פתיחה: ל"ג בעומר- זמן של שמחה אז מדוע מסמלים אותו דווקא האש והמדורות שהם סימן לדין ?
נהגו שלא ליפול על פניהם בט''ו באב ולא בט''ו בשבט ולא בראש חודש ולא במנחה שלפניו ולא בחנוכה ויש אומרים גם במנחה שלפניו (וכן נוהגין). בפורים אין נופלין על פניהם. (בל''ג בעומר אין נופלין. ביום כיפור אין נופלין. וכן בערב ראש השנה אפילו שחרית. מנהגים): (שו"ע,או"ח,קלא,ו)
1.שמחת פטירתו של רשב"י והפסקת פטירתם של תלמידי רבי עקיבא:
א.יום שמחת רשב"י:
ז.מיתה רעה- מיתה בחרב:
רבי עקיבא שילם מחיר כבד על המרד. עשרים וארבעה אלף מתלמידיו נהרגו בקרבות עם הרומאים. תלמידי רבי עקיבא היו ככל הנראה הכוח המרכזי שלחם ברומאים, ולכן המספר הגבוה של ההרוגים. בגמרא לא מופיע במפורש שתלמידי רבי עקיבא מתו במרד, אלא נאמר (יבמות סב:):
אמרו: שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא מגבת עד אנטיפרס, וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה בזה, והיה העולם שמם עד שבא רבי עקיבא אצל רבותינו שבדרום ושנאה להם: רבי מאיר ורבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע, והם הם העמידו תורה אותה שעה. תנא: כולם מתו מפסח ועד עצרת. אמר רב חמא בר אבא ואיתימא רבי חייא בר אבין: כולם מתו מיתה רעה. מאי היא? אמר רבי נחמן: אסכרה.
בגמרא נאמר שהם מתו מיתה רעה, אך לא מוסבר באיזו מיתה רעה. רבי נחמן אומר שמיתה רעה היא אסכרה, שהיא מן מגפה, כיון שבדרך כלל כאשר אומרים מיתה רעה מתכוונים למגפה זו, אך אין זה מחייב. מה עוד, שמצאנו במקומות רבים בגמרא (בבא קמא נא. סנהדרין מה. ועוד) שלומדים מהפסוק: "ואהבת לרעך כמוך" – ברור לו מיתה יפה, שאינה מבזה את המת. ומכאן ניתן להסיק כי מיתה רעה, שכן מבזה את המת זו מיתה בחרב. כלומר, ניתן ללמוד מהגמרא שעשרים וארבעת אלף תלמידי רבי עקיבא מתו בחרב במרד ברומאים. בנוסף מצאנו באיגרת רב שרירא גאון שהוא כותב שתלמידי רבי עקיבא נהרגו בשמד. ובכל מקום שמצאנו שמד בתקופת הגאונים, הכוונה היא למרד בר כוכבא.
ח.אסכרה- רמז לגדוד:
רב נחמן ידע ככל הנראה מה אירע לתלמידי רבי עקיבא אלא שהוא מסביר מהי מיתה רעה בעולם של חכמי התלמוד אחרי המלחמות ואמר אסכרה.הוא לא התכוון לומר זאת על תצלמידי רבי עקיבא אלא אם נאמר שרמז למילה אסכרה בערבית שפירושה צבא, גדוד( אל אסכרי)
(בעוד מועד הרב אורי שרקי ע"מ 239)
3.שמחת נצחון זמני במרד בר כוכבא:
לפי התיאור המקובל בקרב חוגים ציוניים, חל מפנה לטובת צבאו של בר כוכבא במרד מול הרומאים והושאו משואות לבשר את הניצחון. לפי השערת יום-טוב לוינסקי, ייתכן שחגיגות ל״ג בעומר בערב י״ח אייר מסמלות את הבשׂורה על פרוץ המרד הגדול. אישוש לכך ניתן למצוא בכך שבי"ז באייר התרחשה, על פי מלחמות היהודים, הפעולה האלימה הראשונה במסגרת המרד, ובערב אותו יום היו עשויים להודיע על המרד באמצעות מדורות, בדומה להודעה על ראש החודש.
בתחילת המאה ה-20 פיתחה התנועה הציונית את מיתוס ל"ג בעומר, וחיבורו יחד עם מרד בר כוכבא והמאבק לחירות לאומית. מנהג הדלקת המדורות הופץ כזכר למורדים שהדליקו משואות אש על ראשי ההרים כדי להעביר את ההודעה על פרוץ המרד. גם המנהג להכין חצים וקשתותולהתאמן בהם בסביבות המדורה מקושר למרד בר כוכבא, שהתקיים בתקופה בה חץ וקשת היה כלי הנשק העיקרי בקרב (אליבא דויקיפדיה)
4.שמחת ירידת המן:
לג בעומר- יום ירידת המן:
וַיִּסְעוּ מֵאֵילִם וַיָּבֹאוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מִדְבַּר סִין אֲשֶׁר בֵּין אֵילִם וּבֵין סִינָי בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם (שמות טז,א)
לפי דאי' במדרש שמיום שכלה החררה שהוציאו ממצרי' הלכו ג' ימים בלא לחם ואח"כ ירד המן אם כן היה הורדת המן ביום ל"ג בעומר וראויה לעשות לזה זכר טוב.( חת"ם סופר יו"ד סי' רל"ג)
5.סוד: הסיבה הפנימית לשמחה על הפסקת פטירתם של תלמידי ר' עקיבא:
א.זמרי ברבי עקיבא, וכזבי בת צור באשת טורנוסרופוס
כתב עוד הרמ"ע מפאנו (שם, וכ"ה בחסד לאברהם מעין ג' נהר כ"ג בשם מהרח"ו):
זמרי בן סלוא התגלגל בר' עקיבא, והמדיינית עמה חטא – כזבי בת צור – התגלגלה באשת טורנסרופוס אותה נשא ר' עקיבא לאשה.
כ"ד אלף תלמידי ר"ע – הם כ"ד אלף בני שבט שמעון שמתו במגיפה.
זמרי וכזבי מתים במיתה הקשה ביותר שניתן להעלות על הדעת- למות על חילול ה'…
כעת ר' עקיבא ואשת טורנוסרופוס זוכים לתקן את שפגמו בגלגולם הקודם.
כיצד?
כדי להבין זאת עלינו להקדים את דברי הגמ' במסכת ברכות (סא:):
בשעה שהוציאו את רבי עקיבא להריגה זמן קריאת שמע היה, והיו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל, והיה [קורא קריאת שמע ו]מקבל עליו עול מלכות שמים.
אמרו לו תלמידיו רבינו עד כאן? [אין אתה מניח כוונתך? רש"י בע"י]
אמר להם כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה 'בכל נפשך'- 'אפילו נוטל את נשמתך' אמרתי מתי יבא לידי ואקיימנו! ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו? היה מאריך ב'אחד' עד שיצתה נשמתו ב'אחד'.
יצתה בת קול ואמרה; אשריך רבי עקיבא שיצאה נשמתך באחד.
אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא; זו תורה וזו שכרה? 'ממתים ידך ה"! [תהלים יז-יד. ופירושו– מידך היה ראוי למות ולא מיד בשר ודם. שם].
אמר להם [הקב"ה את המשך הפסוק:] 'חלקם בחיים' [יש לו חלק לחיי עוה"ב].
יצתה בת קול ואמרה; אשריך רבי עקיבא שאתה מזומן לחיי העולם הבא:
דברי הגמ' הללו טעונים ביאור.
ר"ע מתאוה למות על קידוש ה'. מדוע? והרי שאיפת חייו של היהודי היא לחיות על קידוש ה' ואין הוא שואף למות חלילה? (ע"ש בענף יוסף בשם השל"ה ובעיון יעקב מש"כ בזה).
ועוד יש להבין את דברי הבת קול – 'אשריך ר"ע שיצאה נשמתך באחד', וכי אם לא יצאה נשמתו באחד- אין אשריו, והרי זכה למות על קידוש ה'?
ועוד צריך ביאור- מהי תשובת בורא עולם למלאכי השרת- 'חלקם בחיים', וכי אלולי מת מיתה משונה זו- לא היה חלקו לחיי העוה"ב?
נהגו שלא ליפול על פניהם בט''ו באב ולא בט''ו בשבט ולא בראש חודש ולא במנחה שלפניו ולא בחנוכה ויש אומרים גם במנחה שלפניו (וכן נוהגין). בפורים אין נופלין על פניהם. (בל''ג בעומר אין נופלין. ביום כיפור אין נופלין. וכן בערב ראש השנה אפילו שחרית. מנהגים): (שו"ע,או"ח,קלא,ו)
1.שמחת פטירתו של רשב"י והפסקת פטירתם של תלמידי רבי עקיבא:
א.יום שמחת רשב"י:
והטעם שמת רשב"י ביום ל"ג בעומר כי הוא מתלמידי ר' עקיבא שמתו בספירת העומר (עץ חיים לאר"י ,שעת ספירת העומר,פרק ז')
ב.יום הפסקת המגיפה - המלחמה:
ב.יום הפסקת המגיפה - המלחמה:
ב1.שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא מגבת עד אנטיפטרס וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה והיה העולם שמם עד שבא ר''ע אצל רבותינו שבדרום ושנאה להם ר''מ ור' יהודה ור' יוסי ורבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע והם הם העמידו תורה אותה שעה תנא כולם מתו מפסח ועד (פרוס) עצרת אמר רב חמא בר אבא ואיתימא ר' חייא בר אבין כולם מתו מיתה רעה מאי היא א''ר נחמן אסכרה (יבמות סב,ע"ב)
2. תלמידי רבי עקיבא ומרד בר כוכבא:
א.התלמידים מתו בשמד- במלחמה:
והעמיד ר' עקיבא תלמידים הרבה והוה שמדא על התלמידים של ר' עקיבא (אגרת רב שרירא גאון)
ב.ר' עקיבא התומך הראשי במרד וממילא תלמידיו בוודאי לחמו בו:
ואל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים ומחדש דברים בעולם או מחיה מתים וכיוצא בדברים אלו. אין הדבר כך. שהרי רבי עקיבא חכם גדול מחכמי משנה היה. והוא היה נושא כליו של בן כוזיבא המלך. והוא היה אומר עליו שהוא המלך המשיח. ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח. עד שנהרג בעונות. כיון שנהרג נודע להם שאינו. ולא שאלו ממנו חכמים לא אות ולא מופת. ועיקר הדברים ככה הן. שהתורה הזאת חוקיה ומשפטיה לעולם ולעולמי עולמים. ואין מוסיפין עליהן ולא גורעין מהן: (משנה תורה לרמב"ם,הלכות מלכים,י"א,ג)
ג.גדול הדור נושא כליו של רמטכ"ל היהודים:
יתכן מאוד כי רק אדם גדול כמו רבי עקיבא הבין מהי האחדות האמיתית בין הקודש לבין החיים. הדבר בא לידי ביטוי בתמיכתו של רבי עקיבא בבר כוכבא ובמרד נגד הרומאים (ירושלמי תענית כד.). למעשה המרד ברומאים הוכן מבחינה פוליטית / מדינית על ידי רבי עקיבא. בר כוכבא לא היה תלמיד חכם ואילו רבי עקיבא היה גדול הדור, ולמרות זאת רבי עקיבא היה נושא כליו. ומצאנו גם שרבי עקיבא אמר על בר כוכבא שהוא מלכא משיחא – שהוא ראוי להיות המלך המשיח. רבי עקיבא ראה ערך משיחי בהתעוררות הלאומית שיצר המרד. לא כולם ראו את הקדושה שהיתה במרד, אך רבי עקיבא הראה להם את הקדושה.
ד.קשר אריכאולוגי בין בר כוכבא לרבי עקיבא- 4 המינים לפי שטית ר' עקיבא במטבעות בר כוכבא:
[בר כוכבא גם גמל לרבי עקיבא על תמיכתו בו, על חלק מהמטבעות שנמצאו מתקופת בר כוכבא מוטבעים ארבעת המינים: אתרוג אחד, לולב אחד, הדס אחד וערבה אחת. זוהי לא ההלכה, אלא שיטת רבי עקיבא במשנה. רבי עקיבא הדפיס את הספרים שלו על המטבעות של בר כוכבא]
ה.מסעות רבי עקיבא לגיוס כספים- לטובת מימון המרד:
במדרשי חז"ל השונים מופיעים סיפורים רבים על רבי עקיבא שביקר בקהילות יהודיות בכל רחבי הארץ וגם בחוץ לארץ, כגון דגניה ונהרדעא. רבי עקיבא הסתובב בכל המקומות בהם יש יהודים על מנת להכין את המרד. הוא הקים גיס חמישי בתוך האימפריה הרומאית. גם בהגדה של פסח מופיע הסיפור המפורסם:
ו.רבי עקיבא עסק עם החכמים בפסח בתכנון המרד ולכן לא זיהו שהגיע זמן קריאת שמע:
מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא ורבי טרפון שהיו מסובין בבני ברק, והיו מספרים ביציאת מצרים כל אותו הלילה, עד שבאו תלמידיהם ואמרו להם: רבותינו, הגיע זמן קריאת שמע של שחרית.
בני ברק היתה עירו של רבי עקיבא. וצריך לברר מדוע באו גדולי הדור דווקא לביתו של רבי עקיבא הצעיר (שכן רבי אליעזר ורבי יהושע היו רבותיו של רבי עקיבא), לכאורה היה רבי עקיבא צריך לבוא למקומם? ועוד צריך לברר מדוע התלמידים עמדו בחוץ במשך כל הלילה, מדוע לא נכנסו לשמוע שיחת תלמידי חכמים, ועוד גדולי האומה?
אלא יש להבין שחמשת החכמים עסקו ביציאת מצרים שלהם, בתכנון המרד ברומאים. זו הסיבה שהם באו למקומו של רבי עקיבא, שהיה מיוזמי וממתכנני המרד. וזו גם הסיבה שהתלמידים היו בחוץ כל הלילה, שכן הם שמרו שלא יבואו רומאים או מלשינים. והם ישבו עד שבאו התלמידים ואמרו להם שהגיע זמן קריאת שמע של שחרית, כלומר עלתה אילת השחר שהיא סימן לגאולתם של ישראל.
( מאמר "רבי עקיבא" ט' באייר תשס"ג, ע"פ הרב אורי שרקי ומויע גם בספרו בעוד מועד על חודש אייר)
2. תלמידי רבי עקיבא ומרד בר כוכבא:
א.התלמידים מתו בשמד- במלחמה:
והעמיד ר' עקיבא תלמידים הרבה והוה שמדא על התלמידים של ר' עקיבא (אגרת רב שרירא גאון)
ב.ר' עקיבא התומך הראשי במרד וממילא תלמידיו בוודאי לחמו בו:
ואל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים ומחדש דברים בעולם או מחיה מתים וכיוצא בדברים אלו. אין הדבר כך. שהרי רבי עקיבא חכם גדול מחכמי משנה היה. והוא היה נושא כליו של בן כוזיבא המלך. והוא היה אומר עליו שהוא המלך המשיח. ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח. עד שנהרג בעונות. כיון שנהרג נודע להם שאינו. ולא שאלו ממנו חכמים לא אות ולא מופת. ועיקר הדברים ככה הן. שהתורה הזאת חוקיה ומשפטיה לעולם ולעולמי עולמים. ואין מוסיפין עליהן ולא גורעין מהן: (משנה תורה לרמב"ם,הלכות מלכים,י"א,ג)
ג.גדול הדור נושא כליו של רמטכ"ל היהודים:
יתכן מאוד כי רק אדם גדול כמו רבי עקיבא הבין מהי האחדות האמיתית בין הקודש לבין החיים. הדבר בא לידי ביטוי בתמיכתו של רבי עקיבא בבר כוכבא ובמרד נגד הרומאים (ירושלמי תענית כד.). למעשה המרד ברומאים הוכן מבחינה פוליטית / מדינית על ידי רבי עקיבא. בר כוכבא לא היה תלמיד חכם ואילו רבי עקיבא היה גדול הדור, ולמרות זאת רבי עקיבא היה נושא כליו. ומצאנו גם שרבי עקיבא אמר על בר כוכבא שהוא מלכא משיחא – שהוא ראוי להיות המלך המשיח. רבי עקיבא ראה ערך משיחי בהתעוררות הלאומית שיצר המרד. לא כולם ראו את הקדושה שהיתה במרד, אך רבי עקיבא הראה להם את הקדושה.
ד.קשר אריכאולוגי בין בר כוכבא לרבי עקיבא- 4 המינים לפי שטית ר' עקיבא במטבעות בר כוכבא:
[בר כוכבא גם גמל לרבי עקיבא על תמיכתו בו, על חלק מהמטבעות שנמצאו מתקופת בר כוכבא מוטבעים ארבעת המינים: אתרוג אחד, לולב אחד, הדס אחד וערבה אחת. זוהי לא ההלכה, אלא שיטת רבי עקיבא במשנה. רבי עקיבא הדפיס את הספרים שלו על המטבעות של בר כוכבא]
ה.מסעות רבי עקיבא לגיוס כספים- לטובת מימון המרד:
במדרשי חז"ל השונים מופיעים סיפורים רבים על רבי עקיבא שביקר בקהילות יהודיות בכל רחבי הארץ וגם בחוץ לארץ, כגון דגניה ונהרדעא. רבי עקיבא הסתובב בכל המקומות בהם יש יהודים על מנת להכין את המרד. הוא הקים גיס חמישי בתוך האימפריה הרומאית. גם בהגדה של פסח מופיע הסיפור המפורסם:
ו.רבי עקיבא עסק עם החכמים בפסח בתכנון המרד ולכן לא זיהו שהגיע זמן קריאת שמע:
מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא ורבי טרפון שהיו מסובין בבני ברק, והיו מספרים ביציאת מצרים כל אותו הלילה, עד שבאו תלמידיהם ואמרו להם: רבותינו, הגיע זמן קריאת שמע של שחרית.
בני ברק היתה עירו של רבי עקיבא. וצריך לברר מדוע באו גדולי הדור דווקא לביתו של רבי עקיבא הצעיר (שכן רבי אליעזר ורבי יהושע היו רבותיו של רבי עקיבא), לכאורה היה רבי עקיבא צריך לבוא למקומם? ועוד צריך לברר מדוע התלמידים עמדו בחוץ במשך כל הלילה, מדוע לא נכנסו לשמוע שיחת תלמידי חכמים, ועוד גדולי האומה?
אלא יש להבין שחמשת החכמים עסקו ביציאת מצרים שלהם, בתכנון המרד ברומאים. זו הסיבה שהם באו למקומו של רבי עקיבא, שהיה מיוזמי וממתכנני המרד. וזו גם הסיבה שהתלמידים היו בחוץ כל הלילה, שכן הם שמרו שלא יבואו רומאים או מלשינים. והם ישבו עד שבאו התלמידים ואמרו להם שהגיע זמן קריאת שמע של שחרית, כלומר עלתה אילת השחר שהיא סימן לגאולתם של ישראל.
( מאמר "רבי עקיבא" ט' באייר תשס"ג, ע"פ הרב אורי שרקי ומויע גם בספרו בעוד מועד על חודש אייר)
ז.מיתה רעה- מיתה בחרב:
רבי עקיבא שילם מחיר כבד על המרד. עשרים וארבעה אלף מתלמידיו נהרגו בקרבות עם הרומאים. תלמידי רבי עקיבא היו ככל הנראה הכוח המרכזי שלחם ברומאים, ולכן המספר הגבוה של ההרוגים. בגמרא לא מופיע במפורש שתלמידי רבי עקיבא מתו במרד, אלא נאמר (יבמות סב:):
אמרו: שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא מגבת עד אנטיפרס, וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה בזה, והיה העולם שמם עד שבא רבי עקיבא אצל רבותינו שבדרום ושנאה להם: רבי מאיר ורבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע, והם הם העמידו תורה אותה שעה. תנא: כולם מתו מפסח ועד עצרת. אמר רב חמא בר אבא ואיתימא רבי חייא בר אבין: כולם מתו מיתה רעה. מאי היא? אמר רבי נחמן: אסכרה.
בגמרא נאמר שהם מתו מיתה רעה, אך לא מוסבר באיזו מיתה רעה. רבי נחמן אומר שמיתה רעה היא אסכרה, שהיא מן מגפה, כיון שבדרך כלל כאשר אומרים מיתה רעה מתכוונים למגפה זו, אך אין זה מחייב. מה עוד, שמצאנו במקומות רבים בגמרא (בבא קמא נא. סנהדרין מה. ועוד) שלומדים מהפסוק: "ואהבת לרעך כמוך" – ברור לו מיתה יפה, שאינה מבזה את המת. ומכאן ניתן להסיק כי מיתה רעה, שכן מבזה את המת זו מיתה בחרב. כלומר, ניתן ללמוד מהגמרא שעשרים וארבעת אלף תלמידי רבי עקיבא מתו בחרב במרד ברומאים. בנוסף מצאנו באיגרת רב שרירא גאון שהוא כותב שתלמידי רבי עקיבא נהרגו בשמד. ובכל מקום שמצאנו שמד בתקופת הגאונים, הכוונה היא למרד בר כוכבא.
רב נחמן ידע ככל הנראה מה אירע לתלמידי רבי עקיבא אלא שהוא מסביר מהי מיתה רעה בעולם של חכמי התלמוד אחרי המלחמות ואמר אסכרה.הוא לא התכוון לומר זאת על תצלמידי רבי עקיבא אלא אם נאמר שרמז למילה אסכרה בערבית שפירושה צבא, גדוד( אל אסכרי)
(בעוד מועד הרב אורי שרקי ע"מ 239)
לפי התיאור המקובל בקרב חוגים ציוניים, חל מפנה לטובת צבאו של בר כוכבא במרד מול הרומאים והושאו משואות לבשר את הניצחון. לפי השערת יום-טוב לוינסקי, ייתכן שחגיגות ל״ג בעומר בערב י״ח אייר מסמלות את הבשׂורה על פרוץ המרד הגדול. אישוש לכך ניתן למצוא בכך שבי"ז באייר התרחשה, על פי מלחמות היהודים, הפעולה האלימה הראשונה במסגרת המרד, ובערב אותו יום היו עשויים להודיע על המרד באמצעות מדורות, בדומה להודעה על ראש החודש.
בתחילת המאה ה-20 פיתחה התנועה הציונית את מיתוס ל"ג בעומר, וחיבורו יחד עם מרד בר כוכבא והמאבק לחירות לאומית. מנהג הדלקת המדורות הופץ כזכר למורדים שהדליקו משואות אש על ראשי ההרים כדי להעביר את ההודעה על פרוץ המרד. גם המנהג להכין חצים וקשתותולהתאמן בהם בסביבות המדורה מקושר למרד בר כוכבא, שהתקיים בתקופה בה חץ וקשת היה כלי הנשק העיקרי בקרב (אליבא דויקיפדיה)
4.שמחת ירידת המן:
לג בעומר- יום ירידת המן:
וַיִּסְעוּ מֵאֵילִם וַיָּבֹאוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מִדְבַּר סִין אֲשֶׁר בֵּין אֵילִם וּבֵין סִינָי בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם (שמות טז,א)
לפי דאי' במדרש שמיום שכלה החררה שהוציאו ממצרי' הלכו ג' ימים בלא לחם ואח"כ ירד המן אם כן היה הורדת המן ביום ל"ג בעומר וראויה לעשות לזה זכר טוב.( חת"ם סופר יו"ד סי' רל"ג)
וַיִּקְרְאוּ בֵית יִשְׂרָאֵל אֶת שְׁמוֹ מָן וְהוּא כְּזֶרַע גַּד לָבָן וְטַעְמוֹ כְּצַפִּיחִת בִּדְבָשׁ: (שמות טז,לא)
המן-חזרה אל הלחם שלפני חטא אדם הראשון:
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם לֹא(שמות טז,ד)
הלחם אשר יאכלו בני אדם אחר חטא אדם הראשון הוא מעורב בפסולת ומוץ וסובין, וצריך יגיעה רבה עד שיעשה לחם... ואני ממטיר לכם לחם בלא פסולת וקליפה כמו שהיה קודם חטא אדם הראשון, וכמו שיהיה לעתיד...
(מלבי"ם,שמות טז ד)
המן-חזרה אל הלחם שלפני חטא אדם הראשון:
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם לֹא(שמות טז,ד)
הלחם אשר יאכלו בני אדם אחר חטא אדם הראשון הוא מעורב בפסולת ומוץ וסובין, וצריך יגיעה רבה עד שיעשה לחם... ואני ממטיר לכם לחם בלא פסולת וקליפה כמו שהיה קודם חטא אדם הראשון, וכמו שיהיה לעתיד...
(מלבי"ם,שמות טז ד)
5.סוד: הסיבה הפנימית לשמחה על הפסקת פטירתם של תלמידי ר' עקיבא:
א.זמרי ברבי עקיבא, וכזבי בת צור באשת טורנוסרופוס
כתב עוד הרמ"ע מפאנו (שם, וכ"ה בחסד לאברהם מעין ג' נהר כ"ג בשם מהרח"ו):
זמרי בן סלוא התגלגל בר' עקיבא, והמדיינית עמה חטא – כזבי בת צור – התגלגלה באשת טורנסרופוס אותה נשא ר' עקיבא לאשה.
כ"ד אלף תלמידי ר"ע – הם כ"ד אלף בני שבט שמעון שמתו במגיפה.
זמרי וכזבי מתים במיתה הקשה ביותר שניתן להעלות על הדעת- למות על חילול ה'…
כעת ר' עקיבא ואשת טורנוסרופוס זוכים לתקן את שפגמו בגלגולם הקודם.
כיצד?
כדי להבין זאת עלינו להקדים את דברי הגמ' במסכת ברכות (סא:):
בשעה שהוציאו את רבי עקיבא להריגה זמן קריאת שמע היה, והיו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל, והיה [קורא קריאת שמע ו]מקבל עליו עול מלכות שמים.
אמרו לו תלמידיו רבינו עד כאן? [אין אתה מניח כוונתך? רש"י בע"י]
אמר להם כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה 'בכל נפשך'- 'אפילו נוטל את נשמתך' אמרתי מתי יבא לידי ואקיימנו! ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו? היה מאריך ב'אחד' עד שיצתה נשמתו ב'אחד'.
יצתה בת קול ואמרה; אשריך רבי עקיבא שיצאה נשמתך באחד.
אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא; זו תורה וזו שכרה? 'ממתים ידך ה"! [תהלים יז-יד. ופירושו– מידך היה ראוי למות ולא מיד בשר ודם. שם].
אמר להם [הקב"ה את המשך הפסוק:] 'חלקם בחיים' [יש לו חלק לחיי עוה"ב].
יצתה בת קול ואמרה; אשריך רבי עקיבא שאתה מזומן לחיי העולם הבא:
דברי הגמ' הללו טעונים ביאור.
ר"ע מתאוה למות על קידוש ה'. מדוע? והרי שאיפת חייו של היהודי היא לחיות על קידוש ה' ואין הוא שואף למות חלילה? (ע"ש בענף יוסף בשם השל"ה ובעיון יעקב מש"כ בזה).
ועוד יש להבין את דברי הבת קול – 'אשריך ר"ע שיצאה נשמתך באחד', וכי אם לא יצאה נשמתו באחד- אין אשריו, והרי זכה למות על קידוש ה'?
ועוד צריך ביאור- מהי תשובת בורא עולם למלאכי השרת- 'חלקם בחיים', וכי אלולי מת מיתה משונה זו- לא היה חלקו לחיי העוה"ב?
ומהו 'חלקם' בלשון רבים? (עי' בעיון יעקב),
וכן דברי הבת- קול 'אשריך ר"ע שאתה מזומן לחיי העוה"ב' תמוהים, וכי לא פשוט הוא שר"ע מזומן לחיי העוה"ב? אם הוא לא- אז מי כן?…
ב.קידוש ה' לתיקון חילול ה':
כאמור ר' עקיבא הוא גלגול של זמרי בן סלוא. 'זמרי בן סלוא' עם האותיות בגימטריה (406) 'עקיבה בן יוסף' (ספר הגלגולים פס"ז בשם מהרח"ו).
זמרי מת על חילול ה'. ר"ע בא לתקן זאת, ולכן כל ימיו הוא מתאוה למות על קידוש ה'
כאשר עבר זמרי את העבירה עם כזבי, מה עשו משה ואהרון? "והמה בוכים פתח אהל מועד". ביאר בתרגום יונתן [כה-ו] "והם בוכים וקוראים שמע". הם ראו חילול ה' גדול, ולכן קראו שמע לקדש שם ה'
ולכן כל ימיו מתאוה רבי עקיבא לקרוא ק"ש ולקדש שמו יתברך ברגעיו האחרונים, ולמות על קידוש ה', והוא אכן זוכה לזה, ונשמתו יוצאת ב'אחד'. [הרמז לכך: "יש קונה עולמו בשעה אחת" ראשי תיבות עקיב"ה (ספה"ג פמ"א בהג"ה)].
מובא בזוהר (צו לג.) שר"ע התכוין לסיים 'ב'רוך ש'ם כ'בוד מ'לכותו לעולם ועד', והנה הר"ת הוא בשכ"ם, לרמז לתקון שמתקן כעת ר"ע את נשמת שכ"ם בן חמור [מגלה עמוקות פ' פנחס].
על כך ה'בת קול' משבחת אותו. ה' אומר למלאכי השרת 'חלקם בחיים', וזו אכן תשובה לשאלה 'זו תורה וזו שכרה','חלקם' בלשון רבים בדוקא- לרמז על זמרי בן סלוא ועל ר' עקיבא, שכעת תוקן חטאו של זמרי, וממילא אין שאלה של חוסר צדק.
ולכן הבת קול אומרת 'אשריך ר' עקיבא שאתה מזומן לחיי העוה"ב' כשאין הכוונה לר' עקיבא עצמו, שזה ברור מאליו, אלא הדברים מכוונים על השלמת התיקון שלו, שכעת זמרי בן סלוא מזומן לחיי העוה"ב!
[עניינו של ר' עקיבא רמוז בר"ת בפסוק (יחזקאל לט-ז): 'ואת שם קדשִי אודיע בתוך עמי ישראל, ולא אחל את שם קדשי עוד' ובא הדבר לרמז שר"ע יקדש שם שמים בתוך עם ישראל, ולא יחלל את שם ה' עוד כבגלגולו הקודם].
ג.מסרקות כנגד מסרקות:
ר"ע מת במיתה משונה, כשאת בשרו סורקין במסרקות של ברזל. מדוע דוקא כך? היה זה לתקן את אשר עשה בגלגולו הקודם כזמרי, שתפס את כזבי בשיער בלוריתה ואמר למשה מדיינית זו מותרת או אסורה כו', כנגד זה נענש שסרקו את בשרו כדרך שסורקין השיער [מגלה עמוקות פ' פנחס].
ד.פנחס הוא אליהו מתקנו:
מובא במדרש [משלי פר' ט'] לאחר שהרגו את ר"ע החזירוהו לבית האסורין, ובא אליהו הנביא להתעסק בקבורתו. אליהו הוא פנחס כידוע. פנחס משלים את המעגל, אז – הוא הביא להריגתו של זמרי, וכעת – הוא דואג לקבורתו של ר"ע [מגלה עמוקות פ' פנחס].
וזהו שמצינו בגמרא [נדרים נ"א] שאחרי שנשא רבי עקיבא את בתו של כלבא שבוע ולא היה להם מה לאכול, כי כלבא שבוע הדירם מנכסיו, בא אליהו הנביא כדי לחזקם ונתחפש לאדם עני וקרא על פתח ביתם; 'תנו לי קצת תבן לחמם הבית, כי אשתי ילדה ואין לי במה לחמם הבית' אמר רבי עקיבא לאשתו – ראי שישנם בני אדם שאין להם אפילו תבן לחמם את הבית! הרי לנו שכל הטירחא הזו טרח אליהו הנביא זכור לטוב שהוא פנחס שהרג את זמרי בגלגול הקודם כדי לסייע לרבי עקיבא לעלות בתורה ובקדושה ולתקן את זמרי [הגר"פ פרידמן הו"ד בארשת שפתינו פ' פנחס].
ה.כ"ד אלף אנשי שכם – תלמידי ר"ע:
זמרי בן סלוא גרר עמו לזנות גם את שבטו. עשרים וארבעה אלף איש משבט שמעון (ערש"י במדבר כו-יג) מתים בעטיו במגיפה. הם שבים בגלגול בדורו של ר' עקיבא, והם הם עשרים וארבעה אלף תלמידיו של ר' עקיבא.
זמרי בן סלוא היה נשיא שבטם, וכעת הוא רבם – ר' עקיבא. אז הוא דירדר אותם מבחינה רוחנית ומוסרית, וכעת הוא מרומם אותם ומלמדם תורה.
אולם כל אותם כ"ד אלף תלמידים מתים שוב במגיפה בין פסח לעצרת. הטעם לכך- משום שלא נהגו כבוד זה בזה.
ו.מדוע באמת לא נהגו כבוד זה בזה?
משום שכל אחד זכר מה עשה חבירו בגלגולו הקודם, וכיצד יכול הוא עתה לרחוש לו כבוד?! והם מתים שוב במגיפה כדי לכפר על חטאם הקדום. (הרמ"ע והחס"ל שם).
(משנת הגלגולים עמ' 64 והילך)
סיום: דווקא ביום של שמחה כה מרובה צריך לראות איך מתעלים את כח ההרס(האש) למקום חיובי וזו השמחה השלמה והאמיתית:
______________________________________________________________
ב5.רמזים לקשר בין תלמידי רבי עקיבא והלוחמים של בר כוכבא:
הגמרא מציינת כמה פרטים חשובים לגבי מותם של תלמידי רבי עקיבא:
1. שהם מנו 24 אלף.
2. שהם מתו בין גבת לאנטיפרס (בערך בית שמש וראש העין של ימינו).
3. שהם מתו באסכרה.
24 אלף תלמידים זה לא סדר גודל מוכר לתלמידים בזמן הזה אלא לצבא. מעניין שגבת ועד אנטיפרס הם אזורי הקרבות בהם לחם בר כוכבא, ופירוש המילה אסכר בערבית הוא "גדוד", ושבר כוכבא היה נושא כליו של בר כוכבא ומנהיג המרד. אם כן די ברור מכך שתלמידיו הם בעצם חייליו....
(ע"פ הרב אורי שרקי שליט"א)
ב4.רבי עקיבא היה המתכנן הראשי של ענייני המרד ולכן היה מכונסים במקום תת קרקעי שאין בו שמש:
מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻעַ וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, וְרַבְּי עֲקִיבָא וְרַבִּי טַרְפוֹן, שֶהָיוּ מְסֻבִּין בִּבְנֵי בְרַק, וְהָיוּ מְסַפְּרִים בִּיצִיאַת מִצְרַיִם כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה, עַד שֶׁבָּאוּ תַלְמִידֵיהֶם וְאָמְרוּ לָהֶם: "רַבּוֹתֵינוּ, הִגִּיעַ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית!
(הגדה של פסח)
יש חוקרים שרוצים להגיד שהסיבה שבהגדה מוזכר שהסבו תלמידי החכמים בבני ברק (חיריה של היום, ואשר על שם הסבתם ניתן השם למחלף מסובים) כאשר התלמידים חיכו בחוץ היא כיון שלא רק דיברו אודות יציאת מצרים אלא גם אודות המרד, או לכל הפחות התחבאו מפני הרומאים.
(הרב נתנאל וייל, מאמר מלחמת העצמאות של רבי עקיבא ותלמידיו או יום הזיכרון לחללי רבי עקיבא ומלחמת העצמאות שכשלה)
ב.קידוש ה' לתיקון חילול ה':
כאמור ר' עקיבא הוא גלגול של זמרי בן סלוא. 'זמרי בן סלוא' עם האותיות בגימטריה (406) 'עקיבה בן יוסף' (ספר הגלגולים פס"ז בשם מהרח"ו).
זמרי מת על חילול ה'. ר"ע בא לתקן זאת, ולכן כל ימיו הוא מתאוה למות על קידוש ה'
כאשר עבר זמרי את העבירה עם כזבי, מה עשו משה ואהרון? "והמה בוכים פתח אהל מועד". ביאר בתרגום יונתן [כה-ו] "והם בוכים וקוראים שמע". הם ראו חילול ה' גדול, ולכן קראו שמע לקדש שם ה'
ולכן כל ימיו מתאוה רבי עקיבא לקרוא ק"ש ולקדש שמו יתברך ברגעיו האחרונים, ולמות על קידוש ה', והוא אכן זוכה לזה, ונשמתו יוצאת ב'אחד'. [הרמז לכך: "יש קונה עולמו בשעה אחת" ראשי תיבות עקיב"ה (ספה"ג פמ"א בהג"ה)].
מובא בזוהר (צו לג.) שר"ע התכוין לסיים 'ב'רוך ש'ם כ'בוד מ'לכותו לעולם ועד', והנה הר"ת הוא בשכ"ם, לרמז לתקון שמתקן כעת ר"ע את נשמת שכ"ם בן חמור [מגלה עמוקות פ' פנחס].
על כך ה'בת קול' משבחת אותו. ה' אומר למלאכי השרת 'חלקם בחיים', וזו אכן תשובה לשאלה 'זו תורה וזו שכרה','חלקם' בלשון רבים בדוקא- לרמז על זמרי בן סלוא ועל ר' עקיבא, שכעת תוקן חטאו של זמרי, וממילא אין שאלה של חוסר צדק.
ולכן הבת קול אומרת 'אשריך ר' עקיבא שאתה מזומן לחיי העוה"ב' כשאין הכוונה לר' עקיבא עצמו, שזה ברור מאליו, אלא הדברים מכוונים על השלמת התיקון שלו, שכעת זמרי בן סלוא מזומן לחיי העוה"ב!
[עניינו של ר' עקיבא רמוז בר"ת בפסוק (יחזקאל לט-ז): 'ואת שם קדשִי אודיע בתוך עמי ישראל, ולא אחל את שם קדשי עוד' ובא הדבר לרמז שר"ע יקדש שם שמים בתוך עם ישראל, ולא יחלל את שם ה' עוד כבגלגולו הקודם].
ג.מסרקות כנגד מסרקות:
ר"ע מת במיתה משונה, כשאת בשרו סורקין במסרקות של ברזל. מדוע דוקא כך? היה זה לתקן את אשר עשה בגלגולו הקודם כזמרי, שתפס את כזבי בשיער בלוריתה ואמר למשה מדיינית זו מותרת או אסורה כו', כנגד זה נענש שסרקו את בשרו כדרך שסורקין השיער [מגלה עמוקות פ' פנחס].
ד.פנחס הוא אליהו מתקנו:
מובא במדרש [משלי פר' ט'] לאחר שהרגו את ר"ע החזירוהו לבית האסורין, ובא אליהו הנביא להתעסק בקבורתו. אליהו הוא פנחס כידוע. פנחס משלים את המעגל, אז – הוא הביא להריגתו של זמרי, וכעת – הוא דואג לקבורתו של ר"ע [מגלה עמוקות פ' פנחס].
וזהו שמצינו בגמרא [נדרים נ"א] שאחרי שנשא רבי עקיבא את בתו של כלבא שבוע ולא היה להם מה לאכול, כי כלבא שבוע הדירם מנכסיו, בא אליהו הנביא כדי לחזקם ונתחפש לאדם עני וקרא על פתח ביתם; 'תנו לי קצת תבן לחמם הבית, כי אשתי ילדה ואין לי במה לחמם הבית' אמר רבי עקיבא לאשתו – ראי שישנם בני אדם שאין להם אפילו תבן לחמם את הבית! הרי לנו שכל הטירחא הזו טרח אליהו הנביא זכור לטוב שהוא פנחס שהרג את זמרי בגלגול הקודם כדי לסייע לרבי עקיבא לעלות בתורה ובקדושה ולתקן את זמרי [הגר"פ פרידמן הו"ד בארשת שפתינו פ' פנחס].
ה.כ"ד אלף אנשי שכם – תלמידי ר"ע:
זמרי בן סלוא גרר עמו לזנות גם את שבטו. עשרים וארבעה אלף איש משבט שמעון (ערש"י במדבר כו-יג) מתים בעטיו במגיפה. הם שבים בגלגול בדורו של ר' עקיבא, והם הם עשרים וארבעה אלף תלמידיו של ר' עקיבא.
זמרי בן סלוא היה נשיא שבטם, וכעת הוא רבם – ר' עקיבא. אז הוא דירדר אותם מבחינה רוחנית ומוסרית, וכעת הוא מרומם אותם ומלמדם תורה.
אולם כל אותם כ"ד אלף תלמידים מתים שוב במגיפה בין פסח לעצרת. הטעם לכך- משום שלא נהגו כבוד זה בזה.
ו.מדוע באמת לא נהגו כבוד זה בזה?
משום שכל אחד זכר מה עשה חבירו בגלגולו הקודם, וכיצד יכול הוא עתה לרחוש לו כבוד?! והם מתים שוב במגיפה כדי לכפר על חטאם הקדום. (הרמ"ע והחס"ל שם).
(משנת הגלגולים עמ' 64 והילך)
סיום: דווקא ביום של שמחה כה מרובה צריך לראות איך מתעלים את כח ההרס(האש) למקום חיובי וזו השמחה השלמה והאמיתית:
סיפר רבי שלמה גולדשטוף זצ"ל:פעם אחת התפנה הגאון מטישבין-רבי דב בעריש ויידנפלד זצ"ל לעסוק בהשכנת שלום בין שני צדדים יריבים כשהוא אומר לחתנו:
"יודע אני מראש כי הדבר יגרום לי עלבונות,יסורים ועוגמת נפש מרובה.אלא מאי- אפילו על מנת כן.והוסיף בבדיחותא: חז"ל אומרים "הרואה סיר בחלום יצפה לשלום".הסיר הוא סמל השלום מפני שיוצר הרמוניה בין שני יריבים:"אש (מלמטה) ומים(שבתוכו) ומה שכר שמקבל הסיר הוא מתלכלכך בפיח ופניו משחירים(מרביצי תורה מעולם החסידות,ע"פ ספר איש לרעהו,חומש ויקרא,פרשת בחוקותי)
______________________________________________________________
ב5.רמזים לקשר בין תלמידי רבי עקיבא והלוחמים של בר כוכבא:
הגמרא מציינת כמה פרטים חשובים לגבי מותם של תלמידי רבי עקיבא:
1. שהם מנו 24 אלף.
2. שהם מתו בין גבת לאנטיפרס (בערך בית שמש וראש העין של ימינו).
3. שהם מתו באסכרה.
24 אלף תלמידים זה לא סדר גודל מוכר לתלמידים בזמן הזה אלא לצבא. מעניין שגבת ועד אנטיפרס הם אזורי הקרבות בהם לחם בר כוכבא, ופירוש המילה אסכר בערבית הוא "גדוד", ושבר כוכבא היה נושא כליו של בר כוכבא ומנהיג המרד. אם כן די ברור מכך שתלמידיו הם בעצם חייליו....
(ע"פ הרב אורי שרקי שליט"א)
ב4.רבי עקיבא היה המתכנן הראשי של ענייני המרד ולכן היה מכונסים במקום תת קרקעי שאין בו שמש:
מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻעַ וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, וְרַבְּי עֲקִיבָא וְרַבִּי טַרְפוֹן, שֶהָיוּ מְסֻבִּין בִּבְנֵי בְרַק, וְהָיוּ מְסַפְּרִים בִּיצִיאַת מִצְרַיִם כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה, עַד שֶׁבָּאוּ תַלְמִידֵיהֶם וְאָמְרוּ לָהֶם: "רַבּוֹתֵינוּ, הִגִּיעַ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית!
(הגדה של פסח)
יש חוקרים שרוצים להגיד שהסיבה שבהגדה מוזכר שהסבו תלמידי החכמים בבני ברק (חיריה של היום, ואשר על שם הסבתם ניתן השם למחלף מסובים) כאשר התלמידים חיכו בחוץ היא כיון שלא רק דיברו אודות יציאת מצרים אלא גם אודות המרד, או לכל הפחות התחבאו מפני הרומאים.
(הרב נתנאל וייל, מאמר מלחמת העצמאות של רבי עקיבא ותלמידיו או יום הזיכרון לחללי רבי עקיבא ומלחמת העצמאות שכשלה)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה