בַּיָּמִים הָהֵם לֹא יֹאמְרוּ עוֹד אָבוֹת אָכְלוּ בֹסֶר וְשִׁנֵּי בָנִים תִּקְהֶינָה:כִּי אִם אִישׁ בַּעֲוֹנוֹ יָמוּת כָּל הָאָדָם הָאֹכֵל הַבֹּסֶר תִּקְהֶינָה שִׁנָּיו
(ירמיה,לא,כח-כט)
חלק א: אבות ובנים בפרשה
1.זכותו של פנחס:
פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי(במדבר כה,יא)
דלעיל מינה כתיב וירא פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן מה תלמוד לומר עוד פנחס כן אלעזר בן אהרן הכהן? (רא"ם,שם)
פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן. לפי שהיו השבטים מבזים אותו, הראיתם בן פוטי זה שפיטם אבי אמו עגלים לעבודת אלילים, והרג נשיא שבט מישראל, לפיכך בא הכתוב ויחסו אחר אהרן (סנהדרין פב: סוטה מג.): (רש"י,שם)
2.קלונם של החוטאים:
ושם איש ישראל וגו'. כשם שייחס את הצדיק לשבח ייחס את הרשע לגנאי:
ושם האשה המכה וגו'. להודיעך שנאתן של מדינים, שהפקירו בת מלך לזנות, כדי להחטיא את ישראל: (רש"י,שם)
מדוע הביא את שמו ויחוסו של זמרי רק כעת ולא קודם לכן?
ושם איש וכו׳ במקום וכו' דק"ל אמאי לא יחסו לעיל לכתוב והנה איש מבני ישראל וכו' ומשט-במקום שייחם וכו׳
כלומר דיחסו כאן אצל הצדיק לומר דכשם.שהצדיק כשמיחסו הוא שבח לו לאביו ולמשפחתו כן יחס את הרשע לגנאי לו לאביו ולמשפחתו (משכיל לדוד,שם)
3.יחוסם של בני ישראל:
רְאוּבֵן בְּכוֹר יִשְׂרָאֵל בְּנֵי רְאוּבֵן חֲנוֹךְ מִשְׁפַּחַת הַחֲנֹכִי לְפַלּוּא מִשְׁפַּחַת הַפַּלֻּאִי:(במדבר,כו,ה)
משפחת החנכי. לפי שהיו האומות מבזין אותם, ואומרים, מה אלו מתייחסין על שבטיהם, סבורין הן שלא שלטו המצריים באמותיהם, אם בגופם היו מושלים קל וחומר בנשותיהם, לפיכך הטיל הקב"ה שמו עליהם, ה"א מצד זה ויו"ד מצד זה, (ת) לומר, מעיד אני עליהם שהם בני אבותיהם, וזה הוא שמפורש על ידי דוד, שבטי יה עדות לישראל (תהלים קכב, ד), השם הזה מעיד עליהם לשבטיהם, לפיכך בכולם כתב החנכי הפלאי, אבל בימנה לא הוצרך לומר משפחת הימני, לפי שהשם קבוע בו, יו"ד בראש וה"א בסוף: (רש"י,שם)
4.צדקותן של בנות צלפחד:
וַתִּקְרַבְנָה בְּנוֹת צְלָפְחָד בֶּן חֵפֶר בֶּן גִּלְעָד בֶּן מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה לְמִשְׁפְּחֹת מְנַשֶּׁה בֶן יוֹסֵף וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֹתָיו מַחְלָה נֹעָה וְחָגְלָה וּמִלְכָּה וְתִרְצָה:...אָבִינוּ מֵת בַּמִּדְבָּר וְהוּא לֹא הָיָה בְּתוֹךְ הָעֵדָה הַנּוֹעָדִים עַל יְ-ה-וָ-ה בַּעֲדַת קֹרַח כִּי בְחֶטְאוֹ מֵת וּבָנִים לֹא הָיוּ לוֹ: (במדבר,כז,א)
למשפחת מנשה בן יוסף. למה נאמר, והלא כבר נאמר בן מנשה, אלא לומר לך, יוסף חבב את הארץ, שנאמר והעליתם את עצמותי וגו' (בראשית נ, כה), ובנותיו חבבו את הארץ, שנאמר תנה לנו אחוזה, וללמדך שהיו כולם (נ) צדיקים, שכל מי שמעשיו ומעשה אבותיו סתומים, ופרט לך הכתוב באחד מהם ליחסו לשבח, הרי זה צדיק בן צדיק, ואם יחסו לגנאי, כגון בא ישמעאל בן נתניה בן אלישמע (מלכים-ב כה, כה), בידוע שכל הנזכרים עמו רשעים היו: (רש"י,שם)
5.מעלתו של יהושע:
וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל יְ-ה-וָ-ה לֵאמֹר: יִפְקֹד יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה: אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת יְ-ה-וָ-ה כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה:(שם,כז,טו-יז)
יפקד ה'. כיון ששמע משה שאמר לו המקום תן נחלת צלפחד לבנותיו, אמר, הגיעה שעה שאתבע צרכי שיירשו בני את גדולתי, אמר לו הקב"ה, לא כך עלתה במחשבה לפני, כדאי הוא יהושע ליטול שכר שמושו שלא מש מתוך האהל (במ"ר כא, יד), וזהו שאמר שלמה, נוצר תאנה יאכל פריה (משלי כז, יח): (רש"י,שם)
וטעם בן נון, בא בחירק תמורת סגול, וכן דברי אגור בן יקה (משלי ל א), שבן לילה היה ובן לילה אבד (יונה ד י), אם בן הכות הרשע (דברים כה ב). ועם כל זה אני תמה מדוע לא נמלט בשם הצדיק הזה אחד שיבא כמנהג. ואני חושב כי נהגו לקרותו כן לכבוד, כי היה הגדול בתלמידי משה רבינו ויקראו לו בינון, כלומר הנבון, כי אין נבון וחכם כמוהו, או יהיה ענינו יהושע שהבינה מוליד, יעשו נון מלשון לפני שמש ינון שמו (תהלים עב יז): (רמב"ן: שמות,לג,יא)
6.צדיקותם של בני קרח:
וּבְנֵי קֹרַח לֹא מֵתוּ (במדבר,כו,יא)
ובני קרח לא מתו. הם היו בעצה תחלה. ובשעת המחלוקת הרהרו תשובה בלבם לפיכך נתבצר להם מקום גבוה בגיהנם וישבו שם (סנהדרין קי.): (רש"י,שם)
חלק ב: זכות אבות
1.יין בן חומץ:
לֹא תִשְׁתַּחְוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם כִּי אָנֹכִי יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהֶיךָ אֵל קַנָּא פֹּקֵד עֲוֹן אָבֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים לְשֹׂנְאָי: וְעֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים לְאֹהֲבַי וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָי (שמות,כ,ה-ו)
ועל רבעים - ...והטעם שקטנים נתפסים בעוון אביהם הוא, כי הם כענף האילן, ואם אוחזים הגדולים במעשה אביהם הם דבוקים בו מצד המעשים, ואם לא כן אין להם דביקות עמו... (כלי יקר,שם)
לשנאי. כתרגומו, כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם (רש"י,שם)
ועשה חסד. נוצר חסד שאדם עושה, לשלם שכר עד לאלפים דור, נמצאת מדה טובה יתרה על מדת פרענות אחת על חמש מאות, שזו לארבעה דורות וזו לאלפים(רש"י,שם)
מבני בניו של סיסרא למדו תורה בירושלים. מבני בניו של סנחריב לימדו תורה ברבים, ומאן נינהו? שמעיה ואבטליון. מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק (סנהדרין צו ע"ב)
2.חומץ בן חומץ:
וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו: וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל(שמות ב,יא-יב)
וירא כי אין איש. שאין איש עתיד לצאת ממנו (ח) שיתגייר:(רש"י,שם)
3.עד מתי זכות אבות?
עַד מָתַי זְכוּת אָבוֹת קַיֶּמֶת, רַבִּי תַּנְחוּמָא אָמַר בְּשֵׁם רַבִּי חִיָּא בַּר מְנַחֲמָא וְאָמְרֵי לָהּ רַבִּי בֶּרֶכְיָה בַּר חֶלְבּוֹ בְּשֵׁם רָבָא בַּר זַבְדָא עַד יְהוֹאָחָז עַד עָתָּה זְכוּת אָבוֹת קַיֶּמֶת. רַבִּי יְהוֹשֻׁע בֶּן לֵוִי אָמַר עַד אֵלִיָּהוּ... שְׁמוּאֵל אָמַר עַד הוֹשֵׁעַ...רַבִּי יוּדָן אָמַר עַד חִזְקִיָּה, ...אָמַר רַבִּי אַחָא לְעוֹלָם זְכוּת אָבוֹת קַיֶּמֶת, לְעוֹלָם מַזְכִּירִין וְאוֹמְרִין (דברים ד, לא): כִּי אֵל רַחוּם ה' אֱלֹהֶיךָ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַשְׁחִיתֶךָ וְלֹא יִשְׁכַּח אֶת בְּרִית אֲבֹתֶיךָ וגו'.(ויקרא רבא,לו,ו)
זכות אבות נשארת לנצח בזכות התפילה:
"כבר אמרנו כי זכות אבות, מה שהבנים עומדים בשביל האבות... בהתרחק הבנים מאוד אינם עומדים בזכות האבות,.. אבל בודאי לפעמים השי"ת עושה בשביל זכותם כאשר ראוי לפי העניין... ובודאי ע"י תפילה פשיטא שאינה תמה זכות אבות שהרי כל תפילותינו הוא על זכות אבות! אלא ע"י תפילה לא תמה (מהר"ל,חידושי אגדות לשבת, דף נה.)
4.זכות אבות- בתנאי שמחזיקים במעשיהם הטובים:
אך באמת יועיל זכות אבות כשאנחנו הולכים בעקבותיהם... אז מצטרף זכויותיהם (השל"ה,פרשת עקב, תורה אור, ז)
סיום: כולם יהיו ליין בן יין- באחרית הימים:
הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם יְ-ה-וָ-ה הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא: וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם פֶּן אָבוֹא וְהִכֵּיתִי אֶת הָאָרֶץ חֵרֶם: (מלאכי ג,כג-כד)
והשיב לב אבות. להקב''ה : על בנים. ע''י בנים יאמר לבנים דרך אהבה ורצון לכו ודברו אל אבותיכם לאחוז בדרכי המקום וכן ולב בנים על אבותם כך שמעתי משמו של ר' מנחם ור''ד במס' עדיות לשום שלום בעולם : (רש"י,שם)
בַּיָּמִים הָהֵם לֹא יֹאמְרוּ עוֹד אָבוֹת אָכְלוּ בֹסֶר-...ואמרו ירמיה ויחזקאל שבימי הגאולה לא ישמע עוד המשל הקנטרני הזה בפי הבריות כי מגאולתו של עם ישראל יבינו, שלא מנעו עוונות האבות את גאולת הבנים שוהיה שכר לבנים על ששבו אל ה' (דעת מקרא,שם)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה