פתיחה: לימוד טעמי המצוות
וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם:(שמות כא,א)
אשר תשים לפניהם. אמר לו הקב"ה למשה, לא תעלה על דעתך לומר, אשנה להם הפרק וההלכה ב' או ג' פעמים, עד שתהא סדורה בפיהם כמשנתה, ואיני מטריח עצמי להבינם טעמי הדבר ופירושו, לכך נאמר אשר תשים לפניהם, כשלחן הערוך ומוכן לאכול לפני האדם:(רש"י,שם)
בשר בחלב-המקור בתורה:
רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהֶיךָ לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ (שמות כג,יט)
רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהֶיךָ לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ: (שמות לד,כו)
לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ אוֹ מָכֹר לְנָכְרִי כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַי-ה-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ (דברים יד,כא)
1.מדוע נקטה התורה בלשון גדי?
לא תבשל גדי. אף עגל וכבש בכלל גדי, שאין גדי אלא לשון ולד רך, ממה שאתה מוצא בכמה מקומות בתורה שכתוב גדי והוצרך לפרש אחריו עזים, כגון אנכי אשלח גדי עזים (בראשית לח, יז.), את גדי העזים (שם כ.), שני גדיי עזים (שם כז, ט.). ללמדך שכל מקום שנאמר גדי סתם, אף עגל וכבש במשמע.(רש"י,שם)
דרך העזים ללדת שני גדיים יחד. ורגילים היו לשחוט אחד מהם ומתוך שרוב חלב בעזים. כדכתיב: ודי חלב עזים ללחמך וגו', היו רגילים לבשלו בחלב האם ולפי ההווה דבר הכתוב. (רשב"ם,שם)
שמנהג באותם ימים היה להשמין השדות כמו שאנו עושים בזבל כך היו אומות העולם נוהגין לבשל בשר גדי בחלב אימו ושפוך מעט מעט על שדמת הארץ .והזהיר הכתוב על זאת הסגולה משום שאסור לבשל בשר בחלב, משום הכי אסור בשר גדי בחלב אימו אפילו לצורך התבואה נמצינו למדים מזה דכ"ש כל בשר בחלב (העמק דבר,שם)
2.מדוע נאמר האיסור 3 פעמים בתורה?
ובג' מקומות נכתב בתורה, אחד לאיסור אכילה, ואחד לאיסור הנאה, ואחד לאיסור בשול (חולין קטו:): (רש"י,שם)
רבי יאשיהו אומר : אחת לבהמה,ואחת לחיה ואחת לעוף (מכילתא,שם)
3.מה הטעם העומד מאחורי איסור בשר בחלב?
א.טעם נסתר:
י"א שמצוה זו מן החקות שאין להם טעם נודע לנו.(כלי יקר,שם)
ב.מדרכי עבודה זרה- לריצוי האלוה שלהם:
"והיותר נראה... שהיה ממעשה עובדי עבודה זרה בזמן קיבוציהם... לבשל הגדיים בחלב, בזמן אסיפת התבואות, לחשבם שבזה יתרצו לאלוהיהם... וישלח ברכה במעשה ידיהם... וכ"ש שהיו רגילים בזה אנשים רועי צאן בזמן שיתקבצו... שהיה
מאכלם אז גדיים מבושלים בחלב... עוד היום הזה, זה דרכם במלכות ספרד,שיתקבצו כל הרועים שתי פעמים בשנה להתיעץ ולעשות תקנות בעניני הרועים והצאן... ובזמן ההוא - הנה זאת חקרנוה כן היא - שזה מאכלם בשר וחלב, ובשר
הגדיים הם היותר נבחרים אצלם בתבשיל הזה. וכבר שאלתי ודרשתי וידעתי באמת, כי גם באי, קצה הארץ הנקראת... ששם כמות מופלג מהצאן, יותר מכל שאר הארצות, זה ג"כ מנהגם תמיד. ואחשוב באמת שמפני זה הזהירם יתברך,
שכאשר יתקבצו בחג הסוכות לא יבשלו גדי וחלב כדרכי הגויים, ולהרחיקם תכלית הריחוק מדרכי עבודת אלילים, אסר יתברך אכילתו והנאתו ובישולו"...(אבארבנל,שם)
ויש מביאין ראיה ממ"ש (בראשית ג.ד) והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן, שהיו רגילין לעשות עבודה מן בשר בחלב.(כלי יקר,שם)
ג.מכח איסור כלאיים- התערבות בטבע:
וקרוב לשמוע שמצוה זו היא מענין איסור כלאים וערבוב הכחות כי ידוע שבשר העובר נולד מן הדם של הנקיבה האדום המוליד כל אודם כי משם מקורו, וכן חלב הבהמה גם כן מן הדם מקורו כי הדם נעכר ונעשה חלב, ולפי זה מן דם הבהמה יצא בשר העובר והחלב כי משם יפרדו, ואין נכון לחזור ולערבם ע"י בישול וכן ע"י אכילה כי האכילה היא ג"כ בשול באצטומכא, ואי תרו ליה כולא יומא בחלבא לית בה לאו דלא תבשל כי אינן חוזרין אל ערבובם הראשון ע"י שרייה כמו ע"י בישול בקדירה ובישול באצטומכא ודוקא כשאוכל בשר תחלה שאינו מתבשל באצטומכא מהרה עד שיבא החלב, אבל החלב מתבשל מהרה קודם שיבא הבשר ואין בו עירוב כל כך ע"כ אין איסור לאכול אחריו בשר. וטעם עירוב זה שייך בכל בשר בהמה, וגדי בחלב אמו נקט למופת כי בו נמצא בעצם וראשונה עירוב זה.(כלי יקר,שם)
שאיסור בשר בחלב הוא בסוד כלאים שמערב כוחות העליונות, כי הבשר שהוא אדום הוא מצד הדין והחלב מצד הרחמים (של"ה שכ"א ע"א). (ריקאנטי,שם)
לפי הדומה שהוא כענין מה שכתבנו במצות מכשפה, כי יש בעולם דברים שנאסר לנו תערבתן בסבת הענין שאמרנו שם. ואפשר שתערבת הבשר עם החלב במעשה הבשול יהיה סבת אסורו מן היסוד ההוא. וקצת ראיה לזה לפי שבא האסור לנו במעשה התערבת אף על פי שלא נאכלנו, שנראה בזה שאין אסורו מחמת נזק אכילתו כלל רק שלא נעשה פעלת אותה התערבת ולהרחקת אותו ענין שאמרנו. והזהירנו גם כן במקום אחר שאם אולי נעשה התערבת לבל נאכלהו ולא נהנה בו להרחיק הענין. ואפילו (פסחים כה א) אכלו מבלי שנהנה ממנו כלל, לוקה, מה שאין כן בשאר כל אסורי המאכלות, וכל זה מורה שיסוד טעמו הוא מחמת התערבת, וכענין שאמרנו בכשוף. (ספר החינוך,צב)
בעוד שהחלב הוא כבר מתוקן,כי דם נעכר ונעשה חלב, הרי הבשר עדיין לא נתקן, כי נפש כל בשר דמו בנפשו, לפיכך אסור לערבבם כאחד (דעת משה,ר' משה מבויאן קרקא, מתוך חומש פניני החסידות)
ד.מניעת אכזריות:
אולי היה כי אכזריות לב הוא לבשל הגדי עם חלב אמו כדרך ושור או שה אותו ואת בנו לא תשחטו. גם לא תקח האם על הבנים. ומנהג רוב האדם שאין להם צאן ויקנו החלב בשוק והחלב יהיה מאוסף משיות רבות אולי הקונה הגדי לא ידע אנה אמו והנה אם קנה חלב אולי יש בו מחלב אם הגדי שקנה ויהיה עובר. וכל ספק שהוא מן התורה לחומרא. (אבן עזרא,שם)
וגנאי הוא הדבר ובליעה ורעבתנות לאכול חלב האם עם הבנים. ודוגמא זו: באותו ואת בנו ושילוח הקן. ללמדך דרך תרבות צוה הכתוב (רשב"ם,שם)
4.מדוע הוזכרה מצוה זו בסמוך לעניין הרגלים דווקא ובסמוך לעניין הביכורים?
ולפי שברגל היו אוכלים בהמות הרבה, הזהיר בפרשת רגלים שלא לבשל ולא לאכול גדי בחלב אמו. (רשב"ם,שם)
וי"א שהיה מתחילה חק לע"ז שבשלו בשר בחלב בחגים שלהם ועל כן סמך מצוה זו לחגי השנה (כלי יקר,שם)
ועובדה היתה בימי המהר"ל מפראג שהיה מקורב למלך להתייעצות כי הכיר המלך גודל חכמתו של המהר"ל,פעם באמצע החורף נתאווה המלך לדובדנים וגילה למהר"ל חמדתו,הלך המהרל לאיכר שהיה לו חממה וביקש ממנו שישחט גדי ויבשל בחלב האם וישפוך התבשיל על שרשי האילן של הדבדבנים שהיה בימות החורף יבש וכך ציוה עליו לעשות בכל יוםעד שהתחילו להתרקם עלין ואח"כ פרחים ואמר לו שלא להפסיק בטיפול זה לשפוך את החלב על שרשי האילן עד שיצאו ונגמרו הדודבנים והביאם לפני המלך והמלך התפעל כמובן מחכמת המהר"ל וסיפר המלך זה לחכמיו.
כעבור מאתיים שנה ארע שהגאון ר' יונתן פראגער לקח ספר של חכמת אוה"ע בידו וראה המצאה זו שבשר גדי מבושל בחלב אימו מועיל להצמיח ואמר נצנץ במוחו שזהו אולי הממיכות של לא תבשל גדי בחלב אימו לראשית ביכורי אדמתך
שאם ירצה אדם להזדרז במצוה של הבאת ביכורים וירצה להקים הגידול ע"י השתמשות של גדי בחלב אימו לתכלית של ראשית ביכורי אדמתך להביאו בית ה' במוקדם,ובאה התורה לומר שגם זה אסור(ר' אייזיק אוזבנד שליט"א, מתוך המאור שבתורה,שם)
5.מדוע דוקא במצווה זו נאסרה אפילו הנאה מהאיסור?
אף על פי שלא אסרה התורה בישול בשאר המאכלות האסורות, מכל מקום בבשר בחלב החמירה התורה ואסרה לבשל. ואחד מן הטעמים שנאמרו בזה, משום ששאר איסורים כנבלה וטרפה וחזיר, בלאו הכי נבדל ונזהר מהם האדם ושומר מרחק, כי נפשו קצה בהם מחמת איסורם, לא כן באיסור בשר בחלב, שהבשר לבדו הוא מאכל היתר, והחלב לבדו גם כן מאכל היתר, אלא שחידשה התורה שבהצטרף שניהם יחד נאסרו באכילה, חששה התורה שמא האדם לא יזהר כל כך, ובשעת הבישול יטעה ויטעם מהתבשיל, לכך אסרה התורה אף את הבישול לבדו. (כסף משנה פרק ט מהלכות טומאת מת הלכה ב) (חוברת כשרות המטבח)
המתנה בין בשר לחלב-המקור בתלמוד:
בעא מיניה רב אסי מרבי יוחנן כמה ישהה בין בשר לגבינה א''ל ולא כלום איני והא אמר רב חסדא אכל בשר אסור לאכול גבינה גבינה מותר לאכול בשר אלא כמה ישהה בין גבינה לבשר א''ל ולא כלום גופא אמר רב חסדא אכל בשר אסור לאכול גבינה גבינה מותר לאכול בשר אמר ליה רב אחא בר יוסף לרב חסדא בשר שבין השינים מהו קרי עליה {במדבר יא-לג} הבשר עודנו בין שיניהם אמר מר עוקבא אנא להא מלתא חלא בר חמרא לגבי אבא דאילו אבא כי הוה אכיל בשרא האידנא לא הוה אכל גבינה עד למחר עד השתא ואילו אנא בהא סעודתא הוא דלא אכילנא לסעודתא אחריתא אכילנא (חולין קה,ע"א)
אסור לאכול גבינה. משום דבשר מוציא שומן והוא נדבק בפה ומאריך בטעמו: בשר שבין השיניים. מי חשיב בשר שלא לאכול גבינה עמו עד שיטלנו: הבשר עודנו. אלמא מיקרי בשר: אנא להא מילתא חלא בר חמרא. לדבר זה אני גרוע מאבי כחומץ בן יין: (רש"י,שם)
לסעודתא אחריתא אכילנא. לאו בסעודתא שרגילין לעשות אחת שחרית ואחת ערבית אלא אפילו לאלתר אם סילק השולחן ובירך מותר דלא פלוג רבנן (תוספות,שם)
להלכה:
אכל בשר אפילו של חיה ועוף לא יאכל גבינה אחריו עד שישהה שש שעות ואפילו אם שהה כשיעור אם יש בשר בין השינים צריך להסירו והלועס לתינוק צריך להמתין:(יורה דעה פט,א)
ואם מצא אחר כך בשר שבין השינים ומסירו צריך להדיח פיו קודם שיאכל גבינה (הר"ן פכ"ה) ויש אומרים דאין צריכין להמתין שש שעות רק מיד אם סלק ובירך ברכת המזון מותר על ידי קנוח והדחה (תוס' ומרדכי פכ"ה והגהות אשיר"י והג"ה מיימוני פ"ט דמ"א וראבי"ה) והמנהג הפשוט במדינות אלו להמתין אחר אכילת הבשר שעה אחת ואוכלין אחר כך גבינה מיהו צריכים לברך גם כן ברכת המזון אחר הבשר (ע"פ הארוך והגהות ש"ד) דאז הוי כסעודה אחרת דמותר לאכול לדברי המקילין אבל בלא ברכת המזון לא מהני המתנת שעה ואין חילוק אם המתין השעה קודם ברכת המזון או אחר כך (ד"ע ממהרא"י ולאפוקי או"ה) ואם מצא בשר בין שיניו אחר השעה צריך לנקרו ולהסירו (ד"ע ממשמעות הר"ן הנ"ל) ויש אומרים דאין לברך ברכת המזון על מנת לאכול גבינה (ארוך בשם מהר"ח) אבל אין נזהרין בזה ויש מדקדקים להמתין שש שעות אחר אכילת בשר לגבינה וכן נכון לעשות: (רמ"א,שם)
6.מה הטעם להמתנה הארוכה בין אכילת בשר וחלב?
כתב הטור אכל בשר, לא שנא בהמה, חיה, ועוף, לא יאכל גבינה אחריו עד שישהא כשיעור שמזמן סעודת הבוקר עד סעודת הערב, שהוא שש שעות (תמידיות, והוא רבע מעת לעת). ואפילו אם שהה כשיעור, אם יש בשר בין השינים צריך להסירו, ובתוך הזמן אפילו אין בשר בין השינים אסור, לפי שהבשר מוציא שומן ומושך טעם עד זמן ארוך, ולפ"ז הטעם אם לא אכלו אלא שלעסו לתינוק, א"צ להמתין, דכיון שלא אכלו אינו מוציא טעם. והרמב"ם נתן טעם לשהייה משום בשר שבין השינים, ולפי דבריו לאחר ששהה כשיעור, מותר אפילו נשאר בשר בין השינים, והלועס לתינוק צריך להמתין, וטוב לאחוז בחומרי שני הטעמים. עכ"ל.(ערוך השולחן יורה דעה פט,א)
וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב וּבֶן הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ וַיֹּאכֵלוּ (בראשית יח,ח)
7.כיצד יתכן שאברהם האכיל אותם בשר וחלב?
מכאן שבתחילה ראוי להביא מיני חלב ואחר כך תבשיל של בשר(מדרש לקח טוב,שם)
אמר רב: קיים אברהם אבינו אפילו עירובי תבשילין ויש אומרים אף עירובי בשרבחלב והביאו ראיה מן 'וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב וּבֶן הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה' והוא הבקשר אשר עשה {וכתיב} והוא עומד עליהם- שמא יערבו בשר בחלב( מדרש הגדול תולדות כו,ה)
בשר אחרי חלב:
רב יצחק בריה דרב משרשיא איקלע לבי רב אשי. אייתו ליה גבינה – אכל, אייתו ליה בשרא – אכל, ולא משא ידיה. אמרי ליה: והא תאני אגרא חמוה דרבי אבא עוף וגבינה נאכלין באפיקורן אמר להו: הני מילי בליליא, אבל ביממא הא חזינא
תרגום:
רב יצחק בנו של רב משרשיא נקלע לבית רב אשי. הביאו לו גבינה – אכל, הביאו לו בשר – אכל, ולא שטף ידיו (בין לבין). אומרים לו: והרי שנה אגרא, חמיו של רבי אבא "עוף וגבינה נאכלין באפיקורן", (מכאן) שעוף וגבינה כן, בשר וגבינה לא! אמר להם: אלה הדברים (אמורים) בלילה, אבל ביום הרי אני רואה.(חולין קד ע"ב)
להלכה:
האוכל מאכלי חלב ואחר כך רוצה לאכול בשר מיד, מעיקר הדין מותר לאכול בשר מיד אחר גבינה, אפילו גבינה קשה וישנה,, לאחר שיקנח פיו בפת או בפירות וכיוצא בו, שילעסם היטב ויבלעם, וידיח פיו במים או שאר משקים, ויעיין ידיו שלא ישאר שום דבר מהגבינה נדבק בהם, ואחר כך יאכל בשר. ואם הוא בלילה שאינו יכול לעיין היטב, צריך ליטול ידיו, או ינקה אותם היטב. . והאוכל חמאה שהשמנונית שבה נדבקת בחניכיים ובשיניים, יש להצריך גם שיקנח פיו בפת או בפירות. והאוכל עוף אחר גבינה, אין צריך לקינוח והדחת הפה. (ילקוט יוסף איסור והיתר כרך ג' עמוד תלא. יביע אומר ח''ו חלק יורה דעה סימן ז'. יחוה דעת ח''ג סי' נח עמוד קפג. הליכות עולם ח''ז עמוד מג)
סיום- התחליף לבשר עם חלב:
אמרה ליה ילתא לרב נחמן מכדי כל דאסר לן רחמנא שרא לן כוותיה. (הרי כל מה שאסר לנו הקב"ה - התיר לנו משהו דוגמתו)
אסר לן דמא שרא לן כבדא (אסר דם - התיר כבד)
נדה - דם טוהר (אסר נדה - התיר דם טוהר)
חלב בהמה - חלב חיה (אסר חֵלֶב של בהמה התיר חֵלֶב של חיה)
חזיר - מוחא דשיבוטא (אסר חזיר - התיר מוח של דג שיבוט שיש לו טעם של חזיר)
גירותא - לישנא דכוורא (אסר עוף ששמו גירותא התיר לשון של דג שיש לו אותו טעם)
אשת איש - גרושה בחיי בעלה (אסר אשת איש - התיר אשה גרושה בחיי בעלה).
אשת אח - יבמה (אסר אשת אח - התיר יבמה)
כותית - יפת תאר (אסר נכרית - התיר יפת תואר).
בעינן למיכל בשרא בחלבא (רוצה לאכול בשר בחלב)!!
אמר להו רב נחמן לטבחי: זויקו לה כחלי (אמר רבי נחמן לטבחים צלו לה "כחל" ו"כחל" הוא עטין של פרה שהוא בשר ויש בו גם חלב. ומותר באכילה צלוי ומשופד על שיפוד כיון שהחלב עדין לא נחלב)
(חולין קט,ע"ב,מבואר ע"פ תשובה של הרב שמואל אליהו שליט"א)
וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם:(שמות כא,א)
אשר תשים לפניהם. אמר לו הקב"ה למשה, לא תעלה על דעתך לומר, אשנה להם הפרק וההלכה ב' או ג' פעמים, עד שתהא סדורה בפיהם כמשנתה, ואיני מטריח עצמי להבינם טעמי הדבר ופירושו, לכך נאמר אשר תשים לפניהם, כשלחן הערוך ומוכן לאכול לפני האדם:(רש"י,שם)
בשר בחלב-המקור בתורה:
רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהֶיךָ לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ (שמות כג,יט)
רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהֶיךָ לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ: (שמות לד,כו)
לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ אוֹ מָכֹר לְנָכְרִי כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַי-ה-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ (דברים יד,כא)
1.מדוע נקטה התורה בלשון גדי?
לא תבשל גדי. אף עגל וכבש בכלל גדי, שאין גדי אלא לשון ולד רך, ממה שאתה מוצא בכמה מקומות בתורה שכתוב גדי והוצרך לפרש אחריו עזים, כגון אנכי אשלח גדי עזים (בראשית לח, יז.), את גדי העזים (שם כ.), שני גדיי עזים (שם כז, ט.). ללמדך שכל מקום שנאמר גדי סתם, אף עגל וכבש במשמע.(רש"י,שם)
דרך העזים ללדת שני גדיים יחד. ורגילים היו לשחוט אחד מהם ומתוך שרוב חלב בעזים. כדכתיב: ודי חלב עזים ללחמך וגו', היו רגילים לבשלו בחלב האם ולפי ההווה דבר הכתוב. (רשב"ם,שם)
שמנהג באותם ימים היה להשמין השדות כמו שאנו עושים בזבל כך היו אומות העולם נוהגין לבשל בשר גדי בחלב אימו ושפוך מעט מעט על שדמת הארץ .והזהיר הכתוב על זאת הסגולה משום שאסור לבשל בשר בחלב, משום הכי אסור בשר גדי בחלב אימו אפילו לצורך התבואה נמצינו למדים מזה דכ"ש כל בשר בחלב (העמק דבר,שם)
2.מדוע נאמר האיסור 3 פעמים בתורה?
ובג' מקומות נכתב בתורה, אחד לאיסור אכילה, ואחד לאיסור הנאה, ואחד לאיסור בשול (חולין קטו:): (רש"י,שם)
רבי יאשיהו אומר : אחת לבהמה,ואחת לחיה ואחת לעוף (מכילתא,שם)
3.מה הטעם העומד מאחורי איסור בשר בחלב?
א.טעם נסתר:
י"א שמצוה זו מן החקות שאין להם טעם נודע לנו.(כלי יקר,שם)
ב.מדרכי עבודה זרה- לריצוי האלוה שלהם:
"והיותר נראה... שהיה ממעשה עובדי עבודה זרה בזמן קיבוציהם... לבשל הגדיים בחלב, בזמן אסיפת התבואות, לחשבם שבזה יתרצו לאלוהיהם... וישלח ברכה במעשה ידיהם... וכ"ש שהיו רגילים בזה אנשים רועי צאן בזמן שיתקבצו... שהיה
מאכלם אז גדיים מבושלים בחלב... עוד היום הזה, זה דרכם במלכות ספרד,שיתקבצו כל הרועים שתי פעמים בשנה להתיעץ ולעשות תקנות בעניני הרועים והצאן... ובזמן ההוא - הנה זאת חקרנוה כן היא - שזה מאכלם בשר וחלב, ובשר
הגדיים הם היותר נבחרים אצלם בתבשיל הזה. וכבר שאלתי ודרשתי וידעתי באמת, כי גם באי, קצה הארץ הנקראת... ששם כמות מופלג מהצאן, יותר מכל שאר הארצות, זה ג"כ מנהגם תמיד. ואחשוב באמת שמפני זה הזהירם יתברך,
שכאשר יתקבצו בחג הסוכות לא יבשלו גדי וחלב כדרכי הגויים, ולהרחיקם תכלית הריחוק מדרכי עבודת אלילים, אסר יתברך אכילתו והנאתו ובישולו"...(אבארבנל,שם)
ויש מביאין ראיה ממ"ש (בראשית ג.ד) והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן, שהיו רגילין לעשות עבודה מן בשר בחלב.(כלי יקר,שם)
ג.מכח איסור כלאיים- התערבות בטבע:
וקרוב לשמוע שמצוה זו היא מענין איסור כלאים וערבוב הכחות כי ידוע שבשר העובר נולד מן הדם של הנקיבה האדום המוליד כל אודם כי משם מקורו, וכן חלב הבהמה גם כן מן הדם מקורו כי הדם נעכר ונעשה חלב, ולפי זה מן דם הבהמה יצא בשר העובר והחלב כי משם יפרדו, ואין נכון לחזור ולערבם ע"י בישול וכן ע"י אכילה כי האכילה היא ג"כ בשול באצטומכא, ואי תרו ליה כולא יומא בחלבא לית בה לאו דלא תבשל כי אינן חוזרין אל ערבובם הראשון ע"י שרייה כמו ע"י בישול בקדירה ובישול באצטומכא ודוקא כשאוכל בשר תחלה שאינו מתבשל באצטומכא מהרה עד שיבא החלב, אבל החלב מתבשל מהרה קודם שיבא הבשר ואין בו עירוב כל כך ע"כ אין איסור לאכול אחריו בשר. וטעם עירוב זה שייך בכל בשר בהמה, וגדי בחלב אמו נקט למופת כי בו נמצא בעצם וראשונה עירוב זה.(כלי יקר,שם)
שאיסור בשר בחלב הוא בסוד כלאים שמערב כוחות העליונות, כי הבשר שהוא אדום הוא מצד הדין והחלב מצד הרחמים (של"ה שכ"א ע"א). (ריקאנטי,שם)
לפי הדומה שהוא כענין מה שכתבנו במצות מכשפה, כי יש בעולם דברים שנאסר לנו תערבתן בסבת הענין שאמרנו שם. ואפשר שתערבת הבשר עם החלב במעשה הבשול יהיה סבת אסורו מן היסוד ההוא. וקצת ראיה לזה לפי שבא האסור לנו במעשה התערבת אף על פי שלא נאכלנו, שנראה בזה שאין אסורו מחמת נזק אכילתו כלל רק שלא נעשה פעלת אותה התערבת ולהרחקת אותו ענין שאמרנו. והזהירנו גם כן במקום אחר שאם אולי נעשה התערבת לבל נאכלהו ולא נהנה בו להרחיק הענין. ואפילו (פסחים כה א) אכלו מבלי שנהנה ממנו כלל, לוקה, מה שאין כן בשאר כל אסורי המאכלות, וכל זה מורה שיסוד טעמו הוא מחמת התערבת, וכענין שאמרנו בכשוף. (ספר החינוך,צב)
בעוד שהחלב הוא כבר מתוקן,כי דם נעכר ונעשה חלב, הרי הבשר עדיין לא נתקן, כי נפש כל בשר דמו בנפשו, לפיכך אסור לערבבם כאחד (דעת משה,ר' משה מבויאן קרקא, מתוך חומש פניני החסידות)
ד.מניעת אכזריות:
אולי היה כי אכזריות לב הוא לבשל הגדי עם חלב אמו כדרך ושור או שה אותו ואת בנו לא תשחטו. גם לא תקח האם על הבנים. ומנהג רוב האדם שאין להם צאן ויקנו החלב בשוק והחלב יהיה מאוסף משיות רבות אולי הקונה הגדי לא ידע אנה אמו והנה אם קנה חלב אולי יש בו מחלב אם הגדי שקנה ויהיה עובר. וכל ספק שהוא מן התורה לחומרא. (אבן עזרא,שם)
וגנאי הוא הדבר ובליעה ורעבתנות לאכול חלב האם עם הבנים. ודוגמא זו: באותו ואת בנו ושילוח הקן. ללמדך דרך תרבות צוה הכתוב (רשב"ם,שם)
4.מדוע הוזכרה מצוה זו בסמוך לעניין הרגלים דווקא ובסמוך לעניין הביכורים?
ולפי שברגל היו אוכלים בהמות הרבה, הזהיר בפרשת רגלים שלא לבשל ולא לאכול גדי בחלב אמו. (רשב"ם,שם)
וי"א שהיה מתחילה חק לע"ז שבשלו בשר בחלב בחגים שלהם ועל כן סמך מצוה זו לחגי השנה (כלי יקר,שם)
ועובדה היתה בימי המהר"ל מפראג שהיה מקורב למלך להתייעצות כי הכיר המלך גודל חכמתו של המהר"ל,פעם באמצע החורף נתאווה המלך לדובדנים וגילה למהר"ל חמדתו,הלך המהרל לאיכר שהיה לו חממה וביקש ממנו שישחט גדי ויבשל בחלב האם וישפוך התבשיל על שרשי האילן של הדבדבנים שהיה בימות החורף יבש וכך ציוה עליו לעשות בכל יוםעד שהתחילו להתרקם עלין ואח"כ פרחים ואמר לו שלא להפסיק בטיפול זה לשפוך את החלב על שרשי האילן עד שיצאו ונגמרו הדודבנים והביאם לפני המלך והמלך התפעל כמובן מחכמת המהר"ל וסיפר המלך זה לחכמיו.
כעבור מאתיים שנה ארע שהגאון ר' יונתן פראגער לקח ספר של חכמת אוה"ע בידו וראה המצאה זו שבשר גדי מבושל בחלב אימו מועיל להצמיח ואמר נצנץ במוחו שזהו אולי הממיכות של לא תבשל גדי בחלב אימו לראשית ביכורי אדמתך
שאם ירצה אדם להזדרז במצוה של הבאת ביכורים וירצה להקים הגידול ע"י השתמשות של גדי בחלב אימו לתכלית של ראשית ביכורי אדמתך להביאו בית ה' במוקדם,ובאה התורה לומר שגם זה אסור(ר' אייזיק אוזבנד שליט"א, מתוך המאור שבתורה,שם)
5.מדוע דוקא במצווה זו נאסרה אפילו הנאה מהאיסור?
אף על פי שלא אסרה התורה בישול בשאר המאכלות האסורות, מכל מקום בבשר בחלב החמירה התורה ואסרה לבשל. ואחד מן הטעמים שנאמרו בזה, משום ששאר איסורים כנבלה וטרפה וחזיר, בלאו הכי נבדל ונזהר מהם האדם ושומר מרחק, כי נפשו קצה בהם מחמת איסורם, לא כן באיסור בשר בחלב, שהבשר לבדו הוא מאכל היתר, והחלב לבדו גם כן מאכל היתר, אלא שחידשה התורה שבהצטרף שניהם יחד נאסרו באכילה, חששה התורה שמא האדם לא יזהר כל כך, ובשעת הבישול יטעה ויטעם מהתבשיל, לכך אסרה התורה אף את הבישול לבדו. (כסף משנה פרק ט מהלכות טומאת מת הלכה ב) (חוברת כשרות המטבח)
המתנה בין בשר לחלב-המקור בתלמוד:
בעא מיניה רב אסי מרבי יוחנן כמה ישהה בין בשר לגבינה א''ל ולא כלום איני והא אמר רב חסדא אכל בשר אסור לאכול גבינה גבינה מותר לאכול בשר אלא כמה ישהה בין גבינה לבשר א''ל ולא כלום גופא אמר רב חסדא אכל בשר אסור לאכול גבינה גבינה מותר לאכול בשר אמר ליה רב אחא בר יוסף לרב חסדא בשר שבין השינים מהו קרי עליה {במדבר יא-לג} הבשר עודנו בין שיניהם אמר מר עוקבא אנא להא מלתא חלא בר חמרא לגבי אבא דאילו אבא כי הוה אכיל בשרא האידנא לא הוה אכל גבינה עד למחר עד השתא ואילו אנא בהא סעודתא הוא דלא אכילנא לסעודתא אחריתא אכילנא (חולין קה,ע"א)
אסור לאכול גבינה. משום דבשר מוציא שומן והוא נדבק בפה ומאריך בטעמו: בשר שבין השיניים. מי חשיב בשר שלא לאכול גבינה עמו עד שיטלנו: הבשר עודנו. אלמא מיקרי בשר: אנא להא מילתא חלא בר חמרא. לדבר זה אני גרוע מאבי כחומץ בן יין: (רש"י,שם)
לסעודתא אחריתא אכילנא. לאו בסעודתא שרגילין לעשות אחת שחרית ואחת ערבית אלא אפילו לאלתר אם סילק השולחן ובירך מותר דלא פלוג רבנן (תוספות,שם)
להלכה:
אכל בשר אפילו של חיה ועוף לא יאכל גבינה אחריו עד שישהה שש שעות ואפילו אם שהה כשיעור אם יש בשר בין השינים צריך להסירו והלועס לתינוק צריך להמתין:(יורה דעה פט,א)
ואם מצא אחר כך בשר שבין השינים ומסירו צריך להדיח פיו קודם שיאכל גבינה (הר"ן פכ"ה) ויש אומרים דאין צריכין להמתין שש שעות רק מיד אם סלק ובירך ברכת המזון מותר על ידי קנוח והדחה (תוס' ומרדכי פכ"ה והגהות אשיר"י והג"ה מיימוני פ"ט דמ"א וראבי"ה) והמנהג הפשוט במדינות אלו להמתין אחר אכילת הבשר שעה אחת ואוכלין אחר כך גבינה מיהו צריכים לברך גם כן ברכת המזון אחר הבשר (ע"פ הארוך והגהות ש"ד) דאז הוי כסעודה אחרת דמותר לאכול לדברי המקילין אבל בלא ברכת המזון לא מהני המתנת שעה ואין חילוק אם המתין השעה קודם ברכת המזון או אחר כך (ד"ע ממהרא"י ולאפוקי או"ה) ואם מצא בשר בין שיניו אחר השעה צריך לנקרו ולהסירו (ד"ע ממשמעות הר"ן הנ"ל) ויש אומרים דאין לברך ברכת המזון על מנת לאכול גבינה (ארוך בשם מהר"ח) אבל אין נזהרין בזה ויש מדקדקים להמתין שש שעות אחר אכילת בשר לגבינה וכן נכון לעשות: (רמ"א,שם)
6.מה הטעם להמתנה הארוכה בין אכילת בשר וחלב?
כתב הטור אכל בשר, לא שנא בהמה, חיה, ועוף, לא יאכל גבינה אחריו עד שישהא כשיעור שמזמן סעודת הבוקר עד סעודת הערב, שהוא שש שעות (תמידיות, והוא רבע מעת לעת). ואפילו אם שהה כשיעור, אם יש בשר בין השינים צריך להסירו, ובתוך הזמן אפילו אין בשר בין השינים אסור, לפי שהבשר מוציא שומן ומושך טעם עד זמן ארוך, ולפ"ז הטעם אם לא אכלו אלא שלעסו לתינוק, א"צ להמתין, דכיון שלא אכלו אינו מוציא טעם. והרמב"ם נתן טעם לשהייה משום בשר שבין השינים, ולפי דבריו לאחר ששהה כשיעור, מותר אפילו נשאר בשר בין השינים, והלועס לתינוק צריך להמתין, וטוב לאחוז בחומרי שני הטעמים. עכ"ל.(ערוך השולחן יורה דעה פט,א)
וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב וּבֶן הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ וַיֹּאכֵלוּ (בראשית יח,ח)
7.כיצד יתכן שאברהם האכיל אותם בשר וחלב?
מכאן שבתחילה ראוי להביא מיני חלב ואחר כך תבשיל של בשר(מדרש לקח טוב,שם)
אמר רב: קיים אברהם אבינו אפילו עירובי תבשילין ויש אומרים אף עירובי בשרבחלב והביאו ראיה מן 'וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב וּבֶן הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה' והוא הבקשר אשר עשה {וכתיב} והוא עומד עליהם- שמא יערבו בשר בחלב( מדרש הגדול תולדות כו,ה)
בשר אחרי חלב:
רב יצחק בריה דרב משרשיא איקלע לבי רב אשי. אייתו ליה גבינה – אכל, אייתו ליה בשרא – אכל, ולא משא ידיה. אמרי ליה: והא תאני אגרא חמוה דרבי אבא עוף וגבינה נאכלין באפיקורן אמר להו: הני מילי בליליא, אבל ביממא הא חזינא
תרגום:
רב יצחק בנו של רב משרשיא נקלע לבית רב אשי. הביאו לו גבינה – אכל, הביאו לו בשר – אכל, ולא שטף ידיו (בין לבין). אומרים לו: והרי שנה אגרא, חמיו של רבי אבא "עוף וגבינה נאכלין באפיקורן", (מכאן) שעוף וגבינה כן, בשר וגבינה לא! אמר להם: אלה הדברים (אמורים) בלילה, אבל ביום הרי אני רואה.(חולין קד ע"ב)
האוכל מאכלי חלב ואחר כך רוצה לאכול בשר מיד, מעיקר הדין מותר לאכול בשר מיד אחר גבינה, אפילו גבינה קשה וישנה,, לאחר שיקנח פיו בפת או בפירות וכיוצא בו, שילעסם היטב ויבלעם, וידיח פיו במים או שאר משקים, ויעיין ידיו שלא ישאר שום דבר מהגבינה נדבק בהם, ואחר כך יאכל בשר. ואם הוא בלילה שאינו יכול לעיין היטב, צריך ליטול ידיו, או ינקה אותם היטב. . והאוכל חמאה שהשמנונית שבה נדבקת בחניכיים ובשיניים, יש להצריך גם שיקנח פיו בפת או בפירות. והאוכל עוף אחר גבינה, אין צריך לקינוח והדחת הפה. (ילקוט יוסף איסור והיתר כרך ג' עמוד תלא. יביע אומר ח''ו חלק יורה דעה סימן ז'. יחוה דעת ח''ג סי' נח עמוד קפג. הליכות עולם ח''ז עמוד מג)
סיום- התחליף לבשר עם חלב:
אמרה ליה ילתא לרב נחמן מכדי כל דאסר לן רחמנא שרא לן כוותיה. (הרי כל מה שאסר לנו הקב"ה - התיר לנו משהו דוגמתו)
אסר לן דמא שרא לן כבדא (אסר דם - התיר כבד)
נדה - דם טוהר (אסר נדה - התיר דם טוהר)
חלב בהמה - חלב חיה (אסר חֵלֶב של בהמה התיר חֵלֶב של חיה)
חזיר - מוחא דשיבוטא (אסר חזיר - התיר מוח של דג שיבוט שיש לו טעם של חזיר)
גירותא - לישנא דכוורא (אסר עוף ששמו גירותא התיר לשון של דג שיש לו אותו טעם)
אשת איש - גרושה בחיי בעלה (אסר אשת איש - התיר אשה גרושה בחיי בעלה).
אשת אח - יבמה (אסר אשת אח - התיר יבמה)
כותית - יפת תאר (אסר נכרית - התיר יפת תואר).
בעינן למיכל בשרא בחלבא (רוצה לאכול בשר בחלב)!!
אמר להו רב נחמן לטבחי: זויקו לה כחלי (אמר רבי נחמן לטבחים צלו לה "כחל" ו"כחל" הוא עטין של פרה שהוא בשר ויש בו גם חלב. ומותר באכילה צלוי ומשופד על שיפוד כיון שהחלב עדין לא נחלב)
(חולין קט,ע"ב,מבואר ע"פ תשובה של הרב שמואל אליהו שליט"א)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה