שמיני עצרת - וזאת הברכה: טוב עין הוא יבורך

 פתיחה: מדוע דווקא כעת מכונה משה איש ה-אלוקים

וְזֹאת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱ-לֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי מוֹתוֹ:(דברים לב,א)

הקדמה: איש האלהים- ובאותה נשימה- לפני מותו- כי גם הוא בשר ודם:

אמרי ליה פפונאי – לרב מתנה:... משה מן התורה מנין? – (בראשית ו, ג) בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר.(חולין קלט, ע"ב)

וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה:(בראשית ו,ג)

משה "אִישׁ הָאֱ-לֹהִים" איננו דמות שמימית. אמנם הוא נביא, שליחו של הקב"ה, אבל עדיין "בשר" – כזה המסוגל לטעות. כך נוצר קונטרסט לדמותו של ישו הנוצרי ש"שודרג" לדרגתו של אלוהים ממש. המילה "בשר" מדגישה שהתהום בין האדם לבין אלוהים היא אינסופית ואינה ניתנת למעבר (האיש משה , פרופסור שלום רוזנברג,מוסף שבת,פרשת וזאת הברכה)

חלק א: על ענייני ברכה

1. שלושה דברים להם נזקק האדם לברכה:
אמר רבא חיי בני ומזוני לא בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא מילתא (מועד קטן, כח, ע"ב)

ושורש הברכות הם חיי בני ומזוני (פרי צדיק ראה ז)

2.הגדרת הברכה: שורש ב.ר.כ - ב.כ.ר - כפילות ושפע:

בתיבת בכר רמוז הדין של פי שניים, כי האותיות של תיבת בכר כפולות הנה במניין...והנה האות ב'... והוא הכפול שביחידות,הכ שהוא הכפול בעשרות והר' כפול במאות (ע"פ ליקוטי תורה מהגר"א,מתוך ספר פנינים משולחן הגר"א,פרשת כי תצא)

3.ברכה- בריכה וברך:

משורש בר"ך נגזרו עוד 3 מילים המוסיפות נופך למגוון ההוראות של הברכה, והן: ברֵיכה, בֶרֶך והַבְרָכָה (של עץ); הרשב"א רואה את הבּרכה מלשון ברֵיכה ונביעה, מקור מים חיים, שפע של הֲכָלָה, ועצם אמירת הברכה מרבה את השפע שהא-ל מוריד לעולם. 

בנוהג שבעולם – המתברך היה כורע ברך לפני המברך "ואנחנו כורעים ומשתחווים"; וע"י כפיפת ה"בֶּרֶך" מנמיך האדם את גוו/גאוותו ומבטל את האגו שלו, הוא מתרוקן ואז יש לו יכולת הֲכָלָה גדולה יותר. 

'הַבְרָכָה' - להבריך אילן פירושו ליצור שורשים מן הענף בעודו קשור לצמח על מנת ליצור עץ חדש, אך לשם כך יש לכופף ענף אל הקרקע ולכסותו באדמה, הענף יתחדש, ישריש וייצור חיים מכוח שורשי האילן, ולאחר ההשרשה הענף ינותק (פועל זה משמש גם להברכת גמלים-ישיבה על הברכיים)

(משה אוסי, מאמר ""רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם..את בְּרָכָה")

4.הברכה האולטימטיבית - בדבר הסמוי מן העין- ובשמירה מהמזיקים:

א.הברכה המלאה - דווקא באסם הנסתר:

ואמר רבי יצחק אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין שנאמר {דברים כח-ח} יצו ה' אתך את הברכה באסמיך (תענית ח,ע"ב)

ב.לא רק הברכה סמויה מן העין - גם המזיקים ולכן צריך מהם שמירה בברכת הכהנים:

ותמוה ונ"ל דאיתא בגמרא ותענית ח ע"ב:  אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין, ומזיקין שולטין גם כן בהם כדאיתא בגמרא, לכך ‏אמר יברכך בממון, וקשה הלא המזיקין שולטין גם כן בהם, ואמר וישמרך מן המזיקין.

(מדרש יונתן,רבי יונתן אייבשיץ)

5.ברכה שהיא קללה, קללה שהיא ברכה:

 א.תוכחה האוהב - היא היא הברכה:
נאמר וזאת ב-וו החיבור להורות כי פרשיות התוכחה והמוסר הסמוכות הן הם הברכה אשר בירך משה את ישראל- וזאת הברכה- כי אין לך ברכה יותר נעלית מתוכחה זו הרצופה כולה אהבתו ישראל (ע"פ ילקוט מנחם,רבי מנחם מנדל מרימינוב, מתוך חומש פניני החסידות,שם)

ב.ברכת הרשע- קללה:

ויאמרו לה אחותינו את היי לאלפי רבבה, אמר ר' אידו דווין וכפויין ולא היו מפרינין (מברכין) אלא בפה לא בלב. בוא וראה מה גרמה ברכתם שלרשעים שהיתה עקרה עשרים שנה, מכאן אמרו ברכת הרשע קללה, ואימתי נתקיים הדבר, בימי משה, דכתיב שובה ה' רבבות אלפי ישראל. (מדרש הגדול, בראשית  כד ס)

6.מה משמעות לברך את ה' והרי הוא שלם ואינו צריך תוספת:

משמעות לשון ‘ברכה’ – תוספת וריבוי. כמו שנאמר (שמות כג, כה): “וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְךָ”, והכוונה יוסיף וירבה את לחמך. וכן נאמר (דברים ז, יג): “וַאֲהֵבְךָ וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ וּבֵרַךְ פְּרִי בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתֶךָ דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ”, והכוונה שירבה ויוסיף על פרי בטנך ואדמתך. ואם כן מהו שאנו מברכים את ה’, הלא הוא שלם ואין סופי, ומה אפשר להוסיף ולהרבות בו? אלא שהכוונה לריבוי גילוי שכינתו בעולם, שעל ידי שאנו נהנים מעולמו ויודעים שהכל ממנו, ואומרים זאת, אורו ושכינתו מתגלים יותר בעולם (נפש החיים שער ב’, פרקים ב-ד).

(פניני הלכה/הרב אליעזר מלמד, ברכות פרק א, ג)

7.ברכה אמיתית היא זו שמתאימה למתברך:

‏...וסוד זה רמוז בפסוק על ברכת יעקב כאומרו כָּל אֵלֶּה שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל שְׁנֵים עָשָׂר וְזֹאת אֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם אֲבִיהֶם וַיְבָרֶךְ אוֹתָם אִישׁ אֲשֶׁר כְּבִרְכָתוֹ בֵּרַךְ אֹתָם(בראשית מט כח).

‏הכתוב אומר שיעקב בירך כל אחד "איש אַשֶר כְּבַרְכָתו בַּרְך אתֶם", ומשמע שלא ‏יעקב החליט מה לברך כל אחד, אלא בהתאם ל'ברכתו' שמצויה כבר אצל כל איש, ‏התאים יעקב את הברכה. והיינו שהורה לנו שבכל אחד יש כבר שייכות לברכה ‏מיוחדת, והיא לפי שורש נשמתו ושורשו בשכינה, ובהתאם לשורש עליון זה בירך

‏יעקב את כל אחד מבניו. והיינו שברכת יעקב היא חשיפת השורש העליון של כל ‏שבט, באיזה בחינה וכוח הוא מושרש בשכינה, ויעקב חשף שורש זה, וייחד את השורש בענף היינו המשיך את השורש על בנו, שהוא ראש השבט.ובירכו וחיזקו בתפקידו בעולם( טללי חיים/הרב חיים כהן החלבן זצ"ל דברים,ע"מ תתנא - תתנב ע"פ דברי שערי אורה)

8.הברכה- הוספת כלים לעבודת ה':

כל מה שאנו מבחינים בעולמנו כמציאות הוא כלי שניתן לנו עבור עבודתו יתברך, ורק לזה נברא, העשיר - עשרו ניתן לו למען יעשה צדקה, ואם לא יתן גוזל את העני, וגוזל מהקב"ה שהפקיד אצלו ממון, דהיינו כלים למצות הצדקה, ומועל בו ולקחו לעצמו ולהנאותיו. וכן כל כלי שנותנים מהשמים לא לצרכי התאוות הגופניות ניתנו אלא לעבודת ה', וגזילת כלי העבודה מביאה למניעת השפע, לחסרון ברכה, כי הברכה היא הוספת כלים לעבודת ה'... (מכתב מאליהו חלק ב עמוד קנו)

9.טוב עין הוא יבורך והוא יברך:

א.אליעזר יצא מכלל ארור משום שלא היתה בו עין רעה כמו קין וחם:

וַיֹּאמֶר בּוֹא בְּרוּךְ יְ-הֹ-וָ-ה לָמָּה תַעֲמֹד בַּחוּץ וְאָנֹכִי פִּנִּיתִי הַבַּיִת וּמָקוֹם לַגְּמַלִּים:(בראשית כד, לא)

ולפי זה יובן הענין שיצא מכלל ארור לכלל ברוך, דהנה חטא חם שנתקלל כנען בשבילו איתא במדרש, אמר להם, אדם הראשון ב' בנים היו לו ועמד אחד מהם והרג את חברו... הנה מפורש שנתירא שמא יוליד עוד אחד ויגרע חלק ירושתו... ומזה נמשכה הקללה, ועל כן אליעזר ששירת אותו צדיק באמונה שלא היה חושש לטובת עצמו כלל היה היפוך ממעשה חם, ועל כן נסתלקה ממנו הקללה ויצא מכלל ארור לכלל ברוך. (שם משמואל, חיי שרה תרע"ח)

ב.משה רבנו מברך את עם ישראל בעין טובה:

דבר אחר זה הוא שאמר הכתוב טוב עין הוא יבורך (משלי כ"ב), ר' אלעזר בן פדת אומר טוב עין הוא יבורך זה משה שבירך את ישראל בעין טובה, אל תקרא יבורך אלא יברך, שבירך את ישראל ברכה שאין בה קטטה. את מוצא נוח כשבירך לבניו בירך לאחד וקילל לאחד, יעקב אבינו קנתר מקצת בניו ובריך מקצתן, אבל משה כשבירך את ישראל בירכן ברכה שלמה שאין בה קטטה. וממי למדו האבות והנביאים לברך זה את זה, הוי אומר מהקב"ה, שבשעה שברא אדם הראשון אמר אין העולם מתקיים בלא ברכה, ומיד נגלה עליו ובירכו, שנאמר ויברך אותם אלקים... (מדרש הגדול דברים  לג א)

ג.המתכון להיות כלי לברכה לכל אדם - עין טובה:

אם ירגיל אדם לדון לכף זכות ולדבר תמיד טוב ולא רע כלל יהיה כלי וצנור אל הקדושה, ואם להיפוך להיפוך בר מינן, וכן העין בראותו חבירו בטוב עין הוא יברך וישפיע טוב לחבירו וגם יבורך, ולהיפך בר מינן, דכתיב טוב עין הוא יבורך, וקרי יברך... (ספר חרדים פרק ד דברי כבושין)

10.הברכה היא עצם ההקשבה לדבר ה' עוד לפני שוראים את השפע פורץ החוצה:

אֶת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם (דברים יא, כו)

ברכה - היא מצב של התפתחות ללא מעצור, של שגשוג מתקדם.... אשר תשמעו - עצם קיום מצוות ה' יש בו משום ברכה, ואין הברכה חלה רק בעקבות השמיעה אל המצוה, אלא היא מתחילה להתגשם כבר בעצם השמיעה וקיום המצוה. המעשה הרוחני והמוסרי של הנאמנות לתורה, הוא עצמו יש בו משום התקדמות רבת ברכה של כל ישותנו... (רש"ר הירש, דברים יא  כו-כז)

חלק ב: ראשית הברכה בתורה

1.הברכה הראשונה: מזוני- ריבוי לשוכני הימים
וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱ-לֹהִים לֵאמֹר פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הַמַּיִם בַּיַּמִּים וְהָעוֹף יִרֶב בָּאָרֶץ (בראשית א,כב)

2.הברכה השניה: בני- ריבוי לבני האדם
וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱ-לֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱ-לֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ (בראשית א,כח)
הברכה השלישית: חיי- מעין עולם הבא- קדושת הזמן
וַיְבָרֶךְ אֱ-לֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱ-לֹהִים לַעֲשׂוֹת (בראשית ב,ג)
הדגים- סמל לברכה ולכן נאכלים בשבת:

שב"ת בגימטריא ג' פעמים ברכ"ה עם אותיות יה"ו. תתבונן הדבר על פי מה שכתבנו טעם למצוה מן המובחר לאכילת דגים בשבת. דהנה אשכחן במעשה בראשית ברכה בג' דברים, והם בג' ימים זה אחר זה רצופים: ברכה לדגים ביום ה', וברכה לאדם ביום ו', וברכה לשבת ביום הז' (וסימנך: בנאות דשא ירביצני (תהלים כג ב) ראשי תיבות ד'גים ש'בת א'דם).
והנה חוט המשולש לא במהרה ינתק, אדם (היינו ישראל, "אתם קרויים אדם" (יבמות סא א)) האוכל דגים לכבוד שבת, הנה יתברך בברכה המשולשת ולא במהרה תנתק. (בני יששככר, מאמרי השבתות,א,יא)

3.פרו ורבו- איכות וכמות:

ויש לומר דכתיב פרו ורבו פרו משמע איכות שהבנים יהיו אילני פירות ולא אילני סרק ורבו משמע כמות 

ואיכות קודמת לכמות אף שאמרו רבותינו והעמידו תלמידים הרבה (אביר יעקב, שבועות- פרק שני)

4.המקלל הראשון הוא גם המברך הראשון- נח:
א.ברכה וקללה בנשימה אחת:
וַיֹּאמֶר אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו:
וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ יְ-ה-וָֹ-ה אֱלֹהֵי שֵׁם וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ:
יַפְתְּ אֱ-לֹהִים לְיֶפֶת וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי שֵׁם וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ:(בראשית ט,כה-כח)

ב.הקללה- בגלל שמנע ממנו להוליד בן רביעי ולהרבות את העולם("רבו"):

ארור כנען. אתה גרמת לי  שלא אוליד בן רביעי אחר לשמשני, ארור בנך רביעי להיות משמש את זרעם של אלו הגדולים, שהוטל עליהם טורח עבודתי מעתה. ומה ראה חם שסרסו, אמר להם לאחיו, אדם הראשון שני בנים היו לו, והרג זה את זה בשביל ירושת העולם, ואבינו יש לו ג' בנים ועודנו מבקש בן רביעי: (רש"י,שם)

5.אברהם- 

א.מקור הברכות:

והיה ברכה, מהו, שברכתך קודמת לברכתי, בתחילה אומרים מגן אברהם ואחר כך מחיה המתים. אמר לו הקב"ה משעה שבראתי את עולמי הייתי זקוק לברך בריותי, ברכתי לאדם וחוה, כדכתיב ויברך אותם אלקים, ברכתי לנח ובניו, מכאן ואילך אתה היה עשוי על הברכות, כיון שעמד יצחק ביקש אברהם לברכו, צפה שעשו ויעקב יוצאים ממנו ולא ברכו, אמר אברהם יבא בעל העולם ויברך מי שירצה... (תנחומא לך לך ד)

ב.הראשון שביקש מאחרים לברך את ה':

ויקרא שם בשם ה' אל עולם אמר ריש לקיש אל תיקרי ויקרא אלא ויקריא מלמד שהקריא אברהם אבינו לשמו של הקב''ה בפה כל עובר ושב כיצד לאחר שאכלו ושתו עמדו לברכו אמר להם וכי משלי אכלתם משל אלהי עולם אכלתם הודו ושבחו וברכו למי שאמר והיה העולם

(סוטה י ע"א- י ע"ב)

ב.מעביר את הברכה ליצחק בצורה סמויה:

ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק, ר' יהודה אמר בכורה, ר' נחמיה אמר ברכה. ( בראשית רבה סה ה)

6.יצחק- הראשון לברך את בניו לפני מותו בגלוי אך הברכות שהחזיקו הם אלה שלא באו בהטעייה ובלבול:

טוב אחרית דבר מראשיתו (קהלת ז'), הברכות הראשונות שבירך יצחק ליעקב על טללי השמים ועל דגן הארץ, הברכות האחרונות ברכת יסוד עולם, ואין בהם הפסק, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, שנאמר (בראשית כ"ה) וא-ל ש-די יברך אותך, ועוד הוסיף לו את ברכת אברהם, שנאמר (שם) ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך אתך, הוי אומר טוב אחרית דבר מראשיתו. (פרקי דרבי אליעזר פרק לה)

7.יעקב- שורש כל הברכות :

"תנו רבנן שלשה הטעימן הקב"ה בעולם הזה מעין העולם הבא, אלו הן אברהם יצחק ויעקב, אברהם דכתיב ביה בכל, יצחק דכתיב ביה מכל, יעקב דכתיב ביה כל". (בבא בתרא טז ע"ב-יז,ע"א)

ופירש רש"י: "בכל מכל כל, באברהם כתיב (בראשית כד-א) וה' ברך את אברהם בכל, ביצחק כתיב(שם כז-לג) ואוכל מכל, ביעקב כתיב (שם לג-יא) וכי יש לי כל, כלומר לא חסרו שום טובה". 

וכתב בשל"ה הקדוש (פרשת חיי שרה תורה אור) כי שורש כל הברכות בתכלית השלימות, הוא מה שכתוב אצל יעקב אבינו שהיה לו "כל" בלי שום הוספה, כי מיטתו היתה שלימה כל בניו היו צדיקים בלי שום פסולת. אבל מה שכתוב אצל אברהם "בכל" בהוספת ב' ואצל יצחק "מכל" בהוספת מ', הוא משום שהברכות לא היו כל כך בשלימות, כי מאברהם יצא ישמעאל ומיצחק יצא עשו.

(שבילי פנחס לך לך תשעט)

8. התגלגלות הברכה מאברהם ועד דוד:

וְזֹאת אֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם אֲבִיהֶם יַעֲקֹב, אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא אֲבִיהֶם, עָתִיד אָדָם אֶחָד כַּיּוֹצֵא בִּי לְבָרֵךְ אֶתְכֶם, וּמִמָּקוֹם שֶׁפָּסַקְתִּי הוּא מַתְחִיל, שֶׁנֶּאֱמַר: וְזֹאת אֲשֶׁר דִּבֶּר, כֵּיוָן שֶׁעָמַד משֶׁה פָּתַח בְּזֹאת, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג, א): וְזֹאת הַבְּרָכָה, אָמַר לָהֶם אוֹמַר לָכֶם הַבְּרָכוֹת הַלָּלוּ אֵימָתַי הֵם מַגִּיעוֹת לָכֶם בְּשָׁעָה שֶׁתְּקַבְּלוּ אֶת הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד, מד): וְזֹאת הַתּוֹרָה, הֱוֵי: וְזֹאת אֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם אֲבִיהֶם, בַּמֶּה שֶׁסִיֵּים לָהֶם יַעֲקֹב אֲבִיהֶם פָּתַח לָהֶם משֶׁה, אָמַר משֶׁה (תהלים קיט, ק): מִזְּקֵנִים אֶתְבּוֹנָן, יִצְחָק כְּשֶׁבֵּרַךְ אֶת יַעֲקֹב אָמַר לוֹ (בראשית כח, ג): וְאֵל שַׁדַּי, בַּמֶּה חָתַם (בראשית כח, א): וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶת יַעֲקֹב, וְאַף יַעֲקֹב בַּמֶּה שֶׁפָּסַק אָבִיו מִשָּׁם הִתְחִיל, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מט, א): וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו, וְחָתַם כְּשֶׁבֵּרְכָן בְּזֹאת, וְזֹאת אֲשֶׁר דִּבֶּר, מִמָּקוֹם אֲשֶׁר פָּסַק מִשָּׁם הִתְחִיל משֶׁה, וְֹזאת הַבְּרָכָה, וּבַמֶּה חָתַם משֶׁה (דברים לג, כט): אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל, וְאַף דָּוִד כְּשֶׁבָּא לוֹמַר תְּהִלָּה, מִמָּקוֹם שֶׁפָּסַק משֶׁה מִשָּׁם הִתְחִיל (תהלים א, א): אַשְׁרֵי הָאִישׁ וגו', הֱוֵי: מִזְּקֵנִים אֶתְבּוֹנָן.
(בראשית רבה ק,יב)

חלק ג: השבטים בהם נזכרה במפורש המילה "ברכה":

0.הברכות לכל שבט מאירות ומרוממות את  כל עם ישראל:

...ראשית כל נציין יסוד גדול. אף שהברכות נראות כברכות פרטיות לכל שבט, באמת ‏ברכות אלו הן לכלל עם ישראל. אלא שבכל שבט ושבט יש נקודת אור ייחודית שהוא ‏מנחיל לכלל השבטים כולם. כך שהברכה לכל אחד מהשבטים היא ברכה לכל ישראל, ‏כי הוא המאיר עניין זה לעם כולו. משל לחילות הצבא, שכל חִיל אמון על תחום אחר, ‏אך בוודאי שתפקידו מיועד לצבא כולו, וכולם נעזרים ממנו. כמו כן נתבונן בברכות לא  ‏רק במובן אישי, אלא כמערכת שלמה שביחד מהווה שלמות של שפע וברכה והצלחה,‏‏הנארגת מכל הברכות כולן.

  

(טללי חיים/הרב חיים כהן זצ"ל, דברים ע"מ תתנו)

1.בין ברכת משה לברכת יעקב
משה עצמו פותח ואומר: "וזאת הברכה" (דברים ל"ג, א') - וא"ו החיבור באה כאן לרמז על ברכת יעקב שעימה מתכתבת ברכת משה, כאשר ברכת יעקב היא "ברכת האב", וברכת משה היא "ברכת הרב". יש תורה שאדם מקבל מביתו ויש תורה שאדם מקבל מרבו. אצל יעקב אבינו הקדושה מוטבעת היא בטבע עצמו ובמשפחה עצמה, ואילו אצל משה - יש איזשהו ריחוק טבעי מעצם היותו "הרב".

יחד עם זאת, כמו בברכות יעקב לבניו, יש נתינת מקום למיוחדות שבכל שבט ושבט. אין לנו נוסטלגיה מזויפת המתרפקת על ימים עברו בהם היינו כאלומה אחת ואחידה, מפני שתמיד היו חיכוכים ובירורים בקרב האומה, זהו היופי שבמורכבות החיים. משה רבנו רוצה שנוכל להגיע לאחרית הימים, ואי אפשר להגיע לאחרית הימים אם לא מתוך מודעות להבדלים בינינו, ולכן הוא מדגיש את המיוחד שבכל שבט ושבט ולא רק באומה כמכלול. לפעמים במפגשים בין מגזרים שונים יש נטיה לנסות להשכין שלום בין הצדדים על ידי שאומרים אמירות כגון: "רב המאחד על פני המפריד", "כולנו אחים", "ההבדלים ביננו אינם משמעותיים באמת", וכו'. ביטויים אלו - שהם כמין טשטוש מאחד - אין בהם תועלת של ממש, שכן אם אדגיש בפניך שוב ושוב שכל מה שביני לבינך הוא אחד, מה שלבסוף יבצבץ ויצוף מעל פני השטח הוא דווקא מה שאנו נבדלים בו, שנינו לא נדע איך להתמודד עם המצב - ונתרחק. מה שאין כן אם אתה ואני יודעים להגדיר בדיוק במה אנו שונים וחלוקים זה מזה, או אז יש בסיס בריא כדי לדעת גם מה מאחד ביננו.

(הרב אורי שרקי שליט"א, נפגשים בפרשה (שיחה עם אראל סג"ל) - פרשת וזאת הברכה)

2.ברכת לוי:

א.ריכוך דברי יעקב לשמעון ולוי:

וּלְלֵוִי אָמַר... בָּרֵךְ יְ-ה-וָ-ה חֵילוֹ וּפֹעַל יָדָיו תִּרְצֶה מְחַץ מָתְנַיִם קָמָיו וּמְשַׂנְאָיו מִן יְקוּמוּן:

ברך ה' חילו. הבכורים והמעשר: (אבן עזרא,שם)

ברך ה' חילו. ברך נכסיהם באופן שיספיק להם מעט עסק בם ויהיה להם פנאי להבין ולהורות (ספורנו,שם)

אָרוּר אַפָּם כִּי עָז וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל (בראשית מט,ז)

אחלקם ביעקב. ...אין לך עניים וסופרים ומלמדי תינוקות אלא משמעון, כדי שיהיו נפוצים, ושבטו של לוי עשאו מחזר על הגרנות לתרומות ולמעשרות, נתן לו תפוצתו  דרך כבוד: (רש"י,שם)

ב.לוי זוכה ללשון ברכה כי הוא זקוק לריבוי- אם לא כמותי אז איכותי לעתיד לבוא במלחמה ביוונים:

לֵוִי, כְּנֶגֶד מַלְכוּת יָוָן, זֶה שֵׁבֶט שְׁלִישִׁי וְזוֹ מַלְכוּת שְׁלִישִׁית. זֶה אוֹתִיּוֹתָיו מְשֻּׁלָּשִׁין וְזוֹ אוֹתִיּוֹתֶיהָ מְשֻׁלָּשִׁין. אֵלּוּ תּוֹקְעֵי קַרְנַיִם וְאֵלּוּ תּוֹקְעֵי סוֹלְפִּירִים. אֵלּוּ לוֹבְשֵׁי כּוֹבָעִים וְאֵלּוּ לוֹבְשֵׁי קִיסִים. אֵלּוּ לוֹבְשֵׁי מִכְנָסַיִם וְאֵלּוּ לוֹבְשֵׁי פֶּמִלַּלְיָא. אֵלּוּ מְרֻבִּים בְּאֻכְלוּסִין וְאֵלּוּ מוּעָטִין בְּאֻכְלוּסִין. בָּאוּ מְרֻבִּים וְנָפְלוּ בְּיַד מוּעָטִין, בְּאֵיזוֹ זְכוּת, מִבִּרְכָתוֹ שֶׁל משֶׁה, שֶׁאָמַר (דברים לג, יא): מְחַץ מָתְנַיִם קָמָיו. בְּיַד מִי מַלְכוּת יָוָן נוֹפֶלֶת, בְּיַד בְּנֵי חַשְׁמוֹנָאי שֶׁהֵם מִשֶּׁל לֵוִי

(בראשית רבה צט,ב)

ויש לרמז בתפלתו: "ברוך ה' חילו" -  חיל"ו נוטריקון ח' י'מים ל'מד ו'יו, היינו ח' ימי חנוכה שמדליקים בהם ל"ו נרות. (שבילי פנחס,חנוכה תשעט)

3.ברכת יוסף- אישרור לברכתו של יעקב:

וּלְיוֹסֵף אָמַר מְבֹרֶכֶת יְ-ה-וָֹ-ה אַרְצוֹ מִמֶּגֶד שָׁמַיִם מִטָּל וּמִתְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת (דברים לג יג)

ובברכות שברך משה ליוסף, ראיתי הסכמה מופלגת בין ברכות יעקב לברכות האלה, עד שהדברים עצמם שאמר יעקב עליו, אמרם משה גם כן....כשבא עתה משה לברך את יוסף, אמר כמו שאמר החכם: אילן אילן במה אברכך. רוצה לומר: יוסף, איני יודע במה אברך אותך. אם אברכך בשפע ארצך ודשנותה, כבר ברכך אביך. והוא אמרו: "מבורכת יי' ארצו", לא אמר: תבורך, כי אם: "מבורכת", כאלו אמר:
כבר ארצו מבורכת מפי יעקב אבינו  (אברבנאל על דברים - פרק לג פסוק יג-יז )

4.ברכת גד- סוד הברכה השלמה- מא' ועד ת' :

לְגָד אָמַר בָּרוּךְ מַרְחִיב גָּד כְּלָבִיא שָׁכֵן וְטָרַף זְרוֹעַ אַף קָדְקֹד:(דברים לג,כ)

ולגד אמר. בברכתו של גד תמצא כל אלפא ביתא. לפי שמרע''ה קבור בחלקו שקיים כל התורה כולה מאל''ף ועד תי''ו. וכן בברכת יוסף. לפי שארונו של יוסף היה מהלך אצל הארון, לומר קיים זה מה שכתוב בזה(בעל הטורים,שם)

5.ברכת נפתלי- הברכה העליונה- שמחה בחלקו:

וּלְנַפְתָּלִי אָמַר נַפְתָּלִי שְׂבַע רָצוֹן וּמָלֵא בִּרְכַּת יְ-ה-וָ-ה יָם וְדָרוֹם יְרָשָׁה:  (דברים לג,כג)

יש ללמוד מכאן אדם ששבע רצון יזכה ל"מלא ברכת ה'" כמאמר חז"ל איזהו עשיר השמח בחלקו(אבות ד) (ע"פ ליקוטי נסים, מתוך פאר לשולחן)

6.ברכת אשר כתיקון לקללת אדם וחווה:

וּלְאָשֵׁר אָמַר בָּרוּךְ מִבָּנִים אָשֵׁר יְהִי רְצוּי אֶחָיו וְטֹבֵל בַּשֶּׁמֶן רַגְלוֹ (דברים לב,יא-כד)

א.הקללה  לאדם וחווה היתה על בני,חיי ומזוני:

בני :אֶל הָאִשָּׁה אָמַר הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ: (בראשית ג,טז)

חיי:וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת (בראשית ב,יז)

מזוני: בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב (בראשית ג,יט)

ב.- האחרון להתברך- תיקן את הראשונים להתקלל:

ב1.בני: בָּרוּךְ מִבָּנִים אָשֵׁר יְהִי רְצוּי אֶחָיו 

 ראיתי בספרי (שנה.) אין לך בכל השבטים שנתברך בבנים כאשר (רש"י,שם)

ב2.מזוני: וְטֹבֵל בַּשֶּׁמֶן רַגְלוֹ: בַּרְזֶל וּנְחֹשֶׁת מִנְעָלֶיךָ
שהיתה ארצו מושכת שמן כמעין(רש"י,שם)

ב3.חיי: וּכְיָמֶיךָ דָּבְאֶךָ

דבאך. וכימיך שהם טובים לך, שהן ימי תחלתך ימי נעוריך, כך יהיו ימי זקנתך, שהם דואבים זבים  (נ) ומתמוטטים (רש"י,שם)

חלק ד: המתכון להחלת הברכה

1.עבר: בשביל שתתחיל הברכה- צריכה לחול על משהו

אֵין מִתְעוֹרֵר לְמַעְלָה עַד שֶׁמִּתְעוֹרֵר לְמַטָּה, וְהַבְּרָכוֹת שֶׁלְּמַעְלָה לֹא נִמְצָאוֹת אֶלָּא בְּמַה שֶּׁיֵּשׁ בּוֹ מַמָּשׁ, וְאֵינוֹ רֵיקָן

מִנַּיִן לָנוּ? מֵאֵשֶׁת עוֹבַדְיָהוּ שֶׁאָמַר לָהּ אֱלִישָׁע (מלכים ב ד) הַגִּידִי לִי מַה יֶּשׁ לָךְ בַּבָּיִת. שֶׁהֲרֵי הַבְּרָכוֹת שֶׁלְּמַעְלָה אֵינָן שׁוֹרוֹת עַל שֻׁלְחָן רֵיק וְלֹא בְּמָקוֹם רֵיק. מַה כָּתוּב? וַתֹּאמֶר אֵין לְשִׁפְחָתְךְ כֹל בַּבַּיִת כִּי אִם אָסוּךְ שָׁמֶן. מַה זֶּה אָסוּךְ? אֶלָּא אָמְרָה לוֹ, הַשִּׁעוּר שֶׁל הַשֶּׁמֶן הַזֶּה אֵינוֹ אֶלָּא כְּדֵי מְשִׁיחַת אֶצְבַּע קְטַנָּה

אָמַר לָהּ, נִחַמְתַּנִי, שֶׁהֲרֵי לֹא יָדַעְתִּי אֵיךְ יִשְׁרוּ הַבְּרָכוֹת שֶׁלְּמַעְלָה בְּמָקוֹם רֵיק, אֲבָל עַכְשָׁו שֶׁיֵּשׁ לָךְ שֶׁמֶן, זֶהוּ מָקוֹם שֶׁיִּמָּצְאוּ בוֹ בְּרָכוֹת

(זוהר,בראשית,פח,ע"א)

נפסק להלכה: השארת הלחם על השולחן לאורך כל הסעודה
אין להסיר המפה והלחם עד אחר ברכת המזון: כל מי שאינו משייר פת על שלחנו אינו רואה סימן ברכה לעולם...(שו"ע אורח חיים - סימן קפ,א-ב )

 אין להסיר - כדי  שיהא ניכר לכל שמברכין להשי"ת על חסדו וטובו הגדול שהכין מזון לכל בריותיו וגם דהברכה אינה שורה על דבר ריק אלא כשיש שם דבר כענין פך שמן של אלישע:(משנה ברורה,סעיף קטן א)

2.הווה: המשך הברכה בהווה - בזכות נתינה מתמדת

ולְאָשֵׁר אָמַר בָּרוּךְ מִבָּנִים אָשֵׁר יְהִי רְצוּי אֶחָיו וְטֹבֵל בַּשֶּׁמֶן רַגְלוֹ (דברים לג,כד)

כיצד קרה שאשר לא היווה מקור לקנאה בשל הברכה על עושרו?

ברוך מבנים אשר. הנה אשר בזה יהיה ברוך מכל שאר השבטים כי אמנם על כל עשיר תהיה קנאת אחיו ושנאתם בצד מה והפך זה יקרה לשבטו של אשר כי אמנם יהי רצוי אחיו: וטובל בשמן רגלו. וזה שהוא היה נותן זול בשמן בין אחיו לרב השמן אצלו: (ספורנו,שם) 

3.עתיד: הברכה העתידית- המשך הברכה לבניו

רב נחמן ור' יצחק הוו יתבי בסעודתא ...כי הוו מיפטרי מהדדי א''ל ליברכן מר אמר ליה אמשול לך משל למה''ד לאדם שהיה הולך במדבר והיה רעב ועיף וצמא ומצא אילן שפירותיו מתוקין וצילו נאה ואמת המים עוברת תחתיו אכל מפירותיו ושתה ממימיו וישב בצילו וכשביקש לילך אמר אילן אילן במה אברכך אם אומר לך שיהו פירותיך מתוקין הרי פירותיך מתוקין שיהא צילך נאה הרי צילך נאה שתהא אמת המים עוברת תחתיך הרי אמת המים עוברת תחתיך אלא יהי רצון שכל נטיעות שנוטעין ממך יהיו כמותך אף אתה במה אברכך אם בתורה הרי תורה אם בעושר הרי עושר אם בבנים הרי בנים אלא יהי רצון שיהו צאצאי מעיך כמותך (תענית ה,ע"ב-ו,ע"א)

סיום: בזכות ברכתו והשתדלותו בעבור עם ישראל- נהייה לאיש האלוקים- ולכן גם נתקיימה ברכתו כברכת א-לוקים:

1.משה נקרא איש האלהים כי ברך את עם ישראל לפני מותו ולא נטר להם טינה על שגרמו שלא יכנס לארץ:

ונראה שנתכוון הכתוב לשבח איש האלהים מה גדלו מעשיו, הנה בפרשה הקודמת לזה סמוך למאמר וזאת הברכה מלפניה אמר הכתוב החלט הגזירה על משה למות באומרו (לעיל לב מט) עלה אל הר העברים וגו' ומות וגו' על אשר וגו', ואם כן יאמר האומר כי זה משה האיש טינא היה בלבו על מיתתו אשר היה לה סיבה עם בני ישראל אחר שרץ אחריהם כסוס (מדרש תנחומא) גרמו לו מיתה בחוץ לארץ ומנעוהו מעבור לארץ אשר נכספה וגם כלתה נפשו לה, וטבע אנוש ירחיק הסובב רע, והגם שידוע הוא הצדיק לסבלן אחר היכולת, זה יועיל שלא לשנוא אותם, אבל קורבת הלב היא נמנעת על כל פנים, לזה בא דבר ה' בתורתו והעיד על הצדיק ואמר כי מלבד שלא שנא אותם ולא הרחיקם מלבו עוד לו זאת הברכה וגו':

2.בגלל שמשה היה איש האלהים- יכול היה לברך את עם ישראל:

איש הא-להים. להגיד כי ברכתו מקויימת כי איש האלהים היה ותפלת ישרים רצונו (רמב"ן,שם)

אחרית דבר:וזאת הברכה - בראשית:  מסיים ופותח בברכה

וזאת הברכה. התחלת התורה הוא בראשי' שהוא דרגא ראשונ' ומסיים בזאת שהוא דרגא אחרונה וז״ש וזאת. והתחלת התורה הוא בבי״ת לפי שהב' הוא ברכה כמ״ש במדרש ולכך מסיים וזאת הברכה (הגר"א, אדרת אליהו דברים ג,א)