פתיחה:
אמר רב הונא: היה מהלך במדבר ואינו יודע אימתי שבת מונה ששה ימים ומשמר יום אחד. חייא בר רב אומר: משמר יום אחד ומונה ששה. במאי קמיפלגי? מר סבר כברייתו של עולם, ומר סבר כאדם הראשון. (שבת סט,ע"ב)
הקדמה:
מפני מה לא נאמרו עשרת הדיברות בתחילת התורה? משלו משל למה דבר דומה, לאחד שנכנס במדינה, ואמר להם אמלוך עליכם, אמרו לו כלום עשית לנו טובה שתמלוך עלינו, מה עשה, בנה להם את החומה, הכניס להם את המים, עשה להם מלחמות, אמר להם אמלוך עליכם, אמרו לו הן והן, כך המקום הוציא את ישראל ממצרים, קרע להם את הים, הוריד להם את המן, העלה להם את הבאר, הגיז להם את השליו, עשה להם מלחמת עמלק, אמר להם אמלוך עליכם, אמרו לו הן והן (מכילתא דר' ישמעאל, יתרו, פ"ה, עמ' 219).
אַחֲרֵי הַכֹּתוֹ אֵת סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן וְאֵת עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּעַשְׁתָּרֹת בְּאֶדְרֶעִי (דברים א,ד)
אחרי הכותו. אמר משה, אם אני מוכיחם קודם שיכנסו לקצה הארץ, יאמרו מה לזה עלינו, מה היטיב לנו, אינו בא אלא לקנתר ולמצוא עילה, שאין בו כח להכניסנו לארץ, לפיכך המתין עד שהפיל סיחון ועוג לפניהם והורישם את ארצם, ואחר כך הוכיחן (רש"י,שם)
חלק א: הבדלים בין מעמד הלוחות הראשונים והאחרונים*
1.הפומביות של המעמד:
לוחות ראשונים:
וְאֶל מֹשֶׁה אָמַר עֲלֵה אֶל יְ-ה-וָ-ה אַתָּה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם מֵרָחֹק:(שמות כד,א)
לוחות אחרונים:
וְאִישׁ לֹא יַעֲלֶה עִמָּךְ וְגַם אִישׁ אַל יֵרָא בְּכָל הָהָר גַּם הַצֹּאן וְהַבָּקָר אַל יִרְעוּ אֶל מוּל הָהָר הַהוּא:(שמות לד,ג)
ואיש לא יעלה עמך. הראשונות על ידי שהיו בתשואות וקולות וקהלות, שלטה בהן עין רעה, אין לך יפה מן הצניעות: (רש"י,שם)
2.מי כתב את הלוחות:
לוחות ראשונים:
וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא חָרוּת עַל הַלֻּחֹת(שמות לב,טז)
לוחות אחרונים:
וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וְכָתַבְתִּי עַל הַלֻּחֹת אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הָיוּ עַל הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ (שמות לד,א)
3.זמן הורדת הלוחות:
לוחות ראשונים: י"ז תמוז-יום הורדתם הוא יום שבירתם
לוחות אחרונים: יום הכיפורים ולמחרת החל כבר לשפוט את העם
וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיֵּשֶׁב מֹשֶׁה לִשְׁפֹּט אֶת הָעָם וַיַּעֲמֹד הָעָם עַל מֹשֶׁה מִן הַבֹּקֶר עַד הָעָרֶב:(שמות יח,יג)
ויהי ממחרת. מוצאי יום הכפורים היה, כך שנינו בספרי, ומהו ממחרת, למחרת רדתו מן (ג) ההר. ועל כרחך אי אפשר לומר אלא ממחרת יום הכפורים, שהרי קודם מתן תורה אי אפשר לומר והודעתי את חוקי וגו', ומשנתנה תורה עד יום הכפורים לא ישב משה לשפוט את העם, שהרי בי"ז בתמוז ירד ושבר את הלוחות, ולמחר עלה בהשכמה ושהה שמונים יום וירד ביום הכפורים. ואין פרשה זו כתובה כסדר, שלא נאמר ויהי ממחרת עד שנה שנייה, ... (רש"י,שם)
4.יתרון הלוחות הראשונים על פני האחרונים:
ויאמר. פסל לך. ... אמר הגאון כי השניים נכבדים מהראשונים כי השניים נתנו ביום קדש וביום הכפורים ולא כן הראשונים. כי הם ירדו ביום י''ז בתמוז וביום חול. ויש עם השניים זכר שלש בריתות ובשניי' כתוב ולמען ייטב לך.והראשונים נשתברו ואלה כדברי חלום לא מעלין ולא מורידין:
כי מכתב אלהים היו שניהם ועוד כי הראשונים הם מעשה אלהים. והשניים מעשה משה: (אבן עזרא,שמות ,לד,א)
5.יתרון הלוחות האחרונים על פני הראשונים:
בלוחות הראשונות לא היה אלא עשרת הדברות ועכשיו שנצטערת אני נותן לך מדרש הלכות ואגדות כו' ועי' מש"כ ס' דברים י' א'. והכוונה בכ"ז דבלוחות הראשונות לא ניתן כח החידוש אלא מה שקיבל משה דיוקי המקראות והלכות היוצא מזה אבל לא לחדש דבר הלכה ע"י י"ג מדות וכדומה הויות התלמוד. ולא הי' תורה שבע"פ אלא דברים המקובלים מפי משה ומה שלא היה מקובל היו מדמים מילתא למילתא. אבל בלוחות השניות ניתן כח לכל תלמיד ותיק לחדש הלכה ע"פ המדות והתלמוד אלא שמתחלה לא עסקו בזה אלא משה וזרעו.(העמק דבר ,שם)
*מבוסס על דבריו של הרב הרב יאיר שנקולבסקי שליט"א
חלק ב: הבדלי התוכן בין הלוחות ומשמעותם
1.השבת
שבת בראשית:
זָכוֹר אֶת- יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ :
שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבד וְעָשִׂיתָ כָּל-מְלַאכְתֶּךָ:
וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַ-י-ה-וָֹ-ה אֱלֹהֶיךָ לֹא-תַעֲשֶׂה כָל-מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ:
כִּי שֵׁשֶׁת-יָמִים עָשָׂה יְהוָה אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ אֶת-הַיָּם וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר-בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עַל-כֵּן בֵּרַךְ יְהוָֹה אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ (שמות כ ,ח-יא)
שבת מצרים:
שָׁמוֹר אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ יְ-ה-וָֹ-ה אֱלֹהֶיךָ:
שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבד וְעָשִׂיתָ כָּל-מְלַאכְתֶּךָ:
וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַ-י-ה-וָֹ-ה אֱלֹהֶיךָ לֹא-תַעֲשֶׂה כָל-מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ-וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ-וַאֲמָתֶךָ וְשׁוֹרְךָ וַחֲמרְךָ וְכָל-בְּהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ:
וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיּצִאֲךָ יְ-ה-וָֹ-ה אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרעַ נְטוּיָה עַל-כֵּן צִוְּךָ יְ-ה-וָֹ-ה אֱלֹהֶיךָ לַעֲשׂוֹת אֶת- יוֹם הַשַּׁבָּת (דברים ה,יב-טו)
א.זכור מול שמור:
זכור את יום השבת-....אלא י"ל זכור היינו מצוות עשה ושמור היינו מצוות לא תעשה כמו ששנו רבותינו:"כל מקום שנאמר השמר פן ואל אינו אלא לא תעשה.... (חזקוני,שמות ,כ,ז)
שמור. ובראשונות הוא אומר זכור, שניהם בדבור אחד ובתיבה אחת נאמרו, ובשמיעה אחת נשמעו (מכילתא בחדש פ"ז):
(רש"י,שם)
זכור ושמור דבור אחד - מעלת הצדיקים זכור ואילו שמור הוא כנגד פשוטי העם, אמנם בקבלת התורה נעשו כולם אחד- בדבור אחד נאמרו- שאף הפשוטים היה להם הלק בזכירה (רבי יהודה אריה ליב מגור אמרי אמת , מתוך חומש פניני החסידות, שמות כ,ח)
השפעת חטא העגל:
...אך הענין שבדברות ראשונות כתיב בהו זכור, דאיתא בזהר הקדש אתר דלית ליה שכחה ולא קיימא ביה שכחה, וכמו שאמרו (שהש"ר א') שכששמעו ישראל אנכי נתקע תלמוד תורה בלבם וכו', וכששמעו לא יהיה נעקר יצר הרע מלבם, והיה די זכור בפה בתחלת השבת, והיה נשמר כל השבת על ידי קדושת השבת דקביעא וקיימא מהשי"ת, מה שאינו כן בדברות שניות שהוא אחר הקלקול כתיב שמור, שנצרך שמירה כל היום שלא יקלקל חס ושלום... (פרי צדיק,יתרו ט)
זכור- רק בלוחות השניות - לאחר חטא העגל-נאמר שמור, כי לאחר שחטאו היו טעונים שמירה מהחטא שלא ישובו לכסלם(רבי שלמה מסאסוב ברון אלעזר, מתוך חומש פניני החסידות, שמות כ,ח)
זכור ושמור- אהבה ויראה:
ובמדרשו של רבי נחוניא בן הקנה הזכירו עוד סוד גדול בזכור ושמור, ועל הכלל תהיה הזכירה ביום והשמירה בלילה, וזהו מאמר החכמים שאומרים בערב שבת באי כלה באי כלה באו ונצא לקראת שבת מלכה כלה, ויקראו לברכת היום קדושא רבה שהוא הקדוש הגדול, ותבין זה. ואמת הוא גם כן כי מדת זכור רמזו במצות עשה, והוא היוצא ממדת האהבה, והוא למדת הרחמים, כי העושה מצות אדוניו אהוב לו ואדוניו מרחם עליו, ומדת שמור במצות לא תעשה, והוא למדת הדין ויוצא ממדת היראה, כי הנשמר מעשות דבר הרע בעיני אדוניו ירא אותו. ולכן מצות עשה גדולה ממצות לא תעשה, כמו שאהבה גדולה מהיראה... (רמב"ן,שמות כ ח)
זכור את יום השבת לקדשו, הכא כתב זכור ולהלן שמור, רבי יודן רבי אייבו בשם ר' שמעון בן לקיש, למלך ששלח את בנו אצל החנוני ומסר לו איסר ונתן לו צלוחית, שיבר את הצלוחית ואיבד את האיסר, תלש באזנו ותלש בשערו, ונתן לו פעם שניה ואמר לו הזהר שלא תאבד את אילו כשם שאיבדת את הראשונות, כך על ידי שאבדו ישראל זכור במדבר נתן להם שמור, לכך נאמר זכור ושמור. אמר ר' יודן זכור נתן לאומות העולם שמור נתן לישראל. אמר רבי אייבו זכור נתן ליורדי הים, שאינם יודעים אם באיסור הם מטלטלים ואם בהיתר הם מטלטלים, שמור נתן ליושבי היבשה. אמר רבי שמלאי זוכריהו עד שלא יבא שומריהו משיבא. הא כיצד אם נזדמן לך חפץ טוב התקינו לשבת, כלי חדש התקינו לשבת... (פסיקתא,פרשה כג י' הדיברות תליתאה)
זכור, ר' יהודה בן בתירה אומר מניין שכשאתה מונה הוי מונה אחד בשבת, שני בשבת, שלישי בשבת, רביעי בשבת, חמישי בשבת וערב שבת, תלמוד לומר זכור, וכן אמר ר' יצחק לא תהא מונה כדרך שאחרים מונים, אלא תהא מונה לשם שבת(מכילתא דרשב"י יתרו)
ימות השבוע לפי הגויים:
יום ראשון-sunday-מקובל לקשר את יום ראשון לשמש, ולפיכך הוא מכונה בשפות רבות "יום השמש" (למשל באנגלית: Sunday).
יום שני-monday-מקובל לקשר את יום שני עם הירח, ולכן הוא נקרא בשפות רבות "יום הירח".
יום שלישי-tuseday-, בשפות גרמאניות יום שלישי נקרא על שם האל הנורדי טיר, המקביל במעמדו למארס: באנגלית Tuesday,
יום רביעי- Wednesday-בשפות הגרמאניות השם נגזר משמו של האל הנורדי אודין, שמבוטא בגרמנית ווטאן, ובמקור Wodan. כך באנגלית Wednesday
יום חמישי-Thursday- בלשונות הגרמאניות, השם מקושר עם האל הנורדי תור, אל הרעם במיתולוגיה הנורדית שנתפש כמקביל ליופיטר. באנגלית שמו Thursday,
יום שישי- friday-באנגלית השם Friday נובע מהצורה האנגלית העתיקה frigedæg, יומה של פריגה היא אלת האהבה והנישואין.
יום שבת-saturday-על שם כוכב שבתאי SATURDAY
כנגד 6 ימי השבוע ושמות האלים אצל הגויים הגמרא מציגה 6 מלאכי חבלה מקבילים להם(ע"פ האר"י):
{יחזקאל ט-ב} והנה ששה אנשים באים מדרך שער העליון אשר מפנה צפונה ואיש כלי מפצו בידו ואיש אחד בתוכם לבוש הבדים וקסת הסופר במתניו ויבאו ויעמדו אצל מזבח הנחושת מזבח הנחושת מי הוה אמר להו הקב''ה התחילו ממקום שאומרים שירה לפני ומאן נינהו ששה אנשים א''ר חסדא קצף אף וחימה ומשחית ומשבר ומכלה (שבת נה,ע"א)
ב.שבת בראשית מול שבת מצרים:
בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְרָצָה בָנוּ. וְשַׁבַּת קָדְשׁוֹ בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן הִנְחִילָנוּ. זִכָּרוֹן לְמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית. תְּחִלָּה לְמִקְרָאֵי קֹדֶשׁ זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם. (כִּי בָנוּ בָחַרְתָּ וְאוֹתָנוּ קִדַּשְׁתָּ מִכָּל הָעַמִּים) וְשַׁבַּת קָדְשְׁךָ בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן הִנְחַלְתָּנוּ: בָּרוּךְ אַתָּה ה' מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת: (קידוש ליל שבת)
דהנה בעניין שמירת שבת נכלל בו שני ענינים חדא דבשמירת שבת מעידים שהעולם מחודש הוא ועוד דהוא כפרה על מי שחטא בע״א כדאיתא פרק כל כתבי בשבת מי שמשמר שבת כהלכתו אפי׳ עובד ע״ז כדור אנוש מוחלין לו דכתי׳ שומר שבת מחללו דהיינו מחול לו...
והאנשים הוצרכו לשמירת שבת לכפר חטא ע״ז ועגל ושם נאמר אנכי ה׳ אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים ואנכי ולא יהי׳ לך מפי הגבורה שמענו לכן כתיב בשמירה הטעם וזכרת כי עבד היית במצרים ומוזהר אתה על ע״ז ולכן תשמור את השבת לכפרה על פשע ע״ז שנמחל על ידי שמירת שבת קודש:(חת"ם סופר,שם)
יתרונה של שבת מצרים-שבת הגדול :
ועוד כי דבר זה שהוא יציאת מצרים היה השלמת העולם לגמרי, כי לא הושלם העולם עד שהיו ישראל במציאות, ולפיכך יציאת מצרים שאז היו ישראל לעם הוא השלמת העולם, ולכך השלמת ישראל היה כמו השלמת העולם כי כמו שהעולם לא היה לו מנוחה ובשבת קנה השלמתו כך ישראל היו לעבדים בעמל ויגיעה ולא היה להם מנוחה עד שיצאו ממצרים ואז קנו המנוחה, ולפיכך דבר זה עצמו מה שישראל יצאו ממצרים הוא מתחבר עם השבת כי עתה היה השלמת העולם לגמרי והוא השלמה העליונה אשר קודם זה לא היה לעולם עדיין השלמה אליו וכאילו עתה קנה ההשלמה, ובארנו דבר זה באריכות יותר במקום אחר, בשביל זה ראוי שיהיה מצווך את יום השבת יותר מכל האדם כי הם אינם ראויים לשבת כי אם ישראל שבהם השלים השם יתברך את עולמו, ואי אפשר לפרש יותר כי פירשנו אותו במקום אחר.
ומזה הטעם נקרא שבת הגדול השבת שלפני הפסח, כי הפסח שבו יצאו ישראל ממצרים הוא ההשלמה הגדולה והעליונה שהשלים העולם כאשר יצאו ישראל והיו לעם אל השם יתברך, וכאשר נברא העולם בשבעת ימי בראשית היה דבר זה בכח בלבד ויצא לפעל, כי לא היה בעולם בריאה חדשה רק כמו שאמרו על כל הנסים שנתחדשו בעולם (בראשית רבה פ' ה') תנאי התנה הקדוש ברוך הוא עם מעשה בראשית על הים שיהיה נקרע וכן על כל הנסים ור"ל שכל הנסים היו בכח ויצאו לפעל בזמנם ולפיכך מה שיצאו ישראל לפעל היה בכח הבריאה גם כן. ולפיכך שבת שלפני הפסח ראוי לקרא שבת הגדול, כי שם השם יתברך בכח השלמת הבריאה של שבת בראשית לצאת לפעל לגמרי מה שיושלם העולם על ידי ישראל, והוא גדול יותר ויותר ממה שהוא שבת בראשית שהשלים הטבע בלבד ושבת שסמוך לפסח שיצאו ישראל ממצרים בשביל יציאת מצרים שהיה בכח השבת ראוי שיהיה נקרא שבת הגדול, כי היציאה ממצרים היא השלמה העליונה וגדולה וזהו פירוש האמת והנכון(מהר"ל,תפארת ישראל,פרק מד)
ג.כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ יְ-ה-וָֹ-ה אֱלֹהֶיךָ:
והנה בדברות הראשונות כאשר נצטוו על השבת היה זה במדבר וכל השבוע שבתו ממלאכה והיו מתפרנסים ממעשה ניסים אז היתה שמירת שבת בתכלית הכוונה האמיתית וזה שנאמר עתה "כאשר צווך"- באותן הכוונות ששמרת במדבר תשמור גם עתה (ע"פ חת"ם סופר, מתוך שבעים פנים לתורה/שמחה רז)
2.כיבוד הורים:
כַּבֵּד אֶת-אָבִיךָ וְאֶת-אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר-יְ-ה-וָֹ-ה אֱלֹהֶיךָ נתֵן לָךְ (שמות,כ,יב)
כַּבֵּד אֶת-אָבִיךָ וְאֶת-אִמֶּךָ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ יְ-ה-וָֹ-ה אֱלֹהֶיךָ לְמַעַן יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר-יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ נתֵן לָךְ (דברים ה,טז)
א.כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ יְ-ה-וָֹ-ה אֱלֹהֶיךָ- ולא מכח הטבעיות של המעשה:
האהבה והכיבוד לאם ואם שהביאו את הבן לחיי העולם הזה הולכים וגדלים ע"פ דרך הטבע, ככל אשר ייטב לו ויהנה מחייו מלא חופניים נחת.והיות שבערבות מואב עמדו לפני משה בנים שסבלו מאוד מנדודיהם במדבר ולא עוד אלא שאבותיהםן גרמו לגזרת " ובניכם יהיו רועים ארבעים שנה ונשאו את זנותכם"( במדבר יד) לכן הדגיש להם כאשר צווך ה' אלוהיך (שגם זה שמע בסיני) לכבד את האב והאם(בחייהם ובמותם) בלא שום חשבונות של הנאת החיים של הבנים (אזניים לתורה,שם)
כאשר צוך. קודם מתן תורה במרה (שבת פז:):
כאשר צוך. אף על כיבוד אב ואם נצטוו במרה (סנהדרין נו:), שנאמר שם שם לו חק ומשפט (שמות טו, כה.): (רש"י,שם)
ב.וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ - שכר בעולם הזה:
תנן :אלו דברים שאדם עושה אותן ואוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא. אלו הן:
כיבוד אב ואם וגמילות חסדים והבאת שלום שבין אדם לחבירו ותלמוד תורה כנגד כולם.
בכיבוד אב ואם כתיב: {דברים ה-טז} "למען יאריכון ימיך"(לעולם הבא) "ולמען ייטב לך"(בעולם הזה)
(קידושין ,מ,ע"א)
מדרגת למען יטב לך:
אמר רב יהודה אמר שמואל שאלו את ר' אליעזר עד היכן כיבוד אב ואם אמר להם צאו וראו מה עשה עובד כוכבים אחד לאביו באשקלון ודמא בן נתינה שמו בקשו ממנו חכמים אבנים לאפוד בששים ריבוא שכר ורב כהנא מתני בשמונים ריבוא והיה מפתח מונח תחת מראשותיו של אביו ולא ציערו לשנה האחרת נתן הקב''ה שכרו שנולדה לו פרה אדומה בעדרו נכנסו חכמי ישראל אצלו אמר להם יודע אני בכם שאם אני מבקש מכם כל ממון שבעולם אתם נותנין לי אלא אין אני מבקש מכם אלא אותו ממון שהפסדתי בשביל כבוד אבא וא''ר חנינא ומה מי שאינו מצווה ועושה כך מצווה ועושה עאכו''כ (קידושין,לא,ע"א)ייחודן של מצוות השבת וכיבוד אב ואם:
ובדברות אחרונות כתיב כאשר צוך ופירשו רז"ל במרה אפקידו על השבת (סנהדרין נ"ו) וכן כתיב בדבור כבד כאשר צוך ופירשו גם כן (שם) במרה אפקידו על כבוד אב ואם, ומה שנצטוו על השבת ועל כבוד אב ואם קודם כל המצות כי יש להם קדימה על שאר המצות, כי שתי המצות האלו באים על תחלת הבריאה כי השבת הוא מצד שהשם יתברך ברא כל העולם וכבוד אב ואם מורה על כי השם יתב' ברא את האדם כי האדם הוא עיקר הבריאה בעולם, ולפיכך המצות האלו קודמות לשאר מצות ונצטוו עליהם במרה שישמרו השבת שיכיר האדם בורא כל העולם וגם יכיר את מי שברא האדם בפרט ולכך מצות כבד את אביך ואת אמך קודמת שבזה יכיר גם כן השם יתברך אשר בראו, כמו שהתבאר למעלה במצות כבד שמזה הטעם נסמכו יחד השבת וכבוד אב ואם, לכך אלו שתי מצות קודמים כי אלו שניהם מורים על ההתחלה שברא הכל וזהו כל העולם ועל התחלת הבריאה הפרטית הוא האדם לכך הם קודמים לשאר מצות.(מהר"ל,תפארת ישראל,פרק מה)
סיכום: העיקרון המנחה להבדלים בין הדיברות- השפעת חטא העגל
כיבוד אב ואם היא מהמצות השכליות, ונתפשטה בכל אום ולשון. וגם הכופרים בתורה נזהרים בה מפני השכל והטבע. ואנחנו עם בני ישראל נצטוינו על כל מצוה שכליות לבלי לעשותה מפני השכל, אלא מפני ציוי הקדוש ברוך הוא בתורתו הקדושה...
ויראה לי דלכן בדברות האחרונות כתיב "כבד את אביך ואת אמך כאשר צוך ה' אלקיך". כלומר: לא תכבדם מפני שהשכל גוזר כן, אלא כאשר צוך ה' אלקיך. ובדברות הראשונות לא הוצרכו לזה, מפני שהיו במדרגה גדולה. ופשיטא שכל מה שעשו – לא עשו רק מפני ציוי הקדוש ברוך הוא. אבל בדברות האחרונות, אחר חטא העגל שירדו ממדריגתן – נצטרכו להזהירם על זה.
(וכן בשבת כתיב שם כן, משום דגם זה מוסכם בכל אום ולשון לשבות יום אחד בשבוע. ולזה אומר: "שמור את יום השבת לקדשו כאשר צוך...", ולא מפני השכל.)
(ערוך השולחן,יורה דעה,סימן רמ סעיף ב-ג)
סיום:
אמר רב הונא: היה מהלך במדבר ואינו יודע אימתי שבת מונה ששה ימים ומשמר יום אחד. חייא בר רב אומר: משמר יום אחד ומונה ששה. במאי קמיפלגי? מר סבר כברייתו של עולם(שבת בראשית-כנגד לוחות ראשונים), ומר סבר כאדם הראשון (שבת מצרים-כנגד לוחות אחרונים) (שבת סט,ע"ב)
להלכה- המאבד את הזמן חוזר לנקודת הראשית בה עדיפים לוחות ראשונים על פני האחרונים:
ההולך במדבר בדרך ואינו יודע מתי הוא שבת מונה שבעה ימים מיום שנתן אל ליבו שכחתו ומקדש השביעי בקידוש והבדלה ואם יש לו ממה להתפרנס אסור לו לעשות מלאכה כלל עד שיכלה מה שיש לו ואז יעשה מלאכה בכל יום אפילו ביום שמקדש בו כדי פרנסתו מצומצמת ומותר לילך בו בכל יום אפילו ביום שמקדש בו (או"ח שד"מ א)
_______________________________________________________________________________
http://dvar-tora.co.il/mamr.aspx?id=2264
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה