כי תבוא: נקודת הראשית ( והשלמת ענייני עמלק)

פתיחה:מה יש במצוות הביכורים דווקא שנעשית במעמד חגיגי של מקרא ביכורים ובהקשר של שמחה מאוד גדולה:

וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ: {ב} וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם: {ג} וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְאָמַרְתָּ אֵלָיו הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַי-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ כִּי בָאתִי אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְ-הֹוָ-ה לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ: {ד} וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא מִיָּדֶךָ וְהִנִּיחוֹ לִפְנֵי מִזְבַּח יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ: {ה} וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב: {ו} וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים וַיְעַנּוּנוּ וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבֹדָה קָשָׁה: {ז} וַנִּצְעַק אֶל יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ וַיִּשְׁמַע יְ-הֹ-וָ-ה אֶת קֹלֵנוּ וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ וְאֶת עֲמָלֵנוּ וְאֶת לַחֲצֵנוּ: {ח} וַיּוֹצִאֵנוּ יְ-הֹ-וָ-ה מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה וּבְמֹרָא גָּדֹל וּבְאֹתוֹת וּבְמֹפְתִים: {ט} וַיְבִאֵנוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ: {י} וְעַתָּה הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי יְ-הֹ-וָ-ה וְהִנַּחְתּוֹ לִפְנֵי יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לִפְנֵי יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ: {יא} וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן לְךָ יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ וּלְבֵיתֶךָ אַתָּה וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ:

(דברים כו, א-יא)

חלק א- הכרת הטוב על הראשית

0.הביכורים הם הראשית וההויה נבראה בשביל ראשית(בראשית):

וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְ-הֹ-וָ-ה אֱ-לֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא...
וְהִנַּחְתּוֹ לִפְנֵי יְ-הֹ-וָ-ה אֱ-לֹהֶיךָ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לִפְנֵי יְ-הֹ-וָ-ה אֱ-לֹהֶיךָ:(דברים כו ב-י)

 בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱ-לֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ(בראשית א א)

בראשית ברא. אין המקרא הזה אומר אלא דורשני, (דלפשוטו צריך לשנות נקודת תיבת ברא, ולהורות סדר הבריאה ג"כ א"א כמ"ש בסמוך) (ה) כמו שאמרו חז"ל (בראשית רבה א, ו.) בשביל התורה שנקראת ראשית דרכו (משלי ח, כב.), (ו) ובשביל ישראל שנקראו ראשית תבואתו (ירמיה ב, ג.) (רשי,שם)

וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים בְּהַקְרִיבְכֶם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַי-ה-וָ-ה בְּשָׁבֻעֹתֵיכֶם מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ (במדבר כח,כו)

1.הביכורים הראשונים- של קין והבל:

א.קין והבל עבדו במקום המקדש:
ומסורת ביד הכל שהמקום שבנה בו דוד ושלמה המזבח בגורן ארונה ... והוא המזבח שהקריב עליו קין והבל...: (יד החזקה,ספר עבודה,הלכות בית הבחירה,פרק ב,הלכה א)

ב.חטאו של קין:

וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה מִנְחָה לַי-ה-וָ-ה: 

וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן וַיִּשַׁע -יְ-ה-וָ-ה אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ (בראשית ד,ג-ד)

ב1.הביא פירות מהגרועים:

מפרי האדמה. מן הגרוע...  (דבר אחר מפרי, מאיזה שבא לידו לא טוב ולא מובחר): (רש"י,שם)

דקשה לרש"י דהיה לו לכתוב מראשית פרי האדמה, כמ"ש אצל הבל מבכורות צאנו ומחלביהן (שפתי חכמים,שם)

ב2.הביא מתוך עצבות:

וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל קָיִן לָמָּה חָרָה לָךְ וְלָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ: (בראשית ד,ו)

וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַקְּלָלוֹת הָאֵלֶּה וּרְדָפוּךָ וְהִשִּׂיגוּךָ עַד הִשָּׁמְדָך... תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל(דברים כח,מה-מז)

יש אפשרות לשמחה בלא טוב לבב והיא אינה רצויה.ויש מקום לטוב לבב בלא שמחה.והנה הרבה ראו בספרים חיוב העבודה בשמחה וכפו עצמם לעשות בשמחה אבל לא ראו בשכלם להשתלם מעט מעט עד שתהיה ראויה עליהם השמחה בתורה ובתפילה ובכל עניני עבודת השי"ת.א"כ אע"פ שנכנס בלב רוח שמחה אבל אין לבו טוב עליו שאינו חפץ בשמחה זו באמת ואינה נוחה לו רק שהיא חובה עליו (הראי"ה,מוסר אביך, סוף פרק א')

ב3.קין הביא מהיבול של סוף השנה- ההפך הגמור של הגדרת הביכורים:

המפתח להבנת כשלונו של קין נעוץ בביטוי "ויהי מקץ ימים ויבא קין מפרי האדמה מנחה לה' " (בראשית ד,ג) כפי שכבר הובא בפרשנים (אבן עזרא ורד"ק) המילה ימים   לבדה פירושה במקרא שנה ולפי זה מקץ ימים פירושו בסוף השנה. קין מביא את קרבנו בסוף השנה החקלאית .הוא אוכל במשך השנה את פירות שהוא בוחר  ומקריב את אלו שנשארו מיותרים בסוף השנה. מטבע הדברים הפירות שלא נבחרו במהלך השנה לאכילה הם הגרועים ביותר ואותם הוא נותן לקב"ה (ונהר יוצא מעדן- פסח-שבועות, ע"מ 245)

ב4.הבל הביא גם את עצמו וקין לא:

אך הבל הביא גם הוא, כלומר שלא הביא בעלי חיים בלבד כי אם גם הוא, כלומר גם את עצמו, כי תחלה העלה בלבו כאילו את עצמו הוא מקריב עם בכורות צאנו וחלבהן. נמצא כי הבל הביא שני קרבנות, את עצמו ואת בהמתו, וזהו וישע ה' אל הבל ואל מנחתו

(אלשיך  ,תורת משה בראשית - פרק ד פסוק ג-ז )

ג.התיקון לחטאו של קין -  להביא מהמובחר ובשמחה ולהביא את עצמו:

וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ...

וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן לְךָ יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהֶיךָ וּלְבֵיתֶךָ אַתָּה וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ(דברים כו,ב-יא)

2.סוד חשיבותו של הראשית- ביכורים,עם ישראל ולהבדיל- הסכנה של עמלק:

א.ה' הוא הראשית ולכן מצווה שנוגעת בראשית היא כ"כ שורשית קדושה וגבוהה כי היא מסמלת את הנקודה האחדותית לפני התההות הריבוי{ע"פ הרב ראובן ששון ,טללי חיים דברים ע"מ תרלט}

ובכל חלק וחלק יש "ראשית" שהוא אל השם יתברך, והוא לחלקו, בעבור כי הוא יתברך אחד, ומאתו נמצא גם כן אחד, והוא ראשית דבר, והשאר אינו רק תוספת, כמו שהתבאר. וזה שאמרו 'בזכות בכורים' 'בזכות מעשר' 'בזכות חלה' נברא העולם. כי כבר התבאר לך, כי לא היה ראוי שיצא מן אשר הוא אחד הרבוי, רק על ידי הראשית. ולכך בשביל אלו ג' דברים, שהם "ראשית", נברא העולם. ורוצה לומר בזכות אשר נותנים אל השם יתברך הראשית, בשביל ששייך אליו הראשית יותר מן השאר, כי הראשית הוא אחד, והוא נמצא מאתו בראשונה, והושפע מן השם יתברך שהוא אחד, בשביל זה נברא כל העולם. כי אי אפשר שיהיה נברא העולם רק מפני שיש כאן ראשית, והראשית הוא קודש אל השם יתברך, כי השם יתברך הוא אחד, והראשית הוא אחד, ולכן הוא קודש אל השם יתברך. אבל הרבוי הוא מצד העלול, כי מצד העלול מתחייב הרבוי, וכמו שהתבאר למעלה, כי התוספת הוא מצד הנברא, מצד כי ה"ראשית" הוא ראוי לתוספת. וכן משמע לשון "בראשית ברא אלקים", שהעולם נברא על ידו [בשביל] דבר שהוא "ראשית", כי על ידי ראשית, שהוא אל השם יתברך, ראויה בשביל כך הבריאה, לא זולת זה. והדברים אשר אמרנו למעלה ברורים, כי לדברי הכל היה השתלשלות העולם על ידי שיש בעולם "ראשית", והוא אל השם יתברך, ובשביל ההתחלה - שהוא אל השם יתברך - נברא הכל:

אמנם אלו ג' מצות הקדושות, (תרומה) [חלה] ומעשר בכורים, יש עוד בענינם [ו] בסודם המופלא והנעלם דברים מופלאים. וזה כי מצוה ראשונה, והיא מצות בכורים, באה (אל) [על] התחלת יציאת הנברא לפועל מן השם יתברך, שהוא פועל אותו. שהרי הבכורים הם כאשר נמצא הפרי הראשון (ביכורים פ"ג מ"א), וזה שכתוב אצל בכורים (ר' דברים כו, ב) "ראשית פרי האדמה אשר ה' אלקיך נותן לך". ועוד אמר (שם שם י) "ראשית פרי האדמה אשר נתת לי ה'".

(נצח ישראל ג)

ב.עמלק הוא נקודת הראשית של הטומאה שבאה לערער את כל שאר נקודות הראשית:

נסביר בקצרה ענין זה, ביארנו לעיל שלכל אומה יש מדתה המיוחדת אשר היא תוכנה ומהותה הפנימית. מדה זו נקראת בלשון חז"ל שר האומה. שרו של אדום הוא השטן בעצמו, לכן מכל אומות העולם דוקא עמלק בא ממרחקים וקפץ ראשון להלחם בישראל שיצאו ממצרים, וחירף וגידף כלפי מעלה, כי הוא מהוה את הנגוד המוחלט לרוחניות ולקדושה. לכן אינו יכול לסבול בעלייית כח הקדושה בעולם, ובא להלחם בו. "ראשית גוים עמלק", הוא שורש הטומאה של כל הגוים, כחו הוא כח החוצפה והעזות כנגד הקדושה והרוחניות, כח זה אין לו תיקון כלל. הנה כל האומות אם יכוונו את מדתם המיוחדת לטוב, בכחם לשמש את ישראל, וליהפך על ידי זה לכלים לקדושה, לשרת לתכלית הבריאה. אמנם סייועם הוא חיצוני בלבד, אך על כל פנים יש להם שייכות מה אל התכלית, וזוהי זכות קיומם, אך כח הגאוה והחוצפה כולו רע ממש, ואין לו אחיזה בקדושה כלל, הוא ניתן רק לנסיון, כדי להתגבר עליו ולבטלו, וביטולו הגמור הוא תכליתו ותיקונו. ( חכמה ומוסר  חלק ג עמוד רטז)

ג.עמלק מבקש לערער את נקודת הראשית של העולם ע"י מלחמתו בראשית- עם ישראל וכפירתו בה'- בכך שהופך את אל אחד לח"ו אל אחר:

ושורשו עמלק ...בגימ' אל אחר (ספר מבוא לחכמת הקבלה - חלק א שער ד פרק ד)

ג1.מלחמה לעמק מדר דר:

המלחמה של עמלק להפוך את ה' מאחד(ד) לאחר(ר) 

ג2.כאשר תריד ופרקת עולו:

תחת ריש יעשה דלת ( ע"פ ספר תורי זהב)

ג3.קוץ ודרדר תצמיח לך:

כל הזמן האדם יצטרך להתמודד עם הקוץ שמפרידה לבין דלת (אחד) לריש(אחר)

{ע"פ הרב רוזנבלום כי תצא תשפא)

ג4.לך רד כי שיחת עמך:

ערב רב הפכו דלת לריש(אחד->אחר)

(ע"פ החידה)

חלק ב: עמלק והספק בנקודת הראשית 

0.עמלק בגימטריה ספק

ושורשו עמלק בגימ' ספק  (ספר מבוא לחכמת הקבלה - חלק א שער ד פרק ד)

1. הזמן: המלחמה הראשונה בעמלק- במקום שיש ספק יש עמלק

א.ספק אצל העם אם ה' בקרבם: וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם מַסָּה וּמְרִיבָה עַל רִיב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל נַסֹּתָם אֶת יְ-ה-וָ-ה לֵאמֹר הֲיֵשׁ יְ-ה-וָ-ה בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן:וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם:(שמות יז,ז-ח)

ויבא עמלק וגו'. סמך פרשה זו למקרא זה  לומר, תמיד אני ביניכם ומזומן לכל צרכיכם, ואתם אומרים היש ה' בקרבנו אם אין, חייכם שהכלב בא ונושך אתכם, ואתם צועקים לי ותדעו היכן אני. משל לאדם שהרכיב בנו על כתפו ויצא לדרך, היה אותו הבן רואה חפץ ואומר, אבא טול חפץ זה ותן לי, והוא נותן לו, וכן שנייה, וכן שלישית, פגעו באדם אחד, אמר לו אותו הבן ראית את אבא, אמר לו אביו, אינך יודע היכן אני, השליכו מעליו ובא הכלב ונשכו: (רש"י,שם)


שקליפת עמלק הייתה מטילה ספק ופגם אף במקום שנראית התגלות אלוקית (שם משמואל פרשת זכור, שנת תרע"ט).

ב.לפני שיקבלו את התורה ויחשפו לוודאות מציאות ה':

וא בא לעם ישראל רגע לפני שהוא מקבל תורה, וזה אומר שהוא נלחם בדבר הזה, בנקודת הראשית, נקודת השורש, התשתית. לכל עם יש סממן רוחני ומאבק רוחני עם עם ישראל. עמלק נלחם איתנו על נקודת הראשית, נקודה שיש רק אחת. על עם ישראל נאמר⁴:

קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַה' רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה

ועל עמלק נאמר⁵:

וַיַּרְא אֶת עֲמָלֵק וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק וְאַחֲרִיתוֹ עֲדֵי אֹבֵד:

המאבק הוא על נקודת הראשית, בעצם על הכל, על השאלה הבסיסית האם יש עם של הקב"ה או לא? עמלק כופר בכל התפיסה הזאת שיש קשר בין אלוקים לאדם. לכן הוא בא לפני מעמד הר סיני, נגד ההתגלות, הוא מעמיד ספק בכל דבר. עמלק = ספק בגימטרייה. הוא מטיל ספק ויתרונו הוא שהוא לא צריך להוכיח שום דבר, הוא מעביר את נקודת ההוכחה לצד השני, הספק מבטל את ההתלהבות. נראה כעת את דברי רש"י:⁶

אשר קרך בדרך - ... דבר אחר לשון קור וחום, צננך והפשירך מרתיחתך, שהיו כל האומות יראים להלחם בכם ובא זה והתחיל והראה מקום לאחרים. משל לאמבטי רותחת שאין כל בריה יכולה לירד בתוכה, בא בן בליעל אחד קפץ וירד לתוכה. אף על פי שנכוה, הקרה אותה בפני אחרים:

קרך - לשון קור וחום. אז עמלק צינן את ההתלהבות, הוא נכוה אך הוא צינן את האמבטיה לאחרים שיכנסו אחריו. הקב"ה הוציא אותם ממצרים, אולי זה היה מקרה, גאות ושפל. זה "אשר קרך". הנקודה הזו מקררת את כל העסק, המאבק הרוחני הזה.

(מועדים הפטרת שבת זכור - מחיית עמלק הרב מנשה וינר אדר ה'תשס"ז)

2.המקום: מי שנמצא בדרך- נמצא בספק אם יגיע למטרה אם לאו לכן עמלק תמיד מופיע בדרך, בזמן של ספק

זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם(דברים כה,יז)

3.האדם: עמלק פוגע בנחלשים אלו שיש להם ספק בזהות , האם הם שייכים או לא שייכים לעמק ישראל:

א.שבט דן הענן פולטן ולכן יש ספק אם שייכים לעם ישראל או לא:
אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחַרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱ-לֹהִים. (דברים כה,יח)

ר' אלעזר המודעי אומר היה עמלק נכנס סמוך לכנפי הענן. וגונב נפשות מבני דן, שהיו נוסעין באחרונה, והיה בהם זהוהי הלב, שהיו זונים אחר פסלו של מיכה שהוציאו עמהם ממצרים, ולפיכך היה הענן פולטם,

(שכל טוב (בובר) שמות פרק יז ד"ה ח) ויבא עמלק )

ב.משה מוציא את יהשוע מהענן ומוציא את שבט דן מהספק בצאת יהושע  למלחמה בעמלק:
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק מָחָר אָנֹכִי נִצָּב עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה וּמַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדִי: (שמות יז,ט)
וצא הלחם. צא מן הענן והלחם בו (מכילתא עמלק פ"א):(רש"י,שם)

צא בגימטריה 91 כמנין מלאך שאין לו ספקות ועובד את ה' בוודאות מוחלטת (ענ"ד)

4.האמצעי: יד המקרה- שורש הספק

אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחַרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱ-לֹהִים. (דברים כה,יח)

מקרה- הוא מצב של ספק וחוסר ודאות
אשר קרך בדרך. לשון מקרה (רש"י,שם)

קרירות וספיקות ("אשר קרך", עמלק בגימטריה 'ספק')

הקרירות דעמלק "אשר קרך בדרך" שהוא מקרר בדרך ה', שמקרר את העניין דרוחניות שהלב לא יתפעל על עניין אלקי. והמקום דפעולת קליפת עמלק הוא בדרך ה' – דכאשר האדם רוצה לצאת מהמיצרים וגבולים דגשמיות, בא עמלק ומקרר. דהנה כתיב "כי ה' אלוקיך אש אוכלה הוא", וכתיב "וירא העם וינועו", דכל עניין הרוחניות הוא בחמימות והתפעלות. וקליפת עמלק הוא שמקרר לבלי להתפעל על עניין אלקי.

ואופן פעולת קליפת עמלק הוא בהטלת ספיקות. שעושה ספיקות ואומר: "מי הוא האומר שהוא כך?". הגם שהוא עצמו יודע שהעניין כן והוא דבר רוחני אלוקי, אבל עמלק בגימטריה 'ספק' שמטיל ספק בכל עניין אלוקי ורוחני.

(מאמר זכור וגו' בספר המאמרים קונטרסים חלק ב לאדמו"ר הריי"ץ, הרב יוסף יצחק שניאורסון)

5.האדם למלחמה בעמלק: יהושע מכריע את ה"ספק" של עמלק
ספק במילוי אותיות(סמך פה קוף)  הוא 391 כמו יהושע שהיה הראשון להכריע את עמלק שהוא נציג הספק. 
יהושע הוא  בן נון- שער החמישים (שער הבינה, אליו לא הגיע אפילו משה רבנו שלכן רק כשמת הגיע אליו ונקבר בהר נבו- נון בו) אשר מביא את המציאות מספק (תיק"ו) לוודאות והשלמה( תיקון) (ענ"ד)

6.האמצעי למלחמה בעמלק: 

א.דחייה ל"מחר" היא כניסה למציאות של ספק המתעמתים עם עמלק מכניסים אותו אל הספק

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק מָחָר אָנֹכִי נִצָּב עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה וּמַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדִי: (שמות יז,ט)

ספק כפול- גם בסיפור הדברים וגם בהכרעת שיוך המילה  "מחר"- המלחמה בעמלק מחר או התייצבות משה מחר:
והתניא איסי בן יהודה אומר חמש מקראות בתורה אין להן הכרע שאת משוקדים מחר ארור וקם  (יומא נב,ע"א-ע"ב) 

מחר. וצא הלחם בעמלק מחר (שם יז) או צא והלחם בעמלק מיד ומחר אנכי נצב והיום אי אתה צריך לתפלתי (רש"י,שם)

אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ וְאִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב לָתֵת אֶת שְׁאֵלָתִי וְלַעֲשׂוֹת אֶת בַּקָּשָׁתִי יָבוֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן אֶל הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לָהֶם וּמָחָר אֶעֱשֶׂה כִּדְבַר הַמֶּלֶךְ (אסתר ה,ח)

"מה ראתה אסתר לומר ומחר אעשה כדבר המלך, אלא שכל זרעו של עמלק למודים הם ליפול במחר, וכן הוא אומר מחר אנכי נצב על ראש הגבעה (שמות יז ט), וכן בשאול כעת מחר אשלח לך איש וגו' (שמואל א, ט טז), וזו כאן ומחר אעשה כדבר המלך, מחר הוא שאעשה כדבר המלך". 

 (ספרי דאגדתא על אסתר - מדרש פנים אחרים (בובר) נוסח ב פרשה ה)

ב.כנגד ספק של עמלק- ידי האמונה של משה:
על כן צריכים אנו את משה רבינו הניצב בראש הגבעה "ויהי ידיו אמונה עד בוא השמש", והמפנה את מבטם של ישראל כלפי מעלה – אין זה רק סיוע מורלי של "הרבנות הצבאית" אלא זוהי עצם המלחמה ועיקרה; להצליח להחזיק את הידים, את העינים ואת הלב באמונה כלפי מעלה, כנגד ארס-הספק שמטיל עמלק. כשמצליחים להאמין למרות הספקות, מצליחים גם הלוחמים בחרב להרוג את "ראשי גבוריו" של עמלק בקרב שלמטה...
אך כל עוד לא הרגנו לגמרי את עמלק שבקרבנו, אם ספקון קטן מנקר עוד בלב – עמלקון קטן יברח משדה-הקרב. הגֵן העמלקי לא חוסל

(מלחמת עמלק - אין ספק יוסף פלאי, ע"פ הרב גינזבורג)

ג.הזיכרון - האמצעי להכרעת הספק:

זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם(דברים כה,יז)

הזיכרון המתמיד הוא התשובה המוחצת לספקו של עמלק (הרב אביעד ברטוב,באר מרים-פורים,מאמר מצוות מחיית עמלק)

7.אין השם שלם והכסא שלם- בגלל הספק של עמלק:

וַיֹּאמֶר כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לַי-ה-וָֹ-ה בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר (שמות,יז,טז)
כי יד על כס יה. ידו של הקב"ה הורמה לישבע (ע) בכסאו, להיות לו מלחמה ואיבה בעמלק עולמית, ומהו כס ולא נאמר כסא, ואף השם נחלק לחציו, נשבע הקב"ה, שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה שמו של עמלק כולו, וכשימחה שמו, יהיה השם שלם והכסא שלם, שנאמר האויב תמו חרבות לנצח (תהלים ט, ז.), זהו עמלק שכתוב בו ועברתו שמרה נצח (עמוס א, יא.) וערים נתשת אבד זכרם המה (תהלים שם), מהו אומר אחריו, וה' לעולם ישב, הרי השם שלם, כונן למשפט כסאו, הרי הכסא שלם: רש"י,שם)

שם, פרושו התגלות ה'. גילוי ה' לא שלם כל זמן שעמלק בעולם. מכיוון שכל עוד יש אומה כזו שמטילה ספק תמיד בשליטת ה', גם אם הוא יופיע בצורה הגלויה ביותר (כמו קריעת ים סוף), הם יבואו ויטילו ספק בשליטתו. לכן כל עוד הם קיימים, אין שם ה' (דהיינו כוח ההתגלות של ה') שלם. (הרב חנניה מלכה,מאמר "ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה" - על עמלק ועל הספק)

8.דווקא בפרשת זכור- יש ספק אצל האשכנזים איך לקרוא את המילה "זכר" האם בצרא או בסגול:

אולם בשל מנהג זה אצל האשכנזים, התפתח במניינים מעורבים (אשכנזיים/ספרדיים/עדות המזרח/תימנים) מנהג נוסף חדש והוא לקרוא את הפרשה מספר פעמים כל פעם בהגייה אחרת (עברית מדוברת, אשכנזית ליטאית, אשכנזית חסידית, הברה תימנית, ובמנגינת הטעמים לפי נוסחי כל עדה ועדה מעדות המזרח השונות) דבר שעד היום טרם נמצא לו מקור בספרות ההלכה, אבל הוא הולך וכובש לו מקום יותר ויותר בבתי כנסת אשכנזיים.(אליבא דויקיפדיה)

וזה הוא אפוא יחס הכוחות בסוגיה זו: מצד אחד עדות מוכחשת של בעל מעשה רב על מנהג הגר"א - ומצד שני אור תורה ומנחת שי ויהב"י הנקדן ורוו"ה, הדפוסים וכתבי-היד החדשים והעתיקים - ובראש כולם כתר ארם צובה, שאהרן בן אשר ניקד אותו והרמב"ם סמך עליו. ואנן מה נענה אבתרייהו! [=ואנו מה נענה אחריהם]
כבר אמרנו לעיל, שבעל משנה ברורה לא רצה להכריע בין שתי העדויות הסותרות של בעל מעשה רב ושל ר' חיים מוולאז'ין; ואילו בעל קול מבשר העדיף את עדותו של ר' חיים מוולאז'ין, נאמן ביתו של הגר"א. אולם אין כל ספק, שבעל משנה ברורה לא היה עומד על דעתו, אילו זכה למה שזכינו אנחנו, ונוסח הכתר היה מתגלה לו. ודאי לא היה אומר, שאי אפשר לסמוך על כתב-יד, שאדונינו הרמב"ם סמך עליו!
כבר אמרנו לעיל, שכפילת תיבת "זכר" בפרשת זכור היא מנהג שלא שיערו אבותינו, והוא נתחדש רק בדור הזה. עליו ועל שכמותו כבר אמר בעל חתם סופר, שחדש אסור מן התורה.
נראה אפוא, שהגיעה השעה להחזיר עטרה ליושנה. נחזור אל מנהג אבותינו הקדושים, כפי שהיה מוחזק בידיהם מימות עולם. נקרא את פרשת זכור כפי שנקראה בידי כל גדולי אשכנז מאז ומתמיד. אל נטיל ספק בנוסח המקרא במקום שהספק לא שלט בו מעולם! נמחה את זכר עמלק - דרך ודאי ולא דרך ספק!

(הרב מרדכי ברויאר,"מקראות שיש להם הכרע", מגדים י)

9.הספק - עמלק שבלב:
עמלק הוא זה שמשיב לנו את זהותנו כאשר מתעורר אצלנו ספק אודותיה. לא מדובר רק בישות לאומית הפועלת מולנו, אלא גם בדבר הנמצא בקרבנו. וכבר אמרו הדרשנים ש"עמלק" עולה בגימטריה "ספק", זוהי נקודת הספק שישנה בכל אחד מאיתנו ותובעת מאיתנו את בירורה. רבי צדוק מלובלין אמר שעמלק מופיע בלב כאשר האדם פתר כבר את כל בעיותיו ויחד עם זאת הוא עדיין איננו חש את הנוכחות האלוהית בקרבו. באותו הרגע הוא חש ספק גדול בזהותו, ורק הוא עצמו יכול להסיר את הספק מקרבו.(הרב אורי שרקי שליט"א,נפגשים בפרשה -שיחה עם אראל סג"ל - פרשת בשלח)

10. שורש הספק לכאורה מסיפור גן עדן:

אמרו ז"ל בחולין קל"ט ב' דרמוז בתורה בקרא ד"המן העץ" וגו', ומלת 'המן' הוא לשון שאלה, ובזה ניתן פתח לטעות שהשי"ת צריך לשאול, והשי"ת רצה כן שהרוצה לטעות יבא ויטעה, ומזה נמשך שורש המן שהוא שורש טעות לחשוב שהשי"ת סילק ידיעתו מתחתונים, ומזה הוא שורש והתחלה להשתקעות בדמיונות והפרדה מהשי"ת

(ר' צדוק הכהן מלובלין, מחשבות חרוץ ה ע"מ כא)

 ...ע"י שעבר נדנוד רעיון אצל אדה"ר על ששאלו דרך ספק, אף שהיה רק רגע אחד רעיון זה, נצמח מזה בדורי דורות (שפתי צדיק , פנחס מנחם אלעזר יוסטמן ,בשם החדושי הרי"ם ,מתוך ספר "דף על הדף", שם)

סיום: עמלק מול ישראל - משבר הזהות

א.לעמלק אין זהות- הוא בן הפילגש:

ותמנע היתה פילגש - ועמלק בעבור היותו בן פלגש לא היה לו שם כאחיו, והיה נכלל עם בני עשו בעבור היותו מזרעו, והוצרך הכתוב לומר כי אמו פלונית אשר הוא נודע לה ילדתו לאליפז, אבל איננו בכלל בני עשו ולא יושב עמהם בהר שעיר, כי בבני הגבירות יקרא לו זרע ולא בבן הפילגש, והנה אנחנו נצטוינו בבני עשו שלא נתעב אותם ולא נקח את ארצם, והם כל בניו הידועים לו היושבים בשעיר, כי הם הנקראים אדום על שמו, אבל בן הפילגש אינו בכלל בני עשו ולא עמהם בארצם, ונצטווינו בו בהפך לתעב אותו ולמחות את שמו. (רמב"ן, בראשית לו יב)

במדרש זית רענן... כי יש בבני ישראל ב' הבחינות כמו רצוא ושוב, סתים וגליא, וכן בפרט משה רבינו ע"ה שהוא כללן של בני ישראל נקרא איש האלקים חציו איש וחציו אלקים וכאשר יניח הוא המדריגה שרוצין להעלות העולמות התחתונים ומצד זה יכולים לתקן גם לשאר האומות, ועל זה עמד אותו הרשע ולא הניח לתקן עצמו בבחינת ירידה הנ"ל, ולכן אין תקומה לעמלק לעולם, כמו שכתוב "אמחה". ובאמת זה עצמו הגורם שלכל אומה יש איזה אחיזה ותתברר לעתיד, לכן גם עתה על ידי אותו החלק טוב שגנוז שם אין יכולין להרע כל כך לבני ישראל, ועמלק אין לו שורש כלל, והוא כולו שקר היפוך הצדיק יסוד עולם, והוא שורש האיבוד וההפסד שנמצא בעולם, לכן כתיב קרך, שאינו רק במקרה ועראי, לכן הוא היפך השבת שהוא המנוחה והעלאת כל דבר לשורשו, והוא אין לו שורש, רק ברפידים כשיש קצת פירוד מן השורש אז הוא בא למלחמה... (שפת אמת  תרמ"ה)

ב.עמלק נולד מגילוי עריות בן אליפז לבתו שנולדה מאשת איש(שעיר):

ותמנע היתה פילגש. להודיע גדולתו של אברהם כמה היו תאבים לידבק בזרעו, תמנע זו בת אלופים היתה, שנאמר ואחות לוטן תמנע, ולוטן מאלופי יושבי שעיר היה, מן החורים שישבו בה לפנים, אמרה, איני זוכה להנשא לך,  (ז) הלואי ואהיה פילגש. ובדברי הימים מונה אותה בבניו של אליפז,  (ח) מלמד שבא על אשתו של שעיר ויצאה תמנע מביניהם, וכשגדלה נעשית פילגשו, וזהו ואחות לוטן תמנע, ולא מנאה עם בני שעיר, שהיתה אחותו מן האם ולא מן האב(רש"י,בראשית לו,יב)

ג.לעם ישראל יש זהות ברורה של שלושת האבות:

בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלהֵינוּ וֵאלהֵי אֲבותֵינוּ, אֱלהֵי אַבְרָהָם. אֱלהֵי יִצְחָק וֵאלהֵי יַעֲקב

(פתיחת תיפלת העמידה)

ד.המלחמה בעמלק היא מלחמה בנסיון למחוק את הזהות ולכן השיקולים הם אלוקיי להשמיד הכל ולא להוציר זכר:

עמלק הוא מי ששולל באופן מוחלט את ישראל, את תולדותיו ואת זהותו. הוא הרבה מעבר ל"מתנגד לתורה". כאלה היו כל אומות העולם, כל אחת לפי התור שלה. ניסו לנתק אותנו מהתורה, בכל דרך שהיא, אם באמצעות רדיפות אלימות, אם באמצעות פיתויי ההתבוללות. לעמלק מטרה אחרת: השמדת עם התורה.

(פרשת השבוע (כי מציון) - פרשת כי תצא/הרב יהודה ליאון אשכנזי)

אחרית דבר: עמלק של דורנו

א. מחיית תורת עמלק שדוגלת בפירוד בין גשמיות לרוחניות:

עיקר מצות מחיית עמלק בזמן הזה הוא מחיית תורת עמלק מלבנו. מהי תורת עמלק? המן האגגי נקרא "קוצץ בן קוצץ", והיינו קוצץ בנטיעות - כפירה בכל, נמצא שתורת עמלק היא תורת הכפירה, פירוד העולם מבוראו, פירוד ישראל מאביהם שבשמים כביכול.

השקפת התורה מאחדת הרוחניות והגשמיות, והיא אמת. השקפה המפרידה בין הרוחניות והגשמיות, השקפה של "שניות" - הנותנת חשיבות עצמאית לגשמיות - היא שקר, ע"ז וכפירה.

השקפה מאוחדת רואה הכל מצד הרוחניות לבד, גם הגשמיות מוצאת את מקומה בעולמה של רוחניות, כשהיא כלי לרוחניות... (רש"ר הירש, במעגלי שנה ב עמוד שלב)

ב.מלחמה בממשיכים את המורשת העמלקית:

אם נטושה מלחמה מתמדת של הקב"ה נגד עמלק, הרי לא יתכן כי הכוונה היא לאות מלחמת קרבות המוטלת על בני אדם, שישראל נצטוו בה לתקופה מסויימת, כמבואר בסוף פרשת כי תצא, אלא אין ספק שזוהי המלחמה הבלתי פוסקת של משפט האלקים, מה שקרוי בפי הבריות משפט ההסטוריה נגד עמלק, ולאו דוקא אותו עמלק וצאצאיו הגזעיים, אלא כל אותם הגוים והממלכות הממשיכים במורשת העמלקית והנם צאצאי עמלק ברוח ובאופיים... (רש"ר הירש, במעגלי שנה ב קפט)

ג.עמלק והשואה:

עמלק מופיע בכל תקופה של קץ הגלות. הוא הופיע ביציאת מצרים, והוא מופיע גם בסוף גלות בבל. מגילת אסתר כולה היא סיפור הניסיון של עמלק להשמיד את היהודים במלכות פרס לפני שיבת ציון והקמת הממלכה היהודית בבית שני.

וכך קרה גם בזמננו, עם סיומה של הגלות הארוכה, בת שנות האלפיים, שהחלה עם הכיבוש הרומי.

(פרשת השבוע (כי מציון) - פרשת כי תצא/הרב יהודה ליאון אשכנזי)

בפרשת זכור אומרת לנו התורה: 'זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך' (דברים כ"ה יז). השאלה היא, הרי העם העמלקי נעלם מזמן. ואע"פ שבימי משה עדיין היה קיים, הרי שאיפתנו - למחוק אותו מעל פני האדמה, מדוע עלינו אם כן לזכור אותו לעולמי עולמים?!

אלא כנראה שהתופעה העמלקית עלולה להתחדש מספר פעמים בהיסטוריה. התורה גלתה לנו מהן הסיטואציות ההיסטוריות שבהן עלולים אנחנו להיפגש עם התופעה העמלקית. אומרת התורה: 'זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך'… כאשר עם ישראל יוצא ממצב של גלות אל מצב של ירושת הארץ, 'בדרך' בין מצב אחד למצב השני, עלול עמלק לפגוע בישראל. אם כן התורה רצתה לומר לנו תזכור שכל פעם שבמשך ההיסטוריה אתה תראה את עצמך בדרך - דווקא שם עלול עמלק לפגוע בך.

מכאן יש לנו להבין שעמלק איננו עונש על חטא. אע"פ ש'מחפשי החטאים' תמיד ימצאו חטאים שיצדיקו את העונשים ואת האסונות שאנחנו מקבלים. אלא עמלק הוא סכנה, במצבים מסוימים בהיסטוריה. הדבר הזה קרה לנו שלש פעמים, בעיקר, במשך ההיסטוריה. ביציאת מצרים - כשיצאנו בדרך ממצרים לירושלים. וכן בימי אחשורוש - כאשר כבר התחיל הישוב להתיישב בארץ ישראל מחדש בהנהגת זרובבל, אלא שעדיין לא נבנה המקדש, ועדיין רוב היהודים היו בחוצה לארץ, אז היה נסיון של פתרון סופי של הבעיה היהודית על ידי המן העמלקי. וכן בעת המודרנית - כאשר עם ישראל כבר החל לצאת מגלותו ע"י הצהרת בלפור, ועל ידי הקמת התנועה הציונית, אלא שטרם הקים את מדינתו, ניסה עמלק עוד פעם את כוחו ופגע בישראל 'בדרך'.

אלא שבמגילת אסתר למדנו דבר גדול. והוא שאין הכרח שעמלק יצליח בפגיעה שלו. לעומת הקמת המדינה ושיבת ציון, שהינה הכרח היסטורי משום שהקב"ה הבטיח לאבותינו לתת לנו את הארץ, הרי שהפגיעה של עמלק בנו 'בדרך' איננה הכרחית. היא רק סכנה ואפשר למנוע אותה. ויתכן שזאת כוונתו של מרדכי - בדבריו לאסתר: 'כי אם החרש תחרישי בעת הזאת רוח והצלה יעמוד ליהודים' (אסתר ד' יד). אבל תזהרי שזה לא יהיה 'ממקום אחר'. ו'מקום' כידוע הוא שמו של הקב"ה - שלא יתעורר הצד האפל של ההנהגה הא-להית, מה שנקרא בספרים הפנימיים 'סטרא אחרא'. על כן, עלינו לעשות כל מה שאפשר לעשות כדי למנוע את הפגיעה של עמלק בנו. ומהו הסוד המונע את פגיעת עמלק בישראל? אמרה אסתר" 'לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן' (שם שם טז) כאשר ישנה אחדות בתוך האומה היהודית, הרי שבזה מתבלטת במיוחד זהותנו.

(הרב אורי שרקי,פרשת זכור - תופעת עמלק בעולם,סיכום שיעור - עוד לא עבר את עריכת הרב)