וירא: הזכויות של לוט

פתיחה: זכותו העצומה של לוט


1.מדוע אברהם לוקח את איתו את לוט לארץ כנען ?

וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו יְ-הֹ-וָ-ה וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט וְאַבְרָם בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה בְּצֵאתוֹ מֵחָרָן:  וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן: (בראשית יב,ד-ה)

2.האמנם עבור אדם אחד אברהם סמך על הנס שיצליח להביס צבא אדיר של 800 אלף חיילים?

לוט נלקח בשבי- וניצל ע"י אברהם:
וַיִּקְחוּ אֶת לוֹט וְאֶת רְכֻשׁוֹ בֶּן אֲחִי אַבְרָם וַיֵּלֵכוּ וְהוּא ישֵׁב בִּסְדֹם...
וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת וַיִּרְדֹּף עַד דָּן...
 וַיָּשֶׁב אֵת כָּל הָרְכֻשׁ וְגַם אֶת לוֹט אָחִיו וּרְכֻשׁוֹ הֵשִׁיב וְגַם אֶת הַנָּשִׁים וְאֶת הָעָם (בראשית יא, יד-טז)

3.מה הקשר בין הצלתו של לוט ע"י אברהם לניסי מצרים ?

ויחלק עליהם. לפי פשוטו סרס המקרא, ויחלק הוא ועבדיו עליהם לילה, כדרך הרודפים שמתפלגים אחר הנרדפים   כשבורחים זה לכאן וזה לכאן: לילה. כלומר אחר שחשכה לא נמנע מלרדפם. ומדרש אגדה, שנחלק הלילה, ובחצות הראשון נעשה לו נס, וחציו השני נשמר ובא לו לחצות   לילה של מצרים (רש"י,שם)

4.מדוע הקב"ה שולח מלאכים- להציל את לוט וכל בני משפחתו מהפיכת סדום ועמורה ומעכב את הפיכת סדום עד לצאתו מהעיר ?

וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים אֶל לוֹט עֹד מִי לְךָ פֹה חָתָן וּבָנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ בָּעִיר הוֹצֵא מִן הַמָּקוֹם:  כִּי מַשְׁחִתִים אֲנַחְנוּ אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה כִּי גָדְלָה צַעֲקָתָם אֶת פְּנֵי יְ-הֹ-וָ-ה וַיְשַׁלְּחֵנוּ יְ-הֹ-וָ-ה לְשַׁחֲתָהּ:... 
 וּכְמוֹ הַשַּׁחַר עָלָה וַיָּאִיצוּ הַמַּלְאָכִים בְּלוֹט לֵאמֹר קוּם קַח אֶת אִשְׁתְּךָ וְאֶת שְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ הַנִּמְצָאֹת פֶּן תִּסָּפֶה בַּעֲוֹן הָעִיר:  וַיִּתְמַהְמָהּ וַיַּחֲזִיקוּ הָאֲנָשִׁים בְּיָדוֹ וּבְיַד אִשְׁתּוֹ וּבְיַד שְׁתֵּי בְנֹתָיו בְּחֶמְלַת יְ-הֹ-וָ-ה עָלָיו וַיֹּצִאֻהוּ וַיַּנִּחֻהוּ מִחוּץ לָעִיר:  וַיְהִי כְהוֹצִיאָם אֹתָם הַחוּצָה וַיֹּאמֶר הִמָּלֵט עַל נַפְשֶׁךָ אַל תַּבִּיט אַחֲרֶיךָ וְאַל תַּעֲמֹד בְּכָל הַכִּכָּר הָהָרָה הִמָּלֵט פֶּן תִּסָּפֶה:  וַיֹּאמֶר לוֹט אֲלֵהֶם אַל נָא אֲדֹנָי: הִנֵּה נָא מָצָא עַבְדְּךָ חֵן בְּעֵינֶיךָ וַתַּגְדֵּל חַסְדְּךָ אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עִמָּדִי לְהַחֲיוֹת אֶת נַפְשִׁי וְאָנֹכִי לֹא אוּכַל לְהִמָּלֵט הָהָרָה פֶּן תִּדְבָּקַנִי הָרָעָה וָמַתִּי:  הִנֵּה נָא הָעִיר הַזֹּאת קְרֹבָה לָנוּס שָׁמָּה וְהִוא מִצְעָר אִמָּלְטָה נָא שָׁמָּה הֲלֹא מִצְעָר הִוא וּתְחִי נַפְשִׁי: וַיֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּה נָשָׂאתִי פָנֶיךָ גַּם לַדָּבָר הַזֶּה לְבִלְתִּי הָפְכִי אֶת הָעִיר אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ:  מַהֵר הִמָּלֵט שָׁמָּה כִּי לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת דָּבָר עַד בֹּאֲךָ שָׁמָּה עַל כֵּן קָרָא שֵׁם הָעִיר צוֹעַר:  הַשֶּׁמֶשׁ יָצָא עַל הָאָרֶץ וְלוֹט בָּא צֹעֲרָה:  וַי-הֹ-וָ-ה הִמְטִיר עַל סְדֹם וְעַל עֲמֹרָה גָּפְרִית וָאֵשׁ מֵאֵת יְ-הֹ-וָ-ה מִן הַשָּׁמָיִם:  וַיַּהֲפֹךְ אֶת הֶעָרִים הָאֵל וְאֵת כָּל הַכִּכָּר וְאֵת כָּל יֹשְׁבֵי הֶעָרִים וְצֶמַח הָאֲדָמָה:
(בראשית יט,יב-כה)

5.במה זכה לוט להיות בין נח ליוסף כדמויות שה' זכר אותם?

וַיִּזְכֹּר אֱ-לֹהִים אֶת נֹחַ וְאֵת כָּל הַחַיָּה וְאֶת כָּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה וַיַּעֲבֵר אֱ-לֹהִים רוּחַ עַל הָאָרֶץ וַיָּשֹׁכּוּ הַמָּיִם: (בראשית ח,א)

וַיְהִי בְּשַׁחֵת אֱ-לֹהִים אֶת עָרֵי הַכִּכָּר וַיִּזְכֹּר אֱ-לֹהִים אֶת אַבְרָהָם וַיְשַׁלַּח אֶת לוֹט מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה בַּהֲפֹךְ אֶת הֶעָרִים אֲשֶׁר יָשַׁב בָּהֵן לוֹט (בראשית יט,כט)

 וַיִּזְכֹּר אֱ-לֹהִים אֶת רָחֵל וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱ-לֹהִים וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ (בראשית ל,כב)

_________________________________________________________________

1.זכותו העתידית של לוט 


א. מלוט יוצא בסופו של דבר דוד המלך- כלומר אצלו נמצא הניצוץ למשיח אע"פ שהוא צד הקליפה/הקללה  של אדם הראשון:

מה חמא אברהם לדבקיה עמיה לוט, אלא בגין דצפה ברוח הקודש דזמין למיפק מניה דוד (זוהר בראשית עט, ע"א)

אפשר לרמוז ד'לוט' לשון קללה...מכל מקום משם יצא דוד המלך עליו השלום ומלך המשיח דהם תיקון אדם הראשון וכן לוט בגימטריא אד"ם בסוד אדם דוד משיח (הגהות החיד"א ,שם)

ב.שלוש זכירות של ה' - לתיקון העולם : 

1.נח להצלת העולם מהמבול (בריאת העולם מחדש)
2.אברהם עבור לוט(ממנו יוצא משיח בן דוד) 
3.רחל להולדת יוסף( ממנו יצא משיח בן יוסף):

וַיִּזְכֹּר אֱ-לֹהִים אֶת נֹחַ וְאֵת כָּל הַחַיָּה וְאֶת כָּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה וַיַּעֲבֵר אֱ-לֹהִים רוּחַ עַל הָאָרֶץ וַיָּשֹׁכּוּ הַמָּיִם: (בראשית ח,א)
וַיְהִי בְּשַׁחֵת אֱ-לֹהִים אֶת עָרֵי הַכִּכָּר וַיִּזְכֹּר אֱ-לֹהִים אֶת אַבְרָהָם וַיְשַׁלַּח אֶת לוֹט מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה בַּהֲפֹךְ אֶת הֶעָרִים אֲשֶׁר יָשַׁב בָּהֵן לוֹט (בראשית יט,כט)
 וַיִּזְכֹּר אֱ-לֹהִים אֶת רָחֵל וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱ-לֹהִים וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ (בראשית ל,כב)


ג.לוט הוליד את מואב ממנו יצאו רות ודוד המלך ואת עמון ממנו יצאה נעמה אמו של המלך רחביה בן שלמה:

וְגַם לְלוֹט הַהֹלֵךְ אֶת אַבְרָם הָיָה צֹאן וּבָקָר וְאֹהָלִים (בראשית יג, ה),
מָצָאתִי דָּוִד עַבְדִּי בְּשֶׁמֶן קָדְשִׁי מְשַׁחְתִּיו (תהילים פט,כא)

הָיָה צֹאן וּבָקָר וְאֹהָלִים (בראשית יג, ה), רַבִּי טוֹבִיָּה בַּר יִצְחָק אָמַר שְׁנֵי אֹהָלִים, רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה וְנַעֲמָה הָעַמּוֹנִית, דִּכְוָתָה (בראשית יט, טו): קוּם קַח אֶת אִשְׁתְּךָ וְאֶת שְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ וגו', רַבִּי טוֹבִיָּה בַּר רַבִּי יִצְחָק אָמַר שְׁנֵי אֹהָלִים, רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יִצְחָק אָמַר שְׁתֵּי מְצִיאוֹת, רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה וְנַעֲמָה הָעַמּוֹנִית.

אָמַר רַבִּי יִצְחָק (תהלים פט, כא): מָצָאתִי דָּוִד עַבְדִּי, הֵיכָן מְצָאתִיו בִּסְדוֹם.(ב"ר מא,ד)


2.בסיפור לוט והמלאכים רמוזים דוד, בועז ורות:


א.סדם- ראשי תיבות סוד דוד מלכא:

אברהם אבינו קדוש עליון, בתוכו היו כלולין כל נשמות ישראל, וכל הניצוצות שישנו באיזה מן העמים המוכנים להצטייר בקדושה, מוכרחים הם שיאספו אליו, והוא יעלם אל השכינה ויצטיירו בקודש. והנה ניצוצי המלוכה לזרע דוד ומשיח צדקנו, היה מוכרח על פי עצת מרחוק שיעברו דרך קליפת עמון ומואב, על כן לוט הלך את אברהם, וניצוצי מלוכה אשר היו בתוך גלות הקליפות, נתחברו בלוט בכדי לעבור דרך עמון ומואב, ומשם יתייחדו בקודש לזרע אברהם להיותן כסא מלוכה...
אברם ישב בארץ כנען ולוט ישב בערי הככר ויאהל עד סדם". יש לפרש בדרך רמז, ויאה"ל מלשון בהלו נרו, סד"ם ראשי תיבות ס'וד ד'וד מ'לכא, ורצונו לומר 'ויאהל' האיר, עד שיצא ממנו ניצוץ הקדוש מדוד (אגרה דכלה בראשית יג,ו-יב)

ב.דוד גימטריה סדום:
וֵכן ָ דּ ִוד ַהמֶּלך ְבגימטרָיּא ְ סדוֹם (ספר החשמל , מאמר תכלית סיפורי לוט בתורה , שנת תשע"א פרשת לך לך)

ד.ישיבה בשער נאמרה בלוט ובבועז:

וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה בָּעֶרֶב וְלוֹט יֹשֵׁב בְּשַׁעַר סְדֹם וַיַּרְא לוֹט וַיָּקָם לִקְרָאתָם וַיִּשְׁתַּחוּ אַפַּיִם אָרְצָה(בראשית יט,א)

וּבֹעַז עָלָה הַשַּׁעַר, וַיֵּשֶׁב שָׁם, וְהִנֵּה הַגֹּאֵל עֹבֵר אֲשֶׁר דִּבֶּר-בֹּעַז, וַיֹּאמֶר סוּרָה שְׁבָה-פֹּה פְּלֹנִי אַלְמֹנִי; וַיָּסַר, וַיֵּשֵׁב [מגילת רות ד, א]


ישב בשער סדום - אין "ישיבה בשער" להדיוטות; רק מלכים היו "יושבים בשער" (שמואל ב' יט, ט; ירמיה לח, ז); או כדוגמת בועז (רות ד, א) - אישים העוסקים בעניין צבורי רשמי. גם אין לומר כי לוט היה גר בשער, שאם כן היה אומר: "בחומה", כדרך שמצינו ברחב (יהושע ב, טו). ביטוי זה מציין איפוא, כדעת חז"ל (בראשית רבה נ, ו), משרה צבורית גבוהה, שלוט שימש בה בעירו (רש"ר הירש,שם)

ה.גם המשיח יושב בשער ולוט ובועז מכוונים אליו:
" ְו לוֹט י ֹשׁב ְבּ שׁער ְסדם ", ִנראה ְדּכיון ֶשׁ ִהתנוֵֹצץ ֵאצל לוֹט אוֹר ַהמּלכוּת, ְוִנשׁמת ַ המּשׁיח ָ הְיתה ְכּלוּלה בּוֹ, 
 ָלכן הוּא ָישׁב ְבּשׁער ָהעיר , ִדּמקוֹמוֹ ֶ שׁל ַ המּשׁיח הוּא ְ בּשׁער ָהעיר, ַכּמּוּבא ַ בּגּמ' (סנהדרין צח.) ָיתיב ִ 
אַפּיתחא ְ דקרתּא. ְוהוסיף ָהרה"ג ר' אַברהם ֲ חריטן ְשׁליט"א ֶ שַׁגּם ֵ אצל בֹּעז ְ כּשׁהתנוֵֹצץ ֶ אצלוֹ אוֹר ַהמּלכוּת ָ כּתוּב (רות ד, א) "וּבעז ָ עלה ַ השּׁער ַ וֵיּשׁב ָ שם
(ספר החשמל , מאמר תכלית סיפורי לוט בתורה , שנת תשע"א פרשת לך לך)

ג. רמז לרות שעתידה לפתוח את הדלת לגאולה:

וַיֵּצֵא אֲלֵהֶם לוֹט הַפֶּתְחָה וְהַדֶּלֶת סָגַר אַחֲרָיו (בראשית יט,ו)
והדלת סגר אחריו ס"ת רות רמז שבזכות רות העתידה לצאת ממנו ניצול (מזמרת הארץ)

ו.החתן אליו רמזו הוא בועז- חתנו לעתיד דרך רות :

וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים אֶל לוֹט עֹד מִי לְךָ פֹה חָתָן וּבָנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ בָּעִיר הוֹצֵא מִן הַמָּקוֹם (בראשית יט,יב)

מי לך פה. בגימטריא בועז רמז לבועז שיצא ממנו:(בעל הטורים,שם)

היינו מן המקום הנזכר בפסוק כי גם בועז מכלל חתניו שלקח את רות שיצאה מבנות מואב( יד אהרן,שם)

ז.היה צריך לכתוב חתניך אלא רמז לבועז חתנו לעתיד:
וזכר לדבר לרמז רבינו מהא דכתיב חתן בל' יחיד ואילו בניך ובנותיך בל' רבים ומה עוד כי היו לו ב' חתנים (מזמרת הארץ)

ח.רק מפה - מחיבור בועז לרות- יצא זכר לבועז ומשם נולד בסוף דוד ולא היו לבועז עוד צאצאים שנותרו:

גם י"ל פה גימטריא בועז חתן והוא עתיד לצאת מכאן, כי לא נשארו לו בנים רק מה שיוליד מרות ותיכף מת, ובלא זה כאלו אבד זכרו ח"ו, ורק מפה יצא והוא כנ"ל
(ספר פרדס יוסף על ספר בראשית פרק יט פסוק יב )

ט.הצלת בנות לוט היתה בזכות שסופן להוליד את דוד המלך:

ה ָכּתוּב (בראשית יט, טז) "ַוַיּ ֲחִזיקוּ ָה ֲאָנ ִשׁים ְבּ ָידוֹ ְ וּבַיד ִ א ְשׁתּוֹ ְ וּבַיד ְ שׁ ֵתּי ְ בנֹ ָת יו" ס"ת ָ דּ ִ ו"ד, ְדּ ִב ְזכוּת ָדּ ִוד ִנ ְצּלוּ .(נפלאות מתורתיך ערך דוד)

2.שלוש הזכויות של לוט בהווה:

א.בזכות עצמו:

א1.ה' זיכה את אברהם ולוט במצווה של הכנסת אורחים  ומכוה ניצל לוט:

שֶׁשָּׁנִינוּ, בְּשָׁעָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹהֵב אֶת הָאָדָם, שׁוֹלֵחַ לוֹ דּוֹרוֹן, וּמִיהוּ? הֶעָנִי, כְּדֵי לִזְכּוֹת בּוֹ. וְכֵיוָן שֶׁזּוֹכֶה בּוֹ, הוּא מוֹשֵׁךְ עָלָיו חוּט אֶחָד שֶׁל חֶסֶד שֶׁנִּמְשָׁךְ מִצַּד הַיָּמִין וּפוֹרֵס עַל רֹאשׁוֹ וְרוֹשֵׁם אוֹתוֹ, כְּדֵי שֶׁכְּשֶׁיָּבֹא הַדִּין לָעוֹלָם, אוֹתוֹ הַמַּשְׁחִית יִזָּהֵר בּוֹ, וּמֵרִים עֵינָיו וְרוֹאֶה אוֹתוֹ הָרֹשֶׁם, וְאָז מִסְתַּלֵּק מִמֶּנּוּ וְנִזְהָר עָלָיו. מִשּׁוּם כָּךְ מַקְדִּים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמַה שֶּׁיִּזְכֶּה.
וּבֹא וּרְאֵה, כְּשֶׁרָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהָבִיא דִין עַל סְדם, זִכָּה קֹדֶם אֶת אַבְרָהָם וְשָׁלַח לוֹ דּוֹרוֹן לִזְכּוֹת עִמָּהֶם כְּדֵי לְהַצִּיל אֶת לוֹט בֶּן אָחִיו מִשָּׁם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת אַבְרָהָם וַיְשַׁלַּח אֶת לוֹט מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה, וְלֹא כָתוּב וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת לוֹט, שֶׁהֲרֵי בִּזְכוּת אַבְרָהָם נִצַּל. וּמַה זֶּה וַיִּזְכֹּר? שֶׁזָּכַר אוֹתוֹ מַה שֶּׁזָּכָה קֹדֶם עִם אוֹתָם שְׁלֹשֶׁת הַמַּלְאָכִים. (זוהר מתורגם בראשית קד, ע"א)


א2.לוט הציל את שרה ואברהם במצרים:

ויזכור אלהים את אברהם. מהו זכירתו של אברהם על לוט, נזכר  (ו) שהיה לוט יודע ששרה אשתו של אברהם, ושמע שאמר אברהם במצרים על שרה אחותי היא, ולא גלה הדבר,  (ז) שהיה חס עליו, לפיכך חס הקב"ה עליו (ב"ר נא, ו.):

א3.לוט התעלה מעל חמדת הממון שאפיינה אותו (מה גם שיכל להפוך ליורש של הונו של אברהם) ולא הלשין של אברהם וזו זכותו הגדולה:

על שאלות אלו מובאת תשובה בשם הסבא מסלבודקה (רבי נתן צבי פינקל - עיין 'מכתב מאליהו' ח"א עמ' 115) בה הוא מסביר שמבחנו של האדם והערכת התנהגותו אינה רק בטיב המעשה שהוא עושה, אלא בעיקר במאמץ ובמאבק הפנימי שהוא נאבק עם עצמו, עד שהחליט לעשות או להימנע מלעשות את המעשה. לוט שגדל ונתחנך מילדותו בביתו של אברהם שהיה בית של חסד, ספג את אהבת החסד בלשד עצמותיו כבר משחר נעוריו, עד שעשיית החסד, אפילו עד כדי מסירות נפש, היתה אצלו כדבר טבעי ומובן מאליו, שלהגשימה לא היתה לו כל התלבטות ולכן לא היה צריך למאמץ מיוחד כדי לקיימה. ולכן כאן אין הבחירה החופשית של האדם עומדת במבחן. 

מה שאין כן כשעמד לוט עם אברהם ושרה לפני שומרי הגבול של מצרים, ואברהם נשאל על זהותה של שרה, והוא השיב: אחותי היא, אז התחולל בתוך תוכו של לוט מאבק פנימי חזק, האם להלשין על דודו ולזכות בפרס כספי גדול, או להימנע מהלשנה זו, לוותר על התגמול הכספי ושאר ההטבות שהיה זוכה להם מהממשל המצרי, והוא לבסוף התגבר על תאוות הממון שלו וחסם את פיו מלהסגיר את דודו אברהם.

מהדברים הנ"ל אנו למדים שמעלתו של האדם אינה נמדדת לפי ההתנהגות הספונטנית שהוא מתנהג מתוך שיגרה וחינוך, גם אם הדבר שעשה הוא נעלה ומיוחד, אלא מבחנו של האדם הוא דווקא באותם המקרים שבהם הוא מתמודד עם הטוב והרע, וכיצד הוא מכריע לבסוף. וכך נהגה ההשגחה העליונה עם לוט כשבאה להציל אותו מהפיכת סדום, ולכן היא זוקפת לזכותו מעשה שכשלעצמו אינו מחמיא ביותר, אבל כיון שאצל לוט היה לו מאבק נפשי והתלבטות מוסרית במעשה הזה, דווקא היא מזכה אותו בזכויות המצילות אותו.

(מאמר "זכותו של לוט", הרב יעקב הלוי פילבר)

ב. בזכות האב: מדוע זכה לוט שיצא ממנו דוד המלך? 

טעם שזכה לוט להיות עם אברהם אע"ה וגם הוא גופא שזכה לצאת ממנו דוד ומשיח נראה כי הי' בזכות הרן אביו אף שלא הי' מס"נ בשלימות ולכך נשרף. אעפ"כ שריפתו הי' בכלל קידוש השם ונשרף בעבור השי"ת ואין הקב"ה מקפח שכר כל ברי' לכן זכה לכל זה:
(שפת אמת - בראשית - פרשת לך - שנת [תרל"ז] )

ג.בזכות הבנות: בנות לוט- עשו עבירה לשם שמים (בניגוד ללוט) ולכן זכו לאחר דורות שיצא מהן דוד (רות) ורחביה( נעמה):

ואיש אין בארץ. סבורות היו שכל העולם נחרב כמו בדור המבול:(רש"י,שם)

אמר רבי יוחנן מאי דכתיב {הושע יד-י} כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם ...

 אלא משל ללוט ושתי בנותיו עמו הן שנתכוונו לשם מצוה וצדיקים ילכו בם הוא שנתכוין לשם עבירה ופושעים יכשלו בם ודלמא הוא נמי לשום מצוה איכווין אמר רבי יוחנן כל הפסוק הזה על שם עבירה נאמר {בראשית יג-י} וישא לוט {בראשית לט-ז} ותשא אשת אדוניו את עיניה [את עיניו] ....

והא מינס אניס תנא משום רבי יוסי בר רב חוני למה נקוד על וי''ו {בראשית יט-לג} ובקומה של בכירה לומר שבשכבה לא ידע אבל בקומה ידע ומאי הוה ליה למיעבד מאי דהוה הוה נפקא מינה דלפניא אחרינא לא איבעי למישתי חמרא