סוכות: על מהות השמחה המיוחדת בחג*

פתיחה:
בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱ-להֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם, אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל עָם. וְרומְמָנוּ מִכָּל לָשׁון. וְקִדְּשָׁנוּ בְּמִצְותָיו. וַתִּתֵּן לָנוּ ה' אֱלהֵינוּ בְּאַהֲבָה. מועֲדִים לְשִׂמְחָה. חַגִּים וּזְמַנִּים לְשָׂשׂון.אֶת יום חַג הַסֻּכּות הַזֶּה. אֶת יום טוב מִקְרָא קדֶשׁ הַזֶּה. זְמַן שִׂמְחָתֵנוּ:
בְּאַהֲבָה מִקְרָא קדֶשׁ. זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם. כִּי בָנוּ בָּחַרְתָּ וְאותָנוּ קִדַּשְׁתָּ מִכָּל הָעַמִּים.מועֲדֵי קָדְשְׁךָ בְּשִׂמְחָה וּבְשָׂשׂון הִנְחַלְתָּנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים: (מתוך קידוש ליל סוכות)

שמחה יתרה זו - על שום מה?
1.במקרא: 3 שמחות בחג הסוכות

וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ: (דברים טז,יד)

שִׁבְעַת יָמִים תָּחֹג לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה כִּי יְבָרֶכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל תְּבוּאָתְךָ וּבְכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ: (שם,טז,טו)
והיית אך שמח- תהיה שמח בלבד, ובשמחתך לא יתערב עיצבון (ספורנו,שם)
וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים (ויקרא כג,מ)

2.במקדש: שמחת בית השואבה:
אָמְרוּ, כָּל מִי שֶׁלֹּא רָאָה שִׂמְחַת בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה, לֹא רָאָה שִׂמְחָה מִיָּמָיו (סוכה,פרק ה',משנה א')
וּשְׁאַבְתֶּם מַיִם בְּשָׂשׂוֹן מִמַּעַיְנֵי הַיְשׁוּעָה (ישעיה,יב,ג)

בְּאַרְבָּעָה פְרָקִים הָעוֹלָם נִדּוֹן, בַּפֶּסַח עַל הַתְּבוּאָה, בָּעֲצֶרֶת עַל פֵּרוֹת הָאִילָן, בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה  כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם עוֹבְרִין לְפָנָיו כִּבְנֵי מָרוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים לג) הַיּוֹצֵר יַחַד לִבָּם, הַמֵּבִין אֶל כָּל מַעֲשֵׂיהֶם. וּבֶחָג נִדּוֹנִין עַל הַמָּיִם:(מסכת ראש השנה,פרק א, משנה ב)
ובחג. ואע''פ ששלשתן בשם חגים נקראו בכתוב. מ''מ מלת חג הנחתו על המחול והריקוד שהוא בחג הסוכות והיתה שמחה יתירה של בית השואבה:(תוספות יום טוב,שם)

3.שמיני עצרת- שמחת תורה:
ונקרא יום זה שמחת תורה, לפי שמסיימים בו התורה וראוי לשמוח בסיומה.והטעם שמתחילין מיד בראשית כדי שלא יהיה פתחון פה לשטן לקטרג לומר כבר סיימו אותה ואין רוצים לקרות עוד(אבודרהם, יום שמיני ושמחת תורה)

4.יחס קהלת (הנקרא ע"י אחינו האשכנזים בשבת חוה"מ סוכות ) לשמחה ולצחוק:
מחד:
לִשְׂחוֹק אָמַרְתִּי מְהוֹלָל וּלְשִׂמְחָה מַה זֹּה עֹשָׂה: (קהלת ב,ב)
לשחוק. כי על השחוק הבאה מן השמחה אמרתי עליה שהיא הוללות, ועל השמחה אמרתי מה זה תועלת עושה : (מצודת דוד,שם)
מאידך:
וְשִׁבַּחְתִּי אֲנִי אֶת הַשִּׂמְחָה אֲשֶׁר אֵין טוֹב לָאָדָם תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ כִּי אִם לֶאֱכוֹל וְלִשְׁתּוֹת וְלִשְׂמוֹחַ וְהוּא יִלְוֶנּוּ בַעֲמָלוֹ יְמֵי חַיָּיו אֲשֶׁר נָתַן לוֹ הָאֱלֹהִים תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ: (קהלת,ח,טו)
את השמחה. שיהא שמח בחלקו ועוסק בפקודים ישרים משמחי לב ולא יהא שטוף אחר הרבות הון בנשך ומרבית וגזל כל מי שאינו שמח בחלקו ושטוף אחר הממון בא לידי עבירות גזל ואונא' ורבית ושאינו שמח בחלקו לענין אהבת אשתו שטוף אחרי הנשים להרהר אחרי אשת איש : (רש"י,שם)

מהות השמחה- חזרה לגן עדן שלפני החטא:
1.הסוכה ובריאת העולם:
המקיים מצות סוכה כאילו נעשה שותף להקב״ה במעשה בראשית (שו"ת מהרי"ו,רבי יעקב בן יהודה וייל)

2.חזרה למצב שלפני החטא:
...אבל בחג, לפי שנטלו הנפשות דימוס שלהם ביום הכיפורים, כמו שכתוב(ויקרא טז,ל):"כי ביום הזה יכפר עליכם"

3.האסיף- וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ:
ועוד שהתבואה ופירות האילן בפנים, לפיכך כתוב שם שלוש שמחות שנאמר "ושמחת בחגיך","ושמחתם לפני ה' אלהיכם" , והיית אך שמח". (פסיקתא דרב כהנא,נספחים ב,ד"ה פרשה אחרת)

4.השמחה התחילה בגן עדן:
שוש תשיש ותגל העקרה בקבוץ בניה לתוכה בשמחה ברוך אתה ה' משמח ציון בבניה שמח תשמח ריעים האהובים כשמחך יצירך בגן עדן מקדם (כתובות ח,ע"א)
כשמחך יצירך. כמו ששמחת את אדם הראשון: בגן עדן מקדם. דכתיב ויטע גן בעדן מקדם וישם שם וגו' (שם): (רש"י,שם)

5.אתרוג-עץ הדעת:
חטא האדמה:
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ עַל הָאָרֶץ וַיְהִי כֵן: וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע לְמִינֵהוּ וְעֵץ עֹשֶׂה פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב:(בראשית,א,יא-יב)
עץ פרי. שיהא טעם העץ כטעם הפרי, והיא לא עשתה כן, אלא (פסוק יב) ותוצא הארץ עץ עשה פרי, ולא העץ פרי, לפיכך כשנתקלל אדם על עונו נפקדה גם היא על עונה ונתקללה:(רש"י,שם)

עץ הדעת-האתרוג- היחיד שבו טעם העץ כטעם הפרי:
מה היה אותו האילן שאכל ממנו אדם וחוה, ...רבי אבא דעכו אמר אתרוג היה, הדא הוא דכתיב (בראשית ג, ו): ותרא האשה בי טוב העץ וגו',אמרת צא וראה איזהו אילן שעצו נאכל כפריו, ואין אתה מוצא אלא אתרוג.(בראשית רבא,טו,ז)

נגיסת הפיטם ביום הושענא רבה לאישה מעוברת:
נשים מעוברות נוהגות לנגוס הפטמא של האתרוג ביום הושענה רבא לאחר נטילת הלולב, ונותנות צדקה לעניים ואומרות תפילה זו:
רבונו של עולם בשביל חוה שהיתה אוכלת מעץ הדעת גרם אותו חטא מיתה בעולם ואם הייתי באותו זמן לא היית אוכלתו ולא הייתי נהנית ממנו כמו שלא רציתי לפסול אתרוג זה בשבעת ימי החג שעברו והיום שפסלתי אין בו מצווה וכשם שיש לי הנאה בפיתם זה כך הייתי נהנית לראות עץ הדעת שאמר הקב"ה לאדם וחווה לא תאכל ולא הייתי עוברת את ציוויו ותקבליני ברצון את תפילתי ואת תחינתי שלא אמות מלידה זו ותושיעיני לֶיְלֶד בנחת ובלי צער ולא יהיה לי ולא לוולדי שום נזק כי אתה ה-אל המושיע. (ספר חיים וברכה סימן רכ"ח בשם ספר נזיר שמשון מתוך כתב יד)

6.התורה- עץ חיים:
בְּנִי תּוֹרָתִי אַל תִּשְׁכָּח וּמִצְוֹתַי יִצֹּר לִבֶּךָ: כִּי אֹרֶךְ יָמִים וּשְׁנוֹת חַיִּים וְשָׁלוֹם יוֹסִיפוּ לָךְ...:עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר:(משלי,ג,א- יח)

7.האושפיזין-גלו ממקומם ובכך תיקנו את גירוש האדם מג"ע:
אברהם יצא מאור כשדים לחרן ובא שנית לארץ כנען וירד מצרימה וכו',יצחק גר בפלשתים,יעקב ברח לשדה ארם וירד מצריימה הוא ובניו,יוסף נמכר לעבד לא לו,לחרפה ולשבי.משה ברח למדיין והוא ואהרון אחיו נהגו בעמם ארבעים שנה במדבר ולא זכו להכנס לארץ חמדה.דוד בורח למדבר,לגת ולמואב ואין לו מנוח מפני המלחמות (סדר עולם,הובא ספר התודעה, ע"מ קצט)


סיכום: יציאה לסוכה- חזרה לגן עדן:
ימי הסוכות שנקראים זמן שמחתנו כי השם יתברך זיכה אותנו לישב בצלו. והיא מעין בחינת הגן עדן דכתיב וישם שם כו' האדם. ועיקר הבריאה היה להיות דירת האדם שם (= בגן עדן). ושם היה השמחה כמו שנאמר כשמחך יצירך בגן עדן. והגם שכתוב ויגרש את האדם. אעפ"כ יש זמנים שמתנוצץ קצת הארה מבחינת הגן עדן...(שפת אמת, דברים,תרמ"ג)

*- חלק מהרעיונות המובאים מבוססים על שיעוריו של הרב אורי עמוס שרקי שליט"א

אחרית דבר: טעם נוסף לשמחה בסוכות בימי נחמיה



וַיַּעֲשׂוּ כָל-הַקָּהָל הַשָּׁבִים מִן-הַשְּׁבִי סֻכּוֹת, וַיֵּשְׁבוּ בַסֻּכּוֹת--כִּי לֹא-עָשׂוּ מִימֵי יֵשׁוּעַ בִּן-נוּן כֵּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, עַד הַיּוֹם הַהוּא; וַתְּהִי שִׂמְחָה, גְּדוֹלָה מְאֹד


(נחמיה ח יז)


בנחמיה (ח׳, י״ז) כתיב, ויעשו כל הקהל השבים מן השבי סכות
וישבו בסכות, כי לא עשו מימי יהושע בן נון כן בני ישראל עד היום ההוא ,
ותהי שמחה גדולה מאד.
וראיתי בספר מיכל מים חיים, על ס׳ אמור. שכתב. אף שחז״ל בערכין ל״ב הוציאו את הפסוק הזה לדרשה, אבל פשטות הכתוב משמע, שלא עשו בכל א״י סוכות כל אותה התקופד״ והטעם, תשים פסורין שהיא מצות עשה שהזמ״ג, והגברים עלו לרגל, ובירושלים היו להם דין הולכי דרך. לכן היו פטורים מלעשות סוכות.
הנה בגמ׳ פסחים דף ח׳ ב׳ איתא, דמי שאין לו קרקע פטור מן הראייה, ועי׳ תוס׳ פסחים דף ג׳ ב׳ ד״ה מאליה הזקן פטור מפסח כמו מראייה.
א״כ אלו כן היו מחויבים במצות סוכה, אבל י״ל שהם היו רק אחח קטן .אולם רוב רובו של העם עלה לרגל, כך שבתקופה הזאת היתה מצות סוכה ענין של יחידים ולא תופעה כללית. וכאשר בימי נחמיה עלו ירושלימה איש וביתו, וקירו את מצות סוכה ברוב עם. קיבל אז החג הזה אופי כללי. לכן היתה. שמחה גדולה.
ובהתאם לזה. יש להבין, הטעם שאנו אומרים דוקא בחג הסוכות •זמן שמחתינו, הלא ושמחת בחגיך נאמר בכל המועדים. אולם תן שמצות סוכה התחדשה בימי נחמיה. -ותהי השמחה גדולה מאד״, הלכך כדי לציין זאת אוסרים אנו ז ת שמחתינו. ובזה אנו מדגישים את השמחה הכללית התחנית השוררת אצלנו בקיום המצוה הזאת, שנתחדשה בימי נחמיה.וחזרה העטרה ליושנה


(תורת הטור,ע"מ ריא, הרב משה הלוי שטיינברג)

שמחת האור המקיף ללא מסכים:

בסוכות שתקנו אנשי כנסת הגדולה לומר זמן שמחתנו, ולהבין הטעם למה דייקא בסוכות זמן שמחתנו, יותר משאר המועדים שהמה לשמחה, ובודאי הזמן מיוחד לזה בחג הסוכות כמו בפסח זמן חירותנו, שיצאנו ממצרים... יש לומר דזה למדו מלשון הכתוב, כי בפסח לא נזכר בתורה שום לשון שמחה, רק ועשית פסח לה' אלקיך, זולת בחג השבועות נאמר ושמחת לפני ה' אלקיך, כי בפסח הגם שהיה להם הארת פניו יתברך, אמנם מפני שהיה רק לשעה ומיד נכנסה מהם, לכן לא נזכר שם שום לשון שמחה, עד חג השבועות שנגמר עסק של יציאת מצרים בשלימות במתן תורה, ולכן נאמר ושמחת לפני ה' אלקיך, שהיינו שמזה נולדה השמחה בלב מצד שהגיענו עד לפניו יתברך... והנה בחג הסוכות נאמר גם כן ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים בהד' מינים, והיינו גם כן השמחה שנולדה בלב לאחר מחילת העוונות ביום הכפורים, וזכינו בזה לבא לפניו יתברך בלי מסך המבדיל, ועל זה אנו שמחים לפניו יתברך בהד' מינים, דאיתא במדרש... אמנם עוד יש נוסף בחג הסוכות לשון ושמחת בחגך, והיינו שמחה מיוחדת מהשי"ת, המשמר אותנו מצד קדושת החג מהאור המקיף של מצות הסוכה, ולזה נקבע שם מיוחד על חג הסוכות להיותו נקרא זמן שמחתנו, ובפסיקתא מחשב שלש פעמים לשון שמחה שנזכר בתורה הדרשה על חג הסוכות, והיינו גם והיית אך שמח, שדרשו חז"ל מזה (סוכה מ"ח) לרבות יום טוב אחרון של חג לשמחה, והיינו כי באמת גם יום שמיני עצרת השמחה שלו משורש קדושת חג הסוכות, כדאיתא במדרש, ששמיני עצרת הוא קליטת קדושת חג הסוכות, כמו חג השבועות הגמר מקדושת חג המצות, והיינו שמשמחת קדושת חג הסוכות נקבע ונקלט השמחה בשמיני עצרת על כל ימות השנה... (פרי צדיק סוכות ז)