פרשת פרה: סוד הפרה האדומה

פתיחה: פרה אדומה - החוקה הנסתרת מכל החוקות

{א} וַיְדַבֵּר יְ-הֹ-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר: {ב} זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה יְ-הֹ-וָ-ה לֵאמֹר דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ עֹל: {ג} וּנְתַתֶּם אֹתָהּ אֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְהוֹצִיא אֹתָהּ אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְשָׁחַט אֹתָהּ לְפָנָיו: {ד} וְלָקַח אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן מִדָּמָהּ בְּאֶצְבָּעוֹ וְהִזָּה אֶל נֹכַח פְּנֵי אֹהֶל מוֹעֵד מִדָּמָהּ שֶׁבַע פְּעָמִים: {ה} וְשָׂרַף אֶת הַפָּרָה לְעֵינָיו אֶת עֹרָהּ וְאֶת בְּשָׂרָהּ וְאֶת דָּמָהּ עַל פִּרְשָׁהּ יִשְׂרֹף: {ו} וְלָקַח הַכֹּהֵן עֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב וּשְׁנִי תוֹלָעַת וְהִשְׁלִיךְ אֶל תּוֹךְ שְׂרֵפַת הַפָּרָה: {ז} וְכִבֶּס בְּגָדָיו הַכֹּהֵן וְרָחַץ בְּשָׂרוֹ בַּמַּיִם וְאַחַר יָבֹא אֶל הַמַּחֲנֶה וְטָמֵא הַכֹּהֵן עַד הָעָרֶב: {ח} וְהַשֹּׂרֵף אֹתָהּ יְכַבֵּס בְּגָדָיו בַּמַּיִם וְרָחַץ בְּשָׂרוֹ בַּמָּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב: {ט} וְאָסַף אִישׁ טָהוֹר אֵת אֵפֶר הַפָּרָה וְהִנִּיחַ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה בְּמָקוֹם טָהוֹר וְהָיְתָה לַעֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁמֶרֶת לְמֵי נִדָּה חַטָּאת הִוא: {י} וְכִבֶּס הָאֹסֵף אֶת אֵפֶר הַפָּרָה אֶת בְּגָדָיו וְטָמֵא עַד הָעָרֶב וְהָיְתָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם לְחֻקַּת עוֹלָם: {יא} הַנֹּגֵעַ בְּמֵת לְכָל נֶפֶשׁ אָדָם וְטָמֵא שִׁבְעַת יָמִים: {יב} הוּא יִתְחַטָּא בוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִטְהָר וְאִם לֹא יִתְחַטָּא בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי לֹא יִטְהָר: {יג} כָּל הַנֹּגֵעַ בְּמֵת בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם אֲשֶׁר יָמוּת וְלֹא יִתְחַטָּא אֶת מִשְׁכַּן יְ-הֹ-וָ-ה טִמֵּא וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל כִּי מֵי נִדָּה לֹא זֹרַק עָלָיו טָמֵא יִהְיֶה עוֹד טֻמְאָתוֹ בוֹ: {יד} זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל כָּל הַבָּא אֶל הָאֹהֶל וְכָל אֲשֶׁר בָּאֹהֶל יִטְמָא שִׁבְעַת יָמִים: {טו} וְכֹל כְּלִי פָתוּחַ אֲשֶׁר אֵין צָמִיד פָּתִיל עָלָיו טָמֵא הוּא: {טז} וְכֹל אֲשֶׁר יִגַּע עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה בַּחֲלַל חֶרֶב אוֹ בְמֵת אוֹ בְעֶצֶם אָדָם אוֹ בְקָבֶר יִטְמָא שִׁבְעַת יָמִים: {יז} וְלָקְחוּ לַטָּמֵא מֵעֲפַר שְׂרֵפַת הַחַטָּאת וְנָתַן עָלָיו מַיִם חַיִּים אֶל כֶּלִי: {יח}  שני  וְלָקַח אֵזוֹב וְטָבַל בַּמַּיִם אִישׁ טָהוֹר וְהִזָּה עַל הָאֹהֶל וְעַל כָּל הַכֵּלִים וְעַל הַנְּפָשׁוֹת אֲשֶׁר הָיוּ שָׁם וְעַל הַנֹּגֵעַ בַּעֶצֶם אוֹ בֶחָלָל אוֹ בַמֵּת אוֹ בַקָּבֶר: {יט} וְהִזָּה הַטָּהֹר עַל הַטָּמֵא בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְחִטְּאוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָהֵר בָּעָרֶב: {כ} וְאִישׁ אֲשֶׁר יִטְמָא וְלֹא יִתְחַטָּא וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִתּוֹךְ הַקָּהָל כִּי אֶת מִקְדַּשׁ יְ-הֹ-וָ-ה טִמֵּא מֵי נִדָּה לֹא זֹרַק עָלָיו טָמֵא הוּא: {כא} וְהָיְתָה לָהֶם לְחֻקַּת עוֹלָם וּמַזֵּה מֵי הַנִּדָּה יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְהַנֹּגֵעַ בְּמֵי הַנִּדָּה יִטְמָא עַד הָעָרֶב: {כב} וְכֹל אֲשֶׁר יִגַּע בּוֹ הַטָּמֵא יִטְמָא וְהַנֶּפֶשׁ הַנֹּגַעַת תִּטְמָא עַד הָעָרֶב:

(במדבר יט, א-כב)

1.מה עניינו של השטן דווקא במצוות פרה אדומה?

זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה יְ-ה-וָ-ה לֵאמֹר דַּבֵּר אֶל בְּנֵי ישְׂרָאֵל וְיקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ עֹל: (במדבר יט,ב)
זאת חקת התורה. לפי שהשטן ואומות העולם מונין את ישראל, לומר, מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה, לפיכך כתב בה חקה, גזרה היא מלפני, אין לך רשות להרהר אחריה (במ"ר יט, ה):(רש"י,שם)

הערה: אומות העולם מונים כנגדה משום שנעשית מחוץ למחנה

אף על פי שמלאני לבי לכתוב רמזים מטעמי המצות שקדמו על צד הפשט, עם ההתנצלות שהמלאכה לחנך בה בני והנערים חבריו ישמרם אל, במצוה זו רפו ידי ואירא לפצות פי עליה כלל גם בפשט. כי ראיתי לרבותינו זכרונם לברכה האריכו הדבור בעומק סודה וגודל ענינה....

אבל עיקר הפלא לפי מה ששמעתי, הוא על היותה מטהרת הטמאים ומטמאה העוסקין בשריפתה, ואף על פי שבכל החטאות הנשרפות מן הפרים ומן השעירים הדין כן, שהשורף אותם מטמא בגדים בשעת שריפתן עד שיעשו אפר, מכל מקום אין אפרן מטהרת. וגם כן התימה הגדול בה בהיותה נעשית מחוץ למחנה שלא כדרך שאר הקרבנות. ועל דבר זה מונין האומות את ישראל עליה כי יחשבו שהיא נזבחת לשעירים על פני השדה כמנהגם הם 

(ספר החינוך מצוה שצז – מצות פרה אדומה)

2.מדוע שלמה - החכם מכל אדם- לא הגיע אל סוד הפרה ומשה דווקא נתגלה לו סודה?

א.שלמה- החכם באדם- לא החכים לדעת סודה:

זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה וגו', רַבִּי יִצְחָק פָּתַח (קהלת ז, כג): כָּל זֹה נִסִּיתִי בַחָכְמָה אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי, כְּתִיב (מלכים א ה, ט): וַיִתֵּן אֱלֹהִים חָכְמָה לִשְׁלֹמֹה, מַהוּ (מלכים א ה, ט): כַּחוֹל, רַבָּנָן אָמְרֵי נָתַן לוֹ חָכְמָה כְּנֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע ב, א): וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם וגו'...

(מלכים א ה, יא): וַיֶּחְכַּם מִכָּל הָאָדָם, אָדָם הָרִאשׁוֹן מֶה הָיְתָה חָכְמָתוֹ, אַתְּ מוֹצֵא כְּשֶׁבִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִבְרֹאת אֶת הָאָדָם נִמְלַךְ בְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, אָמַר לָהֶם (בראשית א, כו): נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ, אָמְרוּ לְפָנָיו (תהלים ח, ה): מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ. אָמַר לָהֶם אָדָם שֶׁאֲנִי רוֹצֶה לִבְרֹאת חָכְמָתוֹ מְרֻבָּה מִשֶּׁלָּכֶם, מֶה עָשָׂה כִּנֵּס כָּל בְּהֵמָה חַיָּה וְעוֹף וְהֶעֱבִירָן לִפְנֵיהֶם, אָמַר לָהֶם מַה שְּׁמוֹתָן שֶׁל אֵלּוּ, לֹא יָדְעוּ, כֵּיוָן שֶׁבָּרָא אָדָם הֶעֱבִירָן לְפָנָיו אָמַר לוֹ מַה שְּׁמוֹתָן שֶׁל אֵלּוּ, אָמַר, לָזֶה נָאֶה לִקְרוֹת שׁוֹר, וְלָזֶה אֲרִי, וְלָזֶה סוּס, וְלָזֶה חֲמוֹר, וְלָזֶה גָּמָל, וְלָזֶה נֶשֶׁר, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ב, כ): וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁמוֹת. אָמַר לוֹ וְאַתָּה מַה שְּׁמֶךָ, אָמַר לוֹ אָדָם, לָמָּה, שֶׁנִּבְרֵאתִי מִן הָאֲדָמָה. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲנִי מַה שְּׁמִי, אָמַר לוֹ ה', לָמָּה, שֶׁאַתָּה אָדוֹן עַל כָּל הַבְּרִיוֹת, הַיְינוּ דִּכְתִיב (ישעיה מב, ח): אֲנִי ה' הוּא שְׁמִי, הוּא שְׁמִי שֶׁקָּרָא לִי אָדָם הָרִאשׁוֹן, הוּא שְׁמִי שֶׁהִתְנֵיתִי בֵּינִי לְבֵין עַצְמִי, הוּא שְׁמִי שֶׁהִתְנֵיתִי בֵּינִי לְבֵין בְּרִיּוֹתַי...

אָמַר שְׁלֹמֹה עַל כָּל אֵלֶּה עָמַדְתִּי וּפָרָשָׁה שֶׁל פָּרָה אֲדֻמָּה חָקַרְתִּי וְשָׁאַלְתִּי וּפִשְׁפַּשְׁתִּי {קהלת ז, כג}: אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי. (במדבר רבא, יט,ג)

שלמה לא הצליח לחקור את עומק סודה באף ענף של פרד"ס התורה:

ואיתא במדרש תנחומא (חוקת ו) :על כל אלה עמדתי ופרשה של פרה אדומה חקרתי ושאלתי ופשפשתי אמרתי אחכה והיא רחוקה ממני.ויש להקשות: למה נקיט שלש לשונת שהם חקרתי ושאלתי ופשפשתי ועוד יש להקשו על אומרו "אמרתי אחכמה" ודי לומר והיא רחוקה ממני.ונ"ל בס"ג דישוע בתורה יש ארבעה חלקים שהם פרד"ס וכל דבר חוק אי אפשר להשיגו בחלק הפשט יען כי הפשט הוא החוק עצמו ומה ישיג בו דאם אין בפשוטו תימה אין זה חוק ואם ישנה הפשט שלו - אם כן זה נכנס בחלק הדרש או הרמז ואין זה פשט על כן אי אפשר להשיג טעם וישוב חעניין פרה אדומה בחלק הפשט.אבל יש תקוה לפרש לה בדרך רמז או בדרך דרש או בדרך סוד כי הגם שהיא חוק בדרך הפשוט ששבה ישתנה עניינה בדרך רמז או דרש או סוד וימצא בהם ישוב לדברים שבה.אמנם שלמה המלך ע"ה יגע למצוא טעם וישוב לדברים של פרה אדומה ועניינה בדרך רמז ובדרך דרש ובדרך סוד ולא מצא בכל אלה הדרכים טעם לדברים ועניינה( עוד יוסף חי, פרשת חוקת)

ב.רק משה יודע את הסוד:

וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה לְךָ אֲנִי מְגַלֶּה טַעַם פָּרָה, אֲבָל לְאַחֵר, חֻקָּה. דְּאָמַר רַב הוּנָא כְּתִיב (תהלים עה, ג): כִּי אֶקַח מוֹעֵד אֲנִי מֵישָׁרִים אֶשְׁפֹּט, וּכְתִיב (זכריה יד, ו): וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא לֹא יִהְיֶה אוֹר יְקָרוֹת וְקִפָּאוֹן, יקפאון כְּתִיב, דְּבָרִים הַמְכֻסִּין מִכֶּם בָּעוֹלָם הַזֶּה עֲתִידִין לִהְיוֹת צוֹפִים לָעוֹלָם הַבָּא, כְּהָדֵין סַמְיָא דְּצָפֵי, דִּכְתִיב (ישעיה מב, טז): וְהוֹלַכְתִּי עִוְרִים בְּדֶרֶךְ לֹא יָדָעוּ

(במדבר רבה, יט,ו)

ג.גם הרמב"ם משאיר פתח לערפל בהבנה הקשור לארז האזוב ותולעת השני:

 אך היות טהרתה ב"עץ ארז ואזוב ושני תולעת ושתי צפרים" כבר נודע טעמו במדרשות ואמנם אינו נאות בכונתנו ואני לא ידעתי עד היום טעם אחד מהם ולא טעם עץ ארז ואזוב ושני תולעת בפרה אדומה; 

(מורה נבוכים, חלק ג פרק מז)

3. למה דווקא 2 מצוות אלה נאמר בהם הלשון המיוחדת הזו ?

זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה יְ-הֹ-וָ-ה לֵאמֹר דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ עֹל: (במדבר יט,ב)

וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד (שמות כז,כ)

4.מדוע פרשת פרה פותחת בפתרון ורק אח"כ ב"בעיה" ?

לפרשיית פרה אדומה מבנה לכאורה מוזר. דרכו של המקרא היא לתאר בתחילה בעיה או מאורע הדורש טיפול ולאחר מכן את הפתרון המוצע. בהתאם לכך, היה נראה שתחילה היה על התורה לתאר את המקרה של טומאת מת והיטמאותם של הנוגעים בו, ורק לאחר מכן להציע את פתרונו – הכנת אפר הפרה והזאתו על המבקש להיטהר. אך עיון בפרשה מגלה שהסדר הוא הפוך: בתחילה התורה מתארת את הליך עשיית אפר הפרה על פרטיו השונים - וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ עֹל: וּנְתַתֶּם אֹתָהּ אֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן...(במדבר יט, ב-ג)  ורק לאחר מכן היא מתארת מתי יש להשתמש בו וכיצד- הַנֹּגֵעַ בְּמֵת לְכָל נֶפֶשׁ אָדָם וְטָמֵא שִׁבְעַת יָמִים: הוּא יִתְחַטָּא בוֹ...( שם,יא-יב)

(עומק הפשט,הרב עידו פכטר, פרשת חוקת, ע"מ 163)

אָדָם כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ שְׂאֵת אוֹ סַפַּחַת אוֹ בַהֶרֶת וְהָיָה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ לְנֶגַע צָרָעַת וְהוּבָא אֶל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אוֹ אֶל אַחַד מִבָּנָיו הַכֹּהֲנִים. (ויקרא יג,ב)

כִּי תָבֹאוּ אֶל-אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם לַאֲחֻזָּה; וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם. וּבָא אֲשֶׁר-לוֹ הַבַּיִת וְהִגִּיד לַכֹּהֵן לֵאמֹר: כְּנֶגַע נִרְאָה לִי בַּבָּיִת. וְצִוָּה הַכֹּהֵן וּפִנּוּ אֶת-הַבַּיִת בְּטֶרֶם יָבֹא הַכֹּהֵן לִרְאוֹת אֶת-הַנֶּגַע, וְלֹא יִטְמָא כָּל-אֲשֶׁר בַּבָּיִת; וְאַחַר כֵּן יָבֹא הַכֹּהֵן לִרְאוֹת אֶת-הַבָּיִת.

(ויקרא יד, לד-לה)

5.מדוע ניתנה מצוות פרה כבר במרה עוד לפני חטא העגל אם באה מצוה זו לכפר עליו?

פרה אדומה. משל לבן שפחה שטינף פלטין של מלך אמרו תבא אמו ותקנח הצואה, כך תבא פרה ותכפר על העגל: (רש"י,שם)

וַיַּסַּע מֹשֶׁה אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּם סוּף וַיֵּצְאוּ אֶל מִדְבַּר שׁוּר וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְלֹא מָצְאוּ מָיִם: וַיָּבֹאוּ מָרָתָה וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה כִּי מָרִים הֵם עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ מָרָה: וַיִּלֹּנוּ הָעָם עַל מֹשֶׁה לֵּאמֹר מַה נִּשְׁתֶּה: וַיִּצְעַק אֶל יְ-ה-וָ-ה וַיּוֹרֵהוּ יְ-ה-וָ-ה עֵץ וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ: וַיֹּאמֶר אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֹתָיו וְשָׁמַרְתָּ כָּל חֻקָּיו כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי יְ-ה-וָ-ה רֹפְאֶךָ (שמות טו,כב-כו)

...רבי אלעזר המודעי אומר:זה עץ של זית, שאין לך מר יותר מזית.ר' יהשוע בן קרחה אומר: זה עץ של הרדופי (מכילתא,שם)
כל חקיו. דברים שאינן אלא גזירת מלך בלא שום טעם, ויצר הרע מקנטר עליהם, מה איסור באלו, למה נאסרו, כגון לבישת כלאים ואכילת חזיר ופרה אדומה וכיוצא בהם:(רש"י,שם)

שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט (שמות טו, כה) 

במרה נתן להם מקצת פרשיות של תורה שיתעסקו בהם שבת ופרה אדומה ודינין (רש"י שם).

______________________________________________________________________

הקדמה: על מהות ארבע הפרשיות בחודש אדר :

1.פרה בין "זכור" ל"החודש" - בדווקא:

ועל כן יש לומר דזמן פרשת פרה מכוון בין זכור לחודש, שזכור הוא סילוק נקודת עמלק מלב כל איש, וחודש הוא זמן קבלת עול עבודה ומלכות שמים, ופרה שבאמצע הוא מחמת שיש בה שניהם יחד, מים חיים לעומת דחיית עמלק, ועפר שריפת החטאת שהוא קבלת עול מלכות שמים לעומת חידוש העבודה בפסח. (שם משמואל, צו תרע"ט)

2.מדוע פרה לפני החודש?

בדין הוא שתקדים [קריאת פרשת ה]חודש ל[קריאת פרשת ה]פרה, ולמה פרה קודמת שהיא טהרתן של ישראל (רש"י,מגילה (דף כט ע"א, ד"ה: ברביעית) 

3.מהו הרמז בתורה שיש לקרוא את פרשת פרה?

וַיְדַבֵּר יְ-הֹ-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר: זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה יְ-הֹ-וָ-ה לֵאמֹר דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ עֹל: (במדבר יט א-ב)

עוד לאמר לאמר שתי פעמים, לומר בזמן שהיה בית המקדש קיים עשיה, בזמן שאין בית המקדש קיים אמירה, שיקראו פרשה זו בכל דור ודור ואני מעלה עליהם כאילו עשאוה ושרפוה ונתחטאו באפרה, ולזה תיקנו חז"ל לקרוא פרשה זו קודם ראש חודש ניסן שהוא ראשון לחודשים, אחר פרשת העגל, לומר כמו שבחודש זה מתחדשים ומבערין החמץ מבית ומחוץ ומטהרים ומקדשים, כן הקדוש ברוך הוא ינקנו ויטהרנו מטומאותינו וישרוף המקטרגים עלינו, ויהיו אפר תחת כפות רגלינו, 

(שפתי כהן במדבר פרשת חקת)

4. מדוע נקבעה פרשת פרה לקריאה דווקא בשבת ?

מה שקבעו פרשת פרה בשבת, נראה כי השבת מסייע לטהרה זו, דאיתא לך אני מגלה טעמי פרה ולאחרים חוקה, דודאי יש טעם לפרה, רק שמי שטעם טעם חטא אינו יכול להשיג זה הטעם, כי הוא תיקון חטא העגל שמקודם היו דבוקין בעץ החיים, ועל ידי החטא אינם יכולין להשיג טעמי פרה, ולכן משה רבינו ע"ה השיג הטעם. ולכן בשבת שמשה רבינו ע"ה מחזיר לישראל הכתרים של הקדמת נעשה לנשמע, שזוכין לקבל הארה מלוחות הראשונות יכולין להשיג מטעמי פרה, ולכן מבקשין יגלה לן טעמי... (שם משמואל תרל"ה)

5. ארבע פרשיות כנגד 3 קדושות

א.קדושת המקום- בית המקדש- פרשת שקלים:

תרומת הלשכה מה יעשה בה. לוקחין ממנה תמידין של כל יום והמוספין וכל קרבנות הצבור ונסכיהם והמלח שמולחין בו כל הקרבנות. וכן העצים אם לא הביאו עצים ולא נמצאו אלא בדמים. והקטרת ושכר עשייתה. ולחם הפנים ושכר עושי לחם הפנים. והעומר ושתי הלחם ופרה אדומה ושעיר המשתלח ולשון של זהורית שקושרין בין קרניו כל אלו באין מתרומת הלשכה:

(משנה תורה זמנים הלכות מחצית השקל פרק ב הלכה א)

ב.קדושת האדם- זכור ופרה:

ב1.סור מרע- מחיית עמלק:

היהדות ... אומרת "סור מרע ועשה טוב": יש להפריש עצמנו מהרע, ולהתעצם עם הטוב הנטוע בשורש הנעלם והקדוש של העולם – "קדשׁים תהיו, כי קדוש אני ה' א-להיכם". באשר לרע – יש להתרחק ממנו, להתבדל ממנו, לבער אותו מתוכנו: "ובערת הרע מקרבך".

("עמלק ואני: שלושת פני עמלק וחסיד העתיד", מאמר ע"פ הרב גינזבורג)

ב2.עשה טוב- פרשת פרה:

וְהִזָּה הַטָּהֹר עַל הַטָּמֵא בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְחִטְּאוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָהֵר בָּעָרֶב (במדבר יט,יט)

טהרה מביאה לידי (חסידות חסידות) מביאה לידי ענוה ענוה מביאה לידי יראת חטא יראת חטא מביאה לידי קדושה קדושה מביאה לידי רוח הקודש רוח הקודש מביאה לידי תחיית המתים (ע"ז כ,ע"ב)

ג. קדושת הזמן: פרשת החודש

הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה(שמות יב,ב)

וכאן ניתן מצוה ראשונה לישראל החודש הזה לכם כזה ראה וקדש שישראל יכולים להכניס קדושה לחודש וכמ"ש (שמות רבה פ' טו) ואם כלי חול כשמתמלא מן הקודש מתקדשת עאכ"ו ישראל שהם קדושים ומקדשים את החודש כו' ואמר דהא זה וזאת כחד מתקשרן שהקדושה בישראל הוא מצד הקב"ה כמ"ש (מדברי תורה קדושים ב) הואיל ונקדשתם לשמי כו' היו קדושים כשם שאני קדוש כו' מלה"ד כו' אני מלך ואת מלכה כו' וז"ש דהא זה וזאת כחד מתקשרן.

(פרי צדיק, פרשת החודש)

6.ארבע פרשיות כנגד שם י-ה-ו-ה שמקדימים את חודש ניסן שרומז על שם ה' בדרך ישרה(י-ה-ו-ה):

וקודם אבאר לך סוד של ארבע פרשיות, שקלים זכור ופרה וחודש, הנה הם  מרומזים כנגד ד' אותיות הוי"ה("קדושת הלוי", כי תשא דיבור ב)

______________________________________________________________________

הקדמה 2: ההבדל המהותי בין פרה אדומה לשאר הקרבנות:

1.העיקר והטפל - מתהפכים בפרה:

ונראה דהנה פרה אדומה היא היפוך מכל הקרבנות, שבכולם נבחרים לגבוה הבשר והדם שבהם חלקי הזן שמלובשת בהן הנפש הטבעית והצומחת, והאפר שהוא הפסולת נדחה לחוץ אחר שנתבררו ממנו כל חלקי הטוב ונשאר אפר שאינו עושה פירות, ומזה נתברר עוד מה שהיה בו רושם על כל פנים מחלקי הזן, וזוהי תרומת הדשן, והשאר מוציאין אותו אל בית הדשן. ובפרה אדומה הוא להיפוך, שנבחר ונברר רק האפר לבד והשאר נשרף ונכלה בחוץ. 

ונראה בטעמו של דבר מפני שתכלית כל קרבן היא, כי הרצון והתשוקה שבאדם לדברים גשמיים יהפוך אותם לעבודת ה', וכמו שאמר הזוהר הקדש שיצר הרע נצרך לחדוותא דשמעתא, וממנו תקיש על השאר, וזוהי עבודה שלמה של אתהפכא חשוכא לנהורא ומרירא למיתקא, אך האפר שאינו עושה פירות לעומתו היא באדם מצד העצבות והעצלות, שהם מיסוד העפר, כמו שכתב הרח"ו בשער הקדושה, זה נדחה לחוץ, שזה איננו נהפך להקדושה... היוצא מדברי הזוהר הקדש שבלתי שמחה אי אפשר להתקרב לקדושה, אלא שבבעל תשובה מועיל השמחה והרננה שבכהנים ולויים. 

והנה בפרה אדומה שנבחר רק האפר, שלעומתו באדם היא מדת העצבות, היינו משום שמצרפו למים חיים, ששבירת הלב המביאה אחר כך לידי שמחה וחיות זו נרצה, אבל לא שהתכלית היא העצב, רק המותר והשמחה והחיות והתלהבות הם התכלית, וזה שהוא טהרה על טומאת מת, שהטומאה היא כשמה, להפיל תרדמה על אנשים להיות כאבן דומם, וכל המעשים יהיו בקרירות בלי שום חיות, והטהרה לזה להמתיק הדברים בשורשן, היינו אפר פרה עם מים חיים, וכנ"ל, ולהתחיל בעבודה מחדש בהתלהבות יתרה.

(שם משמואל, כי תשא תרע"א)

2.הטהור מטמא והטמא מיטהר ונעשית מחוץ למחנה:

עיקר הפלא לפי מה ששמעתי הוא על היותה מטהרת הטמאים ומטמאה העוסקין בשריפתה, ואף על פי שבכל החטאות הנשרפות מן הפרים ומן השעירים הדין כן שהשורף אותם מטמא בגדים בשעת שריפתן עד שיעשו אפר, מכל מקום אין אפרן מטהרת.וגם כן התימה הגדול בה בהיותה נעשית מחוץ למחנה שלא כדרך שאר הקרבנות (ספר החינוך, מצוה שצז)

 חלק א: גלגולה ההיסטורי של הפרה האדומה

0.בזכות מי ניתנה המצווה? אברהם אבינו ופרה אדומה:

א.בזכות "עפר ואפר":

דריש רבא, בשכר שאמר אברהם ואנכי עפר ואפר זכו בניו לב' מצות, אפר פרה ועפר סוטה. (סוטה יז ע"א)

ב.בזכות "מעט מים" - זכו ב"י ל"מים חיים אל כלי":

א"ר יהושע הכהן בי ר' נחמיה, הוא הביא לפני המלאכים מים, שנאמר יוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם, וכן ואל הבקר רץ אברהם, אמר לו הקב"ה היא טהרתם של בניך יהיו נותנים מן אפר פרה לתוך המים ומזים ומטהרים. (פסיקתא פרשה יד פרה)

ג.אברהם אבינו "החייה" את האנושות כמו שפרה מחייה את הטמא מחדש:

והנה במי חטאת יש בו שני ענינים, עפר שריפת החטאת ומים חיים... ונראה דזה ענין פרה אדומה, כמו שהגיד כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה, שעשייתה מחוץ לשלשה מחנות, הוא רמז לאדם שיהיה רואה את עצמו כאילו הוא עומד מחוץ למחנה ישראל, ושורפין אותה עד שנעשית כאפר, וכמו דדריש רבא בשכר שאמר אברהם אבינו ואנכי עפר ואפר זכו בניו לאפר פרה ולעפר סוטה, הרי שרומזת להכנעה, והיא בחינת דעת כנ"ל, אבל באשר יש דעת דקליפה, לכן נתבקש שיהא נוכח פני אוהל מועד, שההכנעה לא תגרום יאוש חס ושלום, אלא אדרבה תגדל התשוקה עליו ביותר מי שאינו רואה כלל. וגם ההכנעה נוכח פני אוהל מועד זה כתריס בפני פרטות החכמה ודעת שלא יתפשט יותר מדי... וכמו שהמשיך אברהם אבינו ע"ה את כל באי עולם תחת כנפי השכינה, אף אותם הרשעים עובדי ע"ז שהם כמת מעיקרא, על ידי מים הכניס בהם אהבה אלקית עד שכל אהבות עולם מאפס ותוהו נחשבו להם, כן נמי זה שנטמא במת שהוא כאילו נסתלקה ממנו כל החיות, ישוב לחיות מחדש כקין שנולד ברגש אהבה כנ"ל, ועפר שריפת החטאת הוא דעת דקדושה דומיא דואל הבקר רץ אברהם... (שם משמואל כי תשא  תרע"ח)

ד.אברהם קיבל את דברי ה' כמו חוקה ולכן דווקא הוא מזכה את עם ישראל במצוות פרה:

כבר דקדקנו הלוא פרשת פרה עוד במרה נאמרה, ועכ"פ בשנה השנית בראשון בשני לחודש נשרפה הפרה, ולמה נתאחרה מלכתוב עד כאן, והרבה טעמים נאמרו בזה, ונראה עוד לומר דהנה ידוע דארץ ישראל למטה היא דוגמא למלכות שמים לעילא, 

וענין קבלת עול מלכות הוא לעשות ככל אשר נצטוה בלי חיקור אם נכון או לא ואחת הוא אם מבין הטעם או נעלם ממנו, ואפי' בדבר שמבין הטעם אם עושה מחמת שמבין שכך צריך להיות אין זה קבלת עול מלכות, אלא צריך שיעשה בתמימות מפני שכך נצטוה, ומכבוד המלכות הוא לחפש אחר הטעם כמ"ש וכבוד מלכים חקור דבר, אבל העשי' צריכה להיות בתמימות בלי שום חקירות, וכענין שאמרו ז"ל למה תוקעין רחמנא אמר תקעו, וע"כ לירש את ארץ ישראל שהיא דוגמא למלכות שמים צריך להיות דווקא ע"י תמימות, 

וכן מצינו באברהם אבינו שראשית מאמר הש"י אליו הי' לך לך, וקיבל הדבר בתמימות אף שעדיין לא ידע הטעם כי לא נאמר לו בתחילה אלא אל הארץ אשר אראך, ולא אמר לו מארץ ישראל כלל, והוא לא ידע אלא כהולך ותועה מפני שכך נצטוה כמ"ש ויהי כאשר התעו אותי אלקים מבית אבי, וע"כ זכה תיכף בארץ ישראל, וזה הי' מאמר הראשון אחרי שקיים כנ"ל כתיב לזרעך נתתי את הארץ הזאת, וכן כתיב אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את הארץ הזאת לרשתה, היינו שהסיבה לירושת הארץ היתה ההוצאה מאור כשדים שהיתה בתמימות, ונכפלה מתנת הארץ בפרשת מילה דכתיב בה התהלך לפני והי' תמים, ובא"ע שלא תשאל למה המילה, וברמב"ן שהוא כטעם תמים תהי' עם ה' אלקיך, והנה מדת התמימות וחקים בני בקתא חדא נינהו, ומדת התמימות ניכרת ביותר במצות החקים שאין ידוע טעמם, ע"כ לירושת הארץ נתבקשים חקים דווקא, ועוד יש לומר בטעמו של דבר שלירושת הארץ נתבקשו דווקא חוקים ומדת התמימות, דהנה ירושת הארץ היא רק מצד הכלל וכיבוש יחיד לא שמי' כיבוש, וידוע שאין דעתן של בני אדם שוות וכל חד וחד כמה דמשער בלבי', ע"כ נחשב כל פרט ופרט לעצמו, אבל במצוות שהם חקים שבהם כל אפין שוין בגללן ישראל הם גוי אחד בארץ שאין לכולן אלא כוונה אחת לעשות רצון אביהם שבשמים לבד, וכן מדת התמימות, והם מעוררין את כח הכלל והציבור ביותר:

(שם משמואל, פרשת חוקת, תרע"ו)

1.הרקע ההיסטורי לחומרה הגדולה של התורה לטומאת מת

התורה ביקשה לנתק את העם מ"פולחן המתים" שהיה מקובל אז בעולם רבים סבלו והקדישו רוב שנות חייהם כדי להכין לעצמם קבר מפואר.הפרעונים בנו לשם כך פירמידות, שעלו הון תועפות , ומאות אלפים עבדו בעבודת פרך בהקמתן, במשך עשרות שנים.רבבות מהם נהרגו בתאונות עבודה וכתוצאה ממחלות וכל זה נעשה כדי להבטיח "נוחיות" לפרעה לאחר מותו.רבים ציוו להרוג את עבדיהם כדי שיהיו להם משרתים לאתר מותם.התורה ביקשה לעקור מן השורש אמונות מטופשות כאלה וקבעה את הקו המבדיל בין החיים למתים.את החיים יש להקדיש לחיים ולא למתים.לכן החמירה התורה במיוחד בטומאת מת אדם.

"אדם כי ימות באהל", שאלו אותי הרי אז כבר גרו בבתים...התורה ביקשה בזה להצביע כי מי שמת אין מקומו עוד בבית.מת ובית אינם הולכים בצוותא 

(הפרשה לדורותיה, הרב אברהם קורמן, פרשת חוקת, ע"מ 86)

2.תשע פרות שהיו ועוד אחת לעתיד לבוא:

ותשע פרות אדומות נעשו משנצטוו במצוה זו עד שחרב הבית בשניה, ראשונה עשה משה רבינו, שניה עשה עזרא, ושבע מעזרא עד חורבן הבית, והעשירית יעשה המלך המשיח מהרה יגלה אכי"ר. (משנה תורה פרה אדומה פרק ג א )

וּמִי עֲשָׂאָם. הָרִאשׁוֹנָה עָשָׂה משֶׁה, וְהַשְּׁנִיָּה עָשָׂה עֶזְרָא, וְחָמֵשׁ, מֵעֶזְרָא וָאֵילָךְ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, שֶׁבַע מֵעֶזְרָא וָאֵילָךְ. וּמִי עֲשָׂאָן. שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק וְיוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל עָשׂוּ שְׁתַּיִם שְׁתַּיִם, אֶלְיְהוֹעֵינַי בֶּן הַקּוֹף וַחֲנַמְאֵל הַמִּצְרִי וְיִשְׁמָעֵאל בֶּן פִּיאָבִי עָשׂוּ אַחַת אֶחָת(פרה פרק ג משנה ה)

• פרה ראשונה - משה רבנו
• פרה שנייה - עזרא הסופר
• פרה שלישית - שמעון הצדיק
• פרה רביעית - שמעון הצדיק
• פרה חמישית - יוחנן כהן גדול
• פרה שישית - יוחנן כהן גדול
• פרה שביעית - אליהועיני בן הקוף
• פרה שמינית - חנמאל המצרי
• פרה תשיעית - ישמעאל בן פיאבי
• פרה עשירית - יעשה בעתיד מלך המשיח

האחרון ששחט פרה אדומה מאז ועד היום, על פי המשנה הזאת, היה ישמעאל בן פיאבי. נראה שמדובר בישמעאל בן פיאבי השני (הראשון קדם לו בכארבעים שנה), שמונה בידי אגריפס השני לכוהן גדול במקומו של חנניה בן נדבאי בשנת 59.

(מאמר "אחרי יותר מ-1,500 שנות היעדרות: אפר הפרה האדומה ישוב למחוזות המציאות?" /ארנון סגל)

אוי לי מבית ישמעאל בן פיאבי, אוי לי מאגרופן, שהם כהנים גדולים ובניהם גזברין וחתניהן אמרכלין ועבדיהן באין וחובטין עלינו במקלות (תוספתא מנחות יג, כא).

ואין לתמוה על פרה שעשה משה רבינו איך הספיקה קרוב לתשע מאות שנה  מימיו עד חורבן בית ראשון  דבאמת מעשה נסים הם כמו שייסד הפייטן בפרשת פרה שכל הפרות כלות ושלך לעד עומדת.וכל מעשה משה רבנו נם מעשי נסים כמו שמן המשחה בהוריות{יא, ע"ב} וכמעשה נסים במשכן וכן באפר הפרה.

(ערוך השולחן העתיד הלכות פרה אדומה פרק נז סעיף כא)

3.עניין פרה אדומה כנגד כל המלכויות שרדו בעם ישראל:

פרה זו מצרים, עגלה יפיפיה מצרים (ירמיה מ"ו). אדומה זו בבל, אנת הוא רישא דדהב (דניאל ב'), תמימה זו מדי, תמימים היו, אין לו להקב"ה עליהם אלא שעבוד עכו"ם שקבלו מאבותיהם בלבד. אשר אין בה מום זו מלכות יון, אלכסנדרוס מוקדין כד הוי חמי לשמעון הצדיק הוי קאים על רגליו ואמר ברוך אלקים של שמעון הצדיק... אשר לא עלה עליה עול זו אדום, שלא קבלה עליה עולו של הקב"ה, ולא די שלא קיבלה אלא מחרפת ואומרת מי לי בשמים. והוציא אותה אל מחוץ למחנה, שהוא עתיד לדחות את שרה מכרך גדול ממחיצתו, ושחט אותה לפניו, כי זבח לה' בבצרה וטבח גדול בארץ אדום...(פסיקתא, פרשה יד פרה)

ובמדרש פרה זו מצרים... ויש לתמוה מאד, כי מה ענין ד' מלכיות אלו אל פרה אדומה לרמוז בה המלכיות. אבל פירוש הענין כי פרה אדומה מצותה היא ממדרגה עליונה עד שאין אדם יכול להשיג את המצוה הזאת, וכן מה שעמדו ד' מלכיות בעולם וכן סלוקן מן העולם הוא בא ממדרגה עליונה מאד... (מהר"ל, נר מצוה)

4.אפר פרה אדומה בתקופת האמוראים:

חבריא מדכן בגלילא (נידה ו ע"ב)

חבריא מדכן בגלילא. חבירים שבגליל מטהרים יינם לנסכים ושמנן למנחו' שמא יבנה בהמ''ק בימיהם ולעול' קדש הוו כך שמעתי בחומר בקדש וכך היא שנויה:(רש"י,שם, ד"ה חבריא)

בימי האמוראים היו אוכלים תרומה טהורה בארץ ישראל כי היה להם אפר פרה כדאמרינן (נידה ו ע"ב):חבריא מדכן בגלילא (רא"ש, חולין פרק ח סימן ד)

5.אפר פרה אדומה בבבל:

וזכרוני שראיתי במקום אחד דכשגלו לבבל הוליכו עמהם אפר פרה (משנה למלך הלכות אבל פרק ג הלכה א, ר' יהודה רוזאניס, ספרו נערך ע"י תלמידו רבי יעקב כולי זצ"ל בעל ילקוט מעם לועז)

6.אפר פרה אדומה  בו נטהר האר"י:

והן עתה בשגם המצא ימצא מי שרוצה להתקדש ולפרוש מדרכי העולם אף שיטרח טורח גדול לא יעלה בידו כי הטומאות חדשות גם ישנות אשר אנחנו ואבותינו בם היו בעוכרנו כי הטהרה מעכבת ובכל טורח וקושי לא מסקי אלא כדמסיק תעלא ואני בעניותי פשיטא לי דרבינו האר"י זצ"ל היה נטהר באפר פרה על יד אליהו זכור לטוב ואז נחה עליו רוח הקדש להפליא והגם כי לא ראיתי כתוב רמז מזה ולא שמעתי לבי אומר לי שהרב ז"ל היה מעלים הדבר העלם נמרץ לרוב ענותנותו:

(החיד"א, מדבר קדמות מערכת א אות כו)

7.אפר פרה אדומה בתקופת האדמו"ר מטשעחויב (בשנת תרנ"ד):

בני ארץ ישראל סיפרו שנסעו עם הרב הקדוש בעל "דברי יחזקאל" משינאווא מעיר הקודש ירושלים לצפת תובב"א שכאשר עברו ליד הר מסוים נעצר והרבה  מאוד בתפילה שם ולא ידעו מה טיבו של ההר הזה. כאשר סיפרו זאת לגאון רבי שמואל העליר אב"ד עיה"ק צפת מר להם שידעו לו בקבלה שבהר זה נטמנו כלי שרת  עם אפר פרה וברור שזאת הרגיש הרה"ק בעל דברי יחזקאל בבואו למקום זה( ע"פ ספר אוהל קדושים מתוך אוצר פלאות התורה ספר במדבר  ע"מ תרע"ג)

8.פרה אדומה במאה ה-20:

בקהילת ביתא ישראל המשיכו להשתמש באפר פרה אדומה ליצירת מי חטאת. ככל הנראה הכשירו גם פרות בגוון חום-בהיר. מנהג זה נפסק בשנות ה-70 של המאה ה-20 בגלל מלחמת האזרחים האתיופית שלא אפשרה שהייה מחוץ לכפר, וכן חוסר באפר פרה אדומה. הפּרה האדומה האחרונה נשחטה בשנת 1952 בידי הכהן ממהרה יסהק.(אליבא דויקיפדיה, ערך "פרה אדומה)

9.מה  השייכות של פרשת פרה בעידן שאחרי בית המקדש? שבירת יצר הרע

...ולימדנו הכתוב, שעל ידי קריאת פרשת פרה נחקק בלב הדברי תורה ומועיל לתקן הרב כעס לתברא יצר הרע, וזה שאמר בירושלמי בדין הוא שתקדים החודש לפרה, שבא' בניסן הוקם המשכן ובשני נשרפה הפרה, ולמה פרה קודמת, שהיא טהרתן של כל ישראל, וצריך להבין למה נקראה קריאת הפרשה טהרתן של ישראל, אך באמת למה תקנו קריאת הפרשה אם להזהיר את ישראל שיעשו פסחיהן בטהרה, הלא בזמן הזה אין לנו פסח, ואם יבנה בית המקדש במהרה בימינו הלא אז יתגלה אפר פרה, ולמה צריכין לפרסם פרשת פרה שיעשו פסחיהן בטהרה... אך הענין כמו שאמרנו, שקריאת הפרשה מועיל לטהר הלב מטומאות היצר הרע כנ"ל, וזה שאמר בירושלמי שהיא טהרתן של כל ישראל, שקריאת פרשת פרה מועיל לטהר הלב כסיל משמאלו מטומאת היצר הרע ושרשו הוא מהנחש שהביא קלקול לעולם, ועל כן מועיל הזאת הפרה לטהר מטומאת מת, שזה הביא הנחש לעולם... והיינו שקריאת הפרשה מועיל לטהר ישראל מטומאת יצר הרע, והוא כח כלל הדברי תורה לתברא יצר הרע, ומטעם זה כתוב זאת חוקת התורה ולא חקת הפרה. (פרי צדיק פרשת פרה א)

חלק ב: בין פרה אדומה לחטא העגל

0.הקדמה- תבוא האם ותקנח צואת בנה:

פרה אדומה. משל לבן שפחה שטינף פלטין של מלך אמרו תבא אמו ותקנח הצואה, כך תבא פרה ותכפר על העגל: (רש"י,שם)

1.שריפת הפרה הראשונה- "פרה" (285 ) ימים מחטא העגל: 

וכן אתה מוצא שנשחטה פרה ראשונה בשני בניסן, ולמה בניסן, שמשבעה עשר בתמוז ועד שני בניסן מאתים וחמשה ושמונים יום, מנין פרה, כדי שתכפר על אותו מעשה. (מדרש הגדול, במדבר יט ב)

פרה אדומה - בגימטריא זה על עון עגל. (בעל הטורים במדבר יט ב)

2.הקשר המוסרי בין מעשה העגל ופרה אדומה:

א.אפר הפרה(שפלות)  והמים ( התורה) החיים הם תיקון למעשה העגל  שנעשה במחולות, גאווה והתפרקות מהתורה: 

ולפי זה יש לפרש הא דפרה אדומה היא כפרה על מעשה העגל, דהנה כבר אמרנו דפרה אדומה משונה משאר קרבנות, דשאר קרבנות הכוונה להקריב חלב ודם שהם חלקי החיות של הבהמה, ובפרה אדומה הכוונה על האפר שהיא תכלית חלקי החומר המיוחס לשפל שביסודות שהוא יסוד העפר והוא תיקון על חלקי החומר שבאדם, שיהיה גם מצד עצמו נרצה אף בלעדי השכל, אך רק על ידי צירוף המים החיים הרומזים לתורה, היינו, שאף שאבדו "נעשה", שהחומר מצד עצמו יהיה נרצה, מכל מקום על ידי שהוא משקיע עצמו בתורה התורה מהפכת טבעו לאט לאט עד שנעשה גם גופו שכלי... (שם משמואל , כי תשא תרע"ב)

ב.ביטלו את "נעשה" וקבלת עול מלכות שמים בשמחה:

ולפי האמור יובן מה שהיא כפרה על מעשה העגל, דהנה במכילתא שישראל שאמרו בסיני נעשה קבלו עליהם עול מלכות שמים בשמחה, קבלו עליהם לעשות הכל צורך גבוה, ובמעשה העגל בטלו זה, כבמדרש, שברתם נעשה. וכבר אמרנו שבאם היו אז בבחינה זו לא היה אפשר להם לטעות בעגל... אבל הם שכחו צורך גבוה ועשו עיקר לגרמייהו, ועל כן ענין פרה אדומה הוא כפרה על מעשה העגל(שם משמואל, כי תשא תרעד)

ג.הפרה היא חוקה  כנגד מה שאמרו "נעשה ונשמע":

וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְ-ה-וָ-ה נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע:(שמות כד,ז)

חטא העגל היה מחוסר אמונה ובתשובת המשקל ניתנה להם מצות פרה אדומה שהיא חוקה, מצוה בלי טעם וקיומה- רק בתוקף האמונה (ע"פ ר' יצחק מווארקה,מתוך שבעים פנים לתורה/שמחה רז)

ד.חטא העגל החזיר את המוות לעולם והפרה מתקנת את זה כעת ולעתיד לבוא:

...שבשעה שבא נחש על חוה, הטיל בה זוהמא. ישראל שעמדו על הר סיני – פסקה זוהמתן.  (שבת קמה, ע"ב- קמו ע"א)

משל לבן שפחה וכו'. ואם תאמר, דמה ענין פרה אדומה — שהיא מטהרת טומאת מת -־ לכפר על מעשה העגל. ויש לתרץ, דאילו לא חטאו בעגל היו חיים לעולם, כדאיתא בפרק קמא דעבודה זרה (ה.), אמר רבי יוסי, לא קבלו ישראל את התורה אלא שלא ישלוט בהם מלאך המות, דכתיב (ר לברים ה, כו) ״למען ייטב לך ולבניך עד עולם", וכשחטאו בעגל אמר הקדוש ברוך, הוא חבלתם מעשיכם — ״אכן כאדם תמותון (ההלים פג, ז), ולפיכך המיתה היא חטא העגל בעצמו . לכך אמר הקדוש ברוך הוא ׳תבא אמו ותקנח וכ ו ״ , ולפיכך מטהרין טומאת מת בה (גור אריה,שם)

ולפי האמור יתפרשו דברי רש"י בשם ר"מ הדרשן, שפרה היא כפרה על חטא העגל... ולהנ"ל יש לומר, דהנה לולא חטא העגל היה חירות ממלאך המות, ומחמת חטא העגל נתקלקל הענין וחזרו להיות מרמס למלאך המות, ועל כן תחיית המתים ושיתקיים ומחה ה' אלקים דמעה מעל כל פנים, בלתי אפשר עד שיתכפר לגמרי חטא העגל, ועל כן החלק השלישי שהוא כנגד חטא העגל ששמור לדורות, זהו כפרה שיהיה על חטא העגל לגמרי אז בתחיית המתים. אבל עשיית הפרה בזמן הזה לאו לכפרה קאתיא עדיין, שהרי חטא העגל עדיין לא נתכפר, והכפרה תהיה רק אז בתחיית המתים ובחלק השלישי, ובזה זכינו לטעם שחלק השלישי מכל פרה נשאר למשמרת... (שם משמואל ויקהל תרע"ז)

3. כָּל הַקָּרְבָּנוֹת זְכָרִים וְזוֹ נְקֵבָה- לכפות על ה"בן" הסורר, העגל:
פרה אדומה. משל לבן שפחה שטינף פלטין של מלך אמרו תבא אמו ותקנח הצואה, כך תבא פרה ותכפר על העגל: (רש"י,שם)

4. פרה אדומה בדווקא כנד הזהב שהוא אדום:
אדומה. על שם אם יאדימו כתולע (ישעיה א, יח), שהחטא קרוי אדום: (רש"י,שם)
לכפר על חטא האדום שעשו עגל של זהב, ולא אותו החטא בלבד היה אדום, אלא גם כל החטאים הם אדומים.לכך תהא הפרה אדומה וכשהיא נשרפת,אפשר לשה נעשה לבן, שנאמר: אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו{ישעיה א,יח} (מדרש אגדה,שם)

5.פרה תמימה - על אובדן התמימות והשלמות שהגיעו אליו במעמד הר סיני לפני החטא:

תמימה. על שם ישראל שהיו תמימים ונעשו בו בעלי מומין, תבא זו ותכפר עליהם ויחזרו לתמותם: (רש"י,שם)

6.מה עניין העול שלא עלה על הפרה?
לא עלה עליה עול. כשם שפרקו מעליהם עול שמים: (רש"י,שם)

ובזה יובן טעם פסול העול, שלא מצינו זה בכל הקרבנות, לרמז שהעיקר שנתבקש מאפר הפרה הוא קבלת עול מלכות שמים, וכבזוהר הקדש, דעול מלכות שמים אינו שורה במי שהוא כפית באחרא ויש עליו עול אחרים, על כן עליית העול מסלק הרמז של קבלת עול מלכות שמים. ויש לומר שכל ענין החומרות והשמירה היתרה שהניחו חז"ל על ענין אפר הפרה מהאי טעמא, להורות שכל ענינה הוא עול מלכות שמים, וכל מה שמניחין עליו ביותר עול התורה ומלכות שמים משובחת יותר...(שם משמואל, צו תרע"ט)

7.מדוע אהרון לא נתעסק בפרה?
כשם שנקהלו על אהרן שהוא כהן לעשות העגל. ולפי שאהרן עשה את העגל, לא נעשית עבודה זו על ידו, שאין קטיגור נעשה סניגור (רש"י,שם)

8.שריפת הפרה- כנגד שריפת העגל:
ושרף את הפרה, כשם שנשרף העגל. (רבנו בחיי,שם)

9. עץ ארז ואזוב ושני תולעת- גאווה וענווה:
עץ ארז ואזוב ושני תולעת, שלש מינים כנגד שלשת אלפים שנפלו בעגל, וארז הוא הגבוה מכל האילנות, ואזוב נמוך מכולן, סימן שהגבוה שנתגאה וחטא ישפיל עצמו כאזוב ותולעת ויתכפר לו. (רבנו בחיי,שם)

10.מדוע הניחו את אפר הפרה למשמרת?
למשמרת, כשם שפשע העגל שמור למשמרת לכל הדורות לפורענות שאין לך פקידה שאין בה מפקידת העגל, שנאמר (שמות לב) וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם, כך זה היה שמור. (רבנו בחיי,שם)

11.טעם טומאת העוסקים באפר הפרה וטעם הנטהרים באפרה- ממעשה העגל:

וכשם שהעגל טימא כל העוסקין בו, שעבודה זרה מטמאה דכתיב (תהלים קו) ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים, וכתיב (ישעיה ל) תזרם כמו דוה צא תאמר לו, כך פרה מטמאה כל העוסקים בה. וכשם שנטהרו באפרו שנאמר (שמות לב) ויטחן עד אשר דק ויזר על פני המים, כך ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת ונתן עליו מים חיים אל כלי:(רבנו בחיי,שם)

12.פרשת פרה בכל הנוגע לטומאת מגע שייכת רק אחרי חטא העגל:

ולפי הנחה זאת אומר אני באימה, דאפשר דהא דפרשת פרה במרה נאמרה, היינו רק חצי הפרשה הראשונה טרם שמדבר מטומאת האוהל, ולא ידעו רק מטומאת מגע, וכן הא דבשני נשרפה הפרה והזה על הלוים לטהרם מטומאת מת הוא משום שהרגו בחרב את עובדי העגל, והכל היה טומאת מגע על ידי חיבור החרב, והפרשה השניה שכתובה בה טומאת אהל ובה נרמז טעם פרה למשה רבינו ע"ה, נאמר אחר מחלקותו של קרח, וכנ"ל, שאז נתגלה למשה טעם פרה... (שם משמואל חקת  תרע"ד)

13. דווקא משה ידע את סוד פרה אדומה- מחוסר מוערבתו בחטא העגל:

 היחידי שהבין את סוד פרה אדומה היה משה רבנו כי הוא היחידי שלא היה בעולם בזמן חטא העגל.יוצא מזה  שחטא העגל הוא הגורם להסתרת טעמי וסודות פרה (ענ"ד)

חלק ג: סוד פרה אדומה וההגיון האנושי

0.פרה אדומה- מידת הדין מובהקת:

ויקחו אליך - יקחו למה שאתה יודע ומכוון להיותך יודע סוד הדבר. וכך נעשית שלימה במעשה ובמחשבה, ובדורות הבאים גם כן לא העלים ה' הסוד אלא מכללות ישראל, אבל למיוחדים נמסר והם מוסרים לתלמידיהם... פרה אדומה כל סימניה מורים על תגבורת הדינים, ואפילו קרניה וטלפיה צריכים להיות אדומים. לא עלה עליה עול - שהעול ימתק הדינים בסוד מאמרם יסורין ממרקים עונות של אדם, וכן שריפתה בחינת הדינים, ובהתקבצות הדינים באפר יעשו הברחה לטומאה הדבוקה באדם, שגם היא אינה אלא רצועה רעה מצד יסורי המשפט... (אור החיים במדבר יט  ג)

1.הטעם שלא מזים מי חטאת בשבת:

ולפי האמור שענין מי חטאת הוא קבלת עול מלכות שמים בשמחה, יש ליתן טעם על מה שגזרו על הזאה בשבת, שבזוהר הקדש דבשבת פטור מעול מלכות שמים דאיהו תפילין, דבשבת הכל הוא בעצם עונג רצון ואהבה, ולא שייך לקראותו עול, על כן אין להזאה ענין בשבת. (שם משמואל ,ויקהל תרע"ד)

2.התהליך שעוברת הפרה דומה לתהליך שעובר האדם במיתתו בהפרדות הגוף והנשמה:

הנה כל הקרבנות הנקרבין על המזבח נכללים באש המזבח ועולים לגבוה וזה רומז לחלקי החיות שבאדם שנלקחין לקדושה, ובזה מעלין את החיות מן העבירות, והדשן שנדחה לחוץ הוא רומז על גוף העבירה שנשארה בלי החיות, ופרה אדומה היא להיפך, שנשרפת בחוץ וכל הנדרש ממנה הוא רק האפר..

והנה ענין טומאת מת היא עצבות ומרה שחורה, וטמטום הלב הוא אבי אבות הטומאה, ואיש שהתגברה עליו הקליפה ההיא כמעט אין תרופה למכתו... אך עצת ה' היעוצה לזה, היות טומאת המת לפי טעם הזוהר הקדוש, היא מחמת שהגוף כלי ונרתיק לנפש הקדושה, ובהתרוקן מהנפש נדבקים בכלי ההוא כחות הטומאה המתאוים לדבוק ברושם קדושה הנשתייר. על כן ענין פרה אדומה שנלקחת מתרומת הלשכה ואין בה מום ולא עלה עליה עול, וחטאת קריה רחמנא, ונוהגין בה כל כך סלסול, ומכל מקום היא נעשית בחוץ ונשרפת לרוח, וחלקי הקדושה שהיו בה מסתלקין ממנה, ולא נשאר רק האפר, היא בהתדמות גוף האדם שיצאה ממנו הנפש הקדושה, וכמו בגוף האדם שנשאר ריק נדבקים כחות הטומאה כנ"ל, כן נדבקים כחות הטומאה באפר שהוא בהתדמות הגוף, ובזה יובן טעם שנעשית בחוץ, דאין להם שליטה להכנס בפנים...

(שם משמואל, חוקת תרע"ד)

3.מדוע מטהרת טמאים ומטמאת טהורים:

א.במי נידה צד טהור וצד טמא- על הטמא גוברים המים המטהרים ועל הטהור משפיע האפר הטמא

...כך מי נדה שיש בהם מים שכולם טהרה ויש שם אפר פרה שכולו טומאה והם מעורבים יחד, לפיכך אם מי נדה זורק על אדם טמא אז אין האדם מתפעל מן האפר, שהרי הוא ממינו, אבל הוא מתפעל מן המים שהם הפכיים לו, כי הוא טמא והמים טהורים, על כן המים פועלים בו ומנצחים הטומאה, 

אבל אדם טהור הנושא מי הנדה אינו מתפעל מן המים, כי הם ממינו ששניהם טהורים, אבל הוא מתפעל מן האפר שהם הפכיים לו, כי הוא טהור והאפר טמא. 

ואם תשאל אם כן האפר למה לי, יטהרו במים בלא אפר. תשובה לדבר שיש צורך בזריקת האפר עליו, כי לא יוכל להטהר עד שידע מקור הטומאה וישתדל להסיר הסבה לומר הרי לך שטר ושוברו עמו, ובעבור זה כח המים אתי לאשמועינן, שהם מנצחים מקור הטומאה... (כלי יקר, במדבר יט כא)

ב.כמו שתרופה טובה לוחלה ומזיקה לבריא:

ואם ישאל השואל היאך פרה אדומה מטהרת טמאים ומטמאה טהורים, יש להשיב, מצינו ענין א' עושה ב' ענינים, האש מתכת הבדיל ודברים אחרים ומקשה ביצים ודברים אחרים, וגם סמני הרפואה מרפאין את החולה ומכאיבין את הבריא... (חזקוני, במדבר יט יב)

ג.לא הפרה מטמאת אלא העיסוק בה בגלל שיש בו צד שקשור למקדש( מול פני אוהל מועד) ומצד שני נעשה בחוץ:

כל העוסקין בפרה מתחלה ועד סוף מטמאין בגדים כל זמן עשייתן שנאמר בשוחט ומשליך עץ ארז (ויקרא טו-יג) ''וכבס בגדיו ורחץ בשרו'' ונאמר בשורף (במדבר יט-ח) ''והשורף אותה יכבס בגדיו'' ונאמר (במדבר יט-י) ''וכבס האוסף את אפר הפרה'' מלמד שכל העוסקין בה מתחלה ועד סוף מטמאים בגדים וטעונין טבילה והערב שמש דין תורה. אבל המשמרה בשעת עשייתה מטמא בגדים מדבריהם גזירה שמא יזיז בה אבר...והפרה עצמה אינה מטמאה לא אדם ולא כלים שנגעו בו. אלא המתעסק בה בלבד הוא הטמא וטעון טבילה ומטמא בגדים כל זמן שעוסק בה (משנה תורה ספר טהרה הלכות פרה אדומה פרק חמישי הלכה א-ב)

ודע, כי כל עבודות-חוץ המה מטמאים בגדים, והעוסק בהן טמא מלבוא למחנה שכינה.אך דווקא אלו שתחילתם בפנים (- במקדש) כמו המשלח שעיר (- שיוצא עמו מן המקדש לאחר שהכהן הגדול התוודה עליו) והמוציאים פרים הנשרפים (- לאחר שחיטתם וזריקת דמם במקדש). וכן העוסקים בפרה, שצריך להזות נגד פני אהל מועד (- וכך נתברר הקשר שלה למקדש).

אבל ציפורי המצורע – הכהן אינו מיטמא, שאינו שייך לפנים כלל. וכן בעגלה ערופה.
וזה מדרכי התורה, כמו שהגוי אינו מיטמא, וזובו טהור, כי הטומאה הוא במקום שיש קדושה

(משך חכמה , פרשת חקת)

ובכן, לא השעיר המשתלח ולא הפרה האדומה ולא הפרים והשעירים הנשרפים כשלעצמם הם המטמאים, אלא העבודה הנעשית בהם מחוץ למקדש מביאה טומאה על המתעסקים באלו, ובכך רומזת התורה כי רק ההכרח הוא שגורם לעבודות אלו להיעשות בחוץ, אך להכרח זה יש מחיר, והוא הטומאה.....

ובכן, ההתרחקות מן המקדש של מה ששייך אליו באופן עקרוני היא הגורמת טומאה. ורק במקום שיש קדושה, כתמונת ראי, יש גם טומאה, הנובעת מן הניגוד לקדושה או מן ההתרחקות ממנה. אולם מעשים הנעשים מחוץ למקדש, ללא כל זיקה אליו, אף שהם נראים כעבודת קרבנות מחוץ למקדש, אינם מטמאים, משום שאין מתבטאת בהם ההתרחקות מן הקודש.

(הרב אלחנן סמט, עיונים בפרשות השבוע, שנה ג פרשת חוקת ע"מ 290-291)

4.מדוע יש צורך בהזאה על ידי אדם אחר ואין מסתפקים בהבאת קורבן או טבילה במקווה ?

..באופן דומה אפשר אולי להבין גם את דין הטומאה שחלה על כל הבא במגע עם מת ואפילו שלא בידיעתו.המוות הוא חרפה לאדם ואסור שהמפגש הישיר איתו יעבור ללא רושם וללא התייחסות...הוא צריך לגרום זעזוע בנפש האדם...להבירו להכרה על הסתירה שיש בין מות הגוף לבי הזיקה אל הקודש..

ברם, כשם שאין להתנכר למוות כך אין להתמכר לו (רמב"ם הלכות אבלות יג א)"שלה ימים לבכי ושבעה למספד(מו"ק כז ע"ב) של ימי האבלות בונים מסגרת להתאוששתו של האבל עם התגברות החיים בו ולהסתגלותו למצבו החדש.

בתהליך התאוששות זה תופס ניחומו על ידי ידידו ומכריו מקום מרכזי בביטול תחושת הבדידות שלו.

נראה שגם את תהליך הטהרה מטומאת מת יש להבין באופן דומה.בניגוד לטהרתן של יתר הטומאות (למעט מצורע אותו משווה התורה למת), אין טמא מת יכול להיטהר בכוחות עצמו בטבילה בלבד, או בקרבנו האישי שהוא מביא למקדש כאשר זה נדרש.הוא זקוק להשקיה ממימי אפר הפרה שבה הוא סביל והיא בהכרח נעשית על ידי אדם אחר בדומה לניחום האבלים. ההזיה מחוייבת החל מן היום השלישי ועד היום השביעי לטומאתו , כשלביה של האבלות.הזיה מאפשר של פרה שנקנתה מכספי ציבור ( מתרומת הלשכה) ונעשתה על ידי כהנים.

בנוסף לכל טעם אחר, יש בהזיה זו משום "הושטת יד" למיטהר לשם חזרתו לקהל ולזיקה אל הקודש ואל המקדש

(ענן אש ודיבור/הרב אברהם ישראל שריר, ע"מ 489-490)

5.ההגיון מאחורי מרכיבי מצוות פרה אדומה:

"פרה אדומה תמימה אשר אין - בה מום אשר לא - עלה עליה על" - היא הבחינה הפיסית האנימאלית. בחינה זו מיוצגת כאן במלוא החיוניות ("אדומה תמימה"), בשלמות ללא דופי ("אין - בה מום") ובבשלות (בת ג' שנים). על פי ייעודה הרי היא "פרה": היא נועדה להיות עזר לאדם בעבודתו, אך מעולם לא הפעילה את כוחה בשירות האדם (פסול עבודה); גדולה מזו: מעולם לא היה עליה סימן של עבדות (פסול עול - ראה פסוק ב). היא מייצגת אפוא את הטבע הגופני, שלא נשלט בידי האדם, ולצורך זה היא תילקח על ידי הכלל הלאומי (בני ישראל - מתרומת הלשכה) ותימסר לכהן המשרת במקדש התורה....
(רש"ר הירש במדבר פרק יט פסוק כב )

"ולקח הכהן עץ ארז ואזוב ושני תולעת והשליך אל - תוך שרפת הפרה". "ארז" - הגדול והחזק שבצמחים, "אזוב" - הקטן והחלש שבהם, "צמר" צבוע בדם "תולעת", תולעת וכבש, תולעת ויונק - הקטן והגדול שבעולם החי - כלום אין אלה מייצגים את כל העולם האורגני? הנה הכהן נוטל את הנציגים האלה של כל העולם הגופני האורגני והרי הוא משליך אותם אל תוך שריפת הפרה; והפרה, המייצגת את החלק הגופני האורגני שבאדם, עומדת באותה שעה להיות לאפר. וזהו אפוא הרעיון שהכהן מביאו לידי ביטוי: הנה גופו של האדם עתיד להיות לאפר בהתאם לגזירה אלהית...  

אולם ה"אפר" הזה נועד להתערב ב"מים חיים" (פסוק יז), ובתערובת זו הוא יזכיר את הרעיון של "החי הנצחי" שנתמזג זמנית עם "החומר הנרקב", והוא יזכיר רעיון זה לכל אלה שנתקרבו למת או לחומר של מת ועל ידי כך נתערפל בליבם הרעיון של החי הנצחי שבאדם; וכל עוד רעיון זה מעורפל בליבם הורחקו מן המקדש ומקדשיו. 

(רש"ר הירש במדבר פרק יט פסוק כב )

6.בפרה אדומה יש ניצוץ מתחיית המתים:

ויש לומר שזהו ענין פרה אדומה, דהנה אפרה מתחלק לשלשה חלקים, חלק אחד לטהר כל הטמאים, וחלק אחד בהר המשחה שכהנים גדולים לפרות אחרות מקדשין הימנו, וחלק השלישי למשמרת... ונראה דזהו עיקר ענין הפרה שמושכת חיים ורגש הנפש ממקור העליון על הגופין האטומים בלי חיות הרגש, וזוהי הטהרה מטומאת המת שהיא ענין טמטום ואוטם הלב, כמו שהארכנו במאמר הראשון, וזה עצמו הוא ענין תחיית המתים בפועל... ואפשר שמה שמטהרת בזמן הזה הוא ענין אור חוזר מתחיית המתים שלעתיד.

(שם משמואל, ויקהל תרע"ז)

סיכום ביניים :  מה באמת לא הבין שלמה המלך בחכמתו הרבה? 

1.סוד הפרה- טעימה מתחיית המתים:

המוות הוא בלתי טבעי בישראל, והוא מום בכללות היצירה. גם טומאת מת צריכה לעבור מן העולם, וכך יהיה בתחיית המתים. קצת מן האושר הגדול העתידי הזה אנו טועמים כבר בעולם הזה על ידי טהרת מי חטאת, המעבירה את טומאת המוות. לוקחים את פסגת החיים, הגדול שבבעלי החיים שהאדם מגדל: הפרה, בשיא כוחות חייה: אדומה, תמימה, אין בה מום, לא עלה עליה עול. שורפים אותה כולה, על פירשה, יחד עם מדרגת החיים היותר נמוכה: שני תולעת. כמו כן מצרפים את הגדול שבעצים עם הקטן שבהם: עץ ארז ואזוב, והכל יורד אל הפירוד המוחלט, הכל נהיה אפר, דמות המוות. מכאן ואילך מתחילה מלאכת תחיית המתים. האפר, שארית החיים, מועבר אל כלי, כדמות גוף האדם, ובקרבו מים חיים, מי מעיין בלתי פוסקים, כנגד הנשמה, שיש בכוחה להחיות את כל הנפילות, להשיב את החיים.(הרב אורי שרקי,אדר תשע"ה)

3.אם כל כך פשוט העניין, אז מדוע אמר שלמה "אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי"?
אלא שעדיין פשר הסוד נשאר רחוק. כי לא ברור איך מן המוות צומחים החיים.
הסוד של המעבר מהמות לחיים ומן החיים אל המוות עדין נשאר נעלם, כמו סוד החיות בגשם, כדברי הרמ"א בהגהה: "ומפליא לעשות - שקושר דבר רוחני בדבר גשמי (הרב אורי שרקי,חוקת - יש הגיון בפרה,סיוון תשע"ד)

סיום: פרה אדומה - חוקת התורה

1.למה השטן מונה(מקנטר) דווקא במצווה זו?

הוא שטן, הוא יצר הרע, הוא מלאך המות (בבא בתרא טז, ע"א)

השטן הוא מלאך המוות שמבקש לטשטש את החקירה אחרי ענייני מוות וחיים  ובפרט תחיית המתים שהיא מנוגדת למהותו (ענ"ד)

2.למה רק משה ידע את סוד הפרה?

משה שייך למהות של פרה אדומה:

ולפי האמור יובן מה שנתגלה למשה טעם פרה ולאחרים חוקה, כי מדתו של משה שאמרנו לעיל שהוא למעלה מכל ההפכים שבמדות כנ"ל באריכות מחמת עוצם ביטולו להשי"ת והוא בעודו בגוף נמי היה כמו נשמה ועל כן יש לו שייכות לפרשת פרה אדומה מה שאין כן לזולתו בעוד הנשמה מלובשת בגוף, עד לעתיד שיתגלה טעם פרה גם לזולתו. ולפי זה יש לומר דהא דנתגלה למשה טעם פרה היינו לאחר מחלקותו של קרח, ויצאה לפועל מעלת משה שהוא נעלה מכל מדה כנ"ל.(שם משמואל חוקת תרע"ד)

משה רבנו היחידי שהשיג את סוד הפרה כי הוא היחידי שעבר בין החיים לצוות ומהמוות לחיים- במעמד הר סיני כשעלה לשמים וירד משם חזרה אל העולם הזה. לכן הוא יכול להבין סודה דרך החוויה שעבר ולא דרך החכמה ששלמה ניסה להשיג  כלפיה(ענ"ד)

 3. למה דווקא 2 מצוות אלה נאמר בהם הלשון המיוחדת הזו ? בין שמן המנורה לחוקת  הפרה:

והנה הא דטעם פרה נעלם הוא מפני ששרשה גבוה מאד, כידוע, ועל כן משה ששרשו נמי גבוה ולמעלה מכל ההפכים הוא השיג טעם פרה, ובכן יש לומר שזה נשתכר על ידי חלוקתו של קרח עליו כנ"ל, למה הוא הכל יחדיו כהן ולוי ומלך, לזה נתגלה לו טעם פרה שאין אפשר לבשר ודם לידע אם לא מי שהוא גבוה מכל הפכים, ועל כן שפיר נסדרה פרשת פרה אחר פרשת קרח... (חקת תרע"ב)

נר התמיד במנורה מבטא את סוד בריאת האדם ואפר פרה אדומה מטהר את תוצאות הסתלקות האדם , את הטומאה הנוצרת מהפירוד שבין מרכיבי בריאתו "עפר אתה ואל עפר תשוב" "והרוח תשוב אל הא-להים אשר נתנה".רק משה- בדרגתו הרוחנית ובהבנתו הא-לוהית - מסוגל להיזקק להם ועל כן הדגיש ה' לו בשתי המצוות "ויקחו אליך"- דווקא אליך (במעגלותיה של פרשה, ד"ר גרשון גרמן, פרשת חוקת, ע"מ 116)

4.מדוע פרשת פרה פותחת בפתרון ורק אח"כ ב"בעיה" ?

מכאן שקיים ערך להכנת אפר הפרה גם ללא השימוש הפונקציונאלי שלו לאמור: גם לפני  שנוצרה בעיה של טמא מת יש חשיבות לכך שיהיה אפר של פרה אדומה שיינתן למשמרת באוהל מועד (עומק הפשט,הרב עידו פכטר, פרשת חוקת, ע"מ 163)


5.מדוע ניתנה מצוות פרה כבר במרה עוד לפני חטא העגל אם באה מצוה זו לכפר עליו?

במרה חוו בגופם את שורש ההיפוך וחוסר היכולת לעמוד על ההגיון בגזרות ה' ולכן זה הזמן להודיעם מצוות פרה:

שם שם לו חק ומשפט - זה פרה אדומה, שכשם שזה המר ממתיק המרים, כך פרה אדומה מטהרת הטמאים ומטמאה הטהורים, שם בגימטריא פרה אדומה. (בעל הטורים, שמות טו כה)

לקרב אל שכלם במופת, שאף על פי שהפרה מטמאה כל העוסקים בה, תוכל לטהר, שהרי העץ היה סם המות, כמאמר חז"ל, מכל מקום מתקו המים ממנו.אם כן, לאחר כן כשנצטוו על הפרה קיבלו ברצון( דבק טוב, שמות טו, כה)

אילולי חטאו בעגל יתכן ומצוות פרה היתה מקבלת עומק אחר, משמעות אחרת ולא היתה תלויה בחטא העגל אלא מחברת את עם ישראל אל עומק חוקי התורה כולה (ענ"ד)

סוף דבר: התורה כולה היא חוקה 

שורה תחתונה: מדוע נאמר חוקת התורה ולא חוקת הטומאה או הטהרה?
זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה יְ-ה-וָ-ה לֵאמֹר דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ עֹל (במדבר יט,ב)
אלא להגיד שכל מצוות התורה,בין השכליות שטעמם מוסבר,בין שאר החוקים- צריך לקיימם רק מצד שהקב"ה ית"ש ציווה לנו בתורה ולא בגלל הבנה בשכל האדם(ע"פ תולדות אברהם, מתוך אוצר הפלאות על פרשת חוקת)


כל המצוות- שכל אלוקי:
ואם יאמר האדם למה נותן הסדר השכלי שיעשה האדם אלו המצוות? בוודאי מצוות שנדע טעמם, כמו מצוות צדקה ותפילה ומצוות כבוד אב ואם והרחקת גנבה וגזלה, דבר זה יש לומר כי ראוי שיהיה האדם מיוחד במעשים אלו כי הם ראויים לאדם. אבל המצוות שאין טעמם ידוע ונגלה, הלא הם ידועים למשה ולשאר חכמים לפי מעלתם ומדרגתם, עד שכל המצוות הם לפי סדר השכלי ראויים לאדם, ולכך הם מזכים ומצרפים את נפשו עד שהיא צרופה וזכה. 

והתבאר לך בירור הדברים מה שאמר: כי לא המת מטמא והפרה מטהר טמאים, כלומר שאין זה דבר טבעי למת שהוא מטמא, ודבר טבעי למי הנידה שהוא מטהר, רק השם יתברך חקק וסידר לאדם מעשיו כפי מה שחייב השכל שכך ייקח לטוהרתו, אבל אינו דבר טבעי רק הכל שכל אלוהי, ואל האדם הוא חוק וגזרה כאשר אינו עומד על טעם המצווה שהוא שכל אלוהי. וכך הם כל המצוות שהם שכל אלוהי ולא שכל אדם. 
(תפארת ישראל,סוף פרק ח)

מצוות פרה נקראת חוקת התורה כי דרכה אנחנו מבינים שאנחנו לא מבינים, שכל הטעמים שאנו מונים למצוות הידועות הם רק קצה ההבנה ושככל שנחקור רק נבין עד כמה שורשי וטעמי המצוות עמוקים מיני ים ואין לנו השגה מלאה עליהם (ענ"ד)

______________________________________________________________________

טהור מטמא וטמא מטהור:

זֹאת חֻקַּת (במדבר יט, ב), זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (איוב יד, ד): מִי יִתֵּן טָהוֹר מִטָּמֵא לֹא אֶחָד, כְּגוֹן אַבְרָהָם מִתֶּרַח, חִזְקִיָּה מֵאָחָז, יֹאשִׁיָּה מֵאָמוֹן, מָרְדְּכַי מִשִּׁמְעִי, יִשְׂרָאֵל מֵעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, הָעוֹלָם הַבָּא מֵעוֹלָם הַזֶּה. מִי עָשָׂה כֵּן, מִי צִוָּה כֵּן, מִי גָּזַר כֵּן, לֹא יְחִידוֹ שֶׁל עוֹלָם, תַּמָּן תְּנִינַן, בַּהֶרֶת כִּגְרִיס בָּאָדָם, טָמֵא. פָּרְחָה בְּכֻלּוֹ, טָהוֹר. מִי עָשָׂה כֵּן, מִי צִוָּה כֵּן, מִי גָּזַר כֵּן, לֹא יְחִידוֹ שֶׁל עוֹלָם. תַּמָּן תְּנִינַן הָאִשָּׁה שֶׁמֵּת וְלָדָהּ בְּמֵעֶיהָ וְהוֹשִׁיטָה הַחַיָּה אֶת יָדָהּ וְנָגְעָה בּוֹ, הַחַיָּה טְמֵאָה טֻמְאַת שִׁבְעָה וְהָאִשָּׁה טְהוֹרָה עַד שֶׁיֵּצֵא הַוָּלָד. הַמֵּת בַּבַּיִת הַבַּיִת טָהוֹר, יָצָא מִתּוֹכוֹ הֲרֵי הוּא טָמֵא, מִי עָשָׂה כֵּן, מִי צִוָּה כֵּן, מִי גָזַר כֵּן, לֹא יְחִידוֹ שֶׁל עוֹלָם. תַּמָּן תְּנִינַן הָעוֹסְקִין בַּפָּרָה מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף מְטַמְּאִין בְּגָדִים, הִיא גּוּפָהּ מְטַהֶרֶת בְּגָדִים. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, חֻקָּה חָקַקְתִּי גְּזֵרָה גָּזַרְתִּי, אִי אַתָּה רַשַּׁאי לַעֲבֹר עַל גְּזֵרָתִי.

(במדבר רבה, יט,א)

מצינו גם בכהן השורף את הפרה וגם
בכהן הגדול לפני יום הכפורים שצריכים לפרוש מביתם 7 ימים קודם לכן ללשכה והוא
מסביר שכיון שיש חשש שמה הכהן יפגל במחשבתו עקב כל ההלכות שאינם מוסברות בשכל
הטבעי ועל כך שגם את השעיר לעזאזל וגם את הפרה כאילו מקריבים בחוץ לשעירים אזי הוא
צריך להתבונן 7 ימים בפנימיות הענינים ולהתעלות בקדושה על מנת שמחשבתו תהיה טהורה
בשעת ההזייה.

(ע"פ תפארת ציון, מסכת פרה)

https://www.bneyzion.co.il/%D7%9E%D7%90%D7%92%D7%A8-%D7%94%D7%A9%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%95%D7%94%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94/%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%AA/%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA-%D7%91%D7%A9%D7%9C%D7%97-%D7%99%D7%92-%D7%99%D7%96/%D7%A2%D7%9C-%D7%9E%D7%94-%D7%A0%D7%A6%D7%98%D7%95%D7%95-%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C-%D7%91%D7%9E%D7%A8%D7%94

http://beinenu.com/system/files/alonim/50_24_78.pdf?download=1

ולפי האמור יש לפרש דברי המדרש... כיון שהגיע לפרשת אמור א"ל משה רבונו של עולם אם נטמא זה במה תהא טהרתו... והטעם שלא הודיעו אז הטומאה והטהרה יובן על פי דרכנו הנ"ל, כי הטהרה היא מחמת ההגבהה וההשפעה על האדם מעלמא דאתכסיא, וכל זה יתכן רק אחר מתן תורה, שזכו ישראל אחר מ"ט ימי הספירה בחג השבועות, ואף שנפלו ממדרגה זו מחמת חטא העגל, מכל מקום נשאר אצלם רשימו שיהיה ביכולתם לקבל הזאה מפרה אדומה להיות מוגבה מושפע מעלמא דאתכסיא, אבל קודם מתן תורה שלא היו עדיין בבחינה זו, לא היה שייך לאמר להם ענין זה כלל... (שם משמואל, ויקהל תרע"ז)