פתיחה: מלך בישראל - טוב או רע, לכתחילה או בדיעבד?
כִּי תָבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ כְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי: שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא אָחִיךָ הוּא: רַק לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים וְלֹא יָשִׁיב אֶת הָעָם מִצְרַיְמָה לְמַעַן הַרְבּוֹת סוּס וַי-הֹ-וָ-ה אָמַר לָכֶם לֹא תֹסִפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה עוֹד: וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ מְאֹד:
וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ וְכָתַב לוֹ אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר מִלִּפְנֵי הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם: וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו לְמַעַן יִלְמַד לְיִרְאָה אֶת יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹהָיו לִשְׁמֹר אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לַעֲשׂתָם:
לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו וּלְבִלְתִּי סוּר מִן הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל:
(דברים יז, יד-כ)
הקדמה: שתי מגמות סותרות לכאורה
1.בפרשת בקשת המלך בימי שמואל נראה לכאורה לא ראוי לשים מלך:
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר זָקֵן שְׁמוּאֵל וַיָּשֶׂם אֶת בָּנָיו שֹׁפְטִים לְיִשְׂרָאֵל: וַיְהִי שֶׁם בְּנוֹ הַבְּכוֹר יוֹאֵל וְשֵׁם מִשְׁנֵהוּ אֲבִיָּה שֹׁפְטִים בִּבְאֵר שָׁבַע: וְלֹא הָלְכוּ בָנָיו (בדרכו) בִּדְרָכָיו וַיִּטּוּ אַחֲרֵי הַבָּצַע וַיִּקְחוּ שֹׁחַד וַיַּטּוּ מִשְׁפָּט: ( וַיִּתְקַבְּצוּ כֹּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיָּבֹאוּ אֶל שְׁמוּאֵל הָרָמָתָה: וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הִנֵּה אַתָּה זָקַנְתָּ וּבָנֶיךָ לֹא הָלְכוּ בִּדְרָכֶיךָ עַתָּה שִׂימָה לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ כְּכָל הַגּוֹיִם: וַיֵּרַע הַדָּבָר בְּעֵינֵי שְׁמוּאֵל כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ תְּנָה לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ וַיִּתְפַּלֵּל שְׁמוּאֵל אֶל יְ-ה-וָ-ה: וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל שְׁמוּאֵל שְׁמַע בְּקוֹל הָעָם לְכֹל אֲשֶׁר יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ כִּי לֹא אֹתְךָ מָאָסוּ כִּי אֹתִי מָאֲסוּ מִמְּלֹךְ עֲלֵיהֶם: כְּכָל הַמַּעֲשִׂים אֲשֶׁר עָשׂוּ מִיּוֹם הַעֲלֹתִי אֹתָם מִמִּצְרַיִם וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה וַיַּעַזְבֻנִי וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים כֵּן הֵמָּה עֹשִׂים גַּם לָךְ: וְעַתָּה שְׁמַע בְּקוֹלָם אַךְ כִּי הָעֵד תָּעִיד בָּהֶם וְהִגַּדְתָּ לָהֶם מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יִמְלֹךְ עֲלֵיהֶם: וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֵת כָּל דִּבְרֵי יְ-ה-וָ-ה אֶל הָעָם הַשֹּׁאֲלִים מֵאִתּוֹ מֶלֶךְ: וַיֹּאמֶר זֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יִמְלֹךְ עֲלֵיכֶם אֶת בְּנֵיכֶם יִקָּח וְשָׂם לוֹ בְּמֶרְכַּבְתּוֹ וּבְפָרָשָׁיו וְרָצוּ לִפְנֵי מֶרְכַּבְתּוֹ: וְלָשׂוּם לוֹ שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְלַחֲרֹשׁ חֲרִישׁוֹ וְלִקְצֹר קְצִירוֹ וְלַעֲשׂוֹת כְּלֵי מִלְחַמְתּוֹ וּכְלֵי רִכְבּוֹ: וְאֶת בְּנוֹתֵיכֶם יִקָּח לְרַקָּחוֹת וּלְטַבָּחוֹת וּלְאֹפוֹת: וְאֶת שְׂדוֹתֵיכֶם וְאֶת כַּרְמֵיכֶם וְזֵיתֵיכֶם הַטּוֹבִים יִקָּח וְנָתַן לַעֲבָדָיו: וְזַרְעֵיכֶם וְכַרְמֵיכֶם יַעְשֹׂר וְנָתַן לְסָרִיסָיו וְלַעֲבָדָיו: וְאֶת עַבְדֵיכֶם וְאֶת שִׁפְחוֹתֵיכֶם וְאֶת בַּחוּרֵיכֶם הַטּוֹבִים וְאֶת חֲמוֹרֵיכֶם יִקָּח וְעָשָׂה לִמְלַאכְתּוֹ: צֹאנְכֶם יַעְשֹׂר וְאַתֶּם תִּהְיוּ לוֹ לַעֲבָדִים: וּזְעַקְתֶּם בַּיּוֹם הַהוּא מִלִּפְנֵי מַלְכְּכֶם אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם לָכֶם וְלֹא יַעֲנֶה יְ-ה-וָ-ה אֶתְכֶם בַּיּוֹם הַהוּא: וַיְמָאֲנוּ הָעָם לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל שְׁמוּאֵל וַיֹּאמְרוּ לֹּא כִּי אִם מֶלֶךְ יִהְיֶה עָלֵינוּ: וְהָיִינוּ גַם אֲנַחְנוּ כְּכָל הַגּוֹיִם וּשְׁפָטָנוּ מַלְכֵּנוּ וְיָצָא לְפָנֵינוּ וְנִלְחַם אֶת מִלְחֲמֹתֵנוּ: וַיִּשְׁמַע שְׁמוּאֵל אֵת כָּל דִּבְרֵי הָעָם וַיְדַבְּרֵם בְּאָזְנֵי יְ-ה-וָ-ה: וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל שְׁמוּאֵל שְׁמַע בְּקוֹלָם וְהִמְלַכְתָּ לָהֶם מֶלֶךְ וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל לְכוּ אִישׁ לְעִירוֹ:
(שמואל א פרק ח)
2.נפסק להלכה שמצווה לשים מלך כשנכנסים לארץ:
שלש מצות נצטוו ישראל בשעת כניסתן לארץ. למנות להם מלך שנאמר (דברים יז-טו) ''שום תשים עליך מלך''. ולהכרית זרעו של עמלק שנאמר (דברים כה-יט) ''תמחה את זכר עמלק''. ולבנות בית הבחירה שנאמר (דברים יב-ה) ''לשכנו תדרשו ובאת שמה'':(יד החזקה ספר שופטים הלכות מלכים פרק א הלכה א)
חלק א: מלך לכתחילה או בדיעבד
0.מצווה דאורייתא או גנותם של ישראל ?
א.3 מצוות מלך עמלק ובנין המקדש:
רבי יוסי אומר כל האמור בפרשת מלך מלך מותר בו רבי יהודה אומר לא נאמרה פרשה זו אלא כדי לאיים עליהם שנאמר שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך וכן היה רבי יהודה אומר שלש מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ להעמיד להם מלך ולהכרית זרעו של עמלק ולבנות להם בית הבחירה. רבי נהוראי אומר לא נאמרה פרשה זו אלא כנגד תרעומתן שנאמר ואמרת אשימה עלי מלך וגו'
(סנהדרין כ, ע"ב)
ב.מב"ע- רמז ל-3 המצוות שהיה אמורים להתקיים ע"י משה בן עמרם וימתינו למשיח:
הנה מלחמת עמלק היא מצוה אחת שצוה הקב"ה לישראל בכניסתם לארץ מג' מצות (סנהדרין כ' ע"ב), שסימנם מצות ה' 'ברה 'מאירת 'עינים (תהלים יט ט), בר"ת מן 'ברה 'מאירת 'עינים, נרמזין ג' מצות אלו שנצטוו ישראל בכניסתן לארץ, דהיינו ב' של בר"ה 'בנין בית המקדש, מ' של מאירת למנות להם 'מלך, ע' של עיני"ם מלחמת 'עמלק. וסימנם מב"ע, נוטריקון 'מושל 'בגבורתו 'עולם (תהלים סו ז), והיה חושב שיקיים שלשתן 'משה 'בן 'עמרם, אבל באמת שלא יתקימו עד שיבא 'מנחם 'בן 'עמיאל,
(מגלה עמוקות ,פרשת ואתחנן, אופן קמ)
1.מצווה מלכתחילה אחרי ירושת וישבת הארץ לבוא אל הכהנים ואל השופט ולדרוש מלך
ואמרת אשימה עלי מלך. על דעת רבותינו (ספרי ראה סז, סנהדרין כ א) כמו "ואמור אשימה עלי מלך", והיא מצות עשה, שיחייב אותנו לומר כן אחר ירושה וישיבה, כלשון (דברים כב ח): "ועשית מעקה לגגך" וזולתם.
והזכיר "ואמרת", כי מצוה שיבואו לפני הכהנים הלוים ואל השופט, ויאמרו להם 'רצוננו שנשים עלינו מלך'.
(הרמב"ן ,שם)
2.אין מצווה לשים מלך:
א.הבחירה לשים מלך היא רשות וההחלטה על זהות המלך נתונה רק מכח הנביא:
שום תשים. רשות אשר יבחר ע''פ נביא או משפט האורים והטעם לא אשר תבחר אתה: (אבן עזרא ,שם)
ב.מלכתחילה רצוי שלא, בדיעבד ימונה ע"פ גדרי התורה:
ב1.ואמרת- משמע שזו רשות בידי העם:
מאומרו כי תבא וגו' ואמרת משמע כי לא מצות ה' עליהם למלוך מלך אלא אם יאמרו הרשות בידם, וממה שגמר אומר שום תשים שיעור הלשון מוכיח שמצות ה' היא להמליך עליהם מלך:
ב2.החסרונות שבאים עם מינוי מלך:
ונראה שכוונת הכתובים היא על זה הדרך לפי שיש במינוי המלך ב' גדרים, א' שיהיה המבטח בו להנהיג המלחמות בעוצם חכמתו ולצאת כגבור ביום קרב כסדר מלכי האומות, וזה הוא דבר שנאוי בעיני ה' כי סדר מלכי האומות לא ילכו בהם אחרי כשרון המעשה אלא אחרי תועליות החושיות הגם שלא ימצא בו דבר טוב מהמושכל, גם ישימו בו כסלם ותקותם ומן ה' יסור לבבם, וגדר ב' הוא לכבוד ולתפארת ישראל וכדי שה' יעשה בזכותו כדרך שהיה ה' מושיע ישראל ביד השופטים וביד מלכי ישראל הכשרים, וצא ולמד מדוד המלך וכו', ודבר זה הוא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם:
ג.אחרי שכבר החליטו שרוצים יש תהליך וגוף בוחר- בית דין ונביא:
ולזה בא דברו הטוב כאן ואמר כי תבא וגו' ואמרת אשימה עלי מלך ככל הגוים וגו' וזה גדר הראשון שזכרנו, וגמר אומר שום תשים וגו' פירוש לא יקום הדבר הרע הזה, אלא המשימות שתשים הוא על זה הדרך אשר יבחר ה' אלהיך בו, ואמרו רבותינו ז''ל (בתוספתא סנהדרין פ''ג) וז''ל אין מעמידין מלך בתחילה אלא על פי ב''ד של ע' זקנים ועל פי נביא וכו' ע''כ, ומלך המתמנה בסדר זה אינו כסדר מלך המתמנה על הגוים כמו שבא בדבריהם ככל הגוים. וכפי זה מאמר שום תשים היא מצוה ושלילת גדר שכנגד תנאיה, ולזה נתחכם ה' להקדים מאמר ואמרת אשימה וגו' להעירך את אשר יכוין אליו לשלול אותו במאמר שום תשים וגו', שזולת זה לא הייתי מבין שאוסר לשום מלך ככל הגוים, והגם שיאמרו אשר יבחר אין מובן שבא לאסור ככל הגוים ויהיה זה וזה, ולא חש להבין במאמר שום תשים שהוא רשות מכפל שום תשים:
ד.ראייה שזו רשות- שה' הקפיד על עם ישראל כשביקשו זאת בימי שמואל:
ותמצא שה' הקפיד על ישראל כששאלו בימי שמואל לתת להם מלך (ש''א ח'), והענין קשה למה יקפיד ה' עליהם והלא לו יהיה שכונת ה' בפסוק זה לרשות ולא למצוה סוף סוף הרשות נתונה, וכפי מה שכתבנו יש מקום לה' להקפיד על הדבר כיון שצוה ה' עליהם לבל יאמרו לשום מלך ככל הגוים כמו שפירשנו ושאלו המלך ואמרו (ש''א ח' ה') לשפטינו ככל הגוים לזה הקפיד ה', אבל אם היו שואלים להם מלך כרצונו יתברך לא לכח ולגבורה כדרך הגוים היו מקיימין מצות עשה:
ה.דברינו עולים לפי שיטת ר' יהודה ולא רבי נהוראי:
וראיתי בסנהדרין פרק כהן גדול (כ':) שנחלקו רבותינו ז''ל וז''ל רבי יהודה אומר ג' מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ להעמיד להם מלך ולהכרית זרעו של עמלק ולבנות בית הבחירה רבי נהוראי אומר לא נאמרה פרשה זו אלא כנגד תרעומתן שנאמר ואמרת אשימה עלי מלך וגו' ע''כ, ודברינו עולין לדברי ר' יהודה ולא לדברי ר' נהוראי, והגם שהלכה כרבי יהודה וכן פסק רמב''ם בפ''א מהלכות מלכים אף על פי כן צריך ליישב הכתוב לסברת רבי נהוראי שפשט אומרו שום תשים יגיד שמצות ה' לשום מלך:
ו.מלכתחילה רצוי שיבחרו בה' כמלך ובדיעבד אם ביקשו אז יש חיוב והדרכה מדוייקת איך למנותו:
ואפשר לומר כי אם ישראל יהיו כשרים ולא ישאלו מלך והיה ה' למלך עליהם כדרך אומרו (ש''א י''ב) וה' אלהיכם מלככם, גם ה' יחפוץ להיות מלך ישראל הוא לבדו, אבל אם ישראל יכנסו בגדר שאלה שחפצים במלך עליהם אז מצות המלך עליהם לעשותו כאומרו שום תשים, ולזה לא אמר הכתוב שום תשים אלא אחר מאמר ואמרת אשימה וגו', וכפי זה אפילו אליבא דרבי נהוראי יפרש שום תשים מצוה אחר שיאמרו אשימה וגו': (אור החיים,שם)
3.התורה רומזת לכל הדברים שעתידים וקרו בימי שמואל:
ולפי דעתי עוד, שגם זה מרמיזותיו על העתידות, שכן היה כששאלו להם את שאול, אמרו לשמואל (שמואל א ח ה): "שימה לנו מלך לשפטנו ככל הגוים", וכן כתוב שם (שמואל א ח כ): "והיינו גם אנחנו ככל הגוים ושפטנו מלכנו וגו'", כי מה טעם שתאמר התורה במצוה "ככל הגוים אשר סביבותי", ואין ישראל ראויים ללמד מהם ולא לקנא בעושי עולה! אבל זה רמז לענין שיהיה, ולכך באה הפרשה בלשון הבינוני, כאשר פירשתי כבר. (הרמב"ן ,שם)
כי תבוא. בגימ' בימי שמואל:
וישבתה. מלא ה''א לאחר ה' דורות שאלו מלך:
ככל הגוים אשר סביבותי. ולכך שאלו מלך בימי שמואל כי עד עתה לא היה לפלשתים מלך אלא סרנים. (בעל הטורים,שם)
4.זהות המלך: המלך חייב להיות מזרע ישראל ולא כמו שהיה הורדוס למשל
לא תוכל. מדרך האמת לא אחיך שאיננו ממשפחת ישראל ולא אדומי אע''פ שכתוב בו אחיך (אבן עזרא ,שם)
5.כל פעולה שיש בה חשש שהמלך יסטה את העם מאמונה בה'- אסורה ולכן לא להרבות סוסים ונשים:
ובעבור כי הסוסים בימים ההם היו מוציאים ממצרים והעד דברי שלמה ותצא מרכבה ממצרים והנה יצטרך למען הרבות סוסיו שיחטיא העם לשוב אל מצרי' וזה דבר ברור כי השם גאלם משם ובשובם יחללו השם ואורי' הנביא בסכנת הנפש ברח לשם גם ירמיהו בעל כרחו הלך לשם: (אבן עזרא,שם)
אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ. רַבָּנָן אָמְרֵי, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּעוֹלָם הַזֶּה בִּקַּשְׁתֶּם מְלָכִים וְעָמְדוּ הַמְלָכִים מִיִּשְׂרָאֵל וְהִפִּילוּ אֶתְכֶם בֶּחָרֶב, שָׁאוּל הִפִּילָם בְּהַר הַגִּלְבֹּעַ, מִנַּיִן (שמואל א ד, יז): נָס יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי פְלִשְׁתִּים וגו'. דָּוִד נָתַן מַגֵּפָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב כד, טו): וַיִתֵּן ה' דֶּבֶר בְּיִשְׂרָאֵל. אַחְאָב עָצַר עֲלֵיהֶן אֶת הַגְּשָׁמִים, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א יז, א): אִם יִהְיֶה הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טַל וּמָטָר וגו'. צִדְקִיָּהוּ הֶחֱרִיב אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. כֵּיוָן שֶׁרָאוּ יִשְׂרָאֵל מָה הִגִּיעַ מִתַּחַת יְדֵי מַלְכֵיהֶם, הִתְחִילוּ צֹוְחִין הַכֹּל, אֵין אָנוּ מְבַקְּשִׁין מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, לְמַלְכֵּנוּ הָרִאשׁוֹן אָנוּ מְבַקְּשִׁין (ישעיה לג, כב): כִּי ה' שֹׁפְטֵינוּ ה' מְחֹקְקֵנוּ ה' מַלְכֵּנוּ הוּא יוֹשִׁיעֵנוּ. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חַיֵּיכֶם, כָּךְ אֲנִי עוֹשֶׂה, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה יד, ט): וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ וגו'.
(דברים רבה פרשה ה, יא)
בדבר שמואל באר, שדרך בני אדם להעמיד עליהם מלך לשלשה תועלויות: תועלת גופם, נפשם וממונם. ומפרש המדרש, שאת שלושת אלו לא השיגו ישראל בבטחונם בבשר ודם, בימי שאול ודוד מתו מישראל ולא באה להם תועלת הגוף. בימי אחאב היה רעב בארץ ולא באה להם תועלת הממון. ובימי צדקיה נחרב להם הבית ולא באה להם תועלת הנפש (הערה שם, מדרש רבה המשולב הוצאת עוז והדר)
חלק ב: ענייני מלכות
0.רשימת מלכים מכהנים כיום בעולם:
אליזבת השנייה, מלכת הממלכה המאוחדת
קרל השישיה עשר גוסטב, מלך שוודיה
ג'יגמה קיזר נאמגייל ואנגצ'וק, מלך בהוטן
(אליבא דויקידפידה)
1.מלך מידת הדין, שופט - מידת הרחמים ולכן חטאו כביקשו מלך לפני הזמן:
להבין מדוע נחשב לחטא מה ששאלו מלך בימי שמואל, ומהו ההפרש בין שופט למלך... ונראה דהנה משפט איהו רחמי, ומלכותא איהי דינא, כאמרם ז"ל (גיטין י') דינא דמלכותא דינא, ועל כן השופט איהו מרכבה למדת המשפט, שהוא רחמים, והוא משך רחמים רבים על ישראל, ובזה הצילם מכף כל שוסיהם. ובמדרש תנחומא ד', מטין ומלמדין עליהן זכות לפני הקב"ה, ממי אתה למד, מגדעון בן יואש... ועל כן תמצא שכל מלחמות השופטים היו רק מלחמת מצוה להגן על ישראל, ואף כיבוש ארץ ישראל הוא נמי כעין הגנה, שהרי מוחזקת היא להם מאבותיהם, והכיבוש מהאומות הוא רק לדחות העושקים אותה... שבעשיית המשפט מעוררים מדת המשפט למעלה, רחמים רבים על ישראל, ובל תניחני לעושקי...
אך מלך הוא מרכבה למדת מלכות שנקראת דינא רפיא, והדין נותן שיכירו כל באי עולם מי בראם ומי זן ומפרנסם, וינתנו שבח והודאה לשמו יתברך, ותהלתו וכבודו לא יתנו לפסילים, ועל כן המלך אחר שנלחם מלחמת מצוה יש לו רשות ללחום מלחמת הרשות כדי להרחיב גבול ישראל ולהרים דת האמת ולמלאות העולם צדק, כמו שכתב הרמב"ם (מלכים פרק ה'). וידעו כי מדת מלכות יורדת לעולמות התחתונים ללקט נצוצי קדושה, ובדוגמתה עושה מלך ישראל שהוא מרכבה לה. ועל כן יובן שמלחמת עמלק שאיננו מגבול ישראל, צריכה להיות על ידי מלך, ולא על ידי השופטים, שאין ענינם להרחיב גבול הקדושה מחוצה לה... ולפי הדברים האלה אומר אני באימה, שכעין זה היה חטא ישראל שבקשו להם מלך בימי שמואל, שעדיין לא הגיעו ישראל לידי מדה זו להתנהג על ידי מלך, והיו צריכין עדיין להתנהג על ידי מדת הרחמים, ובזה היו נצולין מיד כל שוסיהם, ולהצלת ישראל לא היו צריכין למלך, והיה יותר טוב על ידי השופטים שיתנהג על ידי מדת הרחמים, באשר לא היו אז ראויין על ידי מדת הדין. וזה הוא שהוכיח שמואל את ישראל (שמואל א' י"ב) "וישלח ה' את ירובעל ואת בדן ואת יפתח ואת שמואל ויצל אתכם מיד אויביכם מסביב וגו', ותאמרו לי לא כי מלך ימלוך עלינו, וה' אלקיכם מלככם", והיינו שלהצלת ישראל לא היו צריכים למלך, כי ה' אלקיכם, שהיא מדת הרחמים, מלככם... (שם משמואל, דברים שופטים תרע"א)
2.מלך שמחל על כבודו:
א''ר יצחק בר שילא א''ר מתנה אמר רב חסדא האב שמחל על כבודו כבודו מחול הרב שמחל על כבודו אין כבודו מחול ורב יוסף אמר אפי' הרב שמחל על כבודו כבודו מחול...
אמר רב אשי אפילו למ''ד נשיא שמחל על כבודו כבודו מחול מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול שנאמר {דברים יז-טו} שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך:
( קידושין לב, ע"א-ע"ב)
א.כשמוחל על כבודו הופך לאחד העם:
מרן הגאון רבי חיים מבריסק ביאר בכך, שכבוד המלך שונה במהותו מכבוד חכם, שהרי מלך, כל מעלתו היא מצד מה שישראל המליכוהו, ובעצם כל ישראל ראויים למלוכה, אלא שאותו מינו למלך עליהם ומכבדין אותו בשל כך, ומלכותו מצטיינת בכבוד שנותנים לו, נמצא שאם ימחול על כבודו הרי הוא הופך להיות כאחד העם, ואין לו כל מעלה על פני שאר העם. מה שאין כן החכם שהכבוד מגיע לו בגלל מעלתו, ומשום כך אף אם ימחול על כבודו הרי מעלתו במקומה עומדת, ולכן הוא יכול למחול על כבודו.
(מאמר מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול / הרב הלל לוין)ב.כבוד המלך הוא כבודו של העם כולו ולכן אינו יכול למחול עליו:
גם עתה בא לידי שיטת רבינו יונה לסנהדרין כ"י וראיתי שכתב וז"ל: כי אמרי' דמלך שמחל אין כבודו מחול משום דכבודו הוא כבוד של ישראל דהמלך שלהם נכבד והלכך אינו יכול למחול כבודן של ישראל אבל כשיש לו דין עמהם ומעמידין אותו יותר יש להם כבוד כשהם דנין אפילו למלך
(שו"ת חיים שאל א, פח בשם רבנו יונה)3.תכלית המלכות- המלכת מלך מלכי המלכים:
ידוע שתכלית המלכות בישראל היא לשמש כסיוע להמלכת הקב"ה על לבבות ישראל. אך ישראל יכולים לעלות למדרגה רבה, להמליך את הקב"ה בלי סיוע של הנהגה מלכותית, ועל כן הסביר להם שמואל הנביא ע"ה שחטאו בבקשם מלך, וה' אלקיכם הוא מלככם, וכן הוא בנבואת הושע בן בארי, "אתן לך מלך באפי". אבל מכיון שירדו לדרגה זו שביקשו להם מלך, כבר נתגלה שלא היו עוד ראויים להמליך את הקב"ה כולם יחד מבלי סיוע של מלך אשר ינהיג אותם לזאת, ועל כן ציווה לו הקב"ה להסכים עמהם.
מלכות שאול לא נתקיימה כי לא הגיע לבחינת מחיית עמלק, ועל כן נשארה מלכותו בבחינת "שאולה", אך כשהופיעה מלכות בית דוד מבני לאה, זכו שתשתמש המלכות בכוחה להנהיג את העם להשתעבד למלכות שמים. כיון שירדו ממדרגתם ראתה ההשגחה צורך להקים את מלכות אפרים, מבני רחל, כסיוע למלכות בית דוד, ואילמלא חטאו, היו זוכים שאפרים יסייע ליהודה, ממש כמו שורשם, בני יוסף לעבודה בבחינת יעקב, ובני יהודה להוספת ההבחנה בעליונה שבמלכות עד תכלית המלכתו יתברך בשלימות בחינת ישראל... (מכתב מאליהו חלק ב עמוד ריח)
4.מטרת בריאת העולם- שהקב"ה יוכל להתקרא מלך
וְעִקַּר תַּכְלִית בְּרִיאַת הָעוֹלָמוֹת הָיָה בִּשְׁבִיל הַמַּלְכוּת, הַיְנוּ כְּדֵי לְגַלּוֹת מַלְכוּתוֹ, שֶׁזֶּה אִי אֶפְשָׁר כִּי אִם עַל־יְדֵי הָעוֹלָמוֹת, כִּי אֵין מֶלֶךְ בְּלֹא עָם. וּבִשְׁבִיל זֶה הָיָה הַצִּמְצוּם שֶׁל הֶחָלָל הַפָּנוּי, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה מָקוֹם לִבְרִיאַת הָעוֹלָמוֹת, כְּדֵי שֶׁיִּתְגַּלֶּה מַלְכוּתוֹ יִתְבָּרַךְ.
5.כל אחד- מלך:
א.על האדם למלוך קודם על עצמו:
אולם למען יגיע האדם למדרגה זו להיות מלך על סביבתו, עליו להיות קודם מלך על עצמו, על כחותיו, ומושל ברוחו, וזוהי באמת המלכות הכי גדולה והיותר מקפת. כי אם נצייר לנו את המלך היותר גדול כמולך בכיפה על כל העולם כולו, עדיין אין לו כל כך הרבה עבדים וסרים למשמעתו כמו זה המושל על כחותיו עצמו, על רבוא רבבות רגשות וכחות הנמצאים וחיים בלב האדם, הדורשים תפקידם והמשתוקקים לפעולות, כל כח לפי ענינו... מושל הוא על כל כחותיו ומעוטר הוא בעטרה של יראת שמים... הנהו המלך היות גדול ונשגב..
.
(שערי דעת, חלק ג עמוד ט)
ב.תשים בלשון יחיד - רומז לכל אדם ואדם: מח לב כבד ולא ח"ו כבד לב מח
המצוה למנות מלך היא מצוה על הציבור של כלל לא על היחידים, ולפי"ז מתעוררת שאלה מדוע נאמר בפסוק
ישום תשים עליך מלך', והיה צריך לומר בלשון רבים: עליכם .והתשובה היא שיש כאן רמז לכל אחד ואחד מישראל, שהוא כמו מלך, והכוונה להיות שליט על רצונותיו ותאוותיו, ולא יעשה כל דבר העולה על לבו.
ורמז לדבר נמצא במה שרצה בלעם לקלל את ישראל, שהרי אמרו שבלעם היה יודע לכוין את הרגע שהקב"ה כועס, ופירשו שם בתסופות שרצה באותו רגע לומר "כלם" מלשון כליהוהתקיים הפסוק : 'ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה', ובמקום כלם' אמר 'מלך", שנאמר (במדבר כג, כא): 'ותרועת מלך בו'.
והנה המלה 'כלָם' היא ראשי תיבות: כ'בד, ליב, מוח. וכן המילה מלך גם היא ראשי תיבות של אותם המילים , אלא שהסדר משתנה כי במילה כלם הראשון הוא הכבד, שהוא מקור התאוות שמקורן מהדם והשני הוא הלב שהוא מקור הרצון, והאחרון הוא המוח,וזה רמז למצב שהאדם נכנע לתאוותי ורצוניתיו וזה מצב של כליה וכמו שאמרו חז"ל (סתר רבה י ג) שהרשעים הם ברשות לבם, כי הם נכנעים לו.
ראוי להתבונן בזה, כי ביוסף אמרו חז"ל יוסף משלו נתנו לו, ולא כמו שאמרו ביהודה, מפני מה זכה יהודה למלוכה, מפני שהודה על מעשה תמר... מפני שהיתה בו גבורת הדעת ואמיצות הלב, לבלי לירא מרב החרפה שתהיה לו מהודאתו, ובשעה שהיה אפשר לו שיכוסה כל המעשה הודה ולא בוש, וזוהי גבורת מלכות, ולו יאתה מלוכה!
למדנו מזה מה הם הסימנים וכחות המלוכה ומה היא גדלות האדם, לא גדלותו היא שיתגאה ושיגן על כבודו, אדרבה, לכתו בדרך אמת ולהשפיל את עצמו אם האמת דורשת זאת ממנו, זאת היא הנותנת לו מלוכה... הם גווני המלוכה שבשבילם זכה למלכות, שממנו יבא המלך המשיח בן דוד.
אבל ביוסף כוונת חז"ל למלכות שהגיעה לו במצרים, ולכן לא אמרו מפני מה זכה יוסף למלכות, כי אין מלכות זו כמטרה ותכלית שנאמר שבשביל מעלות נפשו הגיע לה, ולא אמרו אלא יוסף משלו נתנו לו... ממעלות רוחו וגדלות נפשו, שעל ידי זה רכש זכות רבה ומעלה נפלאה, שנתנו לו כח המלוכה מכח זה שהיה לו נתנה לו שררה במצרים... מעלות נפשו הם שנתנו לו כבוד ומלוכה, כי לו נאה, אבל לא לזאת חכה יוסף, ולא לזאת היתה מטרתו, לא לזה שמר אביו וצפה, ולא על זה קנאו בו אחיו, מלכותו היא מלכות נכונה, מלכות מקורית, מלכות על עצמו, התרוממות על סביבתו, "קדקד נזיר אחיו", ומזה זכה למלכות העתידה, מלכותו של משיח בן יוסף....
(שעורי דעת: חלק ג עמוד ט והלאה )
7. מלכי ישראל וחכמתם:
8.למה לא רצו האחרים במלכותו של יוסף? בגלל מידת הדין שבו
ולפי דרכנו יש לומר, דהשבטים שמיאנו שיהיה יוסף מלך או מושל עליהם לא היה זה מחמת קנאת איש מרעהו, שהיא הבל, ותדע למה לא נתקנאו ביהודה, ומלוכת יהודה הוטבה בעיניהם, והרי לא קשיש יהודה מיוסף אלא כשלש שנים, לפי החשבון, אלא בהכרח לומר שגוף ההנהגה של יוסף לא הוטבה בעיניהם, והיינו לפי דרכנו שמדתו היתה להבה, ולהבה תלהט רשעים, ומשום שנתעברה בו נשמתו של יצחק, שהיא מדת הדין הקשה, מזה נתיראו ומיאנו בהנהגה כזו, ורצו בהנהגה בנחת ובהשקט. ונראה שממלכת יהודה היתה בנחת ובדברים טובים ובדברים נחומים ובענוה, וכן מצינו במלכות בית דוד... (שם משמואל, שם מקץ תרע"ח)
חלק ג: מלכות ישראל ויהודה
1.רשימת המלכים:
| |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
(אליבא דויקיפדיה)
מי עשו הטוב ומי עשו הרע בעיני ה'?
http://www.daat.ac.il/daat/tanach/chronology/chataot.pdf
2.נשים שמלכו:
א.עתליה:
מלכת יהודה ה־7(כ־6 שנים)
בנה של עתליה, אחזיהו, שהיה מלך יהודה, נהרג בממלכת ישראל על ידי יהוא שביצע הפיכה נגד בית אחאב. לאחר מותו תפסה עתליה את השלטון והשמידה את כל זרע המלוכה כדי להבטיח את שלטונה. אך יְהוֹאָשׁ, בנם של אחזיהו מלך יהודה וצִבְיָה, שרד.
המרד נגד עתליה מתואר ביתר פירוט: יהושבע, שהייתה אחות המלך אחזיהו מצד אביה ואשתו של יהוידע הכהן, החביאה את יהואש מפני עתליה. בהגיע שנתו השביעית, נקשר קשר נגד עתליה ובראש הקשר עמד יהוידע הכהן. אל יהוידע הצטרפו שרי המאות והרצים, ולפי ספר מלכים גם ראשי בתי האבות. בהמלכתו של יהואש הופיע גם עם הארץ שהיה שותף במעשה ההפיכה ובהשמדת פולחן הבעל. זו הפעם הראשונה שעם הארץ נזכר במקורות במפורש כגוף פעיל במדיניות ההמלכה ובמדיניות הדתית. ככל הנראה הכוונה להשתתפות רחבה של הציבור, במיוחד של נציגים מתושבי ארץ יהודה ולאו דווקא מאנשי ירושלים או מהחצר המלכותית.
את עתליה המיתו בחרב במצוות יהוידע הכהן.
ב.שלומציון:
ב1.זכתה לאהדת העם:
ככל הנראה, לשלומציון הייתה מעורבות כלשהי בענייני המדינה בתקופת שלטון בעלה. יוסף מציין ש"המלך אלכסנדרוס ואשתו" מינו את אנטיפס האדומי, סבו של הורדוס, למושל אדום[13], מינוי שעתיד היה להביא את סופה של שושלת בית חשמונאי.
שלומציון אלכסנדרה ילדה שני בנים לאלכסנדר ינאי: הורקנוס ואריסטובולוס. למרות קיומם של בנים יורשים, הוריש אלכסנדר את המלוכה לאשתו[14], מכיוון שהיה בטוח כי בניגוד אליו, היא תזכה לתמיכת העם, כי התנגדה לשיטות הדיכוי האכזריות שלו וכך "קנתה את לב העם לאהבה אותה"[15].
(אליבא דויקיפדיה)
ב2.שלטונה נחשב כטוב לעם ישראל ובניה אחריה הביאו את סוף השלטון החשמונאי ותחילת הקץ של בית המקדש השני:
בשבת מז: אר"י אמר רב מעשה בשלציון המלכה שעשתה משתה לבנה ונטמאו כל כליה ושברתן ונתנתן לצורף וריתכן ועשה מהן כלים חדשים ואמרו חכמים לטומאתן ישנה, ופירש"י בימי שמעון בן שטח היתה,
ודעת החכם דערנבורג בספרו משא א"י צר כו. שהיא הנקראת שלמניציא המלכה ונזכרה בספרא ריש בחקתי מעשה בימי שמעון בן שטח ושלמניצא המלכה שהיו גשמים יורדים מלילי שבת ללילי עד שנעשו חטים ככליות וכו',....
וכבר הארכתי בערך ינאי המלך ובערך שמעון בן שטח
וכשנפטרה התחילו לריב ע"ד המלוכה שני בניה הורקנום ואריסטובלום והם מסרו את עצמן ביד העריץ פומפיוס שר צבא רומי והביאו חורבן על ישראל
ג.הלני המלכה:
ג1.נתגיירה ועשתה מעשי חסד לעם ישראל:
הלני המלכה (ביוונית: Ἑλένη; נפטרה בסביבות שנת 56 לספירה) הייתה מלכת חַדְיָב שבאשור (ממלכה הידועה גם כאדיאבנה Adiabene) מצפון לסהר הפורה, במאה הראשונה לספירה. היא הייתה אשתו ואחותו של המלך מונבז הראשון. הלני המלכה ובנה המלך מונבז השני התגיירו בשנת 30 לספירה לערך ובמקורות היהודיים היא מוזכרת לשבח, כגיורת צדק אשר סייעה לעניי עם ישראל ותרמה תרומות שונות לבית המקדש השני. הלני המלכה גם הקימה ארמונות מפוארים בירושלים, באזור העופל (בחלק הצפוני של עיר דוד של ימינו).
(אליבא דויקיפדיה)
האשה היקרה הזאת אף שלא ממעי יהודה זכתה לזכרון עולם לתהלת ולתפארת. היא היתה אשת המלך חריב, ושני בניה מונבוז וזוטום קבלו עליהם את דת ישראל על פי סוחר אחד עברי בשם חנניה הבבלי שבא אליהם ולמדם תורת ישראל, ואח"כ על פי אלעזר מן הגליל מלו את עצמן, כדמובא בקרמוניות היהודים, ואמן הסכימה לזה, (ומובא בקצרה | בב"ר | פמ"וי ) והילני אמם נתגיירה ודבקה בכל לבבה בתורת ישראל...
ובקדמוניות היהודים סיפר שבימיה היה רעב גדול בארץ יהודה ואז פתחה את אוצרותיה והצילה את העם מרעב
(תולדות תנאים ואמוראים - חלק א -
ג2.לקחה על עצמה שנים של נזירות:
מַעֲשֶׂה בְהִילְנִי הַמַּלְכָּה, שֶׁהָלַךְ בְּנָהּ לַמִּלְחָמָה, וְאָמְרָה, אִם יָבֹא בְנִי מִן הַמִּלְחָמָה בְשָׁלוֹם אֱהֵא נְזִירָה שֶׁבַע שָׁנִים, וּבָא בְנָהּ מִן הַמִּלְחָמָה, וְהָיְתָה נְזִירָה שֶׁבַע שָׁנִים. וּבְסוֹף שֶׁבַע שָׁנִים עָלְתָה לָאָרֶץ, וְהוֹרוּהָ בֵית הִלֵּל שֶׁתְּהֵא נְזִירָה עוֹד שֶׁבַע שָׁנִים אֲחֵרוֹת. וּבְסוֹף שֶׁבַע שָׁנִים נִטְמֵאת, וְנִמְצֵאת נְזִירָה עֶשְׂרִים וְאַחַת שָׁנָה. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, לֹא הָיְתָה נְזִירָה אֶלָּא אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה:(מסכת נזיר פרק ג משנה ו)
ג3.קשובה ועושה דבריה על פי חכמי ישראל:
סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה פסולה ורבי יהודה מכשיר עד ארבעים וחמשים אמה אמר רבי יהודה מעשה בהילני המלכה בלוד שהיתה סוכתה גבוהה מעשרים אמה והיו זקנים נכנסין ויוצאין לשם ולא אמרו לה דבר אמרו לו משם ראייה אשה היתה ופטורה מן הסוכה אמר להן והלא שבעה בנים הוו לה ועוד כל מעשיה לא עשתה אלא על פי חכמים
(סוכה ב,ע"ב)
סיום: מלך בימנו- שייך או לא שייך?
1.מהם מוסדות המדינה העיקריים על פי התורה?
פרשתנו קצרה במספר פסוקיה, אך יסודית מאד בסדרי החברה הישראלית. מוסדות החברה המופיעים בפרשתנו הם ארבעה: המלך, השופט, הכהן והנביא.
המלך, או: המלכות, הלוא הוא המוסד המדיני שניתן לקרוא לו "חילוני" במובן המקורי של המילה. לא במובן של מתנגד לדת, אלא של זה העוסק בענייני החול. המלכות יכולה לבוא לידי ביטוי בשתי צורות משטר המקובלות בעולם כיום: האחת היא המלוכה, והשניה היא הדמוקרטיה, שאף היא דינה כדין מלכות.
המוסד השני השופט - כלומר הסנהדרין, המתנהל בצורת השלטון המכונה בספרות הקלאסית "אוליגרכיה". זוהי קבוצה נבחרת של האומה, אליטה, הממנה את עצמה. אין בחירות לסנהדרין, הסנהדרין היא זו שממנה את חבריה, וכאשר נחסר אחד מחבריה - היא בעצמה בוחרת אדם מן החוץ ומצרפת אותו לתוכה. זהו שלטון אוליגרכי שאיננו מופקד על ענייני המדינה כי אם על פסיקת ההלכה, והר"ן כבר ביאר שדיני התורה לחוד ודיני השלמות המדינית לחוד. בענייני המקדש והפולחן מופיעה דמות שלישית - הכהן. הכהן הגדול הוא עומד בראש מוסד שלם שניתן לקרותו לפעמים בשם "קלריקלי" - מדובר בכהני הדת העסוקים בפולחן - בעבודת המקדש. לעומת כל אלו, הנביא ממלא תפקיד מיוחד במינו. הנביא בא בשם שיטה שניתן לקרוא לה ה"אנרכיה" - הוא בא לבטל את סמכויותיהם של המוסדות האחרים. סמכותו ההלכתית של הנביא באה לידי ביטוי ביכולתו להורות הוראת שעה - לבטל באופן זמני הלכה מן הדינים. כמובן שאין לו סמכות לבטלה לאורך ימים, אלא שהתורה רצתה לתת מקום לשינוי החוקים על ידי איזה שהוא יסוד מעין אנרכיסטי, הבא לבטל לפי שעה את המוחלטות של השלטון של שאר המוסדות, על מנת להשלים את מה שאי אפשר תמיד לכלול בכל חקיקה.
דוקא בצרוף כל ארבעת המוסדות האלה נוצר משכן ה': מלך, שופט, כהן, נביא. אם כן, התורה הקדימה בכמה אלפי שנים את הרעיון המודרני של "הפרדת הרשויות". כנראה רוצה ללמד אותנו התורה, שאי אפשר ששום מוסד של החברה האנושית ירכז בקרבו את כל הסמכויות כולם, שהרי המקור היחיד והבלעדי לכל שלטון בישראל הוא ריבונו של עולם בלבד. על ידי הפרדת הסמכויות של המוסדות מתבררת החלקיות של כל מוסד ומוסד והזדקקותו לחברו, וכתוצאה מכך רק הקב"ה הוא המולך באמת על החברה. ניתן לומר שהשלטון של תורת ישראל הוא ה"תאוקרטיה" - שלטון הא-לוהים, לא במובן המצומצם המודרני של המילה (שלטון כהני הדת), כי אם שלטונו של רבש"ע דרך כל ענפי החברה, כאשר כל אחד בא לידי ביטוי במוסד המיוחד לו.
2.האם המצוה להעמיד מלך לישראל משמעה בשלטון מלוכני דווקא?
נראה לי שאנו צריכים להבין את שאלת המשטר על רקע התקופות. אריסטו דיבר על כך שהמשטר האידיאלי איננו קיים, אלא יש תקופה שבה המלוכה היא מועדפת, ותקופה אחרת שבה הדמוקרטיה, האוליגרכיה ואף האנרכיה והדיקטטורה מועדפות. היטיב לפרש זאת אחד מגדולי הפוסקים במאה התשע-עשרה, הנצי"ב מוולוז'ין בפירושו לתורה, שאומר שאף על פי שיש מצווה להעמיד מלך, התורה ניסחה זאת בביטוי "ואמרת אשימה עלי מלך" (דברים י"ז, י"ד) - שכביכול עלינו לחכות לרגע שבו העמדת המלך מתאים לתרבות הפוליטית של אותם הימים. ממשיך הנצי"ב ואומר שלדבר זה יש סימן: "ככל הגוים אשר סביבותי" (שם). זהו ביטוי שאותו נוטים לפרש בדרך כלל כאמירה שלילית, אך הנצי"ב מחדש ואומר לנו שמדובר בסימן מעשי: אם לכל הגוים שסביבך יש משטר מסוים, ואנו רואים שהתרבות הפוליטית היא כזו שאותו משטר נוחל הצלחה, זהו סימן שאפשר להעמיד את אותו המשטר גם לעם ישראל. לפי דברים אלו, הדמוקרטיה הפרלמנטרית היא ה"מלך" של ימינו, וכפי שכתבו רוב הפוסקים בימינו שלמדינת ישראל כפי שהיא כיום יש דין של "דינא דמלכותא - דינא" (בבא בתרא נ"ד).
נוסף על כך, יש לשים לב שכאשר אנו מדברים על המלך, מדובר במי שהעם רוצה בשלטונו (או בשלטון השושלת לו), אין למלך כפיה מבחוץ. ואף על פי שנאמר: "שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' א-לוהיך בו" (דברים י"ז, ט"ו) - הדבר נאמר רק לאחר שקדמה לכך פנייה מצד העם - "ואמרת אשימה עלי מלך" (שם, י"ד), כאשר החותמת הא-לוהית מגיעה כמשלימת המהלך הזה.
במסכת סנהדרין אמר רבי הלל ש"אין להם משיח לישראל" (סנהדרין צ"ט). רב יוסף דוחה בשאת-נפש את דבריו ואומר "שרא ליה מרי לרבי הלל" - יסלח לו הקב"ה על דבריו. הרב קוק מסביר שרבי הלל חשב שיש עדיפות לכך שהעם ינהל את עצמו, העם הוא לכאורה בוגר דיו ואינו זקוק לאבא טוב שישב מעליו. לאור מסקנת הגמרא הדוחה מחשבה זו, מחדש הרב קוק שני חידושים: ראשית, כשם שיש תפארת לאדם שבגר והצליח בחיים שאביו הזקן יושב עימו בסעודה והוא מנהלה אף על פי שאת רוב הסמכויות הוא כבר דאג להאציל לבניו, כך גם יש תפארת לאומה בכך שמשיח בן דוד עומד בראשה למרות שאת ניהול סדרי החברה היא מסוגלת לעשות גם בעצמה. שנית, הלא כל תקוות האומה נקשרו במשך הדורות במשפחת בית דוד, ולקחת את זה מאיתנו - כמוה כנטילת הדובדבן שבקצפת מן העוגה. כלומר, האם באמת חפץ אתה שעם ישראל יהיה במצב אופטימלי ובלי מלך בן דוד?! לכן, לא מן הנמנע כי מלך המשיח יהיה אמנם דמות נעלה וחשובה מאין כמותה אשר תגשים את מאויינו לאורך דורות רבים, אך לא בהכרח מדובר בדמות שתנהל בפועל את המדינה.
(נפגשים בפרשה (שיחה עם אראל סג"ל) - פרשת שופטים מכון מאיר, תש"ע, עוד לא עבר את עריכת הרב)_______________________________________________________________________
מלך ב-929:
https://www.929.org.il/page/170
https://www.yeshiva.org.il/midrash/28037
http://www.aspaklaria.info/
file:///C:/Users/tal/Downloads/%D7%93%D7%A8%20%D7%98%D7%95%D7%91%D7%94%20%D7%92%D7%A0%D7%96%D7%9C%20-%20%D7%A0%D7%95%D7%A1%D7%97%D7%90%D7%95%D7%AA%20%D7%A7%D7%91%D7%95%D7%A2%D7%95%D7%AA%20%D7%91%D7%A1%D7%A4%D7%A8%20%D7%9E%D7%9C%D7%9B%D7%99%D7%9D%20%D7%9B%D7%9B%D7%9C%D7%99%20%D7%9C%D7%94%D7%A2%D7%A8%D7%9B%D7%AA%20%D7%9E%D7%9C%D7%9B%D7%99%20%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C%20%D7%95%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%94.pdf
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה