פתיחה: ההרתעה הישראלית- מדוע בלק נבהל רק מהניצחון על סיחון מלך האמורי ולא התייחס לנצחון המוחץ כנגד עוג מלך הבשן ?
וַיַּרְא בָּלָק בֶּן צִפּוֹר אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל לָאֱמֹרִי (במדבר כב,ב)
1.המאבק הראשון בהסטוריה- על קנאה תאווה וכבוד:
2.הקנאה התאוה והכבוד- 3 בורות שמפילין את האדם :
רַבִּי אֶלְעָזָר הַקַּפָּר אוֹמֵר:הַקִּנְאָה וְהַתַּאֲוָה וְהַכָּבוֹד מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם
(אבות ד,כא)
א.שורש כל החטאים בעולם:
דמלבד הרעות שיתגלגלו בעה"ז על ידן, ג"כ אין שום חטא בעולם שאין א' מהנ"ל סבה לו:(תפארת ישראל,שם)
ב.כיצד מוציאין אותו מעולם שלא בא עדיין בשעריו( העולם הבא) ?
מוציאין את האדם מן העולם: מעה"ז ומעה"ב. (תפארת ישראל,שם)
- באומרו: "מוציאין את האדם מן העולם". ולא ידענו אם אמרו על העולם הזה או על העולם הבא? ואם כוונתו על העולם הזה, איך יצדק מאמרו ששלושה המה יהיו סיבת המוות? כי גם מבלתם המוות הכרחי על המורכב כמו שאמר הוא עצמו: "הילודים למות". ואם כיון על העולם הבא, שהאיש אשר ימצאו בו שלושה החסרונות האלה, אין לו חלק לעולם הבא, למה אם כן אמר: "מוציאין" ומי הכניסו שיצא? והיה לו לומר מונעין את האדם מן העולם....
אלו הדמיונות שהם "מוציאין האדם מן העולם", וממהרים את קיצו. וגם כיון לומר שיוציאו את אדם מן העולם הבא והוא רע ומר, שבעבור שלושה דמיונות שאין בהם ממש, יאבד האדם שלימותו האחרון. ואמר בזה לשון "מוציאין", לפי שכל ישראל מפאת נפשם יש להם חלק לעולם הבא וסוגי העבירות האלה מוציאין אותו מאותו טוב הצפור אליו. זהו פירוש המאמר הזה הראשון והותרו שתי השאלות הנופולות בו.
(נחלת אבות על מסכת אבות פרק ד משנה כא )
ג.בעולם הזה מוציאים אותו בדרך הטבע ובעולם הבא בדרך העונש:
והתאוה כבר כתבתי במשנת מרבה בשר מרבה רמה שהתענוגים כמו המלח שמעוטו יפה ורובו קשה, והנמשך אחריהם מפסיד את עצמו.
והכבוד, כי השררה קוברת בעליה וכמו שהוכיחו מיוסף הצדיק, ועל הפלא תמצא בעל שררה יאריך ימים. ימצאו שלש אלה מוציאין את האדם מן העוה"ז על דרך טבע, אמנם מן העוה"ב על דרך עונש מהשי"ת, כי ידוע שכל מה שבזה העולם הכל הכנה לחיי העוה"ב, והמקנא והמתאוה והרודף אחר השררה עושים מהטפל עיקר, וכאילו אומרים כי אלו הדברים מכוונים לעצמם ואין זולתם, ולכן יהיה עונשם מדה כנגד מדה, כי כאשר הם בזוהו כמו כן תהיה אצלם ולא יכנסו לעולם האמתי
(פירוש היעב"ץ על אבות פרק ד משנה כא )
ד.שלושה שלבים בהתפתחות של כל אדם:
קנאה- בילדות, תאווה- בבחרות, כבוד- בזקנה
( כך שמעתי מהרב שרקי שליט"א)
ד.גיבור הכובש יצרו ההפך של התאווה, עשיר השמח בחלקו ההפך של קנאה, חכם ומכובד המכבד את הבריות - ההפך של רודף ה כבוד:
הנה אם כן שלושה אלה: "הקנאה והתאוה והכבוד" הם כנגד שלושה המה שזכר בן זומא: "אי זהו גבור"; "אי זהו עשיר"; "אי זהו מכובד".
(נחלת אבות על מסכת אבות פרק ד משנה כא )
ה.התיקון:תורה- תיקון התאווה , עבודה - כבוד, גמילות חסדים - קנאה
[ד' א'] לא חסיד אני כו'. פירוש חסיד הוא הנבדל מקנאה תאוה וכבוד שמוציאין כו' וכנגדן ג' דברים שהעולם עומד. כי תורה היא תיקון לתאוה כמו שכתוב ועץ חיים תאוה בה. כי תאוה דהיינו שכל מה שיש לו רוצה יותר עיקרה נבראה בשביל התורה כמו שאמרו ז"ל (מכות ר'.) אוהב כסף כו' וכשמשים תאותו בה ניצול מתאות עולם הזה כמו שכתוב הרמב"ם (סוף הל' איסורי ביאה) כי לא תמצא תאות אלא בלב פנוי מדברי תורה. ועבודה תיקון לכבוד כי אין כבוד במקום עבודת השם יתברך וכמו שכתוב בבני עלי כי מכבדי וגו' וכמו שכתוב (פסחים נ"ז:) ביששכר דכריך ידיה בשיראי ועביד. כי העבודה היא עבודת עבד ואין חולקין כבוד לתלמיד במקום הרב ומאין יחפוץ בכבוד אחר שיודע רבונו ומכיר קונו וגדולתו ושפלת עצמו. וגמילות חסדים בין אדם לחבירו נגד קנאת איש מרעהו שממנו מקור כלל עבירות שבני אדם לחבירו.
(דובר צדק, קונטרס דובר צדק ברכות ד ע"א/ רבי צדוק הכהן מבלובלין)
3.שלושת מעגלי הכרת המציאות- בין אדם לחברו (קנאה) , בין אדם לעצמו (תאווה), בין אדם לה' (כבוד):
שלימות האדם הוא בשלשה פנים שאין האחד כמו השני. כי צריך האדם שיהיה שלם עם זולתו מבני אדם, וצריך שיהיה שלם בעצמו עד שהוא בריה שלימה וצריך שיהיה שלם עם בוראו דהיינו בדבר שמגיע לבוראו, ואלו ג' שלימות כוללים הכל
(דרך חיים על אבות הקדמה ומבוא)
4.תלמידי בלעם הרשע: עין רעה- קנאה, רוח גבוהה- כבוד, נפש רחבה- תאווה
כל מי שיש בידו שלשה דברים הללו- מתלמידיו של אברהם אבינו ושלשה דברים אחרים- מתלמידיו של בלעם הרשע.
עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה מתלמידיו של אברהם אבינו
עין רעה ורוח גבוהה ונפש רחבה מתלמידיו של בלעם הרשע.(אבות ה,יז)
ויקם בלעם בבקר ויאמר אל שרי בלק וגו', לא אמר להם בלעם לא נתן לי רשות לילך ולקלל, אלא לתתי להלוך עמכם, אמר לי אין כבודך לילך עם אלו אלא עם גדולים מהן שהוא חפץ בכבודי... ויען בלעם ויאמר אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב, מיכן אתה למד שהיו בו ג' דברים, עין רעה, ורוח גבוהה ונפש רחבה, עין רעה דכתיב וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו, רוח גבוהה דכתיב, כי מאן ה' לתתי להלוך עמכם, נפש רחבה דכתיב אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב, אילו היה מבקש לשכור לו חיילות להלחם כנגדן ספק נוצחין ספק נופלין, לא די שיתן כך ונוצח, הא למדת שכך בקש. לא אוכל לעבור, מתנבא שאינו יכול לבטל הברכות שנתברכו מפי השכינה, ועתה שבו נא בזה גם אתם, מהו גם אתם, שסופכם לילך בפחי נפש כראשונים, ואדעה מה יוסף ה', שנתנבא שעתיד הקב"ה להוסיף להם ברכות על ידו. (במדבר רבה יט ט)
5. בבלעם היו כל 3 התכונות הללו :
הקנאה. מן הנחש וקין וכיוצא:
והתאוה. מן בלעם:
והכבוד. מן קרח
וכלם היו בבלעם כמ"ש בפ"ה. ונאמר (משלי י"ד) ורקב עצמות קנאה. (שם כ"א) תאות עצל תמיתנו ולפני שבר גאון:
(הגר"א על אבות פרק ד משנה כא )
6.אחרי פעמיים שלא הצליח לקלל את ישראל - בלעם רואה אצל עם ישראל שאין בהם קנאה ואין בהם תאווה ולכן מבין שלא יוכל לקללם:
וַיִּשָּׂא בִלְעָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת יִשְׂרָאֵל שֹׁכֵן לִשְׁבָטָיו וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ אֱ-לֹהִים (במדבר כא,ב)
שכן לשבטיו. ראה כל שבט ושבט שוכן לעצמו ואינן מעורבין, ראה שאין פתחיהם מכוונין זה כנגד זה, שלא יציץ לתוך אהל חבירו:
ותהי עליו רוח אלהים. עלה בלבו שלא יקללם (רש"י,שם)
דאיתא בגמ' דבבא בתרא (דף ס') אין עושין פתח כנגד פתח וחלון כנגד חלון משום עין הרע
והמדרש אמר טעמו כדי שלא יציץ ראובן באשת שמעון
(ספר מדרש יהונתן - פרשת בלק )
7.אצל בלעם: כולו שרוי בתוך קנאה תאוה וכבוד
א.בלעם כלפי חוץ מל"ו הצדיקים ובפעול משוקע במ"ט שערי טומאה של קנאה תאווה וכבוד:
...ובלעם היה נגד זה התפאר ויודע דעת עליון שהיה יודע ומשיג דרגא דדעת זו אלא שקראה דעת עליון, פירוש עליון מה שהוא למעלה ממדרגת מוחו ולבו דאצלו היה זה למעלה מן הטבע, והיינו אף שהוא גם כן היה יודע רבונו ומתנהג גם כן בדרך התורה בשמירה מקנאה תאוה וכבוד, באמת היה משוקע בהם כנז"ל, וכמו שנתברר אז באותה מעשה שהיה לו כל ג' מדות רעות באחת במעמקי לבו, ואף שהשיג שהשי"ת בחר בישראל רצה הוא להיפך, ועל ידו היה בירור ענין זה שאף שהוא רצה לעורר חטאי ישראל שגם בהם נמצא המגדילים החטא עד שאובדים חלק עולם הבא, מכל מקום מעלתם גדולה באמת... (חלק ה רסיסי לילה/רבי צדוק הכהן מלובלין , עמוד פו)
ב.קנאה- השורש של לשון הרע:
אָמַר רַבִּי אַבָּא, כָּל הַדְּבָרִים הַלָּלוּ הָיוּ בְּוַדַּאי בְּבִלְעָם...לָשׁוֹן הָרָע לֹא הָיָה בָּעוֹלָם כְּמוֹתוֹ.(זוהר מתורגם במדבר רו ע"ב)
ג.כבוד- רודף כבוד ולא שבע ממנו:
ג1.בלק הכיר את בלעם ולכן הציע לו כ"כ הרבה כבוד:
כִּי כַבֵּד אֲכַבֶּדְךָ מְאֹד וְכֹל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלַי אֶעֱשֶׂה וּלְכָה נָּא קָבָה לִּי אֵת הָעָם הַזֶּה(במדבר כב,יז)
ג2.בלעם חורק שיניים כשרואה שבלק כיבד אותו רק בבקר וצאן אחד:
הצדיקים אומרים מעט ועושין הרבה אברהם אמר ואקחה פת לחם וסעדו לבכם ואחרי כן מהרי שלש סאים ואל הבקר רץ אברהם (בראשית יח) והרשעים אומרים הרבה ואפילו מעט אינם עושים בלק אמר כי כבד אכבדך מאד כשבא לא שגר אלא בקר וצאן אחד התחיל בלעם חורק שניו עליו שהיתה נפשו רחבה אמר כך שלח זה מחר אני משלח מארה בנכסיו שנאמר ויאמר בלעם אל בלק בנה לי בזה וגו' ויהי בבקר ויקח בלק את בלעם ויעלהו במות בעל
(מדרש תנחומא בלק - פרק יא )
ג3.בלעם לוקח את כל הקרדיט והכבוד אליו כאילו הוא ערך לבדו את כל שעת המזבחות:
בֹּא וּרְאֵה, אוֹתוֹ בִּלְעָם הָרָשָׁע כָּל מַעֲשָׂיו לְרָע, בְּרוּם לֵב. שְׁנֵיהֶם הָיוּ מַעֲלִין קָרְבָּן, שֶׁכָּתוּב וַיַּעַל בָּלָק וּבִלְעָם. וְכָל הַמִּזְבְּחוֹת הָיָה בָּלָק מְסַדֵּר, וְהוּא הָרָשָׁע הָיָה מְשַׁבֵּחַ עַצְמוֹ וְאוֹמֵר (במדבר כג), אֶת שִׁבְעַת [שבע] הַמִּזְבְּחֹת עָרַכְתִּי וָאַעַל פָּר וָאַיִל בַּמִּזְבֵּחַ. וְאִלּוּ אֶת בָּלָק לֹא שִׁתֵּף יַחַד אִתּוֹ
ד.תאווה-
ד1.שכב עם אתונו:
מִשּׁוּם כָּךְ אוֹתוֹ בִּלְעָם הָרָשָׁע, כְּדֵי לִמְשֹׁךְ עָלָיו רוּחַ טֻמְאָה מֵאוֹתוֹ הַנָּחָשׁ הָעֶלְיוֹן, הָיָה נִטְמָא בְּכָל לַיְלָה עִם אֲתוֹנוֹ, וְהָיָה עוֹשֶׂה עִמָּהּ מַעֲשֵׂי אִישׁוּת כְּדֵי לְהִטָּמֵא וְלִמְשֹׁךְ עָלָיו רוּחַ טֻמְאָה, וְאָז עָשָׂה כְשָׁפָיו וּמַעֲשָׂיו.
(זוהר מתורגם בראשית קכה ע"ב)
ד2. עשה קסמים דרך איברו:
בלעם סומא באחת מעיניו היה, שנאמר שתום העין. קוסם באמתו היה, כתיב הכא נופל וגלוי עינים, וכתיב התם והמן נופל על המטה וגו'
(סנהדרין קה, ע"א)
ד3.יעץ לבלק עם מעשי הזנות של בנות מואב:
לכה איעצך. מה לך לעשות, (א) ומה היא העצה, אלהיהם של אלו שונא זמה הוא כו' כדאיתא בחלק (סנהדרין קו.), תדע שבלעם השיא עצה זו להכשילם בזמה, שהרי נאמר הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם (במדבר לא, טז) (רש"י,שם)
ד4.תאוות ממון:בלעם רודף כבוד וגם תאוות ממון ולכן רמז על כסף וזהב:בלעם הרשע היה היפך מזה, כי טימא את החושים ההחיצוניים, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין דק"ה) שבא על אתונו, ועוד היה מעונן ומנחש ומכשף וקוסם קסמים, והאיך היה יכול לשרות עליו רוח הנבואה? ולא היה זה אפשר מצדו כלל. אבל ההכרח היה עצום מאוד לעשותו נביא, שלא יאמרו האומות אתה רחקתנו כנ"ל. לזאת היה הענין הזה קשה מאוד, כי לא היה עצה איך לעשות עמו, מה עשה הקדוש ברוך הוא? סימהו, וסתם לו אחת מעיניו, ולא היה יכול לחטוא בזה העין, ועל ידי כן חלה הקדושה והנבואה עליו, על ידי זה העין שלא חטאה. וזהו שגילה לנו התרגום ופירש על שתום העין דשפיר חזי, רצה לומר מדהיה סומא באחת מעיניו, לזאת היה שפיר חזי הנבואה, אבל אם לא היה שתום העין לא היה בו מקום ודרך לחול עליו הנבואה' ('בעש"ט על התורה'. פרשת בלק).
9.בלעם ביקש לעקור שלושה רגלים שמתקנים את הקנאה התאווה והכבוד:
כי הכיתני... ובלקוטי תורה מהאריז"ל, שבלעם רצה לעקור מישראל את ג' הרגלים. ויש להתבונן מאי אולמא דג' רגלים מיתר המצות שבתורה. ונראה דהנה אמרו ז"ל (אבות פרק ה') עין רעה ורוח גבוהה ונפש רחבה מתלמידיו של בלעם הרשע. ונראה דג' אלה הם קנאה תאוה וכבוד שמוציאין את האדם מן העולם, עין רעה היא קנאה, ורוח גבוהה היא כבוד, ונפש רחבה היא תאוה, ומביאים לידי ע"ז גילוי עריות שפיכות דמים... וידוע במהר"ל שג' האבות אברהם יצחק ויעקב תקנו את ג' החטאים האלה, ובזכותם ג' רגלים שנותנים כח ועוז לישראל לעמוד נגד ג' אלה... הרי כי ג' מועדים אלו משפיעים היפוך מדתו של בלעם, על כן היה בלעם שונא ביחוד לג' מועדים ורצה לעקרם מישראל. (שם משמואל, בלק תרע"ב)
ברח לך - גזר עליו ד' דברים, אחד שלא יתעכב אלא ילך באותה שעה, והוא אומרו "ועתה",
אמר רבי שמואל בר נחמן אמר רבי יונתן כשהלך פינחס למדין הוא וכל חיילותיו שהלכו עמו, כיון שראה בלעם הרשע את פינחס עשה את שתי זרועותיו כשני לוחות אבנים והיה פורח ועולה למעלה מפני שהוא משתמש בשם המפורש, אף פינחס כיון שראהו פורח ועולה אף הוא עושה שתי זרועותיו כשני לוחות אבנים והיה פורח ועולה אחריו, עד שמצאו עומד ומשתטח לפני כסא הכבוד, מיד נתן עליו פינחס ציץ של הקב"ה ותפשו והורידו והביאו לפני משה ודנוהו בסנהדרין והרגוהו. (ילקוט שמעוני במדבר פרק לא, תשפה)
בלעם היה בעל תשובה כשזכר שם המפורש ונשתטח לפני כסא הכבוד, ונסתפק פנחס להמיתו שאין לך דבר שעומד בפני בעל תשובה, ויצא מפי משה ובית דינו לדון אותו בד' מיתות בית דין, לפי שהמית כ"ד אלף מישראל ועברתו שמורה נצח כל צרות של ישראל. (ילקוט ראובני, מטות)
12.בלעם ניצל לרעה את זה שה' לא כעס כי אז התגברה מידת החסד והתאוות וכך הפיל את עם ישראל בתאווה- "ועתה לכה איעצך":
13.המתים במגפה היו מאמהות משבט שמעון ואבות מערב רב שהתגייר- ייחוס פגום ולכן חטאו בתאווה:
וְכִי אֵיךְ הֵשִׁיב פִּנְחָס אֶת חֲמָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וַהֲרֵי כָּתוּב וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה וְגוֹ'? אִם לֹא מֵת אֶחָד מֵהֶם, הָיִיתִי אוֹמֵר הֵשִׁיב חֲמָתִי, אֲבָל כֵּיוָן שֶׁכָּל אֵלּוּ מֵתוּ, מָה הַטַּעַם הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל? אֶלָּא וַדַּאי בֵּרוּר הַדָּבָר: אוֹי לוֹ לְבֶן אָדָם שֶׁפּוֹגֵם זַרְעוֹ! אוֹי לוֹ לְמִי שֶׁלֹּא שׁוֹמֵר זַרְעוֹ כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ! חַס וְשָׁלוֹם שֶׁאֲפִלּוּ אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל מֵת, אֶלָּא שֵׁבֶט שִׁמְעוֹן, כַּאֲשֶׁר בָּאוּ אוֹתָם עֵרֶב רַב, הִתְעָרְבוּ בַּנָּשִׁים שֶׁל שֵׁבֶט שִׁמְעוֹן לְאַחַר שֶׁהִתְגַּיְּרוּ, וְהוֹלִידוּ בָנִים - מֵהֶם מֵתוּ בָּעֵגֶל, וּמֵהֶם מֵתוּ בַּמַּגֵּפָה, וַאֲחֵרִים מֵתוּ כָּאן, אֵלּוּ שֶׁנִּשְׁאֲרוּ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה. אֲשֶׁר מֵתוּ לֹא כָתוּב, אֶלָּא הַמֵּתִים, מֵתִים שֶׁכְּבָר הָיוּ.
וַיִּפְנוּ וַיַּעֲלוּ דֶּרֶךְ הַבָּשָׁן וַיֵּצֵא עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן לִקְרָאתָם הוּא וְכָל עַמּוֹ לַמִּלְחָמָה אֶדְרֶעִי: {לד} מפטיר וַיֹּאמֶר יְ-הֹ-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה אַל תִּירָא אֹתוֹ כִּי בְיָדְךָ נָתַתִּי אֹתוֹ וְאֶת כָּל עַמּוֹ וְאֶת אַרְצוֹ וְעָשִׂיתָ לּוֹ כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ לְסִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן: {לה} וַיַּכּוּ אֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו וְאֶת כָּל עַמּוֹ עַד בִּלְתִּי הִשְׁאִיר לוֹ שָׂרִיד וַיִּירְשׁוּ אֶת אַרְצוֹ:
(במדבר כא, כא-לה)
בשולי הדברים :במשה רבנו, להבדיל, חשדו בו בתאווה ולא בקנאה או כבוד
א.כבוד- הקב"ה מעידו שהוא העניו מכל האדם
וְהָאִישׁ מֹשֶׁה (ענו) עָנָיו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה:(במדבר יב,ג)
ב.קנאה-
ב1.ביקש שאהרון יהיה המנהיג במקומו:
וַיֹּאמֶר בִּי אֲ-דֹנָי שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח (שמות ד,יג)
ביד תשלח - ביד מי שאתה רגיל לשלוח , והוא אהרן.(רש"י,שם)
ב2.משה רבנו יש בו קנאה טובה -קנאת סופרים- רק לדבר ה':
(דברים לא, יד): קְרָא אֶת יְהוֹשֻׁעַ, אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, יִטֹּל יְהוֹשֻׁעַ אַרְכִי שֶׁלִּי וֶאֱהֵא חָי, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲשֵׂה לוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה לָךְ, מִיָּד הִשְׁכִּים משֶׁה וְהָלַךְ לְבֵיתוֹ שֶׁל יְהוֹשֻׁעַ, נִתְיָרֵא יְהוֹשֻׁעַ וְאָמַר משֶׁה רַבִּי בּוֹא אֶצְלִי, יָצְאוּ לַהֲלֹךְ, הָלַךְ משֶׁה לִשְׂמֹאלוֹ שֶׁל יְהוֹשֻׁעַ, נִכְנְסוּ לְאֹהֶל מוֹעֵד, יָרַד עַמּוּד הֶעָנָן וְהִפְסִיק בֵּינֵיהֶם, מִשֶּׁנִּסְתַּלֵּק עַמּוּד הֶעָנָן הָלַךְ משֶׁה אֵצֶל יְהוֹשֻׁעַ וְאָמַר מָה אָמַר לְךָ הַדִּבּוּר, אָמַר לוֹ יְהוֹשֻׁעַ כְּשֶׁהָיָה הַדִּבּוּר נִגְלָה עָלֶיךָ יוֹדֵעַ הָיִיתִי מַה מְדַבֵּר עִמְּךָ, אוֹתָהּ שָׁעָה צָעַק משֶׁה וְאָמַר מֵאָה מִיתוֹת וְלֹא קִנְאָה אֶחָת, וּשְׁלֹמֹה מְפָרְשָׁהּ (שיר השירים ח, ו): כִּי עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה, אַהֲבָה שֶׁאָהַב משֶׁה לִיהוֹשֻׁעַ, וּמַה שֶּׁקִּנֵּא משֶׁה בִּיהוֹשֻׁעַ.
(דברים רבה ט,ט)
ג.תאווה-
ג1.עדת קרח שחשדו בו באשת איש:
{במדבר טז-ד} וישמע משה ויפול על פניו מה שמועה שמע אמר רבי שמואל בר נחמני א''ר יונתן שחשדוהו מאשת איש שנאמר {תהילים קו-טז} ויקנאו למשה במחנה א''ר שמואל בר יצחק מלמד שכל אחד ואחד קנא את אשתו ממשה שנאמר {שמות לג-ז} ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה {במדבר טז-כה}
ג2.ליצני הדור חשדו בו בתאוות ממון:
אלה פקודי המשכן, ולמה עשה עמהם חשבון? הקב"ה יתברך שמו מאמינו, שנא' (במדבר יב) 'לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא', ולמה אמר להם משה בואו ונעסוק במשכן ונחשב לפניכם? אלא ששמע משה ליצני ישראל מדברים מאחריו, שנאמר (שמות לג) 'והיה כבוא משה האהלה ירד עמוד הענן ועמד פתח האהל ודבר עם משה' (שם /שמות ל"ג/) 'והביטו אחרי משה', ומה היו אומרים? ר' יוחנן אמר: אשרי יולדתו של זה, ומה הוא רואה בו כל ימיו, הקב"ה מדבר עמו כל ימיו, הוא מושלם להקב"ה, זהו 'והביטו אחרי משה', ר' חמא אמר: היו אומרים: חמי קדל דבריה דעמרם (כמה עבה צווארו של בן עמרם), וחברו אומר לו: אדם ששלט על מלאכת המשכן אין אתה מבקש שיהא עשיר?! כששמע משה כך א"ל משה: חייכם נגמר המשכן אתן לכם חשבון! אמר להם: בואו ונעשה חשבון, הוי 'ואלה פקודי המשכן
(שמות רבה נא, ו)
__________________________________________________________________________
וַתֵּט הָאָתוֹן מִן הַדֶּרֶךְ, סָטְתָה מֵאוֹתוֹ הַדֶּרֶךְ, שֶׁהָיְתָה טְעוּנָה מִצַּד דִּין הַקָּשֶׁה כְּנֶגֶד יִשְׂרָאֵל. וּבַמָּה רָאָה בִלְעָם שֶׁהִיא סָטְתָה מֵאוֹתוֹ הַדֶּרֶךְ? אֶלָּא כָּךְ אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, שֶׁאֲפִלּוּ בַּדֶּרֶךְ רָצָה לְהַזִּיק לְיִשְׂרָאֵל בְּכֹחַ אֲתוֹנוֹ. וְכֵיוָן שֶׁלֹּא עָלְתָה בְיָדוֹ, מַה כָּתוּב? וַיַּךְ אֶת הָאָתוֹן בַּמַּקֵּל. הִטְעִין אוֹתָהּ וְהִלְבִּישׁ אוֹתָהּ בְּזֵרוּזֵי דִין קָשֶׁה וְחָזָק. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב בַּמַּקֵּל, בַּמַּקֵּל דַּוְקָא, שֶׁהוּא דִּין קָשֶׁה תַּקִּיף. בְּמַקְלוֹ לֹא כָתוּב, אֶלָּא בַּמַּקֵּל.
צֵא וּרְאֵה כַּמָּה תַּקִּיפָה חָכְמַת אוֹתוֹ רָשָׁע וְתַאֲוָתוֹ לְהַזִּיק לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁהוּא הִשְׁגִּיחַ לָצֵאת מֵרָשׁוּת שֶׁלְּמַעְלָה בִּגְלַל תַּאֲוָתוֹ לְהִתְכַּבֵּד וּלְהַזִּיק לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל.
(זוה מתורגם במדבר רח ע"ב)
ראשי ישיבת נהורא:
https://nehora.co.il/wp-content/uploads/2019/11/%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA-%D7%91%D7%9C%D7%A7.pdf
קנאה- ראה שאין פםתחיהם מכוונים זה כנגד זה, אין בהם קנאה אחד כלפי השני
דברתי לאמר - לראיה שאין לי חפץ במתנותיך ובכבודך, כי אז הייתי צריך להחניף לך, ואפילו למלאכיך כיניתיך בשם בלק ולא מלך, כי לפני ה' אתה כאדם פשוט, וגם "דברתי אליהם", לשון קושי. (אלשיך במדבר כד יב)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה