פתיחה:
בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱ-להֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם, אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל עָם. וְרומְמָנוּ מִכָּל לָשׁון. וְקִדְּשָׁנוּ בְּמִצְותָיו. וַתִּתֵּן לָנוּ ה' אֱלהֵינוּ בְּאַהֲבָה. מועֲדִים לְשִׂמְחָה. חַגִּים וּזְמַנִּים לְשָׂשׂון.אֶת יום חַג הַסֻּכּות הַזֶּה. אֶת יום טוב מִקְרָא קדֶשׁ הַזֶּה. זְמַן שִׂמְחָתֵנוּ:
בְּאַהֲבָה מִקְרָא קדֶשׁ. זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם. כִּי בָנוּ בָּחַרְתָּ וְאותָנוּ קִדַּשְׁתָּ מִכָּל הָעַמִּים.מועֲדֵי קָדְשְׁךָ בְּשִׂמְחָה וּבְשָׂשׂון הִנְחַלְתָּנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים: (מתוך קידוש ליל סוכות)
בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱ-להֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם, אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל עָם. וְרומְמָנוּ מִכָּל לָשׁון. וְקִדְּשָׁנוּ בְּמִצְותָיו. וַתִּתֵּן לָנוּ ה' אֱלהֵינוּ בְּאַהֲבָה. מועֲדִים לְשִׂמְחָה. חַגִּים וּזְמַנִּים לְשָׂשׂון.אֶת יום חַג הַסֻּכּות הַזֶּה. אֶת יום טוב מִקְרָא קדֶשׁ הַזֶּה. זְמַן שִׂמְחָתֵנוּ:
בְּאַהֲבָה מִקְרָא קדֶשׁ. זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם. כִּי בָנוּ בָּחַרְתָּ וְאותָנוּ קִדַּשְׁתָּ מִכָּל הָעַמִּים.מועֲדֵי קָדְשְׁךָ בְּשִׂמְחָה וּבְשָׂשׂון הִנְחַלְתָּנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים: (מתוך קידוש ליל סוכות)
הקדמה: המצווה הקשה ביותר ביום טוב- שמחה
מצווה להיות במשך כל ימי החג במצב רוח טוב של שמחה וקורת רוח. לכאורה זו מצווה קלה, שהרי כל אדם רוצה להיות שמח. אולם בפועל קשה לקיים מצווה זו, וכן אמרו בשם הגר"א, שמצוות שמחת יום טוב היא המצווה הקשה ביותר לקיום, מפני שכדי לקיימה צריך אדם להסיר מעצמו כל צער, מתח ודאגה ולהיות שרוי כל החג בשמחה וטוב לבב.
(כיצד לשמוח בחג,הרב אליעזר מלמד, י"א בתשרי תשע"ז )
חלק א: שמחה יתרה זו - על שום מה?
1.במקרא - 3 מופעי שמחה - רק בחג הסוכות:
וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ: (דברים טז,יד)
שִׁבְעַת יָמִים תָּחֹג לַי-ה-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְ-ה-וָ-ה כִּי יְבָרֶכְךָ יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל תְּבוּאָתְךָ וּבְכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ: (שם,טז,טו)
והיית אך שמח- תהיה שמח בלבד, ובשמחתך לא יתערב עיצבון (ספורנו,שם)
וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים (ויקרא כג,מ)
2.במקדש: שמחת בית השואבה:
אָמְרוּ, כָּל מִי שֶׁלֹּא רָאָה שִׂמְחַת בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה, לֹא רָאָה שִׂמְחָה מִיָּמָיו (סוכה,פרק ה',משנה א')
וּשְׁאַבְתֶּם מַיִם בְּשָׂשׂוֹן מִמַּעַיְנֵי הַיְשׁוּעָה (ישעיה,יב,ג)
בְּאַרְבָּעָה פְרָקִים הָעוֹלָם נִדּוֹן, בַּפֶּסַח עַל הַתְּבוּאָה, בָּעֲצֶרֶת עַל פֵּרוֹת הָאִילָן, בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם עוֹבְרִין לְפָנָיו כִּבְנֵי מָרוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים לג) הַיּוֹצֵר יַחַד לִבָּם, הַמֵּבִין אֶל כָּל מַעֲשֵׂיהֶם. וּבֶחָג נִדּוֹנִין עַל הַמָּיִם:(מסכת ראש השנה,פרק א, משנה ב)
ובחג. ואע''פ ששלשתן בשם חגים נקראו בכתוב. מ''מ מלת חג הנחתו על המחול והריקוד שהוא בחג הסוכות והיתה שמחה יתירה של בית השואבה:(תוספות יום טוב,שם)
3.שמיני עצרת- שמחת תורה:
ונקרא יום זה שמחת תורה, לפי שמסיימים בו התורה וראוי לשמוח בסיומה.והטעם שמתחילין מיד בראשית כדי שלא יהיה פתחון פה לשטן לקטרג לומר כבר סיימו אותה ואין רוצים לקרות עוד(אבודרהם, יום שמיני ושמחת תורה)
4.יחס קהלת (הנקרא ע"י אחינו האשכנזים בשבת חוה"מ סוכות ) לשמחה ולצחוק:
מחד:
לִשְׂחוֹק אָמַרְתִּי מְהוֹלָל וּלְשִׂמְחָה מַה זֹּה עֹשָׂה: (קהלת ב,ב)
לשחוק. כי על השחוק הבאה מן השמחה אמרתי עליה שהיא הוללות, ועל השמחה אמרתי מה זה תועלת עושה : (מצודת דוד,שם)
מאידך:
וְשִׁבַּחְתִּי אֲנִי אֶת הַשִּׂמְחָה אֲשֶׁר אֵין טוֹב לָאָדָם תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ כִּי אִם לֶאֱכוֹל וְלִשְׁתּוֹת וְלִשְׂמוֹחַ וְהוּא יִלְוֶנּוּ בַעֲמָלוֹ יְמֵי חַיָּיו אֲשֶׁר נָתַן לוֹ הָאֱלֹהִים תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ: (קהלת,ח,טו)
את השמחה. שיהא שמח בחלקו ועוסק בפקודים ישרים משמחי לב ולא יהא שטוף אחר הרבות הון בנשך ומרבית וגזל כל מי שאינו שמח בחלקו ושטוף אחר הממון בא לידי עבירות גזל ואונא' ורבית ושאינו שמח בחלקו לענין אהבת אשתו שטוף אחרי הנשים להרהר אחרי אשת איש : (רש"י,שם)
חלק ב- מהות השמחה- חזרה לגן עדן שלפני החטא:
1.הסוכה ובריאת העולם:
המקיים מצות סוכה כאילו נעשה שותף להקב״ה במעשה בראשית (שו"ת מהרי"ו,רבי יעקב בן יהודה וייל)
2.חזרה למצב שלפני החטא:
...אבל בחג, לפי שנטלו הנפשות דימוס שלהם ביום הכיפורים, כמו שכתוב(ויקרא טז,ל):"כי ביום הזה יכפר עליכם" (פסיקתא דרב כהנא,נספחים ב,ד"ה פרשה אחרת)
3.האסיף- וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ:
ועוד שהתבואה ופירות האילן בפנים, לפיכך כתוב שם שלוש שמחות שנאמר "ושמחת בחגיך","ושמחתם לפני ה' אלהיכם" , והיית אך שמח". (פסיקתא דרב כהנא,נספחים ב,ד"ה פרשה אחרת)
4.השמחה התחילה בגן עדן:
שוש תשיש ותגל העקרה בקבוץ בניה לתוכה בשמחה ברוך אתה ה' משמח ציון בבניה שמח תשמח ריעים האהובים כשמחך יצירך בגן עדן מקדם (כתובות ח,ע"א)
כשמחך יצירך. כמו ששמחת את אדם הראשון: בגן עדן מקדם. דכתיב ויטע גן בעדן מקדם וישם שם וגו' (שם): (רש"י,שם)
5.שמחת הדרך(האמצעי) כשמחת המטרה(הפרי):
א.חטא האדמה:
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ עַל הָאָרֶץ וַיְהִי כֵן: וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע לְמִינֵהוּ וְעֵץ עֹשֶׂה פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב:(בראשית,א,יא-יב)
עץ פרי. שיהא טעם העץ כטעם הפרי, והיא לא עשתה כן, אלא (פסוק יב) ותוצא הארץ עץ עשה פרי, ולא העץ פרי, לפיכך כשנתקלל אדם על עונו נפקדה גם היא על עונה ונתקללה:(רש"י,שם)
ב.עץ הדעת-האתרוג- היחיד שבו טעם העץ כטעם הפרי:
מה היה אותו האילן שאכל ממנו אדם וחוה, ...רבי אבא דעכו אמר אתרוג היה, הדא הוא דכתיב (בראשית ג, ו): ותרא האשה בי טוב העץ וגו',אמרת צא וראה איזהו אילן שעצו נאכל כפריו, ואין אתה מוצא אלא אתרוג.(בראשית רבא,טו,ז)
נגיסת הפיטם ביום הושענא רבה לאישה מעוברת:
נשים מעוברות נוהגות לנגוס הפטמא של האתרוג ביום הושענה רבא לאחר נטילת הלולב, ונותנות צדקה לעניים ואומרות תפילה זו:
רבונו של עולם בשביל חוה שהיתה אוכלת מעץ הדעת גרם אותו חטא מיתה בעולם ואם הייתי באותו זמן לא היית אוכלתו ולא הייתי נהנית ממנו כמו שלא רציתי לפסול אתרוג זה בשבעת ימי החג שעברו והיום שפסלתי אין בו מצווה וכשם שיש לי הנאה בפיתם זה כך הייתי נהנית לראות עץ הדעת שאמר הקב"ה לאדם וחווה לא תאכל ולא הייתי עוברת את ציוויו ותקבליני ברצון את תפילתי ואת תחינתי שלא אמות מלידה זו ותושיעיני לֶיְלֶד בנחת ובלי צער ולא יהיה לי ולא לוולדי שום נזק כי אתה ה-אל המושיע. (ספר חיים וברכה סימן רכ"ח בשם ספר נזיר שמשון מתוך כתב יד)
ג.שמחת בית השואבה- שמחים על העץ- האמצעי(השאיבה) כמו על התוצאה- הפרי- שמחה עתידית למציאות מתוקנת:
מתחילת הבריאה ראוי היה טעם העץ להיות גם הוא כטעם פריו. כל האמצעים המחזיקים איזו מגמה רוחנית גבוהה כללית, ראויים היו להיות מוחשים בחוש נשמתי, באותו הגובה והנועם שעצם המגמה מורגשת בו כשאנו מציירים אותה. אבל טבע הארץ, התנודדות החיים, ולאות הרוחניות כשהיא נסגרת במסגר הגופניות, גרם שרק טעמו של הפרי, של המגמה האחרונה, האידיאל הראשי, מורגש הוא בנעמו והדרו. אבל העצים הנושאים עליהם את הפרי, עם כל נחיצותם לגידול הפרי, נתעבו ונתגשמו ואבדו את טעמם. זהו חטא הארץ שבעבורו נתקללה כשנתקלל גם האדם על חטאו. וכל פגם סופו לתיקון. על כן מובטחים אנו בברור, שיבואו ימים שתשוב הבריאה לקדמותה, וטעם העץ יהיה כטעם הפרי, כי תשוב הארץ מחטאה, וארחות החיים המעשיים, לא יהיו גורמים לחוֹץ בעד הנועם של העולם האידיאלי, הנתמך בדרכו על ידי אמצעים הגונים המחזיקים אותו ומוציאים אותו מן הכח אל הפועל..." (הרב קוק/ אורות התשובה, ו, ז)
6.שמחת התורה- עץ חיים:
בְּנִי תּוֹרָתִי אַל תִּשְׁכָּח וּמִצְוֹתַי יִצֹּר לִבֶּךָ: כִּי אֹרֶךְ יָמִים וּשְׁנוֹת חַיִּים וְשָׁלוֹם יוֹסִיפוּ לָךְ...:עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר:(משלי,ג,א- יח)
7.האושפיזין-גלו ממקומם ובכך תיקנו את גירוש האדם מג"ע:
אברהם יצא מאור כשדים לחרן ובא שנית לארץ כנען וירד מצרימה וכו',יצחק גר בפלשתים,יעקב ברח לשדה ארם וירד מצריימה הוא ובניו,יוסף נמכר לעבד לא לו,לחרפה ולשבי.משה ברח למדיין והוא ואהרון אחיו נהגו בעמם ארבעים שנה במדבר ולא זכו להכנס לארץ חמדה. דוד בורח למדבר,לגת ולמואב ואין לו מנוח מפני המלחמות (סדר עולם,הובא ספר התודעה, ע"מ קצט)
8.יציאה לסוכה- חזרה לגן עדן:
ימי הסוכות שנקראים זמן שמחתנו כי השם יתברך זיכה אותנו לישב בצלו. והיא מעין בחינת הגן עדן דכתיב וישם שם כו' האדם. ועיקר הבריאה היה להיות דירת האדם שם (= בגן עדן). ושם היה השמחה כמו שנאמר כשמחך יצירך בגן עדן. והגם שכתוב ויגרש את האדם. אעפ"כ יש זמנים שמתנוצץ קצת הארה מבחינת הגן עדן...(שפת אמת, דברים,תרמ"ג)
סיכום : שלושה רגלים כנגד - עם ישראל (פסח), תורת ישראל(שבועות) וארץ ישראל(סוכות) :
האחת למה היו הרגלים שלשה לא פחותה ולא יותר ואומר בסבת זה שישראל קבלו מהשם יתברך ג' חסדים גדולים. והם יציאת מצרים ומתן תורה. וירושת הארץ. ולכן צוה שיעלו לביתו שלש פעמים בשנה. בחג המצות להודות לה' על שהוציאם ממצרים. ובחג השבועות להודות לפניו על שנתן להם את התורה. ובחג הסכות להודות לפניו על הארץ ועל תבואותיה
(אברבנאל, דברים טז,יג)
סיום : בסוכות חלה שמחת היציאה מהספק שבגלות לוודאות של גן עדן האמיתי- א"י:
הרמב"ם נותן את ההסבר הבא למצוות ארבעת המינים: יושבי מדברות אוהבים את הצבע הירוק (לכן לישמעאלים שבאים
מהמדבר יש העדפה לצבע הירוק, כי זה נווה המדבר). גם אבותינו ישבו במדבר 40 שנה ולכן הצבע המשמח אותם אחרי
זה היה הצבע הירוק, וכאשר התורה ציוותה לשמוח היא אמרה לקחת מינים ירוקים ביד: "ושמחתם לפני ה' א-לוהיכם".
יוצא שלפי הרמב"ם חג הסוכות הוא החג של ארץ ישראל - החג של הכניסה של יושבי המדבר אל המרחב של ארץ ישראל. כאשר אבותינו יצאו מן המיצרים של המדבר הם נכנסו אל הרוחב של ארץ ישראל )לכן המקום הראשון שאליו הם הגיעו היה הבית של אשה ששמה היה רחב(. לצאת מן המיצר אל המרחב זו שמחה.
רבותינו אמרו: "אין שמחה כהתרת הספיקות". (המאמר הזה מובא במצודת דוד על ספר משלי וגם בשו"ת הרמ"ה כדבר
מפורסם, אומנם לא ידוע איפה זה כתוב במקורות קדמוניים).כנראה שלצאת מהגלות לארץ ישראל זה לצאת מן הספק של
הגלות, ולכן בחג הסוכות אנחנו שמחים מאוד בשמחת הוודאות. עולם מלא ספיקות הוא אכן עולם עצוב, וכל זמן שיש ספיקות אי-אפשר באמת לשמוח.
(ע"פ הרב אורי שרקי, מאמר סוכות - שמחת בית השואבה כשמחת הוודאות)
*- חלק מהרעיונות המובאים מבוססים על שיעוריו של הרב אורי עמוס שרקי שליט"א
מצווה להיות במשך כל ימי החג במצב רוח טוב של שמחה וקורת רוח. לכאורה זו מצווה קלה, שהרי כל אדם רוצה להיות שמח. אולם בפועל קשה לקיים מצווה זו, וכן אמרו בשם הגר"א, שמצוות שמחת יום טוב היא המצווה הקשה ביותר לקיום, מפני שכדי לקיימה צריך אדם להסיר מעצמו כל צער, מתח ודאגה ולהיות שרוי כל החג בשמחה וטוב לבב.
(כיצד לשמוח בחג,הרב אליעזר מלמד, י"א בתשרי תשע"ז )
חלק א: שמחה יתרה זו - על שום מה?
1.במקרא - 3 מופעי שמחה - רק בחג הסוכות:
וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ: (דברים טז,יד)
שִׁבְעַת יָמִים תָּחֹג לַי-ה-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְ-ה-וָ-ה כִּי יְבָרֶכְךָ יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל תְּבוּאָתְךָ וּבְכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ: (שם,טז,טו)
והיית אך שמח- תהיה שמח בלבד, ובשמחתך לא יתערב עיצבון (ספורנו,שם)
וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים (ויקרא כג,מ)
2.במקדש: שמחת בית השואבה:
אָמְרוּ, כָּל מִי שֶׁלֹּא רָאָה שִׂמְחַת בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה, לֹא רָאָה שִׂמְחָה מִיָּמָיו (סוכה,פרק ה',משנה א')
וּשְׁאַבְתֶּם מַיִם בְּשָׂשׂוֹן מִמַּעַיְנֵי הַיְשׁוּעָה (ישעיה,יב,ג)
בְּאַרְבָּעָה פְרָקִים הָעוֹלָם נִדּוֹן, בַּפֶּסַח עַל הַתְּבוּאָה, בָּעֲצֶרֶת עַל פֵּרוֹת הָאִילָן, בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם עוֹבְרִין לְפָנָיו כִּבְנֵי מָרוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים לג) הַיּוֹצֵר יַחַד לִבָּם, הַמֵּבִין אֶל כָּל מַעֲשֵׂיהֶם. וּבֶחָג נִדּוֹנִין עַל הַמָּיִם:(מסכת ראש השנה,פרק א, משנה ב)
ובחג. ואע''פ ששלשתן בשם חגים נקראו בכתוב. מ''מ מלת חג הנחתו על המחול והריקוד שהוא בחג הסוכות והיתה שמחה יתירה של בית השואבה:(תוספות יום טוב,שם)
3.שמיני עצרת- שמחת תורה:
ונקרא יום זה שמחת תורה, לפי שמסיימים בו התורה וראוי לשמוח בסיומה.והטעם שמתחילין מיד בראשית כדי שלא יהיה פתחון פה לשטן לקטרג לומר כבר סיימו אותה ואין רוצים לקרות עוד(אבודרהם, יום שמיני ושמחת תורה)
4.יחס קהלת (הנקרא ע"י אחינו האשכנזים בשבת חוה"מ סוכות ) לשמחה ולצחוק:
מחד:
לִשְׂחוֹק אָמַרְתִּי מְהוֹלָל וּלְשִׂמְחָה מַה זֹּה עֹשָׂה: (קהלת ב,ב)
לשחוק. כי על השחוק הבאה מן השמחה אמרתי עליה שהיא הוללות, ועל השמחה אמרתי מה זה תועלת עושה : (מצודת דוד,שם)
מאידך:
וְשִׁבַּחְתִּי אֲנִי אֶת הַשִּׂמְחָה אֲשֶׁר אֵין טוֹב לָאָדָם תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ כִּי אִם לֶאֱכוֹל וְלִשְׁתּוֹת וְלִשְׂמוֹחַ וְהוּא יִלְוֶנּוּ בַעֲמָלוֹ יְמֵי חַיָּיו אֲשֶׁר נָתַן לוֹ הָאֱלֹהִים תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ: (קהלת,ח,טו)
את השמחה. שיהא שמח בחלקו ועוסק בפקודים ישרים משמחי לב ולא יהא שטוף אחר הרבות הון בנשך ומרבית וגזל כל מי שאינו שמח בחלקו ושטוף אחר הממון בא לידי עבירות גזל ואונא' ורבית ושאינו שמח בחלקו לענין אהבת אשתו שטוף אחרי הנשים להרהר אחרי אשת איש : (רש"י,שם)
חלק ב- מהות השמחה- חזרה לגן עדן שלפני החטא:
1.הסוכה ובריאת העולם:
המקיים מצות סוכה כאילו נעשה שותף להקב״ה במעשה בראשית (שו"ת מהרי"ו,רבי יעקב בן יהודה וייל)
2.חזרה למצב שלפני החטא:
...אבל בחג, לפי שנטלו הנפשות דימוס שלהם ביום הכיפורים, כמו שכתוב(ויקרא טז,ל):"כי ביום הזה יכפר עליכם" (פסיקתא דרב כהנא,נספחים ב,ד"ה פרשה אחרת)
3.האסיף- וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ:
ועוד שהתבואה ופירות האילן בפנים, לפיכך כתוב שם שלוש שמחות שנאמר "ושמחת בחגיך","ושמחתם לפני ה' אלהיכם" , והיית אך שמח". (פסיקתא דרב כהנא,נספחים ב,ד"ה פרשה אחרת)
4.השמחה התחילה בגן עדן:
שוש תשיש ותגל העקרה בקבוץ בניה לתוכה בשמחה ברוך אתה ה' משמח ציון בבניה שמח תשמח ריעים האהובים כשמחך יצירך בגן עדן מקדם (כתובות ח,ע"א)
כשמחך יצירך. כמו ששמחת את אדם הראשון: בגן עדן מקדם. דכתיב ויטע גן בעדן מקדם וישם שם וגו' (שם): (רש"י,שם)
5.שמחת הדרך(האמצעי) כשמחת המטרה(הפרי):
א.חטא האדמה:
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ עַל הָאָרֶץ וַיְהִי כֵן: וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע לְמִינֵהוּ וְעֵץ עֹשֶׂה פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב:(בראשית,א,יא-יב)
עץ פרי. שיהא טעם העץ כטעם הפרי, והיא לא עשתה כן, אלא (פסוק יב) ותוצא הארץ עץ עשה פרי, ולא העץ פרי, לפיכך כשנתקלל אדם על עונו נפקדה גם היא על עונה ונתקללה:(רש"י,שם)
ב.עץ הדעת-האתרוג- היחיד שבו טעם העץ כטעם הפרי:
מה היה אותו האילן שאכל ממנו אדם וחוה, ...רבי אבא דעכו אמר אתרוג היה, הדא הוא דכתיב (בראשית ג, ו): ותרא האשה בי טוב העץ וגו',אמרת צא וראה איזהו אילן שעצו נאכל כפריו, ואין אתה מוצא אלא אתרוג.(בראשית רבא,טו,ז)
נגיסת הפיטם ביום הושענא רבה לאישה מעוברת:
נשים מעוברות נוהגות לנגוס הפטמא של האתרוג ביום הושענה רבא לאחר נטילת הלולב, ונותנות צדקה לעניים ואומרות תפילה זו:
רבונו של עולם בשביל חוה שהיתה אוכלת מעץ הדעת גרם אותו חטא מיתה בעולם ואם הייתי באותו זמן לא היית אוכלתו ולא הייתי נהנית ממנו כמו שלא רציתי לפסול אתרוג זה בשבעת ימי החג שעברו והיום שפסלתי אין בו מצווה וכשם שיש לי הנאה בפיתם זה כך הייתי נהנית לראות עץ הדעת שאמר הקב"ה לאדם וחווה לא תאכל ולא הייתי עוברת את ציוויו ותקבליני ברצון את תפילתי ואת תחינתי שלא אמות מלידה זו ותושיעיני לֶיְלֶד בנחת ובלי צער ולא יהיה לי ולא לוולדי שום נזק כי אתה ה-אל המושיע. (ספר חיים וברכה סימן רכ"ח בשם ספר נזיר שמשון מתוך כתב יד)
ג.שמחת בית השואבה- שמחים על העץ- האמצעי(השאיבה) כמו על התוצאה- הפרי- שמחה עתידית למציאות מתוקנת:
מתחילת הבריאה ראוי היה טעם העץ להיות גם הוא כטעם פריו. כל האמצעים המחזיקים איזו מגמה רוחנית גבוהה כללית, ראויים היו להיות מוחשים בחוש נשמתי, באותו הגובה והנועם שעצם המגמה מורגשת בו כשאנו מציירים אותה. אבל טבע הארץ, התנודדות החיים, ולאות הרוחניות כשהיא נסגרת במסגר הגופניות, גרם שרק טעמו של הפרי, של המגמה האחרונה, האידיאל הראשי, מורגש הוא בנעמו והדרו. אבל העצים הנושאים עליהם את הפרי, עם כל נחיצותם לגידול הפרי, נתעבו ונתגשמו ואבדו את טעמם. זהו חטא הארץ שבעבורו נתקללה כשנתקלל גם האדם על חטאו. וכל פגם סופו לתיקון. על כן מובטחים אנו בברור, שיבואו ימים שתשוב הבריאה לקדמותה, וטעם העץ יהיה כטעם הפרי, כי תשוב הארץ מחטאה, וארחות החיים המעשיים, לא יהיו גורמים לחוֹץ בעד הנועם של העולם האידיאלי, הנתמך בדרכו על ידי אמצעים הגונים המחזיקים אותו ומוציאים אותו מן הכח אל הפועל..." (הרב קוק/ אורות התשובה, ו, ז)
6.שמחת התורה- עץ חיים:
בְּנִי תּוֹרָתִי אַל תִּשְׁכָּח וּמִצְוֹתַי יִצֹּר לִבֶּךָ: כִּי אֹרֶךְ יָמִים וּשְׁנוֹת חַיִּים וְשָׁלוֹם יוֹסִיפוּ לָךְ...:עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר:(משלי,ג,א- יח)
7.האושפיזין-גלו ממקומם ובכך תיקנו את גירוש האדם מג"ע:
אברהם יצא מאור כשדים לחרן ובא שנית לארץ כנען וירד מצרימה וכו',יצחק גר בפלשתים,יעקב ברח לשדה ארם וירד מצריימה הוא ובניו,יוסף נמכר לעבד לא לו,לחרפה ולשבי.משה ברח למדיין והוא ואהרון אחיו נהגו בעמם ארבעים שנה במדבר ולא זכו להכנס לארץ חמדה. דוד בורח למדבר,לגת ולמואב ואין לו מנוח מפני המלחמות (סדר עולם,הובא ספר התודעה, ע"מ קצט)
8.יציאה לסוכה- חזרה לגן עדן:
ימי הסוכות שנקראים זמן שמחתנו כי השם יתברך זיכה אותנו לישב בצלו. והיא מעין בחינת הגן עדן דכתיב וישם שם כו' האדם. ועיקר הבריאה היה להיות דירת האדם שם (= בגן עדן). ושם היה השמחה כמו שנאמר כשמחך יצירך בגן עדן. והגם שכתוב ויגרש את האדם. אעפ"כ יש זמנים שמתנוצץ קצת הארה מבחינת הגן עדן...(שפת אמת, דברים,תרמ"ג)
סיכום : שלושה רגלים כנגד - עם ישראל (פסח), תורת ישראל(שבועות) וארץ ישראל(סוכות) :
האחת למה היו הרגלים שלשה לא פחותה ולא יותר ואומר בסבת זה שישראל קבלו מהשם יתברך ג' חסדים גדולים. והם יציאת מצרים ומתן תורה. וירושת הארץ. ולכן צוה שיעלו לביתו שלש פעמים בשנה. בחג המצות להודות לה' על שהוציאם ממצרים. ובחג השבועות להודות לפניו על שנתן להם את התורה. ובחג הסכות להודות לפניו על הארץ ועל תבואותיה
(אברבנאל, דברים טז,יג)
סיום : בסוכות חלה שמחת היציאה מהספק שבגלות לוודאות של גן עדן האמיתי- א"י:
הרמב"ם נותן את ההסבר הבא למצוות ארבעת המינים: יושבי מדברות אוהבים את הצבע הירוק (לכן לישמעאלים שבאים
מהמדבר יש העדפה לצבע הירוק, כי זה נווה המדבר). גם אבותינו ישבו במדבר 40 שנה ולכן הצבע המשמח אותם אחרי
זה היה הצבע הירוק, וכאשר התורה ציוותה לשמוח היא אמרה לקחת מינים ירוקים ביד: "ושמחתם לפני ה' א-לוהיכם".
יוצא שלפי הרמב"ם חג הסוכות הוא החג של ארץ ישראל - החג של הכניסה של יושבי המדבר אל המרחב של ארץ ישראל. כאשר אבותינו יצאו מן המיצרים של המדבר הם נכנסו אל הרוחב של ארץ ישראל )לכן המקום הראשון שאליו הם הגיעו היה הבית של אשה ששמה היה רחב(. לצאת מן המיצר אל המרחב זו שמחה.
רבותינו אמרו: "אין שמחה כהתרת הספיקות". (המאמר הזה מובא במצודת דוד על ספר משלי וגם בשו"ת הרמ"ה כדבר
מפורסם, אומנם לא ידוע איפה זה כתוב במקורות קדמוניים).כנראה שלצאת מהגלות לארץ ישראל זה לצאת מן הספק של
הגלות, ולכן בחג הסוכות אנחנו שמחים מאוד בשמחת הוודאות. עולם מלא ספיקות הוא אכן עולם עצוב, וכל זמן שיש ספיקות אי-אפשר באמת לשמוח.
(ע"פ הרב אורי שרקי, מאמר סוכות - שמחת בית השואבה כשמחת הוודאות)
*- חלק מהרעיונות המובאים מבוססים על שיעוריו של הרב אורי עמוס שרקי שליט"א
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה