שמות: למען השם- המלחמה הסמויה של הזהות

                                                                                     
פתיחה: מה ראתה התורה לחזור על הנאמר בספר בראשית?
ומדוע אחרי 71 שנה נקראים הבאים והלא באו כבר מזמן והיה לו לומר "אשר באו"

וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרַיְמָה יַעֲקֹב וּבָנָיו בְּכֹר יַעֲקֹב רְאוּבֵן:(בראשית מו,ח)
וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ(שמות א,א)

הקדמה: משמעות השם

מהו שם? ייעוד,התוכן של הנשמה
שם האדם =מטרה("לשם") (ע"פ הרב אורי שרקי)

שמות השבטים- נאים ונאים מעשיהם:

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא אַרְבַּע מִדּוֹת נֶאֶמְרוּ בְּשֵׁמוֹת, יֵשׁ שֶׁשְּׁמוֹתָם נָאִים וּמַעֲשֵׂיהֶם נָאִים. יֵשׁ שֶׁשְּׁמוֹתָם כְּעוּרִים וּמַעֲשֵׂיהֶם כְּעוּרִים. יֵשׁ שֶׁשְּׁמוֹתֵיהֶן כְּעוּרִים וּמַעֲשֵׂיהֶם נָאִים. וְיֵשׁ שֶׁשְּׁמוֹתָן נָאִים וּמַעֲשֵׂיהֶם כְּעוּרִים. שְׁמוֹתֵיהֶן נָאִים וּמַעֲשֵׂיהֶם כְּעוּרִים, עֵשָׂו, שְׁמוֹ עֵשָׂו וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה. יִשְׁמָעֵאל שְׁמוֹ, שׁוֹמֵעַ וְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ. שְׁמוֹתָן כְּעוּרִים וּמַעֲשֵׂיהֶם נָאִים, אֵלּוּ בְּנֵי הַגּוֹלָה (עזרא ב, נא): בְּנֵי בַקְבּוּק בְּנֵי חֲקוּפָא בְּנֵי חַרְחוּר, וְזָכוּ וְעָלוּ וּבָנוּ בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. שְׁמוֹתֵיהֶן כְּעוּרִים וּמַעֲשֵׂיהֶן כְּעוּרִים, אֵלּוּ הַמְרַגְּלִים (במדבר יג, יג): סְתוּר בֶּן סְתוּרִים, (במדבר יג, יא): גַּדִּי גְּרָדִים וּמְרָדִין.

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא שְׁמוֹתֵיהֶן נָאִים וּמַעֲשֵׂיהֶן נָאִים אֵלּוּ הַשְּׁבָטִים, רְאוּבֵן, רְאוּ בֵן בֵּין הַבָּנִים. שִׁמְעוֹן, שׁוֹמֵעַ בְּקוֹל אָבִיו שֶׁבַּשָּׁמָיִם.

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא אֵין שְׁמוֹתָם שֶׁל שְׁבָטִים עָכוּר לָהֶם, אֶלָּא חָפוּת לָהֶם.

(בראשית רבה, עא,ג)

חלק א: הסתרת השמות בפרשת שמות

 וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ: רְאוּבֵן שִׁמְעוֹן לֵוִי וִיהוּדָה: יִשָּׂשׂכָר זְבוּלֻן וּבִנְיָמִן: דָּן וְנַפְתָּלִי גָּד וְאָשֵׁר: וַיְהִי כָּל נֶפֶשׁ יֹצְאֵי יֶרֶךְ יַעֲקֹב שִׁבְעִים נָפֶשׁ וְיוֹסֵף הָיָה בְמִצְרָיִם: וַיָּמָת יוֹסֵף וְכָל אֶחָיו וְכֹל הַדּוֹר הַהוּא:

(שמות א, א-ו)

1.מדוע דווקא בפרשת שמות יש העלמה של שמות וזהויות רבות?

א.מיהן המיילדות?

וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת הָעִבְרִיֹּת אֲשֶׁר שֵׁם הָאַחַת שִׁפְרָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פּוּעָה:(שמות א,טו)
שפרה. זו יוכבד, על שם שמשפרת את הולד: פועה. זו מרים,  (א) על שם שפועה ומדברת והוגה לולד, כדרך הנשים המפייסות תינוק הבוכה (סוטה יא:):(רש"י,שם)
ויאמר מלך מצרים למילדות העבריות וגו'. יש אומרים שהמילדות היו מצריות וכאילו אמר למילדות את העבריות, דאל"כ מאי רבותיה דקאמר ותיראן המילדות את האלהים...(כלי יקר,שם)

ב.עמרם ויוכבד לא מוזכרים בשמם:
וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי (שמות ב,א)

ג.שם אחות משה- לא מוזכר:
וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק לְדֵעָה מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ (שמות ב,ד)

ד.נער בוכה- זהותו מוסתרת:

והנה נער בוכה. זה אהרן שהניחתו אצל התיבה. נער בכה. בגי'. זה אהרן הכהן: (בעל הטורים,שם)

ה.שם בת פרעה- לא מוזכר- רק התייחסותו אל המלך:
וַתֵּרֶד בַּת פַּרְעֹה לִרְחֹץ עַל הַיְאֹר...(שמות ב,ה)

ו.איש מצרי ואיש עברי- זהותם לא גלויה:

וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו...וַיֵּצֵא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ:(שמות ב,יא-יג)

2.במצרים- כל השמות מוסתרים:

מלך חדש-אין ודאות לגבי זהותו של פרעה ששלט במצרים בעת השיעבוד- תחומס השלישי (1426-1479 לפנה"ס) מגדולי פרעוני השושלת ה-18 במצרים, או רעמסס השני מהשושלת ה-19 (1224-1290 לפנה"ס) שהיה המלך הגדול בין פרעוני מצרים בכל ההסטוריה והיו לו מפעלי בנייה רבים ובינהם העיר פר-רעמסס...(התנ"ך המבואר,הרב עדין שטיינזלץ,שמות,ע"מ 18-19)

א.פרעה- הבית הגדול
 "פרעה" פירושו במצרית 'הבית הגדול'. החל מאמצע ימי השושלת ה-18 המתוארכים למאה החמש עשרה לפנה"ס הפך מונח זה לזהה ל"מלך מצרים". ואכן במינוח זה משתמשת התורה. בשלב יותר מאוחר צורף לכינוי 'פרעה' גם שמו הפרטי. צרוף זה מופיע בספרי הנביאים האחרונים כמו: "פרעה חפרע(ירמיהו מד ל)" "ופרעה נכה"(מלכים ב' כג כט; ירמיהו כג לה). (מאמר "מיהו המלך החדש ומי הם השונאים?" , יצחק מייטליס)

ב.בתיה- בת פרעה- לא מופיעה בשמה הפרטי- אלא רק בדברי הימים:

וְאִשְׁתּוֹ הַיְהֻדִיָּה יָלְדָה אֶת יֶרֶד אֲבִי גְדוֹר וְאֶת חֶבֶר אֲבִי שׂוֹכוֹ וְאֶת יְקוּתִיאֵל אֲבִי זָנוֹחַ וְאֵלֶּה בְּנֵי בִּתְיָה בַת פַּרְעֹה אֲשֶׁר לָקַח מָרֶד(דברי הימים א,ד,יח)

3.כשיוצאים מתוך מצרים- השמות חוזרים וצפים:

א.רעואל-יתרו- בעל 7 שמות: וַתָּבֹאנָה אֶל רְעוּאֵל אֲבִיהֶן וַיֹּאמֶר מַדּוּעַ מִהַרְתֶּן בֹּא הַיּוֹם (שמות ב,יח)
שבע שמות נקראו לו: יתר, יתרו, חובב, בן רעואל, פוטיאל, קני. 
יתר, שהותיר פרשה אחת בתורה. 
יתרו, שייתר במעשים טובים. 
חובב, שהיה חביב למקום. 
רעואל, שהיה כריע למקום. 
פוטיאל, שנפטר מעבודה זרה. 
קני, שקנא לשמים וקנה לו תורה. (מכילתא יתרו א)

וַיּוֹאֶל מֹשֶׁה לָשֶׁבֶת אֶת הָאִישׁ וַיִּתֵּן אֶת צִפֹּרָה בִתּוֹ לְמֹשֶׁה (שמות ב,כא)

 ד."והנה נער בוכה"- האח הנעלם:
וַיִּחַר אַף יְ-ה-וָ-ה בְּמֹשֶׁה וַיֹּאמֶר הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי יָדַעְתִּי כִּי דַבֵּר יְדַבֵּר הוּא וְגַם הִנֵּה הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ (שמות ד,יד)

ה.אחות משה- מתגלה רק על הים:
וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת (שמות טו,כ)

ו.עם בשורת הגאולה- כל השמות נחשפים:
וַיְדַבֵּר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וַיְצַוֵּם אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם לְהוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:  אֵלֶּה רָאשֵׁי בֵית אֲבֹתָם בְּנֵי רְאוּבֵן בְּכֹר יִשְׂרָאֵל חֲנוֹךְ וּפַלּוּא חֶצְרוֹן וְכַרְמִי אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת רְאוּבֵן:  וּבְנֵי שִׁמְעוֹן יְמוּאֵל וְיָמִין וְאֹהַד וְיָכִין וְצֹחַר וְשָׁאוּל בֶּן הַכְּנַעֲנִית אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת שִׁמְעוֹן: וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי לֵוִי לְתֹלְדֹתָם גֵּרְשׁוֹן וּקְהָת וּמְרָרִי וּשְׁנֵי חַיֵּי לֵוִי שֶׁבַע וּשְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה:  בְּנֵי גֵרְשׁוֹן לִבְנִי וְשִׁמְעִי לְמִשְׁפְּחֹתָם:  וּבְנֵי קְהָת עַמְרָם וְיִצְהָר וְחֶבְרוֹן וְעֻזִּיאֵל וּשְׁנֵי חַיֵּי קְהָת שָׁלֹשׁ וּשְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה:  וּבְנֵי מְרָרִי מַחְלִי וּמוּשִׁי אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת הַלֵּוִי לְתֹלְדֹתָם:  וַיִּקַּח עַמְרָם אֶת יוֹכֶבֶד דֹּדָתוֹ לוֹ לְאִשָּׁה וַתֵּלֶד לוֹ אֶת אַהֲרֹן וְאֶת מֹשֶׁה וּשְׁנֵי חַיֵּי עַמְרָם שֶׁבַע וּשְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה:  וּבְנֵי יִצְהָר קֹרַח וָנֶפֶג וְזִכְרִי:  וּבְנֵי עֻזִּיאֵל מִישָׁאֵל וְאֶלְצָפָן וְסִתְרִי:  וַיִּקַּח אַהֲרֹן אֶת אֱלִישֶׁבַע בַּת עַמִּינָדָב אֲחוֹת נַחְשׁוֹן לוֹ לְאִשָּׁה וַתֵּלֶד לוֹ אֶת נָדָב וְאֶת אֲבִיהוּא אֶת אֶלְעָזָר וְאֶת אִיתָמָר: וּבְנֵי קֹרַח אַסִּיר וְאֶלְקָנָה וַאֲבִיאָסָף אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת הַקָּרְחִי: וְאֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן לָקַח לוֹ מִבְּנוֹת פּוּטִיאֵל לוֹ לְאִשָּׁה וַתֵּלֶד לוֹ אֶת פִּינְחָס אֵלֶּה רָאשֵׁי אֲבוֹת הַלְוִיִּם לְמִשְׁפְּחֹתָם:  הוּא אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה אֲשֶׁר אָמַר יְהוָה לָהֶם הוֹצִיאוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַל צִבְאֹתָם:  הֵם הַמְדַבְּרִים אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם לְהוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם הוּא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן (שמות ו,יג-כא)

חלק ב: משמעות השם משה כמרכז הכובד של הסיפור המקראי

וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים:(שמות ב,ב)

ותהר. לא הזכיר הכתוב לידת מרים ואהרן כי לא התחדש דבר בלדתם (אבן עזרא,שם)

וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַתְּבִאֵהוּ לְבַת פַּרְעֹה וַיְהִי לָהּ לְבֵן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מֹשֶׁה וַתֹּאמֶר כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ (שם ב,י)

1.השם משה הוא תרגום השם ממצרים ובמקור הוא "מוניוס":

שם משה מתורגם מלשון מצרים בלשון הקודש.ושמו בלשון מצרים היה מוניוס.וכך כתוב בספר עבודת האדמה הנעתק מלשון מצרים אל לשון קדרים(ערבית).גם ככה בספרי חכמי יון.(אבן עזרא הארוך,שם)

2.בת פרעה למדה את לשון הקודש או  ביקשה מדוברת עברית:

אולי למדה בת פרעה לשונינו או שאלה(אבן עזרא הארוך,שם)

3.משה- מוי(מים) שה(הוצאה) בלשון מצרית:

השגיח ה' שלא ישכח עמו ומולדתו במה שקראה שמו משה, שמזכיר שמשתה אותו מן המים, וכבר כתב פילון היהודי [שהיה באלכסנדריא בימי בית שני] בספר חיי משה ששם משה מורכב מן מו שהוא מים בלשון מצרי כמו מוי בלשון ארמי ומן שה שהוא לשון הוצאה והמלטה בלשון מצרי, ושם זה מעיד על מקרה זה בין בלשון מצרי ובין בלשון עברי, וכן כתב היוסיפון בקדמוניות שלו ספר ב' פרק ט'. ועי"ז נחקק בלבו תמיד שהוא מזרע בני תמותה, וכן ידעו כל ישראל כי הוא יהודי:

(מלבים על שמות פרק ב פסוק י )

4.משה- שם מצרי שמשמעו הילד

 ותקרא שמו משה. ראיתי בשם הרב ר' שמואל נ"י במדינת בעהיים. דבלשון מצרי תיבה זו כצורתה משמעו ילד. וילד המלך נקרא במדינה הילד. באשר הוא ולד יולד למדינה. והוא ביאור נכון. ופירשה הטעם שהוא ילד שלה. [והרי"א פי' ותקרא היא אמו יוכבד. וזהו נגד חז"ל ברבה ויקרא פ"א. וגם נגד הד"א שהיה לבן לבת פרעה. ועליה לקראו בשם]:

(העמק דבר על שמות פרק ב פסוק י )

5.משה- ימשה אחרים ויציל אותם:

וַיִּזְכֹּר יְמֵי עוֹלָם מֹשֶׁה עַמּוֹ אַיֵּה הַמַּעֲלֵם מִיָּם אֵת רֹעֵי צֹאנוֹ אַיֵּה הַשָּׂם בְּקִרְבּוֹ אֶת רוּחַ קָדְשׁוֹ (ישעיה סג,יא)

הטעם שקראתיו משה – להורות שימלט את אחרים הוא. כי אמנם מישיתיהו מן המים אחר שהיה מוטל בתוכם, וזה לא היה כי אם בגזירת עירין, כדי שימלט הוא את האחרים.(ספורנו,שם)

6.סודות בשמו של משה:

 וסוד הענין הוא שבמלת משה נרמוז כל הבחינות של משה קודם ביאתו לעוה"ז ולאחרית הימים ומה למעלה ומה למטה כמו שתמצא לפניך והוא כי מלת משה הוא נוטריקון מטטרון שר הפנים מלאך שר האלהים ר"ת משה מקבל שני הלוחות משבר שני הלוחות מקודם שליח השכינה מקבל שפת הנבואה משה שר הנביאים משה שליח השם משה שיקרע הים משה שיוציא העם משה שיגאל העם משה 

(תוספות השלם,שם)

6.משה- אותיות השם:

משה השם למפרע(מדרש לקח טוב  שמות ג יד)
והנה אם נהפוך את אותיות השם משה נקבל את המלה השם – משה רבינו הוא עצמו השם האבוד שלנו, השם שניתן לנו ומכוחו אנו חוזרים אל "שמות בני ישראל" ויכולים לצאת משעבוד לגאולה. (גל עיני,הרב יצחק גינזבורג)

7.מכוון כנגד שם ה' אל שדי:

שמו של משה מלבד שיש בו סודות נפלאות בראשי תיבותהנה מיטתו שלשמה ראשי תיבות משה וגימטריה אל די וכו' והיוצא מז שם נ משה היה תועלת נפלא לגאולתם וקדמה רפואת משה למכת גלות פרעה

(דרשות חת"ם סופר ח"א דף קס"ג עמוד א, ד"ה והנה)

8.השם משה שהוא הריפוי לשעבוד מכוון כנגד השנה בה החל השיעבוד שנת מש"ה  למניין ה-430 שנות גלות:

והנה מתחילת גלותם עד יציאת מצרים היה ת"ל שנה וכדכתיב (שמות יב,מ) "ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלושים שנה וארבע מאות שנה וגו' וקושי שיעבוד היה פ"ו שנים האחרונים , צא וחשוב היה גלות שמ"ד שנים בלי קושי ושעבוד ובשנת מש"ה התחיל הבה נתחכמה וקושי השיעבוד וקדמה רפואת משה  לגלות פרעה (דרשות חת"ם סופר ח"א דף קס"ג עמוד א, ד"ה והנה)

9.משה- השם המיוחד בתורה: 

קריאת שמו של משה מסופו לראשיתו יוצרת את המילה "השם",הדבר כמו בא לומר שזהו השם המיוחד בה' הידיעה....משה הוא האיש ששמו מופיע(כשם של פרט...) יותר מכל שם אד אחר בתורה כולה(770 מופעים בתנ"ך) (צוהר לתיבה,פרשת שמות)

10.משה יודע את השם המפורש ומשתמש בו:

 וַיֹּאמֶר מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט עָלֵינוּ הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר... (שמות ב,יד) 

הלהרגני אתה אומר. מכאן אנו למדים שהרגו   בשם המפורש: (רש"י,שם)

11.עשר שמותיו של משה:
עֲשָׂרָה שֵׁמוֹת נִקְרְאוּ לוֹ לְמשֶׁה: יֶרֶד: חֶבֶר: יְקוּתִיאֵל: אֲבִי גְדוֹר: אֲבִי סוֹכוֹ: אֲבִי זָנוֹחַ. רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי אִלְעָאי אָמַר אַף טוֹבִיָּה שְׁמוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות ב, ב): וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא, כִּי טוֹבִיָּה הוּא. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בַּר אַמֵּי אָמַר אַף שְׁמַעְיָה שְׁמוֹ. .... הַלֵּוִי, שֶׁהָיָה מִשִּׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי. לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְהַשָּׂרִים, לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּבֵית דִּינוֹ. וְצָדוֹק, זֶה אַהֲרֹן הַכֹּהֵן. וַאֲחִימֶלֶךְ, שֶׁהָיָה אָחִיו שֶׁל מֶלֶךְ. בֶּן אֶבְיָתָר, שֶׁוִּתֵּר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל יָדָיו מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל. רַבִּי תַּנְחוּמָא בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אָמַר אַף לֵוִי הָיָה שְׁמוֹ עַל עִקַּר מִשְׁפַּחְתּוֹ (שמות ד, יד): הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי. וּמשֶׁה, הֲרֵי עֲשָׂרָה, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה חַיֶּיךָ מִכָּל שֵׁמוֹת שֶׁנִּקְרְאוּ לְךָ אֵינִי קוֹרֵא אוֹתְךָ אֶלָּא בַּשֵּׁם שֶׁקְּרָאַתְךָ בִּתְיָה בַת פַּרְעֹה (שמות ב, י): וַתִּקְרָא שְׁמוֹ משֶׁה, וַיִּקְרָא אֶל משֶׁה.(ויקרא רבא,א,ג)

ידוע מהגמרא וממפרשיה, שלכל אות יש משמעות רוחנית. כל אות מסמלת כוח, ובספר 'בראשית', ראינו כמה דוגמאות לכך. משה רבינו הוא דמות שכוללת הכל, כפי שמנוסח בשלושה עשר העיקרים של הרמב"ם: "אני מאמין... שמשה רבינו היה אב לנביאים, לקודמים לפניו ולבאים אחריו". לפי זה היינו מצפים שתופענה בשמו  כל האותיות. אך מכיוון שמן הנמנע שיהיה שם קריא ושמושי בן עשרים ושתים

אותיות, לכן יש צורך בעשרה שמות. מעניין הדבר שבתוך כל שמותיו אנו מוצאים את כל אותיות הא"ב, מלבד האותיות פ"ה וצדי"ק. 

 את חסרון האות פ"ה אפשר להסביר בזה שמשה היה 'כבד פה'. כוח הדיבור שיצא מפיו היה לקוי גם באותיות הלשון וגם באותיות השפתיים. לפיכך נעדרת האות פ"ה משמותיו. בביאור חסרון הצדי"ק, אפשר לבאר: צדיקים רבים עמדו לעם ישראל בכל הדורות, אולם משה רבינו הוא מעל ומעבר לדרגתם של אותם צדיקים. "ּפֶה אֶל ּפֶה אֲדַבר ּבֹו ּומַרְאֶה וְ ֹלא בְחִידֹת"" ,אֲשֶׁר יְ דָעֹו ה' ּפָנִים אֶ ל ּפָנִים"" ,לא קם בישראל כמשה עוד נביא ומביט את תמונתו"" ,איש האלוקים" שמחציו ולמטה איש ומחציו ולמעלה אלוקים ,הם תיאורים של דמות שאין דומה לה בכל הנביאים ובכל צדיקי הדורות. כל המעלות הללו מרומזות בחסרון האות צדי"ק, ללמדנו שמשה הוא מעל דרגת הצדיק הרגיל. אפילו משיח צדקנו שיבוא במהרה לגאלנו יהיה קרוב בדרגתו למשה, אך לא כמשה ממש

(השמות בתורה , הרב אהרון בורנשטיין,ע"מ 130)

12.משה מחזיק בתוכו שני הפכים שהם אחדות שלמה:

... וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מֹשֶׁה וַתֹּאמֶר כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ(שמות ב,י)

מהאמור כאן עולה ששמו של משה מכיל בתוכו שני הפכים: מצד אחד השם מבטא את העובדה שמורו של משה הוא "מן המים" ומצד שני הוא מציין שמשה יצא מן המים ונמשה אל היבשה.

משמעות הדבר ברוחניות:

מבואר בתורת החסידות (תורה אור בשלח סב,א ועוד) שהמים טבעם להסתיר ולכסות את המצצא בתוכם - רומזים לכח הגבורה וההעלם של הקב"ה.ואילו היבשה ההגלויה לכל - רמוזת לכח החסד והגילוי שלו.

משה רבנו - שמקורו היה "מן המים" ומשםנמשה אל היבשה כלל בתוכו את שתי התכונות: הן כח הגבורה וההעלם והן כח החסד והגילוי.

לפי האמור יובן מה שמצינו בספרים (מגלה עמוקות אופן עד)  שהשם משה הוא ראשי תיבות משה( או מחלוקת) שמאי הלל: שמאי מבטא את קו הגבורה וההעלם (ולכן נוטים בדכ בית שמאי להחמיר) ואילו הלל מבטא את קו החסד והגילוי(ולכן נוטים בית הלל להקל) משה הכולל את שתי התכונות גם יחד("מן המים משיתיהו")- מחבר את שניהם יחד ומגלה את המעלה שבכל אחד מהם(וכיום שמקורו של משה הא מן המים ורק לאחר מכן נמשך אל היבשה נרמז שמו תחילה שמאי ורק אחר כך הלל)

(המאור בשתורה, ביאור החומש של הרבי מלובביץ  שמות ע"מ כח-כט, ע"פ התוועדויות תנש"א ח"ג עמ' 126 והילך)

נספח: צילום מתוך "השמות בתורה" , הרב אהרון בורנשטיין ע"מ 129

13.משה - מדוע חסר ואו ?

ולמה משה חסר וי-ו , שנעלמו ממנו שש הלכות, ואלו הן: "מדוע לא אכלתם החטאת",שכח שאונן אסור לאכול בקדשים,וטמאים לנפש אדם,ודין המקושש ודין המקלל,ודין בנות צלפחד ודין זמרי ויש אומרים אף דין טומאת כלים וטהרתן (מדרש החפץ כתב יד, מתוך תורה שלמה,שם)

כל משה שבתורה חסר ויו , למה? שנתחבר שער אחד מן החכמה שנאמר ותחסרהו מעט מא-להים לפי שמ"ט שערי חכמה נתנו ל למשה בסיני ואחד לא נתנו לו איזה זה? זה שער סיום הספר (מדרש חסירות ויתרות, מתוך תורה שלמה,שם)

חלק ג: השמירה על השם- שמרה על הזהות:

1.נגאלו ממצרים- בזכות השמירה של השם:

רַב הוּנָא אָמַר בְּשֵׁם בַּר קַפָּרָא בִּשְׁבִיל אַרְבָּעָה דְּבָרִים נִגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִצְרַיִם, שֶׁלֹּא שִׁנּוּ אֶת שְׁמָם וְאֶת לְשׁוֹנָם וְלֹא אָמְרוּ לָשׁוֹן הָרָע, וְלֹא נִמְצָא בֵּינֵיהֶם אֶחָד מֵהֶן פָּרוּץ בְּעֶרְוָה. לֹא שִׁנּוּ אֶת שְׁמָן רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן נָחֲתִין, רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן סָלְקִין, לֹא הָיוּ קוֹרִין לִיהוּדָה רוּפָּא וְלֹא לִרְאוּבֵן לוּלְיָאנִי וְלֹא לְיוֹסֵף לֵיסְטֵיס וְלֹא לְבִנְיָמִין אֲלֶכְּסַנְדְּרִי (ויקרא רבא,לב,ה)

2.פרעה קרא למיילדות בשמות מצריים כדי לנסות להשפיע עליהן את מהות מצרים ודרכם לילדים הנולדים:

וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת הָעִבְרִיֹּת אֲשֶׁר שֵׁם הָאַחַת שִׁפְרָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פּוּעָה: 

וַיֹּאמֶר בְּיַלֶּדְכֶן אֶת הָעִבְרִיּוֹת וּרְאִיתֶן עַל הָאָבְנָיִם אִם בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ וְאִם בַּת הִוא וָחָיָה (שמות א,טו-טז)

 דהנה מלך מצרים זה דרכו ברצותו שיהיו ישראל סרים למשמעתו, הניח להם שמות בכדי שיהיו נמשכין כל כחות הנפש אחרי שמו שהניח על פי עצת הסט"א, וזהו ויאמר מלך מצרים (אשר זה דרכו כל היום) למילדות העבריות (מה אמר להן) אשר שם האחת (יהיה שמה) שפרה ושם וכו' (ובאמת היה שמותיהן העבריות יוכבד ומרים, וכיון שהניח להם שמות אזי היה בטוח שיתמשכו אחר השם וישמעו לעצתו), ויאמר אח"כ בילדכן וכו', ותיראן המילדות וכו' ולא עשו וכו' (רק התייחסו בשמותיהם יוכבד ומרים, וזאת שנית) ותחיין וכו', והנה כפי ראות עיני בשר נראה כי דבר אחד טוב נמשך מאלו השמות שמניחין לאדם חוץ שמו העיקרי, שמזה נודע יחוס משפחות לדורות עולם כי בניו לדורות נקראו על שמו הנוסף של אביהם וכן בני בניו לדורותיהם ויודעין גם אחר כמה דורות שזהו מן הבית הזה, כגון משפחות ראפפור"ט והורווי"ץ ושפיר"א, והנה אמר הכתוב ויהי כי יראו המילדות וכו' ולא רצו להקרא בשם נוסף שקראן פרעה, הנה ויעש להם (הש"י) בתים, שילם להם שכרם בבתי כהונה ולויה, הנה ניכרים לעולם במשפחותיהם זה כהן וזה לוי, והבן כי נחמד ונעים הוא:  ( ספר בני יששכר - מאמרי חדש ניסן - מאמר ד )

סיום: שמירת השם בבחינת "באים" עכשיו - כנגד נסיון מחיקת השם- המפתח לגאולה

הַבָּאִים, כְּאִלּוּ אוֹתוֹ יוֹם נִכְנְסוּ לְמִצְרַיִם (שמות רבא,א,ד)

סוד השמירה על השם והזהות של עם ישראל מסתתר כולו במילה אחת שחוזרת בספר בראשית בהבנה הפשוטה(הבאים) אבל מתחדדת בתחילת ספר שמות כאשר ב"י כבר לפחות 71 שנה במצרים ולכאורה הם בוודאי לא בחזקת "באים" אבל עבור מי ששמר על זהותו הריהו בבחינת בא עכשיו.

בני ישראל במצרים היו תחת תהליך של נסיון למחוק את זהותם- שמם,כמו בגרמניה הנאצית שנתנה לכל אדם מספר במקום שם-  לכן נושא השמות כ"כ דומיננטי- דווקא בגלל הנסיון להעלימם! משה- איש ה-"שם" הוא הגואל של העם של זהותו, הוא מביא את הבשורה ומרגע שמתחיל תהליך הגאולה חוזרים לנקוב בשמות ולהבליט שוב את הזהות היהודית וממילא שמירת השמות- גם אם בחשאי- היא זו המאפשרת את הגאולה וגאולת השמות (ענ"ד)

הַבָּאִים יַשְׁרֵשׁ יַעֲקֹב יָצִיץ וּפָרַח יִשְׂרָאֵל וּמָלְאוּ פְנֵי תֵבֵל תְּנוּבָה.(ישעיהו כז,ו)

אחרית דבר: את-לרבות את ה'-כאשר אנחנו שומרים על הזהות והשם שלנו ,ה' שומר עלינו ויורד עימנו:

...אֵת יַעֲקֹב אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ(שמות א,א)

את יעקב- עם(יעקב) , ...ועל דרך הקבלה איש וביתו באו איש על שם שכתוב (שמות טו) ה' איש מלחמה וביתו -בית דינו, ונרמז בכאן שארז"ל גלו למצרים שכינה עימהם (רבנו בחיי,שם)

בשולי הדברים- משמעות השם- בשם הסב:
אל הרבי מאפטא באו איש ואישה ואמרו שרוצים להתגרש. שאל הרבי מדוע, ענתה האישה שנולד להם בן והוא רוצה ליתן לרך הנולד השם של אביה ובעלה אומר שרוצה ליתן על השם של אביו. שאל הרבי את הבעל לשמו של אביו ואמר משה אח"כ שאל את האישה לשמו של אביה ואמרה גם כן משה. 
שאל הרבי את הבעל מה היו מעשיו של אביו ואמר שהיה תלמיד חכם ומלמד,אחר כך שאל את האישה מה היו מעשי אביה ואמרה שהיה שואב מים.
פסק הרב ליתן לרך הנולד את השם משה,ואמר שאם יהיה תלמיד חכם ייקרא משה על שם אביו של הבעל ואם לא יהיה תלמיד חכם ייקרא משה על שם אביה של האישה, 
ונתפשרו בינהם ולא נתגרשו 
(ביום שנולד הבעש"ט נשרף הגיהנום,ע"מ 239-240)

______________________________________________________________________

1.פרעה- הפה הרע

 א.פה רע:
וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה מִי יְ-ה-וָ-ה אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ לְשַׁלַּח אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַעְתִּי אֶת יְ-ה-וָ-ה וְגַם אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ:(שמות ה,ב)
כל עניינו של פרעה הוא פה רע לדבר דיבורי רעים, ותיקונו פסח פה ה סח בנפלאות הבורא. (הרב יצחק גינזבורג)

 וכן תמצא שנרמז נפסוק שאמר ואמרו לי מה שמו מה ס"ת הויה מה אומר אליהם ר"ת בגימ' מ"ב לרמוז על שם מ"ב ועוד מ"ה עם ר"ת שמו הרי משה נשאר מו מלוי שם ע"ב כי תסיר מע"ב כ"ז נשאר מ"ו וזהו ג"כ מ"כ עם הכולל מ"ו וג"כ מקכל שני הלוחות ר"ת משה מנחיל שבת הוא עוד התורה שבכתב מנחה ר"ת משה ונרמז נפסוק מה שהיה הוא ר"ת משה וזהו שתקנו חז"ל בקדיש ויקרב משיחיה אותיות יחי משה 

(תסופות השלם שמות ב י)

ו שם משה מתורגם מלשון מצתם ללשון הקודש, ושמו בלשון מצרים מניום, וכך כתוב בספר
מ שהוא השם למפרע. והדרש משה הוא השם מובא גם בכת״י ילקוט קורדיסטאן ובחמדת ימים כאן ובצרור המור. לא׳ מראשונים עה״ת (בסמינר נויארק): ותקרא את שמו משה היד, לה לקרות לו משוי אלא הקב׳׳ה שם בפיה מלת ושם אברד,ם ומשיח מששת ימי בראשית שנא׳ בשג׳׳ם הוא משה, שיל״ה שם משה, שככ׳׳ד, לו משה. ובכת׳׳י עתיק ואביתר. עי׳ מהרז״ו. ובספר המיוחס לפילון כותב שאמו קראתו מלכיאל. ובילקוט מדרשים :כתי*ק ומשה היד. שמו דברי הימים א׳ ד, יח. ובלקח טוב כאן. וצ׳׳ע שאינו מוגה עוד ג׳ שמות שנזכרו שם במדרש בן נתנאל, ■הסופר, שנמלט על ידי אותו שמשהו(שמשכו) מן המים. [עה] מגלה יג. פדר״א פמ׳׳ח. ספר הישר דברי הימים למשה. ובתרגום ללקות במי מריבה ואז היה משה מים לאחרים כר והרר״א אומר שפירושו כמשמעו כי קראתי את שמו משה על שם לו לקרותו נמשה כו׳ משה משמע משה אחרים. ואומר הר׳׳ר דוד שכך פירש ותקרא שמו משה על שם שהיד. ^ ע כי מה שמשיתיהו מן המים היה מגזרה מן השמים בדי שימלט הוא את אחרים. וברבעה׳׳ת דעת :זקנים וא׳׳ת היד, משוי היד. ראוי לומר אלא שנמשה ומשה את ישראל מים סוף. וכ׳׳ד, :בספורנו משה ממלט ומושה את אחרים מצרד- משה עמו איה המעלד, מים (ישעיה). ואומר ויסע משד. את ישראל מים סוף. ובכת״י מדרש :החפץ ותקרא שמו משד, מן המים משיתיהו, אלא נתנבאה ולא ידעה מה. שקראתו משה שהוא משה את ישראל מן הים, שנאמר ויזכר ימי עולם טוב נ ותקרא שמו משה, לא השם הוא המדרש ולא המדרש הוא השם, אלא משוי היד, לקרותו, כדמפרש ואזיל כי לזה ויד,י לה לבן ותקרא שמו משה. נעד] לשון זו ממש מבואר בלקיט ואולי השתמשו במקור משותף. ובשכל לכל העולה מן המים וחי. ובאם למקרא מביא דעת החוקר רענאן שהשם משה ענינו בלשון מצרי בן ויש סמך ושה (נצל) והיא מלה מרכבת שענינה מוצל ממים. ושדיל כותב בשם קלמנם אלכסנדרינום שהמצרים קוראים מוישה ל׳ משיכה כמו ימשני ממים רבים. ויש להוסיף שגם יוסיפום בקדמוניות מבאר השם הזה מלשון קפסית מו (מים) המצרי על שם המים הן מצד העברי על שם המשכו ממנד- וראה לעיל אות מד. ממסכת כלד- וכ״כ הרשב״ם משכתיהו מצרים כתב בראש ספר חיי משה שהמצרים יקראו למים מו׳׳ש. ולזה יאות מאד טעם כי מן המים משיתיהו הן מצד דף :תנם ושם משד. עם כל מה שכתב עליו הא״ע פ׳ שמות הנד, ידידיד, האלכסנדרי אשר בלי ספק ידע את לשון בפי׳ הטור עה״ת בשם ר׳ יוסף קמחי שבת פרעה לא היתד. יודעת עיקר הלשון להפריד בין פועל ופעול. ובמאור עינים על שם הנס שנמשה מן המים להזכיר כי מן העברים הוא ולכך אינו נזכר בכל התורה אלא על שם זד,. וראה מ״ש פרעה לשוננו מבואר פי׳ זה בחזקוני שם ז ותקרא שמו משה, כדברי רבותינו שנתגיירד, וד.יתד, לומדת לשון הקדש לומר כשם שמשתיהו כן יד,יה הוא מושה אחרים פי׳ יד,יד, מושה ישראל ממצרים. ומ״ש האע״ז אולי למדה בת שהוא לשון המשכה ואז אמרה בת פרעד. יפה קראתו כן כי מן המים משיתיהו, משה, משוי אין כתיב כאן אלא משה הקדש אלא כך פשוטו של מקרא ותקרא יוכבד את שמו משה ותאמר לה בת פרעה מהו לשון משה והגידה היא לד. שם ותקרא שמו משה שאם משה קראד, לו כן והיא הסכימד,. ומקורו :בחזקוני ד״א בת פרעה לא היתד, יודעת לשון קראה לו שם מצרית דמשמע משה בלשון עברית והתורר, כתבה שמו בלשון עברית. וכ*ד. בדעת זקנים. והרי׳׳א מפרש שפרשו כן שקראה לו שם מצרי. בר.דר זקנים: וא״ת והלא היתר, מצרית ור.יאך קראתו בלשון עברית, וי״ל היק וכוונת האע״ז ג״כ שקראו משה כמ״ש בתורד, אלא שסופרי מצרים כגוהו בשם מניוס. אמנם ברבותינו בעהית מבואר שמשה היה נקרא בשם מצרי מניום. אלא שמניום הוא כינוי לגדולה. ומפרשי האע״ז מבארים שלא דייק יפר, בלשונו גם הרמב״ן ם׳ מקץ מובא בתורר, שלמה בראשית פמ׳׳א אות• קז. מביא דבר זה. והרי״א האריך לדחות פירוש זה שאלה (איזה שם לתת לו בלשון ישראל) ואל תתמה בעבור שאינו משוי, כי השמות אינם נשמרים כמו הפעלי!^ עבודת האדמה ר,נעתק מלשון מצרים אל לשון קדרים, גם ככר. בספרי חכמי יון, אולי למדה בת פרעה לשוננו ו