יום שבת, 31 באוגוסט 2013

ראש השנה: יומיים על שום מה?


פתיחה: 2 ימים טובים בגלות:


בזמן שבית הדין היה מקדש את החודש. בזמן שבית הדין שבארץ ישראל היה מקדש את החודש3, בראשונה היו משיאים משואות על ראשי ההרים - כדי להודיע לגולה שנקבע ראש חודש ביום שלשים לחודש העבר ונמצא החודש שעבר חסר, ואם לא השיאו היו יודעים שהחודש שעבר מלא, ועל ידי כך היו יודעים כל בני הגלויות הקרובים והרחוקים את קביעות החודש - ולא היו עושים אלא יום טוב אחד בכל מקום, כדין תורה. משקלקלו הכותים והדליקו אף הם משואות שלא בזמן החודש כדי להטעות את ישראל, ביטלו את המשואות והתקינו שיהיו שלוחים יוצאים לגולה להודיע שם את זמן קביעות החודש, ובני המקומות הרחוקים שלא הגיעו אליהם השלוחים עד יום טוב, היו עושים שני ימים טובים מפני הספק, לפי שלא היו יודעים באיזה יום קבעו בית דין את החודש, ונקראו שני ימים טובים של גלויות, לפי שאין עושים אותם אלא בני הגלויות הרחוקים מבית דין ויש גאונים שכתבו שכך הנהיגו נביאים הראשונים, יחזקאל ודניאל - שהיו בבבל - את ישראל בזמן הגלות, לעשות שני ימים טובים, ואף בזמן הבית היה נוהג כן מי שנסע לחוץ לארץ, ושמא מימות יהושע בן נון הנהיג כך את כל היוצאים והמשתהים בחוץ לארץ.  (אנציקלופדיה תלמודית כרך כג, [יום טוב שני של גליות] טור ב)


על דרך הפשט:
יום טוב של ראש השנה בזמן שהיו קובעין על הראייה היו רוב בני ארץ ישראל עושין אותו שני ימים מספק. לפי שלא היו יודעין יום שקבעו בו בית דין את החדש שאין השלוחין יוצאין ביום טוב:
 ולא עוד אלא אפילו בירושלים עצמה שהוא מקום בית דין פעמים רבות היו עושין יום טוב של ראש השנה שני ימים. שאם לא באו העדים כל יום שלשים נוהגין היו באותו היום שמצפין לעדים קדש ולמחר קדש. והואיל והיו עושין אותו שני ימים ואפילו בזמן הראייה התקינו שיהיו עושין אפילו בני ארץ ישראל אותו תמיד שני ימים בזמן הזה שקובעין על החשבון. הנה למדת שאפילו יום טוב שני של ראש השנה בזמן הזה מדברי סופרים:(יד החזקה,ספר זמנים,הלכות קידוש החודש,פרק חמישי,ז-ח)





על דרך הרמז: 
המילה הרומזת לתאריך ר"ה היא המילה הראשונה בתורה הפותחת ב-ב'- רמז לדואליות
בראשית. דבר אחר: אותיות "א' בתשרי", נברא העולם. (בעל הטורים,שם)


 על דרך הדרש: 
"תכלה שנה וקללותיה- תחל שנה וברכותיה"
בר"ה יש דואליות שכן הוא מוסב על העבר (חשבון נפש) וקבלה אל העתיד ( ראש לשנה החדשה) 
תשרי- הולך מהסוף להתחלה
א'- הולך מההתחלה אל הסוף  (ענ"ד)



על דרך הסוד:
יום ראשון- עניינים רוחניים, יום שני- עניינים גשמיים:

איתא בכתבי האר"י ז"ל דהא דאיתא בזוה"ק (ח"ג רל"א ב) שביום הראשון הוא דינא קשיא וביום ב' דינא רפיא, היינו שביום א' דנין על עסקי אלקות ושם אין שום ויתור והכל בצמצום גדול, וביום ב' דנין על עסקי עוה"ז והוא דינא רפיא: (שם משמואל מועדים ראש השנה שנה תרעג )


 סיום: הדואליות של ר"ה: יום של שמחה ועצב-אהבה ויראה:

ראש השנה מורכב משני חלקים סותרים לכאורה, חלק אחד של שמחה: 
אין אומרים וידוי, אלא "לובשים לבנים, ומתעטפן לבנים, ומגלחין זקנם, ואוכלין ושותין ושמחים, יודעין שהקב"ה עושה להן ניסים" (ירושלמי, ר"ה, ז:, פ"א, הל' ג'.), 
וחלק שני של עצב: 
אין אומרים הלל, ואין מזכירים בתפילה "מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון", אלא "ישראל עושין עצמן רשין (עניים) בר"ה, לדבר תחנונים ותפלה" (רש"י- ר"ה, טז:).

( מתוך מאמר של ראש השנה - שופרו של העבר והעתיד מאת: רפאל בר אשר חגבי - חגי רפי )

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה