פתיחה: מדוע לא פירטה התורה מהן המצוות שאדם דש בעקביו?
הגזר- הדברים שיחולו עקב מה שיעשו ועקב מה שלא יעשו:וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְשָׁמַר יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ:(דברים, ז,יב)
וְהָיָה אִם שָׁכֹחַ תִּשְׁכַּח אֶת יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ וְהָלַכְתָּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַעֲבַדְתָּם וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לָהֶם הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן: כַּגּוֹיִם אֲשֶׁר יְהוָה מַאֲבִיד מִפְּנֵיכֶם כֵּן תֹאבֵדוּן עֵקֶב לֹא תִשְׁמְעוּן בְּקוֹל יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהֵיכֶם(דברים ח,יט-כב)
והיה עקב תשמעון. אם המצות קלות שאדם דש בעקביו תשמעון (רש"י,שם)
הקדמה: עקב- לשון משהו עתידי- תוצאה עתידית
עקב תשמעון פירוש עקב הוא סוף ותכלית, כדרך שמצינו שישתמשו חז''ל בלשון זה בלשון המשנה (סוטה מ''ט:) בעקבות משיחא וכו' כי בגמר זמן ביאתו יקרא עקבות, כמו כן אמר עקב תשמעון את המשפטים ושמרתם ועשיתם אז הוא זמן השמחה וכל שלא הגיע לזה אין לו מקום לשמוח
(אור החיים,שם)
חלק א: אודות השכר הגשמי בפרשה
1.איך יתכן שהתורה מונה כאן שכר פיזי בעולם הזה והרי ידוע שאין שכר אלא לעולם הבא?
א.שכר גשמי על קיום בשמחה יש:
לכאורה פסוקים אלו סותרים מה שדרשו חכמינו ז"ל עירובין כב). על הפסוק בסוף הפרשה הקודמת (דברים ז, יא): 'היום לעשותם' -- ומחר לקבל שכרם, דשכר מצות בהאי עלמא ליכא (קידושין לט:), ובפסו בתחילת פרשת עקב יש הבטחות לשכר בעוה"ז על המצוות.
החיד"א ז"ל דבעוה"ז מקבלים שכר על השמחה במצוה, וזה הרמז: שהוא לשון שמחה (בואשית רבה מב, ג), 'צקב תשמעון' וכו', דהיינו . שמיעת וקיום המצוות יהיה בשמחה, אז 'ושמר ה' אלהיך' וכו', שעל השכר הוא בעולם הזה.
(גבורות התורה הרב גבריאל הכהן חלק ב ע"מ 368)
ב.השכר הגשמי ניתן לצאצאים הראויים:
היה עקב תשמעון. אמר רבינו ז"ל [טעם [על סמיכות פרשת 'ואתחנן' לפרשת 'עקב', כי שכר מצוה בהאי עלמא ליכא (קדושין לט, ב), פירוש, כי לא ניכר פעולה שמשלמין לפועל שכרו, אלא שכר מצוה ממתינין ליוצאי חלציו,
אם יזדמן איש ראוי לקבל, אהוב למעלה וצדיק,אז משלם לו שכר אבי אביו, וממתין אף עדאלף דור. וזהו שמסיים (בפ' ואתחנן פסוק ט) "האלהנאמן שומר הברית והחסד לאוהביו ולשומרי מצותיו לאלף דור", זהו בזמן "והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם" אז "ושמר ה' אלהיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך" שתהיה צדיק וראוי לקבל( הגר"א, ליקוטי תורה,שם)
ג.השכר הגשמי ניתן על דברי הרשות הגשמיים:
ויש לבאר זאת, לפי דברי רש"י ש'עקב' משמעו מצוות קלות שאדם דש בעקביו, - ויש לומר שמצוות שאדם דש בעקביו הכוונה למה שנפסק בשולחן ערוך (או"ח סימן רל'א): שבכל מה שיהנה בעולם הזה, לא יכוון להנאתו, אלא לעבודת הבורא יתברך, כדכתיב, "בכל דרכיך דעהו" (משלי ג', ואמרו חכמים: כל מעשיך יהיו לשם שמים, שאפילו דברים של רשות, כגון האכילה והשתיה וההליכה וכו' והשיחה וכל צרכי גופך, יהיו כולם לעבודת בוראך, או לדבר הגורם עבודתו וכו" - והנהגות אלו הן מצוות שאדם דש בעקביו, שעושה מצוות בהליכותיו ובכל עיסוקיו כשטעושה אותם לשם שמים, [ובעיני האדם הן נראות כמצוות קלות, כי אין הוא מבין את החשיבות והצורך
לקדש את דברי הרשות].
והנה על מצוות רגילות אכן אין מקבלים את השכר בעולם הזה, וזאת כי מכיון שהמצוה היא רוחנית ונצחית, על כן גם שכר המצוה הוא רוחני ונצחי, אבל על מצוות שעושה האדם על ידי דברי הרשות הגשמיים, (שמכוון בהם לשם שמים), על זה ראוי לקבל גם שכר גשמי בעולם הזה, - וזה שאומר הכתוב "והיה עקב תשמעון" שתקיים גם את המצוות שבדברי הרשות הגשמיים, על זה יתן לכם השי"ת שכר גם בעולם הזה', - "ואהבך וברכך וגו' וברך פרי בטנך וגו".
(כתב סופר,שם)
2.כל השכר המורגש בעולם הזה הוא כאין וכאפס לעומת השכר העתידי:
אם נקבץ אל תוך רגע אחת את כל שעות, וגם רגעים, של אושר ונחת שיש לאדם במשך כל ימי חייו, ונצרף לזה את כל האושר והנחת שיש לכל חבריו ומיודעיו בכל ימי חייהם, וגם את זה נכניס אל אותה הרגע, וניתן הכל לאדם אחד, האם אפשר לשער את מדריגת האושר אשר ירגיש האדם ההוא ברגע ההוא? אכן זאת ועוד אחרת, כי נצרף אל תוך הרגע ההוא וניתן לאדם הזה את כל האושר והנחת שיש לאנשי כל העיר במשך כל ימי חייהם, ועוד יותר מזה כי נצרף עוד את כל האושר של כל דרי עיירות שבכל המדינה ובכל מדינה ומדינה, היינו כל הטוב שבעולם במשך דור שלם, והכל נצרף אל תוך רגע אחת וניתן לאדם אחד, מ"מ עדיין אין זה 'כל חיי העוה"ז'. אבל כל חיי העוה"ז הוא, אם נצרף את כל האושר, שבכל הדורות מראשית הבריאה עד סוף כל הדורות,
והכל ממש, כל טוב העוה"ז בלי שום יוצא מן הכלל, הכל ינתן לאדם אחד וברגע אחת ממש, א"כ הלא אין לך אושר יתר על זה כלל. ואף על פי כן, קורת רוח בעוה"ב גדול הימנו. וביאור מדריגת קורת רוח, פירש אדמו"ר מורי חמי רבי נחום זאב זצוק"ל שהוא כציור סעודת שמחה גדולה בבית מלכים אשר יעבור עני ויריח את ריח הסעודה מידי עברו ברחוב מחוץ לבית, ויהנה מן הריח הטוב, זהו בחינת קורת רוח. וכן גם בעוה"ב אם אדם איננו זוכה לעוה"ב גופא, אלא שמרשים לו לעבור מבחוץ ולהנות רק מריח הטוב של העוה"ב המוכן לצדיקים,
זהו פירוש מי שיש לו קורת רוח בעוה"ב (היינו רק קורת רוח של עוה"ב לא עוה"ב עצמו), הוא השכר היותר קטן אשר אפשר להימצא, ועל כרחנו הוא עבור המצוה היותר קטנה אשר אין קטנה הימנה (שהרי כל מצוה יש לה מתן שכר בעוה"ב), ועל זה אמרו כי כל חיי עולם הזה וכל תענוגיו ואושריו כלולים יחד מראשית הבריאה ועד סוף סופה, עוד לא יגיעו אל קורת רוח כזה בעוה"ב.
(מכתב מאליהו חלק א "העונש והשכר בעולם הזה")
חלק ב: מצוות העקב
0.הטעם שנקט לשון עקב ולא אם:
והיה עקב תשמעון. אם המצות קלות שאדם דש בעקביו תשמעון (רש"י,שם)
אך קשיא, כי דרש זה רחוק מאוד מפשוטו, ואין דרך רש"י להביא אותו בפירושו. ויראה, דהכא מוכח לפי פשוטו שהכתוב מדבר מן מצות קלות, דאם לא כן - "והיה עקב" למה לי, לכתוב 'והיה אם המשפטים תשמעון', כדכתיב (שם) "אם בחוקותי תלכו", על כרחך הכתוב רצה לומר שאפילו דבר שנראה לכם שאין בו שכר כל כך - תקבלו שכר גדול עליו, כאילו אמר שדבר זה יהיה שבשביל דבר קטן יהיה לכם שכר גדול, ולכך כתיב "והיה עקב", שלשון "עקב" הוא שכר
(גור אריה ,שם)
וְכָל אוֹתָם שֶׁעָבְרוּ עַל דָּבָר אֶחָד שֶׁל הַתּוֹרָה נִתְפְּסוּ בָהּ. שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ שֶׁהִתְחַכֵּם עַל כָּל בְּנֵי הָעוֹלָם, עָבַר עַל דָּבָר אֶחָד שֶׁל הַתּוֹרָה, וְגָרַם לוֹ לְהַעֲבִיר מִמֶּנּוּ אֶת מַלְכוּתוֹ וּלְפַלֵּג אֶת הַמַּלְכוּת מִבְּנוֹ. מִי שֶׁעוֹבֵר עַל הַתּוֹרָה עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
(זוהר מתורגם קצט ע"א)
בפסוק זה רמוזים דברי עקביא בן מהללאל במשנה (אבות ג,א):הסתכל בשלשה דברים ואי אתה בא לידי עבירה :מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון.
*והיה- רומז ל"מאין באת" שהוא שורש הוויתך בעולם
*עקב- פירושו סוף ורומז לאן אתה הולך למקום עםר רימה ותולעה
"אצת המשפטים" רומז ליום הדין והמשפט "שאתה עתיד ליתן דיו וחשבון לפני אביך שבשמים"
(גבורות התורה,הרב גבריאל הכהן, חלק ב, ע"מ 368)
א.חוקים- מצוות שטעמן לא נגלה:
...ודאי שלשון עקב כולל החקים ורמזם בלשון עקב לפי שהשטן והאומות מונין עליהם מצד שאין טעמם נודע ובסבה זו בני אדם נוהגין קלות בהם ודשים אותם בעקב, וז"ש אם המצות קלות כו' וע"כ הזכירם בלשון עקב ולא בלשון חקים לומר לך שהחקים שהזהרתיך עליהם למעלה אולי מצד שבני אדם דשין אותם בעקביהם לא תהיה זהיר וזריז בהם כמו במשפטים ודינין שתועלתם גלוי וידוע לך, ע"כ אני אומר שאם גם החקים הרמוזים בעקב אע"פ שבני אדם דשים אותם בעקביהם מ"מ תהיה זהיר בהם כמו במשפטים
(רמב"ן,שם)
ב.משפטים-
והזכיר הכתוב המשפטים אולי יזהיר במשפטים הקלים כדיני ממונות שלא יבזו אותם (רמב"ן,שם)
ב.משפטים-
והזכיר הכתוב המשפטים אולי יזהיר במשפטים הקלים כדיני ממונות שלא יבזו אותם (רמב"ן,שם)
אמר הרה"ק רבי פנחס מנחם מפילץ זי"ע, "מצוות שאדם דש בעקביו" הם גם רמז על מצות 'ואהבת לרעך כמוך', שאנשים רבים דשים בעקביהם. אמרו חז'"ל (ב"ר כד, ז) שזה כלל גדול בתורה, כי צריך האדם להרגיש
ולהשתתף בצערו של חבירו כמו בשל עצמו ממש.
ואם משתתפים בצער האחר ומתפללים עליו, יהיה קל יותר להוושע, על דרך שאמרו בגמרא (ברכות יב, ב): כל מי שיכול להתפלל על חבירו ואינו מתפלל נקרא חוטא, שנאמר (שמואל א' יב, כג) 'גם אנכי חלילה לי מחטוא
לה' מחדול להתפלל בעדכם'.
(ע"פ שפתי צדיק אות ג מתוך ילקוט מאיש לרעהו ע"מ קיד)
ג.מצוות הנעשות ע"י דברים גשמיים:
וקשה וכי אנו יודעים איזה מצוה היא קלה, והלא אמרו רז"ל (אבות פ"ב משנה א):
אי אתה יודע מתן שכרן של מצות. אכן הכוונה על אותם המצות הנעשים על ידי דברים גשמיים, כגון סת"מ הנכתבים בקלף עור נבלה וטריפה וכו' וכדומה, שמתראים קלים ומזולזלים בעולם. אבל צריך לדעת
שיסודתם בהררי קודש, והגם שאחוזתם בעולם השפל, אבל שורשם בגבהי מרומים כו'. וזהו דכתיב (תהלים יט,יב) "בשמרם עקב רב", ופירש רש"י ז"ל בשביל רב טובך אשר צפנת כו'. וצל"ד וכי דוד המלך ע"ה היה עובד על מנת לקבל פרס ח"ו, אבל הפירוש כנזכר לעיל.
ד. מצוות ועבירות שיש בהם הליכה- שכר פסיעות או הליכה שאינה ראויה:
ד1.הליכה בסוכה:
ואפשר לומר שזה הולך על מצות סוכה דאיתא בגמרא(ע"ז,ג ע"א) "מצווה קלה יש לי וסוכה שמה".וביאת הסוכה שנכנס שם ברגליו- הוי דש ברגליו (ע"פ האדמו"ר ממדוז'יץ זצ"ל,מתוך אוצר הפלאות על חומש דברים)
ד2.הליכה גסה בשבת:
הגאון רבי מאיר אריק, גאב"ד בוטשאטש וטארנא, מצא כאן רמז לאיסור פסיעה גסה בשבת, שזוהי "מצוה שאדם דש בעקביו".
והוסיף ופירש, שזהו מה שאמר דוד המלך (תהלים יט, יב): "גם עבדך נזהר בהם בשמרם עקב רב שגיאות מי יבין מנסתרות נקני", כלומר: כאשר אחשוב האם באמת אני נזהר בכל פקודי ומשפטי ה', הרי אני נזכר כי "בשמרם", דהיינו בשמירת המצוות, יש גם "עקב רב" -- מצוה להישמר מפסיעה גסה בשבת, ולכן אני מבקש
מהקב"ה ואומר: "שגיאות מי יבין מנסתרות נקני"...
(שו"ת אמרי יושר חלק ג (ב"טל תורה" עמוד רל"ג, מתוך כמוצא שלל רב ע"מ קכו)
ד3. הליכה לבית כנסת ולדבר מצווה או ח"ו עבירה:
שבא להזהיר על אותן מצות שהוא חייב לפסוע בהן והן פסיעות של מצוה, כגון ללכת אל בית הכנסת ולבית המדרש, ולבקר את החולים, וללוות את המתים, ולנחם אבלים, כל אלו מצות של פסיעות ושכרן גדול, וכבר אמרו רז"ל (ברכות ו ב) שאפילו בשבת מותר לו לרוץ לבית הכנסת, שנאמר: (הושע יא, י) "אחרי ה' ילכו כאריה ישאג", ואם אינו מקיים מצות של פסיעות, אותו עון יסובהו ליום הדין, זהו "עון עקבי יסובני".
וכן אם פוסע לדבר עברה, אותו עון יסבהו ליום הדין כמו כן, שכן מצינו (ע"ז יח א) בבתו של ר' חנינא בן תרדיון שנגזר עליה לישב בקובה של זונות בעון שדקדקה בפסיעותיה לפני גדולי רומי, והצדיקה עליה את הדין ואמרה: (ירמיה לב, יט) "גדול העצה ורב העליליה אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם", כלומר אפילו בדקדוק פסיעות. הא למדת שהאדם נוטל שכר על פסיעותיו כפי הדרך שהוא הולך בה, זהו "והיה עקב תשמעון".
(רבינו בחיי ,שם)
ד4- המסירות הקשורה בהליכה- שגם היא נחשבת כעשיית המצווה עצמה- לימוד תורה:
רב אידי אבוה דרבי יעקב בר אידי הוה רגיל דהוה אזיל תלתא ירחי באורחא וחד יומא בבי רב והוו קרו ליה רבנן בר בי רב דחד יומא חלש דעתיה קרי אנפשיה {איוב יב-ד} שחוק לרעהו אהיה וגו' א''ל ר' יוחנן במטותא מינך לא תעניש להו רבנן נפק ר' יוחנן לבי מדרשא ודרש {ישעיה נח-ב} ואותי יום יום ידרשון ודעת דרכי יחפצון וכי ביום דורשין אותו ובלילה אין דורשין אותו אלא לומר לך כל העוסק בתורה אפי' יום אחד בשנה מעלה עליו הכתוב כאילו עסק כל השנה כולה וכן במדת פורענות דכתיב {במדבר יד-לד} במספר הימים אשר תרתם את הארץ וכי ארבעים שנה חטאו והלא ארבעים יום חטאו אלא לומר לך כל העובר עבירה אפי' יום אחד בשנה מעלה עליו הכתוב כאילו עבר כל השנה כולה
(חגיגה ה, ע"ב)
ה. מצוות שאדם בוחר לא לדעת ולהתעלם מהם (לדוש בעקביו) ולא לקיים מטעמי נוחות כמו הימנעות מע"ז:
יָדַע שׁוֹר קֹנֵהוּ וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע עַמִּי לֹא הִתְבּוֹנָן׃(ישעיהו ב,ג)
לא ידע – לא אבו לידע וידעו ודשו בעקב ועמי לא נתן לב להתבונן (רש"י,שם)
ו.דקדוקי מצוות:
דבר אחר: והיה עקב תשמעון. דקדוקי המצות. האי דאמר ריש לקיש מאי דכתיב (שם מט) עון עקבי יסובני עונות שאדם דש בעולם הזה מביאין אותו ליום הדין. לפיכך צריך אדם להיות זהיר בדקדוקי המצות
(פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) דברים פרשת עקב דף יב עמוד ב)
דקדוקי מצות, בדרך כלל, יש להם שני יסודות. האחד הוא, שאחד מהדברים העקרים שיוצא מפעולת קיום התורה והמצוה על האדם, הוא מה שמתעלה למעלה רוחנית רמה על ידי שהמעשים שהם נעשים בתור עבודה להשי"ת פועללים עליו להרשים בו תכונת הכרת כבוד אלהים. והתכונה המוסרית הזאת תקבע בכל שכלולה רק על ידי קיום דבר אלהים על ידי הזהירות המדוייקת מאד, שיראה בה יתרון בהנהגתה מאופן הזהירות הראוי לכל חק מסודר מכל נגיד ומצוה ומחוקק נימוס. על כן ראוי מאד לדייק תיבותיה ואותיותיה של תורה ולעשות המצות כפי המובן המדוייק ביותר. ולהיפוך, אם נעזוב את עבודת הדיוק אז יהיה הרושם של עזיבה זו פועל הפעולה ההפכית ויועם אור של כבוד האלהים בלבבות, ותשקע מעלת האדם המוסרית בחומריות וגסות הרעיון עד מאד. (לנבוכי הדור פרק ט)
ז.מצוות שילוח הקן:
וכי יש מצות שאדם דש בעקביו י"ל כגון שלוח הקן דכתיב כי יקרא קן צפור לפניך ודרשינן פרט למזומן נמצא כשהולך דש בעקביו על הקן.
(דעת זקנים,שם)
ח.גרירת ורמיסת ציציותיו:
אי נמי מצות ציצית שאדם גורר אחריו כמנהג העולם. אמנם שמעתי שכל המגרר ציציותיו עליו הכתוב אומר וטאטאתיה במטאטא השמד אלא משליכן על כתף ונוטלן ביד: (דעת זקנים)
ט.מצוות צדקה:
וזה על השקלים ועל הכלאים כמו בית הכלא להיות ניצולין מבחי' תשופנו עקב. וכ"כ וצדקה תציל ממות. וכמ"ש במ"א הרמז *היקום* אשר ברגליהם זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו שהוא תיקון הרגלים ודרגא תחתונה. ובמצות שקלים נתקיים מ"ש מקימי מעפר דל כו' להושיבי עם נדיבים. דכ' והדל לא ימעיט. והיינו עני בדעת שיש לו התחברות לכלל ישראל בנדבה זו. ירים אביון כמ"ש תרומם גוי:
(ספר שפת אמת - שמות - פרשת שקלים - שנת [תרנ"ג] )
י.עבירות שאדם לא יודע שחטא בהם:
כָּל מִי שֶׁהוּא חוֹטֵא, בְּאוֹתָם הַחֲטָאִים שֶׁדָּשׁ בָּהֶם בְּרַגְלָיו, לֹא יָדַע עֲלֵיהֶם, וּפוֹחֵד תָּמִיד. דָּוִד הַמֶּלֶךְ הָיָה תָמִיד נִשְׁמָר מֵהַחֲטָאִים הַלָּלוּ, וּכְשֶׁהָיָה יוֹצֵא לַקְּרָב, הָיָה מְפַשְׁפֵּשׁ בָּהֶם, וְעַל כֵּן לֹא פָחַד לְהִלָּחֵם עִמָּהֶם בַּקְּרָב.
(זוהר בראשית קצח ע"ב)
2.מה מסמל העקב?
א.עקב אכילס- במיתולוגיה היוונית- נקודת תורפה:
עקב אכילס הוא ביטוי שבא לתאר נקודת חולשה, לרוב אצל מי שחזק וחסין למראית עין.
מקור הביטוי בסיפור מתוך המיתולוגיה היוונית. אמו של אכילס, הנימפה תטיס, טבלה אותו בנהר הסטיקס בהיותו עולל, מכיוון שחששה שמא ייעשה ללוחם וימות בקרב. מהטבילה בנהר נעשה כל גופו של אכילס בלתי פגיע מלבד עקבו. זאת מכיוון שכאשר הוטבל אמו החזיקה בעקבו, וכך איבר זה לא נגע במים.
על פי אחת הגרסאות של הסיפור, בעת מלחמת טרויה, שאכילס היה מגיבוריה הבולטים, נורה אכילס בעקבו על ידי פאריס, נסיך טרויה, בחץ מורעל שהונחה על ידי אפרודיטה, ומת. כך נפל גיבור שנחשב בלתי מנוצח מפגיעה פשוטה בעקב (אליבא דוויקיפדיה)
ב.אם אדם ישים עצמו כעקב - סמל למקום נמוך וענווה יזכה לסתרי תורה ולשער החמישים הרמוז בנון של תשמעון:
עקב ענוה למוד מן העקב הזה שהולך אחר הרגל דרך ענוה ולפיכך אינו נוגף כמו אצבעות הרגלים(בעל הטורים ,שם)
ורמז בתיבת עקב מדת התורה שיהיה אדם הולך עקב לצד גודל בענוה ושפלות ואז ישכיל לשמוע בלימודים והוא אומרו תשמעון גם בכנוי לנשמעים לומר שבאמצעות שאדם משים עצמו כעקבים יתגלו לו ויבין סתרי תורה:
ואפשר שרמז באות הנו''ן שישיג ויבין חמשים שערי בינה ולדרך זה גזירת הכתוב היא תשמעון שאם ישיג מדרגת הענוה ישיג לשמוע דברי תורה ואומרו ושמרתם וגו' פירוש שעל ידי השכלה בתורה ישיג לשמור ולעשות שהתורה מגנא ומצלא מן החטא שהיא השמירה גם מביאה לידי קיום המצות שהוא המעשה:
(אור החיים,שם)
מעשה באדם מוכשר וחרוץ, אך עני ורש. ביתו ריקם, ועולליו שואלים לחם. אמר לאשתו: "משנה מקום – משנה מזל. אצא למדינת הים, ואולי יצליח ה' דרכי".
אמרה לו: "לך לשלום אך זכור: בעוד חמש שנים תגיע בכורתנו פרקה ורצוני שתחזור למועד, לבל תהיה כיתומה בחיי אביה". הבטיח שיחזור עד אז, אם יצליח ואם לאו.
נסע למרחקים ושלח ידו במכירת בשר ודגים. הצליח מאוד ועשה הון רב. יום רדף יום ושנה רדפה שנה, והגיע הזמן לשוב. אמר לעצמו: "מה אביא אתי? הרי הכסף שכאן אינו עובר לסוחר במולדתי". החליט להביא עמו סחורה, שווה כסף. ואם סחורה, הן הצליח עד מאוד במסחר הבשר והדגים... מכר את ביתו וכל רכושו שבנכר וקנה תמורתם בשר ודגים, חתם אותם בארגזים והביאם עמו בספינה. בנמל הטעינם על עגלות ונסע עמם למדינתו. במעבר הגבול פתחו שומרי המכס את הארגזים ונסוגו אחרו מפני ריח הצחנה האיום. סוף דבר נאלץ להוציא את שארית כספו כדי לשכור פועלי נקיון שיפנו את הבשר המרקיב ושב לביתו חסר כל. עני יצא ועני חזר. ברוב יגונו ועצבונו נפל על מיטתו ונרדם.
כשהקיץ, לא האמין למראה עיניו. הבית מואר בחגיגיות, אשתו וילדיו מחייכים באושר והשולחן ערוך במיני מטעמים...
"על מה השמחה?" השתאה.
"מסעך לא היה לשוא" בשרה לו אשתו.
"עתה נוכל להשיא את בתנו בכבוד". והוא אינו מבין מאומה. ספרה האשה, שכאשר חלץ את נעליו בלכתו לישון, ראו הילדים שהנעלים מרובבות בבוץ. ניקו אותן, פרכו את גלידי עפר, ומצאו ביניהם יהלומים גדולים וקטנים. נטלו אחד מהם אל הצורף ונתן תמורתו הון רב. ואם כך שילם תמורת יהלום אחד, כמה ישלם בעבור כולם. יש בידיהם נדוניה לכל הצאצאים.
שמע ונרעש: "כונתך לאותן אבנים קטנות וזוהרות? הלא הן שם כאבני חוצות. אילו הייתי מכיר בערכן, הייתי גודש את הארגזים באבנים כאלה והייתי הופך לעשיר המדינה..."
כך – אמר רבנו החפץ חיים – נשלחה הנשמה לעולם במטרה לסגל לעצמה תורה ומצוות, להעשירה באושר לנצח נצחי. אך כאן בעולם, הופך האדם לסוחר בבשר ודגים ועושה חיל... אוכל ושותה, שמח ומדושן עונג. ובהגיע שעתו לשוב למקור מחצבתו, מביא הוא עמו מלוא הארגז בשר... גופו ממלא את קברו. ברם, הגוף נרקב בקבר, ו"מרבה בשר – מרבה רימה". עולה הנשמה לשמים דואגת וחרדה, מבינה שכילתה ימיה לריק ושבה ריקם.
מתייצבת הנשמה לפני בית דין של מעלה – והנה הפתעה: אור וזוהר, רכוש רב מספור. אפילו פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון: ביום פלוני נתן צדקה, ביום פלוני התפלל בכוונה, ביום פלוני האיר פנים לזולת, גמל חסד, ביקר חולה, התעניין בשלום חבר – מצוות ש"נדבקו" בעקביו כמבלי משים ויזכוהו לחיי נצח.
והוא חרד ונלפת: אלו היה יודע את גודל מעלתן, הלא היה ממלא בהן סלים ושקים, מביא מהן חמרים-חמרים.
(חפץ חיים החדש על התורה, משלי הח"ח)
4.הסכנה בחטאי העקב- שהם הולכים ומתרחבים:
וּמִשּׁוּם כָּךְ אָמַר דָּוִד (תהלים מט) לָמָּה אִירָא. לֹא כָתוּב יָרֵאתִי, אֶלָּא אִירָא, [אלא] שֶׁיֵּשׁ [שאין] לִי לִפְחֹד מֵאוֹתָם יְמֵי רָע, כְּפִי שֶׁאָמַרְנוּ. עֲון עֲקֵבַי יְסוּבֵּנִי, מִי הֵם עֲקֵבַי? אֵלּוּ הֵם בְּסוֹד הָאֱמוּנָה, שֶׁכָּתוּב (בראשית כה) וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו. זֶה הוּא הֶעָקֵב, וְהֵם הָעֲקֵבִים שֶׁמִּסְתַּכְּלִים בָּהֶם תָּמִיד, בְּאוֹתוֹ הַחֵטְא שֶׁאָדָם דָּשׁ בּוֹ תָּמִיד בַּעֲקֵבוֹ.
בֹּא רְאֵה מַה כָּתוּב? (ישעיה ה) הוֹי מֹשְׁכֵי הֶעָון בְּחַבְלֵי הַשָּׁוְא וְכַעֲבוֹת הָעֲגָלָה חַטָּאָה. בְּחַבְלֵי הַשָּׁוְא - שֶׁדָּשׁ בּוֹ בֶּעָקֵב וְלֹא חוֹשֵׁשׁ עָלָיו, וְאַחַר כָּךְ מִתְחַזֵּק וְנַעֲשֶׂה [בחבלי השוא] כַּעֲבוֹת הָעֲגָלָה, וּמִתְחַזֵּק אוֹתוֹ הַחֵטְא, וּמַסְטֶה אוֹתוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא.
אַשְׁרֵיהֶם הַצַּדִּיקִים שֶׁיּוֹדְעִים לְהִשָּׁמֵר מֵחֲטָאֵיהֶם, וְהֵם תָּמִיד מְפַשְׁפְּשִׁים בְּמַעֲשֵׂיהֶם כְּדֵי שֶׁלֹּא יִמָּצֵא עֲלֵיהֶם מְקַטְרֵג בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְלֹא יַשְׂטִינוּ עֲלֵיהֶם לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁהֲרֵי הַתּוֹרָה מְתַקֶּנֶת לָהֶם דְּרָכִים וּשְׁבִילִים לָלֶכֶת בָּהֶם, שֶׁכָּתוּב (משלי ג) דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבתֶיהָ שָׁלוֹם.
והיה עקב. . עק''ב תיבות יש ביו''ד הדברות הראשונות וזהו בשמרם עקב רב אם תשמור עקב תזכה למה רב טובך אשר צפנת. עקב -עשה תורתך קבע... (בעל הטורים,שם)
לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ (ס) לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ:(שמות כ,יד)
רעך. עשרת הדברות מתחילין באל"ף ומסיימין בכ"ף. וזהו אך טוב לישראל (תהלים עג, א). ויש בהם תר"כ אותיות כנגד תרי"ג מצות ושבע מצות של בני נח. וסימנם כת"ר תור"ה. לומר לך שאם אדם לומד תורה לשמה היא כתר לראשו. ואם לומד שלא לשמה יחזור לכרת. ויש בהם תיבות מנין עקב. וזהו שרמז אליעזר בקע משקלו (בראשית כד, כב). ושני צמידים (שם, שם) אלו ב' לוחות. עשרה זהב משקלם (שם, שם) אלו עשרת הדברות. וזהו עקב אשר שמע אברהם בקולי (שם כו, ה). בשמרם עקב רב (תהלים יט, יב). ואצרנה עקב (שם קיט, לג). ועשה תורתך קבע (אבות פ"א מט"ו). מורשה קהלת יעקב (דברים לג, ד) י' הדברות שיש בהם קע"ב תיבות (בעל הטורים,שם)
...נראה שראה אותה גומלת חסד ורמז לה עוד העבודה והתורה והשתא תהיה לה שלשה דברים שעל שלושתן העולם עומד ,התורה העבודה והגמילות חסדים... (גור אריה, מובא בשפתי חכמים השלם,שם)
א.אצל אברהם:
וְהִתְבָּרְכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ בְּקֹלִי (בראשית כב,יח)
עקב אשר שמעת בקולי. ששכר מצוה מצוה שתזכה בזה שיהיה נביאי בניך לנס עמים מורים לגוים עבודת האל ית' ולך תהיה צדקה: (ספורנו,שם)
וכן אמר עקב. להורות על שכר האחרית. הוא השכר האמיתי ...
ולכן נאמר באברהם עקב אשר שמע אברהם בקולי. כי בשכר עקב שהיה שכר האמיתי שמע אברהם בקולי. ולא בשכר טובות העולם הזה. וזהו וישמור משמרתי מצותי חקותי ותורותי. וזהו שאמר בכאן והיה עקב תשמעון. כנגד עקב אשר שמע אברהם בקולי. וכנגד ושמרת את המצות ואת החוקים ושמר ה' אלהיך לך. אמר וישמור משמרתי מצותי חוקותי ותורותי.......ולהורות על שם האמיתי שהוא עקב. שכר באחרית הניתן לאברהם אבינו. אמר בכאן והיה עקב תשמעון את המשפטים. כלומר אם תשמעון העקב שאמרתי לאברהם דכתיב ביה עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי. ושמר ה' לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך. שהוא השכר האמיתי הנאמר באברהם להיות לו לאלהים. וזהו אשר נשבע לאבותינו. דכתיב ביה עקב אשר שמע אברהם בקולי
(צרור המור דברים פרשת עקב)
ב.יצחק קיבל הבטחה מה' על הארץ ושירבה זרעו - עקב שמירת אברהם את מצוותיו עק"ב שנים:
עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֹתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי (בראשית כו,ה)
עקב אשר שמע וגו'. יש בפסוק יו''ד תיבות כנגד יו''ד הדברות שבהם עק''ב תיבות וכנגדם נתנסה יו''ד נסיונות וקיים עולם שנברא בי' מאמרות: עק''ב שנים שמע בקולי רבן ג' שנים הכיר בוראו ושנותיו קע''ה (בעל הטורים,שם)
ג.יעקב -העקב טבוע בשמו ובחייו:
ג1.האחיזה בעקב- עקב חולשתו של יעקב שלא יצא ראשון:
וְאַחֲרֵי כֵן יָצָא אָחִיו וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וְיִצְחָק בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה בְּלֶדֶת אֹתָם:(בראשית כה,כו)
וְאַחֲרֵי כֵן יָצָא אָחִיו וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וְיִצְחָק בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה בְּלֶדֶת אֹתָם:(בראשית כה,כו)
וידו אוחזת בעקב עשו. זה היה סימן שלעתיד יבזה עשו את הבכורה כדבר שאדם דש בעקביו ומבזה אותו, ובאותו עקב יאחז יעקב ר"ל מה שעשו דש בעקביו יאחז בו יעקב. וכן כל המצות קלות שבני אדם דשים בעקביהם והשטן מונה עליהם יאחז בהם יעקב ויקיימם. ולשון עקב משמש גם לשון עקבה ומרמה לומר לך שיעקב תפס עליו מצד היות עשו רמאי וצייד וכל מעשיו בעקבה ומרמה ע"כ אינו ראוי להיות בכור כי עבודת הש"י היתה בבכורות, על כן אחזו יעקב בעקביו לעכב על ידו שלא יצא ראשונה, כמו שפרש"י שיעקב בא לעכבו שיהא ראשון ללידה כו' ומטעם זה אחזו דווקא בעקביו כי ארור עושה מלאכת ה' ברמיה ועקבה וזה רמז נכון. (כלי יקר,שם)
תא חזי, מה כתוב, ואחרי כן יצא אחיו וידו אוחזת בעקב עשו, מהו בעקב עשו, וכי יעלה על דעתך שידו אוחזת ברגלו, אינו כן, אלא ידו אוחזת בההוא מי שהוא עקב, ומי הוא הוא עשו, כי עשו נקרא עקב, משעה שעקב אותו אחיו, ומיום שנברא העולם קרא אותו הקב"ה עקב, (כי עשו הוא בחינת נחש) שכתוב בו הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב, שפירושו, אתה שנקראת עקב תשופנו תחילה, ולבסוף הוא ישוף ראשך מעליך, ומי הוא (ראשו הוא) סמאל, שהוא ראש הנחש שמכה בעולם הזה. (זוהר מתורגם משפטים שיג)
ג2.התיקון של יעקב:
במאבק מול המלאך- מתעכב על הפרטים הקטנים כמו הגדולים- כאן הפך מיעקב(איש העקב והעכבה) לישראל:
וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר: וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ...
וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱ-לֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל: (בראשית לב,כה-כט)
ויותר יעקב. שכח פכים קטנים וחזר עליהם (חולין צא.):(רש"י ,שם)
8.ה'עקב' הראשון- המאבק בין האדם לנחש-בין ראש לעקב:
וְאֵיבָה אָשִׁית בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה וּבֵין זַרְעֲךָ וּבֵין זַרְעָהּ הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב (בראשית ג,טו)
יְהִי דָן נָחָשׁ עֲלֵי דֶרֶךְ שְׁפִיפֹן עֲלֵי אֹרַח הַנֹּשֵׁךְ עִקְּבֵי סוּס וַיִּפֹּל רֹכְבוֹ אָחוֹר(בראשית מט,יז)
האדם נמצא במלחמה תמידית כנגד הנחש- היצר הרע ורק דרך העק"ב תיבות שבעשרת הדיברות הוא יכול להילחם בו ולנצחו (ענ"ד)
וְאֵיבָה אָשִׁית בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה וּבֵין זַרְעֲךָ וּבֵין זַרְעָהּ הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב (בראשית ג,טו)
יְהִי דָן נָחָשׁ עֲלֵי דֶרֶךְ שְׁפִיפֹן עֲלֵי אֹרַח הַנֹּשֵׁךְ עִקְּבֵי סוּס וַיִּפֹּל רֹכְבוֹ אָחוֹר(בראשית מט,יז)
האדם נמצא במלחמה תמידית כנגד הנחש- היצר הרע ורק דרך העק"ב תיבות שבעשרת הדיברות הוא יכול להילחם בו ולנצחו (ענ"ד)
9.עקבתא דמשיחא:
א. עקב- רמז לשנים שבהם יכול היה להגיע המשיח:
הבן איש חי מבאר את עומק המילה עקב על פי הגמרא במסכת סנהדרין (דף צ"ז):
"תנא דבי אליהו: ששת אלפים שנה שנות העולם הזה: ב' אלפים תוהו, ב' אלפים תורה, בי אלפים משיח. ובעוונותינו שרבו, יצאו מה שיצאו"
והנה אמרו חז"ל, שאלפיים שנות התורה החלו משנת נ"ב לאברהם אבינו. שנה זו היתה בדיוק בשנת אלפיים לבריאת העולם, ועל כך נאמר: "ואת הנפש אשר עשו בחרן", וממילא, "ב' אלפים תורה" - החלו בגיורים
שערך אברהם אבינו לרבבות ב ני אדם. ובשנת 2448 היה מעמד הר סיני, ולאחר 480 שנה נבנה בית המקדש הראשון בשנת 2928. ועמד על מכונו במשך סו4 שנה עד שנת 3338. וכעבור שבעים שנה נבנה בית המקדש
השני בשנת 2408, והתקיים 420 שנה עד שנת 3828.
נמצא אם כן, שעד תום אלפיים שנות התורה [שנת 4000] נשארו מזמן חורבן בית המקדש השני "עקב" שנים בדיוק. ולכן פירש רש"י שם, שלאחר בי אלפי שנות התורה, היה צריך המשיח לבוא, ובעוונותינו הוא מתעכב.
מבאר הבן איש חי, שזהו שרמז הכתוב דווקא בלשון "עקב" - היינו שאם תשמעון להקב"ה, תהיה גלות אדום רק "עקב" שנה, ומיד בשנת ארבעת אלפים לבריאת העולם יגיע משיח צדקנו.
(תורת חסד /הרב אליהו חנן, דברים, ע"מ קד)
ב.עקבתא דמשיחא- דורו של העקב:
כולנו בדור הזה נקראים "עקבתא דמשיחא", נשמות הרגל והעקב.מצד אחד, אלו הן הנשמות השפלות ביותר והחשופות לפגיעתו של הנחש, אך מצד שני – בהן תלוי תיקון העולמות והשלמתם ועליהן עומד הכל!
....
זהו עניין הכנעת כוחו של הנחש, כפי שכבר אמר לו הקב"ה מיד לאחר חטאו: "הוא ישופנו עקב" – שהאדם, אם יזכה לתקן מעשיו, לטהר עצמו מגאוותו וממידותיו הרעות, בעקב רגלו יוכל להכניע לחלוטין את הרע.
(דור העקב, הרב ארז משה דורון שליט"א)
ג.עקבתא דמשיחא- הימים הסמוכים לגאולה:
ההיסטוריה של עם ישראל מתחלקת לתקופות: תקופת
התנאים, תקופת האמוראים, תקופת רבנן סבוראי, תקופת
הגאונים, תקופת הרבנים וכו'. התקופה האחרונה בהיסטוריה
היהודית נודעה במקראי בשם "אחרית הימים". בגמרא מופיע
דמשיחא" 2,או "חבלי משיח"'. המושג "אחרית הבטוי "עקבתא
הימים" כולל את זמן ערב הגאולה והגאולה עצמה, בעוד
ש,,עקבתא דמשיחא",או "חבלי משיח"מכוון אך ורק לתקופה
האחרונה שלפני ביאת המשיח. הרמב"ם כותב על אודות תקופה
זו,כי "כל דברי הנביאים מלאים מזה"4 .ואמנם גם בתורה וגם
בנביאים מתואר מצב עם ישראל באווזם הימים מבחינתו
הרוחנית והגשמית כאחת. בדניאל פרק יב' נאמר כי מצוקת
הימים ההם תעלה על כל מה שאירע לישראל מיום היותם לגוי,
כלומר, שהיא תעלה בהיקפה אפילו על המצוקה שבתקופת
חורבן בית המקדש. כך נאמר גם בירמיהו פרק ל6 .חז"ל אשר
חזו מראש בצורה ברורה את אימות ה,,עקבתא דמשיחא",
התבטאו "ייתיו לא איחמיניה" (פרק חלק ושלהי מס 'סוטה").
יבוא נא המשיח, אולם בל נהיה עדי ראיה להופעתו. הגאון
מוילנה מסביר: הגאולה נקראת לידה, "חלה וגם ילדה ציון"
(ישעיה סא) "י,עם ישראל יולד אז מחדש וכשם שהמכאובים -חבלי לידה - מבשרים את הלידה והם הולכים ומתגברים ככל
שהלידה הולכת וקריבה, כך גם יקדימו חבלי המשיח את
הגאולה, ולקראת ביאת המשיח לכו ויחמירו. אותה תופעה
מצאנו גם בגלות מצרים. בתקומה האחרונה לשעבודם גזר פרעה
"תכבד העבדה" , "תבן אין ניתן לעבדיך ולבנים אומרים לנו
עשו" (פ' שמות). גם כעת קיימות מדינות המנשלות את
יהודיהן מכל מקור פרנסה ויחד עם זהמכבידות עליהם את עול
המסים.
1.ישעיה ב"ב; ירמיה ל,כה ג. סוטה מט: ,בעקבות משיחא". 3 .שבת
קיח. 4 .הל' מלכים פי"א, ה"ב. 5 .פס' א. 6 .מס'ז. 7 .סנהדרין צח:
8* .הא
שם~
9 .אבן שלמה פי"א,ה. 10 .צ"ל:סו,ח.11 .שמות ה,ט. 12 ,שמות ה,מז.
(עקבתא דמשיחא / הרב אלחנן וסרמן הי"ד, ע"מ 15-16)
המצוות מגולמות בעק"ב תיבות הדיברות שהן בעצמן אבני היסוד של כל תרי"ג המצוות וממילא אם האדם ידע לזהות את המצוות שהוא דש בעקביו ולא מקיימן כראוי ויקיימן אז יזכה לשפע שהתורה מתארת שיאפשר לו לקיים את כל המצוות מתוך תנאים נוחים וטובים.התורה לא תיארה אם כן מהם המצוות שאדם דש בעקביו כי לכל אחד אלו מצוות אחרות.
(ענ"ד)
אחרית דבר: בין עקב לעכב: משה התעכב על עצמות יוסף ולכן יצא בעקבי הצאן- עם ישראל
אִם לֹא תֵדְעִי לָךְ הַיָּפָה בַּנָּשִׁים צְאִי לָךְ בְּעִקְבֵי הַצֹּאן וּרְעִי אֶת גְּדִיֹּתַיִךְ עַל מִשְׁכְּנוֹת הָרֹעִים (שיר השירים א,ח)
דָּבָר אַחֵר, צְאִי לָךְ בְּעִקְבֵי הַצֹּאן, אָמַר לוֹ סוֹף כָּל הַצֹּאן לָצֵאת וְאַתָּה יוֹצֵא בָּאַחֲרוֹנָה, וְלֹא שֶׁנִּתְעַצֵּל משֶׁה, אֶלָּא שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל עֲסוּקִין בַּבִּזָּה וּמשֶׁה עָסוּק בְּמִצְוַת יוֹסֵף, הֵיאַךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (שמות יג, יט): וַיִּקַּח משֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ.
(שיר השירים רבא,א,ד)
אִם לֹא תֵדְעִי לָךְ הַיָּפָה בַּנָּשִׁים צְאִי לָךְ בְּעִקְבֵי הַצֹּאן וּרְעִי אֶת גְּדִיֹּתַיִךְ עַל מִשְׁכְּנוֹת הָרֹעִים (שיר השירים א,ח)
(שיר השירים רבא,א,ד)
היסוד של הכל נמצא בעקב ולכן אסור לזלזל במצוות ובחיבור התלוי בעקב- בנקודה הכי נמוכה :
תשמעון את המשפטים האלה -- אין והיה- אלא לשון שמחה, אך זו צריכה למלא את האדם מראשו ועד העקביים שברגליו - עקב - שאף הם ישמעו ויקלטו את השמחה בשלימות -- והיה עקב תשמעון
(ע"פ רבי נחמן מברסלב ליקוטי מוהר"ן, מתוך אוצר פניני החסידות פרשת עקב)
