חוקת: סוד פרה אדומה

פתיחה: האמנם אין אנו מבינים טעמיה של פרה אדומה?

אָמַר שְׁלֹמֹה עַל כָּל אֵלֶּה עָמַדְתִּי וּפָרָשָׁה שֶׁל פָּרָה אֲדֻמָּה חָקַרְתִּי וְשָׁאַלְתִּי וּפִשְׁפַּשְׁתִּי {קהלת ז, כג}: אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי. (במדבר רבא, יט,ג)

זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה יְ-ה-וָ-ה לֵאמֹר דַּבֵּר אֶל בְּנֵי ישְׂרָאֵל וְיקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ עֹל: (במדבר יט,ב)
זאת חקת התורה. לפי שהשטן ואומות העולם מונין את ישראל, לומר, מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה, לפיכך כתב בה חקה, גזרה היא מלפני, אין לך רשות להרהר אחריה (במ"ר יט, ה):(רש"י,שם)

הקדמה: 

פרה אדומה. משל לבן שפחה שטינף פלטין של מלך אמרו תבא אמו ותקנח הצואה, כך תבא פרה ותכפר על העגל: (רש"י,שם)

חלק א: מה בין שכר כיבוד הורים  לפרה אדומה

1.מעשה דמא בן נתינה:

אמר רב יהודה אמר שמואל שאלו את ר' אליעזר עד היכן כיבוד אב ואם אמר להם צאו וראו מה עשה עובד כוכבים אחד לאביו באשקלון ודמא בן נתינה שמו בקשו ממנו חכמים אבנים לאפוד בששים ריבוא שכר ורב כהנא מתני בשמונים ריבוא והיה מפתח מונח תחת מראשותיו של אביו ולא ציערו לשנה האחרת נתן הקב''ה שכרו שנולדה לו פרה אדומה בעדרו נכנסו חכמי ישראל אצלו אמר להם יודע אני בכם שאם אני מבקש מכם כל ממון שבעולם אתם נותנין לי אלא אין אני מבקש מכם אלא אותו ממון שהפסדתי בשביל כבוד אבא וא''ר חנינא ומה מי שאינו מצווה ועושה כך מצווה ועושה עאכו''כ (קידושין,לא,ע"א)

2.לימוד לגויים:
אך יתכן שהיתה באופן תשלום שכר זה כוונה מיוחדה והוא כדי שלא תזוח דעת האומות עליהם נגד ישראל שבשביל כבוד אב איבד גוי סכום רב והראו בזה שלא בשביל מצוה שהדעת מחייבה,בכבוד אב, רגילים ישראל להוציא כסף רב, אך גם עבור מצוה שאין יודעים לה טעם ורק מפני גזירה חוקית מאת ה', כמצות פרה אדומה נכונים ישראל גם כן להוציא כסף רב (תוספת ברכה, ר' ברוך הלוי אפשטיין, שם)

3.לימוד לישראל:

במידה שאדם מודד מודדים לו: מי שמכבד את הוריו כבוד רב זוכה ליהנות משכרה של מצווה בה הפרה(האם) מתקנת את חטאי בנה( העגל) וממילא מתבררים יחסי הגומלין בין הבן להוריו: כשם שהוא מכבדם כך זכותם( זכות אבות) מגוננת עליו בעת הצורך. (ענ"ד)

חלק ב: פרה אדומה וחטא העגל

1.מה ייחודה של מצוות פרה אדומה?
עיקר הפלא לפי מה ששמעתי הוא על היותה מטהרת הטמאים ומטמאה העוסקין בשריפתה, ואף על פי שבכל החטאות הנשרפות מן הפרים ומן השעירים הדין כן שהשורף אותם מטמא בגדים בשעת שריפתן עד שיעשו אפר, מכל מקום אין אפרן מטהרת.וגם כן התימה הגדול בה בהיותה נעשית מחוץ למחנה שלא כדרך שאר הקרבנות (ספר החינוך, מצוה שצז)

2.מִפְּנֵי מָה כָּל הַקָּרְבָּנוֹת זְכָרִים וְזוֹ נְקֵבָה?
פרה אדומה. משל לבן שפחה שטינף פלטין של מלך אמרו תבא אמו ותקנח הצואה, כך תבא פרה ותכפר על העגל: (רש"י,שם)

3.מה הקשר בין פרה אדומה לחטא העגל?

א.משל לבן שפחה וכו'. ואם תאמר, דמה ענין פרה אדומה — שהיא מטהרת טומאת מת -־ לכפר על מעשה העגל. ויש לתרץ, דאילו לא חטאו בעגל היו חיים לעולם, כדאיתא בפרק קמא דעבודה זרה (ה.), אמר רבי יוסי, לא קבלו ישראל את התורה אלא שלא ישלוט בהם מלאך המות, דכתיב (ר לברים ה, כו) ״למען ייטב לך ולבניך עד עולם", וכשחטאו בעגל אמר הקדוש ברוך, הוא חבלתם מעשיכם — ״אכן כאדם תמותון (ההלים פג, ז), ולפיכך המיתה היא חטא העגל בעצמו . לכך אמר הקדוש ברוך הוא ׳תבא אמו ותקנח וכ ו ״ , ולפיכך מטהרין טומאת מת בה (גור אריה,שם)

...שבשעה שבא נחש על חוה, הטיל בה זוהמא. ישראל שעמדו על הר סיני – פסקה זוהמתן. עובדי כוכבים שלא עמדו על הר סיני – לא פסקה זוהמתן (שבת קמה, ע"ב- קמו ע"א)

ב.חטא העגל היה מחוסר אמונה ובתשובת המשקל ניתנה להם מצות פרה אדומה שהיא חוקה, מצוה בלי טעם וקיומה- רק בתוקף האמונה (ע"פ ר' יצחק מווארקה,מתוך שבעים פנים לתורה/שמחה רז)

וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְ-ה-וָ-ה נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע:(שמות כד,ז)

4.למה פרה אדומה דווקא?
אדומה. על שם אם יאדימו כתולע (ישעיה א, יח), שהחטא קרוי אדום: (רש"י,שם)
לכפר על חטא האדום שעשו עגל של זהב, ולא אותו החטא בלבד היה אדום, אלא גם כל החטאים הם אדומים.לכך תהא הפרה אדומה וכשהיא נשרפת,אפשר לשה נעשה לבן, שנאמר: אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו{ישעיה א,יח} (מדרש אגדה,שם)

5.מדוע חשוב שהפרה תהיה תמימה?
תמימה. על שם ישראל שהיו תמימים ונעשו בו בעלי מומין, תבא זו ותכפר עליהם ויחזרו לתמותם: (רש"י,שם)

6.מה עניין העול שלא עלה על הפרה?
לא עלה עליה עול. כשם שפרקו מעליהם עול שמים: (רש"י,שם)

7.מדוע אהרון לא נתעסק בפרה?
כשם שנקהלו על אהרן שהוא כהן לעשות העגל. ולפי שאהרן עשה את העגל, לא נעשית עבודה זו על ידו, שאין קטיגור נעשה סניגור (רש"י,שם)

8.מדוע שרפו את הפרה?
ושרף את הפרה, כשם שנשרף העגל. (רבנו בחיי,שם)

9.מה מייצגים עץ ארז ואזוב ושני תולעת?
עץ ארז ואזוב ושני תולעת, שלש מינים כנגד שלשת אלפים שנפלו בעגל, וארז הוא הגבוה מכל האילנות, ואזוב נמוך מכולן, סימן שהגבוה שנתגאה וחטא ישפיל עצמו כאזוב ותולעת ויתכפר לו. (רבנו בחיי,שם)

10.מדוע הניחו את אפר הפרה למשמרת?
למשמרת, כשם שפשע העגל שמור למשמרת לכל הדורות לפורענות שאין לך פקידה שאין בה מפקידת העגל, שנאמר (שמות לב) וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם, כך זה היה שמור. וכשם שהעגל טימא כל העוסקין בו, שעבודה זרה מטמאה דכתיב (תהלים קו) ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים, וכתיב (ישעיה ל) תזרם כמו דוה צא תאמר לו, כך פרה מטמאה כל העוסקים בה. וכשם שנטהרו באפרו שנאמר (שמות לב) ויטחן עד אשר דק ויזר על פני המים, כך ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת ונתן עליו מים חיים אל כלי:(רבנו בחיי,שם)

11. משה ידע את סוד פרה אדומה:
 היחידי שהבין את סוד פרה אדומה היה משה רבנו כי הוא היחידי שלא היה בעולם בזמן חטא העגל (ענ"ד)

חלק ג: סוד פרה אדומה וההגיון האנושי

1.מדוע דווקא במרה למדו את מצוות פרה אדומה?
וַיַּסַּע מֹשֶׁה אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּם סוּף וַיֵּצְאוּ אֶל מִדְבַּר שׁוּר וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְלֹא מָצְאוּ מָיִם: וַיָּבֹאוּ מָרָתָה וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה כִּי מָרִים הֵם עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ מָרָה: וַיִּלֹּנוּ הָעָם עַל מֹשֶׁה לֵּאמֹר מַה נִּשְׁתֶּה: וַיִּצְעַק אֶל יְ-ה-וָ-ה וַיּוֹרֵהוּ יְ-ה-וָ-ה עֵץ וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ: וַיֹּאמֶר אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל יְ-ה-וָ-ה אֱלֹהֶיךָ וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֹתָיו וְשָׁמַרְתָּ כָּל חֻקָּיו כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי יְ-ה-וָ-ה רֹפְאֶךָ (שמות טו,כב-כו)

...רבי אלעזר המודעי אומר:זה עץ של זית, שאין לך מר יותר מזית.ר' יהשוע בן קרחה אומר: זה עץ של הרדופי (מכילתא,שם)
כל חקיו. דברים שאינן אלא גזירת מלך בלא שום טעם, ויצר הרע מקנטר עליהם, מה איסור באלו, למה נאסרו, כגון לבישת כלאים ואכילת חזיר ופרה אדומה וכיוצא בהם:(רש"י,שם)

אפשר לומר שדוקא במרה , במקום שבו על מנת להמתיק את המים הורה ה' למשה להשליך עץ מר כזית- פעולה המנוגדת לחלוטין להגיון- רצה הקב"ה ללמד את ב"י שחלק מהמצוות- חוקות כגון פרה אדומה שמטהרת טמאים ומטמאת טהורים- הן מעל ההגיון האנושי ולכאורה אפילו מנוגדות לו ווגם אם יש לנו בהם אחיזה כזו או אחרת של הגיון הרי שזו אחיזה חלקית ולכן קיום  המצוות אינו תלוי בהבנת טעמם (ענ"ד)

2.ההגיון מאחורי מרכיבי מצוות פרה אדומה:

"פרה אדומה תמימה אשר אין - בה מום אשר לא - עלה עליה על" - היא הבחינה הפיסית האנימאלית. בחינה זו מיוצגת כאן במלוא החיוניות ("אדומה תמימה"), בשלמות ללא דופי ("אין - בה מום") ובבשלות (בת ג' שנים). על פי ייעודה הרי היא "פרה": היא נועדה להיות עזר לאדם בעבודתו, אך מעולם לא הפעילה את כוחה בשירות האדם (פסול עבודה); גדולה מזו: מעולם לא היה עליה סימן של עבדות (פסול עול - ראה פסוק ב). היא מייצגת אפוא את הטבע הגופני, שלא נשלט בידי האדם, ולצורך זה היא תילקח על ידי הכלל הלאומי (בני ישראל - מתרומת הלשכה) ותימסר לכהן המשרת במקדש התורה....
רש"ר הירש במדבר פרק יט פסוק כב 

"ולקח הכהן עץ ארז ואזוב ושני תולעת והשליך אל - תוך שרפת הפרה". "ארז" - הגדול והחזק שבצמחים, "אזוב" - הקטן והחלש שבהם, "צמר" צבוע בדם "תולעת", תולעת וכבש, תולעת ויונק - הקטן והגדול שבעולם החי - כלום אין אלה מייצגים את כל העולם האורגני? הנה הכהן נוטל את הנציגים האלה של כל העולם הגופני האורגני והרי הוא משליך אותם אל תוך שריפת הפרה; והפרה, המייצגת את החלק הגופני האורגני שבאדם, עומדת באותה שעה להיות לאפר. וזהו אפוא הרעיון שהכהן מביאו לידי ביטוי: הנה גופו של האדם עתיד להיות לאפר בהתאם לגזירה אלהית...  

אולם ה"אפר" הזה נועד להתערב ב"מים חיים" (פסוק יז), ובתערובת זו הוא יזכיר את הרעיון של "החי הנצחי" שנתמזג זמנית עם "החומר הנרקב", והוא יזכיר רעיון זה לכל אלה שנתקרבו למת או לחומר של מת ועל ידי כך נתערפל בליבם הרעיון של החי הנצחי שבאדם; וכל עוד רעיון זה מעורפל בליבם הורחקו מן המקדש ומקדשיו. 

(רש"ר הירש במדבר פרק יט פסוק כב )

סיום:  מה באמת לא הבין שלמה המלך בחכמתו הרבה? 

1.סוד הפרה- טעימה מתחיית המתים:

המוות הוא בלתי טבעי בישראל, והוא מום בכללות היצירה. גם טומאת מת צריכה לעבור מן העולם, וכך יהיה בתחיית המתים. קצת מן האושר הגדול העתידי הזה אנו טועמים כבר בעולם הזה על ידי טהרת מי חטאת, המעבירה את טומאת המוות. לוקחים את פסגת החיים, הגדול שבבעלי החיים שהאדם מגדל: הפרה, בשיא כוחות חייה: אדומה, תמימה, אין בה מום, לא עלה עליה עול. שורפים אותה כולה, על פירשה, יחד עם מדרגת החיים היותר נמוכה: שני תולעת. כמו כן מצרפים את הגדול שבעצים עם הקטן שבהם: עץ ארז ואזוב, והכל יורד אל הפירוד המוחלט, הכל נהיה אפר, דמות המוות. מכאן ואילך מתחילה מלאכת תחיית המתים. האפר, שארית החיים, מועבר אל כלי, כדמות גוף האדם, ובקרבו מים חיים, מי מעיין בלתי פוסקים, כנגד הנשמה, שיש בכוחה להחיות את כל הנפילות, להשיב את החיים.(הרב אורי שרקי,אדר תשע"ה)

2.אם כל כך פשוט העניין, אז מדוע אמר שלמה "אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי"?
אלא שעדיין פשר הסוד נשאר רחוק. כי לא ברור איך מן המוות צומחים החיים.
הסוד של המעבר מהמות לחיים ומן החיים אל המוות עדין נשאר נעלם, כמו סוד החיות בגשם, כדברי הרמ"א בהגהה: "ומפליא לעשות - שקושר דבר רוחני בדבר גשמי (הרב אורי שרקי,חוקת - יש הגיון בפרה,סיוון תשע"ד)

*לע"נ מרגלית בת יונה

חוקת: בין מרים למי הבאר- קווים לדמותה של המנהיגה הראשונה בעם ישראל

פתיחה: מה הקשר בין מרים לבין הבאר שבזכותה זכו לה ב"י במדבר?

שלשה פרנסים טובים עמדו להן לישראל, ואלו הן משה ואהרן ומרים, ושלש מתנות טובות ניתנו על ידיהם, ואלו הן באר ועמוד ענן והמן. מן בזכות משה, עמוד ענן בזכות אהרן, באר בזכות מרים. 

(במדבר רבה,פר' נשא,פרשה י"ג)

הקדמה: מים מים מים

א.ענייני הפרשה- קו פרשת המים

בפרשת חוקת מגיעים ב"י אל קו פרשת המים של נדודיהם במדבר והעניין החוזר ונשנה כמעט בכל נושאי הפרשה הוא:המים.

1.פרה אדומה:
וְלָקְחוּ לַטָּמֵא מֵעֲפַר שְׂרֵפַת הַחַטָּאת וְנָתַן עָלָיו מַיִם חַיִּים אֶל כֶּלִי (במדבר יט,יז)

2.מותה של מרים:
שלשה פרנסים טובים עמדו להן לישראל, ואלו הן משה ואהרן ומרים, ושלש מתנות טובות ניתנו על ידיהם, ואלו הן באר ועמוד ענן והמן. מן בזכות משה, עמוד ענן בזכות אהרן, באר בזכות מרים. מתה מרים, נסתלקה הבאר, וחזרה להן לישראל בזכות משה ואהרן; מת אהרן, נסתלק עמוד הענן, וחזר להן בזכות משה; [מת משה] נסתלקו שלשתן, ולא חזרו.
(במדבר רבה,פר' נשא,פרשה י"ג)

3.מי מריבה:
וְלָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לְהָבִיא אֹתָנוּ אֶל הַמָּקוֹם הָרָע הַזֶּה לֹא מְקוֹם זֶרַע וּתְאֵנָה וְגֶפֶן וְרִמּוֹן וּמַיִם אַיִן לִשְׁתּוֹת:... קַח אֶת הַמַּטֶּה וְהַקְהֵל אֶת הָעֵדָה אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם וְנָתַן מֵימָיו וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן הַסֶּלַע וְהִשְׁקִיתָ אֶת הָעֵדָה וְאֶת בְּעִירָם: וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם (במדבר כ,ה-י)

4.בקשת המעבר דרך אדום:
נַעְבְּרָה נָּא בְאַרְצֶךָ לֹא נַעֲבֹר בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם וְלֹא נִשְׁתֶּה מֵי בְאֵר דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ לֹא נִטֶּה יָמִין וּשְׂמֹאול עַד אֲשֶׁר נַעֲבֹר גְּבוּלֶךָ (שם,כ,יז)

5.מות אהרון:
יֵאָסֵף אַהֲרֹן אֶל עַמָּיו כִּי לֹא יָבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַל אֲשֶׁר מְרִיתֶם אֶת פִּי לְמֵי מְרִיבָה: (שם,כ,כד)

7.נחש הנחושת:
וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּאלֹהִים וּבְמֹשֶׁה לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לָמוּת בַּמִּדְבָּר כִּי אֵין לֶחֶם וְאֵין מַיִם וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל (שם,כא,ה)

8.המסע בגבול מואב:
מִשָּׁם נָסָעוּ וַיַּחֲנוּ בְּנַחַל זָרֶד: מִשָּׁם נָסָעוּ וַיַּחֲנוּ מֵעֵבֶר אַרְנוֹן אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר הַיֹּצֵא מִגְּבוּל הָאֱמֹרִי כִּי אַרְנוֹן גְּבוּל מוֹאָב בֵּין מוֹאָב וּבֵין הָאֱמֹרִי: עַל כֵּן יֵאָמַר בְּסֵפֶר מִלְחֲמֹת יְ-ה-וָ-ה אֶת וָהֵב בְּסוּפָה וְאֶת הַנְּחָלִים אַרְנוֹן: וְאֶשֶׁד הַנְּחָלִים אֲשֶׁר נָטָה לְשֶׁבֶת עָר וְנִשְׁעַן לִגְבוּל מוֹאָב: וּמִשָּׁם בְּאֵרָה הִוא הַבְּאֵר אֲשֶׁר אָמַר יְ-ה-וָ-ה לְמֹשֶׁה אֱסֹף אֶת הָעָם וְאֶתְּנָה לָהֶם מָיִם (שם,כא,יב-טז)

9.שירת הבאר:
אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת עֲלִי בְאֵר עֱנוּ לָהּ: בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם בִּמְחֹקֵק בְּמִשְׁעֲנֹתָם וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה:(שם,כא,יז-יח)

10.המלחמה בסיחון:
אֶעְבְּרָה בְאַרְצֶךָ לֹא נִטֶּה בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם לֹא נִשְׁתֶּה מֵי בְאֵר בְּדֶרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ עַד אֲשֶׁר נַעֲבֹר גְּבֻלֶךָ: (שם,שם,כב)

11.המלחמה בעוג:
ויבא הפליט. ... ומדרש בראשית רבה (מב ח) זה עוג שפלט מדור המבול, וזהו מיתר הרפאים שנאמר (ו ד) הנפלים היו בארץ וגו' ומתכון שיהרג אברהם וישא את שרה: (בראשית,יד,יג)

ב.מרים והמים:

בתוך שמה של מרים מסתתרת המילה מים.אם מוציאים מהשם את האות ריש מקבלים מים.הרי שמהותה של מרים ושמה קשורים למים . נוכל להבחין שלאורך חייה מתחילת ספר 'שמות', מתייצבת מרים בכל ההזדמנויות על המים: 
א. תחילת הופעתה בתורה בעמידתה על המים: "...וַתָּשֶׂם בַּסּוּף עַל שְׂפַת הַיְאֹר: וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק לְדֵעָה מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ (שמות ב,ד)

ב. לאחר קריעת ים סוף כשבני ישראל יצאו מן המים, יוצאת מרים במחולות עם  כל נשות ישראל :
וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת (שמות טו,כ)

ג. שירתה של מרים עם כל הנשים על הים היא: "שִׁירוּ לַי-ה-וָֹ-ה כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם"(שם,שם,כא) .במילים רמה בים נמצאות המילים מרים ומים. הן גם אותיות בה מרים, "רָמָה בַיָם" בשירה על המים נמצאת מרים. 

ד. בזכות מרים הייתה לבני ישראל אפשרות לשתות מים במשך ארבעים שנה. 

ה. כשנסתלקה מרים: וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן (במדבר כ,ב)

האות רי"ש המצורפת לשמה של מרים עניינה ראש. ראש הוא מקור המים, תחילתה של הנביעה, לאמור: מרים היא ההתחלה של הזרמת המים. נביעה של מים חיים ומים מְחַיִים, הוא הקשר בין מרים לבין המים.  נמצא לא יפלא שבאמירת ההלל באמרנו את המילים: ”הַהֹפְכִי הַצּוּר אֲגַם מָיִם חַלָּמִישׁ לְמַעְיְנוֹ מָיִם“(תהילים קיד,ח) בסופי התיבות את מרים.


(השמות בתורה, פרשת חוקת,ע"מ 333-334)


חלק א: קווים לדמותה של מרים

0.בכל עלייה לתורה- גם כנגד מרים:
לא יפחת אדם בקריאה בתורה משלושה פסוקים כנגד משה, אהרון ומרים ( דברים רבא, פרשה ז)

1.אומץ ותעוזה : עמדה כנגד ציווי פרעה המלך וממנה יצאה שושלת המלוכה לבית דוד

וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱ-לֹהִים וְלֹא עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים: (שמות א,יז)

וַיְהִי כִּי יָרְאוּ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱ-לֹהִים וַיַּעַשׂ לָהֶם בָּתִּים (שמות א,כא)
בתי כהנה ולויה ומלכות שקרויין בתים. ויבן את בית ה' ואת בית המלך (מלכים א' ט א) . כהנה ולויה מיוכבד, ומלכות ממרים, כדאיתא במסכת סוטה (סוטה יא ב) : (רש"י,שם)

ויעש להם בתים רב ושמואל חד אמר בתי כהונה ולויה וחד אמר בתי מלכות וכו' מ''ד בתי מלכות דוד נמי ממרים קאתי דכתיב ותמת עזובה ויקח לו כלב את אפרת ותלד לו את חור וכתיב ודוד בן איש אפרתי וגו (סוטה יא, ע"ב)

2.אמונה אמיתית: גילתה יוזמה מול אביה מנהיג הדור וזכתה להיות חלק מההנהגה של עם ישראל:

"וילך איש מבית לוי" להיכן הלך? אמר רב יהודה בר זבינא שהלך בעצת בתו. תנא עמרם גדול הדור היה כיון (שראה שאמר) פרעה הרשע "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו", אמר: לשוא אנו עמלין. עמד וגירש את אשתו ,עמדו כולן וגירשו את נשותיהן. אמרה לו בתו:" אבא, קשה גזירתך יותר משל פרעה שפרעה לא גזר אלא על הזכרים ואתה גזרת על הזכרים ועל הנקיבות פרעה לא גזר אלא בעוה''ז ואתה בעוה''ז ולעוה''ב פרעה הרשע ספק מתקיימת גזירתו ספק אינה מתקיימת אתה צדיק בודאי שגזירתך מתקיימת שנאמר {איוב כב-כח} ותגזר אומר ויקם לך עמד והחזיר את אשתו עמדו כולן והחזירו את נשותיהן (סוטה יב,ע"א)

כִּי הֶעֱלִתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּמִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתִיךָ וָאֶשְׁלַח לְפָנֶיךָ אֶת מֹשֶׁה אַהֲרֹן וּמִרְיָם (מיכה ו,ד)

3.סבלנות  ואחריות כלפי משה ויוזמה מול בת פרעה ולכן זכתה שעם ישראל התייצב וחיכה לה בצרעתה:
וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק לְדֵעָה מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ (שמות ב,ד)
וַתֹּאמֶר אֲחֹתוֹ אֶל בַּת פַּרְעֹה הַאֵלֵךְ וְקָרָאתִי לָךְ אִשָּׁה מֵינֶקֶת מִן הָעִבְרִיֹּת וְתֵינִק לָךְ אֶת הַיָּלֶד (שם,שם,ז)

וַתִּסָּגֵר מִרְיָם מִחוּץ לַמַּחֲנֶה שִׁבְעַת יָמִים וְהָעָם לֹא נָסַע עַד הֵאָסֵף מִרְיָם: (במדבר יב,טו)
והעם לא נסע. זה הכבוד חלק לה המקום בשביל שעה אחת שנתעכבה למשה כשהשלך ליאור, שנאמר (שמות ב, ד) ותתצב אחותו מרחק וגו' (שם,רש"י)

4. מנהיגות- שירת הנשים על הים- מרים שקולה כנגד משה ואהרון
וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת: וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם שִׁירוּ לַי-ה-וָ-ה כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם: (שמות טו כ-כא)

. ותען להם מרים וגו' מגיד הכתוב כשם שאמר משה שירה לאנשים, כך אמרה מרים שירה לנשים, שנאמר שירו לה' כי גאה גאה וגו'. (מכילתא בשלח פרשת שירה פרשה ח)

5. יוזמה ורגישות לזולת: דיבורה של מרים כנגד משה-היוזמה מתחילה במרים אודות 'צבע עורה השחור' של אשתו ונענשה שצבע עורה השתנה ללבן

וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח (במדבר יב,א)
מלמד ששניהם דיברו בו ,אלא שמרים פתחה בדבר (ספרי)

וְהֶעָנָן סָר מֵעַל הָאֹהֶל וְהִנֵּה מִרְיָם מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג וַיִּפֶן אַהֲרֹן אֶל מִרְיָם וְהִנֵּה מְצֹרָעַת (שם,שם,י)

6.מרים - הנביאה:

א.עוד בגיל 6- דווקא מרים היא המתנבאת על הגאולה:
...אמר רב יודא בר זבינא שהלך בעצת בתו וכו', ואם תאמר למה היתה הנבואה על ידי מרים ולא היתה הנבואה על ידי אהרן, ונראה לומר כי נבואה זאת היא היתה ראויה למרים, כי הגאולה על ידי משה ואהרן, כדכתיב, ולפיכך לא היה אהרן מתנבא על זה, שתמיד הנביא מתנבא על דבר שיהיה אל אחר, ואין מתנבא אל אשר יקרה לעצמו... (מהר"ל, גבורות ה' פרק טז)

ותקח מרים הנביאה, וכי היכן מצינו שנביאה היתה מרים, אלא שאמרה לאביה סופך אתה מוליד בן שמושיע את ישראל מיד מצרים, מיד וילך איש מבית לוי ויקח וגו', ותהר ותלד וגו' ולא יכלה עוד הצפינו, נזף בה אביה, אמר לה בתי היכן נבואתיך, ועוד מחזקת בנבואתה, שנאמר ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו, ואין יציבה אלא נבואה...
 (מכילתא בשלח פרשת שירה פרשה ח)

ב.אחרי קריעת ים סוף נקראת רשמית- נביאה:
 וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת (שמות טו,כ)

מרים הנביאה - עכשיו נעשית נביאה, כי במעמד זה זכו גם הנשים לראות פני שכינה, עד שאמרו כולן זה א-לי, והנבואה התחילה במרים, וכל הנשים יצאו בעקבותיה, ולפי שאין השכינה שורה אלא מתוך שמחה, והנשים יש להן צער לידה, על כן לקחה התוף בידה... (כלי יקר, שמות טו כ)

ג.מכח היות הנביאה - ה' מדבר אליה:

וַיֵּרֶד יְ-הֹ-וָ-ה בְּעַמּוּד עָנָן וַיַּעֲמֹד פֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וּמִרְיָם וַיֵּצְאוּ שְׁנֵיהֶם: {ו} וַיֹּאמֶר שִׁמְעוּ נָא דְבָרָי אִם יִהְיֶה נְבִיאֲכֶם יְ-הֹ-וָ-ה בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ: {ז} לֹא כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא: {ח} פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת וּתְמֻנַת יְ-הֹ-וָ-ה יַבִּיט וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם לְדַבֵּר בְּעַבְדִּי בְמֹשֶׁה:
(במדבר יב,ה-ח)

7.פטירתה של מרים מציינת את סוף עידן מתי המדבר ותחילת הכניסה לארץ:

"ותמות שם מרים ותקבר שם" (כ', א')
מדרש: "מלמד שכלו מתי מדבר"
מה פשטת של דברים אלו? ברם הרי אמרו חכמינו שבימי היות בני ישראל במדבר היו חופרים להם קברים בכל תשעה באב ולנים בתוכם, למחר היו מהם נשארים מתים ומהם קמים וחוזרים לבתיהם. כך היו נוהגים עד אשר מתו כל אנשי דור המרגלים אשר נגזר עליהם למות במדבר. יוצא איפוא שבמדבר היתה תמיד הקבורה קודמת למיתה. וכיון שנאמר  כאן תחילה "ותמת" ואחר כך ו"תקבר" הרי מכאן ראיה שכבר כלו מתי מדבר ולא היו עוד מקדימים קבורה למיתה. (שני המאורות)

(מלוקט מתוך ספר "מעינה של תורה", מזוכר גם בספר הפרשה לדורותיה פרשת חוקת /הרב אברהם קורמן)

סיכום: אומץ, נחישות, אמונה בצדקת הדרך,שמחה, יוזמה וסבלנות


חלק ב: בארה של מרים

1.מתי נבראה?

עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות, ואלו הן: פי הארץ, ופי הבאר, ופי האתון, והקשת, והמן, והמטה, והשמיר, והכתב, והמכתב, והלוחות.(אבות ה,ו)

וּפִי הַבְּאֵר. בְּאֵרָהּ שֶׁל מִרְיָם שֶׁהָיְתָה הוֹלֶכֶת עִם יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר בְּכָל הַמַּסָּעוֹת {כד}. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, שֶׁפָּתְחָה פִּיהָ וְאָמְרָה שִׁירָה, שֶׁנֶּאֱמַר (בְּמִדְבָּר כא) עֲלִי בְאֵר עֱנוּ לָהּ(ר' עובדיה מברטנורה,שם)


2.הזכות הראשונית לבאר מרים- בזכות אברהם אבינו:

דאמר ר' חמא בר' חנינא וכן תנא דבי רבי ישמעאל בשכר שלשה זכו לשלשה בשכר חמאה וחלב זכו למן בשכר והוא עומד עליהם זכו לעמוד הענן בשכר יוקח נא מעט מים זכו לבארה של מרים יוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם (בבא מציעא, פו,ע"ב)

3.הראשון לשתות מבארה של מרים- ישמעאל!

השכים אברהם וכתב גט גירושין ונתן להגר ושלח אותה ואת בנה מעליו ומעל יצחק בנו מהעולם הזה ומהעולם הבא שנ' וישכם אברהם בבקר ויקח וכו' וישלחהו בגט גירושין ולקח בגד אחד וקשר במתניה כדי שיהא שוטף אחריה לידע שהיא שפחה ולא עוד אלא שעמד אברהם אבינו לראות את ישמעאל בנו ולראות את הדרך שהלכו בה ובזכות אברהם לא חסרו המים מן החמת וכיון שהגיע לפתח המדבר התחילה תועה אחרי ע"ז של בית אביה ומיד חסרו המים מן החמת שנ' ותלך ותתע וכו' בן שבע עשרה שנה הלך ישמעאל מבית אביו ויצחק מבן ארבעים שנה כשלקח רבקה ובזכות אברהם לא חסרו המים מן החמת וכיון שהגיע לפתח המדבר התחילה תועה אחר ע"ז של בית אביה חסרו במים מן החמת כמו שאמ' לעיל ועייפה נפשו של ישמעאל בצמא והלך והשליך את עצמו תחת חרולי המדבר להיות חרשן עליו ואמ' אלהי אברהם אבי יש לפניך תוצאות מים קח את נפשי ממני ואל אמות בצמא ויעתר לו שנ' כי שמע אלהים את קול הנער באשר הוא שם ושם נפתחו להם הבאר שנבראת בין השמשות והלכו ושתו ומלאו את החמת מים שנ' ויפתח אלהים את עיניה ושם הניחו הבאר 

(פרקי דרבי אליעזר, פרק ל)

ונראה לבאר ששתייתם של הגר וישמעאל מבארה של מרים הית הבבחינת קליפה שקדמה לפרי ...ולכן קיבל הסטרא אחרא את חלקו מבארה של מקרים ע"י ישמעאל דווקא עוד לפני ששתו ממנה בני ישראל שהם בבחינת הפרי המגיע לאחר ההקליפה

(אוצר פלאות התורה,ספר במדבר,ע"מ תשכז)

4.הסלע שבו הכה משה הוא בארה של מרים:

רבי יוסי ברבי יהודה אומר: שלשה פרנסים טובים עמדו לישראל, אלו הן: משה ואהרן ומרים; ושלש מתנות טובות ניתנו על ידם, ואלו הן: באר וענן ומן. באר - בזכות מרים, עמוד ענן - בזכות אהרן, מן - בזכות משה; מתה מרים - נסתלק הבאר, שנאמר "ותמת שם מרים", וכתיב בתריה "ולא היה מים לעדה", וחזרה בזכות שניהן. (תענית ט,ע"א)

בארה של מרים. סלע וזבין ממנו מים והיה מתגלגל והולך עם ישראל והוא הסלע שבו הכה משה שלא היה רוצה להזיל מימיו בשבילו לפי שמתה מרים (רש"י,שם)

5.היכן נגנזה הבאר?

א.בכנרת:

"אמר רבי חייה בר אבא: כל מי שהוא עולה להר הישימון וראה כמין כברה קטנה בים טיבריא זו היא בארה של מרים" (תלמוד ירושלמי, מסכת כתובות סז א, )

בלכתך דרך ים טבריה אל חמי טבריה, באמצע הדרך ממש, במקום שיש דקלים רבים בשפת הים ההוא, מכוון כנגד מגדל אחד אשר בראש ההר, שם הוא בארה של מרים (שער הגילגולים , הקדמה לז, ר' חיים ויטאל)

ב. בים התיכון מול הכרמל- ולכן שם חזרו בתשובה מהספקות שהיו להם במעמד אליהו בכרמל מול באר מרים המסמלת אמונה ונחישות:

אמר רבי חייא: הרוצה לראות בארה של מרים - יעלה לראש הכרמל ויצפה ויראה כמין כברה בים, וזו היא בארה של מרים" ( שבת לה א)

דור המדבר הוא הדור שכלל בקרבו את כח הרוחני של ישראל לכל פרטיו עד סוף כל הדורות, (ירמיהו ב ב): "חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר". יסוד החיים העליונים הנובעים מעומקה של תורה, הלא הנם צפונים בהים הגדול, ימא דאורייתא, היוצא מגאון השכל העליון, מקור החכמה והמדע ב"ה. אמנם לשאוב ממנו להשביר צמאון כל לב, להיות חש ומרגיש כ"א קישורו העצום בקדושתן של ישראל, ע"י קדושת השי"ת ותוה"ק, זהו תלוי בכח הרגש הטוב שבלב הרגש הטהור, שאם 'אמנם' מקומו בלב המוגבל אשר לאדם 'ה'משתנה בשינויי המצבים, אבל הרגש העליון הטהור המקודש, שעל פיו נבנה קישורן של ישראל לצורם וגואלם לתוה"ק, זה הרגש הוא גדול ועצום עד אין סוף ואין תכלית. מקור הרגש הטהור וזכות הורשתו לנו מדור המדבר, שמהם ירשנו ג"כ תורת אלהים חיים מורשה קהלת יעקב , היא זכותה של מרים. האשה עלולה היא ליתרון הרגש, ולפי גודל מעלתה האלהית היתה היא ראויה ליסד בישראל את יסוד הרגש הישראלי, שאמנם אינו כשאר כל הרגשות שמקורם הוא הסתערות הלב ממחזה של הוה שאין לו קיימא, כ"א מקורו ומעמדו הוא הים הגדול, ים התורה, מקור החכמה והאמת, שאין לו קץ ותכלית. בימי אליהו כשירדו ישראל עד תחתית המדרגה, מה פעל עליהם לשוב ע"י ראייתם את מופת הענייה באש לשוב לקבל עליהם עול מלכות שמים לענות "ד' הוא האלהים", אחרי אשר כה ירדו פלאים והסבו לבם אחורנית , לא התעלו עדיין בשכל עליון, ואור התורה אשר עזבו זה כמה לא האיר אליהם בפועל. אמנם כח הרגש הישראלי הצפון בלב נתעורר, וזה אע"פ שאינו נראה לפום ריהטא, אע"פ שמובלע הוא בין המון הרגשות השונים, אמנם בצפיה פנימית הוא נראה. ואע"פ שלכאורה אין לו מעמד, וכשם שמתמלא רגש והתעוררות כן יוכל להתרוקן. אבל לא כן הוא מדת רגש של הקדושה הישראלית, המדביק את העם כולו לקונו ב"ה, הוא באמת קשור ודבוק בעומק ים החכמה, שכל אוצר הרוחניות המלא בכל עז ותפארת שבעולם הוא מסעדו ומחוללו. ע"כ אם יתרוקן מסבת מחזה אחד מיד ישוב להתמלא מכח הים הסובבו, מכח רעיונות של אמת ומועצות מלאי דעת שאין להם חקר, ע"כ הוא תמיד מלא. אע"פ שמצד עצם הכלי, חום הלב והסתערותו, אין בו כדי אחיזה והתקיימות של כח הרעיון והמחשבה וקישורם בקביעות. הרוצה לראות בארה של מרים בצורתה, בעזה ונצחיותה, למרות היותה מתדמה לאיזה רגש עובר, הנדעך מפני שאון רגשות אחרים שחליפות הנם ממלאים לבב אנוש, העשוי כמו כברה נבובה שמיד כשהיא מתמלאת היא מריקה את מימיה. אבל בראש הכרמל, בראש הפעולה האדירה שהיא גם נצחיות הד קול "ד' הוא האלהים" שיצא ויצא מאלפי רבבה, גם בהיותם נתונים בתחתית המצב היותר ירוד, היא תוצאה ישרה מקדושת רגשם הטבעי, אם 'אמנם' אינו ניכר מפני המעשים שבתגרת יד עזיבת התורה ושאון ההרגל נעזבים, אבל בצפיה יראה ויכיר כמין כברה. אמנם אין לבטח בהחזקת מימיה, ומי יצרר מים בכברה, אבל כיון שהיא עומדת נים, כבר מימיה בטוחים בתוכה. רגש שאיננו יליד אותם הרעיונות המתילדים למראה המתגלה לשעה, הוא הרגש האלהי הנצחי הזה, כ"א הוא מתגלה בצורת רגש וענין לביי אחרי שהוא בעצמותו נובע ממקור הבטוח של אור העולם כולו, של כל ים החכמה ואוצר התורה ודעת אלהים אמת. זוהי בארה של מרים, וזה כח נצחיותה עדי עד.

(עין איה, שבת ב,רצה)

6.מנהג לשאוב מים במוצ"ש שיש בהם נגיעה מבאר מרים:

אסור לעשות ^לבשום מלאכה ^לגקודם שיבדיל ואם הבדיל בתפלה מותר אף על פי שעדיין לא הבדיל על הכוס ואם צריך לעשות מלאכה קודם שהבדיל בתפלה אומר 'המבדיל בין הקדש ובין החול' ^לובלא ברכה ועושה מלאכה.

הגה: וכן נשים ^לזשאינן מבדילין בתפלה יש ללמדן שיאמרו המבדיל בין קודש לחול קודם שיעשו מלאכה (כל בו). וי"א דכל זה במלאכה גמורה כגון כותב ואורג, ^לחאבל הדלקת הנר בעלמא או הוצאה מרשות לרשות א"צ לזה (ר"י ני"ב חי"ט), ^לטומזה נתפשט המנהג להקל שמדליקים נרות מיד שאמרו הקהל ברכו, אבל ^מהעיקר כסברא ראשונה. וי"א לדלות מים בכל מו"ש, כי בארה של מרים סובב כל מו"ש כל הבארות ומי שפוגע בו וישתה ממנו יתרפא מכל תחלואיו (כל בו). ולא ראיתי למנהג זה. וע"ל סימן רס"ג מי שמוסיף מחול על הקודש אם מותר לומר לאחר שהבדיל לעשות לו מלאכה.

(שולחן ערוך אורח חיים רצט י)

7.יכולות ריפוי לשחין:
 מעשה באדם אחד שהיה מוכה שחין, הלכה אשתו במוצ"ש לשאוב מים, ונתעכבה שעה אחת או שתי שעות. נעשה לה נס ונזדמן לה מי בארה של מרים ומילאה כדה מאותן המים. כיוון שבאת [=באה] אצל בעלה כעס עליה - אמר לה: היכן היית? והיא מרוב כעסה נפל כדה משכמה ונשבר. ונפלו טיפין על בשרו. בכל מקום שנגע בו מאותן הטיפין נתרפא. ועל דבר זה אמרו חכמים לא עלתה בידו של רגזן אלא רגזנותו, לפיכך צריך אדם שינהג עם אשתו בנחת רוח (ספר נחמני)

8.כל הטעמים שבעולם היו בבאר:
באר מרים היה טעם יין טעם חלב טעם דבש כסגולת המן שכל הטעמים היו בו ... (מדרש תלפיות ענף יין דף קנט ע"ב)

9.הבאר החלה להתייבש לפני מותה ונסתלקה עם מותה:

ונראה לומר שקודם מיתת מרים התחיל הבאר להתעלם ולהייבש ולהתמעט כמו שנשמתו של אדם שלושים יום קודם מותו מתחילה להסתלק ולהעלם וכו' והכי דייק לשון רבותנו (תענית ט,ע"ב) מתה מרים נסתלק הבאר דדוקא בעת מותה נסתלק אבל קודם מותה נתייבש מעט או נתעלם מער ולא נסתלק(זרע שמשון פרשת חוקת)

10.מדוע נעלמה הבאר עם מות מרים?

במות מרים היה להם כולם כאיש אחד ללכת לגמול חסד. ומה גם כי זולת היותה צדקת ונביאה ואחות משה ואהרן, גם כן היה ראוי לבלתי יהיו כפויי טובה, כי מימיה היו שותים כולם. והנה היה אפשר להם לומר, כי לא ידעו כי זכותה השקתה אותם. על כן מה עשה הוא יתברך, מיד במותה נסתלק הבאר. למען יתנו אל לבם כי ממנה היו להם מים, וילכו לגמול חסד עמה וישובו המים. ולא כן עשו, על כן נצטערו:

(פירוש האלשיך ז"ל - ספר תורת משה על במדבר - פרק כ פסוק א-ב )


סיום :מדוע נקראת הבאר דווקא על שמה של מרים?

1. בזכות השירה של המים:

...והבאר בזכות מרים שאמרה שירה על המים, שנאמר (שמות ט"ו) ותען להם מרים וגו', אמר רבי ברכיה הכהן בשם רבי לוי מלך בשר ודם שיש לו מדינה והוא משלח בני אדם גדולים לתוכה שיהו נושאים משואיהם ועושים משפטיהם מי צריך להיות זקוק למזונותיהם, לא בני מדינה, אבל הקב"ה לא עשה כן, אלא שילח למשה ולאהרן ולמרים, שנאמר (מיכה ו') ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים, ואף על פי כן בזכותן היו מתנהגין, המן בזכות משה... והבאר בזכות מרים, מה כתיב (במדבר כ') ותמת שם מרים, ומה כתיב אחר כך, ולא היה מים לעדה... (במדבר רבא א ב)

3. מרים ריפאה את הילדים במצרים ולכן זכתה לבאר שריפאה אותם מכל חולאים:
שפרה זו מרים לפי שהיתה מרפאת לכל הילדים החלאים זכתה לכך שמי באר שלה מרפאים כל החלאים (ילקוט דוד פרשת שמות ד"ה שפרה)

4.עמדה ליד המים עבור משה:
ויקהלו על משה ואהרן. ומה שהבאר היה בזכות מרים, כמו שכתב הרב רבינו בחיי ז"ל, הטעם שהיה לה זכות המים ממשה שנאמר (שמות ב', ד') ותתצב אחותו מרחוק. 

5.הבלנית של מצרים:
עוד טעם אחר לפי שהיתה מטבלת בנות ישראל הנדות והיולדות, 

6.הקואצ'רית של כל הנשים שמשולות לבאר:
והיתה נקראת שפרה, לפי שהיתה משפרת ומקשטת הנשים כדי שיתאוו להן בעליהן, ואף על פי שהיו בעבודת פרך כשהיו רואים נשותיהם היו מתנחמים על כל מה ששיעבדום, והיו מתאוים להן, והיא היתה סיבה שהעמידו ששים ריבוא, ושרתה עליהם השכינה ונגאלו, והאשה נקראת באר שנאמר (משלי ה', ט"ו) שתה מים מבורך ונוזלים מתוך בארך, לזה זכתה והיה הבאר בזכותה. 

והמן בזכות משה, לפי שהביא תורה מן השמים שהיא מזון הנפש, לזה בא בזכותו מן מן השמים שהוא מזון הגוף. 
וענני כבוד בזכות אהרן, לפי שחיפה על ישראל בעשיית העגל שאמר אתה ידעת את העם כי ברע הוא, היינו ערב רב, לומר שערב רב עשו את העגל ולא ישראל, לזה באו בזכותו ענני כבוד שהיו חופין על ישראל ולא על ערב רב:

(שפתי כהן על במדבר פרק כ פסוק ב )

5.פי הבאר כנגד מרים שכוחה בפה:

במדרש זכור את אשר עשה וגו'... הענין הוא להיות כח איש ישראל בפה, לכן צריכין לשמר הפה מלשון הרע, ומרים היתה בחינת תורה שבעל פה, לכן באר בזכות מרים, שהיא פי הבאר, דכתיב עלי באר ענו לה, שהיא בחינת תורה שבעל פה, ועל שם זה נקראת מרים פועה, שפועה אל הילד, ולפי שהיה כחה גדול בפה נענשה בדברה על משה, כמו שאמרו שהקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה. (שפת אמת, דברים תצא תרנ"ז)

6.מרים כנגד יסוד הצניעות והקדושה שבבאר שמשקה ומטהרת:

ויראו כל העדה - כמו שציין הנביא (מיכה ו' ד') נשלחו לישראל שלשה אישים להשפיע עליהם במובן ג' היסודות שהוא מונה שם, עשות משפט, אהבת חסד, והצנע לכת עם אלקיך, משפט כעצוב החיים ברצון ה', היתה פעולת משה, הקרבה עצמית למען השלום וחסד היתה פעולת אהרן, והצניעות יסוד הנשיות בישראל בצנעה ובטהרה הושפעה על ידי מרים, ואולי אפשר לומר כי זו באר הקדושה, חסד הוא הענן המגן בעד קרני האור הנוקבות וחודרות, והמשפט הוא המזון והקיום והחוזק בקיום האומה. (רש"ר הירש, שם שם כט)

7.מרים לימדה את העם שיש לו תקווה ועתיד- בדיוק כמו נווה מדבר הנותן תקווה להולכי מדבריות: 
מתאים היה לה שהמתנה שלה לעם ישראל תהיה מים.היא עצמה היתה כמו מעיין נובע, מאוד יצירתית ושופעת, היתה בה נתינה אינסופית כמו המים הזורמים אולי זה היה סוד הצלחתה כמנהיגה. הם הודו למנהיגה הגדולה שהפכה ערב רב של עבדים לעם של תקווה ושל עתיד ...

(נשים נסתרות בתנ"ך, אחיות, מרים סמואל, פרק מרים אחות אהרון)


אחרית דבר: ייעודו של האדם בין לידה לפטירה
כשנולדה מרים לא הרגיש בה בריה וכשמתה נסתלקה הבאר והרגישו הכל. הבאר הודיעה מיתתה(קהלת רבא ז,א,ד)

שלח לך: קווים לדמותו של יהושע בן נון

פתיחה: מדוע יהושע שהציל העם מגזרת המרגלים והכניסם  לארץ לא בנה להם את בית המקדש ולא הכריע את עמלק והרי היה בבחינת מלך?

גַּם בִּי הִתְאַנַּף יְ-הֹ-וָ-ה בִּגְלַלְכֶם לֵאמֹר גַּם אַתָּה לֹא תָבֹא שָׁם:  יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן הָעֹמֵד לְפָנֶיךָ הוּא יָבֹא שָׁמָּה אֹתוֹ חַזֵּק כִּי הוּא יַנְחִלֶנָּה אֶת יִשְׂרָאֵל (דברים א,לז-לח)

והנכון הוא על פי דבריהם ז''ל (תענית כ''ט.) שאמרו בפסוק (במדבר י''ד א') ויבכו העם בלילה וגו' קבעו בכיה לדורות כי ליל תשעה באב היתה שבו נחרב הבית, ואמרו עוד (סוטה ט'.) שאם היה נכנס משה לארץ והיה בונה בית המקדש לא היה הבית נחרב שאין אומה ולשון נוגעת בו, ואמרו עוד (מדרש תהלים עט) בפסוק מזמור לאסף אלהים באו גוים וגו' וז''ל קינה מבעי ליה אלא על שהשליך חמתו על עצים ואבנים, מעתה אם היה נכנס משה לארץ והיה בונה בית המקדש ולהשליך חמתו עליו לא אפשר כנזכר ויחר אף ה' בשונאי ישראל ויהיה כליונם במקום חורבן הבית, לזה גזר ה' בגזרת המרגלים גם על משה שימות במדבר, והוא אומרו גם בי התאנף ה' בגללכם פירוש בגלגול דברים שלכם כי אם לא היה עון המרגלים והיו נכנסים אפשר שהיה נכנס משה עמהם והגם שיבנה בית המקדש אין מיחוש כי לא נתגבר בחינת הרע והיו עומדים בצדקם בארץ, אלא מאמצעות עון מרגלים גברה יד רשעה וידע ה' כי לא יעמדו בצדק וצא ולמד משירת האזינו.
(אור החיים דברים א,לז)


הקדמה: איזכורי יהושע בתורה

1.מלחמת עמלק:

ויאמר משה אל יהושע בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק, מחר אנכי נצב על ראש הגבעה ומטה האלקים בידי. ויעש יהושע כאשר אמר לו משה להלחם בעמלק, ומשה אהרן וחור עלו ראש הגבעה... ויחלש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב. (שמות יז ט)

2.מעמד הר סיני:

ויקם משה ויהושע משרתו, ויעל משה אל הר האלקים. (שמות כד יג)

וישמע יהושע את קול העם ברעה, ויאמר אל משה קול מלחמה במחנה. ויאמר אין קול ענות גבורה ואין קול ענות חלושה, קול ענות אנכי שומע. (שם לב יז)

ודבר ה' אל משה פנים אל פנים כאשר ידבר איש אל רעהו, ושב אל המחנה ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל. (שם לג יא)

3.אלדד ומידד:

ויען יהושע בן נון משרת משה מבחוריו ויאמר, אדוני משה כלאם. ויאמר לו משה המקנא אתה לי, ומי יתן כל עם ה' נביאים כי יתן ה' את רוחו עליהם. (במדבר יא כט)

4.שליחת המרגלים:

אלה שמות האנשים אשר שלח משה לתור את הארץ, ויקרא משה להושע בן נון יהושע. (שם יג טז)

5.העברת הסמכויות ממשה ליהושע:

ויעש משה כאשר צוה ה' אותו, ויקח את יהושע ויעמידהו לפני אלעזר הכהן ולפני כל העדה. ויסמוך את ידיו עליו ויצוהו, כאשר דבר ה' ביד משה. (במדבר כז כב)

ואת יהושוע צויתי בעת ההיא לאמר, עיניך הראות את כל אשר עשה ה' אלקיכם לשני המלכים האלה כן יעשה ה' לכל הממלכות אשר אתה עובר שמה. לא תיראום, כי ה' אלקיכם הוא הנלחם לכם. (דברים ג כא)

ויאמר ה' אל משה הן קרבו ימיך למות קרא את יהושע והתיצבו באהל מועד ואצונו, וילך משה ויהושע ויתיצבו באהל מועד. (שם לא יד)

ויצו את יהושע בן נון ויאמר חזק ואמץ כי אתה תביא את בני ישראל אל הארץ אשר נשבעתי להם, ואנכי אהיה עמך. (שם שם כד)

ויבא משה וידבר את כל דברי השירה הזאת באזני העם, הוא והושע בן נון. (שם לב מד)

חלק א: מעלותיו של יהושע בן נון:

1.משמעות שינוי שמו של יהושע כמעידה על פנימיותו:

אֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר שָׁלַח מֹשֶׁה לָתוּר אֶת הָאָרֶץ וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן יְהוֹשֻׁעַ 

א. 4 נוספו להם שמות כנגד 4 אותיות שם ה'- וכנגד תורת ישראל, עם ישראל וארץ ישראל :

וישמע יתרו - מתחלה לא היו קוראין לו אלא יתר, שנאמר: וילך משה וישב אל יתר חותנו, וכשעשה מעשים טובים הוסיפו לו אות אחת. (ו)
וכן אתה מוצא באברהם, שמתחלה לא היו קוראים אותו אלא אברם, וכשעשה מעשים טובים הוסיפו לו אות אחת ונקרא שמו אברהם. (ה)
וכן אתה מוצא בשרה, שמתחילתה היו קוראין אותה שרי, וכשעשתה מעשים טובים הוסיפו לה אות אחת גדולה ונקראת שמה שרה. (ה)
וכן אתה מוצא ביהושע, שנאמר: ויקרא משה להושע בן נון יהושע (י)(מכילתא,יתרו,א)

ב.יהושע זכה לתוספת שם כי עלה לגדולה בגלל מעשה טוב שעשה:

כל העולה לגדולה מוסיפין על שמו שנאמר (בר' יז:ה) ולא יקרא עוד את שמך אברם ואומר 'ויקרא משה להושע בן נון יהושע' (משנת רבי אליעזר פט"ז עמ' 304).

'וישמע יתרו' ( שמ' יח:א), מתחילה לא היו קוראין לו אלא יתר שנאמר (שם ד:יח) 'וילך משה וישב אל יתר חֹתנו', וכשעשה מעשים טובים הוסיפו לו אות אחת וכו', וכן אתה מוצא ביהושע שמתחילה היו קוראין אותו הושע, וכשעשה מעשים טובים הוסיפו לו אות אחת ונקרא יהושע.
(מכילתא יתרו מס' דעמלק פ"א)

ג.מאין באה האות י' ?

אמר רבי שמעון בן יוחאי יו"ד שנטל הקב"ה משרי היה טס ופורח לפני כסאו של הקב"ה, אמר לפניו רבש"ע בשביל שאני קטנה שבאותיות הוצאתני משרה הצדקת, א"ל הקב"ה לשעבר היית משמה של נקבה ובסופן של אותיות, עכשיו אני נותנך בשמו של זכר ובראשן של אותיות (בראשית רבה פמ"ז-א)

דרשה זו בכלל היא ע"ד משל ודמיון לקיים שלמות התורה שאפילו אות אחת לא יבטל ממנה, ומביא רמז לדבר שאע"פ שהקב"ה בעצמו עקר אות אחת מהתורה, לא עקרה בהחלט רק חזרה במקום אחר ביתרון כבוד ומעלה, ובמדרשים דרשו ענין זה בארוכה: 

(תורה תמימה הערות במדבר פרק יג הערה ז)

ג.מדוע נוספה לו דווקא האות י' ?

ג1.הערך המספרי:

ויקרא משה - אולי השכיל משמותם מעשיהם הרעים, ולכך קרא ליהושע להתפלל עליו, ואולי הוסיף לו יו"ד שיוכל לעמוד נגד י' המרגלים, ויטול זכותם וחלקם הטוב. (אור החיים, שם יג טז)

ג2.האות י- רמז לשם ה':

 ויקרא משה להושע וגו'. התפלל עליו, יה יושיעך  (ו) מעצת מרגלים (במ"ר טז, ט. יח, כא): (רש"י,במדבר יג,טז)

ג3.האות י- רמז ליעקב אבינו שנלחם באמצעותה  בשרו של עשיו כך יהושע ידע להילחם בעמלק:

ונראה שלכן הוסיף מרע"ה היו"ד ליהושע שהוא בחי' י' עקב שבכח רשימת היו"ד מתגברין על העקב כמ"ש וידו אוחזת כו' (שפת אמת תר"ס ד"ה ועניין)

ד.מדוע היה צריך לשנות דווקא את שמו של יהושע?

יהושע - שיהיה זכור השבועה למחיית עמלק, שהיא באה בשם זה, ולא יהיה בעצת המרגלים שהפחידו את ישראל בעמלק, ויש אומרים לפי שהיה תלמידו, לכן הקפיד עליו שלא יקדיח את תבשילו, ויש אומרים שבא מיוסף שהביא דבת אחיו לכן פחד עליו, ולכן לא נזכר שם יוסף עליו... (כלי יקר, במדבר יג טז)

ה.מתי שונה שמו של יהושע? הרי נקרא כך גם לפני סיפור המרגלים

'ויקם משה ויהושע משרתו' (שמ' כד:יג) עדיין לא היה שמו יהושע עד שנה שניה שנשתלחו המרגלים שנאמר 'ויקרא משה להושע בן נון יהושע', אלא שכתבו על שום שנהיה, וכן 'ויאמר משה אל יהושע בחר לנו אנשים' (שמ' יז:ט) נקרא על שם העתיד להיות, ללמדך שאין מוקדם ומאוחר בתורה (לקח טוב שמות פס"ד-י"ג).

ויקרא משה - ... אלא שם זה קראו במלחמת עמלק, י-ה יושיעך, ונשתקע השם עד שעה שנתברר על ידי נבואת אלדד ומידד שיהושע מכניס, ומשה הבין שה' יכניסם בדרך הטבע, לכן ברכו לחלוטין בשם זה, ואם תהיה עצתם לרעה יהיה נושע בשם זה. (העמק דבר, במדבר יג טז)

ו.משה הוסיף דווקא לו יוד כי ידע שהוא עניו ולא ישתמש בשמו החדש לגאווה:

...וכדין חמא משה ענוותנותיה קרא להושע בן נון יהושע. (תרגום יונתן ,במדבר יג טז)

>>>ראייה לדבר:

וַיָּבֹא מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר אֶת כָּל דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת בְּאָזְנֵי הָעָם הוּא וְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן: (דברים לב,מד)

רש"י הוא והושע בן נון. ..., ולמה קוראו כאן הושע, לומר שלא זחה דעתו עליו, (כ) שאע"פ שניתנה לו גדלה, השפיל עצמו כאשר מתחלתו (ספרי שלד.): (רש"י)

אע"פ שחוזר וקרא אברהם אברם אינו לגנאי אלא לשבח ליהושע הושע אינו לגנאי אלא לשבח הוא אברם עד שלא נדבר עמו הוא אברם משנדבר עמו הוא הושע עד שלא נכנס לגדולה הוא הושע משנכנס לגדולה משה משה אברהם אברהם יעקב יעקב שמואל שמואל כולן לשון חבה לשון זרוז. הן הן עד שלא נדבר עמהן והן הן משנדבר עמהן הן הן עד שלא נכנסו לגדולה והן הן משנכנסו לגדולה.

(תוספתא/זרעים/ברכות/א/טו)

**הערת אגב- מדוע בן נון בחיריק:

שמעתי בשם הרב הצדיק א"ה מ"מ מרימניב זצלה"ה בפרשת שלח "וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן יְהוֹשֻׁעַ" (במדבר יג, טז). וקשה למה לא מצינו בכל התורה הלשון בִּן בחיריק תחת הבית רק בסגול תחת הבית - פלוני בֶּן פלוני. ותירץ הוא הקדוש כי ידוע שלקח משה היוד משרה ונתנה ליהושע. אולם שם באמנו שרה לא היה להיוד שום נקודה, כי שם היתה בסוף התיבה, ובכאן אצל יהושע היה צריך לנקד היוד בשבא ומאין לקח השבא, מהבית של בֶּן ונשאר שם רק חיריק, ע"כ כתיב דייקא בכאן תיבת בִּן בחיריק, ודפח"ח.

(דבש השדה קיג)

2.המרגלים של יהושע - סיפור ההצלחה בצל סיפור כישלון המרגלים של משה:

השאלה הראשונה מה שהעיר הרלב״ג, איך יהושע שלח המרגלים האלה ולא בטח בדבר ה׳, שאמר אליו קום עבור וגו' ולא יתיצב איש בפניך וגו׳ י ולמה שלח המרגלים עם ידיעתו מה שנמשך כבימי משה משליחותם, כ״ש שלא צוהו האל ית׳ עליו ואיך מעצמו הסכים לעשות הפעל המסוכן הזה ? (אברבנאל, הקדמה לספר יהושע)

א.זהות המרגלים:

... אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו תִּשְׁלָחוּ כֹּל נָשִׂיא בָהֶם: ... כֻּלָּם אֲנָשִׁים רָאשֵׁי בְנֵי ישְׂרָאֵל הֵמָּה: (במדבר יג,ב-ג)

שלח לך - כל נשיא בהם. עיקר פשוטו כך אלה שנים עשר אנשים תקח מאותם שבישראל שנשא אותם לבם ללכת שתכוין את העם מי האיש שירצה ללכת לרגל את הארץ. ומאותם שיאמרו ללכת תקח ותבחר מהם שנים עשר ...:(רשב"ם,שם)

וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מִן הַשִּׁטִּים שְׁנַים אֲנָשִׁים מְרַגְּלִים חֶרֶשׁ לֵאמֹר לְכוּ רְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְאֶת יְרִיחוֹ ...(יהושע ב,א)

וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מִן הַשִּׁטִּים שְׁנַים, מִי הָיוּ, שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ אֵלּוּ פִּינְחָס וְכָלֵב (במדבר רבא,טז,א)

ב.כמות המרגלים:
וְאֵלֶּה שְׁמוֹתָם לְמַטֵּה רְאוּבֵן שַׁמּוּעַ בֶּן זַכּוּר: לְמַטֵּה שִׁמְעוֹן שָׁפָט בֶּן חוֹרִי: לְמַטֵּה יְהוּדָה כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה: לְמַטֵּה ישָּׂשכָר יגְאָל בֶּן יוֹסֵף: לְמַטֵּה אֶפְרָים הוֹשֵׁעַ בִּן נוּן: לְמַטֵּה בִנְיָמִן פַּלְטִי בֶּן רָפוּא: לְמַטֵּה זְבוּלֻן גַּדִּיאֵל בֶּן סוֹדִי: לְמַטֵּה יוֹסֵף לְמַטֵּה מְנַשֶּׁה גַּדִּי בֶּן סוּסִי: לְמַטֵּה דָן עַמִּיאֵל בֶּן גְּמַלִּי: לְמַטֵּה אָשֵׁר סְתוּר בֶּן מִיכָאֵל: לְמַטֵּה נַפְתָּלִי נַחְבִּי בֶּן וָפְסִי: לְמַטֵּה גָד גְּאוּאֵל בֶּן מָכִי: (במדבר יג,ד-טז)

וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מִן הַשִּׁטִּים שְׁנַים אֲנָשִׁים מְרַגְּלִים חֶרֶשׁ לֵאמֹר לְכוּ רְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְאֶת יְרִיחוֹ ...(יהושע ב,א)

ג.המען לקבלת הדיווח:

וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וְאֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי ישְׂרָאֵל אֶל מִדְבַּר פָּארָן קָדֵשָׁה וַיָּשִׁיבוּ אוֹתָם דָּבָר וְאֶת כָּל הָעֵדָה וַיַּרְאוּם אֶת פְּרִי הָאָרֶץ:(במדבר יג,כו)

וַיָּשֻׁבוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים וַיֵּרְדוּ מֵהָהָר וַיַּעַבְרוּ וַיָּבֹאוּ אֶל יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וַיְסַפְּרוּ לוֹ אֵת כָּל הַמֹּצְאוֹת אוֹתָם:(יהושע ב,כג)

ד.מילת המפתח: חרש

חרש- שלחם בשתיקה.. שלא יכשלו כבראשונה (ביאור הגר"א,שם)

לוחות שניים- ניתנו בחשאי:

וְאִישׁ לֹא יַעֲלֶה עִמָּךְ וְגַם אִישׁ אַל יֵרָא בְּכָל הָהָר גַּם הַצֹּאן וְהַבָּקָר אַל ירְעוּ אֶל מוּל הָהָר הַהוּא:(שמות לד,ג)
ואיש לא יעלה עמך. הראשונות על ידי שהיו בתשואות וקולות וקהלות, שלטה בהן עין רעה, אין לך יפה מן הצניעות: (רש"י,שם)

ואמר רבי יצחק אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין שנאמר {דברים כח-ח} יצו ה' אתך את הברכה באסמיך (תענית ח,ע"ב)

ה.מבחן התוצאה-העונש והשכר ניתנו במהופך לפומביות המעשה:
בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יפְּלוּ פִגְרֵיכֶם וְכָל פְּקֻדֵיכֶם לְכָל מִסְפַּרְכֶם מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמָעְלָה אֲשֶׁר הֲלִינֹתֶם עָלָי:...וַיָּמֻתוּ הָאֲנָשִׁים מוֹצִאֵי דִבַּת הָאָרֶץ רָעָה בַּמַּגֵּפָה לִפְנֵי יְ-ה-וָ-ה (במדבר יד,כט;מה)

וַיָּרַע הָעָם וַיִּתְקְעוּ בַּשֹּׁפָרוֹת וַיְהִי כִשְׁמֹעַ הָעָם אֶת קוֹל הַשּׁוֹפָר וַיָּרִיעוּ הָעָם תְּרוּעָה גְדוֹלָה וַתִּפֹּל הַחוֹמָה תַּחְתֶּיהָ וַיַּעַל הָעָם הָעִירָה אִישׁ נֶגְדּוֹ וַיִּלְכְּדוּ אֶת הָעִיר:...וַיְהִי יְ-ה-וָ-ה אֶת יְהוֹשֻׁעַ וַיְהִי שָׁמְעוֹ בְּכָל הָאָרֶץ: (יהושע ו,כ;כז)

3.יהושע בן נון- התלמיד הנאמן- יורשו של משה:

וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל יְ-ה-וָ-ה לֵאמֹר: יִפְקֹד יְ-ה-וָ-ה אֱ-לֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה: אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת יְ-ה-וָ-ה כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה:(שם,כז,טו-יז)


א.שימש את משה ולכן זכה לרוח הקודש:ויהי ביום כלות משה, נוצר תאנה יאכל פריה (משלי כ"ו), מדבר ביהושע, שהוא שימש את משה, כמו שכתוב (שמות ל"ג) ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האוהל... מהו יאכל פריה, פרי של תורה מלכות ושרות, שנאמר, (משלי ח') בי מלכים ימלוכו בי שרים ישורו, וכן אירע ליהושע, שלא ירשו בניו של משה מקומו, אלא יהושע ירש מקומו. ושומר אדוניו יכובד, זה יהושע שהיה משמש את משה ביום ובלילה, כמו דכתיב, (שמות ל"ג) לא ימיש מתוך האוהל, ואומר (במדבר י"א) אדוני משה כלאם, לפיכך כבדו הקב"ה, מה כבוד עשה לו הקב"ה, לפי שכך אמר ליהושע, (שם כ"ז) ולפני אלעזר הכהן יעמד ושאל לו במשפט האורים וגו', ולפי ששימש את אדוניו זכה לרוח הקודש, שנאמר (יהושע א') ויהי אחרי מות משה וגו', שאין תלמוד לומר משרת משה, למה נאמר, לומר לך לפי שהיה משרת את משה זכה לנבואה. (במדבר רבא יב יא)

ב. שימש את משה ולכן זכה להיות ממשיכו:
...כיון שירשו בנות צלפחד אביהן אמר משה הרי השעה שאתבע בה צרכַי, אם הבנות יורשות בדין הוא שירשו בָּנַי את כבודי. אמר לו הקב"ה (משלי כז:יח) 'נֹצר תאנה יאכל פריה', בניך ישבו להם ולא עסקו בתורה. יהושע הרבה שרתך והרבה חלק לך כבוד והוא היה משכים ומעריב בבית הועד, שלך הוא היה מסדר את הספסלים והוא פורס את המחצלאות. הואיל והוא שרתך בכל כחו כדאי הוא שישמש את ישראל שאינו מאבד שכרו. קח לך את יהושע בן נון לקיים מה שנאמר: 'נֹצר תאנה יאכל פריה'

(במדבר רבה [וילנא] פרשה כא)

ג.כמו ענן שמשלים וחופף על רעהו: 
לא ימיש - ואידך לא ימיש מתוך האוהל, כמו שהעננים משלימין זה לזה, כך עשה יהושע, משכים בבקר עם עמוד האש ללמוד, ולערב הקדים ולמד עם עמוד הענן, ועל כן זכה לילך לפני העם. (בעל הטורים שמות יג כב)

ד.נהג בזריזות כנער לפני משה:
נער - זריז ומזורז, כענין שנאמר והנער נער, 

ה.לא היה יוצא מהאוהל(כמו שרה...):
לא ימיש מתוך האוהל - שהרי משה רבינו היה הולך ושב אל המחנה, אבל יהושע היה יושב ולא ימיש מתוך האוהל. (לקח טוב שמות לג יא)


ו.ליווה את משה עד עלייתו להר סיני:ויקם משה ויהושע - לא ידעתי מה טיבו של יהושע כאן, ואומר אני שהיה התלמיד מלוה לרב עד מקום הגבלת תחומי ההר, שאינו רשאי לילך משם והלאה... ויהושע נטה שם אהלו ונתעכב שם כל מ' יום, שכן מצינו כשירד משה, וישמע יהושע את קול העם ברעה, למדנו שלא היה יהושע עמהם. (רש"י, שמות כד יג)

4.יהושע שקול כנגד כל עם ישראל:
לֶחֶם אַבִּירִים אָכַל אִישׁ צֵידָה שָׁלַח לָהֶם לָשֹׂבַע (תהילים עח,כה)

צדה שלח להם לשובע, זה יהושע בן נון, שירד לו מן כנגד כל ישראל, ויש אומרים על אבריו היה יורד ומאבריו היה נוטל ואוכל, לכך נאמר לחם אבירים אכל איש. (מכילתא בשלח-ויסע פרשה ד)

5.יהושע - המצביא שמחליש של  עמלק:

א.יהושע נמשח דווקא ביום בו נלחם בעמלק:


ושים באזני יהושע, מגיד שאותו היום נמשח יהושע, דברי רבי יהושע... (מכילתא ויבא עמלק פרשה ב)

ב.האדם למלחמה בעמלק: יהושע מכריע את ה"ספק" של עמלק

ספק במילוי אותיות(סמך פה קוף)  הוא 391 כמו יהושע שהיה הראשון להכריע את עמלק שהוא נציג הספק. 
יהושע הוא  בן נון- שער החמישים (שער הבינה, אליו לא הגיע אפילו משה רבנו שלכן רק כשמת הגיע אליו ונקבר בהר נבו- נון בו) אשר מביא את המציאות מספק (תיק"ו) לוודאות והשלמה( תיקון) (ענ"ד)

ג.הקשר העמוק בין יהושע לעמלק:

ג1.יהושע היחידי שיכול להתעמת עם עמלק: כשבא עמלק לא היה יכול משה ללכת עם עמלק למלחמה, כי ברשות בית דין עליון בא... ויהושע היה ראוי לכך בשביל ג' סיבות, א' שהיה מזרע יוסף שנתגדל בבית פוטיפר, ועוד שיהיה עתיד להיות חותנו של סטרא אחרא, שלקח רחב הזונה, והיא היתה יודעת זאת, ודא רמז כשאמרה לפנחס וכלב תנו לי אות אמת, שהיתה חושבת לעולם שמלך ישראל עתיד להיות בת זוגה דילה, שכך היו מגידים לה סטרא אחרא, לכן יהושע היה ראוי לצאת נגד עמלק. ועמלק עלה לגבי בית דין העליון, והיה צווח ואומר, אתם נתתם לי רשות שאלך ואעשה דין בישראל בשביל חטאתם, ועתה נחלש חיילתי מפניהם, אמרו לו מי הוא שבא לפניך וכנגדך בלתי רשותנו, אמר יהושע בן נון, אמרו לו הוא שבררת אותו ועתיד להיות חתנך, הוא מסטרא דילך, וגם כן נערו הוא של האוהל, שהיא השכינה. (ילקוט ראובני  מטות)

ג2.יהושע סוגר מעגל עם מכירת יוסף:

באותה שעה אמר משה ליהושע צא עשה מלחמה בעמלק, כי לך ראוי, משום שאתה בן בנו של אותו צדיק (יוסף), והוא בא עלינו באותו עון (מכירת יוסף), ואם לא היה נמצא צורר לעמלק מחלקו ומבניו של אותו צדיק, לא היה מי שיכול לו, אז עשה יהושע כמו שאמר לו משה. (זהר חדש בשלח ג)

ד.יהושע התאמן במלחמה בעמלק לצורך כיבוש א"י:

ויאמר משה אל יהושע וגו', למה ליהושע, מתחלה אתה דורש שהיה מבקש להדריכו למלחמה, לפי שהוא עתיד להכניס את ישראל לארץ. דבר אחר למה ליהושע, אמר לו זקנך על ידו ירדו למצרים, לך הזדווג עם מי שאירע אותם בעלותם ממצרים. דבר אחר, זקנך אמר את האלקים אני ירא (בראשית מ"ב), וזה כתיב (דברים כ"ה) ולא ירא אלקים... (שמות רבא, שמות כו ד)

ה.חשב שקולות העגל קשורים לשובו של עמלק:

קול מלחמה - חשב שעמלק בא שוב, ועליו מוטל להלחם, שהוא מבני יוסף, והשיב משה אנכי שומע - בדידי תלוי הדבר לתקן. (משך חכמה שמות לב יז)

ו.החשש היה שהמצביא שהחליש עמלק יהיה ירפה את ידי העם:

ויקרא משה - כי אם גם זה שנלחם בעמלק ירפה ידי העם אין עוד תקוה. (משך חכמה במדבר יג טז)

ז.יהושע קיבל בדווקא את הברכה שבה ניצח את עמלק:


ויקרא משה להושע בן נון יהושע. יה יושיעך מעצת מרגלים. יש להתבונן למה דווקא שם של י-ה, ולמה לא התפלל גם על כלב, ונראה לפי שאמר להם עלו זה בנגב. והמרגלים אמרו עמלק יושב בארץ הנגב. פירש רש"י לפי שנכוו בו ישראל, וחשב בו שמסתמא בעצה זו לא יהיה יהושע כי אדרבה הוא החליש את עמלק ואת עמו לפי חרב. ולדורות מאותה מלחמה והלאה הוא ג"כ בטוח במה שנאמר (שמות יז.טז) כי יד על כס י-ה מלחמה לה' בעמלק מדור דור, ובאותה שבועה שהיתה בשם יה יהיה בטוח לנצח את עמלק, ע"כ הוסיף לו משה י-ה על שמו כדי שיהיה נזכר לשבועה שהיתה בשם י-ה ובסבה זו לא יהיה בעצת מרגלים שהפחידו את ישראל בעמלק. (כלי יקר,שם)


6.מתקן את ברכת המזון ותפילת עלינו לשבח:

אמר רב נחמן משה תקן לישראל ברכת הזן בשעה שירד להם המן, יהושע תקן להם ברכת הארץ... (ברכות מח ב)

בפרק דר"א אומר: שבח גדול יש בעלינו לשבח עכ"ל, ויש לאומרו מעומד.
על פי מסורת עתיקה חיבר שבח זה יהושע בן נון בשעת שכבש יריחו, ומרומז שמו למפרע ע'לינו לשבח, ש'לא שם, ו'אנחנו כורעים, ה'וא אלהינו (רשב"ץ בשו"ת על התפילה סי' רנ"ג, הרוקח, ארחות חיים, כלבו סי' ט"ז).

7.יהושע היחידי שמחבר את התורה לנביאים- כתב פסוקים אחרונים בתורה ואת ספר יהושע:

תנו רבנן, סדרן של נביאים יהושע ושופטים... יהושע כתב ספרו ושמונה פסוקים שבתורה... אמר לו רבי שמעון אפשר ספר תורה חסר אות אחת, וכתיב לקח את ספר התורה הזה, אלא עד כאן הקב"ה אומר ומשה אומר וכותב, מכאן ואילך הקב"ה אומר ומשה כותב בדמע... יהושע כתב ספרו, והכתיב וימת יהושע בן נון עבד ה', דאסקיה אלעזר... (בבא בתרא יד ב)

8.קיבל חכמתו ממשה:
יש חכמה טובה לבעליה, זה יהושע בן נון, שנאמר (דברים ל"ד) ויהושע בן נון מלא רוח חכמה, משל למה הדבר דומה, לגמסינן המשקה את כל המדינה, והיו הכל משבחין אותו... כך היו משבחין ליהושע שהיה משקה מחכמתו לכל ישראל, אמר להן שבחו למשה, שנאמר כי סמך את ידיו עליו... ( תנחומא משפטים ח)

9.משה השווה את עצמו ליהושע
ויאמר משה אל יהושע בחר לנו אנשים, מכאן שהיה משה עושה אותו כמותו, ילמדו כל העולם ממשה דרך ארץ, שלא אמר ליהושע בחר לי, אלא בחר לנו, מכאן שעשאו כמותו... (ילקוט שמעוני שמות פרק יז, רסד)

10.גדולתו של ספר יהושע:

...וספר יהושע הוא התורה שבעל פה שמסר לו משה, וניתן לכתוב גם כן, ואף דכתוב בו רק שמות עיירות ואין אתנו יודע מה נרמז בו, בטח יש בו סודות ורמזים צפונים, ועל זה אמר דכתיב וידבר אל יהושע וגו', מפני שהן של תורה, וזו שהיתה פרשה בתורה כתבה בלשון וידבר ושאר הספר גם כן ערכה של ארץ ישראל הוא, ערכה היינו ערך ויקרות התורה שבעל פה... (פרי צדיק שם תצא טז)

13. בן נון- רמז להיותו גדול תלמידיו של משה:

בן נון - חיריק תמורת סגול, וכן עוד... ועם כל זה אני תמיה מדוע לא נמלט בשם הצדיק הזה אחר שיבא כמנהג, ואני חושב שנהגו לקרותו כן לכבוד, כי היה הגדול בתלמידי משה, ויקראו לו בינון רוצה לומר הנבון, או יהיה ענינו יהושע שהבינה מוליד, יעשו נון מלשון לפני שמש ינון שמו. (רמבן שמות לג יא)


13.יהושע ומשיח בן יוסף:
ליהושע - נראה שמיום היותו קראו כך, ומה שאמרו י-ה יושיעך מעצת מרגלים, כי משה יודע שעתיד ללכת עמהם, או אז קבע לו השם בפני העדה, וציוהו להלחם כדי שיעלה לגבעה וישים עינו עליהם לטובה... וישראל אינם מלומדי מלחמה, על כן הוצרך לכל זה... ומה שעשו משה ויהושע יעשו אליהו ומשיח בן יוסף. (רמבן שמות  יז ט)


14. יהושע זכה גם הוא להגיע אל 50 שערי הבינה:

ואפשר שעל כן אמר הקב"ה למשה שביקש בחייו להשיג סוד א' שהוא ל"ב נתיבות חכמה, והשיב לו הקב"ה רב ל"ך, עתה די לך בנ' שערי בינה כמנין לך ולא יותר, לפי שצריך אתה לצוות את יהושע לכל מה שאתה משיג צריך אתה גם כן לידע ולהשיג, כי כן הבטיח לו הקב"ה כאשר הייתי עם משה אהיה עמך, לכן בשביל צו את יהושע וחזקהו, בשביל זה רב לך אי אפשר לך עתה להשיג יותר, כי יהושע לא נקרא רק בן נון בחיר"ק, מלשון בין תבין אשר לפניך (שם משלי כג א), נ' שערי בינה ולא יותר. וזהו שאמרו רז"ל (סוטה י"ג ע"ב) רב לך, יש לך רב ומנו זה יהושע, בשביל יהושע שאי אפשר להשיג יותר, גם אתה לא תשיג יותר כי רב לך בזה. 

ולכן איתא (בפרק הבונה [שבת] דף ק"ד [ע"א]) אתו דרדקי לבי מדרשא ואמרו מילתא שאפילו בימי יהושע בן נון לא אתמר כוותייהו, מאי טעמא אמרו דוקא יהושע בן נון. אבל הכונה לפי שהדרדקי אמרו א"ב אלף בינה, והכוונה על סוד שער א' שהיה חסר מבינה, והוא שער החמשים שהשיג בו יהושע ולכן נקרא בן נון, לכן מזכיר שם יהושע שבזה השער מדברים הדרדקים 

(ספר מגלה עמוקות , ואתחנן - אופן שנים עשר )

לכן יהושע הוא סמל ללוקט התאנה שהיא פרי שלא לוקטים בבת אחת כפי שלא ניתן להיכנס אל שער החמישים בבת אחת:

למה נמשלה תורה כתאנה? שרוב האילנות הזית הגפן התמרה נלקטים כאחת, והתאנה נלקטת מעט מעט. כך התורה- היום לומד מעט ולמחר הרבה, לפי שאינה מתלמדת לא בשנה ולא בשתים - עליו נאמר "נוצר תאנה" (במדבר רבה פרשת נשא)

חלק ב: בין יהושע למשה:

1.בין הוד להדר:

קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו... ונתת מהודך עליו (במדבר כז,יז-כ)

ההבדל בין הוד ובין הדר שהוד מורה היופי הפנימי הנפשי והדר הוא היופי החיצוני, ואמר במדרש נתן ההוד למשה וההדר ליהושע, ואילו נתן ההוד ליהושע אין כל בריה יכולה לעמוד כנגדו, כי יהושע היה לו ההדר החיצוני, כי היה גיבור ואיש מלחמה, ומשה היה לו ההוד הפנימי הצוריי ולא היה איש מלחמה... ומטעם זה לא נכנס משה לארץ...". (מלבי"ם, שם)

2.שופר- הכנסה, חצוצרה- התנשאות:
במדרש רבה עשה לך שתי חצוצרות כסף, אתה עושה ומשתמש בהן, ולא אחר משתמש בהן, הענין דהנה שופרות מורין על הכנעה, כבירושלמי, חשבנו כאילו גועים כבהמה לפניך... וחצוצרות מורין על התנשאות, ולכן משה רבינו ע"ה שהיה ענו מאד מכל האדם וגו' לא היה צריך לעורר הכנעה בשופר, והיה יכול לשמש בחצוצרות, ולא אחר. ולכן ביהושע היו שופרות. אבל במלחמה היו צריכין חצוצרות, כנגד האויבים וכן נגד החיצונים צריכין התחזקות, ואין רשאין להיות בהכנעה, כי יכולין ליבטל חס ושלום אצלם... כן נאמר במקדש מקום היראה שנופל על כל אדם פחד ה' מהדר גאונו... שם לעולם משתמשים בחצוצרות... (שם משמואל בהעלותך תע"ר)

3.חיבתו המיוחדת של משה ליהושע- עיברו בו נשמת שבט לוי:

משה רבנו צייד את התרים בנשמות השבטים בתקווה שיצליחו בשליחותם:

והנה רז"ל אמרו בפסוק ויאמר להם יוסף מרגלים אתם, שרמז להם, שהם יהיו מרגלים את ארץ ישראל. אבל יהושע נשיא אפרים בן יוסף עצמו, לא יהיה מרגל. 
וע"י הקדמה זו, יתבאר היטב ענין פרשה זו במה שנעיר בתחלה שינוי אחד שיש כאן, מפרשת במדבר סיני, כי שם כתיב ראשי אלפי ישראל הם. וכאן הוסיף בני, באמרו כלם אנשים ראשי בני ישראל המה. והענין, הוא, כי הנה בראותו יתברך שהיו מרגלים אלו עתידים לחטא, ומרע"ה היה ברצונו לשלחם, לכן בחר הרע במעוטו, לתקן קצתו. ולכן גזר הוא יתברך, שנשמות השבטים עצמם, אחי יוסף, הנקראים בני ישראל ממש, יתעברו בסוד העיבור באלו המרגלים, כדי שיעזרום קצת, ולא יחטאו לגמרי. ועכ"ז לא הועיל להם, וכמו שנתבאר בפסוק וילכו ויבאו אל משה וגו'. וזש"ה, כלם אנשים ראשי בני ישראל המה, הם עצמם השבטים, הנקראים ראשי של בני ישראל ממש. גם זהו מ"ש, אשר אני נותן לבני ישראל בלשון הווה, נותן, כלומר, כי אלו האנשים אשר תשלח עתה לתור את הארץ, היא אותה אשר אני נותנה עתה לבני ישראל, הם השבטים, הנקראים בני ישראל, ההולכים שמה כנזכר, וע"י הליכה זו אני נותנה להם אם יזכו:
והנה הי"א שבטים, נתעברו בהם בי"א המרגלים, אבל שבט לוי, שלא היה לו נחלה בארץ, לא הוצרך לשלוח מרגלים. אבל במקומו נתחלק שבטו של יוסף לשנים, מנשה, ואפרים. ואמנם במרגל של מנשה, נתעבר נשמת יוסף, ולכן כתיב למטה יוסף למטה מנשה, עם היות שבכל מקום אפרים קודם למנשה, ועכ"ז ייחס ליוסף עם מנשה, להורות מה שאמרנו. נשאר יהושע מרגל שבט אפרים, בלי עיבור נשמת שום שבט, ולכן נתיירא משה לשלחו, פן יחטא. ואז, ויקרא משה להושע בן נון יהושע, כמ"ש ז"ל שהתפלל עליו, י"ה יושיעך מעצת מרגלים:
וסוד קריאת שם זה החדש הוא, כי המשיך עליו נשמת לוי בן יעקב, שלא היה שום מרגל משבטו כנזכר, וזה היה ע"י משה שהוא משבט לוי, ואליו היה ראוי ללכת בשליחות זה, מרגל של שבט לוי, ושלח במקומו את יהושע תלמידו תמורתו, החשוב כמו בן שלו ממש כנודע, ונשמת לוי, שהיתה צריכה להתעבר במשה נתעברה אז ביהושע:
ובזה יתבארו שינוי הכתובים, כי תחלה אמר שלח לך בלשון יחיד, ואח"כ אמר בלשון רבים, למטה אבותיו תשלחו, עוד מלת לך, שהיא מיותרת. אבל רמז בזה אל הנזכר, כי תחלה הזכיר ענין השליח הגדול מכולם, והוא משבט לוי, שהוא משה ואמר לו שלח לך, כלומר, כיון שאינך הולך, א"כ שלח לך במקומך ותמורתך איש אחד. וכנגד שאר השבטים, אמר למטה אבותיו תשלחו לשון רבים ואו שלח ליהושע במקומו, והמשיך בו נשמת לוי כנזכר:
והנה בלכתם לתור את הארץ, לקחו עצה רעה בעצמם, להוציא דבה על הארץ, ולכך נסתלקו מהם נשמות של השבטים המתעברות מהם כנז"ל. כנודע, כי הנשמה המתחבר בגלגול עם האדם, אינה מסתלקת משם עד יום המיתה. אבל הנכנסת בסוד עיבור, מסתלקת ממנו, כאשר האדם חוטא, ואומרת (במדבר ט"ז כ"ו) סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה. ולא די זה, אלא אפילו נשמת האדם עצמו, מסתלקת בעת שחוטא, בסוד הרשעים בחייהם קרויים מתים, ולכן נסתלקו מהם:

וז"ס וילכו ויבאו אל משה ואל אהרן, וכבר ואמר וישובו מתור הארץ, אם כן איך חוזר להזכיר ההליכה, אהר ששבו, והיל"ל ויבאו אל משה, אבל הענין הוא, כי וילכו חוזר אל הסתלקות הנשמות ההם. ומלת ויבאו, חוזר אל המרגלים עצמם, כי כשבאו אל משה, כבר נסתלקו מהם עיבור הנשמות ההם. אמנם יהושע וכלב, חיו מן האנשים ההם. והנה מלת חיו אינה מתיישבת, והענין הוא, כי אלו השנים לא נסתלקו מהם העיבורים שלהם, שהם, יהודה בכלב, ולוי ביהושע. והיה בהם חיות נוסף בעת ההיא, וז"ש חיו, ולא אמר נשארו חיים. אבל השאר מתו תכף בביאתם אל משה, בהסתלקות העיבורים מהם, בסוד הרשעים בחייהם קרויים מתים:
ובזה יתורץ אומרו, מן האנשים ההם, שהם דברים מיותרים. אבל רמז אל הנזכר, כי אלו נסתלקו עיבוריהם, ואלו נשארו בהם, וחיו ממש:

גם זהו ענין אומרו, ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו. פי', כי שאר המרגלים, היתה רוח אחרת של השבטים מתעברים בהם. אבל לא מלאו אחרי, ונסתלקו. אבל זה, מתחלה היתה רוח אחרת של עיבור יהודה עמו, ולא חטא, ולכן וימלא אחרי, והשלים באחרונה כבראשונה:

(האר"י,שער הפסוקים - פרשת שלח לך )

4.מה שאירע למשה אירע ליהושע:

דבר אחר כבוד חכמים ינחלו, זה יהושע שירש כבוד ממשה רבינו, שאמר לו הקב"ה כאשר הייתי עם משה אהיה עמך, 
א.למשה אמר הקב"ה של נעליך מעל רגליך (שמות ג'), וליהושע אמר של נעלך (יהושע ה')**
ב.משה כתוב בו אז ישיר משה, ויהושע אז ידבר יהושע לה' (יהושע י'), 
ג.משה הוציאם ממצרים, ויהושע הכניסם לארץ, 
ד.משה הרג לסיחון ולעוג, ויהושע שלשים ואחד מלכים, 
ה.משה העמיד גלגל חמה במלחמת עמלק, שנאמר (שמות י"ז) והיה כאשר ירים משה, ואין ירים אלא לשון שהעמיד חמה, שנאמר (חבקוק ג') בתהום קולו רום ידיהו נשא, ויהושע כן, שנאמר (יהושע י') שמש בגבעון דום, 
ו.משה בנה מזבח, שנאמר (שמות י"ז) ויבן משה מזבח, ויהושע כן, שנאמר (יהושע ח') אז יבנה יהושע מזבח, ז.משה כתב את התורה, שנאמר (דברים ל"א) ויכתוב משה את התורה הזאת, ויהושע כן, (יהושע כ"ד) ויכתוב יהושע את הדברים האלה בספר תורת אלקים, 

אבל אין אנו מוצאין שהיו שנותיו כשנות משה, יהושע נגנז בן מאה ועשר, ולמה פחתו לו עשר שנים, בשביל שאמר לפני משה עשרה דברים, שנאמר (במדבר י"א) ויען יהושע וגו'... (תנחומא תצוה ט)

**של נעליך מעל רגליך, וביהושע כתוב של נעלך, לפי שמשה רבינו לא זכה לשני דברים, בכניסת הארץ ולא שיעמדו בניו תחתיו, אבל יהושע אף על פי שלא היה לו בנים נכנס לארץ. (לקח טוב שמות ג ה)

5.שניהם נקראו במותם- עבד ה':

 וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה עֶבֶד יְ-הֹ-וָ-ה בְּאֶרֶץ מוֹאָב עַל פִּי יְ-הֹ-וָ-ה (דברים לד,ה)

וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיָּמָת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן עֶבֶד יְהוָה בֶּן מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים:(יהושע כד,כט)

6.משה החמה יהושע הלבנה:

וסמכת את ידך עליו, אמר לו תן לו מתורגמן ליהושע, להיות שואל ודורש ומורה בחייך, כשיתפטר מן העולם לא יהו ישראל אומרים בחיי רבו לא הורה ועכשיו הוא מורה. העמידו מן הארץ והושיבו אצלו על הספסל, רבי נתן אומר כיון שהיה יהושע נכנס לארץ היה משתיק את התורגמן עד שנכנס ויצא וישב במקומו. ונתת מהודך ולא כל הודך, נמצאנו למדים פני משה כפני חמה, ופני יהושע כפני לבנה. (ספרי פנחס קמ)

פני משה כפני חמה שאורו מעצמותו, ולכך אינו חסר לעולם... פני יהושע כפני לבנה אורו מזולתו, לכן פעם חסר פעם מלא, וכן יהושע בחטא ישראל כשראה מלאך נפל על פניו... (ר' צדוק הכהן מלובלין, חלק ג קומץ המנחה עמוד יג)

ואת יהושע צויתי (דברים ד'), למה יהושוע זה מלא, אלא מלמד שבאותה שעה יצא בשש עטרות, הנוי, והכח, והעושר, והחכמה, והנבואה, והנשיאות. הנוי שנאמר (במדבר כ"ז) ונתת מהודך עליו, הכח, שנאמר (יהושע ח') נטה בכידון אשר בידך, העושר, שהעשיר מביזת סיחון ועוג... (מדרש מנין כב)

7.למה יהושע איבד חלק מההלכות עם מותו של משה:

אמר רב יהודה אמר רב, בשעה שנפטר משה רבינו לגן עדן, אמר לו ליהושע שאל ממני כל ספיקות שיש לך, אמר לו רבי, כלום הנחתיך שעה אחת והלכתי למקום אחר, ולא כך כתבת בי ומשרתו יהושע בן בון נער לא ימיש מתוך האוהל, מיד תשש כחו של יהושע ונשתכחו ממנו שלש מאות הלכות, ונולדו לו שבע מאות ספיקות, ועמדו כל ישראל להורגו, אמר לו הקב"ה לומר לך אי אפשר, לך וטורדן במלחמה... אמר רבי אבהו אף על פי כן החזירן עתניאל בן קנז מתוך פלפולו... (תמורה טז א)


8.יהושע לא נהג כמשה ולא נזדרז בכיבוש הארץ ולכן נענש שנפטר 10 שנים פחות ממשה:

אמרו רבותינו, כתיב ביהושע (יהושע א') כאשר הייתי עם משה אהיה עמך, והיה צריך יהושע לחיות ק"כ שנה כמשה רבינו, ולמה נתקצרו שנותיו י' שנים? בשעה שאמר הקב"ה למשה נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים אחר תאסף אל עמך, ואף על פי שנתבשר בשורת מוות, לא איחר הדבר, אלא נזדרז וישלח אותם משה, אבל יהושע כיוון שבא להלחם עם ל"א מלכים אמר, אם אני הורגם מיד, מיד אני מת, כשם שעשה משה רבינו, התחיל מעכב במלחמתם, שנאמר (שם י"א) ימים רבים עשה יהושע את כל המלכים האלה מלחמה, אמר לו הקב"ה וכך עשית, הריני מקצר שנותיך י' שנים, אמר שלמה (משלי י"ט) רבות מחשבות בלב איש, ועצת ה' היא תקום. (במדבר רבא כב ה)

אחר תאסף... פירוש כשרוצים לנקום ולהלחם מלחמת מצוה צריך להיות בלי נגיעה משהו, ומצאנו ביהושע ימים רבים עשה מלחמה וגו', שעל ידי שהיתה לו קצת נגיעה, שחשב כי חייו תלויים בכבוש הארץ, לא עלתה לו המלחמה בנקל, והוצרך לימים רבים וצער... (שפת אמת מטות תר"נ)


9.כך היתה ירידת קרנו של משה ועליית קרנו של יהושע:

קרא את יהושע, אמר לפניו, רבונו של עולם, יטול יהושע ארכי שלי ואהא חי, אמר הקב"ה עשה לו כדרך שהוא עושה לך, מיד השכים משה והלך לביתו של יהושע, נתיירא יהושע ואמר, משה רבי בוא אצלי, יצאו להלוך, היה משה מהלך לשמאלו של יהושע, נכנסו לאוהל מועד, ירד עמוד הענן והפסיק ביניהם, משנסתלק עמוד הענן הלך משה אצל יהושע, ואמר לו מה אמר לך הדבור, אמר לו יהושע כשהיה הדבור נגלה עליך יודע הייתי מה מדבר עמך, אותה שעה צעק משה ואמר, מאה מיתות ולא קנאה אחת, ושלמה מפרשה (שיר השירים ח') כי עזה כמוות אהבה קשה כשאול קנאה, מה שאהב משה ליהושע, ומה שקינא משה ביהושע... (דברים רבא  ט ה)

10.כשמשה נזף ביהושע...

וגם לא ליודעים חן זה יהושע, אמר רבי אחוה בריה דרבי זירא, שני דברים דבר יהושע בפני משה ולא נגמל חן בעיניו, אחד במינוי הזקנים, ואחד במעשה העגל, במינוי הזקנים דכתיב (במדבר י"א) אדוני משה כלאם, ויאמר לו משה המקנא אתה לי, אמר לו יהושע בך אני מתקנא, הלואי בני כיוצא בך, הלואי כל ישראל כיוצא בך, (שם) ומי יתן כל עם ה' נביאים וגו'. ואחד בעגל, שנאמר (שמות ל"ב) וישמע יהושע את קול העם ברעה, אמר לו משה, אדם שעתיד להנהיג שררה על ס' רבוא אינו יודע להבחין בין קול לקול. (קהלת רבא ט יא)

*לזכותו של יהושע- יהושע נוגע בדבר ולכן אמר מה שאמר:
וַיָּרָץ הַנַּעַר וַיַּגֵּד לְמֹשֶׁה וַיֹּאמַר אֶלְדָּד וּמֵידָד מִתְנַבְּאִים בַּמַּחֲנֶה:  וַיַּעַן יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מְשָׁרֵת מֹשֶׁה מִבְּחֻרָיו וַיֹּאמַר אֲדֹנִי מֹשֶׁה כְּלָאֵם (במדבר יא, כז-כח)

כלאם. הטל עליהם צרכי צבור והם  (ש) כלים מאליהם (סנהדרין יז). דבר אחר תנם אל בית הכלא (ספרי צו), לפי  שהיו מתנבאים משה מת ויהושע מכניס את ישראל לארץ: (רש"י,שם)

ויען יהושע - מדוע הורה בפני רבו, ורז"ל אמרו כל דמותיב מלה קדם רביה אזיל בלא ולד, שנאמר ויען יהושע וגו', ואולי מפני שהנבואה נגעה אליו, רצה לגלות ההפכיות ברצונו, ואולי לזה אמר הלשון אדוני משה, ובכל זאת נענש, שסוף סוף השיב בפני רבו. (אור החיים ,במדבר יא כח)


11. משה נהג בעם בנועם יחסית לתוקף של יהושע:

...כיון שראה שאין כל בריה יכולה להציל את נפשה מיום המיתה, מיד קרא ליהושע, אמר לו בפני כל ישראל, יהושע בני, ראה העם הזה שאני מוסר לך עדיין תנוקות הם עדיין לא הגיעו לחכמה, עדיין לא הגיעו למצות, לא תכעס בהם, הזהר בהם שלא תאמר להם דבר שאינו הגון, מפני שהם בנו בכורו של הב"ה, ואוהבו מכל אומות... באותה שעה אמר הב"ה ליהושע, יהושע משה רבך הניחך במקומו, טול מקל הך על קדקדם, שנאמר אל תמנע מנער מוסר... (ילקוט המכירי ,משלי כ"ג יג)

12.ירידת הדורות - בין ה' למלאכו:

ראה מה בין הראשונים לאחרונים, הקב"ה אמר למשה הנה אנכי שולח מלאך, השיבו איני חפץ אלא לך, יהושע בן נון ראה את המלאך ונפל על פניו, שנאמר, (יהושע ה') ויפול יהושע אל פניו וגו', ואמר רבי יצחק מה עשה לו המלאך, כיון ששמע הלנו אתה אם לצרינו, התחיל צועק מתחת צפרני רגליו, ויאמר לא כי שר צבא ה' עתה באתי... מיד ויפול יהושע אל פניו ארצה וישתחו, ויאמר לו מה אדוני מדבר אל עבדו, אבל משה דחה אותו... (תנחומא משפטים  יח)

*לזכותו של יהושע- מדוע השתחווה למלאך:

ובזה מסתלק תימה גדול, והוא שמצינו ביהושע שהשתחוה למלאך, כמו שכתוב (יהושע ג'), איך היה זה מותר ליהושע, שהרי כתיב אשר בשמים ממעל לרבות מלאכי השרת, וכמו שאסור לזבוח ולקטר בלתי לה' לבדו, כן אסור להשתחוות, ואיני מוצא בכל מקום מי שהשתחוה למלאך אלא בלעם שלא היה מכללנו, אבל יעקב ראה המלאך ולא השתחוה לו, כי לא היה מותר בכך. אבל התשובה בזה, כי אותו המלאך הנראה ליהושע הוא המלאך שהובטחו בכאן, באמרו הנה אנכי שולח מלאך... ומפני שידע יהושע שזה המלאך שנאמר עליו כי שמי בקרבו, ראה שהוא מן הראוי להשתחוות לו כמשתחוה אל השי"ת ועשה כן... ומפני שאמר על המלאך הזה השמר מפניו וגו', עד שמזה למד יהושע שהיה מותר וראוי להשתחוות לו, חזר והזהיר לא תשתחוה לאלהיהם... (דרשות הר"ן, דרוש ד)

13.משה העביר ליהושע את סתרי התורה:

ומסרה ליהושע... אמת שמסר התורה לכל ישראל, אבל סתרי תורה וסודותיה לא היה משה דורשה ברבים כמו ששנינו ולא במרכבה בב', אבל ליהושע מסר כל סתרי תורה וסודותיה, וזה היה סוף ימיו, ששאל משה איש על העדה, לפי שמשה נסתפק היאך תהיה מסירת התורה, אם לבניו או לבני אחיו הכהנים או לזקנים, ובאה התשובה קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו, ולהבין למה יהושע לא מסר אותה ליחיד, אפשר לומר שכן עשה, ולא מסרה אלא ליחיד, ומה שכתב ויהושע לזקנים, שיהושע מסרה לזקן אחד, ואותו זקן מסרה לזקן אחר... (מדרש שמואל ,אבות פרק א א)

14.מדוע חשש משה על יהושע ונזקק לברכו?

..וראה בתרגום יונתן, וכד חמא משה ענותנותיה דיהושע וכו', ופירש כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה שחשש משה רבינו ע"ה, שמחמת הענוה שבו יבטל דעתו לדעתם, ועדיין צריך למודעי, כי ענוה לבטל דעתו לדעת הרבים נגד רצון השי"ת היא ענוה פסולה, ואינה אלא שפלות הנפש לבד... ואם כן יש לתמוה במשה רבינו ע"ה, היתכן שהיה לו חשש על יהושע שהתורה העידה עליו נער לא ימיש מתוך האוהל, שעדיין ענותנותו תהיה בלתי טהורה... והנה בדבר המרגלים כבר אמרנו שחס ושלום לומר עליהם שהיה זדון ומרד ממש מתחילה, אלא מוטעין היו, מפאת כחות הרע השולטין במדבר... ומעתה יובן, מה צורך היה למשה רבינו ע"ה להתפלל על יהושע, שהרי במקום חשש טעות צריכין לשמע לרבים, מה גם שיהושע שהיה עניו בודאי יחשוד יותר את דעתו למוטעה, משיחשוד את דעתן ועצתן כי ברע היא, ואם חס ושלום יבטל את דעתו לדעתן, ישתאבו חס ושלום גם בו כחות רעים להכריחו לרע, ולא תועיל לו צדקתו.

ומעתה יובן שצריך להוסיף בו אות יו"ד, למען שלש האותיות הראשונות שבו יהיה שלש האותיות שבשם הוי"ה ב"ה, וידוע שיו"ד ה"א הוא חכמה ובינה, והוא"ו היא אות אמת נקודת הלב, ובזה הכניס משה רבינו בלבו של יהושע חכמה ובינה יתירה להכיר מראש את שורש עצתן מאין נובעת. (שם משמואל, בדבר שלח תרע"ג)

15.יהושע מול השכינה- היה כוחו גדול יותר עד פטירת משה:

כצאת משה - אמנם לא היתה במשה גאוה, שילכו אחריו וירוצו לפניו, כי רק משרתו היה לפניו, וגם הוא לא הלך אתו אלא נשאר באוהל. או, אחר הנבואה היה במשה תיכף כח לשוב למחנה, מה שאינו כן ביהושע, ולרז"ל כל זמן שמשה חי לא נזדעזע יהושע מפני הדבור, ואחר שמת לא עצר כח אפילו בפני המלאך. (אברבנאל שם לג ח)

ויקרא משה - שהיה נודע בשבטו לאיש חיל, ומשה קראו כך לכבוד, ולהתפלל עליו שיהיה נושע ושיושיע. (ספורנו במדבר יג טז)

חלק ג: יהושע ויוסף*

פתיחה: יהושע ויוסף- גלגול אחד:

כתב בגלגולי נשמות לרמ"ע מפאנו (אות מ) בשם מהרח"ו:

יהושע היה גלגולו של יוסף [וגם היה מזרעו], ורחב הייתה גילגולה של אשת פוטיפר, ויוסף לא נפתה לאשת פוטיפר והתגבר על יצרו, וכעת נשא יהושע את רחב[1] ונטלה בהיתר. יהושע היה בבחינת ירח כמו שאמרו עליו ש'פני יהושע כפני לבנה'[2] ולכן נשא אשה מירחו.

ומוסיף החיד"א (חומת אנך יהושע ב) שעל פי זה יובן מה שאמר יעקב ליוסף בברכתו (בראשית מט-כד) 'משם רועה אבן ישראל' שרמז שיבוא בגלגול ביהושע ויהיה רועה ומנהיג ישראל.

1. שנותיהם שוות: 

מובא בספרי (דברים פיסקא שנז, בר"ר ק, י ) שש זוגות ששנותיהם שוות: רבקה וקהת, לוי ועמרם, יוסף ויהושע כו' ושניהם חיו 110 שנים.

2. הרבנות קיברה אותם: 

נאמר באבות דר"נ [כב] 'ושנא את הרבנות' אלא שהרבנות קוברת לבעליה ואבק מלכות קשה. וכן הוא אומר 'וימת יוסף וכל אחיו' (שמות א-ו) והלא יוסף היה הקטן שבהם [ומדוע מת קודם לאחיו]? אלא שהרבנות קוברת לבעליה ואבק מלכות קשה. וכן הוא אומר 'ויעבדו העם את ה' כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושע' (שופטים ב-ז) והלא יהושע היה קטן שבהם [ומדוע מת קודם הזקנים]? אלא שהרבנות קוברת לבעליה ואבק מלכות קשה.

3. לא נתגאו בשררתם: 

נאמר במדרש תנאים [דברים לב מד]: 'הוא והושע בן נון' יכול שטפה [גבהה] רוחו עליו משנכנס לגדולה? תלמוד לומר 'הוא והושע בן נון' הוא יהושע עד שלא נכנס לגדולה והוא יהושע משנכנס לגדולה, שאע"פ שנתמנה פרנס על הצבור הוא יהושע בצדקו: וכיוצא בו אתה אומר (שמות א ה) 'ויוסף היה במצרים' וכי אין אנו יודעין שיוסף היה במצרים? אלא הוא יוסף עד שלא נכנס לגדולה והוא יוסף משנכנס לגדולה שאע"פ שנתמנה מלך על כל ארץ מצרים הוא יוסף בצדקו:

4.עלו לגדולה באופן שהפתיע את הסובבים:

ועוד מצאנו שהן יוסף והן יהושע עלו לגדולה באופן פלאי כשהסובבים אותם לא האמינו שדוקא הם שנבחרו. יוסף- מעבדות למלך מצרים, דבר שלא העלו האחים על דעתם, ויהושע-למנהיג וממשיך דרכו של משה – דבר שהזקנים לא העלו על דעתם, שדוקא יהושע הצעיר יחסית אליהם, זה שסידר את ספסלי ביהמ"ד ופורס המחצלאות (ילקו"ש במדבר תשעו[3]), הוא זה שיזכה במנהיגות.

5. מלאים בחכמה ורוח: 

נאמר בשמות רבה [מח]: 'וכן אתה מוצא ביהושע שהוא בא מיוסף ומה כתיב בו (דברים לד) ויהושע בן נון מלא רוח חכמה', וכן מצינו ביוסף (בראשית מא-לט): 'ויאמר פרעה אל יוסף אחרי הודיע אלקים אותך את כל זאת אין נבון וחכם כמוך':

ביוסף: ויאמר פרעה אל עבדיו הנמצא כזה איש אשר רוח אלקים בו: (בראשית מא-לח)

וביהושע: ויאמר ה' אל משה קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו וסמכת את ידך עליו: במדבר (כז-יח)

6. אנשי ההצלחה: 

אצל יוסף נאמר (בראשית לט, ב-ג) 'ויהי ה' את יוסף ויהי איש מצליח וגו' וירא אדניו כי יהו-ה אתו וכל אשר הוא עשה ה' מצליח בידו' 

ואף ביהושע מצאנו שנתברך בהצלחה (יהושע א-ח) '…למען תשמר לעשות ככל הכתוב בו כי אז תצליח את דרכך ואז תשכיל':

ודבר פלא, ששמו של יהושע צפון בדילוגי אותיות[4] (5) בפסוק העוסק בהצלחת יוסף: 'וירא אדניו כי יהו-ה אתו וכל אשר הוא עשה ה' מצליח בידו'.

7. נקראו נער: 

'אלה תלדות יעקב יוסף בן שבע עשרה שנה היה רעה את אחיו בצאן והוא נער את בני בלהה וגו" (בראשית לז), וביהושע- ' ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל (שמות לג-יא).

8. נוספה אות לשמם: 

יוסף נקרא יהוסף- והושע נקרא יהושע.

משה ברכו 'י-ה יושיעך מעצת מרגלים' ברכו ב'י-ה' אך הוסיף לו י' בלבד, [אפשר לומר בפשיטות מפני שאות ה' יש לו בשמו] אולם אפשר לבאר שאין צורך להוסיף לו את האות ה' משמו ית' כיוון שכבר נוספה לו בגלגולו הקודם- שמיוסף שונה ליהוסף.

9. דיבת האחים/הארץ רעה: 

משה מברך את יהושע י-ה יושיעך מעצת מרגלים. התקשו המפרשים מדוע לא בירך משה אף את כלב? לפי האמור ניתן לבאר שמשה ידע שיהושע הוא גלגולו של יוסף שהוציא את דיבת אחיו רעה, לפיכך חשש שגם בגלגול הזה עלול הוא ליכשל בזה [כפי שלימדנו האריז"ל שבמה שקלקל בגלגולו הקודם נוטה יותר להכשל עתה, וכך יכול לידע מה בא לתקן] ולכך ברכו.

10. קנאות: 

וכן מצינו שיוסף היה מקנא[6] קנאת ה' ומספר לאביו את חטאי אחיו על מנת שיוכיחם, ומידה מעין זו מצינו אצל יהושע שראה את אלדד ומידד מתנבאים במחנה וקינא קנאת משה ואמר לו (במדבר יא-כח) 'אדני משה כלאם':

יש לציין שהרמ"ע מפאנו כתב (גלגולי נשמות אות ו) ששמאי הזקן היה מגלגול יהושע בן נון. ע"כ. 

ואף שמאי הזקן מצאנו קפדנות וקנאת ה', [כמו כן מצינו שנשתכחו מיהושע שלשת אלפים הלכות בימי אבל משה (תמורה טז.), ובשמאי מצינו שלא נפסקה הלכה כמותו].

וכן מצינו שאחי יוסף קינאו[7] בו כמ"ש (בראשית לז-יא) 'ויקנאו בו אחיו' 

ואף ביהושע מצינו שנתקנאו בו הזקנים שבדור ואמרו (ב"ב עה.) 'פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה'.

11.קריעה תחת קריעה: 

נאמר בבר"ר [פ' פד-כ ]: 'יוסף גרם לשבטים לקרוע שנאמר (בראשית מד-יג) 'ויקרעו 

שמלתם', עמד בן בנו ונפרע לו, שנאמר (יהושע ז) ויקרע יהושע שמלותיו'. לאמור לעיל נמצא שיוסף עצמו 

שילם את המחיר בגלגולו כיהושע. רמז לדבר, 'ויקרעו' (392) בגימטריה יהושע עה"כ.

12. אויבי עשו ועמלק: 

יוסף שטנו של עשיו: 

(ע"פ רש"י בראשית ל-כה, בר"ר פד.)

וממשיכו יהושע נלחם בנכדו של עשיו- בעמלק כמ"ש (שמות יז-ט) ויאמר משה אל יהושע בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק' (עי' בר"ר עה-יב).

13. הקשר לברית המילה: 

יוסף מל כל מצרים כפי שאמרו חז"ל במדרש (ילקו"ש בראשית רמז קמח) 'לכו אל יוסף אשר יאמר לכם 

תעשו'- ר' אבא אמר כפאן למול': ויהושע מל בנ"י בכניסתן לארץ כמ"ש (יהושע ה -ג) 'ויעש לו יהושע חרבות 

צורים וימל את בני ישראל אל גבעת הערלות'.

14. תורתו של שֵׁם: 

יוסף קיבל כל תורת אביו שקיבל משֵׁם ועבר, כמובא במדרש (ילקו"ש בראשית רמז קמ) 'בן זקונים הוא לו- ר' נחמיה אומר שכל ההלכות שמסרו שם ועבר ליעקב מסרן לו', 

וכן יהושע ינק וקיבל כל תורת משה, שכידוע היה משה [גם] גלגולו של שם כמובא בתיקוני הזוהר (נ"א קיג.).

15. הקשר לארץ ישראל: 

נאמר במדרש (דברים רבה ב-ח): יוסף שהודה בארצו שנאמר (בראשית מ-טו) 'כִּי גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי מארץ 

העברים' נקבר בארצו שנא' (יהושע כד) 'ואת עצמות יוסף אשר העלו מארץ מצרים קברו בשכם'. וכעת 

בגלגולו כיהושע אף זוכה ומנחיל את הארץ.

16. הקשר למרגלים: 

יוסף חשד באחיו שהם מרגלים, ויהושע נשלח לרגל ע"י משה, ואף שלח מרגלים.

17. הדג המשותף: 

יוסף וזרעו נתברכו כדגים שבים שאין שולטת בהם עין הרע. כמובא במס' ברכות (כ.) 'וידגו לרוב בקרב 

הארץ- מה דגים שבים מים מכסין עליהם ואין עין הרע שולטת בהם אף זרעו של יוסף אין עין הרע 

שולטת בהם': ויהושע נקרא יהושע בן נון- 'נון' בארמית הוא דג.

18. השמש והירח- החלום מתגשם: 

יוסף חולם שהשמש והירח נכנעים לפניו ומשתחוים לו, וחלום זה מתקיים בפועל בגלגולו ביהושע שהשמש 

והירח נכנעו לפניו ועשו רצונו כשגזר 'שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון'. (רמוז במע"ל יהושע פ' י'. וע"ע 

בר"ר פרשה פד-יא).

19. נמשלו לשור: 

התרגום הירושלמי מבאר את הפסוק (בראשית מט-ו) 'וברצונם עקרו שור'- מכרו את יוסף שנמשל לשור. 

ובילקו"ש (דברים רמז תתקנט) דרש את הפסוק 'בכור שורו הדר לו בהם עמים ינגח גו" על יהושע הנמשל 

בכוחו לשור המנגח בקרניו את העמים כשכבש את הארץ. ['שור' הוא גם הגימטריא של 'עלינו לשבח' (-106) שחיברו יהושע שהוא בבחינת שור, וחתם שמו בגימטריה. חת"ס ב"ק ב.].

20. קורעים את הים: 

על קריעת ים-סוף נאמר (תהילים קיד-ג): 'הים ראה וינס' ודרשו רז"ל (בר"ר פז-ח) "הים ראה וינס, בזכות 

'ויעזוב בגדו בידה וינס החוצה'", נמצא שקריעת יום הייתה בזכות יוסף, כעת נבין את המשך הפסוק בתהלים: 'הירדן יסוב לאחור'- גם הירדן נקרע וסב לאחוריו בכניסתם לארץ, בזכות[9] יהושע הוא יוסף.

21. יהושע-רחב, יוסף- אשת פוטיפר:

כאמור רחב הזונה היא גלגול אשת פוטיפר, יש בזה לבאר את היותה זונה [ע"פ דעה א' בחז"ל] שנמשכה אחר גלגולה הקודם שניסתה לפתות את יוסף לזנות.ועוד נקראה 'רחב הזונה' לרמז על גלגולה הקודם, שלאשת פוטיפר קראו 'זליכה' (עי' סדה"ד ב"א רי"ז), ו'הזונה' בגימטריה 'זליכה' עה"כ (73).חז"ל (בר"ר פה-ב) לימדו זכות על אשת פוטיפר באמרם "אשתו של פוטיפר לשם שמים נתכוונה, דא"ר יהושע בן לוי רואה היתה באסטרולוגין [-אסטרולוגיה] שלה שהיא עתידה להעמיד ממנו בן ולא היתה יודעת אם ממנה אם מבתה". על פי האמור לעיל אפשר לומר שאמת ראתה, שאכן עתידה היא להעמיד ממנו צאצאים[10] בגלגול הבא!

22.פרו ורבו מתקיים בבן ובן- וכאן יהושע משלים את יוסף:

ולכן ליהושע היו רק בנות היות וליוסף היו רק בנים ויהושע השלים את שחיסר בראשונה{בן יהוידע יד:}

_________________________________________________________________________________

[1] מגילה יד:. וניתן למצוא רמז לזה בדברי הגמ' (זבחים קיח:) 'רבי אבהו אמר "בן פורת יוסף בן פורת עלי עין", עין שלא רצתה ליהנות ממי שאינה שלה [-אשת פוטיפר] תזכה ותאכל כמלא עין שלה. רבי יוסי ברבי חנינא אמר "ורצון שוכני סנה" – עין שלא רצתה ליהנות ממי שאינו שלה, תזכה ותאכל בין השנואים שלה': ע"כ. אפשר ש'בין השנואים שלה' מרמז לכך שזכה יוסף לקחת את השנואה שלו [-אשת פוטיפר ששילחתו לכלא] בהיתר בגלגול הנוכחי כיהושע. [ואין זה פשט הגמ', עי' שם בסוגיא ברש"י, אלא לחדודי בעלמא]. בענין נשמת רחב ע"ע בשער הגלגולים (הקדמה לו) כי רחב הזונה, היתה נשמה קדושה מאד וזכתה לנבואה ולא לחנם נשאת ליהושע בן נון כו' ע"ש.

[2] ב"ב עה.

[3] וע"ע בילקו"ש (משלי רמז תתקנט) שיהושע מעיקרא לא היה בן תורה והיו ישראל קורין אותו כסיל.

[4] חשוב לציין שזה הדילוג המינימלי בכל הספר, דבר זה הינו בעל חשיבות סטטיסטית, עי' בספרו של ר' דורון ויצטום 'המימד הנוסף'.

[6] כתב במדבר-קדמות להגחיד"א (ע' יוסף) בשם מהר"ר יש"ר מקנדיא בספרו כח ה' שיוסף בגימטריה קנאה (-156). וכבר מצאתי שקדמו בספה"ג פמ"ב.

[7] כתב החיד"א ('דבש לפי' ערך קנאה) שאפשר שכיון שקנאה רחל באחותה לכך ילדה את יוסף שקנאו בו אחיו. ובשם הר"ר יש"ר מקנדיא בספרו 'מצרף לחכמה' כתב שמי ששמו יוסף עלול לקנאה.

[9] עי' מדרש תלפיות ענף יהושע ד"ה 'כלי יקר'.

[10] ליהושע היו בנות בלבד (מגילה יד:).

(משנת הגלגולים, פרק ב, יהושע-יוסף, ע"מ 20-25)

סיכום: יהושע בן נון תיקן את חטא הדיבה שחטא זקנו ( וגלגולו הקודם) יוסף ולכן למרות הקשר העצום של יהושע ליוסף דווקא בשמות המרגלים אין הוא מיוחס ליוסף אבל בכל מקום אחר תמיד שבטו- אפרים- מיוחס ליוסף:

 לְמַטֵּה אֶפְרָיִם הוֹשֵׁעַ בִּן נוּן:...

 לְמַטֵּה יוֹסֵף לְמַטֵּה מְנַשֶּׁה גַּדִּי בֶּן סוּסִי:(במדבר יד,ח-יא)

למטה יוסף למטה מנשה. כאן שקליה יוסף למטרפסיה לפי שהוציא דבה ולכך הוזכר כאן על מטה מנשה שהיה ממוציאי הדבה ולא על מטה אפרים שלא הוציא ובכל מקומות הוא נזכר על מטה אפרים:(דעת זקנים,שם)

סיום: חולשתו של הדור היא הגורם לכך שלא נבנה במקדש ולא נסתיים כיבוש הארץ בימיו

דבר אחר שקר החן זה דורו של משה, והבל היופי, זה דורו של יהושע... (סנהדרין כ ב)

...כי אתם המעט מכל העמים, אתם לשון רבים, נגד קדושת יוסף הצדיק, שהוא מוציא ניצוצות הקדושה מכל האומות, ויהושע מזרעו כבש ז' אומות והוציא התשעה קבין חכמה שנטלה ארץ ישראל, שהיתה כבושה תחת ממשלתם, ואלמלי זכו היה הוא משיח בן יוסף מזרעו שיקבץ את ישראל מכל האומות ששם נתפשט הקב העשירי מעשרה קבין חכמה שירדו לעולם... (פרי צדיק דברים עקב ג)