... עדיין לא ניתק לגמרי מן החומר לשיגיע לידי הבחנת המציאות באופן אחר, לכן מתערבת השגתו המופשטת מחושי החומר עם ההשגות החמריות ומתבלבלת עמהם... ואשר לזה דרושה חכמת הפתרון לדעת מה ראה בחלום...

ומעתה נבין ענין רפואת החלום, כי מציאות הוא המצב הנראה בחלום, כמו חלי חזקיה מלך יהודה וכו', אלא שאלה נראים בחוש וזו נראית בחלום, אבל גם מציאות זו יכולה להרפא ברצות ה', ואין צורך בבריאה ולבטל מציאות, אלא כמו שבדרך הטבע יש רפואה לכל חלי, כמו כן יש רפואה לאותה מציאות הנראית בחלום.

ואחת מדרכי הרפואה היא הפיכת החלום, כי כל זמן שעדיין לא נתגשם הענין למטה ולא הגיע לחושינו, יכול אותו הענין עצמו להתהפך בדרך השתלשלותו למטה מרעה לטובה, וכידוע שבכל דבר רע נמצאים גם חלקי הטוב, ואפשר לסדר דרכי השתלשלותו באופן שהצד הטוב יכריע... (שעורי דעת/ הרב יוסף יהודה לייב בלאך ,מראשי תנועת המוסר, חלק א נסים וטבע א עמוד קט)

2.יש בחלום את הרהורי ליבו של האדם:

אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן אין מראין לו לאדם אלא מהרהורי לבו, שנאמר אנת מלכא רעיונך על משכבך סליקו... (ברכות נה ב)

3.בכל חלום יש בר ותבן:

אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי כשם שאי אפשר לבר בלא תבן, כך אי אפשר לחלום בלא דברים בטלים. אמר רבי ברכיה חלום אף על פי שמקצתו מתקיים כולו אינו מתקיים, מנא ליה מיוסף, דכתיב והנה השמש והירח וגו', וההיא שעתא אימיה לא הוה. (ברכות נז ע"א)

4.איש אמת יראה חלומות אמת :

והחלומות באים על ידי מלאך המלוה לאדם, ולפי שאין כל המחשבות אמת, על כן אין כל החלומות אמת, ומי שמרגיל עצמו שיהיו כל מחשבותיו אמת, גם יראה בלילה מראות אמת וידע העתידות כמו המלאכים. (שער האמת)

(אורחות צדיקים, שער האמת)

5.החלום הולך אחר הפתרון:

א.צריך לפתור לטובה כי הפתרון הולך אחר הפה:

ומשום שיש בו בחלום הכל, (הן אמת והן שקר) כמו שאמרנו, לכן כל החלומות שבעולם הולכים אחר פתרון הפה, ובארוה שכתוב ויהי כאשר פתר לנו כן היה, (הרי שמתקיים לפי הפתרון), מהו הטעם, משום שיש בו בחלום שקר ואמת, לכן המלה של הפתרון שולטת על הכל, שמכרעת אותו, אם לפי אמיתותו או לפי השקר שבו), ולפיכך צריך החלום לפתרון טוב.

(זוהר וישב פג)

ב.חלום טוב- לפתור כממשי וחלום רע- כשקרי וכל פתרון שכבר נאמר בפה יכול להיות  פתרון במציאות:

שמואל כי הוה חזי חלמא בישא אמר וחלומות השוא ידברו, כי הוה חזי חלמא טבא אמר, וכי החלומות השוא ידברו, והכתיב בחלום אדבר בו. רבא רמי כתיב בחלום אדבר בו, וכתיב וחלומות השוא ידברו, לא קשיא כאן על ידי מלאך כאן על ידי שד. אמר רבי ביזנא בר זבדא אמר רבי עקיבא אמר רבי פנדא אמר רבי נחום אמר רבי בירים משום זקן אחד ומנו רבי בנאה, עשרים וארבעה פותרי חלומות היו בירושלים, פעם אחת חלמתי חלום והלכתי אצל כולם, ומה שפתר לי זה לא פתר לי זה, וכולם נתקיימו בי, לקיים מה שנאמר כל החלומות הולכים אחר הפה... שנאמר ויהי כאשר פתר לנו כן היה. אמר רבא והוא דמפשר ליה מעין חלמיה, שנאמר איש כחלומו פתר...

(ברכות נה,ב)

6.דינו של חלום שלא נפתר

א.כמו איגרת שלא  נקראה - האם לכן גם לא יתקיים?

ואמר רב חסדא חלמא דלא מפשר כאגרתא דלא מקריא (ברכות נה ע"א)

ב.יתקיים בכל מקרה- רק שלא יידע את המהלך

רַבִּי חִיָּיא וְרַבִּי יוֹסֵי הָיוּ מְצוּיִים לִפְנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן. אָמַר רַבִּי חִיָּיא, הִנֵּה שָׁנִינוּ, חֲלוֹם שֶׁלֹּא נִפְתָּר כְּמוֹ אִגֶּרֶת שֶׁלֹּא נִקְרְאָה, אִם מִשּׁוּם שֶׁהִתְקַיֵּם וְהוּא לֹא יָדַע, אוֹ שֶׁלֹּא הִתְקַיֵּם כְּלָל. אָמַר לוֹ, הִתְקַיֵּם וְלֹא נוֹדַע, שֶׁהֲרֵי אוֹתוֹ הַחֲלוֹם תָּלוּי עָלָיו כֹּחַ, וְהוּא לֹא נוֹדַע וְלֹא יָדוּעַ אִם הִתְקַיֵּם וְאִם לֹא הִתְקַיֵּם.

(זוהר מתורגם בראשית קפג ע"ב)

7.אופן סיפור החלום:

א.לספר החלום רק לאוהב אותו שיפתור אותו לטובה:

ויחלום יוסף חלום ויגד וגו', מכאן שאין לאדם לומר חלומו רק לאדם שאוהב אותו, ואם לא (אוהב אותו) הוא גורם לו (רעה), שאם החלום מתהפך לדבר אחר, הוא שגרם להסתלק (הוראת החלום האמיתית על ידי) פתרונו... (זוהר וישב פג)

ב.לספר החלום בצורה חיובית :

בחלומי - ראוי לאדם שיזהר בתחלת דבורו בספור חלומות, כי שר המשקים זה היה תחילת דבורו בחלומי שהוא לשון חלימות ובריאות, שהוא מלשון "ותחלימני והחייני" (ישעיה ל"ח), ונצול ונדון לחיים וחזר למעלתו. אבל שר האופים התחיל באף ונדון למיתה... (רבנו בחיי בראשית מ ט)

8.מטרת החלומות : מעוררים אותו לתשובה

מטרת החלום - לגלות את הרהורי לבו הצפונים של האדם, היינו את הצפון בתת-הכרה שלו, כדי לעוררו לתשובה. עיין זוהר וישב (קפ"ג) "וכדין קב"ה אודע לה לנשמתא... אינון מילין כפום אינון הרהורין דליביה בגין דבר נש נטיל ארחא דתוכחי"... וכן אמרו ז"ל (ברכות נ"ה) "כל הלן שבעה ימים בלא חלום נקרא רע", כי זה לאות שאין מתענינים בו בשמים לעוררו...

(מכתב מאליהו,חלק ד עמוד קסד)

9.שלשה סוגי חלום :חלום על הווה, עתיד קרוב ועתיד רחוק

מצינו בחז"ל כללים בענין חלומות. הנה חלומות על ענינים שיארעו בעתיד רחוק מראים רק לצדיקים, כי חלומות הלא הם מדרגות בנבואה, ורק לראויים מאלה המדרגות מגלים מה שעתיד לקרות בשנים רבות. כמו כן דברים הנוגעים לכלל העולם מראים רק לבעלי מדרגה, לצדיקים אשר כלל העולם תלוי בהם. אולם חלומות אשר על דברים הקרובים לבא, והנוגעים לאותו היחיד, מגלים גם לאנשים שאינם בעלי מדרגה כלל, גם לרשעים מתגלים בחלומות דברים הקרובים לבא והנוגעים להם... (רבנו ירוחם, דעת תורה בראשית מא כה)

10.המתכון לחלום שמתקיים:

ואמר רבי יוחנן ג' חלומות מתקיימין, חלום של שחרית, וחלום שחלם לו חברו, וחלום שנפתר בתוך חלום, ויש אומרים אף חלום שנשנה, שנאמר ועל השנות החלום וגו'. (ברכות נה ב)

11.אורך הזמן להמתנה לקיום חלום טוב- כ"ב שנים:

אמר רבי לוי לעולם יצפה אדם לחלום טוב עד כ"ב שנה, מנלן מיוסף (ברכות נז ע"א)

12.פתרון החלום צריך להיעשות בו ביום:

שמעו נא - ... כי עיקר פתרון החלום הוא דוקא ביומו ולא ביום אחר, לזה מתענין תענית חלום אפילו בשבת ואינו נדחה ליום אחר, לזה אמר נא, פירוש עתה... והלא אמרו בהרואה אמר רבי בנאה פעם אחת חלמתי חלום אחד והלכתי אצל כ"ב פותרי חלום שהיו בירושלים, ומה שפתר לי זה לא פתר לי זה וכולם נתקיימו בי, אולי דוקא שאין הפתרונים סותרים, אבל אם סותרים אין פותר שני מוציא מפתרון ראשון... (אור החיים, בראשית לז ו)

13.אדם שלא חולם - נקרא רע:

'ר יונה א''ר זירא כל הלן שבעת ימים בלא חלום נקרא רע שנאמר {משלי יט-כג}וְשָׂבֵ֥עַ ילין בל יפקד רע אל תקרי שבע אלא שבע  (ברכות יד א)

אל תקרי שבע אלא שבע. ילין בל יפקד מן השמים בחלום הרי הוא רע לכך אין משגיחין לפקדו: (רש"י,שם)

חלק ב: יוסף בעל החלומות

1.החלום- המאפיין של העברים:

א.לחלום זה לצפות לעולם מתוקן - מי שלא חולם לא רוצה לתקן את העולם:

ויחלום יוסף חלום. אדם שיש לו חלומות קודם כל זה אומר שהוא עברי, ראינו שגם יעקב חולם חלום ובכלל המשפחה של אברהם משפחה של חולמים ויוסף הוא נאמן לרעיון. מה זה לחלום? זה לצפות לעולם אחר. הגמרא אומרת שמי שעוברים עליו שבעה ימים ולא חולם סימן שהוא רשע. למה? במה הוא רשע? כי הוא מסתפק במצבו של העולם. העולם  כפי שהוא מוצא חן בעיניו. והרי העולם כפי שאנו רואים אותו הוא עולם מלא צרות, מלא רע. ולכן מי שלא חולם יש פה איזה בעיה. ויוסף חולם. אם הוא חולם זה סימן שהוא רוצה עולם מסוג אחר לגמרי.

יוסף מספר את החלומות שלו כי החלומות שלו נוגעים לייעוד של המשפחה...נוגע לאחים לכן צריך לספר.

(תמלול שיעורים על ספר בראשית שיעור 212 ,  הרב שרקי)

ב.שר המשקים שוכח את יוסף כמו אדם השוכח את חלומו:

וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יוֹם הֻלֶּדֶת אֶת פַּרְעֹה וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה לְכָל עֲבָדָיו וַיִּשָּׂא אֶת רֹאשׁ שַׂר הַמַּשְׁקִים וְאֶת רֹאשׁ שַׂר הָאֹפִים בְּתוֹךְ עֲבָדָיו:  וַיָּשֶׁב אֶת שַׂר הַמַּשְׁקִים עַל מַשְׁקֵהוּ וַיִּתֵּן הַכּוֹס עַל כַּף פַּרְעֹה:  וְאֵת שַׂר הָאֹפִים תָּלָה כַּאֲשֶׁר פָּתַר לָהֶם יוֹסֵף:  וְלֹא זָכַר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת יוֹסֵף וַיִּשְׁכָּחֵהוּ:(בראשית מ כא-כד)

‏יש המון חלומות בספר בראשית דווקא של העברים. ברגע שמגיע ‏עברי אחד למצרים הוא גורם לכולם לחלום ועוד שאלו שהוא גורם ‏להם לחלום גורמים לאנשים אחרים לחלום. החלימה היא תכונה עברית המדבקת עמים אחרים (שיעורים על ספר בראשית/ הרב שרקי,שם)

2.אחי יוסף שנאו אותו על חלומו הראשון כי החלומות הם הרהורי הלב ואם כך מהרהר למלוך עליהם:

ויחלום יוסף חלום, ויוסיפו עוד שנא אuתו. תימ' וכי עבור שראה חלום שנאוהו, וכי ‏מה היה יכול שראה חלום בדרך כל אדם שחולם בלילה מתוך השינה, ופי' הר"ר יוסף ‏מאורליי"ש  דאמ' בעלמא אין חלום  אלא מתוך מחשבותיו שחושב על מטתו כדכתיב : ‏רעיונך על משכבך סליקו, ויוסף כמו כן אמרו לו אחיו מתוך שאתה חושב עלינו מחשבות ‏רעות שאתה אומר למלוך עלינו לכך נראו לך החלומות הללו

(רבי חיים פלטיאל על התורה, בראשית לז ז)

3.יוסף לא יספר על החלום הראשון לאביו שמא אלו דברים בטלים ואחיו עברו משנאה לקנאה כי בהישנות החלום הבינו שהוא אמת שהוא ימלוך ועל כך קנאו בו:

מה שלא סיפר לאביו את החלום ‏הראשון, לפי שחשש שאין חלום בלי דברים ‏בטלים, ולא רצה לפגוע בכבוד אביו. ובחלום ‏השני שוב סיפר לאחיו כדי שיפתרו לו אותו, ‏ולא סיפר לאביו משום כבודו כנ"ל, אך הפעם
‏האחים לא אמרו דבר, כדי שלא יתקיים ‏החלום. והיות שלא פתרו לו, הלך אל אביו ‏בנוכחות אחיו, וסיפר לו כדי שיפתור לו את ‏החלום. וכאשר שמע אביו, אמר בתמיה הבוא ‏נבוא וגו" להשתחוות לך?! כדי שהאחים לא
‏יקנאו, ואף שאמר בתמיה, הרי זה פתרון ‏לחלום. אולם האחים ששמעו שחלם פעמיים, ‏סימן שאמת הדבר, כמו שאמר יוסף לפרעה: ‏"על השנות החלום פעמים כי נכון הוא", לכן ‏עתה האחים לא שנאו אותו, אלא קנאו בו, כי ‏ידעו שהוא ימלוך. אולם יעקב ששמע ואת ‏פעם ראשונה, אע"פ שידע ברוח הקודש שאמת ‏החלום, יעקב גער בו כדי שהאחים לא יקנאו ‏בו, אבל האחים ששמעו את שתי החלומות ‏מיוסף כבר ידעו שזה אמת לכן הפעם כתוב: ויקנאו בו. על שהוא יהיה מלך

(טיב פרשת השבוע. בראשית, הרב מיכאל נסים אביטן , ע"מ רצט)

4.פתרון האחים בדיבורם - שהחלום מכוון על מלכות- אכן סייע לדבר להתקיים

המלוך תמלוך - משנאתם אותו היה להם לפתור לרעה, והיה מה' לזמן בפיהם הפתרון למלכות. (רבנו בחיי , בראשית לז ח)

5.יוסף הוא בעל החלומות ולכן ידע את חלום השרים ופתרונו כי גם הוא חלם אותו:

ויחלמו חלום שניהם, תא חזי כי למדנו, שכל החלומות הולכים אחר הפה. יוסף כשפתר להם החלום, למה פתר לזה פתרון טוב ולזה פתרון רע, (למה לא פתר לשניהם פתרון טוב). אלא אלו החלומות על יוסף היו, ומשום שידע הדבר בעקרו ושרשו, משום זה פתר להם החלום כמו שצריך, ופתר לכל אחד ואחד פתרון, כדי להחזיר דבר למקומו (ושרשו).

(זוהר וישב רנד)

חלק ג: פתרון חלומות יוסף כפי שהתממשו במציאות 

1.עלייתו של יוסף דרך השיבולים- תיקון הכלכלה של מצרים:

מאלמים - ראה שתהיה מעלתו על ידי אלומות, שיקום מעצמו בלעדי רצונם, ושיתמיד במלכותו. וגם ניצבה - ושיסובבוהו וישתדלו שלא יקום ולא יועיל, והשתחוו לאלומתו ולא לו, שלא הכירוהו, ושנאוהו כי חשבו שמספרו להם כדי להכעיסם, או שממציא בו דברים מעצמו, שעל זה קראוהו בעל החלומות. (אברבנאל בראשית לז  ו)

2.מלכותו של יוסף נמשכה 80  שנה- "גם ניצבה":

וגם נצבה - להורות שמלכותו תמשך, כי מלך פ' שנה, ולא נעשה כן לכל הממלכות. (ספורנו בראשית לז ז)

קמה וגם נצבה - בתחלה ימשול, ואחר כך ימלוך... (כלי יקר בראשית לז  ז)

3.יוסף עיכב את בנימין כדי שיעקב יבוא אצלו להשתחוות- יוסף קידם את מהלך הפתרון של חלומו:

ויביאו לו את המנחה - כל אחד השתדל להביא בידו, ובזה נתקיים חלום האלומות... באמת רצה לעכב את בנימין אצלו כדי שיבא אביו להשתחוות לפניו ולבקש עליו, ורק משאמר לו יהודה כראותו כי אין הנער ומת, הבין, כי אי אפשר בזה האופן... (העמק דבר מג כו וכז)

4.מה מייצגים השמש הירח ואחד עשר כוכבים:

א.יעקב בלהה והאחים:

 ותשתחוין לאלומתי. גם השמש והירח ואחד עשר כוכבים שהשתחוו לו, והם יעקב ובלהה ואחד עשר אחיו, כענין שכתוב באחיו וישתחוו לו אפים ארצה, וכתיב ביעקב (בראשית מז, לא) וישתחו ישראל על ראש המטה

(רבנו בחיי על בראשית פרק לז פסוק ז )

ב.הכוכבים- אחיו, הירח- ישראל והשמש- מצרים:

כוכבים בכל זאת מרמזים לאחיו, הירח נמשל כידוע לישראל והשמש נמשלה למצרים שכן לפי אמונת המצרים פרעה הוא בן השמש (יציאת מצרים מציאות או דמיון, פ. גלפז-פלר, שוקן, עמ' 49). כלומר יש כאן גם רמז לשלטון יוסף על אחיו, על עם ישראל ועל מצרים.

(פשט ומסר /ניצן חמיאל, מאמר "פתרון חלומות יוסף")

ג.השמש והירח הם יעקב וכל המהלך הוא רמיזה על הליכה לגלות:

 ישנם תרבויות שמשיות - אקטיביות ו‏תרבויות ירחיות- פסביות . התפיסה היתה שיעקב הוא תרבות ירחית אלא שהוא קנה לעצמו את הבכורה והברכה, לקח ‏את לאה אשת עשו לכאורה- לאישה וניצח את המלאך הוא התאמץ‏וכבש את השמש ולכן לוח השנה שלו הוא ירח ושמש. 

כלומר ‏יעקב הוא השמש והירח ואין בעיה בחלום. ומה שדחה היה כדי ‏לעשות שלום ‎עם האחים (שיעורים על ספר בראשית/ הרב שרקי,שם)

אי אפשר לראות שמש ירח וכובבים ‏בבת אחת אלא הוא ראה את הזמן ביום מתחיל בשמש ממשיך ‏עם הירח נגמר בכוכבים. הוא מזמין את אחיו להיכנס ללילה ‏ולשמש ככוכבים. כלומר ללכת לגלות ומשם להשפיע

(שיעורים על ספר בראשית/ הרב שרקי,שם)

5.והנה והנה והנה- שלוש השתחוויות:

ותמצא בכתוב שלש פעמים והנה כנגד שלש פעמים שהוצרכו לרדת למצרים להשתחוות לאלומתי, והיה להם הכנעה לפניו, פעם ראשונה כשהיה רעב בארץ כנען, ופעם שניה כשאמר להם יעקב שובו שברו לנו מעט אוכל שבו נתגלה יוסף, ופעם שלישית כשחזרו אליו עם יעקב אביהם ואז נתקיימו כל החלומות:

(רבנו בחיי על בראשית פרק לז פסוק ז )

6.משמעות שתי החלומות- אותו מהלך של השתחוויה אבל בשני זמנים שונים- האחד בזמן הרעב והאחר אחרי שהתגלה אליהם יוסף:

אין שתי החלומות חלום אחד שהרי כתוב ויחלום חלום אחר.הרי שיש כאן ב חלומות.וכל חלום פתרונו בזמן אחר. מובא במדרש לקח טוב ( וישב לז סימן ז) והנה אנחנו מאלמים אלומים בתוך השדה.אמר להם עתידין אתם לכנוס פירות ואני כונס. שכשם שראה פרעה חלום הרעב. כך ראהו יעקב אבינו. והשבטים כינסו פירות ולא הצליחו. 

[לפי זה והנה החלום הראשון מדבר בשנת השבע]  שנאמר והנה קמה אלומתי וגם נצבה. שלכם מתרקבים ושלי עומדים לפי שהכניס התבואה בשיבולת ולא מירחן לו לפיכך עמדו עכ"ל

[לפ"ז והנה השני מדבר בתחילת שנת הרעב]

תסבינה אלמתיכם ותשתחוין לאלמתי, ‏כשבאתם למצרים הסתובבתם ולא נכנסתם ‏בשער אחד, וכשהגעתם אלי השתחויתם ‏לאלומתי. מכון שלא ידעתם מי אני, ‏והשתחויתם לממונה על האלומות.

[לפ"ז,‏"והנה" השלישי, כשירדו האחים לשבור אוכל ‏(טיב הפרשה)]. פתרון לחלום השני, טיב הפרשה ‏כתב, "והנה" אחרי הוודע יוסף לאחיו, כולם ‏באו יחד. "השמש", זהו יעקב. "והירח" זו ‏בלהה שגדלתו. "ואחד עשר כוכבים" אחד ‏עשר אחים, (רש"י) "משתחוים לי" כשהגיעו אל ‏יוסף. 

לפ"ז מובן, למה בחלום הראשון לא ‏מופיע יעקב. וגם מובן, למה בחלום הראשון ‏נמשלו האחים לאלומות,  ובחלום השני ‏ לכוכבים. וגם מובן, למה בחלום השני, כתוב: ‏"משתחוים לי", כי כבר ידעתם לפני מי אתם

‏עומדים, וההשתחויה היתה לי. 

(טיב פרשת השבוע/הרב מיכאל נסים אביטן ,בראשית ע"מ רצט-ש)

על ראש המטה נתן שבח להקב״‎ה על שנתן בלבו של יוסף לקברו עם אבותיו וכאן נתקיים החלום שהשמש משתחוה לו ומ״‎מ ההשתחויה כלפי שכינה היתה.

(חזקוני, בראשית מ״ז:ל״א:א׳)

חלק ד: המדריך לפתרון חלומות

0.הגדרת המושג "חלום" ו"פתרון":

א.חלום מלשון כבול וקשור:

בחלום - שורש חלום קרוב לשרשים עלם, הלם, ואלם, המורים על משהו קשור כבול ומקופל ומכווץ, בלתי מפותח... הרי זה מצב, המתואר באיוב (ל"ג ט"ו) "בחלום חזיון לילה בנפל תרדמה על אנשים בתנומות עלי משכב, אז יגלה אוזן אנשים ובמסרם יחתם. להסיר אדם מעשה, וגוה מגבר יכסה". הרצון החופשי כבול, הגוף והרוח פועלים על פי חוקים אחרים, כשם שבחלמון הזה מקופלים ואחוזים בערבוביה ובהעדר דמות כל אותם הנכסים של האורגניזם העתיד להיווצר, משום שעדיין חסרה בו הנפש, אותו ניצוץ של עצמאות חיה... כן בחלום חסר השכל הפעיל של הנשמה, מחשבות ודמיונות אגורים ואחוזים אלו באלו, מתקשרים על פי קשרי אסוציאציה מקריים, מפני שהשכל האנושי המודע איננו מחזיק ברסן המחשבות... במצב זה לא האדם הוא החושב ומדמה, אלא המחשבות והדמיונות פועלים באדם, בתוך נפשו. באותו מצב יש והקב"ה אומר את דברו לאדם בחלום השלוח מאת ה', ה' הוא השכל הפעיל... (בראשית כ ג)

ב.לפתור- לפתוח כמו פטר רחם:

פתר קרוב לפטר, לפתח, פתיחה אורגנית מבפנים כדוגמת "פטר רחם"... אדם נבון יכול לעמוד על ביאורו המדויק של חלום, מבלי שיוכל להבטיח גם את קיומו של החלום. הפתרון חייב להיות מתוכו. פתרונו של חלום מתוכו הנו התפקיד הפסיכולוגי העמוק ביותר, בדרך שביאורו של כל סמל פירושו של כל פסוק, חייב להיות פתרון, פירוש הדברים מתוכם. אין קץ לפירושים שאפשר להעמיס על כל סמל ופסוק, אך פירוש אחד בלבד - הפירוש הנכון יעלה בידי זה המבקש את הפירוש מתוכו... (רש"ר הירש בראשיתמ ה)

1.החלום והפתרון- חד הם והפתרון נמצא תמיד אצל החולם :

החלום והפתרון משתייכים זה לזה אין הם שניים.למעשה יכולים הם להתחלף זה בזה ואין האחד שונה במאומה  מחברו, יחד מהווים הם את השלמות ,החולם הוא הפותר, והבא לפתור בהכרח שיהיה חולם בעבר

( תומס מאן)

2.סימני החלום הצודק: יבא מסודר, והחולם מתרשם ומתפעל.

הפתרון: הוא יושג א', על ידי שיבין בחכמתו המשלים שבחלום על פי החכמה הכוללת. ב', אומדן לפי האיש החולם, שתליה על דקל לא תפתר בשוה ללסטים ולצורבא דרבנן. ג', יש בחלום הוראות שונות אבל פותר זה לא יכול לדעת הכל ולהבדיל בין משל ונמשל, לדעת מה שעל אנשים וענינים רחוקים מהחולם ועוד. על כן כשיגידו הפותרים ענינים אמיתיים הם ברוח הקודש, והוא שפע אלוקי לדבר חכמה ולהשיג אמיתויות הדברים, כבהמורה חלק ב' פרק מ"ה... (אברבנאל, בראשית מא א)

3.המתכון להיות פותר חלומות:

א.שלמות לשון הקודש:

ומי שיש לו שלימות לשון הקדש יודע לפשר חלמין שבתרדמה כמו יוסף כמבואר שם, כי החלומות הם כפי המאכלים שאוכל כמובא, כי בכל דבר יש אותיות כנ"ל, וכששוכב וישן עולים האידיים מהמאכלים שאכל עולים להמוח, ונצטרפין האותיות שיש בהם ומזה נעשה החלום. נמצא כשאדם אוכל, אם היה אוכל הכף השני קודם הראשון, היה מתראה לו חלום אחר, כי בכל דבר יש אותיות אחרים, ואלו היה אוכל זה הכף תחלה, היו נצטרפין האותיות בצירופים אחרים, והיה מתראה לו חלום אחר. ומי שיש לו שלימות לשון הקדש הוא יודע האותיות שיש בכל דבר כנ"ל, על כן הוא יכול לפשר חלמין כנ"ל... (מוהר"ן,יט)

ב. ניתוק מדמיון התאוות כך שהוא יכול להפריד בין דמיונות בחלום לדבי הטעם שבו:

והחלום שבעת השינה שאינו בידו ובחירתו לנקות הרהוריו וכן הרהורי ודמיונות כל א' מישראל בכל זמן שהם דוגמת חלום הם אף מס' מאמיתות המדמה שהיא נבואה, כי גם בהם מלובש פתרון האמיתי ומרומז חכמת אמת הנמשכות מחב"ד שבמוחו אלא שמעורבב בבטלה הרבה, כענין אין חלום בלא דברים בטילים. ובלקוטי פרשת וישב ביאר ענין החלום מוחין דגדלות שבתוך מוחין דקטנות. וכן הדמיונות של הבל הם מוחין דקטנותו, ואצל בני ישראל שכל אחד יש לו שורש בתורה דכתוב בה אמת ואינה דמיון הרי המוחין דגדלות גנוז תוך מוחין דקטנות, רק מכל מקום מפני הקטנות המסבבו אי אפשר בלא דבר בטל, אבל יש בו גם בר. והמבין על זה לדעת התוכיות שבכל הדמיונות הוא מי שנקי מתאוות כיוסף בתאות נשים ודניאל בתאות אכילה הם היו פותרי חלומות, דשורש כל הרהורי בטלה הם בתאות שבזה הלב חושק להרהר, ומי שהוא שקוע בדמיון אין יכול להחליף ולהוציא הדבר אמת המלובש תוך הדמיונות... (ר' צדוק הכהן מלובלין, צדקת הצדיק חלק ב עמוד פ)

ג.איש אמת יחלום חלומות אמת:

כתב באורחות צדיקים (שער האמת) "לפי שאין כל המחשבות אמת על כן אין כל החלומות אמת ומי שמרגיל עצמו שיהיו כל מחשבותיו אמת, (בחינת דובר אמת בלבבו), גם בלילה יראה מראות אמת וידע העתידות כמו המלאכים". מכאן שכערך אמיתת מחשבותיו ביום כך יהיו חלומותיו אמת בלילה, וכשיפשפש במעשיו ידע את ערך חלומו. ואם יתחזק האדם זמן רב במדת האמת ואחר כך יתפלל על חלום לברר האמת, אפשר שיסייעו לו מן השמים להשיגו. (מכתב מאליהו חלק ד עמוד קסד)

4.בין פתרון חלומות להגדת עתידות:

אמנם פתרון החלומות והגדת העתידות הם ענינים הפכיים, שהפתרונות נלקחים מהענינים הפרטיים שבחלום המתחדשים מהדמיון שבנפש החולם, ומהם ישער וישפוט הפותר, וההגדות הנבואיות לקוחות מהגזרות הכוללות הנמצאות בסדור השמימי או בדעת אלוקי... והנביא לא יתבלבל על ידי הדברים הבטלים שבחלום כי יכירם, ועל דרך האמת אינו פותר החלום, כי אם מגיד את אשר האלוקים עושה... (בעל העקידה, בראשית מא א)

5.חלום של מלכים נוגע לכל העולם ואינו הולך לפי פתרון הפה :

א.מלך רואה בחלום דברים הנוגעים לכלל- דברים שהקב"ה עושה בעולם:

אָמַר רַבִּי יִצְחָק, אַף עַל גַּב שֶׁנֶּאֱמַר שֶׁאֵין מַרְאִים לְאָדָם אֶלָּא בְּאוֹתָהּ הַדַּרְגָּה שֶׁלּוֹ - שׁוֹנֶה אֵצֶל הַמְּלָכִים, שֶׁמַּרְאִים לָהֶם דְּבָרִים עֶלְיוֹנִים וּמְשֻׁנִּים מִבְּנֵי אָדָם אֲחֵרִים. כְּמוֹ שֶׁמֶּלֶךְ דַּרְגָּתוֹ עֶלְיוֹנָה עַל כָּל שְׁאָר הָאֲחֵרִים, כָּךְ גַּם מַרְאִים לוֹ בְּדַרְגָּה עֶלְיוֹנָה עַל כָּל שְׁאָר הָאֲחֵרִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר אֵת אֲשֶׁר הָאֱלֹהִים עֹשֶׂה הֶרְאָה אֶת פַּרְעֹה, אֲבָל לִשְׁאָר בְּנֵי הָאָדָם אֵין מְגַלֶּה לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת מַה שֶּׁהוּא עוֹשֶׂה, פְּרָט לַנְּבִיאִים אוֹ לַחֲסִידִים אוֹ לְחַכְמֵי הַדּוֹר, וְהִנֵּה פֵּרְשׁוּהָ.

ב.אצל מלך אין החלומות הולכים אחר הפה ולכם הפתרונות שנתנו לו חכמיו לא נתקיימו:

אצל כל אדם החלום הולך אחר הפה כדלקמן אמנן חלומות המלכים שה גילוי עניינים הנוגעים לכלל העולם אינם הולכים אחר הפה ולכן רק יוסף בקדושתו יכול לפור את חלום פרעה (ע"פ אור יקר, מתוך זוהר המאור המבואר פרשת מקץ ע"מ לא הערה י)

6.כדי שחלום שנפתר לטובה יתממש - צריך החולם לזכור אותו :

עוֹד, וַיִּזְכֹּר יוֹסֵף אֵת הַחֲלֹמוֹת אֲשֶׁר חָלַם - זָכַר אוֹתָם, מִשּׁוּם שֶׁאֵין שִׁכְחָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. שֶׁהֲרֵי חֲלוֹם שֶׁהוּא טוֹב, צָרִיךְ אָדָם לְהַזְכִּירוֹ, שֶׁלֹּא יִשָּׁכַח, וְאָז מִתְקַיֵּם, שֶׁהֲרֵי כְּמוֹ שֶׁנִּשְׁכָּח לִפְנֵי הָאָדָם, כָּךְ נִשְׁכָּח עָלָיו.

בֹּא רְאֵה, חֲלוֹם שֶׁלֹּא נִפְתַּר, כְּאִגֶּרֶת שֶׁלֹּא נִקְרְאָה. וּבֹא רְאֵה, מִשּׁוּם שֶׁלֹּא נִזְכָּר, כְּמִי שֶׁלֹּא הִכִּיר אוֹתוֹ. וְעַל זֶה, מִי שֶׁנִּשְׁכַּח מִמֶּנּוּ חֲלוֹם וְלֹא יָדַע אוֹתוֹ, לֹא עוֹמֵד עָלָיו לְהִתְקַיֵּם. וּמִשּׁוּם זֶה יוֹסֵף הָיָה זוֹכֵר אֶת חֲלוֹמוֹ, כְּדֵי לְהִתְקַיֵּם, מִשּׁוּם שֶׁלֹּא יִשָּׁכַח הַחֲלוֹם מִמֶּנּוּ לְעוֹלָם, וְהָיָה תָמִיד מְצַפֶּה לוֹ. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מְרַגְּלִים אַתֶּם. הוּא זָכַר אֶת הַחֲלוֹם, אֲבָל לֹא אָמַר לָהֶם דָּבָר, אֶלָּא מְרַגְּלִים אַתֶּם.

(זוהר בראשית קצט ע"ב)

כי כאשר נשמתו לא תתפעל מהחלום יאמרו : הנה הוא עצמו לא נתן לב לבשורה טובה שבשרוהו ולא החשיב טובות הבורא וישכחוהו מלעמלה לכן צריך להזכיר ( ע"פ הרמ"ק)

חלק ה: חלום יוסף כבסיס למחלוקת הגדולה שלו עם האחים

1.האחים שכבר קינאו ביוסף בשל כתונת הפסים נכנסים לחרדה בעקבות החלומות שלו:

וַיַּחֲלֹם יוֹסֵף חֲלוֹם וַיַּגֵּד לְאֶחָיו וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתו (בראשית לז ה)

אנחנו יודעים שיש בחלום אחד מששים לנבואה. חז״ל מסבירים שיוסף ראה בחלומו שהוא עתיד למלוך. השאלה היא מדוע הוא רץ לספר לאחיו שהוא חולם. הרי הוא יודע שהם לא מבינים אותו, שהם אינם מבינים בדיוק מה הוא רוצה לעשות, מה הוא זומם לעשות. התשובה הפשוטה המיידית היא שהוא נער, שהוא ממשיך לעשות מעשי נערות. אולם עצם האמירה לאחיו שהוא חולם מוסיפה אצלם חרדה נוספת. הם עוד פחות מבינים אותו: ׳וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ׳. והוא בכל זאת מתעקש

2.האחים רצו להתעלם מחלומו של יוסף אבל הוא מתעקש ומתחנן לספר להם את החלום ובעצם גם את פתרונו:

וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם שִׁמְעוּ נָא הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתִּי.(בראשית לז ה)

 הם רצו להתעלם ממנו, מחלומו, והוא מתעקש ׳שִׁמְעוּ נָא׳ - ואין נא אלא לשון בקשה כידוע וכדי שהדברים יהיו ברורים ומובנים להם, הוא בעצמו מסביר להם את משמעות חלומו. אני מדגיש: הוא לא מספר להם את החלום עצמו. הוא נותן לו מיד פרשנות משלו:

3.מקום ההתרחשות -השדה- ארץ החיטה- מצרים:

וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי (בראשית לז ה)

 בחלום הם בשדה, כלומר הם בחוץ לארץ ובמקום מאוד מסוים: בארץ החיטה. ובמקום הזה כל בני יעקב עוסקים בגידול החיטה. כולם מאלמים אלומים. כולם, יחד, ממלאים את התפקיד של המשביר. וארץ החיטה היא מצרים, הציוויליזציה החשובה ביותר באותה תקופה. זהו החלק הראשון של דבריו. 

4.יוסף הוא מהוביל של המהלך- הוא המנהיג והמטרה היא לאחד את כל העולם בגלל רעב- פיזי ורוחני:

אולם הוא מוסיף מיד שאחיו עתידים להשתחוות לו כשם שהשתחוו אלומותיהם לאלומתו. המשמעות ברורה: הוא במרכז. הוא המוביל. הוא המשיח שמלמד איך מאלמים אלומים. רש״י מפרש: ״מאלמים אלומים - כתרגומו מאסרין אסרין, עמרין״. מאסרין אסרין, כלומר קושרים קשרים. .... צריך לעשות מהתבואות של הפעילות האנושית עמרים ממש. יש הבדל בין לקשור ובין לכרוך.[30] לקשור זה לעשות קשר של קיימא, זה לאחד. וכאן צריך לדייק: התפקיד שלנו אינו לגדל את החיטה עצמה אלא לעשות ממנה עמרים. לכן רש״י מדייק ואומר שני דברים: הראשון, לקשור. מה זה לקשור? זה לאחד יחד. השני, לעשות עמרים. לא לקשור סתם אלא לאחד עם המקור. בקבלה מסבירים, וזה נמצא הרבה בתורת חב״ד דווקא, שתכלית עבודה זו היא ליקוט ובירור הניצוצות.[31] ומי יודע לעשות זאת? יוסף. ומדוע צריך לעשות זאת? כי יש רעב בעולם, לא רק רעב ללחם - הלחם הגשמי בלשון החסידות, אלא רעב לדבר ה׳, בבחינת ׳הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם אֲ-דֹנָי יְ-ה-וִ-ה וְהִשְׁלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ לֹא רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא צָמָא לַמַּיִם כִּי אִם לִשְׁמֹעַ אֵת דִּבְרֵי יְ-ה-וָ-ה׳.[32] יוסף רואה את משימת ישראל כספק של הרעב בעולם. 

5.את כל הפעילות הזו עושים בגלות וזה מה שמקומם את האחים- הספיקה להם הגלות אצל לבן:

האם בנקודה זו חולקים אחיו? בוודאי שלא. מה שמקומם אותם הוא שכל זה אליבא דיוסף חייב להתרחש בגלות, בלילה. להם הספיקו עשרות השנים אצל לבן. אולם הוא נער והוא לא חווה את מה שהם חוו אצל לבן.

6.הבעיה השניה מבחינת האחים- הצורך לעזוב את רעיית הצאן ולעבור לחקלאות:

הנקודה השנייה הבעייתית מאוד בחלומו של יוסף מבחינת האחים, היא שהאחים אמורים לעזוב את המקצוע המסורתי שלהם כדי לממש את חלומו של יוסף. הם רועים. הם אינם בעלי קרקע. לפי הפרשנות שיוסף נותן לחלומו, על כולם לעסוק בחקלאות ולאסוף אלומות רבות ככל האפשר כדי להאכיל את העולם כולו.

....

7.האחים סוברים שיהודה עתיד להיות המלך ולא יוסף ובא"י ולא דרך מעבר בגלות:

. להם הסבר אחר לחלום הזה. החלום אינו בא לבשר להם שיוסף יהיה מלך עליהם. הם יודעים שיהודה יהיה המלך, הם יודעים שכוח המלוכה בישראל נמצא ביהודה ולכן הם מבינים מהחלום שיוסף ימשול בחוץ, על עם אחר, וזה יהיה דבר גדול בפני עצמו. האם הם חייבים להצטרף למהלך הזה של יוסף? זו השאלה. והם זוכרים טוב מדי את אשר קרה אצל לבן. לכן יש להם אסטרטגיה שונה למימוש המשימה של בית ישראל ואסטרטגיה זו לא עוברת דרך הגלות, אלא דווקא דרך ארץ ישראל. לכן הם דוחים את פרשנותו של יוסף:

וַיֹּאמְרוּ לוֹ אֶחָיו הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ אִם מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ עַל חֲלֹמֹתָיו וְעַל דְּבָרָיו(בראשית לז ו)

 8.בחלום השני הדברים ברורים כשמש - ויעקב הוא שפותר את החלום והאחים יודעים שכך יהיה:

ושוב מדייק הכתוב: ׳וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ עַל חֲלֹמֹתָיו וְעַל דְּבָרָיו׳. אי ההבנה בין הצדדים הולכת וגדלה. ושוב יוסף חולם. הפעם הוא מספר את חלומו החדש בלי פרשנות משלו:

וַיַּחֲלֹם עוֹד חֲלוֹם אַחֵר וַיְסַפֵּר אֹתוֹ לְאֶחָיו וַיֹּאמֶר הִנֵּה חָלַמְתִּי חֲלוֹם עוֹד וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי.

וַיְסַפֵּר אֶל אָבִיו וְאֶל אֶחָיו וַיִּגְעַר בּוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר לוֹ מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתָּ הֲבוֹא נָבוֹא אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ לְהִשְׁתַּחֲו‍ֹת לְךָ אָרְצָה.

(בראשית לז, ז-ח)

 הפעם, לדידו, הכל ברור והוא אינו צריך לפרש להם את הדברים. עצם הסיפור צריך לשכנע אותם שהוא הצודק: עליהם כולם להיות הכוכבים בלילה של הגלות. הוא סיפר קודם כל חלום זה לאחיו ולאחר מכן לאביו בנוכחותם.

נראה שתגובתו של אביו יעקב מפתיעה אותו. נראה שהוא הצליח לעורר את כעסו: ׳וַיִּגְעַר בּוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר לוֹ מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתָּ?׳ - עד כדי כך שיעקב נראה סותר את דברי בנו: ׳הֲבוֹא נָבוֹא אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ לְהִשְׁתַּחֲו‍ֹת לְךָ אָרְצָה?התורה אינה מוסרת לנו את תגובתו של יוסף לנזיפת אביו ולכן קשה לקבל הבנה זו של דברי יעקב. לכן, על הפסוק הבא ׳וַיְקַנְאוּ בוֹ אֶחָיו וְאָבִיו שָׁמַר אֶת הַדָּבָר׳, מדייק המדרש ואומר:

׳ויקנאו בו אחיו׳ - ידעו כי כאשר פתר להם אביהם כך עתיד להיות (מדרש לקח טוב)

מדברי המדרש עולה שיוסף רק סיפר את חלומו ומי שפתר אותו בנוכחות כולם היה דווקא יעקב. זה מקנה ממד אחר לגמרי לדבריו והמדרש הבא מדגיש זאת:

׳והנה השמש׳ - בשעה שאמר יוסף ׳והנה השמש והירח וגו׳׳, אמר יעקב מי גילה לו ששמי שמש?(בראשית רבה פרשה פד-יא)

9.האחים קנאו ביוסף כי הבינו שזה נבואה משמים:

אם כן, יש בחלום הזה של יוסף, אליבא דיעקב עצמו, ממד נבואי. מחדד נקודה זו האור החיים הקדוש שמוסר לנו הסבר עמוק ביותר כאשר הוא כותב בד״ה ״ויקנאו בו אחיו״: ״בחלום זה הסירו הספק שהיה להם בחלום ראשון שבא החלום לסיבת מחשבותיו, כי ודאי שלא חשב ולא עלה על דעתו להשתרר על אביו ואין זה אלא הודעת דבר מהשמים ולזה נכנסה בהם קנאה״. עולה מדבריו שהיה מקום לחשוב שהחלום הראשון הוא תולדה של מחשבותיו של יוסף עצמו משום שכאשר אדם חושב על נושא מסוים לאורך זמן, הוא גם חולם עליו. חלום כזה הוא בוודאי לא חלום של נבואה. אולם כאן, בגלל התוספת של השמש והירח, התברר ליעקב ולאחים שמדובר במשהו אחר. מדובר באמת בחלום נבואי. גם אם יוסף הוא נער שעושה מעשי נערות, הוא לא היה מוסיף פרט זה על דעת עצמו. לכן יש כאן נבואה הדורשת בירור ועליהם להבין אחרת את כל החלומות של יוסף. מבחינה למדנית אפשר לחזק הבנה זו אם שמים לב שבכל פעם יוסף משתמש במילה ״הנה״: ליתר דיוק מילה זו חוזרת על עצמה שלוש פעמים בחלום הראשון ופעמיים בחלום השני. 

10. שלשה הבשורות שהיו בחלום יוסף: שינוי המקצוע{בגלות},התפקיד המיוחד של יוסף{משנה מלמלך} , ההכרה של האחים בתפקיד זה:

לכן יש בחלום הראשון שלוש נבואות: הראשונה, שינוי המקצוע של האחים מרועי צאן למאלמים אלומים. השנייה, בתהליך הזה יהיה ליוסף תפקיד מיוחד - ׳וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה׳, והשלישית, ההכרה מצד האחים בתפקיד המיוחד של יוסף: ׳וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי׳. בחלום הזה תמצית העתיד להתרחש.

אם כן, יוצא שמהחלום הראשון לומדים שתפקידו של יוסף הוא תפקיד מאחד. הוא עתיד לאחד את האחים. ומהחלום השני לומדים שהוא עתיד לאחד את כל בית ישראל. הוא עתיד להיות הציר המרכזי וסביבו עתידה להיווצר אחדות בית ישראל כולו. כך פתר להם יעקב, ובתגובה האחים מקנאים בו.

מה פשר קנאה זו? מה חדש בה? אנחנו זוכרים שלפני כן האחים שנאו אותו והסברנו ששנאתם נבעה מאי־הבנה. האחים לא הבינו מה יוסף רוצה. האם הוא רוצה להיות הממשיך הבלבדי? האם הוא מבקש להמשיך לבד את התולדות? האם הוא רואה את עצמו כאב? אולם כעת אחרי שיעקב פתר לפני כולם את החלום, אין עוד מקום לאי־הבנה מסוג זה. כעת השאלה אחרת לגמרי: יוסף הבין, לפי הפרשנות שהוא נתן לחלומו הראשון, שהוא עתיד למלוך עליהם והם פירשו את הדברים אחרת. לדידם הוא עתיד למלוך על עם אחר ולא עליהם. בהינתן מחלוקת יסודית זו, האם הם בכל זאת מוכנים לשתף פעולה עם יוסף, כלומר האם הם מוכנים לרדת שוב לגלות?

(סוד מדרש התולדות/הרב יהודה ליאון אשכנזי, ע"מ 135-139)

חלק ו: חלום פרעה והקשר  לגלות:

וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַיְאֹר (בראשית מא,א)

1.ה' מתגלה בחלום גם בזמן הסתר פנים:

אמר רבא אמר הקב"ה אף על פי שהסתרתי פני מהם בחלום אדבר בו... (חגיגה ה ב)

2.החלום- מציאות גלותית- כמו חלום יעקב, חלומות יוסף ועוד:

א.הגלות היא בעצמה סוג של חלום:

ויחלום - ודאי לא היה צריך לנבואת חלום, אלא שהכניס עצמו כנ"ל למקום בו לא יוכל להסתכל באספקלריא המאירה כי אם בחלום, וכן הגלות נדמה לחלום, כמו שכתב "היינו כחולמים", והחלום בא על ידי רוב התדבקות כל היום בעבודת הבורא. ויעקב קבל יראה מהחלום והוא סימן אמת, שכל מעלה שמקדמים לה אמת מתקיימת, וכל מעשה אמת מביא ליראה... (שפת אמת ויצא תרל"ו)

ב.החלום של אברהם, של יעקב ושל יוסף ושל פרעה- כולם סביב הגלות של עם ישראל:

א.ברית בין הבתרים שנסובה על "ועבדום ועינו אותם 400 שנה" מתרחשת כשאברם חולם:

וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל אַבְרָם וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה נֹפֶלֶת עָלָיו(בראשית טו,יב)

ב.חלום הסולם של יעקב- כשיוצא לגלות בבית לבן:

וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה...וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ (בראשית כח, י-יב)

ג.חלום העקודים נקודים וברודים- לקראת יציאתו של יעקב מבית לבן:

וַיְהִי בְּעֵת יַחֵם הַצֹּאן וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֵרֶא בַּחֲלוֹם וְהִנֵּה הָעֲתֻּדִים הָעֹלִים עַל הַצֹּאן עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּבְרֻדִּים:  וַיֹּאמֶר אֵלַי מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים בַּחֲלוֹם יַעֲקֹב וָאֹמַר הִנֵּנִי:  וַיֹּאמֶר שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה כָּל הָעֲתֻּדִים הָעֹלִים עַל הַצֹּאן עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּבְרֻדִּים כִּי רָאִיתִי אֵת כָּל אֲשֶׁר לָבָן עֹשֶׂה לָּךְ:  אָנֹכִי הָאֵל בֵּית אֵל אֲשֶׁר מָשַׁחְתָּ שָּׁם מַצֵּבָה אֲשֶׁר נָדַרְתָּ לִּי שָׁם נֶדֶר עַתָּה קוּם צֵא מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת וְשׁוּב אֶל אֶרֶץ מוֹלַדְתֶּךָ:

(בראשית לא י- יג)

ד.חלומות יוסף נסובו על הירידה למצרים- ארץ החיטה:

וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי (בראשית לז ה)

 בחלום הם בשדה, כלומר הם בחוץ לארץ ובמקום מאוד מסוים: בארץ החיטה. ובמקום הזה כל בני יעקב עוסקים בגידול החיטה. כולם מאלמים אלומים. כולם, יחד, ממלאים את התפקיד של המשביר. וארץ החיטה היא מצרים, הציוויליזציה החשובה ביותר באותה תקופה. זהו החלק הראשון של דבריו. 

(סוד מדרש התולדות/הרב יהודה ליאון אשכנזי, ע"מ 135-139)

ה.חלום  פרעה פותח בלשון  וַיְהִי:לשון צער- צער הגלות של ישראל וצער העולם על הרעב:

וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַיְאֹר (בראשית מא,א)

טעם אומרו לשון צער. כי עתה יתחיל לסובב סיבת גלות מצרים. והגם שהגלות כבר נגזרה גזירתו משנים קדמוניות, הלא אמרו רבותינו כי לא נגזר שיהיה במצרים שהוא כור הברזל, וכמו שכתבו התוס' במס' שבת (י:) וכמו שכתב הראב''ד (פ''ו הל' תשובה) כי המצרים הוסיפו לצער יותר ממה שאמר הכתוב ועבדום וענו וגו':
עוד אמר לשון צער לצד בשורת רעב כי הקב''ה כביכול לו צר בצרת עולמו (אור החיים,שם)

3.חלום של מלך נוגע לכל העולם:

ופרעה חולם, וכל הבריות אינן חולמין, אתמהא, אלא חלום של מלך של כל העולם כולו הוא. (שם פרשה פט ד)

4.החלום יכול להשפיע פיזית על גוף החולם:

וַיְהִי בַבֹּקֶר וַתִּפָּעֶם רוּחוֹ...(בראשית מא,ח)

ויוותר יעקב - ...ושאלת הרמב"ן על הרמב"ם אם היה כל זה בחלום איך צלע יעקב על ירכו אינה קשה, כי יש המתפעל כל כך בחלום עד שיארע בגופו באמת, כקרי... (אברבנאל ,בראשית לב כה)

5.החלום שיקוף מדרגתו של האדם החולם:

ושמעתי בשם הר"ב ז"ל דהחלומות הם בירור האדם במה מעמקי לבבו שקועים, ויעקב אע"ה שהוא הדבוק באמת באלקים חיים ושורש מדת הדביקות הנמצא בברואי מטה גם בחלומו "והנה ה' נצב עליו"... (ר' צדוק הכהן מלובלין, מחשבות חרוץ עמוד פב)

6.מִקֵּץ שְׁנָתַיִם:- ראש השנה- זמן המיוחד לחלום פרעה ולחלום שר האופים והמשקים

עוד ירמוז באומרו מקץ שנתים לומר שהיה בזמן עצמו שחלמו שר המשקים ושר האופים שהוא זמן שהחלום יגיד דבר צודק ולא ידבר שוא: (אור החיים,שם)

7.וּפַרְעֹה- מדוע לא נאמר פרעה מלך מצרים? יש פה רמז לתחילת מפלת מלכות פרעה ע"י המים

ראוי שיאמר ופרעה מלך מצרים אבל בגלל שהיה החלום הזה בעניין היאור והוא היה תחילת מפלתו,גם יש בו רמז שעתיד שילקה במים על כן לא הזכיר לו הכתוב מלכות כי אם השם לבדו ומפני זה תמצא שיזכיר בכל הפרשה שם פרעה תמיד ולא תמצא שם כלל מלך מצרים רק בהיות המעלה ליוסף שהזכיר בו הכתוב מלכות לכבוד יוסף שהוא שכתוב {בראשית מא} ויוסף בן שלושים שנה בעומדו לפני פרעה מלך מצרים כי אז הזכיר בו השם והמלכות לבאר כי מעלת יוסף היא סיבת מלכותו כי כל הארץ היתה אובדת לולא עצתו בחכמת פתרונו (רבנו בחיי,שם)

8.מדוע נאמר ופרעה חולם ולא פרעה חולם? - גם יוסף חלם את אותו חלום 
...ויש אומרים שגם יוסף חלם אותו החלום של פרעה ולכן נאמר ופרעה חולם שהוי"ו מראה שעוד אדם חלם כמוהו (ע"פ כלי חמדה, מתוך ילקוט מעם לועז,שם)

9.חֹלֵם: מדוע נאמר "ופרעה חולם" ולא "ויחלום פרעה? - כי חלם את אותו חלום במשך שנתיים ושכח עד לאותו הבוקר

עוד אפשר שיכוין לומר כי שנתים ימים ופרעה חולם בתמידות חלום זה אלא שלא היה יודע שחלם ולסוף שנתים חלם ולא שכח: (אור החיים,שם)

10.וְהִנֵּה- מעיד על הפתעה שמתרחשת בחלום

מה משמעות המילה והנה החוזרת בתיאור החלום שש פעמים?
לשון המורה לרוב על תופעה שהיא חידוש מפםתיע בעיני המרגיש בה ורווח הלשון והנה בחלומות שנכתבו בספרנו.שהם מראה מופלא רודף אחר מראה מופלא אחר מופלג מבינת אדם.ומצאנו שלוש פעמים והנה בראש חלום הסולם הנבואי של יעקב{כח,יב-יג} וכן בא והנה חמש פעמים בחלומותיו של יוסף{לז ז,ט} וכן בא והנה פעם אחת בחלומו של שר המשקים {מ ט} ופעם אחת בחלומו של שר האופים {שם,טז}ואילו בחלומו של פרעה בא והנה שש פעמים ובו פתח חלומו הראשון ובו חתם חלומו השני:והנה חלום{ז} (דעת מקרא,שם)

11.על- רמז שבמקום היאור יעמוד פרעה ויזון את מצרים

מה משמעות עמידתו של פרעה על היאור דווקא?
היינו שראה שהוא עומד במקום היאור דהנה היאור מזין את ארץ מצרים ובשנות הרעב היאור בטל ממלאכתו ופרעה יעמוד במקומו לזון את הארץ במה שיעמיד איש נבון וחכם וישיתהו על ארץ מצרים וחימש את ארץ מצרים בשבע שני השבע (בני יששכר,תשרי,מאמר ב',כד)

12.הַיְאֹר- היאור היה נושא מרכזי במחשבותיו של פרעה ולכן הראו לו דווקא אותו

והנה עומד על היאור . להודיעך שבמה שאדם מהרהר בו ביום מראין אותו בחלומו{ברכות נה}. תדע לך משר המשקים ומשר האופים שלא הראו אותן אלא מעין מלאכתן שנאמר וכוס פרעה בידו. וכן נבוכדגצר הרשע לפי שכל ימיו לא היה מהרהד אלא בצלם .ל פ י כך הראו אותו מהרהורי לבו (דניאל ב׳ ל״א)• וכן אתה מוצא ביעקב אבינו שכל ימיו לא היה מהרהר אלא בהקב״ה שנאמר אם יהיה אלהים עמדי מה ראה והנה ה׳ נצב עליו. וכן פרעה הרשע לפי שכל ימיו לא היה מהרהר אלא ביאר שנאמר׳ אשר אמר לי יאורי לפיכך כשראה את את עצמו לא ראה אלא היאור (מדרש הגדול,מקץ,כג)

סיום: יוסף - בעל החלומות- הלזה- המחבר שמים וארץ

יוסף בגיל 37 הפך להיות בעל החלומות כי 3 פתרונות שלו התגשמו- חלום שר המשקים האופים וחלום פרעה כשהחל הרעב(ענ"ד):

וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו הִנֵּה בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה בָּא(בראשית לז,יט)

{כמו שיצחק שנאמר בו הלזה על רמז לעקידה שהיתה לו בגיל 37
כשראתה אותו רבקה שאלה מי האיש הלזה ההולך לקראתינו ויאמר העבד הוא אדוני וקשה וכי דרכה של רבקה לשאול וללכת אחרי בחורים אם דל אם עשיר ורש"י פי' ראתה אותו הדור הקושי' יותר חזקה בשם אמ"ז מוהר"ר נתן ז"ל מהראדני שמעתי היה לה לומר מי האיש הזה למה אמרה הלזה אלא שנזרקה בה נבואה שהוא בן ה"ה דהיינו בן אברהם שנתוסף לו ה' ובן שרה שנשתנה שמה למעליותא להיות לה זרע כי אלה תולדת שמים וארץ
בה' בראם (בראשית מד) ה"א לכם זרע והי' בן ל"ז שנים כשנעקד לכן אמרה הלזה.
(ספר מגלה עמוקות על התורה - פרשת חיי שרה )}

ענין שני החלומות שהי' ליוסף, הראשון והנה אנתנו מאלמים אלומים שהוא בארץ והשני והנה השמש והירח וגו' בגרמיים השמימים, והוא להורות כי ממשלתו מתברכת בשמים ממעל ועל הארץ מתחת כי מדת יוסף צדיק יסוד עולם אחיד בשמים ובארץ, וכאשר נסתכל בכתוב נראה כי יעקב הולידו בהיותו בן צ"א שנה והוא כמספר שני שמות הוי' אדנ' ששמים וארץ רומזים אליהם, והי' אז יעקב בבחי' זו לחבר שמים וארץ היינו להמשיך התגלות אלקית בארץ כמו שהוא בשמים, ובאשר הי' אז באותה בחי' הי' תולדותיו אז כיוצא בו בבחי' זו עצמה, וזהו בחי' שבת זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו, ובאדם הוא המוח והלב, ובכל ימי החול הטרדות מפרידין ובשבת הזמן בכל אחד מישראל להתעורר ולהתאחד במוח ולב, אך זה אי אפשר בלתי שמירת הברית שהוא המחבר, ושבת כשאדם מתעורר בהתלהבות ורגש הנפש הוא תיקון לפגם ברית, והנה עשו במעשיו הרעים הי' היפוך מזה לגמרי וכמו שאיתא בפסיקתא בהא דכתיב ולא יכנף עוד את מורך כל זמן שזרעו של עמלק בעולם כביכול כאלו פנים של מעלה מכוסה, והוא כל ענין הגלות כמ"ש ואנכי הסתר אסתיר וגו' וע"כ כיון שנולד יוסף הוא שטנו של אותו האיש בטח יעקב ורצה לשוב, וזה שבמדרש מי מורידן למצרים יוסף למען לא יתגבר כ"כ הגלות, והוא הי' שורש הגאולה כמ"ש וירא אלקים את בני ישראל וידע אלקים כמ"ש הרמב"ן שמתחילה הי' הסתרת פנים והיו לאכול, ובשבת שהוא זכור ושמור בדיבור אחד חיבור שמים וארץ מדתו של יוסף הצדיק היפוך הסתרת פנים ע"כ הוא גאולה:

(שם משמואל וישב ד יב)

נקודה למחשבה: בין חלום פרעה לחלומות יוסף ויעקב

‏פרעה חולם שני חלומות, וכמו החלומות של יעקב ויוסף, ‏הם לא סתם. החלומות מסמלים את מציאות החיים ‏שלנו וכפי שראינו בפרשות קודמות, אולם הבדל גדול ‏יש ביניהם. ההבדל טמון במשפט שאמר יוסף לפרעה: ‏"חָלום פּרֶעה אֶחָד הוא" (בראשית מא, כה), למרות שהיו ‏אלו שני חלומות נפרדים

‏‏נבאר, ‏‏יעקב חלם שני חלומות...‏החלום הראשון הוא על מלאכים שעולים ויורדים, חלום ‏המבטא ומסמל שמירה והצלחה בעניינים רוחניים, ואילו ‏החלום השני, מסמל את ההצלחה הגשמית של יעקב ‏ואת ריבוי נכסיו.
‏
‏גם יוסף חולם שני חלומות. החלום הראשון הוא על ‏הצלחה ומעמד גבוה מבחינה גשמית: "וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי" 

‏חלום זה מבטא עושר וריבוי נכסים שיהיו ליוסף יותר ‏מאחיו, ואילו החלום השני מבטא הצלחה רוחנית: "הנה
‏הַשְמֶש והירְח ואַחָד עָשַר כוכבים מִשְתַחַיִים לי". הדמויות ‏של החלום הזה הן גרמי השמים, המבטאים על מעמד
‏והצלחה שמימית ורוחנית (עיין"אור החיים" בראשית טו, ג ‏) 

לעומתם- פרעה, חלם רק חלום אחד! אמנם הוא חלם ‏שני חלומות בעלי דמויות שונות, אולם שניהם בעלי ‏מוטיב אחד = גשמיות. פרות ושיבולים הן שניהן גשמיות. ‏פרעה אפילו לא חולם על רוחניות, וזה מה שאומר יו סף ‏לפרעה - "חלום פרעה אחד הוא". עולם המושגים  של ‏פרעה הוא גשמי בלבד, ולכן ארצו היא ארץ "מצרים", שהרי צר עולמם עד מאוד.
‏
‏המסר הוא חשוב מאוד. יעקב ויוסף יודעים את הסוד ‏של החיים. זה בסדר גמור לחלום על עניינים גשמיים, ‏כל עוד מטרתן העיקרית היא להעלות את האדמה ‏לשמים ולקדש את החומר. הקדוש ברוך הוא ברא אותנו

(עלון "במעגל הפרשה" תשע"ב הרב משה שיינפלד פרשת מקץ)

__________________________________________________________________________________

7.

סיום: יוסף מחבר שמים וארץ ולכן חולם על אלומות (ארצי)  ועל גורמי השמים( שמיימי):

ענין שני החלומות שהיו ליוסף, הראשון אלומות שהוא בארץ, והשני והנה השמש והירח וגו' בגרמים השמימיים, הוא להורות כי ממשלתו מתברכת בשמים ממעל ועל הארץ מתחת, כי מדת יוסף הצדיק יסוד עולם אחיד בשמים ובארץ... (שם משמואל בראשית וישב תרע"ד)

 ענין שני החלומות שהי' ליוסף, הראשון והנה אנתנו מאלמים אלומים שהוא בארץ והשני והנה השמש והירח וגו' בגרמיים השמימים, והוא להורות כי ממשלתו מתברכת בשמים ממעל ועל הארץ מתחת כי מדת יוסף צדיק יסוד עולם אחיד בשמים ובארץ, וכאשר נסתכל בכתוב נראה כי יעקב הולידו בהיותו בן צ"א שנה והוא כמספר שני שמות הוי' אדנ' ששמים וארץ רומזים אליהם, והי' אז יעקב בבחי' זו לחבר שמים וארץ היינו להמשיך התגלות אלקית בארץ כמו שהוא בשמים, ובאשר הי' אז באותה בחי' הי' תולדותיו אז כיוצא בו בבחי' זו עצמה, וזהו בחי' שבת זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו, ובאדם הוא המוח והלב, ובכל ימי החול הטרדות מפרידין ובשבת הזמן בכל אחד מישראל להתעורר ולהתאחד במוח ולב, אך זה אי אפשר בלתי שמירת הברית שהוא המחבר, ושבת כשאדם מתעורר בהתלהבות ורגש הנפש הוא תיקון לפגם ברית, והנה עשו במעשיו הרעים הי' היפוך מזה לגמרי וכמו שאיתא בפסיקתא בהא דכתיב ולא יכנף עוד את מורך כל זמן שזרעו של עמלק בעולם כביכול כאלו פנים של מעלה מכוסה, והוא כל ענין הגלות כמ"ש ואנכי הסתר אסתיר וגו' וע"כ כיון שנולד יוסף הוא שטנו של אותו האיש בטח יעקב ורצה לשוב, וזה שבמדרש מי מורידן למצרים יוסף למען לא יתגבר כ"כ הגלות, והוא הי' שורש הגאולה כמ"ש וירא אלקים את בני ישראל וידע אלקים כמ"ש הרמב"ן שמתחילה הי' הסתרת פנים והיו לאכול, ובשבת שהוא זכור ושמור בדיבור אחד חיבור שמים וארץ מדתו של יוסף הצדיק היפוך הסתרת פנים ע"כ הוא גאולה:

(שם משמואל וישב ד יב)

________________________________________________________________________

...והיה פה חמשה ענינים שבעבורם ראוי שיתקיים החלום, א', שהיה חלום שנשנה, הפרות והשבלים. ב', היה חלום שנפתר בתוך חלום, כי השבלים פתרון הפרות, וזה מורה על קיום החלום כמ"ש חז"ל. ג', וייקץ פרעה והנה חלום, שלא הרגיש שהוא חלום עד אחר שהקיץ, כי תחלה נדמה לו שהוא רואה הכל בהקיץ, כי היה חלום מסודר. (שם מא ה)ד', שהיה בבקר, שחלום של שחרית מתקיים, ה' ותפעם רוחו שנתרגש מאד מן החלום, וזה מורה שהוא חלום אמיתי. (מלבים בראשית מא ח)

חלום שאינו ממשי- בערב שבת:

אמרי ליה חלמא דבי שימשי (ערב שבת) לית בהו ממשא... (יומא פג ב)

רוב החלומות אינם ע"י מלאך וכך היה אצל שר המשקים והאופים ולכן הולכים אחר הפתרון:

הלא לאלקים פתרונים - לא יוכל אדם לפתור חלומות בשלמות אם לא בהיות רוח אלקים נוססה בו... לכן נראה לי שהמכוון באמרו להקטין מאד ענין פתרון חלומות עד שאין מן הצורך לחפש אחר איש לפתור אותו, וזה רוב החלומות באים אם מהרהורי דיומא, או על ידי מערכת השמים או על ידי רוחות ושדים, ומעוטא דמיעוטא באים על ידי מלאך. והחלומות הבאים על ידי מלאך הם אשר אין להם רק פתרון אחד אמיתי, והפותר צריך להיות איש אשר צלם אלקים עליו ורוח ה' נוססה בו. ולזה מתענים על מקצת חלומות כי חוששין פן באו על ידי מלאך אשר לא ישתנה הפתרון כי אם בתשובה ומעשים טובים. אמנם רוב החלומות הבאים על ידי סבות ואמצעיים אחרים, הן הנה שיוכלו להשתנות על ידי פתרון מטוב לרע ומרע לטוב. ועל מין חלומות אלה אמרו חכמים כל החלומות הולכין אחר הפה... לפי זה יתכן כי יוסף בהיותו רגיל זה כמה עם שני השרים האלה, והכיר תכונות נפשותם, הבין כי אינם ראויים לחלומות באמצעית מלאך, לכן אמר להם לא לאלקים פתרונים, כלומר אין צריכים לפתרון חלומות לאיש אלקים אשר רוח ה' מתנוססת בו, כי החלומות הולכין אחר הפה וכל איש יהיה מי שיהיה יוכל לפתור, לכן ספרו נא לי... (הכתב והקבלה, בראשית מ ח)

בעת ברכת כהנים ניתן לבטל חלומות רעים:

ולמד תנא לפני ר' שמעון, כל מי שמצטער בחלומו, יבא בשעה שהכהנים פורשים ידיהם ויאמר, רבונו של עולם אני שלך וחלומותי שלך וכו', למה, משום שבאותה שעה נמצאים רחמים בכל העולמות, ומי שיתפלל תפלתו על צערו, מתהפך לו הדין לרחמים. (זוהר נשא קעג)

וישלח: סוד הפכים הקטנים

פתיחה: מדוע היה צורך לחזור על פכים קטנים ולסכן עצמו לשם כך?

וַיָּקָם בַּלַּיְלָה הוּא וַיִּקַּח אֶת שְׁתֵּי נָשָׁיו וְאֶת שְׁתֵּי שִׁפְחֹתָיו וְאֶת אַחַד עָשָׂר יְלָדָיו וַיַּעֲבֹר אֵת מַעֲבַר יַבֹּק:  וַיִּקָּחֵם וַיַּעֲבִרֵם אֶת הַנָּחַל וַיַּעֲבֵר אֶת אֲשֶׁר לוֹ:  וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר(בראשית לב כג-כה)

ויותר יעקב. שכח פכים קטנים  וחזר עליהם (חולין צא.):(רש"י ,שם)

1. חזר לצורך קדושה: קדושת פכי השמן

לבדו לשון בית הבד שמושכין על ידו שמן מן הזתים ודרך לשים שמן בפכין קטנים (הדר זקנים מבעלי התוספות,שם)

"ויעל מעליו אלהים" (בראשית לה יג) – אמר ריש לקיש: האבות הם הם המרכבה, שנאמר: "ויעל אלהים מעל אברהם" (בראשית יז כב), "ויעל מעליו אלהים", "והנה ה' נצב עליו" (שם כח יג).25 "ויצב יעקב מצבה וגו' ויסך עליה נסך וייצוק עליה שמן" (לה יד) – כמלוא פי הפך (בראשית רבה פב,ו)

2.חזר לצורך טהרה- להיטהר מטומאת מת:

א.אחרי מעשה דינה יעקב מצווה אותם להיטמהר מטומאת מת על הריגת שכם:

וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל בֵּיתוֹ וְאֶל כָּל אֲשֶׁר עִמּוֹ הָסִרוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּתֹכְכֶם וְהִטַּהֲרוּ וְהַחֲלִיפוּ שִׂמְלֹתֵיכֶם. (לה,ב)

אידכו מסואבות קטוליא דקרבתון בהון (תרגום יונתן,שם)

היטהרו מטומאת מת שהרגו באנשי שכם(מפרשי התרגום,שם)

ב.מנין היה ליעקב אפר פרה אדומה?

הייתכן שליעקב אבינו היה אפר פרה אדומה? וצ"ע כיצד יכולים להיטהר לטומאת מת, מהיכן יהיה להם אפר פרה אדומה?

שמעתי תגלית בספר נחלת בנימין לרבי יצחק בנימין אשכנזי זצ"ל, מצוה י',  שכתב: "שמעתי בשם מדרש דאותן פכים קטנים שמסר יעקב נפשו עליה, שזה הרי רחוק מן השכל מי שיש לו כמה עדרי צאן ובקר ימסור נפשו בסכנה בשביל שני פכים אשר דמי שווין שני פרוטות?! אלא בהן היה אפר פרת חטאת, לכך שם נפשו להצילן!!!

(רעיון לשולחן השבת - פרשת וישלח/ הרב וסרמן)

סיום: בזכות ההתעכבות על פכים קטנים- לצורך קדושה וטהרה- הפך יעקב לישראל:

במאבק מול המלאך- מתעכב  על הפרטים הקטנים כמו הגדולים- כאן הפך מיעקב(איש העקב והעכבה) לישראל:
וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר: וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ...
וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱ-לֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל: (בראשית לב,כה-כט)

והנה דבר מופלא: אם מחשבים את הגימטריה של השמות יעקב (182) ו־ ישראל (541) ובודקים מה ההפרש ביניהם (359), מגלים שהוא שווה בדיוק פכים קטנים!  (ע"פ הרב ניר מנוסי)

וישלח: בין פטירת רחל למסירת הסימנים

פתיחה: מה הקשר ( לכאורה) בין פטירת רחל בלדתה לבין המשנה במסכת שבת על פטירת נשים בשעת לדתן?

עַל שָׁלשׁ עֲבֵרוֹת נָשִׁים מֵתוֹת בִּשְׁעַת לֵדָתָן, עַל שֶׁאֵינָן זְהִירוֹת בַּנִּדָּה וּבַחַלָּה וּבְהַדְלָקַת הַנֵּר:(שבת פרק ב משנה ו)

 בִּשְׁעַת לֵדָתָן. בִּשְׁעַת סַכָּנָה מְזֻמָּן פֻּרְעָנוּתָא:(רע"ב,שם)

וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ כִּי מֵתָה וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן אוֹנִי וְאָבִיו קָרָא לוֹ בִנְיָמִין (בראשית לה,יח)

1.מדוע מתה רחל בנסיבות כה טרגיות ?

א.מעשה גניבת התרפים:

א1.בגלל קללתו של יעקב על מי שבידו התרפים

וַתַּעַן רָחֵל וְלֵאָה וַתֹּאמַרְנָה לוֹ (בראשית לא, יד), לָמָּה מֵתָה רָחֵל תְּחִלָה, ... עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹסֵי לֹא מֵתָה אֶלָּא מִקִּלְּלָתוֹ שֶׁל זָקֵן, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לא, לב): עִם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶת אֱלֹהֶיךָ לֹא יִחְיֶה, וְהָיָה כִּשְׁגָּגָה הַיּוֹצֵא מִלִּפְנֵי הַשַּׁלִּיט, (בראשית לא, יט): וַתִּגְנֹב רָחֵל וגו' (בראשית לה, יט): וַתָּמָת רָחֵל וגו', (בראשית לא, טו) (בראשית רבה עד ד)

א2.משום שצערה את אביה:

תא חזי, לבן הלך ביום אחד, דרך שבעה ימים שהלך יעקב, כדי לעקור אותו מן העולם, א' משום שהלך ממנו, וא' על התרפים שגנבו ממנו. ואף על פי שרחל עשתה זה, כדי לעקור את אביה מע"ז, מכל מקום נענשה שלא גידלה את בנימין, ולא היתה עמו אפילו שעה אחת בעולם, משום הצער של אביה, ואף על פי שנתכוונה לטוב. (זוהר בראשית שפ)

ב.משום שיעקב אחר לשלם את נדרו:

ותא חזי, אין המקטרג על האדם נמצא, אלא בשעת סכנה, ותא חזי, משום שיעקב איחר (לשלם) את נדרו שנדר לפני הקב"ה נתגבר הדין על יעקב, על ידי המקטרג, שתבע עליו דין בשעת סכנה, שרחל היתה בה, אמר לפני הקב"ה והרי יעקב נדר נדר ולא שילם, והרי הוא גדול מכל בעושר ובבנים ובכל מה שצריך, ולא שלם הנדר שנדר לפניך ולא קבלת עונש ממנו, מיד ותלד רחל ותקש בלדתה, כי נתקשה עליו הדין למעלה אצל מלאך המות.

(זוהר מבואר בראשית  קצא)

ג.בכניסה לארץ לא יכול היה יעקב להיות נשוי לשתי אחיות:

השם לו לבדו נתכנו עלילות שמתה רחל בדרך בתחילת בואם בארץ כי בזכותה לא מתה בחוצה לארץ ובזכותו לא ישב בארץ עם שתי אחיות והיא היתה הנשאת באיסור האחוה ונראה שנתעברה מבנימין קודם בואם בשכם ולא נגע בה בארץ כלל מפני הענין שהזכרנו

(רמב"ן ויקרא יח,כה)

ד.רחל היא בחינת משיח בן יוסף שמת לפני משיח בן דוד:

{זכריה יב-יב} וספדה הארץ משפחות משפחות לבד משפחת בית דוד לבד ונשיהם לבד אמרו והלא דברים ק''ו ומה לעתיד לבא שעוסקין בהספד ואין יצר הרע שולט בהם אמרה תורה אנשים לבד ונשים לבד עכשיו שעסוקין בשמחה ויצה''ר שולט בהם על אחת כמה וכמה הא הספידא מאי עבידתיה פליגי בה רבי דוסא ורבנן חד אמר על משיח בן יוסף שנהרג וחד אמר על יצה''ר שנהרג

(סוכה נב, ע"א)

2.גדולת המעשה של רחל- נתינת הסימנים- יותר מעקידת יצחק:

א"ר שמואל בר נחמן בשעה שחרב בית המקדש בא אברהם לפני הקב"ה בוכה וממרט זקנו ותולש שערות ראשו ומכה את פניו וקורע את בגדיו ואפר על ראשו והיה מהלך בבית המקדש וסופד וצועק אמר לפני הקב"ה מפני מה נשתניתי מכל אומה ולשון שבאתי לידי בושה וכלימה זאת.. מיד 

פתח אברהם לפני הקב"ה ואמר רבש"ע למאה שנה נתת לי בן וכשעמד על דעתו והיה בחור בן שלשים ושבע שנים אמרת לי העלהו עולה לפני ונעשיתי עליו כאכזרי ולא ריחמתי עליו אלא אני בעצמי כפתתי אותו ולא תזכור לי זאת ולא תרחם על בני?

פתח יצחק ואמר רבש"ע כשאמר לי אבא )בראשית כ"כ( אלהים יראה לו השה לעולה בני לא עכבתי על דבריך ונעקדתי ברצון לבי על גבי המזבח ופשטתי את צוארי תחת הסכין ולא תזכור לי זאת ולא תרחם על בני?

פתח יעקב ואמר רבש"ע לא עשרים שנה עמדתי בבית לבן וכשיצאתי מביתו פגע בי עשו הרשע ובקש להרוג את בני ומסרתי עצמי למיתה עליהם ועכשיו נמסרו ביד אויביהם כצאן לטבחה לאחר שגדלתם כאפרוחים של תרנגולים וסבלתי עליהם צער גידול בנים כי רוב ימי הייתי בצער גדול בעבורם ועתה לא תזכור לי זאת לרחם על בני? 

פתח משה ואמר רבש"ע לא רועה נאמן הייתי על ישראל ארבעים שנה ורצתי לפניהם כסוס במדבר וכשהגיע זמן שיכנסו לארץ גזרת עלי במדבר יפלו עצמותי ועכשיו שגלו שלחת לי לספוד ולבכות עליהם זהו המשל שאומרים בני אדם מטוב אדוני לא טוב לי ומרעתו רע לי.. 

באותה שעה קפצה רחל אמנו לפני הקב"ה ואמרה רבש"ע גלוי לפניך שיעקב עבדך אהבני אהבה יתירה ועבד בשבילי לאבא שבע שנים וכשהשלימו אותן שבע שנים והגיע זמן נשואי לבעלי יעץ אבי להחליפני לבעלי בשביל אחותי והוקשה עלי הדבר עד מאד כי נודעה לי העצה והודעתי לבעלי ומסרתי לו סימן שיכיר ביני ובין אחותי כדי שלא יוכל אבי להחליפני, ולאחר כן נחמתי בעצמי וסבלתי את תאותי ורחמתי על אחותי שלא תצא לחרפה, ולערב חלפו אחותי לבעלי בשבילי ומסרתי לאחותי כל הסימנין שמסרתי לבעלי כדי שהיא סבור שהיא רחל ... וגמלתי חסד עמה ולא קנאתי בה ולא הוצאתיה לחרפה ומה אני שאני בשר ודם עפר ואפר לא קנאתי לצרה שלי ולא הוצאתיה לבושה ולחרפה ואתה מלך חי וקיים רחמן מפני מה קנאת לעבודת כוכבים שאין בה ממש והגלית בני ונהרגו בחרב ועשו אויבים בם כרצונם? 

מיד נתגלגלו רחמיו של הקדוש ברוך הוא ואמר בשבילך רחל אני מחזיר את ישראל למקומן הדא הוא דכתיב (ירמיה ל"א) כה אמר ה' קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה מאנה להנחם על בניה כי איננו וכתיב (שם)כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעולתך וגו' וכתיב (שם) ויש תקוה לאחריתך נאם ה' ושבו בנים לגבולם:

(מדרש רבה איכה הקדמה פסקה כד)

3.רחל נפקדה בזכות מסירת הסימנים:

וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלֹהִים וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ:(בראשית ל,כב)

ויזכור אלהים את רחל. זכר לה שמסרה   סימניה לאחותה   (ב"ר עג, ד.),(רש"י,שם)

שהוא מדה כנגד מדה, היא עשתה שלא תצא אחותה בחרפה מבעלה, לכך אין ראויה שלא תלד ותצא בחרפה מבעלה (שפתי חכמים,שם)

4.אהבת יהונתן לדוד באה לו בירושה מאהבת רחל ללאה במסירת הסימנים:

משכילים יזהירו עם מה שאמר יהונתן לדוד אתה תמלוך על כל ישראל ואנכי אהיה לך למשנה וגם שאול אבי יודע כן כי הידיעה לא תאמר אלא בדברים האמתיים העתידים להתקיים על כל פנים וגם שאול כשפייס את דוד אחרי כרתו את כנף המעיל במערה לאות שלא רצה לחבול בו אמר לו ידעתי כי מלך תמלוך וקמה בידך ממלכת ישראל והן שלש מלכיות לאדם לדוד ולמשיח כי ביד משיח לבדו תתקיים ממלכת ישראל כאמרם ז"ל שפירושו ממלכת שפלה היא חלק המשנה ותקם ביד משיח בעל המלוכה האמתית שיהיה המשנה נשמע אליו לגמרי וכבר זכרנו כי היה יהונתן שמח וחפץ להיות לו למשנה כי אמנם נפש יהונתן נקשרה בנפש דוד כקטן נתלה בגדול הוא שדוד מקונן עליו נפלאתה אהבתך לי כי אין השכל סובל מדרך הטבע שיהיה בן המלך אוהב את עבדו עד שיושיבהו לרצונו על כסא אביו והוא יהיה לו למשנה אלא אמר דוד מאהבת נשים אמותינו זו לזו שרחל מסרה סימנין ללאה ולא נתקנאה בירך אחותה משם התחילה אהבתך לי שלא היית מקנא בי והיה זה וזה מהפלא העליון שאין בו טעם ומשביע לכל חי רצון בלא קנאה ובלא תחרות והוא אשר חפץ עשה 

(הרמ"ע מפאנו, ספר עשרה מאמרות - מאמר חקור דין - חלק ד פרק יז )

5.רחל מסרה ללאה את הסימנים שקבעה עם יעקב: נידה חלה והדלקת הנר:

ויהי בבקר - שכל הלילה היתה עושה עצמה כרחל מתוך השלשה סימנין שמסרה לה נדה וחלה והדלקת הנר כמו שמסרן יעקב לרחל

(דעת זקנים על בראשית פרק כט פסוק כה )

6.הסימנים הם אותם דברים שהקפידו עליהם שרה ורבקה - נר דולק,ברכה בעיסה וענן קשור 

וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ (בראשית כד,סז)

שרה אמו - פרש"י כל זמן שהיתה קימת היה נר דלוק מערב שבת לערב שבת וברכה מצויה בעיסה וענן קשור על האהל, כנגד קיום מצות נדה חלה הדלקת הנר, ענן קשור הוא דוגמת נדה שהענין שלהם חוזר ושוב פוסק וחוזר.

(חזקוני,שם) 

7.הסימנים שמסרה רחל ללאה- נדה חלה הדלקת הנר -הם  בני חיי ומזוני - וגם תיקון עונשי אדם וחוה:

נידה (בני):

אֶל הָאִשָּׁה אָמַר הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ (בראשית ג, טז)

הפרשת חלה(מזוני):

בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב (בראשית ג,יט)

הדלקת הנר- (חיי) - עונש המיתה שהושת על העולם:

וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת (בראשית ב,יז)

8.חלה נידה והדלקת הנר- ראשי תיבות חנ"ה- רמיזה לטקס החינה השעורכת הכלה  בימים הסמוכים לחופתה:

 ודבר בעתו מה טוב, לפי שבערב שבת נברא אדם הראשון שהוא חלתו של עולם, ובו נעשה מה שנעשה. ולכן יש נשים נוהגים לתת פרוטות צדקה קודם הפרשת חלה, וקודם הדלקת נרות שבת, וקודם טבילת מצוה, וסימנם חנ"ה, שהוא חלה נדה הדלקה:

(ספר בן איש חי - הלכות שנה שניה - פרשת לך לך אות ו)

9.בזכות יוסף לא ניתן לרנן על אי הקפדת רחל ח"ו על נדה חלה והדלקת הנר:

א.נדה- אשת פוטיפר:

מיתתה של רחל בלדתה הייתה עלולה לשמש מקור לרינון הבריות על אודותיה. לכן אמרה רחל בשעת לידת יוסף "אסף אלהים את חרפתי" (בראשית ל, כג), שעתיד היה יוסף למסור את נפשו על שלוש המצוות הללו, והדבר נחשב לה כאילו תיקנה היא את חטא חווה. האדמו"ר מקומרנא מסב את תיקונו של יוסף בנידה על עמידתו בניסיון עם אשת פוטיפר.

(ע"פ האדמור מקומרנא, רבינו חיים יעקב סאפרין, פרי חיים, ירושלים תשנ"ז, פרשת מקץ, עמ' שנז-שסא, מתוך מאמר "הדרן למסכת נידה, על חטא חווה ותיקונו / יעל לוין")

ב.חלה- הקפיד על אכילת לחם בקדושה:

וַיַּעֲזֹב כָּל אֲשֶׁר לוֹ בְּיַד יוֹסֵף וְלֹא יָדַע אִתּוֹ מְאוּמָה כִּי אִם הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הוּא אוֹכֵל וַיְהִי יוֹסֵף יְפֵה תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה:(בראשית לט,ו)

 ולא ידע אתו מאומה כי אם הלחם. יש אומרים שהוא כנוי לשכיבת אשתו וזה רחוק. ועוד כי אדוני יוסף סריס היה. והנכון בעיני שכל אשר לו היה בידו חוץ מן הלחם שלא היה אפילו נוגע בו בעבור היותו עברי כי הנה מפורש כי לא יוכלו המצרים לאכול את העברים לחם(אבן עזרא,שם)

ג.הדלקת הנר- חלום יוסף על הנרות:

ויחלום יוסף חלום וגו' ויוסיפו עוד וגו'. אומר הר"ר אליקים שלכך לא פי' הכתוב החלום לפי שלא נתקיים כמו האחרים וזהו שנאמר ויוסיפו עוד שנוא אותו על חלומותיו ועל דבריו חלום זה שלא נתפרש וחלום האלומות הרי כאן ב' חלומות, וי"מ שחלום הזה שלא נתפרש הוא שפרש"י בפר' ויחי י' נרות לא יכלו לכבות נר אחד וכו', וקצת תימא למה לא נתפרש כאן כמו האחרים וצ"ע:

(פירוש הריב"א על בראשית פרק לז פסוק ה )

10.גדולת המעשה של רחל  שאפילו לאה לא ידעה שרחל מסרה לה את הסימנים הסודיים בינה ליעקב:

כאשר מסרה רחל אמנו את הסימנים לאחותה, היא לא אמרה לה שאלו סימנים... אלא אמרה לה ... "אם את נכנסת מתחת לחופה, את צריכה לדעת את ההלכות שכל אשה יהודיה צריכה לדעת "לכן בשלב מאוחר יותר, כאשר רחל ביקשה ממנה את הדודאים , אומר הספר לב שלום, לר' שלום שבדרון זצ"ל - אמרה לה רחל אמנו (ל, טו) :וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת אִישִׁי וְלָקַחַת גַּם אֶת דּוּדָאֵי בְּנִי ...

אני לקחתי לך את בעלך !? אני נתתי לך את בעלי ! אבל רחל עשתה את זה כל כך בצניעות, שאפילו לא מסרה לה, שמדובר בסימנים, ולכן זה היה כ"כ טבעי, שלאה תאמר לה הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת אִישִׁי

(פרשת ויצא – הרב ברוך רוזנבלום שנת תשע"ה)

סיום: סיבת הסתרת הסימנים מפשט הפסוקים- גדולתה העצומה של רחל- והגורם העקיף לפטירתה לא מחמת עוון אלא מחמת זכות עצומה שאין כדוגמתה בכל ההסטוריה:

לא נזכר המעשה של מסירת הסימנים ע"י רחל בתורה הק' אפי' ברמז, היינו כי מעשה זה הוא מעבר להשגת אנוש, ואם זה היה נכתב בתורה, הרי בהכרח שהיינו נתבעים על כגון דא, וזה אין מחוייבים

( ע"פ הגרמ"צ שליט"א ששמע מאחד מראשי הישיבות בגולה ששמע מהמשגיח ר' ירוחם הלוי שאמר בשם הסבא מקלם שמה)

__________________________________________________________________________________

היה יהונתן שמח וחפץ להיות לו למשנה... הוא שדוד מקונן עליו נפלאתה אהבתך לי, כי אין השכל סובל מדרך הטבע שיהיה בן המלך אוהב את עבדו עד שיושיבהו לרצונו על כסא אביו והוא יהיה לו למשנה. אלא אמר דוד מאהבת נשים אמותינו זו לזו שרחל מסרה סימנין ללאה ולא נתקנאה בירך אחותה משם התחילה אהבתך לי שלא היית מקנא בי.

(עשרה מאמרות)

מעשה רחל גדול מעקידת יצחק:

המעשה של רחל גזר עליה את פטירתה ע"פ הרמב"ן שאין יעקב יכול להיות נשוי ל-2 אחיות בא"י

הסימנים שנתנה רחל ללאה- ניה חלה והדלקת הנר-

https://www.ykr.org.il/question/8237/

http://daf-yomi.com/content.aspx?pageid=216

https://www.maharitz.co.il/?CategoryID=475&ArticleID=13432

https://www.oria.org.il/wp-content/uploads/2018/11/%D7%98-%D7%97%D7%A9%D7%95%D7%95%D7%9F-%D7%A8%D7%97%D7%9C-%D7%90%D7%9E%D7%A0%D7%95-%D7%99%D7%A8%D7%9E%D7%99%D7%94-%D7%A4%D7%A8%D7%A7-%D7%9C%D7%90.pdf