מסעי: סוד המספר ארבעים ושניים

פתיחה: בניגוד ל'אי הבנת הגויים' - מה משמעות המספר 42 ביהדות?

"בסדר," אמר מחשב-העל 'הרהור עמוק', "התשובה לשאלה הגדולה..."

"כן...!"
"... של החיים, היקום והכל..." אמר 'הרהור עמוק'.
"כן...!"
"היא..." אמר 'הרהור עמוק', ועשה אתנחתא קלה.
"כן...!"
"היא..."
"כן...!!...?"
"ארבעים ושתיים," אמר "הרהור עמוק" בשלווה מלכותית אינסופית.

...

"ארבעים ושתיים!" צווח לונקוואל, "נזקקת לשבעה וחצי מיליוני שנים כדי לספור עד ארבעים ושתיים?!"
"בדקתי זאת בקפדנות מרבית," אמר המחשב, "וזוהי לבטח התשובה הנכונה. אני חושב שהבעיה היא, אם אדבר בכנות, שלמעשה לא ידעתם כלל את השאלה"

(מדריך הטרמפיסט לגלקסיה, דוגלאס אדאמס, ע"מ 120-121)

1.קריאת סדר מ"ב המסעות כסגולה בזמן מגיפה:

אמר המלקט: זה לשון הרב המנוח הישיש מוהר"ר ירמיה אליעזר, שהיה אב"ד ור"מ דק"ק טישוויץ:, ראיתי בתוך כתבי אמ"ו הרב מהרר"א געצליק, כי המקובל איש א-לוקים קדוש יאמר לו, מהר"ש אסטירפאלי הי"ד, מאמר המסוגל לומר בזמן שיש צרה בעיר, ובפרט בזמן מגיפה, כל יחיד יאמר בשחרית ובלילה, מלה במלה, ויש בזה רזי דרזין, מי יוכל להשיג ... שיהא מאמר זה מסוגל להציל מצרה או מעיפוש [מגפה] ... (זבח פסח, ע"פ המקובל רבי שמשון בן פסח מאסטרופולי)

{המאמר המוצע הוא תרגום ארמי, שונה מתרגום אונקלוס ומתרגום יונתן בן עוזיאל לסדר המסעות. מתחיל במילים: כד נטלו ישראל מרעמסס ... בשילוב תפילת 'אנא בכח' שגם בה יש ארבעים ושתים מילים}

סדר ‏המסעות שנסעו בני י‏שראל מיציאתם ממצרים עד ערבות מואב, ולא היו עושין  ‏על דעתן וכו' כי אם על פי [משה] מדברנא דעמיהא, על פיו יצאו ועל פיו ‏יבואו. וכתבו המקובלים ז"ל בשם הרמב"ן זלה"ה שכל כך הוא מסוגל קריאת ‏המסעות הללו, שאם קורא אותם אות באות תיבה בתיבה בזמן מגפה, בר מינן,  ‏מידי יום ביום בהתמדה [-כל יום], מובטח הוא שהוא נשמר וניצול מדבר וממגפה, ‏ולא ישלוט בגופו ובמקום אשר הוא חונה שם שמץ מנהו [-אפילו שמץ של דֶבר ‏או מגפה חלילה

(עטרת החיים סימן כט  לרבי חיים פאלאג'י, בשם )

2.המסעות כנגד שם מ"ב מופיע בתחילת התורה ובסיום ספר במדבר שהוא סיום  של התורה מלבד ספר משנה תורה:

להורות שיש באלו המסעות דבר גדול. אמרו רבותינו ז"ל, שנכתבו כאן שנים וארבעים מסעות, רמז לשם המפורש של שנים וארבעים, הוא שם של אבגית"ץ הרמוז בפרשת בראשית במספר הימים. והם שבעה תיבות, ובכל אחד מהם יש בו ששה אותיות, עולים שנים וארבעים... ולכן נכתבו בכאן שנים וארבעים מסעות, כנגד זה השם של שנים וארבעים... וכמו שהתורה התחילה בימי בראשית, שבם רמוז שם ה' ב"ם, כן סיימה בפרשת אלה מסעי בספור שנים וארבעים מסעות. (צרור המור,פרשת מסעי)

 3. השערה ארבעים ושתיי המזבחות של בלק שנעשו שלא לשמה- היו מכוונים כדי לבטל את ארבעים ומסעות של בני ישראל לא"י: 

וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל בָּלָק בְּנֵה לִי בָזֶה שִׁבְעָה מִזְבְּחֹת וְהָכֵן לִי בָּזֶה שִׁבְעָה פָרִים וְשִׁבְעָה אֵילִים:
וַיַּעַשׂ בָּלָק כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר בִּלְעָם וַיַּעַל בָּלָק וּבִלְעָם פָּר וָאַיִל בַּמִּזְבֵּחַ: (במדבר כג,א-ב)

לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצווה אפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה שבשכר ארבעים ושתים קרבנות שהקריב בלק זכה ויצאה ממנו רות (סנהדרין קה,ע"ב)

4.מ"ב מסעות כנגד מ"ב חלקי זמן  כ"א ימים וכ"א לילות של בין המצרים:

והנה הפרשה הזאת נקראת תמיד 'בין המיצרים' שהם נחשבים כ"א יום , כמו שפירש רש"י, וכ"א יום וכ"א לילות הם מ"ב, כנגד מ"ב מסעות שצריך לעבור "בין המיצרים" בכמה מסעות, לתקן הכל ולעבוד את ה',הגם שהזמן גרמא להיות עצוב ונאנח על חורבן בית ה' עם כל זה יש לחזק עצמו ולטהר לבבו ולעבוד ה' בתורה ותפילה בשמחה (המגיד מקוזניץ', פרשת מסעי)

5.מסעות בני ישראל במדבר מכוונים כנגד מסעות עם ישראל בכל ההסטוריה של הגלות:

א.הפסוק הראשון רומז לכל הגלויות של עם ישראל:

והנה הלכו ישראל במדבר מ"ב מסעות, שנרמזין בו כל ימי עולם עד ביאת הגואל, ובפרשה זו נרמזין א'לה מ'סעי ב'ני י'שראל ]ראשי תיבות ד' הגלויות[ א'דום מ'די ב'בל י'ון (מגלה עמוקות, ראש פרשת מטות-מסעי)

ב.הטעמים (אזלא גריש- הלכו וגורשו) (מונח רביעי- הונחו בארבע גלויות) בפסוק הראשון רומזים לכל הגלויות:

 אלה מסעי בני ישראל, ר"ת "אדם "מדי "בבל "יון. והטעם על אלה, אזלא גרש. ועל מסעי בני "ישראל, מונח רביעי

(ספר מגלה עמוקות על ואתחנן - אופן רם )

ג.מסעות המדבר עתידים לחזור שוב בגאולה האחרונה כשעם ישראל נמצאים ב"מדבר העמים":

ועוד יכלול ספור המסעות תועלת אחרת כי ירמוז לעתיד, שהרי דברי הנביאים כולם מוכיחים שהגאולה האחרונה כדמיון הראשונה, וכשם שיצאו ישראל בגאולה ראשונה ממצרים אל המדבר כן בגאולה האחרונה עתידים שיצאו הרבה מישראל אל המדבר ויעברו במקומות האלה והקב"ה יכלכלם וינהלם שם כמו שעשה לישראל במדבר, והוא שאמר הנביא (יחזקאל כ׳:ל״ה) והוצאתים אל מדבר העמים, והכתוב הזה מדבר לעתיד בגאולה אחרונה (רבנו בחיי במדבר לג ב)

ד.ד' החלקים מעם ישראל שלא יצאו ממצרים הם אלה שיתוקנו לעתיד לבוא:

דהנה גלות מצרים (וכן כל הגליות) הוא לברר ניצוצי הקדושה [שער הפסוקים פ' שמות], והנה נאמר וחמשים עלו בני ישראל מארץ מצרים [שמות יג יח], ודרשו בו אחד מחמשה כי מתו הרשעים בג' ימי אפילה [תנחומא בשלח א'], ולעת קץ נאמר ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים וכו' [ישעיה כז יג] כי אז יבררם הש"י בעצמו 

(בני יששכר מאמרי חודש אדר מאמר ב - שקל הקודש דרוש ז)

6.מ"ב מסעות כנגד מ"ב מסעות שעובר כל אדם במהלך חייו:

אלה מסעי בני ישראל וגו'. שמעתי בשם אא"ז זללה"ה כי כל המסעות היו מ"ב, והם אצל כל אדם מיום הוולדו עד שובו אל עולמו, ולהבין זה כי מיום הלידה והוצאתו מרחם אמו הוא בחינת יציאת מצרים כנודע, ואחר כך נוסע ממסע למסע עד בואו לארץ החיים העליונה, וכמו שזכרנו (בפ' בהעלותך) בפסוק על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו, כי הוא בחינת קטנות וגדלות, ע"ש בפירוש הפסוק הנ"ל:

(דגל מחנה אפרים [בשם הבעל שם טוב], פרשת מסעי)

7.מ"ב מסעות כנגד שורש ימי ספירת העומר שהם מ"ב:

וגם שמעתי מאיש אחד מיוחד, שמ"ב מסעות הוא בחינת הספירה משם מ"ב, שמלילה ראשונה של פסח עד חג השבועות, שהוא השלימות בקבלת התורה, ואף על פי שהם מ"ט יום, כל שבוע הוא בחינה אחד הכוללת כידוע, ושרשם הם מ"ב, והם מרומזים נגד המ"ב מסעות הנכתבים פה:

(בעל שם טוב, פרשת מסעי)

8."ויסעו מ... ויחנו ב..."- רמז למ"ב:

כל פעם כתוב "ויסעו מ... ויחנו ב...". בכל פסוק של המסעות יש רמז ל-מב, שכל מסע הוא "ויסעו מ... ויחנו ב...". אצל האבות כתוב שהם "בכל מכל כל" – ה-מ שייך ליצחק וה-ב לאברהם. בכל מסע יש תנועה ורצון להגיע מהמיצר, הצמצום של יצחק, אל המרחב של אברהם. בכל "ויחנו ב..." מרגישים טוב, לפחות לכמה רגעים, ולכן רוצים לחנות. מרגישים שהגעת ממקום שכבר צר ולא נח לך למקום שלפחות לע"ע כן נח לך

(שיעור של הרב יצחק גינזבורג שליט"א- פלא יועץ - תמוז תשס"ח)

9.מ"ב ערי לוויה כנגד מ"ב מסעות- מידה כנגד מידה:

הטעם מה שציוה הקב"ה ליתן ללווים מ"ב ערים דווקא במכון נראה לי על דרך הנגלה דהטעם כנגד מ"ב מסעות שנסעו ישראל ואם כן היה להם מ"ב חניה שחנו במדבר שהי׳ שומם והקב״ה עשה להם חני׳ שיחנו שמה כאילו היה מקום ישוב לכן צריכין ישראל לשלם להק"בה גמולו בעד כל חניה וחניה לפיכך יפרישו מ"ב ערים מארצם ללויים בעד כל חנייה עיר אחת שיהיה ללויים מקום לחנות שמה הם עבדי ה' ובזה ישלמו להקב"ה גמולו שעשה להם מ"ב חניות במדבר ( אמרי שפר הרב שלמה קלוגר זצ"ל,פרשת מסעי)

10.מ"ב ערי לוויה כנגד מ"ב תיבות של פרשת "ואהבת" ו- 6 ערי מקלט כנגד 6 תיבות של שמע ישראל:

א.מכה נפש עצמו בימנו- יתוקן ע"י 6 תיבות שמע ו-42 תיבות בפרשה ראשונה:

בהעיר לב להבין ולדעת יש לרמז בזה, כי מצוה  זו נוהגת בכל זמן כי התורה נצחית, ועל כן אפילו

בזמן הזה יש לה שייכות, והוא תיקון למכה נפש בשגגה, רצוני לומר מי ששגג בחטאים ועוונות

ומשחית את נפשו הוא יעשנה, רצוני לומר שיעשה תיקון זה בקבלת עול מלכות שמים באהבה שלימה,

ובמסירות נפש גדולה באמת בכל לבבו להשי"ת בהשש תיבות שמע ישראל כו', והמה בחינת שש

ערי מקלט. ועליהם תתנו מ"ב עיר, הוא בחינת פרשה א' של קריאת שמע, שהיא ואהבת שיש בה מ"ב

תיבות, והיינו קבלת אהבתו יתברך ותורתו בכל לב ונפש, ועל ידי המסירות נפש באמת בכל לבבו

לקבל עליו עול מלכות שמים, ועל ידי קבלתו  באמת אהבת השי"ת בכל לבבו, בזה נתכפר לו על

שהכה את נפשו בשגגה (אוהב ישראל, פרשת מסעי)

ב.ערי המקלט קולטות אפילו למי  שלא יודע שהוא נמצא בהן וערי הלוויה רק למי שיודע שהוא נמצא בעיר לוויה:

ומצינו ביאור על כך בגמרא (מכות י.): "אמר אביי הללו קולטות בין לדעת בין שלא לדעת, הללו לדעת קולטות שלא לדעת אינן קולטות". פירוש, שש ערי מקלט יש בכוחן לקלוט את הרוצח, אפילו הוא לא ידע שהוא נמצא בעיר שקולטת רוצחים, אבל מ"ב ערי מקלט קולטות את הרוצח רק לדעת, שהוא יודע שהוא נמצא בעיר שקולטת אותו...

מעתה מבואר היטב בדרך עבודה ענין שש ערי מקלט, שהן כנגד שש תיבות של "שמע ישראל", שהן קולטות בין לדעת ובין שלא לדעת, לרמז בכך שאפילו פושעי ישראל וקלי הדעת שאין בהם דעת להתגבר על היצר, אך כל זמן שהם מאמינים באחדות ה' שמפורשת בשש תיבות של הפסוק: "שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד", הרי הן קולטות אותם שלא יצאו מלהיות נכללים בתוך כלל ישראל. 

אך לעומת זה מ"ב ערי מקלט של הלויים קולטות רוצח נפש בשגגה רק מדעת, דהיינו שהאדם לומד משבט לוי שלא היה להם חלק ונחלה, אלא הם גרים במ"ב ערי מקלט המכוונות כנגד מ"ב תיבות בפרשת "ואהבת את ה' אלקיך", שאדם מוכן להקריב את כל עניני העולם הזה בשביל אהבת התורה ואהבת ה'.

(שבילי פנחס הרב פנחס פרידמן, פרשת מטות מסעי שנת תשע"ח)

11.שם מ"ב - 3 "ידיים" של חסד גבורה ותפארת:

מסעות בני ישראל בפרשת מסעי, מתארים את העליה והיציאה ממצריים עד הגיעם לפסגה כניסה לארץ ישראל!, כל מסע קשור לעליה הקשורה לשם מ"ב. תהליך העליה נעשה ע"י גילוי שלש הכוחות של חסד גבורה ותפארת. אשר לכל אחת מהם יש רמז במילה "יד" "היד הגדולה יד ימין מייצגת את מידת החסד המכונה "גדולה". היד החזקה – יד שמאל שהיא מייצגת את כוח הגבורה החזק והתקיף וה"יד הרמה" היד האמצעית כוח התפארת העולה מעלה מעלה. (יד זו רמוזה בגוף האדם בראשו וד"ל) שלוש פעמים "יד" כנגד שלוש הידיים עולה בגימ' 42 (42=3X14)

(אתר נפלא-אות הרב בן ציון בר עמ"י)

12.הקשר בין שם מ"ב למסעות מ"ב ותפילת אנא בכח:

השם הקדוש עליו בנויה תפילת אנא בכח הוא השם בן מ"ב האותיות כמספר מסעות בני ישראל במדבר.השם הזה קשור למעבר ממציאות אחת למציאות אחרת ולכן אומרים את אנא בכח בזמנים השייכים לכך כגון בספירת העומר שהיא זמן בו אנו עוברים תהליך של השתנות של מעבר מגלות לגאולה ולמתן תורה או בתפילת ליל שבת בזמן המעבר בין מציאות של חול למציאות של שבת. (חיי עולם, הרב עדין שטיינזלץ, ע"מ 379)

13. 42 המסעות ברצף אחד

כתוב בצרור המור מ"ב מסעות שבפרשת ואלה מסעי אין להפסיק בהם שהוא נגד שם מ"ב

(מגן אברהם תכח ח)

חלק ב: שם בן מ"ב

1.  מ"ב -אחד משמות הקב"ה :

א.מועבר רק ליחידי סגולה:
אמר רבי יהודה אמר רב, שם של מ"ב אותיון אין מוסרין אותו אלא למי שצנוע ועניו ועומד בחצי ימיו ואינו כועס ואינו משתכר ואינו מעמיד על מדותיו (קידושין,עא,ע"א)

שם. בן שתים עשרה ובן ארבעים ושתים לא פירשו לנו:(רש"י,שם)

ב.רש"י התגלה לרשב"ם ולימדו השם הנ"ל:

ובמגלת סתרי מהרח"ו זצ"ל כ"י מכתב ידו ממש כתב וז"ל רבנא שלמה ז"ל לאחר מותו בא בחלום לבן בתו רבנא שמואל והקיצו ז"ל אמר לו מי אתה א"ל אני *שלמה* *זקנך* קום ורחץ בנקיון כפיך ותלמוד ממני קריאת שם הנעלם כי הכל למדתיך חוץ מזה. וכן עשה וישב אצלו בממשות אבל לא ראהו ולמדו וכו' ואמר לו תבין הפירוש בטוב כי אין לי רשות עוד לעכב עכ"ל. וצא ולמד קדושתו ותוקף גדולתו שלא רצה הן בעודנו חי ללמדו עד דשקיל רשותא וידע בעוה"ב דרשב"ם ראוי לזה ואין להאריך:

החיד"א, ספר שם הגדולים - חלק גדולים - מערכת ש אות לה )

ג.שש מידות נדרשות כדי לקבל שם בן מ"ב כי זה שם הנובע ממידת הגבורה שהיא השישית:

אין מוסרין אותו אלא למי שהוא צנוע וכו', פירוש כי השם הזה הוא קדוש בגבורה כאשר ידוע מטהרתו של שם מ"ב, ולפיכך צריך צניעות, כי הצניעות מורה על רוב הטהרה והקדושה, וכן מי שעומד בחצי ימיו, כי מי שהוא ילד הוא נוטה אחר הגוף, ושם הזה קדוש בגבורה שאינו נטבע בגוף. ואינו כועס, שזאת המדה גם כן הוא נוטה אל הגשמיות שיש בו התפעלות כאשר כועס, וההתפעלות הוא גשמי... ושש מדות זכר כאן, כי שם של מ"ב הוא שם היוצא מן מדת הגבורה כאשר ידוע, והיא מדה ששית. וכאשר תתבונן כי כל מדות האלו הם שצריך שיהיה לו קדושה אלקית עד שראוי למסור לו השם הקדוש. (חידושי אגדות למהר"ל,  קידושין עא א)

ד.אין מעבירים את השם בע"פ אלא רק בכתב:

הא דנקיט "מוסרין' ולא אמר 'מלמדין' או 'מגידים' ‏או "מודיעין', שמע מינה דאין אומרים אותו להם בפה כי אם רק על ידי כתב, ‏שכותבין להם סודו בכתב, דעל זה יצדק לשון מסירה מיד ליד, וכן כתב הרב ‏'עיון יעקב" ז'"ליי) עיין שם. וצריך טעם לדבר זה, למה קפדי בהכי שלא לגלות ‏אותו בפה אלא על ידי כתב..דאיתא במדרש (קהלת רבה פ"ג יא) בחכם אחד שהיה ‏‏יודע סוד שם המפורש, ובא לעיר אחת וחלה שם ונטה למות, ובקש ‏ללמדו לאיש צדיק ונאמן שיזהר בו, ויאמר יבא, ובא אצלו. והנה אדם אחד נחבא ‏שם תחת המטה כדי לשמוע וזה לא ידע, וכשהתחיל להגיד לו אז מן השמים ‏עשו שנתעטש אותו הנחבא, וזה שמע קול העיטוש וידע שיש אדם נחבא שם ‏ושתק, ולא רצה ללמדו לאותו חכם בשום אופן. ובזה מובן הטעם שאמר כאן 'מוסרין' לו בכתב ולא מודיעין בפה, כי שמא יערים אדם אחר שאינו הגון, להיות ‏נחבא באות מקום שמגלין בו את השם ולא ירגישו בו, כאשר עשה אותו הנחבא, ‏שאם לא נתעטש היה שומע ולומד את שם המפורש, לכך עשו קבע למוסרו בכתב, ‏דאז ניצולין מן הרמאין

( הבן איש חי, בניהו,שם)

ה.שם מ"ב  צריך גניזה בכלי חרס שלא יגיע לידי זרים:

הכתב, כיון ‏שמוסרו לאיש נאמן ישמור אותו וכו', ואחר כך יזרוק הכתב לים בתוך ‏כלי חרס, או יטמון אותו בקרקע, ובזה יהיו בטוחין  שלא יפול ביד זרים

( הבן איש חי, בניהו,שם)

[*2 המקורות האחרונים ע"פ הפניית ספר פלאות התורה פרשת מסעי]

2.שם מ"ב- עשר ספירות ול"ב נתיבות חכמה:

פִּתְחוּ לִי שַׁעֲרֵי צֶדֶק אָבֹא בָם אוֹדֶה יָ-הּ(תהילים קיח,יט)

קָם רַבִּי שִׁמְעוֹן עַל רַגְלָיו וְאָמַר: רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, פְּתַח עֵינַי לְהִסְתַּכֵּל בָּהֶם לְמַעְלָה, אָבֹא בָ''ם בְּאַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם אוֹתִיּוֹת שֶׁל הַשֵּׁם הַמְפֹרָשׁ, לָדָעַת כָּל אוֹת וְאוֹת עַל תִּקּוּנָהּ, בְּרֵאשִׁית וְכוּ' וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְהֵם: אב''ג ית''ץ, קר''ע שט''ן, נג''ד יכ''ש, בט''ר צת''ג, חק''ב טנ''ע, יג''ל פז''ק, שק''ו צי''ת, בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד. לְכָל אוֹת וְאוֹת יֵשׁ מַאֲמָר וְיֵשׁ לָהּ נָתִיב. עֶשֶׂר אֲמִירוֹת הֵן וְל''ב שְׁבִילִים, וְכֻלָּם תְּלוּיִים מִן אי''ה. וְזֶהוּ אָבא בָ''ם אוֹדֶה יָ''הּ. אי''ה בְּחֶשְׁבּוֹן אוֹדֶ''ה יָ''הּ. י''ה חָכְמָה וּבִינָה, א' כֶּתֶר עֶלְיוֹן, וְאוֹתָן שֶׁבַע סְפִירוֹת כְּלוּלוֹת בְּשִׁבְעָה שֵׁמוֹת.

(תיקוני הזהר, תיקון רביעי)

3.שם מ"ב אצל האבות ואצל משה רבנו:

א.הסוד של האבות:

שם של מ"ב אותיות הסוד שלו הוא האבות, (שהם חג"ת דז"א שה"ס כ"ב אותיות) המתעטרים בעולם העליון, (שהן עשר ספירות דבינה), ועולם העליון מתעטר במה שעליון (ממנו, שהן עשר ספירות דחכמה שכ"ב של ז"א ועשר דבינה ועשר דחכמה עולים בחשבון מ"ב, ועל כן הוא עולה ואינו יורד... (זוהר תרומה קח, פקודי רסט)

ב.שם מ"ב רמוז במה שהתגלה למשה( אהיה(21) אשר אהיה(21)) ולאברהם(במה אדע..- המ"ב)

א"ר יהודה אמר רב שם בן מ"ב אותיות והוא השם אב"ג ית"צ קר"ע שט"ן, וכוליה קדוש ומקודש, אין מוסרין אותו אלא למי שהוא צנוע ועומד בחצי ימיו, ואינו כועס, ואינו משתכר, ואין מעמיד על מדותיו, ודבורו בנחת עם הבריות, וכל היודעו והזהיר בו והמשמרו בטהרה אהוב למעלה ונחמד למטה, ואימתו מוטלת על הבריות, ותלמודו מתקיים בידו, ונוחל שני עולמות. שם הנכבד זקוף בלשון בפה כל ישראל, ואבינו אברהם קראו בלשון הזה, שנאמר ויאמר ה' אלקים במה אדע כי אירשנה, והוא השם שקראו אדם הראשון, ומה שאמר משה רבינו מה שמו, על שם גבורתו של אלקינו, שאמר ויאמר לו אהי"ה, ועוד אמר לו ה', ולמה אנו כותבין השם הגדול בשלשה יודי"ן, י' על שם יו"ד של ש-די, ויו"ד של אלקים, ויו"ד של אהיה... זה שמי וזה זכרי, לא כשאני נכתב אני נקרא. (לקח טוב שמות ג טו)

4.שם מ"ב- מעשה בראשית ומקורו בפסוקים הפותחים של בראשית:

אֵין דּוֹרְשִׁין בַּעֲרָיוֹת בִּשְׁלֹשָׁה {א}. וְלֹא בְמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית בִּשְׁנַיִם. וְלֹא בַמֶּרְכָּבָה בְּיָחִיד, אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה חָכָם וּמֵבִין מִדַּעְתּוֹ. כָּל הַמִּסְתַּכֵּל בְּאַרְבָּעָה דְּבָרִים, רָאוּי לוֹ כְּאִלּוּ לֹא בָּא לָעוֹלָם, מַה לְּמַעְלָה, מַה לְּמַטָּה, מַה לְּפָנִים, וּמַה לְּאָחוֹר. וְכָל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם: (חגיגה פרק ב משנה א)

אין דורשין. במעשה בראשית: פי' ר''ת הוא שם מ''ב אותיות היוצא מבראשית ומפסוק של אחריו:(תוספות,חגגיה יא, ע"ב)


ויש לך לדעת כי יש בידינו קבלה בפסוק זה של בראשית שממנו יוצא שם בן מ"ב המיוחס למדת הדין עד בי"ת של בהו אך ע"י צרופים רבים, ואם תאיר עיני הלב תמצא בו המנין של בהר"ד שזכרתי למעלה והוא רשום בפרשה ואותיותיו ארבעתם בין כל אות ואות מ"ב אותיות, והמשכיל יבין יוכל להבחין כי אין זה דרך מקרה אבל הוא מופת גמור על חדוש העולם כי בטרם הרים יולדו ולא היה בהר"ד היה מדת דינו של עולם במקום בהר"ד פועל באין כלי ומוציא כלי למעשהו וזהו מבואר

(רבנו בחיי בראשית א,ג)

5.מי שלא יודע את ניקודו יכול לעשות רק נזק בשימוש בו:

תשובה ממה שנתבאר בגמרא ודאי כי יש כחות מופלאות לקריאת השמות בלבד ובלבד בשמוש נקודם. ולא עוד אלא אפילו בכתיבתן וכמו שנזכר בכמה מקומות בגמרא ובמדרשות. כאמרם הזכיר עליו את השם והרגו ביבמות (פ"ד דף מ"ט ב) אמר שם ואבלע בארזא. ובסנהדרין כמה בגמרא ובירושלמי פרק הנשרפין. וכן רבים אין להם מספר. ובכתיבה הרי אמרו בשבת יוצאין בקמיעין המומחין. בגיטין שושילתא דכתב עלה שם ועזקתא כתוב בה שם ואמרו שמא דמרך עלך. ואמרו כתב שם אחספא וזרקו לתהום ונח גבי שיתין שכרה דוד וכן רבים. אבל מה שאמרו ביודעו שהוא אהוב למעלה ונחמד למטה בבירור כך נראה שלא נאמרו דברים אלא במי שיודע סודו ויודע לכוין אל הקדש פנימה שהוא רומז אליו. כי מי שאינו יודע אלא קריאתו לבד ואינו יודע אלא קבוץ האותיות ונקודן ויעשה מעשה בזה ואפילו לא יעשה מעשה אלא שיזכירנו בהקצת שפתים אינו אהוב ונחמד אלא ההפך ושומר נפשו ירחק מזה 

(שו"ת הרשב"א חלק א סימן רכ)

6.שם מ"ב- אנא בכח:

א.ר"ת אנא בכח:

שם מ"ב הוא משמותיו של הקב"ה, הנקרא בשם זה משום שיש בו מ"ב אותיות. מ"ב אותיות אלו הם ראשי התיבות של תפילת "אנא בכח". ענינו של שם זה הוא העלאה. שם זה גבוה יותר משם ע"ב.

אָנָּא בְּכֹחַ

אָנָּא בְּכֹחַ גְּדֻלַּת יְמִינְךָ תַּתִּיר צְרוּרָה. (אב"ג ית"ץ): קַבֵּל רִנַּת עַמְּךָ שַׂגְּבֵנוּ טַהֲרֵנוּ נוֹרָא. (קר"ע שט"ן): נָא גִבּוֹר דּוֹרְשֵׁי יִחוּדְךָ כְּבָבַת שָׁמְרֵם. (נג"ד יכ"ש): בָּרְכֵם טַהֲרֵם רַחֲמֵי צִדְקָתְךָ תָּמִיד גָּמְלֵם. (בט"ר צת"ג): חֲסִין קָדוֹשׁ בְּרוֹב טוּבְךָ נַהֵל עֲדָתֶךָ. (חק"ב טנ"ע): יָחִיד גֵּאֶה לְעַמְּךָ פְּנֵה זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתֶךָ. (יג"ל פז"ק): שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ יוֹדֵעַ תַּעֲלוּמוֹת. (שק"ו צי"ת): בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד:

(אליבא דחבדפדיה)

ב.משמעות מבנה המזמור אנא בכח:

אנא בכח גדולת ימינך כו' ויאמר כל שני תיבות ביחד אנא בכח ויפסיק גדולת ימינך ויפסיק תתיר צרורה ויפסיק ונלע"ד שהטעם הוא לכוין אל מה שנתבאר אצלינו כי כל שם מאלו הז' שמות של מ"ב יש בו ששה אותיו' ומתחלקים לג' בחי' בשתים אותיות יכסה פניו ובשתים יכסה רגליו ובשתים יעופף ולכן צריך לחבר כל שני אותיות ביחד. גם היה אומר מורי ז"ל שבח זה בנעימה ובניגון ואחר סיומו יאמר בשכמל"ו:

(האר"י, שער הכוונות - דרושי עלינו לשבח ונוסח התפילה דרוש א )

ב.השם שברא את העולם:

בנוסח זה יש מ"ב תיבות כנגד שם של מ"ב אותיות ובראש כל תיבה יש אות ממנו והם ז' שמות כל שם בן ו' תיבות...והוא שם היוצא מפסוק "בראשית ברא אלוקים" ובכח זה השם נברא העולם. (סדר היום לר' משה בן מכיר)


ג.הקשר בין שם מ"ב למסעות מ"ב ותפילת אנא בכח:
השם הקדוש עליו בנויה תפילת אנא בכח הוא השם בן מ"ב האותיות כמספר מסעות בני ישראל במדבר.השם הזה קשור למעבר ממציאות אחת למציאות אחרת ולכן אומרים את אנא בכח בזמנים השייכים לכך כגון בספירת העומר שהיא זמן בו אנו עוברים תהליך של השתנות של מעבר מגלות לגאולה ולמתן תורה או בתפילת ליל שבת בזמן המעבר בין מציאות של חול למציאות של שבת. (חיי עולם, הרב עדין שטיינזלץ, ע"מ 379)

 שם מ"ב הוא שם השייך למידת הגבורה העולה מלמטה למעלה. לכן משתמשים בשם זה כחלק מעליית הנפש לעולמות נעלים יותר. כגון בליל שבת לאחר סיום ששת ימי המעשה אנו עולים לדרגה על(אית ב)קבלת שבת

(אתר נפלא-אות הרב בן ציון בר עמ"י)

7.שם מ"ב- השם החקוק על אבן השתייה:

רצה משה ליכנס לארץ ישראל, לפי ששם אבן שתיה שממנו הושתת העולם, וראה ברוח הקודש שדוד יתקן השיתין (כדאיתא בסוכה דף נ"ג.), שנבראו בו' ימי בראשית, כמ"ש בסוכה (דף מ"ט.) שיתין בו' ימי בראשית נבראו, שנאמר (בראשית א א) בראשית בר"א שי"ת, והוא סוד משפטיך תהום רבה (תהלים לו ח), לפי שעל אותו אבן שמצא דוד, היה חקוק שם של מ"ב היוצא מבראשית עד ב' ובה"ו, ה"ו מן בהו בא"ת ב"ש, צ"ף, באותו שעה היה צף התהום. וזה שאמר נוטה צפון על תהו תולה ארץ על בלימה (איוב כו ז), בל"י בגימטריא מ"ב, וכל אותיות יש בו חוץ מן מ"ה, וזה סוד בלי מ"ה

(מגלה עמוקות, פרשת ואתחנן, אופן צ"ז)

8.יוסף הצדיק ושם בן מ"ב:

א.יוסף במצרים התגבר על יצרו בזכות שם בן מ"ב:

רחש לבי דבר טוב להעלות על שלחן מלכים רמז נכבד בענין דמות דיוקנו של יעקב שנראתה ליוסף במצרים, על פי מה שכתב ב“שפתי כהן“ מגורי האריז“ל בפרשתנו, כי יוסף הצדיק התגבר על היצר הרע בכח שם בן מ“ב של "אנא בכח גדולת ימינך" שאנו אומרים בכל יום בתפלת השחר, שיש בו שבעה שמות כנגד ז' ימי השבוע, וכל שם כלול משש אותיות, וביחד הן מ"ב אותיות: אב"ג-ית"ץ, קר"ע-שט"ן, נג"ד-יכ"ש, בט"ר-צת"ג, חק"ב-טנ"ע, יג"ל-פז"ק, שק"ו-צי"ת.

ב.הכנעת יצר הרע וכוחות הטומאה:

והנה שם קדוש זה מסוגל למי שמכוון בו כראוי להתגבר על היצר הרע ולהכניע כל כוחות הטומאה. וזהו שמעיד הכתוב על יוסף (בראשית לט-ג): "וירא אדוניו כי ה' אתו וכל אשר הוא עושה ה' מצליח בידו" - מ'צליח ב'ידו ראשי תיבות מ"ב.

ג.יוסף משתמש בשם מ"ב כששירת את פוטיפר:

והנה הדברים בלשון קדשו: ”במדרש (ב"ר פו-ה) וירא אדוניו כי ה' אתו, היה רואה אותו מלחש ונכנס, מלחש ויוצא, אמר (אדונו) מזוג רותחין והיו רותחין, (מזוג) פושרין והיו פושרין. פירוש מלחש ונכנס, שהיה מלחש שם מ"ב שלמדו אביו והיה משתמש בו, 

וכן מ'צליח ב'ידו ראשי תיבות מ"ב, וכן (בראשית שם-כג) אין שר בית הסוהר רואה כל מ'אומה ב'ידו ראשי תיבות מ"ב"

ד.ברגע שהתחיל הרהורים על כך שטוב שאינו בבית אביו ואחיו לא נותנים בו עין הרע- אז נעלם המלאך שהגן עליו מעין הרע מכח שם בן מ"ב ואז אשת פוטיפר העזה פניה כלפיו:

והנה מה שכתב עוד בענין שם קדוש זה (שם ז):

”ויהי אחר הדברים האלה ותשא אשת אדוניו את עיניה אל יוסף. מהו ותשא את עיניה, וכי לא ראתה אותו אלא אותו יום, והלא יש לו שנה אחת שהוא בביתה, שכן אמרו ז“ל (ילקוט שמעוני רמז קמה) ויהי ברכת ה' וגו' בבית ובשדה, ששה חודשים בבית וששה חודשים בשדה... אלא המלאך שהיה עמו היה מכסהו מעין רעה, בפרט שהיה יודע שם בן מ“ב כמו שאמרנו, וזה השם הוא שם הגבורה להציל כל המתגבר וכל המתגרה, שכן אמרו בגמרא (סנהדרין סז:) על רבי חנינא, על ההיא מטרוניתא שהיתה רוצה לקחת עפר מתחת רגליו לעשות לו כישוף, אמר לה שקילי(דברים ד-לה) אין עוד מלבדו כתיב, לבד"ו גימטריא מ"ב. וכשזחה דעתו עליו, שראה עצמו שהכל בידו והוא מושל בכל אשר לו, וכמו שאמרו במדרש (ילקוט שמעוני שם) ויהי אחר הדברים, הרהורי דברים היו שם, שהרהר יוסף אמר כשהייתי בבית אבי היה אבי רואה מנה יפה נותנה לי, והיו אחי מכניסין בי עין הרע, עכשיו שאני כאן אני במנוחה, ברוך המקום שהשכיחני מבית אבא, והיה אוכל ושותה והיה מסלסל בשערו. אמר לו הקב“ה, אביך מתאבל עליך ואתה מסלסל בשערך, גירה בו את הדוב, מיד (בראשית לט-ז) ותשא אשת אדוניו וגו', אם כן כשזחה דעתו עליו נעזב מהמלאך... מיד ותשא את עיניה, ראתה מה שלא ראתה מקודם שהיה כמוס ומכוסה מעיניה, ולכן העזה פניה ותאמר לו".

נמצינו למדים מדבריו הקדושים, כי שם בן מ“ב אותיות מסוגל להתגבר על היצר הרע ולבטל כל כוחות הכשפים, ויוסף הצדיק קיבל מיעקב אביו שם זה כשמסר לו כל חכמתו שלמד בבית מדרשם של שם ועבר, אלא שעם כל זאת התנסה בניסיון הקשה משום שסלסל בשערו ושכח את בית אביו. 

ה.דמות יעקב שנראתה ליוסף בחלון באה להזכיר לו שם בן מ"ב שכל צירופיו רמוזים בפסוק שמאן לאשת פוטיפר:

מעתה לא נפלאת היא לומר כי מטעם זה באה דמות דיוקנו של אביו ונראתה לו בחלון, כדי להזכיר לו את שם בן מ“ב שלימדו, ועל ידי שנזכר יוסף בשם זה התגבר על יצרו. והאיר ה‘ את עיני כי שם זה רמוז בפסוק שמפורש בו סירובו של יוסף לפיתוי של אשת אדוניו (בראשית לט-ח): "וימא"ן ויאמ"ר א"ל אש"ת אדני"ו ה"ן אדנ"י ל"א יד"ע את"י מ"ה בבי"ת וכ"ל אש"ר י"ש ל"ו נת"ן ביד"י". כל הפסוק הזה מהחל עד כלה כמו שכתוב בתורה מלא וחסר בגימטריא בדיוק  {3701 בגימטריה} כמספר שם בן מ"ב אותיות: אב"ג-ית"ץ, קר"ע-שט"ן, נג"ד-יכ"ש, בט"ר-צת"ג, חק"ב-טנ"ע, יג"ל-פז"ק, שק"ו-צי"ת. {3701 בגימטריה}

ו.אדונו של יוסף לא ידע את הכרותו עם שם בן מ"ב:

ויש להוסיף רמז במה שאמר יוסף: "הן אדוני לא ידע אתי מה בבית" - מ'ה ב'בית ראשי תיבות מ"ב, לרמז שאדונו לא ידע שיש לו שמירה מהשם בן מ"ב אותיות. 

ז.ארונו של יוסף עלה בשם בן מ"ב המזוהה עם יוסף ולכן נקרא יוסף בשם שור שהוא גימטריה של השם הראשון באנא בכח:

יומתק להבין בזה מה שכתב רבינו בחיי פרשת שמות (שמות ב-יב), כי משה רבינו העלה את ארונו של יוסף בשם בן מ"ב. ויש להוסיף רמז נאה במה שמבואר במדרש תנחומא (פרשת בשלח אות ב): "בא משה ועמד על נילוס נטל צרור וחקק בו עלה שור, וצווח ואומר יוסף יוסף הגיעה שעה שהקב"ה גואל את בניו, והשכינה מעכבת לך, וישראל וענני כבוד מעכבין לך, אם אתה מגלה את עצמך מוטב, ואם לאו הרי אנו נקיים משבועתך, מיד צף ועלה ארונו של יוסף". 

לפי האמור יש לומר שחקק משה על צרור "עלה שור", כדי לרמז בכך על השם הראשון של ז' השמות הכלולים בשם בן מ"ב אבגית"ץ שהוא בגימטריא שו"ר, אשר בכח שם זה התגבר יוסף על יצרו, ונרמז במה שאמר עליו משה (דברים לג-יז): "בכור שורו הדר לו". 

ח.מנוסת יוסף בשם מ"ב מקבילה לנוסת הים מפני ארונו בשם זה:

והנה בזכות שנתגבר על יצרו נקרע הים לפניו, כמבואר במדרש תנחומא (פרשת וישב אות ט) על הפסוק (בראשית לט-יב): "וינס ויצא החוצה. אמר לו הקב"ה, אתה נסת ויצאת חוצה, חייך הים ינוס מפני ארונך, שנאמר (תהלים קיד-ג) הים ראה וינוס". לכן מאחר שנתגבר על יצרו בשם בן מ"ב, ראוי הוא להוציאו מן הנילוס אלהיהם של המצרים בשם זה.

(שבילי פנחס פרשת וישב שנת תשע"ח)

9.משה רבנו מכה את המצרי בשם בן מ"ב וכך גם אלישע הנביא:

(יב) ויפן כה וכה. ראה מה עשה לו בבית ומה עשה לו בשדה. וירא כי אין איש, אין איש עתיד לעמוד ממנו שיתגייר. ויך את המצרי, ראוי היה משה מששת ימי בראשית לעשות המעשה הזה להרוג את המצרי כי כוחו של מצרי הוא כוחו של קין שהוא מצד הטומאה, ומזה אמרו חז"ל (חולין יג.) שחיטת נכרי נבלה ומטמאה במשא כי הטומאה מצד כוחו, והבן זה:

 ודע כי ההכאה הזאת בלשון היתה כי המית אותו ברוח שפתיו, וכן דרשו חז"ל (שמות רבה א, ל) שהרגו בשם המפורש, והראיה ממה שכתוב הלהרגני אתה אומר באמירה בלבד, ושם המפורש של מ"ב אותיות היה, ויש בכתוב התעוררות על זה, 

וכן אמר דוד ע"ה (תהלים מד, ו) בך צרינו ננגח בשמך נבוס קמינו, ואמר זה על מ"ב אותיות,

 ועל זה נאמר (שם קמח, יג) כי נשגב שמו לבדו, וזהו כי הוא אמר ויהי (שם לג, ט), וזהו תולה ארץ על בלימה (איוב כו, ז), והבן זה. 

ובכח השם הזה אמר משה עלה שור עלה שור, וכן מצינו באלישע הנביא באותם נערים שהתקלסו בו והיו אומרים לו עלה קרח עלה קרח (מלכים ב ב, כג), הזכיר בו הכתוב ויפן אחריו ויראם ויקללם בשם ה', והוא שם בן מ"ב אותיות, ולכך נהרגו מ"ב ילדים, הוא שכתוב (שם, כד) ותצאנה שתים דובים מן היער ותבקענה מהם ארבעים ושני ילדים. ובא לשון ויך את המצרי, כלשון ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור (שם יט, לה), שאין הכוונה הכאת יד כי אם הכאת כח:

(רבנו בחיי על שמות פרק ב פסוק יב )

10.שם מ"ב וקריאת שמע:

מואהבת עד ובשערך מ״ב תיבות כנגד שם בן מ״ב. פירוש גימטריא חשבון שכן תרגם המתרגם את מפקד העם יתברך גמטור. (כלבו קכ"ב,לד)

קריאת שמע: פרשה ראשונה , החל מהמילה "ואהבת" עד סיום הפרשה הראשונה :"ובשעריך" יש בדיוק 42 מילים, והם כנגד שם הגבורה, שם של ארבעים ושתיים שבו נבראו שמים וארץ, השל"ה הקדוש מסכת תמיד פרק נר מצוה סימן כ"ז מסביר:והכוונה היא לכלול את השמאל בימין למען תהיה הימין שולטת, וזה כי הפרשה עצמה של ואהבת" היא הימין , ומנין תיבותיה שם מ"ב בשם הגבורה היא שמאל. נמצא שהימין נגלה והשמאל נסתר כמנין התיבות.

לכן מדקדקים בשעת קריאת פרשת :ואהבת" משימים יד שמאל תוך יד ימין , לרמז כי הימין שולטת על השמאל והרחמים כובשים את הכעס כשעושין רצונו של מקום ועובדים מאהבה.


פירוש "עת רצון" מדגיש: והנה עליך לדעת, אהובי, בני, אשר הם מ"ב כלים להמשיך בהם אור וזיו דבקות אהבה בו יתברך, ולעכן המילים "אנכי מצוך היום על" הם סופי תיבות "כלי"ם" שעל ידי שם מ"ב שהם מ"ב כלים, מורידים את האורות העליונים למטה, ולכן תכוון היטב באמרך כל תיבה מפרשת :"ואהבת" כי בזה אתה ממשיך על עצמך צנורות האהבה מרום גבהי מרומים ולא יכילהו הדעת והשכל עומק הסודות שיש בכח זה, ולכן תאמר את התיבות בשמחה ובאהבה גדולה, ותכוון אל פירוש המלות, ויאיר עליך אור עליון מאור האורות.


(אתר נפלא-אות הרב בן ציון בר עמ"י)


בפרשת "ואהבת" יש מ"ב תיבות, כנגד שם מ"ב. שם זה, שהוא שם העלאה שייך לגבורה, בניגוד לתוכן הפרשה שהוא תוכן של חסד ואהבה. תופעה זו מכונה בזוהר אחליפו דוכתייהו, שאור החסד מאיר בכלי הגבורה ואור הגבורה מאיר בכלי החסד

(אליבא דויקיפדיה, ע"פ לקוטי תורה מסעי וואתחנן שם. מאמרי אדמו"ר הזקן על התורה חלק ב' ע' תשח ואילך. סידור עם דא"ח שער הק"ש עד, א ואילך. אמרי בינה שיר הק"ש פרק מט. דרך מצוותיך, שרש מצוות התפילה, פרק יד. אור התורה דרושים לשבועות ע' קלח. ואתחנן ע' ב'רמג.)

11.שם מ"ב בקדיש:

 א. 42 תיבות:


שם מ"ב נוסף הוא "שם מ"ב דהויות", שכנגד שם זה ישנן מ"ב תיבות בקדיש: 

ד' תיבות "יתגדל ויתקדש שמיה רבא" הן כנגד ד' אותיות שם הוי"ה,

בְּעָלְמָא דִּי בְרָא, כִרְעוּתֵהּ. וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ, וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵה, וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ

י' התיבות עד "ויקרב משיחיה" הן כנגד י' אותיות המילוי של שם הוי', 

יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ, לְעָלַם לְעָלְמֵי עָלְמַיָּא יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל, שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא. (הציבור אומר: אמן) לְעֵלָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא, שִׁירָתָא, תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא דַאֲמִירָן בְּעָלְמָא

וכ"ח התיבות שמ"אמן יהא שמיה רבא" עד "דאמירן בעלמא" הן כנגד אותיות המילוי למילוי[8].(ע"פ פרי עץ חיים שער הקדיש פרק ב)

(אליבא דחבדפדיה)


ב. 42 אותיות- 
וישתבח. ויתפאר. ויתרומם. ויתנשא. ויתהדר. ויתעלה. ויתהלל 

12.שם בן מ"ב בתפילת שמונה עשרה:
טעם בשמות של שמנה עשרה: ראשונה מי״ח זהו אבות ויש בה מ״א תיבות לבד מאברהם בתרא שאינו מן המנין שכבר הוזכר כנגד ל״ו אותיות שבפסוק ואעשך לגוי גדול וה׳ מאברהם הרי מ״א ועם אברהם יש בו מ״ב תיבות כנגד שם בן מ״ב (כלבו קכב ו)

13.שם מ"ב- השם  הטמון בחושן:

 וְנָתַתָּ אֶל חֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט אֶת הָאוּרִים וְאֶת הַתֻּמִּים וְהָיוּ עַל לֵב אַהֲרֹן בְּבֹאוֹ לִפְנֵי יְ-ה-וָֹ-ה וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת מִשְׁפַּט בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל לִבּוֹ לִפְנֵי יְ-ה-וָֹ-ה תָּמִיד (שמות כח,ל)

את האורים ואת התמים. הוּא כְּתַב שֵׁם הַמְּפֹרָשׁ, שֶׁהָיָה נוֹתְנוֹ בְּתוֹךְ כִּפְלֵי הַחֹשֶׁן, שֶׁעַל יָדוֹ הוּא מֵאִיר דְּבָרָיו וּמְתַמֵּם אֶת דְּבָרָיו; וּבְמִקְדָּשׁ שֵׁנִי הָיָה הַחֹשֶׁן – שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְכֹהֵן גָּדוֹל לִהְיוֹת מְחֻסַּר בְּגָדִים – אֲבָל אוֹתוֹ הַשֵּׁם לֹא הָיָה בְּתוֹכוֹ, וְעַל שֵׁם אוֹתוֹ הַכְּתָב הוּא קָרוּי מִשְׁפָּט, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כ"ז), וְשָׁאַל לוֹ בְּמִשְׁפַּט הָאוּרִים (יומא ע"ג):(רש"י,שם)

תא חזי, כאשר אלו האותיות (של השם מ"ב) שקועות שם (בחשן המשפט) בכח ההוא, (שהיו שקועות) מאירות אותיות אחרות שבשבטים, מאירות אז שנחשבות הכל הוא בסוד ההוא של אלו האותיות של השמות הקדושים שאמרנו, (דהיינו השם מ"ב), ואלו האותיות של שמות הקדושים (דמ"ב), הן באות על סוד התורה, (שהן מתגלות בז"א הנקרא תורה), וכל העולמות נבראו בסוד אלו האותיות, אלו השמות (דמ"ב), היו גנוזים ושקועים שם (בחשן), ושמות השבטים היו בולטות אותיותיהם למעלה, ועל כן הכל הוא מסוד אלו האותיות וכבר העמדנו הכל... (זוהר פקודי רסט)

שם זה היה טמון בתוככי החושן מאחורי האורים והתומים. כוחו היה  "להפעיל" את המערכת של האותיות שעל אבני החושן כדי לקבל  אותיות שמהן תצורף התשובה ע"י רוח הקודש של הכהן (אתר נפלא-אות הרב בן ציון בר עמ"י)

14. השם שהיה אומר הכהן הגדול בוידוי ביום הכיפורים:

...וכשהיה כהן גדול מתודה ביום הכפורים היה אומר הכתוב הזה בתפלתו, והשם שהיה מזכיר בכתוב הזה הוא שם בן מ"ב, ולכך אנו אומרים בתפלתנו ביום הכפורים לפני ה' תטהרו, כלומר לפני שם בן מ"ב, וכן דעת מורי הר"ש, וכן עקר. כי יום הכפורים יום רחמים בדין, והשם הזה ז' תיבות כל תיבה ותיבה בת ששה אותיות, הששה תיבות מדת רחמים והשביעית מדת הדין, וכהן גדול היה צריך להתחנן אצל הדיין.

וידוע כי השם של מ"ב זה בו נברא העולם, והוא יוצא בראשית ונקודו ידוע, והוא נחקר ממדת הגבורה, ושלש אותיות ראשונות הן הן שלש אותיות ראשונות של אלפא ביתא, ללמדך כי בששה ימים נברא העולם לשש קצוות בששה חותמות, והתיבה השביעית תחלתה שי"ן, שפירושה אש, וזהו שי"ן שורקת שהיא מדת הדין. ומשפט תיבה זו להיותה מנוקדת בשור"ק ונחתם בה השם כלו, כי כן תמצאנה רמוזה בחתימת פרשה זו...

(רבנו בחיי ויקרא טז ל)

15.רבי חנינא בן תרדיון התלמד בשם בן מ"ב בפרהסיה ולכן נענש לשריפה:

אתיוהו לרבי חנינא בן תרדיון אמרו ליה אמאי קא עסקת באורייתא אמר להו כאשר צוני ה' אלהי מיד גזרו עליו לשריפה ועל אשתו להריגה ועל בתו לישב בקובה של זונות עליו לשריפה שהיה הוגה את השם באותיותיו והיכי עביד הכי והתנן אלו שאין להם חלק לעולם הבא האומר אין תורה מן השמים ואין תחיית המתים מן התורה אבא שאול אומר אף ההוגה את השם באותיותיו להתלמד עבד כדתניא {דברים יח-ט} לא תלמד לעשות אבל אתה למד להבין ולהורות אלא מאי טעמא אענש משום הוגה את השם בפרהסיא (עבודה זרה יז ע"ב- יח ע"א)

עליו לשריפה. למה נענש כך לפי שהיה הוגה את השם באותיותיו דורשו בארבעים ושתים אותיות ועושה בו מה שהוא חפץ: (רש"י,שם)

ב.ההוגה את שם מ"ב באותיות אין לו חלק לעולם הבא:

רבי יוחנן בן נורי אומר, אף ההוגה את השם באותיותיו אין לו חלק לעולם הבא(אבות דרבי נתן לו, ו)

כתב רש"י בד׳ ק"א ע״ב ד"ה ובלשון עגה שם בן מ״ב. והרב במשנה כ׳ שם של ד׳ אותיות כמו שהוא נכתב: (בניין יהושע, שם)

סיום: 6*7=42 - מעבר בין חול לקודש ובין המדבר לא"י

6- מייצג את העולם הזה ואת ימות החול
7- מייצג את הקדושה שבטבע

42 מבטא את המספר שמייצג את המציאות של יש מאין- התחברות הזרע והביצית בתהליך יצירת הוולד: 

ימי יצירת הולד(39) יחד עם 3 ימי קליטת הזרע הם 42 ימים:

 כי נתפורר הכח שירד מלמעלה לרמ"ח איבריו בסוד שם של מ"ב, יצירת הולד וימי הקליטה, לט מלאכות וג' קליטה, וז"ס 'ויהי רעב בארץ'

(ע"פ ר' מנחם מנדל משקלוב, מתלמידי הגר"א)

אחרית דבר : ספר במדבר פותח ומסיים בשבחם של ישראל:  42 מסעות שהתקבלו באהבה- שבחם של ישראל!

וַיְדַבֵּר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר (במדבר א,א)

וידבר. במדבר סיני באחד לחדש. מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה.  (א) כשיצאו ממצרים מנאן, וכשנפלו בעגל מנאן לידע  (ב) מנין הנותרים, כשבא להשרות שכינתו עליהם מנאם, באחד בניסן הוקם המשכן, ובאחד  (ג) באייר מנאם:(רש"י,שם)

התורה מפרטת את המסעות משום שבחם של ישראל הלא עשרה נסיונות ניסו אבותנו את המקום ברוך הוא במדבר שנאמר "ויסו אותי זה עשר פעמים(במדבר יב,כב)(אבות ה,ד) אולם על דבר אחד לא התלוננו: על המסעות....שערו בנפשכם את הקושי של אדם הבא הבא למקום מסויים מפרק חפציו ומסתדר ובבוקר חייב לארוז מחדש ולנסוע, לעיתים גם לאחר ששוכן במקום מעולה ...והנה על טרדת המסעות לא מצאנו תלונה! ..אם כן, כדי להדגיש שבח זה מפרטת התורה כל אחד ואחד ממסעותיהם שאת כולם קיבלו ללא תלונה אלא מתוך אמונה (לוחות אבן, הרב אברהם צוקרמן, פרשת מסעי)

________________________________________________________________________________________

https://ashdodnet.com/%D7%99%D7%94%D7%93%D7%95%D7%AA/66604

https://nifla-ot.co.il/2016/01/27/%D7%90%D7%A0%D7%90-%D7%91%D7%9B%D7%97/

https://web.nli.org.il/sites/nli/hebrew/collections/jewish-collection/parashat_hashavoa/pages/%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%95%D7%AA/massai.aspx

שופטים יב ו- 42 אלף

מלכים ב י יד- אחי אחזיהו שנרצחו על ידי יהוא