ויצא- סוד האימהות והסימנים- דף מקורות

1.רחל ולאה- 2 עולמות:

רַבִּי שִׁמְעוֹן פָּתַח וְאָמַר, (ירמיה לא) קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ וְגוֹ'. בֹּא רְאֵה, הַפָּסוּק הַזֶּה פֵּרְשׁוּהוּ בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת. וּפָסוּק זֶה קָשֶׁה, רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ - בְּנֵי רָחֵל הָיוּ יוֹסֵף וּבִנְיָמִין וְלֹא יוֹתֵר, וְלֵאָה [כלם] שִׁשָּׁה שְׁבָטִים הָיוּ לָהּ, לָמָּה בָּכְתָה רָחֵל וְלֹא לֵאָה?

אֶלָּא כָּךְ אָמְרוּ, כָּתוּב (בראשית כט) וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת. לָמָּה רַכּוֹת? מִשּׁוּם שֶׁכָּל יוֹם יָצְאָה לְפָרָשַׁת דְּרָכִים וְשָׁאֲלָה עַל עֵשָׂו, וְהָיוּ אוֹמְרִים לָהּ אֶת מַעֲשָׂיו שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע, וּפָחֲדָה לִפֹּל בְּגוֹרָלוֹ, וְהָיְתָה בּוֹכָה כָּל יוֹם עַד שֶׁהִתְרַכְּכוּ עֵינֶיהָ.

וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךָ הוּא אָמַר: אַתְּ בָּכִית בִּשְׁבִיל אוֹתוֹ צַדִּיק כְּדֵי שֶׁלֹּא תִהְיִי בְּגוֹרָלוֹ שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע, חַיָּיִךְ אֲחוֹתֵךְ תַּעֲמֹד בְּפָרָשַׁת דְּרָכִים וְתִבְכֶּה עַל גָּלוּת יִשְׂרָאֵל, וְאַתְּ תַּעַמְדִי בִּפְנִים וְלֹא תִבְכִּי עֲלֵיהֶם, וְרָחֵל הִיא הַבּוֹכָה עַל גָּלוּת יִשְׂרָאֵל.

אֲבָל פָּסוּק זֶה הוּא עַל מַה שֶּׁאָמַרְנוּ. אֲבָל סוֹד הַדָּבָר, שֶׁרָחֵל וְלֵאָה הֵן שְׁנֵי עוֹלָמוֹת, אֶחָד עוֹלָם הַנִּכְסֶה, וְאֶחָד עוֹלָם הַנִּגְלֶה, וְלָכֵן זוֹ נִקְבְּרָה וְנִסְתַּתְּרָה בְּתוֹךְ הַמְּעָרָה וְנִתְכַּסְּתָה, וְזוֹ עוֹמֶדֶת בְּפָרָשַׁת דְּרָכִים בַּנִּגְלֶה, וְהַכֹּל כַּצּוּרָה הָעֶלְיוֹנָה, וְלָכֵן לֹא הִכְנִיס אוֹתָהּ יַעֲקֹב לַמְּעָרָה וְלֹא בְּמָקוֹם אַחֵר, שֶׁהֲרֵי כָּתוּב (שם מח) בְּעוֹד כִּבְרַת אֶרֶץ לָבֹא אֶפְרָתָה, וְלֹא הִכְנִיס אוֹתָהּ לָעִיר, מִשּׁוּם שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ שֶׁמְּקוֹמָה הָיָה בְּמָקוֹם הַנִּגְלֶה

(זוהר שמות כט , ע"ב)

2.בחינת רחל ולאה - סוד הפער והכישלון של המרגלים:

אֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר שָׁלַח מֹשֶׁה לָתוּר אֶת הָאָרֶץ (במדבר יג,טז) 

וַיַּעֲלוּ וַיָּתֻרוּ אֶת הָאָרֶץ מִמִּדְבַּר צִן עַד רְחֹב לְבֹא חֲמָת(במדבר יג, כא)

3.רחל ולאה- שתי קורות בתולדות עם ישראל:

וּלְלָבָן שְׁתֵּי בָנוֹת (בראשית כט, טז), כִּשְׁתֵּי קוֹרוֹת מְפֻלָּשׁוֹת מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, זוֹ הֶעֱמִידָה אַלּוּפִים וְזוֹ הֶעֱמִידָה אַלּוּפִים. זוֹ הֶעֱמִידָה מְלָכִים וְזוֹ הֶעֱמִידָה מְלָכִים. מִזּוֹ עָמְדוּ הוֹרְגֵי אֲרָיוֹת וּמִזּוֹ עָמְדוּ הוֹרְגֵי אֲרָיוֹת. מִזּוֹ עָמְדוּ נְבִיאִים וּמִזּוֹ עָמְדוּ נְבִיאִים. מִזּוֹ עָמְדוּ שׁוֹפְטִים וּמִזּוֹ עָמְדוּ שׁוֹפְטִים. מִזּוֹ עָמְדוּ מְכַבְּשֵׁי אֲרָצוֹת וּמִזּוֹ עָמְדוּ מְכַבְּשֵׁי אֲרָצוֹת. מִזּוֹ עָמְדוּ מְחַלְּקֵי אֲרָצוֹת וּמִזּוֹ עָמְדוּ מְחַלְּקֵי אֲרָצוֹת. קָרְבַּן בְּנָהּ שֶׁל זוֹ דּוֹחֶה שַׁבָּת וְקָרְבַּן בְּנָהּ שֶׁל זוֹ דּוֹחֶה שַׁבָּת. מִלְחֶמֶת בְּנָהּ שֶׁל זוֹ דּוֹחָה שַׁבָּת וּמִלְחֶמֶת בְּנָהּ שֶׁל זוֹ דּוֹחָה אֶת הַשַׁבָּת. לָזוֹ נִתַּן שְׁתֵּי לֵילוֹת וְלָזוֹ נִתַּן שְׁתֵּי לֵילוֹת, לֵילוֹ שֶׁל פַּרְעֹה וְלֵילוֹ שֶׁל סַנְחֵרִיב לְלֵאָה, לֵילוֹ שֶׁל גִּדְעוֹן וְלֵילוֹ שֶׁל מָרְדְּכַי לְרָחֵל. (אסתר ו, א): בַּלַּיְלָה הַהוּא נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ. וְשֵׁם הַגְּדֹלָה לֵאָה, גְּדוֹלָה בְּמַתְּנוֹתֶיהָ, כְּהֻנָּה לְעוֹלָם וּמַלְכוּת לְעוֹלָם, דִּכְתִיב (יואל ד, כ): וִיהוּדָה לְעוֹלָם תֵּשֵׁב וגו', וּכְתִיב (תהלים קלב, יד): זֹאת מְנוּחָתִי עֲדֵי עַד. וְשֵׁם הַקְּטַנָּה רָחֵל, קְטַנָּה בְּמַתְּנוֹתֶיהָ, יוֹסֵף לְשָׁעָה, שָׁאוּל לְשָׁעָה, וְשִׁילֹה לְשָׁעָה, (תהלים עח, סז): וַיִּמְאַס בְּאֹהֶל יוֹסֵף וּבְשֵׁבֶט אֶפְרַיִם לֹא בָחָר.

(בראשית רבה פרשה ע סימן טו)

4.רחל ולאה- הודיה ושתיקה:

לֵאָה תָּפְסָה פֶּלֶךְ הוֹדָיָה, וְעָמְדוּ הֵימֶנָּה בַּעֲלֵי הוֹדָיָה, יְהוּדָה (בראשית לח, כו): וַיַּכֶּר יְהוּדָה וַיֹּאמֶר צָדְקָה מִמֶּנִּי. דָּוִד אָמַר (תהלים קלו, א): הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב. דָּנִיֵּאל אָמַר (דניאל ב, כג): לָךְ אֱלָהּ אֲבָהָתִי מְהוֹדֵא וּמְשַׁבַּח אֲנָה, רָחֵל תָּפְסָה פֶּלֶךְ שְׁתִיקָה, וְעָמְדוּ כָּל בָּנֶיהָ בַּעֲלֵי מִסְטִירִין. בִּנְיָמִין (שמות כח, כ): יָשְׁפֵה, יֵשׁ פֶּה, יוֹדֵעַ בִּמְכִירָתוֹ שֶׁל יוֹסֵף וְאֵינוֹ מַגִּיד. שָׁאוּל (שמואל א י, טז): וְאֶת דְּבַר הַמְּלוּכָה לֹא הִגִּיד לוֹ. אֶסְתֵּר (אסתר ב, כ): אֵין אֶסְתֵּר מַגֶּדֶת מוֹלַדְתָּהּ וְאֶת עַמָּהּ.(בראשית רבה, עא,ה)

5.רחל ולאה ומצוות העדפת בכור השניאה:

"כי תהיין לאיש" (דברים כא טו) – זה יעקב, שנאמר: "איש תם" (כה כז). "שתי נשים" – רחל ולאה. "האחת אהובה" – זו רחל. "והאחת שנואה" – זו לאה. "וילדו לו בנים" – שתיהן ילדו לו. ומה שהעמידה לאה העמידה רחל, לאה נביאים, רחל נביאים, לאה שופטים ורחל שופטים. "והיה הבן הבכור לשניאה" – זה ראובן. "והיה ביום הנחילו את בניו" (שם טז) – בשעה שעמד להיפטר מן העולם: "ויקרא יעקב אל בניו" (מט א). "את אשר יהיה לו" – אלו ברכות. "לא יוכל לבכר את בן האהובה" – זה יוסף שלא קראו בכור. "על פני בן השנואה הבכור" – זה ראובן. "כי את הבכור בן השנואה יכיר" (דברים שם יז) – זה ראובן שהכירו והודיעו לכל שהוא בכור: "ראובן בכורי אתה" (מט ג) … "כי הוא ראשית אונו" – זה ראובן: "כוחי וראשית אוני" (מט ג). "לו משפט הבכורה" – שאין מיחסין בכל מקום לבכורה אלא לראובן. תדע לך שכן הוא שאף בשעת הקלקלה ייחסו לבכור, הה"ד: "בני לאה בכור יעקב ראובן" (בראשית לה כג)

(בראשית רבתי פרשת וישלח עמוד 158)

6.רחל מוסרת הסימנים ללאה:

באותה שעה קפצה רחל אמנו לפני הקב"ה ואמרה רבש"ע גלוי לפניך שיעקב עבדך אהבני אהבה יתירה ועבד בשבילי לאבא שבע שנים וכשהשלימו אותן שבע שנים והגיע זמן נשואי לבעלי יעץ אבי להחליפני לבעלי בשביל אחותי והוקשה עלי הדבר עד מאד כי נודעה לי העצה והודעתי לבעלי ומסרתי לו סימן שיכיר ביני ובין אחותי כדי שלא יוכל אבי להחליפני, ולאחר כן נחמתי בעצמי וסבלתי את תאותי ורחמתי על אחותי שלא תצא לחרפה, ולערב חלפו אחותי לבעלי בשבילי ומסרתי לאחותי כל הסימנין שמסרתי לבעלי כדי שהיא סבור שהיא רחל, ולא עוד אלא שנכנסתי תחת המטה שהיה שוכב עם אחותי והיה מדבר עמה והיא שותקת ואני מישיבתו על כל דבר ודבר כדי שלא יכיר לקול אחותי וגמלתי חסד עמה, ולא קנאתי בה ולא הוצאתיה לחרפה, ומה אני שאני בשר ודם עפר ואפר לא קנאתי לצרה שלי ולא הוצאתיה לבושה ולחרפה, ואתה מלך חי וקיים רחמן מפני מה קנאת לעבודת כוכבים שאין בה ממש והגלית בני ונהרגו בחרב ועשו אויבים בם כרצונם, מיד נתגלגלו רחמיו של הקדוש ברוך הוא ואמר בשבילך רחל אני מחזיר את ישראל למקומן הדא הוא דכתיב (ירמיה ל"א) כה אמר ה' קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה מאנה להנחם על בניה כי איננו, וכתיב (שם ירמיהו ל"א) כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעולתך וגו' וכתיב (שם ירמיהו ל"א) ויש תקוה לאחריתך נאם ה' ושבו בנים לגבולם

(איכה רבה (וילנא) פתיחתות ד"ה כד)

7.הסימנים וחטאי גן עדן:

בני- נידה:

אֶל הָאִשָּׁה אָמַר הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ (בראשית ג, טז)

מזוני- הפרשת חלה:

בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב (בראשית ג,יט)

חיי- עונש המיתה שהושת על העולם:

וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת (בראשית ב,יז)

 איך יתכן שיעקב אבינו נשא 2 אחיות? ומדוע סובבה ההשגחה שיקרה כן ?

וְאִשָּׁה אֶל אֲחֹתָהּ לֹא תִקָּח לִצְרֹר לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ עָלֶיהָ בְּחַיֶּיהָ. (ויקרא יח, יח)

רחל ולאה

"כי תהיין לאיש" (דברים כא טו) – זה יעקב, שנאמר: "איש תם" (כה כז). "שתי נשים" – רחל ולאה. "האחת אהובה" – זו רחל. "והאחת שנואה" – זו לאה. "וילדו לו בנים" – שתיהן ילדו לו. ומה שהעמידה לאה העמידה רחל, לאה נביאים, רחל נביאים, לאה שופטים ורחל שופטים. "והיה הבן הבכור לשניאה" – זה ראובן. "והיה ביום הנחילו את בניו" (שם טז) – בשעה שעמד להיפטר מן העולם: "ויקרא יעקב אל בניו" (מט א). "את אשר יהיה לו" – אלו ברכות. "לא יוכל לבכר את בן האהובה" – זה יוסף שלא קראו בכור. "על פני בן השנואה הבכור" – זה ראובן. "כי את הבכור בן השנואה יכיר" (דברים שם יז) – זה ראובן שהכירו והודיעו לכל שהוא בכור: "ראובן בכורי אתה" (מט ג) … "כי הוא ראשית אונו" – זה ראובן: "כוחי וראשית אוני" (מט ג). "לו משפט הבכורה" – שאין מיחסין בכל מקום לבכורה אלא לראובן. תדע לך שכן הוא שאף בשעת הקלקלה ייחסו לבכור, הה"ד: "בני לאה בכור יעקב ראובן" (בראשית לה כג)

(בראשית רבתי פרשת וישלח עמוד 158)

רחל ולאה- הבונות את בית ישראל:

"ויאמרו כל העם אשר בשער והזקנים: עדים. יתן ה' את האשה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה אשר בנו שתיהם את בית ישראל" (רות ד יא). 

א"ר יצחק: רחל היתה עיקרו של בית, לפיכך: "ורחל עקרה" (בראשית כט לא) – עיקרה של בית. א"ר ברכייה: רוב מסובין משל לאה היו, לפיכך הוא עושה רחל עקרה. 

תני ר' שמעון בן יחאי: לפי שנאמרו דברים כנגד רחל, לפיכך נקראו ישראל על שמה: "רחל מבכה על בניה" (ירמיה לא יד). ולא סוף דבר על שמה, אלא על שם בנה, שנאמר: "אולי יחנן ה' צבאות שארית יוסף" (עמוס ה טו). 

ולא סוף דבר על שם בנה אלא על שם בן בנה: "הבן יקיר לי אפרים" (ירמיה לא יט). 

וכל גדול שבישראל על שם אפרים: "ודוד בן איש אפרתי" (שמואל א יז יב), "וירבעם בן נבט אפרתי" (מלכים א יא כו), "מחלון וכליון אפרתים" (רות א ב).

(רות רבה (לרנר) פרשה ז)

נקודת הכשל של המרגלים- בחינת רחל ובחינת לאה ביחס לארץ ישראל:

וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת וְרָחֵל הָֽיְתָה יְפַת תֹּאַר וִיפַת מַרְאֶֽה (בראשית כט,יז)
הארי ז"ל מלמד שיש שתי גישות בראיית ארץ ישראל,האחת שהיא בבחינת לאה והשנית בבחינת רחל והוא מבטא בזה את היחס לארץ ישראל.רחל מבטאת את ההשתכלות החיצונית את הטבע הגשמי של הארץ בעוד שלאה מבטאת את הראייה הפנימית והנשמתית שלה.

משה ידע כי ארץ ישראל איננה דבר חיצוני (אורות ארץ ישראל,א) כמו שאר הארצות.הוא ניסה ללמד את האנשים שבארץ ישראל ישנו שילוב נפלא בין החומר לרוח, מקום בו נשקי שמיא וארעא בהדי הדדי ולכן הזמין אותם לראות את חלקה הפנימי של ארץ ישראל באומרו:
אֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר שָׁלַח מֹשֶׁה לָתוּר אֶת הָאָרֶץ (יג,טז)  ראשי תיבות לאה שיראו את הנשמה בעודם רואים את החומר ושיבינו כי בארץ ישראל אין מלחמה בין שתי הקומות הללו כבחוצה לארץ
המרגלים נשארו בראייה התחתונה והחיצונית בלבד..רחוב לבוא חמת (שם,כא) ראשי תיבות רחל וראו בזה איום גדול לרוחניותם (אור יואל,הרב יואל בן הראש,פרשת שלח לך)

א.שתי קורות הבונות את בית ישראל:

וּלְלָבָן שְׁתֵּי בָנוֹת (בראשית כט, טז), כִּשְׁתֵּי קוֹרוֹת מְפֻלָּשׁוֹת מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, 

ב.אלופי יהודה ואלפי מנשה:{וְאָמְרוּ אַלֻּפֵי יְהוּדָה בְּלִבָּם . בַּיּוֹם הַהוּא אָשִׂים אֶת אַלֻּפֵי יְהוּדָה כְּכִיּוֹר אֵשׁ בְּעֵצִים וּכְלַפִּיד אֵשׁ...(זכריה יב,ה-ו)}

זוֹ הֶעֱמִידָה אַלּוּפִים וְזוֹ הֶעֱמִידָה אַלּוּפִים. 

ג.שאול מרחל ודוד מלאה:

זוֹ הֶעֱמִידָה מְלָכִים וְזוֹ הֶעֱמִידָה מְלָכִים. 

ד.דוד ושמשון שהרגו אריות: {שמשון (שופטים יד, ו),דוד (שמואל א יז, לו)}

מִזּוֹ עָמְדוּ הוֹרְגֵי אֲרָיוֹת וּמִזּוֹ עָמְדוּ הוֹרְגֵי אֲרָיוֹת. 

ה.משה מלאה, יהושע מרחל:

מִזּוֹ עָמְדוּ נְבִיאִים וּמִזּוֹ עָמְדוּ נְבִיאִים. 

ו.עתניאל מיהודה, שמשון מדן, . אהוד מ\בנימין, דבורה מאפרים, גדעון ממנשה:

מִזּוֹ עָמְדוּ שׁוֹפְטִים וּמִזּוֹ עָמְדוּ שׁוֹפְטִים. 

ז.משה ודוד מלאה, יהושע מרחל:

מִזּוֹ עָמְדוּ מְכַבְּשֵׁי אֲרָצוֹת וּמִזּוֹ עָמְדוּ מְכַבְּשֵׁי אֲרָצוֹת. 

ח.יהושע מרחל,משה מלאה:

מִזּוֹ עָמְדוּ מְחַלְּקֵי אֲרָצוֹת וּמִזּוֹ עָמְדוּ מְחַלְּקֵי אֲרָצוֹת. 

ט.קרבן נשיא שבט אפרים במשכן וקורבן שלמה בחניכת המקדש:

קָרְבַּן בְּנָהּ שֶׁל זוֹ דּוֹחֶה שַׁבָּת וְקָרְבַּן בְּנָהּ שֶׁל זוֹ דּוֹחֶה שַׁבָּת. 

י.יהושע על יריחו בשבת (ירושלמי שבת פ"א ה"ח) ודוד על קעילה (עירובין מה.)

מִלְחֶמֶת בְּנָהּ שֶׁל זוֹ דּוֹחָה שַׁבָּת וּמִלְחֶמֶת בְּנָהּ שֶׁל זוֹ דּוֹחָה אֶת הַשַׁבָּת. 

יא.משה מוציאם בלילה  וחזקיהו והנס שנעשה לו- בני לאה, גדעון ממנשה ונצחונו על המדיניים בלילה  ומרדכי מבני בנימין:

לָזוֹ נִתַּן שְׁתֵּי לֵילוֹת וְלָזוֹ נִתַּן שְׁתֵּי לֵילוֹת, לֵילוֹ שֶׁל פַּרְעֹה וְלֵילוֹ שֶׁל סַנְחֵרִיב לְלֵאָה, לֵילוֹ שֶׁל גִּדְעוֹן וְלֵילוֹ שֶׁל מָרְדְּכַי לְרָחֵל. (אסתר ו, א): בַּלַּיְלָה הַהוּא נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ. 

יב.לאה כהונת ומלכות הנצחית, רחל- הכח המכין הזמני למלוכה ולקדושת המשכן:

וְשֵׁם הַגְּדֹלָה לֵאָה, גְּדוֹלָה בְּמַתְּנוֹתֶיהָ, כְּהֻנָּה לְעוֹלָם וּמַלְכוּת לְעוֹלָם, דִּכְתִיב (יואל ד, כ): וִיהוּדָה לְעוֹלָם תֵּשֵׁב וגו', וּכְתִיב (תהלים קלב, יד): זֹאת מְנוּחָתִי עֲדֵי עַד. 

וְשֵׁם הַקְּטַנָּה רָחֵל, קְטַנָּה בְּמַתְּנוֹתֶיהָ, יוֹסֵף לְשָׁעָה, שָׁאוּל לְשָׁעָה, וְשִׁילֹה לְשָׁעָה, (תהלים עח, סז): וַיִּמְאַס בְּאֹהֶל יוֹסֵף וּבְשֵׁבֶט אֶפְרַיִם לֹא בָחָר.

(בראשית רבה פרשה ע סימן טו)

 במבט היסטורי, יש לכאורה איזון מלא בין שני פלגי עם ישראל המרכזיים: בית יהודה ובית יוסף. איזון שאמנם נשמע טוב, אך דא עקא שעצם הצורך לאזן מוכיח על מתח מתמיד.

(מחלקי המים, לאה ורחל אחיות,פרשת ויצא, תשס"ח)

לֵאָה תָּפְסָה פֶּלֶךְ הוֹדָיָה, וְעָמְדוּ הֵימֶנָּה בַּעֲלֵי הוֹדָיָה, יְהוּדָה (בראשית לח, כו): וַיַּכֶּר יְהוּדָה וַיֹּאמֶר צָדְקָה מִמֶּנִּי. דָּוִד אָמַר (תהלים קלו, א): הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב. דָּנִיֵּאל אָמַר (דניאל ב, כג): לָךְ אֱלָהּ אֲבָהָתִי מְהוֹדֵא וּמְשַׁבַּח אֲנָה, רָחֵל תָּפְסָה פֶּלֶךְ שְׁתִיקָה, וְעָמְדוּ כָּל בָּנֶיהָ בַּעֲלֵי מִסְטִירִין. בִּנְיָמִין (שמות כח, כ): יָשְׁפֵה, יֵשׁ פֶּה, יוֹדֵעַ בִּמְכִירָתוֹ שֶׁל יוֹסֵף וְאֵינוֹ מַגִּיד. שָׁאוּל (שמואל א י, טז): וְאֶת דְּבַר הַמְּלוּכָה לֹא הִגִּיד לוֹ. אֶסְתֵּר (אסתר ב, כ): אֵין אֶסְתֵּר מַגֶּדֶת מוֹלַדְתָּהּ וְאֶת עַמָּהּ.(בראשית רבה, עא,ה)

כאשר הטיל הנחש זוהמא בחוה כל הנשמות העתרבו טוב ברע כל הנשמוצ התערבו טוב ברע ואפילו האבות התבררו ולכן יצא ישמעאל מאברהם ועשו יצא מיצחק ונחלקו רב ושמואל (ברכות סע ע"א) אם הצע שה' בנה מאדם היה פרצוף או זנב ואלו ואלו דברי אלוהים חיים כי שתי נשים היו לו לאדם ,חוה הראשונה וחוה השניה...עכ"פ כיון דשופריה דיעקב מעין דשופריא דאדם (בבא מציעא פד ע"א) לכן גם ליעקב היו שתי נשים.וחוה הראשונה היא קליפה החופפת על לאה ראשונה שבקדושה ויעקב חשב שהיא דוגמת חוה ולא חפץ לקחתה.וזהו סוד "כי שנואה לאה"(בראשית כט לא) וחשב שתינתן לעשיו דוגמת פלונית חוה ראשונה כלתו של הס"מ שרו של עשיו וע"י תפילותיה ודמעותיה לקחה יעקב וכמו שאמר אדם "לזאת יקרא אשה"(שם ב כג) לזאת ולא לחוה ראשונה לכך לא מצא יעקב נחת רוח אלא ברחל כי לאה היתה מעלמא דאיתכסיא דלא איתגליא ליעקב (שם ונשמה/ הרב משה בצרי ע"מ שלה)

הה"א מבחינה סגולית מציינת םריוןוכמו שנמא "הא לכם זרע"(בראשית  מז כג) כי ייחודו של הרחם הוא בכך שמשמש כבית קיבלול לכניסה ויציאה.אברם ההי עקר ולכן הוסב שמו לאברהם שרי היתה עקרה  ה' החליף לה את היו"ד בה"א קרה לה שרה ופתח את רחמה.גם רחל אמו היתה עקרה ורק כאשר נתנה לה בלהה לשפחה ובבלהה יש שני ההין {אחד לה ואחד לרחל?} - ילדה רחל את יוסף (שם ונשמה הרב משה בצרי ע"מ 37)

וְכָל הַהוּא לֵילְיָא הֲוָה צָוַח לָהּ רָחֵל, וְהִיא עָנְיָא לֵיהּ. בְּצַפְרָא וְהִנֵּה הִיא לֵאָה, אָמַר לָהּ מָה רַמָּיְתָא בַּת רַמָּאָה, לָאו בְּלֵילְיָא הֲוָה קָרֵינָא רָחֵל וְאַתְּ עֲנֵית לִי. אָמְרָה לֵיהּ אִית סַפָּר דְּלֵית לֵיהּ תַּלְמִידִים, לֹא כָךְ הָיָה צוֹוֵחַ לָךְ אֲבוּךְ, עֵשָׂו, וְאַתְּ עָנֵי לֵיהּ (בראשית רבא,ע,יח)

1.יחסי אחיות - התיקון כבר אצל רחל ולאה:

א.רחל מוסרת הסימנים ללאה:

באותה שעה קפצה רחל אמנו לפני הקב"ה ואמרה רבש"ע גלוי לפניך שיעקב עבדך אהבני אהבה יתירה ועבד בשבילי לאבא שבע שנים וכשהשלימו אותן שבע שנים והגיע זמן נשואי לבעלי יעץ אבי להחליפני לבעלי בשביל אחותי והוקשה עלי הדבר עד מאד כי נודעה לי העצה והודעתי לבעלי ומסרתי לו סימן שיכיר ביני ובין אחותי כדי שלא יוכל אבי להחליפני, ולאחר כן נחמתי בעצמי וסבלתי את תאותי ורחמתי על אחותי שלא תצא לחרפה, ולערב חלפו אחותי לבעלי בשבילי ומסרתי לאחותי כל הסימנין שמסרתי לבעלי כדי שהיא סבור שהיא רחל, ולא עוד אלא שנכנסתי תחת המטה שהיה שוכב עם אחותי והיה מדבר עמה והיא שותקת ואני מישיבתו על כל דבר ודבר כדי שלא יכיר לקול אחותי וגמלתי חסד עמה, ולא קנאתי בה ולא הוצאתיה לחרפה, ומה אני שאני בשר ודם עפר ואפר לא קנאתי לצרה שלי ולא הוצאתיה לבושה ולחרפה, ואתה מלך חי וקיים רחמן מפני מה קנאת לעבודת כוכבים שאין בה ממש והגלית בני ונהרגו בחרב ועשו אויבים בם כרצונם, מיד נתגלגלו רחמיו של הקדוש ברוך הוא ואמר בשבילך רחל אני מחזיר את ישראל למקומן הדא הוא דכתיב (ירמיה ל"א) כה אמר ה' קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה מאנה להנחם על בניה כי איננו, וכתיב (שם ירמיהו ל"א) כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעולתך וגו' וכתיב (שם ירמיהו ל"א) ויש תקוה לאחריתך נאם ה' ושבו בנים לגבולם

(איכה רבה (וילנא) פתיחתות ד"ה כד)

ב.לאה מתפללת על דינה שתוולד כבת כדי לא  לפגוע ברחל אחותה :

אמר רב לאחר שדנה לאה דין בעצמה ואמרה י''ב שבטים עתידין לצאת מיעקב ששה יצאו ממני וארבעה מן השפחות הרי עשרה אם זה זכר לא תהא אחותי רחל כאחת השפחות מיד נהפכה לבת שנא' ותקרא את שמה דינה

(ברכות ס,ע"א)

(*הרעיון להבחין ביחסי אחיות לעומת אחים- ע"פ "מנת חלקו" פרשת בראשית/ הרב יעקב פילבר.)

לאה הפכה את יוסף לבת ברחמה וזוהי דינה.משום כך היה לדינה טבע של בן לצאת ולשוטט מחוץ לבית וליוסף היה טבע של בת שהיה מסלסל בשערו(שם ונשמה הרב משה בצרי ע"מ קפא)

ובשכר מסירותה של לאה שויתרה על שבט אחד על יוסף זכתה וקיבלה שני שבטים.שאסנת בת דינה אשת יוסף היתה לאמם של שני שבטים מנשה ואפרים וכאילו חזר אליה יוסף בכפליים (שם ונשמה הרב משה בצרי ע"מ רסט)

מה היה הצורך במלכות שאול (רחל) שממילא לא היתה מועדת להתקיים לנצח?

 לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו עַד כִּי יָבֹא (שילה) שִׁילוֹ וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים (בראשית מט,י)

...ואמר "לא יסור" לרמוז, כי ימלוך שבט אחר על ישראל, אבל מעת שיחל להיות ליהודה שבט מלכות, לא יסור ממנו אל שבט אחר, וזהו שנאמר (דברי הימים ב יג ה): "כי ה' אלהי ישראל נתן ממלכה לדוד על ישראל לעולם לו ולבניו".

וענין שאול היה, כי בעבור שדבר שאלת המלכות בעת ההיא נתעב אצל הקדוש ברוך הוא, לא רצה להמליך עליהם מן השבט אשר לו המלכות שלא יסור ממנו לעולמים, ונתן להם מלכות שעה, ולזה רמז הכתוב שאמר (הושע יג יא): "אתן לך מלך באפי ואקח בעברתי", שנתנו לו שלא ברצונו, ולכן לקחו בעברתו, שנהרג הוא ובניו ונפסקה ממנו המלכות. והיה כל זה מפני שהיה שמואל שופט ונביא ולוחם מלחמותיהם על פי ה' ומושיע אותם, ולא היה להם לשאול מלך בימיו, כמו שאמר להם (שמואל א יב יב): "וה' אלהיכם מלככם". והקב"ה אמר לו (שמואל א ח ז): "לא אותך מאסו כי אותי מאסו ממלוך עליהם", ולפיכך לא נתן להם מלכות של קיימא...

(רמב"ן,שם)

וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלֹהִים וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ:(בראשית ל,כב)

ויזכור אלהים את רחל. זכר לה שמסרה   סימניה לאחותה   (ב"ר עג, ד.),(רש"י,שם)

שהוא מדה כנגד מדה, היא עשתה שלא תצא אחותה בחרפה מבעלה, לכך אין ראויה שלא תלד ותצא בחרפה מבעלה (שפתי חכמים,שם)

דזכירה זו שמסרה סימניה לאחותה באה דווקא לאחר המעשה עם הדודאים, והיינו לפי שכאשר רחל בקשה מאת לאה: תני לי מעט מדודאי בנך, והשיבה לי לאה: המעט קחתך את אישי ולקחת גם את דודאי בני, לא השיבה אותה רחל: הכי אני לקחתי ממך את אישך, הלא אישי הוא, ואנכי באצילות נפשי למען אשר לא תבושי מסרתי לך את הסימנים, אני נתתי לך את אישי.

תחת זאת הסכימה עמה ותאמר לה, לכן וגו', זוהי הגדלות, שרחל לא הרגישה שהיא זאת שנתנה ללאה את יעקב אבינו, ועוד מגיע לה ע"ז משהו .(ע"פ הגרמ"צ ברגמן שליט"א, מתוך - http://forum.otzar.org/viewtopic.php?t=7022)

לא נזכר המעשה של מסירת הסימנים ע"י רחל בתורה הק' אפי' ברמז, היינו כי מעשה זה הוא מעבר להשגת אנוש, ואם זה היה נכתב בתורה, הרי בהכרח שהיינו נתבעים על כגון דא, וזה אין מחוייבים

( ע"פ הגרמ"צ שליט"א ששמע מאחד מראשי הישיבות בגולה ששמע מהמשגיח ר' ירוחם הלוי שאמר בשם הסבא מקלם שמה)

מהם הסימנים שמסר יעקב לרחל?

א.קודם תשמיש תאחז האשה בוהן רגל ימין של בעלה ואח"כ בוהן ידו הימנית ואח"כ תנוך אזנו הימנית ובשעה שמחזקת תכוין שיסתלקו מעליו הג' שדים המעוררים התאוה שלא לשם שמים. וזהו הסימנים שמסר יעקב לרחל חס"ל נהר ס"א. פת"ע או מ"א:

(כף החיים סימןרם, אות סד)

ב.ויהי בבקר. שכל הלילה היתה עושה עצמה כרחל מתוך השלשה סימנין שמסרה לה נדה וחלה והדלקת הנר כמו שמסרן יעקב לרחל. מדרש כל הלילה היו משוררין אותן הקרואים הא לייא הא לייא ולמחר כשראה שהיא לאה אמר בודאי זהו שהיו משוררין הא לייא שהיו מרמזין לי שהיא לאה ואמר לה רמאיתא בת רמאי בלילה קראתי לך רחל וענית לי השתא קרינא לך לאה ועני' לי אמרה ליה גבר דלית ליה תלמידוי אבוך קרי לך עשו וענית ליה קרא לך יעקב וענית ליה. כלומר ממך למדתי זה הרמאות ואבוך ענה בך שאמר בא אחיך במרמה ומתוך הדברים התחיל יעקב לשנאתה הה"ד וירא ה' כי שנואה לאה:

(דעת זקנים מבעלי התוספות בראשית פרק כט פסוק כה)

לאה מנציחה את הסימנים בתוך שמות ילדיה:

בביאור אחר מוזכר שלאה בחרה לתת ביטוי למהות הסימנים בהנציחתם בשמות אחדים מבניה: "ראובן שהיה ראשית סימן תחלה 'ראשית ערסתיכם' (במדבר טו, כ). יהודה סימן להדלקת הנר, וכן הוא אומר 'ערכתי נר למשיחי' (תהלים קלב, יז). דוד הבא משבט יהודה, זבולון סימן לנדה דכתיב 'הפעם יזבלני אישי' (בראשית ל, כ) כמו הנדה שאינה עם בעלה כי אם לפעמים"
(ע"פ תוספות השלם עמ' קמג, אות ו., מתוך מאמר "הדרן למסכת נידה, על חטא חווה ותיקונו / יעל לוין)


בזכות יוסף לא ניתן לרנן על אי הקפדת רחל ח"ו על נדה חלה והדלקת הנר:
מיתתה של רחל בלדתה הייתה עלולה לשמש מקור לרינון הבריות על אודותיה. לכן אמרה רחל בשעת לידת יוסף "אסף אלהים את חרפתי" (בראשית ל, כג), שעתיד היה יוסף למסור את נפשו על שלוש המצוות הללו, והדבר נחשב לה כאילו תיקנה היא את חטא חווה. האדמו"ר מקומרנא מסב את תיקונו של יוסף בנידה על עמידתו בניסיון עם אשת פוטיפר.
(ע"פ האדמור מקומרנא, רבינו חיים יעקב סאפרין, פרי חיים, ירושלים תשנ"ז, פרשת מקץ, עמ' שנז-שסא, מתוך מאמר "הדרן למסכת נידה, על חטא חווה ותיקונו / יעל לוין")

כל האמהות הקדושות היו גלגול של חוה אמנו.

וכפי שכתב הרמ"ע מפאנו ב'גלגולי נשמות' [אות פ', וכ"כ בעמק המלך – שער יג פ"נ]: 'חוה שרה רבקה רחל לאה ניצוץ אחד'...

אברהם יצחק ויעקב, תיקונו של אדה"ר, כך גם האמהות הקדושות – שרה רבקה רחל ולאה – תיקונה של חוה...

רחל אף היא תיקון חוה, ומצינו שאמרה ללבן 'דרך נשים לי' שפירסה נידה כחוה בעת שאכלה מעץ הדעתתקמג.

רחל גם מסרה את הסימנים ללאה אחותה בעת נישואיה ליעקב, והסימנים היו שלשת דיני הנשים נידה – חלה – והדלקת הנר [דעת זקנים מבעלי התוס' ברא' כט-כה]. שלשת הסימנים שהיו באהל שרה. רחל ולאה ומתקנים את חטא חוה.

כתב ר' חיים ויטאל שיש הבדל בין רחל ללאה, שלאה בסוד חוה ראשונהתקמד של אדה"ר שברחה, ורחל בסוד חוה שניה שבה מצא אדה"ר נחת רוח, כך היה גם אצל יעקב [-שהוא אדה"ר], רק ברחל השניה מצא נחת רוח ושנואה לאה. [בענין יעקב רחל ולאה תיקוני אדה"ר, וחוה ראשונה ושניה, ומקבילות נוספות ביניהם עי' לעיל עמ' 85 שם פרטנו].

ויתכן שהאמהות היו עקרות ונתעכבו בלידתן, כדי לתקן את חטאה של חוה ששמשה עם אדה"ר ביום שישי ולא המתינו עד ליל-שבת והיה בזה מן הפזיזות, ולכן עתה התיקון הוא בעיכוב ובהמתנה.(משנת הגלגולים/הרב בועז שלום, ע"מ  328-334)

 ויהי בבקר והנה היא לאה. אבל בלילה לא היתה לאה, לפי שמסר יעקב סימנים לרחל, וכשראתה רחל שמכניסין לו לאה, אמרה, עכשיו תכלם אחותי, עמדה ומסרה לה אותן סימנים (מגילה יג:) (רש"י,שם)

בשכר צניעות שהית' בה ברחל זכתה ויצא ממנה שאול ובשכר צניעות שהיה בו בשאול זכה ויצאת ממנו אסתר ומאי צניעות היתה בה ברחל דכתיב {בראשית כט-יב} ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא וכי אחי אביה הוא והלא בן אחות אביה הוא אלא אמר לה מינסבא לי אמרה ליה אין מיהו אבא רמאה הוא ולא יכלת ליה אמר לה אחיו אנא ברמאות אמרה ליה ומי שרי לצדיקי לסגויי ברמיותא אמר לה אין {שמואל ב כב-כז} עם נבר תתבר ועם עקש תתפל אמר לה ומאי רמיותא אמרה ליה אית לי אחתא דקשישא מינאי ולא מנסיב לי מקמה מסר לה סימנים כי מטא ליליא אמרה השתא מיכספא אחתאי מסרתינהו ניהלה והיינו דכתיב {בראשית כט-כה} ויהי בבקר והנה היא לאה מכלל דעד השתא לאו לאה היא אלא מתוך סימנין שמסרה רחל ללאה לא הוה ידע עד השתא לפיכך זכתה ויצא ממנה שאול ומה צניעות היתה בשאול דכתיב {שמואל א י-טז} ואת דבר המלוכה לא הגיד לו אשר אמר שמואל זכה ויצאת ממנו אסתר (מגילה יג, ע"ב)

אהבת יהונתן לדוד באה לו בירושה מאהבת רחל ללאה במסירת הסימנים:

משכילים יזהירו עם מה שאמר יהונתן לדוד אתה תמלוך על כל ישראל ואנכי אהיה לך למשנה וגם שאול אבי יודע כן כי הידיעה לא תאמר אלא בדברים האמתיים העתידים להתקיים על כל פנים וגם שאול כשפייס את דוד אחרי כרתו את כנף המעיל במערה לאות שלא רצה לחבול בו אמר לו ידעתי כי מלך תמלוך וקמה בידך ממלכת ישראל והן שלש מלכיות לאדם לדוד ולמשיח כי ביד משיח לבדו תתקיים ממלכת ישראל כאמרם ז"ל שפירושו ממלכת שפלה היא חלק המשנה ותקם ביד משיח בעל המלוכה האמתית שיהיה המשנה נשמע אליו לגמרי וכבר זכרנו כי היה יהונתן שמח וחפץ להיות לו למשנה כי אמנם נפש יהונתן נקשרה בנפש דוד כקטן נתלה בגדול הוא שדוד מקונן עליו נפלאתה אהבתך לי כי אין השכל סובל מדרך הטבע שיהיה בן המלך אוהב את עבדו עד שיושיבהו לרצונו על כסא אביו והוא יהיה לו למשנה אלא אמר דוד מאהבת נשים אמותינו זו לזו שרחל מסרה סימנין ללאה ולא נתקנאה בירך אחותה משם התחילה אהבתך לי שלא היית מקנא בי והיה זה וזה מהפלא העליון שאין בו טעם ומשביע לכל חי רצון בלא קנאה ובלא תחרות והוא אשר חפץ עשה 

(הרמ"ע מפאנו, ספר עשרה מאמרות - מאמר חקור דין - חלק ד פרק יז )

נדה חלה הדלקת הנר - בני חיי ומזוני - תיקון עונשי אדם וחוה:

אֶל הָאִשָּׁה אָמַר הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ (בראשית ג, טז)

בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם (בראשית ג, יט)

עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב (בראשית ג, יט)

נדה - ראשית החיים

חלה- ראשית עריסתוכם

הדלקת הנר- ראשית הבריאה

התירוץ ההלכתי: עניין גיור

ויתן לו את רחל וא״‎ת איך נשא יעקב אבינו שתי אחיות בחייהן הרי קיים את כל התורה כלה אלא אמרו רבותינו גר שנתגייר כקטן שנולד דמי. וי״‎א לאה ורחל משתי נשים היו וגר אין בניו מתיחסים אלא אחר האם כדנפקא לן מכי יסיר את בנך ולכך הותרו ליעקב. (חזקוני כט,כח)

התירוץ על דרך הסוד:

מוכרח היה יעקב ליקח ב' נשים כדי לבלבל לשטן שלא יקטרג בלידת השבטים הקדושים שבראותו יעקב נושא ב' אחיות אינו נותן דעתו לקטרג כדי לעכב בסוברו שאין דבר טוב יוצא מזיווג זה שבא באיסור...וענין לוט עם בנותיו ויהודה עם כלתו ועמרם עם דודתו ובועז עם רות ..הכל עולה לסגנון אחד שכיון שהיה עתיד לצאת מהם חוטר הקדושה היו עושין בדמיון האיסור כדי לבלב השטן שלא יקטרג ( מדרש תלפיות ערך יעקב)

תירוץ על דרך הפשט:

עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֹתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי:(בראשית כו,ה)

וישמור משמרתי. לשון רש"י בקולי כשנסיתי אותו משמרתי גזירות להרחקה כגון שניות לעריות שבות לשבת מצותי מצות שאלו לא נכתבו דין הוא שיכתבו כגון גזל ושפיכות דמים חקותי דברים שיצר הרע ועו"ג משיבין עליהם כגון אכילת חזיר ולבישת שעטנז שאין טעם בדבר אלא המלך גזר חקו על עבדיו ותורתי להביא תורה שבעל פה הלכה למשה מסיני ואם כן יהיה כל זה בנוי על דעת שהיה אברהם מקיים ומשמר את התורה עד שלא נתנה וכך אמרו (ב"ר צד ג) בפסוק ויתן להם יוסף עגלות (להלן מה כא) שפירש ממנו בפרשת עגלה ערופה שהיה עוסק בתורה כשם שהיו אבותיו ועד עכשו לא נתנה תורה והרי כתוב וישמור משמרתי מצותי חקותי ותורותי ושם אמרו שהיה משמר אפילו דקדוקי תורה והיה מלמד לבניו וכו' ויש לשאול אם כן איך הקים יעקב מצבה (להלן כח יח) ונשא שתי אחיות וכדעת רבותינו (ב"ר עד יא) ארבע ועמרם נשא דודתו (שמות ו כ) ומשה רבינו הקים שתים עשרה מצבה (שם כד ד) והאיך אפשר שיהיו נוהגים היתר בתורה במה שאסר אברהם אביהם על עצמו וקבע לו השם שכר על הדבר והוא יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ללכת בדרכיו וביעקב דרשו (ב"ר עט ו) ששמר את השבת וקבע תחומין ....

והנראה אלי מדעת רבותינו שלמד אברהם אבינו התורה כלה ברוח הקדש ועסק בה ובטעמי מצותיה וסודותיה ושמר אותה כולה כמי שאינו מצווה ועושה ושמירתו אותה היה בארץ בלבד ויעקב בחוצה לארץ נשא האחיות וכן עמרם כי המצות משפט אלהי הארץ הן אף על פי שהוזהרנו בחובת הגוף בכל מקום (קדושין לו)

 (רמב"ן ,שם)

מדוע מתה רחל בנסיבות כה טרגיות?

א.בכניסה לארץ לא יכול היה יעקב להיות נשוי לשתי אחיות:

השם לו לבדו נתכנו עלילות שמתה רחל בדרך בתחילת בואם בארץ כי בזכותה לא מתה בחוצה לארץ ובזכותו לא ישב בארץ עם שתי אחיות והיא היתה הנשאת באיסור האחוה ונראה שנתעברה מבנימין קודם בואם בשכם ולא נגע בה בארץ כלל מפני הענין שהזכרנו

(רמב"ן ויקרא יח,כה)

ב.בגלל קללתו של יעקב על מי שבידו התרפים

וַתַּעַן רָחֵל וְלֵאָה וַתֹּאמַרְנָה לוֹ (בראשית לא, יד), לָמָּה מֵתָה רָחֵל תְּחִלָה, ... עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹסֵי לֹא מֵתָה אֶלָּא מִקִּלְּלָתוֹ שֶׁל זָקֵן, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לא, לב): עִם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶת אֱלֹהֶיךָ לֹא יִחְיֶה, וְהָיָה כִּשְׁגָּגָה הַיּוֹצֵא מִלִּפְנֵי הַשַּׁלִּיט, (בראשית לא, יט): וַתִּגְנֹב רָחֵל וגו' (בראשית לה, יט): וַתָּמָת רָחֵל וגו', (בראשית לא, טו): הֲלוֹא נָכְרִיּוֹת נֶחְשַׁבְנוּ לוֹ כִּי מְכָרָנוּ וגו', אֶפְשָׁר כֵּן, אֶלָּא אִם הֲוָה קְוַקְיָא טָבָא הֲוָה נָסֵיב לָהּ, פַּטֵּיקְלִין טַב הֲוָה נָסֵיב לֵיהּ.(בראשית רבה עד ד)

ויאסוף לבן את כל אנשי המקום ויעש משתה. לבן היה אב לרמאים ועל כן נקרא לבן הארמי ונתכוון לשכר יעקב ולרמותו שלא יבין בין רחל ללאה ותדע שהרי לא עשה משתה ברחל והכתוב מעיד שלכך נתכוון כדכתיב ויהי בבוקר והנה היא לאה אבל כל הלילה היתה עושה עצמה רחל. וג' סימנים שמסר יעקב לרחל מסרה ללאה ולא אמרה ליעקב בלילה:

והנה היא לאה. ויש במדרש המסובין היו משוררין כל הלילה הי לייא הי לייא. אמר יעקב ללאה רמאית בת רמאי קרית רחל וענית לי והשתא קרית לאה וענית לי. אמרה לו מינך ילפית אביך קרא עשו וענית קרא לך יעקב וענות. ואביך מעיד בך שנאמר בת אחיך במרמה וכו' אין לך ספרא דלית ליה תלמידא ומתוך דברים הללו התחיל יעקב לשונאה. והיינו דכתיב וירא ה' כי שנואה לאה ויפתח וכו' אמר הקב"ה אין רפואה של זאת אלא בבנים ובעלה נכספה נפשו להם מיד ויפתח את רחמה:

את זלפה שפחתו. וכי שפחותיו היו והלא היו בנותיו. אלא כתוב בנימוסי הארץ בנותיו מפילגשים נקראו שפחות:

(פירוש בעלי התוספות על בראשית פרק כט פסוק כב )

____________________________________________________________________

https://www.mayim.org.il/?parasha=%D7%9C%D7%90%D7%94-%D7%95%D7%A8%D7%97%D7%9C-%D7%90%D7%97%D7%99%D7%95%D7%AA#gsc.tab=0

https://www.ykr.org.il/question/2685

http://forum.otzar.org/viewtopic.php?t=7022

http://daf-yomi.com/content.aspx?pageid=216

https://www.yeshiva.org.il/midrash/2908

ויתן לה לבן לאת זלפה שפחתו. וא"ת למה כתב לה היה לו לכתוב ויתן זלפה שפחתה ללאה. י"ל ה"ק ויתן לבן לה כלומר הטעה יעקב ויתן זלפה הקטנה ללאה וסבר יעקב לרחל וזהו לה והרי הוא נתנה ללאה בתו שהרי הטעתו. אך קשה דגבי רחל נמי כתיב לה:

(פירוש בעלי התוספות על בראשית פרק כט פסוק כד )

ויצא: רחל ולאה -סוד האימהות והסימנים הבונים את עם ישראל

פתיחה: איך יתכן שיעקב אבינו נשא 2 אחיות? ומדוע סובבה ההשגחה שיקרה כן ?

וְאִשָּׁה אֶל אֲחֹתָהּ לֹא תִקָּח לִצְרֹר לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ עָלֶיהָ בְּחַיֶּיהָ. (ויקרא יח, יח)

הקדמה: רחל ולאה עולם נגלה ועולם נסתר-  עָלְמָא דְּאְתְכַּסְיָא, וְעָלְמָא דְּאִתְגַּלְיָא

רַבִּי שִׁמְעוֹן פָּתַח וְאָמַר, (ירמיה לא) קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ וְגוֹ'. בֹּא רְאֵה, הַפָּסוּק הַזֶּה פֵּרְשׁוּהוּ בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת. וּפָסוּק זֶה קָשֶׁה, רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ - בְּנֵי רָחֵל הָיוּ יוֹסֵף וּבִנְיָמִין וְלֹא יוֹתֵר, וְלֵאָה [כלם] שִׁשָּׁה שְׁבָטִים הָיוּ לָהּ, לָמָּה בָּכְתָה רָחֵל וְלֹא לֵאָה?

אֶלָּא כָּךְ אָמְרוּ, כָּתוּב (בראשית כט) וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת. לָמָּה רַכּוֹת? מִשּׁוּם שֶׁכָּל יוֹם יָצְאָה לְפָרָשַׁת דְּרָכִים וְשָׁאֲלָה עַל עֵשָׂו, וְהָיוּ אוֹמְרִים לָהּ אֶת מַעֲשָׂיו שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע, וּפָחֲדָה לִפֹּל בְּגוֹרָלוֹ, וְהָיְתָה בּוֹכָה כָּל יוֹם עַד שֶׁהִתְרַכְּכוּ עֵינֶיהָ.

וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךָ הוּא אָמַר: אַתְּ בָּכִית בִּשְׁבִיל אוֹתוֹ צַדִּיק כְּדֵי שֶׁלֹּא תִהְיִי בְּגוֹרָלוֹ שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע, חַיָּיִךְ אֲחוֹתֵךְ תַּעֲמֹד בְּפָרָשַׁת דְּרָכִים וְתִבְכֶּה עַל גָּלוּת יִשְׂרָאֵל, וְאַתְּ תַּעַמְדִי בִּפְנִים וְלֹא תִבְכִּי עֲלֵיהֶם, וְרָחֵל הִיא הַבּוֹכָה עַל גָּלוּת יִשְׂרָאֵל.

אֲבָל פָּסוּק זֶה הוּא עַל מַה שֶּׁאָמַרְנוּ. אֲבָל סוֹד הַדָּבָר, שֶׁרָחֵל וְלֵאָה הֵן שְׁנֵי עוֹלָמוֹת, אֶחָד עוֹלָם הַנִּכְסֶה, וְאֶחָד עוֹלָם הַנִּגְלֶה, וְלָכֵן זוֹ נִקְבְּרָה וְנִסְתַּתְּרָה בְּתוֹךְ הַמְּעָרָה וְנִתְכַּסְּתָה, וְזוֹ עוֹמֶדֶת בְּפָרָשַׁת דְּרָכִים בַּנִּגְלֶה, וְהַכֹּל כַּצּוּרָה הָעֶלְיוֹנָה, וְלָכֵן לֹא הִכְנִיס אוֹתָהּ יַעֲקֹב לַמְּעָרָה וְלֹא בְּמָקוֹם אַחֵר, שֶׁהֲרֵי כָּתוּב (שם מח) בְּעוֹד כִּבְרַת אֶרֶץ לָבֹא אֶפְרָתָה, וְלֹא הִכְנִיס אוֹתָהּ לָעִיר, מִשּׁוּם שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ שֶׁמְּקוֹמָה הָיָה בְּמָקוֹם הַנִּגְלֶה

(זוהר שמות כט , ע"ב)

חלק א: רחל ולאה- עולם גלוי ונעלם

1.רחל ולאה- האהובה והשנואה:

א.לאה לא היתה שנואה על יעקב:

ויאהב גם את רחל מלאה, להודיע כי גם לאה אהב, אע"פ שלא בחר בה מתחלה לאשה, כיון שנשאה לו אע"פ שלא היה בכוונה, אהבה כמו שאדם אהב אשתו, אבל יותר אהב רחל:(רד"ק,שם)

וירא ה' כי שנואה לאה, לא היה יעקב שונא אותה, אבל היה אוהב אותה, אלא לפי שהיה אוהב את רחל יותר מלאה קרא לאה שנואה, כלומר כנגד אהבתה של רחל היתה שנואה, וכן האחת אהובה והאחת שנואה (דברים כ"א ט"ו) ולפי שהית' עלובה בעיניה שלא היתה אהובה כאחותה ראה ה' בעניה ויפתח את רחמה.

(רדק כט,ל)

ב.מצוות העדפת בכור השנואה כרקע לסיפור יעקב ולאה:

"כי תהיין לאיש" (דברים כא טו) – זה יעקב, שנאמר: "איש תם" (כה כז). "שתי נשים" – רחל ולאה. "האחת אהובה" – זו רחל. "והאחת שנואה" – זו לאה. "וילדו לו בנים" – שתיהן ילדו לו. ומה שהעמידה לאה העמידה רחל, לאה נביאים, רחל נביאים, לאה שופטים ורחל שופטים. "והיה הבן הבכור לשניאה" – זה ראובן. "והיה ביום הנחילו את בניו" (שם טז) – בשעה שעמד להיפטר מן העולם: "ויקרא יעקב אל בניו" (מט א). "את אשר יהיה לו" – אלו ברכות. "לא יוכל לבכר את בן האהובה" – זה יוסף שלא קראו בכור. "על פני בן השנואה הבכור" – זה ראובן. "כי את הבכור בן השנואה יכיר" (דברים שם יז) – זה ראובן שהכירו והודיעו לכל שהוא בכור: "ראובן בכורי אתה" (מט ג) … "כי הוא ראשית אונו" – זה ראובן: "כוחי וראשית אוני" (מט ג). "לו משפט הבכורה" – שאין מיחסין בכל מקום לבכורה אלא לראובן. תדע לך שכן הוא שאף בשעת הקלקלה ייחסו לבכור, הה"ד: "בני לאה בכור יעקב ראובן" (בראשית לה כג)

(בראשית רבתי פרשת וישלח עמוד 158)

ג.המצווה רומזת  לסיפור יעקב ונשותיו כרקע כדי שנלמד מכך מוסר השכל עתידי לענייני העדפת אחד על השני:

המקרה הזה שהתורה מדברת עליו הוא בסבירות נדירה מאוד. לרוב בני האדם יש אישה אחת. וכן לרוב אין העדפה של בכור אחד על משנהו. התורה משקיעה הרבה פסוקים על מקרה לא כ"כ שכיח, בניגוד למצות אחרות יותר גדולות וחמורות ושכיחות שהתורה משקיעה פחות פס' לבארם. אלא שכאן אנו נוגעים בשאלה כללית על מה הטעם של המצוות. המצווה הראשונה שהתורה מבארת את טעמה היא גיד הנשה, על רקע סיפור המאבק של יעקב עם שרו של עשו. מכאן למדים שכמו שטעם איסור גיד הנשה נלמד מהסיפור כך שאר המצוות נלמדות בבנין אב שטעמן הוא סיפורי התורה. המצוות מנוסחות כפי שהן מנוסחות בגלל הטעם הסיפורי שלהם. במצווה זו בולט הדמיון ליעקב אבינו, שאהב את רחל יותר מלאה ובכך הייתה רחל אהובה ולאה שנואה. יעקב העדיף את יוסף בנה של רחל שהיה קטן מראובן שהיה בנה של לאה, וזה גלגל את ישראל למצרים ולעבדות. לכן התורה אומרת לא לחזור על טעות כזאת שוב.

(שיעורים בספר דברים הרב אורי שרקי,שם)

ד.הטעם הנסתר לאהבת רחל מלאה:

חכמי הקבלה מבארים שלאה מכוונת כנגד עולם הנסתר והיות שהנסתר מערער את עולם הנגלה - המוכר והבטוח- בני אדם נוטים לשנוא אותו ( אימהות /הרב אורי שרקי, ע"מ 59 הערה 15)

3.נקודת הכשל של המרגלים- בחינת רח"ל ובחינת לא"ה ביחס לארץ ישראל:

וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת וְרָחֵל הָֽיְתָה יְפַת תֹּאַר וִיפַת מַרְאֶֽה (בראשית כט,יז)
הארי ז"ל מלמד שיש שתי גישות בראיית ארץ ישראל,האחת שהיא בבחינת לאה והשנית בבחינת רחל והוא מבטא בזה את היחס לארץ ישראל.רחל מבטאת את ההשתכלות החיצונית את הטבע הגשמי של הארץ בעוד שלאה מבטאת את הראייה הפנימית והנשמתית שלה.

משה ידע כי ארץ ישראל איננה דבר חיצוני (אורות ארץ ישראל,א) כמו שאר הארצות.הוא ניסה ללמד את האנשים שבארץ ישראל ישנו שילוב נפלא בין החומר לרוח, מקום בו נשקי שמיא וארעא בהדי הדדי ולכן הזמין אותם לראות את חלקה הפנימי של ארץ ישראל באומרו:
אֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר שָׁלַח מֹשֶׁה לָתוּר אֶת הָאָרֶץ (יג,טז)  ראשי תיבות לאה שיראו את הנשמה בעודם רואים את החומר ושיבינו כי בארץ ישראל אין מלחמה בין שתי הקומות הללו כבחוצה לארץ
המרגלים נשארו בראייה התחתונה והחיצונית בלבד..רחוב לבוא חמת (שם,כא) ראשי תיבות רחל וראו בזה איום גדול לרוחניותם (אור יואל,הרב יואל בן הראש,פרשת שלח לך)

4.רחל ולאה נקודת השוואה במהלך ההסטוריה:

א.שתי קורות הבונות את בית ישראל:

וּלְלָבָן שְׁתֵּי בָנוֹת (בראשית כט, טז), כִּשְׁתֵּי קוֹרוֹת מְפֻלָּשׁוֹת מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, 

ב.אלופי יהודה ואלפי מנשה:{וְאָמְרוּ אַלֻּפֵי יְהוּדָה בְּלִבָּם . בַּיּוֹם הַהוּא אָשִׂים אֶת אַלֻּפֵי יְהוּדָה כְּכִיּוֹר אֵשׁ בְּעֵצִים וּכְלַפִּיד אֵשׁ...(זכריה יב,ה-ו)}

זוֹ הֶעֱמִידָה אַלּוּפִים וְזוֹ הֶעֱמִידָה אַלּוּפִים. 

ג.שאול מרחל ודוד מלאה:

זוֹ הֶעֱמִידָה מְלָכִים וְזוֹ הֶעֱמִידָה מְלָכִים. 

ד.דוד ושמשון שהרגו אריות: {שמשון (שופטים יד, ו),דוד (שמואל א יז, לו)}

מִזּוֹ עָמְדוּ הוֹרְגֵי אֲרָיוֹת וּמִזּוֹ עָמְדוּ הוֹרְגֵי אֲרָיוֹת. 

ה.משה מלאה, יהושע מרחל:

מִזּוֹ עָמְדוּ נְבִיאִים וּמִזּוֹ עָמְדוּ נְבִיאִים. 

ו.עתניאל מיהודה, שמשון מדן, . אהוד מ\בנימין, דבורה מאפרים, גדעון ממנשה:

מִזּוֹ עָמְדוּ שׁוֹפְטִים וּמִזּוֹ עָמְדוּ שׁוֹפְטִים. 

ז.משה ודוד מלאה, יהושע מרחל:

מִזּוֹ עָמְדוּ מְכַבְּשֵׁי אֲרָצוֹת וּמִזּוֹ עָמְדוּ מְכַבְּשֵׁי אֲרָצוֹת. 

ח.יהושע מרחל,משה מלאה:

מִזּוֹ עָמְדוּ מְחַלְּקֵי אֲרָצוֹת וּמִזּוֹ עָמְדוּ מְחַלְּקֵי אֲרָצוֹת. 

ט.קרבן נשיא שבט אפרים במשכן וקורבן שלמה בחניכת המקדש:

קָרְבַּן בְּנָהּ שֶׁל זוֹ דּוֹחֶה שַׁבָּת וְקָרְבַּן בְּנָהּ שֶׁל זוֹ דּוֹחֶה שַׁבָּת. 

י.יהושע על יריחו בשבת (ירושלמי שבת פ"א ה"ח) ודוד על קעילה (עירובין מה.)

מִלְחֶמֶת בְּנָהּ שֶׁל זוֹ דּוֹחָה שַׁבָּת וּמִלְחֶמֶת בְּנָהּ שֶׁל זוֹ דּוֹחָה אֶת הַשַׁבָּת. 

יא.משה מוציאם בלילה  וחזקיהו והנס שנעשה לו- בני לאה, גדעון ממנשה ונצחונו על המדיניים בלילה  ומרדכי מבני בנימין:

לָזוֹ נִתַּן שְׁתֵּי לֵילוֹת וְלָזוֹ נִתַּן שְׁתֵּי לֵילוֹת, לֵילוֹ שֶׁל פַּרְעֹה וְלֵילוֹ שֶׁל סַנְחֵרִיב לְלֵאָה, לֵילוֹ שֶׁל גִּדְעוֹן וְלֵילוֹ שֶׁל מָרְדְּכַי לְרָחֵל. (אסתר ו, א): בַּלַּיְלָה הַהוּא נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ. 

יב.לאה כהונת ומלכות הנצחית, רחל- הכח המכין הזמני למלוכה ולקדושת המשכן:

וְשֵׁם הַגְּדֹלָה לֵאָה, גְּדוֹלָה בְּמַתְּנוֹתֶיהָ, כְּהֻנָּה לְעוֹלָם וּמַלְכוּת לְעוֹלָם, דִּכְתִיב (יואל ד, כ): וִיהוּדָה לְעוֹלָם תֵּשֵׁב וגו', וּכְתִיב (תהלים קלב, יד): זֹאת מְנוּחָתִי עֲדֵי עַד. 

וְשֵׁם הַקְּטַנָּה רָחֵל, קְטַנָּה בְּמַתְּנוֹתֶיהָ, יוֹסֵף לְשָׁעָה, שָׁאוּל לְשָׁעָה, וְשִׁילֹה לְשָׁעָה, (תהלים עח, סז): וַיִּמְאַס בְּאֹהֶל יוֹסֵף וּבְשֵׁבֶט אֶפְרַיִם לֹא בָחָר.

(בראשית רבה פרשה ע סימן טו)

 במבט היסטורי, יש לכאורה איזון מלא בין שני פלגי עם ישראל המרכזיים: בית יהודה ובית יוסף. איזון שאמנם נשמע טוב, אך דא עקא שעצם הצורך לאזן מוכיח על מתח מתמיד.

(מחלקי המים, לאה ורחל אחיות,פרשת ויצא, תשס"ח)

5.רחל ולאה- הודיה ושתיקה:

לֵאָה תָּפְסָה פֶּלֶךְ הוֹדָיָה, וְעָמְדוּ הֵימֶנָּה בַּעֲלֵי הוֹדָיָה, יְהוּדָה (בראשית לח, כו): וַיַּכֶּר יְהוּדָה וַיֹּאמֶר צָדְקָה מִמֶּנִּי. דָּוִד אָמַר (תהלים קלו, א): הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב. דָּנִיֵּאל אָמַר (דניאל ב, כג): לָךְ אֱלָהּ אֲבָהָתִי מְהוֹדֵא וּמְשַׁבַּח אֲנָה, רָחֵל תָּפְסָה פֶּלֶךְ שְׁתִיקָה, וְעָמְדוּ כָּל בָּנֶיהָ בַּעֲלֵי מִסְטִירִין. בִּנְיָמִין (שמות כח, כ): יָשְׁפֵה, יֵשׁ פֶּה, יוֹדֵעַ בִּמְכִירָתוֹ שֶׁל יוֹסֵף וְאֵינוֹ מַגִּיד. שָׁאוּל (שמואל א י, טז): וְאֶת דְּבַר הַמְּלוּכָה לֹא הִגִּיד לוֹ. אֶסְתֵּר (אסתר ב, כ): אֵין אֶסְתֵּר מַגֶּדֶת מוֹלַדְתָּהּ וְאֶת עַמָּהּ.(בראשית רבה, עא,ה)

6.רחל ולאה- היחס אל העקרות:

א. גם לאה היתה עקרה:

וירא י"י כי שנואה לאה עד וילך ראובן בימי קציר חטים וגו'. הנה האמהות היו כלן עקרות כמו שנראה מענין שרה ורבקה ורחל ומה שנאמר בלאה ויפתח את רחמה שיורה שגם היא בטבעה עקרה היתה. ובהיה זה כדי שיצאו האבות הקדושי' אשר הם התחלת האומה הנבחרת בהשגחה לא בטבע כדי שתהיה האומה מושגחת מתחילה ועד סוף ולכן אמר הכתוב שגם לאה היתה עקרה אלא מפני שהיתה שנואה בעיני יעקב השגיח השם בענינה ופתח את רחמה מיד כשנשאת ליעקב. אמנם רחל נשארה בעקרותה כי לא נפקדה מאת הש"י לאותה הסיבה לפי שהיא היתה אהובה ולא שנואה כלאה והכתובים מורים בזה שלאה לא נתפללה על הריונה כי לא נתעכבה מלילד זמן אבל מיד כשבא יעקב אליה הרת'

(אברבנאל כט, לא)

ב.המיוחד בעקרות של רחל:

הה"א מבחינה סגולית מציינת םריוןוכמו שנמא "הא לכם זרע"(בראשית  מז כג) כי ייחודו של הרחם הוא בכך שמשמש כבית קיבלול לכניסה ויציאה.אברם ההי עקר ולכן הוסב שמו לאברהם שרי היתה עקרה  ה' החליף לה את היו"ד בה"א קרה לה שרה ופתח את רחמה.גם רחל אמו היתה עקרה ורק כאשר נתנה לה בלהה לשפחה ובבלהה יש שני ההין {אחד לה ואחד לרחל?} - ילדה רחל את יוסף (שם ונשמה הרב משה בצרי ע"מ 37)

ג.עקרות האימהות כחלק מתיקון קלקולי אדם וחווה:

וכפי שכתב הרמ"ע מפאנו ב'גלגולי נשמות' [אות פ', וכ"כ בעמק המלך – שער יג פ"נ]: 'חוה שרה רבקה רחל לאה ניצוץ אחד'...

אברהם יצחק ויעקב, תיקונו של אדה"ר, כך גם האמהות הקדושות – שרה רבקה רחל ולאה – תיקונה של חוה...

רחל אף היא תיקון חוה, ומצינו שאמרה ללבן 'דרך נשים לי' שפירסה נידה כחוה בעת שאכלה מעץ הדעת.

....

כתב ר' חיים ויטאל שיש הבדל בין רחל ללאה, שלאה בסוד חוה ראשונה של אדה"ר שברחה, ורחל בסוד חוה שניה שבה מצא אדה"ר נחת רוח, כך היה גם אצל יעקב [-שהוא אדה"ר], רק ברחל השניה מצא נחת רוח ושנואה לאה. ...

ויתכן שהאמהות היו עקרות ונתעכבו בלידתן, כדי לתקן את חטאה של חוה ששמשה עם אדה"ר ביום שישי ולא המתינו עד ליל-שבת והיה בזה מן הפזיזות, ולכן עתה התיקון הוא בעיכוב ובהמתנה.(משנת הגלגולים/הרב בועז שלום, ע"מ  328-334)

7.יחסי אחיות - התיקון של יחסי האחווה המקולקלים בספר בראשית מתחיל  אצל רחל ולאה:

א.רחל מוסרת הסימנים ללאה:

באותה שעה קפצה רחל אמנו לפני הקב"ה ואמרה רבש"ע גלוי לפניך שיעקב עבדך אהבני אהבה יתירה ועבד בשבילי לאבא שבע שנים וכשהשלימו אותן שבע שנים והגיע זמן נשואי לבעלי יעץ אבי להחליפני לבעלי בשביל אחותי והוקשה עלי הדבר עד מאד כי נודעה לי העצה והודעתי לבעלי ומסרתי לו סימן שיכיר ביני ובין אחותי כדי שלא יוכל אבי להחליפני, ולאחר כן נחמתי בעצמי וסבלתי את תאותי ורחמתי על אחותי שלא תצא לחרפה, ולערב חלפו אחותי לבעלי בשבילי ומסרתי לאחותי כל הסימנין שמסרתי לבעלי כדי שהיא סבור שהיא רחל, ולא עוד אלא שנכנסתי תחת המטה שהיה שוכב עם אחותי והיה מדבר עמה והיא שותקת ואני מישיבתו על כל דבר ודבר כדי שלא יכיר לקול אחותי וגמלתי חסד עמה, ולא קנאתי בה ולא הוצאתיה לחרפה, ומה אני שאני בשר ודם עפר ואפר לא קנאתי לצרה שלי ולא הוצאתיה לבושה ולחרפה, ואתה מלך חי וקיים רחמן מפני מה קנאת לעבודת כוכבים שאין בה ממש והגלית בני ונהרגו בחרב ועשו אויבים בם כרצונם, מיד נתגלגלו רחמיו של הקדוש ברוך הוא ואמר בשבילך רחל אני מחזיר את ישראל למקומן הדא הוא דכתיב (ירמיה ל"א) כה אמר ה' קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה מאנה להנחם על בניה כי איננו, וכתיב (שם ירמיהו ל"א) כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעולתך וגו' וכתיב (שם ירמיהו ל"א) ויש תקוה לאחריתך נאם ה' ושבו בנים לגבולם

(איכה רבה (וילנא) פתיחתות ד"ה כד)

ב.לאה מתפללת על דינה שתוולד כבת כדי לא  לפגוע ברחל אחותה :

אמר רב לאחר שדנה לאה דין בעצמה ואמרה י''ב שבטים עתידין לצאת מיעקב ששה יצאו ממני וארבעה מן השפחות הרי עשרה אם זה זכר לא תהא אחותי רחל כאחת השפחות מיד נהפכה לבת שנא' ותקרא את שמה דינה

(ברכות ס,ע"א)

(*הרעיון להבחין ביחסי אחיות לעומת אחים- ע"פ "מנת חלקו" פרשת בראשית/ הרב יעקב פילבר.)

ג.סוד התנהגותה של דינה ושל יוסף:

לאה הפכה את יוסף לבת ברחמה וזוהי דינה.משום כך היה לדינה טבע של בן לצאת ולשוטט מחוץ לבית וליוסף היה טבע של בת שהיה מסלסל בשערו(שם ונשמה הרב משה בצרי ע"מ קפא)

ד.שכר הויתור של לאה:

ובשכר מסירותה של לאה שויתרה על שבט אחד על יוסף זכתה וקיבלה שני שבטים. שאסנת בת דינה אשת יוסף היתה לאמם של שני שבטים מנשה ואפרים וכאילו חזר אליה יוסף בכפליים (שם ונשמה הרב משה בצרי ע"מ רסט)

חלק ב: הסימנים ומשמעותם

1.הסימנים שמסרה רחל ללאה - הצילו אותה מבושה בליל הכלולות:

 ויהי בבקר והנה היא לאה. אבל בלילה לא היתה לאה, לפי שמסר יעקב סימנים לרחל, וכשראתה רחל שמכניסין לו לאה, אמרה, עכשיו תכלם אחותי, עמדה ומסרה לה אותן סימנים (מגילה יג:) (רש"י,שם)

בשכר צניעות שהית' בה ברחל זכתה ויצא ממנה שאול ובשכר צניעות שהיה בו בשאול זכה ויצאת ממנו אסתר ומאי צניעות היתה בה ברחל דכתיב {בראשית כט-יב} ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא וכי אחי אביה הוא והלא בן אחות אביה הוא אלא אמר לה מינסבא לי אמרה ליה אין מיהו אבא רמאה הוא ולא יכלת ליה אמר לה אחיו אנא ברמאות אמרה ליה ומי שרי לצדיקי לסגויי ברמיותא אמר לה אין {שמואל ב כב-כז} עם נבר תתבר ועם עקש תתפל אמר לה ומאי רמיותא אמרה ליה אית לי אחתא דקשישא מינאי ולא מנסיב לי מקמה מסר לה סימנים כי מטא ליליא אמרה השתא מיכספא אחתאי מסרתינהו ניהלה והיינו דכתיב {בראשית כט-כה} ויהי בבקר והנה היא לאה מכלל דעד השתא לאו לאה היא אלא מתוך סימנין שמסרה רחל ללאה לא הוה ידע עד השתא לפיכך זכתה ויצא ממנה שאול ומה צניעות היתה בשאול דכתיב {שמואל א י-טז} ואת דבר המלוכה לא הגיד לו אשר אמר שמואל זכה ויצאת ממנו אסתר (מגילה יג, ע"ב)

2.אהבת יהונתן לדוד באה לו בירושה מאהבת רחל ללאה במסירת הסימנים:

משכילים יזהירו עם מה שאמר יהונתן לדוד אתה תמלוך על כל ישראל ואנכי אהיה לך למשנה וגם שאול אבי יודע כן כי הידיעה לא תאמר אלא בדברים האמתיים העתידים להתקיים על כל פנים וגם שאול כשפייס את דוד אחרי כרתו את כנף המעיל במערה לאות שלא רצה לחבול בו אמר לו ידעתי כי מלך תמלוך וקמה בידך ממלכת ישראל והן שלש מלכיות לאדם לדוד ולמשיח כי ביד משיח לבדו תתקיים ממלכת ישראל כאמרם ז"ל שפירושו ממלכת שפלה היא חלק המשנה ותקם ביד משיח בעל המלוכה האמתית שיהיה המשנה נשמע אליו לגמרי וכבר זכרנו כי היה יהונתן שמח וחפץ להיות לו למשנה כי אמנם נפש יהונתן נקשרה בנפש דוד כקטן נתלה בגדול הוא שדוד מקונן עליו נפלאתה אהבתך לי כי אין השכל סובל מדרך הטבע שיהיה בן המלך אוהב את עבדו עד שיושיבהו לרצונו על כסא אביו והוא יהיה לו למשנה אלא אמר דוד מאהבת נשים אמותינו זו לזו שרחל מסרה סימנין ללאה ולא נתקנאה בירך אחותה משם התחילה אהבתך לי שלא היית מקנא בי והיה זה וזה מהפלא העליון שאין בו טעם ומשביע לכל חי רצון בלא קנאה ובלא תחרות והוא אשר חפץ עשה 

(הרמ"ע מפאנו, ספר עשרה מאמרות - מאמר חקור דין - חלק ד פרק יז )

3.רחל נפקדה בזכות מסירת הסימנים:

וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלֹהִים וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ:(בראשית ל,כב)

ויזכור אלהים את רחל. זכר לה שמסרה   סימניה לאחותה   (ב"ר עג, ד.),(רש"י,שם)

שהוא מדה כנגד מדה, היא עשתה שלא תצא אחותה בחרפה מבעלה, לכך אין ראויה שלא תלד ותצא בחרפה מבעלה (שפתי חכמים,שם)

4.מדוע רק אחרי מעשה הדודאים קיבלה שכר על מסירת הסימנים:

דזכירה זו שמסרה סימניה לאחותה באה דווקא לאחר המעשה עם הדודאים, והיינו לפי שכאשר רחל בקשה מאת לאה: תני לי מעט מדודאי בנך, והשיבה לי לאה: המעט קחתך את אישי ולקחת גם את דודאי בני, לא השיבה אותה רחל: הכי אני לקחתי ממך את אישך, הלא אישי הוא, ואנכי באצילות נפשי למען אשר לא תבושי מסרתי לך את הסימנים, אני נתתי לך את אישי.

תחת זאת הסכימה עמה ותאמר לה, לכן וגו', זוהי הגדלות, שרחל לא הרגישה שהיא זאת שנתנה ללאה את יעקב אבינו, ועוד מגיע לה ע"ז משהו .(ע"פ הגרמ"צ ברגמן שליט"א, מתוך - http://forum.otzar.org/viewtopic.php?t=7022)

5.סיבת הסתרת הסימנים מפשט הפסוקים- גדולתה העצומה של רחל:

לא נזכר המעשה של מסירת הסימנים ע"י רחל בתורה הק' אפי' ברמז, היינו כי מעשה זה הוא מעבר להשגת אנוש, ואם זה היה נכתב בתורה, הרי בהכרח שהיינו נתבעים על כגון דא, וזה אין מחוייבים

( ע"פ הגרמ"צ שליט"א ששמע מאחד מראשי הישיבות בגולה ששמע מהמשגיח ר' ירוחם הלוי שאמר בשם הסבא מקלם שמה)

6.מהם הסימנים שמסר יעקב לרחל?

א.הנהגות בזמן התשמיש:

קודם תשמיש תאחז האשה בוהן רגל ימין של בעלה ואח"כ בוהן ידו הימנית ואח"כ תנוך אזנו הימנית ובשעה שמחזקת תכוין שיסתלקו מעליו הג' שדים המעוררים התאוה שלא לשם שמים. וזהו הסימנים שמסר יעקב לרחל חס"ל נהר ס"א. פת"ע או מ"א:

(כף החיים סימן רם, אות סד)

ב.חנ"ה- נידה חלה והדלקת הנר:

ויהי בבקר. שכל הלילה היתה עושה עצמה כרחל מתוך השלשה סימנין שמסרה לה נדה וחלה והדלקת הנר כמו שמסרן יעקב לרחל. מדרש כל הלילה היו משוררין אותן הקרואים הא לייא הא לייא ולמחר כשראה שהיא לאה אמר בודאי זהו שהיו משוררין הא לייא שהיו מרמזין לי שהיא לאה ואמר לה רמאיתא בת רמאי בלילה קראתי לך רחל וענית לי השתא קרינא לך לאה ועני' לי אמרה ליה גבר דלית ליה תלמידוי אבוך קרי לך עשו וענית ליה קרא לך יעקב וענית ליה. כלומר ממך למדתי זה הרמאות ואבוך ענה בך שאמר בא אחיך במרמה ומתוך הדברים התחיל יעקב לשנאתה הה"ד וירא ה' כי שנואה לאה:

(דעת זקנים מבעלי התוספות בראשית פרק כט פסוק כה)

7.מסירת הסימנים- המשך תיקון חטאה של חווה:

רחל גם מסרה את הסימנים ללאה אחותה בעת נישואיה ליעקב, והסימנים היו שלשת דיני הנשים נידה – חלה – והדלקת הנר [דעת זקנים מבעלי התוס' ברא' כט-כה]. שלשת הסימנים שהיו באהל שרה. רחל ולאה ומתקנים את חטא חוה.

(משנת הגלגולים/הרב בועז שלום, ע"מ  328-334)

8.לאה מנציחה את הסימנים בתוך שמות ילדיה:

בביאור אחר מוזכר שלאה בחרה לתת ביטוי למהות הסימנים בהנציחתם בשמות אחדים מבניה: "ראובן שהיה ראשית סימן תחלה 'ראשית ערסתיכם' (במדבר טו, כ). יהודה סימן להדלקת הנר, וכן הוא אומר 'ערכתי נר למשיחי' (תהלים קלב, יז). דוד הבא משבט יהודה, זבולון סימן לנדה דכתיב 'הפעם יזבלני אישי' (בראשית ל, כ) כמו הנדה שאינה עם בעלה כי אם לפעמים"
(ע"פ תוספות השלם עמ' קמג, אות ו., מתוך מאמר "הדרן למסכת נידה, על חטא חווה ותיקונו / יעל לוין)

9.בזכות יוסף לא ניתן לרנן על אי הקפדת רחל ח"ו על נדה חלה והדלקת הנר:

מיתתה של רחל בלדתה הייתה עלולה לשמש מקור לרינון הבריות על אודותיה. לכן אמרה רחל בשעת לידת יוסף "אסף אלהים את חרפתי" (בראשית ל, כג), שעתיד היה יוסף למסור את נפשו על שלוש המצוות הללו, והדבר נחשב לה כאילו תיקנה היא את חטא חווה. האדמו"ר מקומרנא מסב את תיקונו של יוסף בנידה על עמידתו בניסיון עם אשת פוטיפר.
(ע"פ האדמור מקומרנא, רבינו חיים יעקב סאפרין, פרי חיים, ירושלים תשנ"ז, פרשת מקץ, עמ' שנז-שסא, מתוך מאמר "הדרן למסכת נידה, על חטא חווה ותיקונו / יעל לוין")

10.מה היה הצורך במלכות שאול (רחל) שממילא לא היתה מועדת להתקיים לנצח?

 לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו עַד כִּי יָבֹא (שילה) שִׁילוֹ וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים (בראשית מט,י)

...ואמר "לא יסור" לרמוז, כי ימלוך שבט אחר על ישראל, אבל מעת שיחל להיות ליהודה שבט מלכות, לא יסור ממנו אל שבט אחר, וזהו שנאמר (דברי הימים ב יג ה): "כי ה' אלהי ישראל נתן ממלכה לדוד על ישראל לעולם לו ולבניו".

וענין שאול היה, כי בעבור שדבר שאלת המלכות בעת ההיא נתעב אצל הקדוש ברוך הוא, לא רצה להמליך עליהם מן השבט אשר לו המלכות שלא יסור ממנו לעולמים, ונתן להם מלכות שעה, ולזה רמז הכתוב שאמר (הושע יג יא): "אתן לך מלך באפי ואקח בעברתי", שנתנו לו שלא ברצונו, ולכן לקחו בעברתו, שנהרג הוא ובניו ונפסקה ממנו המלכות. והיה כל זה מפני שהיה שמואל שופט ונביא ולוחם מלחמותיהם על פי ה' ומושיע אותם, ולא היה להם לשאול מלך בימיו, כמו שאמר להם (שמואל א יב יב): "וה' אלהיכם מלככם". והקב"ה אמר לו (שמואל א ח ז): "לא אותך מאסו כי אותי מאסו ממלוך עליהם", ולפיכך לא נתן להם מלכות של קיימא...

(רמב"ן,שם)

סיום: סוד נישואי יעקב ל-2 אחיות:

1. היתר הלכתי- עניין גיור

ויתן לו את רחל וא״‎ת איך נשא יעקב אבינו שתי אחיות בחייהן הרי קיים את כל התורה כלה אלא אמרו רבותינו גר שנתגייר כקטן שנולד דמי. וי״‎א לאה ורחל משתי נשים היו וגר אין בניו מתיחסים אלא אחר האם כדנפקא לן מכי יסיר את בנך ולכך הותרו ליעקב. (חזקוני כט,כח)

2.שמירת המצוות רק בארץ ישראל:

עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֹתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי:(בראשית כו,ה)

וישמור משמרתי. לשון רש"י בקולי כשנסיתי אותו משמרתי גזירות להרחקה כגון שניות לעריות שבות לשבת מצותי מצות שאלו לא נכתבו דין הוא שיכתבו כגון גזל ושפיכות דמים חקותי דברים שיצר הרע ועו"ג משיבין עליהם כגון אכילת חזיר ולבישת שעטנז שאין טעם בדבר אלא המלך גזר חקו על עבדיו ותורתי להביא תורה שבעל פה הלכה למשה מסיני ואם כן יהיה כל זה בנוי על דעת שהיה אברהם מקיים ומשמר את התורה עד שלא נתנה וכך אמרו (ב"ר צד ג) בפסוק ויתן להם יוסף עגלות (להלן מה כא) שפירש ממנו בפרשת עגלה ערופה שהיה עוסק בתורה כשם שהיו אבותיו ועד עכשו לא נתנה תורה והרי כתוב וישמור משמרתי מצותי חקותי ותורותי ושם אמרו שהיה משמר אפילו דקדוקי תורה והיה מלמד לבניו וכו' ויש לשאול אם כן איך הקים יעקב מצבה (להלן כח יח) ונשא שתי אחיות וכדעת רבותינו (ב"ר עד יא) ארבע ועמרם נשא דודתו (שמות ו כ) ומשה רבינו הקים שתים עשרה מצבה (שם כד ד) והאיך אפשר שיהיו נוהגים היתר בתורה במה שאסר אברהם אביהם על עצמו וקבע לו השם שכר על הדבר והוא יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ללכת בדרכיו וביעקב דרשו (ב"ר עט ו) ששמר את השבת וקבע תחומין ....

והנראה אלי מדעת רבותינו שלמד אברהם אבינו התורה כלה ברוח הקדש ועסק בה ובטעמי מצותיה וסודותיה ושמר אותה כולה כמי שאינו מצווה ועושה ושמירתו אותה היה בארץ בלבד ויעקב בחוצה לארץ נשא האחיות וכן עמרם כי המצות משפט אלהי הארץ הן אף על פי שהוזהרנו בחובת הגוף בכל מקום (קדושין לו)

 (רמב"ן ,שם)

3.מטרות הנוגעות אל הנצח- על דרך הסוד:

א.לבלבל את השטן בהולדת השבטים הקדושים:

מוכרח היה יעקב ליקח ב' נשים כדי לבלבל לשטן שלא יקטרג בלידת השבטים הקדושים שבראותו יעקב נושא ב' אחיות אינו נותן דעתו לקטרג כדי לעכב בסוברו שאין דבר טוב יוצא מזיווג זה שבא באיסור...וענין לוט עם בנותיו ויהודה עם כלתו ועמרם עם דודתו ובועז עם רות ..הכל עולה לסגנון אחד שכיון שהיה עתיד לצאת מהם חוטר הקדושה היו עושין בדמיון האיסור כדי לבלב השטן שלא יקטרג ( מדרש תלפיות ערך יעקב)

ב.להשלים תיקון אדם הראשון דרך יעקב:

כאשר הטיל הנחש זוהמא בחוה כל הנשמות התערבו טוב ברע כל הנשמות התערבו טוב ברע ואפילו האבות התבררו ולכן יצא ישמעאל מאברהם ועשו יצא מיצחק ונחלקו רב ושמואל (ברכות סע ע"א) אם הצע שה' בנה מאדם היה פרצוף או זנב ואלו ואלו דברי אלוהים חיים כי שתי נשים היו לו לאדם ,חוה הראשונה וחוה השניה...עכ"פ כיון דשופריה דיעקב מעין דשופריא דאדם (בבא מציעא פד ע"א) לכן גם ליעקב היו שתי נשים.וחוה הראשונה היא קליפה החופפת על לאה ראשונה שבקדושה ויעקב חשב שהיא דוגמת חוה ולא חפץ לקחתה.וזהו סוד "כי שנואה לאה"(בראשית כט לא) וחשב שתינתן לעשיו דוגמת פלונית חוה ראשונה כלתו של הס"מ שרו של עשיו וע"י תפילותיה ודמעותיה לקחה יעקב וכמו שאמר אדם "לזאת יקרא אשה"(שם ב כג) לזאת ולא לחוה ראשונה לכך לא מצא יעקב נחת רוח אלא ברחל כי לאה היתה מעלמא דאיתכסיא דלא איתגליא ליעקב (שם ונשמה/ הרב משה בצרי ע"מ שלה)

ג.רחל ולאה כנגד בחינת יעקב ובחינת ישראל:

...יש בחינת יעקב ויש בחינת ישראל, הן שתי דרגות שונות במעלות הרמות בעבודת השי"ת, שני עולמות שונים, בחינת יעקב בעולם התחתון, ובחינת ישראל בעולם העליון. גם בבחינת יעקב הגיע לאמת ושלימות, כמו שכתוב תתן אמת ליעקב, ויבא יעקב שלם, בעבודתו הכבירה, אלא שהיא שלימות העבודה בבחינת עולם התחתון, בבחינה זו מבחין העובד את העולם הזה כמציאות בפני עצמו, אלא שכל מה שעושה בתוכו הוא לשם שמים ממש, בחינת קרבן שמקריב לכבודו יתברך. אבל בחינת ישראל הינה מצב עבודה אשר בו כבר נסתלקה הבחנת העולם הזה כמציאות נפרדת, ומציאותה נבחנת אך ורק ככלי לעבודת ה', וממילא נסתלקה גם הבחנת ויתור וקרבן, לבחינה זו הגיע בנצחו את שרו של עשו...

..גם רחל ולאה מתאימות לשני חלקים שונים בעבודה, חלק רחל (יפת תואר ויפת מראה, כדברי הזוהר עלמא דאיתגליא), גילוי כבודו ית' בעולם התחתון, מצד השני לאה, (ועיני לאה רכות, עלמא דאיתכסיא), חלקה הגילוי דרך ההבחנה העליונה הנעלמת.

לאיש ואשה שני חלקים נפרדים, והם מסייעים זה לזה, חלקי רחל ולאה היו מתאימים לשתי הבחינות הנ"ל בחלקו של יעקב, רחל בתור סיוע לבחינת יעקב, ולאה לבחינת ישראל... (מכתב מאליהו /הרב דסלר, חלק ב עמוד ריח)

4.מדוע מתה רחל בנסיבות כה טרגיות?

א.בגלל קללתו של יעקב על מי שבידו התרפים

וַתַּעַן רָחֵל וְלֵאָה וַתֹּאמַרְנָה לוֹ (בראשית לא, יד), לָמָּה מֵתָה רָחֵל תְּחִלָה, ... עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹסֵי לֹא מֵתָה אֶלָּא מִקִּלְּלָתוֹ שֶׁל זָקֵן, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לא, לב): עִם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶת אֱלֹהֶיךָ לֹא יִחְיֶה, וְהָיָה כִּשְׁגָּגָה הַיּוֹצֵא מִלִּפְנֵי הַשַּׁלִּיט, (בראשית לא, יט): וַתִּגְנֹב רָחֵל וגו' (בראשית לה, יט): וַתָּמָת רָחֵל וגו', (בראשית לא, טו): הֲלוֹא נָכְרִיּוֹת נֶחְשַׁבְנוּ לוֹ כִּי מְכָרָנוּ וגו', אֶפְשָׁר כֵּן, אֶלָּא אִם הֲוָה קְוַקְיָא טָבָא הֲוָה נָסֵיב לָהּ, פַּטֵּיקְלִין טַב הֲוָה נָסֵיב לֵיהּ.(בראשית רבה עד ד)

ב.בכניסה לארץ לא יכול היה יעקב להיות נשוי לשתי אחיות:

השם לו לבדו נתכנו עלילות שמתה רחל בדרך בתחילת בואם בארץ כי בזכותה לא מתה בחוצה לארץ ובזכותו לא ישב בארץ עם שתי אחיות והיא היתה הנשאת באיסור האחוה ונראה שנתעברה מבנימין קודם בואם בשכם ולא נגע בה בארץ כלל מפני הענין שהזכרנו

(רמב"ן ויקרא יח,כה)

ג.רחל היא בחינת משיח בן יוסף שמת לפני משיח בן דוד:

{זכריה יב-יב} וספדה הארץ משפחות משפחות לבד משפחת בית דוד לבד ונשיהם לבד אמרו והלא דברים ק''ו ומה לעתיד לבא שעוסקין בהספד ואין יצר הרע שולט בהם אמרה תורה אנשים לבד ונשים לבד עכשיו שעסוקין בשמחה ויצה''ר שולט בהם על אחת כמה וכמה הא הספידא מאי עבידתיה פליגי בה רבי דוסא ורבנן חד אמר על משיח בן יוסף שנהרג וחד אמר על יצה''ר שנהרג

(סוכה נב, ע"א)

אחרית דבר: הקשר אל הראשית

1.הסימנים שמסרה רחל ללאה- נדה חלה הדלקת הנר -הם  בני חיי ומזוני - וגם תיקון עונשי אדם וחוה:

בני- נידה:

אֶל הָאִשָּׁה אָמַר הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ (בראשית ג, טז)

מזוני- הפרשת חלה:

בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב (בראשית ג,יט)

חיי- עונש המיתה שהושת על העולם:

וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת (בראשית ב,יז)

2. סוד הסימנים : ב- ראשית שתי -שתי אחיות שמתעמתות על הראשית

א.שמירת נדה - כדי להגיע בטהרה אל ראשית החיבור אל המצוות- פרו ורבו- הופעה ראשונה של המילה ברכה- חיבור בין איש לאשתו:

וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ: (בראשית א,כח)

ב.הפרשת חלה- ראשית עריסתוכם- חיבור בין האדם לכהן :

מֵרֵאשִׁית עֲרִסֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לַי-ה-וָ-ה תְּרוּמָה לְדֹרֹתֵיכֶם. (במדבר טו, יט-כא)

ג.הדלקת הנר- ראשית היצירה ( גילוי האש ע"י אדם הראשון במוצ"ש)- ברכת מאורי האש- חיבור בין כוחות מנוגדים:

במוצאי שבת נתן הקב"ה דיעה באדם הראשון מעין דוגמא של מעלה, והביא שני אבנים וטחנן זו בזו ויצא מהן אור (פסחים נד, ע"א)

כי ענין הברכה על הנר במוצאי שבת הוא משום שאז נברא האור, על ידי שטחן אדם הראשון שתי האבנים זו בזו, ללמדנו שעל ידי כח ההתנגדות שהאדם נלחם מתגלה האור, וכל שכן כאשר מתחברים שתי דרכים בעבודת ה' כיהודה ויוסף, יוצא מהם האור הגדול של יציאת מצרים.(מאמר "הקשר בין יהודה ויוסף לשתי האבנים שטחנן אדם הראשון להוציא מהם אש", הרב פנחס פרידמן)

3.בראשית- ב הברכה לכלה: בית רחל ולאה

2.רחל ולאה- הבונות את בית ישראל:

"ויאמרו כל העם אשר בשער והזקנים: עדים. יתן ה' את האשה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה אשר בנו שתיהם את בית ישראל" (רות ד יא). 

א"ר יצחק: רחל היתה עיקרו של בית, לפיכך: "ורחל עקרה" (בראשית כט לא) – עיקרה של בית. א"ר ברכייה: רוב מסובין משל לאה היו, לפיכך הוא עושה רחל עקרה. 

תני ר' שמעון בן יחאי: לפי שנאמרו דברים כנגד רחל, לפיכך נקראו ישראל על שמה: "רחל מבכה על בניה" (ירמיה לא יד). ולא סוף דבר על שמה, אלא על שם בנה, שנאמר: "אולי יחנן ה' צבאות שארית יוסף" (עמוס ה טו). 

ולא סוף דבר על שם בנה אלא על שם בן בנה: "הבן יקיר לי אפרים" (ירמיה לא יט). 

וכל גדול שבישראל על שם אפרים: "ודוד בן איש אפרתי" (שמואל א יז יב), "וירבעם בן נבט אפרתי" (מלכים א יא כו), "מחלון וכליון אפרתים" (רות א ב).

(רות רבה (לרנר) פרשה ז)

____________________________________________________________________

https://www.mayim.org.il/?parasha=%D7%9C%D7%90%D7%94-%D7%95%D7%A8%D7%97%D7%9C-%D7%90%D7%97%D7%99%D7%95%D7%AA#gsc.tab=0

http://torahdoc.free.fr/torahdoc/[1]%20Parasha/Rav%20Friedman/5769/5769-11-Vayigash.pdf

https://www.ykr.org.il/question/2685

http://forum.otzar.org/viewtopic.php?t=7022

http://daf-yomi.com/content.aspx?pageid=216

https://www.yeshiva.org.il/midrash/2908

וְכָל הַהוּא לֵילְיָא הֲוָה צָוַח לָהּ רָחֵל, וְהִיא עָנְיָא לֵיהּ. בְּצַפְרָא וְהִנֵּה הִיא לֵאָה, אָמַר לָהּ מָה רַמָּיְתָא בַּת רַמָּאָה, לָאו בְּלֵילְיָא הֲוָה קָרֵינָא רָחֵל וְאַתְּ עֲנֵית לִי. אָמְרָה לֵיהּ אִית סַפָּר דְּלֵית לֵיהּ תַּלְמִידִים, לֹא כָךְ הָיָה צוֹוֵחַ לָךְ אֲבוּךְ, עֵשָׂו, וְאַתְּ עָנֵי לֵיהּ (בראשית רבא,ע,יח)

ויתן לה לבן לאת זלפה שפחתו. וא"ת למה כתב לה היה לו לכתוב ויתן זלפה שפחתה ללאה. י"ל ה"ק ויתן לבן לה כלומר הטעה יעקב ויתן זלפה הקטנה ללאה וסבר יעקב לרחל וזהו לה והרי הוא נתנה ללאה בתו שהרי הטעתו. אך קשה דגבי רחל נמי כתיב לה:

(פירוש בעלי התוספות על בראשית פרק כט פסוק כד )

ויאסוף לבן את כל אנשי המקום ויעש משתה. לבן היה אב לרמאים ועל כן נקרא לבן הארמי ונתכוון לשכר יעקב ולרמותו שלא יבין בין רחל ללאה ותדע שהרי לא עשה משתה ברחל והכתוב מעיד שלכך נתכוון כדכתיב ויהי בבוקר והנה היא לאה אבל כל הלילה היתה עושה עצמה רחל. וג' סימנים שמסר יעקב לרחל מסרה ללאה ולא אמרה ליעקב בלילה:

והנה היא לאה. ויש במדרש המסובין היו משוררין כל הלילה הי לייא הי לייא. אמר יעקב ללאה רמאית בת רמאי קרית רחל וענית לי והשתא קרית לאה וענית לי. אמרה לו מינך ילפית אביך קרא עשו וענית קרא לך יעקב וענות. ואביך מעיד בך שנאמר בת אחיך במרמה וכו' אין לך ספרא דלית ליה תלמידא ומתוך דברים הללו התחיל יעקב לשונאה. והיינו דכתיב וירא ה' כי שנואה לאה ויפתח וכו' אמר הקב"ה אין רפואה של זאת אלא בבנים ובעלה נכספה נפשו להם מיד ויפתח את רחמה:

את זלפה שפחתו. וכי שפחותיו היו והלא היו בנותיו. אלא כתוב בנימוסי הארץ בנותיו מפילגשים נקראו שפחות:

(פירוש בעלי התוספות על בראשית פרק כט פסוק כב )