שמות: מציאות מטושטשת ומשבר הגלות

פתיחה: יציאת מצרים- בלילה או ביום ?

א''ר אבא הכל מודים כשנגאלו ישראל ממצרים לא נגאלו אלא בערב שנאמר {דברים טז-א} הוציאך ה' אלהיך ממצרים לילה וכשיצאו לא יצאו אלא ביום שנא' {במדבר לג-ג} ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה על מה נחלקו על שעת חפזון ר' אלעזר בן עזריה סבר מאי חפזון חפזון דמצרים ורבי עקיבא סבר מאי חפזון חפזון דישראל תנ''ה הוציאך ה' אלהיך ממצרים לילה וכי בלילה יצאו והלא לא יצאו אלא ביום שנא' ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה אלא מלמד שהתחילה להם גאולה מבערב:
 (ברכות דף ט, ע"א)

1.משבר זהות ראשון- האם מלך מצרים הוא מלך חדש שקדם או ישן שרק העמיד פנים ?

א.חדש ממש או שנתחדשו גזרותיו ?

וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף (שמות א,ח)

{שמות א-ח} ויקם מלך חדש וגו' רב ושמואל חד אמר חדש ממש וחד אמר שנתחדשו גזירותיו 
מאן דאמר חדש ממש דכתיב חדש 
ומאן דאמר שנתחדשו גזירותיו דלא כתיב וימת וימלוך 
{שמות א-ח} אשר לא ידע את יוסף דהוה דמי כמאן דלא ידע ליה כלל 
(סוטה יא,ע"ב)

ב.אדם שמשנה מעשיו איננו אותו "אדם":

אדם המשנה מעשיו איננו אותו האדם אלא אדם אחר זה לא רק נאמר לרעה אלא גם לטובה (ר"ה טז: שינוי מעשה)
(אוצרות האגדה, עין יעקב, ביאורי אגדות)

ויקם=156 יוסף=156 (ע"פ שערי נסים,שם)

אשר לא ידע את יוסף. אמר רבי יהודה בן לוי משל למי שרגם איקונין של מלך נטלוהו והתירוהו למחר רגם את המלך עצמו כך פרעה בתחלה אמר אשר לא ידע את יוסף ולבסוף אמר לא ידעתי את ה': (דעת זקנים,שם)

ג.חדש ממש- מרד במלך הקיים ולא היה מזרע המלוכה:

 ויקם מלך חדש. פירושו כמשמעו בלא תוספת שלא היה מזרע המלוכה. (אבן עזרא)

ויקם מלך - חדש על - מלים אלה בשום אופן אינן מציינות חילופי משמרת רגילים וחוקיים על כס המלכות. "קום על" משמעותו תמיד השתלטות אלימה. נראה אפוא כי השושלת הוותיקה מוגרה, העם והארץ ניתנו בידי אחר, ושושלת זרה באה מן הנכר, ופשטה על מצרים. לכן: אשר לא - ידע את - יוסף; אילו היתה שושלת אחרת, מבני המקום, לא היה להם יוסף בלתי ידוע. אופייני הוא כי כל שנאת ישראל, המתוארת להלן, מוצאת את הסברה בכך, שהמלך לא ידע את יוסף. העם הן ידע עליו, ולא הביט בעין צרה על ארץ היהודים ועל עם היהודים הגדל בה. ביהודים ראו מיטיבים ולא משיגי גבול, וכן לא חשו עצמם מקופחים משגשוגם של אלה.

(רש"ר הירש,שם)

המלך החדש אשר לא ידע את יוסף ראה קשר בין בני ישראל לבין שונאנו, ההיקסוסים ששלטו במצרים בתקופת יוסף....
ההיקססים שלטו במצרים כ-100 שנה.. יעקב אבינו הגיע למצרים בראשית שלטון ההיקסוסים וכעבור 94 שנים ניצחום המצרים והתחיל השעבוד (יציאת מצרים ומתץן תורה, הרב אברהם קורמן, ע"מ 214-215)

החיקסוס או ההיקסוס (ביוונית: Ὑκσώς או Ὑξώς, היקסוס; או Ύκουσσώς, היקוסוס^[2]) הוא שם יווני עתיק לקבוצה אתנית שהשתלטה על מצרים העתיקה עם התרופפות כוחה של הממלכה התיכונה, בתקופה המכונה "תקופת הביניים השנייה". המצרים קראו לפולשים אלה בשם חקה-חסות ופירושו "שליטי ארצות זרות". (אליבא דויקיפדיה)

ד.שנתחדשו גזרותיו- הפמליה שלו הדיחה אותו והחזירה אותו על תנאי שיעשה כן:

ויקם מלך. הוא פרעה הראשון. אמרו לו בא ונזדווג על אומה זו אמר להם עד עתה אנו חיין משלהם היאך נזדווג להם ולא שמע אליהם הורידוהו מכסאו שלשה חדשים כיון שראה כך אמר להם אשמע לכם לכך כתיב ויקם: ( דעת זקנים ,שם)

ובזה מובן מדוע נאמר בתורה כי לפני הגזירות על ישראל דיבר פרעה אל עמו כמו שכתוב: "ויאמר אל עמו הבה נתחכמה לו" ויש לתמוה הכי דרכו של מלך לדב עם עמו לפני חקיקת חוקים ? אלא ללמדך שבתחילה כל כולה של עצת פרעה לא באה כי אם להיענות לדרישות העם (אבני ברקת,שם)

ה.מבחינה הסטורית אין ודאות מי בכלל היה המלך החדש:

מלך חדש-אין ודאות לגבי זהותו של פרעה ששלט במצרים בעת השיעבוד- תחומס השלישי (1426-1479 לפנה"ס) מגדולי פרעוני השושלת ה-18 במצרים, או רעמסס השני מהשושלת ה-19 (1224-1290 לפנה"ס) שהיה המלך הגדול בין פרעוני מצרים בכל ההסטוריה והיו לו מפעלי בנייה רבים ובינהם העיר פר-רעמסס...(התנ"ך המבואר,הרב עדין שטיינזלץ,שמות,ע"מ 18-19)

ו.אי יציבות שלטונית - סימן לעומק הגלות :
מלך מצרים היה חדש וגם נתחדשו גזרותיו וזאת משום מצרים היתה נתונה בפני הפיכות וחוסר יציבות שלטוני כך שיתכן שפעם שלט מלך כזה ופעם מלך אחר- מה שבטוח הוא שב"י הרגישו היטב את חוזר היציבות הזו עם תחילת הגזרות ולכן אין זה משנה אם היה מלך חדש ממש או לא שכן השלטון היה לא יציב ולא עקבי וממילא הם היו הראשונים לסבול מכך, ככה מתחילה גלות חוזר יציבות חוסר וודאות ואי יכולת להוביל את הדברים לקרקע בטוחה (ענ"ד)

2.משבר זהות שני: מי היו המיילדות המצריות- מצריות או עבריות

וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת הָעִבְרִיֹּת אֲשֶׁר שֵׁם הָאַחַת שִׁפְרָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פּוּעָה:וַיֹּאמֶר בְּיַלֶּדְכֶן אֶת הָעִבְרִיּוֹת וּרְאִיתֶן עַל הָאָבְנָיִם אִם בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ וְאִם בַּת הִוא וָחָיה:וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱלֹהִים וְלֹא עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים: וַתֹּאמַרְןָ הַמְיַלְּדֹת אֶל פַּרְעֹה כִּי לֹא כַנָּשִׁים הַמִּצְרִיֹּת הָעִבְרִיֹּת כִּי חָיוֹת הֵנָּה בְּטֶרֶם תָּבוֹא אֲלֵהֶן הַמְיַלֶּדֶת וְיָלָדוּ: (שמות א,טו-יט)
א.מיילדות עבריות ממש- יוכבד ומרים:

א1.יוכבד ומרים או יוכבד ואלישבע:
{שמות א-טו} ויאמר מלך מצרים למילדות העבריות וגו' רב ושמואל חד אמר אשה ובתה וחד אמר כלה וחמותה מ''ד אשה ובתה יוכבד ומרים ומ''ד כלה וחמותה יוכבד ואלישבע תניא כמ''ד אשה ובתה דתניא שפרה זו יוכבד ולמה נקרא שמה שפרה שמשפרת את הולד ד''א שפרה שפרו ורבו ישראל בימיה פועה זו מרים ולמה נקרא שמה פועה שהיתה פועה (ומוציאה את הולד) ד''א פועה שהיתה פועה ברוח הקודש ואומרת עתידה אמי שתלד בן שמושיע את ישראל (סוטה יא,ע"ב)

א2.יש רק 3 נשים עבריות שהתפרסמו בסיפור מצרים ולכן מתאים לזהויות אלה:

...דרשו מיניה "אשר שם האחת" היא הידועה במקום אחר וכן שם השניה הידועה כבר ולפי שלא נזכרו בשמם באותו דור אלא שלוש נשים אלה: יוכבד מרים ואלישבע על כרחך "האחת" ו"השניה" - הידועות של שתיים משלוש נשים אלה קאמר ..(מהרש"א חידושי אגדות שם)

א3. המיילדות העבריות קיבלו שמות מצריים כדי להניע אותן לבצע מעשה אכזרי זה:

יודע היה פרעה, כי כל זמן שהמיילדות יהיו נקראות בשמותיהן העבריים: יוכבד ומרים, לא יוכל כלל לבוא אליהן בהצעה אכזרית כזו, להמית את ילדי ישראל. לפיכך ציווה עליהן פרעה תחילה לשנות את שמותיהן לשפרה ופועה. סבור היה, כי לכשיהיו נקראות בשמות מצריים ישפיע הדבר על הלך-רוחן וישנה את מהותן ואופיין, עד אשר יהיו מסוגלות לרצוח את ילדי ישראל. ורק אז נתן להם את הצו השני: 'אם בן הוא והמיתן אותו'. כל עצמו של האדם הוא השם. טמיעת השם משפיעה מאד על טמיעה פנימית של הרוח והאופי.

(הרב צבי אלימלך שפירא מדינוב, בעל הבני יששכר)

א4.רמז ליוכבד - המילדת בכתיב חסר ובאמת מרים או אלישבע היו קטנות מכדי להיות מילדות בעצמן:

המילדת. בגי' יוכבד בת לוי (בעל הטורים,שם) 

לפי חשבון השנים של מרים ושל אלישבע אז קשה לומר שהיו אז מיילדות ובמדרש רבא מבואר שהיו רק עוזרות ליוכבד במה שציוותה עליהן (תורה תמימה, שם)

ב.מיילדות מצריות:

ב1.שפרה ופועה ברשימת הנשים הגיורות שהצטרפו לעם ישראל:
ועוד יש נשים חסידות גיורות מן הגויים ,נשים כשרות הן: הגר, אסנת,ציפורה,שפרה פועה,בת פרעה רחב רות ויעל 
(מדרש תדשא פרק ה)

ב2. לכאורה הציווי הוא יהרג ובל יעבור ומדוע קיבלו שכר כזה גדול ?
מצאתי בשם רי"ח ששפרה ופועה מצריות היו מתחילה ונתגיירו, דאם לא כן תימה, היאך ציוה אותן להרוג את היהודים, וגם הן היאך הודו לדבריו, והלא אמרו: בכל יעבור ואל יהרג חוץ מעבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים? לכך כתיב "ותיראנה המילדות", אע"פ שלא היה להן לירא מתחילה, דאם לא כן מאי רבותייהו ומאי יראה היתה זו? פשיטא (אמרי נועם,ר' יעקב דיליישקייש, שם)

ב3.איך יתכן שפרעה יסמוך על מיילדות עבריות שיצייתו לו על כך ?

ולא היו עבריות, כי איך יבטח לבו בנשים העבריות שימיתו ולדיהן, אבל היו מצריות מילדות את העבריות, ר"ל עוזרות אותן ללדת, כמו שנאמר 'בילדכן את העבריות
(אברבנאל,שם)

ב4.מה החידוש ביראת אלוקים אם הן עבריות?
 ויאמר מלך מצרים למילדות העבריות וגו'. יש אומרים שהמילדות היו מצריות וכאילו אמר למילדות את העבריות, דאל"כ מאי רבותיה דקאמר ותיראן המילדות את האלהים. (כלי יקר,שם)


ב5. איזכור יראת האל הוא ההוכחה שלא עשו זאת מאהבת בני עמם אלא מתוך צלם אלוקים שבהן על אף היותן מעם אחר:
... ומה שטענו ממה שכתוב "ותיראן המילדות את האלהים", איננה טענה כלל, כי "את ה'" אין כתוב כאן, אלא "את האלהים", וכל מי שיש לו אלוה (יהיה אלהי אמת או אלהי שקר), הלא יירא מהכרית עוללים שלא חטאו, יהיו מאיזה עם שיהיו,...
ותלמידי חביבי החכם ר' יעקב חי פארדו זצ"ל מוסיף, שאם היו מעם אחר, יצדק לומר שעשו זה מיראת האל ולא מאהבה, אך אם היו עבריות אין צורך להזכיר יראת האל, כי כל אדם אוהב בני עמו
(שד"ל,שם)

ב6."יראת אלוקים " במקרא היא דרישה הנדרשת מכל אדם הנברא בצלם ואם אין יראת אלוקים בליבו, בלב הנוכרי,מונה אותו הכתוב בכך ונחשב לו הדבר כבגידה בכל חובותיו הנה אמר אברהם:

וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם כִּי אָמַרְתִּי רַק אֵין יִרְאַת אֱ-לֹהִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה וַהֲרָגוּנִי עַל דְּבַר אִשְׁתִּי (בראשית כ,יא)

משמע שלעולם יראת אלוקים ישנה בין אומות העולם וכי מי שחשוד ל כך שאינה בלבו חשוד גם על מעשים רעים טכן נאמר בעמלק:

 אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ (וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ) וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים (דברים כה,יח)
ולא ירא. עמלק  (מ) אלהים, מלהרע לך (רש"י,שם)

(עיונים חדשים בספר שמות, נחמה ליבוביץ,ע"מ 32-33)

ב7.מוסר השכל- הנשים המצריות - חסידות אומות העולם- לא הסכימו לקבל פקודה בלתי חוקית בעליל והתמרדו :
יש לתת את הדעת על כך שהתורה מראה לנו בתוך ים של רשע ועריצות – ודווקא בסמוך לפסוק יג המראה את מצרים (הממלכה והעם) ברשעותם – כיצד יכול הפרט לעמוד נגד הרשעות, להתקומם לפקודה, לא לציית לה, ולא לגול מעל עצמו את אשמת הרצח באמרו: קבלתי פקודה מאת מלכי. ואין צדיקות או רשעות תוצאה של השתייכות לאומית או גזעית, וכשם שיצאו רות ונעמה ממואב ומעמון, כן היו שתי צדקניות אלה ממצרים

(עיונים חדשים בספר שמות, נחמה ליבוביץ,ע"מ 32-33)


ג. שתי קבוצות של מיילדות- לאנשים הפרטים (מצריות) ולאומה ( יוכבד ומרים):
יתכן לומר שאכן על דרך הפשט היו המיילדות חסידות אומות העולם ולמה הזכירו חז"ל את יוכבד ומרים? משום שיש פה הטרמה לחמה שיקרה בהמשך, שהרי הן יילדו את מושיען של ישראל (יוכבד הולידה ממש ומרים החייתה והצילה אותו כשהשגיחה עליו ביאור) שדרכו באה הגאולה ולכן הן נקראות מיילדות שכן הן יילדו את יציאת מצרים (ענ"ד)

3.משבר זהות שלישי: מי היו אחיו של משה- עבריים או מצריים?


וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו (שמות ב,יא)

וטעם ויצא אל אחיו. כי הגידו לו אשר הוא יהודי, והיה חפץ לראותם בעבור שהם אחיו. והנה נסתכל בסבלותם ועמלם ולא יכול לסבול ולכן הרג המצרי המכה הנלחץ: (הרמב"ן,שם)

ויצא אל אחיו. המצרים כי בארמון המלך היה וטעם מאחיו אחר הזכיר עברי ממשפחתו. כמו אנשים אחים: (אבן עזרא,שם) 

 

"וַיְהִי | בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל משֶׁה וַיֵּצֵא אֶל־אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ־עִבְרִי מֵאֶחָיו:"

מהי משמעותה של "גדילה" זו לאחר שנאמר בפסוק הקודם "ויגדל הילד"? חז"ל אומרים, ורש"י במקום מביא את דבריהם: "הראשון לקומה והשני לגדולה, שמינהו פרעה על ביתו". ה"גדילה" כאן נושאת משמעות של "שלטון", משה, מטבע הדברים, הופך להיות ראש ממשלת מצרים האחראי, בין היתר, על בנית הפירמידות. הוא אחראי על כך שהעברים ימשיכו לבנות. הוא יודע שהוא הבן המאומץ של פרעה מלך מצרים, ראש ההיסטוריה האנושית של תקופתו, ובבא הזמן הוא ייקרא להיות היורש של פרעה. אך מנגד הוא בוודאי יודע שהוא הבן של עמרם, ושעמרם הוא ראש שבט לוי וראש שבטי ישראל [14]. בעתיד הוא עשוי להיות למלך ישראל מטבע לידתו. עליו להחליט באיזו היסטוריה הוא ישתלב, או, יותר נכון, בעד איזו היסטוריה הוא ינקוט עמדה.

לכן, "ויגדל משה ויצא אל אחיו". רבנו אברהם אבן עזרא אומר: "אחיו – אלה המצרים", הרמב"ן אומר: "אחיו – אלה העברים". כביכול משה הלך לבדוק: האם האבן־עזרא צודק או הרמב"ן: "וַיֵּצֵא אֶל־אֶחָיו", הלך לבדוק מי הם אחיו, אל מי להשתייך.

"וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם" – לפי הרמב"ן, התבונן בצערם ועבודתם של העברים, לפי האבן־עזרא "סבלות" בתנ"ך אינה מילה שמורה על סבל, אלא על מטלות, "ויפקידהו על כל סבל בית יוסף". כלומר, משה יצא לראות האם העבודה של המצרים מתבצעת כמו שצריך. אם כך, עדיין אין לנו הכרעה.

"וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ־עִבְרִי מֵאֶחָיו:"

"וירא" – מה רואה משה במקום המפגש של שתי הזהויות שהוא עצמו מתלבט ביניהן? "איש מצרי" – איש במובן של חשיבות, משה רואה את מצרים כיצירה חשובה, "מכה איש עברי" – גם העברים הם יצירה חשובה. אבל הוא רואה שהאיש האחד מכה את האיש השני. "מאחיו" – כאן משה מחליט שהוא בצד של המוכה. זוהי קביעה מוסרית הדומה במקצת לרומנטיקה השמאלנית: מי שנרדף הוא הצודק.

הרב אשכנזי הדגיש שבשלב זה בחיי משה ההזדהות שלו עם עם ישראל קדמה להתגלות האלהית אליו, ונבעה מסיבות מוסריות. משה זיהה את עם ישראל כמי שמייצג את המוסר. השאלה היא האם הזיהוי הזה צודק רק מכיוון שעם ישראל הוא המוכה, אנו נראה בהמשך שמשה חזר בו מהקביעה הזו, אבל בשלב הראשון כך מכריע הגואל. כך גם מצאנו את דפוס הגאולה בדורות מאוחרים: תיאודור (בנימין זאב) הרצל גדל בתרבות האוסטרית, והוא עסוק בשאלה האם למען תיקון העולם צריך להצטרף אל התרבות הכללית, ואם כן אז באופן מוחלט, או, האם צריך לנקוט עמדה אחרת שתשמור על הייחוד היהודי. אבל כשהוא רואה את מה שעושים לדרייפוס, הוא כותב את "מדינת היהודים" ומקים את ההסתדרות הציונית [15]. "וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיַּךְ אֶת־הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחֽוֹל:"

מה פירוש "כה וכה"? אפשר לומר שמשה הסתכל לשני הכוונים, ימינה ושמאלה, ולא ראה אנשים. אבל אם לא היה שם איש – איך למחרת כולם ידעו שהוא הרג את המצרי? נאלץ אם כן לומר ש"ויפן כה וכה" מוסב על העברי ועל המצרי. כך גם מפרש רש"י, שמשה רבנו התבונן על המצרי, וראה ברוח הקודש [16] שמהמצרי לא יופיע עוד טוב בעולם. בפסוק הקודם ראינו שיש "איש" עברי מול "איש" מצרי, שתי מציאויות חשובות, אך מבחינת משה, המצרי הפסיק להיות "איש", מצרים חדלה לתפוס מקום. לכן "וַיַּךְ אֶת־הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחֽוֹל:", לא נאמר כאן "איש מצרי", מכיוון שמשה רבנו הבין שכל מה שיישאר ממצרים יישאר טמון בחול.

"וַיֵּצֵא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי וְהִנֵּה שְׁנֵי־אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ:"

משה יוצא להיפגש עם היהודים עצמם, לבנות את האומה. הוא פוגש מציאות קשה של מחלוקות ומפלגות. התגובה להגעתו מפתיעה: "וַיֹּאמֶר מִי שָּׂמְךָ לְאִישׁ שַּׂר וְשֹׁפֵט עָלֵינוּ", שאלה מוזרה ביותר, שהרי משה היה הממונה מטעם פרעה שליט מצרים – יש לו זכות להרוג את כל מי שהוא רוצה, וברור שהוא יכול גם לשפוט אותם! אלא שמבחינת היהודים, כל זמן שהיית מצרי הייתה לך זכות להרוג את מי שאתה רוצה מבינינו, אבל עכשיו כשחצית את הקווים והחלטת להצטרף אלינו, אתה צריך להוכיח את עצמך, אתה צריך לעמוד בקריטריונים הפנימיים שלנו.

"הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אמֵר כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת־הַמִּצְרִי וַיִּירָא משֶׁה וַיֹּאמַר אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר:"

מפרש רש"י: "נודע לי הדבר שהייתי תמה עליו, מה חטאו ישראל מכל שבעים אומות להיות נרדים בעבודת פרך? אבל רואה אני שהם ראויים לכך". זה טוב שהם משועבדים, מכיוון שזו חברה מושחתת, חברה שיש בה לשון הרע, ולחברה זו אסור להגיע לעצמאות מדינית. משה רבנו מודה שהייתה לו טעות כשהוא סבר שכל מי שנרדף גם צודק.

משה רבנו נמצא עכשיו במצב שבו אין לו אחיזה לא במצרים ולא בישראל: ברור לו שגם מצרים וגם ישראל אינן הכתובת של המוסר. "וַיִּשְׁמַע פַּרְעֹה אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה וַיְבַקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת־משֶׁה" – פרעה שומע שמשה אינו מוגן לא על ידי מצרים ולא על ידי ישראל. אם משה היה מזדהה עם עם ישראל, פרעה לא היה מנסה להרוג אותו מכיוון שהוא שייך להנהגת העם. אמנם זהו עם של עבדים, אבל בכל זאת עם שלם. לכן נותר למשה רק לברוח, מכיוון שהוא נשאר ללא מקום.

(מאמר וישלח מלאך לפרשת שמות , הרב שרקי ע"פ ביאורו של מניטו את הפרק)

סיום: יציאת מצרים נעשתה מתוך החושך והבלבול של הגלות ולכן גם מעורבים בה מאחורי הקלעים נשים מצריות ונשים ישראליות ובזכות איזה נשים צדקניות נגאלו ממצרים ? גם גרות- בתיה,המיילדות, ציפורה וגם.. כל נשות ישראל

דרש רב עוירא בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו ישראל ממצרים. בשעה שהולכות לשאוב מים, הקב"ה מזמן להם דגים קטנים בכדיהן ושואבות מחצה מים ומחצה דגים, ובאות ושופתות שתי קדירות אחת של חמין ואחת של דגים, ומוליכות אצל בעליהן לשדה, ומרחיצות אותן, וסכות אותן, ומאכילות אותן, ומשקות אותן, ונזקקות להן בין שפתים. שנאמר: אם תשכבון בין שפתים (תהלים ס"ח, י"ד)... וכשנגלה הקב"ה על הים הם הכירוהו תחלה שנאמר זה אלי ואנוהו" (סוטה י"א:)