שבועות: סוד המספר 7

 פתיחה:  מדוע שבע שבועות?

וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה

(ויקרא כג ,טו)

הקדמה: מה מיוחד בשבע?

1.ארבעים דברים ביהדות שהם שבעה:

• א-לוהים ברא את העולם בשישה ימים, והיום השביעי הוא שבת. לשבעת הימים מוקדש המספר 7 בשיר "אחד מי יודע".
• המנורה בבית המקדש הייתה בעלת 7 קנים.
• שנת השמיטה היא השנה השביעית.
• עבד עברי יוצא לחופשי בשנה השביעית.
• ספירת העומר נעשית במשך שבעה שבועות.
• שנת היובל - השנה החמישים, היא לאחר שבע שמיטות.
• בחלום פרעה מתוארות שבע פרות ושבע שיבולים.
• שבעת המינים.
• שבע מצוות בני נח
• שבע ברכות בטקס החתונה.
• הכלה (ואמהּ) מקיפה את החתן תחת החופה 7 פעמים.
• יושבים שבעה (ימי אבל) על אדם שנפטר.
• ישנם 7 קרובי משפחה שעליהם יושבים שבעה: אבא, אמא, אח, אחות, בן, בת, בעל/אישה.
• פסח וסוכות נמשכים 7 ימים.
• נוהגים להזמין לסוכה את שבעת האושפיזין (אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרן, יוסף ודוד) כל אחד מהם ביום אחר מימי החג לפי הסדר.
• גודלה המינימלי של הסוכה הוא ריבוע של שבעה טפחים.
• ארבעת המינים מונים שבעה פריטים: לולב אחד, אתרוג אחד, שלושה הדסים ושתי ערבות.
• ראש השנה הוא בחודש השביעי
• יש שבעה חגים בשנה היהודית: שלוש רגלים - פסח, שבועות, סוכות. ימים נוראים - ראש השנה, יום הכיפורים. מועדים שנוספו על ידי חז"ל - חנוכה ופורים. ניתן להגיע לשבעה חגים מהתורה בלבד אם סופרים את שמיני עצרת בנפרד מסוכות ואת ערב פסח שבו מקריבים קורבן פסח בנפרד מפסח, כיוון שהם חגים נפרדים במקור. דרך נוספת מופיעה בלוח השנה במגילות קומראן והיא לספור את יום הנפת העומר (שחל לדעתם ביום ראשון שאחרי שביעי של פסח) ופסח שני בין החגים.
• יש שבעה ימים טובים מדאורייתא: ראש השנה, יום כיפור, שבועות, שמיני עצרת, יום טוב ראשון של סוכות, יום טוב ראשון של פסח, שביעי של פסח.
• ליתרו היו שבעה שמות שונים וגם היו לו שבע בנות (אחת מהן נישאה למשה)
• לאיוב היו שבעה בנים (ושלוש בנות).
• אחשוורוש ערך משתה של שבעה ימים, ובו החל התהליך שהסתיים בנס פורים.
• בשבת עולים שבעה אנשים לתורה.
• על פי תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ט"ו, עמוד ב': שבעה נביאים נתנבאו לאומות העולם - ואלו הן: בלעם ואביו ואיוב, אליפז התימני, ובלדד השוחי, וצופר הנעמתי ואליהוא בן ברכאל.
• התלמוד מונה שבע נביאות: שרה, מרים, דבורה, חנה, אביגיל, חולדה ואסתר.
• שבעה עמים ישבו בארץ-כנען: הכנעני, החיתי, החיווי, האמורי, הפריזי, היבוסי והגרגשי.
• אלוהים ברא שבעה רקיעים - כשבשביעי נמצאות הנשמות הטהורות (זהו גם מקור הביטוי "ברקיע השביעי").
• לפי אחד המדרשים, כל מכה במצרים נמשכה שבעה ימים.
• בפסוק הראשון בתורה יש שבע מילים.
• בשמחת תורה עורכים שבע הקפות.
• לבית המקדש היו שבעה שערי כניסה^[2].
• משה הוא דור שביעי לאברהם.
• ללאה היו שבעה ילדים (ששה בנים ובת אחת).
• יהושע ובני ישראל הקיפו את חומות יריחו שבע פעמים עד שהן נפלו.
• יעקב עבד למען לבן הארמי שבע שנים (פעמיים) כדי להינשא לבנותיו.
• שבעת בניה של חנה הוצאו להורג זה אחר זה כשסירבו להשתחוות לפני פסל.
• 7 עולמות.
• 7 מדורי גיהנום.
• 7 מדורי גן עדן.
• (אליבא דויקיפדיה)

2.שבע מבטא שלמות מסויימת- שובע

שבעה מי יודע?

שבעה אני יודע

שבעה ימי שבתא (הגדה של פסח)

{כל מספר אפשר להכפיל, לשלש , לרבע ולחמש ולכן}

המספור מתחיל משש. המילה שש היא מלשון ששון, הדרך להגעה למטרה. ששון זו השמחה שיש לאדם כשהוא מתקדם ויודע שהוא צפוי להגיע לדבר משמח. שֶׁבָע זה מלשון שבע; כשהאדם נמצא במצב שיש לו כל צרכיו ולא חסר לו כלום. שמונה זה מלשון שומן, זה כשאוכלים הרבה ונוצר עודף המצטבר כשומן. לאחר שאדם אכל ושבע והעלה שומן, הוא יכול להשתעשע. זה תשע, השלב של מי שכבר יש לו די והוא יכול להנות מהחיים.

(מאמר "קדושים - מהי הקדושה?" , הרב אורי שרקי)

3.המספר שבע בפרשת הבריאה ובסיפור אליעזר ורבקה:

המספר שבע או כפולותיו (14,21,28) משמש כאבן היסוד לאורך כל פרשיות התורה. בפרשת הבריאה למשל אנו מוצאים, מלבד שבעת ימי בראשית, שבע פעמים מופיעה המילה "שמים",שבע פעמים "מים", שבע פעמים ''על הארץ'', עשרים ואחת פעמים ''ארץ'' (''בארץ'' וכדומה), שבע פעמים "טוב", ארבע עשרה פעמים ''יום''.

 פרשה נוספת בה ניתן למספר שבע ביטוי בצורה מופלאה, היא סיפור מסעו של אליעזר עבד אברהם לארם נהריים, בכדי לחפש אישה ליצחק. שימו לב, בפרשה זו אנו מוצאים שבע פעמים ''להישבע'', שבע ''לקחת לאישה'', שבע ''מים'', שבע ''עין'' (''עין המים''), שבע פעמים את הפועל ''לשאוב'', שבע ''להשקות'', שבע ''האיש'' (אליעזר), שבע פעמים ''ללכת'' ביחס לאליעזר ושבע פעמים ''ללכת'' ביחס לרבקה, שבע פעמים ''עבד'', שבע פעמים יצחק (או ''האיש'' כשהכוונה ליצחק), ולסיום,שבע פעמים מוזכרת הודאתו של אליעזר לבורא

(ע"פ יצחק   אהרון , https://kabalah.co.il/%D7%A0%D7%A4%D7%9C%D7%90%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%9E%D7%A1%D7%A4%D7%A8_7/)

4.אדם יכול לזכור בו זמנית עד 7 חפצים בזיכרון לטווח קצר וכך גם דבורה:

המספר הקסום שבע, פלוס או מינוס שתיים: מגבלות מסוימות על יכולתנו לעבד מידע (באנגלית: The Magical Number Seven, Plus or Minus Two: Some Limits on Our Capacity for Processing Information)^[1] הוא אחד המאמרים המצוטטים ביותר בתחום הפסיכולוגיה. הוא פורסם בשנת 1956 על ידי הפסיכולוג הקוגניטיבי ג'ורג' ארמיטג' מילר מן המחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת פרינסטון, ופורסם בירחון Psychological Review. המאמר לכאורה טוען כי מספר האובייקטים שיכול אדם ממוצע להחזיק בזיכרון עבודה הוא 2 ± 7. למסקנה זו מתייחסים לעיתים בכינוי "מספר 7 הקסום של מילר" (Miller's magic 7).

(אליבא דויקיפדיה)

5.לצורך הניגוד, המספר 8 שמבטא את מה שמעל הטבע הוא המספר של בית המקדש והמשכן:

א.החומרים של המשכן:

והוא שמצינו שרוב עניני המשכן והמקדש סובבים על חשבון שמונה, :
שהרי בגדי כהן גדול היו שמונה,
בשמי שמן המשחה והקטורת היו גם כן שמונה...
גם הבדים היו שמונה,
גם הקרבנות שהיו מקריבים לא הוכשרו ליקרב כי אם אחר שמונה ימים...
גם השיר שהיו הלוים אומרים על הקרבנות היו שמונה לחנים (מיני כלי זמר)... (ויקרא ט א) (רבנו בחיי ויקרא ט,א)

ב.במשכן:

וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי קָרָא מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו וּלְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל (ויקרא ט,א)
ויהי ביום השמיני -שמיני למלואים, הוא ראש חדש ניסן, שהוקם המשכן בו ביום ונטל עשר עטרות השנויות בסדר עולם (רש"י,שם)

ג.בהקמת מקדש:
ב1: בניית המשכן ארכה 7 שנים אך הסתיימה דווקא בחודש השמיני:
וּבַשָּׁנָה הָאַחַת עֶשְׂרֵה בְּיֶרַח בּוּל הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי כָּלָה הַבַּיִת לְכָל דְּבָרָיו וּלְכָל (משפטו) מִשְׁפָּטָיו וַיִּבְנֵהוּ שֶׁבַע שָׁנִים: (מלכים א,ו,לח)

ב2:הכנסת ארון ה' חלה בחודש השביעי אבל נמשכה 8 ימים והסתיימה בשמיני עצרת:

בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי שִׁלַּח אֶת הָעָם וַיְבָרֲכוּ אֶת הַמֶּלֶךְ וַיֵּלְכוּ לְאָהֳלֵיהֶם שְׂמֵחִים וְטוֹבֵי לֵב עַל כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה לְדָוִד עַבְדּוֹ וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ: (מלכים א,ח,סו) 

חלק א: 7 תשובות אודות 7 שבועות:

0. מה שבע?

"שר האוצר נכנס במסעדה רומנית אוכל צ'ורבה,

פתאום נכנס השר הפנים, 

אז השר הפנים שואל אותו "כמה?"

אז שר אוצר אומר לו "שבע!"

אז שר הפנים שואל אותו "מה שבע?"

אז שר אוצר אומר לו "מה כמה?"(הגשש החיוור)

1. התורה נחלקה ל-7:

עוד כנגד התורה שנחלקה לז', תורה ,‏נביאים , וכתובים,משניות ,תוספתא , תלמוד , ואגדה (ת"ע):  (ילקוט יצחק, מצוה שז אות ח)

2.שבעה דברים שתלויים ועומדים במתן תורה של שבועות:

עוד טעם לז' שבועות כנגד ז' דברים ‏שכולם באו במספר ז': 

א' שבעת ‏נחמות שתלוין עד יום הששי בסיון וכולם ‏נכללו בתורה כמאמר חצבה עמודיה שבעה, 

‏ב' שבעת ימי בראשית שהיו כתהו ובהו עד ‏ששה בסיון 

ג'. שבעה  כוכבי לכת ,

ד ‏שבעה רקיעים 

ה' בארץ ז' אקלימים , 

‏ו שבעה עשירית הקצובים לארם אשר ‏תלוים בתורה , 

ז' הם שבעה דברים שקדמו ‏לעולם הידועים וכל השבועות הללו תלוים ‏בתורה עד מתן תורה (עוללות אפרים) :

(ילקוט יצחק, מצוה שז אות ט)

3.כנגד 7 כוכבי לכת של ע"ז שלכל אחד 7 ממשלות:

ובצידה לדרך מצאתי דהקדמונים היו שבעה כוכבי לכת אלהות אצלם ולכך הקריב בלעם שבע מזבחות וכל אחד יש שבע ממשלות שהם ארבעים ותשע ולכך צוה התורה לספור ונתן התורה בחמשים וצוה שלא לעבוד להם ולכך קרע הקב"ה בשעת מתן תורה שבע רקיעים ופתח שבע ארצות לידע שאין אלהי זולתו:(אליה רבה על או"ח סימן תפט )

4.שפע מזעיר אנפין  אל המלכות שבא לידי ביטוי במכפלה של הספירות בעצמן:

(חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות)

‏מבואר שסוד ספירת העומר הוא שבכל יום ויום מימי הספירה מושפע שפע מזעיר אנפין אל

‏המלכות, וכך היא מקבלת לכל שבע הספירות בכל שבוע מן הספירה, וכל יום משלים חלק אחד

‏מאותה ספירה, ולאחר ארבעים ותשעה חלקים שמושלמים כל ספירותיה אז היא ראויה להתחבר עם

‏בעלה בחג השבועות, ולכך נאמר "בְּשָבָעתִיכֶם', שחג השבועות נעשה על ידי ישראל המקדשים אותה

‏בספירתם (רמ"ק; מקדש מלך).

וְסוֹד לָמַדְנוּ כָאן, שֶׁבְּכָל שִׁבְעַת הַיָּמִים מֵאֵלּוּ הַיָּמִים הָעֶלְיוֹנִים נוֹטֶלֶת הַקְּדֻשָּׁה יוֹם אֶחָד (ומתאחד) שֶׁל אֵלּוּ הַתַּחְתּוֹנִים, וְזוֹ הַתַּחְתּוֹנָה נִקְרֵאת שָׁבוּעַ, שֶׁמִּתְקַדֵּשׁ בְּשִׁבְעָה יָמִים עֶלְיוֹנִים. וְכֵן בְּכָל שִׁבְעָה וְשִׁבְעָה מֵאֵלּוּ חֲמִשִּׁים יָמִים, עַד וְלֹא עַד בִּכְלָל. וְכַאֲשֶׁר נִמְצָאִים אַרְבָּעִים וְתִשְׁעָה יָמִים עֶלְיוֹנִים, נִמְצְאוּ לְמַטָּה שֶׁבַע יָמִים שֶׁמִּתְקַדְּשִׁים בָּהֶם, וְכָל אֶחָד נִקְרָא שָׁבוּעַ שֶׁעוֹלֶה בְאֵלּוּ הַשֶּׁבַע. וְעַל זֶה כָּתוּב (ויקרא כג) שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה

(זוהר שמות קפג ע"א)

5.מ"ט שערי טומאה שנטהרו מהם:

ענין ספירת העומר הוא, כי חמשים שערי בינה נבראו בעולם, והשגת משה רבינו ע"ה היתה תשעה וארבעים שערים, ועצמות הבינה היא שער החמשים, לא השיג, והם תשעה וארבעים ימים של ספירת העומר, וביום החמשים ניתנה התורה.

כי כמו שיש תשעה וארבעים שערים של בינה וקדושה, כן יש תשעה וארבעים שערים של טומאה, ואת זה לעומת זה עשה האלקים, יצר טוב ויצר הרע, זה בטהרתו וזה בטומאתו בבחינות מחולקות, כחות הטומאה נגד כחות הקדושה.

וכשישראל היו במצרים, היו שקועים ומלוכלכים בתשעה וארבעים שערי טומאה, והוצרכו לצאת מהם, ורצה הקב"ה להוציא את ישראל מהם ולהכניע המ"ט שערי טומאה בהדרגה, על ידי שהאיר עליהם כנגד כל שער טומאה את שער הקדושה שמקביל, בכל יום ויום שבין א' דפסח לשבועות.

ותקון זה מתעורר מחדש בכל שנה על ידי ספירת תשעה וארבעים ימים לעומר מבין פסח יום היציאה עד שבועות יום מתן תורה, שהוא הארת שער החמשים דבינה וקדושה על ישראל. (רמח"ל, חוקר ומקובל)

6.יש שבע ימי נידה ובעם זה בעוצמה כפולה:

‏במדרש הנעלם וספרתם לכם‏ שבע שבתתות כמו שאמר בנדה וספרה לה ‏וזה לפי שישראל היו במצרים הטמאים ‏בטומאת הנדה אחר שקוצי מצרים כאומרו ‏"ובגילוליהם אל תטמאו"  ואותה. נבואה. נאמר ‏לאהרן בדעת חכז"ל, לכן כמו לטהרת נדת ‏צריכה שבעה נקיים ואחר תטהר, כן הוצרך ‏לטהר את ישראל מטומאותם ז' שבועות ‏וכמו שהנדה צריכה לטבול. מטומאתה במים ‏חיים כך צריכין ישראל לטבול מטומאתם במים 

‏ היא התורה שנקראת מים ולהורות ‏שטומאת ישראל היתה מכופלת מטומאת ‏הנדה הוצרך לישראל ז' שבועות יום לשבוע

‏לפי שהיו. מוטבעים ומורגלים בטיט היון של ‏מצרים וברעותיהם הנפסדות ולא היה די ‏להם שבעה ימים נקיים כנדה / אלא שבעה ‏שבועית וכדרי ללבן ולצרף הטומאה לא היתה ‏די הטבילה במי נהרות אלא באש של תורה ‏שנקראת אש דת כאש מצרף וכבורית מכבם ‏(צרור המור) (ילקוט יצחק, מצוה שז אות ו)

7.כנגד 7 טומאות שלכל אחד מהם נדרשים 7 ימי טהרה:

‏() טעם לז' שבועו, דווקא ולא ז' ימים זהו לפי ‏מספר הנאמר בטמאים שמספר ז' ‏ימים בטמאים מצאנו בשבעה דברים ואלו הן:  ‏א' נדה, ב' זבים,ג' יולדת , ד' מת, ‏ה' נגעי הגוף, ו נגעי בגדים ,ז נגעי ‏בתים , בכולן תלויה. טהרתן אחרי מלאת ‏להן שבעה ימים. ומשבעה טומאות אלו לא ‏היו נזהרים במצרים או הם או הרומז אליהם

‏מע"ז שבידם ומתקרובתן שאכלו מזבחי מתים ‏ולעומתן הוצרכו לספור ז"פ שבעה לטהר ‏מידי ז' טומאות אלו להיות ראויין לקבלת התורה(נה"ש) ‏ (ילקוט יצחק, מצוה שז אות ז)

‏

חלק ב- משמעויות המספר  שבע: ברכה,קדושה וטהרה וסגירת מעגל

0.עוד בנקודת הראשית שבע בהקשר של קדושה טהרה וברכה:

וַיְבָרֶךְ אֱ-לֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱ-לֹהִים לַעֲשׂוֹת (בראשית ב,ג)

מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה תִּֽקַּח לְךָ שִׁבְעָה שִׁבְעָה אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ וּמִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר לֹא טְהֹרָה הִוא שְׁנַיִם אִישׁ וְאִשְׁתּֽוֹ (שם, ז,ב)

1.קדושה וטהרה 
טהר: זך,צח,נקי  
קדוש: נעלה, נשגב, כליל השלמות (אבן שושן)

א.טהרה מביאה לידי קדושה :
מר רבי פנחס בן יאיר: תורה מביאה לידי זהירות, זהירות מביאה לידי זריזות, זריזות מביאה לידי נקיות, נקיות מביאה לידי פרישות, פרישות מביאה לידי טהרה, טהרה מביאה לידי קדושה, קדושה מביאה לידי ענוה, ענוה מביאה לידי יראת חטא, יראת חטא מביאה לידי חסידות, חסידות מביאה לידי רוח הקודש, רוח הקודש מביאה לידי תחיית המתים (ע"ז,כ,ע"א)
טהרה מביאה לידי קדושה - ע"פ הפסוק שנאמר על כפרת המזבח ביום הכיפורים (ויקרא טז,יט):
 "וְהִזָּה עָלָיו מִן הַדָּם בְּאֶצְבָּעוֹ שֶׁבַע פְּעָמִים וְטִהֲרוֹ וְקִדְּשׁוֹ מִטֻּמְאֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"
 כלומר, לאחר שהכהן מטהר את המזבח, המזבח נעשה קדוש. (ע"פ אראל סג"ל) 

ב. 7 ימי טומאת יולדת כנגד 7 ימי אבלות:

דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים כִּימֵי נִדַּת דְּוֹתָהּ תִּטְמָא (ויקרא, יב,ב)

ב1.בין טומאה למיתה- אבדן חיים:
וטמאה שבעת ימים. וכן ז' ימי אבילות כל עומת שבא כן ילך(קהלת ה,טו): (בעל הטורים,שם)

ולכאורה מה ענין זה לזה ואפשר לומר ע"פ מה שכתב רבנו בחיי ז"ל,שאילו לא חטאו אדם וחוה לא היה ענין פריה ורביה ע"י דם טמא וטיפה סרוחה ,רק בדמיון ומחשבות זכר ונקבה ... לכך אשה מביאה קרבן הכל בשביל חטא אדם וחווה עכ"ל.הרי שטומאת לידה באה מחטא אדם וחווה שחטא זה גרם למיתה  על כן נרמז טומאת יולדת ואבילות בסגנון אחד ומשום דטומאת נדה בא ע"י חטא אדם וחווה כדאיתא בעירובין וכן טומאת לידה כנ"ל על כן מדמה הכתוב זה לזה כימי נדת דותא תטמא (רזא דמאיר לר' מאיר ב"ר יעקב יצחק הורוויץ, אות כ)

ב2.כעוצמת החיים שיוצאת ממנה- כך טומאתה:

וְאִם נְקֵבָה תֵלֵד וְטָמְאָה שְׁבֻעַיִם כְּנִדָּתָהּ...(ויקרא יב,ה)

והכל לפי מידת סילוק החיים ממנה בלידה וכיוון שהנקבה עצמה היא פוטנציאל חיים הרי שבלידת נקבה הסתלקה ממנה מנה כפולה של חיים ולכן טומאתה כפולה מצוטמאה בלידה של בן זכר (אור יואל,פרשת תזריע)

2.ברכה- בכמות ובאיכות:

א:סמל כמותי: שבע במשמעות של ריבוי
וַיֹּאמֶר לוֹ יְ-הֹ-וָ-ה לָכֵן כָּל הֹרֵג קַיִן שִׁבְעָתַיִם יֻקָּם וַיָּשֶׂם יְ-הֹ-וָ-ה לְקַיִן אוֹת לְבִלְתִּי הַכּוֹת אֹתוֹ כָּל מֹצְאוֹ...כִּי שִׁבְעָתַיִם יֻקַּם קָיִן וְלֶמֶךְ שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה (בראשית ד,טו-כד)
כִּי שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם, וּרְשָׁעִים יִכָּשְׁלוּ בְרָעָה"(משלי כד,טז)

ב:סמל איכותי: שבע מלשון שובע 

ב1:רמז לדבר:
רבי יהודה אומר, כנור של מקדש של  שבעת נימין היה. שנאמר "שובע שמחות את פניך". אל תיקרי שובע אלא שבע. (ערכין יג,ע"ב)

ב2: שבע שנות שובע ורעב:
הִנֵּה שֶׁבַע שָׁנִים בָּאוֹת שָׂבָע גָּדוֹל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָֽיִם: {ל} וְקָמוּ שֶׁבַע שְׁנֵי רָעָב אַֽחֲרֵיהֶן וְנִשְׁכַּח כָּל הַשָּׂבָע בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְכִלָּה הָֽרָעָב אֶת הָאָֽרֶץ: {לא} וְלֹֽא יִוָּדַע הַשָּׂבָע בָּאָרֶץ מִפְּנֵי הָֽרָעָב הַהוּא אַֽחֲרֵי כֵן כִּֽי כָבֵד הוּא מְאֹֽד:: (בראשית מא,כט-ל)

ב3: שובע- מעט המחזיק מרובה:

וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ אֶת בָּצִיר וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת זָרַע וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם (ויקרא כו,ה)

ואכלתם לחמכם לשבע. אוכל קמעא,   והוא מתברך במעיו (שם ז.):(רש"י,שם) 

3.שבע כביטוי לסגירת מעגל :

א:שבועת אברהם ואבימלך בבאר שבע:

וְעַתָּה הִשָּׁבְעָה לִּי בֵא-לֹהִים הֵנָּה אִם תִּשְׁקֹר לִי וּלְנִינִי וּלְנֶכְדִּי כַּחֶסֶד אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמְּךָ תַּעֲשֶׂה עִמָּדִי וְעִם הָאָרֶץ אֲשֶׁר גַּרְתָּה בָּהּ: וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אָנֹכִי אִשָּׁבֵעַ: ...
וַיַּצֵּב אַבְרָהָם אֶת שֶׁבַע כִּבְשׂת הַצֹּאן לְבַדְּהֶן: ...
עַל כֵּן קָרָא לַמָּקוֹם הַהוּא בְּאֵר שָׁבַע כִּי שָׁם נִשְׁבְּעוּ שְׁנֵיהֶם:
וַיִּכְרְתוּ בְרִית בִּבְאֵר שָׁבַע וַיָּקָם אֲבִימֶלֶךְ וּפִיכֹל שַׂר צְבָאוֹ וַיָּשֻׁבוּ אֶל אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים:

וַיִּטַּע אֵשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע וַיִּקְרָא שָׁם בְּשֵׁם יְ-הֹ-וָ-ה אֵל עוֹלָם (בראשית כא,כג-לג)

ב. חג הַשְבוּעוֹת-

על שם שתי השבועות הקשורות בתאריך זה:

א.השבועה שנשבע עם ישראל בעת קבלת התורה למרגלות הר סיני כשהכריז נעשה ונשמע

ב.השבועה שנשבע הקב"ה במעמד זה שלא יחליף את עם סגולה בו בחר ולא ימירנו בעם אחר

(שערי תשובה)

ג: שבועה ומעגל:
מעשה שאמרו לו לחוני המעגל: התפלל שירדו גשמים... התפלל, ולא ירדו גשמים. מה עשה? עג עוגה, ועמד בתוכה, ואמר לפניו: רבונו של עולם, בניך שמו פניהם עלי, שאני כבן בית לפניך, נשבע אני בשמך הגדול, שאיני זז מכאן עד שתרחם על בניך". באגדה אחרת על אותו חוני המעגל (תענית כא ע"א)

ד.שבע במשמעות שלמות
המילה "שבועה" נגזרת מהספרה 'שבע' המסמלת ביהדות מעגל שלם (כגון מעגל השבוע), כשראשיתו של המעגל היא השבועה וסופו והשלמתו היא קיום ואימות השבועה.(אליבא דויקיפדיה)

חלק ג: 7 במימד הזמן

0.חביבות השבע במימד הזמן:

כָּל הַשְּׁבִיעִין חֲבִיבִין לְעוֹלָם, 
..... 
בַּשָּׁנִים שְׁבִיעִי חָבִיב, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג, יא): וְהַשְּׁבִיעִית תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ. 
בַּשְּׁמִטִּין שְׁבִיעִי חָבִיב, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כה, י): וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים. 
בַּיָּמִים שְׁבִיעִי חָבִיב, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ב, ג): וַיְבָרֶךְ אֱ-לֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי. 
בֶּחֳדָשִׁים שְׁבִיעִי חָבִיב, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כג, כד): בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ.

(ויקרא רבה, כט,יא)

1. המספר 7 בחיי אדם הראשון - אחרי החטא היה אמור לחיות אחד חלקי 7 מכל ימי העולם :

ויש הפרש בין האדם ובין המלאך, כי המלאכים קיימים הם לכל הפחות כל ימי עולם, מה שאין באדם שאינו מקויים כל ימי מעמד וקיום העולם, אבל הוא מקויים זמן מה מן העולם הוא חלק שביעית מימי העולם. כי העולם הוא שבעת אלפים כדתניא בפרק חלק (סנהדרין צ"ז, א') כשם שהשביעית משמטת שנה אחת לשבע שנים כך העולם משמט אלף שנים לשבעת אלפים שנה. רצה לומר כמו שהשמיטה אין בה זריעה וצמיחה ותולדה בשנה השביעית כך אלף השביעי חרוב מאין תולדה. והאדם ראוי לו אלף שנים שהוא שביעית העולם, וראיה לזה כי אדם הראשון היו חייו תתק"ל שנים שהוא אלף שנים חסר שבעים. והיה ראוי שיהיו חייו אלף שנים שכך א"ל השם ביום אכלך ממנו מות תמות ולא מצינו שמת, אלא כי ביום אכלך מות תמות רצה לומר יום מיומו של הקב"ה שהוא אלף שנים כדכתיב כי אלף שנים וגו'. ומה שלא היה חי אלף שנים אמרו במדרש (ילקו"ש בראשית ר' מ"א) זה ספר תולדות אדם העביר לפניו כל הדורות והראהו דוד חייו חקוקין לו שלש שעות אמר לפניו רבש"ע לא יהיה תקנה לזה אמר כך עלה במחשבה לפני א"ל כמה ימי שני חיי א"ל אלף שנים א"ל יש מתנה ברקיע א"ל הן א"ל שבעים שנה משנותי יהיו למזל זה מה עשה אדם הביא גויל וכתב עליו שטר מתנה וחתם עליו הקב"ה ומטטרון ואדם וזה שאמר דוד הנה באתי במגילת ספר כתוב עלי ע"כ:

(דרשת שבת הגדול למהר"ל)

2.שבע הוא מספר קדוש ולכן ההופעה הראשונה של המספר 7 היא בהקשר של זמן- קדושת הזמן- השבת:

 ופעם ראשון שנזכר בתורה מלת קדושה הוא אצל יום השבת מיד בבריאת העולם בפרשת בראשית (ב', ג') ויברך וגו' ויקדש אותו. וקיבלתי שבכל דבר וענין במקום שמלה זו נזכר פעם ראשונה בתורה שם הוא שורש הענין. וכן שורש הקדושה שישנו בעולם הוא קדושת יום השבת שהיא קדושה קביעא וקיימא שקבע השם יתברך בעולמו זמן מיוחד לברכה וקדושה שבירכו וקידשו.  (ר' צדוק הכהן מלובלין,ספר ישראל קדושים - אות ז )

וַיְכַל אֱ-לֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה:

 וַיְבָרֶךְ אֱ-לֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱ-לֹהִים לַעֲשׂוֹת:

(בראשית ב,ב-ג)

2.המספר 7 בשבת:

א.שבעא ימי שבתא
ב.תפילה מעין שבע
ג.שבעה עולים לתורה
ד.מאכלים בסימן 7:

קשר השבת והמספר 7 מתגלה, לפי הגאון מוילנא, בדברים המיוחדים לשבת שערכם

המספרי בגימטריא קטנה שבה רק היחידות נחשבות הוא 7. (המיסתורין שבלשון הקודש)

נר         =    250    2+5     =  7

יין        =     70     7+0     =  7

חלה     =     43      4+3    =  7

דג        =      7                   =  7

בשר    =      502    5+2    =  7


3.מתי תסתיים השבת של הקב"ה? סיבת הריבוי של הופעת המספר 7 בחיינו- "כלואים" בתוך השבת של ה'

בפרשת בראשית מתואר היום הראשון כך (בראשית א, ג - ה):

"ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור. וירא אלקים את האור כי טוב ויבדל אלקים בין האור ובין החשך. ויקרא אלקים לאור יום ולחשך קרא לילה ויהי ערב ויהי בקר יום אחד"

ניתן לראות ארבעה שלבים עיקריים ביום הראשון:

1. התוכנית – "יהי אור".
2. הביצוע – "ויהי אור".
3. משפט תיאור – "וירא אלקים...ולחשך קרא לילה".
4. סיכום – "ויהי ערב ויהי בקר יום אחד".

וכך גם בשאר ימי השבוע מופיעים ארבעת השלבים, כאשר בסיום כל יום מופיע "ויהי ערב ויהי בקר". ונשאלת השאלה מדוע לא מופיע המבנה הזה גם עבור היום השביעי? מדוע אין"ויהי ערב ויהי בקר יום שביעי" או "יום השביעי"? התשובה לשאלה זו, היא שפסוק זה לא מופיע כיון שהיום השביעי טרם הסתיים (אחרת כן היה מופיע פסוק כזה). משמעות הדבר היא שאנחנו עדיין בעיצומו של היום השביעי שנמשך כבר קרוב לששת אלפים שנים. יום זה הוא יום שבו הקב"ה אינו מתערב לכאורה בנעשה בעולם, הקב"ה שובת ממלאכה והאדם הוא זה שפועל ביום השביעי. ניתן לומר שהקב"ה שומר שבת ואילו אנו ה"גוי של שבת" שלו. כל המנגנון הזה עובד לפי שעון שבת – שהוא הטבע, כלומר העולם של היום השביעי מתנהג על פי חוקי הטבע. ולכן כאשר מתרחש דבר לא טבעי, נס, זהו מעין חילול שבת. אך חילול שבת מותר במקרה של פיקוח נפש, ולכן כאשר הקב"ה רואה שתוכניתו עומדת לכאורה בפני סכנה, אזי הקב"ה "מחלל" את שבתו ועושה נסים, על מנת להציל את עמו.

משך היום השביעי ע"פ הגמרא בסנהדרין – ששת אלפים שנה. מה שמאפיין את היום השביעי – הקב"ה מפסיק את פעולתו ונמצא מאחורי הקלעים, והאדם הוא השחקן הראשי על הבמה. זהו מצב נוח מבחינה מסוימת, כיון שהוא נותן לאנושות אוטונומיה. אך המטרה היא לא להישאר במצב זה

(הרב אורי שרקי, מאמר "בית המקדש השלישי")

4.שבע והמועדות: מדוע מוזכרת השבת בתחילת פרשת המועדות?
שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ שַׁבָּת הִוא לַה' בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם: (ויקרא כג ג)

התחיל לומר (- בפסוק ב) "מוֹעֲדֵי ה'", שההוראה כי רצונו לכתוב המועדות. ומה זה שכתב פה (- בפסוק ג) "שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה" - מה עניין שבת לפה?
ויש לומר, כי גם מאמר "שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה" מדבר רק מן המועדות. כי המועדים בכלל - המה ששת ימים:
בחג הפסח שני ימים - "בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ... בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ";
שבועות - יום אחד;
סוכות - שני ימים - "בַּיֹוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ... בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי מִקְרָא קֹדֶשׁ";
ראש השנה - יום אחד - "בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ".
אם כן, המה ששה ימים. ויש עוד יום אחד - יום הכיפורים, אבל אין דינו כאלו ששת הימים, כי בכל אלה מותר לעשות מלאכת אוכל נפש, לבשל ולאפות, ויום הכיפורים דינו כשבת, שגם זה אסור.
וזהו שאמר: "שֵׁשֶׁת יָמִים" - אשר הם המועדים - "תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה", "וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי" - זה יום הכיפורים -- "שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ, כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ" - אפילו מלאכת אוכל נפש
('דברי אליהו' לפרשת אמור עמ' כט)

5.שבע ופסח: 
א.שבעת ימי הפסח:
שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם כִּי כָּל אֹכֵל חָמֵץ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל מִיּוֹם הָרִאשֹׁן עַד יוֹם הַשְּׁבִעִי: (שמות יב,טו)

ב.שבעה ימי שבתא- שבזכות ששמרו את השבת נגאלו ממצרים:
פירוש "ישמח משה", כשהיו אבותינו במצרים וראה משה כובד השעבוד שהכבידו עליהם, בקש מפרעה שיתן להם יום אחד בשבוע שינוחו בו ונתנו לו ובחר ביום השביעי, וכאשר נצטוו על יום השבת שמח משה שבחר בו, וזהו 'ישמח משה במתנת חלקו'. ( טור אורח חיים רפא)

נִרְפִּים אַתֶּם, לְשׁוֹן טִנּוּף הוּא, יִשְׁתַּחֲקוּ עַצְמוֹתָיו, קְדוֹשִׁים הֵם. עַל כֵּן הֵם צֹעֲקִים לֵאמֹר וגו' תִּכְבַּד הָעֲבֹדָה עַל הָאֲנָשִׁים, מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ בְיָדָם מְגִלּוֹת שֶׁהָיוּ מִשְׁתַּעְשְׁעִין בָּהֶם מִשַּׁבָּת לְשַׁבָּת, לוֹמַר שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גּוֹאֲלָן, לְפִי שֶׁהָיוּ נָחִין בְּשַׁבָּת, אָמַר לָהֶן פַּרְעֹה, תִּכְבַּד הָעֲבוֹדָה עַל הָאֲנָשִׁים וְיַעֲשׂוּ בָהּ וְאַל יִשְׁעוּ וגו', אַל יְהוּ מִשְׁתַּעַשְׁעִין וְאַל יְהוּ נְפִישִׁין בְּיוֹם הַשַּׁבָּת.  (שמות רבא,ה,יח)

ג.יריית הפתיחה לספירת העומר:

וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה (ויקרא כג,טו)

ג1.מה טעם קוראים אחרי ספירת העומר את "למנצח בנגינות"?

ול פ י דעתי לכך תקנו קריאת מזמור א-להים יחנני ויברכנו מלבד שיש בו מ"ט תיבות כנגד מ"ט ימי הספירה והם ז פסוקים מפסוק א -להים יחננו וכו' מ פס' כנ ג ד ז' שבועות ותמצא שיש בפסוק ראשון ז תיבות ו בכתב אחרון ז ' תיבות ל רמוז שמצוה לממני שבועות (כסף משנה לר' יאשיהו פינטו,פרשת אמור)

ג2.מדוע נוהגים לומר אנא בכח אחרי ספירת העומר?

לפי שבאנא בכח יש שבעה פסוקים כנגד שבעה השבועות של ספירת העומר

(ע"פ ספר הזיכרון להרב יצחק נסין להרב יצחקה וניסי כרך א' עמוד קנ"ב כרך ראשון עמ' קנד הערה 7)

חלק ד: שבע במימד האדם

1.השביעי בדורות, באבות ובמלכים:

כָּל הַשְּׁבִיעִין חֲבִיבִין לְעוֹלָם, 

....

בַּדּוֹרוֹת{מאדם הראשון} שְׁבִיעִי חָבִיב: אָדָם, שֵׁת, אֱנוֹשׁ, קֵינָן, מַהַלַּלְאֵל, יֶרֶד, חֲנוֹךְ. וּכְתִיב (בראשית ה, כד): וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת הָאֱ-לֹהִים.
בָּאָבוֹת{שעלה אל ה' להוריד תורה} שְׁבִיעִי חָבִיב: אַבְרָהָם, יִצְחָק וְיַעֲקֹב, לֵוִי, קְהָת, עַמְרָם, משֶׁה. וּכְתִיב (שמות יט, ג): וּמשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱ-לֹהִים. 
בְּבָנִים הַשְּׁבִיעִי חָבִיב, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים א ב, טו): דָּוִיד [הוא] הַשְּׁבִעִי. 

(ויקרא רבה, כט,יא)

2.שבעת העממים שהם הקליפה כנגד 7 הספירות התחתונות 

נקדים עוד שידוע מדברי החוזה מלובלין זי"ע בעניין שבע אומות שהיו בארץ ישראל: הכנעני החיתי האמורי הפריזי החיוי היבוסי הגרגשי שהם בבחינת זה לעומ זה עשה א-לוהים כי כמו שיש ז' מידות מצד הקדושה: חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד מלכות כן יש ז' מידות מצד הטומאה...

על פי הידוע כי מדתו של יעקב היא תפארת הכלולה מחסד וגבורה דקדושה על כן הזהירו אותו יצחק ורבקה  שלא יקח לו אישה שהיא מצד חסד או גבורה דקליפה והנה רבקה נתכוונה לכבוד יצחק בעלה שהיה גבורה דקדושה לכן הזהירה את יעקב שלא לקחת מבנות חת שהם גבורה דקליפה ואילו יצחק נתכוון לכבוד רבקה שמדתה חסד לכן הזהירו שלא לקחת מבנות כנען שהן קליפה דחסד (שבילי פנחס בראשית חלק ב ע"מ סו, פרשת  חיי שרה מאמר יב רבקה המידת החסשד שהמתיקה הדין של יצחק)

חלק ה: שבע במימד המקום

1.הרקיע השביעי והארץ(מודל אקלימי) השביעית:

כָּל הַשְּׁבִיעִין חֲבִיבִין לְעוֹלָם...
לְמַעְלָן {הרקיעים} הַשְּׁבִיעִי חָבִיב, שָׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם וְרָקִיעַ וּשְׁחָקִים, זְבוּל וּמָעוֹן וַעֲרָבוֹת, וּכְתִיב (תהלים סח, ה): סֹלוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת בְּיָ-הּ שְׁמוֹ. 
בָּאֲרָצוֹת{סוגים שונים של אקלים} , שְׁבִיעִית חֲבִיבָה: אֶרֶץ, אֲדָמָה, אַרְקָא{ארצות הקור}, גַּיְא, צִיָה, נְשִׁיָּה{ארצות החום}, תֵּבֵל{ארץ ישראל שהכל תבול בה}. וּכְתִיב (תהלים ט, ט): וְהוּא יִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶדֶק יָדִין לְאֻמִּים בְּמֵישָׁרִים. 

(ויקרא רבה, כט,יא)

2.הכניסה לבית המקדש במימד 7- שערים אבל התוכן בפנים כבר במימד 8 פרט למנורה שמכוונת כנגד העולם הזה וכנגד 70  אומות העולם:

שִׁבְעָה שְׁעָרִים הָיוּ בָעֲזָרָה, שְׁלשָׁה בַצָּפוֹן וּשְׁלשָׁה בַדָּרוֹם וְאֶחָד בַּמִּזְרָח. שֶׁבַּדָּרוֹם, שַׁעַר הַדֶּלֶק. שֵׁנִי לוֹ, שַׁעַר הַבְּכוֹרוֹת. שְׁלִישִׁי לוֹ, שַׁעַר הַמָּיִם. שֶׁבַּמִּזְרָח, שַׁעַר נִקָּנוֹר, וּשְׁתֵּי לְשָׁכוֹת הָיוּ לוֹ, אַחַת מִימִינוֹ וְאַחַת מִשְּׂמֹאלוֹ, אַחַת לִשְׁכַּת פִּנְחָס הַמַּלְבִּישׁ, וְאַחַת לִשְׁכַּת עוֹשֵׂי חֲבִתִּין:

(מידות א,ד)

חשבון שמונה רמז לשמן המשיח, שהוא על מעלת שמונה, וידוע כי חשבון שמונה הוא אחר השבעה במעלת האחד, ובזמן המשיח יחזרו כל האומות לאמונתנו, הוא שכתוב "כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כולם בשם ה' לעבדו שכם אחד"... ולפי שהעולם הזה הוא על מעלת שבעה, ומזה היתה מנורת המשכן והמקדש בז' נרות, חייבה החכמה היות זמן המשיח על מעלת ח', כי בו תהיה מעלה יתירה ותוספת השגה בידיעת השי"ת על כל הזמנים שעברו... (רבנו בחיי, כד הקמח נר חנוכה)

ד.שבעת מדורי גיהנם(וכנגדם שבעה מדורי גן עדן- השערים אל המקדש):

ד1.דוד מרים את אבשלום בנו משבע מדורי הגיהנום:

 תנא דבי רבי ישמעאל באותה שעה נבקע שאול מתחתיו {שמואל ב יט-א} וירגז המלך ויעל על עליית השער ויבך וכה אמר בלכתו בני אבשלום בני בני [אבשלום] מי יתן מותי אני תחתיך אבשלום בני בני והמלך לאט את פניו ויזעק המלך קול גדול בני אבשלום אבשלום בני בני הני תמניא בני למה שבעה דאסקיה משבעה מדורי גיהנם ואידך איכא דאמרי דקריב רישיה לגבי גופיה ואיכא דאמרי דאייתיה לעלמא דאתי

(סוטה י, ע"ב)

ד2.גיא בן הינום- מקום התופת בירושלים:

וּבָנוּ בָּמוֹת הַתֹּפֶת אֲשֶׁר בְּגֵיא בֶן הִנֹּם לִשְׂרֹף אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנֹתֵיהֶם בָּאֵשׁ אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִי וְלֹא עָלְתָה עַל לִבִּי (ירמיה ז,לא)

חלק ו- המספר 7 אצל אומות העולם:

1.לא כולם השתמשו בשבוע בן 7 ימים:

*המצרים הקדמונים הגדירו שבוע בן 10 ימים.
*הליטאים החזיקו בשבוע בן 9 ימים לפני שאימצו את הנצרות.
*הצרפתים בזמן המהפכה אימצו אף הם שבוע בן 10 ימים. בין השנים 1793 ועד 1806 השנה חולקה ל12 חודשים וכל חודש חולק ל 3 "עשורים" כלומר שבוע בן 10 ימים. צעד זה היה כמובן מאוד לא פופולארי כי כעת היו 9 ימי עבודה על כל יום חופש. בנוסף היום חולק ל-10 שעות, כל שעה הייתה בת 100 דקות וכל דקה הכילה מאה שניות.
*המאיה הגדירו שבוע בן 13 יום או 20 יום (בתלות בלוח בשימוש).
*ברית המועצות השתמשה בשבוע בן 5 ימים בין 1929-30 כאשר אחד מימי השבוע היה חופשי. השבוע הורחב ל6 ימים בשנת 1931 ובשנת 1940 אורך השבוע הסתנכרן עם שאר העולם ל 7 ימים.

(ע"פ  ד"ר מאיר ברק) 

2.יתרו והמספר 7:

א.שבע בנות:

וּלְכֹהֵן מִדְיָן שֶׁבַע בָּנוֹת וַתָּבֹאנָה וַתִּדְלֶנָה וַתְּמַלֶּאנָה אֶת הָרְהָטִים לְהַשְׁקוֹת צֹאן אֲבִיהֶן (שמות ב,טז)

ב.שבע שמות:

וישמע יתרו -שבע שמות נקראו לו: יתר, יתרו, חובב, בן רעואל, פוטיאל, קני. 

יתר, שהותיר פרשה אחת בתורה. 

יתרו, שייתר במעשים טובים. 

חובב, שהיה חביב למקום. 

רעואל, שהיה כריע למקום. 

פוטיאל, שנפטר מעבודה זרה. 

קני, שקנא לשמים וקנה לו תורה. (מכילתא יתרו א)

על כן יש לו שבעה שמות לעומת שבע המהויות שבו. ובזה נוכל להבין הטעם שלא היה נמצא זיווג למשה רבינו ע"ה אצל ישראל רק אצל יתרו, דכמו שהיה יתרו כללי, כן היה משה רבינו ע"ה כללי, שהיה שקול נגד כל ישראל, וכן מצינו במשה רבינו ע"ה, שהיה לו שבעה שמות... ובזה מיושב מה שהקשה כ"ק אאמו"ר זצללה"ה על מה שכתוב חותן משה, הלא אין קורבה לגרים, דכקטן שנולד דמי, ולהנ"ל ניחא, דהנה הטעם שגר הוא כקטן משום שסילק עצמו מכל בחינותיו ונטפל ונספח על בית ישראל, מה שאינו כן ביתרו, דהוא לא הלך ממהות שלו רק כמו שהוא במהותו לקח הכל והפכו לקדושה... (שם משמואל,יתרו תרע"א)

ג.בפרשת יתרו יש חיבור בין התורה ל-7 מצוות בני נח:

היה מתאים בהחלט שאנחנו אם נספור את האותיות המרכיבות את עשרת הדברות אנחנו נמצא שם 613 אותיות אבל מה נעשה שזה לא נכון, יש שם 620 אותיות כנראה שלא די ב613 מצוות יש צורך בעוד 7 מצוות. מהם אותם 7 מצוות?, כמובן, שבע המצוות שנצטוו בהם בני נוח (ע"פ הרב אורי שרקי)

3.בלעם והמספר 7:

א.בלעם בונה 7 מזבחות ומקריב 7 פרים ו-7 אלים:

וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל בָּלָק בְּנֵה לִי בָזֶה שִׁבְעָה מִזְבְּחֹת וְהָכֵן לִי בָּזֶה שִׁבְעָה פָרִים וְשִׁבְעָה אֵילִים: 
יש סודות עמוקים לא יבינום כי אם מתי מספר ושביעי בימים ובחדשים ובשנים ושבעה כבשי העולה ושבעה הזאות גם אמר השם לאיוב קחו לכם שבעה פרים ושבעה אילים ובתת שלם לשלם אז תתחדש רוח בינה והמשכיל יבין: (אבן עזרא,שם)

 שבעה פרים ושבעה אילים. וכן עשה איוב כי כן מנהג בני נח להקריב ז' ז' כנגד ז' מצות שלהם: (בעל הטורים,שם)

ב.טענתו של בלעם כלפי ה':

וְלָמָּה שִׁבְעָה מִזְבְּחֹת, כְּנֶגֶד שִׁבְעָה מִזְבְּחוֹת שֶׁבָּנוּ שִׁבְעָה צַדִּיקִים מֵאָדָם וְעַד משֶׁה וְנִתְקַבְּלוּ, אָדָם וְהֶבֶל וְנֹחַ, אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב וּמשֶׁה, שֶׁהָיָה אוֹמֵר לָמָּה קִבַּלְתָּ אֶת אֵלּוּ לֹא בִּשְׁבִיל עֲבוֹדָה שֶׁעָבְדוּ לְפָנֶיךָ קִבַּלְתָּם, לֹא נָאֶה לְךָ שֶׁתְּהֵא נֶעֱבַד מִשִּׁבְעִים אֻמּוֹת וְלֹא מֵאֻמָּה אֶחָת, הֱשִׁיבוֹ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ (משלי יז, א): טוֹב פַּת חֲרֵבָה, טוֹב מִנְחָה בְּלוּלָה בַּשֶּׁמֶן וַחֲרֵבָה, (משלי יז, א): מִבַּיִת מָלֵא זִבְחֵי רִיב, שֶׁאַתָּה רוֹצֶה לְהַכְנִיס מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵין יִשְׂרָאֵל. 
(במדבר כג, ב ג) (במדבר רבא, כ,יח)

4. אומות העולם בסופו של דבר מכירים בעליונות המספר 7

השמעת על אומה החולקת בדבר השבוע המוכר לכולנו, המתחיל ביום ראשון ונשלם ביום השבת? וכיצד הודו בזה אנשי סין ואנשי איי המערב? ... סיבת הדבר בהיות כל האנשים בנים לאדם או לנח וקביעת השבוע נמסרה להם  בקבלה מאביהם הראשון. (הכוזרי א' נ"ז-נ"ח).

סיכום: סודו של השבע

1.מה מהות המספר שבע ביהדות?

המספר שבע מסמל את הקדושה בזמן. יש מעגלים-מעגלים של שביעיות, ספר הזוהר מעיד על כך באומרו שהשביתה ב"שבע" מקיפה את היקום כולו:

אדם פרטי שובת פעם בשבעה ימים,
האומה נחה שבעה שבועות – מיציאת מצרים ועד לקבלת התורה,
הטבע שובת פעם בשבע שנים – בשנת השמיטה,
החברה הכלכלית כמכלול – שובתת פעם בשבע שמיטות (ביובל),
ההיסטוריה – פעם בשבעת אלפים שנים,
ההוויה כולה – כל חמישים אלף שנים (שבע שמיטות עולמיות).

בנוסף, בפירושו על פרשת בהעלותך, רבינו בחיי אומר כי מספר ה"יובלים הגדולים" (של חמישים אלף שנה) הוא שמונה עשר אלף, ושמונה עשר אלף פעמים חמישים אלף שנים הם תשע מאות מיליון שנה.

כלומר, ההיקף הכולל של ההיסטוריה כולה הוא אדיר, אלא שהתורה מצמצמת את הנושא הזה לרמיזות בלבד, מפני שאם ידע האדם שהוא שייך ליחידת זמן של מאות מיליוני שנים – הוא ירגיש אבוד, ולכן מוטב שידע שהוא חי בתור מחזור של שבעת אלפים שנה - שזהו דבר אותו הוא יכול להכיל.

יחד עם זאת, מידי פעם חשוב שהאדם ידע שמה שהוא עושה בתוך יחידת הזמן הקטנה שלו משתלב במהלך רחב הרבה יותר.

(ע"פ הרב שרקי*,נפגשים בפרשה (שיחה עם אראל סג"ל) - פרשת בהר-בחוקותי, מכון מאיר, תש"ע
סיכום שיחה)

2.המספר 7 מסמל את הקדושה שיש בטבע- קדושה בת השגה- מבטא הדהוד של קדושת העולם העליון על העולם התחתון:

שבעה דברים שקדמו לעולם- יש בהם חיבור בין העולם העליון לעולם התחתון:

שבעה דברים נבראו קודם בריאתו של עולם, ואלו הן: תורה, וכיסא הכבוד, ובית המקדש, ותשובה, וגן עדן, וגיהנם, ושמו של משיח":

• תורה מניין - שנאמר משלי ח22: "ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ, קֶדֶם מִפְעָלָיו מֵאָז".
• כיסא הכבוד מניין - שנאמר תהלים צג2: "נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז מֵעוֹלָם אָתָּה".
• בית המקדש מניין - שנאמר ירמיהו יז12: "כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן מְקוֹם מִקְדָּשֵׁנוּ".
• תשובה מניין - שנאמר תהלים צ2-3: "בְּטֶרֶם הָרִים יֻלָּדוּ...  וַתֹּאמֶר 'שׁוּבוּ בְנֵי אָדָם!'".
• גן עדן מניין - שנאמר בראשית ב8: "וַיִּטַּע ה' אֱ-לֹהִים גַּן בְעֵדֶן מִקֶּדֶם וַיָּשֶׂם שָׁם אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר יָצָר".
• גיהנם מניין - שנאמר ישעיהו ל33: "כִּי עָרוּךְ מֵאֶתְמוּל תָּפְתֶּה גַּם [הִיא] לַמֶּלֶךְ הוּכָן הֶעְמִיק הִרְחִב מְדֻרָתָהּ אֵשׁ וְעֵצִים הַרְבֵּה נִשְׁמַת ה' כְּנַחַל גָּפְרִית בֹּעֲרָה בָּהּ" (פירוט).
• שמו של משיח מניין - שנאמר תהלים עב17: "יְהִי שְׁמוֹ לְעוֹלָם, לִפְנֵי שֶׁמֶש יִנּוֹן שְׁמוֹ, וְיִתְבָּרְכוּ בוֹ כָּל גּוֹיִם יְאַשְּׁרוּהוּ"

(מדרש משלי ח כב)

תורה- ניתנה מהשמים מטרתה להיות בארץ

כיסא הכבוד- הארץ הדום רגליו אבל הוא כיסא של מעלה

בית המקדש- כמגדל דוד צווארך- מחבר בין העולם הזה לעולם העליון דרך הקרבנות שעולות בו

תשובה- נעשית בעולם התחתון אבל דרכה חוזר האדם אל המציאות הראשונית המתוקנת השלמה המלאה של מעלה

גן עדן- יש לו השתקפות בעולם הזה דרך המצוות ודרך א"י

גיהנום- העבירות של האדם בעום הזה והעונש שמקבל בעולם הבא

שמו של משיח- ייעודו של המשיח - להביא את העולם הזה אל העולם הבא

(ענ"ד)

3.סוד המספר 7 : הנקודה הפנימית- קדושה, נשמה

...מסמל את התוכן של הדבר ואת משמעותו, ''נשמת'' הדבר היא המימד הנוסף שבו. ולדו ג מא, ספר מורכב משש פאות מששת צדדיו, אך הוא עצמו מהווה מרכיב נוסף- הוא התוכן הרוחני, משמעות, ומטרה, הוא הרוח הזורמת בינות לדפים. הכתוב בו פורץ הרבה מעבר לגבולותיהם של הדפים האגודים בו. בדומה לכך, האדם הינו ישות חומרית בעלת שלשה מימדים וששה צדדים, כמו כל חפץ אחר בעולם, אך נשמתו היא המרכיב הנוסף בו, היא התוכן והמשמעות שלו, והיא אף פורצת את גבולות החומר ויכולה לראות את מרחבי תבל העצומים ולהתבונן ביופי הבריאה הממלא את חלל העולם. לכן המספר שבע מבטא את מימד של הקדושה שבתוך הטבע הנקודה הפנימית שבתוך המימדים הטבעיים. המספר שמונה הוא מבטא את מימד הקדושה שמעל הטבע. (ׁשַבת הָאָרֶץ/עמוס מימון, הלכות שמיטה לתלמיד לימוד הלכה ממקורה וטעמה מדריך למורה , על פי דרשת המהר"ל לשבת הגדול)

בשולי הדברים: הנשמה היתרה של שבת - מכח היותו היום השביעי, שבע במשמעות נשמת המציאות(ועשר במשמעות גוף - עשר אצבעות):

דאמר ר' שמעון בן לקיש נשמה יתירה נותן הקב''ה באדם ערב שבת ולמוצאי שבת נוטלין אותה הימנו שנאמר {שמות לא-יז} שבת וינפש כיון ששבת ווי אבדה נפש (ביצה טז,ע"א)

______________________________________________________________________

*המקור לדברי הרב שרקי:

וּבְנֻחֹה יֹאמַר שׁוּבָה יְ-ה-וָ-ה רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל. (במדבר י,לו)

 ועל דרך הקבלה ויהי בנסוע הארון, פרשה זו רומזת על כל ימי עולם כי נרשמו בה שבעת אלפים כמו בפסוק ראשון, ודרשו חז"ל (ראש השנה לא.) שיתא אלפי שני הוי עלמא וחד חריב. והענין הזה רוצה לרמוז אותו במקום המדבר שהוא מקום החורב והשממון, וכיון שהתורה כולה בנויה ומיוסדת על חידוש העולם יש להבין שיש לו סוף, כי כל דבר שיש לו התחלה יש לו סוף בהכרח, וזהו שכתוב (ישעיה מד, ו) אני ראשון ואני אחרון, והכתוב הזה יורה כי העולם יש לו סוף, כי כשם שהיה הקב"ה ראשון לנבראים כולם כן עתיד שיהיה אחרון לכולם, ואילו ישאר בעולם שום נברא לא יהיה הוא אחרון, ודוד ע"ה ביאר זה ואמר (תהלים קב, כו) לפנים הארץ יסדת ומעשה ידיך שמים המה יאבדו ואתה תעמוד וכולם כבגד יבלו כלבוש תחליפם ויחלופו:

 ואות אלף הששי רשומה במלת אלפי לרמוז שיתא אלפי, והשביעית נחתמה במלת ישראל ופירוש ישראל בכאן הסרת הכוחות כי הפסק המשכתם באותו זמן הוא האלף השביעי שעליו אמרו וחד חריב, וכן מצינו הכתוב (הושע ט, יב) בשורי מהם, בשי"ן במקום סמ"ך, והוא מלשון הסרה וביטול. ובעבור כי מלת ישראל כוללת דבר והפכו ואפשר שתתפרש על שתי לשונות, אפשר לומר כי כשם שמורה על החורבן כן תורה על הבריאה שלאחר החורבן כי הוא כולל שררת הכוחות, ורמז לך כי אחר חורבן האלף השביעי ואחר ביטול הכוחות והסרתם תחזור השררה ותתחדש בעולם כשהיה, וזהו סוד הכתוב (תהלים כד, ב) ועל נהרות יכוננה, ולא אמר כוננה כמו שאמר יסדה, כי דיבר על החורבן מתחילת המזמור שישוב הכל לסיבה ראשונה, ודיבר גם כן על החידוש:

 ומזה תמצא במזמור שיר ליום השבת שהזכיר שם (שם צב, יג) צדיק כתמר יפרח, רמז להויה של אחר השבת, והוא סוד חתימת פרשת ויכולו במלת לעשות (בראשית ב, ג) לרמוז מעשה אחר השבת, וכבר הזכרתי שם, וזהו יפרח בימיו צדיק, בכל שמיטה ושמיטה, ורב שלום עד בלי ירח (תהלים עב, ז), ביאורו שילך הענין כן עד היובל הגדול שיתבטלו כל כוחות העולם, והשמש והירח בכללם, ויחזור העולם לתהו ובהו:

 ומה שבאה הנו"ן הפוכה כי כשם שמכתב האות בתיקונו כראוי מורה על קיום דבר כך היפוך האות וביטולו מסידורו הראוי מורה על ביטול דבר וחורבנו, ועל כן הנו"ן הפוכה. ואמר הכתוב (איוב ט, ה) המעתיק הרים ולא ידעו אשר הפכם באפו, וכתיב (תהלים מו, ג) על כן לא נירא בהמיר ארץ ובמוט הרים בלב ימים, ביובל הגדול, שיתמוטטו ההרים והשמים והארץ יחזרו אל יסודם. וכדי לחזק הענין היו הנוני"ן שתים, ומפני שעתידין השמים והארץ שיתחדשו אחר היובל יתכן לומר כי על כן היו שתי נוני"ן. והזכיר לשון ויהי אחר כל נו"ן ונו"ן, להורות על ההויה אחר כל יובל ויובל:

 וזה סוד הנו"ן שחסר נעים זמירות מן המזמור הנקרא תהלה לדוד (שם קמה) לפי שאות נו"ן תורה על נפילה, וביובל הוא עתיד ליפול ויחזור לתהו ובהו. וכדי לבאר שעתיד להתחדש אחר היובל רמז הנו"ן אחר כך שאמר סומך ה' לכל הנופלים, הזכיר זקיפה אחר הנפילה כשם שהזכיר כאן הויה אחר הנוני"ן:

 וכדי להעיר הלבבות על הענין הזה באו בתורתנו הצרופה מצות השמיטה והיובל שהם מן המצוות המקובלות. ויען יהיה הענין קבוע בלבך נטוע בשכלך אוכיח לך מה הסיבה בחורבן העולם ובחידושו בשמיטות, ומה הסיבה גם כן בביטול המציאות ובחידושו ביובלים. ידוע כי שש ספירות פעלו בששת ימי בראשית כל ספירה וספירה ביומה, כגון שתאמר יום ראשון הבינה, ויום שני החסד, ויום שלישי הגבורה, וכן כולן, עד שנכנס יום שביעי והוא היסוד ופעל פעולתו, ומה היתה פעולתו, העונג והמנוחה, כי היתה מנוחה לעצמו ומנוחה לכל הששה, כי בשביתתו שבתו כולן ושביתתו ומנוחתו היא פעולתו, וזהו כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וינח ביום השביעי (שמות כ, י), כי עשה שש ספירות והשלים מלאכתו בהם והיתה המנוחה ביום שביעי שהוא יסוד:

 והענין הזה מבואר לדוד המלך במזמור לה' הארץ ומלואה (תהלים כד), כי שם הזכיר חזרת העליונים והתחתונים אל יסודם הראשון והתחיל בהתחתונים וסיים בעליונים, הוא שאמר בסוף על הסתלקות המדות מהמשכתם למטה ועל התעלותם וחזרתם לאין סוף אמר (שם, ז) שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם, והמשכיל יבין הפסוקים ההם כי איני רשאי להרחיב בהם ביאור. ואם כן יתחייב שיהיה כל המציאות כולו בטל ונעדר ואחר היובל יתחדש המציאות כולו כי יחזרו העשר כבתחילה להתגלות מאין סוף ותחזור ההמשכה בעליונים ובשפלים מימי קדם, וכן מיובל ליובל עד שמונה עשר אלף יובלין, כי כל ספירה וספירה תפעול אלף יובלין, וזהו כנגד עשר ספירות למעלה ועשר ספירות למטה, ומפני שלא תבין שילכו היובלין הללו אל לא תכלית ולאין סוף לכך הזכיר שובה ה' רבבות, להורות שעתיד הקב"ה לישב עולמו שתי רבבות שהם עשרים אלף יובלין, ואמר אלפי ישראל לבאר שמסיר שני אלפים מן הרבבות, וזהו רכב א-להים רבותים אלפי שנאן (שם סח, יח), אל תקרי שנאן אלא שאינן כלומר שהם אין ולכך אין להזכיר האלפים ועל כן הם שמונה עשר אלף יובלין, וזהו סוד הכתוב (יחזקאל מח, לה) סביב שמונה עשר אלף, וכן בפרק קמא דעבודה זרה (ג ע"ב) איבעית רוכב על כרוב קל וסגי ועובר בשמונה עשר אלף עולמות שלו שמע מינה רכב א-להים רבותים וגו' אל תקרי שנאן אלא שאינן, כן מלת ישראל במקום הזה מלשון הסרה שתסיר שני אלפים משתי רבבות, שמענה ואתה דע לך:

 והנה זה מן הדברים הנמנעים שאין לנו להרהר בהן, והוא שאמרו (חגיגה יא ע"ב) מה למעלה מה למטה מה לפנים מה לאחור. והקב"ה ימחול לנו ויזכנו להמנות עם יראיו וחושבי שמו ויתן לנו מהלכים בין העומדים לפניו. ועוד יש טעם בנו"ן הפוכה, והוא כי מלת בנסע ירמוז למספר יעקב ועל שם שהאדם החקוק בחיות המרכבה מהפך את פניו לפניו ואחוריו לארבע רוחות העולם על כן באו הנוני"ן בהפוך בפרשה זו לפניה ולאחריה:

(רבנו בחיי על במדבר פרק י פסוק לה )

המקור לסוד המספר 7 בדברי המהר"ל:

ור"ל מפני שיש בישראל מעלה זאת שאינם נתונים תחת הטבע שהיא גשמית אבל מדרגתם על הטבע הגשמית, ולכך נתן להם השם יתעלה המילה ביום השמיני. כי שבעה ימים הם ימי הטבע שהיא גשמית שהם נגד שבעת ימי בראשית שברא הקב"ה את הטבע הגשמית, וביום השמיני שהוא על מספר שבעה צוה המילה מה שחסר בטבע הגשמית שהיא הערלה. ולכך ראוי לכהן להיות נכנס לפני ולפנים שמקום זה מקודש ונבדל מן הגשמי שנקרא קודש קדשים בזכות המילה ובזכות התורה שהיא על טבע הגשמית.....

ולכך האדם יש בו כל ששה קצוות, שהרי ראשו הוא לשמים וכאילו דבק ראשו בשמים ורגליו לארץ גופו לארבע רוחות, ובזה נראה כי האדם הוא הכל, כי הבהמה אין ראשה לשמים ולכך אין לומר כאילו ראשה בשמים. וקודם שיחטא האדם היה האדם כולל עולם לגמרי עד שחטא ומעטו השם יתעלה שלא היה לגמרי כל העולם. אבל מכל מקום יש בו כל העולם בצד מה, שהרי יש בו ששה קצוות שהם המעלה והמטה וארבע רוחות. (דרשת שבת הגדול למהר"ל)

2.קדושת המקום- בית המקדש שהוא בסדר (8) מתגלה הרבה אחרי קדושת הזמן בעולם הזה  - כי היא נצחית  גם כשהמקדש חרב ובכל מקום:

וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם (שמות כה,ח)

2.דורו של משה הוא הדור השביעי מתחילת האומה:

טעם שנתנה תורה בדורו של משה ‏נתנה תורה לסוף ז' דורות אברהם ‏יצחק יעקב לוי קהת עמרם. משה שהן סוף ‏שבעה שבועות לגאולתנו שהוא יום המקודש ‏בי בו שבת אל מכל מלאכתו (מדרש לקח טוב):

(ילקוט יצחק, עניני שובועת, אות לז)

http://www.malchuty.org/2009-06-16-14-01-37/769-2012-09-19-06-48-37.html

http://www.arachim.org/FAQSDetail.asp?FaqID=2488

http://www.sefaria.org/Drashot_Maharal,_Drush_L'Shabbat_T'Shuva.5-7?lang=he&with=all&lang2=he