ואתחנן: משה,נח וכוחה של תפילה

פתיחה: מדוע משה רבנו לא נענתה בקשתו למתנת חינם שיזכה להיכנס לא"י בעוד נח מצא חן בעיני ה' וניצל מהמבול למרות שלא התפלל בעדם?

וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי יְ-ה-וָ-ה (בראשית ו,ח)

וָאֶתְחַנַּן אֶל יְ-ה-וָ-ה בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר:(דברים ג,כג)

ואתחנן. אין חנון בכל מקום  אלא לשון מתנת חנם, אע"פ שיש להם לצדיקים לתלות במעשיהם הטובים, אין מבקשים מאת המקום אלא מתנת חנם, לפי שאמר לו וחנותי את אשר אחון (שמות לג, יט.), אמר לו בלשון ואתחנן. ד"א זה אחד מעשרה לשונות שנקראת תפלה, כדאיתא בספרי
 (רש"י,שם)

..תיבת ואתחנן אינה מלשון חינם אלא מלשון תחנונים אלא תשוכנה של תפילת תחנונים הוא בקשת מתנת חינם (ע"פ ספר הזיכרון, מתוך ביאורים לפירוש רש"י של התורה, הרבי מלובביץ, פרשץ ואתחנן)

ואתחנן אל ה'. י' לשונות נקראת תפלה: זעקה. שועה. נאקה. צרה. רנה. ופגיעה. נפול. ופלול. עתירה. עמידה. חילול. חנון.
זעקה - במצרים שנא' שמות ב ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו.
שועה מנין? שנאמר שמות ב ותעל שועתם.
נאקה מנין? שמות ב וישמע אלהים את נאקתם.
צרה מנין? בצר לי אקרא ה'.
רנה מנין? שנ' ירמיה ז ואתה אל תשא בעדם רנה.
פגיעה מנין? ירמיהו ז ואל תפגע בי.
נפול מנין? שנ' דברים ט ואתנפל לפני ה' כראשונה.
פלול מנין? דברים ט ואתפלל אל ה'.
עתירה מנין? שנא' בראשית כה ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו.
עמידה מנין? ויעמד פנחס ויפלל.
חילול מנין?שמות לב ויחל משה.
חנון מנין? ואתחנן אל ה': (ספרי על דברים/ואתחנן/פיסקא כו)

חלק א:כל תפילות משה עד כאן היו לטובת אחרים- ותמיד נענו ע"י ה'

1.תפילה לטובת אהרון שיגאל את העם:
וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנָי שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח  (שמות ד,יג)

ביד תשלח. ביד מי שאתה רגיל לשלוח   והוא אהרן.(רש"י,שם)

2.תפילה לטובת פרעה ומצרים שיסיר את הצפרדעים ,הערב,והארבה:

וַיֵּצֵא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן מֵעִם פַּרְעֹה וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל יְהוָה עַל דְּבַר הַצְפַרְדְּעִים אֲשֶׁר שָׂם לְפַרְעֹה(שמות ח,ח)
וַיֵּצֵא מֹשֶׁה מֵעִם פַּרְעֹה וַיֶּעְתַּר אֶל יְ-ה-וָ-ה(שמות ח,כו)

וַיֵּצֵא מֹשֶׁה מֵעִם פַּרְעֹה אֶת הָעִיר וַיִּפְרֹשׂ כַּפָּיו אֶל יְ-ה-וָ-ה וַיַּחְדְּלוּ הַקֹּלוֹת וְהַבָּרָד וּמָטָר לֹא נִתַּךְ אָרְצָה: (שמות ט,לג)

וַיֵּצֵא מֵעִם פַּרְעֹה וַיֶּעְתַּר אֶל יְ-ה-וָ-ה (שמות,י,יח)

3.תפילה לטובת ישראל- בכל פעם שחטאו או נזדקקו לזה:
על הים:
וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה מַה תִּצְעַק אֵלָי דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ (שמות יד,טו)
מה תצעק אלי. למדנו, שהיה משה עומד ומתפלל, אמר לו הקב"ה, לא עת עתה להאריך בתפלה, שישראל נתונין בצרה. דבר אחר מה תצעק אלי, עלי (י) הדבר תלוי ולא עליך, כמ"ש להלן, על בני ועל פועל ידי תצוני (ישעיה מה, יא.):(רש"י,שם)
במרה:
וַיִּצְעַק אֶל יְ-ה-וָ-ה וַיּוֹרֵהוּ יְ-ה-וָ-ה עֵץ וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ (שם,טו,כג)

אחרי העגל:
וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ (שם,לב,לב)

אחרי חטא המרגלים:

סְלַח נָא לַעֲוֹן הָעָם הַזֶּה כְּגֹדֶל חַסְדֶּךָ וְכַאֲשֶׁר נָשָׂאתָה לָעָם הַזֶּה מִמִּצְרַיִם וְעַד הֵנָּה: וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה סָלַחְתִּי  כִּדְבָרֶךָ: (במדבר יד-יט-כ)

4.תפילה לטובת מרים שתתרפא מצרעתה:

וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל יְ-ה-וָ-ה לֵאמֹר אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ (במדבר יב,יג)

רפא נא לה. מפני מה לא האריך משה בתפלה, שלא יהיו ישראל אומרים אחותו עומדת בצרה והוא עומד ומרבה בתפלה. (ד"א שלא יאמרו ישראל בשביל אחותו הוא מאריך בתפלה, אבל בשבילנו אינו מאריך בתפלה) (רש"י,שם)

חלק ב: התפילה בתנ"ך - מיוחסת תמיד לנביא- וממילא היא בעוצמה הגבוהה ביותר אצל גדול הנביאים- משה

1.הראשון להתפלל- מסיבת היותו נביא:
וְעַתָּה הָשֵׁב אֵשֶׁת הָאִישׁ כִּי נָבִיא הוּא וְיִתְפַּלֵּל בַּעַדְךָ וֶחְיֵה וְאִם אֵינְךָ מֵשִׁיב דַּע כִּי מוֹת תָּמוּת אַתָּה וְכָל אֲשֶׁר לָךְ (בראשית כ,ז)

2.אפילו איוב מתפלל רק לאחר שה' מתגלה אליו:
...אחד הקשיים הגדולים שניצבים בפני המתפלל - היא השאלה, כיצד אפשר לקיים את מה שנאמר: 'דע לפני מי אתה עומד'. האם אני יודע לפני מי אני מתפלל? והלא מעולם לא פגשנו את רבונו של עולם פנים מול פנים? אז כיצד נדע כלפי מי אנחנו מפנים את תפילותינו? ואכן מצאנו בזמן המקרא, לאורך כל התנ"ך כולו, שכאשר מציינים שאדם התפלל - מדובר תמיד ללא יוצא מן הכלל על נביא. כי הלא רק הנביאים הם יודעים את ה' באמת. ...
עד כדי כך אנחנו רואים שהתפילה אינה מובנת מאליה, שבספר איוב כאשר אסונות על גבי אסונות נופלים על גבי ראשו של איוב, מצאנו אותו מתלונן, מצאנו אותו מתווכח, מצאנו אותו משלים, אך לא מצאנו אותו מתפלל - עד שנגלה אליו הקב"ה: "ויען ה' את איוב מן הסערה ויאמר..." (איוב ל"ח) ורק לאחר מכן מצוין שאיוב ידע להתפלל בעד רעיו, וה' שב את שבות איוב, בהתפללו בעד רעהו. (ע"פ הרב אורי שרקי)

3.אחרוני הנביאים היו מאנשי כנסת הגדולה שתיקנו את נוסח התפילה לעידן שלאחר הנבואה:

ומה ראו לומר שים שלום אחר ברכת כהנים דכתיב {במדבר ו-כז} ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם ברכה דהקב''ה שלום שנאמר {תהילים כט-יא} ה' יברך את עמו בשלום וכי מאחר דמאה ועשרים זקנים ומהם כמה נביאים תקנו תפלה על הסדר שמעון הפקולי מאי הסדיר שכחום וחזר וסדרום (מגילה יח,ע"א) 

חלק ג:  משה  ונח- הקשר הפנימי

1.השניים שמצאו חן בעיני ה': חינו של נח וחינו של משה 

א.נח: מצא חן בעיני ה' ובזכות זה ניצל מעוון הדור

וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי יְ-ה-וָ-ה (בראשית ו,ח)

וַיִּזְכֹּר אֱ-לֹהִים אֶת נֹחַ וְאֵת כָּל הַחַיָּה וְאֶת כָּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה וַיַּעֲבֵר אֱ-לֹהִים רוּחַ עַל הָאָרֶץ וַיָּשֹׁכּוּ הַמָּיִם (בראשית ח,א)

ב.משה: מצא חן בעיני ה' ולכן דרש שילך ה' איתם ולא ע"י מלאך 

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְ-ה-וָ-ה רְאֵה אַתָּה אֹמֵר אֵלַי הַעַל אֶת הָעָם הַזֶּה וְאַתָּה לֹא הוֹדַעְתַּנִי אֵת אֲשֶׁר תִּשְׁלַח עִמִּי וְאַתָּה אָמַרְתָּ יְדַעְתִּיךָ בְשֵׁם וְגַם מָצָאתָ חֵן בְּעֵינָי: וְעַתָּה אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ הוֹדִעֵנִי נָא אֶת דְּרָכֶךָ וְאֵדָעֲךָ לְמַעַן אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ וּרְאֵה כִּי עַמְּךָ הַגּוֹי הַזֶּה: וַיֹּאמַר פָּנַי יֵלֵכוּ וַהֲנִחֹתִי לָךְ: וַיֹּאמֶר אֵלָיו אִם אֵין פָּנֶיךָ הֹלְכִים אַל תַּעֲלֵנוּ מִזֶּה: וּבַמֶּה יִוָּדַע אֵפוֹא כִּי מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲנִי וְעַמֶּךָ הֲלוֹא בְּלֶכְתְּךָ עִמָּנוּ וְנִפְלִינוּ אֲנִי וְעַמְּךָ מִכָּל הָעָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה: וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֶל מֹשֶׁה גַּם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֶעֱשֶׂה כִּי מָצָאתָ חֵן בְּעֵינַי וָאֵדָעֲךָ בְּשֵׁם: (שמות לג,יב-יז)

הביטוי "למצוא חן" לכשעצמו מכיל בתוכו סתירה פנימית

למצוא חן זו פעולה אקטיבית- למצוא

ומצד שני אם מישהו מוצא חן משמע שאחרים מחבבים אותו, כלומר פעולה פסיבית.

כנראה שזה ביטוי שבא להעיד שכדי שמישהו יחבב את זולתו זולתו צריך למצוא את החן שבו, הדדיות של קשר של חיבה היא קשר חיבה אמיתי ועמוק  (ענ"ד)

2.מה ראה רש"י להשוות בין תיבת נח לתיבת משה?

עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי גֹפֶר קִנִּים תַּעֲשֶׂה אֶת הַתֵּבָה וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ בַּכֹּפֶר: (בראשית ו,יד)

וְלֹא יָכְלָה עוֹד הַצְּפִינוֹ וַתִּקַּח לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת הַיֶּלֶד וַתָּשֶׂם בַּסּוּף עַל שְׂפַת הַיְאֹר (שמות ב,ג)

עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי גֹפֶר קִנִּים תַּעֲשֶׂה אֶת הַתֵּבָה וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ בַּכֹּפֶר:(בראשית ו,יד)
זפת בלשון ארמי, ומצינו בגמרא כופרא. בתיבתו של משה, על ידי שהיו המים תשים, (ע) דיה בחומר מבפנים וזפת מבחוץ, (פ) ועוד כדי שלא יריח אותו צדיק ריח רע של זפת, אבל כאן, מפני חוזק המים זפתה מבית ומבחוץ: (רש"י)

3.משה מן התורה - מנין ? מגזרת המבול...

"משה מן התורה מנין? ויאמר ה' לא ידון רוחי באדם לעולם בשגם הוא בשר והיו ימיו מאה ועשרים שנה" (חולין קל"ט:)
....

יוצא א"כ שהקב"ה האריך את ביצוע הגזירה במאה עשרים שנה בזכות משה רבינו שחי מאה ועשרים שנה. והדבר צריך ביאור.
(ראש הכולל, הרב זכריה טובי שליט''א ,מתוך "מנחת אב" פרשת בראשית)

4.משה- איש האלוקים, נח איש האדמה:

"ויחל נח איש האדמה" (בראשית ט, כ): אמר רבי ברכיה חביב משה מנח. נח משנקרא איש צדיק נקרא איש האדמה, משה משנקרא איש מצרי נקרא איש האלוקים (בראשית רבא לז, ג). 

5. מדוע קשר משה רבנו את עצמו לנח כשביקש להתפלל על עם ישראל  אחרי חטא העגל?

בֹּא רְאֵה מַה בֵּין מֹשֶׁה לִשְׁאָר בְּנֵי הָעוֹלָם. בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה (שמות לב) וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי וְגוֹ', וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךְ לְגוֹי גָּדוֹל וְגוֹ' - מִיָּד אָמַר מֹשֶׁה, וְכִי אֶעֱזֹב דִּינָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל בִּשְׁבִילִי? כָּעֵת יֹאמְרוּ כָּל אוֹתָם בְּנֵי הָעוֹלָם שֶׁאֲנִי הָרַגְתִּי אֶת יִשְׂרָאֵל כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה נֹחַ.

(זוהר ח"א סז:)

6.מדוע המבול נקרא על שם נח הצדיק היחיד ?

נאמר בספר ישעיה: 'כי מֵי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבור מֵי נח עוד על הארץ' [נד-ט]. המבול נקרא 'מי-נח' על שמו של נח.

מדוע? והרי נח היה הצדיק היחיד בדורו שניצל מן המבול, ומדוע איפוא מגיע לו שהכליה והשואה הנוראה יחרטו לדור דורים על שמו?

(מתוך אתר "טעמו וראו", ע"פ משנת הגלגולים הרב בועז שלום , פרק א )

7.בין המבול למתן תורה:

א.ההכנה ומשך המאורע:
במבול: הכנה של שבעה ימים לפניו:כִּי לְיָמִים עוֹד שִׁבְעָה אָנֹכִי מַמְטִיר עַל הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה וּמָחִיתִי אֶת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה:(בראשית ז', ד').
במתן תורה :
וַיַּעַל מֹשֶׁה אֶל הָהָר וַיְכַס הֶעָנָן אֶת הָהָר: וַיִּשְׁכֹּן כְּבוֹד יְהוָה עַל הַר סִינַי וַיְכַסֵּהוּ הֶעָנָן שֵׁשֶׁת יָמִים וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִתּוֹךְ הֶעָנָן: וּמַרְאֵה כְּבוֹד יְהוָה כְּאֵשׁ אֹכֶלֶת בְּרֹאשׁ הָהָר לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: וַיָּבֹא מֹשֶׁה בְּתוֹךְ הֶעָנָן וַיַּעַל אֶל הָהָר וַיְהִי מֹשֶׁה בָּהָר אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה: (שמות כ"ד, ט"ז-י"ח)

ב.קבלת המצוות כתוצאה ישירה של המאורע:
במבול: 7 מצוות בני נח:
תנו רבנן שבע מצות נצטוו בני נח :דינין וברכת השם ע''ז, גילוי עריות ושפיכות דמים וגזל ואבר מן החי (סנהדרין נו,ע"א)
במתן תורה: קבלת תרי"ג מצוות
וַיִּתֵּן אֶל מֹשֶׁה כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ בְּהַר סִינַי שְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת לֻחֹת אֶבֶן כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱ-לֹהִים: (שמות לא,יח)


8.נח המקלל הראשון- משה רבנו המברך האחרון בתורה:

א.קללת כנען:

וַיֹּאמֶר אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו (בראשית ט,כה)

ב.ברכת ישראל:

וְזֹאת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱ-לֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי מוֹתוֹ (דברים לג,א)

9. משה הוא גלגול נשמתו של נח:

וָאֶתְפֹּשׂ בִּשְׁנֵי הַלֻּחֹת וָאַשְׁלִכֵם מֵעַל שְׁתֵּי יָדָי וָאֲשַׁבְּרֵם לְעֵינֵיכֶם...וָאֶתְפַּלֵּל אֶל יְ-הֹ-וָ-ה וָאֹמַר אֲ-דֹ-נָ-י יֱ-הֹ-וִ-ה אַל תַּשְׁחֵת עַמְּךָ וְנַחֲלָתְךָ אֲשֶׁר פָּדִיתָ בְּגָדְלֶךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה(דברים ט,יז-כו)

וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ (שמות לב,לב)

א.משה הוא גלגול של נח ולכן רמז בדבריו על המבול ולכן גם הרמז הראשון למשה מהתורה הוא במעשה המבול:

דע כי נח היה בחינת משה ולא התפלל על דורו, לכן אמר "מחני" - "מי נח" כי הוא גרם לזה, לכן נקרא המבול על שמו. ואף שלא התפלל עליהם, מ"מ בזכותו נתלה להם מאה ועשרים שנה כמנין ימי משה רבנו, וזהו "בשגם הוא בשר והיו ימיו מאה ועשרים שנה", ומשה חזר להתפלל עליהם לתקן אשר עיוות, וע"כ אמר מחני לשון מיחוי כמי המבול.(האר"י,ליקוטי תורה פר' כי תשא)

ב.משה מוסר נפשו עכשיו במקום ומייד כדי לתקן  ולכן לשון "נא" במשמעות עכשיו:

ואם אין- מחני-נא מספרך מספרך אשר כתבת', 'נא' משמעותו כעת [כתרגום אונקלוס בכ"מ], אמר משה, כעת לא אנהג כבעבר שלא התפללתי על דורי, אלא הפעם אמסור נפשי עליהם(מתוך אתר "טעמו וראו", ע"פ משנת הגלגולים הרב בועז שלום , פרק א )

ג.אמר במפורש שהוא גלגול של נח:

"מחנ"י נ"א" אותיות "מנֹח אני" (תוספות השלם עה"ת שמות לב-לב, חומת אנך נח).

ד.כל ימיו של משה היו בתפילה על בני ישראל כדי לתקן מה שלא התפלל כנוח על דורו:

וע"כ משה תקן אשר עוות נח, וחזר להתפלל עליהם, באמרו ואם אין מחני נא. ונקט מחני, מלשון מחוי, הנזכר במבול, וימח את כל היקום. וכל ימיו היו בתפלה על הדור, לתקן אשר עוות בתחלה

(האר"י,שער הפסוקים - פרשת בראשית - דרוש ד' )

ה.משה הוא דור י"ז לנח ולכן נאמר עליהם "הזה" ו- "טוב" גימ' 17:

יש גם לזה רמז בפסוק "כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה" (ז, א)- בגימטריא שבע-עשרה, שהרי שבע עשרה דורות מנח ועד משה (עשר דורות עד אברהם, ושבע דורות עד משה). וכן נאמר "ותרא אותו כי טוב הוא" (שמות ב, ב) - בגימטריא שבע-עשרה. וכן אמרו חז"ל "אף על נח נחתך גזר דין אלא שמצא חן בעיני ה' שנאמר ... ונח מצא חן בעיני ה'" (סנהד' קח:). וכיון שמשה הוא התיקון של נח, בזכות משה רבנו ניצל נח שהתפלל על כלל ישראל בחטא העגל.

(ראש הכולל, הרב זכריה טובי שליט''א ,מתוך "מנחת אב" פרשת בראשית)

ו.משה נשתל כבר בדור המבול אבל לא הצליח לרומם את בני דורו של נח למדרגה מתוקנת:

אמנם להתיר כל אלו המאמרים, יובן ים מה שכתב הרב בעל זרע ברך במהדורא תנינא בסדר זה, ר"ר ע"ג משם התיקונים(תיקוני הזהר נא, קיג)  שהקב"ה שתל את משה רבינו בנח ולא אצלח ובאותו פעם נקרא איש צדיק וכשנסתלק ממנו נשמת משה נקרא איש אדמה ע"כ, עוד שם שתל הקב"ה למשה רבינו באותו דור כדי להעלות ולתקן אותו הדור שהם הערב רב ולא הועיל ע"כ לעניננו. 

ובזה ניחא שרמזה התורה שם משה בענין דור המבול לגלות דשם באותו דור שתלו, אולי יועיל לתקן הערב רב כמדובר, גם כיון דשתלו באותו דור האריך להם בזכותו בעשיית התיבה מאה עשרים שנים אולי ישובו בתשובה, גם כיון שנשמתו של נח היה נשמת משה זהו הטעם שניצל בזכותו, ורז"ל שנתגלו להם סתרי תורה באו לגלות לנו כי נשמת משה היה בנח ונסתלקה ממנו, רמזו הדברים בנעימות לשונם באומרם נח משנקרא איש צדיק נקרא איש אדמה, לומר כי לא אצלח אז והיה לאחור, לא כן בבואו במשה עצמו שאז הצליח בדורו ועלה למדרגה ומשנקרא איש נקרא איש אלהים.

ובזה מתיישב מאמר נח אומר למשה אני גדול ממך, כלומר כיון שהכיר נח שנשמת משה היה בו, ולכך הציל מהמבול אומר למשה אני גדול ממך, כלומר מה שאני גדול הוא ממך ומסבתך, שבעבור נשמתך בח ניצלתי מדור המבול, אעפ"י שלא הייתי כדאי להציל כאמרם רז"ל דמצא חן וכו', ומשה רבינו ע"ה משיב לו גם דרך ענוה אני גדול ממך, כלומר מסבתך, לפי שאתה הצלת את עצמך ובזכותך ובהיותי אז עמך בגופך התחלתי להרגיל עצמי בהצלה וכיון שהרגלתי בהיותי עמך, היה סיבה דבבואי בדור המדבר הוספתי אומץ והצלתי את עצמי וגם את דורי...

... ובהקדמה זו יובן גם פסוק את האלהים התהלך נח, כלומר בהיות בו נשמת משה בראות עצמו שהקב"ה קראו צדיק ופירש מן האשה והלך עם האלהים כשם שהיה עתיד לעשות בבואו בדור המדבר וזהו הטעם דויולד נח שלשה בנים ולא יותר, משום דפירש מן האשה, גם יובן פסוק ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא וכו' מאי ועתה. ועוד למה נקט לשון מחני ולא אמר הורגני נא הרוג, כמו שאמר במקום אחר. אמנם כיון דמשה היה מלובש בנח בדור המבול ואעפ"י שהקב"ה אמר אמחה את האדם ניצל נח בשזכות משה לכן כשבא בדור המדבר וחטאו בעגל התפלל ועתה אם תשא חטאתם, כלומר הייתי בדור המבול ולא הצלחתי להצילם לכן ועתה שחזרתי בעולם אם תשא חטאתם מוטב ואם אין מחני בפעם הזאת מה שלא מחיתני בזמן שאמרת אמחה את האדם.

(מגלה צפונות פרשת נח, הרב אליהו הכהן האיתמרי זצ"ל)

ז.ויחל נח- ויחל משה- באותו ביטוי קלקלתו ותיקונו:

"ויחל נח איש האדמה ויטע כרם" (בראשית ט-כ) דרשו חז"ל 'שנעשה חולין' [בר"ר לו-ג] ומי גרם לו שאיבד מדרגתו? שלא התפלל על דורו. בא משה ומתפלל על דורו – "ויחל משה את פני ה' אלקיו" (שמות לב-יא), לתקן את שבגלגולו הקודם כנח לא התפלל עליהם, ובאותו ביטוי שמוזכרת קלקלתו מוזכר תיקונו (פסקי הראש [סעדון] נתיב ט').

ח.120 שנות משה כנגד 120 שנים של בניית התיבה וההזדמנות שהיתה למנח להחזירם בתשובה:

[ה' המתין בנוסף למאה ועשרים שנה עוד ז' ימים, לז' ימי אבלו של מתושלח. כנגדם היו ז' ימים נוספים למאה ועשרים שנה של משה – הם ז' ימי אבלו של משה. ימי אבל משה נסתיימו בי"ג באדר, וכל ז' ימי האבל לא נסתלקו כל חלקי נשמתו של משה, ולכן המן קבע את השמדת היהודים בי"ג אדר שאז נסתלקו כל חלקי נשמת משה לחלוטין מהגר"ש אסולין שליט"א.

ניתן להוסיף ולומר שמשה חי מאה ועשרים שנה כנגד המאה ועשרים שנה שניתנו לנח כדי להתפלל על דורו ולא התפלל, ובזה בא החסרון לתיקונו].

(מתוך אתר "טעמו וראו", ע"פ משנת הגלגולים הרב בועז שלום , פרק א )

ט.תוצאות הסתלקות נשמת משה מנח:

וז"ש משה אתה החלות להראות את עבדך בימי נח, דאיתא בתיקונים (תיקון סט [תיקו"ז סט קי"ג ע"א]) שהקדוש ברוך הוא שתיל למשה בימי נח ולא אצלח, ולכך בפעם הראשון נקרא איש צדיק (בראשית ו ט), ואחר כך כשנסתלקה ממנו נשמת משה, נקרא איש האדמה 

(ספר מגלה עמוקות/רבי נָתָן נָטָע שַׁפִּירָא מקרקוב, על ואתחנן - אופן קסז )

כעת נבין שחם פגם בנח וסרסו ורבעו דוקא עתה, משום שהסתלקה מנח נשמת משה, שבלא זאת לא יכל לפגום בו [דברי ציון ויהודה].

לאור האמור נראה לפרש הטעם שעתה השתכר נח, בבחינת "תנו שכר לאובד" שנפלה רוחו שאיבד נשמת משה.

(מתוך אתר "טעמו וראו", ע"פ משנת הגלגולים הרב בועז שלום , פרק א )

י.בתיה מצילה את משה ומושכת אותו מהתיבה ומעוון מי המבול שנזקף לרעתו בהיותו נח:

בתיה בת פרעה יורדת לרחוץ ביאור, ורואה נער בוכה. היא קוראת לנער הבוכה 'משה' משום ש'מן המים משיתיהו', הדבר מרמז שכעת בגלגולו הנוכחי משיתיהו מעוון מי המבול (חסד לאברהם מעין ה נהר כג).

וזה שנאמר על משה 'מן המים משיתיהו' משיתי אותו מדור המבול והנחתי אותו לדור אחר הגון יותר – דור יוצאי מצרים [שפתי כהן].

יא.הרועה השוטה מול הרועה הנאמן:

מובא בזוהר חדש [נח לט.] שנח טען לקב"ה נקראת רחום היה לך לרחם על בריותך [ולא להביא מבול], השיבו הקב"ה רעי שטיא כען אמרת דא? ולא בזימנא דאמרת לך ואני הנני מביא את המבול וגו'. בטוי זה- רעיא כלפי נח, הוא ביטוי קבוע למשה רבינו – רעיא מהימנא, והמהימנא הוא תיקון לשטיא של הגלגול הקודם.

יב.התיבה המשותפת

ועוד מוסיף האריז"ל (לקו"ת שמות) שלכן מצינו שכשם שנח ניצל על ידי תיבה, גם משה ניצל בקטנותו על ידי תיבה בַּיְאוֹר [ע"ש עוד בעניין]. והיה זה כדי לתקן חטאם של אנשי דור המבול, שמשה רבינו שקול ככל ישראל (השלה"ק פ' שמות תורה אור ב').

יג.רמז לגלגול נח-משה

מש"ה ר"ת מ'שה ש'ת ה'בל, שבהם התגלגל משה, והיכן רמוז גלגולו בנח?

מצאנו פעם אחת שמשה נכתב בתנ"ך בתוספת האות נ' (שופטים יח-ל): "ויהונתן בן גרשם בן מנשה" ופרש"י מפני כבודו של משה [שנכדו- יהונתן נהיה כומר לע"ז] נוספה נו"ן כדי לשנות את שמו, ונכתבה תלויה [-מעל השורה] לומר שלא היה שמו 'מנשה' אלא 'משה'. נמצא שבאות נ' התלויה נרמז הגלגול הקודם- נח [חת"ס בתורת משה פ' תצוה].

יד. בשג"ם הוא בשר- נוח ניצל בגלל שעתיד לקום ממנו משה:

לפי זה נבין את דברי חז"ל 'לא ידון רוחי באדם לעולם בשגם הוא בשר והיו ימיו מאה ועשרים שנה'. אמר הקב"ה מן הראוי שגם נח יספה במי המבול משום שלא התפלל בעד דורו, אולם לא ידון רוחי בו להפרע ממנו, משום בשג"ם- כי עתיד לקום ממנו משה [בר"ר פכ"ו-ו], והיו ימיו מאה ועשרים שנה- ובכך יתקן את חטאו של נח שלא התפלל מאה ועשרים שנה, כפי שנתבאר לעיל 

רצה להחזיר עטרה ליושנה, שיהיו חיי האדם מאריך, ודורות ראשונים היו חייהם מאריך, ולכן האריכו שנים, ודורות אחרונים היו מזעיר אנפין, ולכך קצרו שנים. - וסוד והיו ימיו מאה ועשרים. - אדם נתן למשה ע' שנים ונח נ', בסוד מחנ"י נ"א מספר"ך אש"ר, ס"ת ארי"ך. נ"א, נוטרייקון "נח "אדם

(ספר מגלה עמוקות על ואתחנן - אופן קץ )

טו. 40  ימי מבול וימי מתן תורה:

מובא בזוהר [רע"מ ח"ג רטז:] היה צריך משה לקבל את התורה בדור המבול, אלא שהיו אותו הדור רשעים, וזה שנאמר 'בשגם הוא בשר וגו' זה משה כו'.

מבאר ר' צדוק הכהן מלובלין [צדקת הצדיק עו, רסיסי לילה מד] שכאשר נכשל האדם, ידע שאותו זמן מסוגל הוא מאד לעליה רוחנית, אלא שלא ניצל אותו לעליה, ולכן הפך לכשלון.

דוגמא לכך מצינו בדור המבול, אותו הדור היו צריכים לקבל תורה, תורה בבחינת מים- הוי כל צמא לכו למים, ואין מים אלא תורה. כיון שלא היו ראוים לשפע מי התורה– קיבלו חלף זאת את שפע מי המבול. ע"כ.

הרי שמשה כעת משלים את אשר החסיר בגלגול הקודם- לא התפלל על דורו ולא זכו לקבל תורה, וכעת מתפלל על דורו ואף נותן להם את התורה.

וראה דבר פלא, הם לא זכו לקבל את שפע מי התורה שניתנה למשה בהר סיני 'ארבעים יום וארבעים לילה' (שמות כד-יח), וחלף זאת קיבלו את מי המבול 'ארבעים יום וארבעים לילה'! (בראשית ז-יב).

[לאחר ארבעים יום של מבול החלה תגבורת המים במשך מאה וחמשים יום.

גם אצל משה, לאחר ארבעים יום היה צריך להיות תגבורת של תורה – אם היינו מקבלים את הלוחות הראשונות, וכאשר כשלו בעגל – לא זכו לתגבורת זו.

והנה לקראת סוף המאה וחמשים יום למתן תורה – עם ישראל מקבל את הלוחות השניות, ביום הכיפורים. ולמעשה הסיום המדויק של המאה וחמשים יום הוא בתאריך שבעה-עשר בתשרי. דבר זה נרמז בפסוק 'ותנח התיבה בחדש השביעי [-הוא תשרי] בשבעה עשר יום לחדש'. אז הייתה ה'מנוחה' – שקיבלנו תורה. הגר"ש אסולין שליט"א].

טז.נח הוכה ע"י חם ולכן משה סוגר חשבון עם זרעו של חם- מצרים:

בגלגול הקודם נח הוכה על ידי חם כמ"ש (בראשית ט-כד) 'וייקץ נח מיינו וידע את אשר עשה לו בנו הקטן', ובגלגול הנוכחי משה מכה את חם ואת ארצו כמ"ש (תהילים עח-נא) 'ויך כל בכור במצרים ראשית אונים באהלי חם':

יז.משה והחשש מעוג:

משה רבינו חשש מעוג מלך הבשן (נידה סא.) עד שהוצרך ה' להבטיחו (במדבר כא-לד) 'אל תירא אותו כי בידך נתתי אותו וגו" ושאלו חז"ל מדוע נתיירא דוקא מעוג? עי"ש תירוצם. לפי האמור לעיל ניתן לומר היות ומשה הוא נח, נמצא שכל באי עולם הם צאצאיו ו'כפופים' לו שהרי בזכותו כולם חיים היום, רק עוג הינו היחיד שניצל בזכות עצמו [עי' צדקת הצדיק אות צו] ואינו נתון למָרוּתו של נח-משה ומזכות זו חשש משה עד שהוזקק הקב"ה להפיג חששותיו.

יח.דור המבול חטא בזנות וזימה ומשה הכי מתקן ולכן נקבר מול בעל פעור:

מוסיף ר' צדוק (צדקת הצדיק אות צו) דור המבול חטא בזנות ובזימה כמ"ש (בראשית פרק ו-יב) 'כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ', ומשה בא עתה לתקן זאת ע"י שהיה פרוש מן האשה, ואף נקבר מול בית פעור כדי לכפר על עוון הזנות בשיטים בבית פעור שמבצבץ ומקטרג [עי' פרדר"א מד].

יט: נח שלא התפלל על דורו שנענש במים- משה נענש בגלל דורו בחטא מי מריבה:

משה אינו נכנס לארץ משום חטא מי מריבה. ישראל מכעיסים את משה והוא מכה בסלע, במקום לדבר אליו כציווי ה'. האשמה תלויה בהם, כפי שאמר משה (דברים א-לז) "גם בי התאנף ה' בגללכם לאמר גם אתה לא תבא שם". בגלגול הקודם היה נח הגורם למיתת דורו בטרם עת ע"י המים– מי המבול, ובגלגול הנוכחי הדור גורמים למיתת משה בטרם עת ע"י המים– מי מריבה.

כ.מדוע נח בנה תיבה במקום לברוח לא"י ששם לא ירד מבול? בגלל הגזרה על משה!

המבול היה בכל היקום לבד מארץ ישראל [זבחים קיג. פרדר"א כג], נמצא שחטאו של נח היה ביחס לכל העולם שלא מנע את המבול, לבד מארץ ישראל- ששם ממילא לא היה מבול. יתכן ויש בזה לבאר מדוע לא נכנס משה לארץ, שהרי בארץ ישראל לא הוזקק לתקן שהרי מעולם לא פגם!

ובזה יתכן ליישב את השאלה הידועה – אם בארץ ישראל לא היה מבול מדוע איפוא לא שלח ה' את נח לארץ ישראל להנצל בה מפני מי המבול? שהיות ונח הוא משה, ועל משה נגזר שלא יכנס לארץ ישראל, לכן גם נח נותר מבחוץ.

כא.ביאור תפילת משה 'ואתחנן'

1.משה ונח- השניים שמצאו חן בעיני ה'- ולא במקרה :

משה רבנו טוען שכיון שהוא מוצא חן בעיני הקב"ה הוא צריך לדעת מי יהיה המלאך. אך היכן המקום בו הקב"ה אמר למשה רבנו שהוא מוצא חן? רק פעם אחת מופיע הביטוי "מצא חן" לפני פרשת כי תשא – אצל נח: "ונח מצא חן". כלומר משה רבנו אומר: כשהייתי נח מצאתי חן, ולכן מגיע לי יחס מועדף. הנשמה של משה רבנו ונח היא נשמה משותפת העוברת במהלך הדורות. (ע"פ הרב אורי שרקי שליט"א)

2.מתנת הח"ן הסתיימה  במדבר ולכן אינו יכול עוד להשתמש בה כדי להיכנס  לארץ:

על פי זאת אמרתי לבאר את תחינת משה להכנס לארץ ישראל- "ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמור וגו'". ואתחנ"ן הן אותיות את"ן-ח"ן, משה מבקש להכנס לא"י כמתנת חינם בזכות זה שמצא ח"ן בעיני ה', ואף בעבר ענהו ה' בזכות אותו ח"ן וקיבל תפילתו משום 'כי מצאת ח"ן בעיני' [ואף נח ניצל מסיבה זו, כמובא בסנהדרין קח. וב"ר כח-ט ש'אפילו נח שנשתייר מהם לא שהיה כדאי אלא שמצא חן'].

אולם ה' עונהו 'אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה' מדוע?

...

דור המבול הוכחד ונידון במים. אותן נשמות לא באו לידי תיקונן וירדו שוב והתגלגלו בדור הפלגה. הם כפרו ובנו את מגדל בבל ובולבלה שפתם ונפוצו על פני כל הארץ. גם עתה לא השלימו תיקונם, והתגלגלו שוב באנשי סדום. גם שם לא הושלם התיקון וסדום נהפכה והומטרה עליהם אש וגפרית משמים. חזרו אותו הדור והתגלגלו בבני ישראל וירדו להזדכך במצרים– כור הברזל.

כעת נראה עד כמה הדברים נפלאים. המנהיג כעת של הדור היוצא ממצרים- הוא הוא המנהיג של הדור הזה עצמו בעבר- נח=משה. ולכן הוא מתפלל על דורו- ומצילם מכליה, אותו הדור שעליו לא התפלל בעבר ונשא באחריות למותם! [שעה"פ פ' כי תשא].

ומצינו שאף בגלגול הזה מציל משה את דורו ממים– ממי ים-סוף שרצו להטביעם משום ש'הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה' [ילקו"ש רלד].

...נחזור לעניינו- שאלנו מדוע ה' עונהו: 'אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה'?

כפי שהסברנו משה בא להנהיג את דורו מהגלגול הקודם- דור המבול, התיקון נמשך מאה עשרים שנה. כעת כל הדור [שהוא דור המבול] מת במדבר, ורק בניהם אשר קמו אחריהם יכנסו לארץ. נמצא שתיקונו של משה הושלם, ואין צורך ותועלת עוד באותו ה'חן' בשביל ישראל. ולכן ה' אומר 'אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה' -בדבר ה'חן'– אל תוסף דבר אלי, שכל החן היה בשל נח שמצא חן, וניתן לך כדי לתקן דורך ע"י שתתפלל עליהם, עתה שהדור איננו- אין תועלת לך עוד באותו חן.

וניתן לרמוז זאת בפסוק שנאמר בירמיה (לא-א): כֹּה אָמַר ה' מָצָא חֵן בַּמִּדְבָּר עַם שְׂרִידֵי חָרֶב הָלוֹךְ לְהַרְגִּיעוֹ יִשְׂרָאל: כביכול ה' אומר למשה- מצא חן- רק במדבר, שם הִנהַגתָ את הדור והתפללת בעדם מכח אותו החן, אולם עתה שנכנסים לארץ ודורְך- דור המבול איננו- אין כח באותו החן לסייעך.

(מתוך אתר "טעמו וראו", ע"פ משנת הגלגולים הרב בועז שלום , פרק א )

חלק ד: כחה של תפילה- שאינה שבה ריקם

1.משה לא נכנס- אבל זכה לראות את הארץ:
וַיִּתְעַבֵּר יְ-ה-וָ-ה בִּי לְמַעַנְכֶם וְלֹא שָׁמַע אֵלָי וַיֹּאמֶר יְ-ה-וָ-ה אֵלַי רַב לָךְ אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה: עֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְגָּה וְשָׂא עֵינֶיךָ יָמָּה וְצָפֹנָה וְתֵימָנָה וּמִזְרָחָה וּרְאֵה בְעֵינֶיךָ כִּי לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה: (דברים ג,כו-כז)

אמר ר' אלעזר גדולה תפלה יותר ממעשים טובים שאין לך גדול במעשים טובים יותר ממשה רבינו אעפ''כ לא נענה אלא בתפלה שנאמר {דברים ג-כו} אל תוסף דבר אלי וסמיך ליה עלה ראש הפסגה (ברכות לב,ע"ב)

והפני יהושע כתב שאין הנידון לענין שכר, כי מצות התפלה אינה יותר מכל מצוה אחרת, [וביותר למ"ד שחיוב תפלה רק מדרבנן], אלא לענין לבטל גזר דין, כי שכר מצוה בהאי עלמא ליכא, ואילו בתפלה יכול לבקש מתנת חינם. (חברותא,שם)

2.משה לא נכנס לטובת עם ישראל:
גַּם בִּי הִתְאַנַּף יְ-ה-וָ-ה בִּגְלַלְכֶם לֵאמֹר גַּם אַתָּה לֹא תָבֹא שָׁם:(דברים א,לז)
וַיִּתְעַבֵּר יְ-ה-וָ-ה בִּי לְמַעַנְכֶם וְלֹא שָׁמַע אֵלָי וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי רַב לָךְ אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה:(שם ג,כו)

א.תפילת משה לא נענתה- לטובתם של בני ישראל ולכן לא המשיך להתפלל:

גם בי התאנף ה' בגללכם וגו'. קשה והלא לא מצינו שהתאנף ה' על משה בעון המרגלים...

והנכון הוא על פי דבריהם ז''ל (תענית כ''ט.) שאמרו בפסוק (במדבר י''ד א') ויבכו העם בלילה וגו' קבעו בכיה לדורות כי ליל תשעה באב היתה שבו נחרב הבית, ואמרו עוד (סוטה ט'.) שאם היה נכנם משה לארץ והיה בונה בית המקדש לא היה הבית נחרב שאין אומה ולשון נוגעת בו, ואמרו עוד (מדרש תהלים עט) בפסוק מזמור לאסף אלהים באו גוים וגו' וז''ל קינה מבעי ליה אלא על שהשליך חמתו על עצים ואבנים, מעתה אם היה נכנס משה לארץ והיה בונה בית המקדש ולהשליך חמתו עליו לא אפשר כנזכר ויחר אף ה' בשונאי ישראל ויהיה כליונם במקום חורבן הבית, לזה גזר ה' בגזרת המרגלים גם על משה שימות במדבר, והוא אומרו גם בי התאנף ה' בגללכם פירוש בגלגול דברים שלכם כי אם לא היה עון המרגלים והיו נכנסים אפשר שהיה נכנס משה עמהם והגם שיבנה בית המקדש אין מיחוש כי לא נתגבר בחינת הרע והיו עומדים בצדקם בארץ, אלא מאמצעות עון מרגלים גברה יד רשעה וידע ה' כי לא יעמדו בצדק (כלי יקר,שם)

ב.משה ויתר על המשך תפילתו כי טובת עם ישראל עמדה לנגד עיניו- תרתי משמע:

הדבר נאמר ע"י משה: וַיִּתְעַבֵּר ה' בִּי לְמַעַנְכֶם. זה שמשה לא נכנס לארץ זה למען בני ישראל. כאן ה' אומר למשה, אל תוסף דבר אלי עוד. חז"ל אמרו שמשה התפלל "ואתחנן" (בגימטריה 515) תפילות. ה' אומר לו: "אם תתפלל עוד אז אשמע לך, אך אני מבקש שלא תעשה זאת כי זה לא לטובת בני ישראל לטווח הרחוק". רואים שמשה קיבל זאת ואכן לא נכנס לארץ כנען אך בכל זאת ה' נענה לבקשתו "לראות" את הארץ וה' אכן הראה לו את הארץ. (ע"פ הרב אורי שרקי)

3.נשמת משה נכנסת לארץ קמעה קמעה:

משה כן נענה, הוא כן זכה להיכנס לא"י, אבל, בצורה עקיפה. משל למלך שהיה לו אוצר גדול ורצה לשולחו לבנו מעבר לים. המלך חשש לשלוח את זה עם שליח אחד. מה עשה? חילק את האוצר לחלקים קטנים וכל יום היה שולח חלק עם שליח אחד. עד שלבסוף היה לבנו את כל האוצר הגדול. כך הקב"ה לא היה יכול להכניס את משה רבנו לא"י בבת אחת, משום שמדרגתו של משה היתה כזאת שזה היה מביא את גמר התיקון, דבר שהעולם עוד לא יכול היה לסובלו. לכן יש התפשטות של משה בכל דור. הקב"ה חילק את נשמת משה והוא מכניס אותו לאט, לאט, לארץ, עד לביאת משיח, שזה גמר התיקון, שכל נשמת משה תיכנס. כתוב, 'מה שהיה הוא שיהיה', הגואל הראשון הוא הגואל האחרון. בכל דור יש צדיק הדור שבו מתגלה הניצוץ של משה, שאצלו מתגלה כל תורת משה. כתוב בתיקוני זוהר, שלפני ביאת משיח יבוא משה רבנו עוד פעם ויפרש את התורה כולה, בדרך הפנימיות, בדרך הסוד. נשמת משה לא נעלמה מהעולם ותפילתו אכן נענתה (ע"פ הרב מרדכי שיינברגר שליט"א, תלמידו של 'בעל הסולם')


סיום: משה גדול מנח ולכן לא המשיך בתפילתו על עצמו- לטובת עם ישראל:

משה קיווה שכמו נח גם הוא ינצל מעוון דורו שלא נכנס לארץ בגלל חטא המרגלים אך למרות כל תחינותיו - לא נענה! מה שנראה כחיסרון לעומת נח דווקא הוא היתרון של משה על פני נח שכן משה היה מעורב עם עמו והתפלל בעדם ונלחם עבורם פעם  אחר פעם אבל כשהבין שקבלת תפילתו להיכנס תפגע בעם ישראל- חדל מלהתפלל (ענ"ד)


בשולי הדברים: כל תפילה נענית ובלבד שיתמיד בה למשך הזמן שנדרש:

מַהוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו, אָמְרוּ רַבָּנָן יֵשׁ תְּפִלָּה שֶׁנַּעֲנֵית לְאַרְבָּעִים יוֹם, מִמִּי אַתְּ לָמֵד מִמּשֶׁה, דִּכְתִיב (דברים ט, יח): וָאֶתְנַפַּל לִפְנֵי ה' כָּרִאשֹׁנָה אַרְבָּעִים יוֹם וגו',

וְיֵשׁ תְּפִלָּה שֶׁנַּעֲנֵית לְעֶשְׂרִים יוֹם, מִמִּי אַתְּ לָמֵד מִדָּנִיֵּאל, דִּכְתִיב (דניאל י, ג): לֶחֶם חֲמֻדוֹת לֹא אָכַלְתִּי וגו' עַד מְלֹאת שְׁלשֶׁת שָׁבֻעִים יָמִים, וְאַחַר כָּךְ אָמַר (דניאל ט, יט): ה' שְׁמָעָה ה' סְלָחָה וגו'. וְ

יֵשׁ תְּפִלָּה שֶׁנַּעֲנֵית לִשְׁלשָׁה יָמִים, מִמִּי אַתְּ לָמֵד, מִיּוֹנָה, דִּכְתִיב (יונה ב, א): וַיְהִי יוֹנָה בִּמְעֵי הַדָּג וגו', וְאַחַר כָּךְ (יונה ב, ב): וַיִּתְפַּלֵּל יוֹנָה אֶל ה' אֱלֹהָיו מִמְּעֵי הַדָּגָה.

וְיֵשׁ תְּפִלָּה שֶׁנַּעֲנֵית לְיוֹם אֶחָד, מִמִּי אַתְּ לָמֵד, מֵאֵלִיָּהוּ, דִּכְתִיב (מלכים א יח, לו): וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא וַיֹּאמַר וגו'. וְיֵשׁ תְּפִלָּה שֶׁנַּעֲנֵית לְעוֹנָה, מִמִּי אַתְּ לָמֵד, מִדָּוִד, דִּכְתִיב (תהלים סט, יד): וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ ה' עֵת רָצוֹן.

וְיֵשׁ תְּפִלָּה שֶׁעַד שֶׁלֹא יִתְפַּלֵּל אוֹתָהּ מִפִּיו, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יַעֲנֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה סה, כד): וְהָיָה טֶרֶם יִקְרָאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה. (דברים רבא,ב,יז)






________________________________________________________________

7.
יש גם לזה רמז בפסוק "כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה" (ז, א)- בגימטריא שבע-עשרה, שהרי שבע עשרה דורות מנח ועד משה (עשר דורות עד אברהם, ושבע דורות עד משה). וכן נאמר "ותרא אותו כי טוב הוא" (שמות ב, ב) - בגימטריא שבע-עשרה. וכן אמרו חז"ל "אף על נח נחתך גזר דין אלא שמצא חן בעיני ה' שנאמר ... ונח מצא חן בעיני ה'" (סנהד' קח:). וכיון שמשה הוא התיקון של נח, בזכות משה רבנו ניצל נח שהתפלל על כלל ישראל בחטא העגל.

(ראש הכולל, הרב זכריה טובי שליט''א ,מתוך "מנחת אב" פרשת בראשית)

https://taamu.co.il/%D7%A0%D7%97-%D7%9E%D7%A9%D7%94-%D7%99%D7%95%D7%A1%D7%A3-%D7%95%D7%9E%D7%A0%D7%95%D7%97-%D7%95%D7%92%D7%9C%D7%92%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%94%D7%9D/#_ftn34

3.בין נח למשה:
א.מעורבות עם הציבור:
דבר אחר, נח אמר למשה אני גדול ממך שנצלתי מדור המבול, אמר לו משה אני נתעליתי יותר ממך, אתה הצלת את עצמך ולא היה בך כח להציל את דורך, אבל אני הצלתי את עצמי והצלתי את דורי כשנתחיבו כליה בעגל, מנין, שנאמר (שמות לב, יד): וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו, למה הדבר דומה לשתי ספינות שהיו בים והיו בתוכן שני קברניטים, אחד הציל את עצמו ולא הציל את ספינתו, ואחד הציל את עצמו ואת ספינתו, למי מקלסין לא לאותו שהציל את עצמו ואת ספינתו, כך נח לא הציל אלא את עצמו, אבל משה הציל את עצמו ואת דורו, הוי ואת עלית על כלנה. (מדרש רבא,וזאת הברכה, פרשה י"א)

____________________________________________________________________

א כל שלא מובא מקור הוא מהנלע"ד.

ב שמעון בן יעקב [ילקו"ש שמות רמז קסב], ישעיה [מדרש אגדת בראשית פרק יד], הלל הזקן, רבן יוחנן בן זכאי [סנהדרין מא.], ור' עקיבא [ילקו"ש דברים רמז תתקסה].

ג איתא בזוהר [השמטות בראשית רנד:, ובזוהר חדש ח"א דף לט.] "אמר רבי יוחנן בא וראה מה בין צדיקים שהיו להם לישראל אחר נח ובין נח, נח לא הגין על דורו ולא התפלל עליהם כאברהם…]. וע"ע זוה"ק פ' נח דף סז:, ויקרא יד:, ובזו"ח פ' נח כג.

ד כתב הבני יששכר [מאמרי חודש סיון מאמר ה – מעלת התורה]: 'מבואר בכתבי האריז"ל על עון ביטול תפלה יש תיקון לכוין יחוד בגימ' ח"ן, והוא להעלות אות ו' לה' עילאה [הראשונה של שם הוי"ה], ושתיהן היינו ו"ה לאות י', ואח"כ ה' אחרונה לוה"י, ואם כן אותיות יחוד הזה הוא כזה, ו"ה וה"י הוה"י והוא [ביחד כל האותיות] בגימ' ח"ן [פע"ח ש' הציצית פ"ו], ולפי"ז זה הוא שדרשו חז"ל, דקשה להו מאי דכתיב ויאמר י"י אמחה וכו' כי נחמתי כי עשיתים ונח מצא חן וכו', וקשה מהו החן, אם הוא שהיה צדיק הוה ליה למימר ונח היה צדיק, וכאן לא נאמר צדקותיו רק מציאות חן בחנם, וקשה וכי משוא פנים וכו'? לזה דרשו דבאמת כן היה דהגם שהיה צדיק עכ"ז לא היה כדאי להינצל כי היה בידו עון ביטול תפלה שהיה לו להתפלל על דורו, אלא שמצא ח"ן היינו המציא יחוד ח"ן שזה מועיל לעון ביטול תפלה ובזה תיקן עונו. ע"כ.

ה ח"א סז:, ועי' בתיקו"ז נד:

ו כמבואר בשעה"מ פ' ויחי.

ז עיין בראשית רבה [פרשה לו] אמר רבי ברכיה חביב משה מנח, שנח בתחילתו נקרא איש צדיק ובסופו נקרא איש אדמה, אבל משה בתחילתו נקרא איש מצרי אך בסופו נקרא איש האלקים. ע"כ. מדרש זה מרמז על הקשר בין משה לנח, ועל כך שמשה מתקן את פגמו של נח שהחל בטב אך סיים בביש, ומשה מתחיל מאותה נקודת ביש אך מסיים בטב.

ח בתיה עצמה היא גלגול חוה ולכן נקראת בת-י"ה שחוה היא יציר כפיו של בורא עולם, ולכן חמלה על משה שהוא בנה- הבל. וכיון שחוה גרמה מיתה לעולם, בתיה מצילה כעת את משה וביטלה בכך את הגזירה 'כל הבן הילוד כו' וניצלו על ידה כמה וכמה נפשות מן המיתה (ספה"ג פ' סז).

והוסיף במדרש תלפיות [ערך גלגולים אות ב'] שהרע של חוה נתגלגל בבת פרעה שבימי שלמה.

וכתב בספר 'ויקרא יצחק' פלאג'י שלכן לקח שלמה את בת פרעה והביאה לעיר דוד שבזכות דוד אביו שכתוב בו 'וטוב רואי' תהיה נתקנת בת פרעה, וכי גם את הטוב תקבל מחוה, ואת הרע תסיר ממנה? לכן לקחה שלמה להביא בחינת הרע של חוה אל הטוב ולתקנה. [ועש"ע בשם עמק המלך ששלמה לקח נשים נכריות רבות משום שהיה יודע ניצוצי טהרה שבהן, והיה רוצה לכלות פשע ולהתם חטאת, והן החטיאו אותו כי טרם הגיע הזמן למתק הקליפות כו'].

ט שעה"ג הקד' כט, ו-לד, לקו"ת בראשית, שעה"פ פ' כי תשא.

י כתב בספר פרי חיים [ספרין, פ' וזאת הברכה] שבא לרמז בזה לתורה שנתנה למשה בחודש סיון שהוא ע"פ האריז"ל במדת חנו"ן.

יא תיקו"ז קב., מגלה עמוקות אופן ט, עץ חיים שער הכללים ועוד.

כתב ב'שער הפסוקים' (פ' שמות) שלא נתקן במשה רק ב' אותיות הראשונות של ש'ת וה'בל, והם ש"ה שבמשה, ועדיין היו אותיות ת' משת, וב'ל' מהבל חסרי התקון, עד הזמן הזה. ולכן נגלה אליו 'בלב"ת אש מתוך הסנה', לרמוז כי אלו האותיות של לב"ת שהם בלתי מתוקנים, נתחלפו בצרוף לב"ת אש, על שם כח הדין, כי לא נתקנו בו עדיין. ואז נתבסם משה, ונתקרב אליהם, ולקחם ונשלם תקון שת והבל לגמרי במשה, שהוא גלגולו השלישי:

יב נמצא שכל גלגוליו רמוזים באותיות נשמ"ה, ובזה יובן המדרש המתאר את מיתת משה [דברים רבה פרשה יא] אמר לה הקב"ה [לנשמתו של משה] נשמ"ה צאי אל תאחרי כו'. ['פדה את אברהם' פלאג'י מערכת הנ' אות יט].

יג כתב בחסדי דוד על התוספתא [ר"ה פ"א הי"ז] וז"ל: 'כתב מרן האר"י ז"ל בליקוט שופטים שירובעל היתה בו ניצוץ ממשה רבנו ע"ה כי לכן כתיב ביה [שופטים ו יד] 'לך בכחך זה' כלומר דמשה רבנו ע"ה נקרא 'זה' דכתיב [שמות לב א] כי זה משה האיש ע"ש.

ובזה נפתחו לי שערי אורה להבין דבר אחר שהייתי מצטער בו כל ימי, על מ"ש רז"ל על פסוק [שופטים יח ל] יהונתן בן גרשום בן מנשה שהנו"ן תלויה, כלומר 'משה'. ונכתב כן מפני כבודו של משה כדאיתא בפ' יש נוחלין [ב"ב דף קיט ע"ב]. ואיברא דאמרו שם דעל שם מנשה המלך נקרא כך לפי ש'תולין הקלקלה במקולקל'.

מ"מ היה קשה עלי מאד דאטו מפני כבודו של משה יוציא הכתוב דבר שקר מפיו? דמה בכך שהנו"ן תלויה מ"מ בן 'מנשה' כתיב ולא היו דברים מעולם!

אמנם ראיתי בספר גולל אור דמייתי משמיה דמוהרמ"ע ז"ל כי גדעון הוא מנשה בכור יוסף [ע"ש באות פ"א]. והשתא ניחא דקושטא קאמר דכיון שגדעון זה שהוא מנשה היה בו ג"כ ניצוץ ממשה רבנו ע"ה נמצא שיהונתן בן בנו של משה כאילו הוא ג"כ בן בנו של מנשה והבן.

והיינו טעמא דחזינן בגדעון שנעשו לו כמה נסים ממין מה שעשה משה רבנו ע"ה, כגון ההוא דגזת הצמר [שופטים ו לז מ] (א.ה. נראה דכוונתו שירד הטל רק במקומות מסוימים והשאר נותר יבש, כפי שירד הברד על מצרים ולא על ישראל) ושרף את העבודה זרה [שם שם כז] כמו שעשה משה ששרף את העגל וגם בדק את עובדי עבודה זרה במים אשר ילוק בלשונו וכו' [שם שם ה ו] כמו שבדקן משה כדכתיב [שמות לב כ] ויזר על פני המים וישק וכו'. עכ"ד.

ואני לכשעצמי לא מצאתי מנוחה במה דהונח לו, דאטו משום שעתיד להיות אדם שבו ניצוצות ממשה ומנשה, ראוי כעת ליקרא הנער הלוי [שנולד ממשה בלבד] 'בן מנשה'? מילא אם במשה היה ג"כ ניצוץ מנשה – ניחא, שנקרא ע"ש הניצוץ שבמשה, אך עתה אין כל קשר בין משה למנשה זולת שניצוציהם בעתיד ינתנו בגדעון. ויתכן דמראה הדבר שיש שייכות בין הנשמות הללו, ועצ"ב.

יד ומדוע אין הנ' של נח נזכרת בצורה ברורה בשמו של 'משה'?

כתב האריז"ל בלקוטי תורה [פרשת בראשית, וכ"ה בשעה"ג הק' כ"ט] אח"כ נתגלגלה הנשמה [של הבל] במשה ע"ה, והנה הנשמה לא נתערב בה רע מעולם כנ"ל והיה טוב לבד, וז"ס הנאמר במשה ותרא אותו כי טוב הוא, וכבר ידעת כי כשבאה הנשמה אז באים שם הנפש והרוח מתוקנים תחלה.

לכן תראה כי כל הנ"ל נרמז במש"ה, כי ש' דש"ת במש'ה, וש"ם כולו במשה, ה' דה'בל במשה' וז"ס "וגם ידעתיך בש"ם וגם מצאת חן בעיני, אם נא מצאתי חן בעינך" כי אותיות ח"ן הן נ"ח, אמנם בש"ם אמר לשון ידיעה ['ידעתיך בש"ם'] ובנח לשון מציאה ['מצאת ח"ן'] והענין כי ש"ם כל אותיותיו גלוי וידוע במש"ה וז"ס 'ידעתיך בש"ם' ידיעה ממש, אבל נח לא נרמזו אותיותיו במש"ה ואינם רק 'מציאה' ולא 'ידיעה' הנגלית לעין, רק מציאה כמו שמוצאין בכח הנעלם מן העין, וחזר ואמר משה אם נא מצאתי פי' כי אותיות ש"ם אני יודע כבר שנרמזו בי, אך אותיות נ"ח אינם נודעים. אבל אם כך הוא אמת שמצאתי ח"ן בעיניך שהוא נ"ח, עשה עמי חסד הזה שהודיעני נא את דרכיך, ובה אדע כי מצאתי ח"ן בעיניך שהוא נ"ח כנ"ל:

ועוד טעם שהנ' של נח לא נזכרת בצורה ברורה בשמו של משה, משום שלא הצליח נח לתקן בדורו לא הוזכרה הנ' של נח בשמו של משה, שכן כתב האריז"ל שרק ניצוצות שתוקנו בגלגול קודם מופיעים בשם האדם ['כגבר יאזור חלציו' עמ' קעא].

טו וכ"כ החיד"א ('דבש לפי' ע' משה בשם ספר קדמון רמזי התורה כ"י פ' בראשית). והביא שבספר 'ברכת טוב' באר עפ"ז מש"כ בקין 'נ"ע ונד תהיה בארץ', שקרח הוא קין, ורמז לו הקב"ה לקין שכאשר יבוא מי שקיבל נ"ע שנים [מאדה"ר ונח] דהיינו משה, אזי אתה תהיה בארץ, שתפתח האדמה את פיה ותבלע אותך.

טז ר' ברעיא מהימנא [פרשת פנחס דף רטז:] "ועוד אוקמוה רבנן דעתיד הוה משה לקבלא אורייתא בדרא דטופנא אלא בגין דהוו רשיעייא הדא הוא דכתיב (שם ו) בשג"ם הוא בשר, בשג"ם זה מש"ה ואמאי קרי ליה בשגם אלא קהלת חיסר ב' מן בשג"ם לכסאה מלה. עכ"ל. ר"ל שבקהלת (ח-יד) כתוב 'ויש רשעים שמגיע אלהם כמעשה הצדיקים אמרתי שגם זה הבל', ומבאר ברע"מ ששלמה לא אמר בשג"ם זה הב"ל כדי לכסות הדבר, ולכן החסיר האות ב'. וביאר בדמשק אליעזר (על הזוה"ק ח"א דף כח) שהב' של בשגם רומזת לבלעם הרשע שהוא הרע של הבל, לכן החסיר שלמה הב'].

יז מצאתי רמז יפה בספר 'מנחת שמואל' [גורג'י, י-ם תרס"ג, בשם הח"ש כ"י] שפירש משה מן התורה מנין- בכמה גלגולים בא משה? ועל זה השיב שי"א פעמים שב בגלגול, וז"ש והיו ימיו מא"ה ועשרי"ם שנ"ה, שכאן רמז כל גלגוליו בר"ת, מ'שה, א'ליעזר, ה'לל, ו'עקיבא, רבי ש'מעון, ר' י'וחנן, מ'רדכי, ש'ת, ה'בל, ומילוי הה' האחרונה של שנ"ה – ה"ה – הוא רב ה'מנונא סבא.

יח ע"ש עוד ביאור שמצא כתוב שנקרא שמו מתושלח ע"ש שהיה לו חרב ['שֶלַח' הוא חרב, עי' איוב לג-יח וברש"י] והיה חקוק עליה שם המפורש והיה הורג בה בכל יום ת"ק מזיקין ושדין [מת"ו ב-של"ח] וכשמת נגנזה עמו. זהו מתושל"ח, מ"ת ושל"חוֹ עמו.

יט עי' מעי"ז זוהר חי [לגר"י ספרין פ' נח דף נט] שכתב ש'אלולי חטא דור המבול היה המבול בדרך רוחני ריבוי האור והשפע כו" ע"ש.

כ הפסוק אמנם מדבר על מכת בכורות אותה הכה הקב"ה, אך כוונתינו לכלל המכות, והבאנו את הפסוק משום שמוזכר בו 'חם'.

כא מדרש אגדה (בובר) בראשית פ"ז, זוהר חדש נח לז:.

כב