תצווה: סוד השם הנעלם

 פתיחה: מדוע הפרשה כולה ללא שמו של משה?

וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל י-ה-ו-ָה וַיֹּאמַר אָנָּא חָטָא הָעָם הַזֶּה חֲטָאָה גְדֹלָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם אֱלֹהֵי זָהָב: וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ (שמות, לב, לא-לב)

שלושה שמות נקראו לו לאדם, אחד מה שקוראים לו אביו ואמו, ואחד מה שקוראים לו בני אדם, ואחד מה שקונה הוא לעצמו, טוב מכולן מה שקונה הוא לעצמו(תנחומא, פרשת ויקהל)

הקדמה: גם בהגדה של פסח משה (כמעט) לא נזכר:

אמר לפניו : רבון כל העולמים " שלח נא ביד תשלח " , ביד אותו האיש שאתה עתיד לשלוח . אמר לו : לא אמרתי לך , לך ואשלחך אל ישראל , אלא לך ואשלחך אל פרעה , ולאותו האיש שאתה אומר , אני שולח לעתיד לבא אל ישראל , שנאמר : "הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה '" . ( פרקי דרבי אליעזר , מ ) משה רבנו , האדריכל של יציאת מצרים , נעלם לחלוטין מהסיפור המגולל את ההצלחה הגדולה ביותר שלו - סיפור יציאת מצרים . פעם אחת בלבד מופיע משה רבנו בהגדה של פסח באזכור אגבי של הפסוק : " ויאמינו בה ' ובמשה עבדו " ( שמות יד , לא ) . כיצד ייתכן שהעיקר חסר מן הסיפור ? מדוע כאשר אנו מקיימים את מצוות סיפור יציאת מצרים איננו מזכירים את משה רבנו ? בפשט הדברים נראה שזה מה שמשה רבנו היה רוצה לראות , ברוב ענוותנותו . לא בכדי ניסה משה לברוח ממגמת סגידה אליו , והוא טורח להזכיר לנו שגם ברגעי השיא הוא בסך הכול ' עבד ' - " ויאמינו בה' ובמשה עבדו " . ברם , דמות אחרת נכנסת למשבצת החסרה והיא דמותו של אליהו הנביא . אנו פוגשים אותו בהפטרת שבת הגדול לפני חג הפסח בנבואת מלאכי , המזכיר את תורת משה אך מבטיח על שליחתו של אליהו לטובת הגאולה העתידית ...

(לגעת בזמן , הרב רונן נויברט, ע"מ 216)

חלק א: מדוע נעלם שמו של ה' ממגילת אסתר?

0.השם אינו שלם כשגובר כוחו של עמלק:

וְהָיָה בְּהָנִיחַ יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח:(דברים כה,יט)
וַיֹּאמֶר כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לַי-ה-וָ-ה בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר(שמות יז,טז)
כי יד על כס יה. ידו של הקב"ה הורמה לישבע בכסאו, להיות לו מלחמה ואיבה בעמלק עולמית, ומהו כס ולא נאמר כסא, ואף השם נחלק לחציו, נשבע הקב"ה, שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה שמו של עמלק כולו, וכשימחה שמו, יהיה השם שלם והכסא שלם, שנאמר האויב תמו חרבות לנצח (תהלים ט, ז.), זהו עמלק שכתוב בו ועברתו שמרה נצח (עמוס א, יא.) וערים נתשת אבד זכרם המה (תהלים שם), מהו אומר אחריו, וה' לעולם ישב, הרי השם שלם, כונן למשפט כסאו, הרי הכסא שלם (רש"י,שם)

1.ה' הוא המלך:

כל מקום שנאמר במגילת אסתר מלך אחשורוש באחשורוש הכתוב מדבר, וכל מקום שנאמר מלך סתם במלך מלכי המלכים הכתוב מדבר, ודרש "כטוב לב המלך ביין" - כטוב לבו של הקב"ה ביינה של תורה (מדרש אבא גוריון פ"א)

2.הסתר הפנים:
אסתר מן התורה מנין? {דברים לא-יח}: "ואנכי הסתר אסתיר פּנַי בּיּוֹם הַהוּא עַל כּל הָרָעָה אֲשׁר עָשׂה, כּי פָנָה אֶל אֱ-לֹהִים אֲחֵרִים"(חולין קלט, ע"ב)
הסתר אסתיר- בימי אסתר יהיה הסתר פנים ומצאוהו צרות רבות ורעות (רש"י,שם)

ועתה נבאר בעזר אדון כל למה במגילה איננו מוזכר שום שם הויה ושום שם משמות הקדושים בפירוש רק בראשי תיבות ובסופי תיבות כמוזכר בדברי האר"י ז"ל, וכגון יבא המלך והמן היום, ראשי תיבות הויה. וכל זה איננו שוה לי, סופי תיבות הויה, וכן כולם. כי הנס היה בתוך הטבעים הנהגתו מכוסה ולכן אין שום שם במגילה, כי בטבע הנהגותיו מכוסה, רק על ידי הנס דמרדכי ואסתר רואין שיש עילת כל העילות המנהיג עולמו ומרים תפארת ישראל ומשפיל ומכרית קרני רשעים, אבל אין רואין מלכותו כמו למעלה כמאמר המשורר (תהלים קג,יט) ה' בשמים הכין כסאו. ולכן כיון שעל ידי הנס ניכר שיש עילת כל העילות המנהג עולמו בחסד וברחמים ובמשפט לכן בראשי תיבות וסופי תיבות יש כמה שמות כמוזכר בדברי האר"י ז"ל. אפס כיון שאין רואין מלכותו לכן אין בו באתגליא. וגם כיון שרואין על ידי נסים נסתרים והנס צריך להיות מכמה דברים ומכמה סיבות. וכל שם היוצא מראשי תיבות וסופי תיבות הוא מכמה תיבות, כלומר שרואין מלכותו מהסיבות שהיה בימי מרדכי ואסתר והסיבה שהיה בימי מרדכי הוא מאיזה ספור מעשה וספור מעשה בא מכמה תיבות לכן בא השם בראשי תיבות וסופי תיבות מכמה תיבות. אבל שם בפני עצמו הוא תיבה מיוחדת איננו מוזכר, כי בפני עצמו אין רואין אותו בטבע והוא דק ועמוק.(קדושת לוי, ר' לוי יצחק מברדיצ'ב,קדושה ראשונה פורים)

3.הסתר כעונש:
שאלו תלמידיו את רשב''י מפני מה נתחייבו שונאיהן של ישראל שבאותו הדור כליה אמר להם אמרו אתם אמרו לו מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע אם כן שבשושן יהרגו שבכל העולם כולו אל יהרגו אמרו לו אמור אתה אמר להם מפני שהשתחוו לצלם אמרו לו וכי משוא פנים יש בדבר אמר להם הם לא עשו אלא לפנים אף הקב''ה לא עשה עמהן אלא לפנים והיינו דכתיב {איכה ג-לג} כי לא ענה מלבו (מגילה יב, ע"א)

נְבוּכַדְנֶצַּר מַלְכָּא עֲבַד צְלֵם דִּי דְהַב רוּמֵהּ אַמִּין שִׁתִּין פְּתָיֵהּ אַמִּין שִׁת אֲקִימֵהּ בְּבִקְעַת דּוּרָא בִּמְדִינַת בָּבֶל:

(דניאל  ג,א)

4.הסתרה כנגד המעתיקים:
והנכון בעיני, שזאת המגילה חיברה מרדכי וכו' והעתיקוה הפרסים ונכתבה בדברי הימים של מלכיהם, והנה הם עובדי עבודת גלולים,"והיו כותבים תחת השם הנכבד והנורא, שם תועבותם" , כאשר עשו הכותים, שכתבו תחת 'בראשית ברא אלקים' - 'ברא אשימא'. והנה כבוד ה' שלא יזכרנו מרדכי במגילה.(אבן עזרא,פתיחה למגילת אסתר)

5.מניעת בזיון שם ה':
שאמרו בפ"ק דר"ה שבטלו לכתוב השם באגרת, כי למחר זה פורע את חובו ונמצא השטר או האיגרת מונח באשפה. ומגילת אסתר נקראת אגרת, ולא רצו לחלק בין אגרת הדיוט לאגרת אסתר (לפי ספר האשכול ח"ב סי' ב')

6.דרגה אלוקית גבוהה:

בפנימיות הדברים באה אי-הזכרת שם ה' במגילה לרמז, שעניין המגילה קשור לדרגה גבוהה של אלוקות, הנעלית מהשמות הקדושים, דרגה שאינה נתפסת ונרמזת בשם.(לקוטי שיחות)

7.שם ה' רמוז במגילת אסתר:{ע"פ הרב גרשון שטיינברג}

א.ראשי תיבות לפי סדר:
וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב יָבוֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן הַיּוֹם אֶל הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לוֹ (אסתר ה,ד)

מדוע דווקא בפסוק זה נרמז שם ה' בצורה הכי גלויה?
רבי נחמיה אומר, כדי שלא יאמרו ישראל אחות יש לנו בבית המלך ויסיחו דעתן מן הרחמים (מגילה טו, ע"ב)

יבא המלך והמן היום (אסתר ה, ד) וגו' ולכך קאמר היום כי ראש התיבות הוא השם המיוחד ורמז בו כי השם המיוחד ג"כ יבא והשם המיוחד הוא ילחם כנגד המן שהוא זרע עמלק ואין השם שלם עד שימחה זכר עמלק ומפני כי עתה הוא התחלת הגאולה להפיל אותו ולכך הזכירה את שם המיוחד שהוא יפיל המן (אור חדש למהר"ל, ע"מ קסה)

שם ה' רמוז דווקא במקום הסעודה שכן הכל התחיל מהחטא ש'מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע' (מגילה יב) ולכן דווקא ע"י סעודה כשרה שאסתר תערוך למלך ולהמן ובה היא תאזור אומץ להתמודד פנים אל פנים מול המן- משם תבוא ישועת ה' (ענ"ד)

ב.סופי תיבות לפי סדר:
וְהַמֶּלֶךְ קָם בַּחֲמָתוֹ מִמִּשְׁתֵּה הַיַּיִן אֶל גִּנַּת הַבִּיתָן וְהָמָן עָמַד לְבַקֵּשׁ עַל נַפְשׁוֹ מֵאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה כִּי רָאָה כִּי כָלְתָה אֵלָיו הָרָעָה מֵאֵת הַמֶּלֶךְ: (אסתר ז,ז)

ג.ראשי תיבות למפרע:
וְנִשְׁמַע פִּתְגָם הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה בְּכָל מַלְכוּתוֹ כִּי רַבָּה הִיא וְכָל הַנָּשִׁים יִתְּנוּ יְקָר לְבַעְלֵיהֶן לְמִגָּדוֹל וְעַד קָטָן (אסתר א,כ)

ד.סופי תיבות למפרע:
וְכָל זֶה אֵינֶנּוּ שׁוֶֹה לִי בְּכָל עֵת אֲשֶׁר אֲנִי רֹאֶה אֶת מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי יוֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ (אסתר ה,יג)

ה.סופי תיבות בצירופים שונים:
וַיֹּאמֶר מְמוּכָן לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְהַשָּׂרִים לֹא עַל הַמֶּלֶךְ לְבַדּוֹ עָוְתָה וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה כִּי עַל כָּל הַשָּׂרִים וְעַל כָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר בְּכָל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ(אסתר א,טז)

ו.סופי תיבות בצירופים שונים:
וַיְהִי אֹמֵן אֶת הֲדַסָּה הִיא אֶסְתֵּר בַּת דֹּדוֹ כִּי אֵין לָהּ אָב וָאֵם וְהַנַּעֲרָה יְפַת תֹּאַר וְטוֹבַת מַרְאֶה וּבְמוֹת אָבִיהָ וְאִמָּהּ לְקָחָהּ מָרְדֳּכַי לוֹ לְבַת (אסתר ב,ז)

ז.סופי תיבות בצירופים שונים:
וְהַמֶּלֶךְ קָם בַּחֲמָתוֹ מִמִּשְׁתֵּה הַיַּיִן אֶל גִּנַּת הַבִּיתָן וְהָמָן עָמַד לְבַקֵּשׁ עַל נַפְשׁוֹ מֵאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה כִּי רָאָה כִּי כָלְתָה אֵלָיו הָרָעָה מֵאֵת הַמֶּלֶךְ (אסתר ז,ז)


8.ההסתר מלמד זכות על ישראל:
...ומפני כן, מסתתר שמו של הקב"ה ואינו נכתב במפורש,כדי להעיד על הנס שהיה מוסתר ומכוסה בתוך כל המאורעות של המגילה.מכאן אנו למדים כי למרות המדרגה השפלה שאליה הגיע אותו הדור,עם כל זה זכו לנסים גדולים ברחמי ה' יתברך עליהם לקיים הבטחתו 'ואף גם זאת בהיותם בארץ אויבהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם' {ויקרא כו, מד}
( רב פעלים ד,סוד ישרים יא, ע"פ פניני המועדים ע"פ הבן איש חי)

9.מגילת אסתר-סוף העידן הנבואי:
מגילת אסתר המתארת את אירועי הפורים היא הספר היחיד בתנ"ך שמדבר על מצב שבו אין נבואה. כשאין גילוי פנים של אלהים יש הסתרת זהות של האדם. אם אין נבואה, יש מסכות.(הרב אורי שרקי שליט"א, מתוך מצרף-מחשבות על יצירה ישראלית - יהודית)

חלק ב: משמעות השם משה כמרכז הכובד של הסיפור המקראי

וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים:(שמות ב,ב)

ותהר. לא הזכיר הכתוב לידת מרים ואהרן כי לא התחדש דבר בלדתם (אבן עזרא,שם)

וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַתְּבִאֵהוּ לְבַת פַּרְעֹה וַיְהִי לָהּ לְבֵן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מֹשֶׁה וַתֹּאמֶר כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ (שם ב,י)

1.השם משה הוא תרגום השם ממצרים ובמקור הוא "מוניוס":

שם משה מתורגם מלשון מצרים בלשון הקודש.ושמו בלשון מצרים היה מוניוס.וכך כתוב בספר עבודת האדמה הנעתק מלשון מצרים אל לשון קדרים(ערבית).גם ככה בספרי חכמי יון.(אבן עזרא הארוך,שם)

2.בת פרעה למדה את לשון הקודש או  ביקשה מדוברת עברית:

אולי למדה בת פרעה לשונינו או שאלה(אבן עזרא הארוך,שם)

3.משה- מוי(מים) שה(הוצאה) בלשון מצרית:

השגיח ה' שלא ישכח עמו ומולדתו במה שקראה שמו משה, שמזכיר שמשתה אותו מן המים, וכבר כתב פילון היהודי [שהיה באלכסנדריא בימי בית שני] בספר חיי משה ששם משה מורכב מן מו שהוא מים בלשון מצרי כמו מוי בלשון ארמי ומן שה שהוא לשון הוצאה והמלטה בלשון מצרי, ושם זה מעיד על מקרה זה בין בלשון מצרי ובין בלשון עברי, וכן כתב היוסיפון בקדמוניות שלו ספר ב' פרק ט'. ועי"ז נחקק בלבו תמיד שהוא מזרע בני תמותה, וכן ידעו כל ישראל כי הוא יהודי:

(מלבים על שמות פרק ב פסוק י )

4.משה- שם מצרי שמשמעו הילד

 ותקרא שמו משה. ראיתי בשם הרב ר' שמואל נ"י במדינת בעהיים. דבלשון מצרי תיבה זו כצורתה משמעו ילד. וילד המלך נקרא במדינה הילד. באשר הוא ולד יולד למדינה. והוא ביאור נכון. ופירשה הטעם שהוא ילד שלה. [והרי"א פי' ותקרא היא אמו יוכבד. וזהו נגד חז"ל ברבה ויקרא פ"א. וגם נגד הד"א שהיה לבן לבת פרעה. ועליה לקראו בשם]:

(העמק דבר על שמות פרק ב פסוק י )

5.משה- ימשה אחרים ויציל אותם:

וַיִּזְכֹּר יְמֵי עוֹלָם מֹשֶׁה עַמּוֹ אַיֵּה הַמַּעֲלֵם מִיָּם אֵת רֹעֵי צֹאנוֹ אַיֵּה הַשָּׂם בְּקִרְבּוֹ אֶת רוּחַ קָדְשׁוֹ (ישעיה סג,יא)

הטעם שקראתיו משה – להורות שימלט את אחרים הוא. כי אמנם מישיתיהו מן המים אחר שהיה מוטל בתוכם, וזה לא היה כי אם בגזירת עירין, כדי שימלט הוא את האחרים.(ספורנו,שם)

6.סודות בשמו של משה:

 וסוד הענין הוא שבמלת משה נרמוז כל הבחינות של משה קודם ביאתו לעוה"ז ולאחרית הימים ומה למעלה ומה למטה כמו שתמצא לפניך והוא כי מלת משה הוא נוטריקון מטטרון שר הפנים מלאך שר האלהים ר"ת משה מקבל שני הלוחות משבר שני הלוחות מקודם שליח השכינה מקבל שפת הנבואה משה שר הנביאים משה שליח השם משה שיקרע הים משה שיוציא העם משה שיגאל העם משה 

(תוספות השלם,שם)

6.משה- אותיות השם:

א.השם למפרע:

משה השם למפרע(מדרש לקח טוב  שמות ג יד)

ב.השם האבוד:
והנה אם נהפוך את אותיות השם משה נקבל את המלה השם – משה רבינו הוא עצמו השם האבוד שלנו, השם שניתן לנו ומכוחו אנו חוזרים אל "שמות בני ישראל" ויכולים לצאת משעבוד לגאולה. (גל עיני,הרב יצחק גינזבורג)

ג.אחד מצירופי של ה' בשם בן ע"ב:

5

מהש

חסד

שבתי

אריה

ידוע כראשי התיבות "מעולם הוא שמך" הנאמרות בתפילת אמת ויציב,[15] כרמז לשמו של משה,[16] וכסגולה לעצירת מגפה[17] ונגד טביעה.[18]

(ע"פ שער הגלגולים הקדמה לד' ולו'.)

7.מכוון כנגד שם ה' אל שדי:

שמו של משה מלבד שיש בו סודות נפלאות בראשי תיבותהנה מיטתו שלשמה ראשי תיבות משה וגימטריה אל די וכו' והיוצא מז שם נ משה היה תועלת נפלא לגאולתם וקדמה רפואת משה למכת גלות פרעה

(דרשות חת"ם סופר ח"א דף קס"ג עמוד א, ד"ה והנה)

8.השם משה שהוא הריפוי לשעבוד מכוון כנגד השנה בה החל השיעבוד שנת מש"ה  למניין ה-430 שנות גלות:

והנה מתחילת גלותם עד יציאת מצרים היה ת"ל שנה וכדכתיב (שמות יב,מ) "ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלושים שנה וארבע מאות שנה וגו' וקושי שיעבוד היה פ"ו שנים האחרונים , צא וחשוב היה גלות שמ"ד שנים בלי קושי ושעבוד ובשנת מש"ה התחיל הבה נתחכמה וקושי השיעבוד וקדמה רפואת משה  לגלות פרעה (דרשות חת"ם סופר ח"א דף קס"ג עמוד א, ד"ה והנה)

9.משה- השם המיוחד בתורה: 

קריאת שמו של משה מסופו לראשיתו יוצרת את המילה "השם",הדבר כמו בא לומר שזהו השם המיוחד בה' הידיעה....משה הוא האיש ששמו מופיע(כשם של פרט...) יותר מכל שם אד אחר בתורה כולה(770 מופעים בתנ"ך) (צוהר לתיבה,פרשת שמות)

10.משה יודע את השם המפורש ומשתמש בו:

 וַיֹּאמֶר מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט עָלֵינוּ הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר... (שמות ב,יד) 

הלהרגני אתה אומר. מכאן אנו למדים שהרגו   בשם המפורש: (רש"י,שם)

11.עשר שמותיו של משה:
עֲשָׂרָה שֵׁמוֹת נִקְרְאוּ לוֹ לְמשֶׁה: יֶרֶד: חֶבֶר: יְקוּתִיאֵל: אֲבִי גְדוֹר: אֲבִי סוֹכוֹ: אֲבִי זָנוֹחַ. רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי אִלְעָאי אָמַר אַף טוֹבִיָּה שְׁמוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות ב, ב): וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא, כִּי טוֹבִיָּה הוּא. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בַּר אַמֵּי אָמַר אַף שְׁמַעְיָה שְׁמוֹ. .... הַלֵּוִי, שֶׁהָיָה מִשִּׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי. לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְהַשָּׂרִים, לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּבֵית דִּינוֹ. וְצָדוֹק, זֶה אַהֲרֹן הַכֹּהֵן. וַאֲחִימֶלֶךְ, שֶׁהָיָה אָחִיו שֶׁל מֶלֶךְ. בֶּן אֶבְיָתָר, שֶׁוִּתֵּר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל יָדָיו מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל. רַבִּי תַּנְחוּמָא בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אָמַר אַף לֵוִי הָיָה שְׁמוֹ עַל עִקַּר מִשְׁפַּחְתּוֹ (שמות ד, יד): הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי. וּמשֶׁה, הֲרֵי עֲשָׂרָה, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה חַיֶּיךָ מִכָּל שֵׁמוֹת שֶׁנִּקְרְאוּ לְךָ אֵינִי קוֹרֵא אוֹתְךָ אֶלָּא בַּשֵּׁם שֶׁקְּרָאַתְךָ בִּתְיָה בַת פַּרְעֹה (שמות ב, י): וַתִּקְרָא שְׁמוֹ משֶׁה, וַיִּקְרָא אֶל משֶׁה.(ויקרא רבא,א,ג)

ידוע מהגמרא וממפרשיה, שלכל אות יש משמעות רוחנית. כל אות מסמלת כוח, ובספר 'בראשית', ראינו כמה דוגמאות לכך. משה רבינו הוא דמות שכוללת הכל, כפי שמנוסח בשלושה עשר העיקרים של הרמב"ם: "אני מאמין... שמשה רבינו היה אב לנביאים, לקודמים לפניו ולבאים אחריו". לפי זה היינו מצפים שתופענה בשמו  כל האותיות. אך מכיוון שמן הנמנע שיהיה שם קריא ושמושי בן עשרים ושתים

אותיות, לכן יש צורך בעשרה שמות. מעניין הדבר שבתוך כל שמותיו אנו מוצאים את כל אותיות הא"ב, מלבד האותיות פ"ה וצדי"ק. 

 את חסרון האות פ"ה אפשר להסביר בזה שמשה היה 'כבד פה'. כוח הדיבור שיצא מפיו היה לקוי גם באותיות הלשון וגם באותיות השפתיים. לפיכך נעדרת האות פ"ה משמותיו. בביאור חסרון הצדי"ק, אפשר לבאר: צדיקים רבים עמדו לעם ישראל בכל הדורות, אולם משה רבינו הוא מעל ומעבר לדרגתם של אותם צדיקים. "ּפֶה אֶל ּפֶה אֲדַבר ּבֹו ּומַרְאֶה וְ ֹלא בְחִידֹת"" ,אֲשֶׁר יְ דָעֹו ה' ּפָנִים אֶ ל ּפָנִים"" ,לא קם בישראל כמשה עוד נביא ומביט את תמונתו"" ,איש האלוקים" שמחציו ולמטה איש ומחציו ולמעלה אלוקים ,הם תיאורים של דמות שאין דומה לה בכל הנביאים ובכל צדיקי הדורות. כל המעלות הללו מרומזות בחסרון האות צדי"ק, ללמדנו שמשה הוא מעל דרגת הצדיק הרגיל. אפילו משיח צדקנו שיבוא במהרה לגאלנו יהיה קרוב בדרגתו למשה, אך לא כמשה ממש

(השמות בתורה , הרב אהרון בורנשטיין,ע"מ 130)

12.משה מחזיק בתוכו שני הפכים שהם אחדות שלמה:

... וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מֹשֶׁה וַתֹּאמֶר כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ(שמות ב,י)

מהאמור כאן עולה ששמו של משה מכיל בתוכו שני הפכים: מצד אחד השם מבטא את העובדה שמורו של משה הוא "מן המים" ומצד שני הוא מציין שמשה יצא מן המים ונמשה אל היבשה.

משמעות הדבר ברוחניות:

מבואר בתורת החסידות (תורה אור בשלח סב,א ועוד) שהמים טבעם להסתיר ולכסות את המצצא בתוכם - רומזים לכח הגבורה וההעלם של הקב"ה.ואילו היבשה ההגלויה לכל - רמוזת לכח החסד והגילוי שלו.

משה רבנו - שמקורו היה "מן המים" ומשםנמשה אל היבשה כלל בתוכו את שתי התכונות: הן כח הגבורה וההעלם והן כח החסד והגילוי.

לפי האמור יובן מה שמצינו בספרים (מגלה עמוקות אופן עד)  שהשם משה הוא ראשי תיבות משה( או מחלוקת) שמאי הלל: שמאי מבטא את קו הגבורה וההעלם (ולכן נוטים בדכ בית שמאי להחמיר) ואילו הלל מבטא את קו החסד והגילוי(ולכן נוטים בית הלל להקל) משה הכולל את שתי התכונות גם יחד("מן המים משיתיהו")- מחבר את שניהם יחד ומגלה את המעלה שבכל אחד מהם(וכיום שמקורו של משה הא מן המים ורק לאחר מכן נמשך אל היבשה נרמז שמו תחילה שמאי ורק אחר כך הלל)

(המאור בשתורה, ביאור החומש של הרבי מלובביץ  שמות ע"מ כח-כט, ע"פ התוועדויות תנש"א ח"ג עמ' 126 והילך)

נספח: צילום מתוך "השמות בתורה" , הרב אהרון בורנשטיין ע"מ 129

13.משה - מדוע חסר ואו ?

ולמה משה חסר וי-ו , שנעלמו ממנו שש הלכות, ואלו הן: "מדוע לא אכלתם החטאת",שכח שאונן אסור לאכול בקדשים,וטמאים לנפש אדם,ודין המקושש ודין המקלל,ודין בנות צלפחד ודין זמרי ויש אומרים אף דין טומאת כלים וטהרתן (מדרש החפץ כתב יד, מתוך תורה שלמה,שם)

כל משה שבתורה חסר ויו , למה? שנתחבר שער אחד מן החכמה שנאמר ותחסרהו מעט מא-להים לפי שמ"ט שערי חכמה נתנו ל למשה בסיני ואחד לא נתנו לו איזה זה? זה שער סיום הספר (מדרש חסירות ויתרות, מתוך תורה שלמה,שם)

חלק ג: מדוע לא נזכר שמו של משה בפרשת תצוה?

1.גנותו לכאורה של משה:

א.קללתו של משה:
על שם שאמר (שמות לב,לב) : "מחה ני נא מספרך אשר כתבת" כי קללת חכם אפילו על תנאי היא באה (מכות יא,א).
(פירוש הטור,ד"ה: "ואתה תצווה")

בכל הפרשיות משעה שנולד משה, הוזכר שמו. חוץ מחומש דברים בפרשיות ראה שופטים כי תצא כי תבוא, וכן בכל חומש בראשית ומרומז באותיות מחני נא מספרך "אשר כתבת" א' חומש ברא'שית, ש'ופטים, ר'אה כ'י ת'צא, כי תב'וא, ת'צוה.(פרפראות לפרשת השבוע, הרב גרשון שטיינברג)

ויש מרמזים רמז יפה מחני נא "מספרך" אותיות מספר כ' דהיינו הפרשה העשרים מתחילת בראשית. כלומר שמשה רבינו ביקש מחני נא מהפרשה העשרים שהיא פרשת תצוה. (פרפראות לפרשת השבוע, הרב גרשון שטיינברג' ע"פ הבן איש חי, . 'עוד יוסף חי', תחילת פרשת כי תשא.)

וּבַחִבּוּר הַקַּדְמוֹן, שְׁלֹשָׁה הֵם שֶׁגּוֹרְמִים רָעָה לְעַצְמָם - שְׁנַיִם בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְאֶחָד בְּעוֹלָם אַחֵר.
וְאֵלּוּ הֵם: מִי שֶׁמְּקַלֵּל עַצְמוֹ, שֶׁלָּמַדְנוּ, מְמֻנֶּה אֶחָד מֻפְקָד לִפְנֵי הָאָדָם, וּבְשָׁעָה שֶׁמְּקַלֵּל עַצְמוֹ אוֹתוֹ הָאָדָם, מְמֻנֶּה זֶה, וְשִׁבְעִים אֲחֵרִים שֶׁמְּמֻנִּים תַּחְתָּיו, נוֹטְלִים אוֹתוֹ דִּבּוּר וְאוֹמְרִים אָמֵן, וּמַעֲלִים אוֹתָהּ לְמַעְלָה וְדָנִים אוֹתָהּ, וְהוּא רוֹדֵף אַחֲרָיו עַד שֶׁעוֹשֶׂה אוֹתוֹ וּמְשַׁלֵּם לוֹ אוֹתוֹ דִּבּוּר.

מִי לָנוּ גָּדוֹל מִמֹּשֶׁה, שֶׁאָמַר {שמות לב} וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךְ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ, וְאָמַר לְצֹרֶךְ, וְאַף עַל גַּב שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָשָׂה רְצוֹנוֹ, 

עִם כָּל זֶה לֹא נִצּוֹל מֵעֹנֶשׁ, וַהֲרֵי נִתְבָּאֵר שֶׁלֹּא נִזְכַּר בְּפָרָשַׁת וְאַתָּה תְּצַוֶּה, וְנִמְחָה מִשָּׁם...

וְאֶחָד מִי שֶׁזּוֹרֵק לֶחֶם אוֹ פֵּרוּרִים שֶׁל לֶחֶם בַּקַּרְקַּע וְעוֹשֶׂה בּוֹ זִלְזוּל, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר. אֵלּוּ הַשְּׁנַיִם בָּעוֹלָם הַזֶּה. וְאֶחָד בָּעוֹלָם הַהוּא - מִי שֶׁמַּדְלִיק נֵר בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת טֶרֶם מַגִּיעִים יִשְׂרָאֵל לִקְדֻשָּׁא דְסִדְרָא, מִשּׁוּם שֶׁמְּחַלֵּל שַׁבָּת, וְגוֹרֵם לָאֵשׁ שֶׁל הַגֵּיהִנָּם לִדְלֹק טֶרֶם הִגִּיעַ זְמַנּוֹ (זוהר,פרשת פנחס,רמו,ע"א-ע"ב)


ב.להסתיר את פיחות כבודו של משה:
לפי שרצה לצוות על עניין הבגדים לאהרון ומשה היה עתיד להיות כהן גדול והיה עוגמת נפש לו להזכירו אצל הבגדים שהיו ראויים לו ונלקחו ממנו.(פירוש הטור,שם)

ג.אזכרתו של משה:
.משום דז' אדר נופל תמיד בשבוע של פרשת תצוה (רק לפעמים רחוקות יקרה שפרשת תצוה נופל אחר ז' אדר) וה' יתברך ויתעלה שמו הצופה ומביט עד סוף כל הדורות ידע מראש כי בז' באדר יסתלק משה רבנו ע"ה לזאת לא זכר שמו בפרשה הזאת כדי לרמז על זה. (קהלת יצחק עה"ת, מתלמידי הגר"א)

2.זכותו של משה:

א.הוראה לכל מנהיג באשר הוא:

ונראה לומר על דרך המליצה: כשהמנהיג צריך לצוות, לפקד, עליו להוציא מהדגשת ציווי וקיום הפקודה את אישיותו הפרטית, את שמו המיוחד. ואתה - המנהיג, כמנהיג - אתה תצוה! (נר למאור,הרב משה צבי נריה זצ"ל,פרשת תצוה)

ב.משה נמצא בתוככי הפרשה:

ועוד אמר הגר"א דבסדרא הזאת יש ק"א פסוקים ובשם מ-ם ש-ין ה-א, מ+י+נ+א=ק"א.
זאת לרמוז לנו שאע"פ שהחיצוניות של משה רבנו ע"ה דהיינו גופו הקדוש נעדר מאיתנו מכל מקום הפנמיות שלו, דהיינו הרוחניות שלו, שהיא התורה הקדושה שלימד לנו, עוד חיה עימנו וכל ימי עולם לא ישבותו(קהלת יצחק עה"ת, מתלמידי הגר"א)

ג.שכרו של משה:

וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל - להתחבר עמהם בצוותא חדא ולדבקם בו יתברך (ע"פ הבעש"ט, תולדות יעקב יוסף פרשת נשא קלא)

...ולא מסתברא שעל מסירת נפשו יפקד שמו,אכן ואתה תצוה היא מעלה עליונה מהזכרת שמו, ואתה תצוה את בני ישראל, הפירוש שמשה רבינו עליו השלום יהיה תמיד בצוותא עם ב"י,דאיתפשתותא דמשה בכל דרא ודרא ותבוך כל אחד ואחד ולזה זכה כי מסר נפשו עבור טובת ישראל (לב שמחה, מתוך אוצר הפלאות על שמות)

המושג נְשָמָה נזכר לראשונה בפסוק המתאר איך ה' בורא את האדם: בראשית : "וַיִּיצֶר ה' אֱלֹ-הִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה, וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים, וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה"{בראשית ב,ז}...מסתבר שהנשמה מציינת את הקשר שבין ה' לאדם. ה' נפח, הצית באדם את הנשמה, ומאז הנשמה היא כמו נר הדולק בתוך האדם.
(אראל סגל,אתר http://tora.us.fm.)

סיום: בחיצוניות- פרשת תצווה משה נעלם כביכול כעונש. בפנימיות- פרשת תצווה היא שיא הופעתו של משה, בגוף שני ("ואתה") כי הוא המצוות ומחבר בין עם ישראל לקב"ה אע"פ שלדורות יהיו אלה הכהנים 

בפרשת תצוה משה רבנו זוכה לעלות לדרגה כה גבוהה כך ששמו דבוק בכל הפרשה ולא רק באיזכור ממוקד של השם משה מפעם לפעם כפי שבשאר התורה. דוקא בפרשה זו משה רבנו זוכה להגיע לשם נטמיר והנעלם הגבוה יותר מכל שם מפורש (ענ"ד)

יתרו: שמות ה' יציאת מצרים ומתן תורה

 פתיחה: מה הקשר בין גאולת מצרים ומתן תורה לבין שם ה' ?

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָאֱ-לֹהִים הִנֵּה אָנֹכִי בָא אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתִּי לָהֶם אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ מָה אֹמַר אֲלֵהֶם: {יד} וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים אֶל מֹשֶׁה אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה וַיֹּאמֶר כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם:(שמות ג,יג-יד)

וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה מִי יְ-ה-וָֹ-ה אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ לְשַׁלַּח אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַעְתִּי אֶת יְ-הֹ-וָ-ה וְגַם אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ:(שמות ה,ב)

וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל יְ-ה-וָֹ-ה וַיֹּאמַר אֲ-דֹנָי לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה לָמָּה זֶּה שְׁלַחְתָּנִי: {כג} וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ הֵרַע לָעָם הַזֶּה וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ אֶת עַמֶּךָ:(שמות ה,כב-כג)

וַיְדַבֵּר אֱ-לֹהִים אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי יְ-ה-וָֹ-ה: {ג} וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי וּשְׁמִי יְ-הֹ-וָ-ה לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם: {ד} וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּם לָתֵת לָהֶם אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן אֵת אֶרֶץ מְגֻרֵיהֶם אֲשֶׁר גָּרוּ בָהּ: {ה} וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי אֶת נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר מִצְרַיִם מַעֲבִדִים אֹתָם וָאֶזְכֹּר אֶת בְּרִיתִי: {ו} לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי יְ-ה-וָֹ-ה וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים: {ז} וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְ-ה-וָֹ-ה אֱלֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם: {ח} וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָּׁאתִי אֶת יָדִי לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה אֲנִי יְ-ה-וָֹ-ה:(שמות ו,ב-ח)

הקדמה: תוספת  אות  והורדת אות בדמויות התורה כנגד שם י-ה-ו-ה

1.שבע שמות יתרו כנגד אומות העולם:

וישמע יתרו. שבעה שמות נקראו לו: יתר, יתרו, חובב, רעואל, חבר, פוטיאל, קני. יתר, שהותיר פרשה אחת בתורה. יתרו, שייתר במעשים טובים. חובב, שהיה חביב למקום. רעואל, שהיה כריע למקום. חבר, שנעשה כחבר למקום. פוטיאל, שנפטר מעבודה זרה. קני, שקנא לשמים וקנה לו תורה.

(מכילתא,יתרו,א)

2.תוספת אות כנגד שם י-ה-ו-ה:

יתרו- תורת ישראל:

וישמע יתרו - מתחלה לא היו קוראין לו אלא יתר, שנאמר: וילך משה וישב אל יתר חותנו, וכשעשה מעשים טובים הוסיפו לו אות אחת. (ו)

אברהם ושרה- עם ישראל:
וכן אתה מוצא באברהם, שמתחלה לא היו קוראים אותו אלא אברם, וכשעשה מעשים טובים הוסיפו לו אות אחת ונקרא שמו אברהם. (ה)
וכן אתה מוצא בשרה, שמתחילתה היו קוראין אותה שרי, וכשעשתה מעשים טובים הוסיפו לה אות אחת גדולה ונקראת שמה שרה. (ה)

יהושע- (הכובש של ) ארץ ישראל:
וכן אתה מוצא ביהושע, שנאמר: ויקרא משה להושע בן נון יהושע (י)(מכילתא,יתרו,א)

י- של יהושע:

 ויקרא משה להושע וגו'. התפלל עליו, יה יושיעך  (ו) מעצת מרגלים (במ"ר טז, ט. יח, כא): (רש"י,במדבר יג,טז)

ו- של יתרו:
ומה שהוסיפו לו אות וי"ו בהתחברו לשכינה שנתגייר, ולא הוסיפו לו אות ה"א או יו"ד שכולם משמות הוי"ה ב"ה, הטעם דהתורה נקראת ו', כמ"ש בזוהר הקדוש פעמים רבות מאד, וכן בב"ב (י"ד, ב) אמרו הלוחות אורכן ו' טפחים ורוחבם ו' טפחים, והיקף הס"ת ו' טפחים, וע"כ כשנתגייר וקיבל על עצמו עול תורה הוסיפו לו ו'. והוא ו' החיבור המחברת לישראל עם קוב"ה ע"י התורה, וגם יתרו נתחבר עם ישראל ועם השכינה ע"י שקיבל עליו עול תורה

(הרב עמאר שליט"א, מאמר "בענין שבע שמות שהיו ליתרו")

ה של אברהם ושל שרה:

לָמָּה יָדִיד? שֶׁשָּׁנִינוּ, אַהֲבָה רַבָּה הָיְתָה לַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא בּוֹ שֶׁלֹּא נַעֲשָׂה טֶרֶם שֶׁנִּמּוֹל אַבְרָהָם אָבִיו, וְנִקְרָא שָׁלֵם, וְנוֹסְפָה לוֹ הֵ''א לְהַשְׁלִימוֹ, וְכֵן לְשָׂרָה הֲרֵי נִתְּנָה לָהּ הֵ''א הַ את. כָּאן יֵשׁ לְהִתְבּוֹנֵן, ה' לְשָׂרָה זֶה יָפֶה, אֲבָל לְאַבְרָהָם לָמָּה הֵ''א וְלֹא יוֹ''ד? יוֹ''ד הָיָה צָרִיךְ לִכְתֹּב, שֶׁהֲרֵי הוּא הָיָה זָכָר. אֶלָּא סוֹד עֶלְיוֹן הָיָה [הוא] סָתוּם אֶצְלֵנוּ אַבְרָהָם עָלָה לְמַעְלָה, וְנָטַל סוֹד מֵהֵ''א הָעֶלְיוֹנָה שֶׁהִיא הָעוֹלָם שֶׁל הַזָּכָר. הֵ''א הָעֶלְיוֹנָה וְהֵ''א הַתַּחְתּוֹנָה, זוֹ תְּלוּיָה בַּזָּכָר וְזוֹ וַדַּאי בַּנְּקֵבָה. וּמִשּׁוּם כָּךְ אַבְרָהָם עָלָה בַּהֵ''א שֶׁלְּמַעְלָה, וְשָׂרָה יָרְדָה בַּהֵ''א שֶׁלְּמַטָּה.

(זוהר מתורגם בראשית צו, ע"א)

הא משמו של ה' והיא ההפרש בין שם א-היה לשם י-ה-ו-ה:
וה' של אברהם לא היה כתוב בדגלים, אלא על ארון הקדש במחנה לויים, וה' משמו של הקב"ה, שאמר הקב"ה לאברהם ויוצא אותו החוצה (בראשית טו ה), כלומר ארון הקודש בענן הולך לפני ישראל, והענן היתה נעשית כמו ה', וכל זמן שה' עומדת היו ישראל חונים. וכשהיתה מסתלקת היו ישראל נוסעים, והיינו דכתיב לנחותם הדרך (שמות יג כא), וכתיב להנחותם (הדרך) [בהדרך] (נחמי' ט יט), על ידי ה' מורה להם הדרך, ועוד כתיב ובהאריך הענן של המשכן (במדבר ט כד), על ידי ה' מאריך הענן. ובהעלות הענן, על ידי ה' עלות הענן, וזהו הה' הוסיף הקב"ה לאברהם, שנאמר לא יקרא עוד את שמך אברם והיה שמך אברהם כי אב וגו' (בראשית יז ה). ה' מנין אותיותיו עולין כ"ו לפיכך אמר הקב"ה אהיה אשר אהיה (שמות ג יד), מניין אהיה כ"א, נשתיירו מן המניין ה' שהוסיף הקב"ה לאברהם, ובעבור אותו הה' שהוא משמו של הקב"ה, לכך היתה על ארון הקדש בענין:

(מדרש אגדה במדבר ב ב)

3.הורדת אות בשל מעשה רע- מתוך אותיות שם ה':

 ויש אחרים שפחתו מהם; יש לך ללמד מעפרון, שמתחלה היו קוראין אותו עפרון, וכששקל הכסף מיד אברהם פחתו אות אחת משמו, שנאמר וישמע אברהם אל עפרון וישקול אברהם לעפרן את הכסף, עפרן כתיב. וכן אתה מוצא ביונדב, שמתחלה היו קוראין אותו יהונדב, וכשבא לאותו מעשה, פחתו לו אות אחת ונקרא יונדב, שנאמר (דה"ב כ) בהתחברך לרשע פרץ ה' מעשיך. מכאן אמרו חכמים, אל יתחבר אדם לרשע אפילו לקרבו לתורה.

(מכילתא יתרו פסוק א)

עשו היה אמור להיקרא עשוי ואולי ירדה י שזה אות של שם ה' שאיבד בשביל יעקב (ענ"ד):

ותירץ בדברי קדשו על פי מה שפירש רש"י (שם שם-כה) הסיבה שקראו שמו עשו: "לפי שהיה נעשה ונגמר בשערו כבן שנים הרבה". וביאר הרשב"ם כי "עשו" הוא מלשון "עשוי", כי היה עשוי ונגמר כבן שנים הרבה. אך לפי זה קשה מדוע נקרא "עשו" בחסרון י' ולא "עשוי" עם אות י'. אך לפי האמור הביאור בזה, כי מתחילה אכן היה ראוי להקרא "עשוי" עם י', אולם אחרי שיעקב לקח ממנו האות י' וצירפה לשמו נשאר רק בשם "עשו". וזהו רמז הכתוב: "וידו אוחזת בעקב עשו" - "עקב" הוא לשון סוף, כלומר ידו של יעקב אחזה "בעקב עשו" - בסוף שמו של "עשו", שהיא האות י' של "עשוי" להוציאה משם, וזהו הרמז בתיבת יד"ו שהיא אותיות יו"ד שהוציא מעקב עשו, על כן "ויקרא שמו יעקב", הקב"ה קרא שמו "יעקב" שהיא צירוף אות י' עם "עקב" שהוציא יעקב מעקב עשו עכדה"ק. 

(מאמר "המאבק בין שרו של עשיו ליעקב אבינו על המצוות שאדם דש בעקביו", שבילי פנחס, הרב פנחס פרידמן)

........

10.הקשר בין שם ה'- י-ה-ו-ה לבין השם המפורש המבוטא במספר 72:

א. צירוף החיבורים י+ י-ה+ י-ה-ו+ י-ה-ו-ה:

מספר ע"ב מהווה צורה של כתיבה הדרגתית של שם הוי"ה16 .ההדרגתיות באה באופן שכל חלק מוסיף משהו שלא בא בחלק הקודם לו. שם י-ה-ו-ה יכול להיקרא בחלקים כך: יו"ד, ולאחריו יו"ד ה"א, ולאחריו יו"ד ה"א וא"ו, ולאחריו יו"ד ה"א וא"ו ה"א. שם ה' הבא בהדרגה כזאת עולה בגימטריה ע"ב )י + י-ה + י-ה-ו + י-ה- ו-ה = 72 .)ההדרגתיות הזאת מלמדת שהגילוי האלוקי לא מגיע בבת אחת, אלא קמעא קמעא. כמו שהשמש לא זורחת בבת אחת אלא מאירה בהדרגה, כך ההופעה האלוקית באה בהדרגה, כדי שבני אדם יוכלו להתרגל אליה ולקלוט אותה. בצורה הזאת הופיע שם ה' תחילה לאבות בשם א-ל ש-די, עד שעלה והתעלה בגילוי אל משה ב'שם המפורש'. 

ב. מילוי האותיות של י-ה-ו-ה:

מילוי אותיות הוי"ה עשוי להשתנות ממקום למקום, בהתאם לאפשרויות השונות של כתיבת האותיות. האות ה יכולה להתמלא בשלוש אפשרויות: ה"א, ה"ה או ה"י. האות ו יכולה להתמלא גם היא בשלוש אפשרויות: ו"ו, וא"ו או וי"ו. נמצא שיכולים להיות שמות בערכים מספריים שונים: שם שערכו הגימטרי 45 ונקרא שם מ"ה . שם שערכו הגימטרי 52 הנקרא שם ב"ן. שם שערכו הגימטרי 63 והוא שם ס"ג. ויש שם בן ע"ב אותיות הנוצר ממילוי האותיות יו"ד ה"י וי"ו ה"י שמספרו הוא 72.

(השמות בתורה/הרב אהרון בורנשטיין, ע"מ 156)

11.רמזים הקשורים לשם המפורש:

א.עדות בקידוש:

בקידוש בליל שבת, לפני אמירת 'וַ יְ כֻ ּלּו', המנהג להוסיף את המילים 'יום השישי', שהן המילים הקודמות ל'וַ יְ כֻ ּלּו'. מה טעם מוסיפים פסוק מקוטע, בניגוד למקובל בדרך כלל, שפסוק שלא פסקו משה אנן לא פסקינן ?אלא שאמירה זו באה לחתום את שם ה' על העדות הזו: "יוֹם הַ ּשִּׁשִׁי. וַ יְ כֻ ּלּו הַ שָׁמַ יִ ם" – ר"ת י-ה-ו-ה. חתימת העדות היא במילים: "ּבָ רָ א אֱ ֹלהִ ים לַ עֲ ׂשֹות." – סופי תיבות אמת. אכן זוהי העדות: י-ה-ו-ה אמת. זאת ועוד: לא רק ה' אמת רמוז בעדות 'וַ יְ כֻ ּלּו', אלא גם שם ע"ב אותיות. שהרי המילה 'וַ יְ כֻ ּלּו' בגימטריה שווה 72 ,והיא רומזת לטבלת 72 השמות. והנה ראש הקטע 'וַ יְ כֻ ּלּו הַ ּׁש ָ מַ יִ ם וְ הָ אָ רֶ ץ' הוא ראשי תיבות 'והו', שהוא ראש השמות מפסוקי השבעים ושניים. (השמות בתורה/הרב אהרון בורנשטיין, ע"מ 157)

ג.בת פרעה רואה שכינה  אצל משה- רמז לשם המפורש:

על בת פרעה שירדה ליאור לרחוץ ומצאה את תיבת משה נאמר: "וַ ּתִ פְ ּתַ ח וַ ּתִ רְ אֵ הּו אֶ ת הַ ּיֶ לֶ ד"21 .אמרו חז"ל והובא ברש"י: "ראתה שכינה עמו"22 .היכן כתוב או רמוז דבר כזה בפסוק? אלא שהיה נכון לכתוב 'ותפתח ותראה', ומשכתבה התורה 'ותראהו' היא צירפה את האות ו' לאות ה' ונרמז: 'הו'. מכאן שראתה שכינה עמו. בדרשת אותיות הא"ב המובאת בגמרא23 ,מבואר שהאותיות ה"א וא"ו רומזות לשם ה'. לכן במילה 'ותראהו' טמון רמז: ותראה הו, ותראה שכינה עמו. אמנם שם ה' רמוז בצירוף שלוש אותיות: 'והו', לכן ביאר רש"י: "ה"ו - כמו אני והו )במסכת . סוכה( שמות הם". למדנו מדבריו ש'הו' במילה 'ותראהו' שווה לצירוף 'והו'24 בעניין לידת יששכר נאמר25” :וַ ּיִ ׁשְ ּכַ ב עִ ּמָ ּה ּבַ ּלַ יְ לָ ה הּוא” דרשו על כך חז“ל26“ :מלמד שהקב“ה סייע באותו דבר“. ביאר בעל ה‘תורה תמימה‘ את מקור לימודם של חז“ל: כפי חוקי הלשון היה צריך להיכתב ’בלילה ההוא‘, ומכיוון שנכתב ’הוא‘, משמע שזה מתייחס לקב“ה על פי הדברים שהבאנו לעיל.

ד.סוד השם חבקוק:

בספר מלכים אנו לומדים אודות האשה השונמית שאלישע החייה את בנה. חכמינו מגלים שהבן הזה הוא הנביא חבקוק, הקרוי על שם ההבטחה: "לַ ּמֹועֵ ד הַ ּזֶה ּכָ עֵ ת חַ ּיָ ה אַ ּתְ חֹבֶ קֶ ת ּבֵ ן" .רבותינו בעלי הסוד חושפים שאלישע החייה את הילד בשלוש שמות ע"ב, היוצאים מהפסוקים "ויסע-ויבא-ויט". אנו רואים שכל שם מורכב 

משלושה אותיות, ושלוש פעמים ע"ב עולה למספר רי"ו )=216 ,)ולכן נקרא שמו חבקוק העולה גם הוא ל-216 

ה.סוד ה"אני":

מצאנו בכמה מקומות בתלמוד את הניסוח: "רבי אומר: אומר אני"29 .ניסוח זה אומר דורשני, כי הגמרא משבחת את רבי יהודה הנשיא על מידת הענווה שלו.

כמו ששנינו: "משמת רבי פסקה ענווה"30 ,ועוד שבחים מעין אלו. ואיך יאמר בעל ענווה לשון שיש בה אבק של גאווה? אלא ש'אני' הכוונה לשם ה' המופיע במרכז טבלת השמות לעיל. כוונת רבי לומר ברוב ענוותנותו: הדעה שאמרתי איננה דעתי האישית, אלא הקב"ה הוא ה'אני' המפיח בי את כל חיותי ואת כל תורתי, ולכן קבלו את דברי כי אלו הם דברי אלוקים חיים. על פי הבנה זו נוכל להבין אמירה סתומה שקדמה לדברי רבי. הלל הזקן שהיה מצויין במידת הענווה31 ,אמר את המשפט: "אם אני כאן – הכל כאן"32 .משפט זה לא מתאים למי שמצטיין במידת הענווה. על פי דברינו ההסבר מובן. הלל כיוון לשם 'אני' הנמצא במרכז שבעים ושניים השמות, והרי הוא כאומר: אם המרכז של שם ה' נמצא כאן, אזי כל שאר הצירופים גם נמצאים כאן, ה'כל' - שלימות .

(השמות בתורה/הרב אהרון בורנשטיין, ע"מ 158-159)

חלק ג: שם מ"ב

1.שם מ"ב- מעשה בראשית:

אֵין דּוֹרְשִׁין בַּעֲרָיוֹת בִּשְׁלֹשָׁה {א}. וְלֹא בְמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית בִּשְׁנַיִם. וְלֹא בַמֶּרְכָּבָה בְּיָחִיד, אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה חָכָם וּמֵבִין מִדַּעְתּוֹ. כָּל הַמִּסְתַּכֵּל בְּאַרְבָּעָה דְּבָרִים, רָאוּי לוֹ כְּאִלּוּ לֹא בָּא לָעוֹלָם, מַה לְּמַעְלָה, מַה לְּמַטָּה, מַה לְּפָנִים, וּמַה לְּאָחוֹר. וְכָל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם: (חגיגה פרק ב משנה א)

אין דורשין. במעשה בראשית: פי' ר''ת הוא שם מ''ב אותיות היוצא מבראשית ומפסוק של אחריו:(תוספות,חגגיה יא, ע"ב)


ויש לך לדעת כי יש בידינו קבלה בפסוק זה של בראשית שממנו יוצא שם בן מ"ב המיוחס למדת הדין עד בי"ת של בהו אך ע"י צרופים רבים, ואם תאיר עיני הלב תמצא בו המנין של בהר"ד שזכרתי למעלה והוא רשום בפרשה ואותיותיו ארבעתם בין כל אות ואות מ"ב אותיות, והמשכיל יבין יוכל להבחין כי אין זה דרך מקרה אבל הוא מופת גמור על חדוש העולם כי בטרם הרים יולדו ולא היה בהר"ד היה מדת דינו של עולם במקום בהר"ד פועל באין כלי ומוציא כלי למעשהו וזהו מבואר

(רבנו בחיי בראשית א,ג)

2.שם מ"ב- אנא בכח:

א.ר"ת אנא בכח:

שם מ"ב הוא משמותיו של הקב"ה, הנקרא בשם זה משום שיש בו מ"ב אותיות. מ"ב אותיות אלו הם ראשי התיבות של תפילת "אנא בכח". ענינו של שם זה הוא העלאה. שם זה גבוה יותר משם ע"ב.

אָנָּא בְּכֹחַ

אָנָּא בְּכֹחַ גְּדֻלַּת יְמִינְךָ תַּתִּיר צְרוּרָה. (אב"ג ית"ץ): קַבֵּל רִנַּת עַמְּךָ שַׂגְּבֵנוּ טַהֲרֵנוּ נוֹרָא. (קר"ע שט"ן): נָא גִבּוֹר דּוֹרְשֵׁי יִחוּדְךָ כְּבָבַת שָׁמְרֵם. (נג"ד יכ"ש): בָּרְכֵם טַהֲרֵם רַחֲמֵי צִדְקָתְךָ תָּמִיד גָּמְלֵם. (בט"ר צת"ג): חֲסִין קָדוֹשׁ בְּרוֹב טוּבְךָ נַהֵל עֲדָתֶךָ. (חק"ב טנ"ע): יָחִיד גֵּאֶה לְעַמְּךָ פְּנֵה זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתֶךָ. (יג"ל פז"ק): שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ יוֹדֵעַ תַּעֲלוּמוֹת. (שק"ו צי"ת): בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד:

(אליבא דחבדפדיה)

ב.השם שברא את העולם:
בנוסח זה יש מ"ב תיבות כנגד שם של מ"ב אותיות ובראש כל תיבה יש אות ממנו והם ז' שמות כל שם בן ו' תיבות...והוא שם היוצא מפסוק "בראשית ברא אלוקים" ובכח זה השם נברא העולם. (סדר היום לר' משה בן מכיר)


ג.הקשר בין שם מ"ב למסעות מ"ב ותפילת אנא בכח:
השם הקדוש עליו בנויה תפילת אנא בכח הוא השם בן מ"ב האותיות כמספר מסעות בני ישראל במדבר.השם הזה קשור למעבר ממציאות אחת למציאות אחרת ולכן אומרים את אנא בכח בזמנים השייכים לכך כגון בספירת העומר שהיא זמן בו אנו עוברים תהליך של השתנות של מעבר מגלות לגאולה ולמתן תורה או בתפילת ליל שבת בזמן המעבר בין מציאות של חול למציאות של שבת. (חיי עולם, הרב עדין שטיינזלץ, ע"מ 379)

 שם מ"ב הוא שם השייך למידת הגבורה העולה מלמטה למעלה. לכן משתמשים בשם זה כחלק מעליית הנפש לעולמות נעלים יותר. כגון בליל שבת לאחר סיום ששת ימי המעשה אנו עולים לדרגה על(אית ב)קבלת שבת

(אתר נפלא-אות הרב בן ציון בר עמ"י)

3.שם מ"ב כנגד מ"ב מסעות בני ישראל:

מ"ב המסעות שעשו בני ישראל במדבר הם כנגד שם מ"ב, שהוא בחינת עליה מדרגה לדרגה.

(אליבא דויקיפדיה)

מסעות בני ישראל בפרשת מסעי, מתארים את העליה והיציאה ממצריים עד הגיעם לפסגה כניסה לארץ ישראל!, כל מסע קשור לעליה הקשורה לשם מ"ב. תהליך העליה נעשה ע"י גילוי שלש הכוחות של חסד גבורה ותפארת. אשר לכל אחת מהם יש רמז במילה "יד" "היד הגדולה יד ימין מייצגת את מידת החסד המכונה "גדולה". היד החזקה – יד שמאל שהיא מייצגת את כוח הגבורה החזק והתקיף וה"יד הרמה" היד האמצעית כוח התפארת העולה מעלה מעלה. (יד זו רמוזה בגוף האדם בראשו וד"ל) שלוש פעמים "יד" כנגד שלוש הידיים עולה בגימ' 42 (42=3X14)

מכאן הסיקו מסקנה הלכתית . ארבעים ושתים מסעות שבפרשת ואלה מסעי אין להפסיק בהם שהוא נגד שם מ"ב.

 

(אתר נפלא-אות הרב בן ציון בר עמ"י)

4.שם מ"ב וקריאת שמע:

קריאת שמע: פרשה ראשונה , החל מהמילה "ואהבת" עד סיום הפרשה הראשונה :"ובשעריך" יש בדיוק 42 מילים, והם כנגד שם הגבורה, שם של ארבעים ושתיים שבו נבראו שמים וארץ, השל"ה הקדוש מסכת תמיד פרק נר מצוה סימן כ"ז מסביר:והכוונה היא לכלול את השמאל בימין למען תהיה הימין שולטת, וזה כי הפרשה עצמה של ואהבת" היא הימין , ומנין תיבותיה שם מ"ב בשם הגבורה היא שמאל. נמצא שהימין נגלה והשמאל נסתר כמנין התיבות.

לכן מדקדקים בשעת קריאת פרשת :ואהבת" משימים יד שמאל תוך יד ימין , לרמז כי הימין שולטת על השמאל והרחמים כובשים את הכעס כשעושין רצונו של מקום ועובדים מאהבה.


פירוש "עת רצון" מדגיש: והנה עליך לדעת, אהובי, בני, אשר הם מ"ב כלים להמשיך בהם אור וזיו דבקות אהבה בו יתברך, ולעכן המילים "אנכי מצוך היום על" הם סופי תיבות "כלי"ם" שעל ידי שם מ"ב שהם מ"ב כלים, מורידים את האורות העליונים למטה, ולכן תכוון היטב באמרך כל תיבה מפרשת :"ואהבת" כי בזה אתה ממשיך על עצמך צנורות האהבה מרום גבהי מרומים ולא יכילהו הדעת והשכל עומק הסודות שיש בכח זה, ולכן תאמר את התיבות בשמחה ובאהבה גדולה, ותכוון אל פירוש המלות, ויאיר עליך אור עליון מאור האורות.


(אתר נפלא-אות הרב בן ציון בר עמ"י)


בפרשת "ואהבת" יש מ"ב תיבות, כנגד שם מ"ב. שם זה, שהוא שם העלאה שייך לגבורה, בניגוד לתוכן הפרשה שהוא תוכן של חסד ואהבה. תופעה זו מכונה בזוהר אחליפו דוכתייהו, שאור החסד מאיר בכלי הגבורה ואור הגבורה מאיר בכלי החסד[1].

(אליבא דויקיפדיה)


5.שם מ"ב בקדיש:

 א. 42 תיבות:


שם מ"ב נוסף הוא "שם מ"ב דהויות", שכנגד שם זה ישנן מ"ב תיבות בקדיש: 


ד' תיבות "יתגדל ויתקדש שמיה רבא" הן כנגד ד' אותיות שם הוי"ה,


בְּעָלְמָא דִּי בְרָא, כִרְעוּתֵהּ. וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ, וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵה, וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ


י' התיבות עד "ויקרב משיחיה" הן כנגד י' אותיות המילוי של שם הוי', 
יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ, לְעָלַם לְעָלְמֵי עָלְמַיָּא יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל, שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא. (הציבור אומר: אמן) לְעֵלָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא, שִׁירָתָא, תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא דַאֲמִירָן בְּעָלְמָא
וכ"ח התיבות שמ"אמן יהא שמיה רבא" עד "דאמירן בעלמא" הן כנגד אותיות המילוי למילוי[8].(ע"פ פרי עץ חיים שער הקדיש פרק ב)


(אליבא דחבדפדיה)


ב. 42 אותיות- 
וישתבח. ויתפאר. ויתרומם. ויתנשא. ויתהדר. ויתעלה. ויתהלל 

6.השם  הטמון בחושן:

שם זה היה טמון בתוככי החושן מאחורי האורים והתומים. כוחו היה  "להפעיל" את המערכת של האותיות שעל אבני החושן כדי לקבל  אותיות שמהן תצורף התשובה ע"י רוח הקודש של הכהן (אתר נפלא-אות הרב בן ציון בר עמ"י)

7.קרטריון ללימוד שם מ"ב:

אמר רב יהודה אמר רב שם בן ארבעים ושתים אותיות אין מוסרין אותו אלא למי שצנוע ועניו ועומד בחצי ימיו ואינו כועס ואינו משתכר ואינו מעמיד על מדותיו וכל היודעו והזהיר בו והמשמרו בטהרה אהוב למעלה ונחמד למטה ואימתו מוטלת על הבריות ונוחל שני עולמים העולם הזה והעולם הבא (קידושין עא, ע"א)

8.רבי חנינא בן תרדיון התלמד בשם בן מ"ב בפרהסיה ולכן נענש לשריפה:

אתיוהו לרבי חנינא בן תרדיון אמרו ליה אמאי קא עסקת באורייתא אמר להו כאשר צוני ה' אלהי מיד גזרו עליו לשריפה ועל אשתו להריגה ועל בתו לישב בקובה של זונות עליו לשריפה שהיה הוגה את השם באותיותיו והיכי עביד הכי והתנן אלו שאין להם חלק לעולם הבא האומר אין תורה מן השמים ואין תחיית המתים מן התורה אבא שאול אומר אף ההוגה את השם באותיותיו להתלמד עבד כדתניא {דברים יח-ט} לא תלמד לעשות אבל אתה למד להבין ולהורות אלא מאי טעמא אענש משום הוגה את השם בפרהסיא (עבודה זרה יז ע"ב- יח ע"א)

עליו לשריפה. למה נענש כך לפי שהיה הוגה את השם באותיותיו דורשו בארבעים ושתים אותיות ועושה בו מה שהוא חפץ: (רש"י,שם)

נספח:עוד על שם י-ה-ו-ה 

1.שם ה' ברמז- ישר והפוך

ובנסוע המשכן יורידו אותו ה'לוים ו'בחנות ה'משכן י'קומו אותו ה'לוים ו'הזר ה'קרב י'ומת. כבר הודעתיך כי בכל מקום שתמצא השם רשום למפרע בהפך אותיותיו מורה על מדת הדין כי כן הזכירו המן הרשע בהפוך אותיותיו ואמר (אסתר ה׳:י״ג) וכל זה' איננו' שוה' לי' בכל עת ונתהפכה מדה"ד עליו, והנה בכאן בענין עבודת הלוים הזכיר תחלה בכתוב הזה השם הנעלם ואחרי כן הזכיר השם המפורש שני פעמים למפרע להורות על מדת הדין שהיא מתוחה על הזר הקרב לעבודת הלוים, וכענין שאירע בעזא שכתוב בו (שמואל ב ו׳:ז׳) ויחר אף ה' בעזה.

והסתכל איך התחיל הרמז בכל פעם ממלת הלוים ממה שידעת כי מדתו של לוי מדת הדין היא והיא ה"א אחרונה שבשם, ולכך התחיל רמז הה"א בכל פעם ממלת הלוים, וזה מבואר.

(רבנו בחיי במדבר א נא)

2.כתיבת אותיות של שמות במשמעות אחרת:

לכל אחד מן השמות הקדושים יש גם משמעות חולין שאינה קודש, ומי שכתב אותיות אחד השמות במשמעות אחרת, אין בכתיבתו שום קדושה. לדוגמא, אחד מן השמות הוא ‘א-ל’, ומילה זו יכולה לשמש גם כמילת יחס, כגון: “משה הלך אל אהרן”. ברור שבמילה ‘אל’ במשמעות זו אין קדושה, ומותר לכותבה ולמוחקה בלא שום חשש.

כמו כן אחד מן השמות הוא ‘צבאו-ת’, וניתן להשתמש במילה זו במשמעות חולין, כגון: “צבאות האויב ערכו את חייליהם אל מול העיר”. ושוב ברור שבמשמעות זו אין כל קדושה.

וכן בשם ‘שד-י’, אם יתכוונו לכתוב שָֹדִי, כלומר שדה שהיא שלי, יצא שנכתוב את אותן האותיות במשמעות אחרת, ואין בזה שום קדושה. וכן ישנו ספר חשוב שנקרא ‘שְֹדֵי-חמד’ ושוב מדובר על אותן האותיות במשמעות אחרת של ריבוי שדות, ואין בכתיבה זו שום קדושה, ואין לחוש להשתמש במילה זו כאשר ההקשר מבהיר שמדובר כאן על מילה אחרת שאינה שם השם (וכתב על זה בעל ה’שדי-חמד’ קונטרס ארוך שנקרא ‘באר-בשדי’ בו באר דין זה והביא אסופת פסקים של רבנים שחיזקו את דבריו).

וכן לגבי השם ‘אדנ-י’, אפשר לכותבו במשמעות אחרת כגון: “יסד מכונו על אַדְנֵי פז”, ואין במשמעות זו קדושה.

וכן הדין לגבי שמות אנשים שמסתיימים בשם השם, כגון: ישראל, שמואל, אריאל, או: ידידיה, טוביה. שהואיל ושמות אלו הפכו לשמות אנשים, אף שנקראו על שם ה’, אין בכוונת כתיבתם קדושה, ומותר לזרוק דפים שכתובים בהם שמות אלו. וכן כאשר כותבים שם ידידיה אין צורך לכתוב קו מפריד בין ה’י’ ל’ה’
(ידידי-ה), ואין צורך להשמיט את ה’ה’ שבסוף המילה (ידידי’), שהואיל והכוונה לשם של אדם אין בזה קדושה (תשב”ץ ח”א קע”ז). וקל וחומר שכאשר כותבים גרמניה או אנגליה אין לעשות שום שינוי, שכן ברור שאין שם כל כוונה לרמוז לשם השם.

וכן הדין לגבי שם הישוב ‘בית-אל‘, שכיוון שהכוונה להזכיר שם מקום ולא לקרוא בשם השם, מותר לומר בית-אל, וכן מותר לכתוב ולמחוק את שם הישוב בית-אל. (עיין פסחים קיז, א, ומהרש”א שם. וב’שדי-חמד’ קונטרס ‘באר-בשדי’ במכתב ב’ מהרה”ג יוסף זכריה שטרן. ועיין מכתב י”ב שנוטה להחמיר לעניין בית אל).

אפילו לשם המפורש, הוא השם המורכב מארבע אותיות הללו: ‘י’ ‘ה’ ‘ו’ ‘ה’ יש משמעות נוספת, שאם ירצה לכתוב מילה שמשמעותה מהווה בלשון עתיד יצא שיכתוב את אותיות השם המפורש, ומצד הדין משמע שאין בזה איסור, אבל אין ראוי לעשות כן משום שזהו השם המפורש, המקודש מכל השמות, וכל כתיבה שלו במשמעות אחרת יש בה משום חילול השם. במקום שיש הכרח להשתמש במילה זו, יכתבנה בכתיב מלא ‘יהווה’, וכך לא יצא שיכתוב את אותיות השם המפורש.

(פניני הלכה ליקוטים א פרק ו סימן יא)

סיום: גילוי שם ה' וגאולת מצרים- הא בהא תליא

עם  ישראל אינם נפרדים מה' כלל ועיקר, ובאמת כל מהותם היא הופעת ה' בעולם. זהו המבואר 

בספרים, שנשמת עם ישראל היא השכינה, והשכינה היא התגלות הא - להות בעולמות 

התחתונים. נמצא ששמו של הקב"ה ושמם העצמי של עם ישראל הוא אחד ממש, "ושמנו  קראת בשמך". לכן, ההתגלות השלמה של עם ישראל, בכל מלוא אורם וכוחם, היא למעשה התגלות ה'. ואי אפשר לדבר כלל על שלמות עם ישראל בלי הופעת קדושת ה' עלינו, כי כל חיינו וכל עצמיותנו הם ניצוץ ואור מאורו הגדול של מלך מלכי המלכים.זאת היא התורה, שהיא סוד שמו של הקב"ה, והיא המפתחת את עם ישראל, עד שיוציאו את כל כוחותיה ם אל הפועל. לכן הגאולה תלויה בשלמות התגלות התורה בעם ישראל. כי בכך יצאו אל הפועל כל העוצמות הכלולות באומה היקרה והחביבה והנפלאה הזו, האומה הישראלית. "אורייתא וישראל חד הוא", וישראל הוא ראשי תיבות – 'יש שישים ריבוא אותיות לתורה'. להורות לנו שהעצמיות הגמורה של ישראל חקוקה בתורה, ובלי שתאיר התורה בקרבנו, לא נבוא אל השלמות העצמית שלנו. אי אפשר לאיש ישראל לחיות חיים שלמים ומלאים בלי אור התורה, ובלא הופעת נשמה וקודש בחייו. והגאולה השלמה היא דווקא בהופעת התורה בכל אורה, והתגלותה בכל רבדי החיים שלנו, בסוד המשכן, שבו באה נוכחות התורה בתוך חיי עם ישראל.

ויש לדעת, שהיחס בין שמו של הקב"ה ובין השם של עם ישראל הוא דו צדד –י מצד אחד, בלי שמו של הקב"ה אין לעם ישראל שום מהות ועצמיות. ומצד שני, בלי עם ישראל, אין התגלות של הקב"ה בעולם. כדי שאור ה' יופיע בעולם, עם ישראל צריך להיות בשלמותו ובאורו, כלומר – שהשם של עם ישראל יתגלה ויופיע בכל כוחו. כל עוד עם ישראל משועבד לזרים, בזוי ושפל, וכוחותיו מכונסים בהעלם, אזי גם שם ה' מתחלל בעולם, נסתר ומוכחש. זהו שאמר פרעה (שמות ה ב) " – לֹא יָ דַ עְ תִּ י אֶ ת ה' וְ גַ ם אֶ ת יִ שְׂ רָ אֵ ל לֹא אֲ שַׁ לֵּ חַ ". רק בשעה שעם ישראל יבריא ויופיע בכל שלמותו ומילואו, יהיה גילוי שלם לשמו של הקב"ה. הרי זה כמשל הגוף, שבשברונו, גם הנשמה פורחת למרומים.

מכאן נבין, שגאולת עם ישראל היא גאולת שמו של הקב"ה. זהו שאמר ה' ליעקב בירידתו לשעבוד (בראשית מו ד) " – ָ אָ נֹכִ י אֵ רֵ ד עִ מְּ ך ָ מִ צְ רַ יְ מָ ה וְ אָ נֹכִ י אַ עַ לְ ך גַ ם עָ לֹה". עומק הכוונה בא 

להורות שכשישראל בגלות, גם ה' כביכול בגלות. 'אנכי', שהוא התורה, שמו של הקב"ה, 

נמצא בהעלם ובהסתר, בשעה שעם ישראל בגלות. ומשעה שישראל יוצאים לחירות, אזי ָיך גם התורה ושמו של ה' מתגלים, כפי שהופיע במעמד הר סיני – "אָ נֹכִ י ה' אֱ - לֹהִֶ ".

ויש כאן שלושה שלבים – השלב הראשון, יציאת מצרים, שהוא חירות עם ישראל בגופם, שיצאו ממאסר מצרים. שלב זה מבטא את שמותם של עם ישראל. לאחר מכן, מעמד הר סיני, הוא הופעת שמו של הקב"ה עלינו. ובשלב השלישי, במשכן, נעשו הקישור והדבקות המוחלטת בין שמו של הקב"ה לשמות בני ישראל, והוא נרמז בבגדי הכהן הגדול, בסוד שמו יתברך שנמצא בציץ, ושמותינו שבאפוד, ולמטה, במקום הלב, נעשה חיבור מוחלט –האורים והתומים, שהם שמו יתברך, חבויים בפנים, ושמות השבטים על החושן נמצאים בחוץ, כחיבור הגוף והנשמה יחדיו. 

(באור פניך הרב ראובן ששון, פרשת שמות)