ויחי: בין יעקב אבינו לרבי יהודה הנשיא( לא ערוך)

*השיעור הוא ע"פ שיעור הרב רוזנבלום ויחי תש"פ

פתיחה: מדוע נפתחה המשנה בק"ש ולא בברכות כשמה של המסכת ?

מֵאֵימָתַי קוֹרִין {א} אֶת שְׁמַע בְּעַרְבִית. מִשָּׁעָה שֶׁהַכֹּהֲנִים נִכְנָסִים לֶאֱכֹל בִּתְרוּמָתָן {ג}, עַד סוֹף הָאַשְׁמוּרָה הָרִאשׁוֹנָה, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, עַד חֲצוֹת. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשָּׁחַר {ה}. מַעֲשֶׂה שֶׁבָּאוּ בָנָיו מִבֵּית הַמִּשְׁתֶּה, אָמְרוּ לוֹ, לֹא קָרִינוּ אֶת שְׁמַע. אָמַר לָהֶם, אִם לֹא עָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר, חַיָּבִין אַתֶּם לִקְרוֹת. וְלֹא זוֹ בִּלְבַד, אֶלָּא כָּל מַה שֶּׁאָמְרוּ חֲכָמִים עַד חֲצוֹת, מִצְוָתָן עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשָּׁחַר. הֶקְטֵר חֲלָבִים וְאֵבָרִים, מִצְוָתָן עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשָּׁחַר. וְכָל הַנֶּאֱכָלִים לְיוֹם אֶחָד, מִצְוָתָן עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשָּׁחַר. אִם כֵּן, לָמָּה אָמְרוּ חֲכָמִים עַד חֲצוֹת, כְּדֵי לְהַרְחִיק אֶת הָאָדָם מִן הָעֲבֵרָה:(ברכות א,א)

הקדמה: רבי יהודה הנשיא

1.מדוע פתח במם: ראשונים שאלו דהוה ליה למימר אימתי קורין . ואפשר דרך רמז שרצה לחבר תורה שבכתב ותורה שבע"פ  כי סוף התורה לעיני כל ישראל הרי שסיים באות למד וסוף המקרא בסוף דברי הימים סיים ויעל ולכן התחיל במם מאימתי שתהיה סמוכה למקרא ( החיד"א פתח עיניים ברכות א)

2.פטירתו של רבי: רַבֵּנוּ כְּשֶׁהָיָה נִפְטַר מִן הָעוֹלָם צִוָּה שְׁלשָׁה דְבָרִים, אָמַר לָהֶם אַל תָּזוּז אַלְמָנוּתִי מִתּוֹךְ בֵּיתִי, וְאַל תִּסְפְּדוּנִי בָּעֲיָרוֹת שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְאַל תַּנִּיחוּ לְנָכְרִי שֶׁיִּגַּע בְּמִטָּתִי אֶלָּא מִי שֶׁנִּטַּפֵּל עִמִּי בְּחַיַּי יְטַפֵּל בִּי בְּמוֹתִי. בְּחַיָּיו הָיָה דָר בְּצִפּוֹרִי שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה, וְהָיָה קוֹרֵא עַל עַצְמוֹ וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה, וְחָיָה יְהוּדָה בְּצִפּוֹרִי שְׁבַע עֶשְׂרֵה שְׁנִין. רַבֵּנוּ שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה חָשַׁשׁ בְּשִׁנָּיו וְכָל אוֹתָן שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה לֹא מֵתָה חַיָּה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְלֹא הִפִּילָה אִשָּׁה עֻבָּרָהּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, בְּסוֹף שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה כָּעַס רַבֵּנוּ עַל רַבִּי חִיָּא הַגָּדוֹל, נִכְנַס אֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב אֵצֶל רַבֵּנוּ בִּדְמוּתוֹ שֶׁל רַבִּי חִיָּא וְנָתַן יָדוֹ עַל שִׁנּוֹ וּמִיָּד נִתְרַפֵּא, לְמָחָה נִכְנַס רַבִּי חִיָּא אֶצְלוֹ אָמַר לוֹ רַבִּי אוֹתָהּ שִׁנָּךְ מַה הִיא עֲשׂוּיָה, אָמַר מִשָּׁעָה שֶׁנָּתַתָּ יָדְךָ עָלֶיהָ אֶתְמוֹל נִתְרַפְּאָה, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר רַבִּי חִיָּא אִי לָכֶם חַיּוֹת שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אִי לָכֶם עֻבָּרוֹת שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אֲפִלּוּ כֵן אָמַר לוֹ לֹא הָיִיתִי אֲנִי שֶׁנָּתַתִּי יָדִי עַל שִׁנֶּךָ. יָדַע רַבֵּנוּ שֶׁאֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב הָיָה, מֵאוֹתָהּ שָׁעָה הִתְחִיל לִנְהֹג בְּרַבִּי חִיָּא כָּבוֹד. 

(בראשית רבא, צו,ה)

ת''ר בשעת פטירתו של רבי אמר לבני אני צריך נכנסו בניו אצלו אמר להם הזהרו בכבוד אמכם נר יהא דלוק במקומו שולחן יהא ערוך במקומו מטה תהא מוצעת במקומה יוסף חפני שמעון אפרתי הם שמשוני בחיי והם ישמשוני במותי: הזהרו בכבוד אמכם: דאורייתא היא דכתיב {שמות כ-יב} כבד את אביך ואת אמך אשת אב הואי אשת אב נמי דאורייתא היא דתניא כבד את אביך ואת אמך את אביך זו אשת אביך ואת אמך זו בעל אמך וי''ו יתירה לרבות את אחיך הגדול הני מילי מחיים אבל לאחר מיתה לא: נר יהא דלוק במקומו שולחן יהא ערוך במקומו מטה תהא מוצעת במקומה: מאי טעמא כל בי שמשי הוה אתי לביתיה ההוא בי שמשא אתאי שבבתא קא קריה אבבא אמרה אמתיה שתיקו דרבי יתיב כיון דשמע שוב לא אתא שלא להוציא לעז על צדיקים הראשונים: יוסף חפני שמעון אפרתי הם שמשוני בחיי והם ישמשוני במותי: סבור מינה בהדין עלמא הוא דקאמר כיון דחזו דקדים ערסייהו לערסיה אמרי שמע מינה לההוא עלמא הוא דקאמר והאי דאמר הכי דלא לימרו מילתא הואי להו ועד האידנא נמי זכותו דרבי הוא דאהניא להו אמר להן לחכמי ישראל אני צריך נכנסו אצלו חכמי ישראל אמר להן אל תספדוני בעיירות

והושיבו ישיבה לאחר שלשים יום שמעון בני חכם גמליאל בני נשיא חנינא בר חמא ישב בראש: אל תספדוני בעיירות: סבור מינה משום טרחא הוא דקאמר כיון דחזי דקספדי בכרכים וקאתו כולי עלמא אמרו שמע מינה משום יקרא הוא דקאמר הושיבו ישיבה לאחר שלשים יום דלא עדיפנא ממשה רבינו דכתיב {דברים לד-ח} ויבכו בני ישראל את משה בערבות מואב שלשים יום תלתין יומין ספדין ביממא וליליא מכאן ואילך ספדו ביממא וגרסי בליליא או ספדו בליליא וגרסי ביממא עד דספדי תריסר ירחי שתא ההוא יומא דאשכבתיה דרבי נפקא בת קלא ואמרה כל דהוה באשכבתיה דרבי מזומן הוא לחיי העוה''ב ההוא כובס כל יומא הוה אתי קמיה ההוא יומא לא אתא כיון דשמע הכי סליק לאיגרא ונפל לארעא ומית יצתה בת קול ואמרה אף ההוא כובס מזומן הוא לחיי העולם הבא

(כתובות קג, ע"א-ב)

חלק א : בין יעקב לרבי יהודה הנשיא 

0.יעקב גלגולו של רבי:

ויאמר ה' לה... עשו ויעקב היו גלגולו אנטונינוס ורבי, אנטונינוס היה גלגולו דעשו, ורבי היה גלגולי דיעקב שתיקן אתה קדוש, ולכן נקרא ר' יהודה נשי"א, ר"ת ניצוץ של יעקב אבינו, ובזכות יעקב ניתנה תורה שבכתב, ור' סידר תורה שבעל פה. (ילקוט ראובני, תולדות)

נולד ביום בו מת רבי עקיבא שגם כן היה גלגולו של יעקב ולכן רבי ממשיך את התיקון:
וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ, רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר, וְכִי אֵין אָנוּ יוֹדְעִין שֶׁזָּרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ, אֶלָּא מָה הוּא כֵן, עַד שֶׁלֹא יִשְׁקַע שִׁמְשׁוֹ שֶׁל צַדִּיק זֶה, הוּא מַזְרִיחַ שִׁמְשׁוֹ שֶׁל צַדִּיק אַחֵר, יוֹם שֶׁמֵּת רַבִּי עֲקִיבָא נוֹלַד רַבִּי, וְקָרְאוּ עָלָיו פָּסוּק זֶה: וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ.(קהלת רבא א,י)

עיין בעץ יוסף שכתב שרבי יהודה הנשיא [רבי] היה נשמתו של יעקב אבינו. הנשי"א נוטריקון ה'וא נ'שמתו ש'ל י'עקב א'בינו, ע"כ.
1.והנה בזה מבואר מה שרבי יהודה הנשיא כתב את המשנה שהרי יעקב אבינו היה עמוד התורה של כלל ישראל, ורבי ג"כ עמוד התורה שבע"פ. 

2.יעקב אבינו לא מת ורבי ג"כ לא מת:
א''ל רב נחמן לר' יצחק לימא מר מילתא א''ל הכי א''ר יוחנן אין מסיחין בסעודה שמא יקדים קנה לושט ויבא לידי סכנה בתר דסעוד א''ל הכי א''ר יוחנן יעקב אבינו לא מת א''ל וכי בכדי ספדו ספדנייא וחנטו חנטייא וקברו קברייא א''ל מקרא אני דורש שנאמר {ירמיה ל-י} ואתה אל תירא עבדי יעקב נאם ה' ואל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים מקיש הוא לזרעו מה זרעו בחיים אף הוא בחיים ...
כי הוו מיפטרי מהדדי א''ל ליברכן מר אמר ליה אמשול לך משל למה''ד לאדם שהיה הולך במדבר והיה רעב ועיף וצמא ומצא אילן שפירותיו מתוקין וצילו נאה ואמת המים עוברת תחתיו אכל מפירותיו ושתה ממימיו וישב בצילו וכשביקש לילך אמר אילן אילן במה אברכך אם אומר לך שיהו פירותיך מתוקין הרי פירותיך מתוקין שיהא צילך נאה הרי צילך נאה שתהא אמת המים עוברת תחתיך הרי אמת המים עוברת תחתיך אלא יהי רצון שכל נטיעות שנוטעין ממך יהיו כמותך אף אתה במה אברכך אם בתורה הרי תורה אם בעושר הרי עושר אם בבנים הרי בנים אלא יהי רצון שיהו צאצאי מעיך כמותך  (תענית ה,ע"ב - ו, ע"א)

העובדה שזרעו בחיים,כלומר שהם ממשיכים את דבקותו של יעקב באלוקים חיים- מהווה המשך נצחי לחייו של יעקב עצמו (ליקוטי שיחות,חלק טו , ע"מ 427)

3.יעקב השתחווה לעשיו, וגם אצל רבי מצינו [במדרש פר' וישלח] שכתב לאנטונינוס מכתב, וכתב לו 'מעבדך יהודה לאדוני אנטונינוס', ושאלוהו תלמידיו של רבי הרי אתה יותר מכובד וחשוב ממנו, אמר להם ומה אעשה שסבא שלי השתחוה לסבא שלו שהרי רבי בא מיעקב ואנטונינוס מעשיו:

רבינו אמר לר' אפס כתוב חד אגרא מן שמי למרן מלכא אנטונינוס, קם וכתב מן יהודה נשיאה למרן מלכא אנטונינוס, נסבה וקרייה וקרעה, א"ל כתוב מן עבדך יהודה למרן מלכא אנטונינוס, א"ל ר', מפני מה אתה מבזה על כבודך, א"ל מה אנא טב מן סבי, לא כך אמר עבדך יעקב. (בראשית רבא, בראשית עה ו)

4.יעקב קרא לבניו לפני מותו וצוה אותם, וגם רבי קרא לבניו לפני מותו וצוה אותם. 

5.בניו של יעקב יוסף ובנימין לא גדלו ע"י אמם אלא ע"י בלהה אשת יעקב, וגם בניו של רבי גדלו ע"י אשתו ולא ע"י אמם[שנפטרה]. 

6.אצל יעקב מצינו שראובן לא נהג מספיק כבוד באשת אביו היא בלהה ובלבל יצועי אביו, ורבי צוה על בניו שיזהרו בכבוד אשתו אע"פ שהיא לא אמם. 

7.רבי היה בסכנה של מות מפני השלטון הרומי על שנימול, וגם יעקב היה בסכנת מות משנאת עשיו. 
רבי היה נקרא רבנו הקדוש משום שלא הכניס ידיו למטה מאבנטו [מטבורו], וגם יעקב אבינו לא ראה קרי מימיו. 

8.אצל יעקב [באהל] היה ענן קשור ונר דולק מע"ש לע"ש וברכה בעיסה, כלומר דוגמת משכן, וכן אצל רבי נר דולק ומיטה מוצעת ושולחן ערוך. 

9.והנה כשרבקה אמנו היתה מעוברת בתאומים נאמר עליה [בראשית כה, כג] "שני גוים בבטנך ושני לאומים ממעיך יפרדו וגו' ", ודרשינן [ע"ז י"א א'] "אלו רבי ואנטונינוס", כלומר דיעקב ועשיו הם רבי ואנטונינוס, 
והבן כי קצרתי.

(האר עינינו, כתובות קג ע"א)

10.שבע עשרה שנים של רבי לעומת שבע עשרה שנים של יעקב:

ר' הוה יתיב ליה בציפורין שבעה עשר שנין, וקרא על גרמיה ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה, ויחי יהודה בציפורין שבע עשרה שנין, ומן גוביהן עבד תלת עשרה שנין חשיש שינוי, אמר ר' יוסי בי רבי בון כל אותן שלש עשרה שנה לא מתה חיה בארץ ישראל, ולא הפילה עוברה בארץ ישראל... (כתובות סה ב)

11. מתי ייעקב אבינו חזר לפגוש את עשו אחיו? בימי רבי יהודה הנשיא
עד אשר אבא אל אדוני שעירה חזרנו על כל המקומות ולא מצאנו שבא יעקב לשעיר אבל רמז קא רמיז על גלגולא בתרא אשר הראו לרבקה שהיו הבנים מתרוצצים בקרבה ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך הם אנטונינוס ורבי והיה להם אז קירוב הדעת יחד אב"א נוטריקון "אנטינינוס "בן "אסרירוס אל אדוני שעירה כי כבר למד רבי ושלח לאנטינינוס שילמד. במדרש רבה שאז נתקיים נסעה ונלכה לנגדך ביחד ועתה לא רצה יעקב לעשות שותפות עמו ז"ש יעבור נא אין נא אלא עתה יעבור לפני עבדו ואני אתנהלה לאטי. ועז"א (תהלים עג) עד אב"א אל מקדשי אל אבינה לאחריתם דרז"ל רמז לרב אשי מקדשי סימן לרב אשי אבינה רמז לרבינא לאחריתם שהם סוף הוראה ולדעתי נרמזה ג"כ שם סוף משניות שסדר רבי בימי אנטנינוס שמצא אז חן בעיניו ולכן נקרא רבינו הקדוש שגזרו שמד על ברית מילה וניצול רבי ע"י אנטינינוס זה נרמז בסוד לרגל המלאכה ולרגל הילדים על תרין גוים אלו. ז"ש עשו אציגה נא עמך מן העם שיבואו עתה ניצוצית מני' בקדושה וע"ז השיב יעקב למה זה אמצא חן בעיני אדוני על גלגול ז"ה בזה הפעם אין אני מבקש ממך כי הוא אדמוני כאדרת שער. אבל בגלגול דורות הבאים מצא חן בעיני אנטינינוס ואז טובות שלו לא הי' רעה בעיני צדיקים:

(ספר מגלה עמוקות על התורה - פרשת וישלח )



12. ר' יהודה הנשיא ביקש לבטל את צום תשעה באב הדחוי - ולא עלה בידו- ולכן השבת נדחתה עבורו בקבורתו ויעקב ניצל מעשיו בין השאר משום ששמר שבת בבית לבן:

אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא רבי נטע נטיעה בפורים ורחץ בקרונה של צפורי בשבעה עשר בתמוז ובקש לעקור תשעה באב ולא הודו לו אמר לפניו רבי אבא בר זבדא רבי לא כך היה מעשה אלא תשעה באב שחל להיות בשבת הוה ודחינוהו לאחר השבת ואמר רבי הואיל ונדחה ידחה ולא הודו חכמים קרי עליה {קהלת ד-ט} טובים השנים מן האחד (מגילה ה ע"א-ה ע"ב)

ב) ביקש רבי לעקור תשעה באב שחל להיות בשבת אמר כיון דאידחי אידחי וחכמים לא הודו לו [מגילה ה ע"ב], ונ"ל מה שרבינו הקדוש דוקא ביקש לעקור תשעה באב שחל להיות בשבת,....

ג) אמרו רז"ל [ירושלמי כלאים פ"ט ה"ג] יום שנפטר רבינו הקדוש ערב שבת היה והתעסקו כולי עלמא בכבודו, ואח"כ באו כולם לביתם והיה עוד זמן לכל אחד להחם חמין ולצלות דג ולהדליק את הנרות, וכד ערבא שמשא קרא הגבר וידעו שנדחה שבת והמתין בעבור כבודו דרבינו הקדוש, ולא נמצא כן בשארי הצדיקים, ולדעתי היה זה להיות שהוא בסברתו דחה אבילות דתשעה באב בעבור קדושת שבת וכבודו, והיה זה שכרו שנדחה שבת בעבור כבודו:

(ספר בני יששכר - מאמרי חדשי תמוז אב - מאמר ג )

13.השמש שקעה בפטירץו מאוחר כתיקון לשמש שהקימה לשקוע אצל יעקב אבינו (הרב רוזנבלום)

14.י"ג שנים סבל משיניו בגלל החלב שינק מאימו של אנטונינו כאשר החליפו בינהם


חלק ב: יעקב אבינו וקריאת שמע

1.כאשר הניח ראשו על האבנים קיבץ 12 אבנים שהם שמע ישראל+ ברוך שם- 12 תיבות לאבן אחת

2.כאשר פגש יעקב את יוסף היה קורא ק"ש


3.וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו וַיֹּאמֶר הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים(בראשית מט,א)
...ענא אבונן יעקב ואמר להון אברהם אבוי דאבא קם מיניה פיסול ישמעאל וכל בני קטורה ויצחק אבא קם מיניה פיסול עשו אחי ואנא דחיל דלא יהי ביניכון גבר לביה פליג על אחוי למיזל למפלח קדם טעוון אוחרניין ענין תרי עשרתי שבטוי דיעקב כולהון כחדא ואמרין שמע מינן ישראל אבונן י-י אלהנא י-י חד עני יעקב אבונן ואמר יהא שמיה רבא מברך לעלמי עלמין: (תרגום ירושלמי,שם)


סיום: המשנה פתחה בק"ש- החיבור אל יעקב אבינו
מסכת ברכות פותחת בק"ש בגלל שרבי יהודה הנשיא הוא גלולו של יעקב ומאחר וק"ש נתקנה לראשונה ע"י יעקב אבינו הרי שרבי שגלגולו קבע את הדיון בה בראש המשנה שהיא חיבורו המרכזי והחשוב ( ע"פ הרב רוזנבלום)

רבי פתח דווקא בק"ש של ערבית שהרי יעקב תיקן תפילתך ערבית (ענ"ד)








_________________________________________________________________________

עשיר מאוד:
אהורייריה דרבי הוה עתיר משבור מלכא (ב"מ פה.)


וכן רבינו הקדוש שנקרא כן בסתם כי נתייחד בתוקף הקדושה שאפשר להשיג בעולם הזה היה ניצוץ יעקב אע"ה כידוע מהאריז"ל, דעל כן אתי כל בי שמשי לביתיה כמ"ש בכתובות (ק"ג א') דגם כן לא מת, והיינו שהוא היה נשיא ופרנס הדור וכולל כל נפשות דורו, וכשהשלים נפשו כל כך עד שיזכה לשם קדוש סתם, היינו כשלא יגיע לו שום פגם עוד, ועל כן שהשלים גם נפשות כל דורו האחוזים בו, ולפיכך איתא בסנהדרין (צ"ח ב') אי מן חיי הוא כגון רבינו הקדוש שחשבו עליו שהוא משיח, כי כבר תיקן נפשו כל כך עד שהמשיך ותיקן כל דורו עמו, אלא שעדיין לא היה הדור כדאי שיהיה גם אצלם בהתגלות כן, כי עדיין לא נתקנו גם הדורות הבאים הכלולים בהם, דלעולם נפשות הבנים כלולים באבותם, ורבינו הקדוש תיקן נפשו לגמרי עם כל הנתלה בו מזרעו עד סוף כל הדורות וכן מנפשות כל בני דורו, אבל מה שנתלו בנפשות דורו מדורותיהם אחריהם עד סוף כל הדורות זה לא נתקן עדיין... ומכל מקום הוא זכה לנפשיה דמצד עצמו לא מת אלא שלא היה בהתגלות ברור מצד הדור, והוא יסד התורה שבעל פה שזהו עיקר הטל תורה המחייהו ורוח הקדש דחכמים המביא לתחיית המתים... (חלק ב ישראל קדושים עמוד סד)