תצווה: סוד השם הנעלם

 פתיחה: מדוע הפרשה כולה ללא שמו של משה?

וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל י-ה-ו-ָה וַיֹּאמַר אָנָּא חָטָא הָעָם הַזֶּה חֲטָאָה גְדֹלָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם אֱלֹהֵי זָהָב: וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ (שמות, לב, לא-לב)

שלושה שמות נקראו לו לאדם, אחד מה שקוראים לו אביו ואמו, ואחד מה שקוראים לו בני אדם, ואחד מה שקונה הוא לעצמו, טוב מכולן מה שקונה הוא לעצמו(תנחומא, פרשת ויקהל)

הקדמה: גם בהגדה של פסח משה (כמעט) לא נזכר:

אמר לפניו : רבון כל העולמים " שלח נא ביד תשלח " , ביד אותו האיש שאתה עתיד לשלוח . אמר לו : לא אמרתי לך , לך ואשלחך אל ישראל , אלא לך ואשלחך אל פרעה , ולאותו האיש שאתה אומר , אני שולח לעתיד לבא אל ישראל , שנאמר : "הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה '" . ( פרקי דרבי אליעזר , מ ) משה רבנו , האדריכל של יציאת מצרים , נעלם לחלוטין מהסיפור המגולל את ההצלחה הגדולה ביותר שלו - סיפור יציאת מצרים . פעם אחת בלבד מופיע משה רבנו בהגדה של פסח באזכור אגבי של הפסוק : " ויאמינו בה ' ובמשה עבדו " ( שמות יד , לא ) . כיצד ייתכן שהעיקר חסר מן הסיפור ? מדוע כאשר אנו מקיימים את מצוות סיפור יציאת מצרים איננו מזכירים את משה רבנו ? בפשט הדברים נראה שזה מה שמשה רבנו היה רוצה לראות , ברוב ענוותנותו . לא בכדי ניסה משה לברוח ממגמת סגידה אליו , והוא טורח להזכיר לנו שגם ברגעי השיא הוא בסך הכול ' עבד ' - " ויאמינו בה' ובמשה עבדו " . ברם , דמות אחרת נכנסת למשבצת החסרה והיא דמותו של אליהו הנביא . אנו פוגשים אותו בהפטרת שבת הגדול לפני חג הפסח בנבואת מלאכי , המזכיר את תורת משה אך מבטיח על שליחתו של אליהו לטובת הגאולה העתידית ...

(לגעת בזמן , הרב רונן נויברט, ע"מ 216)

חלק א: מדוע נעלם שמו של ה' ממגילת אסתר?

0.השם אינו שלם כשגובר כוחו של עמלק:

וְהָיָה בְּהָנִיחַ יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח:(דברים כה,יט)
וַיֹּאמֶר כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לַי-ה-וָ-ה בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר(שמות יז,טז)
כי יד על כס יה. ידו של הקב"ה הורמה לישבע בכסאו, להיות לו מלחמה ואיבה בעמלק עולמית, ומהו כס ולא נאמר כסא, ואף השם נחלק לחציו, נשבע הקב"ה, שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה שמו של עמלק כולו, וכשימחה שמו, יהיה השם שלם והכסא שלם, שנאמר האויב תמו חרבות לנצח (תהלים ט, ז.), זהו עמלק שכתוב בו ועברתו שמרה נצח (עמוס א, יא.) וערים נתשת אבד זכרם המה (תהלים שם), מהו אומר אחריו, וה' לעולם ישב, הרי השם שלם, כונן למשפט כסאו, הרי הכסא שלם (רש"י,שם)

1.ה' הוא המלך:

כל מקום שנאמר במגילת אסתר מלך אחשורוש באחשורוש הכתוב מדבר, וכל מקום שנאמר מלך סתם במלך מלכי המלכים הכתוב מדבר, ודרש "כטוב לב המלך ביין" - כטוב לבו של הקב"ה ביינה של תורה (מדרש אבא גוריון פ"א)

2.הסתר הפנים:
אסתר מן התורה מנין? {דברים לא-יח}: "ואנכי הסתר אסתיר פּנַי בּיּוֹם הַהוּא עַל כּל הָרָעָה אֲשׁר עָשׂה, כּי פָנָה אֶל אֱ-לֹהִים אֲחֵרִים"(חולין קלט, ע"ב)
הסתר אסתיר- בימי אסתר יהיה הסתר פנים ומצאוהו צרות רבות ורעות (רש"י,שם)

ועתה נבאר בעזר אדון כל למה במגילה איננו מוזכר שום שם הויה ושום שם משמות הקדושים בפירוש רק בראשי תיבות ובסופי תיבות כמוזכר בדברי האר"י ז"ל, וכגון יבא המלך והמן היום, ראשי תיבות הויה. וכל זה איננו שוה לי, סופי תיבות הויה, וכן כולם. כי הנס היה בתוך הטבעים הנהגתו מכוסה ולכן אין שום שם במגילה, כי בטבע הנהגותיו מכוסה, רק על ידי הנס דמרדכי ואסתר רואין שיש עילת כל העילות המנהיג עולמו ומרים תפארת ישראל ומשפיל ומכרית קרני רשעים, אבל אין רואין מלכותו כמו למעלה כמאמר המשורר (תהלים קג,יט) ה' בשמים הכין כסאו. ולכן כיון שעל ידי הנס ניכר שיש עילת כל העילות המנהג עולמו בחסד וברחמים ובמשפט לכן בראשי תיבות וסופי תיבות יש כמה שמות כמוזכר בדברי האר"י ז"ל. אפס כיון שאין רואין מלכותו לכן אין בו באתגליא. וגם כיון שרואין על ידי נסים נסתרים והנס צריך להיות מכמה דברים ומכמה סיבות. וכל שם היוצא מראשי תיבות וסופי תיבות הוא מכמה תיבות, כלומר שרואין מלכותו מהסיבות שהיה בימי מרדכי ואסתר והסיבה שהיה בימי מרדכי הוא מאיזה ספור מעשה וספור מעשה בא מכמה תיבות לכן בא השם בראשי תיבות וסופי תיבות מכמה תיבות. אבל שם בפני עצמו הוא תיבה מיוחדת איננו מוזכר, כי בפני עצמו אין רואין אותו בטבע והוא דק ועמוק.(קדושת לוי, ר' לוי יצחק מברדיצ'ב,קדושה ראשונה פורים)

3.הסתר כעונש:
שאלו תלמידיו את רשב''י מפני מה נתחייבו שונאיהן של ישראל שבאותו הדור כליה אמר להם אמרו אתם אמרו לו מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע אם כן שבשושן יהרגו שבכל העולם כולו אל יהרגו אמרו לו אמור אתה אמר להם מפני שהשתחוו לצלם אמרו לו וכי משוא פנים יש בדבר אמר להם הם לא עשו אלא לפנים אף הקב''ה לא עשה עמהן אלא לפנים והיינו דכתיב {איכה ג-לג} כי לא ענה מלבו (מגילה יב, ע"א)

נְבוּכַדְנֶצַּר מַלְכָּא עֲבַד צְלֵם דִּי דְהַב רוּמֵהּ אַמִּין שִׁתִּין פְּתָיֵהּ אַמִּין שִׁת אֲקִימֵהּ בְּבִקְעַת דּוּרָא בִּמְדִינַת בָּבֶל:

(דניאל  ג,א)

4.הסתרה כנגד המעתיקים:
והנכון בעיני, שזאת המגילה חיברה מרדכי וכו' והעתיקוה הפרסים ונכתבה בדברי הימים של מלכיהם, והנה הם עובדי עבודת גלולים,"והיו כותבים תחת השם הנכבד והנורא, שם תועבותם" , כאשר עשו הכותים, שכתבו תחת 'בראשית ברא אלקים' - 'ברא אשימא'. והנה כבוד ה' שלא יזכרנו מרדכי במגילה.(אבן עזרא,פתיחה למגילת אסתר)

5.מניעת בזיון שם ה':
שאמרו בפ"ק דר"ה שבטלו לכתוב השם באגרת, כי למחר זה פורע את חובו ונמצא השטר או האיגרת מונח באשפה. ומגילת אסתר נקראת אגרת, ולא רצו לחלק בין אגרת הדיוט לאגרת אסתר (לפי ספר האשכול ח"ב סי' ב')

6.דרגה אלוקית גבוהה:

בפנימיות הדברים באה אי-הזכרת שם ה' במגילה לרמז, שעניין המגילה קשור לדרגה גבוהה של אלוקות, הנעלית מהשמות הקדושים, דרגה שאינה נתפסת ונרמזת בשם.(לקוטי שיחות)

7.שם ה' רמוז במגילת אסתר:{ע"פ הרב גרשון שטיינברג}

א.ראשי תיבות לפי סדר:
וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב יָבוֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן הַיּוֹם אֶל הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לוֹ (אסתר ה,ד)

מדוע דווקא בפסוק זה נרמז שם ה' בצורה הכי גלויה?
רבי נחמיה אומר, כדי שלא יאמרו ישראל אחות יש לנו בבית המלך ויסיחו דעתן מן הרחמים (מגילה טו, ע"ב)

יבא המלך והמן היום (אסתר ה, ד) וגו' ולכך קאמר היום כי ראש התיבות הוא השם המיוחד ורמז בו כי השם המיוחד ג"כ יבא והשם המיוחד הוא ילחם כנגד המן שהוא זרע עמלק ואין השם שלם עד שימחה זכר עמלק ומפני כי עתה הוא התחלת הגאולה להפיל אותו ולכך הזכירה את שם המיוחד שהוא יפיל המן (אור חדש למהר"ל, ע"מ קסה)

שם ה' רמוז דווקא במקום הסעודה שכן הכל התחיל מהחטא ש'מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע' (מגילה יב) ולכן דווקא ע"י סעודה כשרה שאסתר תערוך למלך ולהמן ובה היא תאזור אומץ להתמודד פנים אל פנים מול המן- משם תבוא ישועת ה' (ענ"ד)

ב.סופי תיבות לפי סדר:
וְהַמֶּלֶךְ קָם בַּחֲמָתוֹ מִמִּשְׁתֵּה הַיַּיִן אֶל גִּנַּת הַבִּיתָן וְהָמָן עָמַד לְבַקֵּשׁ עַל נַפְשׁוֹ מֵאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה כִּי רָאָה כִּי כָלְתָה אֵלָיו הָרָעָה מֵאֵת הַמֶּלֶךְ: (אסתר ז,ז)

ג.ראשי תיבות למפרע:
וְנִשְׁמַע פִּתְגָם הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה בְּכָל מַלְכוּתוֹ כִּי רַבָּה הִיא וְכָל הַנָּשִׁים יִתְּנוּ יְקָר לְבַעְלֵיהֶן לְמִגָּדוֹל וְעַד קָטָן (אסתר א,כ)

ד.סופי תיבות למפרע:
וְכָל זֶה אֵינֶנּוּ שׁוֶֹה לִי בְּכָל עֵת אֲשֶׁר אֲנִי רֹאֶה אֶת מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי יוֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ (אסתר ה,יג)

ה.סופי תיבות בצירופים שונים:
וַיֹּאמֶר מְמוּכָן לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְהַשָּׂרִים לֹא עַל הַמֶּלֶךְ לְבַדּוֹ עָוְתָה וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה כִּי עַל כָּל הַשָּׂרִים וְעַל כָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר בְּכָל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ(אסתר א,טז)

ו.סופי תיבות בצירופים שונים:
וַיְהִי אֹמֵן אֶת הֲדַסָּה הִיא אֶסְתֵּר בַּת דֹּדוֹ כִּי אֵין לָהּ אָב וָאֵם וְהַנַּעֲרָה יְפַת תֹּאַר וְטוֹבַת מַרְאֶה וּבְמוֹת אָבִיהָ וְאִמָּהּ לְקָחָהּ מָרְדֳּכַי לוֹ לְבַת (אסתר ב,ז)

ז.סופי תיבות בצירופים שונים:
וְהַמֶּלֶךְ קָם בַּחֲמָתוֹ מִמִּשְׁתֵּה הַיַּיִן אֶל גִּנַּת הַבִּיתָן וְהָמָן עָמַד לְבַקֵּשׁ עַל נַפְשׁוֹ מֵאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה כִּי רָאָה כִּי כָלְתָה אֵלָיו הָרָעָה מֵאֵת הַמֶּלֶךְ (אסתר ז,ז)


8.ההסתר מלמד זכות על ישראל:
...ומפני כן, מסתתר שמו של הקב"ה ואינו נכתב במפורש,כדי להעיד על הנס שהיה מוסתר ומכוסה בתוך כל המאורעות של המגילה.מכאן אנו למדים כי למרות המדרגה השפלה שאליה הגיע אותו הדור,עם כל זה זכו לנסים גדולים ברחמי ה' יתברך עליהם לקיים הבטחתו 'ואף גם זאת בהיותם בארץ אויבהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם' {ויקרא כו, מד}
( רב פעלים ד,סוד ישרים יא, ע"פ פניני המועדים ע"פ הבן איש חי)

9.מגילת אסתר-סוף העידן הנבואי:
מגילת אסתר המתארת את אירועי הפורים היא הספר היחיד בתנ"ך שמדבר על מצב שבו אין נבואה. כשאין גילוי פנים של אלהים יש הסתרת זהות של האדם. אם אין נבואה, יש מסכות.(הרב אורי שרקי שליט"א, מתוך מצרף-מחשבות על יצירה ישראלית - יהודית)

חלק ב: משמעות השם משה כמרכז הכובד של הסיפור המקראי

וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים:(שמות ב,ב)

ותהר. לא הזכיר הכתוב לידת מרים ואהרן כי לא התחדש דבר בלדתם (אבן עזרא,שם)

וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַתְּבִאֵהוּ לְבַת פַּרְעֹה וַיְהִי לָהּ לְבֵן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מֹשֶׁה וַתֹּאמֶר כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ (שם ב,י)

1.השם משה הוא תרגום השם ממצרים ובמקור הוא "מוניוס":

שם משה מתורגם מלשון מצרים בלשון הקודש.ושמו בלשון מצרים היה מוניוס.וכך כתוב בספר עבודת האדמה הנעתק מלשון מצרים אל לשון קדרים(ערבית).גם ככה בספרי חכמי יון.(אבן עזרא הארוך,שם)

2.בת פרעה למדה את לשון הקודש או  ביקשה מדוברת עברית:

אולי למדה בת פרעה לשונינו או שאלה(אבן עזרא הארוך,שם)

3.משה- מוי(מים) שה(הוצאה) בלשון מצרית:

השגיח ה' שלא ישכח עמו ומולדתו במה שקראה שמו משה, שמזכיר שמשתה אותו מן המים, וכבר כתב פילון היהודי [שהיה באלכסנדריא בימי בית שני] בספר חיי משה ששם משה מורכב מן מו שהוא מים בלשון מצרי כמו מוי בלשון ארמי ומן שה שהוא לשון הוצאה והמלטה בלשון מצרי, ושם זה מעיד על מקרה זה בין בלשון מצרי ובין בלשון עברי, וכן כתב היוסיפון בקדמוניות שלו ספר ב' פרק ט'. ועי"ז נחקק בלבו תמיד שהוא מזרע בני תמותה, וכן ידעו כל ישראל כי הוא יהודי:

(מלבים על שמות פרק ב פסוק י )

4.משה- שם מצרי שמשמעו הילד

 ותקרא שמו משה. ראיתי בשם הרב ר' שמואל נ"י במדינת בעהיים. דבלשון מצרי תיבה זו כצורתה משמעו ילד. וילד המלך נקרא במדינה הילד. באשר הוא ולד יולד למדינה. והוא ביאור נכון. ופירשה הטעם שהוא ילד שלה. [והרי"א פי' ותקרא היא אמו יוכבד. וזהו נגד חז"ל ברבה ויקרא פ"א. וגם נגד הד"א שהיה לבן לבת פרעה. ועליה לקראו בשם]:

(העמק דבר על שמות פרק ב פסוק י )

5.משה- ימשה אחרים ויציל אותם:

וַיִּזְכֹּר יְמֵי עוֹלָם מֹשֶׁה עַמּוֹ אַיֵּה הַמַּעֲלֵם מִיָּם אֵת רֹעֵי צֹאנוֹ אַיֵּה הַשָּׂם בְּקִרְבּוֹ אֶת רוּחַ קָדְשׁוֹ (ישעיה סג,יא)

הטעם שקראתיו משה – להורות שימלט את אחרים הוא. כי אמנם מישיתיהו מן המים אחר שהיה מוטל בתוכם, וזה לא היה כי אם בגזירת עירין, כדי שימלט הוא את האחרים.(ספורנו,שם)

6.סודות בשמו של משה:

 וסוד הענין הוא שבמלת משה נרמוז כל הבחינות של משה קודם ביאתו לעוה"ז ולאחרית הימים ומה למעלה ומה למטה כמו שתמצא לפניך והוא כי מלת משה הוא נוטריקון מטטרון שר הפנים מלאך שר האלהים ר"ת משה מקבל שני הלוחות משבר שני הלוחות מקודם שליח השכינה מקבל שפת הנבואה משה שר הנביאים משה שליח השם משה שיקרע הים משה שיוציא העם משה שיגאל העם משה 

(תוספות השלם,שם)

6.משה- אותיות השם:

א.השם למפרע:

משה השם למפרע(מדרש לקח טוב  שמות ג יד)

ב.השם האבוד:
והנה אם נהפוך את אותיות השם משה נקבל את המלה השם – משה רבינו הוא עצמו השם האבוד שלנו, השם שניתן לנו ומכוחו אנו חוזרים אל "שמות בני ישראל" ויכולים לצאת משעבוד לגאולה. (גל עיני,הרב יצחק גינזבורג)

ג.אחד מצירופי של ה' בשם בן ע"ב:

5

מהש

חסד

שבתי

אריה

ידוע כראשי התיבות "מעולם הוא שמך" הנאמרות בתפילת אמת ויציב,[15] כרמז לשמו של משה,[16] וכסגולה לעצירת מגפה[17] ונגד טביעה.[18]

(ע"פ שער הגלגולים הקדמה לד' ולו'.)

7.מכוון כנגד שם ה' אל שדי:

שמו של משה מלבד שיש בו סודות נפלאות בראשי תיבותהנה מיטתו שלשמה ראשי תיבות משה וגימטריה אל די וכו' והיוצא מז שם נ משה היה תועלת נפלא לגאולתם וקדמה רפואת משה למכת גלות פרעה

(דרשות חת"ם סופר ח"א דף קס"ג עמוד א, ד"ה והנה)

8.השם משה שהוא הריפוי לשעבוד מכוון כנגד השנה בה החל השיעבוד שנת מש"ה  למניין ה-430 שנות גלות:

והנה מתחילת גלותם עד יציאת מצרים היה ת"ל שנה וכדכתיב (שמות יב,מ) "ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלושים שנה וארבע מאות שנה וגו' וקושי שיעבוד היה פ"ו שנים האחרונים , צא וחשוב היה גלות שמ"ד שנים בלי קושי ושעבוד ובשנת מש"ה התחיל הבה נתחכמה וקושי השיעבוד וקדמה רפואת משה  לגלות פרעה (דרשות חת"ם סופר ח"א דף קס"ג עמוד א, ד"ה והנה)

9.משה- השם המיוחד בתורה: 

קריאת שמו של משה מסופו לראשיתו יוצרת את המילה "השם",הדבר כמו בא לומר שזהו השם המיוחד בה' הידיעה....משה הוא האיש ששמו מופיע(כשם של פרט...) יותר מכל שם אד אחר בתורה כולה(770 מופעים בתנ"ך) (צוהר לתיבה,פרשת שמות)

10.משה יודע את השם המפורש ומשתמש בו:

 וַיֹּאמֶר מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט עָלֵינוּ הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר... (שמות ב,יד) 

הלהרגני אתה אומר. מכאן אנו למדים שהרגו   בשם המפורש: (רש"י,שם)

11.עשר שמותיו של משה:
עֲשָׂרָה שֵׁמוֹת נִקְרְאוּ לוֹ לְמשֶׁה: יֶרֶד: חֶבֶר: יְקוּתִיאֵל: אֲבִי גְדוֹר: אֲבִי סוֹכוֹ: אֲבִי זָנוֹחַ. רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי אִלְעָאי אָמַר אַף טוֹבִיָּה שְׁמוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות ב, ב): וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא, כִּי טוֹבִיָּה הוּא. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בַּר אַמֵּי אָמַר אַף שְׁמַעְיָה שְׁמוֹ. .... הַלֵּוִי, שֶׁהָיָה מִשִּׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי. לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְהַשָּׂרִים, לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּבֵית דִּינוֹ. וְצָדוֹק, זֶה אַהֲרֹן הַכֹּהֵן. וַאֲחִימֶלֶךְ, שֶׁהָיָה אָחִיו שֶׁל מֶלֶךְ. בֶּן אֶבְיָתָר, שֶׁוִּתֵּר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל יָדָיו מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל. רַבִּי תַּנְחוּמָא בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אָמַר אַף לֵוִי הָיָה שְׁמוֹ עַל עִקַּר מִשְׁפַּחְתּוֹ (שמות ד, יד): הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי. וּמשֶׁה, הֲרֵי עֲשָׂרָה, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה חַיֶּיךָ מִכָּל שֵׁמוֹת שֶׁנִּקְרְאוּ לְךָ אֵינִי קוֹרֵא אוֹתְךָ אֶלָּא בַּשֵּׁם שֶׁקְּרָאַתְךָ בִּתְיָה בַת פַּרְעֹה (שמות ב, י): וַתִּקְרָא שְׁמוֹ משֶׁה, וַיִּקְרָא אֶל משֶׁה.(ויקרא רבא,א,ג)

ידוע מהגמרא וממפרשיה, שלכל אות יש משמעות רוחנית. כל אות מסמלת כוח, ובספר 'בראשית', ראינו כמה דוגמאות לכך. משה רבינו הוא דמות שכוללת הכל, כפי שמנוסח בשלושה עשר העיקרים של הרמב"ם: "אני מאמין... שמשה רבינו היה אב לנביאים, לקודמים לפניו ולבאים אחריו". לפי זה היינו מצפים שתופענה בשמו  כל האותיות. אך מכיוון שמן הנמנע שיהיה שם קריא ושמושי בן עשרים ושתים

אותיות, לכן יש צורך בעשרה שמות. מעניין הדבר שבתוך כל שמותיו אנו מוצאים את כל אותיות הא"ב, מלבד האותיות פ"ה וצדי"ק. 

 את חסרון האות פ"ה אפשר להסביר בזה שמשה היה 'כבד פה'. כוח הדיבור שיצא מפיו היה לקוי גם באותיות הלשון וגם באותיות השפתיים. לפיכך נעדרת האות פ"ה משמותיו. בביאור חסרון הצדי"ק, אפשר לבאר: צדיקים רבים עמדו לעם ישראל בכל הדורות, אולם משה רבינו הוא מעל ומעבר לדרגתם של אותם צדיקים. "ּפֶה אֶל ּפֶה אֲדַבר ּבֹו ּומַרְאֶה וְ ֹלא בְחִידֹת"" ,אֲשֶׁר יְ דָעֹו ה' ּפָנִים אֶ ל ּפָנִים"" ,לא קם בישראל כמשה עוד נביא ומביט את תמונתו"" ,איש האלוקים" שמחציו ולמטה איש ומחציו ולמעלה אלוקים ,הם תיאורים של דמות שאין דומה לה בכל הנביאים ובכל צדיקי הדורות. כל המעלות הללו מרומזות בחסרון האות צדי"ק, ללמדנו שמשה הוא מעל דרגת הצדיק הרגיל. אפילו משיח צדקנו שיבוא במהרה לגאלנו יהיה קרוב בדרגתו למשה, אך לא כמשה ממש

(השמות בתורה , הרב אהרון בורנשטיין,ע"מ 130)

12.משה מחזיק בתוכו שני הפכים שהם אחדות שלמה:

... וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מֹשֶׁה וַתֹּאמֶר כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ(שמות ב,י)

מהאמור כאן עולה ששמו של משה מכיל בתוכו שני הפכים: מצד אחד השם מבטא את העובדה שמורו של משה הוא "מן המים" ומצד שני הוא מציין שמשה יצא מן המים ונמשה אל היבשה.

משמעות הדבר ברוחניות:

מבואר בתורת החסידות (תורה אור בשלח סב,א ועוד) שהמים טבעם להסתיר ולכסות את המצצא בתוכם - רומזים לכח הגבורה וההעלם של הקב"ה.ואילו היבשה ההגלויה לכל - רמוזת לכח החסד והגילוי שלו.

משה רבנו - שמקורו היה "מן המים" ומשםנמשה אל היבשה כלל בתוכו את שתי התכונות: הן כח הגבורה וההעלם והן כח החסד והגילוי.

לפי האמור יובן מה שמצינו בספרים (מגלה עמוקות אופן עד)  שהשם משה הוא ראשי תיבות משה( או מחלוקת) שמאי הלל: שמאי מבטא את קו הגבורה וההעלם (ולכן נוטים בדכ בית שמאי להחמיר) ואילו הלל מבטא את קו החסד והגילוי(ולכן נוטים בית הלל להקל) משה הכולל את שתי התכונות גם יחד("מן המים משיתיהו")- מחבר את שניהם יחד ומגלה את המעלה שבכל אחד מהם(וכיום שמקורו של משה הא מן המים ורק לאחר מכן נמשך אל היבשה נרמז שמו תחילה שמאי ורק אחר כך הלל)

(המאור בשתורה, ביאור החומש של הרבי מלובביץ  שמות ע"מ כח-כט, ע"פ התוועדויות תנש"א ח"ג עמ' 126 והילך)

נספח: צילום מתוך "השמות בתורה" , הרב אהרון בורנשטיין ע"מ 129

13.משה - מדוע חסר ואו ?

ולמה משה חסר וי-ו , שנעלמו ממנו שש הלכות, ואלו הן: "מדוע לא אכלתם החטאת",שכח שאונן אסור לאכול בקדשים,וטמאים לנפש אדם,ודין המקושש ודין המקלל,ודין בנות צלפחד ודין זמרי ויש אומרים אף דין טומאת כלים וטהרתן (מדרש החפץ כתב יד, מתוך תורה שלמה,שם)

כל משה שבתורה חסר ויו , למה? שנתחבר שער אחד מן החכמה שנאמר ותחסרהו מעט מא-להים לפי שמ"ט שערי חכמה נתנו ל למשה בסיני ואחד לא נתנו לו איזה זה? זה שער סיום הספר (מדרש חסירות ויתרות, מתוך תורה שלמה,שם)

חלק ג: מדוע לא נזכר שמו של משה בפרשת תצוה?

1.גנותו לכאורה של משה:

א.קללתו של משה:
על שם שאמר (שמות לב,לב) : "מחה ני נא מספרך אשר כתבת" כי קללת חכם אפילו על תנאי היא באה (מכות יא,א).
(פירוש הטור,ד"ה: "ואתה תצווה")

בכל הפרשיות משעה שנולד משה, הוזכר שמו. חוץ מחומש דברים בפרשיות ראה שופטים כי תצא כי תבוא, וכן בכל חומש בראשית ומרומז באותיות מחני נא מספרך "אשר כתבת" א' חומש ברא'שית, ש'ופטים, ר'אה כ'י ת'צא, כי תב'וא, ת'צוה.(פרפראות לפרשת השבוע, הרב גרשון שטיינברג)

ויש מרמזים רמז יפה מחני נא "מספרך" אותיות מספר כ' דהיינו הפרשה העשרים מתחילת בראשית. כלומר שמשה רבינו ביקש מחני נא מהפרשה העשרים שהיא פרשת תצוה. (פרפראות לפרשת השבוע, הרב גרשון שטיינברג' ע"פ הבן איש חי, . 'עוד יוסף חי', תחילת פרשת כי תשא.)

וּבַחִבּוּר הַקַּדְמוֹן, שְׁלֹשָׁה הֵם שֶׁגּוֹרְמִים רָעָה לְעַצְמָם - שְׁנַיִם בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְאֶחָד בְּעוֹלָם אַחֵר.
וְאֵלּוּ הֵם: מִי שֶׁמְּקַלֵּל עַצְמוֹ, שֶׁלָּמַדְנוּ, מְמֻנֶּה אֶחָד מֻפְקָד לִפְנֵי הָאָדָם, וּבְשָׁעָה שֶׁמְּקַלֵּל עַצְמוֹ אוֹתוֹ הָאָדָם, מְמֻנֶּה זֶה, וְשִׁבְעִים אֲחֵרִים שֶׁמְּמֻנִּים תַּחְתָּיו, נוֹטְלִים אוֹתוֹ דִּבּוּר וְאוֹמְרִים אָמֵן, וּמַעֲלִים אוֹתָהּ לְמַעְלָה וְדָנִים אוֹתָהּ, וְהוּא רוֹדֵף אַחֲרָיו עַד שֶׁעוֹשֶׂה אוֹתוֹ וּמְשַׁלֵּם לוֹ אוֹתוֹ דִּבּוּר.

מִי לָנוּ גָּדוֹל מִמֹּשֶׁה, שֶׁאָמַר {שמות לב} וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךְ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ, וְאָמַר לְצֹרֶךְ, וְאַף עַל גַּב שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָשָׂה רְצוֹנוֹ, 

עִם כָּל זֶה לֹא נִצּוֹל מֵעֹנֶשׁ, וַהֲרֵי נִתְבָּאֵר שֶׁלֹּא נִזְכַּר בְּפָרָשַׁת וְאַתָּה תְּצַוֶּה, וְנִמְחָה מִשָּׁם...

וְאֶחָד מִי שֶׁזּוֹרֵק לֶחֶם אוֹ פֵּרוּרִים שֶׁל לֶחֶם בַּקַּרְקַּע וְעוֹשֶׂה בּוֹ זִלְזוּל, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר. אֵלּוּ הַשְּׁנַיִם בָּעוֹלָם הַזֶּה. וְאֶחָד בָּעוֹלָם הַהוּא - מִי שֶׁמַּדְלִיק נֵר בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת טֶרֶם מַגִּיעִים יִשְׂרָאֵל לִקְדֻשָּׁא דְסִדְרָא, מִשּׁוּם שֶׁמְּחַלֵּל שַׁבָּת, וְגוֹרֵם לָאֵשׁ שֶׁל הַגֵּיהִנָּם לִדְלֹק טֶרֶם הִגִּיעַ זְמַנּוֹ (זוהר,פרשת פנחס,רמו,ע"א-ע"ב)


ב.להסתיר את פיחות כבודו של משה:
לפי שרצה לצוות על עניין הבגדים לאהרון ומשה היה עתיד להיות כהן גדול והיה עוגמת נפש לו להזכירו אצל הבגדים שהיו ראויים לו ונלקחו ממנו.(פירוש הטור,שם)

ג.אזכרתו של משה:
.משום דז' אדר נופל תמיד בשבוע של פרשת תצוה (רק לפעמים רחוקות יקרה שפרשת תצוה נופל אחר ז' אדר) וה' יתברך ויתעלה שמו הצופה ומביט עד סוף כל הדורות ידע מראש כי בז' באדר יסתלק משה רבנו ע"ה לזאת לא זכר שמו בפרשה הזאת כדי לרמז על זה. (קהלת יצחק עה"ת, מתלמידי הגר"א)

2.זכותו של משה:

א.הוראה לכל מנהיג באשר הוא:

ונראה לומר על דרך המליצה: כשהמנהיג צריך לצוות, לפקד, עליו להוציא מהדגשת ציווי וקיום הפקודה את אישיותו הפרטית, את שמו המיוחד. ואתה - המנהיג, כמנהיג - אתה תצוה! (נר למאור,הרב משה צבי נריה זצ"ל,פרשת תצוה)

ב.משה נמצא בתוככי הפרשה:

ועוד אמר הגר"א דבסדרא הזאת יש ק"א פסוקים ובשם מ-ם ש-ין ה-א, מ+י+נ+א=ק"א.
זאת לרמוז לנו שאע"פ שהחיצוניות של משה רבנו ע"ה דהיינו גופו הקדוש נעדר מאיתנו מכל מקום הפנמיות שלו, דהיינו הרוחניות שלו, שהיא התורה הקדושה שלימד לנו, עוד חיה עימנו וכל ימי עולם לא ישבותו(קהלת יצחק עה"ת, מתלמידי הגר"א)

ג.שכרו של משה:

וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל - להתחבר עמהם בצוותא חדא ולדבקם בו יתברך (ע"פ הבעש"ט, תולדות יעקב יוסף פרשת נשא קלא)

...ולא מסתברא שעל מסירת נפשו יפקד שמו,אכן ואתה תצוה היא מעלה עליונה מהזכרת שמו, ואתה תצוה את בני ישראל, הפירוש שמשה רבינו עליו השלום יהיה תמיד בצוותא עם ב"י,דאיתפשתותא דמשה בכל דרא ודרא ותבוך כל אחד ואחד ולזה זכה כי מסר נפשו עבור טובת ישראל (לב שמחה, מתוך אוצר הפלאות על שמות)

המושג נְשָמָה נזכר לראשונה בפסוק המתאר איך ה' בורא את האדם: בראשית : "וַיִּיצֶר ה' אֱלֹ-הִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה, וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים, וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה"{בראשית ב,ז}...מסתבר שהנשמה מציינת את הקשר שבין ה' לאדם. ה' נפח, הצית באדם את הנשמה, ומאז הנשמה היא כמו נר הדולק בתוך האדם.
(אראל סגל,אתר http://tora.us.fm.)

סיום: בחיצוניות- פרשת תצווה משה נעלם כביכול כעונש. בפנימיות- פרשת תצווה היא שיא הופעתו של משה, בגוף שני ("ואתה") כי הוא המצוות ומחבר בין עם ישראל לקב"ה אע"פ שלדורות יהיו אלה הכהנים 

בפרשת תצוה משה רבנו זוכה לעלות לדרגה כה גבוהה כך ששמו דבוק בכל הפרשה ולא רק באיזכור ממוקד של השם משה מפעם לפעם כפי שבשאר התורה. דוקא בפרשה זו משה רבנו זוכה להגיע לשם נטמיר והנעלם הגבוה יותר מכל שם מפורש (ענ"ד)