פתיחה:מה הקשר העמוק בין השופר במעמד הר סיני לתקיעת השופר בר"ה
הקדמה:ארבעה ימי דין בעולם- פסח שבועות ר"ה וסוכות
בְּאַרְבָּעָה פְרָקִים הָעוֹלָם נִדּוֹן, בְּפֶסַח עַל הַתְּבוּאָה, בַּעֲצֶרֶת עַל פֵּרוֹת הָאִילָן, בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם עוֹבְרִין לְפָנָיו כִּבְנֵי מָרוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים לג) הַיּוֹצֵר יַחַד לִבָּם, הַמֵּבִין אֶל כָּל מַעֲשֵׂיהֶם. וּבֶחָג נִדּוֹנִין עַל הַמָּיִם:
(ראש השנה א,ב)
תניא ר' שמעון בן אלעזר אומר עזרא תיקן להן לישראל שיהו קורין קללות שבתורת כהנים קודם עצרת ושבמשנה תורה קודם ר''ה מאי טעמא אמר אביי ואיתימא ריש לקיש כדי שתכלה השנה וקללותיה בשלמא שבמשנה תורה איכא כדי שתכלה שנה וקללותיה אלא שבתורת כהנים אטו עצרת ראש השנה היא אין עצרת נמי ראש השנה היא דתנן ובעצרת על פירות האילן (מגילה לא ,ע"ב)
חלק א: מנהגים הלכות ורעיונות משותפים:
1.ראש השנה ושבועות - מועדים שמצריכים הכנה:
א.תקיעת השופר באלול היא מעין קורס הכנה ללידה- הקדמה לשופר של ראש השנה- לידת ובריאת האדם:
התקיעה בחודש אלול היא בבחינת קורס הכנה לבריאה- בריאת העולם ובריאתנו שלנו.כשם שנשים בשלבים האחרונים של ההריון מתכנסות פנימה ומתכוננות ללידה ונשים רבות עסוקות בזמן הזה בסידור וארגון מחדש של הבית כך אלול הוא חודש של התכנסות , הכנת הלבבות.זהו מעין "קינון" של סוף ההריון הזדמות לעצב מחדש את בית הנפש שלנו (בזמן, דליה מרקס ע"מ 354)
ב.מתן תורה מצריך הכנה רוחנית ונשמתית - ימי ספירת העומר:
ביום בו מביאים ישראל את מנחת העומר- שעיקר עניינה הוא הביטוי של כלל ישראל לאהבתם את ה' יתברך-ציוותה התורה להתחיל את ההכנה לקראת קבלת התורה הנלמדת מתוך אהבה כפי שנאמר מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה לפיכך נקראה הספירה כולה על שם העומר למען נלמד ממנחת העומר את הדרך לקניינה של תורה-"שאין לומד אותה אלא מי שאוהב הקב"ה בכל לבו ובכל נפשו ובכל מאודו. (דרש דוד/הרב דוד הופשטטר שליט"א,שופרא דמועדא,ע"מ קפ-קפא)
2.דבש וחלב תחת לשונך- בר"ה מאכלים מתוקים דבש ובשבועות- מאכלי חלב
א.דבש וחלב בחג השבועות:
כאשר טעמו אותו גילו שהדבש מצויין וראוי למאכל.
אכילת הדבש בראש השנה מסמלת שגם אנחנו נהיה כמו הדבש ונשמור על האיכות שלנו להרבה שנים מבלי לאבד כהוא זה מהתכונות הטובות והיכולות שלנו.
הדבורה היא בעל חיים טמא, שאסור באכילה.יש כלל בהלכה שכל היוצא מן הטמא – טמא. אם כך, דבש היה אמור להיות טמא, אבל הדבש הוא הרי כשר למהדרין!
איך זה יתכן?
מבחינה טכנית, הסיבה היא שהדבש לא מופק מגופה של הדבורה (כמו חלב), אלא היא רק הפועלת שמייצרת אותו מצוף הפרחים.
אכילת הדבש מסמלת שגם דבר טמא יכול להיות אמצעי ליצירה של משהו טהור ושאם נתקל במשהו 'טמא' בשנה הקרובה, נזכור שהוא יכול להיות אמצעי להביא לנו הרבה טוהר לחיים.
4.מנהג שלא לישון
א.מנהג לא לישון מעלות השחר לפחות עד חצות היום ביום ראש השנה
נוהגים שלא לישן ביום ראש השנה (ירושלמי), ומנהג נכון הוא (או"ח תקפג, ב הג"ה)
שלא לישן – דאיתא בירושלמי מאן דדמיך בריש שתא דמיך מזלי (ט"ז,שם)
האר"י אמר שאחר חצות מותר לישן שכבר נתעורר המלאך ע"י התפלות והתקיעות (מגן אברהם,שם)
(ע"פ ר"י אבן שועיב בב"ח על הטור סימן תקצ"ז)
ב.מנהג להישאר ערים כל הלילה בחג השבועות:
רבים נוהגים ללמוד תורה בשמחה במשך כל ליל חג השבועות. יסודו של המנהג מבואר בזוהר (ח”ג צח, א): חסידים הראשונים לא היו ישנים באותו הלילה והיו עוסקים בתורה…ואמר האר”י הקדוש, שכל מי שיעסוק בתורה כל הלילה ולא יישן אפילו רגע אחד, מובטח לו שישלים את שנתו ולא יארע לו שום נזק בשנה ההיא, שכל חיי האדם תלויים בזה.
(פניני הלכה ועדים פרק יג סעיף ח)
ג.הלימוד של שבועות הוא גבוה יותר מהדין של ראש השנה:
ובמה זה מובטח לו שישלים שנתו אומר רבינו השמן ששון' זה לא ארבעה חודשים עד ראש השנה ויום הכפורים אלא עד שבועות הבא הלימוד המתוקן ללילה הזה מביא אותך למצב שאתה מעל לדין של ראש השנה ויום הכפורים אתה זוכה בדין כל המדבקות שנדבקו בך מחמת החטאים והעוונות מהעוצמה של האור הן מתרחקות ממך הדבק שלהם מתיבש והן נופלות אתה כולך הופך להיות ללא חולי וללא נגע וללא הפסד של שום דבר לא ינזק יפוק ההיא שתא בשלם לכן היה עומד כדי לא להרדם
(פרדס נסים, הרב ניסים פרץ תי- תיא)
5.מעמד של אחדות- בראש השנה, ובמעמד הר סיני:
א.במעמד הר סיני היו בעוצמת אחדות כמו איש אחד :
וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים, וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי, וַיַּחֲנוּ, בַּמִּדְבָּר; וַיִּחַן-שָׁם יִשְׂרָאֵל, נֶגֶד הָהָר. (שמות יט ב)
ויחן שם ישראל - כאיש אחד בלב אחד אבל שאר כל החניות בתרעומות ובמחלוקת (מכילתא,שם)
ב.ראש השנה מתחיל מאדם הראשון שהוא בעצם כל האנושות כולה מכונסת כאיש אחד וכשהוא חוטא מתפזר להרבה גופים:
תחילה יש נשמה אחת אב לכולם והוא אדם הראשון כולל כולם, ואח"כ נכללות כולם בג' אבות אברהם יצחק ויעקב, ואח"כ נחלקות כולם לשנים עשר שבטים, ואח"כ נחלקים לע' נפש [יורדי מצרים], ואח"כ אלו הע' נפש נחלקים עד ס' ריבוא נצוצות גדולים. עד כאן. וכוונתו, שהיום הרי יש יותר משישים ריבוא יהודים… אלא שאותם שישים ריבוא 600,000 חלקי נשמה הם ניצוצות גדולים שאף הם מתחלקים הלאה לפי מנין האנשים… עד סוף כל הדורות.
(האר"י, שער הגלגולים, הקדמה יא)
6.חגים בסדר של שבוע וחודש- שביעי :
ראש השנה- היום הפותח של החודש השביעי:
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה מִקְרָא קֹדֶשׁ (וישרא כג כד)
שבועות- נקבע זמנו בתום ספירת שבע שבועות
שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת תִּסְפָּר לָךְ מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה תָּחֵל לִסְפֹּר שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת: וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבֻעוֹת לַי-ה-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ מִסַּת נִדְבַת יָדְךָ אֲשֶׁר תִּתֵּן כַּאֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ:(דברים טז,ט-י)
7.חגים מכוסים- אין חיבור מפורש בין הזמן לבין מה שחל בו:
א.מתן תורה- לא נכתב במפורש זמנו ב-ו סיוון:
עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַי-ה-וָֹ-ה:(ויקרא כג,טז)
ב.ראש השנה- לא נכתב במפורש תוכנו:
תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ:(תהילים פא,ד)
ג.זמן בריאת העולם ויום הדין של ר"ה ויום מתן תורה של שבועות הוסתרו במכוון כדי שלא יחשבו שהם מיוחסים ליום אחד בלבד בשנה:
והקרבתם מנחה חדשה לה'. סימן ליום מ"ת כי התורה צריכה להיות חדשה אצל האדם בכל יום כאלו היום קבלה מהר סיני. ומה שלא נזכר בתורה בפירוש כי יום זה מ"ת, וכן לא נזכר בתורה בפירוש כי ר"ה הוא יום דין, וטעם שניהם אחד הוא כמו שכתבתי בחיבורי עוללות אפרים, שעל מ"ת לא רצה ה' להגביל יום ידוע לפי שצריך האדם שיהיה דומה לו בכל יום ויום מכל ימות השנה כאלו באותו יום קבלה מהר סיני, כי באמת ארז"ל (עירובין נד:) שהתורה נמשלה לדד זה שכל זמן שהתינוק ממשמש בה הוא מוצא בה טעם חדש כך התורה כל ההוגה בה מוצא בכל יום טעם חדש, ע"כ דין הוא שיהיה דומה אליו בכל יום כאלו היום קבלה מהר סיני וא"כ כל יום הוא מ"ת אצל ההוגים בה ע"כ אין ראוי להגביל יום ידוע לנתינתה, וע"כ ארז"ל (ספרי ואתחנן ו.ו) שיהיו ד"ת חדשים עליך ולא כדבר הישן שלבו של אדם קץ בו שהרי באמת אתה מוצא בה דבר חידוש בכל יום ויום, וע"כ אין יום נתינתה מבואר בתורה יותר ממה שנרמז בהבאת מנחה חדשה להורות שהתורה מנחה חדשה בכל יום ויום....
וזה הטעם ג"כ העלם יום דין של ר"ה, כדי שלא ילך אדם בשרירות לבו ויסגל עונות כל ימות השנה ויחשוב לתקן מעשיו בהיותו קרוב ליום ה' אשר בו ישב על כסא דין אלא ידמה בנפשו כאלו בכל יום ויום ה' יושב על כסאו למשפט ומתבקר פנקסו ועל ידי זה יהיה כל יום ויום בתשובה, וכן איכא למאן דאמר אדם נידון בכל יום (ר"ה טז.) שנאמר (איוב ז.יח) ותפקדנו לבקרים ולרגעים תבחננו. ובחיבורי הנזכר הארכתי בב' טעמים אלו כי נכונים למוצאי דעת. (כלי יקר,שם)
8.אמירת תהילים בר"ה ובשבועות:
א.מנהג אמירת כל ספר תהילים פעמיים בר"ה:
מנהג ישראל לקרוא בראש השנה תהלים שהוא מסוגל לבטל גזירות רעות וכל מיני פורענויות ויש נוהגים לסיים את כל ספר התהלים פעמיים שפעמיים תהלים עולה בגימטריא כפר ואין צריך לדלג על אמירת ההלל שבתוך התהלים שאע"פ שאין אומרים הלל בראש השנה מכל מקום כיון שקוראים אותו דרך תחינה ובקשה מותר והקורא תהלים בחיפזון ומרוצה כדי להספיק להגיע למניןכפר אינו נכון שטוב מעט בכוונה מהרבה שלא בכוונה
(מועדי ה', יהודה אזולאי, ע"מ קא)
בראש השנה היה האבא נוהג לומר תהילים כל הזמן פעם אחת שמעתי איך שהחרקובער רב' שואל אותו מדוע הוא עוסק ביום ראש השנה בתהילים ולא עוסק בלימוד אמר לו האבא שהטעם לזה הוא שביום ראש השנה צריך ללמוד בלי הפסק ואסור לאבד רגע אחד וכשלומדים יכול לפעמים להיות הפסקים כשצריך לגשת לארון הספרים ולפתוח ספר אבל כשאומרים תהילים לא מפסיקים לרגע זו היתה תשובת האבא לחרקובער רב' אבל שמעתי מהגאון רבי חיים אהרן טורצין זצ"ל טעם אחר איני יודע אם רבי חיים אהרן שמעו בעצמו או ששמע שאחרים בשמו אבל הוא אמר שהסיבה לזה היא שראש השנה זה דין ותהילים זה רחמים
(עלון "דורות" תשרי תשע"ב, רבי מאיר סולובייצי'ק, בנו של הגרי"ז)
ב.אמירת תהילים בשבועות:
נכון ללמוד התהילים ביום חג השבועות כי דוד המלך ע"ה היתה מנוחתו ביום הזה יומא דהילולא דיליה עוד יעלו לרצון ביותר אמירת תהלותיו עכ"ל ובספרו עבודת הקודש
(מורה אצבע ח"א אות רכ"ס ה"ל)
9.היחס אל המים בר"ה ובשבועות:
א.חג שבועות- חג המים-שואבים השראה מן התורה שנמשלה למים
ונהגו כל ישראל לזרוק מים זה על זה ביום שבועות וגם כן טובלים בטבילה או טהרת תשעה קבין, זיכרון לטל התחיה שהיה יורד עליהם בהר סיני יום מתן תורה. כמו שאמרו רבותינו[4], שבשעה ששמעו ישראל מפי הגבורה פרחה נשמתן
(היכל הקדש דף ס טור ב/ משה בן מימון אלבאז)
ב.תשליך- היציאה בר"ה אל מקור מים- משליכים את החטאים אל המים:
מה שנוהגים לילך בראש השנה אחר הסעודה אצל ימים ונהרות, להשליך במצולות ים כל חטאותינו, משום דאיתא במדרש זכר לעקידה שעבר אברהם אבינו בנהר עד צוארו ואמר "הושיעה ה' כי באו מים עד נפש" והוא השטן שנעשה כמו נהר לעכב אותו מן העקידה.
(מהרי"ל, ראש השנה)
10.תשמיש המיטה בר"ה ובשבועות
א.במעמד הר סיני התרחקו מנשיהם במשך 3 ימים:וַיֹּאמֶר אֶל־הָעָם הֱיוּ נְכֹנִים לִשְׁלֹשֶׁת יָמִים אַל־תִּגְּשׁוּ אֶל־אִשָּׁה: (שמות פרק יט פסוק טו)
אל תגשו אל אשה כל שלשה ימים הללו - כדי שיהו הנשים טובלות ליום השלישי , ויהיו טהורות לקבל התורה , שאם ישמשו תוך שלשה , שמא תפלוט האשה שכבת זרע לאחר טבילתה ותחזור ותטמא; אבל מששהתה שלשה ימים , כבר הזרע מסריח ואינו ראוי להזריע , וטהור מלטמא את הפולטת (ראה שבת פו , א). (רש"י,שם)
ב.בראש השנה מנהג חסידות שלא לשמש מיטתו מפני אימת הדין
אין לשמש בליל א’ של פסח וליל שבועות ושני ימים של ר”ה וליל שמיני עצרת אם לא בליל טבילה. וכ”ז אינו אלא לאדם שהוא מלא ביראה ולא יחטא ח”ו אבל אלו שיצרם מתגבר עליהם והם חושבים שהוא כעין איסור תורה ועי”ז באים ח”ו לידי כמה מכשולים מצוה לשמש אפילו בר”ה ויטבול למחר דמצד הדין אין איסור אלא ביוה”כ ובט”ב ובימי אבלות שלו או שלה (משנה ברורה סי’ רמ ס”ק ז)
ב.תכלה שנה וקללתויה- לפני ר"ה ושבועות:
והטעם לזה כיון שהתוכחה אינה ענין של עונשים חס ושלום אלא ענין של טהרת וזיכוך הכלי ולכן קורין אותה לפני שבועות וראש השנה כי כשם שבגשמיות לפני שמניחים בתוך כלי דבר חשוב ויקר ביותר בהכרח להדיח את הכלי לכלות את קללותי' כלשון הש"ס כן הוא גם ברוחניות ולכן לפני הגילויים דמתן תורה...
ג.לפני ר"ה יש יותר קללות כי הגילויים של ר"ה גבוהים יותר:
החילוק בין התוכחה דפ' בחוקותי שקורין קודם שבועות להתוכחה דפ' תבוא שקורין קודם ראש השנה הוא שבהתוכחה דפ' בחוקותי ישנם מ"ט קללות ובפ' תבוא צ"ח יג ב' פעמים ככה ומזה מובן שהגילויים דראש השנה הם למעלה מהגילויים דשבועות ולכן נדרשת גם טהרה יתירה.
העבודה והגילויים דשבועות הם בדרך אור ישר מלמעלה למטה וכדאיתא בגמרא שמתן תורה הי' ענין של גירות וגר שנתגייר כקטן שנולד דמי משא"כ העבודה והגילויים דתשרי תשובה אור חוזר מלמטה למעלה ולכן תיבת תשרי היא בסדר האותיות ת ש ר שהוא סדר מלמטה למעלה ...
ה.בשבועות האחדות היא שווה ללא חילוקים כי כולם כגרים ובר"ה יש חילוקי מדרגות בגלל התשובה
בפ' במדבר שקורין קודם שבועות מודגש אמנם ענין האחדות בכך שבענין המנין כולם בשוה אבל המדובר הוא רק מצד התולדה שמבלי הבט על כך שא' הוא משבט פלוני וא' משבט אחר נמנים כולם בשוה משא"כ בפ' נצבים מדובר מצד המדריגה ומצד העבודה שבזה ישנם חילוקי מדריגות בין בני ישראל שהרי ישנם ראשיכם שבטיכם וישנם חוטב עציך ושואב מימיך ואעפ"כ אתם נצבים היום כולכם לאחדים כאחד.
חג השבועות ענינו מלמעלה למטה ענין הגירות שגר שנתגייר כקטן שנולד דמי ובענין זה הכל שוים ואין חילוקי מדריגות משא"כ ראש השנה שענינו תשובה הרי תשובה היא עבודה ומכיון שזוהי עבודה הרי בהכרח שישנם אופני עבודה שונים וממילא בהכרח שישנם מדריגות ישנם ראשיכם שבטיכם וישנם חוטב עציך ושואב מימיך
וכבר נודע כי בראש השנה הוא בחינת תיקון חיצוניות העולמות ומפסח ועד עצרת הוא תיקון פנימיות העולמות כנזכר בשער הכוונות דרוש ראש השנה פרק א' דף צא ע"א אם כן ברור הוא אם שבועות הוא בחינת הפנימיות שהוא בחינת הנשמות נמצא שבחג השבועות מתקנים בפנימיות על ידי נידוד שינה וממילא אם נתקן הפנימיות שהיא הנשמה אפשר שמושך חיים לעצמו מאותו מקור שהוא פנימיות העולמות ומובטח לו שבזכות אותו לימוד ודביקות באותו לימוד לא ימות שהוא בחינת הסתלקות הנשמה מהגוף
תמיד של ראש השנה שחרית קרב כהלכתו במוסף מהו אומר {תהילים פא-ב} הרנינו לאלהים עוזנו הריעו לאלהי יעקב במנחה מהו אומר {תהילים כט-ח} קול ה' יחיל מדבר
(ראש השנה ל ע"ב)
קול ה' יחיל מדבר. כדי להזכיר בר''ה זכות קול שופרות של מתן תורה: (רש"י,שם)
17.סמיכת שבועות(סוף השנה ) לראש השנה:
וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים בְּהַקְרִיבְכֶם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַי-הֹ-וָ-ה בְּשָׁבֻעֹתֵיכֶם מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ: {כז} וְהִקְרַבְתֶּם עוֹלָה לְרֵיחַ נִיחֹחַ לַי-הֹ-וָ-ה פָּרִים בְּנֵי בָקָר שְׁנַיִם אַיִל אֶחָד שִׁבְעָה כְבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה: {כח} וּמִנְחָתָם סֹלֶת בְּלוּלָה בַשָּׁמֶן שְׁלֹשָׁה עֶשְׂרֹנִים לַפָּר הָאֶחָד שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים לָאַיִל הָאֶחָד: {כט} עִשָּׂרוֹן עִשָּׂרוֹן לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד לְשִׁבְעַת הַכְּבָשִׂים: {ל} שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם: {לא} מִלְּבַד עֹלַת הַתָּמִיד וּמִנְחָתוֹ תַּעֲשׂוּ תְּמִימִם יִהְיוּ לָכֶם וְנִסְכֵּיהֶם: (פ)
וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם: {ב} וַעֲשִׂיתֶם עֹלָה לְרֵיחַ נִיחֹחַ לַי-הֹ-וָ-ה פַּר בֶּן בָּקָר אֶחָד אַיִל אֶחָד כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שִׁבְעָה תְּמִימִם: {ג} וּמִנְחָתָם סֹלֶת בְּלוּלָה בַשָּׁמֶן שְׁלֹשָׁה עֶשְׂרֹנִים לַפָּר שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים לָאָיִל: {ד} וְעִשָּׂרוֹן אֶחָד לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד לְשִׁבְעַת הַכְּבָשִׂים: {ה} וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד חַטָּאת לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם: {ו} מִלְּבַד עֹלַת הַחֹדֶשׁ וּמִנְחָתָהּ וְעֹלַת הַתָּמִיד וּמִנְחָתָהּ וְנִסְכֵּיהֶם כְּמִשְׁפָּטָם לְרֵיחַ נִיחֹחַ אִשֶּׁה לַי-הֹ-וָ-ה:
(במדבר כח כו- כט ו)
א. יום זיכרון ליום מתן תורה!
סמך פרשת ראש השנה שצוונו לתקוע בשופר לפרשה דלעיל פרשת בכורים שהוא חג השבועות על מתן תורה לרמוז שטעם לתקיעת שופר בראש השנה לעלות זיכרון מתן תורה שקיבלו ישראל בכל הרקיעים לכל צבא המרום במרום רבמתן תורה כתיב שמות יט יט ויהי קול השופר הולך וחזק מאד' ובזכרם מתן תורה שהזר הקדוש ברוך הוא על כל אומה ולשון ולא קבלוה וישראל קבלוה ובזה כולם מליצים טוב בעד ישראל ומכסים על עוונותיהם כיון שקיבלו התורה דכיון שקבלנה מה שאין כל אומה ולשון אף שיהיו בלתי הגונים טובים הם אלף אלפי פעמים אפילו מחסידי אומות העולם וראוי למחול להם ואף על פי דיש טעמים רבים בתקיעת שופר בראש השנה זה טעם נכון
ב.העולם נברא בר"ה בשביל קיומו בשבועות בסוף השנה
עוד יש לומר סמך ראש השנה לחג מתן תורה למאן דאמר בראש השנה נברא העולם לומר שעל מנת שישראל יקבלו את התורה ברא את העולם כאמרו רבותינו ז"ל שבת פח תנאי עשה הקדוש ברוך הוא אם ישראל מקבלים את התורה מוטב ואם לאו אני חוזר העולם לתהו ובהו
ג.ספרי חיים ומתים של ר"ה ושל העוסקים בתורה:
עוד רמז סמך ראש השנה דשלשה ספרים נכתבים לפניו אחד של צדיקים גמורים ואחד של בינוניים ואחד של רשעים צדיקים גמורים נכתבים מיד לחיים ר"ה טז והדבר בהפכו כו' לחג מתן תורה לרמוז כל העוסק בתורה צדיק גמור הוא ומיד נכתב לחיים
(סמוכים לעד חלק ב עמ תפד)
חלק ב: חטא אדם הראשון בר"ה מתוקן בשבועות בביכורים ובמעמד הר סיני :
1.בראש השנה חטא אדם הראשון:
תָּנֵי בְּשֵׁם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה בֶּאֱלוּל נִבְרָא הָעוֹלָם וְאַתְיָא דְרַב כְּהַהִיא דְּתָנֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, דְּתָנִינָן בִּתְקִיעָתָא דְרַב זֶה הַיּוֹם תְּחִלַּת מַעֲשֶׂיךָ זִכָּרוֹן לְיוֹם רִאשׁוֹן (תהלים פא, ה): כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא וגו', וְעַל הַמְדִינוֹת בּוֹ יֵאָמֵר אֵיזוֹ לַחֶרֶב אֵיזוֹ לְשָׁלוֹם אֵיזוֹ לָרָעָב וְאֵיזוֹ לַשּׂוֹבַע וּבְרִיּוֹת בּוֹ יִפָּקֵדוּ לְהַזְכִּירָם לַחַיִּים וְלַמָּוֶת. נִמְצֵאתָ אַתָּה אוֹמֵר בְּיוֹם רֹאשׁ הַשָּׁנָה בְּשָׁעָה רִאשׁוֹנָה עָלָה בַּמַּחֲשָׁבָה, בַּשְּׁנִיָּה נִתְיָעֵץ עִם מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, בַּשְּׁלִישִׁית כִּנֵּס עֲפָרוֹ, בָּרְבִיעִית גִּבְּלוֹ, בַּחֲמִישִׁית רִקְּמוֹ, בַּשִּׁשִּׁית עֲשָׂאוֹ גֹּלֶם, בַּשְּׁבִיעִית נָפַח בּוֹ נְשָׁמָה, בַּשְּׁמִינִית הִכְנִיסוֹ לַגָּן, בַּתְּשִׁיעִית נִצְטַוָּה, בָּעֲשִׂירִית עָבַר, בְּאַחַת עֶשְׂרֵה נִדּוֹן, בִּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה יָצָא בְּדִימוּס. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאָדָם, זֶה סִימָן לְבָנֶיךָ כְּשֵׁם שֶׁעָמַדְתָּ לְפָנַי בַּדִּין הַיּוֹם הַזֶּה וְיָצָאתָ בְּדִימוּס, כָּךְ עֲתִידִין בָּנֶיךָ לַעֲמֹד לְפָנַי בַּדִּין בְּיוֹם זֶה וְיוֹצְאִין לְפָנַי בְּדִימוּס, אֵימָתַי בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ.(ויקרא רבא,כט,א)
2.חטא אדם הראשון היה במילוי תאוותו וחוסר סבלנות ולכן התיקון שישמשול ברוחו ויתן ביכוריו לה':
הנה בחטא אדם הראשון נחלקו חז"ל בפרטו מה היה, ... אמנם הכל הולך אל מקום אחד והיוצא מדבריהם שהחטא היה על ידי שמיהר למלאות תאותו מצד הסתות הנחש קודם זמנו. ולזה אמרו חז"ל (בראשית רבה יט, ה) על חוה שסחטה ענבים, רמזו בזה שאכלה פגה קודם זמנו מצד התאוה כמאמר הכתוב (בראשית ג, ו) כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים וגו'...
זהו טעם מצות הבאת ביכורים כי מטבע האדם מצד חומריותו ונפשו הבהמית בעת יראה ביכורה בטרם קיץ, באוות נפשו וחמדתו וגודל תאותו בעודו בכפו יבלענה וחשש ה' יתברך פן בבואם אל ארץ חמדה וגפן ותאנה ורמון דברים שנפשו של האדם מחמדתן, יתמשכו חס ושלום אחרי תאותם ויחזור הדבר לקלקולו, על כן גזר אומר שיחסמו תאותם ותאנה ורמון המתבכרים תחילה ימשוך ידיו מהם, ובעת תגבורת יקוד תבערת התאוה אשר מטבע האדם שבדבר המתבכר וזה ימים אשר לא נמצא הפרי ההיא הוא חומד לה מאד, אז מצווה מפי הגבורה שימשול ברוחו ועל כביר תאותו ויכניע יצרו לשמור הפרי ההוא לשם ה' יתברך ולהעלותה למקום אשר בחר אל הכהן משרת דר מעון היודע להעלות הניצוצות הקדושים:
(ספר מאור ושמש - פרשת כי תבוא )
3.הכרת הטוב: חטאו השני של אדם הראשון והתיקון- בהבאת הביכורים והכרת הטוב:
א.החטא:
וַיֹּאמֶר הָאָדָם הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי הִוא נָתְנָה לִּי מִן הָעֵץ וָאֹכֵל (בראשית ג,עב)
אשר נתתה עמדי. כאן כפר בטובה (עבודה זרה ה:): (רש"י,שם)
וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן לְךָ יְ-הֹ-וָ-ה אֱ-לֹהֶיךָ וּלְבֵיתֶךָ אַתָּה וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ (דברים כו,יא)
בשעה שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא.
ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן
עובדי כוכבי' שלא עמדו על הר סיני לא פסקה זוהמתן (שבת קמו, ע"א)
5. עם ישראל זכה בחיי נצח במעמד הר סיני ובחטא העגל נפל חזרה לאותה נפילה של אדם הראשון בר"ה שלא עמד בזמן( התבוששו- לא עמדו שש שעות בשלוותם וכמו שמשה בושש לבוא- בשש שעות{ב"ר יח ו} ):
(שמות רבה לב ,א)
6.סיום בריאת העולם היה אמור להיות במעמד הר סיני ובגלל שחטאו יש תיקון למעמד בו שקוראים בו לפני כל ראש שנה בכל שנה ושנה:
יום הששי. הוסיף ה' בששי, בגמר מעשה בראשית, לומר שהתנה עמהם על מנת שיקבלו עליהם ישראל חמשה חומשי תורה. דבר אחר, יום הששי, שכלם (מ) תלוים ועומדים עד יום הששי, הוא ששי בסיון (ס"א שביום ו' בסיון שקבלו ישראל התורה נתחזקו כל יצירת בראשית, ונחשב כאילו נברא העולם עתה, וזהו יום הששי בה"א, שאותו יום ו' בסיון) המוכן למתן תורה (רש"י,שם)
חלק ג: השופר- בר"ה ובחג השבועות
1.שופר של ר"ה אסור שיזכיר את חטא העגל שמהווה ערעור על המעמד שזכו בו בשבועות במתן תורה:
(ב) פרה. וה''ה שור מפני שנקראו קרן ולא שופר (באר היטב,שם)
דאמר רב חסדא מפני מה אין כהן גדול נכנס בבגדי זהב לפני ולפנים לעבוד עבודה לפי שאין קטיגור נעשה סניגור ולא והא איכא דם פר הואיל ואשתני אשתני והא איכא ארון וכפורת וכרוב חוטא בל יקריב קאמרינן והא איכא כף ומחתה חוטא בל יתנאה קא אמרינן והא איכא בגדי זהב מבחוץ מבפנים קא אמרינן שופר נמי מבחוץ הוא כיון דלזכרון הוא כבפנים דמי והא תנא מפני שהוא קרן קאמר חדא ועוד קאמר חדא דאין קטיגור נעשה סניגור ועוד מפני שהוא קרן
(ראש השנה כו ע"א)
אין קטיגור. זהב העגל ושופר של פרה נמי קטיגור דעגל הוא: (רש"י,שם)
2.השופר שבו תקעו במעמד הר סיני הוא מאילו של עקידת יצחק שתרחשה בראש השנה:
אותו האיל שנברא בין השמשות לא יצא ממנו דבר לבטלה אפרו של איל הוא יסוד על גבי המזבח הפנימי גידי האיל אלו עשרה נבלים של כנור שהיה דוד מנגן בהם עורו של איל הוא אזור מתניו של אליהו ז"ל שנ' איש בעל שער וכו' קרניו של איל של שמאל שתקע בו בהר סיני שנ' ויהי במשוך בקרן היובל ושל ימין שהיא גדולה משל שמאל שהוא עתיד לתקוע בה לעתיד לבא שנ' והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול והיה ה' למלך על כל הארץ :(פרקי דרבי אליעזר, פרק ל"א)
3.השופר ומעמד הר סיני:
א.הופעה ראשונה של שופר- במעמד הר סיני דווקא:
וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיֹת הַבֹּקֶר וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל הָהָר וְקֹל שֹׁפָר חָזָק מְאֹד וַיֶּחֱרַד כָּל הָעָם אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה...וַיְהִי קוֹל הַשֹּׁפָר הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱ-לֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל: (שמות יט טז-יט)
ב.מה עניין שופר ר"ה ושופר מתן תורה- מזכירים לפני ה' את הלבוש שלו במתן תורה- קול השופר?
...למלך בשר ודם שנסע ליער גדול להשתעשע ולקבל עונג מצידת חיות ועופות, עד שבא לעומק היער ולא מצא דרך הנכון והישר לשוב לביתו. וראה ביער אנשים כפרים ושאלם על הדרך, ולא הכירו את המלך ולא ידעו מה להשיב לו, כי מעולם לא ידעו את דרך המלך הגדול הנכון והישר. עד שמצא איש חכם ונבון ושאלו על הדרך, אז הבין החכם שהמלך הוא ונזדעזע לאחוריו, ושמע תיכף לרצונו, ויראיהו את הדרך, כי מרוב חכמתו ידע את הדרך המלך הנכון והישר, ויולך את המלך לבית המלוכה, וישב אותו על כסא מלכותו אשר בבית המלכות.וימצא האיש ההוא חן בעיני המלך מאד, וינשאהו מכל שרי המלוכה וילבישהו בגדים יקרים, ואת בגדיו ציוה להכניס לבית גנזיו.
ויהי אחרי ימים רבים חטא אותו האיש למלך, ויקצוף עליו המלך ויצו לשרים היושבים ראשונה במלכות לשפוט אותו האיש כדין העובר על מצות המלך. ויצר להאיש מאד, כי ידע משפטו יהי' חרוץ לרע לו על דבר אשר חטא נגד המלך, ויפול לפני המלך ויבקש על נפשו שקודם שיצא דבר משפטו ימלא שאלתו בדבר אחד, והוא, להלביש אותו בגדיו הראשונים שלו בשעה שהוליך את המלך מהיער, וגם המלך ילבוש בבגדיו שהלך אז. וישא לו המלך לדבר הזה.
ויהי כאשר לבש המלך את בגדיו הנ"ל והאיש את בגדיו הנ"ל, זכר המלך את גודל החסד שעשה עמו, אשר החזיר אותו לבית המלוכה וישיבהו על כסא מלכותו, ויכמרו רחמיו עליו וימצא חן וחסד לפניו, והעביר את חטאתו מלפניו והשיבוהו על כנו.
ככל המשל הזה כן אנחנו בני ישראל, בשעת מתן-תורה החזיר הקב"ה התורה על כל אומה ולשון ולא קבלוה, ואנחנו בני ישראל קבלנו התורה בשמחה וענג עד אשר קדמנו נעשה לנשמע, וקבלנו עול מלכות שמים ונמליכו למלך עלינו, לקיים מצותיו וחוקיו ותורתו הקדושה, ועתה פשענו ומרדנו נגדו, ובראש-השנה יראים אנחנו מיום הדין אשר בא במשפט על כל נעלם ולכל איש נקצב משפטו לפי מעשיו, לכן אנחנו תוקעים בשופר, היינו באותו הלבוש שהיה במתן-תורה, בכדי שיזכור שקבלנו התורה והמלכנו אותו בשופר כמ"ש "ויהי קול השופר" כו', וגם כעת אנחנו ברצון זה כו'.
ועל ידי זכרון זכות זה מוחל לנו על כל עוונותינו, ויכתבנו לחיים טובים לאלתר כו'.
(קדושת הלוי , מאמרי ראש-השנה)
ימי חודש אלול הם ימי התשובה שבהם אנחנו מתחילים לשמוע קול שופר, קול שזועק "שפרו מעשיכם". קול
השופר אינו רק תביעה לשיפור. קול שופר הוא גם ביטוי למשהו אלוקי, מקורי, לנפיחה האלוקית ולמפגש
הראשוני של הקדוש ברוך הוא עם האנושות: "ויפח באפיו נשמת חיים".
התקיעה בשופר מתרחשת בשלושה שלבים: פשוטה שלפניה (קול רצוף), שברים-תרועה (קול קטוע), ופשוטה שלאחריה (קול רצוף).
חיינו מתחילים בקול רצוף, תמים, בלי בעיות.
משם הוא יורד לתוך סיבוכי העולם הזה ומתבטא בקול קטוע ומרוסק.
אולם לאחר הסיבוכים – חוזרים שוב אל המקור, אל הקול האלוקי-טבעי. הנשמה חוזרת אל מקורה.
בתקיעת שופר אנו נזכרים שאנחנו בעצם פשוטים וטובים, יצירי כפיו של הבורא, וזה מה שנותן לנו את הכח להשתנות לטובה ולשפר את מעשינו עוד ועוד.(משה שיינפלד אומה בפרשותיה פרשת נצבים תשע"ח)
6.השופר,בלבול השטן וחטא העגל שבא אחרי מתן תורה:
א.שופר- רמז לסילוק המזיקים:
שופר- ראשי תיבות "אין שטן ואין פגע רע" שבזכות מצוות שופר ניצולם מן השטן ומכל פגע רע (טור או"ח סימן תקפ"ה,ז)
ב.לערבב את השטן:
וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם (במדבר כט,א)
ג.משמעות ערבוב השטן:
ג1.תקיעה בערב ראש השנה
ג2.לערבב את השטן-לרפות את ידיו:
(מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות מאת הרבי מליובאוויטש, כרך כד, עמ' 222)
ד.בחטא העגל שהוא הכשל שבה אחרי מעמד הר סיני נפלו כי השטן ערבב אותם ולכן התיקון הוא לערבב את השטן בראש השנה:
(אמר) ר' יהושע בן לוי מ''ד {שמות לב-א} וירא העם כי בושש משה אל תקרי בושש אלא באו שש בשעה שעלה משה למרום אמר להן לישראל לסוף ארבעים יום בתחלת שש אני בא לסוף מ' יום בא שטן ועירבב את העולם אמר להן משה רבכם היכן הוא אמרו לו עלה למרום אמר להן באו שש ולא השגיחו עליו מת ולא השגיחו עליו הראה להן דמות מטתו והיינו דקאמרי ליה לאהרן {שמות לב-א} כי זה משה האיש וגו'
(שבת פט ע"א)
7.השופר של ר"ה מחזיר אותנו לשופר של מתן תורה כי ביום זה התחיל הריצוי של חטא העגל וקבלת הלוחות השניים שירדו למטה ביום כיפור:
עניין מתן תורה של ראש השנה איתא בר"ן על הרי"ף דף ג' ע"א בדפי הרי"ף שבראש השנה התחיל הקב"ה להתרצות למשה רבינו וגמר הריצוי היה ביום הכפורים ראש השנה ויום הכפורים תמיד נידונים כאחת הם באים ביחד והם גם חטיבה אחת כל עשרת ימי תשובה הם חטיבה אחת כל עשרת הימים האלו הם כולם ימים שבהם כביכול בורא העולם עסק בלתת למשה רבינו את הלוחות רב סעדיה גאון מונה עשרה טעמים לתקיעת שופר כפי שהם מובאים במחזור קודם תקיעת שופר אחד מהטעמים לתקיעת שופר הוא להזכיר מעמד הר סיני שנאמר בו וקול שופר חזק מאד הדבר הזה בעצם מפורש בתפילה בסדר שופרות אנו פותחים אתה נגלית בענן כבודך על עם קדשך לדבר עמם מן השמים השמעתם קולך וכר ואנחנו אומרים בה רק את מעמד הר סיני ומתן תורה נמצא שעניינו של השופר של ראש השנה להחזירנו לשופר של הר סיני מעתה אם זה הטעם העיקרי והמכריע לתקיעת שופר פירוש הדבר שכאן בראש השנה אנו חוזרים ומקבלים תורה היינו אותו זמן מתן תורתנו שנגמר ביום הכפורים תחילתו בראש השנה מתן תורה עצמו חל ביום הכפורים זהו היום שבו בורא העולם מחל לנו ונתן לנו את התורה אכן מאחר שמתן תורה היה גם בקולות גם בברקים וגם בקול שופר אז את קול
(מאמר חשבתי דרכי נקודות אור ע"פ משנת הגר"מ שפירא זצוק"ל , אוסף גליונות פרשת כי תצא אלול תשעט ע"מ 8)
סיום: השופר מעורר את זיכרון המפגש שלנו במציאות עם הקב"ה כפי שהיה במעמד הר סיני- ראש השנה הוא שחזור מידי שנה של מעמד נשגב זה
א.השופר מייצג במעמד הר סיני את החרדה העצומה בה היה נתון העם במעמד זה:
המקור השורשי ביותר לשופר הוא מעמד הר סיני, בו בפעם הראשונה הופיע השופר על ישראל, כאומרו "וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיֹת הַבֹּקֶר וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל הָהָר וְקֹל שֹׁפָר חָזָק מְאֹד וַיֶּחֱרַד כָּל הָעָם אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה"(שמות יט,טז)
החרדה באה מכוח השופר, כאומרו "אִם יִתְּקָע שופר בַּעִיר וְעָם לא יִחַרְדוּ" (עמוס ג ).
ב.קול השופר הוא קולו של הקב"ה ולכן הוא מרעיד את הלבבות:
ובהמשך מתייחסת התורה רק לקול השופר - "וַיְהִי קוֹל הַשּׁוֹפָר הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל" (שמות יט יט) - רואים כאן ממש את קול השופר עם קולו של ה', כאילו זה דבר אחד ממש, והיינו שקול השופר הוא הוא קול ה', המרעיד את הלבבות. ובהמשך אומר "וְכֶל הָעִם ראים אֶת הקוּלת וְאֶת הַלַפּידָם וְאֶת קול הֶשפָר" (שם כ טו)
נמצא כי קול השופר עומד ביסוד מעמד הר סיני, והוא נקודת השורש להתגלות ה' אל העם. וביאור העניין הוא, שעיקר הדגש במעמד הר סיני הוא היראה. כלומר, בהר סיני באה התגלות ה' ברוממותה ותוקפה הגדול, כי לא צמצם ה' עצמו במידה זעירה לפי מדרגת האדם, אלא "הוּפיע מֶהַר פָּארֶן וְאָתָה מֵרִבְבֹת קֹדֶשׁ מִימִינוֹ אשדת [אֵשׁ דָּת] לָמוֹ (דברים לג ב),
ג.אימת קול השופר הוא זו שפותחת את לבותיהם של בני ישראל להטות ולהקשיב לדבר ה':
ובא בקולות וברקים וקול שופר חזק מאוד, והתגלות א-להית זו טלטלה את הלבבות. כי כשהמלך העליון מופיע בכל רוממותו, אזי הכול רועד ותמה. אם כן, יסוד מתן תורה הוא היראה, שהיא גורמת לבריות להכיר את רוממות ה' יתברך, וממילא פותחת היטב את הלב והאוזן להקשיב. יראת שמיים היא יסוד ההקשבה, שכן היראה וההערצה גורמים לאדם להטות אוזנו היטב, מכוח ההערצה.
השופר שבהר סיני, הוא יסוד השמיעה של הר סיני והתורה שניתנה בו. לכן אומה אומר ” וַיְהִי קוֹל הַשּׁוֹפָר הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל" - קול השופר הוא אשר פתח את לבבות ישראל לשמוע את קול ה'. קול השופר הוא בחינת ההתגלות, כעין רעש גדול בביאת המלך, שכולם מטים אוזן ונדרכים אל המלך. "בחַצצַרות וקול שופר הֶרִיעו לְפְנִי הַמִלְךָ ה'" (תהלים צח ה). קול השופר מכין את הלבבות ליראה את ה' ופותח אוזנם לשמוע את קול ה' בהר סיני.
ד.שופר הוא תוקף והופעל היוצא מהתגלות המלך הגדול:
נמצא שיסוד השופר הוא הופעת המלך והתגלותו. מצד אחד מבטא הוא רוממות ותוקף והדר, ולכן "שופר' גימטריא 'תוקף', כדברי האריז"ל, כי השופר מראה תוקפו של המלך. מצד שני הוא מכניס בלבבות חרדה, כי זהו הפועל היוצא מהתגלות המלך הגדול, שנוכחותו האדירה מעוררת יראה בלבבות.
ה.שופר ביובל ובראש השנה - לעורר את השמיעה של הר סיני
נמצאנו למדים שנקודת היסוד והשורש לשופר היא השופר של מעמד הר סיני. ומכאן נבין היטב מדוע השופר הוא המצווה העיקרית בראש השנה והוא המחולל את החירות ביובל. הלא ראינו, שעיקר עניינו של היובל הוא תיקון הנפילה ואיבוד החירות, ומטרתו להחזיר את ישראל למדרגתם שקודם הנפילה בעגל. והנה למעשה, תהליך זה נעשה ממש על ידי השופר. קול השופר, הקול הפשוט והעמוק שהחריד את כל נשמות ישראל בהר סיני, חדר לעומקי הלבבות. כידוע, נשמות כל ישראל עמדו בהר סיני, ושמעו את דבר ה'. קול השופר, הוא הזיכרון העמוק והחודר ביותר שנחקק בעמקי הלבבות. על כן קול זה, בכוחו להזכיר לכל נשמה את המעמד הגדול, ולעוררה לשוב לה', וממילא לעצמה ולחירותה.
ו.יום הזיכרון- הזכרונות של ראש השנה - הם הזיכרון של קול השופר
הסיבה להתרגשות המיוחדת שיש לכל איש יהודי משמיעת קול השופר היא הזיכרון הנשמתי שהוא נושא בתוכו. הזיכרון מהרגע העליון ביותר שחוותה הנשמה וחוו כל ישראל, רגע ההתגלות הא-להית, בו כולנו זכינו לנבואה עליונה ולשמיעת קול ה'. חכמים מלמדים אותנו שהשופר מעורר את הזיכרון, "אמרו לפני זכרונות.. ובמה? -בשופר". קול השופר הוא זיכרון חוויתי עמוק מאוד, זיכרון נשמתי, המעורר את הנשמה ומחזיר אותה בבת אחת למעמד הר סיני, וממילא לקבלה מחודשת של א-להותו יתברך שמו.
......
חכמים מלמדים אותנו שכוחו של השופר לעורר את הזיכרון.
איזה זיכרון מתעורר בשופר? אילו נשכחות מתעוררות בתהומות הנשמה בשמיעת הקול העמוק והמוכר הזה? זהו קול השופר של מעמד הר סיני. קולה החודר של התגלות ה' בקול שופר חזק מאוד. וקול זה, קולה של הנשמה הוא, המעורר את החירות העצמית,את הדבקות המוחלטת, את ברית עולם אשר כרתנו עמו יתברך בהר סיני, להיות לולעם והוא יהיה לנו לא"להים, בלי עבדות זרה, בלי נהייה אחר שעבודים מקולקלים,אלא חירות עולם, דבקות בה' יתברך.
ז.השופר מעורר בנשמת כל אחד ואחד את מעמד השופר בהר סיני שתת מודע לא שכחנו ולכן קולו מרעיד את הלב:
כך מעורר קול השופר את הזיכרון הנשמתי החקוק בכלל ישראל, הזיכרון הקולקטיבי שלנו, ששמענו כולנו בהר סיני. את המילים והדיבורים אולי שכחנו, אך הקול הפשוט, קול השופר - איננו נשכח. מהדהד הוא בתהומות הנשמה ומעורר אותה מעלפונה,מעבדותה ושעבודה, ומחזקה לנתוץ כל שעבוד וכל זרות, ולצאת לחופשי.
(באור פניך חגי תשרי, הרב ראובן ששון, ע"מ קטו-קיז)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה