ראה: לראות נכון

 פתיחה:  המילה ראה- שם הפרשה- לכאורה לא משנה את משמעות הפסוק ובוודאי שאינה מתאימה בלשון יחיד לפי  המשך הפסוק :

רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה:(דברים יא,כו)

ראה אנכי ראה עשרת הדברות שפתח באנכי ותקיים אותם כי כל המצות כלולות בהם.(בעל הטורים,שם)

הקדמה ראשונה: היהדות היא תרבות האוזן

ראו מה שונות הן המטפורות הלשוניות לידיעה באנגלית ובעברית.באנגלית ,כמעט כל המילים המציינות הבנה או שכל נשענות על מטפורת האור.תבונת עומק, ראיית הנולד וההבנה בדיעבד הן foresight, insight ו- hindsight ‎‏ שפירושן המילולי הוא  ‏ראייה פנימה, ראייה לפנים וראייה לאחור.

 הבחנה היא  ‎observation ‏, תצפית. המחשה והדגמה  הן illustrate , הארה.. כשהאנגלי רוצה לומר שהבין הוא אומר  I see אני רואה. כהוא מבחין באפשרות הוא אומר it appears that , נראה כי. 

 כל זה הוא מורשת ‏תרבות יוון העתיקה - הדוגמה העילאית בהיסטוריה האנושית לתרבות ויזואלית,‏תרבות של העין.

‏‏‏היהדות, לעומת זאת, היא תרבות של האוזן. "הרב הנזיר" דוד כהן, תלמידו ‏של הראי"ה קוק, מציין בספרו קול הנבואה כי התלמוד הבבלי משתמש בעקביות ‏במטפורת השמיעה. כשהוא מבקש להציג ראֶיה הוא אומר "תא שמע", בוא ושמע. ‏כשהוא מסיק מסקנה ממשהו הוא אומר "שמע מינה", שמע ממנה. כשאמורא חולק

‏על טיעון, נאמר עליו "לא שמיע ליה", הוא אינו יכול לשמוע זאת. המילה "משמע" ‏מציינת מסקנה (שימו לב שגם המילה המודרנית "משמעות" נגזרת מהשורש שמ"ע).‏הרמב"ם מכנה את מסורת התורה שבעל פה "מפי השמועה". בתרבות המערב, ההבנה ‏היא צורה של ראייה. ביהדות, היא צורה של שמיעה.

(רעיונות משני חיים, הרב יונתן זקס, פרשת עקב , ע"מ 216-217)

הקדמה שניה :שבע הופעות של הציווי ראה(וכנ"ל שמע) בספר דברים- רק פעם אחת בלשון הווה:

1.

רְאֵה נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם אֶת הָאָרֶץ בֹּאוּ וּרְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְ-הֹ-וָ-ה לַאֲבֹתֵיכֶם לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם וּלְזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם(דברים א,ח)

2.

רְאֵה נָתַן יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ לְפָנֶיךָ אֶת הָאָרֶץ עֲלֵה רֵשׁ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לָךְ אַל תִּירָא וְאַל תֵּחָת(דברים א כא)

3.

קוּמוּ סְּעוּ וְעִבְרוּ אֶת נַחַל אַרְנֹן רְאֵה נָתַתִּי בְיָדְךָ אֶת סִיחֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן הָאֱמֹרִי וְאֶת אַרְצוֹ הָחֵל רָשׁ וְהִתְגָּר בּוֹ מִלְחָמָה:

(דברים ב כד)

4.

וַיֹּאמֶר יְ-הֹ-וָ-ה אֵלַי רְאֵה הַחִלֹּתִי תֵּת לְפָנֶיךָ אֶת סִיחֹן וְאֶת אַרְצוֹ הָחֵל רָשׁ לָרֶשֶׁת אֶת אַרְצוֹ:(דברים ב לא)

5.

רְאֵה לִמַּדְתִּי אֶתְכֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי יְ-הֹ--וָה אֱלֹהָי לַעֲשׂוֹת כֵּן בְּקֶרֶב הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּאִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ:(דברים ד ה)

6.

רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה(דברים יא כו)

7.

רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע (דברים ל טו)

חלק א: על הראייה

0.למה שתי עיניים?

נתנו לו לאדם שתי עיניים, שבעינו האחת, יראה מעלות חברו ובעינו השנייה יראה את מומי עצמו.

(ע"פ רבי מאיר מפרשמישלן)

1.ראיית הטוב והרע בנקודת הראשית:

א.הראיה הראשונה בתורה- ראיית האור הגנוז לצדיקים:

וַיַּרְא אֱ-לֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב וַיַּבְדֵּל אֱ-לֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ (בראשית א,ד)

וירא אלקים - ...אבל הסדר במעשה בראשית כי הוצאת הדברים אל הפועל יקרא אמירה, ויאמר אלקים יהי אור וגו'... וקיומם יקרא ראיה, כענין "וראיתי אני" דקהלת וכן "ותרא האשה כי טוב העץ למאכל", והוא כענין שאמרו רואה אני את דברי אדמון... והענין להורות כי עמידתה בחפצו, ואם החפץ יתפרד רגע מהם יהיו לאין... (רמב"ן, בראשית א ד)

ב.עיקר הראייה- לראות בתורה:

דהראיה עיקרה נבראת לראות בתורה, דדברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן בעל פה (גיטין ס'), וראיה ראשונה שנזכרה בתורה היא על האור בפרשת וירא אלקים את האור כי טוב, ובכל מקום במה שנזכר פעם ראשונה בתורה שם הוא שורש הדבר... והאור שבפרשה זו מוסב על אור תורה, כמו שאמרו (ב"ר ג') ה' פעמים אורה בפרשת יהי אור, כנגד ה' חומשי תורה, ואין טוב אלא תורה, ואז נראה הראיה, שמקודם היה החושך, ולילה לאו זמן ראיה... (פרי צדיק ר"ח תמוז א, ועיין שם עוד)

ג.החטא הראשון המפורש בתורה- חטא עץ הדעת - מתחיל מראייה שלילית:

וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל:  וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת (בראשית ג,ו-ז)

והנה בחטא אדם הראשון כתיב (בראשית ג') ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וגו', אם כן תחילת הקילקול היה בחוש הראות, וכמו שפירש"י ראתה דבריו של נחש, והיינו שדבריו מצאו חן בעיניה, כן נמי התיקון היה צריך להתחיל בכגון זה, היינו שסטרא דקדושה המלובש בא"י ימצא חן בעיני המרגלים, זה היה פתח התיקון, כי העינים הם שערי הלב, ונקראים שערי גן עדן, ועל כן הכל תלוי בראיה, שבראיה טובה נכנסות ללב בחינות טובות ומעוררות אותו עד שנשלם בכל ההרגשות, ולעומתו חס ושלום בהיפוך, וזהו שאמרו ז"ל (סוטה ט') שמשון בעיניו מרד וכו', שנאמר אותה קח לי כי היא ישרה בעיני, לפיכך נקרו פלשתים את עיניו, וזהו הענין עין טוב ועין רעה הנזכר במשנת אבות, וזהו הענין "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם", וכנראה לעולם זוהי תחילת הקלקול, וכן הוא דרך כל המסיתים בימינו אלה, בחיבוריהם הטמאים, להמאיס בעיני הקוראים את דברי תורה וכל סטרא דקדושה וכבוד ישראל ולרומם ולהדר את אשר להיפוך... (שם משמואל, שלח ר"ח תמוז תרע"ד)

2.הרואים לטובה והרואים לרעה:

דתנו רבנן ששה ראו ושמחו, וששה ראו ובושו. ששה ראו ושמחו, 

אברהם וירא את המקום מרחוק (בראשית כ"ב) שראה ענן קשור על ראש ההר והצליח. 

יצחק, וישא עיניו וירא והנה גמלים באים (שם כ"ד), שראה מעשיה דומין למעשה שרה, וחזר עמוד הענן למקומו, 

יעקב, וירא יעקב כי יש שבר במצרים (שם מ"ב), שראה סברו במצרים זה יוסף. 

משה, וירא והנה הסנה בוער באש (שמות ג'), ראה שהוא מלבלב עולה מתוך האש ואינו נשרף. 

פנחס, וירא פנחס בן אלעזר (במדבר כ"ה) ראה מעשה ונזכר הלכה, ועמד ופילל ותחשב לו לצדקה. 

יהושע, וישא עיניו וירא והנה איש עומד לנגדו (יהושע ה') בישרו שהוא כובש את ארץ ישראל ושהגיע העת שאמר למשה הנה אנכי שולח מלאך לפניך. 

וששה ראו ובושו, הנפילים דכתיב (בראשית ו') ויראו בני האלהים את בנות האדם, ולמה נקראו נפילים, שנפלו ממקום קדושתן. 

עשו, דכתיב (שם כ"ח) וירא עשו כי רעות בנות כנען, ובוש, ואת עשו שנאתי (מלאכי א'). 

אחיתופל, דכתיב (ש"ב י"ז) ואחיתופל ראה כי לא נעשתה עצתו, ראה שנפל מזלו מן הרקיע ועצתו לא שלמה, אמר עתה ישמע דוד ויהרגני. 

המן, דכתיב וירא המן כי אין מרדכי כורע ומשתחוה לו (אסתר ג'), ובוש, ויתלו את המן. 

בלעם, דכתיב וירא בלעם כי טוב בעיני ה' לברך את ישראל (במדבר כ"ד), ולא היה בדעתו אלא לקלל, אלא שנסכר פיו, ובוש, ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב. 

בלק מנין, ממה שקרינו וירא בלק בן צפור. (מדרש הגדול במדבר כב ב)

3.ראיית המלאכים- הרגשה ולא פיזית:

 וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ יְ-הֹ-וָ-ה נִצָּב בַּדֶּרֶךְ וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ וַתֵּט הָאָתוֹן מִן הַדֶּרֶךְ וַתֵּלֶךְ בַּשָּׂדֶה וַיַּךְ בִּלְעָם אֶת הָאָתוֹן לְהַטֹּתָהּ הַדָּרֶךְ: (במדבר כב כג)

ותרא האתון - ראיה זו הרגשה היא, איננה ראית עין, כי אין המלאכים מושגים לעיני אדם וכל שכן לעיני הבהמות... אבל ענין ראייתה שהרגישה בדבר מפחיד אותה ושהיה מעכבה מלעבור ולא ידעה מה הוא. (רבנו בחיי,שם )

4.ראיה- מידת הדין:

וַתַּהַר לֵאָה וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ רְאוּבֵן כִּי אָמְרָה כִּי רָאָה יְ-הֹ-וָ-ה בְּעָנְיִי כִּי עַתָּה יֶאֱהָבַנִי אִישִׁי (בראשית כט,לב)

ותהר לאה ותלד בן ותקרא את שמו ראובן וגו', כבר ביארו חכמי הקבלה כי הראיה היא ממדת הדין, כי משם כחו של עין הרע, ואמרו רז"ל כל מקום שנתנו חכמים עיניהם מיתה או עוני, והיא רמוזה בה"א שנייה של שם בן ד' אותיות... (רקאנטי,שם)

ואלו הם אליהם שמונה תקונים, ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל, בראיה, דהיינו בעינים ובשערות שלהן, (שעל העינים) ובצבעים שלהן, בעומק שבהן באורך שבהן ובהתקמטות שבהן, כאן הוא סוד החיה שהיא אריה, חסד פועל בה, ואריה, זהו מיכאל, (ואריה הוא סוד ראיה), כי ארי"ה בהיפוך האותיות תמצא ראי"ה. (זוהר חדש , יתרו יט)

5.ראייה פיזית- ראיית הדבר שאין האור חודר בעדו ולכן לא ניתן לראות את ה':

חוש הראיה שלנו פועל על ידי צילום אשר העין קולטת, והבחנתו נמסרת למוח, תפיסת העין אינה אלא הבחנת הצל, הבחנת הדבר שאין האור חודר בעדו. באור עצמו לא שייכת ראיה כלל, וכל דבר שהאור יחדור בעדו באין מפריע לא נוכל לראותו. הן לא נוכל לראות את האויר, ואת הזכוכית נראה ונבחין רק משום צל דק שבה, כי רק את אשר לא יחדור בו האור, כלומר שיש בו לפחות קצת כהות וחושך, את זה נבחין ונראה.

כן הוא הדבר באורו ית'. את האור עצמו אי אפשר לראות, אלא שעל ידיו נבחין בחשכת החושך, ביאור הענין: את גדולותו ית' אי אפשר לנו להשיג באופן ישיר, אלא רק ביחס לעצמנו, שנראה ונכיר בלבנו את שפלותנו ואפסותנו. ביטול הרגשת הישות העצמית שבנו הוא ענין האור אצלנו, ועד כמה שזוכה האדם לביטול היש הזה בפנימיותו, כך זוכה ורואה את אור ה'... (מכתב מאליהו חלק ג עמוד רעב)

6.שתי קומות בראייה פיזית- ראיית השכל(חיצונית) וראיית הלב(הזדהות עם מושא הראייה):

"ולבי ראה הרבה חכמה ודעת" (קהלת א'), יש ראיית השכל ויש ראיית הלב, ראיית השכל היא מופשטת, מקומה הוא במחשבה לבד ואיננה פועלת על המעשים, מאידך ראיית הלב היא מציאות בנפש, חויה עמוקה שרושמה בלתי נשכח. (יש הרגשת הלב שהיא שטחית, כגון נושא בעול עם חברו, אם על דרך התפעלות רגשית, הרגש מתקרר מהר, אבל במשה נאמר "וירא בסבלותם - נתן עיניו ולבו להיות מיצר עליהם", רש"י שמות ב' י"א, הרי שכאבם כאב לו במציאות עמוק בנפשו, וראייה כזו לא תתבטל בהרגל).

מלאכים, היכלות, עולמות עליונים ותחתונים נראים על ידי הצדיקים - כולם בחינות בראיית הלב. בדורות הראשונים, בימי שמואל, היה הנביא נקרא "רואה" (ש"א ט' ט'), כי כל המדרגות נמדדות בערך ראיית הלב.

אהבה ושנאה תלויות בראייה, רק מי שרואה את חסדי ה' בעולם יכול להיות אוהב ה'. (מכתב מאליהו ,חלק ה עמוד שסה)

7.הדיינים, חכמים והנביאים- עיני העדה:

ואם כל עדת ישראל ישגו. אלו סנהדרין כי אי אפשר שכל ישראל יסכימו בחטא, ועל כן אמר מעיני העדה, כי הסנהדרין והנביאים והחכמים הם עיני העדה, וכענין שכתוב (ישעיהו כ״ט:י׳) ויעצם את עיניכם את הנביאים, באר כי עיניהם הם הנביאים(רבנו בחיי, ויקרא ד,יג)

אין לדיין אלא  מה שעיניו רואות (בבא בתרא קלא ע"א)

8.שלוש מדרגות של ראייה בעולמות- נפש רוח ונשמה:

ראייה דנפש - ראייה במשקפי הטבע.

ראייה דרוח - ראיית כח הרוחניות מאחורי הטבע.

ראיית הנשמה - ראייה בבחינת עולם הבא, אחדות.

הראייה האמיתית היא זו דנשמה, אבל כשראייה אחת נוהגת, אין השנייה נוהגת. וזה כמו שני סוגי משקפים, אחד בשביל קוצר ראייה ואחד בשביל רוחק ראייה, וכן מי שעומד קצת מרחוק ורואה דרך רשת, החפץ לראות את הרשת אינו רואה מה שלאחריה, ומי שרוצה לראות מה שלאחריה אינו רואה את הרשת. (מכתב מאליהו חלק ה עמוד שפא)

9.משה רבנו והראייה- לא זכה להיכנס לא"י אבל זכה לראות את כולה:

א.ראייה של שמחה - נתן בה את עיניו לטובה:

רב עוד יוסף בני חי... שמשה רבינו ביקש אעברה נא ואראה את הארץ הטובה והיינו שבראיית אדם הוא חיבור לדבר הנראה, וכאשר יראה את הארץ יהיה להארץ חיבור בו, ובזה יהיו שמים וארץ על מכונם. ואף שלא נענה על ההעברה נענה על הראיה, ובאמצעות ראות עיניו בה לטובה השפיע בה כל טוב. והנה ענין זה הוא דוקא כשהדבר הנראה הוא בר קיבול קדושה, ואז נתוסף בו קדושה וברכה, אבל כשהדבר הנראה אינו ראוי לכך הוא עומד להיפוך שמעט קדושה וברכה שהיה בו מקודם נמשך אחר ראות עיניו של האדם השלם... (שם משמואל, ויגש תרע"ה)

ב.ראייה של צער עבור משה עצמו שלא יזכה להיכנס לארץ:

ויאמר ה' אליו זאת הארץ, רבי עקיבא אומר מגיד הכתוב שהראהו המקום למשה את כל חדרי ארץ ישראל כשולחן ערוך, שנאמר ויראהו ה' את כל הארץ. רבי אליעזר אומר נתן כח בעיניו של משה וראה מסוף העולם ועד סופו, וכן אתה מוצא בצדיקים שרואים מסוף העולם ועד סופו, שנאמר מלך ביופיו תחזינה עיניך, נמצאת אתה אומר שתי ראיות הם, אחת ראיה של נחת ואחת ראיה של צער, באברהם הוא אומר שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם, זו היא ראיה של נחת, במשה הוא אומר עלה אל הר העברים עלה ראש הפסגה זו היא ראיה של צער. (ספרי פנחס קלו)

10.פעלי הראייה:

וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שׂנְאֵי בָצַע וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת(שמות יח כא)

א.חזה:

ויש הבדל בין ראה ובין חזה, שראה הוא ראות העין החושי, וחזה מורה על צפיית הרוח והנפש, ובא לרוב על מחזה הנבואה... (מלבים, שם)

ב.לראות-
ראות העין החושית ויפול גם על ראיה הפתאומית בלי כוונה (יאיר אור למלבי"ם,ערך 'ראה')

ג.להביט-
המשים לב על העצם לדעת עניינו ומהותו...ומצד זה יבוא הבטה קודם ראיה על מי שמשים לב לראות המובט ואח"כ רואהו בעיניו (יאיר אור למלבי"ם,ערך 'ראה')

ד.להשקיף-
המשקיף בא על הרואה מבעד החלון או מלמעלה למטה..מי שמשקיף בעד הדבר הוא רואה יותר משהוא נראה (יאיר אור למלבי"ם,ערך 'ראה')

ה.לפקוח עיניים-
המלה הזאת אינה נאמרת בשום פנים כי אם על עניין פקיחת רעיון, לא על חידוש חוש הראות (מורה נבוכים,א,ב)

וַיִּפְקַח אֱלֹהִים אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא בְּאֵר מָיִם וַתֵּלֶךְ וַתְּמַלֵּא אֶת הַחֵמֶת מַיִם וַתַּשְׁקְ אֶת הַנָּעַר:(בראשדית כא יט)

ויפקח אלקים את עיניה - נתן בה דעת להכיר מקום מים שהיה שם, כי לא היתה סומא קודם לכן. (ספורנו,שם)

12.ראה- כמו אברהם שעמד מעבר אחד וכנגדו כל העולם:

'ראה' בלשון יחיד -- לא להתפעל מהרבים התועים.‏

‏פתח הכתוב בלשון יחיד -- 'ראה', וסיים בלשון רבים -- "לפניכם'. ‏וכתבו המפרשים שהכתוב פונה לכל אחד ואחד שיתבונן בדרך הנכונה, ‏ויקבע לעצמו את דרך האמת, וילך בה בדביקות, גם אם יראה שהרבים 

‏הולכים בדרך אחרת, לא יתפעל מהם, אלא יהיה בדוגמת אברהם אבינו ‏ע"ה, שהיה בתחילה יחיד באמונתו בדורו אברהם העברי הוא מעבר וכל ‏העולם מעבר שני. עד שהצליח לקרב רבים לאמונת האמת. וכן מצינו

‏בכלב בן יפונה, שאעפ"י שרוב המרגלים הלכו בדרך אחת, בכ"ז לא פנה ‏אליהם ולא השתתף עמהם, ודבק בדרך האמת.(גבורות התורה/הרב גבריאל הכהן  חלק ב ע"מ 380)

חלק ב: בין ראייה לשמיעה- מה גדול ממה?

1. היתרון של ראיית העין על פני השמיעה:

 וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָֹ-ה אֶל מֹשֶׁה כֹּה תֹאמַר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אַתֶּם רְאִיתֶם כִּי מִן הַשָּׁמַיִם דִּבַּרְתִּי עִמָּכֶם (שמות כ,יט)

אתם ראיתם - יש הפרש בין מה שאדם רואה למה שאחרים משיחין לו, שמה שאחרים משיחין לו פעמים שלבו חלוק מלהאמין. (רש"י, שם)

וַיַּרְא עֵשָׂו כִּי בֵרַךְ יִצְחָק אֶת יַעֲקֹב וְשִׁלַּח אֹתוֹ פַּדֶּנָה אֲרָם לָקַחַת לוֹ מִשָּׁם אִשָּׁה בְּבָרֲכוֹ אֹתוֹ וַיְצַו עָלָיו לֵאמֹר לֹא תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן (בראשית כח ו)

וירא עשו - לפי שהראיה גדולה משאר ההרגשות נשאלות כולן עליה, וגם ראית הלב מן ההרגשות. (רד"ק,שם)  

2.החיסרון הגדול של הראייה -שאינה ללב:

וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל שְׁמוּאֵל אַל תַּבֵּט אֶל מַרְאֵהוּ וְאֶל גְּבֹהַּ קוֹמָתוֹ כִּי מְאַסְתִּיהוּ כִּי לֹא אֲשֶׁר יִרְאֶה הָאָדָם כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם וַי-ה-וָ-ה יִרְאֶה לַלֵּבָב: (שמואל א,טז,ז)

3.ראייה חלקית היא עין רעה:

בלעם- סתום העין ביקש לראות  רק את הרע- ולכן ביקש להכניס עין רעה :

וַיִּשָּׂא בִלְעָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת יִשְׂרָאֵל שֹׁכֵן לִשְׁבָטָיו וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ אֱ-לֹהִים:(במדבר כד,ב)

וישא בלעם את עיניו. בקש להכניס בהם עין רעה.  והרי יש לך ג' מדותיו, עין רעה, ורוח גבוהה, ונפש רחבה, האמורים למעלה (אבות פ"ה מי"ט):(רש"י,שם)

4.עליונות השמיעה על הראייה:

וַיֹּאמֶר יְ-הֹ-וָ-ה אֵלָיו מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם אוֹ מִי יָשׂוּם אִלֵּם אוֹ חֵרֵשׁ אוֹ פִקֵּחַ אוֹ עִוֵּר הֲלֹא אָנֹכִי יְ-ה-וָֹ-ה:(שמות ד,יא)

ויש להתבונן איך סדר הכתוב ג' מעלות זו למעלה מזו, ראשונה הדבור שהוא מצד הנפש אשר האלמות הפכו, והשנית חוש השמע שהוא למעלה לחוש הראות, זהו שאמר "או חרש", והשלישית חוש הראות, הוא שאמר "או פקח או עור", וזהו שאמר שלמה ע"ה (משלי ט"ו) "מאור עינים ישמח לב ושמועה טובה תדשן עצם", באר כי האור ירחיב הלב, אבל חוש השמע גדול יותר מאד, כי מלבד שירחיב את הלב וישמח אותו, עוד ידשן את עצמותיו, הנה כי רבה התועלת המגעת לאדם מן האוזן יותר מן העין, וכן אמרו רז"ל, סימא עינו נותן לו דמי עינו, חרשו נותן לו דמי כולו... (רבנו בחיי,שם)

5.הידיעה מעל השמיעה והשמיעה מעל הראייה:

וַיֹּאמֶר יְהֹ-וָ-ה רָאֹה רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרָיִם וְאֶת צַעֲקָתָם שָׁמַעְתִּי מִפְּנֵי נֹגְשָׂיו כִּי יָדַעְתִּי אֶת מַכְאֹבָיו:(שמות ג,ז)

ראה ראיתי - יש בכתוב הזה ג' ענינים זה למעלה מזה, ראיה שמיעה ידיעה, ידיעה למעלה מראיה ושמיעה, שהרי כח השמיעה זך ודק מכח הראיה, למעלה משתיהן ידיעה, שאין השלמת הראיה או השמיעה אלא בידיעה, שאם יראה אדם דבר או ישמע קול ולא ידע מה הוא, הרי הוא כאלו לא ראה אותו דבר או לא שמע אותו הקול, ועל כן יבאו שני ענינים אלו בתורה במקום הבנה... ראיה הוא שכתוב (קהלת א') "ולבי ראה", והיודע דבר אף על פי שלא ראה אותו ולא שמע אותו מעולם הוא כאלו ראהו או שמעו... (רבנו בחיי,שם) 

6.ראייה- שלמה ובלי שינוי אבל חיצונית. שמיעה- שונה מהקול המשמיע אבל פנימית. לראות את הקולות- ההשגה המושלמת של שני האופנים ביחד:

וכל העם רואים את הקולות, פרש"י ז"ל שראו את הנשמע, ויש להבין מה צורך בנס הזה, מה לי אם ישמעו הקולות בלי נס. ואפשר לומר כי ראיה ושמיעה הם ב' ענינים לא ראי זה כראי זה, ויש מעלה בכל א' וחסרון, כי הרואה מסתכל דבר הנראה בשלימות כמו שהוא בלי שינוי, אבל השומע נשתנה הקול בהכנסו באזניו ואינו ממש כפי המשמיע, וזה מעלת הראיה, ובשמיעה יש מעלה שמכניס השמיעה בקרבו ממש על ידי האוזן, אבל הראיה היא מבחוץ, מול זאת משמיענו הכתוב כי בני ישראל היו להם ב' המעלות, שקבלו את הדברות בבחינת רואין את הנשמע, שאף שנכנסו לתוכם ממש מכל מקום ראו הקולות בלי שום שינוי כנ"ל... (שפת אמת, שבועות תרל"ה)

7.לראות את הקולות- מעמד הראייה הנבואית הציבורי הגדול ביותר בהיסטוריה :

וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר וְאֶת הָהָר עָשֵׁן וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק (שמות כ,טו)

8.כל הנביאים (הרואים) של כל הדורות יונקים מאותה ראייה שהיתה במעמד הר סיני:
בפסוק וכל העם רואים את הקולות וגו' וירא העם וינועו. ויש לדקדק שהיה לו לומר ראו את הקולות. וכתבנו במקום אחר כי קאי גם על דורות אחרונים, כדאיתא במדרש, שכל הנביאים קבלו אז נבואתן, ממילא כל נפשות בני ישראל העתידין לבא כל אחד כפי מדריגתו נשאר חלק מאור שנתגלה אז... (שפת אמת, במדבר שבועות תר"מ)

9.הראייה המעמיקה רואה את הטוב הגלום אפילו בתוך הרע :

טעם נתינת הברכה והקללה הוא בשביל שתהיה אפשריות הבחירה כמ"ש  "החיים והמות נתתי לפניך הברכה והקללה ובחרת בחיים" , שלכן נתן הקב"ה רשות ויכולת לסטרא אחרא - שמצד עצמה אין בה שום ממשות כלל - להגביה עצמה כנגד קדושת נפש האלקית, בכדי שהאדם ישפילה ע"י עבודתו דוקא , ובבחירתו ...
...., שצריכה להיות הראיה וההסתכלות במהותו הפנימי של הרע (קללה), שאמיתית כוונתה הוא לסייע לקדושה .(תורת מנחם,חלק לד,ע"מ 238-240)

חלק ג: ענייני ראייה בפרשת ראה:

1.ראייה במשמעות של בחירה חופשית ויכולת לראות את 2 הצדדים- לטוב ולרע:

רְאֵה  אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה:(דברים יא,כו)

הראייה לכך שראייה היא במשמעות בחירה('יראה לנכון'):
וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֱ-לֹהִים יִרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו (שם,שם,ח)
יראה לו השה. כלומר יראה ויבחר לו השה (רש"י,שם)

2.השמדת ע"ז שלרוב נמצאת על מקומות המושכים את עין הרואה:

אַבֵּד תְּאַבְּדוּן אֶת כָּל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר עָבְדוּ שָׁם הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אַתֶּם יֹרְשִׁים אֹתָם אֶת אֱלֹהֵיהֶם עַל הֶהָרִים הָרָמִים וְעַל הַגְּבָעוֹת וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן:(דברים יב,א)

עץ רענן הוא אילן שהוא ירוק כל השנה,ומניחים שתפארת עליו תתקיים בו תמיד.במקומות כאלה כח הטבע מתגלה בעוצמה יתרה ומשום כך הפולחן האלילי בחר בהם לצורך עבודת א-לוהיו (רש"ר, הירש ,שם

3.ירושלים- המקום אשר יבחר- יראה ה' לשכן שמו שם- ירושלים:

א.הבחירה היא הראייה של ה' את קדושת המקום:

כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֵיכֶם מִכָּל שִׁבְטֵיכֶם לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ שָׁם לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָׁמָּה (דברים,יב,ה)

וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא יְ-הֹ-וָ-ה יִרְאֶה אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר יְ-הֹ-וָ-ה יֵרָאֶה

(בראשית כב,יד)

וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא ה' יִרְאֶה (בראשית כב, יד), רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר, אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹן הָעוֹלָמִים בְּשָׁעָה שֶׁאָמַרְתָּ לִי (בראשית כב, ב): קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ, הָיָה לִי מַה לְּהָשִׁיב, אֶתְמוֹל אָמַרְתָּ (בראשית כא, כב): כִּי בְיִצְחָק וגו', וְעַכְשָׁו קַח נָא אֶת בִּנְךָ וגו' וְחַס וְשָׁלוֹם לֹא עָשִׂיתִי כֵן אֶלָּא כָּבַשְׁתִּי רַחֲמַי לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ, יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ בְּשָׁעָה שֶׁיִּהְיוּ בָּנָיו שֶׁל יִצְחָק בָּאִים לִידֵי עֲבֵרוֹת וּמַעֲשִׂים רָעִים תְּהֵא נִזְכַּר לָהֶם אוֹתָהּ הָעֲקֵדָה וְתִתְמַלֵּא עֲלֵיהֶם רַחֲמִים. אַבְרָהָם קָרָא אוֹתוֹ יִרְאֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא ה' יִרְאֶה. שֵׁם קָרָא אוֹתוֹ שָׁלֵם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יד, יח): וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם קוֹרֵא אֲנִי אוֹתוֹ יִרְאֶה כְּשֵׁם שֶׁקָּרָא אוֹתוֹ אַבְרָהָם, שֵׁם אָדָם צַדִּיק מִתְרָעֵם, וְאִם קוֹרֵא אֲנִי אוֹתוֹ שָׁלֵם, אַבְרָהָם אָדָם צַדִּיק מִתְרָעֵם, אֶלָּא הֲרֵינִי קוֹרֵא אוֹתוֹ יְרוּשָׁלַיִם כְּמוֹ שֶׁקָּרְאוּ שְׁנֵיהֶם, יִרְאֶה שָׁלֵם, יְרוּשָׁלַיִם. רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי חֶלְבּוֹ אָמַר עַד שֶׁהוּא שָׁלֵם עָשָׂה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא סֻכָּה וְהָיָה מִתְפַּלֵּל בְּתוֹכָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים עו, ג): וַיְהִי בְשָׁלֵם סֻכּוֹ וּמְעוֹנָתוֹ בְּצִיּוֹן, וּמָה הָיָה אוֹמֵר יְהִי רָצוֹן שֶׁאֶרְאֶה בְּבִנְיַן בֵּיתִי.

דָּבָר אַחֵר, מְלַמֵּד שֶׁהֶרְאָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בֵּית הַמִּקְדָּשׁ חָרֵב וּבָנוּי חָרֵב וּבָנוּי, שֶׁנֶּאֱמַר: שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא ה' יִרְאֶה, הֲרֵי בָּנוּי, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (דברים טז, טז): שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה. אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר ה', הֲרֵי חָרֵב, שֶׁנֶּאֱמַר (איכה ה, יח): עַל הַר צִיּוֹן שֶׁשָּׁמֵם. ה' יֵרָאֶה, בָּנוּי וּמְשֻׁכְלָל לֶעָתִיד לָבוֹא, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קב, יז): כִּי בָנָה ה' צִיּוֹן נִרְאָה בִּכְבוֹדוֹ

(בראשית רבא,נו,י)

ה׳ יראה. טעמו תהיה לו השגחה יתירה במקום הזה וככה הובטח שלמה בשעת בנין הבית "והיו עיני ולבי שם כל הימים״ ובזה (גם כן) טעם אחר והוא הרמז שהוא (עתיד להיות) מקום הראיה בחג כלומר הנוכח שהוא לפניו יתעלה וה׳ יראה [אותו]

...והרבה מקראות על זה בתורה 'שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך...'(דברים,טז,טז) (ר' אברהם בן הרמב"ם,פרשת וירא)

ב.השכינה נמצאת דווקא במערב - ההיפך מהגושיים שנואים עיניהם אל המזרח- מקום ביאת השמש:

וידוע ש'עובדי עבודה זרה' היו מכוונים לבנות היכליהם ולהעמיד צלמיהם במקום הגבוה שימצא שם, "על ההרים הרמים", ולזה בחר 'אברהם אבינו' ע"ה 'הר המוריה' בהיותו הגבוה שבהרים אשר שם, ופירסם שם יחוד האלוה. ויחד המערב, ש'קודש הקודשים' במערב - והוא ענין אמרם, "שכינה במערב", ובארו רבותינו 'ז"ל', ב'גמרא יומא', ש'אברהם אבינו' יחד המערב - רצוני לומר, 'בית קודש הקודשים'. וסיבת זה אצלי - שמפני שהיה הדעת המפורסם אז בעולם - עבודת השמש ושהוא האלוה, אין ספק שבני אדם היו כולם פונים למזרח, ומפני זה פנה 'אברהם אבינו' למערב ב'הר המוריה' - רצוני לומר, ב'מקדש' - עד שישים אחוריו לשמש.(מורה נבוכים,ג,מה)

4.נביא שקר אף על פי שמביא אות הנראה לעין -הוא כמו  הרואה מהרהורי ליבו בלבד:

כִּי יָקוּם בְּקִרְבְּךָ נָבִיא אוֹ חֹלֵם חֲלוֹם וְנָתַן אֵלֶיךָ אוֹת אוֹ מוֹפֵת: וּבָא הָאוֹת וְהַמּוֹפֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיךָ לֵאמֹר נֵלְכָה אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתָּם וְנָעָבְדֵם:לֹא תִשְׁמַע אֶל דִּבְרֵי הַנָּבִיא הַהוּא אוֹ אֶל חוֹלֵם הַחֲלוֹם הַהוּא כִּי מְנַסֶּ ה יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם אֶתְכֶם לָדַעַת הֲיִשְׁכֶם אֹהֲבִים אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם

(דברים יג,ב-ד)

רואה במשמעות נביא- שרואה ברוח הקודש:

לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל כֹּה אָמַר הָאִישׁ בְּלֶכְתּוֹ לִדְרוֹשׁ אֱ-לֹהִים לְכוּ וְנֵלְכָה עַד הָרֹאֶה כִּי לַנָּבִיא הַיּוֹם יִקָּרֵא לְפָנִים הָרֹאֶה (שמואל א,ט,ט)

בין הרואה לנביא:

לפנים כותב הספר יודיענו בל נתפלא איך היה זה שעל שור ועל חמור ועל כל אבדה היו הולכים אל הרואה והיו נותנים לו בשכרו כסף ובעד ראיית פניו תשורה (כי לולא היה המנהג כן לא היה שאול אומר כן לנערו) מה שלא מצינו כזאת בכל הנביאים אשר היו אחרי הדור ההוא, אומר כי יש הבדל בין הנביא בדור אחרון ובין הרואה לפנים,

שהנביא נקרא שמו על שם דברותיו ותוכחותיו (מלשון ניב שפתים) על כי ה' דבר בו וישלחהו להגיד לעם פשעם ולבית יעקב חטאתם, ולא שלחהו במלאכות ה' רק לצורך עניני הכלל והגוי כולו ולא חל רוח הקודש עליו להראותו דברים פרטיים הנוגעים אל היחידים,

אבל הרואה נקרא בשמו על שם שהיה צופה ברוח הקודש השורה עליו כל הדברים ההויים והעתידים וגם עניני היחידים ופרטיהם, ועל כן היו בורחים מן הנביא אשר היה תמיד מגיד פשע ומוכיח עלי עון, ורדפום אחר הרואה באשר כל אחד השיג ממנו מבוקשו על הגניבה ועל האבידה ועל החולה ועל האשה והבנים, והיו נותנים לו תשורה ומתן בעבור שהתבודד לעיין על עניניהם, (מלבי"ם,שם)

5.קרחה בין העיניים- במקום התפילין בין העיניים עושים ח"ו מעשה של ע"ז בין העיניים:

בָּנִים אַתֶּם לַי-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֵיכֶם לֹא תִתְגֹּדְדוּ וְלֹא תָשִׂימוּ קָרְחָה בֵּין עֵינֵיכֶם לָמֵת: (דברים יד,א)

לא תתנו גדידה  (ר) ושרט בבשרכם על מת, כדרך שהאמוריים עושין(רש"י,שם)

6. סימני פסול איכלת בע"ח הקשורים בראייה:

א.החזיר- הפך בכל הדורות לסמל בהבמה הטמאה כי סימן הטרה החסר לו - אינו נראה לעין:

וְאֶת הַחֲזִיר כִּי מַפְרִיס פַּרְסָה הוּא וְלֹא גֵרָה טָמֵא הוּא לָכֶם מִבְּשָׂרָם לֹא תֹאכֵלוּ וּבְנִבְלָתָם לֹא תִגָּעו (דברים יד,ח)

ב.מי שרואה למרחוק עד לא"י - נבלות וטריפות - איננו כשר לאכילה:

וְהָרָאָה וְאֶת הָאַיָּה וְהַדַּיָּה לְמִינָהּ (דברים יד,יג)

והראה ואת האיה וגו'. היא ראה, היא איה, היא דיה, (ד) ולמה נקרא שמה ראה, שרואה ביותר...: (רש"י,שם) 

תנא עומדת בבבל ורואה נבלה בארץ ישראל (חולין סג, ע"ב)

7.איסור בל יראה לחמץ:

וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלְךָ שִׁבְעַת יָמִים וְלֹא יָלִין מִן הַבָּשָׂר אֲשֶׁר תִּזְבַּח בָּעֶרֶב בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן לַבֹּקֶר: (דברים טז,ד)

8.קרבן ראייה- בעיר הראייה- ירושלים:

שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת וְלֹא יֵרָאֶה אֶת פְּנֵי יְ-ה-וָ-ה רֵיקָם:(דברים טז,טז-יז)

נצטוינו להראות כל זכר בירושלים בבית הבחירה שלש פעמים קבועים בשנה, והן פסח ושבועות וסוכות. ועל זה נאמר [דברים ט"ז, ט"ז], שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ה' אלהיך. וענין המצוה שיעלה כל אדם עם כל בן זכר שיש לו שיוכל ללכת לבדו ברגליו למקדש ויתראה לשם.
ומחיוב ראיה זו שיקריב שם קרבן עולה, וזה הקרבן נקרא עולת ראיה, ואין לקרבן זה שיעור אפילו תור אחד או גוזל פוטר.
אמרו זכרונם לברכה [חגיגה ו' ע"ב] שלש מצוות נצטוו ישראל ברגל: חגיגה ראיה שמחה. ועל כל אחת משלש מצוות אלו היו מביאין קרבן. ונקראין קרבן חגיגה, שלמי שמחה, עולת ראיה.

משרשי המצוה. למען יראו כל ישראל ויתנו אל לבם בפעלת הקרבן המעורר הלבבות, כי כלם מקטנם ועד גדולם חלק השם ונחלתו, עם קדוש ונבחר, נוצרי עדותו, סגלת כל העמים אשר תחת כל השמים, לשמר חקיו ולקים דתו, על כן יבואו שלש פעמים בשנה בית השם, והוא באמרם על דרך משל הננו לאל לעבדים, נכנסים ובאים בצל קורתו, ובחזקתו סמוכים לעד לעולם באהבתו וביראתו, וזר לא יבא בתוכנו, כי אנחנו לבדנו בני ביתו. ועם המעשה הזה, תתעורר דעתנו, ונכניס בלבנו מוראו, ונקבע ברעיוננו אהבתו, ונזכה לקבל חסדו וברכתו

(ספר החינוך מצוה תפט )

סיום: ראייה היא דבר סובייקטיבי- מה שהאחד רואה כברכה השני רואה כקללה ולהיפך:

וכן מצינו בלשון ראיה שמשמשת דבר והפוכו, יש מלשון (כתובות ק"ח) רואה אני את דברי אדמון, ויש מלשון בזיון, כמו (שיר א') "אל תראוני שאני שחרחורת, שפירש"י אל תסתכלו בי לבזיון... והטעם יש לומר כי הראיה תלויה במחשבת הלב, אם אדם רוצה לראות טוב הוא רואה בדבר הזה טוב, כי טובת העין היא מעוררת את חלקי הטוב שבדבר הזה להאיר נגד עיניו, ולהיפוך להיפוך, 

ועל כן המרגלים שהיה בדעתם שלא נכון לפניהם לעלות לא"י מטעם שכתב בזוהר הקדש או טעמים אחרים, ראו בעיניהם חלקי הסותר מן העליה, על כן בראיה ההיא עצמה שהיתה שלא מטובת עין פעלו שעמדו לנגד עיניהם ענינים המניאים את לב בני ישראל, כמו שאמרו "ארץ אוכלת יושביה", שכל מקום שהיו עוברים מוצאים קוברי מתים, ובאם היו נותנים טובת עין בזה, היו רואים האמת, שהסיבה כדי שלא יתנו לב למרגלים... (שם משמואל, קרח תרע"ב)

ראה(סובייקטיבי)  לעומת לפניכם(אובייקטיבי)

אם כי התורה ניתנה לכל ישראל- נותן לפניכם - הרי ההשגה בה מותנית בהתאם למדרגת האדם כפי שהוא ראוי להשיגה-ראה-בלשון יחיד לכל אחד ואחד כערכו (ר' מנחם מנדל מקוצק, מתוך חומש פניני החסידות,פרשת ראה)

אחרית דבר: תחילת הבריאה  ואחרית הימים - בעיניים

1.לפני בריאת העולם בדיבור- הקב"ה השתכל בתורה, פעולת הבריאה התחילה בראייה:

 כָּל מַאן דְּאִסְתָּכַּל בָּהּ בְּאוֹרַיְיתָא, וְאִשְׁתָּדַּל בָּהּ, כִּבְיָכוֹל, הוּא מְקַיֵּים כָּל עָלְמָא. קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִסְתָּכַּל בְּאוֹרַיְיתָא, וּבָרָא עָלְמָא. בַּר נָשׁ מִסְתַּכֵּל בָּהּ בְּאוֹרַיְיתָא וּמְקַיֵים עָלְמָא. אִשְׁתְּכַח דְּעוֹבָדָא וְקִיּוּמָא דְּכָל עָלְמָא, אוֹרַיְיתָא אִיהִי

כָּל מִי שֶׁמִּסְתַּכֵּל בַּתּוֹרָה וּמִשְׁתַּדֵּל בָּהּ, כִּבְיָכוֹל הוּא מְקַיֵּם אֶת הָעוֹלָם. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִסְתַּכֵּל בַּתּוֹרָה וּבָרָא אֶת הָעוֹלָם. אָדָם מִתְבּוֹנֵן בַּתּוֹרָה וּמְקַיֵּם אֶת הָעוֹלָם. נִמְצָא שֶׁכָּל מַעֲשֶׂה וְקִיּוּמוֹ שֶׁל עוֹלָם הִיא הַתּוֹרָה

(זוהר חלק ב קסא ע"ב)

2.תיקון העולם בסוף יהיה כנגד פנחס ואליהו שהם כנגד שני העיניים:

עפ"י קבלת האריז"ל אשר כל החדשים הם בחי' איברי הראש והנה ב' החדשים הללו הם בחי' עין ימין (תמוז) ובחי' עין שמאל (אב) וכעת בעוה"ר נאמר עיני עיני יורדה מים עיי"ש נ"ל הוא הנרמז בדברי רז"ל כל"ה (כנ"י) שעיניה יפות אין כל גופה צריך בדיקה ובהיפך ח"ו וכו' והנה עינים הללו יתוקנו ויאירו בבוא פנחס אליהו ב"ב בגימ' ב"פ עין.

(בני יששכר תמוז-אב, א׳:ד׳)

נקודה למחשבה: ראה- במשמעות של ראי- כפי שהאדם 'רואה' מלמטה כך רואים אותו מלמעלה:
ההנהגה למעלה תואמת את התנהגות האדם למטה באופן שכפי שהנך רואה ומתבונן -ראה- כך הנך מעורר את ההשגחה העליונה של השי"ת -אנכי- כדוגמת הצל המחקה את האדם:ה' צילך (ע"פ ר' משה יחיאל מאוזרוב,באר משה, מתוך חומש פניני החסידות,פרשת ראה)

חוש הראיה שלנו, שאנו רואים לפנינו עולם גדול ענקי, וכל מלואו הנהדר. הרי באמת אין אנו רואים כל זה אלא רק בפנימיותנו עצמה, כלומר, במוח האחורי שלנו, יש שמה כעין מכונה פוטוגרפית המציירת לנו שמה כל הנראה לנו, ולא כלום מחוץ לנו. ועל כל זה עשה ית' לנו שם במוחנו, כעין ראי מלוטש המהפך לנו כל דבר הנראה שם, שנראה אותו מחוץ למוחנו מול פנינו. ואעפ"כ מה שאנו רואים מחוץ לנו, אינו ענין אמיתי, מכל מקום, כמה יש לנו להודות להשגחתו ית' וית', שעשה במוחינו את הראי המלוטש הזה, לאפשר לנו לראות ולהשיג כל דבר מחוץ אלינו. כי בזה נתן לנו כח להשכיל כל דבר בדעת ובהשגה ברורה, למדוד כל דבר מבפנים ומבחוץ וכדומה. ולולא זה היתה נעדרת לנו מרבית השכלתנו" (בעל הסולם, מבוא לספר הזוהר, ל"ד)