חוקת: בין מרים למי הבאר- קווים לדמותה של המנהיגה הראשונה בעם ישראל

פתיחה: מה הקשר בין מרים לבין הבאר שבזכותה זכו לה ב"י במדבר?

שלשה פרנסים טובים עמדו להן לישראל, ואלו הן משה ואהרן ומרים, ושלש מתנות טובות ניתנו על ידיהם, ואלו הן באר ועמוד ענן והמן. מן בזכות משה, עמוד ענן בזכות אהרן, באר בזכות מרים. 

(במדבר רבה,פר' נשא,פרשה י"ג)

הקדמה: מים מים מים

א.ענייני הפרשה- קו פרשת המים

בפרשת חוקת מגיעים ב"י אל קו פרשת המים של נדודיהם במדבר והעניין החוזר ונשנה כמעט בכל נושאי הפרשה הוא:המים.

1.פרה אדומה:
וְלָקְחוּ לַטָּמֵא מֵעֲפַר שְׂרֵפַת הַחַטָּאת וְנָתַן עָלָיו מַיִם חַיִּים אֶל כֶּלִי (במדבר יט,יז)

2.מותה של מרים:
שלשה פרנסים טובים עמדו להן לישראל, ואלו הן משה ואהרן ומרים, ושלש מתנות טובות ניתנו על ידיהם, ואלו הן באר ועמוד ענן והמן. מן בזכות משה, עמוד ענן בזכות אהרן, באר בזכות מרים. מתה מרים, נסתלקה הבאר, וחזרה להן לישראל בזכות משה ואהרן; מת אהרן, נסתלק עמוד הענן, וחזר להן בזכות משה; [מת משה] נסתלקו שלשתן, ולא חזרו.
(במדבר רבה,פר' נשא,פרשה י"ג)

3.מי מריבה:
וְלָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לְהָבִיא אֹתָנוּ אֶל הַמָּקוֹם הָרָע הַזֶּה לֹא מְקוֹם זֶרַע וּתְאֵנָה וְגֶפֶן וְרִמּוֹן וּמַיִם אַיִן לִשְׁתּוֹת:... קַח אֶת הַמַּטֶּה וְהַקְהֵל אֶת הָעֵדָה אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם וְנָתַן מֵימָיו וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן הַסֶּלַע וְהִשְׁקִיתָ אֶת הָעֵדָה וְאֶת בְּעִירָם: וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם (במדבר כ,ה-י)

4.בקשת המעבר דרך אדום:
נַעְבְּרָה נָּא בְאַרְצֶךָ לֹא נַעֲבֹר בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם וְלֹא נִשְׁתֶּה מֵי בְאֵר דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ לֹא נִטֶּה יָמִין וּשְׂמֹאול עַד אֲשֶׁר נַעֲבֹר גְּבוּלֶךָ (שם,כ,יז)

5.מות אהרון:
יֵאָסֵף אַהֲרֹן אֶל עַמָּיו כִּי לֹא יָבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַל אֲשֶׁר מְרִיתֶם אֶת פִּי לְמֵי מְרִיבָה: (שם,כ,כד)

7.נחש הנחושת:
וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּאלֹהִים וּבְמֹשֶׁה לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לָמוּת בַּמִּדְבָּר כִּי אֵין לֶחֶם וְאֵין מַיִם וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל (שם,כא,ה)

8.המסע בגבול מואב:
מִשָּׁם נָסָעוּ וַיַּחֲנוּ בְּנַחַל זָרֶד: מִשָּׁם נָסָעוּ וַיַּחֲנוּ מֵעֵבֶר אַרְנוֹן אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר הַיֹּצֵא מִגְּבוּל הָאֱמֹרִי כִּי אַרְנוֹן גְּבוּל מוֹאָב בֵּין מוֹאָב וּבֵין הָאֱמֹרִי: עַל כֵּן יֵאָמַר בְּסֵפֶר מִלְחֲמֹת יְ-ה-וָ-ה אֶת וָהֵב בְּסוּפָה וְאֶת הַנְּחָלִים אַרְנוֹן: וְאֶשֶׁד הַנְּחָלִים אֲשֶׁר נָטָה לְשֶׁבֶת עָר וְנִשְׁעַן לִגְבוּל מוֹאָב: וּמִשָּׁם בְּאֵרָה הִוא הַבְּאֵר אֲשֶׁר אָמַר יְ-ה-וָ-ה לְמֹשֶׁה אֱסֹף אֶת הָעָם וְאֶתְּנָה לָהֶם מָיִם (שם,כא,יב-טז)

9.שירת הבאר:
אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת עֲלִי בְאֵר עֱנוּ לָהּ: בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם בִּמְחֹקֵק בְּמִשְׁעֲנֹתָם וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה:(שם,כא,יז-יח)

10.המלחמה בסיחון:
אֶעְבְּרָה בְאַרְצֶךָ לֹא נִטֶּה בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם לֹא נִשְׁתֶּה מֵי בְאֵר בְּדֶרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ עַד אֲשֶׁר נַעֲבֹר גְּבֻלֶךָ: (שם,שם,כב)

11.המלחמה בעוג:
ויבא הפליט. ... ומדרש בראשית רבה (מב ח) זה עוג שפלט מדור המבול, וזהו מיתר הרפאים שנאמר (ו ד) הנפלים היו בארץ וגו' ומתכון שיהרג אברהם וישא את שרה: (בראשית,יד,יג)

ב.מרים והמים:

בתוך שמה של מרים מסתתרת המילה מים.אם מוציאים מהשם את האות ריש מקבלים מים.הרי שמהותה של מרים ושמה קשורים למים . נוכל להבחין שלאורך חייה מתחילת ספר 'שמות', מתייצבת מרים בכל ההזדמנויות על המים: 
א. תחילת הופעתה בתורה בעמידתה על המים: "...וַתָּשֶׂם בַּסּוּף עַל שְׂפַת הַיְאֹר: וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק לְדֵעָה מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ (שמות ב,ד)

ב. לאחר קריעת ים סוף כשבני ישראל יצאו מן המים, יוצאת מרים במחולות עם  כל נשות ישראל :
וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת (שמות טו,כ)

ג. שירתה של מרים עם כל הנשים על הים היא: "שִׁירוּ לַי-ה-וָֹ-ה כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם"(שם,שם,כא) .במילים רמה בים נמצאות המילים מרים ומים. הן גם אותיות בה מרים, "רָמָה בַיָם" בשירה על המים נמצאת מרים. 

ד. בזכות מרים הייתה לבני ישראל אפשרות לשתות מים במשך ארבעים שנה. 

ה. כשנסתלקה מרים: וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן (במדבר כ,ב)

האות רי"ש המצורפת לשמה של מרים עניינה ראש. ראש הוא מקור המים, תחילתה של הנביעה, לאמור: מרים היא ההתחלה של הזרמת המים. נביעה של מים חיים ומים מְחַיִים, הוא הקשר בין מרים לבין המים.  נמצא לא יפלא שבאמירת ההלל באמרנו את המילים: ”הַהֹפְכִי הַצּוּר אֲגַם מָיִם חַלָּמִישׁ לְמַעְיְנוֹ מָיִם“(תהילים קיד,ח) בסופי התיבות את מרים.


(השמות בתורה, פרשת חוקת,ע"מ 333-334)


חלק א: קווים לדמותה של מרים

0.בכל עלייה לתורה- גם כנגד מרים:
לא יפחת אדם בקריאה בתורה משלושה פסוקים כנגד משה, אהרון ומרים ( דברים רבא, פרשה ז)

1.אומץ ותעוזה : עמדה כנגד ציווי פרעה המלך וממנה יצאה שושלת המלוכה לבית דוד

וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱ-לֹהִים וְלֹא עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים: (שמות א,יז)

וַיְהִי כִּי יָרְאוּ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱ-לֹהִים וַיַּעַשׂ לָהֶם בָּתִּים (שמות א,כא)
בתי כהנה ולויה ומלכות שקרויין בתים. ויבן את בית ה' ואת בית המלך (מלכים א' ט א) . כהנה ולויה מיוכבד, ומלכות ממרים, כדאיתא במסכת סוטה (סוטה יא ב) : (רש"י,שם)

ויעש להם בתים רב ושמואל חד אמר בתי כהונה ולויה וחד אמר בתי מלכות וכו' מ''ד בתי מלכות דוד נמי ממרים קאתי דכתיב ותמת עזובה ויקח לו כלב את אפרת ותלד לו את חור וכתיב ודוד בן איש אפרתי וגו (סוטה יא, ע"ב)

2.אמונה אמיתית: גילתה יוזמה מול אביה מנהיג הדור וזכתה להיות חלק מההנהגה של עם ישראל:

"וילך איש מבית לוי" להיכן הלך? אמר רב יהודה בר זבינא שהלך בעצת בתו. תנא עמרם גדול הדור היה כיון (שראה שאמר) פרעה הרשע "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו", אמר: לשוא אנו עמלין. עמד וגירש את אשתו ,עמדו כולן וגירשו את נשותיהן. אמרה לו בתו:" אבא, קשה גזירתך יותר משל פרעה שפרעה לא גזר אלא על הזכרים ואתה גזרת על הזכרים ועל הנקיבות פרעה לא גזר אלא בעוה''ז ואתה בעוה''ז ולעוה''ב פרעה הרשע ספק מתקיימת גזירתו ספק אינה מתקיימת אתה צדיק בודאי שגזירתך מתקיימת שנאמר {איוב כב-כח} ותגזר אומר ויקם לך עמד והחזיר את אשתו עמדו כולן והחזירו את נשותיהן (סוטה יב,ע"א)

כִּי הֶעֱלִתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּמִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתִיךָ וָאֶשְׁלַח לְפָנֶיךָ אֶת מֹשֶׁה אַהֲרֹן וּמִרְיָם (מיכה ו,ד)

3.סבלנות  ואחריות כלפי משה ויוזמה מול בת פרעה ולכן זכתה שעם ישראל התייצב וחיכה לה בצרעתה:
וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק לְדֵעָה מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ (שמות ב,ד)
וַתֹּאמֶר אֲחֹתוֹ אֶל בַּת פַּרְעֹה הַאֵלֵךְ וְקָרָאתִי לָךְ אִשָּׁה מֵינֶקֶת מִן הָעִבְרִיֹּת וְתֵינִק לָךְ אֶת הַיָּלֶד (שם,שם,ז)

וַתִּסָּגֵר מִרְיָם מִחוּץ לַמַּחֲנֶה שִׁבְעַת יָמִים וְהָעָם לֹא נָסַע עַד הֵאָסֵף מִרְיָם: (במדבר יב,טו)
והעם לא נסע. זה הכבוד חלק לה המקום בשביל שעה אחת שנתעכבה למשה כשהשלך ליאור, שנאמר (שמות ב, ד) ותתצב אחותו מרחק וגו' (שם,רש"י)

4. מנהיגות- שירת הנשים על הים- מרים שקולה כנגד משה ואהרון
וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת: וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם שִׁירוּ לַי-ה-וָ-ה כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם: (שמות טו כ-כא)

. ותען להם מרים וגו' מגיד הכתוב כשם שאמר משה שירה לאנשים, כך אמרה מרים שירה לנשים, שנאמר שירו לה' כי גאה גאה וגו'. (מכילתא בשלח פרשת שירה פרשה ח)

5. יוזמה ורגישות לזולת: דיבורה של מרים כנגד משה-היוזמה מתחילה במרים אודות 'צבע עורה השחור' של אשתו ונענשה שצבע עורה השתנה ללבן

וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח (במדבר יב,א)
מלמד ששניהם דיברו בו ,אלא שמרים פתחה בדבר (ספרי)

וְהֶעָנָן סָר מֵעַל הָאֹהֶל וְהִנֵּה מִרְיָם מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג וַיִּפֶן אַהֲרֹן אֶל מִרְיָם וְהִנֵּה מְצֹרָעַת (שם,שם,י)

6.מרים - הנביאה:

א.עוד בגיל 6- דווקא מרים היא המתנבאת על הגאולה:
...אמר רב יודא בר זבינא שהלך בעצת בתו וכו', ואם תאמר למה היתה הנבואה על ידי מרים ולא היתה הנבואה על ידי אהרן, ונראה לומר כי נבואה זאת היא היתה ראויה למרים, כי הגאולה על ידי משה ואהרן, כדכתיב, ולפיכך לא היה אהרן מתנבא על זה, שתמיד הנביא מתנבא על דבר שיהיה אל אחר, ואין מתנבא אל אשר יקרה לעצמו... (מהר"ל, גבורות ה' פרק טז)

ותקח מרים הנביאה, וכי היכן מצינו שנביאה היתה מרים, אלא שאמרה לאביה סופך אתה מוליד בן שמושיע את ישראל מיד מצרים, מיד וילך איש מבית לוי ויקח וגו', ותהר ותלד וגו' ולא יכלה עוד הצפינו, נזף בה אביה, אמר לה בתי היכן נבואתיך, ועוד מחזקת בנבואתה, שנאמר ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו, ואין יציבה אלא נבואה...
 (מכילתא בשלח פרשת שירה פרשה ח)

ב.אחרי קריעת ים סוף נקראת רשמית- נביאה:
 וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת (שמות טו,כ)

מרים הנביאה - עכשיו נעשית נביאה, כי במעמד זה זכו גם הנשים לראות פני שכינה, עד שאמרו כולן זה א-לי, והנבואה התחילה במרים, וכל הנשים יצאו בעקבותיה, ולפי שאין השכינה שורה אלא מתוך שמחה, והנשים יש להן צער לידה, על כן לקחה התוף בידה... (כלי יקר, שמות טו כ)

ג.מכח היות הנביאה - ה' מדבר אליה:

וַיֵּרֶד יְ-הֹ-וָ-ה בְּעַמּוּד עָנָן וַיַּעֲמֹד פֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וּמִרְיָם וַיֵּצְאוּ שְׁנֵיהֶם: {ו} וַיֹּאמֶר שִׁמְעוּ נָא דְבָרָי אִם יִהְיֶה נְבִיאֲכֶם יְ-הֹ-וָ-ה בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ: {ז} לֹא כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא: {ח} פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת וּתְמֻנַת יְ-הֹ-וָ-ה יַבִּיט וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם לְדַבֵּר בְּעַבְדִּי בְמֹשֶׁה:
(במדבר יב,ה-ח)

7.פטירתה של מרים מציינת את סוף עידן מתי המדבר ותחילת הכניסה לארץ:

"ותמות שם מרים ותקבר שם" (כ', א')
מדרש: "מלמד שכלו מתי מדבר"
מה פשטת של דברים אלו? ברם הרי אמרו חכמינו שבימי היות בני ישראל במדבר היו חופרים להם קברים בכל תשעה באב ולנים בתוכם, למחר היו מהם נשארים מתים ומהם קמים וחוזרים לבתיהם. כך היו נוהגים עד אשר מתו כל אנשי דור המרגלים אשר נגזר עליהם למות במדבר. יוצא איפוא שבמדבר היתה תמיד הקבורה קודמת למיתה. וכיון שנאמר  כאן תחילה "ותמת" ואחר כך ו"תקבר" הרי מכאן ראיה שכבר כלו מתי מדבר ולא היו עוד מקדימים קבורה למיתה. (שני המאורות)

(מלוקט מתוך ספר "מעינה של תורה", מזוכר גם בספר הפרשה לדורותיה פרשת חוקת /הרב אברהם קורמן)

סיכום: אומץ, נחישות, אמונה בצדקת הדרך,שמחה, יוזמה וסבלנות


חלק ב: בארה של מרים

1.מתי נבראה?

עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות, ואלו הן: פי הארץ, ופי הבאר, ופי האתון, והקשת, והמן, והמטה, והשמיר, והכתב, והמכתב, והלוחות.(אבות ה,ו)

וּפִי הַבְּאֵר. בְּאֵרָהּ שֶׁל מִרְיָם שֶׁהָיְתָה הוֹלֶכֶת עִם יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר בְּכָל הַמַּסָּעוֹת {כד}. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, שֶׁפָּתְחָה פִּיהָ וְאָמְרָה שִׁירָה, שֶׁנֶּאֱמַר (בְּמִדְבָּר כא) עֲלִי בְאֵר עֱנוּ לָהּ(ר' עובדיה מברטנורה,שם)


2.הזכות הראשונית לבאר מרים- בזכות אברהם אבינו:

דאמר ר' חמא בר' חנינא וכן תנא דבי רבי ישמעאל בשכר שלשה זכו לשלשה בשכר חמאה וחלב זכו למן בשכר והוא עומד עליהם זכו לעמוד הענן בשכר יוקח נא מעט מים זכו לבארה של מרים יוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם (בבא מציעא, פו,ע"ב)

3.הראשון לשתות מבארה של מרים- ישמעאל!

השכים אברהם וכתב גט גירושין ונתן להגר ושלח אותה ואת בנה מעליו ומעל יצחק בנו מהעולם הזה ומהעולם הבא שנ' וישכם אברהם בבקר ויקח וכו' וישלחהו בגט גירושין ולקח בגד אחד וקשר במתניה כדי שיהא שוטף אחריה לידע שהיא שפחה ולא עוד אלא שעמד אברהם אבינו לראות את ישמעאל בנו ולראות את הדרך שהלכו בה ובזכות אברהם לא חסרו המים מן החמת וכיון שהגיע לפתח המדבר התחילה תועה אחרי ע"ז של בית אביה ומיד חסרו המים מן החמת שנ' ותלך ותתע וכו' בן שבע עשרה שנה הלך ישמעאל מבית אביו ויצחק מבן ארבעים שנה כשלקח רבקה ובזכות אברהם לא חסרו המים מן החמת וכיון שהגיע לפתח המדבר התחילה תועה אחר ע"ז של בית אביה חסרו במים מן החמת כמו שאמ' לעיל ועייפה נפשו של ישמעאל בצמא והלך והשליך את עצמו תחת חרולי המדבר להיות חרשן עליו ואמ' אלהי אברהם אבי יש לפניך תוצאות מים קח את נפשי ממני ואל אמות בצמא ויעתר לו שנ' כי שמע אלהים את קול הנער באשר הוא שם ושם נפתחו להם הבאר שנבראת בין השמשות והלכו ושתו ומלאו את החמת מים שנ' ויפתח אלהים את עיניה ושם הניחו הבאר 

(פרקי דרבי אליעזר, פרק ל)

ונראה לבאר ששתייתם של הגר וישמעאל מבארה של מרים הית הבבחינת קליפה שקדמה לפרי ...ולכן קיבל הסטרא אחרא את חלקו מבארה של מקרים ע"י ישמעאל דווקא עוד לפני ששתו ממנה בני ישראל שהם בבחינת הפרי המגיע לאחר ההקליפה

(אוצר פלאות התורה,ספר במדבר,ע"מ תשכז)

4.הסלע שבו הכה משה הוא בארה של מרים:

רבי יוסי ברבי יהודה אומר: שלשה פרנסים טובים עמדו לישראל, אלו הן: משה ואהרן ומרים; ושלש מתנות טובות ניתנו על ידם, ואלו הן: באר וענן ומן. באר - בזכות מרים, עמוד ענן - בזכות אהרן, מן - בזכות משה; מתה מרים - נסתלק הבאר, שנאמר "ותמת שם מרים", וכתיב בתריה "ולא היה מים לעדה", וחזרה בזכות שניהן. (תענית ט,ע"א)

בארה של מרים. סלע וזבין ממנו מים והיה מתגלגל והולך עם ישראל והוא הסלע שבו הכה משה שלא היה רוצה להזיל מימיו בשבילו לפי שמתה מרים (רש"י,שם)

5.היכן נגנזה הבאר?

א.בכנרת:

"אמר רבי חייה בר אבא: כל מי שהוא עולה להר הישימון וראה כמין כברה קטנה בים טיבריא זו היא בארה של מרים" (תלמוד ירושלמי, מסכת כתובות סז א, )

בלכתך דרך ים טבריה אל חמי טבריה, באמצע הדרך ממש, במקום שיש דקלים רבים בשפת הים ההוא, מכוון כנגד מגדל אחד אשר בראש ההר, שם הוא בארה של מרים (שער הגילגולים , הקדמה לז, ר' חיים ויטאל)

ב. בים התיכון מול הכרמל- ולכן שם חזרו בתשובה מהספקות שהיו להם במעמד אליהו בכרמל מול באר מרים המסמלת אמונה ונחישות:

אמר רבי חייא: הרוצה לראות בארה של מרים - יעלה לראש הכרמל ויצפה ויראה כמין כברה בים, וזו היא בארה של מרים" ( שבת לה א)

דור המדבר הוא הדור שכלל בקרבו את כח הרוחני של ישראל לכל פרטיו עד סוף כל הדורות, (ירמיהו ב ב): "חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר". יסוד החיים העליונים הנובעים מעומקה של תורה, הלא הנם צפונים בהים הגדול, ימא דאורייתא, היוצא מגאון השכל העליון, מקור החכמה והמדע ב"ה. אמנם לשאוב ממנו להשביר צמאון כל לב, להיות חש ומרגיש כ"א קישורו העצום בקדושתן של ישראל, ע"י קדושת השי"ת ותוה"ק, זהו תלוי בכח הרגש הטוב שבלב הרגש הטהור, שאם 'אמנם' מקומו בלב המוגבל אשר לאדם 'ה'משתנה בשינויי המצבים, אבל הרגש העליון הטהור המקודש, שעל פיו נבנה קישורן של ישראל לצורם וגואלם לתוה"ק, זה הרגש הוא גדול ועצום עד אין סוף ואין תכלית. מקור הרגש הטהור וזכות הורשתו לנו מדור המדבר, שמהם ירשנו ג"כ תורת אלהים חיים מורשה קהלת יעקב , היא זכותה של מרים. האשה עלולה היא ליתרון הרגש, ולפי גודל מעלתה האלהית היתה היא ראויה ליסד בישראל את יסוד הרגש הישראלי, שאמנם אינו כשאר כל הרגשות שמקורם הוא הסתערות הלב ממחזה של הוה שאין לו קיימא, כ"א מקורו ומעמדו הוא הים הגדול, ים התורה, מקור החכמה והאמת, שאין לו קץ ותכלית. בימי אליהו כשירדו ישראל עד תחתית המדרגה, מה פעל עליהם לשוב ע"י ראייתם את מופת הענייה באש לשוב לקבל עליהם עול מלכות שמים לענות "ד' הוא האלהים", אחרי אשר כה ירדו פלאים והסבו לבם אחורנית , לא התעלו עדיין בשכל עליון, ואור התורה אשר עזבו זה כמה לא האיר אליהם בפועל. אמנם כח הרגש הישראלי הצפון בלב נתעורר, וזה אע"פ שאינו נראה לפום ריהטא, אע"פ שמובלע הוא בין המון הרגשות השונים, אמנם בצפיה פנימית הוא נראה. ואע"פ שלכאורה אין לו מעמד, וכשם שמתמלא רגש והתעוררות כן יוכל להתרוקן. אבל לא כן הוא מדת רגש של הקדושה הישראלית, המדביק את העם כולו לקונו ב"ה, הוא באמת קשור ודבוק בעומק ים החכמה, שכל אוצר הרוחניות המלא בכל עז ותפארת שבעולם הוא מסעדו ומחוללו. ע"כ אם יתרוקן מסבת מחזה אחד מיד ישוב להתמלא מכח הים הסובבו, מכח רעיונות של אמת ומועצות מלאי דעת שאין להם חקר, ע"כ הוא תמיד מלא. אע"פ שמצד עצם הכלי, חום הלב והסתערותו, אין בו כדי אחיזה והתקיימות של כח הרעיון והמחשבה וקישורם בקביעות. הרוצה לראות בארה של מרים בצורתה, בעזה ונצחיותה, למרות היותה מתדמה לאיזה רגש עובר, הנדעך מפני שאון רגשות אחרים שחליפות הנם ממלאים לבב אנוש, העשוי כמו כברה נבובה שמיד כשהיא מתמלאת היא מריקה את מימיה. אבל בראש הכרמל, בראש הפעולה האדירה שהיא גם נצחיות הד קול "ד' הוא האלהים" שיצא ויצא מאלפי רבבה, גם בהיותם נתונים בתחתית המצב היותר ירוד, היא תוצאה ישרה מקדושת רגשם הטבעי, אם 'אמנם' אינו ניכר מפני המעשים שבתגרת יד עזיבת התורה ושאון ההרגל נעזבים, אבל בצפיה יראה ויכיר כמין כברה. אמנם אין לבטח בהחזקת מימיה, ומי יצרר מים בכברה, אבל כיון שהיא עומדת נים, כבר מימיה בטוחים בתוכה. רגש שאיננו יליד אותם הרעיונות המתילדים למראה המתגלה לשעה, הוא הרגש האלהי הנצחי הזה, כ"א הוא מתגלה בצורת רגש וענין לביי אחרי שהוא בעצמותו נובע ממקור הבטוח של אור העולם כולו, של כל ים החכמה ואוצר התורה ודעת אלהים אמת. זוהי בארה של מרים, וזה כח נצחיותה עדי עד.

(עין איה, שבת ב,רצה)

6.מנהג לשאוב מים במוצ"ש שיש בהם נגיעה מבאר מרים:

אסור לעשות ^לבשום מלאכה ^לגקודם שיבדיל ואם הבדיל בתפלה מותר אף על פי שעדיין לא הבדיל על הכוס ואם צריך לעשות מלאכה קודם שהבדיל בתפלה אומר 'המבדיל בין הקדש ובין החול' ^לובלא ברכה ועושה מלאכה.

הגה: וכן נשים ^לזשאינן מבדילין בתפלה יש ללמדן שיאמרו המבדיל בין קודש לחול קודם שיעשו מלאכה (כל בו). וי"א דכל זה במלאכה גמורה כגון כותב ואורג, ^לחאבל הדלקת הנר בעלמא או הוצאה מרשות לרשות א"צ לזה (ר"י ני"ב חי"ט), ^לטומזה נתפשט המנהג להקל שמדליקים נרות מיד שאמרו הקהל ברכו, אבל ^מהעיקר כסברא ראשונה. וי"א לדלות מים בכל מו"ש, כי בארה של מרים סובב כל מו"ש כל הבארות ומי שפוגע בו וישתה ממנו יתרפא מכל תחלואיו (כל בו). ולא ראיתי למנהג זה. וע"ל סימן רס"ג מי שמוסיף מחול על הקודש אם מותר לומר לאחר שהבדיל לעשות לו מלאכה.

(שולחן ערוך אורח חיים רצט י)

7.יכולות ריפוי לשחין:
 מעשה באדם אחד שהיה מוכה שחין, הלכה אשתו במוצ"ש לשאוב מים, ונתעכבה שעה אחת או שתי שעות. נעשה לה נס ונזדמן לה מי בארה של מרים ומילאה כדה מאותן המים. כיוון שבאת [=באה] אצל בעלה כעס עליה - אמר לה: היכן היית? והיא מרוב כעסה נפל כדה משכמה ונשבר. ונפלו טיפין על בשרו. בכל מקום שנגע בו מאותן הטיפין נתרפא. ועל דבר זה אמרו חכמים לא עלתה בידו של רגזן אלא רגזנותו, לפיכך צריך אדם שינהג עם אשתו בנחת רוח (ספר נחמני)

8.כל הטעמים שבעולם היו בבאר:
באר מרים היה טעם יין טעם חלב טעם דבש כסגולת המן שכל הטעמים היו בו ... (מדרש תלפיות ענף יין דף קנט ע"ב)

9.הבאר החלה להתייבש לפני מותה ונסתלקה עם מותה:

ונראה לומר שקודם מיתת מרים התחיל הבאר להתעלם ולהייבש ולהתמעט כמו שנשמתו של אדם שלושים יום קודם מותו מתחילה להסתלק ולהעלם וכו' והכי דייק לשון רבותנו (תענית ט,ע"ב) מתה מרים נסתלק הבאר דדוקא בעת מותה נסתלק אבל קודם מותה נתייבש מעט או נתעלם מער ולא נסתלק(זרע שמשון פרשת חוקת)

10.מדוע נעלמה הבאר עם מות מרים?

במות מרים היה להם כולם כאיש אחד ללכת לגמול חסד. ומה גם כי זולת היותה צדקת ונביאה ואחות משה ואהרן, גם כן היה ראוי לבלתי יהיו כפויי טובה, כי מימיה היו שותים כולם. והנה היה אפשר להם לומר, כי לא ידעו כי זכותה השקתה אותם. על כן מה עשה הוא יתברך, מיד במותה נסתלק הבאר. למען יתנו אל לבם כי ממנה היו להם מים, וילכו לגמול חסד עמה וישובו המים. ולא כן עשו, על כן נצטערו:

(פירוש האלשיך ז"ל - ספר תורת משה על במדבר - פרק כ פסוק א-ב )


סיום :מדוע נקראת הבאר דווקא על שמה של מרים?

1. בזכות השירה של המים:

...והבאר בזכות מרים שאמרה שירה על המים, שנאמר (שמות ט"ו) ותען להם מרים וגו', אמר רבי ברכיה הכהן בשם רבי לוי מלך בשר ודם שיש לו מדינה והוא משלח בני אדם גדולים לתוכה שיהו נושאים משואיהם ועושים משפטיהם מי צריך להיות זקוק למזונותיהם, לא בני מדינה, אבל הקב"ה לא עשה כן, אלא שילח למשה ולאהרן ולמרים, שנאמר (מיכה ו') ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים, ואף על פי כן בזכותן היו מתנהגין, המן בזכות משה... והבאר בזכות מרים, מה כתיב (במדבר כ') ותמת שם מרים, ומה כתיב אחר כך, ולא היה מים לעדה... (במדבר רבא א ב)

3. מרים ריפאה את הילדים במצרים ולכן זכתה לבאר שריפאה אותם מכל חולאים:
שפרה זו מרים לפי שהיתה מרפאת לכל הילדים החלאים זכתה לכך שמי באר שלה מרפאים כל החלאים (ילקוט דוד פרשת שמות ד"ה שפרה)

4.עמדה ליד המים עבור משה:
ויקהלו על משה ואהרן. ומה שהבאר היה בזכות מרים, כמו שכתב הרב רבינו בחיי ז"ל, הטעם שהיה לה זכות המים ממשה שנאמר (שמות ב', ד') ותתצב אחותו מרחוק. 

5.הבלנית של מצרים:
עוד טעם אחר לפי שהיתה מטבלת בנות ישראל הנדות והיולדות, 

6.הקואצ'רית של כל הנשים שמשולות לבאר:
והיתה נקראת שפרה, לפי שהיתה משפרת ומקשטת הנשים כדי שיתאוו להן בעליהן, ואף על פי שהיו בעבודת פרך כשהיו רואים נשותיהם היו מתנחמים על כל מה ששיעבדום, והיו מתאוים להן, והיא היתה סיבה שהעמידו ששים ריבוא, ושרתה עליהם השכינה ונגאלו, והאשה נקראת באר שנאמר (משלי ה', ט"ו) שתה מים מבורך ונוזלים מתוך בארך, לזה זכתה והיה הבאר בזכותה. 

והמן בזכות משה, לפי שהביא תורה מן השמים שהיא מזון הנפש, לזה בא בזכותו מן מן השמים שהוא מזון הגוף. 
וענני כבוד בזכות אהרן, לפי שחיפה על ישראל בעשיית העגל שאמר אתה ידעת את העם כי ברע הוא, היינו ערב רב, לומר שערב רב עשו את העגל ולא ישראל, לזה באו בזכותו ענני כבוד שהיו חופין על ישראל ולא על ערב רב:

(שפתי כהן על במדבר פרק כ פסוק ב )

5.פי הבאר כנגד מרים שכוחה בפה:

במדרש זכור את אשר עשה וגו'... הענין הוא להיות כח איש ישראל בפה, לכן צריכין לשמר הפה מלשון הרע, ומרים היתה בחינת תורה שבעל פה, לכן באר בזכות מרים, שהיא פי הבאר, דכתיב עלי באר ענו לה, שהיא בחינת תורה שבעל פה, ועל שם זה נקראת מרים פועה, שפועה אל הילד, ולפי שהיה כחה גדול בפה נענשה בדברה על משה, כמו שאמרו שהקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה. (שפת אמת, דברים תצא תרנ"ז)

6.מרים כנגד יסוד הצניעות והקדושה שבבאר שמשקה ומטהרת:

ויראו כל העדה - כמו שציין הנביא (מיכה ו' ד') נשלחו לישראל שלשה אישים להשפיע עליהם במובן ג' היסודות שהוא מונה שם, עשות משפט, אהבת חסד, והצנע לכת עם אלקיך, משפט כעצוב החיים ברצון ה', היתה פעולת משה, הקרבה עצמית למען השלום וחסד היתה פעולת אהרן, והצניעות יסוד הנשיות בישראל בצנעה ובטהרה הושפעה על ידי מרים, ואולי אפשר לומר כי זו באר הקדושה, חסד הוא הענן המגן בעד קרני האור הנוקבות וחודרות, והמשפט הוא המזון והקיום והחוזק בקיום האומה. (רש"ר הירש, שם שם כט)

7.מרים לימדה את העם שיש לו תקווה ועתיד- בדיוק כמו נווה מדבר הנותן תקווה להולכי מדבריות: 
מתאים היה לה שהמתנה שלה לעם ישראל תהיה מים.היא עצמה היתה כמו מעיין נובע, מאוד יצירתית ושופעת, היתה בה נתינה אינסופית כמו המים הזורמים אולי זה היה סוד הצלחתה כמנהיגה. הם הודו למנהיגה הגדולה שהפכה ערב רב של עבדים לעם של תקווה ושל עתיד ...

(נשים נסתרות בתנ"ך, אחיות, מרים סמואל, פרק מרים אחות אהרון)


אחרית דבר: ייעודו של האדם בין לידה לפטירה
כשנולדה מרים לא הרגיש בה בריה וכשמתה נסתלקה הבאר והרגישו הכל. הבאר הודיעה מיתתה(קהלת רבא ז,א,ד)