ואתחנן: למהותה של קריאת שמע

פתיחה: יעקב אבינו - הראשון לקרוא את קריאת שמע:

ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה  לכם. ביקש יעקב לגלות לבניו קץ הימין ונסתלקה ממנו שכינה, אמר  שמא חס ושלום יש  במיטתי פסול, כאברהם שיצא ממנו ישמעאל ואבי יצחק שיצא ממנו עשו. אמרו לו בניו שמע

ישראל ה' אלקינו ה' אחד, אמרו כשם שאין בלבך אלא אחד, כך אין בלבנו אלא אחד. באותה שעה פתח יעקב אבינו ואמר, ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.

אמרי רבנן היכי נעביד, נאמרוהו, לא אמרו משה רבינו, לא נאמרוהו, אמרו יעקב, התקינו שיהו אומרים אותו בחשאי. אמרי דבי רבי אמי, משל לבת מלך שהריחה ציקי קדירה (מיני  מתיקה), אם תאמר (שהיא רוצה לאכלם)  יש לה גנאי, לא תאמר יש לה צער, התחילו עבדיה להביא לה בחשאי

(פסחים נו, ע"א)

השאלות העולות:

1.מדוע דווקא יעקב מזוהה עם קריאת שמע ולא אברהם או יצחק אבותיו?

2.מה ראה יעקב להוסיף ברוך שם ומשה לא ראה כן?

3.מהי הבושה באמירת "ברוך שם"?

(שאלות 2 ו-3 ע"פ מהלך השיעור של השבילי פנחס לרשת ואתחנן שנת תש"פ)

הקדמה1: שמע ישראל מחוץ לכותלי בית הכנסת והתפילות :

1.בשכבך ובקומך- שמע ישראל  בברית המילה הסמוכה ללידה ולפני הפטירה:

מתוך טקס המילה: האב אומר בקול רם את פסוקי קידוש ה': שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהֵינוּ יְ-ה-וָ-ה אֶחָד (דברים ו,ד) 

מדוע דווקא שמע ישראל כעת? פסוקי קידוש ה' המופיעים כאן נאמרים גם בשעת סוף חייו של האדם והם מהווים מעין מסגרת לחיו של האדם היהודי.כאן הם מבטאים את חרדת האב מהפגיעה בגוף בנו ואת כפיפותו לאל שבעטיה הוא מקבל על עצמו את מילת הבן.(ע"פ ספר ימי אדם) 

2.שמע ישראל במוזיקה הישראלית:

א.בפסיטבל הזמר החסידי:

הפסוק שמע ישראל הולחן ובוצע על ידי צביקה פיק בפסטיבל הזמר החסידי בשנת 1972 וזכה במקום השלישי. כעבור זמן קצר ביצע הזמר מרדכי בן-דוד לחן זה והכלילו באלבום הבכורה שלו שיצא בשנת 1973.

ב.שמע ישראל בשיר מוזיקה פופולארית:

הביטוי "שמע ישראל" הוא המוטיב הבולט בשירה של שרית חדד "כשהלב בוכה" (מילים: יוסי גיספן). שמו של אלבום הסולו הראשון של הזמר מוקי הוא "שמע ישראל".

(אליבא דויקיפדיה)

ג.שמע ישראל במעמד של מליונים בסיום הכוכב הבא:

יהודה סעדו הוא המנצח הגדול בגמר "כוכב נולד 3" שהתקיים הערב (ב') בגני התערוכה בתל אביב. "שמע ישראל, ה' אלוהינו, ה' אחד", זעק סעדו בתגובה.

(מתוך ynet)

הקדמה2: קריאה אחת-ובכל שפה

1.קריאת שמע- בכל שפה שהיא:

כידוע מצוות רבות מתבצעות על-ידי דיבור, וביארו חכמים במשנה (סוטה לב, א), שמצוות קריאת שמע ותפילה וברכת המזון אפשר לקיים גם בשפות אחרות (עיין א, י; טז, ט). אבל את ברכת כהנים צריכים לומר דווקא בלשון הקודש, שנאמר (במדבר ו, כג): " כֹּה תְבָרֲכוּ", בלשון הזו שכתובה בתורה.

יתכן שההסבר לכך הוא, שקריאת שמע – עניינה לבטא את האמונה שלנו בפה, ולכן פחות חשוב שתאמר בלשון הקודש

(פניני הלכה תפילה פרק כ חלק ד)  

2.איסור קריאת פסוק שמע ישראל פעמיים מלבד כאשר קורא שניים מקרא ואחד תרגום:

אין לכפול פסוק ''שמע ישראל'' שאומרים בסליחות, אלא השליח צבור אומרו פעם אחת. והצבור עונים אחריו גם כן פעם אחת. [תוס' ברכות לד. טוש''ע סי' סא סי''א. חזו''ע שם עמ' יד](קיצור ילקוט יוסף תקפא,

 על פי דברי המקובלים צריך לקרוא את הפרשה כל פסוק ופסוק שנים מקרא ואחד תרגום, עד סיום כל הפרשה, בהמשך אחד. וכן נוהגים חסידים ואנשי מעשה הנוהגים בכל אורחותיהם על פי הקבלה. מבלי להפסיק באמצע לשום דבר עד כלותו את קריאת הפרשה כולה. [ובאופן כזה גם כשמגיע לפסוק שמע ישראל, רשאי לקרוא שנים מקרא ואחד תרגום, ואף על גב דבעלמא קיימא לן אסור לקרוא ב' פעמים שמע ישראל, מפני שנראה כשתי רשויות חס ושלום, מכל מקום כשקורא שנים מקרא ואחד תרגום מתחלת הפרשה ניכר שהוא עושה כן בשביל לצאת ידי חובת שנים מקרא ואחד תרגום, הילכך אין לחוש בזה משום שתי רשויות חס ושלום]. [ילקוט יוסף שם עמוד שנח. ונודע שאנו הולכים בעניני תפלה אחר הקבלה, וכמ''ש בביכורי יעקב ובשו''ת שואל ונשאל ועוד. אבל בשאר מילי גמרא וקבלה, אנו תופסים כדברי הגמרא והפוסקים, וכמו שכתב הרדב''ז].

(קיצור ילקוט יוסף רפה,ד)

חלק א: קריאת שמע קדושה והמלאכים:

1."ברוך שם כבוד מלכותו"- מאמר של המלאכים שמשה הוריד למטה:

 דבר אחר: שמע ישראל – רבנן אמרין בשעה שעלה משה למרום שמע למלאכי השרת שהיו אומרים להקב"ה ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד והוריד אותה לישראל. ולמה אין ישראל אומרים אותו בפרהסיא? אמר רבי אסי: למה הדבר דומה, לאחד שגנב קוזמין מתוך פלטין של מלך, נתנה לה לאשתו ואמר לה אל תתקשטי בה בפרהסיא אלא בתוך ביתך, אבל ביום הכפורים שהן נקיים כמלאכי השרת הן אומרים אותו בפרהסיא – ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.

(דברים רבה (וילנא) פרשה ב, לו)

2.ברוך שם כבוד מלכותו ביום הכיפורים נאמר בקול רם:

קורין [ביום הכיפורים] שמע בברכותיה, ונוהגין באשכנז לומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בקול רם, וסמך לדבר במדרש ואלה הדברים רבה בפרשת ואתחנן: כשעלה משה לרקיע שמע מלאכי השרת שהיו מקלסין להקב"ה ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, והורידו לישראל; למה הדבר דומה לאדם שגנב הורמין, פירוש חפץ נאה מתוך פלטרין של מלך ונתנו לאשתו ואמר לה אל תתקשטי בו אלא בצנעה בתוך ביתך. לכן כל השנה אומרים אותו בלחש וביום הכיפורים אומרים אותו בפרהסיא לפי שאנו כמלאכים.

(טור סימן תריט)

3.גדולת עם ישראל באזכרת שם ה' על פני המלאכים:

...וישראל מזכירין את השם אחר שתי תיבות, שנאמר שמע ישראל ה' וגו', ומלאכי השרת אין מזכירין את השם אלא לאחר ג' תיבות, כדכתיב קדוש קדוש קדוש ה' צב-אות. (חולין צא ב)

4.שמע ישראל וקדושה:

א.בין קדושה לשמע ישראל:

קדוש בגימטריה שמע שהקורא קריאת שמע מתחילתה ועד "אני ה' אלוקיכם" ומעיין בדברים ואוזניו שומעות את אשר מוציא הוא בפיו-פרשת קבלת עול מלכות שמים וקבלת עול מצוות וזכירת יציאת מצרים יוכל להגיע על ידה לקדושה ( הגאון רבי רפאל משה אלבז,עדן מקדם)

ב.שמע ישראל בתוך קדושת תפילת מוסף:

מובא בתשובות הגאונים ,הטעם שתיקנו לומר כתר,לפי שבימי רב אשי גזר המלך יוזגדר השני שלא יקראו קריאת שמע.מה עשו חכמים שבאותו הדור?תיקנו להבליעה בין הקדושות.תחילת קריאת שמע שהיא 'שמע ישראל'–בראש כתר יתנו לך,וסוף קריאת שמע דהיינו 'אני ה'אלהיכם'–בסוף כתר יתנו לך.ותיקנוה בהבלעה כדי שלא תשכח קריאת שמע מפי התינוקות וביקשו מר בר אשי ורב סמא רחמים מן השמים, ובא תנין בחצי היום ובלע את המלך הרשע הנ"ל בבית משכבו,ובטלה הגזירה(מלתא בטעמא,סימן רס"ז, מתוך סידור איש מצליח לימות השנה)

חלק ב- יעקב אבינו וקריאת שמע:

1.גילוי הקץ של יעקב אבינו מתחיל בקריאת שמע שמבטאת מציאות עתידית שכל העולם מאמין באל אחד:

א.יעקב עם הפנים לאחרית הימים:

וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו וַיֹּאמֶר הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים(בראשית מט,א)
...ענא אבונן יעקב ואמר להון אברהם אבוי דאבא קם מיניה פיסול ישמעאל וכל בני קטורה ויצחק אבא קם מיניה פיסול עשו אחי ואנא דחיל דלא יהי ביניכון גבר לביה פליג על אחוי למיזל למפלח קדם טעוון אוחרניין ענין תרי עשרתי שבטוי דיעקב כולהון כחדא ואמרין שמע מינן ישראל אבונן י-י אלהנא י-י חד עני יעקב אבונן ואמר יהא שמיה רבא מברך לעלמי עלמין: (תרגום ירושלמי,שם)

ב.קריאה על העתיד:

שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֵינוּ יְ-ה-וָ-ה אֶחָד (דברים ו,ד)
ה' אלהינו ה' אחד. ה' שהוא אלהינו   עתה, ולא אלהי האומות עובדי אלילים, הוא עתיד להיות ה' אחד, שנאמר כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' (צפניה ג, ט.), ונאמר ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד (זכריה יד, ג.):(רש"י,שם)

 ג.גם בתפילת עלינו- יש הקבלה בין לעתיד לבוא באחרית הימים לבין שמע ישראל:

וְנֶאֱמַר: וְהָיָה יְ-הֹ-וָ-ה לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְ-הֹ-וָ-ה אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד:ובתורתך ה' אלוקינו כתוב לאמר : שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד (מתוך עלינו לשבח, נוסח ע"מ)

ד.פרישתו של ישו מהיהדות דווקא בגלל קריאת שמע- אמונה באל אחד בניגוד לישו והשילוש :

לפיכך אמרו חכמינו: ״כל הקורא קריאת־שמע ומרמז בעיניו וקורץ בשפתותיו, עליו הכתוב אומר: ״ולא אותי קראת יעקב" שאיננו נוהג כיעקב, שלא הפסיק באמצע קריאת־שמע, אפילו כשראה את בנו אחרי עשרים ושתים שנה...(מהרש"א,חידושי אגדות,יט,ע"ב)

הקורא קריאת שמע לא ירמוז בעיניו ולא יקרוץ בשפתיו ולא יראה באצבעותיו בפרשה ראשונה שהוא עיקר קבלת עול מלכות שמים מפני שנראה כקורא עראי וכתיב ודברת בם ודרשינן עשה אותם קבע: (שו"ע,או"ח,סג,ו)

תנו רבנן: לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת.לא כאלישע שדחפו לגחזי בשתי ידים,ולא כיהושע בן פרחיא שדחפו לישו הנוצרי בשתי ידיו.מה היה המעשה ביהושע בן פרחיה?כשהרג ינאי המלך את החכמים, הלכו יהושע בן פרחיה וישו לאלכסנדריא.כשנעשה שלום, שלח לו שמעון בן שטח: 'מיני ירושלים עיר הקדש ליכי אלכסנדריה של מצרים: אחותי, בעלי שרוי בתוכך ואנכי יושבת שוממה'.עמד ובא (יהושע) ונזדמנה לו אכסניא אחת.עשו לו בה כבוד מרובה.אמר: כמה יפה אכסניא זו!אמר לו (ישו): רבי, עיניה טרוטות (מכוערות).אמר לו: רשע, בכך אתה עוסק? הוציא 400 שופרות והחרימו.בא לפניו כמה פעמים, ואמר לו: קבלני (בתשובה)לא היה שם לב אליו.יום אחד היה קורא קריאת שמע. בא לפניו.חשב לקבלו, הראה לו בידו (שימתין עד שיסיים את התפילה).הוא חשב: הוא דוחה אותי. הלך והעמיד לבנה והשתחווה לה.אמר לו: חזור בך!אמר לו: כך מקובלני ממך: כל החוטא ומחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה.ואמר מר: ישו כישף והסית והדיח את ישראל. (סנהדרין קז ע"ב).

2. יעקב ו-12 האבנים:

כאשר הניח ראשו על האבנים קיבץ 12 אבנים שהם שמע ישראל(6 תיבות) + ברוך שם(6 תיבות) - 12 תיבות לאבן אחת

(ע"פ הרב רוזנבלום שליט"א)

3. שתי  ק"ש בבוקר ובערב- כנגד 2 מאורעות בחייו של יעקב:

א. קריאת שמע כנגד מצב של גלות- בערבית:

יעקב קורא שמע ישראל כנגד בניו כאשר הם בתחילת גלות מצרים וממילא זה מכוון כנגד קריאת שמע של ערבית
(ע"נד)

ב.ההתמודדות של יעקב עם המלאך:

וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר: וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ: וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי: וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַה שְּׁמֶךָ וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב: וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל:  (בראשית לב,כה-כט)

יעקב התמודד עם המלאך בכניסתו לא"י כאשר סיים את גלות שלו בחרן ולכן קבלת שמו-ישראל- מכוונת כנגד קריאת שמע של שחרית המייצגת את הגאולה.

ג.רבי עקיבא עסק עם החכמים בפסח בתכנון המרד וגאולתו של הדור ולכן לא זיהו שהגיע זמן קריאת שמע של שחרית:
מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא ורבי טרפון שהיו מסובין בבני ברק, והיו מספרים ביציאת מצרים כל אותו הלילה, עד שבאו תלמידיהם ואמרו להם: רבותינו, הגיע זמן קריאת שמע של שחרית.

בני ברק היתה עירו של רבי עקיבא. וצריך לברר מדוע באו גדולי הדור דווקא לביתו של רבי עקיבא הצעיר (שכן רבי אליעזר ורבי יהושע היו רבותיו של רבי עקיבא), לכאורה היה רבי עקיבא צריך לבוא למקומם? ועוד צריך לברר מדוע התלמידים עמדו בחוץ במשך כל הלילה, מדוע לא נכנסו לשמוע שיחת תלמידי חכמים, ועוד גדולי האומה?

אלא יש להבין שחמשת החכמים עסקו ביציאת מצרים שלהם, בתכנון המרד ברומאים. זו הסיבה שהם באו למקומו של רבי עקיבא, שהיה מיוזמי וממתכנני המרד. וזו גם הסיבה שהתלמידים היו בחוץ כל הלילה, שכן הם שמרו שלא יבואו רומאים או מלשינים. והם ישבו עד שבאו התלמידים ואמרו להם שהגיע זמן קריאת שמע של שחרית, כלומר עלתה אילת השחר שהיא סימן לגאולתם של ישראל.
( מאמר "רבי עקיבא" ט' באייר תשס"ג, ע"פ הרב אורי שרקי ומופיע גם בספרו בעוד מועד על חודש אייר)

4.יעקב פוגש את יוסף- בזמן שהוא קורא קרית שמע:

א.וְאֶת יְהוּדָה שָׁלַח לְפָנָיו אֶל יוֹסֵף לְהוֹרֹת לְפָנָיו גֹּשְׁנָה וַיָּבֹאוּ אַרְצָה גֹּשֶׁן: וַיֶּאְסֹר יוֹסֵף מֶרְכַּבְתּוֹ וַיַּעַל לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל אָבִיו גֹּשְׁנָה וַיֵּרָא אֵלָיו וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָיו וַיֵּבְךְּ עַל צַוָּארָיו עוֹד: וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף אָמוּתָה הַפָּעַם אַחֲרֵי רְאוֹתִי אֶת פָּנֶיךָ כִּי עוֹדְךָ חָי: (בראשית מו כח-ל)

ויבך על צואריו עוד.לשון הרבות בכיה, וכן כי לא על איש ישים עוד (איוב לד, כג.), לשון רבוי הוא, אינו שם עליו עילות נוספות על חטאיו אף כאן הרבה והוסיף בבכי יותר על הרגיל, אבל יעקב לא נפל על צוארי יוסף ולא נשקו, ואמרו רבותינו, שהיה קורא את שמע (רש"י,שם)

ב.מה הקשר הענייני בין קריאת השמע שקרא יעקב לבין המפגש עם יוסף?

ב1.הכרת תודה:
אמנם יש לדעת ענין קריאת שמע שהיה קורא ובזה יתורץ מה שלא היה קורא יוסף קריאת שמע לפי שכאשר בא יעקב וראה את יוסף בנו מלך בא אליו אהבתו ויראתו של הקב"ה איך מדותיו הם טובות ושלימות ומשלם שכר טוב ליראיו וזהו מדת החסידים אשר יקרה להם טוב מתדבקים אל הקב"ה על הטובות והאמת שעשה עמהם וזהו קריאת שמע שבו נזכר ייחוד מלכות שמים ואהבתו וראוי היה לקרות ק"ש כאשר בא אליו יוסף אחר הצער הגדול אשר היה לו בעבורו ועתה ראה אותו מלך היה אוהב את הקב"ה אשר עושה לו זה וקבל מלכותו ואהבהו ויראתו. וזהו נכון למבין (גור אריה,שם)

ב2.אהבה מקלקלת את השורה:
וע"פי הפשוט טעם הדבר כי ירא לנפשו שעי״ז האהבה ישכח ממנו אהבת הבורא לכ ןהוא מתדבק מקודם בו ית׳ ועי״ז נשכח ממנו אהבת הגשמיות . וזה ענין מ״ש בכל לבבך בב׳ יצריך והיתכן לאהוב ה׳ ביצה"ר . רק שע״י היצה"ר מתקשר האדם באהבת הבורא בעבור יראת היצה"ר . אם אמנם כי הפי׳ עמוק מזה . אבל ע״י זה הדרך יוכל אחר כך •להפוך גם את כל היצה״ר לעבודת הבורא כ י ע"י זה הדרך נמלא נולד טוב מהיצר . ועי״ז מתהפך לטוב .(שפת אמת,שנת תרל"ז,שם)

ב3.אהבה כנגד אהבה:
יעקב אבינו העלה את האהבה הטבעית בין אב לבן לאהבתו יתברך לפיכך קרא את שמע בעוד יוסף קיים באהבה זו מצוות כיבוד אב (ר' יעקב יצק מםשיסחא, תפארת היהודי, מתוך חומש פניני החסידות)

ב4.מסר לעתיד:
יעקב אבינו הורה לבניו שעל ידי קבלת עול מלכות שמים יכולים להתקיים בגלות( רבי ברהם מרדכי מגור, לקוטי יהודה,מתוך חומש פניני החסידות)

ב5.מהות המפגש:
פגישת יעקב ויוסף שתכליתה יחודו ואחדותו יתברך היא עצמה קריאת שמע (ר' ישראל מטשוטקוב,תפארת ישראל, מתוך חומש פניני החסידות)

5.הטעם לפתיחת המשנה בקריאת שמע ולא ישר בברכות כיאה לשם המסכת:

מֵאֵימָתַי קוֹרִין {א} אֶת שְׁמַע בְּעַרְבִית. מִשָּׁעָה שֶׁהַכֹּהֲנִים נִכְנָסִים לֶאֱכֹל בִּתְרוּמָתָן {ג}, עַד סוֹף הָאַשְׁמוּרָה הָרִאשׁוֹנָה, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, עַד חֲצוֹת. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשָּׁחַר {ה}. מַעֲשֶׂה שֶׁבָּאוּ בָנָיו מִבֵּית הַמִּשְׁתֶּה, אָמְרוּ לוֹ, לֹא קָרִינוּ אֶת שְׁמַע. אָמַר לָהֶם, אִם לֹא עָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר, חַיָּבִין אַתֶּם לִקְרוֹת. וְלֹא זוֹ בִּלְבַד, אֶלָּא כָּל מַה שֶּׁאָמְרוּ חֲכָמִים עַד חֲצוֹת, מִצְוָתָן עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשָּׁחַר. הֶקְטֵר חֲלָבִים וְאֵבָרִים, מִצְוָתָן עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשָּׁחַר. וְכָל הַנֶּאֱכָלִים לְיוֹם אֶחָד, מִצְוָתָן עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשָּׁחַר. אִם כֵּן, לָמָּה אָמְרוּ חֲכָמִים עַד חֲצוֹת, כְּדֵי לְהַרְחִיק אֶת הָאָדָם מִן הָעֲבֵרָה:(ברכות א,א)

מסכת ברכות פותחת בק"ש בגלל שרבי יהודה הנשיא הוא גלגולו של יעקב ומאחר וק"ש נתקנה לראשונה ע"י יעקב אבינו הרי שרבי שגלגולו קבע את הדיון בה בראש המשנה שהיא חיבורו המרכזי והחשוב ( ע"פ הרב רוזנבלום)

6.יעקב חשש כל ימיו שלא יהיה זרעו כולו נאמן לה' ולכן זכה ששמע ישראל יהיה בזכותו:

שמע ישראל למה נאמר. לפי שנאמר דבר אל בני ישראל דבר אל בני אברהם ויצחק לא נאמר אלא בני ישראל, זכה יעקב אבינו שיאמר דבור לבניו לפי שהיה יעקב מפחד כל ימיו ואמר אוי לי שמא תצא ממני פסולת כדרך שיצא מאבותי, אברהם יצא ממנו ישמעאל, יצחק יצא ממנו עשו, ישמעאל עבד אלילים שנאמר ותרא שרה את בן הגר המצרית (כתוב ברמז צ"ד). אמר יעקב אבינו אברהם יצא ממנו ישמעאל, יצחק יצא ממנו עשו אבל אני לא תצא ממני פסולת, וכן הוא אומר וידר יעקב נדר לאמר וכי עלתה על לב היה יעקב אבינו אומר והיה ה' לי לאלהים כביכול אם לאו אין לו לאלהים, תלמוד לומר שבתי בשלום אלא בית אבי מכל מקום, ומה תלמוד לומר לי לאלהים שיחול שמו עלי שלא תצא ממני פסולת מתחלה ועד סוף. וכן הוא אומר ויהי בשכון ישראל בארץ ההיא כיון ששמע יעקב נזדעזע ואמר אוי לי שמא אירע פסול בבני עד שנתבשר מפי הקב"ה שעשה ראובן תשובה מתענה כל ימיו

(ילקוט שמעוני דברים תתלג)

חלק ג: בלק וקריאת שמע

1.מה לבלק ולקריאת שמע?
אמר ר' אבהו בן זוטרתי אמר רב יהודה בר זבידא בקשו לקבוע פרשת בלק בקריאת שמע ומפני מה לא קבעוה משום טורח צבור מ''ט אילימא משום דכתיב בה {במדבר כג-כב} אל מוציאם ממצרים לימא פרשת רבית ופרשת משקלות דכתיב בהן יציאת מצרים אלא אמר ר' יוסי בר אבין משום דכתיב בה האי קרא {במדבר כד-ט} כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו (ברכות יב,ע"ב)

2.בלק- ראיה שמביאה לידי מעשה:
וַיַּרְא בָּלָק בֶּן צִפּוֹר אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל לָאֱמֹרִי:(במדבר כב,ב)
א.ראיה לרעה:
וַיַּרְא בָּלָק, נוֹחַ לָרְשָׁעִים שֶׁיִּהְיוּ סוּמִין, שֶׁעֵינֵיהֶם מְבִיאִין רָעָה לָעוֹלָם, בְּדוֹר הַמַּבּוּל כְּתִיב {בראשית ו, ב}: וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים, וּכְתִיב {בראשית ט, כב}: וַיַּרְא חָם אֲבִי כְנַעַן, וּכְתִיב {בראשית יב, טו}: וַיִּרְאוּ אֹתָהּ שָׂרֵי פַרְעֹה, וְכֵן כֻּלָּם, וְכָאן וַיַּרְא בָּלָק.(במדבר רבא,כ,ב)
ב.לראות את התמונה החלקית- לצורך קללה:
וַיְהִי בַבֹּקֶר וַיִּקַּח בָּלָק אֶת בִּלְעָם וַיַּעֲלֵהוּ בָּמוֹת בָּעַל וַיַּרְא מִשָּׁם קְצֵה הָעָם: (במדבר כב,מא)
וַיֹּאמֶר אֵלָיו בָּלָק לְכָה נָּא אִתִּי אֶל מָקוֹם אַחֵר אֲשֶׁר תִּרְאֶנּוּ מִשָּׁם אֶפֶס קָצֵהוּ תִרְאֶה וְכֻלּוֹ לֹא תִרְאֶה וְקָבְנוֹ לִי מִשָּׁם:(שם,כג,יג)
וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל בִּלְעָם לְכָה נָּא אֶקָּחֲךָ אֶל מָקוֹם אַחֵר אוּלַי יִישַׁר בְּעֵינֵי הָאֱ-לֹהִים וְקַבֹּתוֹ לִי מִשָּׁם:(שם כג,כז)

3.הטעות של בלק- לא ידע להקשיב ולשמוע:
הראייה של בלק היתה חדה, מדוייקת, לא השמיטה דבר. אך לא נשארה אלא ״ראייה״, כאדם הרואה את מה שחוצה לו.יתרו ״שמע״. השמיעה מחדירה פנימה, מלמדת, מבינה, מדריכה ומפעילה.(ברכת מרדכי השלם - מוסר - במדבר - אזרחי, ברוך מרדכי)

4.הראייה לכך שלא ידע לשמוע:
וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר קוּם בָּלָק וּשֲׁמָע הַאֲזִינָה עָדַי בְּנוֹ צִפֹּר: (במדבר כג,יח)

5.קריאת שמע-פותחת בשמיעה עם כיסוי העיניים ומסיימת בראייה המביאה לידי מעשה :
שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְ-הֹ-וָ-ה אֱ-לֹהֵינוּ יְ-הֹ-וָ-ה אֶחָד...
וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת יְ-הֹ-וָ-ה וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם.

חלק ד: קריאת שמע ומעמד הר סיני

0.אנוכי ה' וקריאת שמע- הסביב ל-2 העיקרים הראשונים מי"ג העיקרים של הרמב"ם:

היסוד הראשון-מציאות ה'
להאמין מציאות הבורא יתברך. והוא שיש שם נמצא שלם בכל דרכי המציאות, הוא עילת המציאות. הנמצאים כולם - בו קיום מציאותם וממנו קיומם.
ואל יעלה על הלב העדר מציאותו, כי בהעדר מציאותו נתבטל מציאות כל הנמצאים, ולא נשאר נמצא שיתקיים מציאותו.
ואם נעלה על לבנו העדר הנמצאים כולם זולתו, לא יתבטל מציאות השם יתברך ולא יגרע. ואין האחדות והאדנות אלא לו לבד, השם יתברך שמו, כי הוא מסתפק במציאותו, ודי לו בעצמו, ואין צריך במציאות זולתו.
וכל מה שזולתו מן המלאכים וגופי הגלגלים, ומה שיש בתוכם, ומה שיש למטה מהם - הכל צריכים במציאותם אליו.
וזה היסוד הראשון מורה עליו דיבור אנכי ה' אלקיך,

היסוד השני-אחדות ה'

יחוד השם יתברך. כלומר שנאמין שזה שהוא סברת הכל אחד. ואינו כאחד הזוג, ולא כאחד המין, ולא כאיש האחד שנחלק לאחדים רבים, ולא אחד כמו הגוף הפשוט האחד במניין שמקבל החילוק לאין סוף.
אבל הוא השם יתברך אחד באחדות שאין כמותה אחדות. וזה היסוד השני מורה עליו מה שנאמר "שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד".....

(הקדמת הרמב"ם לפרק "חלק" )

1.אחדות ה' היא יוצא מן הכלל של המציאות שהיא דואלית והיא מתגלה במעמד הר סיני ובכל קריאת שמע:

ממתן תורה זכו ישראל לק"ש, הקב"ה אמר להם שמע ישראל אנכי ה' אלהיך, נענו כולן ואמרו ה' אלהינו ה' אחד, ומשה אמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. אמר הקב"ה לישראל בני ראו כל מה שבראתי בראתי זוגות, שמים וארץ זוגות, חמה ולבנה זוגות, אדם וחוה זוגות, העולם הזה והעולם הבא זוגות, אבל כבודי יחיד ומיוחד בעולם שנאמר שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד:

(ילקוט שמעוני דברים תתלג)

2.פרשת שמע נאמרה ממש אחרי עשרת הדיברות שבחומש דברים:

ועל דרך המדרש, שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, הזכירה תורה פסוק שמע אחרי עשרת הדברות, ללמדך שדבור אנכי הוא היחוד, ר' נתן אומר מכאן תשובה למינין שאומרים שתי רשויות יש... ולפי שפסוק זה של שמע הוא פסוק של יחוד לכך יתמיד משה בלשונו במשנה תורה להזכיר לשון שמע...(רבנו בחיי, דברים ו,ד)

3.עשר מצוות בק"ש כנגד 10 הדיברות:

כשבא ר"ש אמר, הנה ודאי פרשת קריאת שמע רמוזים בה עשרת הדברות, כמו שהעמידוהו, וכך הוא ודאי, והיו הדברים האלה הם כלל של עשרת הדברות, ועל כן יש כאן עשר מצות כנגד עשר מצות שבתורה, (דהיינו שבעשרת הדברות), ומי הם, ושננתם לבניך א', ודברת בם, ב', בשבתך בביתך, ג', ובלכתך בדרך, ד', ובשכבך, ה', ובקומך, ו' וקשרתם לאות על ידיך, ז', והיו לטוטפות בין עיניך, ח', וכתבתם על מזוזות ביתך, ט', ובשעריך י'. הרי עשר כנגד עשרת הדברות, ועל כן פרשיות אלו הן כלל רב בתורה, אשרי חלקו של מי שמשלים אותן בכל יום ב' פעמים, כי השם הקדוש נתקדש בפיו כראוי. (זוהר דברים  קנד)

4.עשרת הדיברות נכללים בק"ש:

מפני מה קורין שתי פרשיות הללו בכל יום, רבי לוי ורבי סימון, רבי סימון אמר מפני שכתוב בהן שכיבה וקימה, רבי לוי אמר מפני שעשרת הדברות כלולין בהן, אנכי ה' אלקיך, שמע ישראל ה' אלקינו, לא יהיה לך אלהים אחרים על פני, ה' אחד, לא תשא את שם ה' אלקיך לשוא, ואהבת את ה' אלקיך. זכור את יום השבת לקדשו, למען תזכרו, רבי אומר זו מצות שבת שהיא שקולה כנגד כל מצותיה של תורה... כבר את אביך ואת אמך, למען ירבו ימיכם וימי בניכם, לא תרצח, ואבדתם מהרה, מאן דקטיל מתקטיל. לא תנאף, לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם... לא תגנוב, ואספת דגנך ולא דגנו של חבירך, לא תענה ברעך עד שקר, אני ה' אלקיכם, וכתיב וה' אלקים אמת... לא תחמוד בית רעך, וכתבתם על מזוזות ביתך ולא בית חבירך... (ירושלמי ברכות  ט א)

ה' אלוקינו - אנכי ה' אלוקך

ה' אחד - לא יהיה לך אלוהים אחרים.

ואהבת - לא תשא.

על מזזות - לא תחמוד.

ואספת דגנך - לא תגנוב.

ואבדת מהרה - לא תרצח.

למען ירבו ימיכם - כיבוד אב ואם.

ולא תתורו .. ואחרי עיניכם - לא תנאף.

ועשיתם את כל מצוותי - זכור את יום השבת.

אני ה' אלוקיכם אמת - לא תענה ברעך עד שקר.

5.הכהנים כרכו את עשרת הדיברות עם קריאת שמע:

אָמַר לָהֶם הַמְמֻנֶּה, בָּרְכוּ בְרָכָה אֶחַת, וְהֵן בֵּרְכוּ. קָרְאוּ עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים, שְׁמַע, וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ, וַיֹּאמֶר. בֵּרְכוּ אֶת הָעָם {ב} שָׁלשׁ בְּרָכוֹת, אֱמֶת וְיַצִּיב, וַעֲבוֹדָה, וּבִרְכַּת כֹּהֲנִים. וּבְשַׁבָּת מוֹסִיפִין בְּרָכָה אַחַת לַמִּשְׁמָר הַיּוֹצֵא:

(תמיד פרק ה משנה א)

קָרְאוּ עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים. לְפִי שֶׁהֵן עִקַּר הַתּוֹרָה {א}. וּבְדִין הָיָה שֶׁיִּהְיוּ קוֹרִין אוֹתָן בְּכָל יוֹם אַף בַּגְּבוּלִים, אֶלָּא שֶׁבִּטְּלוּם מִפְּנֵי תַּרְעֹמֶת הַמִּינִים, שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים אֵלּוּ לְבַדָּם נִתְּנוּ בְסִינַי וְלֹא שְׁאָר הַתּוֹרָה(ר"ע מברטנורה ,שם)

חלק ה: קריאת שמע בשגרת היום יום

1.השתדלות מלמטה משפיעה מלמעלה:
ת''ר המתפלל צריך שיכוין את לבו לשמים אבא שאול אומר סימן לדבר {תהילים י-יז} תכין לבם תקשיב אזנך (ברכות,לא,א)
אם תכין לבם. אז תקשיב אזנך (רש"י,שם)
לפי דקרא משמע דאין ביד האדם לכוון לבד לשמיים, שהרי אמר "תכין ליבם" דמשמע אם תכין ליבם אז תקשיב באזנך, כדפירש רש"י, אלמלא דביד הקב"ה הוא להכין לבבם שיכוונו בתפילה, אלמלא הקב"ה עוזרו, לא היה יכול לכוון את ליבו, אפ"ה סימן לדבר הוא שיתעורר האדם ויסכים בדעתו לכוון, כי אז ודאי הקב"ה עוזרו, כי הבא לטהר מסייעין לו מן השמיים" (הב"ח ,אב"ע סי' צ"ח)
בדוק ומנוסה, אם יתפלל אדם שחרית וקריאת שמע בכוונה, בו ביום יזכה לדבר מצווה ויצליח בעסקיו. ואף שלשעה יחשוב שאינו, בסופו ימצא שכן הוא. ואין צריך לומר שיצליח בו ביום בתורה, ומצווה גוררת מצווה".
(רבי יונתן אייבשיץ, יערות דבש, דרוש ד)

2.לראות את קיראת שמע כל יום כמשהו חדש:

בקריאת שמע כתיב "והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך" (דברים ו'), ואמרו ז"ל שיהיו בעיניך כדיוטגמא (הכרזה) חדשה, שיהי לך כדבר חדש המעורר התענינות רבה. ודבר זה הוא תנאי ראשון לקריאת שמע, למה, כי בלי זה, ההרגל מפסיד כל התבוננות וכל אפשרות של הכרה רוחנית. וידוע שבני אדם אין רואים את הנס שבטבע מחמת כח ההרגל... ואיך עושים קריאת שמע, שקוראים פעמיים בכל יום, כדיוטגמא חדשה? התשובה היא, בעיון. כי אין עיון בלי חידוש, וכל חידוש מעורר הלב ושובר ההרגל... (מכתב מאליהו חלק ה עמוד כד)

והנה אמרו ז"ל (ברכות כ"ט) העושה תפלתו קבע אין תפילתו תחנונים, ובש"ס שם מאי קבע וכו', רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו כל שאינו יכול לחדש בה דבר, פירש רש"י לשון קבע, כהיום כן אתמול כן מחר. והנה ידיעת הפכים אחד, דכמו העושה תפילתו קבע אין תפילתו תחנונים, מובן להיפוך דבכח הקריאת שמע שמעורר בצעמו כח ההתחדשות נעשית תפילתו תחנונים, ולשון תחנונים היא הלשון העשירית שבלשונות התפילה כבמדרש, ובלשון זו התפלל משה, והיא הגדולה שבתפילות, ועל כן מובטח שתפילתו נשמעת. (שם משמואל, ואתחנן תרע"ה)

3.חשיבות הריכוז בקריאת שמע:

והאמר ר' יצחק בר שמואל בר מרתא הקורא את שמע לא ירמוז בעיניו ולא יקרוץ בשפתותיו ולא יורה באצבעותיו, ותניא רבי אלעזר חסמא אומר הקורא את שמע ומרמז בעיניו ומקרץ בשפתותיו ומראה באצבעו עליו הכתוב אומר ולא אותי קראת יעקב, לא קשיא הא בפרק ראשון הא בפרק שני. (יומא יט ב)

4.מהדברים הראשונים שצריכים להיכנס לשגרת יומו של כל ילד בישראל:

תנו רבנן קטן... יודע לדבר אביו לומדו תורה וקריאת שמע... קריאת שמע מאי היא פסוק ראשון. (סוכה מב א)

הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא לֹא יִשְׁכַּב עַד יֹאכַל טֶרֶף וְדַם חֲלָלִים יִשְׁתֶּה: (במדבר כג,כד)

הן עם כלביא יקום וגו'. כשהן עומדין משינתם שחרית, הן מתגברים כלביא וכארי, לחטוף את המצות, ללבוש טלית לקרוא את שמע ולהניח תפילין:  
לא ישכב. בלילה על מטתו עד שהוא אוכל  ומחבל כל מזיק הבא לטרפו, כיצד קורא את שמע על מטתו, ... (רש"י,שם)

אולי יש לומר שרש"י מונה את הדברים לפי סדר שנות חיי האדם, כי בילדותו כשמתחיל לדבר ילבישוהו ציצית, וקוראים עמו שמע, ואח"כ כשנעשה בן י"ג למצוות יניח תפילין.

(ע"פ הרב צבי הירש פרבר זצ"ל,כרם הצבי )

5.המינימום של "לא ימוש" של לימוד תורה- קריאת שמע:

תנו רבנן איזהו עם הארץ, כל שאינו קורא קריאת שמע שחרית וערבית בברכותיה, דברי ר' מאיר. (סוטה כב א)

אמר רבי יוחנן משום ר"ש בן יוחי אפילו לא קרא אדם אלא קרית שמע שחרית וערבית קיים לא ימוש, ודבר זה אסור לאומרו בפני עם הארץ, ורבא אמר מצוה לאומרו בפני עמי הארץ. (מנחות צט ב)

...ומי שזוכה להגביר כח החכמה כל כך עד שאין אצלו שום דמיון של בטלה זהו התלמיד חכם האמיתי שכל שיחתן תורה, ואפילו שיחה בטילה שלהם כי אין אצלם שום דבר בטל. והמדריגה היותר קטנה היא שקורא קריאת שמע שחרית וערבית, דאיתא במנחות צ"ט ב' דגם כן קיים בזה "לא ימוש", היינו כשיוכל להגביר כח חכמתו על דמיונו על כל פנים פעמים ביום בשכבו ובקומו כבר יצא מכלל עם הארץ על כל פנים, כי התעוררות זה במחשבה פעמים ביום יוכל לפעול גם כן על כל היום שלא ישקע על כל פנים כל כך... וזה חובת גברא על כל אחד מישראל... (רבי צדוק הכהן מלובלין, חלק ד מחשבות חרוץ עמוד י, וראה שם עוד)

6.הטעם לקריאת שמע בוקר וערב:

דבר אחר שמע ישראל, למה קורין שמע בבקר ובערב, קורין בערב שהנפשות עולות למעלה, וקורין בבקר על חזרתן, שנאמר להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות, זה שאמר הכתוב יש אחד ואין שני, משל למלך בשר ודם שהזקין ממליך בנו תחתיו, אבל הקב"ה אינו כן, אלא הוא אחד ושמו אחד... כך אמר הקב"ה לישראל, לשעבר הייתם מקריבין לי שתי פעמים ביום את הכבש אחד תעשה בבקר וגו', וגלוי וידוע לפני שבית המקדש עתיד ליחרב ומכאן ואילך אי אתם יכולין להקריב קרבנות, אלא אני מבקש תמורתן של קרבנות שמע ישראל בבקר, שמע ישראל בערב, ועולה לפני יותר מכל הקרבנות. (ילקוט שמעוני דברים תתלה)

10.קריאת שמע בשיגרת היום - עיר מקלט למכה נפשו בשגגה- מגוננת עליו מפני המיתה :

א.מכה נפש עצמו בימנו- יתוקן ע"י 6 תיבות שמע ו-42 תיבות בפרשה ראשונה:

בהעיר לב להבין ולדעת יש לרמז בזה, כי מצוה  זו נוהגת בכל זמן כי התורה נצחית, ועל כן אפילו

בזמן הזה יש לה שייכות, והוא תיקון למכה נפש בשגגה, רצוני לומר מי ששגג בחטאים ועוונות

ומשחית את נפשו הוא יעשנה, רצוני לומר שיעשה תיקון זה בקבלת עול מלכות שמים באהבה שלימה,

ובמסירות נפש גדולה באמת בכל לבבו להשי"ת בהשש תיבות שמע ישראל כו', והמה בחינת שש

ערי מקלט. ועליהם תתנו מ"ב עיר, הוא בחינת פרשה א' של קריאת שמע, שהיא ואהבת שיש בה מ"ב

תיבות, והיינו קבלת אהבתו יתברך ותורתו בכל לב ונפש, ועל ידי המסירות נפש באמת בכל לבבו

לקבל עליו עול מלכות שמים, ועל ידי קבלתו  באמת אהבת השי"ת בכל לבבו, בזה נתכפר לו על

שהכה את נפשו בשגגה (אוהב ישראל, פרשת מסעי)

ב.ערי המקלט קולטות אפילו למי  שלא יודע שהוא נמצא בהן וערי הלוויה רק למי שיודע שהוא נמצא בעיר לוויה:

ומצינו ביאור על כך בגמרא (מכות י.): "אמר אביי הללו קולטות בין לדעת בין שלא לדעת, הללו לדעת קולטות שלא לדעת אינן קולטות". פירוש, שש ערי מקלט יש בכוחן לקלוט את הרוצח, אפילו הוא לא ידע שהוא נמצא בעיר שקולטת רוצחים, אבל מ"ב ערי מקלט קולטות את הרוצח רק לדעת, שהוא יודע שהוא נמצא בעיר שקולטת אותו...

מעתה מבואר היטב בדרך עבודה ענין שש ערי מקלט, שהן כנגד שש תיבות של "שמע ישראל", שהן קולטות בין לדעת ובין שלא לדעת, לרמז בכך שאפילו פושעי ישראל וקלי הדעת שאין בהם דעת להתגבר על היצר, אך כל זמן שהם מאמינים באחדות ה' שמפורשת בשש תיבות של הפסוק: "שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד", הרי הן קולטות אותם שלא יצאו מלהיות נכללים בתוך כלל ישראל. 

אך לעומת זה מ"ב ערי מקלט של הלויים קולטות רוצח נפש בשגגה רק מדעת, דהיינו שהאדם לומד משבט לוי שלא היה להם חלק ונחלה, אלא הם גרים במ"ב ערי מקלט המכוונות כנגד מ"ב תיבות בפרשת "ואהבת את ה' אלקיך", שאדם מוכן להקריב את כל עניני העולם הזה בשביל אהבת התורה ואהבת ה'.

(שבילי פנחס הרב פנחס פרידמן, פרשת מטות מסעי שנת תשע"ח)

חלק ו: קריאת שמע - אהבה ויראה:

0.שם מ"ב וקריאת שמע:

קריאת שמע: פרשה ראשונה , החל מהמילה "ואהבת" עד סיום הפרשה הראשונה :"ובשעריך" יש בדיוק 42 מילים, והם כנגד שם הגבורה, שם של ארבעים ושתיים שבו נבראו שמים וארץ, השל"ה הקדוש מסכת תמיד פרק נר מצוה סימן כ"ז מסביר:והכוונה היא לכלול את השמאל בימין למען תהיה הימין שולטת, וזה כי הפרשה עצמה של ואהבת" היא הימין , ומנין תיבותיה שם מ"ב בשם הגבורה היא שמאל. נמצא שהימין נגלה והשמאל נסתר כמנין התיבות.

לכן מדקדקים בשעת קריאת פרשת :ואהבת" משימים יד שמאל תוך יד ימין , לרמז כי הימין שולטת על השמאל והרחמים כובשים את הכעס כשעושין רצונו של מקום ועובדים מאהבה.

פירוש "עת רצון" מדגיש: והנה עליך לדעת, אהובי, בני, אשר הם מ"ב כלים להמשיך בהם אור וזיו דבקות אהבה בו יתברך, ולעכן המילים "אנכי מצוך היום על" הם סופי תיבות "כלי"ם" שעל ידי שם מ"ב שהם מ"ב כלים, מורידים את האורות העליונים למטה, ולכן תכוון היטב באמרך כל תיבה מפרשת :"ואהבת" כי בזה אתה ממשיך על עצמך צנורות האהבה מרום גבהי מרומים ולא יכילהו הדעת והשכל עומק הסודות שיש בכח זה, ולכן תאמר את התיבות בשמחה ובאהבה גדולה, ותכוון אל פירוש המלות, ויאיר עליך אור עליון מאור האורות.

(אתר נפלא-אות הרב בן ציון בר עמ"י)

1.תוספת אות ו', ללמדנו שלפני אהבת ה' צריך להקדים יראת ה':

ואהבת אמר בתוספת וא"ו, לומר מלבד מצות שמע ישראל שהוא קבלת עול מלכות שמים, היא

מצות אהבת ה'. עוד ירצה (שביקש הכתוב להעיר להקודם לאהבה על מה שקדמה לאהבת ה', על דרך אומרם ז"ל (זוהר הקדוש פרשת ויקהל רטז.) אין אדם משיג גדר האהבה עד שתקדים בו היראה, והוא אומרו ואהבת מלבד גדר היראה, ואומרו את ה', פירוש על ידי האהבה אדם מתדבק בה'

(אור החיים ,דברים ו,ד)

2.חובת הכוונה בפסוק הפותח של קריאת שמע- קבלת ה' ביראה ואז ההמשך- האהבה- מגיע במתנה:

קורא את שמע, ולא כוון לבו בפסוק ראשון שהוא שמע ישראל, לא יצא ידי חובתו. והשאר, אם לא כוון לבו, אפילו היה קורא  בתורה, או מגיה הפרשיות האלו בעונת קריאת שמע יצא, והוא שכוון לבו בפסוק ראשון

(או"ח סימן ס סעיף ה)

הפשט הכוונה בזה, כי "שמע ישראל" שהוא קבלת עול מלכות שמים צריך להיות בכוונה, ואחרי שכבר קיבל עליו עול מלכות שמים, כבר יוצא אפילו אם לא אמר השאר בכוונה. צריך להשתדל על יראת ה' ואז יקבל אהבת ה' במתנה

(שבילי פנחס פרשת ואתחנן תש"פ)

3.חובה לשלב יראה ואהבה כדי להעלות את התורה למעלה:

אורייתא בלא דחילו ורחימו לא פרחת לעילא... תורה  ומצוה בלא דחילו ורחימו לא יכילת לסלקא ולמיקם קדם יה

( תיקוני זוהר תיקון י כה:)

פירוש, תורה בלא יראה ואהבה אינה פורחת למעלה. פירוש, תורה ומצוה בלא יראה ואהבה אינן יכולות לעלות ולעמוד לפני ה', כי היראה והאהבה הן שתי כנפיים המעלות את התורה והמצוות למעלה.

4.יש להשתדל בעיקר כדי להשיג יראת ה', ועל ידי זה יזכה לאהבת ה' בבחינת מתנה מלמעלה:

יסוד ושורש עבודת השם יתברך ליראה ולאהבה את שמו יתברך, ובכל מקום היראה קודמת לאהבה, שמקודם צריך לירא מהשם יתברך ומהדר גאונו. ואמר מורי הקדוש מוה"ר דוב בער, שהאדם צריך להשתדל ולהתאמץ שיהיה יראת שמים על פניו, ואז האהבה בא ממילא, שמחמת שזיכך את עצמו להיות יראת ה' על פניו

זוכה גם כן לאהבת השם יתברך. ואמר הוא ז"ל, שזהו כמו שאמרו חכמינו ז"ל (קידושין ב:) דרכו של איש לחזור אחר אשה, שאשה מכונה ליראה (משלי לא-ל) אשה יראת ה', ואיש מכונה לאהבה, ודרכו של איש לחזור אחר אשה, היינו מי שירא ה' באמת, חוזר אחריו גם כן מדת אהבה, ובא גם כן ממילא לאהבת השם יתברך

("קדושת לוי" לקוטי ש"ס שבת עז:)

5.הראייה מהפסוק שיראה היא הבסיס לאמונה:

וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ וְלַעֲבֹד אֶת יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ (דברים י יב)

והנה המתחזק ביראה יום אחר יום, ממנה יעלה אל האהבה, וזה שאמר הכתוב ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלקיך, והדר כתיב ולאהבה, כלומר אינו שואל מעמך כי אם שתתחזק ביראה, כי ממנה ממילא תעלה אל אהבה

(ספר חרדים פרק סט)

6.רמז לקדימת יראה לאהבה:

יראה אהבה בקדושה, והנה בקשר אחד תמצאנו 

(רבי שמשון מאוסטרופלי, "לקוטי שושנים" ד"ה איתא בלמודי האר"י ז"ל)

יר   אה

אה בה

שאין ספק כי שמע ישראל שהוא קבלת מלכות שמים שהוא יראתו יתברך, כי מלכות בשר ודם יש לו מורא מלכות, ואיך לא מלכות שמים, ולפיכך אחר המורא כתיב, ואהבת להידבק בו יתברך ביראה ואהבה

(גבורות השם פרק מד)

7.קבלת עול מלכות שמים חייבת להיעשות ביישוב הדעת ולא בהליכה, מכאן ואילך אפשר בהליכה:

"ויאמר ה' אל אברם לך לך. ילמדנו רבינו אדם מישראל מהו שיקבל עליו מלכות שמים כשהוא מהלך. רב אידי ורב הונא בשם רבי יהודה ורבי יוסי בשם רבי שמואל אמרו אסור לקבל עליו מלכות שמים כשהוא מהלך, אלא יעמוד במקום אחד ויכוין לבו לשמים באימה וביראה ברתת ובזיע ביחוד השם, ויקרא שמע ישראל ה' אלקינו ה'

אחד, כל אחד ואחד בכוונת הלב, ואחר כך ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, וכשמתחיל ואהבת רצה

מהלך רצה עומד רצה יושב, שכך כתיב בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך".

(תנחומא לך לך סימן א)

8.יעקב תיקן את ברוך שם ככפרה על מי שלא יצליח לכוון באמירת שמע:

על פי האמור יפתח לנו פתח להבין הטעם שיעקב אבינו אמר "ברוך שם כבוד מלכותו" אחרי הפסוק הראשון "שמע ישראל", כי כשתיקן במעמד ההוא קריאת שמע לכל ישראל, שיקבלו עליהם עול מלכות שמים בפסוק הראשון, ראה ברוח הקודש שיהיו ביניהם כאלה, שבגלל טרדות הזמן והגלויות לא יכוונו כראוי להמליך את

הקב"ה בפסוק הראשון, על כן פתח ואמר: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", כדי לכפר בכך על

הפגם בכבוד מלכות שמים, שלא קיבלו מלכותו בכוונה הראויה בפסוק "שמע ישראל", והרי זה

על דרך שמבואר ב"שלחן ערוך" (או"ח סימן רו ס"ו) שאם בירך ברכה לבטלה צריך לומר: "ברוך שם

כבוד מלכותו לעולם ועד". 

(שבילי פנחס פרשת ואתחנן תש"פ)

9.משה לא אמר ברוך שם כבוד מלוכות כי רצה ללמד את המצב האידאלי לכתחילה שמכוון ליבו בפסוק ראשון של קריאת שמע:

מעתה ירווח לנו להבין הטעם שלא הזכיר משה רבינו בתורה שבכתב: "ברוך שם כבוד מלכותו

לעולם ועד", אחרי שמסר להם מצות קריאת "שמע ישראל", כי כל המצוות הכתובות בתורה

צריך לקיימן בתכלית השלימות, לכן מאחר שלפי הדין צריך לכוון בפסוק הראשון לקבל עליו עול

מלכות שמים, ואם לא עשה כן לא יצא ידי חובתו, אי אפשר שיזכיר משה בתורה שבכתב: "ברוך שם

כבוד מלכותו", לאותם שלא יקיימו מה שכתוב בתורה, שהרי חפצו של הקב"ה נותן התורה,

שיקיימו ישראל מצות קריאת שמע בשלימות. אבל יעקב אבינו שהקדים לתקן קריאת שמע

לישראל בבחינת תורה שבעל פה, עוד לפני שניתנה להם מצות קריאת שמע בתורה שבכתב

בהר סיני, היה יכול למסור להם שיאמרו: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", כדי לתקן בכך אם

לא קיבלו עליהם כראוי עול מלכות שמים בפסוק "שמע ישראל".

(שבילי פנחס פרשת ואתחנן תש"פ)

10.לכן אומרים ברוך שם בלחש- להסתיר את האפשרות שלא הצלחנו לכוון:

הנה כי כן יאירו עינינו להבין הספק של חכמינו ז"ל בענין אמירת "ברוך שם" וההכרעה שלהם: "אמרי רבנן היכי נעביד ]איך נעשה[, נאמרוהו ]כדי לכפר על  מה שלא קיבלנו עול מלכות שמים כראוי[, לא אמרו משה רבינו

]בתורה כדי ללמדנו שצריך לקבל עול מלכות  שמים כראוי[, לא נאמרוהו, אמרו יעקב ]כדי לכפר[, התקינו שיהו אומרים אותו בחשאי", כדי להראות בכך שאנו משתוקקים לקבל עלינו  עול מלכות שמים ב"שמע ישראל" כראוי, אלא שמפאת הבושה שלא קיבלנו עול מלכות שמים  כראוי, אנו אומרים אותו בחשאי .

וזהו ביאור המשל: "משל לבת מלך שהריחה ציקי קדירה ]מיני מתיקה[, אם תאמר ]שהיא רוצה אותם[ יש לה גנאי, לא תאמר יש לה צער, התחילו עבדיה להביא לה בחשאי". הנמשל הוא, כי מצד אחד אנו משתוקקים לומר: "ברוך שם כבוד מלכותו", כדי לכפר על מה שלא קיבלנו עול מלכות שמים כראוי ב"שמע ישראל", אבל מצד שני אנו מתביישים בכך, כי יותר טוב היה אילו היינו זוכים לקבל עול מלכות שמים כראוי בפסוק

הראשון, לכן תיקנו לומר אותו בחשאי. 

11.המחלוקת מתי לעשות הפסקה אחרי שריאת שמע שורשה האם להתייחס לברוך שם כחלק אינטגרלי של הפסוק הראשון או לא:

הנה מה טוב ומה נעים לבאר בזה שתי הדעות שנזכרו ב"שלחן ערוך" (או"ח סימן סא סי"ד) אימתי צריך לעשות קצת הפסקה, בין "שמע ישראל" ל"ברוך שם", או בין "ברוך שם" ל"ואהבת את ה' אלקיך", המחבר כתב: "צריך להפסיק מעט בין (ברוך שם כבוד מלכותו) לעולם ועד לואהבת, כדי  להפסיק בין קבלת מלכות שמים לשאר מצוות". 

אבל הרמ"א הביא שם בשם ה"אבודרהם": "ויש להפסיק מעט בין אחד לברוך, כי עיקר קיבול  

מלכות שמים הוא פסוק ראשון".  לפי דברינו יש לומר הביאור בזה, כי לפי דעת המחבר מאחר ש"ברוך שם" הוא כפרה על מה שלא קיבלו עול מלכות שמים כראוי, נמצא שהוא חלק בלתי נפרד מהפסוק הראשון, לכן צריך להפסיק רק אחרי אמירת: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". אבל לפי דעת הרמ"א מאחר שבפסוק "שמע ישראל" צריך לכוון כראוי לקבל עליו עול מלכות שמים, לכן צריך להפסיק מעט אחרי פסוק זה, לפני שאומר "ברוך שם" לכפר על שלא התכוון כראוי, שהרי התכלית היא לקיים מצוה זו בכוונה הראויה, אלא שבכל

זאת אנו אומרים "ברוך שם", כדי לכפר אם לא זכינו לכוון כראוי.

(שבילי פנחס פרשת ואתחנן תש"פ)

חלק ז: שמע ישראל כקריאה אחרונה לפני קידוש ה'

0.ק"ש לפני הפטירה:

בעת יציאת הנשמה, נוהגים לקרוא קריאת שמע, ופסוק "ה' הוא האלקים" שבע פעמים, ואומרים, "ה' מלך, ה' מלך, ה' ימלוך לעולם ועד", ופסוקים של רחמים כמו י"ג מדות וכיוצא בזה, כדי לקבל עול מלכות שמים

(הלכות אבלות באגדה ובהלכה)

1.קריאת שמע של משה ושל פנחס במעשה השיטים:

א.משה קורא את שמע מתוך בכי וחוסר אונים בפני מעשה זמרי בן סלוא:

וְהִנֵּה אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּא וַיַּקְרֵב אֶל אֶחָיו אֶת הַמִּדְיָנִית לְעֵינֵי מֹשֶׁה וּלְעֵינֵי כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהֵמָּה בֹכִים פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד:(במדבר כה,ו)

וְהָא גְבַר מִבְּנֵי יִשְרָאֵל אָתָא וְאָחַד בְּבֵלוּרִיתָא דְמִדְיָנֵיתָא וְקָרֵיב יָתָהּ לְוַת אָחוֹהִי לְמֶחֱמֵי משֶׁה וּלְמֶחֱמֵי כָּל כְּנִשְׁתָּא דִבְנֵי יִשְרָאֵל עָנֵי וְכֵן אָמַר לְמשֶׁה מַה דָא לְמִקְרַב לְגַבָּהּ וְאִין אָמַר אַנְתְּ דַאֲסִירָא הִיא הֲלָא אַנְתָּ נְסֵיבַת יַת מִדְיָינֵיתָא בְּרַת יִתְרוֹ וְכַדִי שָׁמַע משֶׁה רָתַח וְאִשְׁתְּלֵי וְאִינוּן בַּכְיַין וְקַרְיַין שְׁמַע וְקַיְמִין בִּתְרַע מַשְׁכַּן זִמְנָא: (תרגום יונתן,שם)

ב.ולכן רבי עקיבא שהוא גלגולו של זמרי מתקן בקריאת שמע לפני מותו:

בשעה שהוציאו את ר' עקיבא להריגה זמן קריאת שמע היה והיו סורקין את בשרו במסרקות של ברזל, והיה מקבל עליו עול מלכות שמיים. אמרו לו תלמידיו: רבינו, עד כאן? אמר להם: כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה, "בכל נפשך", אפילו נוטל את נשמתך, אמרתי: מתי יבוא לידי ואקיימנו, ועכשיו שבא לידי ולא אקיימנו? היה מאריך באחד עד שיצתה נשמתו באחד. יצתה בת קול ואמרה: אשריך עקיבא שיצתה נשמתך באחד

(ברכות ס"א,ע"ב)

2.פנחס קורא את שמע  כמנוף לקראת פעולתו ההירואית:

 ידוע דקריאת שמע יש בה רמ"ח תיבות מפני כי כוחה גדול להכרית את אויבי ישראל הקליפות והתחתונים שברשותם והיא תהיה להם כמו רומח לדקור וכמו חרב להרוג כמו שכתוב" רוממות אל בגרונם" (תהלים קמט, ו) זו קראית שמע ועל ידי כן יהיה "חרב פיפיות בידם" להרוג את אויביהם, ולכן גבי פנחס כתיב "ויקח רמ"ח בידו" ואמרו רבותינו ז"ל זכות רמ"ח תיבות דקריאת שמע וגבר בזה על הסטרא אחרא

(בן איש חי הלכות שנה א וארא פתיחה)

3.אמירת שמע לפני הפטירה ולפני קידוש ה':

אמירת "שמע ישראל" בשעת מוות ובמיוחד במצבים של הקרבה עצמית, נחשבת בתורת הסוד כתיקון גדול ביותר לנשמת האדם ומכפרת על עוונות רבים, ונהוגה גם דורות רבים לאחר רבי עקיבא. במיוחד בתקופות מסעי הצלב, ובפוגרומים השונים.

(אליבא דויקיפדיה)

4.מסירות נפש בשואה באמירת שמע לפני הליכתם אל המוות:

בקינה על השואה שחיבר האדמו"ר מבאבוב הוא מציין את מסירת הנפש תוך אמירת "שמע ישראל": "צעקתם ובכיותיהם, צפופים וסגורים בקרונים. כצאן לטבח יובלו לשרפה בכבשונים. קול שועם יזכר תמיד לפני שוכן מעונים. בקראם שמע ישראל, מסרו נפשם לאדוני האדונים".

(אליבא דויקיפדיה)

5.רועי קליין הי"ד קרא שמע לפני שקפץ על רימון:

גם בדורנו, התפרסם קצין צה"ל רועי קליין, אשר בקרב בבינת ג'בייל השתטח על רימון יד במטרה להציל את חבריו לפלוגה במהלך מלחמת לבנון השנייה וזעק "שמע ישראל" לפני שהקריב את חייו כדי להציל את חיי חבריו.

(אליבא דויקיפדיה)

סיום: יעקב- משה ואמרית ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד 

יעקב אבינו זכה שקריאת שמע על שמו כי היא משלבת אהבה(אברהם) ויראה(יצחק) וזהו מידת התפארת שהיא מדתו של יעקב דווקא ואליה יש לחתור גם ובמיוחד בקריאת שמע

(ענ"ד)

יעקב הוסיף את "ברוך שם" שזה כנראה מכוון כנגד מידת הרחמים שמתקנת ומכילה אם לא כיוון אדם בקיראת שמע ומאחר ויעקב מידתו היא רחמים שמשלב חסד ודין לכן צירף את "ברוך שם.."

משה שהוא מידת הדין לא עשה כן אלא רק פסוק פותח של שמע אבל הוריד את הכתר הזה מהשמים כדי שיוכלו להשתמש בו בצנעה

(ענ"ד)

__________________________________________________________________________