נח: עומק חומרת חטא החמס ותיקונו

וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱ-לֹהִים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס: וַיַּרְא אֱ-לֹהִים אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ: וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים לְנֹחַ קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ: (בראשית ו,יא-יג)

1.מהו החמס?
[פשט:] וְאִתְחַבָּלַת אַרְעָא קֳדָם יְ-יָ וְאִתְמְלִיאַת אַרְעָא חֲטּוֹפִין: (אונקלוס)
[פשט:] חמס. בגזל ועשק וקחת גם הנשים בחזקה: (אבן עזרא)
[פשט:]ותמלא הארץ חמס- גזל(רש"י,שם)
[רמז]נענשו במבול במשך "גזל" ימים:...דקרא אתא לאשמוענין שכל מידותיו של הקב"ה הם מידה כנגד מידה (סנהדרין צ.) דכשם שעברו על עבירת הגזל העולה למספר ארבעים, שהרי גזל בגימטריה ארבעים,לפיכך דנם שתי פעמים של ארבעים...(אהל משה,הגאון רבי משה טולידאנו)
[דרש:]רש"י:גזל-בעצם הרי כל עבירה היא בבחינת גזל, שהרי הכל הוא ממנו יתברך,וכשהאם אינו מכיר זאת אין לך גזל גדול מזה.(שפת אמת,רבי יצחק מאיר מגור)
[דרש]: ... כי מלאה הארץ חמס, אמר רבי לוי חמס, זה עבודת כוכבים. חמס, זה גלוי עריות. חמס, זה שפיכות דמים. חמס, זה עבודת בוכבים, שנאמר: כי מלאה הארץ חמס. חמס, זה גלוי עריות, שנאמר (ירמיה נא, לה): חמסי ושארי על בבל. חמס, זה שפיכות דמים, שנאמר (יואל ד, יט): מחמס בני יהודה אשר שפכו דם נקיא. חמס, כמשמעו. (מדרש רבא,לא,ו)
[רמז]חמס.בגימטריה מי נח,מלמד שפרע להם מידה במידה.(בעל הטורים,שם)
ונראה שכוונת רבנו כמו שהם חמסו והעבירו זה מזה ,כן ה"מי נח"שטף והעביר הכל ממקום למקום (יד אהרון)
[רמז]חמס- בגימטריה גיהנם, מלמד שברותחין נידונו.(בעל הטורים,שם) (ביאור: שהיו מי המבול רותחין ע"י הגיהנם)
[רמז]כי מלאה הארץ חמס מפניהם- בגימטריה גלוי עריות(בעל הטורים,שם)

2.מה בין חמס לגזל?
אפשרות ראשונה:
כי מלאה הארץ חמס מפניהם, איזהו חמס ואיזה הוא גזל, אמר רבי חנינא חמס אינו שוה פרוטה וגזל ששוה פרוטה, וכך היו אנשי המבול עושים, היה אחד מהם מוציא קפתו מלאה תורמוסים והיה זה בא ונוטל פחות משוה פרוטה, וזה בא ונוטל פחות משוה פרוטה, עד מקום שאינו יכול להוציאו ממנו בדין, אמר להם הקדוש ברוך הוא אתם עשיתם שלא כשורה אף אני אעשה עמכם שלא כשורה, הדא הוא דכתיב (איוב ד, כא): הלא נסע יתדם בם ימותו ולא בחכמה, בלא חכמת התורה. (שם שם, ב): מבקר לערב יכתו מבלי משיב לנצח יאבדו, ואין משים אלא דין, היך מה דאת אמר (שמות כא, א): ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם.(מדרש רבא,לא,ה)
אפשרות שניה:
מה בין גזלן לחמסן א''ל חמסן יהיב דמי גזלן לא יהיב דמי א''ל אי יהיב דמי חמסן קרית ליה והאמר רב הונא תלוה וזבין זביניה זביני לא קשיא הא דאמר רוצה אני הא דלא אמר רוצה אני: (בבא קמא,סב,ע"א)
3.מה הראיה שחטאו בפחות משווה פרוטה?
לכאורה תיבת "בא לפני" שבמקרא צריכים ביאור מה באו לומר והרי עיקר אמירת הקב"ה הוא כי נידונים הם למיתה, ומהי הוספת "בא לפני".והנה איתא במד"ר שהיו דור המבול גוזלים פחות משווה פרוטה וקי"ל שאין בי"ד נזקקים לפחות משווה פרוטה והוא אשר אמר הקב"ה כי קיצם ועושנם"בא לפני"היינו הקב"ה בעצמו דנם כי אינו שייך שיידונו בבי"ד על גזלתו שהיא פחות משווה פרוטה... (חנוכת התורה)

4.מדוע פירש רש"י חמס במשמעות גזל?

חמס -גזל. אף על גב שחילוק גדול יש בין גזל לחמס דאמרינן מה בין גזלן לחמסן גזלן לא יהיב דמי חמסן יהיב דמי.
ונ"ל שהיקשה לרש׳י וכי אנשי דור המבול היו יראים את ה׳ שהיו נותנים דמים דודאי לא היו יראים א-להים אלא האי ממש הוא שגזל ממנו בלא דמים ומה שכתיב בקרא חמס היינו שלפי אמת היה חמס שמכח שכל אחד היה גוזל את חבירו ואם גזל אחד מן חבירו וחבירו היה ג״כ גוזל אותו הרי היה לו דמים תחת מה שלקח ממנו. והרי הוא חמס וזהו שנאמ׳ ותמלא
הארץ חמס שהרבה היו חומסין זה מזה וזה מזה עד שהיה הגזל חמס. ומה שכתב רש׳י גזל היינו שהגוזל לא כיון שיהיה זה חמס שגזל ממנו בי ן שהיה לו תמורת אותו חפץ דמים או שלא היה לו, לעולם היה גוזל ולפיכך קרא גזל אלא שהאמת היא שהיה זה חמס בלא כוונתו (גור אריה,שם)

5."מפניהם"-מפני מי מלאה הארץ חמס ?

[דרש] כי מלאה הארץ חמס מפניהם- בשעה שהאחד אינו יכול להסתכל בפני חברו בגלל שנאת חינם-מפניהם- אזי : קץ כל בשר.(גנזי יוסף,רבי יוסף מסטנוב)

[סוד]וְיִשִׁ אוֹמְרִים שֶׁלֹּא הִתְמַלְּאָה סְאָתָם אֶלָּא בְּחֵטְא הֶחָמָס שֶׁהָיוּ חוֹמְסִים זֶה אֶת זֶה, שֶׁהָיוּ רָעִים לַשָּׁמַיִם וְלַבְּרִיּוֹת בֹּא רְאֵה כַּמָּה מְמֻנִּים מִלְמַעְלָה שֶׁמֻּפְקָדִים עַל קוֹלוֹת אֵלּוּ שֶׁמּוֹסְרִים הַדִּין עַל חַבְרֵיהֶם עַל מַה שֶּׁעָשׂוּ לָהֶם, וְעַל זֶה כָּתוּב כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם. וְלָכֵן כָּתוּב וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ.(זוהר ,דף סז,ע"א)

6.מדוע נחתם דינם על החמס ולא על שאר העבירות?

כי מלאה הארץ חמס. לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל (שם,יג,רש"י)

מכל העבירות מציינת התורה רק אחת: חמס! כנראה שהחמס בניין אב לכולן. אבוהון דכולהו גזל. התחיל הדבר עוד בחטאו של אדם הראשון: "פן ישלח ידו" - והוא שלח ידו בדבר שאינו שלו. ומשהאדם מתחיל לשלוח ידו, אין לדבר סוף... הוא מגיע עד "מין בשאינו מינו", ואז העולם הגדול והרחב, אשר מקום בו לכל יצורי עולם, נעשה פתאום צר וקטן - "כי מלאה הארץ חמס"...(נר למאור,פרשת נח,הרב משה צבי נריה)

אילו היו מעוררים רחמנות איש על רעהו היתה מתעוררת אצלם גם למעלה מידת הרחמים עליהם אך כאשר גזלו וחמסו איש מרעהו נגזר דינם.(תפארת שלמה, ר' שלמה מרדומסק)

...דהנה אמרו חז"ל "אין בעל הרחמים נוגע בנפשות תחילה וכאשר מושת עונש על האדם נפרעין ממונו תחילה ורק אח"כ אם אינו שב בתשובה נפרעין מגופו ונפשו....כיוון שהממון שהיה תחת ידם גזול היה , ולא היה בכלל קניינם,ועל כן לא ניתן היה להענישם בממונם כי לא היה להם ממון משלהם...ורק מפני הגזל נחתם גזר דינם מיד ומיתה (מלא העומר)

ותשחת הארץ לפני האלהים ותמלא הארץ חמס (ו' י"א). וברש"י על ותשחת לשון ערוה ועבודת כוכבים ועל חמס פירש רש"י גזל. ולהלן על ויאמר אלהים לנח קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס מפניהם וכו' (ו' י"ג) פי' רש"י לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל. ולבאר למה באמת רק נחתם גזר דינם על הגזל ולא על שאר העבירות שהיו בידם היינו על העריות ועבודה זרה נקדים מה שאי' בירושלמי (ב"מ פ"ד ה"ב) וכן במדרש שהיו נוטלין פחות פחות משוה פרוטה דבר שאינו יוצא בדיינים. ולפי זה על שאר העבירות שיודעים שחוטאים בזה אפשר שישובו ועדיין לא נחתם גזר דינם אבל על עבירה שהם סוברים שאין חוטאים כלל היינו על הגזל כיון שנטלו פחות פחות משוה פרוטה כסבורים שאין בידם עבירה ואין להם על מה לעשות תשובה הרי אף שנמתין להם לא ישובו לכן נחתם גזר דינם על עבירה זו.(יגל יעקב,שם)

7.מדוע מערכת המשפט לא עצרה את החמס?

חמס הוא גזל שאיינו יוצא בדיינים,איש חמס אינו חייב בידי אדם אך הוא הורס את חברו לאט לאט -בחמס חוזר ונשנה..חמס קרוב לחמץ,אין היין מתקלקל בבת אחת,אך לאט לאט הוא נעשה חומץ.וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱ-לֹהִים -וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס,תחילה היתה זו השחתנה מוסרית- פשעים שאין החברה האזרחית חוששת להם,אם הנוער פרוץ וחיי הנישואים רקובים-עדיין-כך סבורים הבריות-יכול המסחר לשגשג ומשא ומתן יתנהל ביושר...לעולם לא תימלא הארץ גזל,החברה תתגונן מפני הגזלנים בכח ענשים ומאסר אך החברה תאבד בחמס-בעוול הנעזר בערמה,אין הגנה מפני חמס אם אין מצפון האדם מייסרו לפני ה'ההשחתה המוסרית הורסת את המצפון ועמו נהרס גם השלום האזרחי....בחמס תאבד החברהףבעטיו של החמס היא נעשית חמץ- וסופה להחמיץ ולהרקיב (רש"ר הירש,שם)

8.מה הרמז לכך שמעשי החמס היו בערמה ?

[רמז] חילו מפניו כל הארץ ראשי תיבות חכמה דתכלית החכמה שנתן הקב"ה לבריותיו היא להשתמש בה ליראת שמים ועבודת ה'.וזו היתה טענה ותביעה גדולה על דור המבול שלא זו בלבד שלא השתמשו בחכמה ליראת שמים אלא השתמשו בחכמה לדעת איך לגזול ולחמוס בתחבולות מתוחכמות..."כי מלאה הארץ חמס" ראשי תיבות חכמה ,דור המבול השתמשו בחכמה אך לא לצורך הסיבה שבשבילה נתן הקב"ה חכמה לבריותיו אלא למטרה ההפוכה למלאות את הארץ במעשיהם הרעים(מפי השמועה, חיים של תורה,הרב שלמה לוונשטיין ע"מ ס')

9.מדוע ה' מזכיר לנח רק את חטא החמס ולא את השחתת הארץ?

חמס. הוא הגזל והעושק ונתן לנח הטעם בחמס ולא הזכיר השחתת הדרך כי החמס הוא החטא הידוע והמפורסם ורבותינו אמרו (סנהדרין קח) שעליו נתחתם גזר דינם והטעם מפני שהוא מצוה מושכלת אין להם בה צורך לנביא מזהיר ועוד שהוא רע לשמים ולבריות והנה הודיע לנח החטא שעליו בא הקץ הגיע הצפירה (רמב"ן,שם)

10.מי חטא בחמס?
כי מלאה הארץ חמס מפניהם: שכלם גוזלים זה את זה הבעלים גוזלים את האריס בכח והאריס גוזל את הבעלים במרמה באופן שהארץ נותנת כל פירותיה לגזלנים (ספורנו)

11.מדוע לא נשאר פליט מהמבול(פרט לנח) ואילו בדור הפלגה נותרו כולם בחיים?
...למה בדור המבול לא נשאר שריד ופליט ובפלגה נשארו ונתפזרו.וי"ל דבמבול נחתם גזר דינם על הגזל ולא היה שלום בינהם ובהפלגה היה שלום בינם ולכן בעדת קרח לא נשאר מהם שריד ....נמצא במבול לא היה שלום בינהם והנה שלום עם ד' אותיותיו עולה ש"פ ולכן התיבה ארכה ורוחבה וקומתה עולה ש"ף יען לא עשו שלום ...הוצרכו לתיבה שיש בה ש"פ אמות (הגה"ק,ר' רפאל אוחנה,פרשת רא"ה)

12.מדוע חטא הגזל הביא להכחדה דווקא?
ראיתי כי בספר באר שבע...פירש שכיון שדור המבול היו כולם גזלנים, נמצא שלא היה בינהם האמת,השלום והדין שהעולם קיים עליהם,ובנפילת היסוד יפול כל הבניין ארצה( פירוש הטור,שם)
[רמז]חמס.בגימטריה מי נח,מלמד שפרע להם מידה במידה.(בעל הטורים,שם)
ונראה שכוונת רבנו כמו שהם חמסו והעבירו זה מזה ,כן ה"מי נח"שטף והעביר הכל ממקום למקום (יד אהרון)

13.כיצד התיבה היא תיקון החמס?
האנשים אשר זכו להישאר ולהינצל ממי המבול, קיבלו חינוך מיוחד של הצטמצמות וזהירות מדוקדקת, שלא להיכנס לתחום הזולת. בתיבה קטנה נדחסו אדם ובהמה, זאב עם כבש, נמר עם גדי יחדיו - ואיש לא דחף את חברו. כל אחד שמר בקפדנות על תחומו, כי ידעו והרגישו - דחיקת רגלי הזולת תביא מיד להריסת התיבה, כל באי התיבה ייפלו ישר לזרועות המבול.
וזאת תורת התיבה, העולם הקטן: להעמיק בלב את ההכרה, כי אף העולם הגדול אינו אלא תיבת נח. כל הדוחף את רגלי חברו, וכל המשיג גבול חברו, סופו שהוא מביא את העולם כולו לאבדון. ברם, אם נשמור על זאת התורה כי אז "חסד ה' מלאה הארץ".(נר למאור,פרשת נח,הרב משה צבי נריה)

4 מפתחות בחודש תשרי

אמר ר' יוחנן ג' מפתחות בידו של הקב''ה שלא נמסרו ביד שליח ואלו הן :
1.מפתח של גשמים 2.ומפתח של חיה 3.ומפתח של תחיית המתים.
מפתח של גשמים דכתיב {דברים כח-יב} יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים לתת מטר ארצך בעתו
מפתח של חיה מנין דכתיב {בראשית ל-כב} ויזכור אלהים את רחל וישמע אליה אלהים ויפתח את רחמה
מפתח של תחיית המתים מנין דכתיב {יחזקאל לז-יג} וידעתם כי אני ה' בפתחי את קברותיכם
במערבא אמרי אף מפתח של פרנסה דכתיב {תהילים קמה-טז} פותח את ידך וגו' ור' יוחנן מאי טעמא לא קא חשיב להא אמר לך גשמים היינו פרנסה:

מטר(גשמים),פרנסה,תחייה( תחיית המתים) חיה, ראשי תיבות מפת"ח (ע"פ הטור או"ח סימן קי"ד)

4.מפתח של פרנסה-בר"ה וביום הכיפורים- תפילה על הפרנסה
הקשר:כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד יום הכפורים חוץ מהוצאת שבתות והוצאת י''ט והוצאת בניו לתלמוד תורה שאם פחת פוחתין לו ואם הוסיף מוסיפין לו (ביצה טז,ע"א)
3.מפתח של תחיית המתים-בסוכות-מנהג האושפיזין שישובו בתחיית המתים
הקשר:
כתיב וְסֻכָּה תִּהְיֶה לְצֵל יוֹמָם מֵחֹרֶב וּלְמַחְסֶה וּלְמִסְתּוֹר מִזֶּרֶם וּמִמָּטָר (ישיעה,ד,ד) .כל מי שמקיים מצות סוכה הקב"ה מושיבו בסוכה של לויתן לעתיד לבא שנאמר התמלא בשוכת עורו ובצלצל דגים ראשו(אוצר המדרשים פסיקתא עמוד 493)
2.מפתח של חיה- בר"ה- ק"ת פקידת שרה וההפטרה על פקידת חנה
הקשר:
רבי אליעזר אומר בתשרי נברא העולם בתשרי נולדו אבות בתשרי מתו אבות בפסח נולד יצחק בראש השנה נפקדה שרה רחל וחנה בראש השנה יצא יוסף מבית האסורין בר"ה בטלה עבודה מאבותינו במצרים בניסן נגאלו בתשרי עתידין ליגאל (ר"ה,י,ע"ב)
1.מפתח של גשמים-בשמחת תורה- תפילת הגשם
הקשר: "משיב הרוח ומוריד הגשם".
כשם שאי אפשר לעולם בלא רוחות כך א''א לעולם בלא ישראל א''ר חנינא הלכך בימות החמה אמר משיב הרוח אין מחזירין אותו אמר מוריד הגשם מחזירין אותו בימות הגשמים לא אמר משיב הרוח אין מחזירין אותו לא אמר מוריד הגשם מחזירין אותו ולא עוד אלא אפילו אמר מעביר הרוח ומפריח הטל אין מחזירין אותו תנא בעבים וברוחות לא חייבו חכמים להזכיר ואם בא להזכיר מזכיר מ''ט משום דלא מיעצרי (תענית ג,ע"ב)

סוכות: על מהות השמחה המיוחדת בחג*

פתיחה:
בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱ-להֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם, אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל עָם. וְרומְמָנוּ מִכָּל לָשׁון. וְקִדְּשָׁנוּ בְּמִצְותָיו. וַתִּתֵּן לָנוּ ה' אֱלהֵינוּ בְּאַהֲבָה. מועֲדִים לְשִׂמְחָה. חַגִּים וּזְמַנִּים לְשָׂשׂון.אֶת יום חַג הַסֻּכּות הַזֶּה. אֶת יום טוב מִקְרָא קדֶשׁ הַזֶּה. זְמַן שִׂמְחָתֵנוּ:
בְּאַהֲבָה מִקְרָא קדֶשׁ. זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם. כִּי בָנוּ בָּחַרְתָּ וְאותָנוּ קִדַּשְׁתָּ מִכָּל הָעַמִּים.מועֲדֵי קָדְשְׁךָ בְּשִׂמְחָה וּבְשָׂשׂון הִנְחַלְתָּנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים: (מתוך קידוש ליל סוכות)

שמחה יתרה זו - על שום מה?
1.במקרא: 3 שמחות בחג הסוכות

וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ: (דברים טז,יד)

שִׁבְעַת יָמִים תָּחֹג לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה כִּי יְבָרֶכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל תְּבוּאָתְךָ וּבְכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ: (שם,טז,טו)
והיית אך שמח- תהיה שמח בלבד, ובשמחתך לא יתערב עיצבון (ספורנו,שם)
וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים (ויקרא כג,מ)

2.במקדש: שמחת בית השואבה:
אָמְרוּ, כָּל מִי שֶׁלֹּא רָאָה שִׂמְחַת בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה, לֹא רָאָה שִׂמְחָה מִיָּמָיו (סוכה,פרק ה',משנה א')
וּשְׁאַבְתֶּם מַיִם בְּשָׂשׂוֹן מִמַּעַיְנֵי הַיְשׁוּעָה (ישעיה,יב,ג)

בְּאַרְבָּעָה פְרָקִים הָעוֹלָם נִדּוֹן, בַּפֶּסַח עַל הַתְּבוּאָה, בָּעֲצֶרֶת עַל פֵּרוֹת הָאִילָן, בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה  כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם עוֹבְרִין לְפָנָיו כִּבְנֵי מָרוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים לג) הַיּוֹצֵר יַחַד לִבָּם, הַמֵּבִין אֶל כָּל מַעֲשֵׂיהֶם. וּבֶחָג נִדּוֹנִין עַל הַמָּיִם:(מסכת ראש השנה,פרק א, משנה ב)
ובחג. ואע''פ ששלשתן בשם חגים נקראו בכתוב. מ''מ מלת חג הנחתו על המחול והריקוד שהוא בחג הסוכות והיתה שמחה יתירה של בית השואבה:(תוספות יום טוב,שם)

3.שמיני עצרת- שמחת תורה:
ונקרא יום זה שמחת תורה, לפי שמסיימים בו התורה וראוי לשמוח בסיומה.והטעם שמתחילין מיד בראשית כדי שלא יהיה פתחון פה לשטן לקטרג לומר כבר סיימו אותה ואין רוצים לקרות עוד(אבודרהם, יום שמיני ושמחת תורה)

4.יחס קהלת (הנקרא ע"י אחינו האשכנזים בשבת חוה"מ סוכות ) לשמחה ולצחוק:
מחד:
לִשְׂחוֹק אָמַרְתִּי מְהוֹלָל וּלְשִׂמְחָה מַה זֹּה עֹשָׂה: (קהלת ב,ב)
לשחוק. כי על השחוק הבאה מן השמחה אמרתי עליה שהיא הוללות, ועל השמחה אמרתי מה זה תועלת עושה : (מצודת דוד,שם)
מאידך:
וְשִׁבַּחְתִּי אֲנִי אֶת הַשִּׂמְחָה אֲשֶׁר אֵין טוֹב לָאָדָם תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ כִּי אִם לֶאֱכוֹל וְלִשְׁתּוֹת וְלִשְׂמוֹחַ וְהוּא יִלְוֶנּוּ בַעֲמָלוֹ יְמֵי חַיָּיו אֲשֶׁר נָתַן לוֹ הָאֱלֹהִים תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ: (קהלת,ח,טו)
את השמחה. שיהא שמח בחלקו ועוסק בפקודים ישרים משמחי לב ולא יהא שטוף אחר הרבות הון בנשך ומרבית וגזל כל מי שאינו שמח בחלקו ושטוף אחר הממון בא לידי עבירות גזל ואונא' ורבית ושאינו שמח בחלקו לענין אהבת אשתו שטוף אחרי הנשים להרהר אחרי אשת איש : (רש"י,שם)

מהות השמחה- חזרה לגן עדן שלפני החטא:
1.הסוכה ובריאת העולם:
המקיים מצות סוכה כאילו נעשה שותף להקב״ה במעשה בראשית (שו"ת מהרי"ו,רבי יעקב בן יהודה וייל)

2.חזרה למצב שלפני החטא:
...אבל בחג, לפי שנטלו הנפשות דימוס שלהם ביום הכיפורים, כמו שכתוב(ויקרא טז,ל):"כי ביום הזה יכפר עליכם"

3.האסיף- וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ:
ועוד שהתבואה ופירות האילן בפנים, לפיכך כתוב שם שלוש שמחות שנאמר "ושמחת בחגיך","ושמחתם לפני ה' אלהיכם" , והיית אך שמח". (פסיקתא דרב כהנא,נספחים ב,ד"ה פרשה אחרת)

4.השמחה התחילה בגן עדן:
שוש תשיש ותגל העקרה בקבוץ בניה לתוכה בשמחה ברוך אתה ה' משמח ציון בבניה שמח תשמח ריעים האהובים כשמחך יצירך בגן עדן מקדם (כתובות ח,ע"א)
כשמחך יצירך. כמו ששמחת את אדם הראשון: בגן עדן מקדם. דכתיב ויטע גן בעדן מקדם וישם שם וגו' (שם): (רש"י,שם)

5.אתרוג-עץ הדעת:
חטא האדמה:
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ עַל הָאָרֶץ וַיְהִי כֵן: וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע לְמִינֵהוּ וְעֵץ עֹשֶׂה פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב:(בראשית,א,יא-יב)
עץ פרי. שיהא טעם העץ כטעם הפרי, והיא לא עשתה כן, אלא (פסוק יב) ותוצא הארץ עץ עשה פרי, ולא העץ פרי, לפיכך כשנתקלל אדם על עונו נפקדה גם היא על עונה ונתקללה:(רש"י,שם)

עץ הדעת-האתרוג- היחיד שבו טעם העץ כטעם הפרי:
מה היה אותו האילן שאכל ממנו אדם וחוה, ...רבי אבא דעכו אמר אתרוג היה, הדא הוא דכתיב (בראשית ג, ו): ותרא האשה בי טוב העץ וגו',אמרת צא וראה איזהו אילן שעצו נאכל כפריו, ואין אתה מוצא אלא אתרוג.(בראשית רבא,טו,ז)

נגיסת הפיטם ביום הושענא רבה לאישה מעוברת:
נשים מעוברות נוהגות לנגוס הפטמא של האתרוג ביום הושענה רבא לאחר נטילת הלולב, ונותנות צדקה לעניים ואומרות תפילה זו:
רבונו של עולם בשביל חוה שהיתה אוכלת מעץ הדעת גרם אותו חטא מיתה בעולם ואם הייתי באותו זמן לא היית אוכלתו ולא הייתי נהנית ממנו כמו שלא רציתי לפסול אתרוג זה בשבעת ימי החג שעברו והיום שפסלתי אין בו מצווה וכשם שיש לי הנאה בפיתם זה כך הייתי נהנית לראות עץ הדעת שאמר הקב"ה לאדם וחווה לא תאכל ולא הייתי עוברת את ציוויו ותקבליני ברצון את תפילתי ואת תחינתי שלא אמות מלידה זו ותושיעיני לֶיְלֶד בנחת ובלי צער ולא יהיה לי ולא לוולדי שום נזק כי אתה ה-אל המושיע. (ספר חיים וברכה סימן רכ"ח בשם ספר נזיר שמשון מתוך כתב יד)

6.התורה- עץ חיים:
בְּנִי תּוֹרָתִי אַל תִּשְׁכָּח וּמִצְוֹתַי יִצֹּר לִבֶּךָ: כִּי אֹרֶךְ יָמִים וּשְׁנוֹת חַיִּים וְשָׁלוֹם יוֹסִיפוּ לָךְ...:עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר:(משלי,ג,א- יח)

7.האושפיזין-גלו ממקומם ובכך תיקנו את גירוש האדם מג"ע:
אברהם יצא מאור כשדים לחרן ובא שנית לארץ כנען וירד מצרימה וכו',יצחק גר בפלשתים,יעקב ברח לשדה ארם וירד מצריימה הוא ובניו,יוסף נמכר לעבד לא לו,לחרפה ולשבי.משה ברח למדיין והוא ואהרון אחיו נהגו בעמם ארבעים שנה במדבר ולא זכו להכנס לארץ חמדה.דוד בורח למדבר,לגת ולמואב ואין לו מנוח מפני המלחמות (סדר עולם,הובא ספר התודעה, ע"מ קצט)


סיכום: יציאה לסוכה- חזרה לגן עדן:
ימי הסוכות שנקראים זמן שמחתנו כי השם יתברך זיכה אותנו לישב בצלו. והיא מעין בחינת הגן עדן דכתיב וישם שם כו' האדם. ועיקר הבריאה היה להיות דירת האדם שם (= בגן עדן). ושם היה השמחה כמו שנאמר כשמחך יצירך בגן עדן. והגם שכתוב ויגרש את האדם. אעפ"כ יש זמנים שמתנוצץ קצת הארה מבחינת הגן עדן...(שפת אמת, דברים,תרמ"ג)

*- חלק מהרעיונות המובאים מבוססים על שיעוריו של הרב אורי עמוס שרקי שליט"א

אחרית דבר: טעם נוסף לשמחה בסוכות בימי נחמיה



וַיַּעֲשׂוּ כָל-הַקָּהָל הַשָּׁבִים מִן-הַשְּׁבִי סֻכּוֹת, וַיֵּשְׁבוּ בַסֻּכּוֹת--כִּי לֹא-עָשׂוּ מִימֵי יֵשׁוּעַ בִּן-נוּן כֵּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, עַד הַיּוֹם הַהוּא; וַתְּהִי שִׂמְחָה, גְּדוֹלָה מְאֹד


(נחמיה ח יז)


בנחמיה (ח׳, י״ז) כתיב, ויעשו כל הקהל השבים מן השבי סכות
וישבו בסכות, כי לא עשו מימי יהושע בן נון כן בני ישראל עד היום ההוא ,
ותהי שמחה גדולה מאד.
וראיתי בספר מיכל מים חיים, על ס׳ אמור. שכתב. אף שחז״ל בערכין ל״ב הוציאו את הפסוק הזה לדרשה, אבל פשטות הכתוב משמע, שלא עשו בכל א״י סוכות כל אותה התקופד״ והטעם, תשים פסורין שהיא מצות עשה שהזמ״ג, והגברים עלו לרגל, ובירושלים היו להם דין הולכי דרך. לכן היו פטורים מלעשות סוכות.
הנה בגמ׳ פסחים דף ח׳ ב׳ איתא, דמי שאין לו קרקע פטור מן הראייה, ועי׳ תוס׳ פסחים דף ג׳ ב׳ ד״ה מאליה הזקן פטור מפסח כמו מראייה.
א״כ אלו כן היו מחויבים במצות סוכה, אבל י״ל שהם היו רק אחח קטן .אולם רוב רובו של העם עלה לרגל, כך שבתקופה הזאת היתה מצות סוכה ענין של יחידים ולא תופעה כללית. וכאשר בימי נחמיה עלו ירושלימה איש וביתו, וקירו את מצות סוכה ברוב עם. קיבל אז החג הזה אופי כללי. לכן היתה. שמחה גדולה.
ובהתאם לזה. יש להבין, הטעם שאנו אומרים דוקא בחג הסוכות •זמן שמחתינו, הלא ושמחת בחגיך נאמר בכל המועדים. אולם תן שמצות סוכה התחדשה בימי נחמיה. -ותהי השמחה גדולה מאד״, הלכך כדי לציין זאת אוסרים אנו ז ת שמחתינו. ובזה אנו מדגישים את השמחה הכללית התחנית השוררת אצלנו בקיום המצוה הזאת, שנתחדשה בימי נחמיה.וחזרה העטרה ליושנה


(תורת הטור,ע"מ ריא, הרב משה הלוי שטיינברג)

שמחת האור המקיף ללא מסכים:

בסוכות שתקנו אנשי כנסת הגדולה לומר זמן שמחתנו, ולהבין הטעם למה דייקא בסוכות זמן שמחתנו, יותר משאר המועדים שהמה לשמחה, ובודאי הזמן מיוחד לזה בחג הסוכות כמו בפסח זמן חירותנו, שיצאנו ממצרים... יש לומר דזה למדו מלשון הכתוב, כי בפסח לא נזכר בתורה שום לשון שמחה, רק ועשית פסח לה' אלקיך, זולת בחג השבועות נאמר ושמחת לפני ה' אלקיך, כי בפסח הגם שהיה להם הארת פניו יתברך, אמנם מפני שהיה רק לשעה ומיד נכנסה מהם, לכן לא נזכר שם שום לשון שמחה, עד חג השבועות שנגמר עסק של יציאת מצרים בשלימות במתן תורה, ולכן נאמר ושמחת לפני ה' אלקיך, שהיינו שמזה נולדה השמחה בלב מצד שהגיענו עד לפניו יתברך... והנה בחג הסוכות נאמר גם כן ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים בהד' מינים, והיינו גם כן השמחה שנולדה בלב לאחר מחילת העוונות ביום הכפורים, וזכינו בזה לבא לפניו יתברך בלי מסך המבדיל, ועל זה אנו שמחים לפניו יתברך בהד' מינים, דאיתא במדרש... אמנם עוד יש נוסף בחג הסוכות לשון ושמחת בחגך, והיינו שמחה מיוחדת מהשי"ת, המשמר אותנו מצד קדושת החג מהאור המקיף של מצות הסוכה, ולזה נקבע שם מיוחד על חג הסוכות להיותו נקרא זמן שמחתנו, ובפסיקתא מחשב שלש פעמים לשון שמחה שנזכר בתורה הדרשה על חג הסוכות, והיינו גם והיית אך שמח, שדרשו חז"ל מזה (סוכה מ"ח) לרבות יום טוב אחרון של חג לשמחה, והיינו כי באמת גם יום שמיני עצרת השמחה שלו משורש קדושת חג הסוכות, כדאיתא במדרש, ששמיני עצרת הוא קליטת קדושת חג הסוכות, כמו חג השבועות הגמר מקדושת חג המצות, והיינו שמשמחת קדושת חג הסוכות נקבע ונקלט השמחה בשמיני עצרת על כל ימות השנה... (פרי צדיק סוכות ז)

סוכות: על מהות השמחה המיוחדת בחג* (גירסה ישנה)

פתיחה:

בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱ-להֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם, אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל עָם. וְרומְמָנוּ מִכָּל לָשׁון. וְקִדְּשָׁנוּ בְּמִצְותָיו. וַתִּתֵּן לָנוּ ה' אֱלהֵינוּ בְּאַהֲבָה. מועֲדִים לְשִׂמְחָה. חַגִּים וּזְמַנִּים לְשָׂשׂון.אֶת יום חַג הַסֻּכּות הַזֶּה. אֶת יום טוב מִקְרָא קדֶשׁ הַזֶּה. זְמַן שִׂמְחָתֵנוּ:
בְּאַהֲבָה מִקְרָא קדֶשׁ. זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם. כִּי בָנוּ בָּחַרְתָּ וְאותָנוּ קִדַּשְׁתָּ מִכָּל הָעַמִּים.מועֲדֵי קָדְשְׁךָ בְּשִׂמְחָה וּבְשָׂשׂון הִנְחַלְתָּנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים: (מתוך קידוש ליל סוכות)

הקדמה: המצווה הקשה ביותר ביום טוב- שמחה

מצווה להיות במשך כל ימי החג במצב רוח טוב של שמחה וקורת רוח. לכאורה זו מצווה קלה, שהרי כל אדם רוצה להיות שמח. אולם בפועל קשה לקיים מצווה זו, וכן אמרו בשם הגר"א, שמצוות שמחת יום טוב היא המצווה הקשה ביותר לקיום, מפני שכדי לקיימה צריך אדם להסיר מעצמו כל צער, מתח ודאגה ולהיות שרוי כל החג בשמחה וטוב לבב.
(כיצד לשמוח בחג,הרב אליעזר מלמד, י"א בתשרי תשע"ז )


חלק א: שמחה יתרה זו - על שום מה?

1.במקרא - 3 מופעי שמחה - רק בחג הסוכות:

וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ: (דברים טז,יד)

שִׁבְעַת יָמִים תָּחֹג לַי-ה-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְ-ה-וָ-ה כִּי יְבָרֶכְךָ יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל תְּבוּאָתְךָ וּבְכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ: (שם,טז,טו)
והיית אך שמח- תהיה שמח בלבד, ובשמחתך לא יתערב עיצבון (ספורנו,שם)
וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים (ויקרא כג,מ)

2.במקדש: שמחת בית השואבה:
אָמְרוּ, כָּל מִי שֶׁלֹּא רָאָה שִׂמְחַת בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה, לֹא רָאָה שִׂמְחָה מִיָּמָיו (סוכה,פרק ה',משנה א')
וּשְׁאַבְתֶּם מַיִם בְּשָׂשׂוֹן מִמַּעַיְנֵי הַיְשׁוּעָה (ישעיה,יב,ג)

בְּאַרְבָּעָה פְרָקִים הָעוֹלָם נִדּוֹן, בַּפֶּסַח עַל הַתְּבוּאָה, בָּעֲצֶרֶת עַל פֵּרוֹת הָאִילָן, בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה  כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם עוֹבְרִין לְפָנָיו כִּבְנֵי מָרוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים לג) הַיּוֹצֵר יַחַד לִבָּם, הַמֵּבִין אֶל כָּל מַעֲשֵׂיהֶם. וּבֶחָג נִדּוֹנִין עַל הַמָּיִם:(מסכת ראש השנה,פרק א, משנה ב)

ובחג. ואע''פ ששלשתן בשם חגים נקראו בכתוב. מ''מ מלת חג הנחתו על המחול והריקוד שהוא בחג הסוכות והיתה שמחה יתירה של בית השואבה:(תוספות יום טוב,שם)

3.שמיני עצרת- שמחת תורה:
ונקרא יום זה שמחת תורה, לפי שמסיימים בו התורה וראוי לשמוח בסיומה.והטעם שמתחילין מיד בראשית כדי שלא יהיה פתחון פה לשטן לקטרג לומר כבר סיימו אותה ואין רוצים לקרות עוד(אבודרהם, יום שמיני ושמחת תורה)

4.יחס קהלת (הנקרא ע"י אחינו האשכנזים בשבת חוה"מ סוכות ) לשמחה ולצחוק:
מחד:
לִשְׂחוֹק אָמַרְתִּי מְהוֹלָל וּלְשִׂמְחָה מַה זֹּה עֹשָׂה: (קהלת ב,ב)
לשחוק. כי על השחוק הבאה מן השמחה אמרתי עליה שהיא הוללות, ועל השמחה אמרתי מה זה תועלת עושה : (מצודת דוד,שם)
מאידך:
וְשִׁבַּחְתִּי אֲנִי אֶת הַשִּׂמְחָה אֲשֶׁר אֵין טוֹב לָאָדָם תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ כִּי אִם לֶאֱכוֹל וְלִשְׁתּוֹת וְלִשְׂמוֹחַ וְהוּא יִלְוֶנּוּ בַעֲמָלוֹ יְמֵי חַיָּיו אֲשֶׁר נָתַן לוֹ הָאֱלֹהִים תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ: (קהלת,ח,טו)

את השמחה. שיהא שמח בחלקו ועוסק בפקודים ישרים משמחי לב ולא יהא שטוף אחר הרבות הון בנשך ומרבית וגזל כל מי שאינו שמח בחלקו ושטוף אחר הממון בא לידי עבירות גזל ואונא' ורבית ושאינו שמח בחלקו לענין אהבת אשתו שטוף אחרי הנשים להרהר אחרי אשת איש : (רש"י,שם)

חלק ב- מהות השמחה- חזרה לגן עדן שלפני החטא:

1.הסוכה ובריאת העולם:
המקיים מצות סוכה כאילו נעשה שותף להקב״ה במעשה בראשית (שו"ת מהרי"ו,רבי יעקב בן יהודה וייל)

2.חזרה למצב שלפני החטא:
...אבל בחג, לפי שנטלו הנפשות דימוס שלהם ביום הכיפורים, כמו שכתוב(ויקרא טז,ל):"כי ביום הזה יכפר עליכם" (פסיקתא דרב כהנא,נספחים ב,ד"ה פרשה אחרת)

3.האסיף- וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ:
ועוד שהתבואה ופירות האילן בפנים, לפיכך כתוב שם שלוש שמחות שנאמר "ושמחת בחגיך","ושמחתם לפני ה' אלהיכם" , והיית אך שמח". (פסיקתא דרב כהנא,נספחים ב,ד"ה פרשה אחרת)

4.השמחה התחילה בגן עדן:

שוש תשיש ותגל העקרה בקבוץ בניה לתוכה בשמחה ברוך אתה ה' משמח ציון בבניה שמח תשמח ריעים האהובים כשמחך יצירך בגן עדן מקדם (כתובות ח,ע"א)

כשמחך יצירך. כמו ששמחת את אדם הראשון: בגן עדן מקדם. דכתיב ויטע גן בעדן מקדם וישם שם וגו' (שם): (רש"י,שם)

5.שמחת הדרך(האמצעי) כשמחת המטרה(הפרי):

א.חטא האדמה:
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ עַל הָאָרֶץ וַיְהִי כֵן: וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע לְמִינֵהוּ וְעֵץ עֹשֶׂה פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב:(בראשית,א,יא-יב)
עץ פרי. שיהא טעם העץ כטעם הפרי, והיא לא עשתה כן, אלא (פסוק יב) ותוצא הארץ עץ עשה פרי, ולא העץ פרי, לפיכך כשנתקלל אדם על עונו נפקדה גם היא על עונה ונתקללה:(רש"י,שם)

ב.עץ הדעת-האתרוג- היחיד שבו טעם העץ כטעם הפרי:
מה היה אותו האילן שאכל ממנו אדם וחוה, ...רבי אבא דעכו אמר אתרוג היה, הדא הוא דכתיב (בראשית ג, ו): ותרא האשה בי טוב העץ וגו',אמרת צא וראה איזהו אילן שעצו נאכל כפריו, ואין אתה מוצא אלא אתרוג.(בראשית רבא,טו,ז)

נגיסת הפיטם ביום הושענא רבה לאישה מעוברת:
נשים מעוברות נוהגות לנגוס הפטמא של האתרוג ביום הושענה רבא לאחר נטילת הלולב, ונותנות צדקה לעניים ואומרות תפילה זו:
רבונו של עולם בשביל חוה שהיתה אוכלת מעץ הדעת גרם אותו חטא מיתה בעולם ואם הייתי באותו זמן לא היית אוכלתו ולא הייתי נהנית ממנו כמו שלא רציתי לפסול אתרוג זה בשבעת ימי החג שעברו והיום שפסלתי אין בו מצווה וכשם שיש לי הנאה בפיתם זה כך הייתי נהנית לראות עץ הדעת שאמר הקב"ה לאדם וחווה לא תאכל ולא הייתי עוברת את ציוויו ותקבליני ברצון את תפילתי ואת תחינתי שלא אמות מלידה זו ותושיעיני לֶיְלֶד בנחת ובלי צער ולא יהיה לי ולא לוולדי שום נזק כי אתה ה-אל המושיע. (ספר חיים וברכה סימן רכ"ח בשם ספר נזיר שמשון מתוך כתב יד)

ג.שמחת בית השואבה- שמחים על העץ- האמצעי(השאיבה) כמו על התוצאה- הפרי- שמחה עתידית למציאות מתוקנת:

מתחילת הבריאה ראוי היה טעם העץ להיות גם הוא כטעם פריו. כל האמצעים המחזיקים איזו מגמה רוחנית גבוהה כללית, ראויים היו להיות מוחשים בחוש נשמתי, באותו הגובה והנועם שעצם המגמה מורגשת בו כשאנו מציירים אותה. אבל טבע הארץ, התנודדות החיים, ולאות הרוחניות כשהיא נסגרת במסגר הגופניות, גרם שרק טעמו של הפרי, של המגמה האחרונה, האידיאל הראשי, מורגש הוא בנעמו והדרו. אבל העצים הנושאים עליהם את הפרי, עם כל נחיצותם לגידול הפרי, נתעבו ונתגשמו ואבדו את טעמם. זהו חטא הארץ שבעבורו נתקללה כשנתקלל גם האדם על חטאו. וכל פגם סופו לתיקון. על כן מובטחים אנו בברור, שיבואו ימים שתשוב הבריאה לקדמותה, וטעם העץ יהיה כטעם הפרי, כי תשוב הארץ מחטאה, וארחות החיים המעשיים, לא יהיו גורמים לחוֹץ בעד הנועם של העולם האידיאלי, הנתמך בדרכו על ידי אמצעים הגונים המחזיקים אותו ומוציאים אותו מן הכח אל הפועל..." (הרב קוק/ אורות התשובה, ו, ז)

6.שמחת התורה- עץ חיים:
בְּנִי תּוֹרָתִי אַל תִּשְׁכָּח וּמִצְוֹתַי יִצֹּר לִבֶּךָ: כִּי אֹרֶךְ יָמִים וּשְׁנוֹת חַיִּים וְשָׁלוֹם יוֹסִיפוּ לָךְ...:עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר:(משלי,ג,א- יח)

7.האושפיזין-גלו ממקומם ובכך תיקנו את גירוש האדם מג"ע:
אברהם יצא מאור כשדים לחרן ובא שנית לארץ כנען וירד מצרימה וכו',יצחק גר בפלשתים,יעקב ברח לשדה ארם וירד מצריימה הוא ובניו,יוסף נמכר לעבד לא לו,לחרפה ולשבי.משה ברח למדיין והוא ואהרון אחיו נהגו בעמם ארבעים שנה במדבר ולא זכו להכנס לארץ חמדה. דוד בורח למדבר,לגת ולמואב ואין לו מנוח מפני המלחמות (סדר עולם,הובא ספר התודעה, ע"מ קצט)

8.יציאה לסוכה- חזרה לגן עדן:
ימי הסוכות שנקראים זמן שמחתנו כי השם יתברך זיכה אותנו לישב בצלו. והיא מעין בחינת הגן עדן דכתיב וישם שם כו' האדם. ועיקר הבריאה היה להיות דירת האדם שם (= בגן עדן). ושם היה השמחה כמו שנאמר כשמחך יצירך בגן עדן. והגם שכתוב ויגרש את האדם. אעפ"כ יש זמנים שמתנוצץ קצת הארה מבחינת הגן עדן...(שפת אמת, דברים,תרמ"ג)

סיכום : שלושה רגלים כנגד - עם ישראל (פסח), תורת ישראל(שבועות) וארץ ישראל(סוכות) :

האחת למה היו הרגלים שלשה לא פחותה ולא יותר ואומר בסבת זה שישראל קבלו מהשם יתברך ג' חסדים גדולים. והם יציאת מצרים ומתן תורה. וירושת הארץ. ולכן צוה שיעלו לביתו שלש פעמים בשנה. בחג המצות להודות לה' על שהוציאם ממצרים. ובחג השבועות להודות לפניו על שנתן להם את התורה. ובחג הסכות להודות לפניו על הארץ ועל תבואותיה
(אברבנאל, דברים טז,יג)


סיום : בסוכות חלה שמחת היציאה מהספק שבגלות לוודאות של גן עדן האמיתי- א"י:
הרמב"ם נותן את ההסבר הבא למצוות ארבעת המינים: יושבי מדברות אוהבים את הצבע הירוק (לכן לישמעאלים שבאים
מהמדבר יש העדפה לצבע הירוק, כי זה נווה המדבר). גם אבותינו ישבו במדבר 40 שנה ולכן הצבע המשמח אותם אחרי
זה היה הצבע הירוק, וכאשר התורה ציוותה לשמוח היא אמרה לקחת מינים ירוקים ביד: "ושמחתם לפני ה' א-לוהיכם".
יוצא שלפי הרמב"ם חג הסוכות הוא החג של ארץ ישראל - החג של הכניסה של יושבי המדבר אל המרחב של ארץ ישראל. כאשר אבותינו יצאו מן המיצרים של המדבר הם נכנסו אל הרוחב של ארץ ישראל )לכן המקום הראשון שאליו הם הגיעו היה הבית של אשה ששמה היה רחב(. לצאת מן המיצר אל המרחב זו שמחה.
רבותינו אמרו: "אין שמחה כהתרת הספיקות". (המאמר הזה מובא במצודת דוד על ספר משלי וגם בשו"ת הרמ"ה כדבר
מפורסם, אומנם לא ידוע איפה זה כתוב במקורות קדמוניים).כנראה שלצאת מהגלות לארץ ישראל זה לצאת מן הספק של
הגלות, ולכן בחג הסוכות אנחנו שמחים מאוד בשמחת הוודאות. עולם מלא ספיקות הוא אכן עולם עצוב, וכל זמן שיש ספיקות אי-אפשר באמת לשמוח.
(ע"פ הרב אורי שרקי, מאמר סוכות - שמחת בית השואבה כשמחת הוודאות)




*- חלק מהרעיונות המובאים מבוססים על שיעוריו של הרב אורי עמוס שרקי שליט"א