פתיחה: מה פשר התנהגותו הסתומה והלכאורה תמוהה של יצחק כלפי עשיו ויעקב?
1.היעלה על הדעת שאוכל גשמי מצד עשיו ליעקב יטה את כף האהבה לטובתו ?
וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו... (בראשית כה כח)
הקדמה: יחסי ההורים יצחק לרבקה לצאצאיהם דרך מילות אב-בן:
יצחק לא מכנה את יעקב כבנו אלא רק מתייחס אל בנו עשיו:
וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת וַיִּקְרָא אֶת עֵשָׂו בְּנוֹ הַגָּדֹל וַיֹּאמֶר אֵלָיו בְּנִי וַיֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּנִי: .....
וַיָּבֹא אֶל אָבִיו וַיֹּאמֶר אָבִי וַיֹּאמֶר הִנֶּנִּי מִי אַתָּה בְּנִי: {יט} וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל אָבִיו אָנֹכִי עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ עָשִׂיתִי כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֵלָי קוּם נָא שְׁבָה וְאָכְלָה מִצֵּידִי בַּעֲבוּר תְּבָרֲכַנִּי נַפְשֶׁךָ: {כ} וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל בְּנוֹ מַה זֶּה מִהַרְתָּ לִמְצֹא בְּנִי וַיֹּאמֶר כִּי הִקְרָה יְ-הֹ-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ לְפָנָי: {כא} וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב גְּשָׁה נָּא וַאֲמֻשְׁךָ בְּנִי הַאַתָּה זֶה בְּנִי עֵשָׂו אִם לֹא: {כב} וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב אֶל יִצְחָק אָבִיו וַיְמֻשֵּׁהוּ וַיֹּאמֶר הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו: {כג} וְלֹא הִכִּירוֹ כִּי הָיוּ יָדָיו כִּידֵי עֵשָׂו אָחִיו שְׂעִרֹת וַיְבָרֲכֵהוּ: {כד} וַיֹּאמֶר אַתָּה זֶה בְּנִי עֵשָׂו וַיֹּאמֶר אָנִי: {כה} וַיֹּאמֶר הַגִּשָׁה לִּי וְאֹכְלָה מִצֵּיד בְּנִי לְמַעַן תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי וַיַּגֶּשׁ לוֹ וַיֹּאכַל וַיָּבֵא לוֹ יַיִן וַיֵּשְׁתְּ: {כו} וַיֹּאמֶר אֵלָיו יִצְחָק אָבִיו גְּשָׁה נָּא וּשֲׁקָה לִּי בְּנִי: {כז} וַיִּגַּשׁ וַיִּשַּׁק לוֹ וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו וַיְבָרֲכֵהוּ וַיֹּאמֶר רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ יְ-הֹ-וָ-ה:(שם כז א-כז)
וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ וַיְצַוֵּהוּ וַיֹּאמֶר לוֹ לֹא תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן: {ב} קוּם לֵךְ פַּדֶּנָה אֲרָם בֵּיתָה בְתוּאֵל אֲבִי אִמֶּךָ וְקַח לְךָ מִשָּׁם אִשָּׁה מִבְּנוֹת לָבָן אֲחִי אִמֶּךָ: {ג} וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ וְהָיִיתָ לִקְהַל עַמִּים: {ד} וְיִתֶּן לְךָ אֶת בִּרְכַּת אַבְרָהָם לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ לְרִשְׁתְּךָ אֶת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן אֱ-לֹהִים לְאַבְרָהָם:( שם כח א-ד)
כל היחס של רבקה אל יעקב- תמיד עם כינוי "בן":
וְרִבְקָה שֹׁמַעַת בְּדַבֵּר יִצְחָק אֶל עֵשָׂו בְּנוֹ וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו הַשָּׂדֶה לָצוּד צַיִד לְהָבִיא: וְרִבְקָה אָמְרָה אֶל יַעֲקֹב בְּנָהּ לֵאמֹר הִנֵּה שָׁמַעְתִּי אֶת אָבִיךָ מְדַבֵּר אֶל עֵשָׂו אָחִיךָ לֵאמֹר: {ז} הָבִיאָה לִּי צַיִד וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים וְאֹכֵלָה וַאֲבָרֶכְכָה לִפְנֵי יְ-הֹ-וָ-ה לִפְנֵי מוֹתִי: {ח} וְעַתָּה בְנִי שְׁמַע בְּקֹלִי לַאֲשֶׁר אֲנִי מְצַוָּה אֹתָךְ: {ט} לֶךְ נָא אֶל הַצֹּאן וְקַח לִי מִשָּׁם שְׁנֵי גְּדָיֵי עִזִּים טֹבִים וְאֶעֱשֶׂה אֹתָם מַטְעַמִּים לְאָבִיךָ כַּאֲשֶׁר אָהֵב: {י} וְהֵבֵאתָ לְאָבִיךָ וְאָכָל בַּעֲבֻר אֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ לִפְנֵי מוֹתוֹ: {יא} וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל רִבְקָה אִמּוֹ הֵן עֵשָׂו אָחִי אִישׁ שָׂעִר וְאָנֹכִי אִישׁ חָלָק: {יב} אוּלַי יְמֻשֵּׁנִי אָבִי וְהָיִיתִי בְעֵינָיו כִּמְתַעְתֵּעַ וְהֵבֵאתִי עָלַי קְלָלָה וְלֹא בְרָכָה: {יג} וַתֹּאמֶר לוֹ אִמּוֹ עָלַי קִלְלָתְךָ בְּנִי אַךְ שְׁמַע בְּקֹלִי וְלֵךְ קַח לִי: {יד} וַיֵּלֶךְ וַיִּקַּח וַיָּבֵא לְאִמּוֹ וַתַּעַשׂ אִמּוֹ מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהֵב אָבִיו: {טו} וַתִּקַּח רִבְקָה אֶת בִּגְדֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל הַחֲמֻדֹת אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבָּיִת וַתַּלְבֵּשׁ אֶת יַעֲקֹב בְּנָהּ הַקָּטָן: {טז} וְאֵת עֹרֹת גְּדָיֵי הָעִזִּים הִלְבִּישָׁה עַל יָדָיו וְעַל חֶלְקַת צַוָּארָיו: {יז} וַתִּתֵּן אֶת הַמַּטְעַמִּים וְאֶת הַלֶּחֶם אֲשֶׁר עָשָׂתָה בְּיַד יַעֲקֹב בְּנָהּ:(שם כז ה-יד)
חלק א: אהבת יצחק ורבקה לעשיו ויעקב:
וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו
וְרִבְקָה אֹהֶבֶת אֶת יַעֲקֹב (בראשית כה כח)וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו
א.כִּי צַיִד בְּפִיו
ב.וְרִבְקָה אֹהֶבֶת אֶת יַעֲקֹב (בראשית כה כח)
רצה למנוע ממנו מהרבות חטא ופשע מפני עצם העובדה שלא ירצה עשיו להתבייש מפני אביו....
כדי שלא יקנא עוד מאהבתה של רבקה ליעקב ויסתפק באהבת אביו...
(ע"פ הבן איש חי- דרושים, מתוך פניני הבן איש חי ע"מ קלד-קלה)
2.יצחק לעשיו -אהבה התלויה בדבר:
ויתכן לפרש כי מורה על הזמן לומר לך כי באותו זמן שהיה נותן ציד בפיו באותו זמן לבד אהבו, אבל אחר שכבר אכל מצידו בטל דבר בטל אהבה, אבל רבקה אוהבת את יעקב על לא דבר, ואהבה כזו איננה בטלה. (כלי יקר,שם)
ואמר ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו, היא אהבה תלויה בדבר, אהבת הערב, ורבקה אוהבת את יעקב, אהבת הטוב:
(ספר תולדות יצחק על בראשית פרק כה פסוק כח )
3.לשון עבר מול לשון הווה מתמשך:
ולפי שעתיד לומר גבי יצחק כתיב ויאהב ללמדך שלא היה יצחק אוהבו תמיד אלא באותו זמן כי ציד בפיו, אבל גבי יעקב שהיה איש תם כתיב ביה ורבקה אהבת את יעקב אהבה תדירה
( חזקוני על בראשית פרק כה פסוק כז )
4.אהבה את ואהבה ל:וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים (בראשית כה,כז)
יעקב היה איש אחד איש תם תוכו כברו פיו וליבו שווים אך עשיו היו בו שתי פנים וכאילו היו בו שני אנשים שונים. האחד איש יודע ציד שהיה יודע לצוד את אביו בפיו ומשים עצמו כצדיק והשני איש שדה שכאשר היה יוצא לשדה היה נוהג כשפל שבבריות והיה עושה כל תועבות שבעולם (ע"פ אוצר תהילות ה' מזמור נ"ה, מתוך ומתוק האור בראשית חלק ב ע"מ קצח-קצט)
"צוד" קרוב ל"סוד"...סוד- תוכנית שאדם טומן בחובו עד בוא עת הביצוע.צוד- ביצוע אותה תכנית מתוך התגברות על כל הקשיים.מדרכו של הצייד שהוא מופיע בתכלית התמימות, אך בסתר לבבו חורש מזימות להשחית. (רש"ר הירש,שם)
וַיְהִי עֵשָׂו בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה וַיִּקַּח אִשָּׁה אֶת יְהוּדִית בַּת בְּאֵרִי הַחִתִּי וְאֶת בָּשְׂמַת בַּת אֵילֹן הַחִתִּי (בראשית כו,לד)
וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו אֶל יִשְׁמָעֵאל וַיִּקַּח אֶת מָחֲלַת בַּת יִשְׁמָעֵאל בֶּן אַבְרָהָם אֲחוֹת נְבָיוֹת עַל נָשָׁיו לוֹ לְאִשָּׁה.(בר כח,ט)
בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה- עשו היה נמשל לחזיר, שנאמר {תהלים פ יד} יכרסמנה חזיר מיער, החזיר הזה כשהוא שוכב פושט טלפיו לומר ראו שאני טהור, כך אלו [אלופי עשו] גוזלים וחומסים ומראים עצמם כשרים. כל ארבעים שנה היה עשו צד נשים מתחת בעליהן ומענה אותם, כשהיה בן ארבעים אמר אבא בן ארבעים שנה נשא אשה, אף אני כן(רש"י,שם)
מכרה כיום את בכורתך לי אמרו כשהיו יעקב ועשו במעי אמן א"ל יעקב לעשו אחי שני עולמות לפנינו העולם הזה ועולם הבא העולם הזה יש בו אכילה ושתיה ומשא ומתן לישא אשה ולהוליד בנים ובנות אבל העולם הבא אין בו כל המדות הללו רצונך טול אתה העולם הזה ואני אטול העולם הבא שנאמר מכרה כיום את בכורתך לי כאותו היום שהיו בבטן אמם. מיד כפר עשו בתחית המתים שנאמר הנה אנכי הולך למות אותה שעה נטל עשו חלקו העולם הזה ויעקב נטל חלקו העולם הבא
(ילקוט שמעוני בראשית - פרק כה - רמז קיא )
3.יעקב ועשו היו אמורים להתחלק בנטל של העולם הזה כמו ישככר וזבולון :
יעקב ועשו היו מיוחדין לב' עולמות כמ"ש עשו איש שדה ויעקב יושב אהלים ואם הי' עשו מתקן מעשיו הי' הוא כמו זבולון עם יששכר והוא הי' מושל על כל האומות להכין הכל לקרב אל הקדושה. ולא הי' נצרך ליעקב רק לעסוק בתורת ה' בלי מלחמות. ...
אך כי לא זכה עשו לזה. והוצרך לקבל יעקב גם זאת על שכמו לתקן עוה"ז.
( שפת אמת - בראשית - פרשת תולדות - שנת [תרנ"א] )
והנה תחלת כוונת יצירת הבנים האלו הי' שיהי' יעקב וכל זרעו לעולם ממלכת כהני' וגוי קדוש נשי' אלקי' בעולם ועשו כזבולון, נותן לתוך פיו של ישראל כזבולון וא"כ יהיה כל ישראל לעולם כמו רבי בדורו וכל עשו לעולם כאנטנינוס, רבי נשיא אלקים ונהג בו אנטנינוס כבוד גדול כתלמי' לרבו ורבי נהג כבוד באנטנינוס כמו לכל קיסר רומי, אך כל זה הי' כל זמן שהי' בבטן אמם בתחלת יצירה שני גיים זה אנטנינוס ורבי ב'ב'ט'נ'ך דייקא וע"כ הניח יעקב את עשיו לצאת קודם לו ולא עכבו כזבולון קודם ליששכר,
(ספר תורת משה לחת"ס על בראשית פרק כה פסוק כג )
אך משיצא ראשו ורובו טרם יצאו רגליו כבר נתלבש ב'ס'ם' וכתו' ושני לאומים ממעיך יפרדו תיכף נתפרדו אלו מאלו אלה לחיי עולם ואלה לחרפת דראון עולם ואיתא בפסיקתא שבצאתו מרחם עקר רחם אמו בדרך יציאתו שע"ז נאמר וחטאת אמו אל תמח ע"כ ואחרי כן יצא אחיו וידו אוחזת בעקב עשו לעכבו שלא יצא ראשון, כיון שאיננו כזבולון, א"כ יעקב קודם לו:
(ספר תורת משה לחת"ס על בראשית פרק כה פסוק כג )
מעתה יתבאר כמין חומר מה שטרח הכתוב לגלות לנו איך נתגלגל מכירת הבכורה שמכר עשו ליעקב תמורת נזיד עדשים כי התורה הקדושה רוצה לגלות בכך המרידה הגדולה של עשו הרשע כי מאחר שתפקידו הוא להיות בבחינת זבולון לפרנס ולכלכל את יעקב כדי שיוכל לשבת במנוחה על התורה ועל העבודה היה ראוי שכאשר יעקב בא הביתה אחרי יום שלם של עסק התורה יכין לו עשו כל מיני מטעמים ומעדנים כדי לתתו לפיו של יעקב.
והנה בא עשו הרשע והפך את הקערה על פיה כי לא רק שלא בישל ליעקב כלום אלא עוד ביקש מיעקב להלעיטו מנזיד עדשים שבישל לעצמו באומרו "הלעיטני נא מן האדום האדום הזה" כאשר ראה יעקב כן "ויאמר יעקב מכרה כיום בכורתך לי" שהרי מה שזכית לקדושת הבכורה בזכות היותך בבחינת זבולון לפרנסני כדי שאוכל לעסוק בתורה בלי שום מניעות אולם עתה שאינך ממלא את תפקידך להכין לי מזונותי ואתה עוד מבקש ממני לתת אוכל לפיך אם כן מכור בכורתך שהיא הבחינה של זבולון
"ויאמר עשיו הנה אנוכי הולך למות ולמה זה לי בכורה" גילה לו עשו בכך שאינו רוצה לפרנס את יעקב כי אז לא ישאר לו כלום למחייתו וימות ברעב וזהו שאמר "הנה אנוכי הולך למות" ברעב אם אצטרך לפרנסך "ולמה זה לי בכורה" שזכיתי בו רק בזכות התפקיד של זבולון "וימכור את בכורתו ליעקב" ועל ידי מכירת הבכורה קנה יעקב מעשו לעצמו גם התפקיד של זבולון שבזכות תפקיד זה זכה עשו לבכורה
(שבילי פנחס, בראשית חלק ב ,פרשת תולדות מאמר ז)
ולפי זה נוכל לומר שגם יצחק דימה כן, שעיקר פעולות עשו, ששמו נרמז על בחינת עשיה ולעסוק במשא ומתן, עיקר כוונתו בכדי ליתן מעשר וצדקה ליעקב, להחזיקו על התורה ועבודה, ועל כן שאל אם גם ממלח ותבן מעשרין, כדי לרמות לאביו שעיקר כוונת עבודתו לגרום שיעקב יוכל לעסוק בתורה, ועל כן רצה יצחק לברכו מקודם. ואמנם רבקה הצדקת הבינה זאת בטוב, כי אך שקר ומרמה בפיו של עשו, ואך כוונתו לרעות את עצמו, ולא להחזיק ידי תלמידי חכמים. על כן יעצה ליעקב בנה שהוא בעצמו יקבל הברכות מאביו, כדי שיתברך בתורה וגדולה במקום אחד, שלא לבקש פרנסתו מעשו אחיו. ועל כן אמרה לו לעשות מטעמים לאביו
(אמרי נועם על התורה - פרשת תולדות)
קץ חי דאיהו יצחק (זוהר בראשית רנ"ב ע"ב)
יצחק אבינו היה איש העולם הבא שחי בעולם הזה, גם "חי" וגם "קץ"
(ע"פ הרב אורי שרקי)
ב1.נא-עכשיו:
וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל יַעֲקֹב הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה כִּי עָיֵף אָנֹכִי עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ אֱדוֹם (בראשית כה,ל)
וַאֲמַר עֵשָׂו לְיַעֲקֹב אַטְעֵמְנִי כְעַן מִן סִמּוֹקָא סִמּוֹקָא הָדֵין אֲרֵי מְשַׁלְהֵי אֲנָא עַל כֵּן קְרָא שְׁמֵהּ אֱדוֹם:(אונקלוס,שם)
ב2.יצחק חופר בסבלנות ולא מרפה:
וַיַּחְפְּרוּ עַבְדֵי יִצְחָק בַּנָּחַל וַיִּמְצְאוּ שָׁם בְּאֵר מַיִם חַיִּים: וַיָּרִיבוּ רֹעֵי גְרָר עִם רֹעֵי יִצְחָק לֵאמֹר לָנוּ הַמָּיִם וַיִּקְרָא שֵׁם הַבְּאֵר עֵשֶׂק כִּי הִתְעַשְּׂקוּ עִמּוֹ: וַיַּחְפְּרוּ בְּאֵר אַחֶרֶת וַיָּרִיבוּ גַּם עָלֶיהָ וַיִּקְרָא שְׁמָהּ שִׂטְנָה: וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם וַיַּחְפֹּר בְּאֵר אַחֶרֶת וְלֹא רָבוּ עָלֶיהָ וַיִּקְרָא שְׁמָהּ רְחֹבוֹת וַיֹּאמֶר כִּי עַתָּה הִרְחִיב יְ-ה-וָ-ה לָנוּ וּפָרִינוּ בָאָרֶץ (בראשית כו,יט-כב)
יצחק נודע שהיה בסוד הגבורות ואחר העקידה נמתקו הגבורות שבו כנודע לכן קיים המצווה כבית שמאי שהם גם כן סוד בחינת הגבורה והיה לו ב זכרים ודי לו בזה לקיום המצווה בשורש נשמתו והוא דוגמא לעתיד לבוא שיהיה הלכה כב"ש (אמרי יוסף, פרשת תולדות דף קטו-קטז)
נמצינו למדים מזה יסוד גדול בהליכות עולם של יצחק אבינו שמחמת היותו דבוק במידת הדין התנהג גם להלכה כשיטת בית שמאי שמדתם דין לכן גם לעניין ברכות העולם הזה רצה להתנהג כשיטת בית שמאי שראוי לפרוש מכל ענייני העולם הזה וכפי שתהיה ההלכה לעולם הבא שאין בו לא אכילה ולא שתיה ולפיכך לא רצה מתחילה למסור את הברכות ליעקב איש תם עמוד התורה אבל רבקה אמנו השיגה מצד חסד שבה שבעולם הזה שמתקיים במידת החסד בבחינת "עולם חסד יבנה" הלכה כבית הלל שמידתם חסד אם כן ראוי להשפיע ברכות העולם הזה ליעקב כדי שיוכל לעסוק בתורה ובעבודת ה' מתוך הרחבת הדעת
( שבילי פנחס בראשית חלק ב מאמר כז)
3.יצחק ביקש מטעמים מעשיו כדי לבדוק אם ידע לחבר בגשמיות שלהם איזה שהוא טעם של קדושה:
אפשר לטעום טעם נוסף בבקשת יצחק להביא לו מטעמים, מפני שרצה לבודקו, אם יוכל להכין מטעמים מעסקי עולם הזה, שיהיה בהם טעם של קדושה, וזה יוכיח לו שעשו ראוי לעשיה הגשמית שהועד לה.
והנה כאשר יעקב הביא לו את המטעמים וירח את ריח בגדיו, ועל ידיו היו עורות עיזים, וידוע ש"אין ריח רע יותר משטף העזים, אלא מלמד שנכנסה עמו ריח גן עדן. כריח שדה אשר ברכו ה' - שנתן בו ריח טוב, וזה שדה תפוחים, כן דרשו רבותינו ז"ל" (רש"י בראשית פרק כז פסוק כז), היינו שהעשיה הגשמית, שבדרך כלל ראויה להיות מאוסה אצל עובדי ה', נכנס בה ריח של קדושה, ריח חקל תפוחין קדישין, שישראל נמשלו להם.
(מאמר "ריח שדה אשר ברכו ה', הרב דוד דב לבנון, תולדות תשס"ב)
יַעֵבְדוּךָ עַמִּים וְיִשְׁתַּחֲוֻ לְךְ לְאֻמִּים - בִּזְמַן שֶׁשָּׁלַט שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ בִּירוּשָׁלַיִם, שֶׁכָּתוּב וְכָל מַלְכֵי הָאָרֶץ וְגוֹ' מְבִיאִים אִישׁ מִנְחָתוֹ וְגוֹ'. וְיִשְׁתַּחֲוֻ לְךְ לְאֻמִּים - בִּזְמַן שֶׁיָּבא מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, שֶׁכָּתוּב וְיִשְׁתַּחֲווּ לוֹ כָל מְלָכִים. רַבִּי יְהוּדָה אָמַר, הַכֹּל בִּזְמַן שֶׁיָּבֹא הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, כַּכָּתוּב (תהלים עב) וְיִשְׁתַּחֲווּ לוֹ כָל מְלָכִים כָּל גּוֹיִם יַעַבְדוּהוּ.
(זוהר בראשית דף קמג ע''א)
5.הברכה שניתנה ליעקב ע"י יצחק לפני צאתו היא הברכה הרוחנית שיועדה לו מלכתחילה:
בענין ברכת יצחק שרצה ליתנה לעשו. ובפי' נראה כי ברכת יעקב היתה מיוחדת אליו כמו שברכו לבסוף ברכת אברהם שהוא עיקר הברית שכרת השי"ת לזרעו אחריו.
( שפת אמת - בראשית - פרשת תולדות - שנת [תרנ"א] )
לסיום אני רוצה לעמוד על דברי רש״י, המסביר את הביטוי ׳אֵם יַעֲקֹב וְעֵשָׂו׳ בפסוק ה:
וַיִּשְׁלַח יִצְחָק אֶת יַעֲקֹב וַיֵּלֶךְ פַּדֶּנָה אֲרָם אֶל לָבָן בֶּן בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי אֲחִי רִבְקָה אֵם יַעֲקֹב וְעֵשָׂו
(בראשית כח-ה)
רש״י אומר: ״איני יודע מה מלמדנו״. רגילים להסביר שמכיוון שזה כבר ידוע לנו, רש״י אינו יודע מה ראתה התורה לחזור על הנתון הזה. אבל צריך לקשור את דברי רש״י כאן עם דבריו על הפסוק המתאר את קבורתו של אברהם: ׳וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל בָּנָיו אֶל מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֶל שְׂדֵה עֶפְרֹן בֶּן צֹחַר הַחִתִּי אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מַמְרֵא׳.[106] רש״י הסביר, בשם המדרש, בד״ה ״יצחק וישמעאל״: ״מכאן שעשה ישמעאל תשובה והוליך את יצחק לפניו והיא שיבה טובה שנאמר באברהם״. גם בפסוק שלנו, יעקב קודם לעֵשָׂו, בדומה ליצחק שקודם לישמעאל: ׳וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל בָּנָיו׳. האם גם כאן המסקנה היא שעֵשָׂו חזר בתשובה?
רש״י אינו מפרש את כל מילות החומש. לכן, ההדגשה שלו ״איני יודע מה מלמדנו״ צריכה לעורר את תמיהתנו. אפשר כמובן לדבר על ענוותנותו של רש״י, אבל יש משהו יותר עמוק. פעם הסברתי את הנושא כך: נניח שאני רוצה להוכיח שאין כלום על השולחן. אז קודם כל אני שם עליו חפץ כלשהו ואז אני מוריד אותו. אם אשאל אתכם אז האם יש משהו על השולחן, התשובה תהיה שלילית. אבל מה עשיתי? אני למעשה הדגשתי את העובדה שאין עליו כלום. מדוע עשיתי זאת? כי רציתי לעורר את תשומת לבכם. רש״י עושה כאן אותו דבר: יש משהו עמוק מאוד בביטוי הזה ׳אֵם יַעֲקֹב וְעֵשָׂו׳, אבל רש״י אינו יכול לגלות לנו מה. מדוע? כי הוא חי בסביבה נוצרית ואי אפשר בסביבה זו לומר את הכול בגלוי. זה היה מסוכן. אז הוא מזהיר אותנו: שימו לב, יש כאן משהו שעליכם לגלות. תשברו את הראש ואל תזוזו מן הפסוק עד שאתם מבינים במה מדובר.
המפתח נמצא בקריאת הפסוק עם הטעמים:
וַיִּשְׁלַ֤ח יִצְחָק֙ אֶֽת יַעֲקֹ֔ב וַיֵּ֖לֶךְ פַּדֶּ֣נָֽה אֲרָ֑ם אֶל לָבָ֤ן בֶּן בְּתוּאֵל֙ הָֽאֲרַמִּ֔י אֲחִ֣י רִבְקָ֔ה אֵ֥ם יַעֲקֹ֖ב וְעֵשָֽׂו
הטעמים מתחת לצמד המילים ׳אֲחִ֣י רִבְקָ֔ה׳ הם שופר הולך וזקף קטון, ואז תחת צמד המילים ׳אֵ֥ם יַעֲקֹ֖ב׳ מאריך טרחא. טעם זה מנתק בין צמד המילים ׳אֵ֥ם יַעֲקֹ֖ב׳ למילה הבאה ׳וְעֵשָֽׂו׳, כבא לומר לנו שרבקה היא האם של יעקב. עֵשָׂו הוא מבחינת תוספת. אתם זוכרים שלמדנו ארוכות את נושא העקרות אצל רבקה. התפילה שלה הייתה שליצחק יהיה בן. לא תאומים אלא בן אחד, שיהיה צדיק בן צדיק, שימשיך את בניית הזהות הישראלית. אבל, במציאות, היו תאומים וכאן מתברר שעֵשָׂו הוא מבחינת תוספת, וכלשון המקובלים שיעקב הוא הפרי ועֵשָׂו הוא הקליפה. ברור אפוא מדוע רש״י לא היה יכול לומר זאת בפירוש בסביבה נוצרית, הטוענת שהיא היא ישראל האמִתי.
1.נקודת החסד אצל עשיו- כבוד אביו:
א.מכבד אביו בתור סמל למופת:
ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדל החמדת ... אשר אתה בבית, שבהן היה משמש את אביו.
אמר רבן שמעון בן גמליאל כל ימי הייתי משמש את אבא ולא שמשתי אותו אחד ממאה ששמש עשו את אביו, אני בשעה שהייתי משמש את אבא הייתי משמשו בבגדים מלכלכין, ובשעה שהייתי יוצא לדרך הייתי יוצא בבגדים נקיים, אבל עשו בשעה שהיה משמש את אביו לא היה משמשו אלא בבגדי מלכות, אמר אין כבודו של אבא להיות משמשו אלא בבגדי מלכות, הדא הוא דכתיב: אשר אתה בבית, כמה נשים היו לו ואת אמרת אשר אתה בבית, אלא דהוה ידע מאי עובדיהון.
(בראשית רבא,סה,טז)
ב.מאכיל ומשקה:
וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו וְרִבְקָה אֹהֶבֶת אֶת יַעֲקֹב:(בראשית,כה,כח)
וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו, קוֹפַּרָא טָבָא לְפוּמֵיהּ, וְכַסָּא טָבָא לְפוּמֵיהּ.[חתיכת בשר טובה לפיו (של יצחק) וכוס יין טוב לפיו.](ב"ר,סג,י)
ג.מעשה אבות- סימן לבנים?
וַיְהִי עֵשָׂו בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה וַיִּקַּח אִשָּׁה אֶת יְהוּדִית בַּת בְּאֵרִי הַחִתִּי וְאֶת בָּשְׂמַת בַּת אֵילֹן הַחִתִּי:(בראשית,כו,לד)
אמר,כיון שארע שלא נזדמן לאבא זיווגו הראוי עד ארבעים שנה הרי שזמן זה ראוי לישא אישה(גור אריה,שם)
ד.ריצוי בדיבור:
וַיַּעַשׂ גַּם הוּא מַטְעַמִּים וַיָּבֵא לְאָבִיו וַיֹּאמֶר לְאָבִיו יָקֻם אָבִי וְיֹאכַל מִצֵּיד בְּנוֹ בַּעֲבוּר תְּבָרְכַנִּי נַפְשֶׁךָ: (בראשית,כז,לא)
....עשיו הוא שהיה רגיל לדבר עם אביו לנוכח שהוא חסרון כבוד ויעקב היה רגיל לדבר עם אביו בלשון נסתר בדרך כבוד.ואך עתה שבא במקום עשיו ולבש בגדי החמודות ועורת גדיי העיזים כדי שיהיה נראה שהוא עשיו , לכן דיבר גם כן כלשון עשיו לנוכח כדי שלא יהיה ניכר גם בדיבורו.ועשיו בחושבו למצוא חן בעיני אביו עתה ביותר, כדי שיברך אותו בלב מלא רצון לכן דיבר לשון כבוד כמנג יעקב ולא בלשון נוכח כמנהגו.(נשמת חיים, הגה"ק רבי חיים משאש, מלכמי מכנאס)
ה.צער האב:
וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב עַל הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וְאַהַרְגָה אֶת יַעֲקֹב אָחִי: (שם,כז,מא)
יקרבו ימי אבל אבי. כמשמעו, שלא אצער את אבא. ומדרש אגדה לכמה פנים יש: (רש"י,שם)
ו.לעשות רצון אביו:
וַיַּרְא עֵשָׂו כִּי רָעוֹת בְּנוֹת כְּנָעַן בְּעֵינֵי יִצְחָק אָבִיו:וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו אֶל יִשְׁמָעֵאל וַיִּקַּח אֶת מָחֲלַת בַּת יִשְׁמָעֵאל בֶּן אַבְרָהָם אֲחוֹת נְבָיוֹת עַל נָשָׁיו לוֹ לְאִשָּׁה:(שם,כח,ח-ט)
וירא עשו כי ברך יצחק. והנה עשו גם שראה שיצחק כשברך את יעקב צוהו שלא יקח אשה מבנות כנען שזה היה נגד ברכתו. מ''מ לא שת לבו לכל זה זולתי כי בראותו כי רעות בנות כנען בעיני יצחק אביו. וחשב שזה היה מפני שהן מנגדות לרצונו כאמרו ותהיינה מורת רוח. הלך אל ישמעאל ובזה הודיע שהיה יצחק יכול למחות בעשו כשנשא הכנעניות אם היה נותן לבו כמו שהעירתהו עתה רבקה על יעקב: (ספורנו,שם,כח,ו-ט)
ז.חששו של יעקב- זכות כיבוד ההורים של עשיו:
ויירא יעקב מאד ויצר לו (לב, ח), ... אמר כל השנים הללו יושב בארץ ישראל, תאמר שהוא בא עלי מכח ישיבת ארץ ישראל. כל השנים הללו הוא יושב ומכבד את הוריו, תאמר שהוא בא עלי מכח כבוד אב ואם, שהרי כך אמר (בראשית כז, מא): יקרבו ימי אבל אבי, תאמר שמת אותו זקן ובא עלי להרגני (ב"ר,עו,ב)
2.עשיו- הצד האפל של הציד:
א.צייד המילים:
וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו וְרִבְקָה אֹהֶבֶת אֶת יַעֲקֹב:(בראשית,כה,כח)
בפיו. ...מדרשו בפיו של עשו שהיה צד אותו ומרמהו בדבריו(רש"י,שם)
ב.צביעותו של החזיר:
וַיְהִי עֵשָׂו בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה וַיִּקַּח אִשָּׁה אֶת יְהוּדִית בַּת בְּאֵרִי הַחִתִּי וְאֶת בָּשְׂמַת בַּת אֵילֹן הַחִתִּי:(בראשית,כו,לד)
בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה- עשו היה נמשל לחזיר, שנאמר {תהלים פ יד} יכרסמנה חזיר מיער, החזיר הזה כשהוא שוכב פושט טלפיו לומר ראו שאני טהור, כך אלו [אלופי עשו] גוזלים וחומסים ומראים עצמם כשרים. כל ארבעים שנה היה עשו צד נשים מתחת בעליהן ומענה אותם, כשהיה בן ארבעים אמר אבא בן ארבעים שנה נשא אשה, אף אני כן(רש"י,שם)
ג. (ולא) סותר את דבריו:
וַיַּעַשׂ גַּם הוּא מַטְעַמִּים וַיָּבֵא לְאָבִיו וַיֹּאמֶר לְאָבִיו יָקֻם אָבִי וְיֹאכַל מִצֵּיד בְּנוֹ בַּעֲבוּר תְּבָרְכַנִּי נַפְשֶׁךָ: (בראשית,כז,לא)
יקם אבי ויאכל מציד בנו. יעקב דבר בלשון תחנונים קום נא שבה, אין נא אלא בקשה, ועוד אמר לו לישב ולאכול דבר אתו בלשון נוכח, אבל עשו לא אמר לו לקום מן המקום אשר הוא עומד שם ולישב במקום המוכן לאכילה, ולא הזכיר לשון נא, ודבר בלשון נסתר מרוב רום לבבו.(כלי יקר,שם)
ד.(לא) עומד במקומו:
וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב עַל הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וְאַהַרְגָה אֶת יַעֲקֹב אָחִי:(שם,כז,מא)
דקדק הלשון שלא אמר ימות אבי אלא יקרבו ימי אבל שמשמע שיתקצרו ימיו כדאיתא כל מי שנאמר בו קריבה למות לא הגיע לימי אבותיו. (יפה תואר,שם)
יקרבו ימי אבל אבי... רבנן אמרי אם הורגו אני, יש שם ועבר יושבין עלי בדין ואומרים לי למה הרגת את אחיך, אלא הריני הולך ומתחתן לישמעאל והוא בא ועורר עמו על הבכורה והורגו, ואני עומד עליו כגואל הדם והורגו, ויורש אני שתי משפחות. (בראשית רבא,סז,ח)
ה.השנאה הכבושה:
וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב עַל הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וְאַהַרְגָה אֶת יַעֲקֹב אָחִי (שם,כז,מא)
שטם קרוב..ל"סתם" , מציין שנאה כבושה כעין זה נטר שהוראתו הכללית לשמור , להסתיר והוראתו המיוחדת לשמור ולהסתיר איבה (רש"ר,הירש,שם)
ויאמר עשו בלבו. יתכן שגלה סודו לאחד מאוהביו. ויש אומרים על דרך נבואה היה. והראשון קרוב: (אבן עזרא,שם)
ו.סוף מעשה- במחשבה תחילה:
וַיַּרְא עֵשָׂו כִּי רָעוֹת בְּנוֹת כְּנָעַן בְּעֵינֵי יִצְחָק אָבִיו:וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו אֶל יִשְׁמָעֵאל וַיִּקַּח אֶת מָחֲלַת בַּת יִשְׁמָעֵאל בֶּן אַבְרָהָם אֲחוֹת נְבָיוֹת עַל נָשָׁיו לוֹ לְאִשָּׁה:(שם,כח,ח-ט)
על נשיו. הוסיף רשעה על, רשעתו שלא גרש את הראשונות: (רש"י,שם)
3.יעקב- פלא שהוא בכלל צדיק:
להלן הוא חוזר ומפרט את יחוסה של רבקה, משפחתה ומקום מוצאה; לפיכך אין להתפלא, שהוא חוזר כאן על ההודעה הקצרה: אברהם הוליד את יצחק. הבדל זה שבייחוס השנים הנו סיבה ראשונה לכל הבאות...
כבר עמדנו על הניגוד הגמור שבין רבקה וסביבתה. עם זה, חוזר הכתוב ומזכיר לנו את מוצאה ובני משפחתה הארמיים. ככל שאברהם הוליד את יצחק, והוא לבדו עיצב את דמותו, עד שגידל אותו לבן - אברהם, הראוי לשמו, הרי רבקה, למרות מעלותיה הגדולות, היתה בתו של ארמי, נולדה בארם ושם נתחנכה, והיתה אחותו של לבן, ארמי לכל דבריו. מה יהיה טיב הבנים, שייולדו מנישואים אלה, אם "רוב בנים דומין לאחי האם" (בבא בתרא קי ע"א)? כך מוכנים אנחנו מראש לסתירה, העתידה להתגלות לנו לאחר מכן; לא נתפלא, כאשר נראה בין הבנים את עשו, אלא תמוה נתמה, כאשר נמצא ביניהם גם את יעקב
(רש"ר הירש , כה, יט-כ)
ב.עשיו ויצחק-
ב1.נישאים בגיל זהה:
וַיְהִי עֵשָׂו בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה וַיִּקַּח אִשָּׁה אֶת יְהוּדִית בַּת בְּאֵרִי הַחִתִּי וְאֶת בָּשְׂמַת בַּת אֵילֹן הַחִתִּי:(בראשית,כו,לד)
אמר,כיון שארע שלא נזדמן לאבא זיווגו הראוי עד ארבעים שנה הרי שזמן זה ראוי לישא אישה(גור אריה,שם)
בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה- עשו היה נמשל לחזיר, שנאמר {תהלים פ יד} יכרסמנה חזיר מיער, החזיר הזה כשהוא שוכב פושט טלפיו לומר ראו שאני טהור, כך אלו [אלופי עשו] גוזלים וחומסים ומראים עצמם כשרים. כל ארבעים שנה היה עשו צד נשים מתחת בעליהן ומענה אותם, כשהיה בן ארבעים אמר אבא בן ארבעים שנה נשא אשה, אף אני כן(רש"י,שם)
ב2.איש העכשיו מול איש הסבלנות והנצח:
נא-עכשיו:
וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל יַעֲקֹב הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה כִּי עָיֵף אָנֹכִי עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ אֱדוֹם (בראשית כה,ל)
וַאֲמַר עֵשָׂו לְיַעֲקֹב אַטְעֵמְנִי כְעַן מִן סִמּוֹקָא סִמּוֹקָא הָדֵין אֲרֵי מְשַׁלְהֵי אֲנָא עַל כֵּן קְרָא שְׁמֵהּ אֱדוֹם:(אונקלוס,שם)
יצחק חופש בסבלנות ולא מרפה:
וַיַּחְפְּרוּ עַבְדֵי יִצְחָק בַּנָּחַל וַיִּמְצְאוּ שָׁם בְּאֵר מַיִם חַיִּים: וַיָּרִיבוּ רֹעֵי גְרָר עִם רֹעֵי יִצְחָק לֵאמֹר לָנוּ הַמָּיִם וַיִּקְרָא שֵׁם הַבְּאֵר עֵשֶׂק כִּי הִתְעַשְּׂקוּ עִמּוֹ: וַיַּחְפְּרוּ בְּאֵר אַחֶרֶת וַיָּרִיבוּ גַּם עָלֶיהָ וַיִּקְרָא שְׁמָהּ שִׂטְנָה: וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם וַיַּחְפֹּר בְּאֵר אַחֶרֶת וְלֹא רָבוּ עָלֶיהָ וַיִּקְרָא שְׁמָהּ רְחֹבוֹת וַיֹּאמֶר כִּי עַתָּה הִרְחִיב יְ-ה-וָ-ה לָנוּ וּפָרִינוּ בָאָרֶץ (בראשית כו,יט-כב)
הדמיון ביו נישואי עשיו לנישואי אביו יצחק אומר דרשני.
האמנם קיים דמיון בין החתונות?
האם הבחירה בגיל 40 היא מקרית?
מדוע מציינת התורה שלבן הוא אחי רבקה ונביות הוא אחיה של מחלת- מידע אשר ידוע כבר מפסוקים קודמים?
גיל הנישואין הזהה של עשיו ואביו אינו מקרי כפי שמבאר רש"י:
"...כל ארבעים שנה היה עשו צד נשים מתחת בעליהן ומענה אותן.כשהיה בן מ' אמר, אבא בן מ' נשא אישה, אף אני כן"
עשיו , הידוע בצביעותו ובנסיונותיו להיראות כצדיק, מנסה להראות לאביו ואולי לכל הסביבה שהוא מחזיק בדרכי אביו ולכן נושא את נשותיו באותו גיל כאביו.ההבדל המהותי בין רבקה לבנות חת הוא תהומי, אך עשיו כאמור מתבסס
על רושם חיצוני ובכך הוא חושב שיוכל להטעות את סביבתו.
הצמדת נישואי עשיו לפרשת הברכות אינה מקרית כלל ועיקר ויש לומר שיצחק מבקש לברך את עשיו מתוך תקווה להחזירו למוטב לאחר שכשל עם נישואין שהיו מורת רוח לו ולרבקה. ככל הנראה עשיו מפנים את המסר רק לאחר שאביו ברך בברכת אברהם את אחיו יעקב בטרם יצא לפדן ארם ע"מ למצוא את הכלה המיועדת לו.עצם העובדה שפתאום יש באמתחת יצחק עוד ברכות לחלק אחרי שאת הברכה לעשיו נתן לו רק לאחר תחנונים רבים מהווה ללא ספק הפתעה גדולה לעשיו, ובעקבות תובנות אלו הוא מחליט להנשא שוב, הפעם למחלת בת ישמעאל , נכדת אברהם אבינו ואולי בכך לתקן את מה שקילקל בנישואיו לבנות חת.
האיזכור של האחים הגדולים של הכלות (לבן ונביות) אינו מקרי, ידוע לנו ע"פ המדרש שבתואל נפטר בטרם השיא את בתו ורש"י מבאר כי גם בפרשת נישואי עשיו ומחלת התרחשה טרגדיה דומה:
"...למדנו שמת ישמעאל משיעדה לעשו קודם נישואיה והשיאה נביות אחיה"
יוצא אם כן שבשני החתונות האח הגדול של הכלה הוא זה שהחליף את האב כאפוטרופוס של הכלה המיועדת.
תיקון נוסף שעושה עשיו בנישואיו לבת ישמעאל נרמז במילה "לאשה", בנישואיו הראשונים הוא לוקח "אשה" הפעם הוא נושא את מחלת לאשה, אולי האשה בה' הידיעה.האם הנסיון יצלח? ככל הידוע לנו עשיו לא שינה מדרכיו הרעות גם לאחר נישואיו למחלת , המדרש ורש"י בעקבותיו מובא שישמעאל עשה תשובה בערוב ימיו, בני ביתו ככל הנראה לא נמשכו אחריו וממילא גם החתן הטרי עשיו נותר ברשעותו למרות השתדכותו לזרעו על אברהם.הדמיון הלשוני בין תיאור מעשה הנישואין של עשיו ושל אביו יצחק נותר אם כן חיצוני בלבד , בפנימיות הפערים נותרו בעינם.
פתיחה: מדוע כל ענייני הפרשה סובבים סביב מאכלים?
וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו וְרִבְקָה אֹהֶבֶת אֶת יַעֲקֹב
שאלות ברקע:
1.מדוע ניצל כביכול יעקב את רעבונו של עשיו כדי לקנות את הבכורה?
2.האמנם יצחק הצדיק לא הבחין ברשעותו של בנו?
3.מדוע רבקה לא שיתפה את יצחק בתובנותיה על עשו, הנבואה שקיבלה ומכירת הבכורה ליעקב?
4.כיצד יתכן שיעקב כביכול שיקר לאביו כשאמר "אנוכי עשו בכורך" ?
הקדמה:
1.עשיו הוא דמות דו פרצופית
וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים (בראשית כה,כז)
יעקב היה איש אחד איש תם תוכו כברו פיו וליבו שווים אך עשיו היו בו שתי פנים וכאילו היו בו שני אנשים שונים. האחד איש יודע ציד שהיה יודע לצוד את אביו בפיו ומשים עצמו כצדיק והשני איש שדה שכאשר היה יוצא לשדה היה נוהג כשפל שבבריות והיה עושה כל תועבות שבעולם (ע"פ אוצר תהילות ה' מזמור נ"ה, מתוך ומתוק האור בראשית חלק ב ע"מ קצח-קצט)
2.יעקב ועשו חילקו בינהם את העולמות עוד בבטן אימם ובמכירת הבכורה הדברים התגבשו לכדי מעשה:
מכרה כיום את בכורתך לי אמרו כשהיו יעקב ועשו במעי אמן א"ל יעקב לעשו אחי שני עולמות לפנינו העולם הזה ועולם הבא העולם הזה יש בו אכילה ושתיה ומשא ומתן לישא אשה ולהוליד בנים ובנות אבל העולם הבא אין בו כל המדות הללו רצונך טול אתה העולם הזה ואני אטול העולם הבא שנאמר מכרה כיום את בכורתך לי כאותו היום שהיו בבטן אמם. מיד כפר עשו בתחית המתים שנאמר הנה אנכי הולך למות אותה שעה נטל עשו חלקו העולם הזה ויעקב נטל חלקו העולם הבא
(ילקוט שמעוני בראשית - פרק כה - רמז קיא )
3.יעקב ועשו היו אמורים להתחלק בנטל של העולם הזה כמו ישככר וזבולון :
יעקב ועשו היו מיוחדין לב' עולמות כמ"ש עשו איש שדה ויעקב יושב אהלים ואם הי' עשו מתקן מעשיו הי' הוא כמו זבולון עם יששכר והוא הי' מושל על כל האומות להכין הכל לקרב אל הקדושה. ולא הי' נצרך ליעקב רק לעסוק בתורת ה' בלי מלחמות. ...
אך כי לא זכה עשו לזה. והוצרך לקבל יעקב גם זאת על שכמו לתקן עוה"ז.
( שפת אמת - בראשית - פרשת תולדות - שנת [תרנ"א] )
4.הסיבה להתנהגות רבקה שלא שיתפה את יצחק בנבואה שקיבלה ובתובנות שלה על עשו:
חלק א: יחסי עשיו ויעקב מלידתם הוא תשקיף גם לעתיד לבוא
ויתרוצצו. ... דבר אחר, מתרוצצים זה עם זה, ומריבים בנחלת שני עולמות (רש"י,שם)
מדוע הפליג רש"י ע"פ המדרש לכוון את הנבואה עד לאנטונינוס ורבי יהודה הנשיא ?
ויאמר ה' לה. על ידי שליח, (נ) לשם נאמר ברוח הקדש, והוא אמר לה: שני גוים בבטנך. גיים כתיב (ס) כמו (המו) גאים, אלו אנטונינוס ורבי...
(רש"י,שם)
החלוקה של יששכר וזבולון התקיימה בצאצאיהם של יעקב ועשו הלא הם רבי יהודה הנשיא ואנטונינוס:
והנה תחלת כוונת יצירת הבנים האלו הי' שיהי' יעקב וכל זרעו לעולם ממלכת כהני' וגוי קדוש נשי' אלקי' בעולם ועשו כזבולון, נותן לתוך פיו של ישראל כזבולון וא"כ יהיה כל ישראל לעולם כמו רבי בדורו וכל עשו לעולם כאנטנינוס, רבי נשיא אלקים ונהג בו אנטנינוס כבוד גדול כתלמי' לרבו ורבי נהג כבוד באנטנינוס כמו לכל קיסר רומי, אך כל זה הי' כל זמן שהי' בבטן אמם בתחלת יצירה שני גיים זה אנטנינוס ורבי ב'ב'ט'נ'ך דייקא וע"כ הניח יעקב את עשיו לצאת קודם לו ולא עכבו כזבולון קודם ליששכר,
(ספר תורת משה לחת"ס על בראשית פרק כה פסוק כג )
משהבין יעקב שעשו לא עושה כן אז החזיק בעקבו כדי לעכב את יציאתו ראשון:
אך משיצא ראשו ורובו טרם יצאו רגליו כבר נתלבש ב'ס'ם' וכתו' ושני לאומים ממעיך יפרדו תיכף נתפרדו אלו מאלו אלה לחיי עולם ואלה לחרפת דראון עולם ואיתא בפסיקתא שבצאתו מרחם עקר רחם אמו בדרך יציאתו שע"ז נאמר וחטאת אמו אל תמח ע"כ ואחרי כן יצא אחיו וידו אוחזת בעקב עשו לעכבו שלא יצא ראשון, כיון שאיננו כזבולון, א"כ יעקב קודם לו:
(ספר תורת משה לחת"ס על בראשית פרק כה פסוק כג )
הקדמה: יום מכירת הבכורה היה יום פטירתו של אברהם אבינו שהיה הראשון לתקן את חטא אדם הראשון
וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל יַעֲקֹב הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה כִּי עָיֵף אָנֹכִי עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ אֱדוֹם (בראשית כה,ל)
מן האדום האדום. עדשים אדומות, ואותו היום מת אברהם, שלא יראה את עשו בן בנו יוצא לתרבות רעה, ואין זו שיבה טובה שהבטיחו הקב"ה, לפיכך קצר הקב"ה ה' שנים משנותיו, שיצחק חי ק"פ שנה, וזה קע"ה שנה, ובישל יעקב עדשים להברות את האבל, ולמה עדשים שדומות לגלגל, שהאבלות גלגל החוזר בעולם. (רש"י,שם)
1.נקודת המפנה של יעקב היא חטאו של עשיו- כחטאם של אדם וחווה באכילה מעץ הדעת:
א.המשמעות החיצונית המטעה- לשון בקשה- סימנו 51 מעבר לשער החמישים כמו אעברה נ"א
ב.המשמעות הפנימית השלילית סימנו 51 , מעבר לשער החמישים דטומאה:
...ואע"פ שהעדשים לא נתבשלו כל צרכם.תן לי מהם.כי עייף אנוכי ואין לי כח להמתין עד שיתבשלו.וזהו מה שאומר הלעיטני נא שפירושו לא מבושל כל צרכו כמו "אל תאכלו ממנו נא"
(ילקוט מעם לועז,שם, ע"פ פירוש אהבת ציון)
ג.שחזור חטאם של אדם וחווה בחוסר סבלנות :
אמרו חז"ל (ב"ר יט ח) כי אדם וחוה אכלו בוסר וסחטו ענבים כי לא המתינו עד שיגמר היין בענביו רק סחטו קודם עונתו לשתות וישכרו הוא היין שגרם חטא אדה"ר היינו רוב השגתו והסתכלותו במקומות גבוהים
(יערות דבש, ר' יונתן אייבשיץ, דרוש ב)
ד.שחזור חטאם של אדם וחווה שביקש להכיר את שער החמישים כשלא היה ראוי ומוכן לכך:
2.יעקב נטל את הברכות במרמה מידה כנגד מידה כנגד הנחש שהביא את הקללות לעולם במרמה:
מִשּׁוּם כָּךְ הִזְדַּמֵּן יַעֲקֹב בְּחָכְמָה וּבְעַקְמוּמִיּוּת שֶׁהֵבִיא בְּרָכוֹת עַל יַעֲקֹב, שֶׁהוּא כְּמוֹ אָדָם הָרִאשׁוֹן, וְנִנְטְלוּ מֵאוֹתוֹ הַנָּחָשׁ, שֶׁהוּא שְׂפַת שֶׁקֶר. שֶׁכַּמָּה שֶׁקֶר אָמַר, וְכַמָּה דִּבְרֵי שֶׁקֶר עָשָׂה כְּדֵי לְהַטְעוֹת וּלְהָבִיא קְלָלוֹת עַל הָעוֹלָם. מִשּׁוּם כָּךְ בָּא יַעֲקֹב בְּחָכְמָה וְהִטְעָה אֶת אָבִיו, כְּדֵי לְהָבִיא בְּרָכוֹת עַל הָעוֹלָם וְלִטֹּל מִמֶּנּוּ מַה שֶּׁמָּנַע מִן הָעוֹלָם. וּמִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה הָיְתָה, וְעַל כֵּן כָּתוּב (תהלים קט) וַיֶּאֱהַב קְלָלָה וַתְּבוֹאֵהוּ וְלֹא חָפֵץ בִּבְרָכָה וַתִּרְחַק מִמֶּנּוּ. עָלָיו כָּתוּב (בראשית ג) אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה וּמִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה. וְנִשְׁאָר בּוֹ לְדוֹרֵי דוֹרוֹת, וּבָא יַעֲקֹב וְנָטַל מִמֶּנּוּ הַבְּרָכוֹת.
וּמִיָּמָיו שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן נוֹעַד יַעֲקֹב לִטֹּל מֵהַנָּחָשׁ הַהוּא אֶת כָּל הַבְּרָכוֹת הַלָּלוּ, וְהוּא נִשְׁאָר עִם קְלָלוֹת וְלֹא יָצָא מֵהֶם. וְדָוִד אָמַר בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, (תהלים קכ) מַה יִּתֵּן לָךְ וּמַה יֹּסִיף לָךְ לָשׁוֹן רְמִיָּה חִצֵּי גִבּוֹר שְׁנוּנִים. מָה אִכְפַּת לְאוֹתוֹ הַנָּחָשׁ הָרַע שֶׁהֵבִיא קְלָלוֹת עַל הָעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ, נָחָשׁ נוֹשֵׁךְ וּמֵמִית, וְאֵין לוֹ מִמֶּנּוּ הֲנָאָה.
לָשׁוֹן רְמִיָּה - שֶׁרִמָּה אֶת אָדָם וְאִשְׁתּוֹ וְהֵבִיא רַע עָלָיו וְעַל הָעוֹלָם. אַחַר כָּךְ בָּא יַעֲקֹב וְנָטַל מִשֶּׁלּוֹ אֶת כָּל אוֹתָם הַבְּרָכוֹת. חִצֵּי גִבּוֹר שְׁנוּנִים - זֶה עֵשָׂו שֶׁשָּׁמַר שִׂנְאָה [שהפחיד] לְיַעֲקֹב עַל אוֹתָן הַבְּרָכוֹת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב עַל הַבְּרָכָה וְגוֹ'. [בא ראה].
(זוהר בראשית דף קמג ע''א)
3.האדום האדום- עשיו ביקש בנוסף לעדשים גם יין ולכן היה ראוי לאיבוד בכורתו שכן אינו יכול להיות כהן:
בתענית י״ז דכהנים אסורים לשתות יין לעולם שמא יצטרכו לעבוד, זהו שהשיב הנה אנכי הולך למות פירש״י שתויי יין במיתה כו׳ (ועי׳ בס׳ הדר זקנים מבעה״ת בפ׳ הלעיטני נא מה שהביאו בשם מדרש). (טעמא דקרא, ע"מ כח)
4.עשיו כביכול מתקן את לוט ואשתו:
א.עשיו נזהר מליפול בבור של לוט - ולא השתכר- מה שאיפשר את תוקף המכירה:
שיכור שקנה ומכר אין קנייתו קניה ואין מכירתו מכירה כאמר בגמרא בעירובין (סה ע"א) אך זאת רק אם הגיע לשכרותו של לוט שאינו יכול להלךצ על רגליו .אם הוא יכול ללכת מכירתו מכירה וקנייתו קניה.
עשיו שתה ככתוב"וישת" והמשקה ששתה היה יין כי היתה זו סעודת הבראה ואומרת הגמרא שלא נברא היין אלא לנחם אבלים שנאמר "תנו שכר לאובד ויין למרי נפש".מכיוו ן שעשיו שתה יין יש לחושוש שהיה כבר שיכור ומכירתו אינה מכירה על כן מדגיש הפסוק "ויקם וילך" הוא היה מסוגל לקום וללכת על רגליו אם כן לא הגיע לשכרותו של לוט וממילא מכירתו מכירה(ע"פ ר' אברהם ברודא זצ"ל, מתוך טללי אורות על התורה)
ב.עשיו כנראה שאל על המלח של אשת לוט- רצה לתקן אותו לנתינת מעשרות:
ותהי נציב מלח. בפרקי דרבי אליעזר סוף פרק כ״ה ובספר הישר אמרו שכל היום לוחכים אותה השוורים עד אצבעות רגליה ובבוקר צומחת שנא׳ ותבט וגו׳ ותהי נציב מלח ומפרש הרד״ל דדריש נציב לשם נטיעה הצומחת כו׳ ע״ש. ומ״מ נראה פשוט דהנוטל מלח ממנה פטור ממעשר דאין זה צומח מהאדמה אלא ממה שנשאר מרגלי׳ חחר וצומח והד ככמהין ופטריות ועי׳ בירו׳ ריש מעשרות
דכל דבר שאין נזרע פטור ממעשר (וגם מצד הפקר פטור). ואולי על המלח הזה שאל עשו אם חייב במעשר ועי׳ נדה ע׳ ב׳ (טעמא דקרא, הרב קנייבסקי שליט"א, ע"מ כא)
או ירמוז הנה הרגתי לנמרוד מלך שנער כמ"ש ז"ל ומוכרח אני שגואלי הדם ימיתוני א"כ למה זה אני עתה לי בכורה אפילו שבתחילה הייתי ראוי אליה, ואחר שמכרה מדעתו בלא אונס ולא עוד אלא כי ויבז עשו את הבכורה אחר שאכל ושתה ולא היה עתה אנוס כי כבר אכל ולא עוד אלא ששפך דם וג"ע והרשיע מאד ולא עוד אלא שתכף האמת יעקב הוא הבכור הרי נתברר כי יעקב הוא המרגליות שכל עסקו ית' בו והוא הנקרא זרע יצחק ואברהם ולא זולתו כנז' בפסוק ראשון אברהם הוליד את יצחק:
מכרה כיום. כי בהיות היום כל מגמת פניך אל מלאכתך באופן שאתה כ''כ עיף שאינך מכיר הנזיד אין ספק שלא תוכל להתעסק בעניני הבכורה לשרת לאל ית' ולעשו' את הראוי לבכור: (ספורנו ,שם)
7.מכירת הבכורה והעברת אחריות "זבולון ליעקב נעשתה כי בבקשתו של עשו נחשף שהוא לא מעוניין לקבל את תפקיד זבולון ולהאכיל ולפרנס את יעקב :
מעתה יתבאר כמין חומר מה שטרח הכתוב לגלות לנו איך נתגלגל מכירת הבכורה שמכר עשו ליעקב תמורת נזיד עדשים כי התורה הקדושה רוצה לגלות בכך המרידה הגדולה של עשו הרשע כי מאחר שתפקידו הוא להיות בבחינת זבולון לפרנס ולכלכל את יעקב כדי שיוכל לשבת במנוחה על התורה ועל העבודה היה ראוי שכאשר יעקב בא הביתה אחרי יום שלם של עסק התורה יכין לו עשו כל מיני מטעמים ומעדנים כדי לתתו לפיו של יעקב.
והנה בא עשו הרשע והפך את הקערה על פיה כי לא רק שלא בישל ליעקב כלום אלא עוד ביקש מיעקב להלעיטו מנזיד עדשים שבישל לעצמו באומרו "הלעיטני נא מן האדום האדום הזה" כאשר ראה יעקב כן "ויאמר יעקב מכרה כיום בכורתך לי" שהרי מה שזכית לקדושת הבכורה בזכות היותך בבחינת זבולון לפרנסני כדי שאוכל לעסוק בתורה בלי שום מניעות אולם עתה שאינך ממלא את תפקידך להכין לי מזונותי ואתה עוד מבקש ממני לתת אוכל לפיך אם כן מכור בכורתך שהיא הבחינה של זבולון
"ויאמר עשיו הנה אנוכי הולך למות ולמה זה לי בכורה" גילה לו עשו בכך שאינו רוצה לפרנס את יעקב כי אז לא ישאר לו כלום למחייתו וימות ברעב וזהו שאמר "הנה אנוכי הולך למות" ברעב אם אצטרך לפרנסך "ולמה זה לי בכורה" שזכיתי בו רק בזכות התפקיד של זבולון "וימכור את בכורתו ליעקב" ועל ידי מכירת הבכורה קנה יעקב מעשו לעצמו גם התפקיד של זבולון שבזכות תפקיד זה זכה עשו לבכורה
(שבילי פנחס, בראשית חלק ב ,פרשת תולדות מאמר ז)
חלק ג: בין יצחק לרבקה ביחס אל הבנים
1.יצחק- קץ חי- חי את העולם הבא כבר בתוך העולם הזה:
קץ חי דאיהו יצחק (זוהר בראשית רנ"ב ע"ב)
יצחק אבינו היה איש העולם הבא שחי בעולם הזה, גם "חי" וגם "קץ"
(ע"פ הרב אורי שרקי)
2.שורש המחלוקת בין יצחק לרבקה - מחלוקת בית שמאי ובית הלל:
יצחק נודע שהיה בסוד הגבורות ואחר העקידה נמתקו הגבורות שבו כנודע לכן קיים המצווה כבית שמאי שהם גם כן סוד בחינת הגבורה והיה לו ב זכרים ודי לו בזה לקיום המצווה בשורש נשמתו והוא דוגמא לעתיד לבוא שיהיה הלכה כב"ש (אמרי יוסף, פרשת תולדות דף קטו-קטז)
נמצינו למדים מזה יסוד גדול בהליכות עולם של יצחק אבינו שמחמת היותו דבוק במידת הדין התנהג גם להלכה כשיטת בית שמאי שמדתם דין לכן גם לעניין ברכות העולם הזה רצה להתנהג כשיטת בית שמאי שראוי לפרוש מכל ענייני העולם הזה וכפי שתהיה ההלכה לעולם הבא שאין בו לא אכילה ולא שתיה ולפיכך לא רצה מתחילה למסור את הברכות ליעקב איש תם עמוד התורה אבל רבקה אמנו השיגה מצד חסד שבה שבעולם הזה שמתקיים במידת החסד בבחינת "עולם חסד יבנה" הלכה כבית הלל שמידתם חסד אם כן ראוי להשפיע ברכות העולם הזה ליעקב כדי שיוכל לעסוק בתורה ובעבודת ה' מתוך הרחבת הדעת
( שבילי פנחס בראשית חלק ב מאמר כז)
3.יצחק קיווה שעשו ימלא תפקידו של זבולון ולכן ביקש לברכו בברכות גשמיות ורבקה שידעה שאין זו כוונת עשו סיבבה שיעקב יקבל גם את הברכות הגשמיות:
ולפי זה נוכל לומר שגם יצחק דימה כן, שעיקר פעולות עשו, ששמו נרמז על בחינת עשיה ולעסוק במשא ומתן, עיקר כוונתו בכדי ליתן מעשר וצדקה ליעקב, להחזיקו על התורה ועבודה, ועל כן שאל אם גם ממלח ותבן מעשרין, כדי לרמות לאביו שעיקר כוונת עבודתו לגרום שיעקב יוכל לעסוק בתורה, ועל כן רצה יצחק לברכו מקודם. ואמנם רבקה הצדקת הבינה זאת בטוב, כי אך שקר ומרמה בפיו של עשו, ואך כוונתו לרעות את עצמו, ולא להחזיק ידי תלמידי חכמים. על כן יעצה ליעקב בנה שהוא בעצמו יקבל הברכות מאביו, כדי שיתברך בתורה וגדולה במקום אחד, שלא לבקש פרנסתו מעשו אחיו. ועל כן אמרה לו לעשות מטעמים לאביו
(אמרי נועם על התורה - פרשת תולדות)
4.ברכתו של יצחק היתה מכוונת לעולם הבא:
וְיִתֶּן לְךְ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ - הִנֵּה מִלְמַעְלָה וּמִמַּטָּה בְּחִבּוּר אֶחָד. וְרֹב דָּגָן וְתִירשׁ - הִנֵּה פֵּרְשׁוּהָ, אֲבָל כַּכָּתוּב וְלֹא רָאִיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב וְזַרְעוֹ מְבַקֶּשׁ לָחֶם. בּא רְאֵה, נַעַר הָיִיתִי וְגוֹ', וּבֵאֲרוּהָ - הַפָּסוּק הַזֶּה אָמַר אוֹתוֹ שָׂרוֹ שֶׁל עוֹלָם וְכוּ'. וּמִשּׁוּם כָּךְ אָמַר וְרֹב דָּגָן וְתִירשׁ.
יַעֵבְדוּךָ עַמִּים וְיִשְׁתַּחֲוֻ לְךְ לְאֻמִּים - בִּזְמַן שֶׁשָּׁלַט שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ בִּירוּשָׁלַיִם, שֶׁכָּתוּב וְכָל מַלְכֵי הָאָרֶץ וְגוֹ' מְבִיאִים אִישׁ מִנְחָתוֹ וְגוֹ'. וְיִשְׁתַּחֲוֻ לְךְ לְאֻמִּים - בִּזְמַן שֶׁיָּבא מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, שֶׁכָּתוּב וְיִשְׁתַּחֲווּ לוֹ כָל מְלָכִים. רַבִּי יְהוּדָה אָמַר, הַכֹּל בִּזְמַן שֶׁיָּבֹא הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, כַּכָּתוּב (תהלים עב) וְיִשְׁתַּחֲווּ לוֹ כָל מְלָכִים כָּל גּוֹיִם יַעַבְדוּהוּ.
(זוהר בראשית דף קמג ע''א)
5.הברכה שניתנה ליעקב ע"י יצחק לפני צאתו היא הברכה הרוחנית שיועדה לו מלכתחילה:
בענין ברכת יצחק שרצה ליתנה לעשו. ובפי' נראה כי ברכת יעקב היתה מיוחדת אליו כמו שברכו לבסוף ברכת אברהם שהוא עיקר הברית שכרת השי"ת לזרעו אחריו.
( שפת אמת - בראשית - פרשת תולדות - שנת [תרנ"א] )
1.עיני יצחק כהו כי היה תיקון של חווה שחטאה בעיניה וגרמה לפקיחת העיניים של אדם וחווה שלא בזמן :
לפי שיצחק היה תיקון חוה שקלקלה באכילת עץ הדעת (בראשית ג) ותפקחנה עיני שניהם מאכילת הפרי לכן עתה ותכהן עיניו מראות מן אותה הראיה שהיה העץ טוב למאכל ונחמד למראה ולפי שעשו היה הראשון ר"ל בן הראשון של חוה שהוא קין שהי' מזוהמת סמאל שהטיל זוהמא בחוה לכן הי' סיג של יצחק עשו שופך דמים אבל מאברהם יצא סיג של ישמעאל שהיה בא מהגר שהיא לילית שגרשה שרה אותה ואת בנה הלך עשו ליקח בת ישמעאל שיהי' לו תרין סיגין מן כספא ודהבא (תהלים קיט) סיגים השבת כל רשעי ארץ לכן הוצרך עתה יצחק להיות סומא לקיים (דברים כח) יצו ה' אתך את הברכה באסמיך שהי' סמוי מן העין לתקן (איוב יא) עיני רשעים תכלינה והוצרך יעקב לבא שהוא שופרי דאדם וליקח מן יצחק שהוא תיקן שניהם אדם וחוה והם הברכות אשר הביא בנו עשו שהוא שר שמעלה הקללות לעולם:
(ספר מגלה עמוקות על התורה - פרשת תולדות )
2.יצחק ביקש מיעקב לנשקו וביקש למששו- כדי לתקן את התוספת המיותרת של חווה שאמרה שאסור לגעת בעץ הדעת: (ענ"ד)
וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל-יַעֲקֹב, גְּשָׁה-נָּא וַאֲמֻשְׁךָ בְּנִי (בראשית כז,כא)
וַיֹּאמֶר אֵלָיו, יִצְחָק אָבִיו: גְּשָׁה-נָּא וּשְׁקָה-לִּי, בְּנִי(בראשית כז,כו)
3.יצחק ביקש מטעמים מעשיו כדי לבדוק אם ידע לחבר בגשמיות שלהם איזה שהוא טעם של קדושה:
אפשר לטעום טעם נוסף בבקשת יצחק להביא לו מטעמים, מפני שרצה לבודקו, אם יוכל להכין מטעמים מעסקי עולם הזה, שיהיה בהם טעם של קדושה, וזה יוכיח לו שעשו ראוי לעשיה הגשמית שהועד לה.
והנה כאשר יעקב הביא לו את המטעמים וירח את ריח בגדיו, ועל ידיו היו עורות עיזים, וידוע ש"אין ריח רע יותר משטף העזים, אלא מלמד שנכנסה עמו ריח גן עדן. כריח שדה אשר ברכו ה' - שנתן בו ריח טוב, וזה שדה תפוחים, כן דרשו רבותינו ז"ל" (רש"י בראשית פרק כז פסוק כז), היינו שהעשיה הגשמית, שבדרך כלל ראויה להיות מאוסה אצל עובדי ה', נכנס בה ריח של קדושה, ריח חקל תפוחין קדישין, שישראל נמשלו להם.
(מאמר "ריח שדה אשר ברכו ה', הרב דוד דב לבנון, תולדות תשס"ב)
4.יצחק זיהה אצל יעקב את מידת "כל" (שער החמישים) ולכן הצהיר שאכל מ"כל":
והנה כאשר עשו בא והביא גם הוא מטעמים נחרד יצחק ואמר "ויאמר מי אפוא הוא הצד ציד ויבא לי ואכל מכל וגו'" ופירש רש"י "מכל טעמים שבקשתי לטעום טעמתי בו" (כ"ז ל"ג ). לאיזה טעמים הוא התכוון?
נראה לבאר זאת ע"פ המדרש, שהאבות הצטיינו במידת "כל", אברהם בכל שנאמר:
"וה' בירך את אברהם בכל" יצחק מכל שנאמר: "ואכל מכל", יעקב כל, שנאמר: "כי יש לי כל".
בכל אלו קשה מכל להבין את המיוחד ביצחק שנאמר בו "מכל" מה המשמעות שבפסוק זה "ואכל מכל" שיכולה ללמד על יצחק ? אלא נראה לבאר כך: יעקב הצטיין במידת "כל" שהיא הסתפקות, ובטחון בקב"ה . לעומת עשו שאמר "יש לי רב" לשון רבוי יעקב האמין שכל מה שיש לו ניתן לו לפי צרכיו, וממילא לא חסר דבר. וכשיצחק טעם ממטעמיו של יעקב הרגיש בחוש את הטעמים הללו של יעקב ואמר "ואכל מכל". ולכן כשחזר עשו עם המטעמים שלו, ויצחק הרגיש בהבדל שבשניהם, אשר את הברכה שברך את יעקב ואמר "גם ברוך יהיה".
(מאמר "ריח שדה אשר ברכו ה', הרב דוד דב לבנון, תולדות תשס"ב)
5.איך אמר יעקב "אנוכי עשו בכורך":
א.יעקב הוא הבכור ליצירה:
ואחרי כן יצא אחיו וגו'. שמעתי מדרש אגדה (ת) הדורשו לפי פשוטו, בדין היה אוחז בו לעכבו, יעקב נוצר מטיפה ראשונה ועשו מן השנייה, צא ולמד משפופרת שפיה קצרה, תן בה שתי אבנים זו תחת זו, הנכנסת ראשונה תצא אחרונה, והנכנסת אחרונה תצא ראשונה, נמצא עשו הנוצר באחרונה יצא ראשון, ויעקב שנוצר ראשונה יצא אחרון, ויעקב בא לעכבו שיהא ראשון ללידה כראשון ליצירה, ויפטור את רחמה, ויטול את הבכורה מן הדין
(רשי,שם)
ויעקב הוא הבכור במציאות בפועל לאחר המכירה:
וַיִּמְכֹּר אֶת בְּכֹרָתוֹ לְיַעֲקֹב (בראשית כה,לג)
ולכן הוא עשוי ושלם כמו עשיו לעניין הבכורה מכל הכיוונים ולכן הוא בגדר "עשו בכורך" (ענ"ד)
ב.יש ליעקב גם יצר רע שקיבל מאחיזה בעקב עשו ולכן הוא זקוק וראוי גם לברכות:
"אנוכי עשו בכורך"- שהרי יש בתוכי מהרע בעשו שנכנס בי כאשרא אחזתי בעקבו ומצד זה יש לי בחירה להרע או להיטבי ומכיון שבכל זאת התגברתי ובחרתי ללכת בדרך הטובה והישרה הרי מגיע לי על כך הברכות בצדק ובמשפט (שבילי פנחס תולדות מאמר כד)
6.טעם העץ כטעם הפרי- האמת צריכה להיעשות וגם להיראות- ולכן יעקב נאלץ לשלם מחיר כבד על המעשה שעשה (עבירה כביכול בכך שגנב את דעת אביו אבל לשלם שמים) ועל אף שעשאו על פי דין שהרי הוא הבכור בפועל:
אף על פי שעשה יעקב כל מה שעשה ביושר ובדין קיבל את הברכות וקנה הבכורה- מאחר וכלפי חוץ הדברים לא נראים כשרים הרי שבכל זאת
כי צריך להתקיים "טעם העץ כטעם הפרי" וכשזה לא מתקיים יש צורך לתקן זאת במידה כנגד מידה לכל מעשה (ענ"ד)
עשיו- ברדיפה אחריו להורגו
לבן- בהחלפת הבכורה בצעירה
יוסף- בהפרדו ממנו 22 שנה כמניין השנים שלא שהה יעקב עם הוריו עת נאלץ לברוח ללבן
עָלַי קִלְלָתְךָ בְּנִי (בראשית כז,יג)
סיכום: כל ענייני האכילה בפרשה ובפרט בשלב הברכות קשורים לחטא האכילה של אדם וחווה
1.נזיד העדשים ועץ הדעת:
יעקב הזיד נזיד - סעודת הבראה , מאכל אבלות על פטירת אברהם שהוא הראשון לתקן את אדם וחווה שבגינם הוא נפטר מגזרת עטיו של נחש וממילא יש בעדשים- מאכל האבלות לתקן במידת מה את מה שהביא מות לעולם וגם להזכיר כדברי ראשי את המעגליות שיש בעולם ואת הצורך לתקן כל קלקול במיוחד הקלקולים השרשיים של חטא אדם וחווה (ענ"ד)
2.יצחק רצה לעורר את עשו מהתעוררות דלתתא של הכנת מאכלים כדי שתחול עליו מלעמהל התועררות גשמית בברכות אביו:
ועשה לי מטעמים וגו' בעבור תברכך נפשי-
אין כוונת יצחק בשאלת המטעמים בתענוג הגוף וחוש הטעם, אלא כדי שתהיה נפשו שמחה ומתענגת, כי בהתחזק כוחות הגוף יתעוררו כוחות הנפש ומתוך שמחת הנפש תחול עליו רוח הקודש, והוא שאמרו חז"ל (פסחים קיז.) אין השכינה שורה לא מתוך עצלות ולא מתוך עצבות אלא מתוך שמחה שנאמר (מלכים ב ג, טו) והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה', ומטעם הזה יזכיר הנפש בכל פעם ופעם עם הברכה, ואמר בעבור תברכך נפשי, בעבור תברכני נפשך, למען תברכך נפשי:
ומה שבקש מטעמים לשמחת הנפש ולא בקש כנור לנגן כמנהג הנביאים, מפני שהיה עתיד לברכו בדברים גופניים, טל השמים ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש, ועל כן רצה שתהיה סיבת השמחה מאכל ממין הדבר שהוא רוצה לברכו בו. והנה זה דוגמת מה שדרשו חז"ל (ראש השנה טז.) מפני מה אמרה תורה נסכו לפני מים בחג כדי שיתברכו לכם גשמי שנה, הביאו לפני עומר בפסח כדי שיתברכו לכם תבואה שבשדות, הביאו לפני שתי הלחם בעצרת כדי שיתברכו לכם פירות שבאילן, והכל מדה כנגד מדה שתחול הברכה באותו מין עצמו בשכר ההבאה והנסוך, ואין כוונת חז"ל במאמר הזה שיהיה זה שכר עשיית המצוות הללו חס ושלום, שהרי אמרו (קידושין לט ע"ב) שכר מצוה בהאי עלמא ליכא כלומר עיקר השכר אינו בעולם הזה, אבל השכר הוא פירות המצוה שאדם אוכל בעולם הזה במין המצוה בעצמה והקרן קיימת לעולם הבא, וכענין שאמרו חז"ל (שבת כג ע"ב) כל הזהיר בציצית זוכה לטלית נאה, כל הזהיר במזוזה זוכה לדירה נאה, הזהיר בקידוש היום זוכה וממלא גרבי יין וכיוצא בהן, שאין עיקר השכר משתלם לו בעולם הזה אלא פירות המצוה במינה:
(רבנו בחיי , בראשית כז , ד )
3.כל האכילה שכיוון אליה יצחק היתה כדי לתקן את חטא האכילה של אדם וחווה ואלי התכוון לשחזר את החטא בדרך התיקון ובגלל החלפת יעקב בעשיו לא עלה בידו:
במדרש אמר יצחק לעשו שהוא טעם מכל מטעמים בעולם כיון שזכר לו טעם בשר אז צעק עשו בקול גדול אם מעדשים זכה לבכורה ק"ו שזכה לברכה מבשר שנתן לאביו אפשר שע"ז אמר ויעקבני זה פעמים ר"ל שרמז על אכילה זו שהיא כפלים אם לקח אדם בכורתו ע"י עדשים ק"ו עתה שנתן לו לאכול בשר שיקח את ברכתו באכילה זו. ועל מה שאמרו במדרש ואכל מכל מה שנברא מששת ימי בראשית שעתה באכילה זו בא לתקן אכילת עץ שאכל הוא בגלגולא קדמאה בנפש חוה וברוח אדם:
(ספר מגלה עמוקות על התורה - פרשת תולדות )
פנחס גלגול של יצחק אבינו :
...כי כשם שפרחה נשמתו של יצחק בשעת העקדה כך פרחה נשמתן של ישראל בסיני ונשמת פנחס בשיטים... (רמ"ע מפאנו, מאמר חקור דין חלק ב פרק ח)
פינחס, דע שיצחק נתגלגל בפינחס, ועשו נתגלגל בזמרי, ולפי שהיה ליצחק שהוא דין להרוג את עשו, ולא די שלא הרג אותו אלא שהיה אוהב אותו על כי ציד בפיו, ונראה לרשעים שאין דין למעלה, ואחר שנתגלגל בזמרי לא רצה לתקן את עצמו וחזר לסורו, סבב הקב"ה שיתגשם יצחק בגוף פעם שנית, כדי להנקם מעשו ולהראות שיש דין למעלה... (רמ"ע מפאנו, גלגולי נשמות קנה)
__________________________________________________________________________
עדשים- לאחר פטירת אברהם הראשון לתקן חטא אדם הראשון אז נתעורר מחדש חטא עץ הדעת והוא נפל בו שוב שלא היה יכול לחכות עם העדשים שיהיו מוכנים
torah/files/r-ari-kahn-toldot-5779.pdf
וַיֹּאמֶר ה' לָהּ (בראשית כה, כג), רַבִּי יְהוּדָה בַּר רַבִּי סִימוֹן וְרַבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן רַבִּי שִׁמְעוֹן מֵעוֹלָם לֹא נִזְקַק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהָשִׂיחַ עִם אִשָּׁה אֶלָּא עִם אוֹתָהּ הַצַּדֶּקֶת, וְאַף הִיא עַל יְדֵי עִלָּה (בראשית רבה, סג,ז)
לחם יין ועץ הדעת:
https://www.etzion.org.il/he/download/file/fid/6815
יום פטירת אברהם ולהבדיל מות נמרוד בגדי החמדות מכירת הבכורה :
https://pesukim.org/%D7%95%D7%99%D7%92%D7%93%D7%9C%D7%95-%D7%A0%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%A0%D7%99-%D7%9B%D7%9E%D7%94-%D7%94%D7%99%D7%95-%D7%99%D7%A2%D7%A7%D7%91-%D7%95%D7%A2%D7%A9%D7%95-%D7%91%D7%9E%D7%9B/
http://torahdoc.free.fr/torahdoc/[1]%20Parasha/Rav%20Friedman/5769/5769-08-Vayichlach.pdf
http://ravtzair.blogspot.com/2012/11/blog-post_15.html
יעקב מבין שהוא צריך לקחת אחריות ולכן קונה את הבכורה כדי להמשיך לתקן את חטא אדם וחווה
ואוכל מכל- בכל מכל כל
לכן גם יעקב נקבר במערת המכפלה עם לאה:
https://www.steinsaltz-center.org.il/document/68678,7514,95.aspx
______________________________________________________________________
*כל המהלך של חלק א מבוסס על מאמרי ספר שבילי פנחס
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה