יום שלישי, 24 באוגוסט 2021

כי תבוא: נקודת הראשית ( והשלמת ענייני עמלק)

פתיחה:מה יש במצוות הביכורים דווקא שנעשית במעמד חגיגי של מקרא ביכורים ובהקשר של שמחה מאוד גדולה:

וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ: {ב} וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם: {ג} וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְאָמַרְתָּ אֵלָיו הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַי-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ כִּי בָאתִי אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְ-הֹוָ-ה לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ: {ד} וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא מִיָּדֶךָ וְהִנִּיחוֹ לִפְנֵי מִזְבַּח יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ: {ה} וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב: {ו} וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים וַיְעַנּוּנוּ וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבֹדָה קָשָׁה: {ז} וַנִּצְעַק אֶל יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ וַיִּשְׁמַע יְ-הֹ-וָ-ה אֶת קֹלֵנוּ וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ וְאֶת עֲמָלֵנוּ וְאֶת לַחֲצֵנוּ: {ח} וַיּוֹצִאֵנוּ יְ-הֹ-וָ-ה מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה וּבְמֹרָא גָּדֹל וּבְאֹתוֹת וּבְמֹפְתִים: {ט} וַיְבִאֵנוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ: {י} וְעַתָּה הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי יְ-הֹ-וָ-ה וְהִנַּחְתּוֹ לִפְנֵי יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לִפְנֵי יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ: {יא} וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן לְךָ יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ וּלְבֵיתֶךָ אַתָּה וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ:

(דברים כו, א-יא)

חלק א- הכרת הטוב על הראשית


0.הביכורים הם הראשית וההויה נבראה בשביל ראשית(בראשית):

וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְ-הֹ-וָ-ה אֱ-לֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא...
וְהִנַּחְתּוֹ לִפְנֵי יְ-הֹ-וָ-ה אֱ-לֹהֶיךָ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לִפְנֵי יְ-הֹ-וָ-ה אֱ-לֹהֶיךָ:(דברים כו ב-י)

 בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱ-לֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ(בראשית א א)

בראשית ברא. אין המקרא הזה אומר אלא דורשני, (דלפשוטו צריך לשנות נקודת תיבת ברא, ולהורות סדר הבריאה ג"כ א"א כמ"ש בסמוך) (ה) כמו שאמרו חז"ל (בראשית רבה א, ו.) בשביל התורה שנקראת ראשית דרכו (משלי ח, כב.)(ו) ובשביל ישראל שנקראו ראשית תבואתו (ירמיה ב, ג.) (רשי,שם)

וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים בְּהַקְרִיבְכֶם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַי-ה-וָ-ה בְּשָׁבֻעֹתֵיכֶם מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ (במדבר כח,כו)


1.הביכורים הראשונים- של קין והבל:

א.קין והבל עבדו במקום המקדש:
ומסורת ביד הכל שהמקום שבנה בו דוד ושלמה המזבח בגורן ארונה ... והוא המזבח שהקריב עליו קין והבל...: (יד החזקה,ספר עבודה,הלכות בית הבחירה,פרק ב,הלכה א)

ב.חטאו של קין:
וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה מִנְחָה לַי-ה-וָ-ה: 
וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן וַיִּשַׁע -יְ-ה-וָ-ה אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ (בראשית ד,ג-ד)

ב1.הביא פירות מהגרועים:
מפרי האדמה. מן הגרוע...  (דבר אחר מפרי, מאיזה שבא לידו לא טוב ולא מובחר): (רש"י,שם)

דקשה לרש"י דהיה לו לכתוב מראשית פרי האדמה, כמ"ש אצל הבל מבכורות צאנו ומחלביהן (שפתי חכמים,שם)

ב2.הביא מתוך עצבות:
וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל קָיִן לָמָּה חָרָה לָךְ וְלָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ: (בראשית ד,ו)

וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַקְּלָלוֹת הָאֵלֶּה וּרְדָפוּךָ וְהִשִּׂיגוּךָ עַד הִשָּׁמְדָך... תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל(דברים כח,מה-מז)

יש אפשרות לשמחה בלא טוב לבב והיא אינה רצויה.ויש מקום לטוב לבב בלא שמחה.והנה הרבה ראו בספרים חיוב העבודה בשמחה וכפו עצמם לעשות בשמחה אבל לא ראו בשכלם להשתלם מעט מעט עד שתהיה ראויה עליהם השמחה בתורה ובתפילה ובכל עניני עבודת השי"ת.א"כ אע"פ שנכנס בלב רוח שמחה אבל אין לבו טוב עליו שאינו חפץ בשמחה זו באמת ואינה נוחה לו רק שהיא חובה עליו (הראי"ה,מוסר אביך, סוף פרק א')

ב3.קין הביא מהיבול של סוף השנה- ההפך הגמור של הגדרת הביכורים:
המפתח להבנת כשלונו של קין נעוץ בביטוי "ויהי מקץ ימים ויבא קין מפרי האדמה מנחה לה' " (בראשית ד,ג) כפי שכבר הובא בפרשנים (אבן עזרא ורד"ק) המילה ימים   לבדה פירושה במקרא שנה ולפי זה מקץ ימים פירושו בסוף השנה. קין מביא את קרבנו בסוף השנה החקלאית .הוא אוכל במשך השנה את פירות שהוא בוחר  ומקריב את אלו שנשארו מיותרים בסוף השנה. מטבע הדברים הפירות שלא נבחרו במהלך השנה לאכילה הם הגרועים ביותר ואותם הוא נותן לקב"ה (ונהר יוצא מעדן- פסח-שבועות, ע"מ 245)

ב4.הבל הביא גם את עצמו וקין לא:

אך הבל הביא גם הוא, כלומר שלא הביא בעלי חיים בלבד כי אם גם הוא, כלומר גם את עצמו, כי תחלה העלה בלבו כאילו את עצמו הוא מקריב עם בכורות צאנו וחלבהן. נמצא כי הבל הביא שני קרבנות, את עצמו ואת בהמתו, וזהו וישע ה' אל הבל ואל מנחתו

(אלשיך  ,תורת משה בראשית - פרק ד פסוק ג-ז )

ג.התיקון לחטאו של קין -  להביא מהמובחר ובשמחה ולהביא את עצמו:
וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ...
וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן לְךָ יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהֶיךָ וּלְבֵיתֶךָ אַתָּה וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ(דברים כו,ב-יא)


2.סוד חשיבותו של הראשית- ביכורים,עם ישראל ולהבדיל- הסכנה של עמלק:

(נצח ישראל ג)

ב.עמלק הוא נקודת הראשית של הטומאה שבאה לערער את כל שאר נקודות הראשית:

נסביר בקצרה ענין זה, ביארנו לעיל שלכל אומה יש מדתה המיוחדת אשר היא תוכנה ומהותה הפנימית. מדה זו נקראת בלשון חז"ל שר האומה. שרו של אדום הוא השטן בעצמו, לכן מכל אומות העולם דוקא עמלק בא ממרחקים וקפץ ראשון להלחם בישראל שיצאו ממצרים, וחירף וגידף כלפי מעלה, כי הוא מהוה את הנגוד המוחלט לרוחניות ולקדושה. לכן אינו יכול לסבול בעלייית כח הקדושה בעולם, ובא להלחם בו. "ראשית גוים עמלק", הוא שורש הטומאה של כל הגוים, כחו הוא כח החוצפה והעזות כנגד הקדושה והרוחניות, כח זה אין לו תיקון כלל. הנה כל האומות אם יכוונו את מדתם המיוחדת לטוב, בכחם לשמש את ישראל, וליהפך על ידי זה לכלים לקדושה, לשרת לתכלית הבריאה. אמנם סייועם הוא חיצוני בלבד, אך על כל פנים יש להם שייכות מה אל התכלית, וזוהי זכות קיומם, אך כח הגאוה והחוצפה כולו רע ממש, ואין לו אחיזה בקדושה כלל, הוא ניתן רק לנסיון, כדי להתגבר עליו ולבטלו, וביטולו הגמור הוא תכליתו ותיקונו. ( חכמה ומוסר  חלק ג עמוד רטז)


ג.עמלק מבקש לערער את נקודת הראשית של העולם ע"י מלחמתו בראשית- עם ישראל וכפירתו בה'- בכך שהופך את אל אחד לח"ו אל אחר:

ושורשו עמלק ...בגימ' אל אחר (ספר מבוא לחכמת הקבלה - חלק א שער ד פרק ד)

ג1.מלחמה לעמק מדר דר:
המלחמה של עמלק להפוך את ה' מאחד(ד) לאחר(ר) 

ג2.כאשר תריד ופרקת עולו:
תחת ריש יעשה דלת ( ע"פ ספר תורי זהב)

ג3.קוץ ודרדר תצמיח לך:
כל הזמן האדם יצטרך להתמודד עם הקוץ שמפרידה לבין דלת (אחד) לריש(אחר)

{ע"פ הרב רוזנבלום כי תצא תשפא)

ג4.לך רד כי שיחת עמך:
ערב רב הפכו דלת לריש(אחד->אחר)
(ע"פ החידה)

חלק ב: עמלק והספק בנקודת הראשית 

0.עמלק בגימטריה ספק
ושורשו עמלק בגימ' ספק  (ספר מבוא לחכמת הקבלה - חלק א שער ד פרק ד)

1. הזמן: המלחמה הראשונה בעמלק- במקום שיש ספק יש עמלק

א.ספק אצל העם אם ה' בקרבם: וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם מַסָּה וּמְרִיבָה עַל רִיב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל נַסֹּתָם אֶת יְ-ה-וָ-ה לֵאמֹר הֲיֵשׁ יְ-ה-וָ-ה בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן:וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם:(שמות יז,ז-ח)


ויבא עמלק וגו'. סמך פרשה זו למקרא זה  לומר, תמיד אני ביניכם ומזומן לכל צרכיכם, ואתם אומרים היש ה' בקרבנו אם אין, חייכם שהכלב בא ונושך אתכם, ואתם צועקים לי ותדעו היכן אני. משל לאדם שהרכיב בנו על כתפו ויצא לדרך, היה אותו הבן רואה חפץ ואומר, אבא טול חפץ זה ותן לי, והוא נותן לו, וכן שנייה, וכן שלישית, פגעו באדם אחד, אמר לו אותו הבן ראית את אבא, אמר לו אביו, אינך יודע היכן אני, השליכו מעליו ובא הכלב ונשכו: (רש"י,שם)


שקליפת עמלק הייתה מטילה ספק ופגם אף במקום שנראית התגלות אלוקית (שם משמואל פרשת זכור, שנת תרע"ט).


ב.לפני שיקבלו את התורה ויחשפו לוודאות מציאות ה':


וא בא לעם ישראל רגע לפני שהוא מקבל תורה, וזה אומר שהוא נלחם בדבר הזה, בנקודת הראשית, נקודת השורש, התשתית. לכל עם יש סממן רוחני ומאבק רוחני עם עם ישראל. עמלק נלחם איתנו על נקודת הראשית, נקודה שיש רק אחת. על עם ישראל נאמר4:

קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַה' רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה
ועל עמלק נאמר5:
וַיַּרְא אֶת עֲמָלֵק וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק וְאַחֲרִיתוֹ עֲדֵי אֹבֵד:
המאבק הוא על נקודת הראשית, בעצם על הכל, על השאלה הבסיסית האם יש עם של הקב"ה או לא? עמלק כופר בכל התפיסה הזאת שיש קשר בין אלוקים לאדם. לכן הוא בא לפני מעמד הר סיני, נגד ההתגלות, הוא מעמיד ספק בכל דבר. עמלק = ספק בגימטרייה. הוא מטיל ספק ויתרונו הוא שהוא לא צריך להוכיח שום דבר, הוא מעביר את נקודת ההוכחה לצד השני, הספק מבטל את ההתלהבות. נראה כעת את דברי רש"י:6
אשר קרך בדרך - ... דבר אחר לשון קור וחום, צננך והפשירך מרתיחתך, שהיו כל האומות יראים להלחם בכם ובא זה והתחיל והראה מקום לאחרים. משל לאמבטי רותחת שאין כל בריה יכולה לירד בתוכה, בא בן בליעל אחד קפץ וירד לתוכה. אף על פי שנכוה, הקרה אותה בפני אחרים:
קרך - לשון קור וחום. אז עמלק צינן את ההתלהבות, הוא נכוה אך הוא צינן את האמבטיה לאחרים שיכנסו אחריו. הקב"ה הוציא אותם ממצרים, אולי זה היה מקרה, גאות ושפל. זה "אשר קרך". הנקודה הזו מקררת את כל העסק, המאבק הרוחני הזה.

(מועדים הפטרת שבת זכור - מחיית עמלק הרב מנשה וינר אדר ה'תשס"ז)

2.המקום: מי שנמצא בדרך- נמצא בספק אם יגיע למטרה אם לאו לכן עמלק תמיד מופיע בדרך, בזמן של ספק

זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם(דברים כה,יז)

3.האדם: עמלק פוגע בנחלשים אלו שיש להם ספק בזהות , האם הם שייכים או לא שייכים לעמק ישראל:

א.שבט דן הענן פולטן ולכן יש ספק אם שייכים לעם ישראל או לא:
אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחַרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱ-לֹהִים. (דברים כה,יח)

ר' אלעזר המודעי אומר היה עמלק נכנס סמוך לכנפי הענן. וגונב נפשות מבני דן, שהיו נוסעין באחרונה, והיה בהם זהוהי הלב, שהיו זונים אחר פסלו של מיכה שהוציאו עמהם ממצרים, ולפיכך היה הענן פולטם,

(שכל טוב (בובר) שמות פרק יז ד"ה ח) ויבא עמלק )


ב.משה מוציא את יהשוע מהענן ומוציא את שבט דן מהספק בצאת יהושע  למלחמה בעמלק:
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק מָחָר אָנֹכִי נִצָּב עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה וּמַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדִי: (שמות יז,ט)
וצא הלחם. צא מן הענן והלחם בו (מכילתא עמלק פ"א):(רש"י,שם)

צא בגימטריה 91 כמנין מלאך שאין לו ספקות ועובד את ה' בוודאות מוחלטת (ענ"ד)


4.האמצעי: יד המקרה- שורש הספק

אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחַרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱ-לֹהִים. (דברים כה,יח)

מקרה- הוא מצב של ספק וחוסר ודאות

אשר קרך בדרך. לשון מקרה (רש"י,שם)

קרירות וספיקות ("אשר קרך", עמלק בגימטריה 'ספק')
הקרירות דעמלק "אשר קרך בדרך" שהוא מקרר בדרך ה', שמקרר את העניין דרוחניות שהלב לא יתפעל על עניין אלקי. והמקום דפעולת קליפת עמלק הוא בדרך ה' – דכאשר האדם רוצה לצאת מהמיצרים וגבולים דגשמיות, בא עמלק ומקרר. דהנה כתיב "כי ה' אלוקיך אש אוכלה הוא", וכתיב "וירא העם וינועו", דכל עניין הרוחניות הוא בחמימות והתפעלות. וקליפת עמלק הוא שמקרר לבלי להתפעל על עניין אלקי.
ואופן פעולת קליפת עמלק הוא בהטלת ספיקות. שעושה ספיקות ואומר: "מי הוא האומר שהוא כך?". הגם שהוא עצמו יודע שהעניין כן והוא דבר רוחני אלוקי, אבל עמלק בגימטריה 'ספק' שמטיל ספק בכל עניין אלוקי ורוחני.

(מאמר זכור וגו' בספר המאמרים קונטרסים חלק ב לאדמו"ר הריי"ץ, הרב יוסף יצחק שניאורסון)

5.האדם למלחמה בעמלק: יהושע מכריע את ה"ספק" של עמלק
ספק במילוי אותיות(סמך פה קוף)  הוא 391 כמו יהושע שהיה הראשון להכריע את עמלק שהוא נציג הספק. 
יהושע הוא  בן נון- שער החמישים (שער הבינה, אליו לא הגיע אפילו משה רבנו שלכן רק כשמת הגיע אליו ונקבר בהר נבו- נון בו) אשר מביא את המציאות מספק (תיק"ו) לוודאות והשלמה( תיקון) (ענ"ד)

6.האמצעי למלחמה בעמלק: 


א.דחייה ל"מחר" היא כניסה למציאות של ספק המתעמתים עם עמלק מכניסים אותו אל הספק


וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק מָחָר אָנֹכִי נִצָּב עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה וּמַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדִי: (שמות יז,ט)


ספק כפול- גם בסיפור הדברים וגם בהכרעת שיוך המילה  "מחר"- המלחמה בעמלק מחר או התייצבות משה מחר:

והתניא איסי בן יהודה אומר חמש מקראות בתורה אין להן הכרע שאת משוקדים מחר ארור וקם  (יומא נב,ע"א-ע"ב) 

מחר. וצא הלחם בעמלק מחר (שם יז) או צא והלחם בעמלק מיד ומחר אנכי נצב והיום אי אתה צריך לתפלתי (רש"י,שם)


אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ וְאִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב לָתֵת אֶת שְׁאֵלָתִי וְלַעֲשׂוֹת אֶת בַּקָּשָׁתִי יָבוֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן אֶל הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לָהֶם וּמָחָר אֶעֱשֶׂה כִּדְבַר הַמֶּלֶךְ (אסתר ה,ח)

"מה ראתה אסתר לומר ומחר אעשה כדבר המלך, אלא שכל זרעו של עמלק למודים הם ליפול במחר, וכן הוא אומר מחר אנכי נצב על ראש הגבעה (שמות יז ט), וכן בשאול כעת מחר אשלח לך איש וגו' (שמואל א, ט טז), וזו כאן ומחר אעשה כדבר המלך, מחר הוא שאעשה כדבר המלך". 


 (ספרי דאגדתא על אסתר - מדרש פנים אחרים (בובר) נוסח ב פרשה ה)

ב.כנגד ספק של עמלק- ידי האמונה של משה:
על כן צריכים אנו את משה רבינו הניצב בראש הגבעה "ויהי ידיו אמונה עד בוא השמש", והמפנה את מבטם של ישראל כלפי מעלה – אין זה רק סיוע מורלי של "הרבנות הצבאית" אלא זוהי עצם המלחמה ועיקרה; להצליח להחזיק את הידים, את העינים ואת הלב באמונה כלפי מעלה, כנגד ארס-הספק שמטיל עמלק. כשמצליחים להאמין למרות הספקות, מצליחים גם הלוחמים בחרב להרוג את "ראשי גבוריו" של עמלק בקרב שלמטה...
אך כל עוד לא הרגנו לגמרי את עמלק שבקרבנו, אם ספקון קטן מנקר עוד בלב – עמלקון קטן יברח משדה-הקרב. הגֵן העמלקי לא חוסל
(מלחמת עמלק - אין ספק יוסף פלאי, ע"פ הרב גינזבורג)

ג.הזיכרון - האמצעי להכרעת הספק:

זָכוֹר
 אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם(דברים כה,יז)


הזיכרון המתמיד הוא התשובה המוחצת לספקו של עמלק (הרב אביעד ברטוב,באר מרים-פורים,מאמר מצוות מחיית עמלק)


7.אין השם שלם והכסא שלם- בגלל הספק של עמלק:

וַיֹּאמֶר כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לַי-ה-וָֹ-ה בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר (שמות,יז,טז)

כי יד על כס יה. ידו של הקב"ה הורמה לישבע (ע) בכסאו, להיות לו מלחמה ואיבה בעמלק עולמית, ומהו כס ולא נאמר כסא, ואף השם נחלק לחציו, נשבע הקב"ה, שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה שמו של עמלק כולו, וכשימחה שמו, יהיה השם שלם והכסא שלם, שנאמר האויב תמו חרבות לנצח (תהלים ט, ז.), זהו עמלק שכתוב בו ועברתו שמרה נצח (עמוס א, יא.) וערים נתשת אבד זכרם המה (תהלים שם), מהו אומר אחריו, וה' לעולם ישב, הרי השם שלם, כונן למשפט כסאו, הרי הכסא שלם: רש"י,שם)

שם, פרושו התגלות ה'. גילוי ה' לא שלם כל זמן שעמלק בעולם. מכיוון שכל עוד יש אומה כזו שמטילה ספק תמיד בשליטת ה', גם אם הוא יופיע בצורה הגלויה ביותר (כמו קריעת ים סוף), הם יבואו ויטילו ספק בשליטתו. לכן כל עוד הם קיימים, אין שם ה' (דהיינו כוח ההתגלות של ה') שלם(הרב חנניה מלכה,מאמר "ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה" - על עמלק ועל הספק)


8.דווקא בפרשת זכור- יש ספק אצל האשכנזים איך לקרוא את המילה "זכר" האם בצרא או בסגול:

אולם בשל מנהג זה אצל האשכנזים, התפתח במניינים מעורבים (אשכנזיים/ספרדיים/עדות המזרח/תימנים) מנהג נוסף חדש והוא לקרוא את הפרשה מספר פעמים כל פעם בהגייה אחרת (עברית מדוברת, אשכנזית ליטאית, אשכנזית חסידית, הברה תימנית, ובמנגינת הטעמים לפי נוסחי כל עדה ועדה מעדות המזרח השונות) דבר שעד היום טרם נמצא לו מקור בספרות ההלכה, אבל הוא הולך וכובש לו מקום יותר ויותר בבתי כנסת אשכנזיים.(אליבא דויקיפדיה)

וזה הוא אפוא יחס הכוחות בסוגיה זו: מצד אחד עדות מוכחשת של בעל מעשה רב על מנהג הגר"א - ומצד שני אור תורה ומנחת שי ויהב"י הנקדן ורוו"ה, הדפוסים וכתבי-היד החדשים והעתיקים - ובראש כולם כתר ארם צובה, שאהרן בן אשר ניקד אותו והרמב"ם סמך עליו. ואנן מה נענה אבתרייהו! [=ואנו מה נענה אחריהם]
כבר אמרנו לעיל, שבעל משנה ברורה לא רצה להכריע בין שתי העדויות הסותרות של בעל מעשה רב ושל ר' חיים מוולאז'ין; ואילו בעל קול מבשר העדיף את עדותו של ר' חיים מוולאז'ין, נאמן ביתו של הגר"א. אולם אין כל ספק, שבעל משנה ברורה לא היה עומד על דעתו, אילו זכה למה שזכינו אנחנו, ונוסח הכתר היה מתגלה לו. ודאי לא היה אומר, שאי אפשר לסמוך על כתב-יד, שאדונינו הרמב"ם סמך עליו!
כבר אמרנו לעיל, שכפילת תיבת "זכר" בפרשת זכור היא מנהג שלא שיערו אבותינו, והוא נתחדש רק בדור הזה. עליו ועל שכמותו כבר אמר בעל חתם סופר, שחדש אסור מן התורה.
נראה אפוא, שהגיעה השעה להחזיר עטרה ליושנה. נחזור אל מנהג אבותינו הקדושים, כפי שהיה מוחזק בידיהם מימות עולם. נקרא את פרשת זכור כפי שנקראה בידי כל גדולי אשכנז מאז ומתמיד. אל נטיל ספק בנוסח המקרא במקום שהספק לא שלט בו מעולם! נמחה את זכר עמלק - דרך ודאי ולא דרך ספק!

(הרב מרדכי ברויאר,"מקראות שיש להם הכרע", מגדים י)

9.הספק - עמלק שבלב:

עמלק הוא זה שמשיב לנו את זהותנו כאשר מתעורר אצלנו ספק אודותיה. לא מדובר רק בישות לאומית הפועלת מולנו, אלא גם בדבר הנמצא בקרבנו. וכבר אמרו הדרשנים ש"עמלק" עולה בגימטריה "ספק", זוהי נקודת הספק שישנה בכל אחד מאיתנו ותובעת מאיתנו את בירורה. רבי צדוק מלובלין אמר שעמלק מופיע בלב כאשר האדם פתר כבר את כל בעיותיו ויחד עם זאת הוא עדיין איננו חש את הנוכחות האלוהית בקרבו. באותו הרגע הוא חש ספק גדול בזהותו, ורק הוא עצמו יכול להסיר את הספק מקרבו.(הרב אורי שרקי שליט"א,נפגשים בפרשה -שיחה עם אראל סג"ל - פרשת בשלח)

10. שורש הספק לכאורה מסיפור גן עדן:

אמרו ז"ל בחולין קל"ט ב' דרמוז בתורה בקרא ד"המן העץ" וגו', ומלת 'המן' הוא לשון שאלה, ובזה ניתן פתח לטעות שהשי"ת צריך לשאול, והשי"ת רצה כן שהרוצה לטעות יבא ויטעה, ומזה נמשך שורש המן שהוא שורש טעות לחשוב שהשי"ת סילק ידיעתו מתחתונים, ומזה הוא שורש והתחלה להשתקעות בדמיונות והפרדה מהשי"ת
(ר' צדוק הכהן מלובלין, מחשבות חרוץ ה ע"מ כא)

 ...ע"י שעבר נדנוד רעיון אצל אדה"ר על ששאלו דרך ספק, אף שהיה רק רגע אחד רעיון זה, נצמח מזה בדורי דורות (שפתי צדיק , פנחס מנחם אלעזר יוסטמן ,בשם החדושי הרי"ם ,מתוך ספר "דף על הדף", שם)

סיום: עמלק מול ישראל - משבר הזהות

א.לעמלק אין זהות- הוא בן הפילגש:

ותמנע היתה פילגש - ועמלק בעבור היותו בן פלגש לא היה לו שם כאחיו, והיה נכלל עם בני עשו בעבור היותו מזרעו, והוצרך הכתוב לומר כי אמו פלונית אשר הוא נודע לה ילדתו לאליפז, אבל איננו בכלל בני עשו ולא יושב עמהם בהר שעיר, כי בבני הגבירות יקרא לו זרע ולא בבן הפילגש, והנה אנחנו נצטוינו בבני עשו שלא נתעב אותם ולא נקח את ארצם, והם כל בניו הידועים לו היושבים בשעיר, כי הם הנקראים אדום על שמו, אבל בן הפילגש אינו בכלל בני עשו ולא עמהם בארצם, ונצטווינו בו בהפך לתעב אותו ולמחות את שמו. (רמב"ן, בראשית לו יב)

במדרש זית רענן... כי יש בבני ישראל ב' הבחינות כמו רצוא ושוב, סתים וגליא, וכן בפרט משה רבינו ע"ה שהוא כללן של בני ישראל נקרא איש האלקים חציו איש וחציו אלקים וכאשר יניח הוא המדריגה שרוצין להעלות העולמות התחתונים ומצד זה יכולים לתקן גם לשאר האומות, ועל זה עמד אותו הרשע ולא הניח לתקן עצמו בבחינת ירידה הנ"ל, ולכן אין תקומה לעמלק לעולם, כמו שכתוב "אמחה". ובאמת זה עצמו הגורם שלכל אומה יש איזה אחיזה ותתברר לעתיד, לכן גם עתה על ידי אותו החלק טוב שגנוז שם אין יכולין להרע כל כך לבני ישראל, ועמלק אין לו שורש כלל, והוא כולו שקר היפוך הצדיק יסוד עולם, והוא שורש האיבוד וההפסד שנמצא בעולם, לכן כתיב קרך, שאינו רק במקרה ועראי, לכן הוא היפך השבת שהוא המנוחה והעלאת כל דבר לשורשו, והוא אין לו שורש, רק ברפידים כשיש קצת פירוד מן השורש אז הוא בא למלחמה... (שפת אמת  תרמ"ה)

ב.עמלק נולד מגילוי עריות בן אליפז לבתו שנולדה מאשת איש(שעיר):

ותמנע היתה פילגש. להודיע גדולתו של אברהם כמה היו תאבים לידבק בזרעו, תמנע זו בת אלופים היתה, שנאמר ואחות לוטן תמנע, ולוטן מאלופי יושבי שעיר היה, מן החורים שישבו בה לפנים, אמרה, איני זוכה להנשא לך,  (ז) הלואי ואהיה פילגש. ובדברי הימים מונה אותה בבניו של אליפז,  (ח) מלמד שבא על אשתו של שעיר ויצאה תמנע מביניהם, וכשגדלה נעשית פילגשו, וזהו ואחות לוטן תמנע, ולא מנאה עם בני שעיר, שהיתה אחותו מן האם ולא מן האב(רש"י,בראשית לו,יב)

ג.לעם ישראל יש זהות ברורה של שלושת האבות:

בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלהֵינוּ וֵאלהֵי אֲבותֵינוּ, אֱלהֵי אַבְרָהָם. אֱלהֵי יִצְחָק וֵאלהֵי יַעֲקב
(פתיחת תיפלת העמידה)

ד.המלחמה בעמלק היא מלחמה בנסיון למחוק את הזהות ולכן השיקולים הם אלוקיי להשמיד הכל ולא להוציר זכר:

עמלק הוא מי ששולל באופן מוחלט את ישראל, את תולדותיו ואת זהותו. הוא הרבה מעבר ל"מתנגד לתורה". כאלה היו כל אומות העולם, כל אחת לפי התור שלה. ניסו לנתק אותנו מהתורה, בכל דרך שהיא, אם באמצעות רדיפות אלימות, אם באמצעות פיתויי ההתבוללות. לעמלק מטרה אחרת: השמדת עם התורה.

(פרשת השבוע (כי מציון) - פרשת כי תצא/הרב יהודה ליאון אשכנזי)


אחרית דבר: עמלק של דורנו


א. מחיית תורת עמלק שדוגלת בפירוד בין גשמיות לרוחניות:
עיקר מצות מחיית עמלק בזמן הזה הוא מחיית תורת עמלק מלבנו. מהי תורת עמלק? המן האגגי נקרא "קוצץ בן קוצץ", והיינו קוצץ בנטיעות - כפירה בכל, נמצא שתורת עמלק היא תורת הכפירה, פירוד העולם מבוראו, פירוד ישראל מאביהם שבשמים כביכול.

השקפת התורה מאחדת הרוחניות והגשמיות, והיא אמת. השקפה המפרידה בין הרוחניות והגשמיות, השקפה של "שניות" - הנותנת חשיבות עצמאית לגשמיות - היא שקר, ע"ז וכפירה.

השקפה מאוחדת רואה הכל מצד הרוחניות לבד, גם הגשמיות מוצאת את מקומה בעולמה של רוחניות, כשהיא כלי לרוחניות... (רש"ר הירש, במעגלי שנה ב עמוד שלב)

ב.מלחמה בממשיכים את המורשת העמלקית:

אם נטושה מלחמה מתמדת של הקב"ה נגד עמלק, הרי לא יתכן כי הכוונה היא לאות מלחמת קרבות המוטלת על בני אדם, שישראל נצטוו בה לתקופה מסויימת, כמבואר בסוף פרשת כי תצא, אלא אין ספק שזוהי המלחמה הבלתי פוסקת של משפט האלקים, מה שקרוי בפי הבריות משפט ההסטוריה נגד עמלק, ולאו דוקא אותו עמלק וצאצאיו הגזעיים, אלא כל אותם הגוים והממלכות הממשיכים במורשת העמלקית והנם צאצאי עמלק ברוח ובאופיים... (רש"ר הירש, במעגלי שנה ב קפט)

ג.עמלק והשואה:

עמלק מופיע בכל תקופה של קץ הגלות. הוא הופיע ביציאת מצרים, והוא מופיע גם בסוף גלות בבל. מגילת אסתר כולה היא סיפור הניסיון של עמלק להשמיד את היהודים במלכות פרס לפני שיבת ציון והקמת הממלכה היהודית בבית שני.

וכך קרה גם בזמננו, עם סיומה של הגלות הארוכה, בת שנות האלפיים, שהחלה עם הכיבוש הרומי.

(פרשת השבוע (כי מציון) - פרשת כי תצא/הרב יהודה ליאון אשכנזי)

בפרשת זכור אומרת לנו התורה: 'זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך' (דברים כ"ה יז). השאלה היא, הרי העם העמלקי נעלם מזמן. ואע"פ שבימי משה עדיין היה קיים, הרי שאיפתנו - למחוק אותו מעל פני האדמה, מדוע עלינו אם כן לזכור אותו לעולמי עולמים?!

אלא כנראה שהתופעה העמלקית עלולה להתחדש מספר פעמים בהיסטוריה. התורה גלתה לנו מהן הסיטואציות ההיסטוריות שבהן עלולים אנחנו להיפגש עם התופעה העמלקית. אומרת התורה: 'זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך'… כאשר עם ישראל יוצא ממצב של גלות אל מצב של ירושת הארץ, 'בדרך' בין מצב אחד למצב השני, עלול עמלק לפגוע בישראל. אם כן התורה רצתה לומר לנו תזכור שכל פעם שבמשך ההיסטוריה אתה תראה את עצמך בדרך - דווקא שם עלול עמלק לפגוע בך.

מכאן יש לנו להבין שעמלק איננו עונש על חטא. אע"פ ש'מחפשי החטאים' תמיד ימצאו חטאים שיצדיקו את העונשים ואת האסונות שאנחנו מקבלים. אלא עמלק הוא סכנה, במצבים מסוימים בהיסטוריה. הדבר הזה קרה לנו שלש פעמים, בעיקר, במשך ההיסטוריה. ביציאת מצרים - כשיצאנו בדרך ממצרים לירושלים. וכן בימי אחשורוש - כאשר כבר התחיל הישוב להתיישב בארץ ישראל מחדש בהנהגת זרובבל, אלא שעדיין לא נבנה המקדש, ועדיין רוב היהודים היו בחוצה לארץ, אז היה נסיון של פתרון סופי של הבעיה היהודית על ידי המן העמלקי. וכן בעת המודרנית - כאשר עם ישראל כבר החל לצאת מגלותו ע"י הצהרת בלפור, ועל ידי הקמת התנועה הציונית, אלא שטרם הקים את מדינתו, ניסה עמלק עוד פעם את כוחו ופגע בישראל 'בדרך'.

אלא שבמגילת אסתר למדנו דבר גדול. והוא שאין הכרח שעמלק יצליח בפגיעה שלו. לעומת הקמת המדינה ושיבת ציוןשהינה הכרח היסטורי משום שהקב"ה הבטיח לאבותינו לתת לנו את הארץ, הרי שהפגיעה של עמלק בנו 'בדרך' איננה הכרחית. היא רק סכנה ואפשר למנוע אותה. ויתכן שזאת כוונתו של מרדכי - בדבריו לאסתר: 'כי אם החרש תחרישי בעת הזאת רוח והצלה יעמוד ליהודים' (אסתר ד' יד). אבל תזהרי שזה לא יהיה 'ממקום אחר'. ו'מקום' כידוע הוא שמו של הקב"ה - שלא יתעורר הצד האפל של ההנהגה הא-להית, מה שנקרא בספרים הפנימיים 'סטרא אחרא'. על כן, עלינו לעשות כל מה שאפשר לעשות כדי למנוע את הפגיעה של עמלק בנו. ומהו הסוד המונע את פגיעת עמלק בישראל? אמרה אסתר" 'לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן' (שם שם טז) כאשר ישנה אחדות בתוך האומה היהודית, הרי שבזה מתבלטת במיוחד זהותנו.

(הרב אורי שרקי,פרשת זכור - תופעת עמלק בעולם,סיכום שיעור - עוד לא עבר את עריכת הרב)





יום רביעי, 18 באוגוסט 2021

כי תצא: למהותו של עמלק

פתיחה: במה שונה עמלק שיש למחות לחלוטין את זכרו משאר הגויים שרדפו את עם ישראל והרגו ואנסו וחמסו עליהם לא נאמר כן?

זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם: אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים:  וְהָיָה בְּהָנִיחַ יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְ-הֹ--וָה אֱ-לֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח:(דברים כה, יז-יח)

הקדמה: אחת משלוש מצוות המוטלות על ישראל בכניסתו לארץ- למחות זכר עמלק:

שלש מצות נצטוו ישראל בשעת כניסתן לארץ, למנות להם מלך, שנאמר שום תשים עליך מלך, ולהכרית זרעו של עמלק, שנאמר תמחה את זכר עמלק, ולבנות בית הבחירה... מינוי מלך קודם למלחמת עמלק, שנאמר "אותי שלח ה' למשחך למלך עתה לך והכיתה את עמלק", והכרתת זרע עמלק קודמת לבנין הבית, שנאמר "ויהי כי ישב המלך בביתו וה' הניח לו מסביב מכל אויביו, ויאמר המלך אל נתן הנביא אנכי יושב בבית ארזים" וגו'. (משנה תורה, הלכות מלכים א א וב)

חלק א: עמלק בציר הזמן

1.בימי האבות:

ויכו את כל שדה העמלקי, עדיין לא נולד עמלק ואת אמרת ויכו את כל שדה העמלקי, אלא מגיד מראשית אחרית (ישעיה מ"ו). (בראשית רבה מב יא)

וְתִמְנַ֣ע׀ הָיְתָ֣ה פִילֶ֗גֶשׁ לֶֽאֱלִיפַז֙ בֶּן־עֵשָׂ֔ו וַתֵּ֥לֶד לֶאֱלִיפַ֖ז אֶת־עֲמָלֵ֑ק אֵ֕לֶּה בְּנֵ֥י עָדָ֖ה אֵ֥שֶׁת עֵשָֽׂו׃ (בראשית לו ,יב)

תמנע מאי היא, תמנע בת מלכים הואי, דכתיב אלוף לוטן אלוף תמנע, וכל אלוף מלכותא בלא תאגא היא, בעיא לאיגיורי באתה אצל אברהם יצחק ויעקב ולא קבלוה, הלכה והיתה פילגש לאליפז בן עשו, אמרה מוטב תהא שפחה לאומה זו ולא תהא גבירה לאומה אחרת, נפק מינה עמלק דצערינהו לישראל, מאי טעמא, דלא איבעי להו לרחקה. (סנהדרין צט ב)

2.ביציאתם ממצרים:

א.לעמלק היה חשבון ארוך והמתים לישראל שיצאו ממרים כדי להילחם בהם:

ויבא עמלק וילחם עם ישראל. מה ראה עמלק להלחם עם ישראל, אלא כשרדף אליפז אחר יעקב בקש להרגו במצות אביו, אמר לו יעקב אם תהרגני מוטל עליך גזירת ברית בין הבתרים, ולא הרגו, וצוה לעמלק בנו שימתין עד שיצאו ישראל ממצרים ויהיו מוכנים לקבל הברכות בארצם, ואז ילחם עמהם. (ילקוט ראובן ,ויצא בתחלה)

ב.עמלק ביקש לעכב  כניסתן לא"י כי אז יצטוו להשמידו:

כי תבא אל הארץ - כתיב לעיל מיניה תמחה את זכר עמלק, שנצטוו למחות זכר עמלק מיד בכניסתן לארץ, ועל זה רצה לעכב ביאתן. (בעל הטורים דברים כו א)

ג.נלחם בישראל ברפידים ללא סיבה ובאכזריות כלפי החלשים:

...וטעם העונש הקשה על שנלחמו בלא סבה כי אם ברוע לב, ולחלל כבוד ה', ובגד ליפול עליהם פתאום ורק על החלשים. (אברבנאל שמות יז טז)

ד.עמלק לפני מעמד הר סיני:

ובזה יש לפרש דברי הזוהר הקדוש דעמלק הוא קליפת שור וחמור יחדיו, וכד מזדווגי כחדא לא יכלון בני עלמא למיקם בהו... שור מלך בבהמות, ויש בו אומץ לב המרומז בקרניו, ודוגמתו באדם בקדושה הוא דעת דקדושה ולהיות לבו מוגבה בדרכי ה', ובטומאה היא דעת דקליפה המביאה לידי מינות וכפירה רחמנא ליצלן וגסות הרוח. וחמור יש בו מדת הסבלנות שסובל את המשא ואינו מבעט, ובקדושה יששכר חמור גרם רובץ בין המשפתים, מקבל עליו עול תורה ואינו מבקש תענוגי עולם הזה. ובטומאה הוא חומרי לגמרי, להוט לתאוות רעות, וכד אזדווגי יוצא כלב מבין שניהם, היינו שהכלב מדתו חוצפה ועזות מדת שור, ובלען לא ידע שובע מצד חמור. והנה מצד קליפת שור שבו הוא מסתיר בפני דעת דקדושה, וחוצפא מלכותא בלא תגא, ומצד קליפת חמור שבו שהיא הנטיה אחר התאוה הוא מסתיר בפני הלב והשתוקקות הקדושה... 

ובזה יש לפרש מה שהתגבר עליהם עמלק בעת ההיא, שמחמת שפגמו במוח ולב על כן היה העונש עליהם שהתגברה עליהם קליפת עמלק שהיא קליפה כפולה והסתרה מצד המוח והסתרה מצד הלב... ולפי מה שכתבנו יובן אשר תמיד אחר מחיית עמלק נתעלו ישראל במדרגת שלימות מוח ולב, כי לעומת שעל ידי עמלק נפגמו בבחינת מוח ולב, על כן במחייתו נתעלו בשני אלה, והיינו בראשונה זכו למתן תורה, שהיא שלימות השכל, והמשכן שהיא שלימות הלב... (שם)

(שם משמואל, תרעד)

3.בדברי בלעם:

וַיַּרְא֙ אֶת־עֲמָלֵ֔ק וַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר רֵאשִׁ֤ית גּוֹיִם֙ עֲמָלֵ֔ק וְאַחֲרִית֖וֹ עֲדֵ֥י אֹבֵֽד׃ (במדבר כד,כ)

ראשית וגו' ואחריתו וגו'. פירוש ראשית גוים שנצטוו ישראל לאבד לא נצטוו תחלה אלא על עמלק שכן כתיב (שמות י״ז:י״ד) כתוב זאת זכרון וגו' מחה אמחה את זכר עמלק, וזה היה סמוך ליציאתם ממצרים, והיו לוחמים והולכים בו, שאול עשה בו מה שעשה, בימי מרדכי עשו בו ישראל מה שעשו, ואמר ואחריתו וגו' פירוש לא יעמוד על פרק סוף הכליון אלא עדי אובד פירוש עד שהמלך המשיח יאבד האומות אז תהיה אחריתו של עמלק להכרית.(אור החיים,שם)

4.עמלק בפרשת המרגלים:

א.כוונת המרגלים באיזכור העמלק:

עֲמָלֵק יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב וְהַחִתִּי וְהַיְבוּסִי וְהָאֱמֹרִי יוֹשֵׁב בָּהָר וְהַכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב עַל הַיָּם וְעַל יַד הַיַּרְדֵּן(במדבר יג,כט)

א"ר יצחק, הכנעני מלך ערד יושב הנגב ודאי, וכשבאו אלו המרגלים ששלח משה, אמרו, עמלק יושב בארץ הנגב, כדי לשבור לבם, כי בעמלק נשבר כוחם תחילה... (זוהר, אמור רסו)

ב.בפועל המעפילים אכן ניגפו מול עמלק

וַיַּעְפִּלוּ לַעֲלוֹת אֶל רֹאשׁ הָהָר וַאֲרוֹן בְּרִית יְהֹ-וָ-ה וּמֹשֶׁה לֹא מָשׁוּ מִקֶּרֶב הַמַּחֲנֶה:וַיֵּרֶד הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בָּהָר הַהוּא וַיַּכּוּם וַיַּכְּתוּם עַד הַחָרְמָה(במדבר יד מד-מה)

5. התעוררות עמלק אחרי פטירת אהרון:

א.התעוררות עמלק שמתחפש לכנעני אחרי פטירת אהרון:

 וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד יֹשֵׁב הַנֶּגֶב כִּי בָּא יִשְׂרָאֵל דֶּרֶךְ הָאֲתָרִים וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל וַיִשְׁבְּ מִמֶּנּוּ שֶׁבִי:(במדבר כא,א)

יושב הנגב. זה עמלק, (ג) שנאמר עמלק יושב בארץ הנגב (במדבר יג, כט), ושנה את לשונו לדבר בלשון כנען, כדי שיהיו ישראל מתפללים להקב"ה לתת כנענים בידם, והם אינן כנענים, ראו ישראל לבושיהם כלבושי עמלקים ולשונם לשון כנען, אמרו נתפלל סתם, שנאמר אם נתון תתן את העם הזה בידי (רש"י,שם)

ב.המוטיבציה של עמלק לאחר פטירת אהרון:

ולפי האמור יובן העונש שבא עליהם עמלק, דהנה נראה שכחו של עמלק בקליפה הוא לעומת כחו של אהרן בקדושה, ומוכח מהא דשמע שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד, וכסבור ניתנה רשות להלחם בישראל, כי כל זמן שהיה אהרן קיים לא היתה לו שליטה, והיינו דכמו אהרן בשמונה בגדיו היה מאיר במוחם ולבם של ישראל כנ"ל, היה כחו של עמלק נמי כח כפול, להאפיל את המוח ולבלבלו ולהחשיך את השכלתו שבל יראה וישכיל את הלב, ולטמטם את הלב לבל יקבל מהוראת השכל שיהיה משתוקק לדבר קדושה, אלא יהיה נמשך אחר טבעו להשתוקק להנאות וכיסופין דהאי עלמא... (שם משמואל , יתרו תרע"ד)

6.שאול ומלחמתו בעמלק:

א.הציווי של שמואל- להמית את כל עם העמלק:

 וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל אֹתִי שָׁלַח יְ-ה-וָ-ה לִמְשָׁחֳךָ לְמֶלֶךְ עַל עַמּוֹ עַל יִשְׂרָאֵל וְעַתָּה שְׁמַע לְקוֹל דִּבְרֵי יְ-ה-וָ-ה: (ס) {ב} כֹּה אָמַר יְ-ה-וָ-ה צְבָאוֹת פָּקַדְתִּי אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה עֲמָלֵק לְיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר שָׂם לוֹ בַּדֶּרֶךְ בַּעֲלֹתוֹ מִמִּצְרָיִם: {ג} עַתָּה לֵךְ וְהִכִּיתָה אֶת עֲמָלֵק וְהַחֲרַמְתֶּם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ וְלֹא תַחְמֹל עָלָיו וְהֵמַתָּה מֵאִישׁ עַד אִשָּׁה מֵעֹלֵל וְעַד יוֹנֵק מִשּׁוֹר וְעַד שֶׂה מִגָּמָל וְעַד חֲמוֹר

(שמואל א טו, א-ד)

ב.ההתלבטות של שאול:

וירב בנחל, אמר ר' מני על עסקי נחל, בשעה שאמר לו הקב"ה לשאול לך והכית את עמלק, אמר ומה נפש אחת אמרה תורה הבא עגלה ערופה, כל הנפשות הללו על אחת כמה וכמה, ואם אדם חטא בהמה מה חטאה, ואם גדולים חטאו קטנים מה חטאו, יצאת בת קול ואמרה לו אל תהי צדיק הרבה. (יומא כב ב)

ג.דווקא שאול שהוא מבנימין היה אמור לתקן ולהכרית את עמלק:

...והטעם שנמשח על ידי שמואל, כי הוא היה לוי מקורו בגבורה, ממקום הנקרא פנות ערב, שמשם נמשך הדין אל הירך הזה, ולהיות שמואל בגבורה ימשוך על ידי השמן שהוא מצד החכמה סוד המתקת והתבסמות הדינים... וזה שרמז לו שמואל בצוואת הריגת עמלק, "אותי שלח ה' למשחך למלך", כלומר אותי דוקא למשחך דוקא בשמן, כי על ידי זה נתקן בקצת. ועתה שמע לקול דברי ה' כלומר תוכיות דברי ה', שהוא לך והחרמת את עמלק, כי אתה מבנימין ועמלק הוא בנו של עשו, ולא יכול ליפול כי אם על ידך, לכן הזהר והשמר אל תכשל. וזהו גם כן שרמז לו הלא אם קטון אתה בעיניך ראש שבטי ישראל אתה, כי בבחינה זו שלא השתחוה בנימין הצדיק לעשו נמצאת אתה הבא מכחו ראש שבטי ישראל אתה, ולכן אין מי שיתקן זה אלא אתה... (של"ה, עניני פורים ומגלה, ועיין שם עוד)

ד.אם שאול היה מוחה את עמלק היה בבחינת "משיח בן יוסף":

שוב נתגלגלה מחיית עמלק לחלקו של בנימין, שלא השתחוה לעשו... שתשובת מרדכי לעבדי המלך היתה שאפילו אם כלל ישראל בסכנה על ידי זה, וגם אי לא הוי אביזרייהו דע"ז, מכל מקום אינו יכול להשתחוות להמן, שהוא מבנימין שאינו משתחוה לעשו, והטעם כי בית המקדש בחלקו של בנימין, וקדושת המקדש נתנה לו האומץ שלא יכול להיכנע לעמלק... ולזה דוקא שאול, שהיה מבנימין נצטווה למחות את עמלק, ואלו מחה את עמלק היתה מתקיימת בו בחינת "משיח בן יוסף", כמו שאמר יונתן לדוד "ואנכי אהיה לך למשנה", שזהו גדר משיח בן יוסף... (מכתב מאליהו חלק ה עמוד מו)

ה.הטעות של שאול שחמל על הצאן- רצה להוציא משם את שורש הקדושה:

ליהודים היתה אורה ושמחה.... הנה כבר אמרנו שעמלק היה בו ניצוץ טוב ונעלה מירושת יצחק אבינו אלא שהפכו לרע, על כן היה לו כח גדול... וזה הענין שחמל שאול והעם על מיטב הצאן והבקר להביאם לקרבן, שעל כרחך אין הפירוש כפשוטו ששוה ממון הרבה, שלא לממונם היו צריכין, ועוד שלא רצו ליהנות מהם. אבל הפירוש הוא, שכל טוב הוא בקדושה, והסט"א הוא כולו רע, ועל כן הרגישו שבמיטב הצאן והבקר יש קדושה רבה מהניצוץ שהיה ביד עמלק, וחמל שאול שלא תלך הקדושה שבהן לאיבוד, והיתה עצתו להביאם לקרבן להחזיר הקדושה לשרשה. אך טעה בזה, שבאשר הניצוץ ההוא נתהפך בעמלק לרע, אי אפשר לקבלו ולהחזירו לקדושה כמו שהוא, אלא דוקא להחרימו לאיבוד, ובזה יתמרק הניצוץ הקדוש שבו ויתקן... (שם משמואל פורים תרעז)

7.דוד ומלחמתו בעמלק:

א.דוד מותקף ע"י עמלק ונשותיו נופלות בשבי:

וַיְהִי בְּבֹא דָוִד וַאֲנָשָׁיו צִקְלַג בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַעֲמָלֵקִי פָשְׁטוּ אֶל נֶגֶב וְאֶל צִקְלַג וַיַּכּוּ אֶת צִקְלַג וַיִּשְׂרְפוּ אֹתָהּ בָּאֵשׁ:  וַיִּשְׁבּוּ אֶת הַנָּשִׁים אֲשֶׁר בָּהּ מִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל לֹא הֵמִיתוּ אִישׁ וַיִּנְהֲגוּ וַיֵּלְכוּ לְדַרְכָּם... וּשְׁתֵּי נְשֵׁי דָוִד נִשְׁבּוּ אֲחִינֹעַם הַיִּזְרְעֵלִית וַאֲבִיגַיִל אֵשֶׁת נָבָל הַכַּרְמְלִי

(שמואל א ל, א-ה)

ב.יואב טעה והבין זכר בפתח ולכן הרג רק את הגברים:

וַיָּקֶם יְ-ה-וָ-ה שָׂטָן לִשְׁלֹמֹה אֵת הֲדַד הָאֲדֹמִי מִזֶּרַע הַמֶּלֶךְ הוּא בֶּאֱדוֹם:  וַיְהִי בִּהְיוֹת דָּוִד אֶת אֱדוֹם בַּעֲלוֹת יוֹאָב שַׂר הַצָּבָא לְקַבֵּר אֶת הַחֲלָלִים וַיַּךְ כָּל זָכָר בֶּאֱדוֹם כִּי שֵׁשֶׁת חֳדָשִׁים יָשַׁב שָׁם יוֹאָב וְכָל יִשְׂרָאֵל עַד הִכְרִית כָּל זָכָר בֶּאֱדוֹם:

(מלכים א יא,יד-טז)

רב דימי מנהרדעא אמר מותבינן דדייק ולא גריס שבשתא כיון דעל על דכתיב {מלכים א יא-טז} כי ששת חדשים ישב שם יואב וכל ישראל עד הכרית כל זכר באדום כי אתא לקמיה דדוד אמר ליה  מאי טעמא עבדת הכי אמר ליה דכתיב {דברים כה-יט} תמחה את זכר עמלק אמר ליה והא אנן זכר קרינן א''ל אנא זכר אקריון אזל שייליה לרביה אמר ליה היאך אקריתן אמר ליה זכר שקל ספסירא למיקטליה אמר ליה אמאי א''ל דכתיב {ירמיה מח-י} ארור עושה מלאכת ה' רמיה א''ל שבקיה לההוא גברא דליקום בארור א''ל כתיב {ירמיה מח-י} וארור מונע חרבו מדם איכא דאמרי קטליה ואיכא דאמרי לא קטליה

(בבא בתרא כא,ע"א-ע"ב)

ג.מכאן לימוד שזכר משמע גברים נשים וטף:

שנצטוינו למחות זרעו של עמלק ולאבד זכרו מן העולם, זכר ונקבה גדול וקטן, ועל זה נאמר "תמחה את זכר עמלק", שבכלל זכר הוא הכל, וכבר טעה בנקוד תבה זו גדול הדור, והוא יואב בן צרויה, והשאיר מהם הנקבות... (ספר החינוך  מצוה תרד)

8.עמלק במגילת אסתר:

אמר ר' יוסי בר אבין בכתבן צריך שיהא איש בראש דפה ואת בסופה בשש' שיטין עשרת בסו' דפה שחיץ ונחיץ בהדי סקו נטריה כדי שיפלו ולא תהא להם תקומ' אחר דברי' האלה גדל המלך אחשורוש את המן בן המדתא תירגם רב יוסף בתר פתגמיא האילין רבי מלכא אחשורוש ית המן המדתא אגג' בר כוזא בר אפליטוס בר דיוס בר דיוסוט בר פרוס בר נידן בר בעלקן בר אנטימרו' בר הריס בר הדורו' בר שגר בר נגר בר פרמשתא בר ויזת' בר עמלק בר לחינתיה דאליפז בוכריה דעשו דכי יתיה הוי וית כורסיה לעיל מכל רברבנוהי ועבדוהי דקדם שיבריה גיניניה:( מסכת סופרים פרק יג הלכה ו)

9.מחיית זכר עמלק ע"י חזקיהו:

וַיָּבֹאוּ אֵלֶּה הַכְּתוּבִים בְּשֵׁמוֹת בִּימֵי יְחִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיַּכּוּ אֶת אָהֳלֵיהֶם וְאֶת (המעינים) הַמְּעוּנִים אֲשֶׁר נִמְצְאוּ שָׁמָּה וַיַּחֲרִימֻם עַד הַיּוֹם הַזֶּה וַיֵּשְׁבוּ תַּחְתֵּיהֶם כִּי מִרְעֶה לְצֹאנָם שָׁם: וּמֵהֶם מִן בְּנֵי שִׁמְעוֹן הָלְכוּ לְהַר שֵׂעִיר אֲנָשִׁים חֲמֵשׁ מֵאוֹת וּפְלַטְיָה וּנְעַרְיָה וּרְפָיָה וְעֻזִּיאֵל בְּנֵי יִשְׁעִי בְּרֹאשָׁם: וַיַּכּוּ אֶת שְׁאֵרִית הַפְּלֵטָה לַעֲמָלֵק וַיֵּשְׁבוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה (דברי הימים א פרק ד , מא-מב)

10.עמלק- באחרית הימים:

מדר דר - בגימטריא לימי משיח. (בעל הטורים שמות יז טז)

ראשית גוים - דאגיחו קרבא בדבית ישראל הינון דבית עמלק, וסופיהון ביומי מלכא משיחא למסדרא סדרי קרבא עם כל בני מדינחא עם דבית ישראל ברם סופיהון דאליין ודאליין עד עלמא יהון לאובדנא. (תרגום יונתן , במדבר כד כ)

...כי עמלק מזרע עשו, וממנו באה אלינו המלחמה בראשית הגוים, ומזרעו של עשו היה לנו הגלות והחורבן האחרון, כאשר יאמרו רבותינו שאנחנו היום בגלות אדום, וכאשר ינוצח הוא ויחלש הוא ועמים רבים אשר אתו ממנה נושע לעולם... והנה כל אשר עשו משה ויהושע עמהם בראשונה, יעשו אליהו ומשיח בן יוסף עם זרעם, על כן התאמץ משה בדבר. (רמב"ן, שמות יז ט)

חלק ב: עמלק כנגד עם ישראל

0.עמלק במקום לשמש את ישראל העדיף להלחם בהם חזיתית

ומאן דאמר מלחמת עמלק שמע ובא, כי כבר דקדקנו למה היה דינו של עמלק כל כך בתכלית העונש, למחות שמו לגמרי מעולם הזה ומעולם הבא... והיו אומות שעשו עמנו רעות ואכזריות מאד מאד אלף פעמים ככה... ועל כולם לא נחתם גזר דין עונש נמרץ כמו על עמלק, אך הטעם יש לומר מפני שהיה בו שורש טוב מיצחק אבינו ע"ה, ואיתא בתנא דבי אליהו, שאליפז צוה את עמלק בנו, תדע שעולם הבא אינו מתוקן אלא לישראל, רצונך שתזכה עמהם לך ושמש אותם וכו', כיון שידע רישומו של דבר נהפך לאויב ורודף את ישראל, הרי כי נקודה ושורש טוב היה בו מאליפז שגדל בחיקו של יצחק, אבל הרשע הזה ימח שמו ברח משורש קדושה זה, ועל כן כמו שאמרנו שהבורח מן הטומאה בא לעומתו לקדושה רמה ונשאה... כן נמי את זה לעומת זה עשה אלקים, שיש שער הנו"ן בטומאה, ועוד עומק יותר מזה, שאי אפשר להגיע שם על ידי מעשים רעים אלא מחמת הבריחה מצד ההיפוך, ועל כן עמלק שהיה בו שורש קדוש וברח ממנו, בא לעומתו לעומק הטומאה שלא הגיע אליו אדם זולתו, והנה נאבד שמו וזכרו עדי עד... (שם  משמואל, תרע"ד)

1.עמלק- שורש הטומאה החוצפה והעזות:

נסביר בקצרה ענין זה, ביארנו לעיל שלכל אומה יש מדתה המיוחדת אשר היא תוכנה ומהותה הפנימית. מדה זו נקראת בלשון חז"ל שר האומה. שרו של אדום הוא השטן בעצמו, לכן מכל אומות העולם דוקא עמלק בא ממרחקים וקפץ ראשון להלחם בישראל שיצאו ממצרים, וחירף וגידף כלפי מעלה, כי הוא מהוה את הנגוד המוחלט לרוחניות ולקדושה. לכן אינו יכול לסבול בעלייית כח הקדושה בעולם, ובא להלחם בו. "ראשית גוים עמלק", הוא שורש הטומאה של כל הגוים, כחו הוא כח החוצפה והעזות כנגד הקדושה והרוחניות, כח זה אין לו תיקון כלל. הנה כל האומות אם יכוונו את מדתם המיוחדת לטוב, בכחם לשמש את ישראל, וליהפך על ידי זה לכלים לקדושה, לשרת לתכלית הבריאה. אמנם סייועם הוא חיצוני בלבד, אך על כל פנים יש להם שייכות מה אל התכלית, וזוהי זכות קיומם, אך כח הגאוה והחוצפה כולו רע ממש, ואין לו אחיזה בקדושה כלל, הוא ניתן רק לנסיון, כדי להתגבר עליו ולבטלו, וביטולו הגמור הוא תכליתו ותיקונו. ( חכמה ומוסר  חלק ג עמוד רטז)

2.שורש עמלק בטומאה הוא הנגטיב  המדוייק של ישראל בקדושה- קֶסֶם, וְנַחַשׁ, עָמָל, וָאָוֶן:

לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב וְלֹא רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל ...כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל מַה פָּעַל אֵל:(במדבר כג,כג)

אִסְתַּכָּלִית לֵית פָּלְחֵי גִלוּלִין בִּדְבֵית יַעֲקֹב וְאַף לָא עָבְדֵי לֵיאוּת שְׁקַר בְּיִשְׂרָאֵל מֵימְרָא דַיְיָ אֱלָהָהוֹן בְּסַעְדְהוֹן וּשְׁכִינַת מַלְכְּהוֹן בֵּינֵיהוֹן: (אונקלוס,שם)

עָמָלֵק מַהוּ לְמַעְלָה? שֶׁהֲרֵי רָאִינוּ שֶׁבִּלְעָם וּבָלָק הָיוּ נִשְׁמוֹתֵיהֶם מִשָּׁם, וּמִשּׁוּם זֶה שָׂנְאוּ אֶת יִשְׂרָאֵל יוֹתֵר מִכָּל אֻמָּה וְלָשׁוֹן, וְלָכֵן עֲמָלֵק רָשׁוּם בִּשְׁמָם - ע''ם מִבִּלְעָם, ל''ק מִבָּלָק. וְזָכָר וּנְקֵבָה הֵם עֲמָלֵקִים, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (במדבר כג) לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב וְלֹא רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל.

כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ בְּיִשְׂרָאֵל אַרְבַּע פָּנִים: יַעֲקֹב, יִשְׂרָאֵל, רָחֵל, לֵאָה. יִשְׂרָאֵל עִם לֵאָה, יַעֲקֹב עִם רָחֵל, כְּנֶגֶד (יחזקאל א) וּפְנֵי נֶשֶׁר לְאַרְבַּעְתָּן - כָּךְ יֵשׁ אַרְבַּע פָּנִים לַעֲמָלֵק: קֶסֶם, וְנַחַשׁ, עָמָל, וָאָוֶן. עָמָל רָשׁוּם בַּעֲמָלֵק, וְהָמָן שֶׁהָיָה מִצַּד עֲמָלֵק - (תהלים ז) יָשׁוּב עֲמָלוֹ בְרֹאשׁוֹ. וְכָל אַלּוּפֵי עֵשָׂו מֵעֲמָלֵק הָיוּ. וּלְמַעְלָה עֲמָלֵק, סָמָאֵל. עָמָל, נַחַשׁ, אָוֶן, וּמִרְמָה. שֶׁמְּפַתֶּה אֶת הָאָדָם לַחֲטֹא לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. קֶסֶ''ם - ק' מֵעֲמָלֵק, ס''ם מִסָּמָאֵל. נַחַ''שׁ, אֵ''ל מִסָּמָאֵל (כאן חסר).

(זוהר רפא ע"ב)

א.קסם: עמלק בא כשהם צמא ואין לו מים כי כוחו בכישוף וזה היה זמן שלא היו מים שיכלו לבטל את הכישוף:

(דברים כה) זכור את אשר עשה לך עמלק ואתה עיף ויגע ולא ירא גו'. ופירש"י עיף צמא למים. והכוונה דברפידים כתיב ואין מים לשתות העם, אמנם אינו מובן דנהי דהמעשה היה כן דברפידים לא היה להם מים מ"מ מאי שייך זה להזכירו כאן במעשה עמלק. ובודאי מוכרח מזה דזה שייך להך דעמלק, והנראה דעיקר תוקפו של עמלק היה ע"י מעשה כשפים וכמו שפירש"י בחר לנו אנשים שיודעים לבטל הכשוף מש"ה העמיד משה רבינו אז את החמה כדי לבטל כשופו של עמלק, דכיון שעמדה החמה ולא הלכו המזלות בטל מעשה הכשוף שלו שהוא ע"י השבעת המשרתים, וזהו שיסד הפייטן ביוצר לפרשת זכור בכשפיו חיללו יום העמיד וזלזלו. והנה עיקר תגבורת הכשוף הוא במקום שאין מים, וכמו דאיתא במס' סנהדרין (דף ס"ז) זעירא איקלע לאלכסנדריא זבין חמרא כי מטא לאשקויה מיא פשר וקם גמלא כו' מי איכא דזבין הכא מידי ולא בדק ליה אמיא. ופירש"י דכל דבר כשוף נמחה על מים חיים, דהמים מבטלין כח הכשוף, וזהו שהזכיר כאן שבאותו מקום לא היה מים לבטל הכשוף:

‏( בית הלוי על דברים פרק כה פסוק יז ,שם)

ב.נחש:

עמלק הוא יצר הרע הוא לשון הרע ויש לנו להישמר ממנו לפי שהוא נושך כנחש ואינו בא אל האדם פנים בפנים אלא מאחורים ואינו מתדבק אלא לנחשלים ולחלושים מצד העוונות וזהו ויזנב בך כל הנחשלים אחריך

(צרור המרור, ראש פרשת כי תבוא)

מה נחש הרע אורב על פרשת דרכים, אף כן עמלק היה נחש רע לישראל, שארב להם על פרשת דרכים, שכתוב אשר שם לו בדרך בעלותו ממצרים, וארב הוא למעלה לטמא המקדש, (שהוא המלכות), וארב למטה לטמא את ישראל, מאין לנו שכתוב, אשר קרך בדרך, כתוב כאן אשר קרך, וכתוב שם כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור מקרה לילה..(זוהר ויקהל א)

ג.און- עבודת גילולים:

ג1. עמלק הוא חלק מהערב רב וממילא יש לו חלק בע"ז של חטא העגל:

הָרְשָׁעִים, שֶׁהֵם עֵרֶב רַב, נֶאֱמַר בָּהֶם סוֹ"ף פָּסוּ"ק, שֶׁהֵם מִזַּרְעוֹ שֶׁל עֲמָלֵק, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ וַיֹּאמֶר כִּי יָד עַל כֵּס יָ"הּ, וְהֵם חֲמִשָּׁה מִינִים: עֲמָלֵקִים, גִּבּוֹרִים, נְפִילִים, עֲנָקִים, רְפָאִים, שֶׁכֻּלָּם מִתְעַלִּים וּמִתְגַּבְּרִים עַל יִשְׂרָאֵל בַּגָּלוּת. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וַיִּגְבְּרוּ הַמַּיִם וַיִּרְבּוּ מְאֹד עַל הָאָרֶץ. אַרְבַּע פְּעָמִים כָּתוּב וַיִּגְבְּרוּ וְגָבְרוּ, כְּנֶגֶד אַרְבַּע גָּלֻיּוֹת, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר סוֹ"ף פָּסוּ"ק, שֶׁמַּפְסִיק אוֹתָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְסוֹף הַיָּמִים מִן הָעוֹלָם

(תיקוני הזוהר תקונא עשרין, וחד ועשרין -דף נה.)

הקדמת יתרו... והנה בני ישראל מסרו נפשם לקבלת התורה והקדימו נעשה לנשמע, רק כל האומות היו צריכין לבטל עצמם לבני ישראל, והיה ניתקן הכל, ובאמת נתבטלו, דכתיב "שמעו עמים ירגזון", לבד עמלק, שהבין גדולת בני ישראל וממשלת השי"ת, עם כל זה בא וילחם ומסר נפשו על זה לרעה, ולכן הקב"ה ימחה את שמו... ובודאי כל הקילקולים שנעשה אחר כך בעגל הכל היה על ידי עמלק הרשע ימח שמו. (שפת אמת  יתרו תרל"ה)

ג2.עמלק שהוא סמל לשור וחמור יחדיו - וזה מה שיצא בצורת חטא העגל:

בזמן שנאמר בערב רב (שמות לב-ג) ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב... וזרק אהרן הכל באש, ויצא עגל בצורה של שור וחמור

(תיקוני זוהר ,תיקון ה קמב.)


ג3. עמלק ניסה הכניס בעם חמדה (לעבודה?) זרה:

ועל זה הוא מצות ציצית בפעל למען תזכרו וגו' ולא תתורו וגו' שאינו מסלק החמדה לגמרי שלא יכנס ללב, אלא שלא לתור אחר חמדות ושרירות לבו רק לדחותו תיכף מלבו, ודבר זה הוא על ידי הזכירה... ובהתחלה שעדיין אין כח היצר להסיתו לעבירה גמורה ולהכניס בלבו חמדה זרה רק שמקררו מחשק תורה ועבודה העצה היא בזכירת אשר עשה עמלק, שזהו עצת עכו"ם להטיל עייפות ויגיעות וכבידות בלב... (שם מחשבות חרוץ טז עמוד קכז, וראה שם עוד)

גד.גאווה- שורש כל העבודה זרה: עמלק הוא סמל לגאווה(רם) ולכן שם י"ה הוא כנגדו סמל הענווה

על פי האמור מפרש הגה"ק החיד"א ב"ראש דוד" (פרשת שלח) כמין חומר דברי התרגום יונתן על הפסוק (במדבר יג-טז): "ויקרא משה להושע בן נון יהושע". ומפרש בתרגום יונתן: "וכדי חמא משה ענותנותיה קרא משה להושע בר נון יהושע".

וביאר החיד"א הכוונה בזה על פי מה שפירש רש"י הטעם שקרא את שמו יהושע: "התפלל עליו י"ה יושיעך מעצת מרגלים". 

נמצא לפי זה כי אם היה יהושע מתגאה והיה פוגם בשם י"ה, לא היה משה יכול להתפלל עליו בשם י"ה, הנה כי כן זהו שמפרש בתרגום יונתן: "וכדי חמא משה ענותנותיה", כשראה משה ענוותנותו של יהושע שלא פגם בשם י"ה, "קרא משה להושע בר נון יהושע", שהתפלל עליו בשם זה: "י"ה יושיעך מעצת מרגלים". 

ויש לרמז ענין זה במלחמת עמלק (שמות יז-טז): "ויאמר כי יד על כס י"ה מלחמה לה' בעמלק", על פי המבואר ב"זרע קודש" (פרשת זכור) כי קליפת עמלק היא גאוה שכן עמל"ק בגימטריא ר"ם. הנה כי כן זהו פירוש הכתוב: "כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק", המלחמה עם עמלק קליפת הגאוה היא על ידי שם י"ה שהוא מדת הענוה. 

מעתה יתבאר היטב מה שנקרא מרדכי בתואר "איש יהודי", כי יהוד"י הוא אותיות יו"ד ה"י שהוא שם י"ה במילואו, לרמז שהתנהג בענוה ושפלות רוח, נמצא כי בתואר "איש יהודי" שאנו למדים בגזירה שוה שהיה עניו כמשה שנאמר אצלו: "והאיש משה עניו מאד", רמוז בו גם כן שם י"ה במילואו שהוא שם הענוה, ועל ידי זה הכניע את קליפת הגאוה של המן מזרע עמלק. ומצאתי סימוכין לרמז זה ב"כתם אופיר" על המגילה להרה"ק מהרי"א מקאמארנא זי"ע בלשון קדשו )אסתר ב-ה(: "ונקרא איש יהוד"י יו"ד ה"י על שכפר בגאוה".

יומתק לבאר בזה מאמר הגמרא )חולין קלט:(: "מרדכי מן התורה מנין, דכתיב )שמות ל-כג( מר דרור, ומתרגמינן מירא דכיא". ויש לומר הטעם  שנרמז מרדכי בפסוק "מר דרור", כי מ"ר הוא רמז על עמל"ק בגימטריא מ"ר שהוא ר"ם גאוה, ומאחר שמרדכי הכניע בענוותנותו את קליפת הגאוה של המן מזרע עמלק, לכן הוא נרמז בפסוק: "מר דרור" שפירושו, שנשתחרר ונעשה דרור מקליפת הגאוה של עמל"ק בגימטריא מ"ר אותיות ר"ם.

(שבילי פנחס פורים תשע"ה)

ד.עמל- יגיעת שקר:

ד1.עמלק שורש ותכלית השקר:

ויש לבאר דעמלק הוא היפוך יעקב אבינו ע"ה שנקרא ישראל וישורון, מלשון ישר, ועמלק הוא לשון עיקול ועקלקלות, ויעקב אמיתי, ועמלק שורש השקר(שם משמואל פורים תרעו)

..ולפי שבעשו נתהפך הכל לרע ונפסק החבל תיכף בעמלק שבו נתגלה שורש הרע דעשו שהוא היפך היחוד והדביקות שממנו באה ההתלהבות כי ה' אלקיך אש אוכלה, ועמלק היפך מזה "אשר קרך" שמקרר ומפסיק הדביקות, כי הוא מלא התלהבות לחמדות עולם הזה שנמשל לתנור בוערה מאש, וכאז"ל (קדושין פ"א) על יצר הרע חזי דאת נורא, ואולם על האמת הוא קרירות והיפוך אש האמיתי, ונאמר "והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש", אבל עמלק אף לקש לא יהיה כי אין בו שום ממשות על האמת, כי הוא ממש הפוך דרגא דאמת ליעקב שהוא תכלית השקר... (רסיסי לילה , ר' צדוק הכהן מלובלין, מז עמוד צט)

ג2. קליפת השקר שולטת עליו:

ויאמר בלעם לאתון כי התעללת בי וגו', ויש להבין מדוע לא נתפעל ולא נתרגש מפלא זה שדברה האתון, והשיב לה קשות... ונראה על פי מה שהגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה שמלחמת עמלק היתה צריכה להיות דוקא קודם מתן תורה, כי באם היתה קליפת עמלק שולטת לא היו מועילות כל הנפלאות של מתן תורה, ועל הכל היה השקר של עמלק מכסה, ולמצא תירוץ על כולם, על כן נצרך להחליש את עמלק מקודם, כדי שיהיו החושים שבאדם חפשים. והנה בזוהר הקדוש שאותיותיו של עמלק פתוכות בבלק ובבלעם, שתים האחרונות של בלעם הן הראשונות של עמלק, והם מלת עם, מלשון גחלים עוממות, והוא לשון קירור וחושך, וזה היה בעוכריו של בלעם שטחו מראות עיניו ולא שם לבו להבין את אשר לפניו. וזה לימוד גדול לכל איש, שבעוד קליפת עמלק שהוא קליפת השקר שולטת עליו, אי אפשר להתרגש ולהתפעל מדבר של קדושה כראוי... (שם משמואל, בלק תרע"ו)

...וחשב (המן) דהוא חשוב אצל השי"ת גם כן, דלא בחנם גדלו ומסר ישראל בידו לאבדם, לפי שהם ישנו מהמצות, ודימה דבחר בו תחתם, והיה לשחוק וללעג אחר כך כששמע דברי המלך כי חפץ הוא במרדכי היהודי ושהוא יהיה עבד לפניו, שעל זה נוצרו האומות, והם כשיגולה האמת לעתיד לבא יתרצו בכך. אבל עמלק אין מתרצה בכך, כי הוא תמצית דעשו בפשיטת טלפיים, וכל שרשו הוא מצד השקר הזה שיש לו כח בעלמא דשקרא וכל זמן שזרעו של עמלק קיים, וכשימחה זכרו, היינו שלא יהיה מציאות עוד לשקר ולעלמא דשקרא שהכל יכירו האמת, הוא הזמן שיושב בשמים ישחק מבירור מעשה אומות העולם שהיה הכל רק שקר ולפנים... (ר' צדוק הכהן מלובלין,  מחשבות חרוץ יג עמוד צח)

.3.שם עמלק הוא קליפת אותיות שם יעקב אבינו:

ד' מצות יש בפורים, מקרא מגילה, ומשלוח מנות, ומתנות לאביונים, והסעודה דמשתה ושמחה. ובודאי נתקנו להמשיך על ידי זה עליו קדושת היום כמו שהיה אז ליהודים אורה ושמחה וששון ויקר, ולעשות על ידי זה מחיית עמלק בכל פרט ופרט ענין מיוחד ומדרגה מיוחדת מכחות של עמלק.

ונראה לי דודאי הם נגד ד' אותיות של שמו שירקב, דשמו הנזכר בתורה ודאי מאותיות אלו הוא יניקתו וכחו. ונראה לי כי ד' אותיות אלו של שמו הטמא בקליפה הם נגד ד' אותיות של שם הקדוש של יעקב אע"ה בקדושה, הע' וק' הם בעצמם, והי' וב' נתחלפו בקליפה במ' ל' וגם נשתנה סדרן. והענין כי יעקב אע"ה הוא תכלית השלימות, צורת אדם שיצר השי"ת בעולמו... ומשכן ב' היצרים הם בלב, אבל במוח הוא משכן הנשמה דטהורה היא שהיא אצל בני ישראל חלק א-לוה ממש, ודבוקה לגמרי במקורה, ולכן הי' (בשמו) לא נשתנית כל עיקר מי' של הוי"ה כי היא היא וכולא חד. אבל הלב אף על פי שבאמת גם הוא כולו דבוק בהשי"ת... אבל מצד ההתפשטות שבהתגלות לבו אינו מבורר בעולם הזה כל כך... הע' רומזת לעין דבו התפשטות כחות הלב, וכמ"ש בע"ז שורייני דעינא בלבא תליא, וכן הוא המכניס כל מיני החשקות דעולם הזה ללב, ויעקב אבינו ע"ה קידש בהשתדלותו כח העין רואה שלו עד שממילא לא היה הלב חומד שום דבר רע כלל...

( מחשבות חרוץ לרבי צדוק הכהן מלובלבין יד ע"מ קה)

4.ארבעה כנגד עמלק עמרם משה לוי קהת- כנגד 4 תכונות שבהם שנגדיות לעמלק:

את פרשת תצא חותמת מצוות זכירת עמלק, ובה מפורטים מעשיו: "אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ, בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם. אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶך, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ, וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹקִים".

בספרים מובא ש'עמלק' ראשי תיבות עמרם, משה, לוי, קהת. משמעות הדברים היא שארבעת הצדיקים האלה עמדו כנגד עמלק ותיקנו את פגעיו, שהיו גם הם ארבעה: א) "בַּדֶּרֶךְ, בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם". ב) "אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ". ג) "וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ". ד) "וְלֹא יָרֵא אֱלֹקִים". כל אחד מן הצדיקים תיקן פרט אחר.

א.עם הפנים קדימה

החטא הראשון קשור במצב שבו היו בני ישראל שרויים – "בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם". עם צאתם ממצרים היה מעמדם הרוחני ירוד. הם עמדו אז במדרגת 'אחור', ככתוב "לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר", כאדם המפנה את גבו. את המצב הזה זיהה עמלק וביקש לנצלו כדי להחטיא את ישראל.

התיקון לזה נעשה על-ידי קהת, שהיה מנושאי ארון הברית במדבר. את הארון היו נושאים כשהפנים אליו, כמשקל נגד לבחינת 'אחור'. בארון הונחו לוחות הברית, שנקראו דרך נס משני עבריהם, וגם בהם לא הייתה בחינת 'אחור'.

ב.גם הגויים יתקרבו

החטא השני היה "אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ". המדרש ממשיל זאת לאמבטיה רותחת, שהראשון שהעז להיכנס אליה היה עמלק, ובכך קירר אותה לפני אומות העולם. בספרי החסידות מוסבר שעמלק גם קירר את ליבם של בני ישראל כלפי אביהם שבשמים.

כנגד זה התייצב לוי, שעל-פי המדרש נקרא כך על שם הפסוק "וְנִלְווּ גוֹיִם רַבִּים". משמעותו, שלא בני ישראל בלבד אלא גם אומות העולם יבקשו לדבוק בקב"ה. וכך, בשעה שעמלק קירר את אומות העולם לבל יפחדו מהקב"ה ומעם ישראל – פעל לוי לקשר אל הקב"ה גם את הגויים.

ג.משה ועמרם

חטא נוסף: "וַיְזַנֵּב בְּךָ". עמלק בז למצוות מילה, וזלזל בבני ישראל על שהם מקיימים אותה. התשובה לכך באה ממשה רבנו, שנולד מהול.

החטא הרביעי: "וְלֹא יָרֵא אֱלֹקִים" –  הפגיעה ביראת שמים שנגרמה על-ידי עמלק. התיקון לזה בא מעמרם, אביו של משה רבנו, שהיה ירא שמים בתכלית, עד שהיה בין מי שעליהם הגמרא אומרת "ארבעה מתו בעטיו של נחש" – שלא חטאו מימיהם, ומתו רק מפני גזֵרת המוות שבאה בעקבות חטא עץ הדעת.

התכונות שייצגו ארבעת הצדיקים האלה התייצבו כנגד עמלק ובכוחן אפשר לגבור על השפעותיו ההרסניות ולנצחו.

( הופיע בעלון מתוך שיחת השבוע 1495 , ע"פ רשימות חוברת ז' לרבי מלובביץ')

5.עמלק מסתיר את אותיות ו"ה בשם ה' שמכוונת כנגד "ותגל הארץ", { ואולי זה פשט מתחת לשמיים}(ענ"ד) :

ששנינו בגמרא (עירובין יח:): "מיום שחרב בית המקדש דיו לעולם שישתמש בשתי אותיות, שנאמר )תהלים קנ-ו( כל הנשמה תהלל י-ה". ופירש רש"י: "מיום שחרב בית המקדש, ופסקו הכהנים מלברך בשם המפורש... דיו לעולם שישתמש בשם שתי אותיות, בין לשבח לפניו, בין לברך איש את חבירו, דכתיב כל הנשמה תהלל י-ה".

ונראה לבאר הטעם שבזמן שבית המקדש היה קיים, היו הכהנים יכולים לברך בשם המפורש בד' אותיותיו הוי"ה, ואילו אחרי החורבן נחסרו ב' אותיות ו"ה, ודיו לעולם להשתמש רק במחצית השם י"ה, על פי מה שכתוב במלחמת עמלק (שמות יז-טז): "ויאמר כי יד על כס י"ה מלחמה לה' בעמלק מדור דור". ופירש רש"י: "נשבע הקב"ה שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה שמו של עמלק", כי כל זמן שעמלק קיים נחסרו ב' אותיות ו"ה מן השם ונשארו רק ב' אותיות י"ה. 

ומצינו ביאור נפלא על כך בדברות קדשו של  ה"ישמח משה" )שם(, על פי המבואר בתיקוני זוהר (הקדמה ט:) כי שם הוי"ה נרמז בראשי תיבות (תהלים צו-יא): "י'שמחו ה'שמים ו'תגל ה'ארץ". והנה בשמים למלאכים לשרפים לחיות ואופני  הקודש, מתגלה תמיד גדולת הקב"ה, אפילו בזמן שיש גלות והסתר פנים למטה בארץ, לכן אפילו בזמן הגלות ששמו של עמלק קיים, מאיר בשמים מחצית הראשון שם י"ה שהוא ראשי תיבות י'שמחו ה'שמים. 

אך למטה בארץ מתגלה כבוד מלכותו רק בזמן של גאולה, אבל בזמן של גלות והסתר פנים חסרה השמחה בארץ, על כן כל זמן שעמלק קיים שגורם הסתר פנים בארץ אין השם שלם, כי נחסרו אותיות ו"ה שהן ראשי תיבות ו'תגל ה'ארץ, עד לעתיד לבוא כשיתגלה כבוד ה' גם בארץ, אז יושלם השם בד' אותיותיו בבחינת: י'שמחו ה'שמים ו'תגל ה'ארץ עכדה"ק...

מה שאמר הקב"ה בתחילת דבריו: "ויקחו לי תרומה", התכוון בזה שיתרמו ישראל תרומה לבנות בית המקדש של מטה שהוא בבחינת ו"ה, ונרמז ענין זה במילת תרומ"ה שהיא אותיות תרם ו"ה, שיתרום כל אחד לשם השלמת ב' אותיות ו"ה בבחינת ו'תגל ה'ארץ.

(שבילי פנחס פרשת תרומה שנת תשעו)

6.עמלק המתנגד לאחדות בכולם ולכן שם ה' אינו שלם כל עוד הוא קיים:

ומפני שכאשר זרעו של עשו בעולם יש התנגדות לישראל, וכאלו זרעו הוא השניות שיש בעולם, אם כן לא יתכן שיהיה שם כבודו נגלה ונמצא בעולם בשלימות, כי שמו בשלימותו הוא אחד דכתיב ה' אחד ושמו אחד, וכל זמן שזרעו של עמלק בעולם אין כאן אחדות בעולם, וכאשר אין אחדות בעולם אין שמו שהוא אחד נגלה בעולם, וכן אין הכסא שלם, ורוצה לומר הכסא היינו המלכות, שנקרא כסא, שאין מלכותו נגלית בעולם בשלימות, שהמלכות צריכה לאחדות, עד שימחה שם המתנגד מן העולם... (גבורות ה' הקדמה ג)

...אין השם שלם ואין הכסא שלם עד שימחה שמו של עמלק, כלומר טומאת עמלק יכולה להסתיר רק את הגילוי התחתון של השם, וכן רק חלק מהכסא, הכסא הוא צירוף כל גילויי קדוש השם שמגלים הבריות, שעליהם ועל ידם מתגלה כבוד ה' שעל הכסא ואין עמלק יכול להסתיר רק חלק מגילויים אלה ולא כולם, כי גם למטה מוגבל כח הסטרא אחרא, וההסתר שיכול לבא על ידו הינו במדה וגבול... (חכמה ומוסר  עמוד רלח)

7.עמלק- במחשבה דיבור ומעשה- ולכן מוחים שמו בתורה בנביאים ובכתובים:
ונראה דלעומת שלשה אלה שיש לעמלק שליטה בהם, שהם מחשבה דיבור ומעשה, נצטוינו בשלש מצות בענין עמלק, לא תשכח בלב דהיינו מחשבה, זכור בפה דהוא דבור, מחיית עמלק בפועל במעשה, ויש לומר דכנגדם יש שלש מצות בפורים, קריאת המגלה, קריאה ושמיעה, ואחר כך בעשיה הסעודה משלוח מנות ומתנות לאביונים... ועל כן נזכרה מחיית עמלק בתורה נביאים וכתובים, תורה היא בשכל ובמחשבה, נביאים הוא בדיבור, כתובים הוא נגד המעשה... שהוא כתוב בספר בפועל ובמעשה. והנה בתנחומא שבהזכרת מחיית עמלק אנו מוחין את שמו, ועל כן במה שנכתב בתורה בנביאים ובכתובים ואנו קורין את הפרשה בתורה ומפטירין בנביא וקוראין את המגילה בכתובים אנו מוחין את שמו משלשה הנ"ל ומשלשה עולמות... (שם  משמואל, פורים תרע"ח)

 חלק ג: עמלק והספק 

0.עמלק בגימטריה ספק
ושורשו עמלק בגימ' ספק בגימ' אל אחר (ספר מבוא לחכמת הקבלה - חלק א שער ד פרק ד)

1. הזמן: המלחמה הראשונה בעמלק- במקום שיש ספק יש עמלק

א.ספק אצל העם אם ה' בקרבם: וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם מַסָּה וּמְרִיבָה עַל רִיב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל נַסֹּתָם אֶת יְ-ה-וָ-ה לֵאמֹר הֲיֵשׁ יְ-ה-וָ-ה בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן:וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם:(שמות יז,ז-ח)


ויבא עמלק וגו'. סמך פרשה זו למקרא זה  לומר, תמיד אני ביניכם ומזומן לכל צרכיכם, ואתם אומרים היש ה' בקרבנו אם אין, חייכם שהכלב בא ונושך אתכם, ואתם צועקים לי ותדעו היכן אני. משל לאדם שהרכיב בנו על כתפו ויצא לדרך, היה אותו הבן רואה חפץ ואומר, אבא טול חפץ זה ותן לי, והוא נותן לו, וכן שנייה, וכן שלישית, פגעו באדם אחד, אמר לו אותו הבן ראית את אבא, אמר לו אביו, אינך יודע היכן אני, השליכו מעליו ובא הכלב ונשכו: (רש"י,שם)


שקליפת עמלק הייתה מטילה ספק ופגם אף במקום שנראית התגלות אלוקית (שם משמואל פרשת זכור, שנת תרע"ט).


ב.לפני שיקבלו את התורה ויחשפו לוודאות מציאות ה':


וא בא לעם ישראל רגע לפני שהוא מקבל תורה, וזה אומר שהוא נלחם בדבר הזה, בנקודת הראשית, נקודת השורש, התשתית. לכל עם יש סממן רוחני ומאבק רוחני עם עם ישראל. עמלק נלחם איתנו על נקודת הראשית, נקודה שיש רק אחת. על עם ישראל נאמר4:

קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַה' רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה
ועל עמלק נאמר5:
וַיַּרְא אֶת עֲמָלֵק וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק וְאַחֲרִיתוֹ עֲדֵי אֹבֵד:
המאבק הוא על נקודת הראשית, בעצם על הכל, על השאלה הבסיסית האם יש עם של הקב"ה או לא? עמלק כופר בכל התפיסה הזאת שיש קשר בין אלוקים לאדם. לכן הוא בא לפני מעמד הר סיני, נגד ההתגלות, הוא מעמיד ספק בכל דבר. עמלק = ספק בגימטרייה. הוא מטיל ספק ויתרונו הוא שהוא לא צריך להוכיח שום דבר, הוא מעביר את נקודת ההוכחה לצד השני, הספק מבטל את ההתלהבות. נראה כעת את דברי רש"י:6
אשר קרך בדרך - ... דבר אחר לשון קור וחום, צננך והפשירך מרתיחתך, שהיו כל האומות יראים להלחם בכם ובא זה והתחיל והראה מקום לאחרים. משל לאמבטי רותחת שאין כל בריה יכולה לירד בתוכה, בא בן בליעל אחד קפץ וירד לתוכה. אף על פי שנכוה, הקרה אותה בפני אחרים:
קרך - לשון קור וחום. אז עמלק צינן את ההתלהבות, הוא נכוה אך הוא צינן את האמבטיה לאחרים שיכנסו אחריו. הקב"ה הוציא אותם ממצרים, אולי זה היה מקרה, גאות ושפל. זה "אשר קרך". הנקודה הזו מקררת את כל העסק, המאבק הרוחני הזה.

(מועדים הפטרת שבת זכור - מחיית עמלק הרב מנשה וינר אדר ה'תשס"ז)

2.המקום: מי שנמצא בדרך- נמצא בספק אם יגיע למטרה אם לאו לכן עמלק תמיד מופיע בדרך, בזמן של ספק

זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם(דברים כה,יז)

3.האדם: עמלק פוגע בנחלשים אלו שיש להם ספק בזהות , האם הם שייכים או לא שייכים לעמק ישראל:

א.שבט דן הענן פולטן ולכן יש ספק אם שייכים לעם ישראל או לא:
אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחַרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱ-לֹהִים. (דברים כה,יח)

ר' אלעזר המודעי אומר היה עמלק נכנס סמוך לכנפי הענן. וגונב נפשות מבני דן, שהיו נוסעין באחרונה, והיה בהם זהוהי הלב, שהיו זונים אחר פסלו של מיכה שהוציאו עמהם ממצרים, ולפיכך היה הענן פולטם,

(שכל טוב (בובר) שמות פרק יז ד"ה ח) ויבא עמלק )


ב.משה מוציא את יהשוע מהענן ומוציא את שבט דן מהספק בצאת יהושע  למלחמה בעמלק:
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק מָחָר אָנֹכִי נִצָּב עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה וּמַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדִי: (שמות יז,ט)
וצא הלחם. צא מן הענן והלחם בו (מכילתא עמלק פ"א):(רש"י,שם)

צא בגימטריה 91 כמנין מלאך שאין לו ספקות ועובד את ה' בוודאות מוחלטת (ענ"ד)


4.האמצעי: יד המקרה- שורש הספק

אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחַרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱ-לֹהִים. (דברים כה,יח)

מקרה- הוא מצב של ספק וחוסר ודאות

אשר קרך בדרך. לשון מקרה (רש"י,שם)


קרירות וספיקות ("אשר קרך", עמלק בגימטריה 'ספק')
הקרירות דעמלק "אשר קרך בדרך" שהוא מקרר בדרך ה', שמקרר את העניין דרוחניות שהלב לא יתפעל על עניין אלקי. והמקום דפעולת קליפת עמלק הוא בדרך ה' – דכאשר האדם רוצה לצאת מהמיצרים וגבולים דגשמיות, בא עמלק ומקרר. דהנה כתיב "כי ה' אלוקיך אש אוכלה הוא", וכתיב "וירא העם וינועו", דכל עניין הרוחניות הוא בחמימות והתפעלות. וקליפת עמלק הוא שמקרר לבלי להתפעל על עניין אלקי.
ואופן פעולת קליפת עמלק הוא בהטלת ספיקות. שעושה ספיקות ואומר: "מי הוא האומר שהוא כך?". הגם שהוא עצמו יודע שהעניין כן והוא דבר רוחני אלוקי, אבל עמלק בגימטריה 'ספק' שמטיל ספק בכל עניין אלוקי ורוחני.

(מאמר זכור וגו' בספר המאמרים קונטרסים חלק ב לאדמו"ר הריי"ץ, הרב יוסף יצחק שניאורסון)

5.האדם למלחמה בעמלק: יהושע מכריע את ה"ספק" של עמלק
ספק במילוי אותיות(סמך פה קוף)  הוא 391 כמו יהושע שהיה הראשון להכריע את עמלק שהוא נציג הספק. 
יהושע הוא  בן נון- שער החמישים (שער הבינה, אליו לא הגיע אפילו משה רבנו שלכן רק כשמת הגיע אליו ונקבר בהר נבו- נון בו) אשר מביא את המציאות מספק (תיק"ו) לוודאות והשלמה( תיקון) (ענ"ד)

6.האמצעי למלחמה בעמלק: 


א.דחייה ל"מחר" היא כניסה למציאות של ספק המתעמתים עם עמלק מכניסים אותו אל הספק


וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק מָחָר אָנֹכִי נִצָּב עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה וּמַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדִי: (שמות יז,ט)


ספק כפול- גם בסיפור הדברים וגם בהכרעת שיוך המילה  "מחר"- המלחמה בעמלק מחר או התייצבות משה מחר:

והתניא איסי בן יהודה אומר חמש מקראות בתורה אין להן הכרע שאת משוקדים מחר ארור וקם  (יומא נב,ע"א-ע"ב) 

מחר. וצא הלחם בעמלק מחר (שם יז) או צא והלחם בעמלק מיד ומחר אנכי נצב והיום אי אתה צריך לתפלתי (רש"י,שם)


אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ וְאִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב לָתֵת אֶת שְׁאֵלָתִי וְלַעֲשׂוֹת אֶת בַּקָּשָׁתִי יָבוֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן אֶל הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לָהֶם וּמָחָר אֶעֱשֶׂה כִּדְבַר הַמֶּלֶךְ (אסתר ה,ח)

"מה ראתה אסתר לומר ומחר אעשה כדבר המלך, אלא שכל זרעו של עמלק למודים הם ליפול במחר, וכן הוא אומר מחר אנכי נצב על ראש הגבעה (שמות יז ט), וכן בשאול כעת מחר אשלח לך איש וגו' (שמואל א, ט טז), וזו כאן ומחר אעשה כדבר המלך, מחר הוא שאעשה כדבר המלך". 


 (ספרי דאגדתא על אסתר - מדרש פנים אחרים (בובר) נוסח ב פרשה ה)

ב.כנגד ספק של עמלק- ידי האמונה של משה:
על כן צריכים אנו את משה רבינו הניצב בראש הגבעה "ויהי ידיו אמונה עד בוא השמש", והמפנה את מבטם של ישראל כלפי מעלה – אין זה רק סיוע מורלי של "הרבנות הצבאית" אלא זוהי עצם המלחמה ועיקרה; להצליח להחזיק את הידים, את העינים ואת הלב באמונה כלפי מעלה, כנגד ארס-הספק שמטיל עמלק. כשמצליחים להאמין למרות הספקות, מצליחים גם הלוחמים בחרב להרוג את "ראשי גבוריו" של עמלק בקרב שלמטה...
אך כל עוד לא הרגנו לגמרי את עמלק שבקרבנו, אם ספקון קטן מנקר עוד בלב – עמלקון קטן יברח משדה-הקרב. הגֵן העמלקי לא חוסל
(מלחמת עמלק - אין ספק יוסף פלאי, ע"פ הרב גינזבורג)

ג.הזיכרון - האמצעי להכרעת הספק:

זָכוֹר
 אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם(דברים כה,יז)


הזיכרון המתמיד הוא התשובה המוחצת לספקו של עמלק (הרב אביעד ברטוב,באר מרים-פורים,מאמר מצוות מחיית עמלק)


7.אין השם שלם והכסא שלם- בגלל הספק של עמלק:

וַיֹּאמֶר כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לַי-ה-וָֹ-ה בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר (שמות,יז,טז)

כי יד על כס יה. ידו של הקב"ה הורמה לישבע (ע) בכסאו, להיות לו מלחמה ואיבה בעמלק עולמית, ומהו כס ולא נאמר כסא, ואף השם נחלק לחציו, נשבע הקב"ה, שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה שמו של עמלק כולו, וכשימחה שמו, יהיה השם שלם והכסא שלם, שנאמר האויב תמו חרבות לנצח (תהלים ט, ז.), זהו עמלק שכתוב בו ועברתו שמרה נצח (עמוס א, יא.) וערים נתשת אבד זכרם המה (תהלים שם), מהו אומר אחריו, וה' לעולם ישב, הרי השם שלם, כונן למשפט כסאו, הרי הכסא שלם: רש"י,שם)

שם, פרושו התגלות ה'. גילוי ה' לא שלם כל זמן שעמלק בעולם. מכיוון שכל עוד יש אומה כזו שמטילה ספק תמיד בשליטת ה', גם אם הוא יופיע בצורה הגלויה ביותר (כמו קריעת ים סוף), הם יבואו ויטילו ספק בשליטתו. לכן כל עוד הם קיימים, אין שם ה' (דהיינו כוח ההתגלות של ה') שלם(הרב חנניה מלכה,מאמר "ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה" - על עמלק ועל הספק)


8.דווקא בפרשת זכור- יש ספק אצל האשכנזים איך לקרוא את המילה "זכר" האם בצרא או בסגול:

אולם בשל מנהג זה אצל האשכנזים, התפתח במניינים מעורבים (אשכנזיים/ספרדיים/עדות המזרח/תימנים) מנהג נוסף חדש והוא לקרוא את הפרשה מספר פעמים כל פעם בהגייה אחרת (עברית מדוברת, אשכנזית ליטאית, אשכנזית חסידית, הברה תימנית, ובמנגינת הטעמים לפי נוסחי כל עדה ועדה מעדות המזרח השונות) דבר שעד היום טרם נמצא לו מקור בספרות ההלכה, אבל הוא הולך וכובש לו מקום יותר ויותר בבתי כנסת אשכנזיים.(אליבא דויקיפדיה)

וזה הוא אפוא יחס הכוחות בסוגיה זו: מצד אחד עדות מוכחשת של בעל מעשה רב על מנהג הגר"א - ומצד שני אור תורה ומנחת שי ויהב"י הנקדן ורוו"ה, הדפוסים וכתבי-היד החדשים והעתיקים - ובראש כולם כתר ארם צובה, שאהרן בן אשר ניקד אותו והרמב"ם סמך עליו. ואנן מה נענה אבתרייהו! [=ואנו מה נענה אחריהם]
כבר אמרנו לעיל, שבעל משנה ברורה לא רצה להכריע בין שתי העדויות הסותרות של בעל מעשה רב ושל ר' חיים מוולאז'ין; ואילו בעל קול מבשר העדיף את עדותו של ר' חיים מוולאז'ין, נאמן ביתו של הגר"א. אולם אין כל ספק, שבעל משנה ברורה לא היה עומד על דעתו, אילו זכה למה שזכינו אנחנו, ונוסח הכתר היה מתגלה לו. ודאי לא היה אומר, שאי אפשר לסמוך על כתב-יד, שאדונינו הרמב"ם סמך עליו!
כבר אמרנו לעיל, שכפילת תיבת "זכר" בפרשת זכור היא מנהג שלא שיערו אבותינו, והוא נתחדש רק בדור הזה. עליו ועל שכמותו כבר אמר בעל חתם סופר, שחדש אסור מן התורה.
נראה אפוא, שהגיעה השעה להחזיר עטרה ליושנה. נחזור אל מנהג אבותינו הקדושים, כפי שהיה מוחזק בידיהם מימות עולם. נקרא את פרשת זכור כפי שנקראה בידי כל גדולי אשכנז מאז ומתמיד. אל נטיל ספק בנוסח המקרא במקום שהספק לא שלט בו מעולם! נמחה את זכר עמלק - דרך ודאי ולא דרך ספק!

(הרב מרדכי ברויאר,"מקראות שיש להם הכרע", מגדים י)

9.הספק - עמלק שבלב:

עמלק הוא זה שמשיב לנו את זהותנו כאשר מתעורר אצלנו ספק אודותיה. לא מדובר רק בישות לאומית הפועלת מולנו, אלא גם בדבר הנמצא בקרבנו. וכבר אמרו הדרשנים ש"עמלק" עולה בגימטריה "ספק", זוהי נקודת הספק שישנה בכל אחד מאיתנו ותובעת מאיתנו את בירורה. רבי צדוק מלובלין אמר שעמלק מופיע בלב כאשר האדם פתר כבר את כל בעיותיו ויחד עם זאת הוא עדיין איננו חש את הנוכחות האלוהית בקרבו. באותו הרגע הוא חש ספק גדול בזהותו, ורק הוא עצמו יכול להסיר את הספק מקרבו.(הרב אורי שרקי שליט"א,נפגשים בפרשה -שיחה עם אראל סג"ל - פרשת בשלח)

סיום: עמלק מול ישראל - משבר הזהות

א.לעמלק אין זהות- הוא בן הפילגש:

ותמנע היתה פילגש - ועמלק בעבור היותו בן פלגש לא היה לו שם כאחיו, והיה נכלל עם בני עשו בעבור היותו מזרעו, והוצרך הכתוב לומר כי אמו פלונית אשר הוא נודע לה ילדתו לאליפז, אבל איננו בכלל בני עשו ולא יושב עמהם בהר שעיר, כי בבני הגבירות יקרא לו זרע ולא בבן הפילגש, והנה אנחנו נצטוינו בבני עשו שלא נתעב אותם ולא נקח את ארצם, והם כל בניו הידועים לו היושבים בשעיר, כי הם הנקראים אדום על שמו, אבל בן הפילגש אינו בכלל בני עשו ולא עמהם בארצם, ונצטווינו בו בהפך לתעב אותו ולמחות את שמו. (רמב"ן, בראשית לו יב)

במדרש זית רענן... כי יש בבני ישראל ב' הבחינות כמו רצוא ושוב, סתים וגליא, וכן בפרט משה רבינו ע"ה שהוא כללן של בני ישראל נקרא איש האלקים חציו איש וחציו אלקים וכאשר יניח הוא המדריגה שרוצין להעלות העולמות התחתונים ומצד זה יכולים לתקן גם לשאר האומות, ועל זה עמד אותו הרשע ולא הניח לתקן עצמו בבחינת ירידה הנ"ל, ולכן אין תקומה לעמלק לעולם, כמו שכתוב "אמחה". ובאמת זה עצמו הגורם שלכל אומה יש איזה אחיזה ותתברר לעתיד, לכן גם עתה על ידי אותו החלק טוב שגנוז שם אין יכולין להרע כל כך לבני ישראל, ועמלק אין לו שורש כלל, והוא כולו שקר היפוך הצדיק יסוד עולם, והוא שורש האיבוד וההפסד שנמצא בעולם, לכן כתיב קרך, שאינו רק במקרה ועראי, לכן הוא היפך השבת שהוא המנוחה והעלאת כל דבר לשורשו, והוא אין לו שורש, רק ברפידים כשיש קצת פירוד מן השורש אז הוא בא למלחמה... (שפת אמת  תרמ"ה)

ב.לעם ישראל יש זהות ברורה של שלושת האבות:

בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלהֵינוּ וֵאלהֵי אֲבותֵינוּ, אֱלהֵי אַבְרָהָם. אֱלהֵי יִצְחָק וֵאלהֵי יַעֲקב
(פתיחת תיפלת העמידה)

ג.המלחמה בעמלק היא מלחמה בנסיון למחוק את הזהות ולכן השיקולים הם אלוקיי להשמיד הכל ולא להוציר זכר:

עמלק הוא מי ששולל באופן מוחלט את ישראל, את תולדותיו ואת זהותו. הוא הרבה מעבר ל"מתנגד לתורה". כאלה היו כל אומות העולם, כל אחת לפי התור שלה. ניסו לנתק אותנו מהתורה, בכל דרך שהיא, אם באמצעות רדיפות אלימות, אם באמצעות פיתויי ההתבוללות. לעמלק מטרה אחרת: השמדת עם התורה.

(פרשת השבוע (כי מציון) - פרשת כי תצא/הרב יהודה ליאון אשכנזי)


אחרית דבר: עמלק של דורנו


א. מחיית תורת עמלק שדוגלת בפירוד בין גשמיות לרוחניות:
עיקר מצות מחיית עמלק בזמן הזה הוא מחיית תורת עמלק מלבנו. מהי תורת עמלק? המן האגגי נקרא "קוצץ בן קוצץ", והיינו קוצץ בנטיעות - כפירה בכל, נמצא שתורת עמלק היא תורת הכפירה, פירוד העולם מבוראו, פירוד ישראל מאביהם שבשמים כביכול.

השקפת התורה מאחדת הרוחניות והגשמיות, והיא אמת. השקפה המפרידה בין הרוחניות והגשמיות, השקפה של "שניות" - הנותנת חשיבות עצמאית לגשמיות - היא שקר, ע"ז וכפירה.

השקפה מאוחדת רואה הכל מצד הרוחניות לבד, גם הגשמיות מוצאת את מקומה בעולמה של רוחניות, כשהיא כלי לרוחניות... (רש"ר הירש, במעגלי שנה ב עמוד שלב)

ב.מלחמה בממשיכים את המורשת העמלקית:

אם נטושה מלחמה מתמדת של הקב"ה נגד עמלק, הרי לא יתכן כי הכוונה היא לאות מלחמת קרבות המוטלת על בני אדם, שישראל נצטוו בה לתקופה מסויימת, כמבואר בסוף פרשת כי תצא, אלא אין ספק שזוהי המלחמה הבלתי פוסקת של משפט האלקים, מה שקרוי בפי הבריות משפט ההסטוריה נגד עמלק, ולאו דוקא אותו עמלק וצאצאיו הגזעיים, אלא כל אותם הגוים והממלכות הממשיכים במורשת העמלקית והנם צאצאי עמלק ברוח ובאופיים... (רש"ר הירש, במעגלי שנה ב קפט)

ג.עמלק והשואה:

עמלק מופיע בכל תקופה של קץ הגלות. הוא הופיע ביציאת מצרים, והוא מופיע גם בסוף גלות בבל. מגילת אסתר כולה היא סיפור הניסיון של עמלק להשמיד את היהודים במלכות פרס לפני שיבת ציון והקמת הממלכה היהודית בבית שני.

וכך קרה גם בזמננו, עם סיומה של הגלות הארוכה, בת שנות האלפיים, שהחלה עם הכיבוש הרומי.

(פרשת השבוע (כי מציון) - פרשת כי תצא/הרב יהודה ליאון אשכנזי)

בפרשת זכור אומרת לנו התורה: 'זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך' (דברים כ"ה יז). השאלה היא, הרי העם העמלקי נעלם מזמן. ואע"פ שבימי משה עדיין היה קיים, הרי שאיפתנו - למחוק אותו מעל פני האדמה, מדוע עלינו אם כן לזכור אותו לעולמי עולמים?!

אלא כנראה שהתופעה העמלקית עלולה להתחדש מספר פעמים בהיסטוריה. התורה גלתה לנו מהן הסיטואציות ההיסטוריות שבהן עלולים אנחנו להיפגש עם התופעה העמלקית. אומרת התורה: 'זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך'… כאשר עם ישראל יוצא ממצב של גלות אל מצב של ירושת הארץ, 'בדרך' בין מצב אחד למצב השני, עלול עמלק לפגוע בישראל. אם כן התורה רצתה לומר לנו תזכור שכל פעם שבמשך ההיסטוריה אתה תראה את עצמך בדרך - דווקא שם עלול עמלק לפגוע בך.

מכאן יש לנו להבין שעמלק איננו עונש על חטא. אע"פ ש'מחפשי החטאים' תמיד ימצאו חטאים שיצדיקו את העונשים ואת האסונות שאנחנו מקבלים. אלא עמלק הוא סכנה, במצבים מסוימים בהיסטוריה. הדבר הזה קרה לנו שלש פעמים, בעיקר, במשך ההיסטוריה. ביציאת מצרים - כשיצאנו בדרך ממצרים לירושלים. וכן בימי אחשורוש - כאשר כבר התחיל הישוב להתיישב בארץ ישראל מחדש בהנהגת זרובבל, אלא שעדיין לא נבנה המקדש, ועדיין רוב היהודים היו בחוצה לארץ, אז היה נסיון של פתרון סופי של הבעיה היהודית על ידי המן העמלקי. וכן בעת המודרנית - כאשר עם ישראל כבר החל לצאת מגלותו ע"י הצהרת בלפור, ועל ידי הקמת התנועה הציונית, אלא שטרם הקים את מדינתו, ניסה עמלק עוד פעם את כוחו ופגע בישראל 'בדרך'.

אלא שבמגילת אסתר למדנו דבר גדול. והוא שאין הכרח שעמלק יצליח בפגיעה שלו. לעומת הקמת המדינה ושיבת ציוןשהינה הכרח היסטורי משום שהקב"ה הבטיח לאבותינו לתת לנו את הארץ, הרי שהפגיעה של עמלק בנו 'בדרך' איננה הכרחית. היא רק סכנה ואפשר למנוע אותה. ויתכן שזאת כוונתו של מרדכי - בדבריו לאסתר: 'כי אם החרש תחרישי בעת הזאת רוח והצלה יעמוד ליהודים' (אסתר ד' יד). אבל תזהרי שזה לא יהיה 'ממקום אחר'. ו'מקום' כידוע הוא שמו של הקב"ה - שלא יתעורר הצד האפל של ההנהגה הא-להית, מה שנקרא בספרים הפנימיים 'סטרא אחרא'. על כן, עלינו לעשות כל מה שאפשר לעשות כדי למנוע את הפגיעה של עמלק בנו. ומהו הסוד המונע את פגיעת עמלק בישראל? אמרה אסתר" 'לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן' (שם שם טז) כאשר ישנה אחדות בתוך האומה היהודית, הרי שבזה מתבלטת במיוחד זהותנו.

(הרב אורי שרקי,פרשת זכור - תופעת עמלק בעולם,סיכום שיעור - עוד לא עבר את עריכת הרב)






__________________________________________________________________________

משמעות זריקת העורלות :

והמחקרים והכופרים מפרשים כל התורה כולה על פי חכמות ואפיקורסות שלהם, שכל התורה ואפילו מצוות מעשיות הכתובים בתורה מפרשים הכל על פי צורה ושכל, לא מבעיא מעשיות הכתובים בתורה אומרים שהם מרמזים רק על הנמשל והצורה לבד, דהיינו שכליות שלהם, אלא אפילו מצוות מעשיות המפורשים בתורה מפרשים הכל שהם מרמזים רק על שכליות והחכמות שלהם וכופרים בפשוטו לגמרי. וזהו בחינת מה שאמרו רז"ל (תנחומא והובא ברש"י תצא) שהיה עמלק חותך מילות וזורק כלפי מעלה, כי מילה היא מצוה ראשונה שנצטוה בה אברהם אבינו, שהיה ראש למאמינים, ועמלק, שהוא בחינת הפילוסופים והכופרים, הוא כופר בכל המצוות ומפרש הכל על שכליות לבד כנ"ל, וזהו חותך מילות וזורק כלפי מעלה, שכופר במצות מילה וזורקה כלפי מעלה, אל השכל, כי הם מפרשים הכל רק על שכליות לבד... (מוהר"ן, תנינא יט)


ועושים פורים יום י"ד וי"ה, לרמוז שלעתיד לבא כשינקם לגמרי בעמלק יהיה השם והכסא שלם, שעל זה אמר י"ד על כס י"ה. (אלשיך, אסתר ט כח)

מחיית עמלק- למעלה ולמטה:

...כי מחה אמחה, מחה הוא למעלה, אמחה למטה, זכר, היינו זכר שלמעלה ושלמטה. אמר ר' יצחק כתוב כי מחה אמחה, שמשמע שהקב"ה ימחה, וכתוב תמחה את זכר עמלק, שמשמע שאנו צריכים למחות אותו, אלא אמר הקב"ה אתם תמחו את זכר עמלק שלמטה ואני אמחה את זכר עמלק שלמעלה. (זוהר בשלח  תע)