פתיחה: עשר על שום מה
1.מדוע נברא העולם דווקא בעשרה מאמרות
בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם. (1)וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר , (2)וַהֲלֹא בְמַאֲמָר אֶחָד יָכוֹל לְהִבָּרְאוֹת ,אֶלָּא לְהִפָּרַע מִן הָרְשָׁעִים שֶׁמְּאַבְּדִין אֶת הָעוֹלָם שֶׁנִּבְרָא בַעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת,
וְלִתֵּן שָׂכָר טוֹב לַצַּדִּיקִים שֶׁמְּקַיְּמִין אֶת הָעוֹלָם שֶׁנִּבְרָא בַעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת:
(אבות ה,משנה א)
3.כמו בריבוי המאמרות כך גם שורש המחלוקת בין רבי יוסי הגלילי לרבי אליעזר לרבי עקיבא- כמה שיותר מכות למצרים הם זכויות ורפואות לעם ישראל:
רַבִּי יוסֵי הַגְּלִילִי אומֵר: מִנַּיִן אַתָּה אומֵר שֶׁלָקוּ הַמִּצְרִים בְּמִצְרַים עֶשֶׂר מַכּות וְעַל הַיָם לָקוּ חֲמִשִּׁים מַכּות? בְּמִצְרַים מַה הוּא אומֵר? וַיאמְרוּ הַחַרְטֻמִּים אֶל פַּרְעה: אֶצְבַּע אֱלהִים הִוא, וְעַל הַיָּם מה הוּא אומֵר? וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָד הַגְּדלָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' בְּמִצְרַים, וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת ה', וַיַּאֲמִינוּ בַּיי וּבְמשֶׁה עַבְדו. כַּמָה לָקוּ בְאֶצְבַּע? עֶשֶׂר מַכּות.
אֱמור מֵעַתָּה: בְּמִצְרַים לָקוּ עֶשֶׂר מַכּות וְעַל הַיָּם לָקוּ חֲמִשִּׁים מַכּות.
רַבִּי אֱלִיעֶזֲר אומֵר: מִנַּיִן שֶׁכָּל מַכָּה וּמַכָּה שֶׁהֵבִיא הַקָּדושׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַמִּצְרִים בְּמִצְרַיִם הָיְתָה שֶׁל אַרְבַּע מַכּות? שֶׁנֶּאֱמַר: יְשַׁלַּח בָּם חֲרון אַפּו, עֶבְרָה וָזַעַם וְצָרָה, מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים. עֶבְרָה - אַחַת, וָזַעַם - שְׁתַּיִם, וְצָרָה - שָׁלשׁ, מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים - אַרְבַּע.
אֱמור מֵעַתָּה: בְּמִצְרַים לָקוּ אַרְבָּעִים מַכּות וְעַל הַיָּם לָקוּ מָאתַיִם מַכּות.
רַבִּי עֲקִיבֶא אומֵר: מִנַּיִן שֶׁכָּל מַכָּה ומַכָּה שהֵביִא הַקָּדושׁ בָּרוּךְ הוּא על הַמִּצְרִים בְּמִצְרַים הָיְתָה שֶׁל חָמֵשׁ מַכּות? שֶׁנֶּאֱמַר: יְִשַׁלַּח בָּם חֲרון אַפּו, עֶבְרָה וָזַעַם וְצַרָה, מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים. חֲרון אַפּו- אַחַת, עֶבְרָה - שְׁתַּיִם, וָזַעַם - שָׁלושׁ, וְצָרָה - אַרְבַּע, מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים - חָמֵשׁ.
אֱמור מֵעַתָּה: בְּמִצְרַים לָקוּ חֲמִשִּׁים מַכּות וְעַל הַיָּם לָקוּ חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם מַכּות.
השיטה העשרונית (נקראת גם בסיס דצימלי) היא שיטה מבוססת מיקום להצגת מספרים (שלמים, ובהרחבה גם ממשיים), לפי בסיס 10.... השיטה הומצאה בהודו, החליפה את הכתיבה בספרות רומיות באירופה בסוף ימי הביניים, והיא מקובלת כיום בכל העולם.
....
במתמטיקה ובמדעי המחשב מערכת ספירה על בָּסִיס בִּינָארִי, או מערכת ספירה על בסיס 2 (על פי הצעת האקדמיה ללשון העברית: בָּסִיס שְׁנִיּוֹנִי), מייצגת ערכים מספריים באמצעות שני סמלים, בדרך כלל 0 ו-1. בפרט, שיטת הספירה הבינארית הנפוצה היא סימון לפי מקום עם בסיס 2. מספרים המיוצגים בשיטה זו נקראים לרוב מספרים בינאריים...
ספירה על בסיס אוקטלי היא ספירה על בסיס 8. ספירה זו משמשת במחשבים, על מנת להקל את העבודה עם הספירה הבינארית...
ספירה על בסיס הקסדצימלי היא ספירה על בסיס 16. היא משמשת כיום בעיקר בתחום המחשבים, בזכות התאמתה לייצוג תוכנו של זיכרון המחשב.
(אליבא דויקידפיה)
1.על פחות מעשרה צדיקים- אברהם לא ביקש:
חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה לְהָמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע וְהָיָה כַצַּדִּיק כָּרָשָׁע חָלִלָה לָּךְ הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט: וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אִם אֶמְצָא בִסְדֹם חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר וְנָשָׂאתִי לְכָל הַמָּקוֹם בַּעֲבוּרָם: וַיַּעַן אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הִנֵּה נָא הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר אֶל אֲדֹנָי וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר: אוּלַי יַחְסְרוּן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם חֲמִשָּׁה הֲתַשְׁחִית בַּחֲמִשָּׁה אֶת כָּל הָעִיר וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית אִם אֶמְצָא שָׁם אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה: וַיֹּסֶף עוֹד לְדַבֵּר אֵלָיו וַיֹּאמַר אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם אַרְבָּעִים וַיֹּאמֶר לֹא אֶעֱשֶׂה בַּעֲבוּר הָאַרְבָּעִים: וַיֹּאמֶר אַל נָא יִחַר לַא-דֹנָי וַאֲדַבֵּרָה אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם שְׁלֹשִׁים וַיֹּאמֶר לֹא אֶעֱשֶׂה אִם אֶמְצָא שָׁם שְׁלֹשִׁים: וַיֹּאמֶר הִנֵּה נָא הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר אֶל אֲ-דֹנָי אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם עֶשְׂרִים וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית בַּעֲבוּר הָעֶשְׂרִים: וַיֹּאמֶר אַל נָא יִחַר לַא-דֹנָי וַאֲדַבְּרָה אַךְ הַפַּעַם אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם עֲשָׂרָה וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית בַּעֲבוּר הָעֲשָׂרָה:(בראשית יח,כג-לב)
מדוע לא ביקש אברהם על פחות מעשרה?
אולי ימצאון שם עשרה. על פחות לא ביקש, אמר, דור המבול היו ח', נח ובניו ונשיהם, ולא הצילו על דורם, ועל ט' על ידי צירוף כבר בקש ולא מצא: (רש"י,שם)
ראוי לציין שרש"י מונה כאן גם את הנשים כראויות להציל את זולתן (ואולי נח לא התפלל כלל על הצלת האנושות משום שידע, כי אין בה כתעריף שרש"י קבע) (ברכת אשר,שם)
...דָּבָר אַחֵר לָמָּה עֲשָׂרָה, שֶׁהָיָה סָבוּר שֶׁיֵּשׁ שָׁם עֲשָׂרָה, לוֹט וְאִשְׁתּוֹ וְאַרְבַּע בְּנוֹתָיו וְאַרְבָּעָה חֲתָנָיו (בראשית רבא,מט,יג)
3.השכינה שורה בעשרה אנשים:
רַבִּי חֲלַפְתָּא בֶּן דּוֹסָא אִישׁ כְּפַר חֲנַנְיָה אוֹמֵר, עֲשָׂרָה שֶׁיּוֹשְׁבִין וְעוֹסְקִין בַּתּוֹרָה, שְׁכִינָה שְׁרוּיָה בֵּינֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פב,), אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל.
וּמִנַּיִן אֲפִלּוּ חֲמִשָּׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (עמוס ט,), וַאֲגֻדָּתוֹ עַל אֶרֶץ יְסָדָהּ.
וּמִנַּיִן אֲפִלּוּ שְׁלֹשָׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פב,), בְּקֶרֶב אֱלֹהִים יִשְׁפֹּט.
וּמִנַּיִן אֲפִלּוּ שְׁנַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ג,), אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי ה' אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב ה' וַיִּשְׁמָע וְגוֹ'.
וּמִנַּיִן אֲפִלּוּ אֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ,), בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ.
4.אמירת קדיש - דווקא בעשרה אנשים :
וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי יְ-ה-וָ-ה מְקַדִּשְׁכֶם:(ויקרא כב,לב)
עַד מָתַי לָעֵדָה הָרָעָה הַזֹּאת אֲשֶׁר הֵמָּה מַלִּינִים עָלָי אֶת תְּלֻנּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֵמָּה מַלִּינִים עָלַי שָׁמָעְתִּי: (במדבר יד,כז)
הִבָּדְלוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת וַאַכַלֶּה אֹתָם כְּרָגַע (במדבר טז,כא)
א.עשרה אנשים- המינימום ההלכתי לאמירת קדיש ודברים שבקדושה:
א1.קדיש בעשרה:
חלק ג: עשר במימד הזמן
1.המספר 10 נמצא לכאורה רוב הזמן בעימות עם מימד הזמן:
א.בעת העתיקה היו שהתייחסו גם על מעגלי הזמן- שבועות בחודש וחודשים בשנה לפי הבסיס העשרוני:
במצרים העתיקה חילקו את החודש לשלושה שבועות ובכל שבוע היה עשרה ימים (מילה ברגע/ד"ר מרדכי רוזן , ע"מ 167)
רומלוס , מלכה הראשון של רומא , חילק לפי המסורת את השנה לעשרה חודשים...יורשו של רומלוס המלך נומה פומפיליוס הוסיף שני חודשים (ינואר ופברואר) (מילים מספרות,נתן שפיגל, ע"מ 247)
ב.עשרת ימי תשובה- מעל הזמן:
כאמור, בבבל היו נוהגים בחודשים ירחיים, חודשים שנקבעו לפי הירח, בעוד שבמצרים החודשים היו באופן מלאכותי בני שלושים יום כולם. וכך היו שנים עשר חודשים בני שלושים יום, סה"כ: 360 יום. אך מאחר שבשנה שמשית ישנם 365 יום, היו מוסיפים עוד חמישה ימים שנחשבו כימים 'מחוץ לשנה' ונקראו 'הימים הנוראים'. השנה העברית היא בת 355 ימים )כגימטריה של 'שנה'( ואם כך יש אצלנו פיגור של עשרה ימים לעומת שנת השמש. לפי זה, יש עשרה ימים שהם 'מחוץ לשנה', הלוא הם עשרת ימי תשובה. אלו ימים שנמצאים 'מחוץ לזמן'. בימים אלה ניתן לחזור אחורה בזמן ולתקן את חטאי העבר (בעוד מועד, הרב אורי שרקי,ע"מ 15)
ג.הזמן בין אדם לנח ובין נח לאברהם נמדד בדורות ולא ביחידות רגילות של זמן:
עֲשָׂרָה דוֹרוֹת מֵאָדָם וְעַד נֹחַ, לְהוֹדִיעַ {ג} כַּמָּה אֶרֶךְ אַפַּיִם לְפָנָיו, שֶׁכָּל הַדּוֹרוֹת הָיוּ מַכְעִיסִין וּבָאִין עַד שֶׁהֵבִיא עֲלֵיהֶם אֶת מֵי הַמַּבּוּל. עֲשָׂרָה דוֹרוֹת מִנֹּחַ וְעַד אַבְרָהָם {ד}, לְהוֹדִיעַ כַּמָּה אֶרֶךְ אַפַּיִם לְפָנָיו {ה}, שֶׁכָּל הַדּוֹרוֹת הָיוּ מַכְעִיסִין וּבָאִין, עַד שֶׁבָּא אַבְרָהָם וְקִבֵּל עָלָיו שְׂכַר כֻּלָּם:
(אבות ה,ב)
ד.עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות- כלומר לפני תחילת הזמן ההסטורי:
עֲשָׂרָה דְבָרִים נִבְרְאוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, וְאֵלּוּ הֵן, פִּי הָאָרֶץ, וּפִי הַבְּאֵר, וּפִי הָאָתוֹן, וְהַקֶּשֶׁת, וְהַמָּן, וְהַמַּטֶּה, וְהַשָּׁמִיר, וְהַכְּתָב, וְהַמִּכְתָּב, וְהַלּוּחוֹת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אַף הַמַּזִּיקִין, וּקְבוּרָתוֹ שֶׁל משֶׁה, וְאֵילוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אַף צְבָת בִּצְבָת עֲשׂוּיָה :(אבות ה,ו)
2.עשרה בטבת, עשור לחודש ( יום כיפור) ותשעה ועשירי באב- על תאריכים שביום העשירי לחודש:
א.עשרה בטבת- נקודת הסדק הראשונה של השבר במקום המושלם במציאות - בית המקדש- המצור הראשון על ירושלים:
וַיְהִי בִשְׁנַת הַתְּשִׁיעִית לְמָלְכוֹ בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בָּא נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל הוּא וְכָל חֵילוֹ עַל יְרוּשָׁלִַם וַיִּחַן עָלֶיהָ וַיִּבְנוּ עָלֶיהָ דָּיֵק סָבִיב:(מלכים ב כה,א)
ב.יום הכיפורים- היום השלם ביותר בשנה- יום מחילת העוונות :
וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא. מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַה'. וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה כִּי יוֹם כִּפֻּרִים הוּא לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לִפְנֵי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם... (ויקרא כג, כו-לב)
ג.תשעה באב- יום החורבן דווקא ב-ט' ולא ב-י כדי לסמל שהחורבן אינו שלם והוא עתיד להיבטל ובית המקדש יבנה מחדש:
ותשיעי סמוך לחשכה הציתו בו את האור והיה דולק והולך כל היום כולו שנאמר {ירמיה ו-ד} אוי לנו כי פנה היום כי ינטו צללי ערב והיינו דאמר רבי יוחנן אלמלי הייתי באותו הדור לא קבעתיו אלא בעשירי מפני שרובו של היכל בו נשרף ורבנן אתחלתא דפורענותא עדיפא
(תענית כט, ע"א)
חלק ד: עשר במימד המקום- הכל יורד לעולם הפיזי בעשרה קבין
עֲשָׂרָה קַבִּין חָכְמָה יָרְדוּ לָעוֹלָם, תִּשְׁעָה נָטְלָה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְאֶחָד כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ.
עֲשָׂרָה קַבִּין יֹפִי יָרְדוּ לָעוֹלָם, תִּשְׁעָה נָטְלָה יְרוּשָׁלַיִם וְאֶחָד כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ.
עֲשָׂרָה קַבִּין עֲשִׁירוּת יָרְדוּ לָעוֹלָם, תִּשְׁעָה נָטְלָה רוֹמִי וְאֶחָד כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ.
עֲשָׂרָה קַבִּין עֲנִיּוּת יָרְדוּ לָעוֹלָם, תִּשְׁעָה נָטְלָה בָּבֶל וְאֶחָד כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ.
עֲשָׂרָה קַבִּין גַּסּוּת־הָרוּחַ יָרְדוּ לָעוֹלָם, תִּשְׁעָה נָטְלָה עֵילָם וְאֶחָד כָּל הָעוֹלָם כֻּלוֹ. וְגַּסּוּת, לְבָבֶל לָא נָחִית? וְהָכְּתִיב: (זכריה ה) "וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֵרֶא וְהִנֵּה שְׁתַּיִם נָשִׁים יוֹצְאוֹת וְרוּחַ בְּכַנְפֵיהֶם, וְלָהֵנָּה כְנָפַיִם כְּכַנְפֵי הַחֲסִידָה, וַתִּשֶּׂנָה אֶת הָאֵיפָה בֵּין הָאָרֶץ וּבֵין הַשָּׁמָיִם, וָאֹמַר אֶל הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי: אָנָה הֵמָּה מוֹלִכוֹת אֶת הָאֵיפָה? וַיֹּאמֶר אֵלַי: לִבְנוֹת לָה בַיִת בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר". וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: זוֹ חֲנֻפָּה וְגַסּוּת הָרוּחַ שֶׁיָּרְדָה לְבָבֶל. אִין, לְהָכָא נָחִית, וְאִישְׁתַּרְבּוּבִי הוּא דְּאִישְׁתַּרְבּוּב לְהָתָם. דִּיּקָא נַמִּי דִּכְתִיב: "לִבְנוֹת לָה בַיִת", שְׁמַע מִינָהּ! אֵינִי? וְהָא אָמַר מַר: סִימָן לְגַסּוּת הָרוּחַ, עֲנִיּוּת! וַעֲנִיּוּת בְּבָבֶל הוּא דְּאִיכָּא! מַאי 'עֲנִיּוּת'? 'עֲנִיּוּת דְּתוֹרָה', דִּכְתִיב: (שה"ש ח) "אָחוֹת לָנוּ קְטַנָּה וְשָׁדַיִם אֵין לָהּ", וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: זוֹ עֵילָם, שֶׁזָּכְתָה לִלְמֹד וְלֹא זָכְתָה לְלַמֵּד.
עֲשָׂרָה קַבִּים גְּבוּרָה יָרְדוּ לָעוֹלָם, תִּשְׁעָה נָטְלוּ פַּרְסִיִּים וְכוּ'.
עֲשָׂרָה קַבִּין כִּנִּים יָרְדוּ לָעוֹלָם, תִּשְׁעָה נָטְלָה מָדַי וְכוּ'.
עֲשָׂרָה קַבִּין כְּשָׁפִים יָרְדוּ לָעוֹלָם, תִּשְׁעָה נָטְלוּ מִצְרַיִם וְכוּ'.
עֲשָׂרָה קַבִּין נְגָעִים יָרְדוּ לָעוֹלָם, תִּשְׁעָה נָטְלוּ חֲזִירִים וְכוּ'.
עֲשָׂרָה קַבִּין זְנוּת יָרְדוּ לָעוֹלָם, תִּשְׁעָה נָטְלָה עַרְבַיָּא וְכוּ'.
עֲשָׂרָה קַבִּין עַזּוּת יָרְדוּ לָעוֹלָם, תִּשְׁעָה נָטְלָה מֵישָׁן וְכוּ'. עֲשָׂרָה קַבִּין שִׂיחָה יָרְדוּ לָעוֹלָם, תִּשְׁעָה נָטְלוּ נָשִׁים וְכוּ'.
עֲשָׂרָה קַבִּין (שחרות) [שִׁכְרוּת] יָרְדוּ לָעוֹלָם, תִּשְׁעָה (נטל כושן) [נָטְלוּ כּוּשִׁיִּם] וְכוּ'.
עֲשָׂרָה קַבִּין שֵׁנָה יָרְדוּ לָעוֹלָם, תִּשְׁעָה נָטְלוּ עֲבָדִים וְאֶחָד נָטְלוּ כָּל הָעוֹלָם כֻּלוֹ.
(קידושין מט,ע"ב)
חלק ה: עשיריות שמשתקפות אחת כנגד השניה:
1.עשר המכות כחוליה מקשרת בין 10 המאמרות ו-10 הדיברות:
...שהיה צורך לעשר מכות להסיר הקליפה והסתר מעשרה מאמרות לעשותן עשרת הדיברות (שפת אמת, פ' בא, תרל'א)
2.בין מאמרות לדיברות- ההבדל הקטן:
א.בין עשרה מאמרות לעשרת הדברות:
אין פוחתין מעשרה מלכיות מעשרה זכרונות מעשרה שופרות ר' יוחנן בן נורי אומר אם אמר ג' ג' מכולן יצא: גמ' הני עשרה מלכיות כנגד מי אמר (רבי) כנגד עשרה הלולים שאמר דוד בספר תהלים הלולים טובא הוו הנך דכתיב בהו {תהילים קנ-ג} הללוהו בתקע שופר רב יוסף אמר כנגד עשרת הדברות שנאמרו לו למשה בסיני ר' יוחנן אמר כנגד עשרה מאמרות שבהן נברא העולם הי נינהו ויאמר (ויאמר) דבראשית ט' הוו בראשית נמי מאמר הוא דכתיב {תהילים לג-ו} בדבר ה' שמים נעשו (ר"ה,לב,ע"א)
ועוד יש לך לדעת גם כן, כי כאשר הביא הקדוש ברוך הוא על המצרים המכות הכה אותם בכל חלקי העולם, שכמו שאמרנו
שבאו עליהם מכות למטה ולמעלה ובחלל העולם כך היו באים עליהם המכות בבל חלקי העולם גם כן. וחלקי העולם הם עשרה, והם עשרה חלקים שברא הקדוש ברוך הוא בששת ימי בראשית ולכל חלק אחד מאמר אחד בפני עצמו,
והם עשרה מאמרות שבהם ברא עולמו, כי בראשית גם כן מאמר הוא כדאיתא במסכת ראש השנה (ל"ב ע"א) ואף על גב שלא היו המכות באות עליהם כסדר מאמרות שבהם ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו מפני שכל אחד ואחד סדר מיוחד, וזה כי לענין הכאת המכה תמיד המכה שהיא מלמעלה יותר קשה ואין להביא מכה קשה ואחר כך שאינה קשה כל כך, ולפיכך היו עולים מלמטה למעלה וזה שגורם שנוי בסדר מאמרות. (מהר"ל,גבורות ה',פרק נ"ז)
ב.ההבדל בין מאמרות לדברות:
ובטעם שינוי הלשונות שאלו נקראו 'מאמרות' ואלו 'דברות'... ד'מאמר' שייך אפילו בלי חיבור לשומע המאמר, אבל דיבור הוא חיבור בין המדבר להשומע, ועל כן יש בלשון לומר 'ראובן דיבר עם שמעון', היינו שהדיבור חיברם כהוראת מלת 'עם', אבל אין בלשון לומר 'ראובן אמר עם שמעון' אלא 'אמר לשמעון' או 'אל שמעון'
("שם משמואל", חלק המועדים – ערב יום הכיפורים, תרפ"א בשם בעל האבני נזר)
3.המכות הכשירו את השטח לקבלת הדיברות, מעין בריאה על דרך השלילה:
והנה כבר אמר החכם מכל אדם (קהלת ז-יד): "גם את זה לעומת זה עשה האלקים". לכן כמו שיש עשרה מאמרות ועשרת הדברות מצד הקדושה, כן היה במצרים זה לעומת זה עשרה כוחות של טומאה שהחשיכו עיניהם של ישראל שלא להאמין שהקב"ה ברא את העולם בעשרה מאמרות, וממילא לא היו מסוגלים להשיג את האור של עשרת הדברות. לכן הביא הקב"ה על המצרים עשר מכות, כדי להכניע ולשבור עשרה כוחות הטומאה, ועל ידי כל מכה הוסר כוח אחד של הקליפה המסתיר מישראל האור מדיבור אחד של עשרת הדברות, ואחרי כל העשר מכות נשברו כל עשרת כוחות הטומאה ועל ידי זה זכו ישראל שמסר להם הקב"ה עשרת הדברות בפועל במתן תורה. וזהו ביאור דברי החידושי הרי"ם, כי תכלית עשר המכות היא: "להסיר הקליפה וההסתר מעשרה מאמרות לעשותן עשרת הדברות"
(שבילי פנחס פרשת בא תשע"ה)
4.הסיבה ש"בראשית" הוא גם כן מאמר למרות שלא נאמר "ויאמר":
מגלה לנו המגיד ממעזריטש חידוש גדול, כי במאמר הראשון "בראשית" נאצלו ונבראו כ"ב אותיות התורה, וזהו פירוש הכתוב: "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ" - א"ת השמים רומז על כ"ב אותיות התורה מאות א' עד אות ת' שבהן נבראו שמים, וא"ת הארץ רומז על כ"ב אותיות התורה מאות א' עד אות ת' שבהן נבראו הארץ, לכן לא נזכרה לשון אמירה במאמר הראשון, כי במאמר זה עדיין לא נבראו האותיות שמהן מורכב המאמר, ובכל זאת "בראשית נמי מאמר הוא" מאחר שנבראו בו האותיות. לפי זה אומר ה"בני יששכר", כי מטעם זה צוה הקב"ה לתקוע בקול שופר בלי אותיות, כדי לעורר בכך המאמר הראשון "בראשית" שהיה לפני שנבראו האותיות, אשר במאמר זה רמז הקב"ה מה שפירש רש"י: "בראשית, בשביל התורה שנקראת ראשית" ברא את העולם, והרי זה זכות גדולה לישראל להצדיקם בדין עכדה"ק.
(שבילי פנחס פרשת בא תשע"ה)
5.שורש כל העשיריות - עשר הספירות:
עשר הספירות הינן מונח קבלי המובא בתורת החסידות, המתיחס לעשרה כוחות שונים, שבאמצעותם הקדוש ברוך הוא מחיה את העולם ומנהיגו. על פי המניין המוזכר בדרך כלל בחסידות, עשרת הספירות הם: חכמה, בינה, דעת, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות. (אליבא דחבדפדיה)
חלק ה: סוד ומשמעות המספר 10 :
1.סוד המספר 10- בתוך המציאות הקיימת:
ב.תשעה מימדים גלויים במציאות והמימד הנסתר:
כשם שכל ההוויה מחולקת לשלושה חלקים: עולם, שנה, נפש, שהם מקבילים למקום, זמן ואדם, כך בעולם הטבעי, הבריאה מחולקת לשלושה חלקים: מקום, זמן וחומר. כל אחד משלושה אלו מחולק לשלושה: מקום – אורך, רוחב ועומק. זמן – עבר, הווה ועתיד. חומר – מוצק, נוזל וגז. סך הכל תשעה מימדים, המקבילים לתשע ספרות בסיסיות שאיתן יוצרים אין סוף מספרים.
המספר עשר מורכב משתי ספרות: אחד ואפס. הספרה אחד מורה על היש שבבריאה, והספרה אפס המצורפת אליו, מורה על המשמעות הרוחנית של הבריאה – "אפס זולתו". עשר הוא המספר השלם המבטא שלימות כוללת של גשמי ורוחני גם יחד. על פי זה נבחן את עשרת שמותיו של משה רבינו המתארים את מסכת חייו המופלאה, ונסדר במידת האפשר את השמות לפי סדר תולדות חייו
(השמות בתורה, הרב אהרון בורנשטיין, פרשת שמות)
2.משמעות המספר 10: שלמות אנושית המביאה לנתינה קדושה(מעשר) ולמספר אופטימי ושלם
א.שלמות:
המספר 10 מייצג את השלמות האנושית. בהתאם לעשרת האצבעות אשר שימשו כידוע לא רק לצורכי אכילה והריגה כי אם גם לצרכי מניין...לו למשל היו לאדם הראשון 12 אצבעות וכך היה הדבר לבניו אחריו עד ימנו אין ספק כי הבסיס המתמטי שלנו היה 12 אך עתה שיש לנו רק 10 אצבעות מהוות הן את המודל שלשלמות: היגד אנושי שלם.מי שאינו עשר (כביטוי הסלנג המודרני) אינו שלם ועובדה היא כי רק אחרי 10 דורות לאחר אשדם הראשון נמצא אדם תמים.
ב.קדושה של נתינה:
בדומה לכתוב (ויקרא כז, לב) העשירי יהיה קודש לה' וכדברי יעקב(בראשית כח,כב): 'וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך' לאמור העשר הוא בבחינת קודש לה' וממילא ברור כי המספר 10 מבטא קדושה או לפחות משהו בעל שיוך אלוקי.
ג.מספר המבטא אופטימיות- על דרך החיוב ועל דרך השלילה:
עבד אברהם לקח 10 גמלים ונתן לרבקה עשרה זהב (והציעו להמתין ימים או עשור)הכל בהתאם לאותה חשיבה של ה-10 השלם כלומר עבד אברהם נקט במספרים אופטימליים להצלחת משימתו ...
במו"מ שבין אברהם לבין האל הוסכם כי מ' הצדיקים המינמיאלי הוא 10 היינו ש-10 איש מבטאים שלמות מגינה שאמורה היתה בכוחה להציל את סדום ועמורה...
כזכור יעקב שלח 10 מבניו- 10 ולא 11, 10 ולא 9 על מנת שהשמימה שלהם בהשגת מזון תצליח ואכםן היא הצליחה.
ממילא מובן כי 10 שנות נישואים ללא ילדים הם שלמות על דרך השלילה כלומר חוסר הצלחה מוחלט והמוצא ממצב זה הוא נישואים לאישה אחרת
(נומרולוגיה בראשיתית, ד"ר מאיר בר אילן, ע"מ 36-37)
סיום: העולם נברא בעשרה מאמרות שבנויות מספרות 0 ו-1 לרמז על בריאה של יש(1) מאין(0)
לְהִבָּרְאוֹת. וְלֹא תְּנַן בָּרָא הָעוֹלָם וְיָכוֹל לִבְרֹא. נִרְאֶה בְּעֵינַי שֶׁהִפְלִיא בָּזֶה הוֹרָאַת הַבְּרִיאָה שֶׁהָיְתָה יֵשׁ מֵאַיִן וְאֶפֶס מֻחְלָט, וְלֹא כְּמַחֲשֶׁבֶת הַחוֹשֵׁב בְּחֹמֶר קַדְמוֹן. שֶׁכַּאֲשֶׁר נַאֲמִין בְּאֶפֶס מֻחְלָט, צוֹדֵק הַמַּאֲמָר לוֹמַר שֶׁהָיָה יָכוֹל לְהִבָּרְאוֹת שֶׁהוּא מִצַּד הַנִּבְרָא, שֶׁכֵּיוָן שֶׁאֶפֶס וְאַיִן מֻחְלָט הָיָה, אֵין מוֹנֵעַ מִלְּהִבָּרְאוֹת בְּמַאֲמָר אֶחָד כְּמוֹ בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת. אֲבָל אִלּוּ הָיָה חֹמֶר קָדוּם, לֹא יִצְדַּק לוֹמַר בִּפְשִׁיטוּת שֶׁהָיָה יָכוֹל לְהִבָּרְאוֹת מִצַּד הַחֹמֶר, כִּי שֶׁמָּא טֶבַע הַחֹמֶר לֹא הָיָה מְקַבֵּל הַבְּרִיאָה בְּמַאֲמָר אֶחָד: (עיקר תוי"ט,שם).
עשרת הדיברות - התורה - הם מעל מציאות העולם הזה ולכן לא נמנו יחד עם שאר העשיריות כדי לבדל ולהפריד בינם לכל המופעים האחרים של המספר 10 שהוא לרוב ביטוי למציאות של שלמות בתוך העולם:
שורה תחתונה:בין המספר 10 ( שמבטאת שלמות אנושית ) לאות יוד הסימן לצניעות
שורש המילה עשיר השמח בחלקו הוא עשר- מספר המבטא שלמות:(ע"פ הרב זמיר כהן)
היוד נברא העולם הבא:
בשולי הדברים: סוד המספר 10 כמכפיל זמן הגלות והגאולה
(סוד מדרש התולדות /חלק ח, הרב יהודה ליאון אשכנזי ע"מ 77-78)
נספח: הקבלות בין עשיריות
(אבות ה,משנה א)
2.מה ראתה המשנה למנות כ"כ הרבה עשיריות חשובות אבל לא את עשרת הדיברות ?
עֲשָׂרָה דוֹרוֹת מֵאָדָם וְעַד נֹחַ,... עֲשָׂרָה דוֹרוֹת מִנֹּחַ וְעַד אַבְרָהָם...עֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת נִתְנַסָּה אַבְרָהָם אָבִינוּ...עֲשָׂרָה נִסִּים נַעֲשׂוּ לַאֲבוֹתֵינוּ בְמִצְרַיִם וַעֲשָׂרָה עַל הַיָּם...עֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת נִסּוּ...אֲבוֹתֵינוּ אֶת הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא בַמִּדְבָּר...עֲשָׂרָה נִסִּים נַעֲשׂוּ לַאֲבוֹתֵינוּ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ...עֲשָׂרָה דְבָרִים נִבְרְאוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת (אבות פרק ה, א-ו)
חלק א:מקצת הבנות על המשנה :
1.תירוץ הסטורי- להרחיק מן המינים
יכול השואל לשאול: וכי בעשר המכות יש חידוש? וכי אין כל ילד יכול לספור את מניין הדורות שמאדם עד נח ומנח עד אברהם? ואפשר שבמכוון נמנע התנא להזכיר בזה את עשרת הדיברות, שכן מצינו במסכת ברכות (ינ ע'א) בעקבות דברי המשנה תמיד ה,א) כי במקדש היו הכוהנים קוראים קודם לקריאת שמע את עשרת הדיברות - "אמר רבי יהודה אמר שמואל: אף בגבולין ביקשו לקרות כן, אלא שכבר בטלום מפני תרעומת המינין", שהיו המינים סבורים שרק עשרת הדיברות הם מפי ה. אשר על כן, ביקשו חכמים שלא להבליט את עניין עשרת הדיברות, ואפשר שאף השמטתם כאן נובעת מאותה מגמה.
(בדרך אבות, הרב יהודה שביב,הקדמה לפרק ה)
2.ביאור המשנה- 2 קושיות ו- 2 תירוצים לצידן:
בעשרה מאמרות וכו'. יש להבין ומה ת"ל דקאמר למה לי כי היה די שיאמר והלא במאמר אחד יכול להבראות וכו'. ואפשר שהוקשה לו תרתי ומשני תרתי,
תחלה הוקשה לו אף אם נאמר שהוכרח להיות בריאת העולם בעשרה מאמרות למה ליה להודיענו בתורה זה ויאמר אלהים ויאמר אלהים וזהו ומה ת"ל דקאמר,
ואח"כ הוקשה לו דמעיקרא לא היה צריך עשרה וז"ש והלא במאמר אחד היה יכול להבראות:
והשיב ראשונה על הקושיא הזאת השנית דסליק מינה ואמר שבראו בעשרה מאמרות כדי להפרע מן הרשעים שאם היה בורא אותו במאמר אחד תיכף ומיד בהכעיס הרשעים לפניו היה מחזיר את העולם לתהו ובהו ועל כן ברא בעשרה מאמרות כי המאמר היוצא מפיו של בשר ודם הוא נעשה מלאך מכ"ש מאמרו יתברך שהוא ענין קדוש משובח ועתה ה' לא יחריב את עולמו שבראו בעשרה מאמרות מפני השוטים אלא יפרע מהם בלבד וז"ש אלא כדי להפרע מן הרשעים לבד ולא להחריב את העולם:
ועל הקושיא הא' דמה לנו לדעת אם בראו בעשרה או באחד, לזה השיב כדי ליתן שכר טוב לצדיקים כי אף שיודעים שאם היו עוברים על רצונו יתברך לא היה מחריב עולמו מפני שבראו בעשרה מאמרות והיה זה להם בית מנוס שלא להזהר מאד בעבודת בוראם שאם היו חושבים שיחרב העולם היו נזהרים יותר ועכשיו שיודעים שלא יחרב ואף על פי כן הם נזהרים בעבודתו יתברך על זה יהיה ראוי להם שכר ביותר וז"ש וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם שנברא וכו' ואף שיודעים שנברא בעשרה מאמרות ואינו דבר נקל שיחרב ואעפ"כ הם משתדלים בקיומו יותר:
(ספר מדרש שמואל על אבות - פרק חמישי משנה א )
3.כמו בריבוי המאמרות כך גם שורש המחלוקת בין רבי יוסי הגלילי לרבי אליעזר לרבי עקיבא- כמה שיותר מכות למצרים הם זכויות ורפואות לעם ישראל:
רַבִּי יוסֵי הַגְּלִילִי אומֵר: מִנַּיִן אַתָּה אומֵר שֶׁלָקוּ הַמִּצְרִים בְּמִצְרַים עֶשֶׂר מַכּות וְעַל הַיָם לָקוּ חֲמִשִּׁים מַכּות? בְּמִצְרַים מַה הוּא אומֵר? וַיאמְרוּ הַחַרְטֻמִּים אֶל פַּרְעה: אֶצְבַּע אֱלהִים הִוא, וְעַל הַיָּם מה הוּא אומֵר? וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָד הַגְּדלָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' בְּמִצְרַים, וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת ה', וַיַּאֲמִינוּ בַּיי וּבְמשֶׁה עַבְדו. כַּמָה לָקוּ בְאֶצְבַּע? עֶשֶׂר מַכּות.
אֱמור מֵעַתָּה: בְּמִצְרַים לָקוּ עֶשֶׂר מַכּות וְעַל הַיָּם לָקוּ חֲמִשִּׁים מַכּות.
רַבִּי אֱלִיעֶזֲר אומֵר: מִנַּיִן שֶׁכָּל מַכָּה וּמַכָּה שֶׁהֵבִיא הַקָּדושׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַמִּצְרִים בְּמִצְרַיִם הָיְתָה שֶׁל אַרְבַּע מַכּות? שֶׁנֶּאֱמַר: יְשַׁלַּח בָּם חֲרון אַפּו, עֶבְרָה וָזַעַם וְצָרָה, מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים. עֶבְרָה - אַחַת, וָזַעַם - שְׁתַּיִם, וְצָרָה - שָׁלשׁ, מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים - אַרְבַּע.
אֱמור מֵעַתָּה: בְּמִצְרַים לָקוּ אַרְבָּעִים מַכּות וְעַל הַיָּם לָקוּ מָאתַיִם מַכּות.
רַבִּי עֲקִיבֶא אומֵר: מִנַּיִן שֶׁכָּל מַכָּה ומַכָּה שהֵביִא הַקָּדושׁ בָּרוּךְ הוּא על הַמִּצְרִים בְּמִצְרַים הָיְתָה שֶׁל חָמֵשׁ מַכּות? שֶׁנֶּאֱמַר: יְִשַׁלַּח בָּם חֲרון אַפּו, עֶבְרָה וָזַעַם וְצַרָה, מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים. חֲרון אַפּו- אַחַת, עֶבְרָה - שְׁתַּיִם, וָזַעַם - שָׁלושׁ, וְצָרָה - אַרְבַּע, מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים - חָמֵשׁ.
אֱמור מֵעַתָּה: בְּמִצְרַים לָקוּ חֲמִשִּׁים מַכּות וְעַל הַיָּם לָקוּ חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם מַכּות.
(הגדה של פסח)
רבי יוסי הגלילי רבי עקיבא ,רבי אליעזר ורבי עקיבא מתחרים זה בזה מי יגדיל יותר את מספר המכות שספגו המצרים מהקב"ה.מדוע?הגר"א השיב בעזרת פסוק "כל המחלה אשר אשים במצרים לא אשים עליך"(שמות טו כו) הקב"ה הבטיח שאם נתנהג כראוי ימנע מהם את המכות שנחתו על מצרים.לאור זאת רוצים חכמי ישראל להגדיל את המכות שקיבלו המצרים כדי להגדיל את היקף החסינות שהובטחה לבני ישראל, חבל שהמצרים העתיקים לא לקו בקורונה (הגדה של פסח הרב חיים נבון)
חלק ב: המספר 10 במימד האדם- חשיבות של עשרה אנשים
0.המספר 10- הבסיס הנפוץ לכל פעולות החשבון בימנו
....
במתמטיקה ובמדעי המחשב מערכת ספירה על בָּסִיס בִּינָארִי, או מערכת ספירה על בסיס 2 (על פי הצעת האקדמיה ללשון העברית: בָּסִיס שְׁנִיּוֹנִי), מייצגת ערכים מספריים באמצעות שני סמלים, בדרך כלל 0 ו-1. בפרט, שיטת הספירה הבינארית הנפוצה היא סימון לפי מקום עם בסיס 2. מספרים המיוצגים בשיטה זו נקראים לרוב מספרים בינאריים...
ספירה על בסיס אוקטלי היא ספירה על בסיס 8. ספירה זו משמשת במחשבים, על מנת להקל את העבודה עם הספירה הבינארית...
ספירה על בסיס הקסדצימלי היא ספירה על בסיס 16. היא משמשת כיום בעיקר בתחום המחשבים, בזכות התאמתה לייצוג תוכנו של זיכרון המחשב.
(אליבא דויקידפיה)
1.על פחות מעשרה צדיקים- אברהם לא ביקש:
חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה לְהָמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע וְהָיָה כַצַּדִּיק כָּרָשָׁע חָלִלָה לָּךְ הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט: וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אִם אֶמְצָא בִסְדֹם חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר וְנָשָׂאתִי לְכָל הַמָּקוֹם בַּעֲבוּרָם: וַיַּעַן אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הִנֵּה נָא הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר אֶל אֲדֹנָי וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר: אוּלַי יַחְסְרוּן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם חֲמִשָּׁה הֲתַשְׁחִית בַּחֲמִשָּׁה אֶת כָּל הָעִיר וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית אִם אֶמְצָא שָׁם אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה: וַיֹּסֶף עוֹד לְדַבֵּר אֵלָיו וַיֹּאמַר אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם אַרְבָּעִים וַיֹּאמֶר לֹא אֶעֱשֶׂה בַּעֲבוּר הָאַרְבָּעִים: וַיֹּאמֶר אַל נָא יִחַר לַא-דֹנָי וַאֲדַבֵּרָה אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם שְׁלֹשִׁים וַיֹּאמֶר לֹא אֶעֱשֶׂה אִם אֶמְצָא שָׁם שְׁלֹשִׁים: וַיֹּאמֶר הִנֵּה נָא הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר אֶל אֲ-דֹנָי אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם עֶשְׂרִים וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית בַּעֲבוּר הָעֶשְׂרִים: וַיֹּאמֶר אַל נָא יִחַר לַא-דֹנָי וַאֲדַבְּרָה אַךְ הַפַּעַם אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם עֲשָׂרָה וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית בַּעֲבוּר הָעֲשָׂרָה:(בראשית יח,כג-לב)
מדוע לא ביקש אברהם על פחות מעשרה?
אולי ימצאון שם עשרה. על פחות לא ביקש, אמר, דור המבול היו ח', נח ובניו ונשיהם, ולא הצילו על דורם, ועל ט' על ידי צירוף כבר בקש ולא מצא: (רש"י,שם)
ראוי לציין שרש"י מונה כאן גם את הנשים כראויות להציל את זולתן (ואולי נח לא התפלל כלל על הצלת האנושות משום שידע, כי אין בה כתעריף שרש"י קבע) (ברכת אשר,שם)
...דָּבָר אַחֵר לָמָּה עֲשָׂרָה, שֶׁהָיָה סָבוּר שֶׁיֵּשׁ שָׁם עֲשָׂרָה, לוֹט וְאִשְׁתּוֹ וְאַרְבַּע בְּנוֹתָיו וְאַרְבָּעָה חֲתָנָיו (בראשית רבא,מט,יג)
2.שרי עשרות- המינימום של אנשים שיכול דיין לדון:
וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שׂנְאֵי בָצַע וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת: (שמות יח, כא)
3.השכינה שורה בעשרה אנשים:
רַבִּי חֲלַפְתָּא בֶּן דּוֹסָא אִישׁ כְּפַר חֲנַנְיָה אוֹמֵר, עֲשָׂרָה שֶׁיּוֹשְׁבִין וְעוֹסְקִין בַּתּוֹרָה, שְׁכִינָה שְׁרוּיָה בֵּינֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פב,), אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל.
וּמִנַּיִן אֲפִלּוּ חֲמִשָּׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (עמוס ט,), וַאֲגֻדָּתוֹ עַל אֶרֶץ יְסָדָהּ.
וּמִנַּיִן אֲפִלּוּ שְׁלֹשָׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פב,), בְּקֶרֶב אֱלֹהִים יִשְׁפֹּט.
וּמִנַּיִן אֲפִלּוּ שְׁנַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ג,), אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי ה' אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב ה' וַיִּשְׁמָע וְגוֹ'.
וּמִנַּיִן אֲפִלּוּ אֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ,), בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ.
(אבות ג,ו)
4.אמירת קדיש - דווקא בעשרה אנשים :
וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי יְ-ה-וָ-ה מְקַדִּשְׁכֶם:(ויקרא כב,לב)
עַד מָתַי לָעֵדָה הָרָעָה הַזֹּאת אֲשֶׁר הֵמָּה מַלִּינִים עָלָי אֶת תְּלֻנּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֵמָּה מַלִּינִים עָלַי שָׁמָעְתִּי: (במדבר יד,כז)
הִבָּדְלוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת וַאַכַלֶּה אֹתָם כְּרָגַע (במדבר טז,כא)
א.עשרה אנשים- המינימום ההלכתי לאמירת קדיש ודברים שבקדושה:
א1.קדיש בעשרה:
אומרים קדיש ואין אומרים אותו בפחות מי' זכרים בני חורין גדולים שהביאו ב' שערות והוא הדין לקדושה וברכו שאין נאמרין בפחות מעשרה: (אורח חיים,נה,א)
א2.כל דבר שבקדושה- בעשרה- נלמד מהמרגלים ומעדת קורח:
א2.כל דבר שבקדושה- בעשרה- נלמד מהמרגלים ומעדת קורח:
ובעינן עשרה שכל דבר שבקדושה כגון קדיש וקדושה וברכו וקה"ת ונשיאת כפיים אין אומרים אותו בפחות מעשרה שנאמר ונקדשתי בתוך בני ישראל וילפינן בגזרה שווה דתוך תוך ממרגלים דכתיב עד מתי לעדה הרעה הזאת יצאו יהושע וכלב נשאר עשרה וקורין עדה (משנה ברורה,אורח חיים,סימן נה,ס"ק ב)
א3.קושיית רבנו בחיי על הלימוד מהמרגלים:
ועוד הוכיחו רז"ל מן הכתוב הזה שכל דבר שבקדושה צריך עשרה, והוא שאמרו בברכות אין דבר שבקדושה בפחות מעשרה שנאמר ונקדשתי בתוך בני ישראל, וכתיב התם (במדבר טז) הבדלו מתוך העדה, מה להלן עשרה אף כאן עשרה. ופירש ר' יעקב שאין נוסחא זו מדוקדקת שאין להביא ראיה מעשרה מרגלים לדבר שבקדושה, אבל עיקר הנוסחא היא כן, אתיא תוך תוך כתיב הכא ונקדשתי בתוך וכתיב התם (בראשית מב) לשבור בתוך הבאים, מה להלן עשרה אף כאן עשרה, ועכשיו יביא ראיה מעשרה אחי יוסף שהיו צדיקים לדבר שבקדושה (רבנו בחיי, ויקרא כב,לב)
א4. לימוד עשרה מעשרת אחי יוסף:
א3.קושיית רבנו בחיי על הלימוד מהמרגלים:
ועוד הוכיחו רז"ל מן הכתוב הזה שכל דבר שבקדושה צריך עשרה, והוא שאמרו בברכות אין דבר שבקדושה בפחות מעשרה שנאמר ונקדשתי בתוך בני ישראל, וכתיב התם (במדבר טז) הבדלו מתוך העדה, מה להלן עשרה אף כאן עשרה. ופירש ר' יעקב שאין נוסחא זו מדוקדקת שאין להביא ראיה מעשרה מרגלים לדבר שבקדושה, אבל עיקר הנוסחא היא כן, אתיא תוך תוך כתיב הכא ונקדשתי בתוך וכתיב התם (בראשית מב) לשבור בתוך הבאים, מה להלן עשרה אף כאן עשרה, ועכשיו יביא ראיה מעשרה אחי יוסף שהיו צדיקים לדבר שבקדושה (רבנו בחיי, ויקרא כב,לב)
א4. לימוד עשרה מעשרת אחי יוסף:
א"ר סימון נאמר כאן תוך ונאמר להלן (בראשית מב) ויבאו בני ישראל לשבור בתוך הבאים מה תוך שנא' להלן עשרה אף כאן עשרה(ירושלמי מגילה פרק ד, הלכה ד)
א5. כוחו של המספר 10:
אפשר לראות את הכח של עשרה שיש אפשרות ללומדו אפילו מן המרגלים שחטאו - ואף על פי כן היות והם עשרה אז יש כח למספר הזה להיות מקור ללימוד לכוחו של מניין (ענ"ד)
א5. כוחו של המספר 10:
אפשר לראות את הכח של עשרה שיש אפשרות ללומדו אפילו מן המרגלים שחטאו - ואף על פי כן היות והם עשרה אז יש כח למספר הזה להיות מקור ללימוד לכוחו של מניין (ענ"ד)
5.עשרת הרוגי מלכות- תיקון חטא מכירת יוסף על ידי עשרת אחיו:
עשרת הרוגי מלכות הם עשרה תנאים שהוצאו להורג באכזריות על ידי השלטון הרומאי בארץ ישראל משום שלא סרו למשמעתם, והמשיכו ללמוד תורה וללמד אותה. עשרה הרוגים אלה הפכו לחלק מהתודעה היהודית של עמידה ומסירות נפש כנגד גזירות השמד שהטילו הרומאים.
(אליבא דויקיפדיה)
| 1 | רבן שמעון בן גמליאל | |||
| 2 | רבי ישמעאל כהן גדול | |||
| 3 | רבי חנינא בן תרדיון | |||
| 4 | רבי עקיבא בן יוסף | |||
| 5 | רבי יהודה בן בבא | |||
| 6 | רבי יהודה בן דמא[16] | |||
| 7 | רבי חוצפית המתורגמן | |||
| 8 | רבי חנינא בן חכינאי | |||
| 9 | רבי ישבב הסופר | |||
| 10 | רבי אלעזר בן שמוע |
(ע"פ מדרש אלה אזכרה)
6.יש גם עשרה אנשים לשלילה מוחלטת- למשל עשרת בני המן:
עשרת בני המן הם עשרה שמות שיש לעבודה זרה (הגר"א ביאור למגילת אסתר ט ,ו)
7.עשרת עממי כנען- שבע בעבר הירדן המערבי ו-3 בעבר הירדן המזרחי קליפות כנגד עשר הספירות:
נקדים עוד שידוע מדברי החוזה מלובלין זי"ע בעניין שבע אומות שהיו בארץ ישראל: הכנעני החיתי האמורי הפריזי החיוי היבוסי הגרגשי שהם בבחינת זה לעומ זה עשה א-לוהים כי כמו שיש ז' מידות מצד הקדושה: חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד מלכות כן יש ז' מידות מצד הטומאה...
על פי הידוע כי מדתו של יעקב היא תפארת הכלולה מחסד וגבורה דקדושה על כן הזהירו אותו יצחק ורבקה שלא יקח לו אישה שהיא מצד חסד או גבורה דקליפה והנה רבקה נתכוונה לכבוד יצחק בעלה שהיה גבורה דקדושה לכן הזהירה את יעקב שלא לקחת מבנות חת שהם גבורה דקליפה ואילו יצחק נתכוון לכבוד רבקה שמדתה חסד לכן הזהירו שלא לקחת מבנות כנען שהן קליפה דחסד (שבילי פנחס בראשית חלק ב ע"מ סו, פרשת חיי שרה מאמר יב רבקה המידת החסשד שהמתיקה הדין של יצחק)
חלק ג: עשר במימד הזמן
1.המספר 10 נמצא לכאורה רוב הזמן בעימות עם מימד הזמן:
א.בעת העתיקה היו שהתייחסו גם על מעגלי הזמן- שבועות בחודש וחודשים בשנה לפי הבסיס העשרוני:
במצרים העתיקה חילקו את החודש לשלושה שבועות ובכל שבוע היה עשרה ימים (מילה ברגע/ד"ר מרדכי רוזן , ע"מ 167)
רומלוס , מלכה הראשון של רומא , חילק לפי המסורת את השנה לעשרה חודשים...יורשו של רומלוס המלך נומה פומפיליוס הוסיף שני חודשים (ינואר ופברואר) (מילים מספרות,נתן שפיגל, ע"מ 247)
ב.עשרת ימי תשובה- מעל הזמן:
כאמור, בבבל היו נוהגים בחודשים ירחיים, חודשים שנקבעו לפי הירח, בעוד שבמצרים החודשים היו באופן מלאכותי בני שלושים יום כולם. וכך היו שנים עשר חודשים בני שלושים יום, סה"כ: 360 יום. אך מאחר שבשנה שמשית ישנם 365 יום, היו מוסיפים עוד חמישה ימים שנחשבו כימים 'מחוץ לשנה' ונקראו 'הימים הנוראים'. השנה העברית היא בת 355 ימים )כגימטריה של 'שנה'( ואם כך יש אצלנו פיגור של עשרה ימים לעומת שנת השמש. לפי זה, יש עשרה ימים שהם 'מחוץ לשנה', הלוא הם עשרת ימי תשובה. אלו ימים שנמצאים 'מחוץ לזמן'. בימים אלה ניתן לחזור אחורה בזמן ולתקן את חטאי העבר (בעוד מועד, הרב אורי שרקי,ע"מ 15)
ג.הזמן בין אדם לנח ובין נח לאברהם נמדד בדורות ולא ביחידות רגילות של זמן:
עֲשָׂרָה דוֹרוֹת מֵאָדָם וְעַד נֹחַ, לְהוֹדִיעַ {ג} כַּמָּה אֶרֶךְ אַפַּיִם לְפָנָיו, שֶׁכָּל הַדּוֹרוֹת הָיוּ מַכְעִיסִין וּבָאִין עַד שֶׁהֵבִיא עֲלֵיהֶם אֶת מֵי הַמַּבּוּל. עֲשָׂרָה דוֹרוֹת מִנֹּחַ וְעַד אַבְרָהָם {ד}, לְהוֹדִיעַ כַּמָּה אֶרֶךְ אַפַּיִם לְפָנָיו {ה}, שֶׁכָּל הַדּוֹרוֹת הָיוּ מַכְעִיסִין וּבָאִין, עַד שֶׁבָּא אַבְרָהָם וְקִבֵּל עָלָיו שְׂכַר כֻּלָּם:
(אבות ה,ב)
ד.עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות- כלומר לפני תחילת הזמן ההסטורי:
עֲשָׂרָה דְבָרִים נִבְרְאוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, וְאֵלּוּ הֵן, פִּי הָאָרֶץ, וּפִי הַבְּאֵר, וּפִי הָאָתוֹן, וְהַקֶּשֶׁת, וְהַמָּן, וְהַמַּטֶּה, וְהַשָּׁמִיר, וְהַכְּתָב, וְהַמִּכְתָּב, וְהַלּוּחוֹת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אַף הַמַּזִּיקִין, וּקְבוּרָתוֹ שֶׁל משֶׁה, וְאֵילוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אַף צְבָת בִּצְבָת עֲשׂוּיָה :(אבות ה,ו)
2.עשרה בטבת, עשור לחודש ( יום כיפור) ותשעה ועשירי באב- על תאריכים שביום העשירי לחודש:
א.עשרה בטבת- נקודת הסדק הראשונה של השבר במקום המושלם במציאות - בית המקדש- המצור הראשון על ירושלים:
וַיְהִי בִשְׁנַת הַתְּשִׁיעִית לְמָלְכוֹ בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בָּא נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל הוּא וְכָל חֵילוֹ עַל יְרוּשָׁלִַם וַיִּחַן עָלֶיהָ וַיִּבְנוּ עָלֶיהָ דָּיֵק סָבִיב:(מלכים ב כה,א)
ב.יום הכיפורים- היום השלם ביותר בשנה- יום מחילת העוונות :
וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא. מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַה'. וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה כִּי יוֹם כִּפֻּרִים הוּא לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לִפְנֵי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם... (ויקרא כג, כו-לב)
ג.תשעה באב- יום החורבן דווקא ב-ט' ולא ב-י כדי לסמל שהחורבן אינו שלם והוא עתיד להיבטל ובית המקדש יבנה מחדש:
ותשיעי סמוך לחשכה הציתו בו את האור והיה דולק והולך כל היום כולו שנאמר {ירמיה ו-ד} אוי לנו כי פנה היום כי ינטו צללי ערב והיינו דאמר רבי יוחנן אלמלי הייתי באותו הדור לא קבעתיו אלא בעשירי מפני שרובו של היכל בו נשרף ורבנן אתחלתא דפורענותא עדיפא
(תענית כט, ע"א)
חלק ד: עשר במימד המקום- הכל יורד לעולם הפיזי בעשרה קבין
עֲשָׂרָה קַבִּין חָכְמָה יָרְדוּ לָעוֹלָם, תִּשְׁעָה נָטְלָה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְאֶחָד כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ.
עֲשָׂרָה קַבִּין יֹפִי יָרְדוּ לָעוֹלָם, תִּשְׁעָה נָטְלָה יְרוּשָׁלַיִם וְאֶחָד כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ.
עֲשָׂרָה קַבִּין עֲשִׁירוּת יָרְדוּ לָעוֹלָם, תִּשְׁעָה נָטְלָה רוֹמִי וְאֶחָד כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ.
עֲשָׂרָה קַבִּין עֲנִיּוּת יָרְדוּ לָעוֹלָם, תִּשְׁעָה נָטְלָה בָּבֶל וְאֶחָד כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ.
עֲשָׂרָה קַבִּין גַּסּוּת־הָרוּחַ יָרְדוּ לָעוֹלָם, תִּשְׁעָה נָטְלָה עֵילָם וְאֶחָד כָּל הָעוֹלָם כֻּלוֹ. וְגַּסּוּת, לְבָבֶל לָא נָחִית? וְהָכְּתִיב: (זכריה ה) "וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֵרֶא וְהִנֵּה שְׁתַּיִם נָשִׁים יוֹצְאוֹת וְרוּחַ בְּכַנְפֵיהֶם, וְלָהֵנָּה כְנָפַיִם כְּכַנְפֵי הַחֲסִידָה, וַתִּשֶּׂנָה אֶת הָאֵיפָה בֵּין הָאָרֶץ וּבֵין הַשָּׁמָיִם, וָאֹמַר אֶל הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי: אָנָה הֵמָּה מוֹלִכוֹת אֶת הָאֵיפָה? וַיֹּאמֶר אֵלַי: לִבְנוֹת לָה בַיִת בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר". וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: זוֹ חֲנֻפָּה וְגַסּוּת הָרוּחַ שֶׁיָּרְדָה לְבָבֶל. אִין, לְהָכָא נָחִית, וְאִישְׁתַּרְבּוּבִי הוּא דְּאִישְׁתַּרְבּוּב לְהָתָם. דִּיּקָא נַמִּי דִּכְתִיב: "לִבְנוֹת לָה בַיִת", שְׁמַע מִינָהּ! אֵינִי? וְהָא אָמַר מַר: סִימָן לְגַסּוּת הָרוּחַ, עֲנִיּוּת! וַעֲנִיּוּת בְּבָבֶל הוּא דְּאִיכָּא! מַאי 'עֲנִיּוּת'? 'עֲנִיּוּת דְּתוֹרָה', דִּכְתִיב: (שה"ש ח) "אָחוֹת לָנוּ קְטַנָּה וְשָׁדַיִם אֵין לָהּ", וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: זוֹ עֵילָם, שֶׁזָּכְתָה לִלְמֹד וְלֹא זָכְתָה לְלַמֵּד.
עֲשָׂרָה קַבִּים גְּבוּרָה יָרְדוּ לָעוֹלָם, תִּשְׁעָה נָטְלוּ פַּרְסִיִּים וְכוּ'.
עֲשָׂרָה קַבִּין כִּנִּים יָרְדוּ לָעוֹלָם, תִּשְׁעָה נָטְלָה מָדַי וְכוּ'.
עֲשָׂרָה קַבִּין כְּשָׁפִים יָרְדוּ לָעוֹלָם, תִּשְׁעָה נָטְלוּ מִצְרַיִם וְכוּ'.
עֲשָׂרָה קַבִּין נְגָעִים יָרְדוּ לָעוֹלָם, תִּשְׁעָה נָטְלוּ חֲזִירִים וְכוּ'.
עֲשָׂרָה קַבִּין זְנוּת יָרְדוּ לָעוֹלָם, תִּשְׁעָה נָטְלָה עַרְבַיָּא וְכוּ'.
עֲשָׂרָה קַבִּין עַזּוּת יָרְדוּ לָעוֹלָם, תִּשְׁעָה נָטְלָה מֵישָׁן וְכוּ'. עֲשָׂרָה קַבִּין שִׂיחָה יָרְדוּ לָעוֹלָם, תִּשְׁעָה נָטְלוּ נָשִׁים וְכוּ'.
עֲשָׂרָה קַבִּין (שחרות) [שִׁכְרוּת] יָרְדוּ לָעוֹלָם, תִּשְׁעָה (נטל כושן) [נָטְלוּ כּוּשִׁיִּם] וְכוּ'.
עֲשָׂרָה קַבִּין שֵׁנָה יָרְדוּ לָעוֹלָם, תִּשְׁעָה נָטְלוּ עֲבָדִים וְאֶחָד נָטְלוּ כָּל הָעוֹלָם כֻּלוֹ.
(קידושין מט,ע"ב)
חלק ה: עשיריות שמשתקפות אחת כנגד השניה:
1.עשר המכות כחוליה מקשרת בין 10 המאמרות ו-10 הדיברות:
...שהיה צורך לעשר מכות להסיר הקליפה והסתר מעשרה מאמרות לעשותן עשרת הדיברות (שפת אמת, פ' בא, תרל'א)
2.מאמרות כנגד דיברות- לדוגמא:
.....
חשך כנגד "יהי אור":
וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר (בראשית ,א,ג)
וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַשָּׁמָיִם וַיְהִי חֹשֶׁךְ אֲפֵלָה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁלֹשֶׁת יָמִים: לֹא רָאוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וְלֹא קָמוּ אִישׁ מִתַּחְתָּיו שְׁלֹשֶׁת יָמִים וּלְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבֹתָם:(שמות י,כב-כג)
החשך הוא מכה אל מאמר יהי אור.
י.בכורות כנגד "בראשית":
"בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ" (בראשית ,א,א)
וַיַּךְ כָּל בְּכוֹר בְּאַרְצָם רֵאשִׁית לְכָל אוֹנָם (תהילים קה,לו)
מכת בכורות ראשית אונם הוא נגד מאמר בראשית שהבכור ראשית לבאים אחריו, והוא נגד מאמר בראשית שהוא ראשית הבריאה גם כן ושניהם ראשית הם, וכמו שמכות בכורות שקולה נגד כל המכות כך מאמר בראשית שקול נגד כל המאמרות שכן יש במדרשות.
(מהר"ל ספר גבורות השם - פרק נז )
וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר (בראשית ,א,ג)
וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַשָּׁמָיִם וַיְהִי חֹשֶׁךְ אֲפֵלָה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁלֹשֶׁת יָמִים: לֹא רָאוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וְלֹא קָמוּ אִישׁ מִתַּחְתָּיו שְׁלֹשֶׁת יָמִים וּלְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבֹתָם:(שמות י,כב-כג)
החשך הוא מכה אל מאמר יהי אור.
י.בכורות כנגד "בראשית":
"בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ" (בראשית ,א,א)
וַיַּךְ כָּל בְּכוֹר בְּאַרְצָם רֵאשִׁית לְכָל אוֹנָם (תהילים קה,לו)
(מהר"ל ספר גבורות השם - פרק נז )
2.בין מאמרות לדיברות- ההבדל הקטן:
א.בין עשרה מאמרות לעשרת הדברות:
אין פוחתין מעשרה מלכיות מעשרה זכרונות מעשרה שופרות ר' יוחנן בן נורי אומר אם אמר ג' ג' מכולן יצא: גמ' הני עשרה מלכיות כנגד מי אמר (רבי) כנגד עשרה הלולים שאמר דוד בספר תהלים הלולים טובא הוו הנך דכתיב בהו {תהילים קנ-ג} הללוהו בתקע שופר רב יוסף אמר כנגד עשרת הדברות שנאמרו לו למשה בסיני ר' יוחנן אמר כנגד עשרה מאמרות שבהן נברא העולם הי נינהו ויאמר (ויאמר) דבראשית ט' הוו בראשית נמי מאמר הוא דכתיב {תהילים לג-ו} בדבר ה' שמים נעשו (ר"ה,לב,ע"א)
ועוד יש לך לדעת גם כן, כי כאשר הביא הקדוש ברוך הוא על המצרים המכות הכה אותם בכל חלקי העולם, שכמו שאמרנו
שבאו עליהם מכות למטה ולמעלה ובחלל העולם כך היו באים עליהם המכות בבל חלקי העולם גם כן. וחלקי העולם הם עשרה, והם עשרה חלקים שברא הקדוש ברוך הוא בששת ימי בראשית ולכל חלק אחד מאמר אחד בפני עצמו,
והם עשרה מאמרות שבהם ברא עולמו, כי בראשית גם כן מאמר הוא כדאיתא במסכת ראש השנה (ל"ב ע"א) ואף על גב שלא היו המכות באות עליהם כסדר מאמרות שבהם ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו מפני שכל אחד ואחד סדר מיוחד, וזה כי לענין הכאת המכה תמיד המכה שהיא מלמעלה יותר קשה ואין להביא מכה קשה ואחר כך שאינה קשה כל כך, ולפיכך היו עולים מלמטה למעלה וזה שגורם שנוי בסדר מאמרות. (מהר"ל,גבורות ה',פרק נ"ז)
ב.ההבדל בין מאמרות לדברות:
ובטעם שינוי הלשונות שאלו נקראו 'מאמרות' ואלו 'דברות'... ד'מאמר' שייך אפילו בלי חיבור לשומע המאמר, אבל דיבור הוא חיבור בין המדבר להשומע, ועל כן יש בלשון לומר 'ראובן דיבר עם שמעון', היינו שהדיבור חיברם כהוראת מלת 'עם', אבל אין בלשון לומר 'ראובן אמר עם שמעון' אלא 'אמר לשמעון' או 'אל שמעון'
("שם משמואל", חלק המועדים – ערב יום הכיפורים, תרפ"א בשם בעל האבני נזר)
3.המכות הכשירו את השטח לקבלת הדיברות, מעין בריאה על דרך השלילה:
והנה כבר אמר החכם מכל אדם (קהלת ז-יד): "גם את זה לעומת זה עשה האלקים". לכן כמו שיש עשרה מאמרות ועשרת הדברות מצד הקדושה, כן היה במצרים זה לעומת זה עשרה כוחות של טומאה שהחשיכו עיניהם של ישראל שלא להאמין שהקב"ה ברא את העולם בעשרה מאמרות, וממילא לא היו מסוגלים להשיג את האור של עשרת הדברות. לכן הביא הקב"ה על המצרים עשר מכות, כדי להכניע ולשבור עשרה כוחות הטומאה, ועל ידי כל מכה הוסר כוח אחד של הקליפה המסתיר מישראל האור מדיבור אחד של עשרת הדברות, ואחרי כל העשר מכות נשברו כל עשרת כוחות הטומאה ועל ידי זה זכו ישראל שמסר להם הקב"ה עשרת הדברות בפועל במתן תורה. וזהו ביאור דברי החידושי הרי"ם, כי תכלית עשר המכות היא: "להסיר הקליפה וההסתר מעשרה מאמרות לעשותן עשרת הדברות"
(שבילי פנחס פרשת בא תשע"ה)
4.הסיבה ש"בראשית" הוא גם כן מאמר למרות שלא נאמר "ויאמר":
מגלה לנו המגיד ממעזריטש חידוש גדול, כי במאמר הראשון "בראשית" נאצלו ונבראו כ"ב אותיות התורה, וזהו פירוש הכתוב: "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ" - א"ת השמים רומז על כ"ב אותיות התורה מאות א' עד אות ת' שבהן נבראו שמים, וא"ת הארץ רומז על כ"ב אותיות התורה מאות א' עד אות ת' שבהן נבראו הארץ, לכן לא נזכרה לשון אמירה במאמר הראשון, כי במאמר זה עדיין לא נבראו האותיות שמהן מורכב המאמר, ובכל זאת "בראשית נמי מאמר הוא" מאחר שנבראו בו האותיות. לפי זה אומר ה"בני יששכר", כי מטעם זה צוה הקב"ה לתקוע בקול שופר בלי אותיות, כדי לעורר בכך המאמר הראשון "בראשית" שהיה לפני שנבראו האותיות, אשר במאמר זה רמז הקב"ה מה שפירש רש"י: "בראשית, בשביל התורה שנקראת ראשית" ברא את העולם, והרי זה זכות גדולה לישראל להצדיקם בדין עכדה"ק.
(שבילי פנחס פרשת בא תשע"ה)
5.שורש כל העשיריות - עשר הספירות:
עשר הספירות הינן מונח קבלי המובא בתורת החסידות, המתיחס לעשרה כוחות שונים, שבאמצעותם הקדוש ברוך הוא מחיה את העולם ומנהיגו. על פי המניין המוזכר בדרך כלל בחסידות, עשרת הספירות הם: חכמה, בינה, דעת, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות. (אליבא דחבדפדיה)
חלק ה: סוד ומשמעות המספר 10 :
1.סוד המספר 10- בתוך המציאות הקיימת:
א.עשרה מימדים במציאות ?
ישנה היום תיאוריה הטוענת שבעולם יש עשרה מימדים.אמנם נכון שאנו בחושינו יכולים לזהות ארבעה מהם אבל זה אינו סותר את הטענה שהם קיימים.שהרי אנו איננו מבינים שהזמן הוא יחסי ותלוי בחומר ואם כן החושים שלנו אינם קנה מידה להכיר את העולם והמעניין שגם בקבלה ובח"ז מגלים שהעולם נברא בעשרה מאמרות הזהים לעשר הספירות ( דברי חכמים וצפונותיהם , הרב שמואל יניב, ע"מ 281)
ב.תשעה מימדים גלויים במציאות והמימד הנסתר:
כשם שכל ההוויה מחולקת לשלושה חלקים: עולם, שנה, נפש, שהם מקבילים למקום, זמן ואדם, כך בעולם הטבעי, הבריאה מחולקת לשלושה חלקים: מקום, זמן וחומר. כל אחד משלושה אלו מחולק לשלושה: מקום – אורך, רוחב ועומק. זמן – עבר, הווה ועתיד. חומר – מוצק, נוזל וגז. סך הכל תשעה מימדים, המקבילים לתשע ספרות בסיסיות שאיתן יוצרים אין סוף מספרים.
המספר עשר מורכב משתי ספרות: אחד ואפס. הספרה אחד מורה על היש שבבריאה, והספרה אפס המצורפת אליו, מורה על המשמעות הרוחנית של הבריאה – "אפס זולתו". עשר הוא המספר השלם המבטא שלימות כוללת של גשמי ורוחני גם יחד. על פי זה נבחן את עשרת שמותיו של משה רבינו המתארים את מסכת חייו המופלאה, ונסדר במידת האפשר את השמות לפי סדר תולדות חייו
(השמות בתורה, הרב אהרון בורנשטיין, פרשת שמות)
2.משמעות המספר 10: שלמות אנושית המביאה לנתינה קדושה(מעשר) ולמספר אופטימי ושלם
א.שלמות:
המספר 10 מייצג את השלמות האנושית. בהתאם לעשרת האצבעות אשר שימשו כידוע לא רק לצורכי אכילה והריגה כי אם גם לצרכי מניין...לו למשל היו לאדם הראשון 12 אצבעות וכך היה הדבר לבניו אחריו עד ימנו אין ספק כי הבסיס המתמטי שלנו היה 12 אך עתה שיש לנו רק 10 אצבעות מהוות הן את המודל שלשלמות: היגד אנושי שלם.מי שאינו עשר (כביטוי הסלנג המודרני) אינו שלם ועובדה היא כי רק אחרי 10 דורות לאחר אשדם הראשון נמצא אדם תמים.
ב.קדושה של נתינה:
בדומה לכתוב (ויקרא כז, לב) העשירי יהיה קודש לה' וכדברי יעקב(בראשית כח,כב): 'וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך' לאמור העשר הוא בבחינת קודש לה' וממילא ברור כי המספר 10 מבטא קדושה או לפחות משהו בעל שיוך אלוקי.
ג.מספר המבטא אופטימיות- על דרך החיוב ועל דרך השלילה:
עבד אברהם לקח 10 גמלים ונתן לרבקה עשרה זהב (והציעו להמתין ימים או עשור)הכל בהתאם לאותה חשיבה של ה-10 השלם כלומר עבד אברהם נקט במספרים אופטימליים להצלחת משימתו ...
במו"מ שבין אברהם לבין האל הוסכם כי מ' הצדיקים המינמיאלי הוא 10 היינו ש-10 איש מבטאים שלמות מגינה שאמורה היתה בכוחה להציל את סדום ועמורה...
כזכור יעקב שלח 10 מבניו- 10 ולא 11, 10 ולא 9 על מנת שהשמימה שלהם בהשגת מזון תצליח ואכםן היא הצליחה.
ממילא מובן כי 10 שנות נישואים ללא ילדים הם שלמות על דרך השלילה כלומר חוסר הצלחה מוחלט והמוצא ממצב זה הוא נישואים לאישה אחרת
(נומרולוגיה בראשיתית, ד"ר מאיר בר אילן, ע"מ 36-37)
סיום: העולם נברא בעשרה מאמרות שבנויות מספרות 0 ו-1 לרמז על בריאה של יש(1) מאין(0)
לְהִבָּרְאוֹת. וְלֹא תְּנַן בָּרָא הָעוֹלָם וְיָכוֹל לִבְרֹא. נִרְאֶה בְּעֵינַי שֶׁהִפְלִיא בָּזֶה הוֹרָאַת הַבְּרִיאָה שֶׁהָיְתָה יֵשׁ מֵאַיִן וְאֶפֶס מֻחְלָט, וְלֹא כְּמַחֲשֶׁבֶת הַחוֹשֵׁב בְּחֹמֶר קַדְמוֹן. שֶׁכַּאֲשֶׁר נַאֲמִין בְּאֶפֶס מֻחְלָט, צוֹדֵק הַמַּאֲמָר לוֹמַר שֶׁהָיָה יָכוֹל לְהִבָּרְאוֹת שֶׁהוּא מִצַּד הַנִּבְרָא, שֶׁכֵּיוָן שֶׁאֶפֶס וְאַיִן מֻחְלָט הָיָה, אֵין מוֹנֵעַ מִלְּהִבָּרְאוֹת בְּמַאֲמָר אֶחָד כְּמוֹ בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת. אֲבָל אִלּוּ הָיָה חֹמֶר קָדוּם, לֹא יִצְדַּק לוֹמַר בִּפְשִׁיטוּת שֶׁהָיָה יָכוֹל לְהִבָּרְאוֹת מִצַּד הַחֹמֶר, כִּי שֶׁמָּא טֶבַע הַחֹמֶר לֹא הָיָה מְקַבֵּל הַבְּרִיאָה בְּמַאֲמָר אֶחָד: (עיקר תוי"ט,שם).
הערה: גם התחלת היום מהלילה מחנכת אותנו לכך העולם נברא יש(הויה) מאין(העדר):
יש בעבודת הקרבנות הלכה, שמבדילה אותם מכל שאר המצוות. כל המצוות התלויות בזמן - תמיד בתורה זה מתחיל בלילה ונגמר ביום. 'הלילה הולך אחר היום' (חולין פג.) ואילו בקרבן, למשל בקרבן של 'קדשים נאכלים ליום ולילה אחד' - היום הולך אחר הלילה' (שם). משום שבכל המציאות כולה הזמן הוא זמן אופטימי - מן ההעדר מהחושך אל ההויה - היום, ואילו בקרבן, אנחנו משיבים את הכל אל המקור ולכן אנחנו מתחילים ביום ומסיימים בלילה. כדי להתאים שבקרבן ישנה שיבה אל הָאַיִּן שממנו נבראנו.(מאמר קרבן - קירבה אל ה' לפרשת ויקרא/הרב אורי שרקי )
בפרק זה הובאו כמה וכמה ענינים שמנינם עשר ("עשרה מאמרות", "עשרה דורות", "עשרה נסיונות" ועוד). ויש להבין, מדוע לא נמנו בכלל זה גם עשרת הדברות? בפרט, לאור דרשת חז"ל' על הפסוק' "עשרה עשרה הכף בשקל הקודש" שעשרה המאמרות מכוונים כנגד עשרת הדברות', ונמצא כי יש קשר מובהק בין עשות
המאמרות שבהם נברא העולם (הנזכרים במשנתנו) לעשרת הדברות!
ביאור הענין:
הייחודיות שבמספר עשר הוא: שלימות בעניני הבריאה, ולכן עשרת הדברות -- אף כי הם מקור הבריאה כולה הרי הם מובדלים לגמרי מהעולם והם באין-ערוך אליו. התורה היא אכן מקור הבריאה כולה וכמאמר חז"ל*, שהתורה היא כלי אומנתו של הקב"ה שעל ידו ברא את העולם -- ובכל-זאת התורה מובדלת מעניני העולם, ועשרת המאמרות הם באין-ערוך לבריאה. לכן לא נמנים עשרת הדברות ביחד עם שאר עניני העולם המצויינים בפרק זה.
ואף כי בין הדברים המופיעים במשנתנו כלולים לא רק ענינים שבגדר הטבע, אלא גם נסים ואף נסים שארעו בבית-המקדש, עם זה - התורה נעלית אף מאלה:
בית המקדש הוא האמצעי וה"כלי" ל"ושכנתי בתוכם"! -- לעשות את העולם "דירה בתחתונים"*, שזוהי תכלית העולם. על התורה, לעומת זאת נאמר, "אורייתא וקוב"ה כולא חד"'. והנה כשם שעל הקב"ה עצמו אין לומר (חלילה) כי הוא אמצעי לדבר-מה, אלא בוודאי הא המציאות האמיתית כך גם לגבי התורה שמאוחדת עם עצמותו יתברך אין לומר כי היא אמצעי לדבר מה . מסיבה זו אין לכרוך את התורה עם עניינים הקשורים בדרך כלשהי למציאות העולם
(ליקוטי שיחות כרך ג ע"מ 1227)
שורה תחתונה:בין המספר 10 ( שמבטאת שלמות אנושית ) לאות יוד הסימן לצניעות
שורש המילה עשיר השמח בחלקו הוא עשר- מספר המבטא שלמות:(ע"פ הרב זמיר כהן)
היוד נברא העולם הבא:
יו"ד מפני מה הוא קטן מכל האותיות?
מפני שכל מי שהוא מקטין עצמו בעולם זה ואין בו גסות הרוח, זוכה ונוחל חיי עולם-הבא שנברא ביו"ד שנאמר "כִּי בְּיָהּ ה' צוּר עוֹלָמִים" בה"א נברא העולם-הזה, ביו"ד נברא העולם-הבא.
מפני מה נברא העולם-הבא ביו"ד?
מפני שצדיקים בני העולם-הבא מועטים.
ומפני מה תגו של יו"ד כלפי פניו?
מפני שכל צדיק וצדיק נותנין לו שכר לפי מעשיו. וצדקתו הולכת לפניו שנאמר 'והלך לפניך צדקך'
(מדרש אותיות דרבי עקיבא אות י)
(מדרש אותיות דרבי עקיבא אות י)
עקב אבינו היה אמור להישאר עשרים ואחד שנה אצל לבן: שבע שנים עבור רחל, שוב שבע שנים עבור רחל - בינתיים הוא קיבל את לאה, ועוד שבע שנים עבור הצאן. בפועל הוא נשאר רק עשרים שנה. הייתה חסרה שנה. אותן עשרים ואחד שנים הפכו למאתיים ועשר שנים במצרים. אולם היו חסרות מאה ותשעים שנה. הן הפכו לאלף ותשע מאות שנה של הגלות אצל עשו. גלות זו הסתיימה בשנת תשכ"ח. ליתר דיוק מספר שבועות
לפני תחילת שנה זו כאשר החזרנו את הריבונות שלנו על ירושלים כולה, ועל הר הבית בפרט. כל זה קצת מסתורי אולם כך קיבלתי מרבותיי. כאשר זה קרה הראשונים שהיו מופתעים היו המקובלים עצמם. המסורת שהייתה בידם התקיימה (מתוך שיעורי הרב על ספר הכוזרי לריה"ל).
שאלה: מדוע יש הכפלה של עשר כל פעם? מדוע עשרים ואחד שנה הופכות למאתיים
ועשר, מאה ותשעים הופכות לאלף ותשע מאות שנה?
תשובה: לומדים נושא זה בקבלה. כאשר משהו לא מתקיים במדרגה מסוימת, הוא מתקיים במדרגה אחרת ויש מכפלה כזו. הק"ץ קשור למספר עשר. לומדים את הנושא על הביטוי "מקץ" - ויהי מקץ.
(מתוך שיעורי הרב על הגדה של פסח)
(סוד מדרש התולדות /חלק ח, הרב יהודה ליאון אשכנזי ע"מ 77-78)
נספח: הקבלות בין עשיריות
1.בין 10 המכות ל-10 הדיברות:
נאמרו עשרת הדברות כנגד עשר מכות שהביא הקדוש ברוך הוא על המצרים במצרים
א.אנכי כנגד מכת דם ויהפך לדם יאוריהם (תהלים ע"ח מ"ה) אל תאמר כפרעה לי יארי ואני עשיתני (יחזקאל כ"ט ג') אל תאמר שאני בראתי עצמי
ב.לא יהיה לך כנגד [מכת] צפרדעים (עלו) [שעלו] בתנורים (חומם) [בחומם] אמר הקב"ה הצפרדעים חלקו לי כבוד ואין אתם חולקים לי כבוד?
ג.לא תשא כנגד מכת כינים שהשביעם הקדוש ברוך הוא ועלו
ד.זכור כנגד מכת ערוב אמר הקב"ה לא תערוב ולידן חולא ושבתא כחד
ה.כבד כנגד מכת דבר דכתב למען יאריכון ימיך (שמות כ' י"ב)
ו.לא תרצח כנגד מכת שחין אמר הקדוש ברוך הוא אל תהי רוצח ודמו של אותו האיש בגופו
ז.לא תנאף כנגד מכת ברד ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך הברד (שם ט' כ"ד) וכתב היחתה איש אש בחיקו וגו' כן הבא על אשת איש וגו' (משלי ו' כ"ז עד כ"ט)
ח.לא תגנוב כנגד מכת ארבה כתב בעד החלונות יבואו כגנב (יואל ב' ט')
ט.לא תענה כנגד מכת חושך אמר הקדוש ברוך הוא אם אין עדותך מאירה לך כאורה הזאת אל תעידנה
י.לא תחמד כנגד מכת בכורות שהיו המצרים שטופים בזימה ונמצאו כולם בכורים
(פסיקתא רבתי פרשה כא )
2.בין 10 המאמרות ל-10 המכות:
א.דם כנגד "הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע":
ומכל מקום תמצא מבואר שכל אלו המכות היו נגד העשרה מאמרות, וזה שתמצא במאמר האחרון (בראשית א') ויאמר ה' הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע וגו' לאכלה, וזהו המאמר העשירי שנתן השם יתברך לבעלי חיים פרנסתם ומזונם על ידי שהמזונות באכילתם שבים לדם, וכאשר הם דם מהם יתפרנס הבעל חי שישוב הדם חלק בשר ומן הדם יתפרנס הבעל חי והוא חיותו, ושנה הקדוש ברוך הוא מאמר הזה שיהא כל היאור דם, וכמו שהיה בטל להם המאמר אם היה חסר בריאת דם מה שראוי להיות פרנסתם, כן נחשב הפסד וקלקול כאשר היה תוספת דם שכל תוספת וכל גרעון שוה הוא.
ב.צפרדע כנגד "ישרצו המים שרץ נפש חיה":
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ עַל פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם (בראשית,א,כ)
וְשָׁרַץ הַיְאֹר צְפַרְדְּעִים וְעָלוּ וּבָאוּ בְּבֵיתֶךָ וּבַחֲדַר מִשְׁכָּבְךָ וְעַל מִטָּתֶךָ וּבְבֵית עֲבָדֶיךָ וּבְעַמֶּךָ וּבְתַנּוּרֶיךָ וּבְמִשְׁאֲרוֹתֶיךָ (שמות,ז,כח)
המכה השניה צפרדע הוא כנגד מאמר ישרצו המים שרץ נפש חיה ובזה בטל להם מאמר שרץ נפש חיה שהיה כאן תוספת, כי התוספת והמגרעת שניהם כאחד שוים שנחשב הכאה כאשר יש יציאה מן סדר המאמר וכאן היה שנוי מסדר הטבעי.
ג.כינים כנגד "יקוו המים ותראה היבשה":
וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה וַיְהִי כֵן (בראשית א,ט)
... וַיַּךְ אֶת עֲפַר הָאָרֶץ וַתְּהִי הַכִּנָּם בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה כָּל עֲפַר הָאָרֶץ הָיָה כִנִּים בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם (שמות ח,יג)
המכה השלישית כנים שהיה עפרם כנים שלקה מאמר יקוו המים ותראה היבשה ועכשיו לקה היבשה שהוא עפר הארץ להיות כנים, ואין עפר אלא מקום הראוי לישוב שזה נקרא עפר ששאר הארץ נקראת ארץ אבל עפר נאמר על הארץ המיושבת כדמוכח בפרק כסוי הדם (חולין פ"ח ע"ב).
ד.ערוב כנגד "תוציא הארץ נפש חיה":
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ בְּהֵמָה וָרֶמֶשׂ וְחַיְתוֹ אֶרֶץ לְמִינָהּ וַיְהִי כֵן (בראשית,א,כד)
וַיַּעַשׂ יְ-ה-וָ-ה כֵּן וַיָּבֹא עָרֹב כָּבֵד בֵּיתָה פַרְעֹה וּבֵית עֲבָדָיו וּבְכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם תִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ מִפְּנֵי הֶעָרֹב:(שמות,ח,כ)
ערוב נגד תוציא הארץ נפש חיה ששנה הקדוש ברוך הוא המאמר הזה עד שבאו להשחית לגמרי.
ה.דבר נגד "יהיו מאורות ברקיע השמים":
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים (שם,שם,יד)
הִנֵּה יַד יְ-ה-וָ-ה הוֹיָה בְּמִקְנְךָ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה בַּסּוּסִים בַּחֲמֹרִים בַּגְּמַלִּים בַּבָּקָר וּבַצֹּאן דֶּבֶר כָּבֵד מְאֹד: וַיָּמָת כֹּל מִקְנֵה מִצְרָיִם
(ענ"ד: מאורות קובעים את הזמן והמוות הוא חידלון של הזמן)
דבר נגד יהיו מאורות ברקיע השמים, מוסכם הוא אצל המעיינים כי התחדשות הדבר בא מן ניצוצות הכוכבים אשר יחודש במבטיהם, ומהם יחודש שנוי האויר ועפושו מן ניצוץ הכוכבים כן אמרו המעיינים, ולפיכך הדבר שבא עליהם הוא מכה במאמר יהי מאורות ברקיע השמים
ו.שחין כנגד "נעשה אדם בצלמנו":
וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ (בראשית,א,כו)
וַיִּזְרֹק אֹתוֹ מֹשֶׁה הַשָּׁמָיְמָה וַיְהִי שְׁחִין אֲבַעְבֻּעֹת פֹּרֵחַ בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה: וְלֹא יָכְלוּ הַחַרְטֻמִּים לַעֲמֹד לִפְנֵי מֹשֶׁה מִפְּנֵי הַשְּׁחִין כִּי הָיָה הַשְּׁחִין בַּחֲרְטֻמִּם וּבְכָל מִצְרָיִם:(שמות ט,י-,יא)
השחין הוא מכה במאמר נעשה אדם בצלמנו, כי כבר התבאר לך למעלה כי השחין מכה דבוקה באדם ולא מצאנו דבוקה באדם זולת זה, ומפני שכתוב בזה המאמר נעשה אדם בצלמנו בצלם אלהים ברא את האדם, ובהכאת השחין נהפך תארם וצלמם שלא היה להם דמות וצלם מפני השחין הדבק בהם, כי השחין היה משחית תאר האדם שלא יהיה נראה לו תאר ודמות, ולפיכך מפני שנוי התאר שלהם היו מתביישים החרטומים לעמוד בפני משה ואהרן כשבא עליהם השחין.
ז.ברד כנגד "יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים":
ברד נגד יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים, ובמאמר הזה נתחדש פעל נוסף ברקיע ובא ממנו הברד שלא כדרך טבע ומנהגו של עולם שזהו שנוי במאמר יהי רקיע בתוך המים, כי מן הרקיע בא הברד.
ח.ארבה כנגד "תוצא הארץ עץ פרי עושה פרי":
וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ עַל הָאָרֶץ וַיְהִי כֵן:וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע לְמִינֵהוּ וְעֵץ עֹשֶׂה פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱ-לֹהִים כִּי טוֹב (בראשית א,יא-יב)
וַיְכַס אֶת עֵין כָּל הָאָרֶץ וַתֶּחְשַׁךְ הָאָרֶץ וַיֹּאכַל אֶת כָּל עֵשֶׂב הָאָרֶץ וְאֵת כָּל פְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר הוֹתִיר הַבָּרָד וְלֹא נוֹתַר כָּל יֶרֶק בָּעֵץ וּבְעֵשֶׂב הַשָּׂדֶה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם:(שמות,י,טו)
ארבה נגד תוצא הארץ עץ פרי עושה פרי, כי הארבה הזה הוא השחתה במאמר הזה דוקא כי הארבה יותר מיוחד מכל שאר התולעים שהוא משחית הפרי כדכתיב (דברים כ"ח) זרע רב תוציא השדה ומעט תאסוף כי יחסלנו הארבה, ועוד נאמר כל עצך ופרי אדמתך יירש הצלצל, שמזה תראה כי הארבה מיוחד שהוא משחית העץ והפרי. ואף על גב שהברד גם כן היה מכה על עץ השדה אין זה מיוחד לעץ השדה שגם בהמה ואדם היה מכה הברד, אבל הארבה לא היה מיוחד כי אם לעץ ולפרי וזהו השחתת הפרי נחשב ביחוד.
ט.חשך כנגד "יהי אור":
וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר (בראשית ,א,ג)
וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַשָּׁמָיִם וַיְהִי חֹשֶׁךְ אֲפֵלָה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁלֹשֶׁת יָמִים: לֹא רָאוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וְלֹא קָמוּ אִישׁ מִתַּחְתָּיו שְׁלֹשֶׁת יָמִים וּלְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבֹתָם:(שמות י,כב-כג)
החשך הוא מכה אל מאמר יהי אור.
י.בכורות כנגד "בראשית":
"בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ" (בראשית ,א,א)
וַיַּךְ כָּל בְּכוֹר בְּאַרְצָם רֵאשִׁית לְכָל אוֹנָם (תהילים קה,לו)
מכת בכורות ראשית אונם הוא נגד מאמר בראשית שהבכור ראשית לבאים אחריו, והוא נגד מאמר בראשית שהוא ראשית הבריאה גם כן ושניהם ראשית הם, וכמו שמכות בכורות שקולה נגד כל המכות כך מאמר בראשית שקול נגד כל המאמרות שכן יש במדרשות.
(מהר"ל ספר גבורות השם - פרק נז )
(פסיקתא רבתי פרשה כא )
2.בין 10 המאמרות ל-10 המכות:
א.דם כנגד "הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע":
ומכל מקום תמצא מבואר שכל אלו המכות היו נגד העשרה מאמרות, וזה שתמצא במאמר האחרון (בראשית א') ויאמר ה' הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע וגו' לאכלה, וזהו המאמר העשירי שנתן השם יתברך לבעלי חיים פרנסתם ומזונם על ידי שהמזונות באכילתם שבים לדם, וכאשר הם דם מהם יתפרנס הבעל חי שישוב הדם חלק בשר ומן הדם יתפרנס הבעל חי והוא חיותו, ושנה הקדוש ברוך הוא מאמר הזה שיהא כל היאור דם, וכמו שהיה בטל להם המאמר אם היה חסר בריאת דם מה שראוי להיות פרנסתם, כן נחשב הפסד וקלקול כאשר היה תוספת דם שכל תוספת וכל גרעון שוה הוא.
ב.צפרדע כנגד "ישרצו המים שרץ נפש חיה":
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ עַל פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם (בראשית,א,כ)
וְשָׁרַץ הַיְאֹר צְפַרְדְּעִים וְעָלוּ וּבָאוּ בְּבֵיתֶךָ וּבַחֲדַר מִשְׁכָּבְךָ וְעַל מִטָּתֶךָ וּבְבֵית עֲבָדֶיךָ וּבְעַמֶּךָ וּבְתַנּוּרֶיךָ וּבְמִשְׁאֲרוֹתֶיךָ (שמות,ז,כח)
המכה השניה צפרדע הוא כנגד מאמר ישרצו המים שרץ נפש חיה ובזה בטל להם מאמר שרץ נפש חיה שהיה כאן תוספת, כי התוספת והמגרעת שניהם כאחד שוים שנחשב הכאה כאשר יש יציאה מן סדר המאמר וכאן היה שנוי מסדר הטבעי.
ג.כינים כנגד "יקוו המים ותראה היבשה":
וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה וַיְהִי כֵן (בראשית א,ט)
... וַיַּךְ אֶת עֲפַר הָאָרֶץ וַתְּהִי הַכִּנָּם בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה כָּל עֲפַר הָאָרֶץ הָיָה כִנִּים בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם (שמות ח,יג)
המכה השלישית כנים שהיה עפרם כנים שלקה מאמר יקוו המים ותראה היבשה ועכשיו לקה היבשה שהוא עפר הארץ להיות כנים, ואין עפר אלא מקום הראוי לישוב שזה נקרא עפר ששאר הארץ נקראת ארץ אבל עפר נאמר על הארץ המיושבת כדמוכח בפרק כסוי הדם (חולין פ"ח ע"ב).
ד.ערוב כנגד "תוציא הארץ נפש חיה":
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ בְּהֵמָה וָרֶמֶשׂ וְחַיְתוֹ אֶרֶץ לְמִינָהּ וַיְהִי כֵן (בראשית,א,כד)
וַיַּעַשׂ יְ-ה-וָ-ה כֵּן וַיָּבֹא עָרֹב כָּבֵד בֵּיתָה פַרְעֹה וּבֵית עֲבָדָיו וּבְכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם תִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ מִפְּנֵי הֶעָרֹב:(שמות,ח,כ)
ערוב נגד תוציא הארץ נפש חיה ששנה הקדוש ברוך הוא המאמר הזה עד שבאו להשחית לגמרי.
ה.דבר נגד "יהיו מאורות ברקיע השמים":
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים (שם,שם,יד)
הִנֵּה יַד יְ-ה-וָ-ה הוֹיָה בְּמִקְנְךָ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה בַּסּוּסִים בַּחֲמֹרִים בַּגְּמַלִּים בַּבָּקָר וּבַצֹּאן דֶּבֶר כָּבֵד מְאֹד: וַיָּמָת כֹּל מִקְנֵה מִצְרָיִם
(ענ"ד: מאורות קובעים את הזמן והמוות הוא חידלון של הזמן)
דבר נגד יהיו מאורות ברקיע השמים, מוסכם הוא אצל המעיינים כי התחדשות הדבר בא מן ניצוצות הכוכבים אשר יחודש במבטיהם, ומהם יחודש שנוי האויר ועפושו מן ניצוץ הכוכבים כן אמרו המעיינים, ולפיכך הדבר שבא עליהם הוא מכה במאמר יהי מאורות ברקיע השמים
ו.שחין כנגד "נעשה אדם בצלמנו":
וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ (בראשית,א,כו)
וַיִּזְרֹק אֹתוֹ מֹשֶׁה הַשָּׁמָיְמָה וַיְהִי שְׁחִין אֲבַעְבֻּעֹת פֹּרֵחַ בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה: וְלֹא יָכְלוּ הַחַרְטֻמִּים לַעֲמֹד לִפְנֵי מֹשֶׁה מִפְּנֵי הַשְּׁחִין כִּי הָיָה הַשְּׁחִין בַּחֲרְטֻמִּם וּבְכָל מִצְרָיִם:(שמות ט,י-,יא)
השחין הוא מכה במאמר נעשה אדם בצלמנו, כי כבר התבאר לך למעלה כי השחין מכה דבוקה באדם ולא מצאנו דבוקה באדם זולת זה, ומפני שכתוב בזה המאמר נעשה אדם בצלמנו בצלם אלהים ברא את האדם, ובהכאת השחין נהפך תארם וצלמם שלא היה להם דמות וצלם מפני השחין הדבק בהם, כי השחין היה משחית תאר האדם שלא יהיה נראה לו תאר ודמות, ולפיכך מפני שנוי התאר שלהם היו מתביישים החרטומים לעמוד בפני משה ואהרן כשבא עליהם השחין.
ז.ברד כנגד "יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים":
ברד נגד יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים, ובמאמר הזה נתחדש פעל נוסף ברקיע ובא ממנו הברד שלא כדרך טבע ומנהגו של עולם שזהו שנוי במאמר יהי רקיע בתוך המים, כי מן הרקיע בא הברד.
ח.ארבה כנגד "תוצא הארץ עץ פרי עושה פרי":
וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ עַל הָאָרֶץ וַיְהִי כֵן:וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע לְמִינֵהוּ וְעֵץ עֹשֶׂה פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱ-לֹהִים כִּי טוֹב (בראשית א,יא-יב)
וַיְכַס אֶת עֵין כָּל הָאָרֶץ וַתֶּחְשַׁךְ הָאָרֶץ וַיֹּאכַל אֶת כָּל עֵשֶׂב הָאָרֶץ וְאֵת כָּל פְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר הוֹתִיר הַבָּרָד וְלֹא נוֹתַר כָּל יֶרֶק בָּעֵץ וּבְעֵשֶׂב הַשָּׂדֶה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם:(שמות,י,טו)
ארבה נגד תוצא הארץ עץ פרי עושה פרי, כי הארבה הזה הוא השחתה במאמר הזה דוקא כי הארבה יותר מיוחד מכל שאר התולעים שהוא משחית הפרי כדכתיב (דברים כ"ח) זרע רב תוציא השדה ומעט תאסוף כי יחסלנו הארבה, ועוד נאמר כל עצך ופרי אדמתך יירש הצלצל, שמזה תראה כי הארבה מיוחד שהוא משחית העץ והפרי. ואף על גב שהברד גם כן היה מכה על עץ השדה אין זה מיוחד לעץ השדה שגם בהמה ואדם היה מכה הברד, אבל הארבה לא היה מיוחד כי אם לעץ ולפרי וזהו השחתת הפרי נחשב ביחוד.
ט.חשך כנגד "יהי אור":
וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר (בראשית ,א,ג)
וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַשָּׁמָיִם וַיְהִי חֹשֶׁךְ אֲפֵלָה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁלֹשֶׁת יָמִים: לֹא רָאוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וְלֹא קָמוּ אִישׁ מִתַּחְתָּיו שְׁלֹשֶׁת יָמִים וּלְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבֹתָם:(שמות י,כב-כג)
החשך הוא מכה אל מאמר יהי אור.
י.בכורות כנגד "בראשית":
"בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ" (בראשית ,א,א)
וַיַּךְ כָּל בְּכוֹר בְּאַרְצָם רֵאשִׁית לְכָל אוֹנָם (תהילים קה,לו)
(מהר"ל ספר גבורות השם - פרק נז )
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה