בא: סוף ההתחלה או התחלת הסוף ?

חלק א: מכות מצרים כנגד את חטאי הדיבור של פרעה 

הקדמה: מכות מצרים מסתיימות בצעקה של המצרים כנגד הצעקה של ישראל שהביאה לתחילתן :
וְעַתָּה הִנֵּה צַעֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָה אֵלָי וְגַם רָאִיתִי אֶת הַלַּחַץ אֲשֶׁר מִצְרַיִם לֹחֲצִים אֹתָם (שמות ג,ז)

וְהָֽיְתָה צְעָקָה גְדֹלָה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם אֲשֶׁר כָּמֹהוּ לֹא נִֽהְיָתָה וְכָמֹהוּ לֹא תֹסִֽף (שמות יא,ו)

1.דם- היאור נעשה דם כנגד הציווי להשליך התינוקות ליאור:
וַיְצַו פַּרְעֹה לְכָל עַמּוֹ לֵאמֹר כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ וְכָל הַבַּת תְּחַיּוּ (שמות א,כב)

מפני מה הביא עליהם מכת דם? מפני שהשליכו את ילדי ישראל לים שנאמר : "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו", לפיכך דן את המים אשר ביאור (משנת רבי אליעזר,יט)

2.צפרדע- כל מצרים מתמלאת רעש המולת צעקות וקרוקורי הצפרדעים כנגד דברי פרעה על צעקת העם נזבחה לה' אלוקינו:

וַיְצַו פַּרְעֹה בַּיּוֹם הַהוּא אֶת הַנֹּגְשִׂים בָּעָם וְאֶת שֹׁטְרָיו לֵאמֹר: {ז} לֹא תֹאסִפוּן לָתֵת תֶּבֶן לָעָם לִלְבֹּן הַלְּבֵנִים כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם הֵם יֵלְכוּ וְקשְׁשׁוּ לָהֶם תֶּבֶן: {ח} וְאֶת מַתְכֹּנֶת הַלְּבֵנִים אֲשֶׁר הֵם עֹשִׂים תְּמוֹל שִׁלְשֹׁם תָּשִׂימוּ עֲלֵיהֶם לֹא תִגְרְעוּ מִמֶּנּוּ כִּי נִרְפִּים הֵם עַל כֵּן הֵם צֹעֲקִים לֵאמֹר נֵלְכָה נִזְבְּחָה לֵאלֹהֵינוּ: תִּכְבַּד הָעֲבֹדָה עַל הָאֲנָשִׁים וְיַעֲשׂוּ בָהּ וְאַל יִשְׁעוּ בְּדִבְרֵי שָׁקֶר (שמות ה,ו-ט)
וַיֵּצֵא משֶׁה וַיִּצְעַק אֶל ה' עַל דְּבַר הַצְפַרְדְּעִים, רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ, לֹא דַי לָהֶם לַמִּצְרִיִּים הַשְׁחָתַת הַצְפַרְדְּעִים, אֶלָא שֶׁהָיָה קוֹלָן שֶׁל צְפַרְדְּעִים קָשֶׁה לָהֶם מִמַּכָּתָן, שֶׁהָיוּ נִכְנָסוֹת בְּגוּפָן וְצוֹעֲקִין בְּתוֹכָן, שֶׁנֶּאֱמַר: עַל דְּבַר הַצְפַרְדְּעִים אֲשֶׁר שָׂם לְפַרְעֹה, עַל דִּבּוּר הַצְּפַרְדְּעִים. (שמות רבא,י,ו)

3.כינים: פרעה הכחיש את קיום ה' ועבדיו החרטומים מודים באצבע אלוקים:
וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה מִי יְ-ה-וָֹ-ה אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ לְשַׁלַּח אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַעְתִּי אֶת יְ-הֹ-וָ-ה וְגַם אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ (שמות ה,ב)
וַיֹּאמְרוּ הַחַרְטֻמִּם אֶל פַּרְעֹה אֶצְבַּע אֱ-לֹהִים הִוא וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְ-ה-וָֹ-ה 
(שמות ח,טו)

4.ערוב - כנגד החשש שעם ישראל יפרד ממצרים, באו חיות רעות ונלחמו ונתערבו במצרים: 
  וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ...וְנִלְחַם בָּנוּ וְעָלָה מִן הָאָרֶץ (שמות א,י)

כִּי אִם אֵינְךָ מְשַׁלֵּחַ אֶת עַמִּי הִנְנִי מַשְׁלִיחַ בְּךָ וּבַעֲבָדֶיךָ וּבְעַמְּךָ וּבְבָתֶּיךָ אֶת הֶעָרֹב וּמָלְאוּ בָּתֵּי מִצְרַיִם אֶת הֶעָרֹב וְגַם הָאֲדָמָה אֲשֶׁר הֵם עָלֶיהָ: {יח} וְהִפְלֵיתִי בַיּוֹם הַהוּא אֶת אֶרֶץ גֹּשֶׁן אֲשֶׁר עַמִּי עֹמֵד עָלֶיהָ לְבִלְתִּי הֱיוֹת שָׁם עָרֹב לְמַעַן תֵּדַע כִּי אֲנִי יְ-הֹ-וָ-ה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ: {יט} שישי וְשַׂמְתִּי פְדֻת בֵּין עַמִּי וּבֵין עַמֶּךָ לְמָחָר יִהְיֶה הָאֹת הַזֶּה: {כ} וַיַּעַשׂ יְ-ה-וָֹ-ה כֵּן וַיָּבֹא עָרֹב כָּבֵד בֵּיתָה פַרְעֹה וּבֵית עֲבָדָיו וּבְכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם תִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ מִפְּנֵי הֶעָרֹב: {כא} וַיִּקְרָא פַרְעֹה אֶל מֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן וַיֹּאמֶר לְכוּ זִבְחוּ לֵאלֹהֵיכֶם בָּאָרֶץ (שמות ח,יז-כא)

5.דבר : כל בהמות המשמשות את מצרים מתו כנגד שהעליל על ב"י שהם עצלנים ונרפים:
הִנֵּה יַד יְ-הֹ-וָ-ה הוֹיָה בְּמִקְנְךָ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה בַּסּוּסִים בַּחֲמֹרִים בַּגְּמַלִּים בַּבָּקָר וּבַצֹּאן דֶּבֶר כָּבֵד מְאֹד (שמות ט,ג)

וַיֹּאמֶר נִרְפִּים אַתֶּם נִרְפִּים עַל כֵּן אַתֶּם אֹמְרִים נֵלְכָה נִזְבְּחָה לַי-ה-וָֹ-ה:  (שמות ה,יז)

6.שחין- המצרים נענשו בצרעת עם השחין כנגד לשון הרע שאמרו על עם ישראל:

וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ...וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם הוּא עַל שׂנְאֵינוּ (שמות א,י)
ואמנם למה השחין בא על ידי כולם...שבעוון לשון הרע חוטאים שנים המספר והמקבל..וזרקם משה השמיימה לרמז שחטא לשון הרע מגיע עד השמים ..ואיתא במדרש פורח מלמש שהיה צרעת עימו וגם זה להורות שבאה מכה זו למצרים על עוון לשון הרע - מקור חטא מצרים (מנחת עני, פרשת שמות ע"מ יט)

7.ברד : הברד ניתך כאבנים כשבתוכם אש מתלקחת:
וַיֹּאמֶר ...וְעַתָּה לְכוּ עִבְדוּ וְתֶבֶן לֹא יִנָּתֵן לָכֶם וְתֹכֶן לְבֵנִים תִּתֵּנוּ: (שמות ה,יז-יח)

ה' נתן קולות וברד, כיצד היה הברד יורד, בתחלה היו הברקים מבריקין והרעמים מרעימין והארץ רועדת, שנאמר קול רעמך בגלגל האירו ברקים תבל רגזה ותרעש הארץ (תהלים ע"ז), והחצצות נופלות, שנאמר אף חצציך יתהלכו (שם י"ח) ואין שם מטר אלא אבני ברד, שנאמר נתן גשמיהם ברד.

ותהלך אש ארצה, וימטר ה' ברד, היתה אבן הברד נבקעת והאש יוצא מתוכה ושורף, שנאמר ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך הברד, והיתה גחלת האש נבקעת והברד יוצא מתוכה ומכה, שנאמר ותהלך אש ארצה וימטר ה' ברד. (מדרש רבא, שמות ט כג)

8.ארבה- החשש היה פן ירבו ולכן נענשו בכמות עצומה של ארבה:
וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ: הָבָה נִּתְחַכְּמָה לוֹ פֶּן יִרְבֶּה (שמות א,ט-י)
כִּי אִם מָאֵן אַתָּה לְשַׁלֵּחַ אֶת עַמִּי הִנְנִי מֵבִיא מָחָר אַרְבֶּה בִּגְבֻלֶךָ
וְכִסָּה אֶת עֵין הָאָרֶץ וְלֹא יוּכַל לִרְאֹת אֶת הָאָרֶץ וְאָכַל אֶת יֶתֶר הַפְּלֵטָה הַנִּשְׁאֶרֶת לָכֶם מִן הַבָּרָד וְאָכַל אֶת כָּל הָעֵץ הַצֹּמֵחַ לָכֶם מִן הַשָּׂדֶה (שמות י,ד-ה)

9.חושך-  מלך מצרים משנה את שמות המיילדות ששירתו אותו לשמות מצריים 
והקב"ה משנה את תפקיד גרמי השמיים ומשרתים אותו ומביא חשכה לעולם:
וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת הָעִבְרִיֹּת אֲשֶׁר שֵׁם הָאַחַת שִׁפְרָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פּוּעָה (שמות א,טו)

דהנה מלך מצרים זה דרכו ברצותו שיהיו ישראל סרים למשמעתו, הניח להם שמות בכדי שיהיו נמשכין כל כחות הנפש אחרי שמו שהניח על פי עצת הסט"א, וזהו ויאמר מלך מצרים (אשר זה דרכו כל היום) למילדות העבריות (מה אמר להן) אשר שם האחת (יהיה שמה) שפרה ושם וכו' (ובאמת היה שמותיהן העבריות יוכבד ומרים, וכיון שהניח להם שמות אזי היה בטוח שיתמשכו אחר השם וישמעו לעצתו),

( ספר בני יששכר - מאמרי חדש ניסן - מאמר ד )

10.בכורות: צעקת מצרים כנגד צעקת בני ישראל:

בכוריהם מפני מה מתו?

מפני שאמר פרעה, בילדכן את העבריות וגו׳ אם בן הוא והמתן אותו וגו׳ (שם א-טז). לולא רחמיו של הקב״ה, אילו אמר בת היא והמתן אותה נתמעטו שונאיהם של ישראל באותה שעה, לפי שדרכו של איש לישא עשר נשים ולפרות ולרבות מהן והיו בניו מרובים. אבל אין דרכה של אשה שתינשא אפילו לשני בני אדם כאחת, וגם אינה מולדת כשהיא נישאת לשניים יותר מאילו היתה נישאת לאחד. אבל המיילדות לא עשו כן, שנאמר: ולא עשו כאשר דיבר אליהן מלך מצרים (שם שם-יז). וראה הקב״ה את מחשבות פרעה וחשב לו את הדבר כאילו נעשה.

מכאן אמרו חכמים, עכו״ם נתפסים על מחשבה רעה, אבל על הטוב עד שיעשה מעשה.

(אליהו רבא,ז)

11.טביעת מצרים בים סוף:

וַיֹּאמֶר בְּיַלֶּדְכֶן אֶת הָעִבְרִיּוֹת וּרְאִיתֶן עַל הָאָבְנָיִם...  (שמות א,טז)


מרכבות פרעה וחילו. מרכבות פרעה הם שש מאות רכב בחור שלקח ממצרים, וחילו זהו רכב מצרים, ומבחר שלשיו זהו ושלשים על כלו, ולפי שהיה ראוי הכתוב לומר כן מרכבות פרעה וחילו ירה בים סוף ומבחר שלשיו טבעו בו יתכן לומר שיהיה באורו כי נדונו מרכבות פרעה בים למעלה ולכך טבעו בים סוף למטה, ודרשו רז"ל במדה שאדם מודד בה מודדין לו הוא גזר (שמות א) כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו לפיכך מרכבות פרעה וחילו ירה בים, הוא גזר (שם) וראיתן על האבנים לפיכך ירדו במצולות כמו אבן: (רבנו בחיי,טו,ד)




חלק ב: משמעות הפרדת המכות ל-2 פרשיות


פתיחה: מדוע נקראת הפרשה בא והרי הביטוי 'בא אל פרעה'- מופיע בכל מכה שניה בסדר דצ"כ עד"ש באח"ב:

1.וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה וְאָמַרְתָּ אֵלָיו כֹּה אָמַר יְ-ה-וָ-ה שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי: {כז} וְאִם מָאֵן אַתָּה לְשַׁלֵּחַ הִנֵּה אָנֹכִי נֹגֵף אֶת כָּל גְּבוּלְךָ בַּצְפַרְדְּעִים:(שמות ז,כז)

2.וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו כֹּה אָמַר יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֵי הָעִבְרִים שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי:  כִּי אִם מָאֵן אַתָּה לְשַׁלֵּחַ וְעוֹדְךָ מַחֲזִיק בָּם:  הִנֵּה יַד יְ-ה-וָ-ה הוֹיָה בְּמִקְנְךָ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה בַּסּוּסִים בַּחֲמֹרִים בַּגְּמַלִּים בַּבָּקָר וּבַצֹּאן דֶּבֶר כָּבֵד מְאֹד (שמות ט,א-ג)

3.וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וְאֶת לֵב עֲבָדָיו לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ...כִּי אִם מָאֵן אַתָּה לְשַׁלֵּחַ אֶת עַמִּי הִנְנִי מֵבִיא מָחָר אַרְבֶּה בִּגְבֻלֶךָ:(שם,י,א;ד)

על דרך הפשט- לך כשיוצאים אל היאור,בא כשנכנסים אל הבית של פרעה:

 ואם תסתכל בכתובים בכל הפרשיות תמצא כי השתים שהן בהתראה באחת יאמר התיצב לפני פרעה ובשניה יאמר בא אל פרעה. התחיל במכת הדם לך אל פרעה בבוקר ונצבת לקראתו על שפת היאור ובמכת צפרדעים הזכיר בא אל פרעה, מכת הכנים אין שם התראה, ומכאן דרשו חז"ל (סנהדרין פא ע"ב) מי שלקה ושנה שוב אין מתרין אותו. במכת הערוב חזר לסידורו הראשון והזכיר שם השכם בבוקר והתיצב לפני פרעה הנה יוצא המימה, ובמכת הדבר הזכיר בא אל פרעה, מכת השחין אין שם התראה. במכת הברד חזר לסידורו הראשון והזכיר שם השכם בבקר והתיצב לפני פרעה, ובמכת הארבה שבכאן הזכיר בא אל פרעה, מכת חושך אין שם התראה:
 ועל כן נראה לי לפרש כי משה היה מודיעו המכה והיה עושה לו התראה פעם אחת על היאור ופעם שנית בהיכלו, וענין בא אל פרעה שיזכירו הכתובים בכל פעם ופעם ביאורו שיכנס בהיכלו, והכתובים מוכיחים כן כי מעת שהתרה לו במכת הדם על שפת היאור הגיד הכתוב כי מיד נכנס פרעה אל היכלו שנאמר ויבוא אל ביתו ולא שת לבו גם לזאת:

 וטעם הדבר שהיו כל ההתראות כסידור הזה התראה אחת על יאורו והתראה אחרת בהיכלו להורות על עונשו וגאותו וגאונו כי היה מתגאה על יאורו כענין שכתוב (יחזקאל כט, ג) לי יאורי ואני עשיתיני, והיה מתגאה בהיכלו והוא שכתוב ויבוא אל ביתו, יאמר כי מצד שנכנס להיכלו ונתגאה בו היה בז לדברי משה ולא שת לבו גם לזאת, שאם לא כן למה הוצרך להודיענו ויבוא אל ביתו אלא שבא להודיענו שהיה מתגאה בהיכלו כענין נבוכדנצר שאמר הלא דא היא בבל רבתא די אנה ב"ניתה לבית מלכו בתקף חסני וליקר הדרי (דניאל ד, כז), וכתיב (שם, א) שלה הוית בביתי ורענן בהיכלי, וכשם שהיתה גאותו של נבוכדנצר סיבת שברו ומפלתו כן היה פרעה, ועל כן היו ההתראות כולן מתוך יאורו והיכלו ומהם משפטו יצא כי המקומות שנתגאה וחטא בהם משם באו אליו כל המכות ההם (רבנו בחיי , שמות פרק י פסוק א )


בא-2 הופכים ל-1,(אב-אחד שהופך לשניים):

המילה בא מרמזת על התקרבות בין האדם שאליו הופנתה הקריאה ובין הפונה,עד כדי כניסה של מושא הקריאה לתחומו של הקורא. ( צהר לתיבה,פרשת בא ,הרב חנן חסן)

בא- המילה הראשונה בעברית שיכולה להביע תנועה אחורה, נסיגה, מהב' אל ה-א (ענ"ד)

1.ב->א  עבור מצרים: חזרה אל הכאוס של בריאת העולם


הסיבה להפרדת 3 מכות אחרונות מה-7 בפרשת וארא:

הנראה אלי, שמסדר הפרשיות עשה התחלת הסדר במכה הזאת, לשתי סבות: האחת, לפי שמן המכה הזאת והלאה התחילו פרעה ועבדיו ליראה מה' הנכבד וממכותיו בטרם תבואינה, מה שלא היה בשאר המכות שעברו, כי לא היה מרגיש במכה אלא אחרי בואה. אמנם במכה הזאת, בשמוע פרעה ועבדיו התראת משה על הארבה, פחדו ויראו מאד קודם בואו. ומכאן ואילך תמיד היה פרעה משתדל להפיק רצון משה ולתת פשרה עמו על דבר השליחות. ולפי שבמכה הזאת התחילו הפשרות על ענין יציאתם ממצרים עד שנגמרה היציאה, לכן נעשה כאן התחלת זה הסדר מהתחלת היציאה והגאולה.

והסבה השנית, מפני שמכת הארבה ומכת החשך ומכת בכורות, שלשתן היו ביסוד האויר, ושלשתם היו מחשיכין את הארץ. כי הנה בארבה כתיב (בפסוק טו): "ותחשך הארץ", ובחשך כתיב (בפסוק כא): "ויהי חשך על ארץ מצרים". ואמנם מכת בכורות היתה בחצות הלילה (לקמן יב, כט), ובמחשכים הושיבם כמתי עולם. ומפני השתוף הזה אשר היה בשלשת המכות הנשארות, הבדיל מסדר הפרשיות בין שלשת המכות הנשארות ובין המכות הראשונות שנזכרו בסדר של מעלה. והותרה בזה השאלה הראשונה: (אברבנאל על שמות - פרק י פסוק א-כ )

חושך בראשית:
 בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱ-לֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ: וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱ-לֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם:  וַיֹּאמֶר אֱת א-לֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר:(בראשית א,א-ג)

וַיְכַס אֶת עֵין כָּל הָאָרֶץ וַתֶּחְשַׁךְ הָאָרֶץ וַיֹּאכַל אֶת כָּל עֵשֶׂב הָאָרֶץ וְאֵת כָּל פְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר הוֹתִיר הַבָּרָד וְלֹא נוֹתַר כָּל יֶרֶק בָּעֵץ וּבְעֵשֶׂב הַשָּׂדֶה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם (שם,י,טו)
וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה נְטֵה יָדְךָ עַל הַשָּׁמַיִם וִיהִי חֹשֶׁךְ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם וְיָמֵשׁ חֹשֶׁךְ:  וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַשָּׁמָיִם וַיְהִי חֹשֶׁךְ אֲפֵלָה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁלֹשֶׁת יָמִים:  לֹא רָאוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וְלֹא קָמוּ אִישׁ מִתַּחְתָּיו שְׁלֹשֶׁת יָמִים וּלְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבֹתָם:(שם,י,כ-כג)
וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַי-ה-וָ-ה הִכָּה כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל כִּסְאוֹ עַד בְּכוֹר הַשְּׁבִי אֲשֶׁר בְּבֵית הַבּוֹר וְכֹל בְּכוֹר בְּהֵמָה(שם,יב,כט)

האות ב' מייצגת את העולם הזה שהוא עולם דואלי שהרי גם התורה פותחת באות ב' המייצגת דואליות זו שבאה לידי ביטוח העולם מורכב משמים וארץ,זכר ונקבה,טוב ורע וכו' והמתח בין 2 קצוות הוא זה שמאפיין את העולם הזה.

ב-3 המכות האחרונות מצרים חשו היטב כיצד העולם המוכר הולך בחזרה אל התוהו, אל החושך שלפני הבריאה("חושך על פני תהום") ולכן המאפיין את הארבה שכיסה את עין הארץ ובעצם החשיך את הארץ,מכת החושך היתה עלטה מסוג שלא היה כמוהו קודם לכן ושתי מכות אלו היוו את ההקדמה למכה הקשה מכולם מכת בכורות שבעצם איימה לפגוע אפילו בפרעה ולהביא למותו( מה שקרוב לוודאי הניע אותו לשחררם סוף סוף).המגמה של מעבר מהעולם הזה המייצג ע"י ב אל התוהו שלני בריא העולם המוייצג באות א' שהרי לפני כל ההוויה היה תמיד(ויהיה תמיד) קיים האינסוף- הקב"ה- אלופו של עולם- המיוצג ע"י האות א.

בשולי הדברים: מדוע דווקא המכה האחרונה בחצי הלילה ומה משמעות החושך החוזר ונשנה בכל המכות האחרונות?
הלילה- סמל לגלות שנקרעת ונחצית:
לַמְנַצֵּחַ עַל יְדוּתוּן לְאָסָף מִזְמוֹר:
קוֹלִי אֶל אֱלֹהִים וְאֶצְעָקָה קוֹלִי אֶל אֱלֹהִים וְהַאֲזִין אֵלָי:

בְּיוֹם צָרָתִי אֲ-דֹנָי דָּרָשְׁתִּי יָדִי לַיְלָה נִגְּרָה וְלֹא תָפוּג מֵאֲנָה הִנָּחֵם נַפְשִׁי:(תהילים עז,ג)

ידי. מכתי : לילה נגרה. בגלות זה שהוא כלילה היא נגרה ליחה ומרה : ולא תפוג. ולא תדמה נגרתה : (רש"י,שם)

2. ב->א עבור עם ישראל: התכנסות

עם ישראל ,עם העבדים, משועבד ע"י מצרים ובראשה פרעה בשל החשש של הריבוי(ומיעוט רבים-2-ב)

וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ: 

הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ פֶּן יִרְבֶּה וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם הוּא עַל שֹׂנְאֵינוּ וְנִלְחַם בָּנוּ וְעָלָה מִן הָאָרֶץ (שמות א,ט-י)

ביציאת מצרים נולד- עם ישראל- לא עוד אוסף של פרטים אלא ישות אחת שכאשר תעמוד לפני הר סיני -ויחן שם ישראל כנגד ההר- כל כולה תהיה אחדות בשלמותה.

התהליך הוא תהליך התכנסות הבא לידי ביטוי גם במצוות קידוש החודש,קרבן הפסח ואיסור אכילת חמץ ומצוות אכילת מצה ( מעבר מ2 ל-1) :

*קידוש החודש:

הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה:(שם,יב,ב)

המצווה הראשונה שנצטוו כעם דווקא לא נוגעת אל האדם הפרטי אלא לסנהדרין שקבעו את ה-א' בחודש ע"פ 2 עדים( מב אל א') ובאופן כללי יש כאן תהליך שהרוב(העם) מצווה להתנהג ע"פ החלטת המיעוט(הסנהדרין) כישות הלכתית פוסקת

**בית אבות- ר"ת בא- לכל בית(ריבוי) שה אחד(מיעוט):
דַּבְּרוּ אֶל כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בֶּעָשֹׂר לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְיִקְחוּ לָהֶם אִישׁ שֶׂה לְבֵית אָבֹת שֶׂה לַבָּיִת:  
וְאִם יִמְעַט הַבַּיִת מִהְיֹת מִשֶּׂה וְלָקַח הוּא וּשְׁכֵנוֹ הַקָּרֹב אֶל בֵּיתוֹ בְּמִכְסַת נְפָשֹׁת אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ תָּכֹסּוּ עַל הַשֶּׂה:

חשיבות האחדות,התמימות והשלמות בקרבן הפסח:
שֶׂה תָמִים זָכָר בֶּן שָׁנָה יִהְיֶה לָכֶם מִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הָעִזִּים תִּקָּחוּ: ...
וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה הַזֶּה צְלִי אֵשׁ וּמַצּוֹת עַל מְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ:
אַל תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל בַּמָּיִם כִּי אִם צְלִי אֵשׁ רֹאשׁוֹ עַל כְּרָעָיו וְעַל קִרְבּוֹ: (שמות יב,ג-י)

***איסור אכילת חמץ: עוברים מהב'(חמץ ומצה) אל ה-א(חמץ):

שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת
אָנוּ אוֹכְלִים 
חָמֵץ וּמַצָּה
חָמֵץ וּמַצָּה; 
הַלַּיְלָה הַזֶּה, הַלַּיְלָה הַזֶּה
כֻּלּוֹ מַצָּה. (מתוך מה נשתנה)

**** קדושה בבכורות:
בכור אמו(ר"ת בא),בכור-סמל לכפל->קדוש(סמל לנבדל,האחד ,המיוחד):

קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר פֶּטֶר כָּל רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה לִי הוּא:(שם,יג,ב)

סיום: מבא לאב: "משנכנס אב ממעטין בשמחה"

יציאת מצרים היתה אמורה להסתיים בר"ח אב שהיה אמור להיות חודש הגאולה שכן אילולי חטאו בעגל אזי היה יורד משה בי"ז תמוז,ואחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר עד קדש ברנע כך שבכ"ט בתמוז היו עומדים בשערי א"י ובר"ח אב היו נכנסים לארץ ואז הסדר היה חוזר אל א"ב, הסדר הטבעי והנכון עם הכניסה לארץ ישראל (ע"פ דברי הרב אורי שרקי שליט"א)

שמות: מציאות מטושטשת ומשבר הגלות

פתיחה: יציאת מצרים- בלילה או ביום ?

א''ר אבא הכל מודים כשנגאלו ישראל ממצרים לא נגאלו אלא בערב שנאמר {דברים טז-א} הוציאך ה' אלהיך ממצרים לילה וכשיצאו לא יצאו אלא ביום שנא' {במדבר לג-ג} ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה על מה נחלקו על שעת חפזון ר' אלעזר בן עזריה סבר מאי חפזון חפזון דמצרים ורבי עקיבא סבר מאי חפזון חפזון דישראל תנ''ה הוציאך ה' אלהיך ממצרים לילה וכי בלילה יצאו והלא לא יצאו אלא ביום שנא' ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה אלא מלמד שהתחילה להם גאולה מבערב:
 (ברכות דף ט, ע"א)

1.משבר זהות ראשון- האם מלך מצרים הוא מלך חדש שקדם או ישן שרק העמיד פנים ?

א.חדש ממש או שנתחדשו גזרותיו ?

וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף (שמות א,ח)

{שמות א-ח} ויקם מלך חדש וגו' רב ושמואל חד אמר חדש ממש וחד אמר שנתחדשו גזירותיו 
מאן דאמר חדש ממש דכתיב חדש 
ומאן דאמר שנתחדשו גזירותיו דלא כתיב וימת וימלוך 
{שמות א-ח} אשר לא ידע את יוסף דהוה דמי כמאן דלא ידע ליה כלל 
(סוטה יא,ע"ב)

ב.אדם שמשנה מעשיו איננו אותו "אדם":

אדם המשנה מעשיו איננו אותו האדם אלא אדם אחר זה לא רק נאמר לרעה אלא גם לטובה (ר"ה טז: שינוי מעשה)
(אוצרות האגדה, עין יעקב, ביאורי אגדות)

ויקם=156 יוסף=156 (ע"פ שערי נסים,שם)

אשר לא ידע את יוסף. אמר רבי יהודה בן לוי משל למי שרגם איקונין של מלך נטלוהו והתירוהו למחר רגם את המלך עצמו כך פרעה בתחלה אמר אשר לא ידע את יוסף ולבסוף אמר לא ידעתי את ה': (דעת זקנים,שם)

ג.חדש ממש- מרד במלך הקיים ולא היה מזרע המלוכה:

 ויקם מלך חדש. פירושו כמשמעו בלא תוספת שלא היה מזרע המלוכה. (אבן עזרא)

ויקם מלך - חדש על - מלים אלה בשום אופן אינן מציינות חילופי משמרת רגילים וחוקיים על כס המלכות. "קום על" משמעותו תמיד השתלטות אלימה. נראה אפוא כי השושלת הוותיקה מוגרה, העם והארץ ניתנו בידי אחר, ושושלת זרה באה מן הנכר, ופשטה על מצרים. לכן: אשר לא - ידע את - יוסף; אילו היתה שושלת אחרת, מבני המקום, לא היה להם יוסף בלתי ידוע. אופייני הוא כי כל שנאת ישראל, המתוארת להלן, מוצאת את הסברה בכך, שהמלך לא ידע את יוסף. העם הן ידע עליו, ולא הביט בעין צרה על ארץ היהודים ועל עם היהודים הגדל בה. ביהודים ראו מיטיבים ולא משיגי גבול, וכן לא חשו עצמם מקופחים משגשוגם של אלה.

(רש"ר הירש,שם)

המלך החדש אשר לא ידע את יוסף ראה קשר בין בני ישראל לבין שונאנו, ההיקסוסים ששלטו במצרים בתקופת יוסף....
ההיקססים שלטו במצרים כ-100 שנה.. יעקב אבינו הגיע למצרים בראשית שלטון ההיקסוסים וכעבור 94 שנים ניצחום המצרים והתחיל השעבוד (יציאת מצרים ומתץן תורה, הרב אברהם קורמן, ע"מ 214-215)

החיקסוס או ההיקסוס (ביוונית: Ὑκσώς או Ὑξώς, היקסוס; או Ύκουσσώς, היקוסוס^[2]) הוא שם יווני עתיק לקבוצה אתנית שהשתלטה על מצרים העתיקה עם התרופפות כוחה של הממלכה התיכונה, בתקופה המכונה "תקופת הביניים השנייה". המצרים קראו לפולשים אלה בשם חקה-חסות ופירושו "שליטי ארצות זרות". (אליבא דויקיפדיה)

ד.שנתחדשו גזרותיו- הפמליה שלו הדיחה אותו והחזירה אותו על תנאי שיעשה כן:

ויקם מלך. הוא פרעה הראשון. אמרו לו בא ונזדווג על אומה זו אמר להם עד עתה אנו חיין משלהם היאך נזדווג להם ולא שמע אליהם הורידוהו מכסאו שלשה חדשים כיון שראה כך אמר להם אשמע לכם לכך כתיב ויקם: ( דעת זקנים ,שם)

ובזה מובן מדוע נאמר בתורה כי לפני הגזירות על ישראל דיבר פרעה אל עמו כמו שכתוב: "ויאמר אל עמו הבה נתחכמה לו" ויש לתמוה הכי דרכו של מלך לדב עם עמו לפני חקיקת חוקים ? אלא ללמדך שבתחילה כל כולה של עצת פרעה לא באה כי אם להיענות לדרישות העם (אבני ברקת,שם)

ה.מבחינה הסטורית אין ודאות מי בכלל היה המלך החדש:

מלך חדש-אין ודאות לגבי זהותו של פרעה ששלט במצרים בעת השיעבוד- תחומס השלישי (1426-1479 לפנה"ס) מגדולי פרעוני השושלת ה-18 במצרים, או רעמסס השני מהשושלת ה-19 (1224-1290 לפנה"ס) שהיה המלך הגדול בין פרעוני מצרים בכל ההסטוריה והיו לו מפעלי בנייה רבים ובינהם העיר פר-רעמסס...(התנ"ך המבואר,הרב עדין שטיינזלץ,שמות,ע"מ 18-19)

ו.אי יציבות שלטונית - סימן לעומק הגלות :
מלך מצרים היה חדש וגם נתחדשו גזרותיו וזאת משום מצרים היתה נתונה בפני הפיכות וחוסר יציבות שלטוני כך שיתכן שפעם שלט מלך כזה ופעם מלך אחר- מה שבטוח הוא שב"י הרגישו היטב את חוזר היציבות הזו עם תחילת הגזרות ולכן אין זה משנה אם היה מלך חדש ממש או לא שכן השלטון היה לא יציב ולא עקבי וממילא הם היו הראשונים לסבול מכך, ככה מתחילה גלות חוזר יציבות חוסר וודאות ואי יכולת להוביל את הדברים לקרקע בטוחה (ענ"ד)

2.משבר זהות שני: מי היו המיילדות המצריות- מצריות או עבריות

וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת הָעִבְרִיֹּת אֲשֶׁר שֵׁם הָאַחַת שִׁפְרָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פּוּעָה:וַיֹּאמֶר בְּיַלֶּדְכֶן אֶת הָעִבְרִיּוֹת וּרְאִיתֶן עַל הָאָבְנָיִם אִם בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ וְאִם בַּת הִוא וָחָיה:וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱלֹהִים וְלֹא עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים: וַתֹּאמַרְןָ הַמְיַלְּדֹת אֶל פַּרְעֹה כִּי לֹא כַנָּשִׁים הַמִּצְרִיֹּת הָעִבְרִיֹּת כִּי חָיוֹת הֵנָּה בְּטֶרֶם תָּבוֹא אֲלֵהֶן הַמְיַלֶּדֶת וְיָלָדוּ: (שמות א,טו-יט)
א.מיילדות עבריות ממש- יוכבד ומרים:

א1.יוכבד ומרים או יוכבד ואלישבע:
{שמות א-טו} ויאמר מלך מצרים למילדות העבריות וגו' רב ושמואל חד אמר אשה ובתה וחד אמר כלה וחמותה מ''ד אשה ובתה יוכבד ומרים ומ''ד כלה וחמותה יוכבד ואלישבע תניא כמ''ד אשה ובתה דתניא שפרה זו יוכבד ולמה נקרא שמה שפרה שמשפרת את הולד ד''א שפרה שפרו ורבו ישראל בימיה פועה זו מרים ולמה נקרא שמה פועה שהיתה פועה (ומוציאה את הולד) ד''א פועה שהיתה פועה ברוח הקודש ואומרת עתידה אמי שתלד בן שמושיע את ישראל (סוטה יא,ע"ב)

א2.יש רק 3 נשים עבריות שהתפרסמו בסיפור מצרים ולכן מתאים לזהויות אלה:

...דרשו מיניה "אשר שם האחת" היא הידועה במקום אחר וכן שם השניה הידועה כבר ולפי שלא נזכרו בשמם באותו דור אלא שלוש נשים אלה: יוכבד מרים ואלישבע על כרחך "האחת" ו"השניה" - הידועות של שתיים משלוש נשים אלה קאמר ..(מהרש"א חידושי אגדות שם)

א3. המיילדות העבריות קיבלו שמות מצריים כדי להניע אותן לבצע מעשה אכזרי זה:

יודע היה פרעה, כי כל זמן שהמיילדות יהיו נקראות בשמותיהן העבריים: יוכבד ומרים, לא יוכל כלל לבוא אליהן בהצעה אכזרית כזו, להמית את ילדי ישראל. לפיכך ציווה עליהן פרעה תחילה לשנות את שמותיהן לשפרה ופועה. סבור היה, כי לכשיהיו נקראות בשמות מצריים ישפיע הדבר על הלך-רוחן וישנה את מהותן ואופיין, עד אשר יהיו מסוגלות לרצוח את ילדי ישראל. ורק אז נתן להם את הצו השני: 'אם בן הוא והמיתן אותו'. כל עצמו של האדם הוא השם. טמיעת השם משפיעה מאד על טמיעה פנימית של הרוח והאופי.

(הרב צבי אלימלך שפירא מדינוב, בעל הבני יששכר)

א4.רמז ליוכבד - המילדת בכתיב חסר ובאמת מרים או אלישבע היו קטנות מכדי להיות מילדות בעצמן:

המילדת. בגי' יוכבד בת לוי (בעל הטורים,שם) 

לפי חשבון השנים של מרים ושל אלישבע אז קשה לומר שהיו אז מיילדות ובמדרש רבא מבואר שהיו רק עוזרות ליוכבד במה שציוותה עליהן (תורה תמימה, שם)

ב.מיילדות מצריות:

ב1.שפרה ופועה ברשימת הנשים הגיורות שהצטרפו לעם ישראל:
ועוד יש נשים חסידות גיורות מן הגויים ,נשים כשרות הן: הגר, אסנת,ציפורה,שפרה פועה,בת פרעה רחב רות ויעל 
(מדרש תדשא פרק ה)

ב2. לכאורה הציווי הוא יהרג ובל יעבור ומדוע קיבלו שכר כזה גדול ?
מצאתי בשם רי"ח ששפרה ופועה מצריות היו מתחילה ונתגיירו, דאם לא כן תימה, היאך ציוה אותן להרוג את היהודים, וגם הן היאך הודו לדבריו, והלא אמרו: בכל יעבור ואל יהרג חוץ מעבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים? לכך כתיב "ותיראנה המילדות", אע"פ שלא היה להן לירא מתחילה, דאם לא כן מאי רבותייהו ומאי יראה היתה זו? פשיטא (אמרי נועם,ר' יעקב דיליישקייש, שם)

ב3.איך יתכן שפרעה יסמוך על מיילדות עבריות שיצייתו לו על כך ?

ולא היו עבריות, כי איך יבטח לבו בנשים העבריות שימיתו ולדיהן, אבל היו מצריות מילדות את העבריות, ר"ל עוזרות אותן ללדת, כמו שנאמר 'בילדכן את העבריות
(אברבנאל,שם)

ב4.מה החידוש ביראת אלוקים אם הן עבריות?
 ויאמר מלך מצרים למילדות העבריות וגו'. יש אומרים שהמילדות היו מצריות וכאילו אמר למילדות את העבריות, דאל"כ מאי רבותיה דקאמר ותיראן המילדות את האלהים. (כלי יקר,שם)


ב5. איזכור יראת האל הוא ההוכחה שלא עשו זאת מאהבת בני עמם אלא מתוך צלם אלוקים שבהן על אף היותן מעם אחר:
... ומה שטענו ממה שכתוב "ותיראן המילדות את האלהים", איננה טענה כלל, כי "את ה'" אין כתוב כאן, אלא "את האלהים", וכל מי שיש לו אלוה (יהיה אלהי אמת או אלהי שקר), הלא יירא מהכרית עוללים שלא חטאו, יהיו מאיזה עם שיהיו,...
ותלמידי חביבי החכם ר' יעקב חי פארדו זצ"ל מוסיף, שאם היו מעם אחר, יצדק לומר שעשו זה מיראת האל ולא מאהבה, אך אם היו עבריות אין צורך להזכיר יראת האל, כי כל אדם אוהב בני עמו
(שד"ל,שם)

ב6."יראת אלוקים " במקרא היא דרישה הנדרשת מכל אדם הנברא בצלם ואם אין יראת אלוקים בליבו, בלב הנוכרי,מונה אותו הכתוב בכך ונחשב לו הדבר כבגידה בכל חובותיו הנה אמר אברהם:

וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם כִּי אָמַרְתִּי רַק אֵין יִרְאַת אֱ-לֹהִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה וַהֲרָגוּנִי עַל דְּבַר אִשְׁתִּי (בראשית כ,יא)

משמע שלעולם יראת אלוקים ישנה בין אומות העולם וכי מי שחשוד ל כך שאינה בלבו חשוד גם על מעשים רעים טכן נאמר בעמלק:

 אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ (וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ) וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים (דברים כה,יח)
ולא ירא. עמלק  (מ) אלהים, מלהרע לך (רש"י,שם)

(עיונים חדשים בספר שמות, נחמה ליבוביץ,ע"מ 32-33)

ב7.מוסר השכל- הנשים המצריות - חסידות אומות העולם- לא הסכימו לקבל פקודה בלתי חוקית בעליל והתמרדו :
יש לתת את הדעת על כך שהתורה מראה לנו בתוך ים של רשע ועריצות – ודווקא בסמוך לפסוק יג המראה את מצרים (הממלכה והעם) ברשעותם – כיצד יכול הפרט לעמוד נגד הרשעות, להתקומם לפקודה, לא לציית לה, ולא לגול מעל עצמו את אשמת הרצח באמרו: קבלתי פקודה מאת מלכי. ואין צדיקות או רשעות תוצאה של השתייכות לאומית או גזעית, וכשם שיצאו רות ונעמה ממואב ומעמון, כן היו שתי צדקניות אלה ממצרים

(עיונים חדשים בספר שמות, נחמה ליבוביץ,ע"מ 32-33)


ג. שתי קבוצות של מיילדות- לאנשים הפרטים (מצריות) ולאומה ( יוכבד ומרים):
יתכן לומר שאכן על דרך הפשט היו המיילדות חסידות אומות העולם ולמה הזכירו חז"ל את יוכבד ומרים? משום שיש פה הטרמה לחמה שיקרה בהמשך, שהרי הן יילדו את מושיען של ישראל (יוכבד הולידה ממש ומרים החייתה והצילה אותו כשהשגיחה עליו ביאור) שדרכו באה הגאולה ולכן הן נקראות מיילדות שכן הן יילדו את יציאת מצרים (ענ"ד)

3.משבר זהות שלישי: מי היו אחיו של משה- עבריים או מצריים?


וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו (שמות ב,יא)

וטעם ויצא אל אחיו. כי הגידו לו אשר הוא יהודי, והיה חפץ לראותם בעבור שהם אחיו. והנה נסתכל בסבלותם ועמלם ולא יכול לסבול ולכן הרג המצרי המכה הנלחץ: (הרמב"ן,שם)

ויצא אל אחיו. המצרים כי בארמון המלך היה וטעם מאחיו אחר הזכיר עברי ממשפחתו. כמו אנשים אחים: (אבן עזרא,שם) 

 

"וַיְהִי | בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל משֶׁה וַיֵּצֵא אֶל־אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ־עִבְרִי מֵאֶחָיו:"

מהי משמעותה של "גדילה" זו לאחר שנאמר בפסוק הקודם "ויגדל הילד"? חז"ל אומרים, ורש"י במקום מביא את דבריהם: "הראשון לקומה והשני לגדולה, שמינהו פרעה על ביתו". ה"גדילה" כאן נושאת משמעות של "שלטון", משה, מטבע הדברים, הופך להיות ראש ממשלת מצרים האחראי, בין היתר, על בנית הפירמידות. הוא אחראי על כך שהעברים ימשיכו לבנות. הוא יודע שהוא הבן המאומץ של פרעה מלך מצרים, ראש ההיסטוריה האנושית של תקופתו, ובבא הזמן הוא ייקרא להיות היורש של פרעה. אך מנגד הוא בוודאי יודע שהוא הבן של עמרם, ושעמרם הוא ראש שבט לוי וראש שבטי ישראל [14]. בעתיד הוא עשוי להיות למלך ישראל מטבע לידתו. עליו להחליט באיזו היסטוריה הוא ישתלב, או, יותר נכון, בעד איזו היסטוריה הוא ינקוט עמדה.

לכן, "ויגדל משה ויצא אל אחיו". רבנו אברהם אבן עזרא אומר: "אחיו – אלה המצרים", הרמב"ן אומר: "אחיו – אלה העברים". כביכול משה הלך לבדוק: האם האבן־עזרא צודק או הרמב"ן: "וַיֵּצֵא אֶל־אֶחָיו", הלך לבדוק מי הם אחיו, אל מי להשתייך.

"וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם" – לפי הרמב"ן, התבונן בצערם ועבודתם של העברים, לפי האבן־עזרא "סבלות" בתנ"ך אינה מילה שמורה על סבל, אלא על מטלות, "ויפקידהו על כל סבל בית יוסף". כלומר, משה יצא לראות האם העבודה של המצרים מתבצעת כמו שצריך. אם כך, עדיין אין לנו הכרעה.

"וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ־עִבְרִי מֵאֶחָיו:"

"וירא" – מה רואה משה במקום המפגש של שתי הזהויות שהוא עצמו מתלבט ביניהן? "איש מצרי" – איש במובן של חשיבות, משה רואה את מצרים כיצירה חשובה, "מכה איש עברי" – גם העברים הם יצירה חשובה. אבל הוא רואה שהאיש האחד מכה את האיש השני. "מאחיו" – כאן משה מחליט שהוא בצד של המוכה. זוהי קביעה מוסרית הדומה במקצת לרומנטיקה השמאלנית: מי שנרדף הוא הצודק.

הרב אשכנזי הדגיש שבשלב זה בחיי משה ההזדהות שלו עם עם ישראל קדמה להתגלות האלהית אליו, ונבעה מסיבות מוסריות. משה זיהה את עם ישראל כמי שמייצג את המוסר. השאלה היא האם הזיהוי הזה צודק רק מכיוון שעם ישראל הוא המוכה, אנו נראה בהמשך שמשה חזר בו מהקביעה הזו, אבל בשלב הראשון כך מכריע הגואל. כך גם מצאנו את דפוס הגאולה בדורות מאוחרים: תיאודור (בנימין זאב) הרצל גדל בתרבות האוסטרית, והוא עסוק בשאלה האם למען תיקון העולם צריך להצטרף אל התרבות הכללית, ואם כן אז באופן מוחלט, או, האם צריך לנקוט עמדה אחרת שתשמור על הייחוד היהודי. אבל כשהוא רואה את מה שעושים לדרייפוס, הוא כותב את "מדינת היהודים" ומקים את ההסתדרות הציונית [15]. "וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיַּךְ אֶת־הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחֽוֹל:"

מה פירוש "כה וכה"? אפשר לומר שמשה הסתכל לשני הכוונים, ימינה ושמאלה, ולא ראה אנשים. אבל אם לא היה שם איש – איך למחרת כולם ידעו שהוא הרג את המצרי? נאלץ אם כן לומר ש"ויפן כה וכה" מוסב על העברי ועל המצרי. כך גם מפרש רש"י, שמשה רבנו התבונן על המצרי, וראה ברוח הקודש [16] שמהמצרי לא יופיע עוד טוב בעולם. בפסוק הקודם ראינו שיש "איש" עברי מול "איש" מצרי, שתי מציאויות חשובות, אך מבחינת משה, המצרי הפסיק להיות "איש", מצרים חדלה לתפוס מקום. לכן "וַיַּךְ אֶת־הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחֽוֹל:", לא נאמר כאן "איש מצרי", מכיוון שמשה רבנו הבין שכל מה שיישאר ממצרים יישאר טמון בחול.

"וַיֵּצֵא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי וְהִנֵּה שְׁנֵי־אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ:"

משה יוצא להיפגש עם היהודים עצמם, לבנות את האומה. הוא פוגש מציאות קשה של מחלוקות ומפלגות. התגובה להגעתו מפתיעה: "וַיֹּאמֶר מִי שָּׂמְךָ לְאִישׁ שַּׂר וְשֹׁפֵט עָלֵינוּ", שאלה מוזרה ביותר, שהרי משה היה הממונה מטעם פרעה שליט מצרים – יש לו זכות להרוג את כל מי שהוא רוצה, וברור שהוא יכול גם לשפוט אותם! אלא שמבחינת היהודים, כל זמן שהיית מצרי הייתה לך זכות להרוג את מי שאתה רוצה מבינינו, אבל עכשיו כשחצית את הקווים והחלטת להצטרף אלינו, אתה צריך להוכיח את עצמך, אתה צריך לעמוד בקריטריונים הפנימיים שלנו.

"הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אמֵר כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת־הַמִּצְרִי וַיִּירָא משֶׁה וַיֹּאמַר אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר:"

מפרש רש"י: "נודע לי הדבר שהייתי תמה עליו, מה חטאו ישראל מכל שבעים אומות להיות נרדים בעבודת פרך? אבל רואה אני שהם ראויים לכך". זה טוב שהם משועבדים, מכיוון שזו חברה מושחתת, חברה שיש בה לשון הרע, ולחברה זו אסור להגיע לעצמאות מדינית. משה רבנו מודה שהייתה לו טעות כשהוא סבר שכל מי שנרדף גם צודק.

משה רבנו נמצא עכשיו במצב שבו אין לו אחיזה לא במצרים ולא בישראל: ברור לו שגם מצרים וגם ישראל אינן הכתובת של המוסר. "וַיִּשְׁמַע פַּרְעֹה אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה וַיְבַקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת־משֶׁה" – פרעה שומע שמשה אינו מוגן לא על ידי מצרים ולא על ידי ישראל. אם משה היה מזדהה עם עם ישראל, פרעה לא היה מנסה להרוג אותו מכיוון שהוא שייך להנהגת העם. אמנם זהו עם של עבדים, אבל בכל זאת עם שלם. לכן נותר למשה רק לברוח, מכיוון שהוא נשאר ללא מקום.

(מאמר וישלח מלאך לפרשת שמות , הרב שרקי ע"פ ביאורו של מניטו את הפרק)

סיום: יציאת מצרים נעשתה מתוך החושך והבלבול של הגלות ולכן גם מעורבים בה מאחורי הקלעים נשים מצריות ונשים ישראליות ובזכות איזה נשים צדקניות נגאלו ממצרים ? גם גרות- בתיה,המיילדות, ציפורה וגם.. כל נשות ישראל

דרש רב עוירא בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו ישראל ממצרים. בשעה שהולכות לשאוב מים, הקב"ה מזמן להם דגים קטנים בכדיהן ושואבות מחצה מים ומחצה דגים, ובאות ושופתות שתי קדירות אחת של חמין ואחת של דגים, ומוליכות אצל בעליהן לשדה, ומרחיצות אותן, וסכות אותן, ומאכילות אותן, ומשקות אותן, ונזקקות להן בין שפתים. שנאמר: אם תשכבון בין שפתים (תהלים ס"ח, י"ד)... וכשנגלה הקב"ה על הים הם הכירוהו תחלה שנאמר זה אלי ואנוהו" (סוטה י"א:)

ויחי: בין יעקב אבינו לרבי יהודה הנשיא( לא ערוך)

*השיעור הוא ע"פ שיעור הרב רוזנבלום ויחי תש"פ

פתיחה: מדוע נפתחה המשנה בק"ש ולא בברכות כשמה של המסכת ?

מֵאֵימָתַי קוֹרִין {א} אֶת שְׁמַע בְּעַרְבִית. מִשָּׁעָה שֶׁהַכֹּהֲנִים נִכְנָסִים לֶאֱכֹל בִּתְרוּמָתָן {ג}, עַד סוֹף הָאַשְׁמוּרָה הָרִאשׁוֹנָה, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, עַד חֲצוֹת. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשָּׁחַר {ה}. מַעֲשֶׂה שֶׁבָּאוּ בָנָיו מִבֵּית הַמִּשְׁתֶּה, אָמְרוּ לוֹ, לֹא קָרִינוּ אֶת שְׁמַע. אָמַר לָהֶם, אִם לֹא עָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר, חַיָּבִין אַתֶּם לִקְרוֹת. וְלֹא זוֹ בִּלְבַד, אֶלָּא כָּל מַה שֶּׁאָמְרוּ חֲכָמִים עַד חֲצוֹת, מִצְוָתָן עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשָּׁחַר. הֶקְטֵר חֲלָבִים וְאֵבָרִים, מִצְוָתָן עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשָּׁחַר. וְכָל הַנֶּאֱכָלִים לְיוֹם אֶחָד, מִצְוָתָן עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשָּׁחַר. אִם כֵּן, לָמָּה אָמְרוּ חֲכָמִים עַד חֲצוֹת, כְּדֵי לְהַרְחִיק אֶת הָאָדָם מִן הָעֲבֵרָה:(ברכות א,א)

הקדמה: רבי יהודה הנשיא

1.מדוע פתח במם: ראשונים שאלו דהוה ליה למימר אימתי קורין . ואפשר דרך רמז שרצה לחבר תורה שבכתב ותורה שבע"פ  כי סוף התורה לעיני כל ישראל הרי שסיים באות למד וסוף המקרא בסוף דברי הימים סיים ויעל ולכן התחיל במם מאימתי שתהיה סמוכה למקרא ( החיד"א פתח עיניים ברכות א)

2.פטירתו של רבי: רַבֵּנוּ כְּשֶׁהָיָה נִפְטַר מִן הָעוֹלָם צִוָּה שְׁלשָׁה דְבָרִים, אָמַר לָהֶם אַל תָּזוּז אַלְמָנוּתִי מִתּוֹךְ בֵּיתִי, וְאַל תִּסְפְּדוּנִי בָּעֲיָרוֹת שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְאַל תַּנִּיחוּ לְנָכְרִי שֶׁיִּגַּע בְּמִטָּתִי אֶלָּא מִי שֶׁנִּטַּפֵּל עִמִּי בְּחַיַּי יְטַפֵּל בִּי בְּמוֹתִי. בְּחַיָּיו הָיָה דָר בְּצִפּוֹרִי שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה, וְהָיָה קוֹרֵא עַל עַצְמוֹ וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה, וְחָיָה יְהוּדָה בְּצִפּוֹרִי שְׁבַע עֶשְׂרֵה שְׁנִין. רַבֵּנוּ שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה חָשַׁשׁ בְּשִׁנָּיו וְכָל אוֹתָן שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה לֹא מֵתָה חַיָּה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְלֹא הִפִּילָה אִשָּׁה עֻבָּרָהּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, בְּסוֹף שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה כָּעַס רַבֵּנוּ עַל רַבִּי חִיָּא הַגָּדוֹל, נִכְנַס אֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב אֵצֶל רַבֵּנוּ בִּדְמוּתוֹ שֶׁל רַבִּי חִיָּא וְנָתַן יָדוֹ עַל שִׁנּוֹ וּמִיָּד נִתְרַפֵּא, לְמָחָה נִכְנַס רַבִּי חִיָּא אֶצְלוֹ אָמַר לוֹ רַבִּי אוֹתָהּ שִׁנָּךְ מַה הִיא עֲשׂוּיָה, אָמַר מִשָּׁעָה שֶׁנָּתַתָּ יָדְךָ עָלֶיהָ אֶתְמוֹל נִתְרַפְּאָה, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר רַבִּי חִיָּא אִי לָכֶם חַיּוֹת שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אִי לָכֶם עֻבָּרוֹת שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אֲפִלּוּ כֵן אָמַר לוֹ לֹא הָיִיתִי אֲנִי שֶׁנָּתַתִּי יָדִי עַל שִׁנֶּךָ. יָדַע רַבֵּנוּ שֶׁאֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב הָיָה, מֵאוֹתָהּ שָׁעָה הִתְחִיל לִנְהֹג בְּרַבִּי חִיָּא כָּבוֹד. 

(בראשית רבא, צו,ה)

ת''ר בשעת פטירתו של רבי אמר לבני אני צריך נכנסו בניו אצלו אמר להם הזהרו בכבוד אמכם נר יהא דלוק במקומו שולחן יהא ערוך במקומו מטה תהא מוצעת במקומה יוסף חפני שמעון אפרתי הם שמשוני בחיי והם ישמשוני במותי: הזהרו בכבוד אמכם: דאורייתא היא דכתיב {שמות כ-יב} כבד את אביך ואת אמך אשת אב הואי אשת אב נמי דאורייתא היא דתניא כבד את אביך ואת אמך את אביך זו אשת אביך ואת אמך זו בעל אמך וי''ו יתירה לרבות את אחיך הגדול הני מילי מחיים אבל לאחר מיתה לא: נר יהא דלוק במקומו שולחן יהא ערוך במקומו מטה תהא מוצעת במקומה: מאי טעמא כל בי שמשי הוה אתי לביתיה ההוא בי שמשא אתאי שבבתא קא קריה אבבא אמרה אמתיה שתיקו דרבי יתיב כיון דשמע שוב לא אתא שלא להוציא לעז על צדיקים הראשונים: יוסף חפני שמעון אפרתי הם שמשוני בחיי והם ישמשוני במותי: סבור מינה בהדין עלמא הוא דקאמר כיון דחזו דקדים ערסייהו לערסיה אמרי שמע מינה לההוא עלמא הוא דקאמר והאי דאמר הכי דלא לימרו מילתא הואי להו ועד האידנא נמי זכותו דרבי הוא דאהניא להו אמר להן לחכמי ישראל אני צריך נכנסו אצלו חכמי ישראל אמר להן אל תספדוני בעיירות

והושיבו ישיבה לאחר שלשים יום שמעון בני חכם גמליאל בני נשיא חנינא בר חמא ישב בראש: אל תספדוני בעיירות: סבור מינה משום טרחא הוא דקאמר כיון דחזי דקספדי בכרכים וקאתו כולי עלמא אמרו שמע מינה משום יקרא הוא דקאמר הושיבו ישיבה לאחר שלשים יום דלא עדיפנא ממשה רבינו דכתיב {דברים לד-ח} ויבכו בני ישראל את משה בערבות מואב שלשים יום תלתין יומין ספדין ביממא וליליא מכאן ואילך ספדו ביממא וגרסי בליליא או ספדו בליליא וגרסי ביממא עד דספדי תריסר ירחי שתא ההוא יומא דאשכבתיה דרבי נפקא בת קלא ואמרה כל דהוה באשכבתיה דרבי מזומן הוא לחיי העוה''ב ההוא כובס כל יומא הוה אתי קמיה ההוא יומא לא אתא כיון דשמע הכי סליק לאיגרא ונפל לארעא ומית יצתה בת קול ואמרה אף ההוא כובס מזומן הוא לחיי העולם הבא

(כתובות קג, ע"א-ב)

חלק א : בין יעקב לרבי יהודה הנשיא 

0.יעקב גלגולו של רבי:

ויאמר ה' לה... עשו ויעקב היו גלגולו אנטונינוס ורבי, אנטונינוס היה גלגולו דעשו, ורבי היה גלגולי דיעקב שתיקן אתה קדוש, ולכן נקרא ר' יהודה נשי"א, ר"ת ניצוץ של יעקב אבינו, ובזכות יעקב ניתנה תורה שבכתב, ור' סידר תורה שבעל פה. (ילקוט ראובני, תולדות)

נולד ביום בו מת רבי עקיבא שגם כן היה גלגולו של יעקב ולכן רבי ממשיך את התיקון:
וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ, רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר, וְכִי אֵין אָנוּ יוֹדְעִין שֶׁזָּרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ, אֶלָּא מָה הוּא כֵן, עַד שֶׁלֹא יִשְׁקַע שִׁמְשׁוֹ שֶׁל צַדִּיק זֶה, הוּא מַזְרִיחַ שִׁמְשׁוֹ שֶׁל צַדִּיק אַחֵר, יוֹם שֶׁמֵּת רַבִּי עֲקִיבָא נוֹלַד רַבִּי, וְקָרְאוּ עָלָיו פָּסוּק זֶה: וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ.(קהלת רבא א,י)

עיין בעץ יוסף שכתב שרבי יהודה הנשיא [רבי] היה נשמתו של יעקב אבינו. הנשי"א נוטריקון ה'וא נ'שמתו ש'ל י'עקב א'בינו, ע"כ.
1.והנה בזה מבואר מה שרבי יהודה הנשיא כתב את המשנה שהרי יעקב אבינו היה עמוד התורה של כלל ישראל, ורבי ג"כ עמוד התורה שבע"פ. 

2.יעקב אבינו לא מת ורבי ג"כ לא מת:
א''ל רב נחמן לר' יצחק לימא מר מילתא א''ל הכי א''ר יוחנן אין מסיחין בסעודה שמא יקדים קנה לושט ויבא לידי סכנה בתר דסעוד א''ל הכי א''ר יוחנן יעקב אבינו לא מת א''ל וכי בכדי ספדו ספדנייא וחנטו חנטייא וקברו קברייא א''ל מקרא אני דורש שנאמר {ירמיה ל-י} ואתה אל תירא עבדי יעקב נאם ה' ואל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים מקיש הוא לזרעו מה זרעו בחיים אף הוא בחיים ...
כי הוו מיפטרי מהדדי א''ל ליברכן מר אמר ליה אמשול לך משל למה''ד לאדם שהיה הולך במדבר והיה רעב ועיף וצמא ומצא אילן שפירותיו מתוקין וצילו נאה ואמת המים עוברת תחתיו אכל מפירותיו ושתה ממימיו וישב בצילו וכשביקש לילך אמר אילן אילן במה אברכך אם אומר לך שיהו פירותיך מתוקין הרי פירותיך מתוקין שיהא צילך נאה הרי צילך נאה שתהא אמת המים עוברת תחתיך הרי אמת המים עוברת תחתיך אלא יהי רצון שכל נטיעות שנוטעין ממך יהיו כמותך אף אתה במה אברכך אם בתורה הרי תורה אם בעושר הרי עושר אם בבנים הרי בנים אלא יהי רצון שיהו צאצאי מעיך כמותך  (תענית ה,ע"ב - ו, ע"א)

העובדה שזרעו בחיים,כלומר שהם ממשיכים את דבקותו של יעקב באלוקים חיים- מהווה המשך נצחי לחייו של יעקב עצמו (ליקוטי שיחות,חלק טו , ע"מ 427)

3.יעקב השתחווה לעשיו, וגם אצל רבי מצינו [במדרש פר' וישלח] שכתב לאנטונינוס מכתב, וכתב לו 'מעבדך יהודה לאדוני אנטונינוס', ושאלוהו תלמידיו של רבי הרי אתה יותר מכובד וחשוב ממנו, אמר להם ומה אעשה שסבא שלי השתחוה לסבא שלו שהרי רבי בא מיעקב ואנטונינוס מעשיו:

רבינו אמר לר' אפס כתוב חד אגרא מן שמי למרן מלכא אנטונינוס, קם וכתב מן יהודה נשיאה למרן מלכא אנטונינוס, נסבה וקרייה וקרעה, א"ל כתוב מן עבדך יהודה למרן מלכא אנטונינוס, א"ל ר', מפני מה אתה מבזה על כבודך, א"ל מה אנא טב מן סבי, לא כך אמר עבדך יעקב. (בראשית רבא, בראשית עה ו)

4.יעקב קרא לבניו לפני מותו וצוה אותם, וגם רבי קרא לבניו לפני מותו וצוה אותם. 

5.בניו של יעקב יוסף ובנימין לא גדלו ע"י אמם אלא ע"י בלהה אשת יעקב, וגם בניו של רבי גדלו ע"י אשתו ולא ע"י אמם[שנפטרה]. 

6.אצל יעקב מצינו שראובן לא נהג מספיק כבוד באשת אביו היא בלהה ובלבל יצועי אביו, ורבי צוה על בניו שיזהרו בכבוד אשתו אע"פ שהיא לא אמם. 

7.רבי היה בסכנה של מות מפני השלטון הרומי על שנימול, וגם יעקב היה בסכנת מות משנאת עשיו. 
רבי היה נקרא רבנו הקדוש משום שלא הכניס ידיו למטה מאבנטו [מטבורו], וגם יעקב אבינו לא ראה קרי מימיו. 

8.אצל יעקב [באהל] היה ענן קשור ונר דולק מע"ש לע"ש וברכה בעיסה, כלומר דוגמת משכן, וכן אצל רבי נר דולק ומיטה מוצעת ושולחן ערוך. 

9.והנה כשרבקה אמנו היתה מעוברת בתאומים נאמר עליה [בראשית כה, כג] "שני גוים בבטנך ושני לאומים ממעיך יפרדו וגו' ", ודרשינן [ע"ז י"א א'] "אלו רבי ואנטונינוס", כלומר דיעקב ועשיו הם רבי ואנטונינוס, 
והבן כי קצרתי.

(האר עינינו, כתובות קג ע"א)

10.שבע עשרה שנים של רבי לעומת שבע עשרה שנים של יעקב:

ר' הוה יתיב ליה בציפורין שבעה עשר שנין, וקרא על גרמיה ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה, ויחי יהודה בציפורין שבע עשרה שנין, ומן גוביהן עבד תלת עשרה שנין חשיש שינוי, אמר ר' יוסי בי רבי בון כל אותן שלש עשרה שנה לא מתה חיה בארץ ישראל, ולא הפילה עוברה בארץ ישראל... (כתובות סה ב)

11. מתי ייעקב אבינו חזר לפגוש את עשו אחיו? בימי רבי יהודה הנשיא
עד אשר אבא אל אדוני שעירה חזרנו על כל המקומות ולא מצאנו שבא יעקב לשעיר אבל רמז קא רמיז על גלגולא בתרא אשר הראו לרבקה שהיו הבנים מתרוצצים בקרבה ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך הם אנטונינוס ורבי והיה להם אז קירוב הדעת יחד אב"א נוטריקון "אנטינינוס "בן "אסרירוס אל אדוני שעירה כי כבר למד רבי ושלח לאנטינינוס שילמד. במדרש רבה שאז נתקיים נסעה ונלכה לנגדך ביחד ועתה לא רצה יעקב לעשות שותפות עמו ז"ש יעבור נא אין נא אלא עתה יעבור לפני עבדו ואני אתנהלה לאטי. ועז"א (תהלים עג) עד אב"א אל מקדשי אל אבינה לאחריתם דרז"ל רמז לרב אשי מקדשי סימן לרב אשי אבינה רמז לרבינא לאחריתם שהם סוף הוראה ולדעתי נרמזה ג"כ שם סוף משניות שסדר רבי בימי אנטנינוס שמצא אז חן בעיניו ולכן נקרא רבינו הקדוש שגזרו שמד על ברית מילה וניצול רבי ע"י אנטינינוס זה נרמז בסוד לרגל המלאכה ולרגל הילדים על תרין גוים אלו. ז"ש עשו אציגה נא עמך מן העם שיבואו עתה ניצוצית מני' בקדושה וע"ז השיב יעקב למה זה אמצא חן בעיני אדוני על גלגול ז"ה בזה הפעם אין אני מבקש ממך כי הוא אדמוני כאדרת שער. אבל בגלגול דורות הבאים מצא חן בעיני אנטינינוס ואז טובות שלו לא הי' רעה בעיני צדיקים:

(ספר מגלה עמוקות על התורה - פרשת וישלח )



12. ר' יהודה הנשיא ביקש לבטל את צום תשעה באב הדחוי - ולא עלה בידו- ולכן השבת נדחתה עבורו בקבורתו ויעקב ניצל מעשיו בין השאר משום ששמר שבת בבית לבן:

אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא רבי נטע נטיעה בפורים ורחץ בקרונה של צפורי בשבעה עשר בתמוז ובקש לעקור תשעה באב ולא הודו לו אמר לפניו רבי אבא בר זבדא רבי לא כך היה מעשה אלא תשעה באב שחל להיות בשבת הוה ודחינוהו לאחר השבת ואמר רבי הואיל ונדחה ידחה ולא הודו חכמים קרי עליה {קהלת ד-ט} טובים השנים מן האחד (מגילה ה ע"א-ה ע"ב)

ב) ביקש רבי לעקור תשעה באב שחל להיות בשבת אמר כיון דאידחי אידחי וחכמים לא הודו לו [מגילה ה ע"ב], ונ"ל מה שרבינו הקדוש דוקא ביקש לעקור תשעה באב שחל להיות בשבת,....

ג) אמרו רז"ל [ירושלמי כלאים פ"ט ה"ג] יום שנפטר רבינו הקדוש ערב שבת היה והתעסקו כולי עלמא בכבודו, ואח"כ באו כולם לביתם והיה עוד זמן לכל אחד להחם חמין ולצלות דג ולהדליק את הנרות, וכד ערבא שמשא קרא הגבר וידעו שנדחה שבת והמתין בעבור כבודו דרבינו הקדוש, ולא נמצא כן בשארי הצדיקים, ולדעתי היה זה להיות שהוא בסברתו דחה אבילות דתשעה באב בעבור קדושת שבת וכבודו, והיה זה שכרו שנדחה שבת בעבור כבודו:

(ספר בני יששכר - מאמרי חדשי תמוז אב - מאמר ג )

13.השמש שקעה בפטירץו מאוחר כתיקון לשמש שהקימה לשקוע אצל יעקב אבינו (הרב רוזנבלום)

14.י"ג שנים סבל משיניו בגלל החלב שינק מאימו של אנטונינו כאשר החליפו בינהם


חלק ב: יעקב אבינו וקריאת שמע

1.כאשר הניח ראשו על האבנים קיבץ 12 אבנים שהם שמע ישראל+ ברוך שם- 12 תיבות לאבן אחת

2.כאשר פגש יעקב את יוסף היה קורא ק"ש


3.וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו וַיֹּאמֶר הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים(בראשית מט,א)
...ענא אבונן יעקב ואמר להון אברהם אבוי דאבא קם מיניה פיסול ישמעאל וכל בני קטורה ויצחק אבא קם מיניה פיסול עשו אחי ואנא דחיל דלא יהי ביניכון גבר לביה פליג על אחוי למיזל למפלח קדם טעוון אוחרניין ענין תרי עשרתי שבטוי דיעקב כולהון כחדא ואמרין שמע מינן ישראל אבונן י-י אלהנא י-י חד עני יעקב אבונן ואמר יהא שמיה רבא מברך לעלמי עלמין: (תרגום ירושלמי,שם)


סיום: המשנה פתחה בק"ש- החיבור אל יעקב אבינו
מסכת ברכות פותחת בק"ש בגלל שרבי יהודה הנשיא הוא גלולו של יעקב ומאחר וק"ש נתקנה לראשונה ע"י יעקב אבינו הרי שרבי שגלגולו קבע את הדיון בה בראש המשנה שהיא חיבורו המרכזי והחשוב ( ע"פ הרב רוזנבלום)

רבי פתח דווקא בק"ש של ערבית שהרי יעקב תיקן תפילתך ערבית (ענ"ד)








_________________________________________________________________________

עשיר מאוד:
אהורייריה דרבי הוה עתיר משבור מלכא (ב"מ פה.)


וכן רבינו הקדוש שנקרא כן בסתם כי נתייחד בתוקף הקדושה שאפשר להשיג בעולם הזה היה ניצוץ יעקב אע"ה כידוע מהאריז"ל, דעל כן אתי כל בי שמשי לביתיה כמ"ש בכתובות (ק"ג א') דגם כן לא מת, והיינו שהוא היה נשיא ופרנס הדור וכולל כל נפשות דורו, וכשהשלים נפשו כל כך עד שיזכה לשם קדוש סתם, היינו כשלא יגיע לו שום פגם עוד, ועל כן שהשלים גם נפשות כל דורו האחוזים בו, ולפיכך איתא בסנהדרין (צ"ח ב') אי מן חיי הוא כגון רבינו הקדוש שחשבו עליו שהוא משיח, כי כבר תיקן נפשו כל כך עד שהמשיך ותיקן כל דורו עמו, אלא שעדיין לא היה הדור כדאי שיהיה גם אצלם בהתגלות כן, כי עדיין לא נתקנו גם הדורות הבאים הכלולים בהם, דלעולם נפשות הבנים כלולים באבותם, ורבינו הקדוש תיקן נפשו לגמרי עם כל הנתלה בו מזרעו עד סוף כל הדורות וכן מנפשות כל בני דורו, אבל מה שנתלו בנפשות דורו מדורותיהם אחריהם עד סוף כל הדורות זה לא נתקן עדיין... ומכל מקום הוא זכה לנפשיה דמצד עצמו לא מת אלא שלא היה בהתגלות ברור מצד הדור, והוא יסד התורה שבעל פה שזהו עיקר הטל תורה המחייהו ורוח הקדש דחכמים המביא לתחיית המתים... (חלק ב ישראל קדושים עמוד סד)