פתיחה: מדוע המתינה בשורת לידתה של רבקה עד לאחר הרהורו של אברהם אחרי העקידה ?
וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֻּגַּד לְאַבְרָהָם לֵאמֹר הִנֵּה יָלְדָה מִלְכָּה גַם הִוא בָּנִים לְנָחוֹר אָחִיךָ: אֶת עוּץ בְּכֹרוֹ וְאֶת בּוּז אָחִיו וְאֶת קְמוּאֵל אֲבִי אֲרָם: וְאֶת כֶּשֶׂד וְאֶת חֲזוֹ וְאֶת פִּלְדָּשׁ וְאֶת יִדְלָף וְאֵת בְּתוּאֵל: וּבְתוּאֵל יָלַד אֶת רִבְקָה שְׁמֹנָה אֵלֶּה יָלְדָה מִלְכָּה לְנָחוֹר אֲחִי אַבְרָהָם: (בראשית כב כ-כג)
אחרי הדברים האלה ויגד וגו'. בשובו מהר המוריה היה אברהם מהרהר ואומר, אלו היה בני שחוט כבר, היה הולך בלא בנים, היה לי להשיאו אשה מבנות ענר אשכול וממרא, בשרו הקב"ה שנולדה רבקה בת זוגו, וזהו אחר הדברים האלה, (י) הרהורי דברים שהיו על ידי עקידה (רש"י,שם)
׳ויען לבן ובתואל ויאמרו מה׳ יצא הדבר׳ - מהיכן יצא? רבי יהושע בר נחמיה בשם ר׳ חנינא בר יצחק: מהר המוריה יצא.
(בראשית רבה, פרשה ס-י)
הקדמה: בת כמה היתה רבקה כשפגשה באליעזר:
1. בת 3:בן ארבעים שנה. שהרי (ג) כשבא אברהם מהר המוריה נתבשר שנולדה רבקה, ויצחק היה בן ל"ז שנה, שהרי בו בפרק מתה שרה, ומשנולד יצחק עד העקידה שמתה שרה ל"ז שנה, דבת צ' היתה כשנולד יצחק, ובת קכ"ז כשמתה, שנאמר ויהיו חיי שרה וגו', הרי ליצחק ל"ז שנים, ובו בפרק נולדה רבקה, (ד) המתין לה עד שתהא ראויה לביאה ג' שנים, (ה) ונשאה:(רש"י,שם)
....ואל תתמה איך יצאה לשאוב מים שהרי דורות ראשונים בת שלוש כבת עשר של דורות הללו ומכל מקום בת ג' ראויה לביאה (מדרש שכל טוב,שם)
2.בת 14:
וכן הוא אומר והנערה טובת מראה מאד. תימה דהכא משמע דרבקה נערה היתה ובסדר עולם (פ''א) תניא בהדיא שהיתה בת שלש כשנשאה יצחק ואי אפשר להגיה דהא תניא התם יצחק אבינו כשנעקד על גבי המזבח היה בן שבעה ושלשים שנה ובו בפרק נולדה רבקה וכתיב ויהי יצחק בן ארבעים שנה וגו' נמצאת שהיתה בת ג' וה''ר שמואל חסיד משפיר''א הוכיח שהיתה בת י''ד מדתניא בספרי ו' זוגות שנותיהן שוות וקחשיב קהת ורבקה וקהת חיה קל''ג כדכתיב בקרא ואם היתה בת י''ד כשנשאה אז החשבון מכוון דכשנולד יעקב היתה בת ל''ד ויעקב היה בן צ''ט כשמתה רבקה הרי קל''ג שהרי כשנתברך היה בן ס''ג שאז מת ישמעאל וכל שנותיו של ישמעאל קל''ז כדכתיב וישמעאל (גדול מיצחק י''ד שנה ויצחק בן ס' שנה בלדת אותם א''כ ישמעאל) בן ע''ד ונשאר מלידת יעקב עד סוף שני ישמעאל ס''ג וי''ד נטמן בבית עבר כדאמרינן במגילה (דף יז.) ועשרים שנה בבית לבן ושתי שנים בדרך ואז מתה רבקה כדדרשינן (מדרש רבה קהלת פ''ב) אלון בכות שתי בכיות של רבקה ומניקתה הרי צ''ט וצריך לומר דמדרשות חלוקים זה על זה
(תוספות יבמות דף סא ע"ב)
3.יישוב הסתירה בין השיטות:
זה לדעת סדר עולם שנשאת לגיל ג שנים אולם תלמודא דידן שהיתה בת י"ג...
ואפשר לבאר ששתי הדעות שניהם אמת ...דיצחק אבינו תיקן ברכת מחיה המתים בשעת העקידה דפרחה נשמתו וחזרה.ומבואר בזוה"ק שהיה לו מתחילה נשמה מסיטרא דנוקבא ובעקידה פרחה ובאה לו נשמה מסיטרא דדכורא והנשמה מסטרא דנוקבא שפרחה ממנו נכנסה באיל וזהו פירוש "אילו של יצחק" ובאותה שעה קיבלה רבקה נשמה מסיטרא דנוקבא כי הנשמות הן זוגות והשתא אתי שפיר שתי הדעות שיטת התוספות הנ"ל שהיתה כבת י"ג שנים כן הוא האמת
(שארית נתן,ר' נתן לוברט נולד בשנת תרע"ז בווילנה, ראש פרשת תולדות)
וזה פירוש 'והנערה טובה עד מאוד' שהגיעה לגיל נערה שהוא אחר י"ב שנה אלא דעד עשר שנים לא היתה מיוחדת עבורו והיו הרבה כמותה ועכשיו קיבלה נשמה חדשה ולכן בשנת י"ג דידה היתה בת ג' מהנשמה החדשה כשאיתא בסדר עולם... (אוצר פלאות התורה בראשית ע"מ שפב)
חלק א: רבקה - ממשיכתו של אברהם
1.מידת הצניעות:
א.אברהם- ידיעה בין איש לאשתו - מתוך צניעות:
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבוֹא מִצְרָיְמָה וַיֹּאמֶר אֶל שָׂרַי אִשְׁתּוֹ הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ:(בראשית יב,יג)
הנה נא ידעתי. מדרש אגדה, עד עכשיו לא הכיר בה, מתוך צניעות שבשניהם, ועכשיו הכיר בה על ידי מעשה. (רש"י,שם)
ב.רבקה- ואיש לא ידעה- כהנגדה כנראה לשאר סביבתה:
וְהַנַּעֲרָ טֹבַת מַרְאֶה מְאֹד בְּתוּלָה וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ ...(בראשית כד,טז)
בתולה. ממקום בתולים (ב"ר ס, ה.): ואיש לא ידעה. שלא כדרכה, לפי שבנות הכנענים היו משמרות מקום בתוליהן, ומפקירות עצמן ממקום אחר, העיד על זו שנקייה מכל (רש"י,שם)
2.עשיית חסד - בזריזות:
א.אברהם- זריזות כלפי אורחים גם אחרי ברית המילה:
וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה אֶל שָׂרָה וַיֹּאמֶר מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת: וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם וַיִּקַּח בֶּן בָּקָר רַךְ וָטוֹב וַיִּתֵּן אֶל הַנַּעַר וַיְמַהֵר לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ(בראשית יח,ו-ז)
וטעם ואל הבקר רץ אברהם. להגיד רוב חשקו בנדיבות כי האדם הגדול אשר היו בביתו שמונה עשר ושלש מאות איש שולף חרב והוא זקן מאד וחלוש במילתו הלך הוא בעצמו אל אהל שרה לזרז אותה בעשיית הלחם ואחרי כן רץ אל מקום הבקר לבקר משם בן בקר רך וטוב לעשות לאורחיו ולא עשה כל זה על יד אחד ממשרתיו העומדים לפניו (רמב"ן,שם)
וימהר- וימהרהו להכינו(רס"ג,שם)
ב.רבקה- מהירות וזריזות לזר גמור:
וַתֹּאמֶר שְׁתֵה אֲדֹנִי וַתְּמַהֵר וַתֹּרֶד כַּדָּהּ עַל יָדָהּ וַתַּשְׁקֵהוּ...וַתְּמַהֵר וַתְּעַר כַּדָּהּ אֶל הַשֹּׁקֶת וַתָּרָץ עוֹד אֶל הַבְּאֵר לִשְׁאֹב וַתִּשְׁאַב לְכָל גְּמַלָּיו (בראשית כד,יח-כ)
ותמלא כדה. בידה ולא בחבל: ותעל. מלמד שהיתה זריזה במלאכתה:
(שכל טוב (בובר) בראשית פרשת חיי שרה פרק כד סימן טז)
3.אמור מעט ועשה הרבה:
א.אברהם- פתח ב- "מעט מים" וסיים בסעודה דשנה:
יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ (בראשית יח,ד)
בן בקר רך וטוב. ג' פרים היו, (ג) כדי להאכילן ג' לשונות (ד) בחרדל (בבא מציעא פו:):(רש"י,שם)
ב.רבקה-
ב1.אליעזר ביקש מעט מים אבל היא שאבה לכל גמליו( עשרה גמלים!):
וַיָּרָץ הָעֶבֶד לִקְרָאתָהּ וַיֹּאמֶר הַגְמִיאִינִי נָא מְעַט מַיִם מִכַּדֵּךְ: וַתֹּאמֶר שְׁתֵה אֲדֹנִי וַתְּמַהֵר וַתֹּרֶד כַּדָּהּ עַל יָדָהּ וַתַּשְׁקֵהוּ: וַתְּכַל לְהַשְׁקֹתוֹ וַתֹּאמֶר גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב עַד אִם כִּלּוּ לִשְׁתֹּת (שם כד,יז-יט)
ב2.אליעזר ביקש לינה ללילה אחד והיא הציעה לינה ארוכה:
וַיֹּאמֶר בַּת מִי אַתְּ הַגִּידִי נָא לִי הֲיֵשׁ בֵּית אָבִיךְ מָקוֹם לָנוּ לָלִין (בראשית כד,כג)
ללין. לינה (מ) אחת, לין שם דבר, (נ) והיא אמרה ללון כמה לינות:(רש"י,שם)
4.ההליכה אל הלא ידוע
א.אברהם- ע"פ ציווי ה':
וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ (בראשית יב,א)
ב.רבקה- ע"פ בחירתה שלה:
כִּי אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ (כ"ד, ד)
וַיִּקְרְאוּ לְרִבְקָה וַיֹּאמְרוּ אֵלֶיהָ הֲתֵלְכִי עִם הָאִישׁ הַזֶּה וַתֹּאמֶר אֵלֵךְ: (שם כד,נח)
ד.רבקה יכלה להמשיך חייה הנעימים ובזכות בטחונה זכו לצאת ממצרים:
אלהים מושיב יחידים ביתה וגו' לא גלגל הקב"ה והוציא את ישראל ממצרים אלא בשביל שרה רבקה רחל ולאה בשכר שתפסה שרה את הגר והעלתה אותה למטתו של אברהם ובשכר שאמרו לה לרבקה (בראשית כד) התלכי עם האיש הזה ותאמר אלך ונתנה בטחונה על הקב"ה ובשכר שתפסה רחל את בלהה והעלתה למטתו של יעקב ובשכר שתפסה לאה את זלפה והעלתה למטתו של יעקב לכך נאמר אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות
(תנא דבי אליהו רבה פרק כז )
ה.גודל ה"אלך" של רבקה לעומת "לך לך" של אברהם:
בניגוד לאברהם שהולך ב"לך לך" עם אשתו ורכושו ובציווי מפורש של ה' , רבקה הולכת אל הלא נודע בגיל צעיר( 3 או 14 ) , על סמך דברי העבד ובלי בני משפחתה (פרט למינקת שלה).
זוהי נקודת המפנה של הפרשה בה הכל מתהפך לטובה והשרשרת שהחלה עם אברהם ושרה ממשיכה עם רבקה שמתחברת ליצחק (ענ"ד)
5.מחיר ההסתרה מבן הזוג:
א.אצל אברהם- רק במעשה העקידה:
וישכם אברהם בבקר - ולא הודיע הדבר לשרה, אולי תעשה רעה לעצמה באהבתה את יצחק. (רד"ק ,שם כב ג)
***התוצאה המרה:
לספוד לשרה ולבכתה. נסמכה מיתת שרה לעקידת יצחק, לפי שעל ידי בשורת העקידה, שנזדמן בנה לשחיטה וכמעט שלא נשחט, פרחה נשמתה ממנה ומתה:(רש"י,שם)
ב.אצל רבקה- כמעט לכל אורך נישואיהם- עוד בטרם נולדו יעקב ועשיו
וַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ וַתֹּאמֶר אִם כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי וַתֵּלֶךְ לִדְרשׁ אֶת יְ-הֹ-וָ-ה: וַיֹּאמֶר יְ-הֹ-וָ-ה לָהּ שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר (בראשית כה, כב-כג)
***התוצאה המרה:
וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב עַל הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וְאַהַרְגָה אֶת יַעֲקֹב אָחִי (בראשית כז,מא)
ג.מדוע אצל רבקה כל מעשיה היו בהסתרה מיצחק ?
וַתִּשָּׂא רִבְקָה אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא אֶת יִצְחָק וַתִּפֹּל מֵעַל הַגָּמָל (שם,כד,סד)
מרוב פחד ובושה כסתה רבקה עצמה בצעיף כמו שמבינה שאינה ראויה להיות לו לאשה, ומאז והלאה נקבע בלבה פחד. ולא הייתה עם יצחק כמו שרה עם אברהם ורחל עם יעקב, אשר בהיות להם איזה קפידא עליהם, לא בושו לדבר רתת לפניהם. מה שאין כן רבקה. וכל זה הקדמה להסיפור שיבוא בפרשת 'תולדות' שהיו יצחק ורבקה מחולקים בדעות. ומכל מקום לא מצאה רבקה לב להעמיד את יצחק על דעתה בדברים נכוחים, כי היא יודעת האמת כי עשו, רק ציד בפיו. וכן בשעת הברכות... ואילו הייתה רבקה עם אישה כמו שרה ורחל עם אנשיהן, לא היה מגיע בזה האופן. (הנצי"ב , העמק דבר, בראשית כז סה)
ד.אופיה של רבקה היה כנראה אופי של הסתרה מפני הסביבה- ואולי זה החל כשהסתירה צדיקותה בהיותה בבית אביה(ענ"ד):
הרי כתב 'בְּתוּלָה', 'וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ' למה לי?
אלא 'אִישׁ' זה העבד, שנאמר 'וְהָאִישׁ מִשְׁתָּאֵה לָהּ מַחֲרִישׁ' (בראשית כד, כא). 'לֹא יְדָעָהּ', שלא ידע מה בליבה. שראתה רבקה שגמליו מזוממין, אמרה, הרי אלו גמלי אברהם, וזה האיש בא לקחתני לבנו יצחק. התחילה לשאוב לעבד ולגמלים. כיוון שנתן לה נזמיה וצמידיה אמרה, אין אלו אלא כספי קידושין, והחרישה. ולא ידע שמרצונה התקדשה לו ליצחק.
דבר אחר: אם אינו עניין לכאן תנהו עניין לאחר זמן: 'אִישׁ' זה יצחק, שנאמר 'מִי הָאִישׁ הַלָּזֶה' (בראשית כד, סה). 'לֹא יְדָעָהּ', שלא ידע יצחק שנאמר לה 'רַב יַעֲבֹד צָעִיר' (כה, כג), שאם ידע, לא היה אוהב את עשו. (צוהר תעשה לתיבה/ ד"ר רונן אחיטוב, פרשת חיי שרה)
6.הברכה המשותפת שקבלו לאחר הנכונות להקרבה:
א.אברהם לאחר העקידה:
כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו (כ"ב, יז)
ב.רבקה בצאתה מבית הוריה:
וַיְבָרְכוּ אֶת רִבְקָה וַיֹּאמְרוּ לָהּ אֲחֹתֵנוּ אַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה וְיִירַשׁ זַרְעֵךְ אֵת שַׁעַר שׂנְאָיו: (בראשית כד,ס)
את היי לאלפי רבבה. את וזרעך תקבלו אותה ברכה שנאמר לאברהם בהר המוריה, הרבה ארבה את זרעך וגו', יהי רצון שיהא אותו הזרע ממך ולא מאשה אחרת:(רש"י,שם)
ג.הסיבה להבדל בין הברכות:
ויירש זרעך את שער שונאיו. הוא ברכה באיכות, שיהיו חכמים יושבי שער, אפי' בשערי שונאיו, והוא מפני שיהיו נדרשים לחכמתם ועצתם. ולעיל בפרשת עקידה הי' כמו כן ברכת ה' ויירש זרעך את שער אויביו, אלא שהקב"ה היודע מחשבות אמר אויביו שהוא שנאה בלב, אבל שונאיו משמעו שעושים רע גם בפועל כדכתיב דברים ל' ז', על שנאיך אשר רדפוך, ואנשים לא ידעו הפלא הלז, שיהיו אויבים בלב מבקשים עצתם ודעתם, כי אם יראו אשר אפי' שונאיו בפועל יהיו נצרכים לחכמת ישראל:
(העמק דבר ,שם)
7.הדאגה לנישואי דור ההמשך:
וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ הַמּשֵׁל בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי: וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּי-הֹ-וָ-ה אֱ-לֹהֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ: כִּי אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי לְיִצְחָק (בראשית כד,ב-ד)
ג.מדוע שינתה רבקה מלשון אברהם ויצחק והזהירה מבנות חת ?
נקדים עוד שידוע מדברי החוזה מלובלין זי"ע בעניין שבע אומות שהיו בארץ ישראל: הכנעני החיתי האמורי הפריזי החיוי היבוסי הגרגשי שהם בבחינת זה לעומ זה עשה א-לוהים כי כמו שיש ז' מידות מצד הקדושה: חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד מלכות כן יש ז' מידות מצד הטומאה...
על פי הידוע כי מדתו של יעקב היא תפארת הכלולה מחסד וגבורה דקדושה על כן הזהירו אותו יצחק ורבקה שלא יקח לו אישה שהיא מצד חסד או גבורה דקליפה והנה רבקה נתכוונה לכבוד יצחק בעלה שהיה גבורה דקדושה לכן הזהירה את יעקב שלא לקחת מבנות חת שהם גבורה דקליפה ואילו יצחק נתכוון לכבוד רבקה שמדתה חסד לכן הזהירו שלא לקחת מבנות כנען שהן קליפה דחסד (שבילי פנחס בראשית חלק ב ע"מ סו, פרשת חיי שרה מאמר יב רבקה המידת החסשד שהמתיקה הדין של יצחק)
8.מגלים תושיה ויוזמה להתחזות
א.אברהם בירידה למצרים מבקש משרה להתחזות לאחותו הביולוגית מאמו שהיא אסורה עליו:
אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ (בראשית יב,יג)
ב.רבקה המלבישה של יעקב בגדי חמודות ומבקשת ממנו להתחזות לאחיו כדי שיזכה בברכת הבכור:
וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל רִבְקָה אִמּוֹ הֵן עֵשָׂו אָחִי אִישׁ שָׂעִר וְאָנֹכִי אִישׁ חָלָק: אוּלַי יְמֻשֵּׁנִי אָבִי וְהָיִיתִי בְעֵינָיו כִּמְתַעְתֵּעַ וְהֵבֵאתִי עָלַי קְלָלָה וְלֹא בְרָכָה: וַתֹּאמֶר לוֹ אִמּוֹ עָלַי קִלְלָתְךָ בְּנִי אַךְ שְׁמַע בְּקֹלִי וְלֵךְ קַח לִי: (בראשית כז, יא-יג)
9.שילוח הבן:
א.אברהם (ביוזמת שרה ובאישור הקב"ה) נאלץ לשלח ולגרש את בנו ישמעאל כדי להציל את יצחק:
וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם וַיִּתֵּן אֶל הָגָר שָׂם עַל שִׁכְמָהּ וְאֶת הַיֶּלֶד וַיְשַׁלְּחֶהָ וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע בְּמִדְבַּר בְּאֵר שָׁבַע:(בראשית כא,יד)
ב.רבקה (ויצחק שלא במודע) נאלצת לשלח את יעקב כדי להציל אותו מעשיו
וְעַתָּה בְנִי שְׁמַע בְּקֹלִי וְקוּם בְּרַח לְךָ אֶל לָבָן אָחִי חָרָנָה: וְיָשַׁבְתָּ עִמּוֹ יָמִים אֲחָדִים עַד אֲשֶׁר תָּשׁוּב חֲמַת אָחִיךָ:(שם כז מג-מד)
10.דווקא אברהם מתבשר בלידתה של רבקה לזקנותה של מלכה בת אחיו:
וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֻּגַּד לְאַבְרָהָם לֵאמֹר הִנֵּה יָלְדָה מִלְכָּה גַם הִוא בָּנִים לְנָחוֹר אָחִיךָ...וְאֵת בְּתוּאֵל: וּבְתוּאֵל יָלַד אֶת רִבְקָה (בראשית כב,כ-כג)
א.אברהם מתבשר על הנס הגדול שהתרחש גם אצל אחיו ובת אחיו:
מלכה גם היא. בעבור היותה בת הרן אחיו היתה בשורה לאברהם שנפקד אחיו הגדול בבנים רבים מבת אחיו המת ומלשון הכתוב נראה שלא ידע באחד מהם בלתי היום ואם היתה פקודתם בימי בחורותם אי אפשר שלא שמעו עד היום כי אין המרחק רב בין ארם נהרים ובין ארץ כנען והנה אברהם בצאתו מחרן בן ע"ה שנה וגם נחור זקן ואשתו איננה בחורה אבל עשה ה' להם נס שנפקדו בימי הזקנה וזה טעם "מלכה גם היא" ובדברי רבותינו (ילק"ש רמז תשסו) יאמר שנפקדה כאחותה
(רמב"ן,שם)
ב.מדוע אם כן בשולחו את אליעזר אין הוא נוקב בשם רבקה?
אברהם ידע גם ידע שרבקה היא בת זוגו של יצחק שכך נקבע מהשמים אלא שגם אחרי שנקבע יכול היה יצחק לישא אחרת אם רבקה ח"ו היתנ מרשיעה וחשש אברהם שכיון שבתואל ולבן אביה ואחריה רשעים הם , שמא תלמד ממעשיהם.
ומחמת כן לא אמר אברהם לאליעזר בפירוש שיקח את רבקה אלא רק רמז לו - סע לחרן ובדוק שם בעצמך מה מידותיה ועד כמה ראויה היא ליצחק בני
(תורת חסד בראשית/הרב אליהו חנן, ע"מ רכז-רכח)
סיכום ביניים: רבקה ממשיכה את מידת החסד של אברהם ולכך רמז אליעזר במילת החסד בתפילתו לה' :
וַיֹּאמַר יְ-הֹ-וָ-ה אֱ-לֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם הַקְרֵה נָא לְפָנַי הַיּוֹם וַעֲשֵׂה חֶסֶד עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם: הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב עַל עֵין הַמָּיִם וּבְנוֹת אַנְשֵׁי הָעִיר יֹצְאֹת לִשְׁאֹב מָיִם: וְהָיָה הַנַּעֲרָ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה וְאָמְרָה שְׁתֵה וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק וּבָהּ אֵדַע כִּי עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם אֲדֹנִי (בראשית כד יב-יד)
חלק ב: רבקה ממשיכתה של שרה
1.שם ה' בתחילת הפרשה על שרה ובסופה על רבקה:
וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה ...
וכן אצל רבקה:
...וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ
ס"ת הווי"ה (ע"פ צמח דוד, דוד רבינוביץ פרשת חיי שרה)
וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַי-הֹ-וָ-ה בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל (בראשית כד,א)
ואברהם זקן בא בימים
הרבה מפרשים תמהו הלא כבר נאמר ואברהם ושרה זקנים באים בימים והיה כמו ל"ז שנה בין שני זמנים אלו...
וכפי הפשט נוכל לומר, שטובים השנים מן האחד והחוט המשולש לא במהרה ינתק וזה כי האשה הטובה מוספת לבעלה חיים כמו שאמר (קהלת ט.ט) ראה חיים עם האשה, והבן הטוב מוסיף ג"כ חיים לאביו, כי כל המעמיד בן צדיק כאלו לא מת ק"ו בחייו, לפיכך מן לידת יצחק עד מיתת שרה היה החוט משולש, כי נתוספה לאברהם חיות מצד האשה ומצד בנו יצחק. ובכל הימים הללו היה עומד במעמד אחד לא נתוספה בו חולשה כמנהג הזקנים, כי היו לו ימי שמחה וברכה, אבל קודם לידת יצחק לא היה לו שמחה כי אם מאשתו, ואחר מיתת שרה לא היה לו שמחה כי אם בבנו, על כן היו שני גבולים אלו שוים, כמו שהיה סמוך ללידת יצחק כך נעשה אחר מיתת שרה, לפיכך נאמר לשון אחד על ב' זמנים אלו אע"פ שהיה מרחק רב ביניהם. לפיכך היה מהדר תיכף להשיאו אשה, כי חשב אולי אשתו תמלא מקומה של שרה ויהיה שמח בה כמו באשתו ממש, וכך היה שעד שלא שקעה שמשה של שרה זרחה שמשה של רבקה ונעשית דוגמת שרה ממש כמו שפירש"י בסמוך ויביאה האהלה שרה אמו והרי היא אמו כו' וזהו קישור נכון בסמיכות פסוק זה אל הזיווג של יצחק. (כלי יקר,שם)
שמע בקלה. (בקול רוח הקדש שבה), למדנו שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות: (רש"י,שם)
ב.רבקה גם כן היתה ללא בית רחם(עיקר מטרין):
(בראשית כה, כא): כִּי עֲקָרָה הִוא, רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי לָקִישׁ, עִקַּר מַטְרִין לָא הֲוָה לָהּ וְגָלַף לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִקַּר מַטְרִין. (בראשית כה, כא):(בראשית רבה, סג,ה)
ג.הברכה שקיבלה רבקה היתה לה לרועץ ועיכבה את יכולתה להוליד במשך 20 שנה :
(בראשית כד, ס): אֲחֹתֵנוּ אַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה, רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָה מִפְּנֵי מָה לֹא נִפְקְדָה רִבְקָה עַד שֶׁנִּתְפַּלֵּל עָלֶיהָ יִצְחָק, שֶׁלֹא יִהְיוּ עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים אוֹמְרִים תְּפִלָּתֵנוּ עָשְׂתָה פֵּרוֹת, אֶלָּא (בראשית כה, כא): וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַה' לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ
(בראשית רבה, ס,יג)
הנה בכל שליחות אליעזר לקחת את רבקה, היו נסים. הדרך קפצה לפניו והיא נזדמנה לו מיד, ובנסיון שהתפלל עליו, ובתואל שרצה לעכב בא מלאך והמיתו, והכל על פי מה שאמר לו אברהם: הוא ישלח מלאכו לפניך לקחת אשה לבני משם. מופתים גלויים היו בכל פרשה זו, ואליעזר סיפר לו את כל זה. ואף על פי כן מתי לקחה יצחק? רק כאשר חזא והא תקנין עובדהא כעובדי שרה אמיה. רק אז הוא ונסיבית רבקה.(הגרי"ז,שם)
וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ (בראשית כד, סז), כָּל יָמִים שֶׁהָיְתָה שָׂרָה קַיֶּמֶת הָיָה עָנָן קָשׁוּר עַל פֶּתַח אָהֳלָהּ, כֵּיוָן שֶׁמֵּתָה פָּסַק אוֹתוֹ עָנָן, וְכֵיוָן שֶׁבָּאת רִבְקָה חָזַר אוֹתוֹ עָנָן. כָּל יָמִים שֶׁהָיְתָה שָׂרָה קַיֶּמֶת הָיוּ דְּלָתוֹת פְּתוּחוֹת לִרְוָחָה, וְכֵיוָן שֶׁמֵּתָה שָׂרָה פָּסְקָה אוֹתָהּ הָרְוָחָה, וְכֵיוָן שֶׁבָּאת רִבְקָה חָזְרָה אוֹתָהּ הָרְוָחָה. וְכָל יָמִים שֶׁהָיְתָה שָׂרָה קַיֶּמֶת הָיָה בְּרָכָה מְשֻׁלַּחַת בָּעִסָּה, וְכֵיוָן שֶׁמֵּתָה שָׂרָה פָּסְקָה אוֹתָהּ הַבְּרָכָה, כֵּיוָן שֶׁבָּאת רִבְקָה חָזְרָה. כָּל יָמִים שֶׁהָיְתָה שָׂרָה קַיֶּמֶת הָיָה נֵר דּוֹלֵק מִלֵּילֵי שַׁבָּת וְעַד לֵילֵי שַׁבָּת, וְכֵיוָן שֶׁמֵּתָה פָּסַק אוֹתוֹ הַנֵּר, וְכֵיוָן שֶׁבָּאת רִבְקָה חָזַר. וְכֵיוָן שֶׁרָאָה אוֹתָהּ שֶׁהִיא עוֹשָׂה כְּמַעֲשֵׂה אִמּוֹ, קוֹצָה חַלָּתָהּ בְּטָהֳרָה וְקוֹצָה עִסָּתָהּ בְּטָהֳרָה, מִיָּד וַיְּבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה. (בראשית רבה,ס,טז)
8. רבקה - זהה לדמותה של שרה!
וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, הַפָּסוּק הַזֶּה קָשֶׁה. הָאֹהֱלָה? הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת לְאֹהֶל שָׂרָה אִמּוֹ! מַה זֶּה הָאֹהֱלָה? שֶׁחָזְרָה לְשָׁם הַשְּׁכִינָה. מִשּׁוּם שֶׁכָּל זְמַן שֶׁשָּׂרָה הָיְתָה קַיֶּמֶת בָּעוֹלָם, לֹא זָזָה מִמֶּנָּה הַשְּׁכִינָה, וְנֵר הָיָה דוֹלֵק מֵעֶרֶב שַׁבָּת לְעֶרֶב שַׁבָּת וְהָיָה מֵאִיר אֶת כָּל אוֹתָם יְמוֹת הַשָּׁבוּעַ. אַחַר שֶׁמֵּתָה, כָּבָה אוֹתוֹ הַנֵּר. כֵּיוָן שֶׁבָּאָה רִבְקָה, חָזְרָה הַשְּׁכִינָה וְהִדְלִיקָה אֶת הַנֵּר. שָׂרָה אִמּוֹ - שֶׁדָּמְתָה לְשָׂרָה בְּכָל מַעֲשֶׂיהָ.
רַבִּי יְהוּדָה אָמַר, כְּמוֹ שֶׁדְּמוּתוֹ שֶׁל יִצְחָק הָיְתָה כִּדְמוּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם, וְכָל מִי שֶׁרָאָה אֶת יִצְחָק אָמַר זֶה וַדַּאי אַבְרָהָם שֶׁהוֹלִיד אֶת יִצְחָק - כָּךְ גַּם דְּמוּתָהּ שֶׁל רִבְקָה מַמָּשׁ הָיְתָה כִּדְמוּתָהּ שֶׁל שָׂרָה, וּמִשּׁוּם כָּךְ שָׂרָה אִמּוֹ וַדַּאי.
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, בַּכֹּל כָּךְ זֶה, אֲבָל בּא רְאֵה, זֶהוּ סוֹד. שֶׁאַף עַל גַּב שֶׁשָּׂרָה מֵתָה, דְּמוּתָהּ לֹא זָזָה מִן הַבַּיִת, וְלֹא נִרְאֲתָה שָׁם מִיּוֹם שֶׁמֵּתָה עַד שֶׁבָּאָה רִבְקָה. כֵּיוָן שֶׁנִּכְנְסָה רִבְקָה, נִרְאֲתָה דְמוּתָהּ שֶׁל שָׂרָה, שֶׁכָּתוּב וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה וְגוֹ'. מִיָּד שָׂרָה אִמּוֹ נִרְאֲתָה שָׁם. וְלֹא הָיָה רוֹאֶה, רַק יִצְחָק לְבַדּוֹ כְּשֶׁנִּכְנַס לְשָׁם, וְעַל כֵּן וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ. [ס''א מה זה אחרי אמו? אחרי] שֶׁאִמּוֹ נִרְאֲתָה וְהִזְדַּמְּנָה בַּבַּיִת, וְעַל כֵּן לֹא כָתוּב אַחֲרֵי מִיתַת אִמּוֹ, אֶלָּא אַחֲרֵי אִמּוֹ.
שרה צוחקת ומבינה שגם כאשר תגיע ל"בקברה" (אותיות בקרבה) - יש מי שימשיך אותה- יצחק ורבקה (ענ"ד)
(ענ"ד)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה