וישב: הקשר הנסתר בין יצחק ליוסף- גירסה מקוצרת

פתיחה: מדוע יצחק היחידי שיודע שיוסף חי?
וַיָּקֻמוּ כָל בָּנָיו וְכָל בְּנֹתָיו לְנַחֲמוֹ וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם וַיֹּאמֶר כִּי אֵרֵד אֶל בְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה וַיֵּבְךְּ אֹתוֹ אָבִיו (בראשית לז,לה)

ויבך אתו אביו. יצחק היה בוכה מפני צרתו של יעקב, אבל לא היה מתאבל   שהיה יודע שהוא חי (רש"י,שם)

דקשה לרש"י דלא היה לו לכתוב אלא ויבך אותו כמו שכתוב לעיל כל בניו וכל בנותיו לנחמו, ועוד קשה למה נאמר ויבך ולא נאמר ויתאבל כמ"ש לעיל ויתאבל על בנו, ועל זה פירש זה יצחק, וגבי יצחק לא יתכן לכתוב ויתאבל דהוא לא היה מתאבל דיודע היה שיוסף חי. ואין להקשות מנא ידע זה, ושמא י"ל שהקב"ה גילה לו שלא יצער את עצמו לפי שלא החרימו רק שלא לגלות ליעקב:
(שפתי חכמים ,שם)

הקדמה1- קושיות נוספות:

אושפזין- מה עושה יוסף אצל האבות, משה אהרון ודוד?

אושפיזין-נשמות שבעה אבות הבאים להתארח בסוכה בימי חג הסוכות. (אושפיז - אורח)
אורחים, והם נשמות שבעה אבות: אברהם, יצחק, יעקב, יוסף, משה, אהרן ודוד, אשר לפי בעלי הקבלה באים בימי חג הסוכות לבקר כל איש חסיד וצדיק בסוכתו, כל אחד ביום אחד מימי סוכות. וכדי לזכות לראות בהוד זיו אושפיזין הרוחניים, מצווה להזמין שבעה אורחים (אושפיזין) גשמיים, והם עניים מהוגנים בני תורה, לסמוך על שלחנו איש אחד בכל יום מימי החג.(אתר דעת ערך אושפיזין)

מדוע יוסף נמצא כרוך עם האבות- בארבעת המינים?

דבר אחר פרי עץ הדר זה אברהם, שהדרו הקב"ה בשיבה טובה, שנאמר ואברהם זקן בא בימים, וכתיב והדרת פני זקן. כפות תמרים זה יצחק שהיה כפות ועקוד על גבי המזבח, וענף עץ עבות זה יעקב, מה הדס זה רחוש בעלין כך היה יעקב רחוש בבנים. וערבי נחל זה יוסף, מה ערבה זו כמושה לפני שלשה מינין הללו, כך מת יוסף לפני אחיו. (ויקרא רבא,ל,יא)

הקדמה2: יחסי סבא נכד גלויים בספר בראשית:

1.יחס שלילי- נח וכנען:
 וַיֹּאמֶר אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו (בראשית ט,כה)

2.יחס חיובי -יעקב ואפרים ומנשה:

הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ (בראשית מח,טז)

הקדמה3: על פני השטח-  יוסף ויעקב הם המחוברים והזהים

אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף, לֹא הָיָה צָרִיךְ קְרָא לְמֵימַר כֵּן אֶלָּא אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת יַעֲקֹב, רְאוּבֵן. אֶלָּא מַה תַּלְמוּד לוֹמַר יוֹסֵף, אֶלָּא שֶׁכָּל מַה שֶּׁאֵירַע לָזֶה אֵירַע לָזֶה, מַה זֶּה נוֹלַד מָהוּל, אַף זֶה נוֹלַד מָהוּל. מַה זֶּה אִמּוֹ עֲקָרָה, אַף זֶה אִמּוֹ עֲקָרָה. מַה זֶּה אִמּוֹ יָלְדָה שְׁנַיִם, אַף זֶה אִמּוֹ יָלְדָה שְׁנַיִם. מַה זֶּה בְּכוֹר, אַף זֶה בְּכוֹר. מַה זֶּה נִתְקַשָּׁה אִמּוֹ בַּלֵּדָה, אַף זֶה נִתְקַשָּׁה אִמּוֹ בִּשְׁעַת לֵדָה. מַה זֶּה אָחִיו שׂוֹנֵא אוֹתוֹ, אַף זֶה אֶחָיו שׂוֹנְאִים אוֹתוֹ. מַה זֶּה אָחִיו בִּקֵּשׁ לְהָרְגוֹ, אַף זֶה בִּקְּשׁוּ אֶחָיו לְהָרְגוֹ. מַה זֶּה רוֹעֶה, אַף זֶה רוֹעֶה. זֶה נִשְׂטַם, וְזֶה נִשְׂטַם. זֶה נִגְנַב שְׁתֵּי פְּעָמִים, וְזֶה נִגְנַב שְׁתֵּי פְּעָמִים. זֶה נִתְבָּרֵךְ בְּעשֶׁר, וְזֶה נִתְבָּרֵךְ בְּעשֶׁר. זֶה יָצָא לְחוּצָה לָאָרֶץ, וְזֶה יָצָא לְחוּצָה לָאָרֶץ. זֶה נָשָׂא אִשָּׁה מִחוּצָה לָאָרֶץ, וְזֶה נָשָׂא אִשָּׁה מִחוּצָה לָאָרֶץ. זֶה הוֹלִיד בָּנִים בְּחוּצָה לָאָרֶץ, וְזֶה הוֹלִיד בָּנִים בְּחוּצָה לָאָרֶץ. זֶה לִוּוּהוּ מַלְאָכִים, וְזֶה לִוּוּהוּ מַלְאָכִים. זֶה נִתְגַּדֵּל עַל יְדֵי חֲלוֹם, וְזֶה נִתְגַּדֵּל עַל יְדֵי חֲלוֹם. זֶה נִתְבָּרֵךְ בֵּית חָמִיו בִּשְׁבִילוֹ, וְזֶה נִתְבָּרֵךְ בֵּית חָמִיו בִּשְׁבִילוֹ. זֶה יָרַד לְמִצְרַיִם, וְזֶה יָרַד לְמִצְרַיִם. זֶה כִּלָּה אֶת הָרָעָב, וְזֶה כִּלָּה אֶת הָרָעָב. זֶה מַשְׁבִּיעַ, וְזֶה מַשְׁבִּיעַ. זֶה מְצַוֶּה, וְזֶה מְצַוֶּה. זֶה מֵת בְּמִצְרַיִם, וְזֶה מֵת בְּמִצְרַיִם. זֶה נֶחְנַט, וְזֶה נֶחְנַט. זֶה הֶעֱלוּ עַצְמוֹתָיו, וְזֶה הֶעֱלוּ עַצְמוֹתָיו. 
(בראשית רבה,פד,ו)

חלק א: החיבור הנשמתי בין יוסף ויצחק:

1.נשמת יצחק מתעברת ביוסף ולכן יעקב אהבו כי בן זקונים הוא לו- לאביו :
וגם כתבו משם רבינו האר"י זצ"ל דיצחק נתעבר ביוסף. ובזה פירשתי אני בעניי רמז וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקנים הוא לו פי' שנתן טעם דישראל אהב את יוסף מכל בניו שהיה בנו ואביו וז"ש כי בן שהוא בנו זקנים גימט' יצחק עם הכולל דביוסף נתעבר
( החיד"א, חומת אנך - בראשית לז,ג )

בשם המקובלים שביוסף נתעברה נשמת יצחק, נוטריקון קץ חי. ע"כ מדתו נמי לעשות דין ברשעים ולהתפשט בתוך גבולם. וזה עצמו הוא הענין במצרים שכפאן למול ולהסיר הערלה אף שהערלה היא מהותם. וזהו ענין נ"ח כנ"ל. ואפשר שמזה נסתעף מה שהורקנוס הזקן מזרע החשמונאים כפה את האדומיים למול כביוסיפון והובא באבן עזרא (סוף פ` תולדות):
(שם משמואל פרשת מקץ - שנת תרע"ח )

2.בדיוק כשיוסף עולה מן הבור האחרון בר"ה (של בית הסוהר)  יצחק יורד אל בור הקבר:

מק"ץ שנתיי"ם ימי"ם ס"ת בגי' ק"פ אז נשלמו ק"פ שנה של יצחק אבינו שהיה ח"י ק"פ שנה
ופרעה חולם באותו פרק ז"ש ויריצהו מן הבו"ר שהוא בגי' יצחק באותו פעם שירד אבינו יצחק לבור וקברוה עשו ויעקב אז באותו פרק הי' קיצו של יוסף שעלה לגדולה לכן נקרא קץ חי ר"ל כשהגיע קיצו של יצחק אז ח"י יוסף "רב עוד יוסף בני חי" ויעקב שדיוקן של יוסף דימה לו אע"פ שחרם הי' שלא לגלות על ענין יוסף אע"ג דאיהו לא חזי מזלי' חזי וירא יעקב כי יש שבר סב"ר במצרים שיוסף עודנו חי בענין חבירי איוב שראו באילן שלהם בבואה וכן יעקב שהיה דיוקנו כיוסף נפשו קשורה בנפשו כשהי' יוסף בשמחה אז גם הוא הי' בשמחה .
(מגלה עמוקות על התורה - פרשת מקץ )

3.צפנת פענח- יוסף צפון ביצחק גימטריה פענח:
ויקרא פרעה שם יוסף צפנת פענח. ... וזאת לפנים פירשתי במ"ש משם רבינו האר"י זצ"ל דנפש יצחק אע"ה נתעברה ביוסף וזה רמז צפנת פענח כלומר צפון יצחק כי פענח גימט' יצחק:
(החיד"א,חומת אנך -  בראשית  מא, מה )

4.יוסף קורא לשני בניו על שם יצחק:

א.מנשה- שכחת יצחק:
וַיִּקְרָא יוֹסֵף אֶת-שֵׁם הַבְּכוֹר, מְנַשֶּׁה: כִּי-נַשַּׁנִי אֱ-לֹהִים אֶת-כָּל-עֲמָלִי, וְאֵת כָּל-בֵּית אָבִי (בראשית מא,נא)
את- מרבה בית זקנו יצחק (רוקח,שם)

ב.אפרים- אפר יצחק ואפר אברהם:
וְאֵת שֵׁם הַשֵּׁנִי קָרָא אֶפְרָיִם כִּי הִפְרַנִי אֱלֹהִים בְּאֶרֶץ עָנְיִי (בראשית מא,נב)

אפרים נקרא על שם אברהם ויצחק.אברהם שהולך לאור כשדים להישרף ולהיות אפר (ואלי משום כך אמר ואנכי עפר ואפר?) וכן יצחק הושם על גבי המזבח והקב"ה רואה כאילו אפרו צבור ומונח ע"ג המזבח {תנחומא וירא סימן כ"ג} וזהו אפרים שני שפר לקט שמואל דף ט משם רבנו בחיי (החיד"א,מדבר קדמות מערכת א אות ט"ז)

5.יוסף כל הזמן שואל את האחים גם על אביו הזקן- יצחק:

וַיִּשְׁאַל לָהֶם לְשָׁלוֹם וגו' וַיֹּאמְרוּ שָׁלוֹם וגו' (בראשית מג, כז כח), רַבִּי חִיָּא רַבָּה חֲמָא חַד בַּבְלָאי, אֲמַר לֵיהּ מָה עָבֵד אַבָּא, אֲמַר לֵיהּ אִמָּךְ שָׁאֲלָה בָךְ. אֲמַר לֵיהּ אֲנָא אֲמַר לָךְ כְּדֵין וְאַתְּ אוֹמֵר לִי כְּדֵין. אֲמַר לֵיהּ שׁוֹאֲלִים עַל הַחַיִּים וְאֵין שׁוֹאֲלִים עַל הַמֵּתִים. כָּךְ הַשָּׁלוֹם אֲבִיכֶם, זֶה יַעֲקֹב. הַזָּקֵן, אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם, זֶה יִצְחָק, וַיֹּאמְרוּ שָׁלוֹם לְעַבְדְּךָ לְאָבִינוּ.(ב"ר,צב,ה)

העוד אבי חי - והשתא אפשר דיוסף שאל על יצחק והם השיבו לו בנחיותא שלום לעבדך לאבינו עודנו חי ובשגם לא אמרו הזקן וכונתם על יעקב.מכל מקום ידע יוסף דאביו חי אף שלא השיבו על שאלתו....(החידא, פני דוד פרשת ויגש אות ח)

5.הפיספוס- יצחק ויוסף היו אמורים ללדת 12 בנים ולא צלח בידם:

א.יוסף לא הוליד 12 בנים בגלל אשת פוטיפר:

"תנא דבי רבי ישמעאל אותו היום יום חגם היה והלכו כולם לבית ע"ז שלהם והיא אמרה להם חולה אני אמרה אין לי יום שאזקק ליוסף כיום הזה, ותתפשהו בבגדו לאמר שכבה עמי באותה שעה נראה לו דמות דיוקנו של אביו אמרה לו יוסף עתידין אחיך שיכתבו על אבני אפוד ואתה עמהם רצונך שימחה שמך מביניהם ותקרא ורועה זונות ..., מיד ותשב באיתן קשתו ויפוזו זרועי ידיו נעץ צפרניו בקרקע, מידי אביר יעקב משם רועה אבן ישראל משם זכה ונקרא אבן ישראל שנאמר רועה ישראל האזינה נוהג כצאן יוסף אמרו ראוי היה יוסף לצאת ממנו י"ב שבטים כדרך שיצא מאביו שנאמר אלה תולדות יעקב יוסף וכו' ואעפ"כ יצאו מבנימין אחיו וכולן נקראו על שמו"  (ילקוט שמעוני בראשית פרשת וישב רמז קמו).

ב.יצחק ורבקה לא הולידו 12 בנים בגלל עשיו:

תָּנֵי בְּשֵׁם רַבִּי נְחֶמְיָה רְאוּיָה הָיְתָה רִבְקָה שֶׁיַּעַמְדוּ מִמֶּנָּה שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים... (בראשית רבא,בג,ו)

אך משיצא ראשו ורובו טרם יצאו רגליו כבר נתלבש ב'ס'ם' וכתו' ושני לאומים ממעיך יפרדו תיכף נתפרדו אלו מאלו אלה לחיי עולם ואלה לחרפת דראון עולם ואיתא בפסיקתא שבצאתו מרחם עקר רחם אמו בדרך יציאתו שע"ז נאמר וחטאת אמו אל תמח ע"כ ואחרי כן יצא אחיו וידו אוחזת בעקב עשו לעכבו שלא יצא ראשון, כיון שאיננו כזבולון, א"כ יעקב קודם לו:

(ספר תורת משה לחת"ס על בראשית פרק כה פסוק כג )

 חלק ב: יוסף ויצחק- מעשה אבות סימן לבנים(ונכדים):

1.יוסף ויצחק - הבנים האהובים:
ששנו  רבותינו האב זוכה לבן בחמשה דברים בנוי, בתואר בעושר  ובגבורה ובחכמה … בנוי ובתואר שנאמר ויהי יוסף יפה תואר  בחכמה שנאמר הנה בעל החלומות הלזה בא הרי נוי ותואר  וחכמה. וביצחק כתיב מי איש הלזה מה הלזה האמור ביוסף  בנוי בחכמה אף הלזה האמור ביצחק בנוי בחכמה ומה יוסף  עמד בגבורתו נגד כל אחיו אף יצחק עמד בגבורה נגד כל בני גרר מה יוסף בעושר אף יצחק בעושר שנאמר ויגדל האיש וילך הלך  וגדל עד כי גדל מאד…(מדרש אגדת בראשית פרק מ)

רבי חייא אמר: ראתה אותו הדור ותוהא מפניו, היינו מה דאמר: 'הנה בעל החלומות הלזה בא'. רבנן אמרי: הוא ופלסונו (בראשית רבא,ס,טו)

2.יוסף ויצחק הגיעו לנקודת שיא בגיל הל"ז ולכן נקראו הלזה:

א.עקידת יצחק בגיל 37:
וַתֹּאמֶר אֶל הָעֶבֶד מִי הָאִישׁ הַלָּזֶה הַהֹלֵךְ בַּשָּׂדֶה לִקְרָאתֵנוּ וַיֹּאמֶר הָעֶבֶד הוּא אֲדֹנִי וַתִּקַּח הַצָּעִיף וַתִּתְכָּס (בראשית כד,סה)

ב.יוסף בגיל 37 הפך להיות בעל החלומות כי 3 פתרונות שלו התגשמו- חלום שר המשקים האופים וחלום פרעה כשהחל הרעב(ענ"ד):

וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו הִנֵּה בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה בָּא(בראשית לז,יט)

3.החלפת הבכור בצעיר אצל יצחק ואצל יוסף:

א.יצחק ביקש לברך הבכור ובירך הקטן:
וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה גְּדֹלָה עַד מְאֹד וַיֹּאמֶר מִי אֵפוֹא הוּא הַצָּד צַיִד וַיָּבֵא לִי וָאֹכַל מִכֹּל בְּטֶרֶם תָּבוֹא וָאֲבָרֲכֵהוּ גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה: (בראשית כז,לג)

ב.יוסף ביקש לברך בכורו(מנשה) ויעקב בירך דווקא את הקטן(אפרים):
וַיַּרְא יוֹסֵף כִּי יָשִׁית אָבִיו יַד יְמִינוֹ עַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם וַיֵּרַע בְּעֵינָיו וַיִּתְמֹךְ יַד אָבִיו לְהָסִיר אֹתָהּ מֵעַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם עַל רֹאשׁ מְנַשֶּׁה:  וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אָבִיו לֹא כֵן אָבִי כִּי זֶה הַבְּכֹר שִׂים יְמִינְךָ עַל רֹאשׁוֹ:  וַיְמָאֵן אָבִיו וַיֹּאמֶר יָדַעְתִּי בְנִי יָדַעְתִּי גַּם הוּא יִהְיֶה לְּעָם וְגַם הוּא יִגְדָּל וְאוּלָם אָחִיו הַקָּטֹן יִגְדַּל מִמֶּנּוּ וְזַרְעוֹ יִהְיֶה מְלֹא הַגּוֹיִם (בראשית מח,יז-יט)

4.יוסף מתחפש ומסתתר בפני יעקב ובניו - מידה כנגד מידה למעשה יעקב לאביו יצחק:

מדוע לא הכירו אחי יוסף את יוסף? יש מבארים שהיה מסוה של פניו של יוסף בפוגשו אותם כיון שכך היתה דרך מלכים באותה תקופה- מחמת כבוד המלכות לא היו השרים ואנשי הממשלה רשאים להביט בפני המלך.במגילת אסתר מוזכרים שבעת שרי פרס ומדי רואי פני המלך.מהו רואי פני המלך?כל השרים אין להם רשות לראות את פני המלך מלבד שבעת השרים הנבחרים הללו שהורשו להביט ללא מסווה.לפי ביאור זה כתב בספר "מרכבות ארגמן" כי ליוסף היתה מסכה על פניו ולכן אחיו לא הכירוהו ורק כעת הוריד אותה מעל פניו ואמר להם: אני יוסף אחיכם.ואפשר לרמוז "ויגשו ויאמר אני יוסף אחיכם" סופי תיבות פורים כמו בפורים מתחפשים ומססתרים מאחורי מסכות כך יוסף התחפש לשליט מצרי והסתתר מאחורי מסכה (עלון להתעדן באהבתך פרשת ויגש תשע"ט)

סיום: יצחק ויוסף- תורת הנגלה ותורת הנסתר
יצחק- תורת הנסתר (לכן מידתו כנגד החשך והיה גם חשוך ראיה) ולכן מסתיר את הסוד מיעקב,  יוסף- תורת הנגלה ולכן מסלסל בשערו ומגלה חלומותיו לאחיו ומדובב את שר המשקים והאופים  ואינו מתבייש לייעץ לפרעה תוך כדי פתרון חלומו- הכל גלוי .
אבל נשמת יצחק שמתעברת בו מביאה אותו להסתיר זהותו מהם עד אשר יתממשו חלומותיו במלואם והנבואה הגנוזה בהם תתממש
(ענ"ד)

אחרית דבר: יוסף הוא במדרגת ביניים בין הבנים לאבות- אב(בחכמה) -רך(בשנים)

ויש לנו לחקור זאת למה הוציא יעקב את יוסף ממנין השבטים כמו שמצינו שלא נמנה בכלל השבטים כי אם אפרים ומנשה ולמה לא ימנה הוא גם כן ויהיו י''ד שבטים עם לוי כי ה' אמר אליו שיהיו ממנו ב' שבטים נוספים לא שיעקר שם יוסף. .....

אלא יש לדעת מאמרם ז''ל (זהד ח''א ק''פ) כי יוסף הוא בחינת נפש יעקב. והוא שרמז הכתוב באומרו (ל''ז ב') אלה תולדות יעקב יוסף. והוא אומרו (תהלים עז) בני יעקב ויוסף, ורמזו חכמי אמת כי הוא בחינת מילוי הוא''ו שהמילוי כאות עצמו. ועל פי הקדמה זו יתיישבו כל הדקדוקים, כי יוסף הוא בחינת יעקב ובמדרגת אב לשבטים יקרא כרשום גם כן באומרו בני יעקב ויוסף, וכפי זה כשאמר ה' ליעקב שיצאו ממנו עוד בנים זה יעקב זה יוסף ולזה לא הלביש הנבואה בשאר בניו, ולזה דקדק לומר ב' בניך וגו' לי הם פירוש במדרגת בני יעקב לא במדרגת בני בניו ולזה הוסיף לבאר ואמר כראובן ושמעון, ומעתה הרי יוסף במדרגת אב כיעקב ואין האב נמנה עם הבנים בגדר אחד כמו שאין יעקב נמנה עם השבטים: 
(אור החיים מח,ו)

ויצא: תפילת האבות- מתכון לתפילת הבנים

פתיחה: מדוע זכה יעקב שהיתה לו קפיצת הדרך?

וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה:  וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא:
(בראשית כח,י-יא)

ויפגע. ...
ורבותינו פירשו (ברכות כו:) לשון תפילה,  כמו ואל תפגע בי (ירמיה ז, טז.), 
ולמדנו שתקן תפלת ערבית, ושנה הכתוב ולא כתב ויתפלל, ללמדך  שקפצה לו הארץ...(רש"י,שם)

 אומר אני שנעקר הר המוריה ובא לכאן, וזו היא קפיצת הארץ האמורה בשחיטת חולין (חולין צא:), שבא בית המקדש לקראתו עד בית אל, וזה ויפגע במקום (רש"י,בראשית כח יז)

דכתיב {בראשית כח-י} ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה וכתיב ויפגע במקום כי מטא לחרן אמר אפשר עברתי על מקום שהתפללו אבותי ואני לא התפללתי כד יהיב דעתיה למיהדר קפצה ליה ארעא מיד ויפגע במקום (חולין צא, ע"ב)


הקדמה: שלוש מדרגות של תפילה- עמידה- שיחה- פגישה(מפגש)

אברהם תקן תפלת שחרית שנא' {בראשית יט-כז} וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם ואין עמידה אלא תפלה שנאמר {תהילים קו-ל} ויעמד פינחס ויפלל 

יצחק תקן תפלת מנחה שנאמר {בראשית כד-סג} ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב ואין שיחה אלא תפלה שנאמר {תהילים קב-א} תפלה לעני כי יעטף ולפני ה' ישפוך שיחו 

יעקב תקן תפלת ערבית שנאמר {בראשית כח-יא} ויפגע במקום וילן שם ואין פגיעה אלא תפלה שנאמר {ירמיה ז-טז} ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה ותפלה ואל תפגע בי

(ברכות כו,ע"ב) 

תפילת עמידה- שמונה עשרה ברכות כנגד מספר הפעמים שהאבות כותבים בתורה:
ילמדנו רבינו: כמה ברכות מתפלל אדם בכל יום? כך שנו רבותינו: בכל יום מתפלל אדם שמונה עשרה. ולמה שמונה עשרה? א"ר שמואל בר נחמן: כנגד י"ח פעמים שהאבות כתובין בתורה. הראשון שבהם: "ואלהים פקוד יפקוד אתכם והעלה אתכם מן הארץ הזאת אל הארץ אשר נשבע לאברהם ליצחק וליעקב" (בראשית נ כד), והאחרון: "ויאמר ה' אלי זאת הארץ אשר נשבעתי לאבותיכם לאברהם ליצחק וליעקב" (דברים לד ד).

(מדרש תנחומא, פרשת וירא)


חלק א: מדרגת אברהם- מתפלל על אחרים ותפילתו לעיתים נענית מייד ולעיתים קמעה קמעה


1.תפילתו של אברהם  על סדום לכאורה לא נענתה ואם כן מדוע דווקא מפה למדנו על תפילת שחרית:

וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר עָמַד שָׁם אֶת פְּנֵי יְ-הֹ-וָ-ה: וַיַּשְׁקֵף עַל פְּנֵי סְדֹם וַעֲמֹרָה וְעַל כָּל פְּנֵי אֶרֶץ הַכִּכָּר וַיַּרְא וְהִנֵּה עָלָה קִיטֹר הָאָרֶץ כְּקִיטֹר הַכִּבְשָׁן: (בראשית יט,כז-כח)

וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם וַיִּתֵּן אֶל הָגָר שָׂם עַל שִׁכְמָהּ וְאֶת הַיֶּלֶד וַיְשַׁלְּחֶהָ וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע בְּמִדְבַּר בְּאֵר שָׁבַע (שם,כא,יד)

וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹרוֹ וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ וַיְבַקַּע עֲצֵי עֹלָה וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים:(שם,כב,ג)


2. הקשר העמוק בין האבות לבין התפילות:

א.בניגוד לנח שחטא בכך שלא התפלל על דורו אברהם אבינו מחדש שיש להתפלל לביטול גזירות:

אך הענין, שבפרשה זו מצאנו תפלה ראשונה שהתפלל אברהם אבינו ע"ה על סדום, שדורות הראשונים לא ידעו כלל ענין תפלה שיתפלל אדם לשנות הגזירה, ונח ששמע שעתיד הקב"ה להביא מבול לעולם, לא עלה על דעתו להתפלל לבטל הגזירה,ואברהם אבינו כיון שגילה לו השם יתברך עונש סדום התפלל עליהם...  

ב.אברהם לא חשב להתפלל על עצמו ולכן לא התפלל לבקש זרע:
ואף אברהם איתא בזוהר הקדוש (תולדות קלז ב) שלא מצינו שהתפלל על בנים ורק ביצחק כתיב ויעתר יצחק. ואף דאמר הן לי לא נתת זרע ההוא לאו בגין צלותא הוי וכו', ואף שאברהם אבינו התפלל על סדום היה בשביל אחרים אבל להתפלל על עצמו לא עלה על דעתו
...

ג.למרות שלא נענתה תפילתו מיידית הרי שלטווח רחוק הועילה שכן לוט ניתצל וממנו בא דוד המלך שורש התפילה ולעתתיד לבוא יצא מפילה זו- מלך המשיח בכבודו ובעצמו:

ובפסוק זה, וישכם אברהם בבוקר אל המקום אשר עמד שם, שמזה נלמד בגמרא שתיקן אברהם תפלת שחרית, והתפלה הראשונה שהתפלל אברהם אבינו היה על סדום, 

ואף שידע השם יתברך שלא יפעול בתפלתו, שלא ימצא אף עשרה צדיקים, מכל מקום הועילה תפלתו להציל את לוט שממנו יצא דוד המלך ע"ה, שנאמר (תהלים פט-כא) מצאתי דוד עבדי, ובמדרש רבה (ב"ר מא-ד) היכן מצאתיו, בסדום. ודוד המלך ע"ה שורש התפלה, שנאמר (תהלים קט-ד) ואני תפלה, והיה שליח ציבור של כלל ישראל, ועל כן פתח המדרש תנחומא פרשה זו מענין התפלה".

(ספר פרי צדיק פרשת וירא - אות ה )

3.תפילת שחרית מכוונת כנגד הגאולה שמפציעה קמעה קמעה:
רבי חייא רבא ורבי שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה וראו איילת השחר שבקע אורה. אמר רבי חייא רבה לר' שמעון בן חלפתא בי רבי כך היא גאולתן של ישראל בתחילה קימאה קימאה כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת (ירושלמי ברכות פרק א, הלכה א, דף ב עמוד א)

4.בגלל הקשר בין השחרית של אברהם לגאולה של משיח שיוצא מסדום- יש עניין של סמיכת גאולה לתפילה- דווקא בשחרית:

בתפילת שחרית המאחר חייב להתפלל לפחות ברכת יוצר וקריאת שמע לפני שיתחיל שמונה עשרה:
...וְאִם כְּבַר הִתְחִילוּ הַצִּבּוּר יוֹצֵר, וְאֵין שְׁהוּת לוֹמַר פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה אֲפִלּוּ בְּדִלּוּג, (ד) יִקְרָא קְרִיאַת שְׁמַע וּבִרְכוֹתֶיהָ עִם הַצִּבּוּר, וְיִתְפַּלֵּל עִמָּהֶם, וְאַחַר כָּךְ יִקְרָא כָּל פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה בְּלֹא בְּרָכָה שֶׁלִּפְנֵיהֶם וְלֹא שֶׁל (ה) אַחֲרֵיהֶם (שו"ע,או"ח פרק נב,א)

ויתפלל עמהם - אבל אם לא יגיע לתפלת צבור ש"ע אפילו אם יתחיל ביוצר אור לא יתחיל כלל לכו"ע רק יתפלל כסדר בלא הצבור ולא יתפלל הש"ע לבד עם הצבור דסמיכת גאולה לתפלה בשחרית עדיף מתפלה בצבור [ב"י וד"מ בסי' רל"ו]: (משנה ברורה סימן נב סעיף ז )


חלק ב : מדרגת יצחק- תפילה כשיחה שעותרת עד שנענית

מיצחק למדנו שהתפילה היא הליכה לקראת  שזמן התפילה (ההווה- כנגד תפילת מנחה) הוא מפגש והראייה שמיד לאחר שתיקן והתפלל מנחה- פגש את רבקה אשתו לעתיד:

וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה גְמַלִּים בָּאִים (בראשית כד,סג)


1.בתפילת מנחה יצחק נענה מיידית:

ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב. רז"ל (ברכות כו:) למדו מכאן שיצחק תיקן תפלת מנחה שהוא לפנות ערב סמוך להערב שמש. ... מצינו שיצחק נענה מיד (כלי יקר,שם)

2.יצחק הרבה להתפלל להסרת עקרותה של רבקה ורק אחרי 20 שנה נענתה תפילתו:

וְצַלִּי יִצְחָק קֳדָם יְיָ לָקֳבֵל אִתְּתֵהּ אֲרֵי עֲקָרָה הִיא וְקַבֵּל צְלוֹתֵהּ יְיָ וְעַדִּיאַת רִבְקָה אִתְּתֵהּ: (אונקלוס,שם)

ויעתר. הרבה והפציר בתפלה: 
ויעתר לו. נתפצר ונתפייס ונתפתה לו...(רש"י,שם)

הרבה והפציר בתפלה- אף שיצחק עצמו לא זקוז להפציר הרבה, הרבה והפציר, בתפילתו כדי להועיל לדורות הבאים,שאף הם יהיו ראויים להתקבל תפילתם (ישמח ישראל, רבי ירחמיאל ישראל יצחק מאלכסנדר, ע"פ חומש פניני החסידות על בראשית)

3.מדוע היה צריך יצחק להעתיר בתפילות כ"כ הרבה?

תקבר בשיבה טובה. בשרו שיעשה ישמעאל תשובה בימיו, ולא יצא עשו לתרבות רעה בימיו, ולפיכך מת ה' שנים קודם זמנו, ובו ביום  (ש) מרד עשו:
..ביקש הקב"ה להאריך את עקרותו של יצחק בחמש שנים נוספות כדי להשלים שנות חיי אברהם אביו אולם מאחר והוא הפציר וביקש ממנו ילדים נעתר לו הקב"ה.
הוי אומר התנהל בשמים מאבק האם לשמוע לתפילתם של יצחק ורבקה ולתת להם ילדים וע"י זה לקצר את חיי אברהם או לא לשמוע לתפילתם כעת אלא שימתינו עוד חמש שנים נוספות ...ולכן נאמר הלשון "ויעתר" שמשמעותו שהיה כביכול קשה לקב"ה לשמוע לתפילתם משום שהיה זה על חשבון חייו של אברהם (ע"פ הגרי"ח זוננפלד, ע"פ עלון להתעדן באהבתך)

חלק ג: מדרגת יעקב- תפילה כמפגש

1.בכל תפילה יש קפיצת הדרך - מתחתית העולם הזה וחותרת ועולה השמיימה ואם נענית מיד הרי שהגיעה עד לשער החמישים אל מתחת לכסא הכבוד:

ויפגע. כמו ופגע ביריחו (יהושע טז, ז.), ופגע בדבשת. ורבותינו פירשו (ברכות כו:) לשון תפילה,  כמו ואל תפגע בי (ירמיה ז, טז.), ולמדנו שתקן תפלת ערבית, ושנה הכתוב ולא כתב ויתפלל, ללמדך  שקפצה לו הארץ, כמו שמפורש בפרק גיד הנשה (חולין צא:):(רש"י,שם)

2.גם לאליעזר קפצה הדרך ונענתה תפילתו:

וָאָבֹא הַיּוֹם אֶל הָעָיִן וָאֹמַר יְ-הֹ-וָ-ה אֱ-לֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם אִם יֶשְׁךָ נָּא מַצְלִיחַ דַּרְכִּי אֲשֶׁר אָנֹכִי הֹלֵךְ עָלֶיהָ (בראשית כד,מב)
ואבא היום. היום יצאתי והיום באתי, מכאן שקפצה לו הארץ. (רש"י,שם)

וַיְסַפֵּר הָעֶבֶד לְיִצְחָק אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר עָשָׂה:(בראשית כד,סו)
ויספר העבד. גלה לו נסים שנעשו לו, שקפצה לו הארץ (ב"ר ס, טו.), ושנזדמנה לו רבקה בתפלתו (רש"י,שם)

3.הסולם כתפילה- מפגש בין שמים לארץ:

וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱ-לֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ(בראשית כח,יב)

א.כשהתפילה בכוונה שלבי הסולם שלמים והתפילה יכולה לטפס מעלה:
סולם. בגימטריא קול. שקול תפלת הצדיקים הוא סולם למלאכים לעלות בו. וכן עלה המלאך בלהב הקרבן, והתפלה היא העבודה לכך כל מי שמכוון בתפלתו הסולם שלם בשליבותיו ויכולים לעלות בו (בעל הטורים,שם)

ב.הסולם כמו התפילה מחבר את הארץ עם השמים:
מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה-הסולם רומז על התפילה שאם כי בני אדם מזלזלים בה- מוצב ארצה- הרי היא עומדת ברומו של עולם- וראשו מגיע השמיימה (רבי יחיאל מיכל מגלינא,קב ונקי, ע"פ חומש פניני חסידות בראשית)

סיכום: תפילה עוברת ממצב עומד- יוצא- פוגש

אצל אברהם "העומד" - התפילה היא חסד לאחרים:

וַיֵּרָא אֵלָיו יְ-הֹ-וָ-ה בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם(בראשית יח,א)
וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב וּבֶן הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ וַיֹּאכֵלוּ (בראשית יח,ח)
וַיִּפְנוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים וַיֵּלְכוּ סְדֹמָה וְאַבְרָהָם עוֹדֶנּוּ עֹמֵד לִפְנֵי יְ-הֹ-וָ-ה(בראשית יח,כב)
וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר עָמַד שָׁם אֶת פְּנֵי יְ-הֹ-וָ-ה (בראשית יט,כב)

אצל יצחק "היוצא"- התפילה היא עבור משפחתו הקרובה (והוא עצמו):

וְיִצְחָק בָּא מִבּוֹא בְּאֵר לַחַי רֹאִי וְהוּא יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב: 
וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה גְמַלִּים בָּאִים:
(בראשית כד,סב-סג)
וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַי-הֹ-וָ-ה לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִוא וַיֵּעָתֶר לוֹ יְ-הֹ-וָ-ה וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ:(בראשית כה,כא)


אצל יעקב- הפוגש - התפילה היא במעגל הכי אישי ואינטימי מחד ומאידך- מפגש בין שמים לארץ:

וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה
וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם...
...וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱ-לֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ(בראשית כח,י-יב)

וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר אִם יִהְיֶה אֱ-לֹהִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ: וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי וְהָיָה יְ-הֹ-וָ-ה לִי לֵ-אלֹהִים:  וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱ-לֹהִים וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ (בראשית כח כ-כב)

סיום: תפילת האבות - 3 שלבים בכל תפילת עמידה של הבנים

אברהם "עומד" מדרגת הר- עמידה לתפילה
יצחק "יוצא" מדרגת שדה- 3 צעדים קדימה לפני התפילה
יעקב "נפגש" מדרגת בית-אישי, אינטימי-  התפילה עצמה

אברהם קרא לבית המקדש הר, שנאמר בהר ה' יראה (בראשית כב יד , ) יצחק קראו שדה, שנאמר ראה ריח בני כריח שדה (שם כז כז , ) יעקב קראו בית עד שלא נבנה, שנאמר אין זה כי אם בית אלהים (שם כח יז , ) אמר ליה הקב"ה חייך אתה קראתו בית עד שלא נבנה, ואני קורא אותו על שמך, שנאמר לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלהי יעקב (מדרש תהלים מזמור פא )



















______________________________________________________________________


מדוע יעקב אבינו מתקן דווקא את ערבית שהיא התפילה הראשונה של היום החדש?




וירא- תולדות- ויצא- 3 פרשיות כנגד 3 תפילות ביום








תפילה שלא נענתה:
סיפר הגאון הצדיק רבי נפתלי חיים אדלר זצ"ל: כשהשתלטו הגרמנים על הונגריה, ריכזו את היהודים בגטאות לקראת שילוחם לאושוויץ. גילו שהוא יליד ארץ ישראל ונושא דרכון בריטי, ואסרוהו בכלא כנתין ארץ אויב. הוא עדיין לא ידע את המשמעות האמתית של הגטו, ולכן ניסה בכל כוחותיו להשתדל לשכנעם להביאו עם כל היהודים אל הגטו, בטענה שאף הגטו כמו בית כלא ענק. אך ללא הועיל, כלא זה כלא. 
ניסה להפעיל שתדלנות, שלפחות יִשָּלַח לבית הכלא המרכזי לנתיני מדינות אויב, שהיה תחת פיקוח בינלאומי וזכה לתנאים משופרים, ולשווא. הוא נותר בכלא עד לשחרור. 
או אז התברר לו מה עלה בגורלם של יושבי הגטו: מאלפי יהודי עירו - ניצלו ארבעה עשר בלבד. ולא די בכך, בגיחת מטוסי בעלות הברית הופצץ בטעות בית הכלא לאסירים ביטחוניים, וכולם נקברו חיים. "כמה דמעות שפכתי לחילוצי מהכלא", סיפר הרב, "וכמה הודיתי כשתפילתי לא נענתה!"... (מעיין המועד פורים שיג)

אברהם תיקן את תפילת שחרית- אחרי חורבנה של סדום:

http://beinenu.com/sites/default/files/alonim/50_04_76.pdf

וכל תפילה פועלת ומשפיעה, וכן אמר רבי חנינא: "כל המאריך בתפילתו אין תפילתו חוזרת ריקם" (ברכות לב, ב). אלא שלפעמים השפעתה מיידית, ולפעמים לטווח ארוך, לפעמים היא נענית לגמרי, ולפעמים באופן חלקי, וכמו שאמרו (דב"ר ח, א): "גדולה היא התפילה לפני הקב"ה. אמר רבי אלעזר: רצונך לידע כוחה של תפילה – אם אינה עושה כולה, חציה היא עושה". והקב"ה הוא היודע כיצד לעזור ולסייע לאדם, ולעיתים, מסיבות שונות, הצרה היא לטובתו, ולכן אין הקב"ה מקבל את תפילתו, ואע"פ כן מועילה לו תפילתו, וברכתה תתגלה באופן זה או אחר. (פניני הלכה > > תפילה > > פרק א - יסודות הלכות תפילה > > ג – פעולתה של התפילה)

בכל תפילה יש מרכיב של קפיצת הדרך שכן התפילה קופצת ועולה השמיימה אל כסא הכבוד (ענ"ד)


תפילת ערבית רשות- כנגד אבות- יעקב תיקן אותה כשהיה בדרך :

א.פטור כי היה בדרך:
ויפגע במקום - בענין שאמרו תפלות אבות תקנום לפיכך ערבית רשות, שיעקב בא בדרך ואי אפשר לכוון ומדינא היה פטור, ולכך נקבעה רשות אף לדורות... (בראשית כח יא, תורה תמימה,שם)


ב.תוקנה כביכול במקרה: דוק היטב, אברהם "השכים" , יצחק "יצא" ביעקב שלטה כעין מקריות "ויפגע" כאן רמוזה ה"רשות"(מקור חיים השלם,חלק א, ע"מ 343)

יש מאין ויש לאין- גּוֹלֵל אוֹר מִפְּנֵי חֹשֶׁךְ וְחֹשֶׁךְ מִפְּנֵי אוֹר- מלחמת החושך והאור:

יש בעבודת הקרבנות הלכה, שמבדילה אותם מכל שאר המצוות. כל המצוות התלויות בזמן - תמיד בתורה זה מתחיל בלילה ונגמר ביום. 'הלילה הולך אחר היום' (חולין פג.) ואילו בקרבן, למשל בקרבן של 'קדשים נאכלים ליום ולילה אחד' - היום הולך אחר הלילה' (שם). משום שבכל המציאות כולה הזמן הוא זמן אופטימי - מן ההעדר מהחושך אל ההויה - היום, ואילו בקרבן, אנחנו משיבים את הכל אל המקור ולכן אנחנו מתחילים ביום ומסיימים בלילה. כדי להתאים שבקרבן ישנה שיבה אל הָאַיִּן שממנו נבראנו.(מאמר קרבן - קירבה אל ה' לפרשת ויקרא/הרב אורי שרקי )

דע מאין באת- תפילות כנגד האבות(יש מאין- מהעולם העליון)
ולאן אתה הולך- תפילה כנגד הקרבנות(יש לאין- בעולם הזה)

העולם נברא יש מאין ולכן תפילת ערבית (האין) היא הפותחת את היום כדי ללמדנו שהעולם נברא ואינו קיים וכדי שנפנים עיקרון זה. 

בקרבנות לעומת זה (כפי שמסביר הרב שרקי) המציאות היא שהם מוקרבים ומתים כלומר הולכים מהיש אל האין ולא להיפך, וזהו יסוד המחלוקת אם האבות תיקנו את התפילות (ואז אנחנו מדגישים את בריאת היש מהאין ) או כנגד הקרבנות שמייצגים את המציאות   שבה בעולם הזה היש הולך אל האין (ענ"ד)

מאברהם למדנו שתפילה היא עמידה, הדברים עומדים,עוד לא מחלחלים אבל בהבטה רחוקה הם עושים פעולתם:
וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר עָמַד שָׁם אֶת פְּנֵי יְ-הֹ-וָ-ה: וַיַּשְׁקֵף עַל פְּנֵי סְדֹם וַעֲמֹרָה וְעַל כָּל פְּנֵי אֶרֶץ הַכִּכָּר וַיַּרְא וְהִנֵּה עָלָה קִיטֹר הָאָרֶץ כְּקִיטֹר הַכִּבְשָׁן: (בראשית יט,כז-כח)

אברהם הוא מידת החסד וגם הבוקר הוא מידת החסד:



א"י כי אברהם היה מדת החסד, ובכל יום משפיע השי"ת חסדים חדשים לנו, כמו שנאמר (איכה ג, כג) חדשים לבקרים רבה כו', בוקר הוא מדת החסד, וזהו שאמר הכתוב כאן, והוא פירוש אברהם מדת החסד, יושב פתח האוהל, תיכף בכניסת האדם לעבודתו ית"ש יושב מדת החסד לעוזרו, ואינו אומר השי"ת אראה מקודם אם יעבוד אותי ויכנוס לעבודתי אז אתחסד עמו, רק תיכף שבא האדם לפתח האוהל של עבודתו ית"ש מתחסד השי"ת לעזרו בכל מיני חסדים
 (ספר זרע קודש - פרשת וירא )




מיעקב למדנו שבסוף התפילה היא מיד עושה קפיצת הדרך והגעה ליעד ועולה לשמים כמו סולם וכמו קפיצת הדרך שהיתה לו אבל המימוש הוא לא מיידי אבל מצד שני גם לא מאוד מאוד רחוק





יש תפילות שנענות רק לאחר הרבה מאוד זמן ואולי אפילו לא בחייו של אדם אלא רק בסוף ההיסטוריה- אברהם
יש תפילות שנענות מיד - יצחק
ויש תפילות שנענים כתהליך ארוך ומתמשך טיפין טיפין- יעקב


ערבית- שחרית- מנחה
יעקב- אברהם- יצחק

וירא: הזכויות של לוט

פתיחה: זכותו העצומה של לוט


1.מדוע אברהם לוקח את איתו את לוט לארץ כנען ?

וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו יְ-הֹ-וָ-ה וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט וְאַבְרָם בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה בְּצֵאתוֹ מֵחָרָן:  וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן: (בראשית יב,ד-ה)

2.האמנם עבור אדם אחד אברהם סמך על הנס שיצליח להביס צבא אדיר של 800 אלף חיילים?

לוט נלקח בשבי- וניצל ע"י אברהם:
וַיִּקְחוּ אֶת לוֹט וְאֶת רְכֻשׁוֹ בֶּן אֲחִי אַבְרָם וַיֵּלֵכוּ וְהוּא ישֵׁב בִּסְדֹם...
וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת וַיִּרְדֹּף עַד דָּן...
 וַיָּשֶׁב אֵת כָּל הָרְכֻשׁ וְגַם אֶת לוֹט אָחִיו וּרְכֻשׁוֹ הֵשִׁיב וְגַם אֶת הַנָּשִׁים וְאֶת הָעָם (בראשית יא, יד-טז)

3.מה הקשר בין הצלתו של לוט ע"י אברהם לניסי מצרים ?

ויחלק עליהם. לפי פשוטו סרס המקרא, ויחלק הוא ועבדיו עליהם לילה, כדרך הרודפים שמתפלגים אחר הנרדפים   כשבורחים זה לכאן וזה לכאן: לילה. כלומר אחר שחשכה לא נמנע מלרדפם. ומדרש אגדה, שנחלק הלילה, ובחצות הראשון נעשה לו נס, וחציו השני נשמר ובא לו לחצות   לילה של מצרים (רש"י,שם)

4.מדוע הקב"ה שולח מלאכים- להציל את לוט וכל בני משפחתו מהפיכת סדום ועמורה ומעכב את הפיכת סדום עד לצאתו מהעיר ?

וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים אֶל לוֹט עֹד מִי לְךָ פֹה חָתָן וּבָנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ בָּעִיר הוֹצֵא מִן הַמָּקוֹם:  כִּי מַשְׁחִתִים אֲנַחְנוּ אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה כִּי גָדְלָה צַעֲקָתָם אֶת פְּנֵי יְ-הֹ-וָ-ה וַיְשַׁלְּחֵנוּ יְ-הֹ-וָ-ה לְשַׁחֲתָהּ:... 
 וּכְמוֹ הַשַּׁחַר עָלָה וַיָּאִיצוּ הַמַּלְאָכִים בְּלוֹט לֵאמֹר קוּם קַח אֶת אִשְׁתְּךָ וְאֶת שְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ הַנִּמְצָאֹת פֶּן תִּסָּפֶה בַּעֲוֹן הָעִיר:  וַיִּתְמַהְמָהּ וַיַּחֲזִיקוּ הָאֲנָשִׁים בְּיָדוֹ וּבְיַד אִשְׁתּוֹ וּבְיַד שְׁתֵּי בְנֹתָיו בְּחֶמְלַת יְ-הֹ-וָ-ה עָלָיו וַיֹּצִאֻהוּ וַיַּנִּחֻהוּ מִחוּץ לָעִיר:  וַיְהִי כְהוֹצִיאָם אֹתָם הַחוּצָה וַיֹּאמֶר הִמָּלֵט עַל נַפְשֶׁךָ אַל תַּבִּיט אַחֲרֶיךָ וְאַל תַּעֲמֹד בְּכָל הַכִּכָּר הָהָרָה הִמָּלֵט פֶּן תִּסָּפֶה:  וַיֹּאמֶר לוֹט אֲלֵהֶם אַל נָא אֲדֹנָי: הִנֵּה נָא מָצָא עַבְדְּךָ חֵן בְּעֵינֶיךָ וַתַּגְדֵּל חַסְדְּךָ אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עִמָּדִי לְהַחֲיוֹת אֶת נַפְשִׁי וְאָנֹכִי לֹא אוּכַל לְהִמָּלֵט הָהָרָה פֶּן תִּדְבָּקַנִי הָרָעָה וָמַתִּי:  הִנֵּה נָא הָעִיר הַזֹּאת קְרֹבָה לָנוּס שָׁמָּה וְהִוא מִצְעָר אִמָּלְטָה נָא שָׁמָּה הֲלֹא מִצְעָר הִוא וּתְחִי נַפְשִׁי: וַיֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּה נָשָׂאתִי פָנֶיךָ גַּם לַדָּבָר הַזֶּה לְבִלְתִּי הָפְכִי אֶת הָעִיר אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ:  מַהֵר הִמָּלֵט שָׁמָּה כִּי לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת דָּבָר עַד בֹּאֲךָ שָׁמָּה עַל כֵּן קָרָא שֵׁם הָעִיר צוֹעַר:  הַשֶּׁמֶשׁ יָצָא עַל הָאָרֶץ וְלוֹט בָּא צֹעֲרָה:  וַי-הֹ-וָ-ה הִמְטִיר עַל סְדֹם וְעַל עֲמֹרָה גָּפְרִית וָאֵשׁ מֵאֵת יְ-הֹ-וָ-ה מִן הַשָּׁמָיִם:  וַיַּהֲפֹךְ אֶת הֶעָרִים הָאֵל וְאֵת כָּל הַכִּכָּר וְאֵת כָּל יֹשְׁבֵי הֶעָרִים וְצֶמַח הָאֲדָמָה:
(בראשית יט,יב-כה)

5.במה זכה לוט להיות בין נח ליוסף כדמויות שה' זכר אותם?

וַיִּזְכֹּר אֱ-לֹהִים אֶת נֹחַ וְאֵת כָּל הַחַיָּה וְאֶת כָּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה וַיַּעֲבֵר אֱ-לֹהִים רוּחַ עַל הָאָרֶץ וַיָּשֹׁכּוּ הַמָּיִם: (בראשית ח,א)

וַיְהִי בְּשַׁחֵת אֱ-לֹהִים אֶת עָרֵי הַכִּכָּר וַיִּזְכֹּר אֱ-לֹהִים אֶת אַבְרָהָם וַיְשַׁלַּח אֶת לוֹט מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה בַּהֲפֹךְ אֶת הֶעָרִים אֲשֶׁר יָשַׁב בָּהֵן לוֹט (בראשית יט,כט)

 וַיִּזְכֹּר אֱ-לֹהִים אֶת רָחֵל וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱ-לֹהִים וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ (בראשית ל,כב)

_________________________________________________________________

1.זכותו העתידית של לוט 


א. מלוט יוצא בסופו של דבר דוד המלך- כלומר אצלו נמצא הניצוץ למשיח אע"פ שהוא צד הקליפה/הקללה  של אדם הראשון:

מה חמא אברהם לדבקיה עמיה לוט, אלא בגין דצפה ברוח הקודש דזמין למיפק מניה דוד (זוהר בראשית עט, ע"א)

אפשר לרמוז ד'לוט' לשון קללה...מכל מקום משם יצא דוד המלך עליו השלום ומלך המשיח דהם תיקון אדם הראשון וכן לוט בגימטריא אד"ם בסוד אדם דוד משיח (הגהות החיד"א ,שם)

ב.שלוש זכירות של ה' - לתיקון העולם : 

1.נח להצלת העולם מהמבול (בריאת העולם מחדש)
2.אברהם עבור לוט(ממנו יוצא משיח בן דוד) 
3.רחל להולדת יוסף( ממנו יצא משיח בן יוסף):

וַיִּזְכֹּר אֱ-לֹהִים אֶת נֹחַ וְאֵת כָּל הַחַיָּה וְאֶת כָּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה וַיַּעֲבֵר אֱ-לֹהִים רוּחַ עַל הָאָרֶץ וַיָּשֹׁכּוּ הַמָּיִם: (בראשית ח,א)
וַיְהִי בְּשַׁחֵת אֱ-לֹהִים אֶת עָרֵי הַכִּכָּר וַיִּזְכֹּר אֱ-לֹהִים אֶת אַבְרָהָם וַיְשַׁלַּח אֶת לוֹט מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה בַּהֲפֹךְ אֶת הֶעָרִים אֲשֶׁר יָשַׁב בָּהֵן לוֹט (בראשית יט,כט)
 וַיִּזְכֹּר אֱ-לֹהִים אֶת רָחֵל וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱ-לֹהִים וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ (בראשית ל,כב)


ג.לוט הוליד את מואב ממנו יצאו רות ודוד המלך ואת עמון ממנו יצאה נעמה אמו של המלך רחביה בן שלמה:

וְגַם לְלוֹט הַהֹלֵךְ אֶת אַבְרָם הָיָה צֹאן וּבָקָר וְאֹהָלִים (בראשית יג, ה),
מָצָאתִי דָּוִד עַבְדִּי בְּשֶׁמֶן קָדְשִׁי מְשַׁחְתִּיו (תהילים פט,כא)

הָיָה צֹאן וּבָקָר וְאֹהָלִים (בראשית יג, ה), רַבִּי טוֹבִיָּה בַּר יִצְחָק אָמַר שְׁנֵי אֹהָלִים, רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה וְנַעֲמָה הָעַמּוֹנִית, דִּכְוָתָה (בראשית יט, טו): קוּם קַח אֶת אִשְׁתְּךָ וְאֶת שְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ וגו', רַבִּי טוֹבִיָּה בַּר רַבִּי יִצְחָק אָמַר שְׁנֵי אֹהָלִים, רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יִצְחָק אָמַר שְׁתֵּי מְצִיאוֹת, רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה וְנַעֲמָה הָעַמּוֹנִית.

אָמַר רַבִּי יִצְחָק (תהלים פט, כא): מָצָאתִי דָּוִד עַבְדִּי, הֵיכָן מְצָאתִיו בִּסְדוֹם.(ב"ר מא,ד)


2.בסיפור לוט והמלאכים רמוזים דוד, בועז ורות:


א.סדם- ראשי תיבות סוד דוד מלכא:

אברהם אבינו קדוש עליון, בתוכו היו כלולין כל נשמות ישראל, וכל הניצוצות שישנו באיזה מן העמים המוכנים להצטייר בקדושה, מוכרחים הם שיאספו אליו, והוא יעלם אל השכינה ויצטיירו בקודש. והנה ניצוצי המלוכה לזרע דוד ומשיח צדקנו, היה מוכרח על פי עצת מרחוק שיעברו דרך קליפת עמון ומואב, על כן לוט הלך את אברהם, וניצוצי מלוכה אשר היו בתוך גלות הקליפות, נתחברו בלוט בכדי לעבור דרך עמון ומואב, ומשם יתייחדו בקודש לזרע אברהם להיותן כסא מלוכה...
אברם ישב בארץ כנען ולוט ישב בערי הככר ויאהל עד סדם". יש לפרש בדרך רמז, ויאה"ל מלשון בהלו נרו, סד"ם ראשי תיבות ס'וד ד'וד מ'לכא, ורצונו לומר 'ויאהל' האיר, עד שיצא ממנו ניצוץ הקדוש מדוד (אגרה דכלה בראשית יג,ו-יב)

ב.דוד גימטריה סדום:
וֵכן ָ דּ ִוד ַהמֶּלך ְבגימטרָיּא ְ סדוֹם (ספר החשמל , מאמר תכלית סיפורי לוט בתורה , שנת תשע"א פרשת לך לך)

ד.ישיבה בשער נאמרה בלוט ובבועז:

וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה בָּעֶרֶב וְלוֹט יֹשֵׁב בְּשַׁעַר סְדֹם וַיַּרְא לוֹט וַיָּקָם לִקְרָאתָם וַיִּשְׁתַּחוּ אַפַּיִם אָרְצָה(בראשית יט,א)

וּבֹעַז עָלָה הַשַּׁעַר, וַיֵּשֶׁב שָׁם, וְהִנֵּה הַגֹּאֵל עֹבֵר אֲשֶׁר דִּבֶּר-בֹּעַז, וַיֹּאמֶר סוּרָה שְׁבָה-פֹּה פְּלֹנִי אַלְמֹנִי; וַיָּסַר, וַיֵּשֵׁב [מגילת רות ד, א]


ישב בשער סדום - אין "ישיבה בשער" להדיוטות; רק מלכים היו "יושבים בשער" (שמואל ב' יט, ט; ירמיה לח, ז); או כדוגמת בועז (רות ד, א) - אישים העוסקים בעניין צבורי רשמי. גם אין לומר כי לוט היה גר בשער, שאם כן היה אומר: "בחומה", כדרך שמצינו ברחב (יהושע ב, טו). ביטוי זה מציין איפוא, כדעת חז"ל (בראשית רבה נ, ו), משרה צבורית גבוהה, שלוט שימש בה בעירו (רש"ר הירש,שם)

ה.גם המשיח יושב בשער ולוט ובועז מכוונים אליו:
" ְו לוֹט י ֹשׁב ְבּ שׁער ְסדם ", ִנראה ְדּכיון ֶשׁ ִהתנוֵֹצץ ֵאצל לוֹט אוֹר ַהמּלכוּת, ְוִנשׁמת ַ המּשׁיח ָ הְיתה ְכּלוּלה בּוֹ, 
 ָלכן הוּא ָישׁב ְבּשׁער ָהעיר , ִדּמקוֹמוֹ ֶ שׁל ַ המּשׁיח הוּא ְ בּשׁער ָהעיר, ַכּמּוּבא ַ בּגּמ' (סנהדרין צח.) ָיתיב ִ 
אַפּיתחא ְ דקרתּא. ְוהוסיף ָהרה"ג ר' אַברהם ֲ חריטן ְשׁליט"א ֶ שַׁגּם ֵ אצל בֹּעז ְ כּשׁהתנוֵֹצץ ֶ אצלוֹ אוֹר ַהמּלכוּת ָ כּתוּב (רות ד, א) "וּבעז ָ עלה ַ השּׁער ַ וֵיּשׁב ָ שם
(ספר החשמל , מאמר תכלית סיפורי לוט בתורה , שנת תשע"א פרשת לך לך)

ג. רמז לרות שעתידה לפתוח את הדלת לגאולה:

וַיֵּצֵא אֲלֵהֶם לוֹט הַפֶּתְחָה וְהַדֶּלֶת סָגַר אַחֲרָיו (בראשית יט,ו)
והדלת סגר אחריו ס"ת רות רמז שבזכות רות העתידה לצאת ממנו ניצול (מזמרת הארץ)

ו.החתן אליו רמזו הוא בועז- חתנו לעתיד דרך רות :

וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים אֶל לוֹט עֹד מִי לְךָ פֹה חָתָן וּבָנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ בָּעִיר הוֹצֵא מִן הַמָּקוֹם (בראשית יט,יב)

מי לך פה. בגימטריא בועז רמז לבועז שיצא ממנו:(בעל הטורים,שם)

היינו מן המקום הנזכר בפסוק כי גם בועז מכלל חתניו שלקח את רות שיצאה מבנות מואב( יד אהרן,שם)

ז.היה צריך לכתוב חתניך אלא רמז לבועז חתנו לעתיד:
וזכר לדבר לרמז רבינו מהא דכתיב חתן בל' יחיד ואילו בניך ובנותיך בל' רבים ומה עוד כי היו לו ב' חתנים (מזמרת הארץ)

ח.רק מפה - מחיבור בועז לרות- יצא זכר לבועז ומשם נולד בסוף דוד ולא היו לבועז עוד צאצאים שנותרו:

גם י"ל פה גימטריא בועז חתן והוא עתיד לצאת מכאן, כי לא נשארו לו בנים רק מה שיוליד מרות ותיכף מת, ובלא זה כאלו אבד זכרו ח"ו, ורק מפה יצא והוא כנ"ל
(ספר פרדס יוסף על ספר בראשית פרק יט פסוק יב )

ט.הצלת בנות לוט היתה בזכות שסופן להוליד את דוד המלך:

ה ָכּתוּב (בראשית יט, טז) "ַוַיּ ֲחִזיקוּ ָה ֲאָנ ִשׁים ְבּ ָידוֹ ְ וּבַיד ִ א ְשׁתּוֹ ְ וּבַיד ְ שׁ ֵתּי ְ בנֹ ָת יו" ס"ת ָ דּ ִ ו"ד, ְדּ ִב ְזכוּת ָדּ ִוד ִנ ְצּלוּ .(נפלאות מתורתיך ערך דוד)

2.שלוש הזכויות של לוט בהווה:

א.בזכות עצמו:

א1.ה' זיכה את אברהם ולוט במצווה של הכנסת אורחים  ומכוה ניצל לוט:

שֶׁשָּׁנִינוּ, בְּשָׁעָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹהֵב אֶת הָאָדָם, שׁוֹלֵחַ לוֹ דּוֹרוֹן, וּמִיהוּ? הֶעָנִי, כְּדֵי לִזְכּוֹת בּוֹ. וְכֵיוָן שֶׁזּוֹכֶה בּוֹ, הוּא מוֹשֵׁךְ עָלָיו חוּט אֶחָד שֶׁל חֶסֶד שֶׁנִּמְשָׁךְ מִצַּד הַיָּמִין וּפוֹרֵס עַל רֹאשׁוֹ וְרוֹשֵׁם אוֹתוֹ, כְּדֵי שֶׁכְּשֶׁיָּבֹא הַדִּין לָעוֹלָם, אוֹתוֹ הַמַּשְׁחִית יִזָּהֵר בּוֹ, וּמֵרִים עֵינָיו וְרוֹאֶה אוֹתוֹ הָרֹשֶׁם, וְאָז מִסְתַּלֵּק מִמֶּנּוּ וְנִזְהָר עָלָיו. מִשּׁוּם כָּךְ מַקְדִּים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמַה שֶּׁיִּזְכֶּה.
וּבֹא וּרְאֵה, כְּשֶׁרָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהָבִיא דִין עַל סְדם, זִכָּה קֹדֶם אֶת אַבְרָהָם וְשָׁלַח לוֹ דּוֹרוֹן לִזְכּוֹת עִמָּהֶם כְּדֵי לְהַצִּיל אֶת לוֹט בֶּן אָחִיו מִשָּׁם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת אַבְרָהָם וַיְשַׁלַּח אֶת לוֹט מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה, וְלֹא כָתוּב וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת לוֹט, שֶׁהֲרֵי בִּזְכוּת אַבְרָהָם נִצַּל. וּמַה זֶּה וַיִּזְכֹּר? שֶׁזָּכַר אוֹתוֹ מַה שֶּׁזָּכָה קֹדֶם עִם אוֹתָם שְׁלֹשֶׁת הַמַּלְאָכִים. (זוהר מתורגם בראשית קד, ע"א)


א2.לוט הציל את שרה ואברהם במצרים:

ויזכור אלהים את אברהם. מהו זכירתו של אברהם על לוט, נזכר  (ו) שהיה לוט יודע ששרה אשתו של אברהם, ושמע שאמר אברהם במצרים על שרה אחותי היא, ולא גלה הדבר,  (ז) שהיה חס עליו, לפיכך חס הקב"ה עליו (ב"ר נא, ו.):

א3.לוט התעלה מעל חמדת הממון שאפיינה אותו (מה גם שיכל להפוך ליורש של הונו של אברהם) ולא הלשין של אברהם וזו זכותו הגדולה:

על שאלות אלו מובאת תשובה בשם הסבא מסלבודקה (רבי נתן צבי פינקל - עיין 'מכתב מאליהו' ח"א עמ' 115) בה הוא מסביר שמבחנו של האדם והערכת התנהגותו אינה רק בטיב המעשה שהוא עושה, אלא בעיקר במאמץ ובמאבק הפנימי שהוא נאבק עם עצמו, עד שהחליט לעשות או להימנע מלעשות את המעשה. לוט שגדל ונתחנך מילדותו בביתו של אברהם שהיה בית של חסד, ספג את אהבת החסד בלשד עצמותיו כבר משחר נעוריו, עד שעשיית החסד, אפילו עד כדי מסירות נפש, היתה אצלו כדבר טבעי ומובן מאליו, שלהגשימה לא היתה לו כל התלבטות ולכן לא היה צריך למאמץ מיוחד כדי לקיימה. ולכן כאן אין הבחירה החופשית של האדם עומדת במבחן. 

מה שאין כן כשעמד לוט עם אברהם ושרה לפני שומרי הגבול של מצרים, ואברהם נשאל על זהותה של שרה, והוא השיב: אחותי היא, אז התחולל בתוך תוכו של לוט מאבק פנימי חזק, האם להלשין על דודו ולזכות בפרס כספי גדול, או להימנע מהלשנה זו, לוותר על התגמול הכספי ושאר ההטבות שהיה זוכה להם מהממשל המצרי, והוא לבסוף התגבר על תאוות הממון שלו וחסם את פיו מלהסגיר את דודו אברהם.

מהדברים הנ"ל אנו למדים שמעלתו של האדם אינה נמדדת לפי ההתנהגות הספונטנית שהוא מתנהג מתוך שיגרה וחינוך, גם אם הדבר שעשה הוא נעלה ומיוחד, אלא מבחנו של האדם הוא דווקא באותם המקרים שבהם הוא מתמודד עם הטוב והרע, וכיצד הוא מכריע לבסוף. וכך נהגה ההשגחה העליונה עם לוט כשבאה להציל אותו מהפיכת סדום, ולכן היא זוקפת לזכותו מעשה שכשלעצמו אינו מחמיא ביותר, אבל כיון שאצל לוט היה לו מאבק נפשי והתלבטות מוסרית במעשה הזה, דווקא היא מזכה אותו בזכויות המצילות אותו.

(מאמר "זכותו של לוט", הרב יעקב הלוי פילבר)

ב. בזכות האב: מדוע זכה לוט שיצא ממנו דוד המלך? 

טעם שזכה לוט להיות עם אברהם אע"ה וגם הוא גופא שזכה לצאת ממנו דוד ומשיח נראה כי הי' בזכות הרן אביו אף שלא הי' מס"נ בשלימות ולכך נשרף. אעפ"כ שריפתו הי' בכלל קידוש השם ונשרף בעבור השי"ת ואין הקב"ה מקפח שכר כל ברי' לכן זכה לכל זה:
(שפת אמת - בראשית - פרשת לך - שנת [תרל"ז] )

ג.בזכות הבנות: בנות לוט- עשו עבירה לשם שמים (בניגוד ללוט) ולכן זכו לאחר דורות שיצא מהן דוד (רות) ורחביה( נעמה):

ואיש אין בארץ. סבורות היו שכל העולם נחרב כמו בדור המבול:(רש"י,שם)

אמר רבי יוחנן מאי דכתיב {הושע יד-י} כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם ...

 אלא משל ללוט ושתי בנותיו עמו הן שנתכוונו לשם מצוה וצדיקים ילכו בם הוא שנתכוין לשם עבירה ופושעים יכשלו בם ודלמא הוא נמי לשום מצוה איכווין אמר רבי יוחנן כל הפסוק הזה על שם עבירה נאמר {בראשית יג-י} וישא לוט {בראשית לט-ז} ותשא אשת אדוניו את עיניה [את עיניו] ....

והא מינס אניס תנא משום רבי יוסי בר רב חוני למה נקוד על וי''ו {בראשית יט-לג} ובקומה של בכירה לומר שבשכבה לא ידע אבל בקומה ידע ומאי הוה ליה למיעבד מאי דהוה הוה נפקא מינה דלפניא אחרינא לא איבעי למישתי חמרא