פתיחה: שני ראשי שנה מרכזיים- תשרי וניסן- למה ומדוע?
ארבעה ראשי שנים הם :באחד בניסן ר''ה למלכים ולרגלים, באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה ר' אלעזר ור''ש אומרים באחד בתשרי. באחד בתשרי ראש השנה לשנים ולשמיטין וליובלות לנטיעה ולירקות באחד בשבט ראש השנה לאילן כדברי בית שמאי בית הלל אומרים בחמשה עשר בו (ר"ה,פרק א', משנה א)
בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱ-לֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ (בראשית א,א)
דבר אחר: אותיות "א' בתשרי", נברא העולם.(בעל הטורים,שם)
עֶבֶד אֲ-דֹנָי
החדש הזה לכם ראש חדשים. מכאן ואילך יהיו החדשים שלכם, לעשות בהם כרצונכם, אבל בימי השעבוד לא היו ימיכם שלכם, אבל היו לעבודת אחרים ורצונם, לפיכך ראשון הוא לכם לחדשי השנה. כי בו התחיל מציאותכם הבחיריי: (ספורנו,שם)
2.קדושת הזמן- מעל כל הקדושות:
וַיְבָרֶךְ אֱ-לֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱ-לֹהִים לַעֲשׂוֹת:(בראשית ב,א)
ופעם ראשון שנזכר בתורה מלת קדושה הוא אצל יום השבת מיד בבריאת העולם בפרשת בראשית (ב', ג') ויברך וגו' ויקדש אותו. וקיבלתי שבכל דבר וענין במקום שמלה זו נזכר פעם ראשונה בתורה שם הוא שורש הענין. וכן שורש הקדושה שישנו בעולם הוא קדושת יום השבת שהיא קדושה קביעא וקיימא שקבע השם יתברך בעולמו זמן מיוחד לברכה וקדושה שבירכו וקידשו. (ר' צדוק הכהן מלובלין,ספר ישראל קדושים - אות ז )
בראשית ההסטוריה היתה רק קדושה אחת בעולם,הקדושה שבזמן.במעמד הר סיני בטרם נאמרו עשרת הדיברות הכריז אלוקים על קדושת האדם "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש", רק לאחר שהעם נכנע לפיתוי והשתחווה בפני דבר, עגל הזהב, ניתן הציווי להקים את המשכן, קדושה במרחב.ראשונה התגלתה קדושת הזמן,שניה התגלתה קדושת האדם .אחרונה- קדושת המרחב.הזמן ( והאדם) התקדש ע"י אלוקים, המרחב , המשכן הוקדש ע"י משה (השבת,אברהם יהושע השל,פתח דבר- אדריכלות בזמן)
3.חודש ניסן: "ישמחו השמיים ותגל הארץ ירעם הים ומלואו" (תהלים צו,יא)
4.ניסן- החודש הראשון:
המהפכה הגדולה בלוח השנה- במקור החודש הראשון היה תשרי-ואתכנישּו לות מלכא שלמה כל אנש ישראל בירחא דעתיקי אדקרן ליּה ירחא קדמָאה בחגא וכען הּוא ירחא שביעָאה (תרגום יונתן,שם)
__________________________________________________________________________
תְּלַת וָוִי''ן בְּהַאי שְׁמָא יו''ד ה''י וי''ו ה''י, והי''ה והה''י ויה''ה, וּנְקוּדִין דִּלְהוֹן וַיִּרְאוּ אוֹתָהּ שָׂרֵי פַרְעֹה (בראשית יב טו) וַהֹיָ''הַ, וּהַהַ''יְ וּדְבָשׁ הַיּוֹם הַזֶּה יהו''ה (דברים כו טו), וַיֹהָ''הַ וַיַּרְא יוֹשֵׁב הָאָרֶץ הַכְּנַעֲנִי (בראשית נ טו). הוה''י היו''ה ההי''ו מְקוֹרָא דִלְהוֹן, הֶוִהֹ''יִ וְכָל זֶה אֵינֶנּוּ שׁוְֹה לִי (אסתר ה יג), הָיְוְ''הּ הָמֵר יְמִירֶנּוּ וְהָיָה הוּא (ויקרא כז לג), הִהְיְ''וַ עִירֹה וְלַשֹּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ (בראשית מט יא), היה''ו הוי''ה ההו''י, הַיִהִ''וְ לַיהוָֹ''ה אִתִּי וּנְרוֹמְמָה שְׁמוֹ (תהלים לד ד), הוֹיָ''ה הִנֵּה יַד יהו''ה הוֹיָה (שמות ט ג), הּהִוָ''יִּ (דברים ו כה) וּצְדָקָה תִּהְיֶה לָּנוּ כִּי (הקדמת תיקוני הזהר, דף ט, ע"ב)
בחודש ניסן יש הרבה שמחה בעולם. חודש ניסן תמיד חל בתקופת האביב בה העולם מתחדש. גם יציאת מצרים בה התחדש העולם מבחינה רוחנית התרחשה בחודש ניסן. השל"ה מסביר כי בחודש תשרי העולם נברא, ואילו בחודש ניסן העולם התחדש (זהו שורש המחלוקת בין רבי אליעזר לרבי יהושע לגבי החודש בו נברא העולם ולוח הזמנים של המבול). אם כן כל העולם שמח בגלל חידוש ההוויה שהתרחש בחודש ניסן.
בפסוק זה מופיעות שתי מילים מהשורש ה.ל.ל. וזאת כי יש שני ימים בחודש אייר בהם אנו אומרים הלל: יום העצמאות ויום ירושלים. אך לא כל אחד מבין זאת, רק מי שהוא "השכל וידוע אותי". לא כולם רואים שזהו אור הגאולה ושאלו הם חסדי ה' (לכן בתפילה אומרים "ותחזינה עינינו" – שנדע לראות).
המשכן הינו מקום השראת השכינה. ואכן בחודש זה ניתנה התורה במעמד הר סיני. מתן תורה הוא הצלע השנייה, לאחר יציאת מצריים שהי הצלע הראשונה של עם ישראל.
בחודש תמוז התחיל החורבן. כל מה שבנינו אינו שווה דבר כי הכל נחרב.
בחודש אב מתגלה הקב"ה דרך השתיקה. "הסכת" פירושו הס ואחר כך כתת, קודם של שתיקה. על הפסוק "מי כמוך באלים ה'", אומרת הגמרא (גיטין נו:): מי כמוך באילמים, ששמע גידופו וניאוצו של טיטוס ושתק.
חודש אלול הוא חודש הרחמים. בחודש זה אנו מרבים תפילה, תשובה וצדקה.
שרה אימנו מצאה חן בעיני עבדי פרעה. רק בחודש תשרי, בחג הסוכות, יש קרבה מסוימת בין עם ישראל לאומות העולם כאשר אנו מתפללים גם עליהם ומקריבים שבעים פרים כנגדם.
ראשי התיבות של חודש חשון מתחלקים בין שני פסוקים. הדבש הינו דבר טהור שמקורו מדבר טמא (הדבורה). כך גם לאחר חודש תשרי מתהפכים הדינים והופכים לרחמים (לכן מחולק לשני פסוקים) בחודש חשון. זו הסיבה שהגשמים מתחילים לרדת דווקא בחודש חשון.
בחודש כסלו חל חג החנוכה בו נלחמנו וניצחנו את היוונים, שהיו גוי שישב בתוך ארץ ישראל. כל מלחמותינו היו עם עמים מחוץ לארץ ישראל, ואילו המלחמה עם היוונים הייתה מיוחדת, כיום שהם ישבו בתוך ארץ ישראל.
בחודש טבת תורגמה התורה ליוונית (תרגום השבעים). למרות שהתרגום נעשה באופן מקולקל, יש פה כוונה להזמין את כל הגויים לקרוא את התנ"ך, ועל ידי כך להבין את גדלותו של הקב"ה ולהללו יחד איתנו.
בחודש שבט מתרחשת תמורה בעולם. שכן עד חודש שבט האשמה שותה מגשמי השנה שעברה, ומחודש זה ואילך האשמה שותה מגשמי השנה הנוכחית.
חודש אדר הוא חודש השמחה, ואין שמחה אלא ביין.
חודש אדר שני: אין לו פסוק משלו, אלא הוא כנגד כל הצירופים יחד. חודש אדר שני מאחד את כל השנה יחד עם השנה השמשית. יש בו תכונה של כלליות.
(הרב אורי שרקי, מאמר "ראש חודש"/ל' בשבט תשס"ג)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה