פתיחה: מדוע יעקב שלח דווקא את יהודה ראשון אל יוסף לפני כולם ?
וְאֶת יְהוּדָה שָׁלַח לְפָנָיו אֶל יוֹסֵף לְהוֹרֹת לְפָנָיו גֹּשְׁנָה וַיָּבֹאוּ אַרְצָה גֹּשֶׁן: (בראשית מו,כח)
הקדמה: יהודה ויוסף בדו קרב
1.התגוששות וגישה
משל לשני אתליטין תפושים זה בזה. כיון שהרגיש אחד מהן שהוא בא להינצח, אמר: עכשיו ינצחני ואני נתבייש בפני הכל. מה עשה? נשקו על ידיו ושככה חמתו של אתליטיה הגדול. אף יוסף, כיון שהרגיש שעלתה חמתו של יהודה נתירא שלא יתבייש לפני המצרים, מיד אמר לאחיו: אני יוסף אחיכם ולא יכלו לענות אותו(תנחומא,פרשת ויגש)
2.עימות בין 2 סוגים של מלכים: יוסף מייצג הגלות ויהודה מייצג העצמאות בישראל
כִּי הִנֵּה הַמְּלָכִים נוֹעֲדוּ עָבְרוּ יַחְדָּו (תהלים מח, ה), כִּי הִנֵּה הַמְּלָכִים, זֶה יְהוּדָה וְיוֹסֵף. עָבְרוּ יַחְדָּו, זֶה נִתְמַלֵּא עֶבְרָה עַל זֶה וְזֶה נִתְמַלֵּא עֶבְרָה עַל זֶה. (תהלים מח, ו): הֵמָּה רָאוּ כֵּן תָּמָהוּ, (בראשית מג, לג): וַיִּתְמְהוּ הָאֲנָשִׁים אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ, (תהלים מח, ו): נִבְהֲלוּ נֶחְפָּזוּ, (בראשית מה, ג): וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו וגו', (תהלים שם, ז): רְעָדָה אֲחָזָתַם שָׁם, אֵלּוּ הַשְּׁבָטִים, אָמְרוּ מְלָכִים מִדַּיְינִים אֵלּוּ עִם אֵלּוּ אָנוּ מָה אִכְפַּת לָנוּ, יָאֵי לְמֶלֶךְ מִדַּיֵּן עִם מֶלֶךְ. וַיִּגַשׁ אֵלָיו יְהוּדָה (איוב מא, ח): אֶחָד בְּאֶחָד יִגַּשׁוּ, זֶה יְהוּדָה וְיוֹסֵף, (איוב מא, ח): וְרוּחַ לֹא יָבֹא בֵינֵיהֶם, אֵלּוּ הַשְּׁבָטִים, אָמְרוּ מְלָכִים מִדַּיְנִים אֵלּוּ עִם אֵלּוּ אָנוּ מָה אִכְפַּת לָנוּ.(בראשית רבא,צג,ב)
חלק א- יהודה ויוסף: גלות מול עצמאות
1.התהליך שעבר יהודה ביחסו ליוסף:
א.הצלת יוסף ממוות - ע"י מכירתו לעבד:
וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל אֶחָיו מַה בֶּצַע כִּי נַהֲרֹג אֶת אָחִינוּ וְכִסִּינוּ אֶת דָּמוֹ: לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים וְיָדֵנוּ אַל תְּהִי בוֹ כִּי אָחִינוּ בְשָׂרֵנוּ הוּא וַיִּשְׁמְעוּ אֶחָיו (בראשית לז,כו-כז)
ב.ירידת יהודה בגלל מכירת יוסף:
וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו וַיֵּט עַד אִישׁ עֲדֻלָּמִי וּשְׁמוֹ חִירָה: (בראשית לח,א)
ויהי בעת ההוא. למה נסמכה פרשה זו לכאן והפסיק בפרשתו של יוסף, ללמד, שהורידוהו אחיו מגדולתו כשראו בצרת אביהם, אמרו, אתה אמרת למכרו, אלו אמרת להשיבו, היינו שומעים לך (רש"י,שם)
ג.ערבות יהודה :
וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל יִשְׂרָאֵל אָבִיו שִׁלְחָה הַנַּעַר אִתִּי וְנָקוּמָה וְנֵלֵכָה וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת גַּם אֲנַחְנוּ גַם אַתָּה גַּם טַפֵּנוּ:אָנֹכִי אֶעֶרְבֶנּוּ מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנּוּ אִם לֹא הֲבִיאֹתִיו אֵלֶיךָ וְהִצַּגְתִּיו לְפָנֶיךָ וְחָטָאתִי לְךָ כָּל הַיָּמִים: כִּי לוּלֵא הִתְמַהְמָהְנוּ כִּי עַתָּה שַׁבְנוּ זֶה פַעֲמָיִם: (בראשית מג,ח-י)
ד.יהודה מוביל את הפנייה ליוסף להצלת בנימין:
וַיָּבֹא יְהוּדָה וְאֶחָיו בֵּיתָה יוֹסֵף וְהוּא עוֹדֶנּוּ שָׁם וַיִּפְּלוּ לְפָנָיו אָרְצָה:...
2.שר הפנים ושר החוץ:
א.יוסף- דאג לצרכים הגשמיים:
וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט עַל הָאָרֶץ הוּא הַמַּשְׁבִּיר לְכָל עַם הָאָרֶץ וַיָּבֹאוּ אֲחֵי יוֹסֵף וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ אַפַּיִם אָרְצָה: (בראשית מב,ו)
ב.יהודה- אחראי על הצרכים הרוחניים:
וְאֶת יְהוּדָה שָׁלַח לְפָנָיו אֶל יוֹסֵף לְהוֹרֹת לְפָנָיו גֹּשְׁנָה וַיָּבֹאוּ אַרְצָה גֹּשֶׁן (בראשית מו,כח)
להורות לפניו. ... ומדרש אגדה להורות לפניו, לתקן לו בית תלמוד שמשם תצא הוראה: (רש"י,שם)
ב.שבט אפרים- הקדים את הקץ: וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא כִּי אָמַר אֱלֹהִים פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה(שמות יג,יז)
ויהי וַהֲוָה כַּד פְּטַר פַּרְעה יַת עַמָּא וְלָא דַבְּרִינוּן יְיָ אוֹרַח אֲרַע פְּלִישְׁתָּאֵי אֲרוּם קָרֵיב הוּא אֲרוּם אֲמַר יְיָ דִלְמָא יִתְהֲווֹן עַמָּא בְּמֵיחְמֵיהוֹן אֲחוּהוֹן דְּמִיתַן בִּקְרָבָא מָאתָן אַלְפִין גּוּבְרִין בְּנֵי חֵילָא מִשִּׁבְטָא דְאֶפְרַיִם מְאַחֲדִין בִּתְרִיסִין וְרוּמְחִין וּמָאנֵי זַיְינִין וְנַחֲתוּ לְגַת לְמֵיבוּז גֵּיתֵי פְּלִישְׁתָּאֵי וּבְגִין דַּעֲבָרוּ עַל גְּזֵרַת מֵימְרָא דַיְיָ וּנְפָקוּ מִמִּצְרַיִם תְּלָתִין שְׁנִין קֳדָם קִיצָא אִיתְמַסְרוּ בִּידָא דִפְּלִישְׁתָּאֵי וּקְטָלוּנוּן הִינוּן הֲווֹ גַרְמַיָא יְבֵישַׁיָא דְאָחֵי יַתְהוֹן מֵימְרָא דַיְיָ עַל יְדָא דִיְחֶזְקֵאל נְבִיָא בְּבִקְעַת דּוּרָא וְאִין יֶחְמוּן כְּדֵין יִדְחֲלוּן וִיתוּבוּן לְמִצְרָיִם (תרגום יונתן,שם)
תרגום:
...הרי אמר ה' שמא יתחרטו עם ישראל כשיראו את אחיהם שמתו בקרב, מאתיים אלף גברים בני חייל משבט אפרים שעלו בכלי זין לגת לרשת את פלשתים ומפאת שעברו על גזירת ה' ועלו ממצרים שלושים שנה קודם הקץ, נמסרו ביד הפלשתים והרגום. הם העצמות היבשות שהחיה יחזקאל הנביא על פי ציווי ה'.
4.הראשונים בכיבוש הארץ:
יהודה:
וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת יְהוֹשֻׁעַ וַיִּשְׁאֲלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּי-ה-וָ-ה לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ אֶל הַכְּנַעֲנִי בַּתְּחִלָּה לְהִלָּחֶם בּוֹ: וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה יְהוּדָה יַעֲלֶה הִנֵּה נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ בְּיָדוֹ:(שופטים א,א,-ב)
חצי שבט מנשה- בתוך 2 וחצי השבטים החלוצים:
נַחְנוּ נַעֲבֹר חֲלוּצִים לִפְנֵי יְ-ה-וָ-ה אֶרֶץ כְּנָעַן וְאִתָּנוּ אֲחֻזַּת נַחֲלָתֵנוּ מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן: {לג} וַיִּתֵּן לָהֶם מֹשֶׁה לִבְנֵי גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן וְלַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה בֶן יוֹסֵף אֶת מַמְלֶכֶת סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי וְאֶת מַמְלֶכֶת עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן הָאָרֶץ לְעָרֶיהָ בִּגְבֻלֹת עָרֵי הָאָרֶץ סָבִיב (במדבר לב,לב-לג)
5.דרישה מאפרים ויהודה כנציגי ב"י:
מָה אֶעֱשֶׂה לְּךָ אֶפְרַיִם מָה אֶעֱשֶׂה לְּךָ יְהוּדָה וְחַסְדְּכֶם כַּעֲנַן בֹּקֶר וְכַטַּל מַשְׁכִּים הֹלֵךְ(הושע,ו,ד)
וְאֶפְרַיִם עֶגְלָה מְלֻמָּדָה אֹהַבְתִּי לָדוּשׁ וַאֲנִי עָבַרְתִּי עַל טוּב צַוָּארָהּ אַרְכִּיב אֶפְרַיִם יַחֲרוֹשׁ יְהוּדָה יְשַׂדֶּד לוֹ יַעֲקֹב: זִרְעוּ לָכֶם לִצְדָקָה קִצְרוּ לְפִי חֶסֶד נִירוּ לָכֶם נִיר וְעֵת לִדְרוֹשׁ אֶת יְ-ה-וָ-ה עַד יָבוֹא וְיֹרֶה צֶדֶק לָכֶם:(הושע,י,יא-יב)
ארכיב אפרים. לכן הרכבתי עול התורה על אפרים וגם יהודה יחרוש ר''ל יעסוק במצות (מצודת דוד,שם)
6.עלי משבט אפרים ודוד המלך משבט יהודה ומשבט אפרים:
לי אפרים, ר' יהושע בן לוי אמר פלטיאני, ר' יהושע בר נחמן אמר אבגינוס, א"ר פנחס עטרה זו נתעטר אפרים מאבינו יעקב בשעה שנפטר לעולמו, אמר לו אפרים ראש השבטים, ראש הישיבה, יפה ומעולה שבבני יהא נקרא על שמך, בן תוהו בן צוף אפרתי, ודוד בן איש אפרתי, אפרתים מבית לחם יהודה, הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים, איזהו ילד שעשועים, בן ב' בן ג' שנים, ר' אחא בשם ר' לוי בר סיסי בן ארבע בן חמש שנים. כי מדי דברי בו, א"ר יודן בשם ר' אבא בר כהנא די דיבורי שנתתי בו, א"ר יהודה בר' סימון אפילו בשעה שאני מדבר עמו איני יכול לסבול בו, כי מדי דברי בו, כי בודאי דיבורי בו. (ויקרא רבא ב ג)
7.ממלכת שלמה נקרעת ל-2 : ממלכת יהודה מול ממלכת ישראל בראשות ירבעם בן נבט משבט אפרים
וְיָרָבְעָם בֶּן נְבָט אֶפְרָתִי מִן הַצְּרֵדָה וְשֵׁם אִמּוֹ צְרוּעָה אִשָּׁה אַלְמָנָה עֶבֶד לִשְׁלֹמֹה וַיָּרֶם יָד בַּמֶּלֶךְ: (מלכים א,יא,כו)
חלק ג: משיח בן יוסף ומשיח בן דוד: מדוע יש צורך בשני משיחים- בן יוסף ובן דוד?
צריך להבין בכלל למה אנו צריכים לשני משיחים, משיח בן יוסף ומשיח בן דוד, והרי התכלית המכוון הוא שנשיא אחד יהיה לכולם, ודוד עבדי נשיא להם לעולם. אמנם כשם שיצר השי"ת באדם הגוף והנשמה, ולעומתם הכוחות הנוטים להחזיק קיום הגוף על מכונו לשכללו ולפתחו, וכן הכוחות המחזיקים כח הנשמה הרוחנית ומעדנים ומשכללים אותה, ותכלית השלמות הוא שיהיה הגוף חזק ואמיץ ומפותח כראוי, והנשמה בריאה וחזקה ומשוכללת, מושכת אחריה בכוחה האדיר את כל כוחות הגוף האמיצים והחזקים, לתכלית השכל הטוב והטהור, חפץ העליון ב"ה בעולמו, כן הכין בישראל ביחוד שני אלה הכחות, הכח המקביל לערך הגוף האנושי, השוקק לטובת האומה במעמדה ושכלולה החומרי, שהוא הבסיס הנכון לכל התכניות הגדולות והקדושות שישראל מצויינים בהן, להיות עם קדוש לד' אלקי ישראל, ולהיות גוי אחד בארץ לאור הגיים, והצד השני עצם הכח לשכלול הרוחניות בעצמה...
והנה מתחילה הוכנו ב' הכחות הכלליות בשני השבטים שהוכנו למלוך בישראל, אפרים ויהודה, שהוא כלל יוסף ויהודה. וכמו בתחילה מעשי אבות סימן לבנים יוסף היה המשביר, ששלח אותו אלקים לפליטה גדולה להחיות עם רב, והחיה את יעקב ובניו בחיי החומר לחם לפי הטף בעת שג"כ כל הארץ באו למצרים לשבור, והיה נבלע בין האומות, וידע שבעים לשון, שהוא מורה על הצדדים שיש יחש שיווי בין ישראל לעמים כולם, ומ"מ ידע כח קדושתו, ודוקא ע"י זה היתרון אין עשו נופל כ"א ביד בניה של רחל, כענין מיניה ובי' אבא ניזיל ביה נרגא, ויהודה מיוחד לכח ישראל המיוחד, "היתה יהודה לקדשו", ועל אהל יוסף נאמר,"אוהל שיכן באדם". והנה תכלית בחירת מלכות בי"ד היה שיהיו ב' הכחות נכללים כאחד, ולא די שלא יהיו סותרים זה את זה כ"א עוד עוזרים זל"ז, ואמרו ז"ל במדרש שנאמר בדוד אדמוני, כמו שנאמר בעשו, אלא שנוסף בו יפה עינים, ומדעת סנהדרין הורג. קיבוץ הגבורה החומרית וכל התלוי בה, לתוקף עם וממלכה גדולה ואדירה רבתי בגוים, עם העילוי הרוחני היותר מרום וקדוש.
...
וְאֶת יְהוּדָה שָׁלַח לְפָנָיו אֶל יוֹסֵף לְהוֹרֹת לְפָנָיו גֹּשְׁנָה וַיָּבֹאוּ אַרְצָה גֹּשֶׁן: (בראשית מו,כח)
הקדמה: יהודה ויוסף בדו קרב
1.התגוששות וגישה
משל לשני אתליטין תפושים זה בזה. כיון שהרגיש אחד מהן שהוא בא להינצח, אמר: עכשיו ינצחני ואני נתבייש בפני הכל. מה עשה? נשקו על ידיו ושככה חמתו של אתליטיה הגדול. אף יוסף, כיון שהרגיש שעלתה חמתו של יהודה נתירא שלא יתבייש לפני המצרים, מיד אמר לאחיו: אני יוסף אחיכם ולא יכלו לענות אותו(תנחומא,פרשת ויגש)
2.עימות בין 2 סוגים של מלכים: יוסף מייצג הגלות ויהודה מייצג העצמאות בישראל
כִּי הִנֵּה הַמְּלָכִים נוֹעֲדוּ עָבְרוּ יַחְדָּו (תהלים מח, ה), כִּי הִנֵּה הַמְּלָכִים, זֶה יְהוּדָה וְיוֹסֵף. עָבְרוּ יַחְדָּו, זֶה נִתְמַלֵּא עֶבְרָה עַל זֶה וְזֶה נִתְמַלֵּא עֶבְרָה עַל זֶה. (תהלים מח, ו): הֵמָּה רָאוּ כֵּן תָּמָהוּ, (בראשית מג, לג): וַיִּתְמְהוּ הָאֲנָשִׁים אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ, (תהלים מח, ו): נִבְהֲלוּ נֶחְפָּזוּ, (בראשית מה, ג): וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו וגו', (תהלים שם, ז): רְעָדָה אֲחָזָתַם שָׁם, אֵלּוּ הַשְּׁבָטִים, אָמְרוּ מְלָכִים מִדַּיְינִים אֵלּוּ עִם אֵלּוּ אָנוּ מָה אִכְפַּת לָנוּ, יָאֵי לְמֶלֶךְ מִדַּיֵּן עִם מֶלֶךְ. וַיִּגַשׁ אֵלָיו יְהוּדָה (איוב מא, ח): אֶחָד בְּאֶחָד יִגַּשׁוּ, זֶה יְהוּדָה וְיוֹסֵף, (איוב מא, ח): וְרוּחַ לֹא יָבֹא בֵינֵיהֶם, אֵלּוּ הַשְּׁבָטִים, אָמְרוּ מְלָכִים מִדַּיְנִים אֵלּוּ עִם אֵלּוּ אָנוּ מָה אִכְפַּת לָנוּ.(בראשית רבא,צג,ב)
חלק א- יהודה ויוסף: גלות מול עצמאות
1.התהליך שעבר יהודה ביחסו ליוסף:
א.הצלת יוסף ממוות - ע"י מכירתו לעבד:
וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל אֶחָיו מַה בֶּצַע כִּי נַהֲרֹג אֶת אָחִינוּ וְכִסִּינוּ אֶת דָּמוֹ: לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים וְיָדֵנוּ אַל תְּהִי בוֹ כִּי אָחִינוּ בְשָׂרֵנוּ הוּא וַיִּשְׁמְעוּ אֶחָיו (בראשית לז,כו-כז)
ב.ירידת יהודה בגלל מכירת יוסף:
וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו וַיֵּט עַד אִישׁ עֲדֻלָּמִי וּשְׁמוֹ חִירָה: (בראשית לח,א)
ויהי בעת ההוא. למה נסמכה פרשה זו לכאן והפסיק בפרשתו של יוסף, ללמד, שהורידוהו אחיו מגדולתו כשראו בצרת אביהם, אמרו, אתה אמרת למכרו, אלו אמרת להשיבו, היינו שומעים לך (רש"י,שם)
ג.ערבות יהודה :
וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל יִשְׂרָאֵל אָבִיו שִׁלְחָה הַנַּעַר אִתִּי וְנָקוּמָה וְנֵלֵכָה וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת גַּם אֲנַחְנוּ גַם אַתָּה גַּם טַפֵּנוּ:אָנֹכִי אֶעֶרְבֶנּוּ מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנּוּ אִם לֹא הֲבִיאֹתִיו אֵלֶיךָ וְהִצַּגְתִּיו לְפָנֶיךָ וְחָטָאתִי לְךָ כָּל הַיָּמִים: כִּי לוּלֵא הִתְמַהְמָהְנוּ כִּי עַתָּה שַׁבְנוּ זֶה פַעֲמָיִם: (בראשית מג,ח-י)
ד.יהודה מוביל את הפנייה ליוסף להצלת בנימין:
וַיָּבֹא יְהוּדָה וְאֶחָיו בֵּיתָה יוֹסֵף וְהוּא עוֹדֶנּוּ שָׁם וַיִּפְּלוּ לְפָנָיו אָרְצָה:...
וַיֹּאמֶר יְהוּדָה מַה נֹּאמַר לַאדֹנִי מַה נְּדַבֵּר וּמַה נִּצְטַדָּק הָאֱלֹהִים מָצָא אֶת עֲוֹן עֲבָדֶיךָ הִנֶּנּוּ עֲבָדִים לַאדֹנִי גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ...כִּי אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל אָבִי וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתִּי פֶּן אֶרְאֶה בָרָע אֲשֶׁר יִמְצָא אֶת אָבִי (בראשית מד,יד-לד)
2.שר הפנים ושר החוץ:
א.יוסף- דאג לצרכים הגשמיים:
וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט עַל הָאָרֶץ הוּא הַמַּשְׁבִּיר לְכָל עַם הָאָרֶץ וַיָּבֹאוּ אֲחֵי יוֹסֵף וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ אַפַּיִם אָרְצָה: (בראשית מב,ו)
ב.יהודה- אחראי על הצרכים הרוחניים:
וְאֶת יְהוּדָה שָׁלַח לְפָנָיו אֶל יוֹסֵף לְהוֹרֹת לְפָנָיו גֹּשְׁנָה וַיָּבֹאוּ אַרְצָה גֹּשֶׁן (בראשית מו,כח)
להורות לפניו. ... ומדרש אגדה להורות לפניו, לתקן לו בית תלמוד שמשם תצא הוראה: (רש"י,שם)
3.יהודה ויוסף- נגד 2 ראשי השנה- ניסן ותשרי:
אלו הם י"ב שבטי בני יעקב נחלקים לארבעת דגלים:
דגל א' יהודה יששכר זבולן דגל ב' ראובן שמעון גד:
דגל ג' אפרים מנשה בנימין דגל ד' דן אשר נפתלי:
אלו הם י"ב חודשים לי"ב מזלות לי"ב גבולי אלכסון לד' תקופות;:
תקופה א' ניסן אייר סיון תקופה ב' תמוז אב אלול:
תקופה ג' תשרי מרחשון כסליו תקופה ד' טבת שבט אדר (שערי אורה,סוף פרק ה)
4.יהודה ויוסף- פעולות של חיבור- שיחה ותשמיש בקדושה:
ואמרו רז"ל כי הי"ב החושין הנ"ל מיוחסין לי"ב שבטים
ראיה לראובן כמ"ש כי ראה ה' בעניי,
שמיעה לשמעון שנאמר כי שמע ה',
ריח ללוי כמ"ש ישימו קטורה באפיך וכליל כו' ועולה ג"כ ריח כמ"ש אשה ריח ניחוח,
שיחה ליהודה כמ"ש הפעם אודה את ה' ואמרו לאה אחזה בפלך הודיה ועמדו ממנה בעלי הודיה יהודה אמר צדקה ממני דוד רווהו להקב"ה בשירות ותשבחות דניאל אמר לך אלהא כו' והכל מיהודה,
הרהור ליששכר כמ"ש יששכר חמור גרם כו' בתורה והענין שהחמור אף כשהוא ישן ניעור ממשמרה ראשונה זמן השינה וכן יששכר שאף בשינה נעשין כליותיו מעין החכמה שבהן ההרהור כמש"ל, כמשה"כ אף לילות יסרוני כליותי.
שחוק לזבולן כמ"ש שמח זבולון בצאתך שיהיה מרויח בפרקמטיא והוא בשמחה ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך [אבל בכתבים של האר"י ז"ל כתב שחוק לנפתלי הלוך לזבולון ובמקום לוי כתב מנשה והכל א' שיבואו השבטים כסדר הדגלים, וראיה לדברי האר"י ז"ל שמח זבולון בצאתך וירכתו על צידון נפתלי שבע רצון הוא שחוק],
רוגז לדן כמ"ש יהי דן נחש עלי דרך כו',
הילוך לנפתלי כמ"ש נפתלי אילה שלוחה וכן אמרו שהיה קל ברגליו,
מעשה לגד כמ"ש וטרף זרוע אף קדקוד ומעשה ביד שמאל כמש"ל שם הגבורה למלחמה כידוע,
לעיטה לאשר כמ"ש מאשר שמנה לחמו,
תשמיש ליוסף כמ"ש בן פורת יוסף כו' וידגו כו' יסוד כידוע,
שינה לבנימין כמ"ש ובין כתפיו שכן והוא חדר המטות הנה מטתו שלשלמה:
(פירוש הגר"א על ספר יצירה ,ה,ג)
5.יהודה- הודאה על העבר, יוסף- בקשה על העתיד: {ע"פ שבילי פנחס בראשית ג, מאמר יב}
א.אצל יהודה היתה רק הודאה ובלי בקשה לעתיד ולכן עצרה מלדת:
וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת יְ-הֹ-וָ-ה עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ יְהוּדָה וַתַּעֲמֹד מִלֶּדֶת (בראשית כט,לה)
כנותן הודאה למקום שנתן לה כל חלקה ולא ביקשה יותר ועל כן עמדה מלכת (פירוש הטור הארוך,שם)
(אחר כך ע"י שנתנה שפחתה ליעקב בצירוף תפילתה המשיכה ללדת) ( שבילי פנחס בראשית ג, מאמר יב)
ב.אצל יוסף למרות שיש בו צד של הודאה על העבר(אסף חרפתי) נקרא על שם בקשה על העתיד- תוספת ילד:
וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר אָסַף אֱ-לֹהִים אֶת חֶרְפָּתִי: וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יוֹסֵף לֵאמֹר יֹסֵף יְ-הֹ-וָ-ה לִי בֵּן אַחֵר (בראשית ל,כג-כד)
ג.צריך לחבר את ההודאה על העבר עם הבקשה על העתיד:
ג1.הסכנה כשלא מחברים:
שאם נותן הודיה על העבר צריך לבקש תיכף על העתיד ואם לאו אזי חס ושלום פוסק הטובה (רמתיים צופים, מערכת הרה"ק מפשיסחא סימן א אות ע)
ג2.החיבור מתבטא למשל בנשמת כל חי:
"עד הנה עזרונו רחמיך ולא עזבונו חסדיך ה' אלוקינו ואל תטשנו ה' אלוקינו לנצח ( נשמת כל חי)
ד.יהודה ויוסף מלמדים את עם ישראל על חשיבות החיבור של הודאה ובקשה:
רצה יעקב אבינו ללמד את ישראל דרך בעבודת ה' שכאשר יעשה הקב"ה עמהם נסים ונפלאות להוציאם ממצרים וכן בכל מקום ובכל זמן שיושיעם הקב"ה מצרתם יזכרו תמיד לשלב את שתי הבחינות של יהודה ויוסף מצד אחד הודאה על שעבר בבחינת יהודה ומצד שני בקשה על להבא בבחינת יוסף.
יומתק לרמז עניין זה במה שכתוב "ואת יהודה שלח אל יוסף להורות לפניו גשנה" על פי המבואר בספרים הקדושים כי גשנ"ה נוטריקון נס גדול היה שם הנה כי זהו שרמז הכתוב " ואת יהודה שלח .."שכל פעם שיזכו ישראל לנס גדול זרמוז בתיבת גשנה יזכרו תמיד לשלב בין שתי הבחינות של יהודה ויוסף הודאה על שעבר ובקשה על להבא
(שבילי פנחס בראשית ג, מאמר יב)
חלק ב: שבט אפרים ושבט יהודה- עימות וחיבור:
1.מלכות זמנית מול מלכות נצחית
א.מלכות יהודה- המלכות הנצחית:
לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו עַד כִּי יָבֹא שִׁילוֹ וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים (בראשית מט,י)
ב.מלכות יוסף- זמנית ובגלות:
וַיָּמָת יוֹסֵף וְכָל אֶחָיו וְכֹל הַדּוֹר הַהוּא:(שמות א,ו)
2.המרגלים הנאמנים- משבטי יהודה ואפרים:
יהושע וכלב- המרגלים הנאמנים- משבט יהודה ואפרים:
לְמַטֵּה יְהוּדָה כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה: ... לְמַטֵּה אֶפְרָיִם הוֹשֵׁעַ בִּן נוּן:(במדבר יג,ו-ח)
3.הראשונים לגאולה- יהודה ואפרים:
א.נחשון בן עמינדב משבט יהודה - הראשון לקפוץ ,שבט אפרים הראשון לצאת ממצרים- טרם הזמן:
נחשון- מאבות אבותיו של דוד- הראשון לקפוץ לים סוף ולהתחיל את קריעת ים סוף:
היה רבי מאיר אומר, כשעמדו ישראל על הים, היו שבטים מנצחים זה עם זה. זה אומר: אני יורד תחילה לים וזה אומר: אני יורד תחילה לים. מתוך שהיו עומדים וצווחים - קפץ שבטו של בנימין וירד לים תחילה. אמר לו רבי יהודה: לא כך היה מעשה, אלא זה אומר אין אני יורד תחילה לים וזה אומר אין אני יורד תחילה לים. מתוך שהיו עומדין ונוטלין עצה אלו באלו קפץ נחשון בן עמינדב וירד לים תחילה (סוטה,לו,ע"ב)
אלו הם י"ב שבטי בני יעקב נחלקים לארבעת דגלים:
דגל א' יהודה יששכר זבולן דגל ב' ראובן שמעון גד:
דגל ג' אפרים מנשה בנימין דגל ד' דן אשר נפתלי:
אלו הם י"ב חודשים לי"ב מזלות לי"ב גבולי אלכסון לד' תקופות;:
תקופה א' ניסן אייר סיון תקופה ב' תמוז אב אלול:
תקופה ג' תשרי מרחשון כסליו תקופה ד' טבת שבט אדר (שערי אורה,סוף פרק ה)
4.יהודה ויוסף- פעולות של חיבור- שיחה ותשמיש בקדושה:
ואמרו רז"ל כי הי"ב החושין הנ"ל מיוחסין לי"ב שבטים
ראיה לראובן כמ"ש כי ראה ה' בעניי,
שמיעה לשמעון שנאמר כי שמע ה',
ריח ללוי כמ"ש ישימו קטורה באפיך וכליל כו' ועולה ג"כ ריח כמ"ש אשה ריח ניחוח,
שיחה ליהודה כמ"ש הפעם אודה את ה' ואמרו לאה אחזה בפלך הודיה ועמדו ממנה בעלי הודיה יהודה אמר צדקה ממני דוד רווהו להקב"ה בשירות ותשבחות דניאל אמר לך אלהא כו' והכל מיהודה,
הרהור ליששכר כמ"ש יששכר חמור גרם כו' בתורה והענין שהחמור אף כשהוא ישן ניעור ממשמרה ראשונה זמן השינה וכן יששכר שאף בשינה נעשין כליותיו מעין החכמה שבהן ההרהור כמש"ל, כמשה"כ אף לילות יסרוני כליותי.
שחוק לזבולן כמ"ש שמח זבולון בצאתך שיהיה מרויח בפרקמטיא והוא בשמחה ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך [אבל בכתבים של האר"י ז"ל כתב שחוק לנפתלי הלוך לזבולון ובמקום לוי כתב מנשה והכל א' שיבואו השבטים כסדר הדגלים, וראיה לדברי האר"י ז"ל שמח זבולון בצאתך וירכתו על צידון נפתלי שבע רצון הוא שחוק],
רוגז לדן כמ"ש יהי דן נחש עלי דרך כו',
הילוך לנפתלי כמ"ש נפתלי אילה שלוחה וכן אמרו שהיה קל ברגליו,
מעשה לגד כמ"ש וטרף זרוע אף קדקוד ומעשה ביד שמאל כמש"ל שם הגבורה למלחמה כידוע,
לעיטה לאשר כמ"ש מאשר שמנה לחמו,
תשמיש ליוסף כמ"ש בן פורת יוסף כו' וידגו כו' יסוד כידוע,
שינה לבנימין כמ"ש ובין כתפיו שכן והוא חדר המטות הנה מטתו שלשלמה:
(פירוש הגר"א על ספר יצירה ,ה,ג)
5.יהודה- הודאה על העבר, יוסף- בקשה על העתיד: {ע"פ שבילי פנחס בראשית ג, מאמר יב}
א.אצל יהודה היתה רק הודאה ובלי בקשה לעתיד ולכן עצרה מלדת:
וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת יְ-הֹ-וָ-ה עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ יְהוּדָה וַתַּעֲמֹד מִלֶּדֶת (בראשית כט,לה)
כנותן הודאה למקום שנתן לה כל חלקה ולא ביקשה יותר ועל כן עמדה מלכת (פירוש הטור הארוך,שם)
(אחר כך ע"י שנתנה שפחתה ליעקב בצירוף תפילתה המשיכה ללדת) ( שבילי פנחס בראשית ג, מאמר יב)
ב.אצל יוסף למרות שיש בו צד של הודאה על העבר(אסף חרפתי) נקרא על שם בקשה על העתיד- תוספת ילד:
וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר אָסַף אֱ-לֹהִים אֶת חֶרְפָּתִי: וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יוֹסֵף לֵאמֹר יֹסֵף יְ-הֹ-וָ-ה לִי בֵּן אַחֵר (בראשית ל,כג-כד)
ג.צריך לחבר את ההודאה על העבר עם הבקשה על העתיד:
ג1.הסכנה כשלא מחברים:
שאם נותן הודיה על העבר צריך לבקש תיכף על העתיד ואם לאו אזי חס ושלום פוסק הטובה (רמתיים צופים, מערכת הרה"ק מפשיסחא סימן א אות ע)
ג2.החיבור מתבטא למשל בנשמת כל חי:
"עד הנה עזרונו רחמיך ולא עזבונו חסדיך ה' אלוקינו ואל תטשנו ה' אלוקינו לנצח ( נשמת כל חי)
ד.יהודה ויוסף מלמדים את עם ישראל על חשיבות החיבור של הודאה ובקשה:
רצה יעקב אבינו ללמד את ישראל דרך בעבודת ה' שכאשר יעשה הקב"ה עמהם נסים ונפלאות להוציאם ממצרים וכן בכל מקום ובכל זמן שיושיעם הקב"ה מצרתם יזכרו תמיד לשלב את שתי הבחינות של יהודה ויוסף מצד אחד הודאה על שעבר בבחינת יהודה ומצד שני בקשה על להבא בבחינת יוסף.
יומתק לרמז עניין זה במה שכתוב "ואת יהודה שלח אל יוסף להורות לפניו גשנה" על פי המבואר בספרים הקדושים כי גשנ"ה נוטריקון נס גדול היה שם הנה כי זהו שרמז הכתוב " ואת יהודה שלח .."שכל פעם שיזכו ישראל לנס גדול זרמוז בתיבת גשנה יזכרו תמיד לשלב בין שתי הבחינות של יהודה ויוסף הודאה על שעבר ובקשה על להבא
(שבילי פנחס בראשית ג, מאמר יב)
חלק ב: שבט אפרים ושבט יהודה- עימות וחיבור:
א.מלכות יהודה- המלכות הנצחית:
לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו עַד כִּי יָבֹא שִׁילוֹ וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים (בראשית מט,י)
ב.מלכות יוסף- זמנית ובגלות:
וַיָּמָת יוֹסֵף וְכָל אֶחָיו וְכֹל הַדּוֹר הַהוּא:(שמות א,ו)
2.המרגלים הנאמנים- משבטי יהודה ואפרים:
יהושע וכלב- המרגלים הנאמנים- משבט יהודה ואפרים:
לְמַטֵּה יְהוּדָה כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה: ... לְמַטֵּה אֶפְרָיִם הוֹשֵׁעַ בִּן נוּן:(במדבר יג,ו-ח)
3.הראשונים לגאולה- יהודה ואפרים:
א.נחשון בן עמינדב משבט יהודה - הראשון לקפוץ ,שבט אפרים הראשון לצאת ממצרים- טרם הזמן:
נחשון- מאבות אבותיו של דוד- הראשון לקפוץ לים סוף ולהתחיל את קריעת ים סוף:
היה רבי מאיר אומר, כשעמדו ישראל על הים, היו שבטים מנצחים זה עם זה. זה אומר: אני יורד תחילה לים וזה אומר: אני יורד תחילה לים. מתוך שהיו עומדים וצווחים - קפץ שבטו של בנימין וירד לים תחילה. אמר לו רבי יהודה: לא כך היה מעשה, אלא זה אומר אין אני יורד תחילה לים וזה אומר אין אני יורד תחילה לים. מתוך שהיו עומדין ונוטלין עצה אלו באלו קפץ נחשון בן עמינדב וירד לים תחילה (סוטה,לו,ע"ב)
ב.שבט אפרים- הקדים את הקץ: וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא כִּי אָמַר אֱלֹהִים פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה(שמות יג,יז)
ויהי וַהֲוָה כַּד פְּטַר פַּרְעה יַת עַמָּא וְלָא דַבְּרִינוּן יְיָ אוֹרַח אֲרַע פְּלִישְׁתָּאֵי אֲרוּם קָרֵיב הוּא אֲרוּם אֲמַר יְיָ דִלְמָא יִתְהֲווֹן עַמָּא בְּמֵיחְמֵיהוֹן אֲחוּהוֹן דְּמִיתַן בִּקְרָבָא מָאתָן אַלְפִין גּוּבְרִין בְּנֵי חֵילָא מִשִּׁבְטָא דְאֶפְרַיִם מְאַחֲדִין בִּתְרִיסִין וְרוּמְחִין וּמָאנֵי זַיְינִין וְנַחֲתוּ לְגַת לְמֵיבוּז גֵּיתֵי פְּלִישְׁתָּאֵי וּבְגִין דַּעֲבָרוּ עַל גְּזֵרַת מֵימְרָא דַיְיָ וּנְפָקוּ מִמִּצְרַיִם תְּלָתִין שְׁנִין קֳדָם קִיצָא אִיתְמַסְרוּ בִּידָא דִפְּלִישְׁתָּאֵי וּקְטָלוּנוּן הִינוּן הֲווֹ גַרְמַיָא יְבֵישַׁיָא דְאָחֵי יַתְהוֹן מֵימְרָא דַיְיָ עַל יְדָא דִיְחֶזְקֵאל נְבִיָא בְּבִקְעַת דּוּרָא וְאִין יֶחְמוּן כְּדֵין יִדְחֲלוּן וִיתוּבוּן לְמִצְרָיִם (תרגום יונתן,שם)
תרגום:
...הרי אמר ה' שמא יתחרטו עם ישראל כשיראו את אחיהם שמתו בקרב, מאתיים אלף גברים בני חייל משבט אפרים שעלו בכלי זין לגת לרשת את פלשתים ומפאת שעברו על גזירת ה' ועלו ממצרים שלושים שנה קודם הקץ, נמסרו ביד הפלשתים והרגום. הם העצמות היבשות שהחיה יחזקאל הנביא על פי ציווי ה'.
4.הראשונים בכיבוש הארץ:
יהודה:
וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת יְהוֹשֻׁעַ וַיִּשְׁאֲלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּי-ה-וָ-ה לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ אֶל הַכְּנַעֲנִי בַּתְּחִלָּה לְהִלָּחֶם בּוֹ: וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה יְהוּדָה יַעֲלֶה הִנֵּה נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ בְּיָדוֹ:(שופטים א,א,-ב)
חצי שבט מנשה- בתוך 2 וחצי השבטים החלוצים:
נַחְנוּ נַעֲבֹר חֲלוּצִים לִפְנֵי יְ-ה-וָ-ה אֶרֶץ כְּנָעַן וְאִתָּנוּ אֲחֻזַּת נַחֲלָתֵנוּ מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן: {לג} וַיִּתֵּן לָהֶם מֹשֶׁה לִבְנֵי גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן וְלַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה בֶן יוֹסֵף אֶת מַמְלֶכֶת סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי וְאֶת מַמְלֶכֶת עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן הָאָרֶץ לְעָרֶיהָ בִּגְבֻלֹת עָרֵי הָאָרֶץ סָבִיב (במדבר לב,לב-לג)
5.דרישה מאפרים ויהודה כנציגי ב"י:
מָה אֶעֱשֶׂה לְּךָ אֶפְרַיִם מָה אֶעֱשֶׂה לְּךָ יְהוּדָה וְחַסְדְּכֶם כַּעֲנַן בֹּקֶר וְכַטַּל מַשְׁכִּים הֹלֵךְ(הושע,ו,ד)
וְאֶפְרַיִם עֶגְלָה מְלֻמָּדָה אֹהַבְתִּי לָדוּשׁ וַאֲנִי עָבַרְתִּי עַל טוּב צַוָּארָהּ אַרְכִּיב אֶפְרַיִם יַחֲרוֹשׁ יְהוּדָה יְשַׂדֶּד לוֹ יַעֲקֹב: זִרְעוּ לָכֶם לִצְדָקָה קִצְרוּ לְפִי חֶסֶד נִירוּ לָכֶם נִיר וְעֵת לִדְרוֹשׁ אֶת יְ-ה-וָ-ה עַד יָבוֹא וְיֹרֶה צֶדֶק לָכֶם:(הושע,י,יא-יב)
ארכיב אפרים. לכן הרכבתי עול התורה על אפרים וגם יהודה יחרוש ר''ל יעסוק במצות (מצודת דוד,שם)
6.עלי משבט אפרים ודוד המלך משבט יהודה ומשבט אפרים:
לי אפרים, ר' יהושע בן לוי אמר פלטיאני, ר' יהושע בר נחמן אמר אבגינוס, א"ר פנחס עטרה זו נתעטר אפרים מאבינו יעקב בשעה שנפטר לעולמו, אמר לו אפרים ראש השבטים, ראש הישיבה, יפה ומעולה שבבני יהא נקרא על שמך, בן תוהו בן צוף אפרתי, ודוד בן איש אפרתי, אפרתים מבית לחם יהודה, הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים, איזהו ילד שעשועים, בן ב' בן ג' שנים, ר' אחא בשם ר' לוי בר סיסי בן ארבע בן חמש שנים. כי מדי דברי בו, א"ר יודן בשם ר' אבא בר כהנא די דיבורי שנתתי בו, א"ר יהודה בר' סימון אפילו בשעה שאני מדבר עמו איני יכול לסבול בו, כי מדי דברי בו, כי בודאי דיבורי בו. (ויקרא רבא ב ג)
7.ממלכת שלמה נקרעת ל-2 : ממלכת יהודה מול ממלכת ישראל בראשות ירבעם בן נבט משבט אפרים
וְיָרָבְעָם בֶּן נְבָט אֶפְרָתִי מִן הַצְּרֵדָה וְשֵׁם אִמּוֹ צְרוּעָה אִשָּׁה אַלְמָנָה עֶבֶד לִשְׁלֹמֹה וַיָּרֶם יָד בַּמֶּלֶךְ: (מלכים א,יא,כו)
חלק ג: משיח בן יוסף ומשיח בן דוד: מדוע יש צורך בשני משיחים- בן יוסף ובן דוד?
צריך להבין בכלל למה אנו צריכים לשני משיחים, משיח בן יוסף ומשיח בן דוד, והרי התכלית המכוון הוא שנשיא אחד יהיה לכולם, ודוד עבדי נשיא להם לעולם. אמנם כשם שיצר השי"ת באדם הגוף והנשמה, ולעומתם הכוחות הנוטים להחזיק קיום הגוף על מכונו לשכללו ולפתחו, וכן הכוחות המחזיקים כח הנשמה הרוחנית ומעדנים ומשכללים אותה, ותכלית השלמות הוא שיהיה הגוף חזק ואמיץ ומפותח כראוי, והנשמה בריאה וחזקה ומשוכללת, מושכת אחריה בכוחה האדיר את כל כוחות הגוף האמיצים והחזקים, לתכלית השכל הטוב והטהור, חפץ העליון ב"ה בעולמו, כן הכין בישראל ביחוד שני אלה הכחות, הכח המקביל לערך הגוף האנושי, השוקק לטובת האומה במעמדה ושכלולה החומרי, שהוא הבסיס הנכון לכל התכניות הגדולות והקדושות שישראל מצויינים בהן, להיות עם קדוש לד' אלקי ישראל, ולהיות גוי אחד בארץ לאור הגיים, והצד השני עצם הכח לשכלול הרוחניות בעצמה...
והנה מתחילה הוכנו ב' הכחות הכלליות בשני השבטים שהוכנו למלוך בישראל, אפרים ויהודה, שהוא כלל יוסף ויהודה. וכמו בתחילה מעשי אבות סימן לבנים יוסף היה המשביר, ששלח אותו אלקים לפליטה גדולה להחיות עם רב, והחיה את יעקב ובניו בחיי החומר לחם לפי הטף בעת שג"כ כל הארץ באו למצרים לשבור, והיה נבלע בין האומות, וידע שבעים לשון, שהוא מורה על הצדדים שיש יחש שיווי בין ישראל לעמים כולם, ומ"מ ידע כח קדושתו, ודוקא ע"י זה היתרון אין עשו נופל כ"א ביד בניה של רחל, כענין מיניה ובי' אבא ניזיל ביה נרגא, ויהודה מיוחד לכח ישראל המיוחד, "היתה יהודה לקדשו", ועל אהל יוסף נאמר,"אוהל שיכן באדם". והנה תכלית בחירת מלכות בי"ד היה שיהיו ב' הכחות נכללים כאחד, ולא די שלא יהיו סותרים זה את זה כ"א עוד עוזרים זל"ז, ואמרו ז"ל במדרש שנאמר בדוד אדמוני, כמו שנאמר בעשו, אלא שנוסף בו יפה עינים, ומדעת סנהדרין הורג. קיבוץ הגבורה החומרית וכל התלוי בה, לתוקף עם וממלכה גדולה ואדירה רבתי בגוים, עם העילוי הרוחני היותר מרום וקדוש.
...
והנה, בתור עקבא דמשיח בית יוסף, נתגלה חזיון הציונות בדורנו, הנוטה לצד הכללי ביותר, ומצד חסרון הכשרתו אין הכחות מתאחדים, להשכיל מעבר מזה איך שההכשר הכללי לישראל אינו כ"א בסיס ליסודו המיוחד, וע"כ צריך שתהיה ההנהגה מכוונת לתכלית ההתעלות..(מאמרי הראיה/המספד בירושלים,בפטירת הד"ר בנימין זאב הרצל ז"ל)
סיום: יעקב רצה לרמוז לבניו על כך שלעתיד לבוא יהודה ויוסף מתאחדים להנהגה אחת
הִנֵּה אֲנִי לֹקֵחַ אֶת עֵץ יוֹסֵף אֲשֶׁר בְּיַד אֶפְרַיִם וְשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָו וְנָתַתִּי אוֹתָם עָלָיו אֶת עֵץ יְהוּדָה וַעֲשִׂיתִם לְעֵץ אֶחָד וְהָיוּ אֶחָד בְּיָדִי (יחזקאל ל"ז י"ט)
סיום: יעקב רצה לרמוז לבניו על כך שלעתיד לבוא יהודה ויוסף מתאחדים להנהגה אחת
הִנֵּה אֲנִי לֹקֵחַ אֶת עֵץ יוֹסֵף אֲשֶׁר בְּיַד אֶפְרַיִם וְשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָו וְנָתַתִּי אוֹתָם עָלָיו אֶת עֵץ יְהוּדָה וַעֲשִׂיתִם לְעֵץ אֶחָד וְהָיוּ אֶחָד בְּיָדִי (יחזקאל ל"ז י"ט)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה